שירים לחינה

 

 

צאלח לכווייתי במחרוזת שירי חינה:

http://www.flix.co.il/tapuz/showVideo.asp?m=2396430

הלילה שטרם יום החופה נקרא טקס "אל חינה" (ליל צבע אדום). לוקחים מין צבע אדום בצורת אבקה ושמים בו מים ונהיה עיסה ואז מושחים את אצבעות החתן והכלה ובני משפחותיהם, אצבע אחת בחינה ואצבע אחת בחלקום. רשמי הצבע ישארו במראה כהה משך כמה ימים. אם החתן מביאה תכשיט זהב לכלה ומלבישה אותה בו ויש נוהגים שגם הדודות מביאות תכשיטים.

בדרך כלל נהגו לערוך את טקס החינה בבית הכלה. נכחו שם גם החתן ובני משפחתו וקרוביו. נשות משפחת החתן הביאו בערב זה שני מגשים גדולים (צִינִיִּי) ובהם חינה, מתנות, ממתקים (כגון חַלְקוּם) וזוגות נעליים עם גרביים.

לטקס זה הוזמנו ארבע או חמש מנגנות יהודיות שנקראו דִיקִּאקַאתּ (מתופפות) משום שנגנו על תופים שונים (דַף, דִינְבִּג, נִקַּארַה ) והן שרו שירי אהבה (פִּיסְתַּאתּ) מיוחדים בערבית יהודית לכבוד החתן, הכלה והוריהם (האזן באתר שירי עירק במולטימדיה את כל שירי החינה). בייחוד אהוב היה השיר "עָפַאכִּי" (הידד) שהוא שיר אהבה שהושר בערבית מיוחדת תוך כדי נגינה על הכלים, ובו שיבחה אם החתן את אם הכלה על "הצלחתה" לקחת ממנה את בנה בתחבולות שונות. 

כל דקאקה אילתרה מלים וחרוזים שהתאימו למשפחה, לבני הזוג ולשמותיהם. ככל שחידשה והייתה מקורית יותר בתחום זה , נהנו המסובים יותר ושיבחו אותה.

היו מביאים קערת נחושת גדולה (לָגָּן) ובה נר ענק (לעתים יותר ממטר גובה) שנעשה מדונג דבורים מיוחד (שַמְעָת עָסָל). על פי האמונה העממית של יהודי עירק, נועד טקס החינה להשכין שלום בין הכלה ובין השדים המתקנאים בשמחתה ומבקשים להרע לה ולבן זוגה.

כל הלילה היו צוהלים ושמחים ולא יתנו שינה לעיניהם (מָה אַכַלִּי אַחָד יְנַאם) .

עם סיום טקס החינה, הושכן השלום ואפשר לעבור לאירוע הבא שהוא טבילה במקווה וטקסי הרחצה שלפני החתונה.     

 

אהבת? נא שתף עם חבריך! בברכה, חיים סלמן
Share on Facebook
Facebook
Tweet about this on Twitter
Twitter
Pin on Pinterest
Pinterest

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *