חכם יוסף עזרא זליכה ע"ה

בס"ד

תולדות חייו של חכם יוסף עזרא זליכה ע"ה שנתבקש לישיבה של מעלה בליל שבת ערב חג השבועות האחרון התשע"ב. תנצב"ה. כפי שנתקבלו מידידנו חכם אבירם הי"ו.

מי שיש לו פרטים נוספים עליו נא לשלוח למנהל האתר.

מקורות חייו של הרב הקדוש חכם יוסף עזרא זליכה ע'ה מהאתר 'תפארת יוסף': הרב נולד בשנת התש"ח לאביו סלמן ואימו אהובה ע"ה בעיר בצרה שבעירק ונימול ביום ה' באייר התש"ח. (השם זליכה כפי שמספרים במשפחה מקורו משם של אישה שהייתה שוכרת חדרון בביתו של סב הסבא של הרב והייתה מוכרת סדקית. ולרוב האנשים שהגיעו לבית זליכה נתפס השם הזה כשם משפחה). כשהיה בגיל שלוש עלה עם משפתחו ארצה והשתכנו במעברה בעמישב (פתח תקוה). שם נכרו כישרונותיו הברוכים. אחרי בית הספר היו לומדים את המסורת הבבלית, גם לאחר סעודת שחרית של שבת היו קוראים בחוג המשפחה את המשמרה שהוא סדר של כל נ"ך והמשניות מחולקים לשבתות השנה, כך שבמשך הזמן אפשר לומר שידע את כל התנ"ך כמעט בע"פ עם הטעמים והדקדוקים. ברבות הימים הלכו והשתכנו בפרדס כץ – בני ברק יע"א, שם המשיך לגדול וללמוד וניכר בו שנפשו נמשכת לתורה ולקדושה עד כדי שהלך ללמוד בישיבה במירון ליד קבר רשב"י זיע"א. אח"כ למד בשדה חמד ושם התחבב על מרא דאתרא דנחלת יהודה חכם משה יחזקאל זצ"ל (מרבני בבל שהיה מקובל ומאוחר יותר הוריש לרב זליכה את יסודות חכמת הקבלה). ושמש כחזן ותוקע בבית הכנסת שם. וכל זה בגיל ישיבה קטנה. בישיבה גדולה למד בישיבת שארית יוסף שנפתחה באותם הימים בבאר יעקב, שם שקד על למודו ונכר עליו שנועד לגדולות. את אהבת הבורא ינק מביתו ומאביו זצ"ל. וכאשר ראה שאין בית כנסת באיזור לקח חדר מביתו והפך אותו לבית כנסת. היה איש תם וישר, התעסק בעבודת האדמה ושמח בחלקו. לאחר חתונתו עם הרבנית שרה שתחי' בשנת תשכ"ט במשך השנים עבר לגור בתוך בני ברק, ולמד בכולל אור החיים שפתח הרה"ג שמעון בעדני שליט"א וכן בכולל רבינו יוסף חיים בשכונת התקוה. בשנת תשל"ה עבר ללמוד בכולל במירון עם הרה"ג אמנון סאבג שליט"א והיה נוסע מיום ראשון עד יום שישי למירון והיה שב לביתו רק לשבתות וחגים במשך שנה שלימה. בשנת תשל"ו פתח עם ידידו הרה"ג אמנון סבאג שליט"א את הישיבה הקטנה תפארת משה בה שימש כמשגיח והרביץ תורה לעדרים עד שבשנת תשמ"ב נקרא עי הציבור בפרדס-כץ לשמש כרבם לאחר שהרב הקודם חכם דוד שמש זצ"ל נפטר. בהוראתו של הגרא"מ שך זצוק"ל עזב את הישיבה וקבל עליו את עול הרבנות. מיד כשהגיע, למד ולימד בכולל אברכים שנפתח אז שם, וכן מסר הרבה שיעורים קבועים לבעלי בתים ברחבי גוש-דן בכל פרדס התורה. סדר יומו היה מוקדש לתורה ולצורכי ציבור כך שהיה ישן רק מספר מצומצם של שעות במשך היממה. היה מומחה בניצול הזמן עד כדי שבזמנים שהיה הולך ברגל היה לומד מתוך ספר, דבר שהיה מפורסם בישיבה (וזכה לעשות כמה סיומים במשניות וכו' רק מזמן ההליכה לבד). נודע בקרב לומדי התורה כאחד שאם בירר דבר מסוים, חקר עליו מתחילתו ועד סופו ולא השאיר אבן על אבן, ותשובותיו בהלכה התקבלו כדבר מוגמר. הרב גם שימש בדיין בחבר הדיינים של הרה"ג יעקב לנדא זצ"ל ואח"כ אצל בנו הרה"ג משה לנדא שליט"א. חלק גדול מחידושי התורה שכתב נשרפו בשריפה במשרדו ביום הנסיעה עם החברים לקבר אהרן הכהן בהר ההר שבירדן. הדבר הסב לו צער גדול ורק בהוראתו של הרב דרזי נאות לקיים את הנסיעה הנ"ל כמתוכנן. אך מעתה השתדל מאוד להוציא את כתביו לאור ושקע בכתיבת הספר מחקרי ארץ על זהוי קברות הצדיקים ועל ספר השו"ת שלו. בחודש ניסן בשנת תשנ"ז לפנות בוקר באמצע השיעור הקבוע בחכמת האמת, קבל שטף דם מוחי ממנו לא החלים. בליל שבת קודש ה' סיוון תשעב בערב חג מתן תורה השיב את נשמתו הטהורה לבוראה. תהיה נשמתו צרורה בצרור החיים. אמן. חלק מכתביו שפורסמו בעלונים ובכתבי עת תורניים ושנמצאו לאחר מכן קובצו יחד ועומדים לצאת בספר תפארת יוסף.

אהבת? נא שתף עם חבריך! בברכה, חיים סלמן
Share on Facebook
Facebook
Tweet about this on Twitter
Twitter
Pin on Pinterest
Pinterest

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *