דרשה לשבת כלה מרבנו יוסף חיים ע"ה

רבנו יוסף חיים ע"ה בעל הבן איש חי

רבנו יוסף חיים ע"ה בעל הבן איש חי

שבועות

בס"ד

דרשה לשבת כלה מספר "בן איש חיל" חלק א' דרוש א' לרבנו יוסף חיים ע"ה. זיע"א.

איש על דגלו באותות לבית אבותם יחנו בני ישראל מנגד סביב לאהל מועד יחנו (במדבר ב').

ידוע הדבר ומפורסם הענין, כמה גדלו מעלות תורתנו הקדושה, הנותנת חיים לעושיה בעולם הזה ובעולם הבא. וכמה גדלו חסדי השם יתברך עמנו ועם אבותינו, אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו תורתו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכנו. ברם יש לחקור בענין מתן תורה. דאמרו רבותינו זכרונם לברכה . לא זכו ישראל לקבלת התורה אלא בשביל שאמרו נעשה ונשמע, שהם נעשה כנגד חלק המעשה של המצות ונשמע כנגד חלק התלמוד. כי בשתים אלה שעבדו עצמן. ומאחר שבתוך ארבעים יום עשו העגל, קודם שירדו הלוחות, שעדיין לא זכו במתן תורה, הרי ביטלו ואיבדו קבלת הנעשה, כי כל המודה בעבודה זרה הרי זה כופר בכל התורה כולה, דחשיב עבר על כל המצות. ואם כן, איך זכו ליקח הלוחות ולזכות בתורה מאחר דזכייתם מעיקרא היתה בשביל קבלת שתים הנזכרים. והשתא בטלה קבלת אחת מהן. נהי שתועיל תפלת משה רבנו עליו השלום עליהם להצילם מן הכליה. אבל לזכות בתורה שצריך לה שתי קבלות של נעשה של נעשה ושל נשמע, והם אבדו האחת. איך יזכו בתורה?

ועוד יש לחקור: דאמרו רבותינו ז"ל: מפני מה ניתן לישראל ליחד שמו של הקב"ה בלשון שמיעה, שאומרים: שמע ישראל וכו'? משל למלך שאמר לאחד מעבדיו, לך והביא לי שתי כוסות של מרגליות שיש לי בבית גנזי ושים אותם על שולחני, ובהם יכירו כל הנכנסים שאני מלך. והלך העבד להביא שתי הכוסות. וכשהוציא הכוס מהתיבה, נפל עליו מכסה התיבה ונשבר. נתרשלו ידיו של העבד. אמר המלך: ולמה העבד מתעכב? אמרו לו: אדוננו המלך, נשבר כוס אחד שבידיו. אמר להם: יבוא בכוס השלם ואשתמש בו ויכירוני שאני מלך. כך ישראל אמרו "נעשה ונשמע" ואח"כ חטאו בעגל ואמרו: קום עשה לנו אלוהים ואיבדו זכות של נעשה. אמר הקב"ה: במה שנשאר בידם והוא זכות של נשמע, בו היו מיחדים שמי בכל יום, ותעמוד להם זכות זו לדורות. לפיכך נתן להם יחוד שמו הגדול בלשון שמיעה. ע"כ לשונם. והובא זה בספר "שלמי ציבור" ע"ש. ומצינו דאמרו רבותינו ז"ל: בשעה שאמרו ישראל נעשה ונשמע, באו מלאכי השרת והלבישו לכל אחד ואחד שני כתרים, אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע. ואחר שעשו את העגל, ירדו מלאכי חבלה ופרקום. ולפי האמור, שהם לא איבדו אלא של נעשה, למה פרקו השני כתרים? די היה לפרוק מעליהם אחד שהוא כנגד נעשה!

ונראה לי בס"ד ליישב החקירות הנזכרים, בהקדים מה שכתב הרב קול אליהו ישראל: מעשה שהיה בעיר קושטא, בבעל הבית שנתן נזמי אוזן לסרסור למכרם. ואמר הסרסור שנאבד אחד מהם, ונשבע שאינו ברשותו, ובא לשלם מביתו, כיצד ישלם? דהדבר ידוע דבהיותם שלמים שני נזמים, הם שווים יותר מאם נפרדים, דשניהם כאחד טובים, ובדין הזה נתעצמו רבני קושטא יע"א. והשיב הרב ז"ל דצריך לשלם דמי דמי האבודה ודמי הפחת שנפחתה הנשארת בהיותה לבדה. דרך משל, אם שמו אותם בהיותם שניהם באין ביחד בסך 50 זהובים, ישלם בעד האבודה 25 זהובים וישלם עוד 5 זהובים דמי הפחת. כי עתה כשיבוא למכרה, לא יוכל למכרה ב-25 זהובים אלא בעשרים, כיון שהיא עומדת נזם אחד לבדה ואין עימה נזם אחרת הדומה לה. ויליף לה מן הגמרא ע"ש. וכן הרב משכנות הרועים ז"ל נשאל כיוצא בזה: בראובן שהשאיל לשמעון שני צמידים משובצים במרגליות יקרות, ואבד אחת מהנה, והם בהיותם מחוברים שתים ביחד, היו שווים שניהם 100 זהובים, ועכשיו שנאבד אחד מהם ונשאר רק אחד לבדו, אינו שוה אלא ארבעים זהובים, וגם הוא הסכים שישלם בעד הנאבד 50 זהובים וגם ישלםהפחת שנפחת מדמי הנשאר ע"ש. וכן ראיתי בספר דברי גאונים בהקדמת הספר, שהביא מהגאון מהרי"ש ז"ל שהסכים כן יע"ש.

ובזה נתרצה חקירה השנית. דהא מצינו לרבותינו ז"ל שדימו נעשה ונשמע לשני כוסות של מרגליות שנשבר אחד מהם ונשאר אחד, שאמר המלך יבוא העבד בכוס השלם ואשתמש בו על שולחני ויכירוני שאני מלך. ובאמת אע"ג דתחילה היו שניהם שוים בחשיבות,עם כל זה, אחר שאבדו של נעשה ונשאר של נשמע לבדו, נפחת מן חשיבותו וערכו מאוד, כי יש הפרש גדול ועצום בין הלומד ועושה לבין הלומד ואינו עושה. ולכן כיון שאבדו הנעשה, אעפ"י שנשאר אצלם של נשמע, נפחת מערכו מאוד ואינו שוה עתה ערך הכתר שלקחו בעבורו בתחילה בהיות שתיהם שלמים אצלם, כי יש הפרש גדול בין היכא דאיכא תרתי שלמים איתם, שיש עם הנשמע חלק המעשה גם כן שלם. לכן בחלק המעשה אזל ליה ורק נשאר חלק הנשמע שהוא תלמוד בלי מעשה. וכמו שנאמר: אחת לאחת למצוא חשבון, פירוש, אם יהיו מחוברים אחת לאחת, דדמיין אהדדי, אז איכא בהו מציאות של חשיבות. ובזה פירשתי:וחוטא אחד יאבד טובה הרבה, חוטא לשון חיסרון שחסר ממנו חלק הנעשה, אז יאבד טובה הרבה מן חלק הנשמע, דעתה לא יעלה אפילו חצי הערך שהיה לו כבר. ולכך נטלו מלאכי חבלה מהם גם הכתר שלבשו עבור חלק הנשמע, כי עתה חלק הנשמע שנשאר בידם, אינו שוה חצי ערך הכתר שלבשו בעבורו, ואיך ישאר איתם? ובעבור שכר הנשאר נתן להם דבר אחד, שיהיה להם נשמה יתירה בשבת מן שני הכתרים שנטלו מהם, וכמפורש בדברי רבנו האר"י ז"ל בסוד ישמח משה במתנת חלקו.

 

אהבת? נא שתף עם חבריך! בברכה, חיים סלמן
Share on Facebook
Facebook
Tweet about this on Twitter
Twitter
Pin on Pinterest
Pinterest

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *