ספורים על חכמי מוצול

בס"ד

ספורים על חכמי מוצול כפי שהעביר לנו הגולש היקר: מחלב הי"ו.
שלום, כמה סיפורים מתוך חוברת מנחת אשור שהביא לי סבי זל – אמנם יליד בגדאד, אך הייתה ברשותו חוברת זו.

סיפור 1:

חכם רחמים ברזאני בבגדאד- חר"ב בישיבת זילכה חכם רחמים ברזאני סבל ממצב כלכלי ירוד, ולכן החליט להעתיק את מקומו ממוצול לבגדאד מתוך אמונה שמשנה מקום משנה מזל. בהגיעו לבגדאד, בהיותו זר במקום ואין לו לאן ללכת, נכנס לבית כנסת זילכה עם שקו ונשאר שם עד הערב. בתום תפילת מנחה וערבית נגש אליו השמש והאיץ בו לצאת, כיוון שרצה לסגור את בית הכנסת. אמר לו החכם: אני זר, ואין לי לאן ללכת, איני מכיר את המקום ואנשיו ואין עמי שכר לינה אפילו לא לחאן. אנא, תן לי להשאר כאן ותסגור עלי את הדלת עד מחר, שלא יהיה לך חשש לגניבה מבית הכנסת. הסכים השמש לדברים, וחזר כעבור חצי שעה והביא עמו לחכם ככר לחם וענבים ונתנם לזר,נעל את דלתות בית הכנסת והשאירו לבדו. ככה נשאר חכם רחמים יומיים בבית הכנסת. ויהי ביום השלישי, בהיות פרחי החכמים ובראשם ראש הישיבה, יושבים ללמוד גמרא, נתקלו בשתי קושיות קשות שלא היה באפשרותם למצוא להן פתרון. ישבו מבוקר עד ערב, ולא מצאו. כשגיע זמן תפילת מנחה, אמר ראש הישיבה להשאיר את הקושיות למחר. כהרגלו סגר השמש את בית הכנסת והשאיר את חכם רחמים בפנים. בלילה ניגש החכם אל מקומו של ראש הישיבה, הוציא קולמוס ונייר ופתר לכל אחד מן התלמידים את הקושיות וחתם במילה חר"ב. כשהגיע השמש בבוקר, ניגש אל החכם והעיר אותו. החכם עשו עצמו כאחד שלא מבין דבר מן התפילה כדי להסיר חשד שחכם הוא. לאחר פת שחרית, הגיעו התלמידים וכל אחד ניגש למקומו. פתח הראשון את ספרו כדי להתעמק בקושיות אולי ימצא תשובה, והנה רואה הוא בספרו פתק עם פתרון מלא של הקושיה ! שמח התלמיד ואמר: אסתאיי! (מורי) הנה התשובה, אליהו הנביא פתר לי את הקושיות! והנה גם השני והשלישי וכל התלמידים כל אחד מוצא פתק עם פתרון בספרו בחתימת חר"ב. מיד קרא ראש הישיבה לשמש ושאל אותו מי היה בבית הכנסת לאחר שהלכו לביתם. התשובה לא איחרה לבוא מפי השמש ואמר לראש הישיבה: האד'א אל ח'שבה (הקרש הזה)היה פה. ענה ראש הישיבה לשמש: האד'א אל ח'שבה? אנא'ל ח'שבה!(זה קרש? אני הקרש!). מיד הבין שידו של הזר הייתה במעשה. פנה אל החכם וביקש שיאמר לו את האמת האם הוא פותר הקושיות? ענה לו החכם: הן! וחתימתי חרב היא ראשי תיבות של שמי: חכם רחמים ברזאני. אז נפל ראש הישיבה על צוארו ונישק לחכם, בקש ממנו סליחה ומחילה על שלא נהגו בו בכבוד הראוי לו, נתן לו מתנות וסכום כסף הגון, והעניק לו את ברכת הדרך לשוב לביתו לשלום. שבת שלום !

אהבת? נא שתף עם חבריך! בברכה, חיים סלמן
Share on Facebook
Facebook
Tweet about this on Twitter
Twitter
Pin on Pinterest
Pinterest

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *