רבי שמעון בר יוחאי ע"ה

בס"ד

ביום ל"ג בעומר ההילולה של רבי שמעון בר יוחאי זיע"א. כנסו וקראו מעט מתולדות חייו של התנא הקדוש.

רבי שמעון בר יוחאי

יהודי עירק נוהגים ללמוד ביום ההילולה של התנא הקדוש בספר: הילולה רבה.
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שמעון בר יוחאי
דור דור רביעי לתנאים
בית מדרש בית הלל, בֵּית רבי עקיבא
רבותיו רבי עקיבא
תלמידיו בנו – רבי אלעזר ברבי שמעון, רבי שמעון בן יהודה, רבי יהודה הנשיא
רבי שמעון בר יוחאי (או יוחי[1], מכונה בקיצור רשב"י) היה תנא בן הדור הרביעי, ותלמידו של רבי עקיבא. רבי שמעון היה חתנו (או חותנו) של רבי פינחס בן יאיר.בין תלמידיו החשובים נמנה רבי יהודה הנשיא, עורך המשנה. עקב חשיבותו וגדלותו הרבה בכל מקום שמוזכר במשנה "רבי שמעון" סתם, הכוונה היא לרבי שמעון בר יוחאי.

תוכן עניינים
[הסתרה]
1 תולדות חייו
1.1 בריחתו למערה
2 משנתו
2.1 טעמא דקרא
2.2 הלכות שבת
3 דמותו
4 קבר רשב"י
5 קישורים חיצוניים
6 הערות שוליים

[עריכה] תולדות חייו

המערה בפקיעין שבה התחבא, על פי המסורת, רבי שמעון בר יוחאי במשך 13 שנה, עם בנו, רבי אלעזר
רשב"י למד מפי רבי עקיבא, בתחילה בבני ברק במשך שלוש עשרה שנה, יחד עם רבי חנניה בן חכינאי‏‏,[2] ולאחר מכן אף בבית האסורים, קודם שהוצא רבי עקיבא להורג.‏‏[3].

[עריכה] בריחתו למערה
רבי שמעון נמנה בין החוגים שהתנגדו בצורה עזה לשלטון הרומאים בארץ ישראל והטיפו נגד השלמה עם השלטון הזר לאחר מרד בר כוכבא, בשל גזירות אדריאנוס ורציחתו של רבי עקיבא (שהיה גם רבו של בר כוכבא בעת המרד). עפ"י המסופר בתלמוד הבבלי[4], בשעה שישבו יחד רבי יהודה, רבי יוסי, רבי שמעון בר יוחאי, ויהודה בן גרים, דנו במעשי הרומאים ובפיתוח הארץ על ידיהם ואמרו:

פתח ר' יהודה ואמר כמה נאים מעשיהן של אומה זו תקנו שווקים תקנו גשרים תקנו מרחצאות ר' יוסי שתק נענה רשבי ואמר כל מה שתיקנו לא תיקנו אלא לצורך עצמם- תיקנו שווקים להושיב בהן זונות, מרחצאות לעדן בהן עצמן, גשרים ליטול מהן מכס.

בעקבות הלשנה של יהודה בן גרים על דבריו, ר' שמעון נידון למיתה על ידי השלטון הרומאי, ונאלץ לרדת למחתרת. רשב"י ובנו אלעזר התחבאו 12 שנים במערה בפקיעין וניזונו מעץ חרוב וממעין מים שנבראו להם בדרך נס. כל אותן 12 שנה היו רשב"י ובנו אלעזר לומדים תורה כאשר כל גופם מכוסה חול עד צווראם, ורק בזמן התפילה יצאו מהחול והתלבשו. לאחר 12 שנה הגיע אליהו הנביא למערה והודיע לרשב"י כי קיסר רומא מת ובטלו גזרותיו. או אז יצאו רשב"י ואלעזר בנו ממקום מחבואם, אך כשראה רשב"י בעולם אנשים מתבטלים מתלמוד תורה ועוסקים בחרישה וזריעה נתן בהם עיניו ונשרפו. יצאה בת קול מן השמים ואמרה "להחריב עולמי יצאתם? חזרו למערתכם!". חזרו רשב"י ואלעזר בנו למערה לעוד 12 חודשים, שבסופם יצאו מהמערה ופגשו אדם המביא לכבוד שבת שני הדסים, וכך ראו כמה חביבין מצוות על ישראל ונתקררה דעתם.

ביציאתו מהמערה התיר רבי שמעון מקומות מסוימים בטבריה שהיו בספק טומאת מת.

רשב"י לא צורף לסנהדרין שבאושא, ככל הנראה בשל הסיכון הפוליטי. בתלמוד מסופר כי יצא עם משלחת של חכמי ישראל לרומא, ובהשתדלותו שם בוטל האיסור על שמירת השבת והמילה, לאחר שהוציא דיבוק מבת הקיסר[5]. הקיסר שמדובר בו כנראה היה מרקוס אורליוס שהיה נאור והגון, אם כי לפי הידיעות המעטות שנשתמרו מתקופת שלטונו היו יחסיו עם היהודים עוינים ביותר.

[עריכה] משנתו
בניגוד לדרכו של רבי ישמעאל, פעל רבי שמעון להנהגת לימוד תורה אינטנסיבי, והמליץ על זניחת הפרנסה. דוגמה לוויכוח בין רבי ישמעאל לבין רבי שמעון בנושא תורה ועבודה אפשר למצוא במסכת ברכות:

"לא ימוש ספר התורה הזה מפיך", יכול דברים ככתבן? ת"ל ואספת דגנך. הנהג בהן מנהג דרך ארץ, דברי ר' ישמעאל. ר"ש בן יוחי אומר אפשר אדם חורש בשעת חרישה וזורע בשעת זריעה וקוצר בשעת קצירה, ודש בשעת דישה וזורה בשעת הרוח, תורה מה תהא עליה?
– מסכת ברכות ל"ה ע"ב

לעומת זאת, להמון העם הורה לחבב את המלאכה אפילו אם היא בזויה: "גדולה מלאכה שמכבדת את בעליה"[6]. בלימוד התורה גרס פשטות, בהירות, היגיון וחיפוש אחר טעמיהן המעשיים של המצוות והתקנות הישנות.

רבי שמעון מוזכר פעמים רבות במשנה ובגמרא בנושאים הלכתיים, ומיוחס לו חיבור ה"מכילתא דרבי שמעון", מדרש הלכה על ספר שמות, והספרי, מדרש הלכה על ספרי במדבר ודברים, לפי שיטת רבו- רבי עקיבא.

[עריכה] טעמא דקרא
שיטתו של רבי שמעון בלימוד תורה הייתה לדרוש 'טעמא דקרא' (בארמית: טעם המקרא), כלומר לדרוש את הטעם של מצוות שונות בתורה, ולהוציא על פיו מסקנות הלכתיות.

[עריכה] הלכות שבת
רשב"י התיר מקרים שונים של מוקצה, התיר 'דבר שאינו מתכוון' ו'מלאכה שאין צריכה לגופה'. בכל שלושת הדברים, שהם יסודות בהלכות שבת, הלכה כמותו, ולא כרבי יהודה, שחלק עליו בנושאים אלו.

[עריכה] דמותו

הילולת ר' שמעון בר יוחאי – לקראת החאלקה
חכמי דורו ראה בו "מלומד בניסים", ושלחו אותו למשימות קשות למען עם ישראל.‏‏[7] בין השאר סופר עליו שבימיו לא נראתה הקשת כלל, כביטוי לכך שהוא הגן על דורו מסכנת מבול.

יוחסו לו החיבורים האפוקליפטיים "נסתרות דרבי שמעון בר יוחאי" ו"תפילת רשב"י", חזונות גאולה שנהוג לייחסם לתקופה הערבית הקדומה ולתקופת מסע הצלב השלישי (1191) ונפילת עכו בשנת 1291.

ספר הזוהר, הספר המרכזי של הקבלה, שפורסם לעיני כל בשלהי המאה ה-13, בשעה שגאתה הציפייה והתקווה לגאולה קרובה, יוחס אף הוא לרבי שמעון במסורת היהודית.

על רבי שמעון בר יוחאי נתחבר הפיוט "בר יוחאי נמשחת אשריך" על ידי ר' שמעון לביא, שהיה כנראה ממגורשי ספרד אשר התיישב בטריפולי בלוב. פיוט זה מושר בקרב העולים לציונו במשך כל ימות השנה ובפרט בל"ג בעומר, והוא מקובל הן אצל החסידים, הן אצל הליטאים והן אצל הספרדים. יש מעדות המזרח הנוהגים לזמרו בכל ליל שבת. כמו כן, רבי ה"בן איש חי" חיבר את הפיוט "ואמרתם כה לחי, רבי שמעון בר יוחאי", והוא נהוג בעיקר אצל החסידים.

[עריכה] קבר רשב"י
ערך מורחב – קבר רבי שמעון בר יוחאי

 

חלקת הקבר של רשב"י בל"ג בעומר
לפי המסורת, קברו של רשב"י נמצא בהר מירון, בקרבת צפת. אתר הקבר משך אליו את מקובלי צפת במאה ה-16, וגרם לכך שמירון תעשה למרכזם. מאז נהוגה חגיגה גדולה הקרויה הילולא דרבי שמעון בר יוחאי על קברו בל"ג בעומר, יום פטירתו על פי המסורת, בו פוקדים את הציון מאות אלפים. נהוג להביא ילדים בני שלוש למירון ולספר אותם שם את התספורת הראשונה בחייהם בטקס המכונה חאלקה.

 

אהבת? נא שתף עם חבריך! בברכה, חיים סלמן
Share on Facebook
Facebook
Tweet about this on Twitter
Twitter
Pin on Pinterest
Pinterest

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *