הרמב"ם – רבנו משה בן מימון ע"ה

 

הרמב"ם רבנו משה בן מימון ע"ה

 

בס"ד

תולדות חייו של הרמב"ם – רבנו משה בן מימון ע"ה. ההילולה שלו ביום כ' בטבת. זיע"א.

הרמב"ם – רבי משה בן מימון ע"ה

(1135 – 1204)

מגדולי הפוסקים בכל הדורות, מחשובי הפילוסופים בימי הביניים, איש מדע, חוקר ומנהיג.

הרמב"ם – רבי משה בן מימון נולד בקורדובה שבספרד בפסח שנת 1135. בהיותו בן 10 פלשו המוסלמים הקנאים מצפון אפריקה לספרד הדרומית והחלו רודפים את היהודים.

בעקבות דרישת המוסלמים "התאסלם או מות", עזבה משפחתו את ספרד למרוקו. בשנת 1365 עלתה המשפחה ארצה אך בגלל הישוב היהודי המדולל בארץ וקשיי פרנסה, החליט הרמב"ם לעקור למצרים בה התגורר ב-40 השנים הבאות.

במצרים שמש כנגיד יהודי מצרים וכרופאו האישי של השולטן המצרי – את מקצוע הרפואה למד עוד בהיותו בספרד. הוא גם לימד וגם המשיך בלימודיו שלו. כסופר, השפעתו על הספרות הערבית הייתה גדולה – פירושו המדעי הראשון למשנה נכתב בשפה הערבית.

הרמב"ם אהב עוד מילדותו ועד יום מותו את תהליך הלמידה ואף הגיע להישגים גבוהים. עוד בילדותו, הצטיין בתפישה חריפה ובהתמדה בלימודים. כבר בגיל 16 חיבר את ספרו הראשון "מילות ההגיון" בו הסביר את תורת אריסטו (פילוסוף יווני). הוא למד פילוסופיה, מדעי הטבע ורפואה וזאת בנוסף על תנ"ך, תלמוד וחשבון שאביו שהיה מורו הראשון, לימדו. הוא כתב ספרים רבים בחייו שמשמשים עד היום יסוד ביהדות. ספריו תורגמו לשפות רבות והשפיעו על תרבויות שונות. יצירותיו עוזרות לנו להבין את הדברים ביתר קלות.

הרמב"ם הגיע לשלמות במילוי מצוות כי הבין את משמעותן ואת הנדרש ממנו כדי למלאן. בעזרת הרמב"ם הובנו המצוות ביתר קלות – הוא נהג להדגיש כי המצוות אינן רק הוראה מלמעלה, אלא שיש להתייחס אליהן כדבר שיש בו סיבה – אין למלא את המצווה בשל הציווי או הפקודה, אלא להבין את משמעות המצווה.

הרמב"ם נתן הסברים רבים בתחומים שונים, בין השאר, בנושא האסטרונומיה וקביעת לוח השנה העברי. ביצירותיו דאג הרמב"ם למקוריות – בידיעה שמקוריות זו תמשוך תשומת לב, וירבו הקוראים. את דבריו כתב בקפדנות רבה ואף דרש שהקורא יקרא את דבריו בקפדנות – "כל מי שמבקר ומדקדק על ספר – יקבל את שכרו מאת השם". הוא "אסף" דברים מפוזרים, מיין וסיווג אותם בצורה שיטתית, לפי נושאים.

הרמב"ם האמין שעליו לפרסם כל מה שגילה במחקריו העמוקים. הוא ראה את עצמו כמחנך, ועבור תלמידיו כתב ספרים המלווים אותם לאורך לימודיהם. בספריו הבהיר מונחים, עקרונות וכללים ואף נתן הדרכה ללומד כיצד להפיק את המירב מלימודיו – הוא גם עמד על כך שאל לתלמידים לפסוח על ההקדמה כי קריאת ההקדמה תקל עליהם בהבנת הספר.

יצירתו של הרמב"ם גדולה ועשירה, הנושאים מגוונים, עמוקים ומקוריים. להלן כמה מספריו:

"משנה תורה" – כולל את כל המצוות לפרטיהן כסדרן וכהלכתן – נתקבל כספר יסודי ללמוד ההלכה עד ימינו. "משנה תורה" הנקרא גם "היד החזקה" – משום שיש בו 14 (י"ד ספרים) הוא הספר היחיד שרמב"ם כתב בעברית. (הרמב"ם נמנה על מרחיבי הלשון העברית בימי הביניים – הוא אף עברת מלים וביטויים מארמית). "משנה תורה" היא גולת הכותרת של יצירתו הספרותית – הספר כתוב בסגנון פשוט, בסדר הגיוני ובניסוח בהיר. הספר נחשב לפיסגת היצירה הספרותית בתחום ההלכה.

"פרוש המשניות"- נותן פרוש למשנה.

"ספר המצוות"-בו הוא מבאר את תרי"יג (613) המצוות .

"מורה נבוכים"- ספר הדרכה פילוסופי לאלה הנבוכים והלא מתמצאים.

"ספר המדע"-בו נכתבו יסודות אמונת היהדות.

"פרקי משה" – הבולט מבין הספרים הרבים ברפואה – ספריו בנושא הרפואה תורגמו ללטינית והשפיעו על הרפואה בימי הביניים.

בנוסף על ספריו כתב חיבורים רבים בנושאים שונים.

מדבריו:
הרמב"ם ראה חשיבות עליונה בהפצת לימוד התורה בקרב העם אך לא עשה ממון מהוראת התורה.

נאמן לדבריו – התפרנס הרמב"ם כרופא- ("נאה דורש – נאה מקיים").

שמו כרופא יצא לתהילה וכשהיה חוזר מביתו של השולטן היה מוצא את ביתו מלא חולים שבקשו את עזרתו – הוא היה מטפל בהם עד הערב ובלילות עוסק בתורה ובחוכמה. במכתבו אל שמואל איבן טיבון (מתרגם "מורה נבוכים" לעברית), כתב:

"אני שוכן במצרים (פוסטאט) והמלך שוכן במצרים (קהיר).. אי אפשר לי מבלי ראותו בכל יום… כל יום אני עולה לקהיר בהשכמה כשלא יהיה שם שום מכשול, אשוב לפוסטאט לאחר חצי היום ואמצא המסדרונות כולן מלאות גויים, בהם חשוב ובלתי חשוב,… ואצא לרפאותם לכתוב להם (מרשמים) עד הלילה… ואני שוכב פרקדן מרוב עייפות"

על אף עיסוקו כרופא ביום, מצא הרמב"ם זמן לפעילות הילכתית וספרותית – ותמיד ענה לשאלות הפונים אליו בעיניני הלכה ובבעיות שהתעוררו אצלם. הוא היה גם מעורב בנעשה בקהילות יהודיות ברחבי העולם.

כשהתעוררו גזרות השמד בתימן, פנה במכתב ליהודים ("אגרת תימן") ועודד אותם להשאר נאמנים לתורת ישראל ולא להכנע לדרישות המוסלמים להתאסלם. בניגוד לספריו הכתובים בהגיון ובסדר, שופעות אגרותיו חום אנושי והשתתפות בצער הזולת.

הרמב"ם היה אחד האנשים היותר חכמים, הוא רכש השכלה מקיפה בתורה, בהלכה, בפילוסופיה וברפואה. הוא השפיע רבות על סביבתו. הוא היה נערץ מאוד ונחשב כאחד מגדולי ישראל בכל הדורות וזכה להכרה מכל קהילות ישראל כמנהיג וכסמכות רוחנית ואף היה דמות נערצת בקרב הלא יהודים – ועליו נאמר:

"בגללך אמר אלוקים: נעשה אדם בצלמנו ובדמותנו" ( המשורר אלחריזי)

ועוד:

"ממשה (בן עמרם) ועד משה (בן מימון) לא קם כמשה"
אנדרטה לזכר הרמב"ם – הוקמה בשנת 1964 על ידי שלטונות ספרד – האנדרטה מוצבת בקורדובה עיר הולדתו

הרמב"ם נפטר במצרים בשנת 1204. במותו ירד אבל כבד על העולם היהודי כולו.
קבר המרמב"ם בטבריה

 

למה נקבר הרמב"ם דווקא בטבריה?

האגדה מספרת, (מפי אנשי טבריה)

תמיד רצה הרמב"ם להגיע לארץ ישראל אך מלך מצריים לא הניח לו לעזוב.

כשידע הרמב"ם שיום מותו הגיע, קרא לתלמידיו וציווה שאחרי מותו יקחו גמל, יניחו עליו את גופתו והגמל יילך למקום שירצה, והתלמידים בעקבותיו. במקום שהגמל ירצה לעמוד ולא יזוז משם – באותו מקום יקברו אותו (את הרמב"ם). הלך הגמל מבוקר עד ערב והגיע עד טבריה העיר ונעמד סמוך לקברו של רבי יוחנן בן זכאי ולא רצה לזוז משם. משראו התלמידים את הנס הגדול הזה, הורידו את גופתו של הרמב"ם מן הגמל וקברו אותו שם (בטבריה).

 

 

אהבת? נא שתף עם חבריך! בברכה, חיים סלמן
Share on Facebook
Facebook
Tweet about this on Twitter
Twitter
Pin on Pinterest
Pinterest

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *