קבלה – כוונות העומר

 

בס"ד                                                                                                  ניסן התשס"ה

הקדמות לעומר

 

א. דע כי התיקון שאנחנו עושים בתפילות ובמצוות מפסח ועד עצרת, הוא בפרצופי הזו"ן הכוללים דא"ק ואבי"ע דחסד דפרצוף הזמנים שהם נקראים חג"ת ונה"י דנה"י הנתקנים בימים אלו. והיות שבימים אלו התיקון הוא בסדר הזמנים, הנה תיקון סדר הימים נתקן ממילא. וכן כשאנחנו מתקנים בסדר הימים בימות החול ובשבתות, אז סדר הזמנים נתקן ממילא.

 

ב. ידוע הוא שכל הבחינות שנכנסו בזו"ן בליל פסח בחיצוניות ובפנימיות, הם המוחין דאו"א וישסו"ת בבחי' קטנות א' וב' וגדלות א' וב', והם נכנסים לג"ר וו"ק דמ"ה וב"ן דחו"ב דזו"ן. והנה כל התיקון הזה היה בבחי' הפנימיות ע"י תפילת ערבית בליל פסח, וזה נקרא  שלא על-ידינו, היות שהמוחין כולם בכל הדרגות הם נכנסים בתפילה א'. וכן התיקון שנעשה בסדר ההגדה שהוא בחיצוניות, שאז נכנסו המוחין הנ"ל דאו"א וישסו"ת לג"ר וו"ק דמ"ה וב"ן דחו"ב דזו"ן. והנה אחר יום טוב ראשון דפסח, כל המוחין הנ"ל דחיצוניות ופנימיות שנכנסו לחו"ב דזו"ן, הם מסתלקים מהזו"ן היות וזה היה שלא עפ"י הטבע, ואז נשארו הזו"ן בבחי' יניקה שהוא חג"ת ונה"י, דהיינו, שהסתלקו מהזו"ן פרצופי המוחין ונשאר בדרגת פר' יניקה. ועתה ע"י ברכת העומר בז' שבועות, אנחנו חוזרים להמשיך המוחין דחו"ב מאו"א עי' ומישסו"ת דבחי' הפנימיות והחיצוניות, והם נכנסים חלק חלק בכל יום, לאט לאט, לתוך החו"ב דז"א במשך מ"ט ימי העומר ע"י מצוות ספירת העומר. ועי"ז נשלמים הספירות דחב"ד חגת"ם דחו"ב דזו"ן הכוללים.

 

ג. וידוע הוא שהיות ומסתלקין מהז"א בחי' המוחין, שהם בחי' ג"ר שנכנסו בו בליל פסח בתפילה ובהגדה, לכן הוא נשאר בבחי' קטנות שנקרא בשם תלת כלילן בתלת. ומטעם זה הימים האלה של סילוק המוחין, הם נקראים ימי דין היות ויש אחיזה לחיצונים בזמנים הללו. לכן אין בימים אלו כוונות בתפילות ובמצוות כדי שלא לתת להם אחיזה מיותרת. אמנם בספירת העומר, בברכה ובספירה, אנחנו מכוונים וממשיכים לזו"ן מוחין דגדלות לבחי' אותו היום. ואז עי"ז מתמתק הדין מאותו היום. והנה בענין המוחין הנמשכים בעומר כפי פשט שער הכוונות, אותם המוחין דפנימיות וחיצוניות שנסתלקו בפסח, הם עצמם חוזרים בימי העומר להיכנס בחזרה בחו"ב דזו"ן, ולכן אין צורך לברר בירורים חדשים. אומנם כפי דברי הרש"ש והתורת חכם, הנה המוחין הללו הם מוחין אחרים חדשים, וזה עפ"י השמועה שבפסח הם מוחין דעיבור, ובעומר הם מוחין דיניקה, ובשבועות הם מוחין דגדלות. ולכן, לפי שמועה זו, בעומר יש לברר בירורים חדשים בספירת העומר בכדי להמשיכם לחו"ב דזו"ן.

 

ד. והנה ידוע שלז"א ולנוק' יש לכ"א חמישה פרצופים בעובי והם: כתר, חכמה, בינה, ו"ק ומלכות. ובכל פרצוף מהם יש בו י"ס פרטיות שמלבישים זע"ז בשווה. וכל ספירה מי"ס יש לה י"ב פרצופים פרטיים שמלבישים זע"ז באורך והם: עתיק ונוק', ועליהם מלבישים א"א ונוק', מחג"ת ונהי"ם שלהם, ועל א"א ונוק' מלבישים או"א עי' מהגרון שלהם עד החזה. וישסו"ת הם מלבישים מהחזה דא"א עד הטבור. וזו"ן מלבישים מהטבור דא"א עד סוף הרגלים שלו. ונמצא שיש לזו"ן ה"פ בעובי שכל פרצוף יש בו י"ס ובכל ספירה יש בה י"ב פרצופים פרטיים באורך.

 

ה. וידוע הוא שפרצוף הראשון והשני מתתא לעילא שהם חג"ת ונה"י דזו"ן, הם מתוקנים ע"י המאציל מששת ימי בראשית, ולכן אין לנו בהם שום עסק, לא בפגם ולא בתיקון. ובימי העומר מה שאנחנו ממשיכים מוחין ומתקנים, הוא רק לבחי' החכמה ובינה הכוללים דזו"ן שהם הפרצוף השלישי והרביעי. ובחג השבועות אנחנו ממשיכים מוחין ומתקנים גם את הפרצוף החמישי שהוא כתר דזו"ן. וידוע שא"א לזו"ן להתייחד יחד אלא עד שהם יהיו בנויים ושלמים בי"ס שלהם שהם כחב"ד חג"ת נהי"ם דחו"ב הכוללים. והנה בימי העומר, ע"י ברכת העומר והספירה, אנחנו בונים ומתקנים את החב"ד חגת"ם דחו"ב הכוללים דזו"ן. ובשבועות, ע"י הלימוד תורה בלילה, אנחנו משלימים את הנה"י הכוללים והפרטיים דחו"ב דזו"ן,  וגם משלימים את הכתר הכללי דזו"ן. וגם משלימים את הכתרים הפרטיים דחו"ב דזו"ן. והנה בשבעה השבועות שבימי העומר, אנחנו בונים ומתקנים את הז' ספירות חב"ד חגת"ם דחו"ב דזו"ן, דהיינו, שבכל שבוע נתקנת ספירה א' מחב"ד חגת"ם. ולא מספיקים ז' ימים בכדי לתקן את החב"ד חגת"ם, היות שכל ספירה מהחב"ד חגת"ם הנ"ל היא עצמה כלולה מכולן. ונמצא שהם מ"ט בחינות. ולכן, כל ספירה מהן צריך לתקנה בז' ימים בכדי לתקן את כל הפרטות שבה. ועיין להרב דב"ש שהקשה: שבתיקון הפרטים שבכל ספירה, למשל ביום א' אתה מתקן את החכמה דחכמה ע"י הבאת מוחין דגדלות א' דיש"ס. וביום ב' התיקון הוא לבינה דחכמה לגדלות א' דתבונה. א"כ לחכמה דחכמה מתי נמשיך גדלות א' דתבונה? וכן בכל הפרטים של כל השבועות, מתי ישלמו אלה? לפי דבריו בכל לילה התיקון הוא למ"ט בחי'. שכאשר נמשיך גדלות א' דיש"ס זה לחב"ד חגת"ם דחכמה דז' חכמות דחכמה דחב"ד חגת"ם דעובי. נמצא שהם ז' בחי' בכל הז' שבועות לבחי' גדלות א' דיש"ס והם מ"ט בחי' בכל לילה וכן כולם.  

 

ו. וסדר התיקון בז' שבועות של ימי העומר הוא כך: שבשבוע הא' נתקן מוח החכמה דזו"ן שהוא הוי-ה דע"ב דיודין. ובשבוע השני נתקן מוח הבינה דזו"ן שהוא הוי-ה דס"ג. ובשבוע השלישי נתקן מח החסדים דדעת דזו"ן שהוא הוי-ה דמ"ה. ובשבוע הרביעי נתקן מח הגבורות דדעת דזו"ן שהוא הויה דב"ן. ובשבוע החמישי נתקן מח החסד שהוא הויה דע"ב דזו"ן. ובשבוע הששי נתקן מוח הגבורה שהוא הוי-ה דס"ג. ובשבוע השביעי נתקנים תפארת ומלכות דזו"ן והם הויות דמ"ה וב"ן. והמוחין הנ"ל הנכנסים בזו"ן, הם באים מלובשים בנה"י דאו"א שהם הלבושים שלהם. ואיתם באים גם אורות דנרנח"י דצ' דצל"ם. ועליהם באים המקיפים דל"מ דצל"ם. והם נכנסים בתוך הי"ס דחו"ב דזו"ן.

ז. והנה המוחין הנכנסים בימי העומר, יש בהם ד' בחי': א). שהם קטנות א' דישסו"ת. ב). גדלות א' דישסו"ת. ג). קטנות ב' דאו"א עי'. ד). גדלות ב' דאו"א עי'.  וכל הבחי' הנ"ל יכנסו בכל שבוע במח אחד מחב"ד חגת"ם.

וסדר כניסת המוחין בחו"ב דזו"ן, הנה בשבוע הא' נתקן מוח החכמה כנ"ל.  והנה ביום א' נכנס בבינה דזו"ן גדלות א' דיש"ס. ביום ב' נכנס בבינה דזו"ן גדלות א' דתבונה. ביום ג' נכנס בחכמה דזו"ן קטנות ב' דאו"א. ביום ד' נכנס בחכמה דזו"ן גדלות ב' דאימא. ביום ה' נכנסים בבינה דזו"ן קטנות א' דישסו"ת. וביום ו' נכנס בחכמה דזו"ן הרשימו דגדלות ב' דאבא. וביום השביעי נכנס בחכמה דזו"ן עצמות דגדלות ב' דאבא. ודע ששמות המוחין והלבושין שנכנסים בחו"ב דזו"ן בימי העומר, הם יהיו כמו שמות המוחין והלבושים שנמשכו בפסח. שהמוחין והלבושין דקטנות א' דישסו"ת הם שמות אלקים במלוי יה"א. ושמות המוחין והלבושין דקטנות ב' דאו"א עי' , לדעת הרד"ם הם שמות אכדט"ם גם באבא. ולפי דעת הרש"ש לא מכוונים בשמות המוחין והלבושין דקטנות ב'. שלא ידועים לנו עפ"י שער הכוונות. ושמות המוחין דגדלות א' וב' הם שמות עסמ"ב. ושמות הלבושין שלהם הם שמות קס"א, קס"א, קמ"ג וקנ"א.

 

ח. ידוע הוא שכל פרצוף ופרצוף מהנ"ל שנתקנים בזו"ן, יש להם תיקון בבחי' הפנימיות ובבחי' החיצוניות. ובכל בחי' מהחו"פ יש להם גם בחי' מוחין דפנים ומוחין דאחור. ולבחי' המוחין דאחור ופנים לכ"א מהם יש בחי' פנימי ומקיף. וזה בין במוחין דקטנות א' וב' ובין במוחין דגדלות א' וב', בין באבא ובין באימא .

 

ט. והנה בחי' המוחין של קטנות א' וב' וגדלות א' וב' שבז"פ דחב"ד חגת"ם  דחיצוניות ופנימיות דחו"ב דזו"ן הכוללים דא"ק ואבי"ע דחסד, תיקונם הוא ע"י מצוות ספירת העומר שהיא נעשית ע"י הדיבור, ומתקנים בברכה ובספירה את בחי' האחור דפנימיות דזו"ן. וע"י מצוות הקרבת קרבן העומר שהיה בזמן שבית המקדש קיים שהיא מצווה מעשית, מתקנים בזה את בחי' האחור דחיצוניות דזו"ן. והיום, שאין לנו בהמ"ק, ע"י ברכת ספירת העומר והספירה עצמה שהיא מצווה בדיבור, נתקן בחי' האחור דפנימיות דחו"ב דזו"ן. ולפי שער הכוונות, בזה"ז החיצוניות נתקן עם הפנימיות יחד. וע"י אמירת "הרחמן" שהיא זכר למקדש, נתקן איזה בחי' מהאחור דחיצוניות דחו"ב דזו"ן. וכל התיקון הזה דפו"ח שנעשה בזו"ן ע"י הברכה, ואמירת "הרחמן", הוא דבחי' האחור דחו"ב דזו"ן הכוללים דא"ק ואבי"ע דחסד שנעשה בפסח ובימי העומר. אמנם התיקון דבחי' הפנים דחיצוניות ודפנימיות דכח"ב דזו"ן הנ"ל שנתקנו בבחי' האחור בפסח ובעומר, הנה הם נתקנים בחג השבועות, בתפילות שחרית ומוסף ובסעודת יום טוב.  שע"י התפילה דיום טוב דשחרית ומוסף בלחש וחזרה, נתקנים בחי' הפנים  דפנימיות דכח"ב דזו"ן הכוללים דא"ק ואביע דחסד. וע"י הסעודה דיום טוב ביום, נתקנים בחי' הפנים דחיצוניות דכח"ב דזו"ן הכוללים דא"ק ואבי"ע דחסד דסדר הזמנים כנ"ל.

 

י. והנה צריך לדעת שיש ב' סברות איך נעשה התיקון בימי העומר המוזכרים בשער הכוונות. סברה א' היא שבשבוע הראשון נתקנים כל בחי' דספירת החכמה שהם חב"ד חגת"ם הכלולים בה, בכל יום בחי' א'. ולא נשאר לשבוע ב' כלום לתקן משבוע ראשון. וכן בשבוע ב' נתקנים כל בחי' דספירת הבינה שהם חב"ד חגת"ם שכלולים בה. וכן עד"ז בכל שבוע ושבוע עד השבוע הז'. ויש סברה ב' היכן נעשה התיקון. והוא שבשבוע הא' שהוא מח חכמה לא נגמרת להתקן כל החכמה עד השבוע השביעי, דהיינו, ששבוע הא' נתקנים רק החכמות דכל החב"ד חגת"ם של הז' שבועות. כל יום נתקן חכמה א'. וכן עד"ז בשבוע ב' נתקנים כל הבינות דחב"ד חגת"ם של הז' שבועות. כל יום נתקן בינה א', וכן עד"ז בכולן. והנה ב' סברות אלו הן אמת! שסברה א' מדברת בכללות וסברה ב' מדברת בפרטות. וזה עפ"י ההקדמה של התכללות והתקשרות, שחב"ד חגת"ם דחכמה שהם דפרטות, הם נהיו החכמות לחב"ד חגת"ם דכללות. וכן החב"ד חגת"ם דבינה הם נהיו הבינות דכל החב"ד חגת"ם וכן כולם עד המלכות. ונודע שכל בחי' הפרטות של החב"ד חגת"ם שהיו באורך הם מתכללים ומתקשרים בחב"ד חגת"ם דעובי. וכן מה שהיה בעובי נעשה באורך. ונמצא ששניהם אמת. שהחכמות דחב"ד חגת"ם שאחרי ההתכללות, הם הם שהיו לפני כן חב"ד חגת"ם הפרטיים דחכמה. וכן הבינות דחב"ד חגת"ם הם שהיו לפני-כן חב"ד חגת"ם דבינה. וכן עד"ז השאר (ועיין בספר נהר שלום שהאריך בזה לישב ב' הלשונות שהם דבר אחד).

 

י"א. ודע שכל הבחי' של המוחין הנמשכים מאו"א לז"א הם נקראים: בחי' אותיות, ובחי' צל"ם, ובחי' עצמות, ובחי' ט"ס עליונות רנח"י. ולעומת זה, הבחי' שהם נקראים הארה, ומספר, ודמות, ונפש, ומלכות, הם הבחי' שנמשכים לנוק' ע"י הז"א. וכל שפע שנמשך בחי' אותיות של אותו השפע הם שלו והוא כנגד בחי' המספר של אותו השפע שהוא שלה. וכן בחי' צל"ם הוא שלו. והדמות הוא שלה, ועצמות שלו הוא כנגד ההארה שלה. וט"ס עליונות הוא שייך לו לעומת בחי' המלכות ששייך לה.

 

י"ב. ודע שכל עיקר ישראל שהיו בגלות מצרים, היתה לסיבת הפגם שהיה בדעת דז"א שבו פגמו ישראל. וכבר נודע שהחו"ג שורשם בדעת והענפים שלהם בחג"ת נו"ה, והארה ביסוד, והארה במלכות. ובבחי' החו"ג אלו שהתפשטו בענפים בכדי שלא ינקו החיצונים מהם, הם נתעלמו בדעת ורק לבושיהם נשארו בחג"ת נו"ה, והם בחי' הדמים שלא נבלעו בגופו דז"א. ולכן המצריים היו שופכים דמם של ישראל. והנה החו"ג עצמם הם י' שמות הויות. והלבושים הם י' שמות אהי-ה. וזה הטעם להיות בני ישראל בגלות מצרים רד"ו שנה שהוא כמנין עשרה שמות אהי-ה פשוטים שהם הלבושים דחו"ג שהם עולים בגי' 210 שנה. וזה בכדי לתקן את הי' שמות דאהי-ה שהם בגי' רד"ו. שהחיצונים נאחזו בהם בזמן גלות מצרים.

 

י"ג. ודע הקדמה א' והיא שכל בחי' ובחי' של אור, בהיותה למעלה, שהיתה שם בחי' הפנים, הנה ברדתה למטה היא תהיה בבחי' אח'. והנה שמות אהיה הפשוטים הם בחי' הפנים שהיו באימא למעלה. הנה כאשר אימא מורידתם להשפיע למטה בז"א, הנה שמות אהיה הפשוטים הם נעשו בו בבחי' אח', והם יהיו בגי' ד"ם. והנה היות  שבמצרים אחיזת החיצונים בז"א היתה בלבושין שלו שהם שמות אהי-ה מבחי' ריבועו שעולה בגי' ד"ם. והנה הם נקראים י' דמים. ולכן המצרים היה להם כח ויכולת לשפוך דמים של בני ישראל מכח אחיזת הקלי' בדמים אלו. ולכן אנחנו בימי העומר מתקנים את הי' דמים אלו וממשיכים לזו"ן את החו"ג שנתעלמו בדעת, וכן ממשיכים איתם את העשרה דמים שהם י' ריבועים דאהי-ה מאימא שהסתלקו מהז"א בזמן הגלות. ועתה אנחנו מבליעים החו"ג והלבושים בתוך גופא דז"א והלבושים נבלעים באיבריו. וזהו חיותו. ואעפ"י שהשעבוד במצרים היה רק רד"ו שנה ולא 440 שנה כמנין עשרה לבושי ריבוע אהי-ה שהם הי' דמים, הטעם הוא כמו שאמרנו לעיל, שכל בחי' עליונה ברדתה למטה להשפיע, הנה פנימיותה נשארת למעלה, וחיצוניותה היא היורדת למטה. והנה ברדת הלבושין למטה לז"א, אז נעשים בו עשרה דמים והם דם האדם בכדי להחיותו. וזהו באור הפסוק: שופך דם האדם באדם. ה-אדם זה אימא, ובאדם זה הז"א שאימא נותנת דמים ממנה לז"א כדי להחיותו. ונמצא שתיקון הלבושין הוא בבחי' שמות הפנים שלהם בהיותם למעלה שהם כמנין רד"ו. ורק ברדתם למטה הם נעשו אחוריים. ולכן הוצרכו בני ישראל להשתעבד רד"ו שנה. והנה אחרי שאחוריים אלו יורדים למטה ונבלעים בגופו דז"א, הנה שם הם נעשים בבחי' פנים ונהפכים לשמות אהיה פשוטים. שהכלל הוא שכל בחי' אחוריים של העליון, ברדתו למטה להשפיע בתחתון הוא יהיה בחי' פנים כנודע. 

 

י"ד. וענין הבלעת הדמים שבכל יום מימי העומר בברכה בתיבת ה' – הכוונה היא שאנחנו ממשיכים מאימא מהדעת שלה החו"ג שנתעלמו בתוכה עם לבושיהם שהם   ריבוע אהי-ה שעולה בגי' ד"ם ומבליעים אותם בתוך אות ה-א' שבמלוי הוא"ו דשם מ"ה שבגוף ז"א ושם הם יהיו בז"א הלבושין שהם י' דמים – שבתוכם מלובשים  הה"ח וה"ג שבז"א. וזה סוד הכוונה של הבלעת הדמים שבז"א שבימי העומר.

 

ט"ו. וענין המשכת החסדים והגבורות בז' שבועות של ימי העומר, כבר נודע, שהה"ח מתפשטים מחסד עד הוד שבו, וכללותם נמשכים ליסוד וכללות דכללות למלכות שבו.

 

ט"ז. וגם נודע שכל חסד וחסד מז' בחי' החסדים הנ"ל הוא כלול מז' חסדים ונמצא שכ"א כלול מכולם והם מ"ט בחי' חסדים בשבעה שבועות. ושבוע א' הוא בספי' החסד. ויש בו בפרטותו חג"ת נהי"ם. ובכל יום נמשך חסד פרטי אחד עד סוף השבוע. ובשבוע ב' הוא גבורה דחסד. והוא כלול מחג"ת נהי"ם. וכן עד"ז כולם עד סוף ז' השבועות. וכן בענין הז' בחי' גבורה שהם ז' חג"ת נהי"ם. וכ"א מהם כלול מחג"ת נהי"ם. ולכן הם מ"ט בחי' גבורה.

 

י"ז. כל ענין המשכת החסדים והגבורות בתיבת ה' בברכה בימי העומר שנקראים  חג"ת נהי"ם דמ"ה וב"ן דז"א, הם נמשכים לחג"ת נהי"ם דז"א. וכל המשכת מוחין דימי העומר באמירת: "היום… לעומר" הם נקראים בשם חב"ד חגת"ם ונמשכים לג"ר וו"ק דמ"ה וב"ן דבינה וחכמה דזו"ן. ולכאורה מדוע יש שינוי מבחי' החסדים לבחי' המוחין? או שכולם ימשכו בחב"ד חגת"ם או שכולם ימשכו בחג"ת נהי"ם. ולמה כ"א מהם נכנס במקום אחר? אלא שהכל אמת והכל נכנס לאותה הבחי' והוא שהמשכת החסדים שאמרנו שהחו"ג נמשכים בחג"ת נהי"ם, זה מדובר בחג"ת נהי"ם דפרצופי החב"ד חגת"ם דחו"ב דזו"ן הכוללים. ונמצא שהמוחין נכנסים בחב"ד חגת"ם דחו"ב דזו"ן והחו"ג נמשכים בחג"ת נהי"ם דחב"ד חגת"ם דחו"ב דזו"ן הכוללים דא"ק ואבי"ע דחסד דבחי' הזמנים.  

     

אהבת? נא שתף עם חבריך! בברכה, חיים סלמן
Share on Facebook
Facebook
Tweet about this on Twitter
Twitter
Pin on Pinterest
Pinterest

4 תגובות על הפוסט “קבלה – כוונות העומר

  1. כמה טוב שיש כתבים כאלו מסודרים
    לא הבנתי את נושא ההתכללות שמאחד את שתי השיטות בעניית תיקון הספירה של כל שבוע.

  2. בנה"ש הביא שהאר"י התנגד לשיטת הספירה ע"פ ההתכללות (שביום השני מתקנים גבורה דחסד ולא חסד דגבורה) וגם הרש"ש התנגד לשיטה זו אלא שהוכנס לשם (מובא בהדיא בגוף הפסקה ובהגהות) מכתבי יד של הרב חזן (כתוב במפורש שם) שכתב "אין מחלוקת בניהם וכולם נתכוונו לדעת א' ומשמעות דורשין איכא בנייהו". אבל ברור שהארי והרשש התנגדו לזה. ואין ליישב בניהם אם הגדולים אמרו שזה טעות! "דחה הרב ז"ל (האר"י) כי כן סדרו ביום א' חסד דחסד ביום ב' גבורה דחסד.. והוא הדרך שדחה הרב ז"ל ולכן רבינו הרב שר שלום זצוק"ל הגיה וסידר ביום ב חסד דגבורה…" [ראה נה"ש שהעתקה מדבריו היא מדף ל"ה ע"ד ד"ה "כתב הרב ז"ל" עד דף ל"ו ע"ג]

להגיב על salman לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *