רבי יונתן בן עוזיאל ז"ל – דרשות על פרשת בא

בס"ד

כדי לזכות את הרבים החלטתי להביא פה מחידושי ר' יונתן בן עוזיאל ז"ל בתרגום יונתן בן עוזיאל על התורה מתורגם ללשון הקודש.

בס"ד

פרק י"א פסוק: כ"ג:

ולכל בני ישראל היה אור במושבותם – היה אור לקבור את הרשעים שביניהם שמתו וכן לצדיקים לעסוק במצוות התלויות באור כמו ציצית ותפילין וק"ש של שחרית.

פסוק כ"ז:

כי ביום ראותך פני תמות – אמסור אותך ביד בני אדם המבקשים את נפשך לקחת אותה.

פסוק כ"ט:

ויאמר משה כן דברת לא אוסיף עוד ראות פניך – ואמר משה טוב הדבר אני כשהייתי יושב במדין נאמר לי במאמר ה' שהאנשים המבקשים להרגני ירדו מנכסיהם והם חשובים כמתים.

פרק י"ב פסוק י':

ולא תותירו ממנו עד בוקר – ולא תשאירו ממנו עד בוקר והנותר ממנו עד בוקר תצניעו אותו ובליל ששה עשר תשרפוהו באש שאי אפשר לשרוף הנותר מהקרבן ביום טוב.

פסוק י"ב:

ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה – והתגליתי בארץ מצרים בשכינת כבודי בלילה הזה ואתי תשעים אלפי רבבות מלאכי חבלה ואהרוג כל בכור בארץ מצרים מאדם עד בהמה ובכל אלהי מצרים אעשה ארבעה דינים: פסל של מתכת מותכת, של אבן נתצת, של חרס נבקעת, של עץ נשרפת ונעשית עפר ואפר.

פסוק י"ג:

והיה הדם לכם – והיה דם שחיטת הפסח מעורב בדם המילה לעשות ממנו על הבתים ואראה זכות הדם ואחוס עליכם ולא ישלוט בכם מלאך המות שקבל רשות לחבל ולהרוג בארץ מצרים.

פסוק כ"א:

משכו וקחו לכם – משכו ידיכם מעבודה זרה של המצרים וקחו לכם צאן.

פסוק ל"א:

ויקרא למשה ולאהרון לילה – תחום ארץ מצרים מהלך ארבע מאות פרסה היה וארץ גושן ששם משה ובני ישראל באמצע ארץ מצרים היתה וארמון המלוכה של פרעה בתחילת ארץ מצרים היה וכשקרא פרעה למשה ואהרון נשמע קולו עד ארץ גושן מתחנן היה פרעה בקול עצוב.

פסוק ל"ז:

ויסעו בני ישראל מרעמסס סוכותה – ונסעו בני ישראל מפילוסין לסוכות מאה ושלושים מילין ושם נתכסו בשבעת ענני כבוד: ארבעה מארבעת צדדיהם ואחד מעליהם שלא ירד עליהם מטר וברד ולא ישרפו בחום השמש ואחד מתחתיהם שלא ינזקו מנחשים ועקרבים ואחד הולך לפניהם להשוות העמקים וההרים לעשות להם מישור. והם כשש מאות אלף גברים ההולכים על רגליהם ולא רוכבים על סוסים לבד מטף חמשה לכל איש.

פסוק ל"ח:

וגם ערב רב – וגם זרים רבים עלו עמהם מהם מאתיים וארבעים רבבות.

פסוק ל"ט:

ויאפו את הבצק – והחמץ שהביאו על ראשיהם ממצרים נאפה בחום השמש.

פסוק מ':

ומושב בני ישראל – והימים שישבו בני ישראל במצרים שלושים שמיטות שהם 210 שנים וארבע מאות ושלושים שנים מאז שדבר ה' עם אברהם בברית בין הביתרים עד שיצאו ממצרים.

פסוק מ"א:

ויהי מקץ שלושים שנה וארבע מאות שנה – והיה מסוף שלושים שנה משנגזרה הגזרה הזאת עד שנולד יצחק עד שיצאו בני חורין ממצרים ארבע מאות שנה.

פסוק מ"ב:

ליל שמורים – ארבע לילות כתובות בספר הזכרון לפני רבון העולמים: לילה ראשונה כשנתגלה לברוא את העולם. שנייה כשנגלה לאברהם. שלישית כשנגלה במצרים והיתה ידו הורגת כל בכור של מצרים וימינו מצלת בכוריהם של ישראל. רביעית כשנתגלה להציל את עם בית ישראל מבין האומות. ולכולן קרא ליל שמורים. לכן פירש משה ואמר ליל שמורים הוא להצלה של עם ישראל מארץ מצרים הוא הלילה השמור ממלאכי החבלה לכל בני ישראל שבמצרים להצילם מגלותם לדורותיהם.

פרק י"ג פסוק י':

ושמרת את החוקה הזאת – ותשמור מצווה זו של תפילין לזמן המתאים לה בימי המעשה ולא בשבתות ולא בחגים וביום ולא בלילה.

 

 

 

אהבת? נא שתף עם חבריך! בברכה, חיים סלמן
Share on Facebook
Facebook
Tweet about this on Twitter
Twitter
Pin on Pinterest
Pinterest

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *