חכם אברהם חקק ע"ה המכונה "אבו יוסף" המורה

חכם אברהם חקק ע"ה

חכם אברהם חקק ע"ה



בס"ד

תולדות חייו של חכם אברהם חקק ע"ה המכונה "אבו יוסף" המורה. נפטר בן 95 ביום טוב ראשון של חג הפסח התשס"ט. זיע"א.
בס"ד

בן תשעים וחמש היה הרב הצדיק חכם אברהם חקק ע"ה המכונה: "אבו יוסף", המכונה "המורה" או "המורה הראשי". בפטירתו ביום טוב ראשון של חג הפסח התשס"ט. מכל הכינויים, היה זה האחרון המתאים והמדוייק ביותר, שכן חייו היו מסכת של הוראה ותלמוד. מספר התלמידים שהעמיד עומד על אלפים, ואם מחשבים את כל המשפחות הרבות הקשורות לדת ומסורת בעבותות אך ורק בזכותו, מגיעים למאות אלפי בתים של תורה ומצוות, שניתן לומר שהוא הקים בעשר אצבעותיו ממש. מצריף רעוע שהפך לבית כנסת בשכונת פרדס כץ שבבני ברק, האיר המגדלור שכולו תורה.

פרדס כץ של לפני ששים שנה הייתה שממה ומדבר מבחינות רבות, מספר עזרא מצרי (56) תלמיד מובהקשל חכם אברהם חקק לאורך שנים. שכונת עוני שהתחילה כמעברה לעולי בבל. כמו הרבה מהעולים, היו אנשים רבים במצב של ייאוש ושפל. היו שעזבו את בתים יפים, מצב כלכלי טוב, אפילו עושר. ופה שיכנו אותם בשיכון פח או באוהל ואמרו להם לשמוח שהם בארץ הקודש.

העליבות שררה בכל. אנשים היו מבולבלים. הרבה מאוד בני נוער התדרדרו. ואז בעיצומה של השממה, בשיאו של החידלון, קם חכם חקק והחליט לעשות מעשה. לדאוג לדור הבא.

אבא היה מחנך בשס"הגידיו וברמ"ח אבריו, אומר חכם אליאס חקק בנו. הוא היה מלמד עוד בחו"ל. מטרתו הייתה ללמד ילדים. זו הייתה משימת חייו. המורה הראשי, תמיד שיתף את הילדים בכל פירוש שילמדו לחשוב לבד. נתן להם כלים.

בעירק התחנך אצל גדולי רבני בבל. היה תלמיד מובהק של חכם נסים כדורי ע"ה, זקן רבני בבל באותה תקופה ובעל הספר "מעשה נסים" על הלוח העולמי. מאות אנשים הגיעו ללויה ולשבעה . משפחות מהצפון, מהדרום ומהמרכז, שראו בו אב רוחני. בחייו לא הסכים שיעשו ממנו רב אבל עכשיו לאחר פטירתו, אנחנו יכולים לגלות שהוא היה הרבה יותר מזה…

חכם אברהם חקק ע"ה נטמן בבית הקברות בבני ברק ליד גדולי עולם.

זה מוזר לי, פעם ראשונה שמדברים עליו בתור רב, מחייך בנוסטלגיה אבי ישראלי בן 56 כיום אך תלמידו מגיל ארבע. הוא כל הזמן לא הניח לאיש שיקרא לו רב רק המורה… מגיל שלש-ארבע אני הייתי אצלו. בשנות החמישים והששים לא היה פה כלום אבל הוא לקח אותנו מהשוק ומהרחוב ולימד אותנו הכל, החל בחומש ומפרשים, טעמי המקרא, נביאים וכתובים, פרשת השבוע. עם השנים הרחיב את פעילותו למקומות נוספים: הצריף (בית כנסת אליהו הנביא), אהל שלום, אוהל ששון בקרית מטלון בפתח תקווה, בית הכנסת יחזקאל ברמת גן ועוד. בעצם מדובר ברשת תלמודי תורה לכל דבר, כשהערך גובר אם מחשבים נכוחה את מספר התלמידים שהעמיד במשך 70 שנות פעילותו, מגיעים לאלפים…

איך החכם הצליח למשוך אתכם, כשהרחוב קורץ כל כך לילדים? בעיקר סוכריות… פרסים. לימוד בע"פ גרר זכייה. בהתחלה זה היה חלקום עם שני ביסקוויטים…

אבל מלבד זאת, הייתה לו אישיות כובשת. הרבה מאוד כריזמה. הוא ידע להחזיק את התלמידים קצר. אף אחד לא הפריע בשיעור…כולם היו מרותקים ותאבי לימוד…

בשבת שיעור רדף שיעור, גם למבוגרים, עשר שעות כל שבת היה בבית הכנסת. היה קפדן בקריאת התורה, אבל חביב ומושך, ומאידך היינו יושבים על ספסלים והיה חשוב לו שנשב זקופים, ישיבה בריאה שלא תפגום בעיניים או בגב…הוא אהב אותנו כמו היינו בניו.

מהיכן היה המימון לכל המפעל?ממנו.. ולא שהיה לו הרבה. הוא היה האחרון שיצא מהמעברות בפרדס כץ. אם המעברות היו משנות החמשים עד הששים, בשבעים ושתים הוא רק יצא מהמעברות, וגם אז, עבר לשיכון עלוב ברחוב ז'בוטינסקי. את כל כספו והונו השקיע. והיו תרומות שקבל מבית הכנסת. לימוד לעילוי נשמת ועוד ועוד…

וכי מה היינו עושים בתור ילדים בחופש הגדול? מקשה עזרא מצרי, לא היה כל מה שיש היום. כל היום היינו בחוץ, יוצאים החוצה ומשחקים. הוא היה מושך אותנו פנימה ללמוד. בעזרת פרסים והחוש הנפלא שלו נותן לנו ללמוד בעל פה: חמש מגילות, פתח אליהו, ומי שידע קיבל מתנות. שבת אתה מקבל נקודה על זה שאתה בא. את הנקודות הדביקו על נייר קרטון. אותם פדו בקניית ספרים.

הוא הצליח לגרום לכך שתהיה בינינו תחרות בריאה, שגרמה ללימוד. לחזור הביתה להורים עם חמישה חומשי תורה, זה היה חגיגת המימונה בבית ! מי שלמד למשל פתח אליהו בע"פ קיבל על זה 20 נקודות. כל דבר לפי הענין והקושי שלו.

הפעילות של החכם לא פסקה עד הרגע האחרון ממש. זה מכבר הפך למסורת של "אני למדתי והבן שלי בן ה-30 למד ואולי גם הנכד.. הוא לימד גם מבוגרים… גם מי שלא הפך לחרדי בגללו, קיבל לחיים ניצוצות של קדושה ולימוד והקים בית על אדני התורה והמצוות, וזו הזכות הענקית שלו, כי איפה היינו בלעדיו?

לבית הכנסת המרכזי שלימד בו קראו "הצריף", מספר עזרא מצרי, ע"ש מהותו האמיתית הדלה למראה. היו כמה כיתות. היה צורך בארגון. בהתחלה עשה את זה לבד. אח"כ עזרו לו כמה תלמידים מבוגרים לארגן את הכיתות.

חשוב להבין… זו לא הייתה בני ברק, זו הייתה פרדס כץ. עם כל המשמעות… היו שם אופנועים ותחרויות בערב שבת. גונבים מכוניות, לוקחים אותן לסיבובים. כאן ממש התאים הפסוק: הנה נתתי בידך את החיים ואת הטוב ואת המוות ואת הרע… מי שלא היה פה היה שם…

חלק מהערובה להצלחה היה, שהוא יצר תמיד קשר עם ההורים, והיה מעורב עם הבית. תמיד ליווה והיה קשור עם תלמידיו גם אחרי כל השנים. בשבת הייתה דמותו מלאת ההוד, זורחת מולי, שואל, מתעניין, מרעיף ברכות. הוא לא היה מסכים שינשקו את ידו כדרך שאנחנו נוהגים לעשות לרבנים.

בנו אליעזר חקק מספר: עלינו לארץ בשנת 1950. המדינה הייתה בחיתוליה והבלבול אצל עדות המזרח היה רב מאוד. הרבה חשבו שבתי הספר של הממשלה הם חובה. כשאבא ראה זאת, החליט לדאוג לדור העתיד ויהי מה.

חשוב להדגיש שלא הייתה לו תמיכה כספית עירונית או ממשלתית או מפלגתית. הכל בכוחות עצמו עשה.

לימים, אחד מחברי מועצת העיר בני ברק, הציע לתת לו אות "יקיר העיר". אבי דחה את ההצעה ולא הסכים. זה לא היה הוא. הוא היה סמל של צניעות וענווה, וכל מעשיו היו לשם שמים, שריד אחרון לדור דעה.

אהבת? נא שתף עם חבריך! בברכה, חיים סלמן
Share on Facebook
Facebook
Tweet about this on Twitter
Twitter
Pin on Pinterest
Pinterest

תגובה אחת על הפוסט “חכם אברהם חקק ע"ה המכונה "אבו יוסף" המורה

  1. שלום רב
    ברצוני לברר יותר על שם המשפחה – חקק
    היות ושם משפחתי חקק וסבי עלה בעלייה של שנות ה- 50 מבגדד ,
    הוא סיפר לי שסבו נקרא דאוד חקק והיו לו הרבה חנויות בבגדד, הם גרו באיזור של העשירים – באב שאב, אב סב סבי נקרא – סלמאן וסבי סיפר לי שתיקשר עם מלאכים , היה עיוור ,
    קרוב משפחה אחר אמר שהיינו נקראים בתחילה – מג'לד ואח"כ שונה שם משפחתנו ל – חקק.
    אודה לך מאוד אם תוכל לעזור לי להבין מה שורשי המשפחה שלי.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *