ר' יונתן בן עוזיאל ז"ל – דרשות על פרשת בשלח

בס"ד

להלן חידושי ר' יונתן בן עוזיאל ז"ל בתרגום יונתן בן עוזיאל על פרשת בשלח בתרגום ללשון הקודש:

פרשת בשלח:

פרק י"ג פסוק י"ז:

ויהי בשלח פרעה את העם  וכו' – פן יחרדו העם בראותם את אחיהם שמתו במלחמה מאתיים אלף גברים לוחמים משבט אפרים שהיו עם מגנים ורמחים וכלי זין וירדו לגת לבוז את הגתים הפלישתים, ומאחר ועברו על גזרת מאמר ה' ויצאו ממצרים שלשים שנה לפני הקץ נמסרו ביד הפלישתים והרגום והם העצמות היבשות שחברם מאמר ה' ע"י יחזקאל הנביא בבקעת דורא, ואם יראו אותם כך יפחדו וישובו מצרימה.

פסוק י"ח:

וחמושים עלו בני ישראל – כל אחד היו לו חמשה תינוקות כשיצאו בני ישראל ממצרים.

פסוק כ':

ויסעו מסוכות – ויסעו מסוכות מקום שכוסו בענני כבוד.

פסוק כ"א:

וה' הולך לפניהם יומם וכו' – ובלילה חזר עמוד הענן מאחוריהם להחשיך לרודפים אחריהם.

פרק י"ד פסוק ב':

וישובו ויחנו לפני פי החירות – אלה היו שני סלעים שנבראו מעשה שמים דוגמת בני אדם זכר ונקבה ועיניהם פתוחות הוא מקום שנקרא טניס לפני העבודה זרה צפון שנשתייר מכל אלילי מצרים כדי שיאמרו המצרים כי הוא הכי מיוחד מכל האלילים שלהם ולא לקה ויבואו להשתחוות לו וישכחו אתכם שאתם חונים ממולו על הים.

פסוק ג':

ואמר פרעה לבני ישראל – ואמר פרעה לדתן ואבירם שנשארו במצרים ולא רצו לצאת, נבוכים הם בארץ סגר עליהם האליל צפון במדבר.

פסוק ה':

ויוגד למלך מצרים – ואמרו לפרעה השליחים המרגלים ששלח פרעה עם ישראל.

פסוק ז':

ויקח שש מאות רכב בחור – אלו עבדי פרעה שפחדו מדברי ה' והכניסו את בהמותיהם לבית ולא מתו במכת בכורות ולא בברד.

פסוק ט':

וישיגו אותם חונים על הים – היו ישראל על יד הים אוספים מרגליות ואבנים טובות שגרף פישון מגן עדן לתוך גיחון וגיחון הביאם לים סוף וים סוף שם אותם על שפת הים. (פירוש יונתן: כי מהיכן היה למצרים כסף וזהב והרי כתוב וינצלו את מצרים עשאוה כמצולה שאין בה דגים? ).

פסוק י':

ופרעה הקריב – ופרעה ראה את האליל צפון ניצל והקריב לפניו קרבנות.

פסוקים י"ג-י"ד:

ויאמר משה אל העם אל תיראו – ארבע כתות נחלקו בני ישראל על שפת ים סוף: אחת אמרה נרד לים, ואחת אמרה נשוב למצרים, ואחת אמרה נצא לקרב ונלחם במצרים, ואחת אמרה נבלבל אותם ונשמיע קולות בהלה. הכת שאמרה נרד לים, אמר להם משה אל תיראו התיצבו וראו את ישועת ה' שיעשה לכם היום. הכת שאמרה נשוב למצרים, אמר להם משה לא תשובון כי כמו שראיתם את מצרים היום לא תוסיפון לראותם עד עולם. הכת שאמרה נערוך עמם מלחמה, אמר להם משה לא תלחמו כי ה' כבר נלחם לכם שתנצחו. הכת שאמרה נבלבל אותם בקולות בהלה, אמר להם משה שתקו ותנו כבוד ותשבחות ורוממו לאלוהיכם.

פסוק ט"ו:

מה תצעק אלי – אמר ה' למשה: למה אתה בא ומתפלל לפני הרי תפילתם של עמי קדמה לשלך דבר אל בני ישראל ויסעו.

פסוק י"ט:

ויסע מלאך האלהים…ויעמוד מאחריהם – כדי לקבל את החצים והאבנים שהיו המצרים זורקים לעבר ישראל.

פסוק כ':

ויהי הענן והחושך ויאר את הלילה – והיה הענן חציו אור וחציו חושך, מצד אחד מחשיך למצרים ומצד אחד מאיר לישראל כל לילה.

פסוק כ"א:

ויט משה את ידו – והרכין משה את ידו על הים במטה הגדול והמכובד שנברא בע"ש בין השמשות בתחילת הבריאה ובו חקוק ומפורש השם הגדול והיה עשוי מסנפירינון וחקוקות בו עשר מכות שהכה את המצרים ושלשת האבות ושש האימהות וי"ב שבטים בני יעקב, ונחלק הים לי"ב חלקים כנגד שבטי ישראל.

פסוק כ"ב:

והמים להם חומה – והמים קפאו שלש מאות מילין מימינם ומשמאלם.

פסוק כ"ד:

ויהי באשמורת הבוקר..ויהם את מחנה מצרים – ויהי באשמורת הבוקר בזמן שמלאכי השרת באים לשבח לה', הכה ה' את המצרים בעמוד אש לזרוק עליהם גחלי אש ובעמוד הענן לזרוק עליהם ברד ושגעון.

פרק ט"ו פסוק ב':

עזי וזמרת יה – ומשדי אמותיהם היו התינוקות מורים באצבעותיהם לאבותם ואומרים: זה אלי שהיה מניק אותנו בדבש  מסלע ושמן מחלמיש צור כשאמותינו יצאו לחוץ לשדה ללדת  ועזבו שם את ילדיהם ושלח מלאך ורחץ את הילדים וחיתל אותם.

פסוק ט':

אמר אויב ארדוף אשיג אחלק שלל – והיה אומר פרעה הרשע השונא ובעל ריב: ארדוף אחרי עם ישראל ונפגוש אותם חונים על שפת הים ונערוך עמם מלחמה ונהרוג בהם עם רב ונבוז מהם ביזה גדולה ונשבי מהם שבויים רבים ואחלק הביזה לבני עמי הנלחמים. וכאשר תשבע נפשי מדם הרוגיהם אז אשלוף חרבי ואהרגם בימיני.

פסוק י"ב:

נטית ימינך תבלעימו ארץ – הים והיבשה היו מתווכחים זה עם זה: הים אמר ליבשה: קבלי את בנייך. והיבשה אמרה לים: קבל את הרוגיך. הים לא רצה לבלוע אותם והיבשה לא רצתה לבלוע אותם כי היתה יראה שלא יתבעו אותה ביום הדין הגדול בעולם הבא כמו שתבעו ממנה את דמי הבל. מיד נטית ימינך ה' בשבועה על היבשה שלא יתבעו ממנה בעולם הבא ופתחה היבשה פיה ובלעה אותם.

פסוק י"ח:

ה' ימלוך לעולם ועד – כאשר ראו עם בית ישראל את הנסים ואת ההבדלה שעשה להם הקב"ה ישתבח שמו על ים סוף וגבורת ידיו, ענו בני הגלות (ישראל) ואמרו אלה לאלה, בואו ניתן כתר בראש מצילנו שהוא מעביר ואינו עובר, שהוא מחליף ואינו חולף, ששלו הוא כתר המלכות והוא מלך המלכים בעולם הזה ושלו היא המלכות לעולם הבא והיא שלו לעולם ועד.

פסוק י"ט:

כי בא סוס פרעה …ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים – ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים ושם עולים מעיינות מתוקים ואילני מאכל וירקות ומגדנות בתחתית הים.

פסוק כ"ב:

וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים – הלכו שלשה ימים במדבר בטלין ממצוות התורה ולא מצאו מים.

פסוק כ"ה:

ויורהו ה' עץ וישלך אל המים וימתקו המים – והראה לו ה' עץ הורדפני שהוא עץ גדול ועליו דומים לשושנים מרים ביותר והוא סם המוות של בהמה וכתב עליו את השם הגדול המכובד וזרק למים וימתקו המים . שם אמר לו ה' גזרת שבת וכבוד אב ואם ודיני פצעים וחבורות ומשקוף וקנסות שקונסים החוטאים ושם ניסו את ה' עשרה נסיונות.

פסוק כ"ז:

ויבואו אלימה ושם שתים עשרה עינות מים ושבעים תמרים – י"ב מעיינות כנגד י"ב שבטים ושבעים תמרים כנגד שבעים זקנים שבעם.

פרק ט"ז פסוק ב':

וילונו כל עדת בני ישראל על משה ואהרון במדבר – באותו היום נגמר להם הבצק שהוציאו ממצרים.

פסוק ה':

והכינו את אשר יביאו – לאכול ביום השבת ויעשו עירוב בבתים כדי להוציא מבית לבית ויעשו שיתופי מבואות.

פסוק כ':

ויותירו אנשים ממנו – והותירו ממנו דתן ואבירם הרשעים.

פסוק כ"א:

וילקטו אותו בבקר בבקר – והיו מלקטין אותו מזמן הבוקר עד ארבע שעות ביום. ואחרי ארבע שעות אלו חם השמש עליו ונמס ונעשה לנחלים שוטפים עד הים הגדול ובאות חיות טהורות ובהמות ושותות ממנו והיו ישראל צדין ואוכלים אותם.

פסוק כ"ט:

אל יצא איש ממקומו ביום השביעי – לא תטלטלו דבר מרשות לרשות חוץ מארבע אמות שלכם ולא יצא איש ממקומו לטייל יותר מאלפיים אמה ביום השבת.

פסוק ל"ה:

ובני ישראל אכלו את המן ארבעים שנה – אכלו את המן ארבעים שנה בחיי משה עד בואם אל ארץ נושבת ואכלו את המן ארבעים יום לאחר מותו עד שעברו את הירדן ונכנסו לארץ כנען.

פרק י"ז פסוק א':

ויחנו ברפידים – מקום שבטלו ידיהם ממצוות התורה והתייבשו המעיינות ולא היה מים לשתות לעם.

 

 

פסוק ח':

ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים – ובא עמלק מארץ דרום וקפץ בלילה ההוא אלף ושש מאות מילין (ארבע מאות פרסה) ובגלל הריב שהיה בין עשו ובין יעקב בא ופתח במלחמה עם ישראל ברפידים והיה לוקח והורג גברים משבט דן שלא היו מכוסים בענן בגלל עבודה זרה שביניהם.

פסוק ט':

ויאמר משה אל יהושע – צא מתחת ענני הכבוד והלחם בעמלק, מחר אני עומד בצום סומך בזכות האבות ראשי העם וזכות האמהות שמשולות לגלימה והמטה שנעשו בו נסים מלפני ה' בידי.

פסוק י"א:

והיה כאשר ירים משה ידו – והיה כאשר ירים משה ידו בתפילה וגבר ישראל וכשיניח ידו מן התפילה ומתגבר עמלק.

פסוק ט"ז:

מלחמה לה' בעמלק מדוד דור – ה' ילחם בעמלק וימחה אותו לשלושה דורות, מדור העולם הזה ומדור המשיח ומדור העולם הבא.

 

  

 

 

 

   

 

 

 

  

 

אהבת? נא שתף עם חבריך! בברכה, חיים סלמן
Share on Facebook
Facebook
Tweet about this on Twitter
Twitter
Pin on Pinterest
Pinterest

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *