קבלה – כוונות מיום כפור עד סוכות

 

 

בס"ד

                                                                                                    תשרי התשס"ג

                                                                                              

 

                                                                                                                      

כוונות מיום הכפורים עד חג הסוכות

 

 

א.      בכל עשרת ימי תשובה היו לנוק' רק גבורות שנתחזקו הרבה במשך עשרת הימים. וזה נקרא חיבוק השמאל.

 

ב.      החל בערב יום כפור מתחילים להיכנס בה החסדים (לא כולל יום כפור עצמו שהוא ענין נפרד). אבל סדר כניסת החסדים הוא לא מהחזק ביותר דהיינו חסד שבחסד אלא מהחלש ביותר דהיינו מחסדים דמלכות ויסוד ומעלה. ולמה? כי כאמור, הגבורות התחזקו שם במשך עשרה ימים ואם יבוא החסד הגדול, יתבטל שם ואחרי זה מה נביא לה? הרי שאר החסדים הם יותר חלשים ובודאי יתבטלו גם הם. אם כן מדוע לא נביא את כל החסדים בפעם א' ואז זה יהיה כח גדול מספיק! כמו שאנחנו עושים כל יום בתפילה בסדר הימים שהגבורות נכנסות ומיד נכנסים החסדים. זה אי אפשר לעשות כאן שזה סדר הזמנים. והגבורות נכנסו במשך עשרה ימים אז גם החסדים צריכים להיכנס במשך ימים ולא בפעם א'. לכן נכנס בתחילה  החסד הנמוך ביותר דמלכות ויסוד ואמנם הוא יתבטל אבל בטח יעשה רושם כלשהו להמתקת הגבורות. ואח"כ בכל פעם נביא חסד חזק יותר עד שביום טוב ראשון של חג יבוא החסד העליון החזק ביותר ולכן עושים אותו יום טוב.

 

 

ג.        כל האמור לעיל, קבלת החסדים בימים שלפני החג נקרא חיבוק הימין. חסדים אלה מקבלת הנוק' מאימא והם נקראים אור פנימי. ואילו מיום טוב והלאה באים לנוק' מאימא גם חסדים באור מקיף ע"י הסוכה שמקיפה את האדם. אמנם אלו החסדים באור מקיף באים כסדרם מלמעלה למטה קודם החסד שבחסד ואח"כ חסד שבגבורה וכן הלאה עד לחסד שבמלכות. יוצא שביום ראשון של חג נשלמים כל החסדים שבאו באור פנימי וגם מתחילים בחסד העליון של אור המקיף וזו עוד סיבה להיותו יום טוב.

 

ד.       בנוסף לחסדים שמקבלת הנוק' מאימא כאמור באו"פ ואו"מ, היא מקבלת גם מז"א חסדים שגם הם באו"פ ובאו"מ. החסדים באור פנימי באים לה ממנו בזמן נטילת הלולב והנענועים, והחסדים באו"מ באים לה ממנו בזמן הקפת התיבה.

 

ה.      כל החסדים באו"פ ובאו"מ הבאים מאימא באים ללא עשיה על ידינו. אמנם החסדים דז"א נעשים על-ידינו. בזמן נענוע הלולב בהולכתו אנחנו מעלים את החסדים של ז"א עד א"א ומשם מושכים אור גדול ובהבאת הלולב לחזה שלנו אנחנו מורידים החסדים אל ז"א למקומם וע"י האור הגדול שמשכו מא"א ז"א יכול ליתן הארה מחסדים אלה לנוק'. בעת שעולים וחוזרים מכוונים באותיות יה"ו בצירופיהם השונים וזה רומז לז"א ואח"כ כשנותנם לנוק' מכוונים בה' אחרונה שהיא הנוק' ואז נשלמת ההויה של שם בן.

 

ו.         

אהבת? נא שתף עם חבריך! בברכה, חיים סלמן
Share on Facebook
Facebook
Tweet about this on Twitter
Twitter
Pin on Pinterest
Pinterest

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *