קבלה – כוונות הנסירה לראש השנה

 

בס"ד
הקדמות לנסירה דראש השנה

א. בראש השנה, עסקנו בזו"ן דכללות של כל השנה, וזו"ן הללו הם יעו"ר. ועסקנו בבחי' הגבורה של כל הבחי' שהם עולים שם.

ידוע הוא, שתיקון הזו"ן דא"ק ואבי"ע דגבורה דסדר הזמנים*, הוא נעשה מיום ר"ה ועד יום ש"ע וזה נמשך זמן רב מפני שהתיקון הוא בזו"ן הכוללים דכל השנה כולה. ודע שנסירה שנעשית בזו"ן בר"ה, היא נסירה הכוללת, ויש נסירה פרטית בזו"ן בכל לילה לזו"ן דכ"ד שעות. ויש נסירה פרטית בכל תפילה ותפילה והיא דזו"ן דו' שעות. והנה נסירה זו הכוללת לכל השנה, היא נעשית מיום ר"ה ועד ערב יוה"כ.

* עי' בפרי עץ הגן איך משתלב התיקון שלנו שנעשה באו"א שנמשכים מהם מוחין לחו"ב דזו"ן. האם א"ק ואבי"ע דגבורה זה בתוך או"א או האו"א הם בתוך הא"ק ואבי"ע דגבורה? ועי' בדף ג' שהגבורה דו"ק או דנוק' הכל בתוך הפרטות של הבינה או החכמה דזו"ן, ורק צ"ל איך זה משתלב עם ההקדמה שסדר הזמנים הוא בחג"ת ונה"י. והאם תהיה הכוונה כך שאנחנו בר"ה בגבורה של הנה"י ובגבורה דו"ק דנוק' או דז"א, וכ"ז בבינה או בחכמה, זה הנראה כעת.

ב. ודע שבכל ר"ה, חוזרים הזו"ן דעולם האצילות להיות במצב שהיו כמו בתחילת בריאת העולם. ולכן בכל שנה בר"ה, חוזרים הזו"ן לעמוד אב"א, שהוא המצב של תחילת התיקון דזו"ן השנה. וצריכים אנחנו לנסור אותם ולהפרידם ולהחזירם פב"פ, ויש להם בחי' חיבוק ונישוק ואח"כ לזווגם. וסדר התיקון הזה נמשך מיום ר"ה ועד ש"ע. וכל משך הימים הללו הם כמו תפילה א' ארוכה שבסדר הימים שבכל יום ויום, מתחילת התפילה עד באהבה זה תיקון אב"א דזו"ן, ומבאהבה ואילך זה תיקון פב"פ שלהם, ובשים שלום הוא הייחוד דזו"ן. וזה בפרטות כל תפילה ותפילה משחרית מנחה וערבית.

ג. והנה נודע שבזו"ן דכללות השנה, יש בהם ג' שלבים בתיקון והם: א) תיקון אב"א ב) תיקון פב"פ ג) זיווג. וכל ג' התיקונים הללו הם נעשים בכל שנה ושנה, בזו"ן הכוללים דכללות השנה. אמנם בכל שנה נעשים ג' התיקונים הנ"ל לשלש השנים, דהיינו, שמר"ה עד ערב יוה"כ, נעשה התיקון דאב"א לזו"ן דזאת השנה הנכנסת, ונסירה ותיקון פב"פ לזו"ן דשנה שעברה, והמשכת החסדים וזיווג לזו"ן דלפני 3 שנים.

ד. והנה אלו התיקונים דאב"א ודפב"פ שבזו"ן דסדר הזמנים, הם נרמזו בפסוק: שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני, דהיינו, שמיום ר"ה ועד יוה"כ הוא בחי' שמאלו תחת לראשי שבו ניתנים הגבורות והדינין מאימא לנוק' גבורות קשות, ומז"א לנוק' גבורות מתוקות. וביוה"כ מתמתקים הדינין הללו ע"י אימא עילאה שנותנת את המוחין לנוק', ע"י שהנוק' עולה למקום אימא וניזונת משם ע"י ה' תפילות. וממוצאי יוה"כ בימים שבינתיים ובחג הסוכות, הוא בחי' וימינו תחבקני, דהיינו, שהחסדים הפנימיים מאימא נמשכים לנוק' בימים שבינתיים והחסדים המקיפים נמשכים מאימא לנוק' ע"י מצוות הסוכה, וכן ע"י מצוות הלולב ומיניו בנענועים ובהקפות, נמשכים בחי' החסדים הפנימיים והמקיפים לזו"ן. וביום הושע"ר הוא עניין הנשיקין שניתנים ה"ג אימא לנוק' ע"י חבטת הערבה הדומה לשפתיים. ואח"כ ביום שמיני עצרת שהוא סיום כל התיקון שעשינו בזו"ן מיום ר"ה, אז הוא הזיווג של זו"ן הכוללים דשנת אשתקד. וג' תיקונים אלו נעשים בכל שנה לג' בחי' אלו.

ה. והנה ידוע הוא שהזו"ן מקבלים את המוחין שלהם מאו"א. והנה המוחין הם חו"ב חו"ג דאבא, וחו"ב חו"ג דאימא. וכשנמשכים המוחין דחו"ח (דחוכמות וחסדים) מאו"א, הם שייכים וניתנים לז"א שהוא בחי' חסד. והמוחין דבו"ג (דבינות וגבורות) דאו"א, הם שייכים וניתנים לנוק' שהיא בחי' גבורה. וכאשר היא מקבלת את המוחין ששייכים לה ע"י אימא, היא נפרדת מהז"א, היות והיא כבר לא מקבלת ממנו את המוחין דבו"ג הנ"ל מאחריו אלא ע"י אימא. ולכן היא לא צריכה להיות דבוקה איתו אב"א. וזהו עניין הנסירה, שהנוק' נעשית שלמה באחור שלה, ולכן אין סיבה לנוק' להישאר דבוקה איתו אב"א כדי לקבל ממנו את המוחין שלה, שכבר קיבלתם ישירות מאימא.

ו. והנה נודע שבתחילת האצילות, כאשר יצאו הי"ס מהעיניים דא"ק מבחי' מלכויות, יצא הז"א בן ו"ק שהוא שש חלקי הנקודה שהם חג"ת נה"י דמלכות. והנוק' יצאה נקודה א' קטנה שהיא אחת חלקי הנקודה דמלכות שהוא בחי' הכתר שבה. ודע שכל עסקנו בזו"ן שהם יהיו שלמים כ"א מי"ס. והנה היות והנוק' היתה מקבלת את המוחין שלה מז"א, לכן היא הייתה עומדת עימו אב"א. והנה בכדי לבנות את הנוק' בסוד פרצוף שלם כדי שתוכל לבוא לפנים ולהתייחד עם הז"א, הנה אז המאציל הפיל תרדמה על הז"א, דהיינו, שנסתלקו ממנו כל המוחין שניתנו לו מאו"א שהם חו"ח ובו"ג, והבו"ג הם נכנסים בנוק', והחו"ח הם עלו למ"ן ומתייחדים ע"ב וס"ג דא"ק וכו'. ואח"כ מתייחדים פרצופי או"א. ומהארת היחוד הם בונים ומתקנים את הנוק' ומשלימים אותה ונמשכים בה עוד ט' נקודות לנקודה שבה והיא נשלמת ונעשית פרצוף שלם מי"ס. וכ"ז בהיותה מהחזה ולמטה.

ז. והנה הטעם למה הנוק' עומדת מאחורי הז"א מהחזה שלו ולמטה, הוא כדי שהקלי' לא יתאחזו באחו' הללו, שהם עדיין לא מתוקנים. ולכן הזו"ן היו דבוקים יחד אב"א. וידוע שהקלי' לא יכולים לינק שפע מהקדושה, לא ממקום שיש שם אור גדול מאוד, כדוגמת אור הפנים דזו"ן שהוא דוחה אותם, וגם לא יכולים לינק שפע מאור שנמצא במקום המכוסה. ולסיבה זאת הזו"ן עומדים אב"א שאז מקום האחוריים שלהם נשאר מכוסה ונעלם מהקלי'. ואז לא יוכלו לגשת ולינק מהאחוריים עד זמן תיקון האחוריים של הזו"ן, שאז אפילו אם יחזרו פב"פ כבר אין פחד מהקלי' שינקו מהם.

ח. ודע שהנוק' העומדת מאחורי הז"א מהחזה שלו ולמטה, הנה האחוריים הללו הם בחי' דינים והם שמות של אלקים כנודע, ומשם הקלי' רוצים לינק שפע הרבה יותר ממה שמגיע להם, בסוד מָלַך אלקים על גויים. ודע שמאחורי החזה דז"א ולמטה, שם היו הזו"ן דבוקים ממש, אבל מאחורי החזה של הז"א ולמעלה, היה הז"א מגולה ולכאורה משם יש יכולת אחיזה לקלי', אלא ביאור הענין הוא שכבר נודע שיש בחי' אור של קוצא דשערי שנמשך מאחורי רישא דז"א עד ראש הנוק'. ונמצא שאחורי ז"א מכוסה בקוצא דשערי, וא"כ גם מהחזה דז"א ולמעלה אין יניקה לחיצונים.

ט. ודע כאשר הנוק' היתה בסוד נקודה א', אז יוצאים הארות מז"א דרך נקב החזה מאחור כדי להינתן בנוק' והם נעשו בה בסוד צל"ם על ראש הנוק'. ואח"כ מבינות אל עליון והולך הם נכנסים בה לאט לאט ונבנית ונתקנת מאחוריו כנגד החזה ולמטה ע"י א"ב דאטב"ח. ואח"כ בזמן הפלת הדורמיטא בתיבת "באהבה" נעשית הנסירה ונפרדת ממנו, וזה ע"י נתינת הדינים שהם המוחין דבו"ג דאו"א ששייכים לה שהיו באחוריים שבו וניתנו ע"י הז"א ועתה הם ניתנים לאחוריים דנוק' ע"י אימא. ונמצא שבתחילה היתה הנוק' ט' נקודות ונשלמו לט' ספירות. וע"י הדורמיטא והנסירה, כל ספירה שלה תהיה פרצוף שכלול מי"ס שלמות. וכ"ז בהיות הנוק' מהחזה ולמטה.

י. ודע שענין הנסירה ונתינת הגבורות מז"א לנוק', הם שייכים לבחי' הזו"ן דפנימיות העולמות וגם לבחי' הזו"ן דחיצוניות העולמות, שכבר נודע שיש ב' ימים בר"ה שבהם מתקנים את הזו"ן דאבי"ע דפנימיות ודחיצוניות, דהיינו, שביום א' נתקן הזו"ן דאבי"ע של הפנימיות דחיצוניות, וביום ב' נתקן גם הזו"ן דאבי"ע דחיצוניות דחיצוניות. ותיקון החיצוניות הזה שמתקנים אחר החורבן, הוא החיצוניות דפנימיות הכולל ולא דחיצוניות הכולל. שאין לנו כח לתקן את אבי"ע דחיצוניות הכולל עד ביאת הגואל בב"א.

יא. ודע שביום א' דר"ה, שנתקן הפנימיות דחיצוניות שנקרא בחי' נשמות, הנה הוא נקרא דינא קשיא. והטעם שעדיין לא נתבסמו ונתקנו העולמות שהם בחי' החיצוניות דחיצוניות, ולא נכללו זב"ז עד יום ב'. אמנם ביום ב' שנתקנו בחי' החיצוניות שהם העולמות ונכללו זב"ז, לכן יום ב' נקרא דינא רפיא. וגם ביוםב' דר"ה אינם עולים ונכללים מעצמם רק ע"י הפנימיות של הנשמות שנתקנו ביום א'. ולטעם זה ביום א' מקדים להתקן בחי' הפנימיות בכדי שיהיה לנו הכח ביום ב' להעלות גם את החיצוניות ולתקנו.

יב. ודע שכל התיקון של בחי' הנסירה שנעשה ביום א' בפנימיות, הוא נעשה גם ביום ב' בבחי' החיצוניות. אלא שביום ב' גם מוסיפים ומשלימים לתקן את בחי' הפנימיות שלא גמרנו לתקן ביום א' דר"ה.

יג. וגם דע שבכל יום ויום מעי"ת, ננסרת ספירה א' שבנוק' מהספירות של הז"א ע"י שמקבלת הנוק' את המוחין ששייכים לאותם הספירות שכנגד הז"א. ובכל הימים הללו, אע"פ שבכל יום ויום ננסרת ספירה אחת, הנוק' עומדת עם הז"א אב"א מהחזה ולמטה עד ערב יוה"כ שאז נגמרת מלאכת הנסירה בכל הספירות. רק אז היא באה לַפָּנִים דז"א. וביום כיפור אנחנו מתקנים בחי' הפנימיות של הזו"ן.

יד. וידוע שיש ב' בחי' דינים שהם המוחין שניתנים בזמן הנסירה מהז"א לנוק'. הבחינה הא' הוא הדינים שנמצאים בספירת הכתר שבו ליתנם לכתר שבה, ומחכמה שבו לחכמה שבה וכו'. ובחי' דינים אלו הם הבו"ג דאו"א ששייכים לנוק' רק שהם נתנים לה ע"י הז"א. והבחי' הב' של הגבורות שנמצאים בגופא מתנה"י דז"א, שמתחלקים באופן זה: שהגבורות שמשני שלישים תחתונים דת"ת שלו, הם באים לכתר שבה, ומפרק עליון דנצח שלו לחכמה שבה. ומפרק עליון דהוד שלו לבינה שלה וכו', עד תשלום כל הנה"י שלו לכל הי"ס שלה. ואלו הדינים הם ניתנים לה מז"א עצמו מגופו. וב' בחי' אלו הם עניין נתינת הגבורות מספירה שלו לספירה שלה ומפרקי התנה"י שלו לי"ס שלה. ששיעור קומתה כולה היא עומדת מתנה"י שלו ולמטה כנודע. והנה ב' בחי' אלו של הדינין הם ניתנים ונמשכים אליה בכל יום מעשרת ימי תשובה. בכל יום בספירה אחרת שלה. וכ"ז לצורך הנוק', ע"י שהיא מקבלת הדינין שהם המוחין שלה מהז"א ע"י אימא, כל ספירותיה יוכלו להיפרד מהספירות דז"א ואז תוכל הנוק' לבוא לפנים דז"א ויוכלו להתייחד פב"פ.

טו. והנה ביום א' דר"ה, כל הגבורות שהיו נמצאים בכחב"ד חו"ג וש"ע דת"ת שלו, הם יוצאים מהז"א מלובשים בנה"י דאימא ובאים לאחוריו בכדי להיכנס בנוק' כדי לבנותה. ותחילה הגבורות עוברים ונכנסים בי"ס דלאה שעומדת מאחורי הז"א אב"א מכתר שבו עד ש"ע דת"ת שלו, ואז לאה מקבלת את הרשימו של הגבורות האלו, ועי"ז היא נפרדת וננסרת מהז"א בכל פרצופה בי"ס שבה וחוזרת לפנים דז"א בו ביום. ואח"כ נמשכים מלאה עצמות הגבורות דכחב"ד וש"ע דת"ת ונכנסים כולם בכתר דרחל שעומדת מהחזה דז"א ולמטה, וזה נעשה ע"י אמירת: זכרנו לחיים וכו'. שבכל תיבה ותיבה נכנסים המוחין בפרטי י"א ספירות דכתר דנוק'. ובכל תיבה דזוכרנו ננסרת ספירה א' מפרטות י"ס שבכתר דנוק' עד תשלום נסירת כל הכתר שלה מעילא לתתא.

טז. ונמצא שביום א' דר"ה ננסרת לאה כולה דבחי' דאח' דפנימיות ששייך ליום א' בתיבת זוכרנו ובאה לפנים דז"א. וכן ננסר כתר דרחל דבחי' אח' דאח' דפנימיות בתיבות זוכרנו לחיים וכו'. וביום ב' ננסרת ספירת החכמה דנוק'. ולכן כל הגבורות שהיו בכתר שלה מחכמה ולמטה, כולם יורדים לחכמה שלה, ואז ננסרת ספירת החכמה דנוק' בכל הפרטות שלה. וכן עד"ז בשאר הימים, שכל יום יורדות הגבורות מהספירה הקודמת שהיו אתמול בנוק' לספירה דנוק' ששייכת להיום, ואז ננסרת הספירה של היום מהז"א. וכ"ז שנעשה ביום א' דר"ה בנסירה של כתר דנוק' הוא דאח' דאח' דפנימיות ע"י זוכרנו לחיים וכו'. ואח"כ היתה הנסירה של כתר דנוק' דאח' דפנים דפנימיות בשופר של יום א', ואז והז"א מקבל מוחין מתוקים מאו"א ונותן לנוק' מוחין מתוקים וננסר הכתר דאח' דפנים דפנימיות דנוק'.

יז. ודע שצריך תקיעת שופר גם ביום ב' דר"ה ואעפ"י שהתעורר הז"א ביום א' ע"י השופר, צריך תקיעת שופר ביום ב', שכיוון שלא ננסרו מהנוק' כל ד' בחי' של הכתר שנשארו מיום א' דר"ה וגם לא ננסרה עדיין ספירת החכמה דנוק' ששייכת ליום ב' דר"ה בכל הבחי', לכן עדיין אין זה התעוררות גמורה לז"א והוא חוזר וישן עד יום ב' דר"ה. שידוע שהכתר והחכמה דזו"ן הם בחי' ראשים, וצריך לנסור את ב' המוחין דכו"ח בכל פרטיהם בכדי לעורר את הז"א לגמרי, וזה ע"י שיכנסו בו כל המוחין דכתר וחכמה, ואז הז"א יתן לנוק' את חלקה גבורות מתוקות. ולכן אחרי ב' ימים דר"ה אין כבר צורך בתקיעת שופר כיוון שאין עוד בחי' דורמיטא בשאר עשי"ת, מפני שבחי' הראש דז"א שהוא הכתר והחכמה התעוררו, אז אין עוד תרדמה בשאר הספירות בשאר הימים דעי"ת.

יח. ועפ"י זה מובן הטעם למה יום א' דר"ה נקרא דינא קשיא ויום ב' נקרא דינא רפיא, וזה מפני שביום א' ננסרים הגבורות שהם למעלה בז"א מכתר ועד הש"ע דת"ת שבו ששם הם מכוסים תוך כלי יסוד דאימא שהוא מסתיים בש"ע דת"ת דז"א והם ניתנים לנוק' מספירה לספירה, כל יום ספירה אחת. אמנם במקום שנשלם כלי היסוד דאימא בש"ע דת"ת דז"א, משם ולמטה מבש"ת דת"ת ונה"י שלו, האורות של החסדים שמתפשטים בגופא דז"א שם הם מגולים, שאין להם את הלבוש של היסוד דאימא, ולכן שם באים החסדים ומאירים בגבורות שנמצאים שם וממתקים אותם. ולכן יום ב' הוא נקרא דינא רפיא,שאז הנסירה היא בספי' החכמה דנוק' שהיא נפרדת מפ"ע דנצח שלו שהוא במקום המגולה בז"א.

יט. ויש עוד טעם אחד והוא, שביום א' דר"ה רק אחר תקיעת השופר נמשכים הגבורות שהם המוחין דאותה בחי' לנוק' ע"י ז"א ואז נתמתקו ונתבסמו הדינין, ולכן יום א' הוא נקרא דינא קשיא. משא"כ יום ב' דר"ה הוא נקרא דינא רפיא מפני שיש נתינת הגבורות מז"א לנוק' דבחי' פנים דאח' דפנימיות לפני תקיעת שופר, שזה נעשה בעמידה במלת באהבה כנודע, וכל זמן שיש נתינת מוחין מז"א לנוק' זה נקרא בחי' מיתוק. ולכן יום ב' נקרא דינא רפיא.

כ. ויש עוד טעם אחר בזה שיום א' דר"ה נקרא בשם דינא קשיא, היות שביום א' דר"ה אז ננסרת לאה כולה מאחורי הז"א שהיא עומדת מהחזה שלו ולמעלה שהוא בכחב"ד חו"ג וש"ע דת"ת, שבמקום הזה האורות דחסדים דז"א הם מכוסים בתוך יסוד דאימא. ולכן אורות החסדים האלו לא יכולים למתק הגבורות ששם. וכיון שאין מיתוק היום נשארו הגבורות ללא מיתוק ונקרא דינא קשיא, ולכן לאה שהיא עומדת שם נקראת בחי' דינין תקיפין כנודע. אמנם ביום ב' דר"ה הוא בחי' דינא רפיא, כי הנסירה של הנוק' בספי' החכמה שבה, הוא כנגד מקום המגולה שבז"א שהוא כנגד פרק עליון דנצח דז"א.

כא. ומי זאת לאה שננסרת ביום א' וב' דר"ה? דע שלפי ביאור א', בחי' לאה שננסרת ביום ר"ה היא חלק עליון דרחל שנקרא בשם לאה ע"ש שלאה שהיא בחי' אחוריים דאימא נמצאת שם, והיא מתלבשת בחלק העליון דרחל שעומדת שם ונקראת בשם לאה, ולאה ממש לא ננסרת, שלא שייך בה נסירה שהיא עומדת פב"א. ויש פירוש ב' שהנסירה בר"ה היא בלאה ממש שהיא אחוריים דאימא, שעומדת עם הז"א בד"כ פב"א אלא שעתה בר"ה חזרה לעמוד עם הז"א אב"א, ואותה אנחנו נוסרים (ולכאורה לפי שיטה זו אם ננסרת לאה ממש יתכן שמכ"ש שננסרת לאה שהיא חלק עליון דרחל).

כב. נמצא שביום א' דר"ה יש נתינת גבורות ע"י אימא ללאה כולה וגם לכתר דרחל דבחי' אח' דאח' דפנימיות, וזה נעשה במלת "באהבה", שהגבורות נכנסים בתוך לאה כולה, ובזוכרנו נמשכים לכתר דרחל. ובחי' מיתוק הוא נעשה ע"י נתינת בחי' גבורות שהם המוחין לכתר דנוק' של בחי' אח' דפנים דפנימיות וזה נעשה ע"י הז"א בתקיעת שופר דיום א'. והנה ביום ב' דר"ה, במלת באהבה יש נתינת גבורות לחכמה דנוק' דאח' דחיצוניות ע"י אימא כמו ביום א' וזה נקרא גבורה קשה. ויש גם בחי' מיתוק שהוא נתינת גבורות ע"י הז"א לכתר דנוק' שהוא השלמה דיום א' וגם לחכמה דנוק' ששייך ליום ב', וזה ע"י תקיעת השופר דיום ב'. ועוד יש נתינת גבורות מתוקות שנמשכים ע"י הז"א במלת באהבה שהנוק' מקבלת לכתר שבה שהם הגבורות מבחי' פנים דאחור דפנימיות דכתר, והם נקראים גבורות מתוקות כנודע.

כג. ודע שכל הגבורות של כחב"ד חו"ג וש"ע דת"ת שננסרו מהז"א ביום א' בשביל להינתן לנוק', הנה כולם ניתנים ביום א' בכתר דנוק'. אמנם מיום ב' והלאה, הגבורות שבכתר הם יורדות לנוק' ממנה עצמה. ובחי' זו נקראת נתינת הגבורות מספירה לספירה, דהיינו, מספירה דז"א לספירה דנוק' עד יום הז' דעשי"ת. והטעם הוא: היות שבתחילה הגבורות דכחב"ד חו"ג וש"ע דת"ת הם נמשכים מהז"א עצמו ע"י אימא ללאה ומשם לכתר דנוק', אמנם בבחי' הב' של נתינת הגבורות שנקרא' מפרקין דז"א לי"ס דנוק', זה נעשה בכל יום ויום, שמגופא דז"א עצמו נמשכים לי"ס דנוק'.

כד. והנה ביום ג' דעשי"ת יורדים שאר הגבורות שהם בח"ג וש"ע דת"ת שהיו בחכמה דנוק' לבינה שלה, ואז ננסר גם פרק עליון דהוד דז"א והבינה שלה. וביום ד' דעשי"ת יורדים שאר הגבורות שהם חו"ג וש"ע דת"ת מהבינה דנוק' לדעת שלה, ואז ננסר גם פרק עליון דיסוד דז"א והדעת שלה. וביום ה' יורדת רק גבו' דחסד מהדעת דנוק' לחסד דנוק', ואז ננסר גם פרק אמצעי דנצח שלו והחסד שלה. וביום ו' יורדת רק הגבו' דגבורה שלה מהדעת דנוק' לגבורה דנוק', ואז ננסר גם פרק אמצעי דהוד שלו והגבורה שלה.

כה. ודע שיש חילוק א' באלו בחי' הגבורות, בדרגתם וירידתם לנוק' והוא, שיש בהם ג' בחי' והם: הבחי' הא' היא = הגבורות דכתר וחכמה. והבחי' הב' היא = הגבורות דבינה ודעת. והבחי' הג' היא שאר הספי' דז' התחתונות שבנוק'. והנה ההסבר הוא שהבחי' הא' שהם ספי' הכתר והחכמה דנוק', שהם בלבד נקראים ראשים היות ששם הגבורות הן מושרשות ומעורבות בכח בתוך הראש דנוק', וזה נעשה בב' ימים דר"ה, ולכן יש ב' ימים טובים דר"ה. וכל הגבורות שהיו בתחילה בכתר שלה ביום א', הן יורדות בחכמה שלה ביום ב' (חוץ מגב' הכתר שנשארת בכתר), וזה מפני שכל שאר הגבורות הם קשורות בכתר ובחכמה שלה. והבחי' הב' של הגבורות שהם ספי' הבינה והדעת דנוק', שכ"א מהם מקבל רק את הגבורות ששייכים לחלקו באותו היום, הבינה ביום ג' והדעת ביום ד'. ושאר הגבורות, אעפ"י שהן יורדות איתם ביום ג' וביום ד', הם איתם מתלווים רק בפקדון, ולא מתמעטות בכל תיבה ותיבה שבזוכרנו, אלא עוברות שם כמות שהם שלמות. והבחי' הג' של הגבורות הם שאר הספירות דנוק' מחסד ולמטה, והוא שכל הגבורות שאינם שייכים לבחי' של אותו היום לא יורדות אפילו בדרך פיקדון, והן נשארות בדעת שלה, ורק בחי' הגבורה דאותו היום בלבד היא היורדת מהדעת דנוק' לספירה דאותו יום. וזה נעשה מיום הה' – הו' – הז' דעשי"ת כנודע. ונמצא שכל הבחי' של כחב"ד חו"ג וש"ע דת"ת שהיו בז"א וניתנו לנוק', היו בכולם ב' בחי' גבורה וב' בחי' מתוקים, הן מבחי' או"פ דאח' ואו"פ דפנים דפנימיות ואו"פ דחיצוניות דכתר וחכמה דזו"ן, וזה עד יום הז'.

כו. ודע שכל המשכה של גבורות שהם מוחין דנוק', כל הגבורות שמתלוות לגבורה ששייכת ליום ההוא יש בהם מעלה שנמשכות בנוק' אעפ"י שלא זמנם היום. והנה ביום הז' והלאה, שאין באלו הגבורות של בש"ת דת"ת ונהי"ם, שנמשכות לנוק' ביום א' במלת באהבה מבחי' הפנימיות וביום ב' מבחי' החיצוניות, את הד' בחי' של ב' גבורות וב' מיתוקים שהיו בכחב"ד ח"ג וש"ע דת"ת דז"א שנמשכו לנוק' ד' פעמים ביום א' וב' דר"ה, שבחי' אלו חסרים מהם, הנה כדי להשלים לבחי' של בש"ת דת"ת ונהי"ם דנוק' שנמשכים בימים אלה שהם הז' הח' והט', את הגבורות והמיתוקים שחסרים להם ביחס לספירות הכחב"ד חו"ג וש"ע דת"ת שהיו בימים הקודמים, הנה אנחנו צריכים להמשיך בחי' מוחין מבחינות אחרים כדי ליתנם לנוק'. וישנם כמה בחי' חדשות שאנחנו ממשיכים לנוק' כדי להשלים לה את החסר ביחס לימים הקודמים. והנה המשכה [א'] היא מבחי' מוחין דז"א שימשכו לתנהי"ם דנוק'. והמשכה [ב'] היא להמשיך בחי' גבורות מהדעת דז"א את ה"ג ששם לדעת שלה ומשם לגופא דנוק' כפי אותו היום. והמשכה [ג'] היא להמשיך לה בחי' הגבורות מהמוחין שלה עצמה. והמשכה [ד'] היא להמשיך לה מחלק הגב' שמתפשטים בגופא שלה, כ"ז להשלמה של בחי' הגבורות מספירה לספירה וגם להמשיך לה מפרקין דגופא דז"א לספירות דנוק', כמבואר כ"ז בסידור.

כז. ודע שביום הט' מעשי"ת הנסירה היא נעשית בג' ספי' שהם הוד יסוד ומלכות דנוק', בי"א תיבות דזוכרנו, שבכל תיבה יש נסירה בפרט א' מי"ס מג"ס הי"ם.

כח. ודע שביוה"כ הנוק' עולה אצל אימא עי' כדי לאכול ולשתות אכילה ושתיה פנימית שהם בחי' קבלת מוחין שנקראים ה' קולות ע"י ה' תפילות. ולכן נאסרו לנו ה' דברים ששייכים לחיצוניות לעשותם, שהיות ביום זה אנחנו מקבלים השפע מבחי' הפנימיות ולא מבחי' החיצוניות, ולכן נצטווינו על ה' עינויים.

כט. והנה השמות של הגבורות שהם המוחין שהנוק' מקבלת מהז"א, הן מספירה לספירה והן מפרק לספירה דנוק', הם: רבוע הויה = י, יה, יהו, יהוה, בכל הי"ס, ועליהם יש אורות של הויה ואהיה מנוקדות בניקוד הי"ס, והם נכנסים בתוך הי"ס דכלים דנוק' בעשי"ת כפי בחי' אותו היום. ובהמשכה מפרקין דז"א לי"ס דנוק' אנחנו מחלקין את הגבורה שהיא הריבוע לג' שלישים כך: שש"ע של שם אהיה והויה וריבוע הויה הוא = אה, יה, י יה. ושליש אמצעי של כל השמות הנ"ל הוא = י, ו, יהו. וש"ת של השמות הנ"ל הוא = ה, ה, יהו-ה. והנה אפשר לחלק את השמות הנ"ל לעשרה חלקים. למשל: כל אות א' מריבוע הויה היא חלק א' והם י' אותיות כנגד י"ס. וכן את השמות אהיה והויה שהם האורות, אנחנו מחלקים אותם, לעשרה חלקים, דהיינו, בשם הויה שקוץ היו"ד הוא כתר, ואות היו"ד היא חכמה, ואות הה' היא בינה, ואות הו' הוא ז"א, ואות הה' היא נוק' כנודע. וכן בשם אהיה תהיה חלוקה לי"ס. וכך הוא הסדר בכל המשכת הגבורות הנ"ל שבי"א ספירות דז"א שניתנים בי"א ספירות דנוק', וזה בכל יום מעשי"ת בג' תפילות שמ"ע.

ל. ודע כשנמשכים הגבורות הנ"ל מספי' דז"א לספי' דנוק', בכל יום גבורה א', הנה אותה הגבורה היא מתחלקת בפרטות בי"א תיבות דזוכרנו. למשל: ביום א' דר"ה שהנסירה היא בכתר דנוק' דפנימיות, שהיא אהיה והויה בקמץ, שהם האורות, והמוח שהוא רבוע הויה. הנה הם מתחלקים לי"א בחי' דכתר. והנה בתחילה ביום א' דר"ה, הגבורה דכתר עם האור שלה, הם יורדים לכתר דכתר דנוק' דפנימיות. ושם בכתר דכתר הנ"ל, נשאר בחי' קוץ היו"ד דאהיה והויה, והיו"ד דריבוע א'. ואח"כ יורדים שאר השמות הנ"ל בחכמה דכתר דנוק'. ושם נשארים היו"ד דהויה ואלף דאהיה, והיו"ד דנתח ב' דרבוע וכו' וכן עד"ז ביום ב' בחיצוניות בזוכרנו שהיא בחכמה דנוק'. וכן עד"ז בשאר הספירות בעשי"ת תהיה החלוקה ע"ד הנז' לעיל. ודע שספי' הדעת הפרטית שבי"א הספירות דנוק' היא לא לוקחת חלק מהשמות שהם האורות או מהרבועים שהם המוחין כאשר הם נכנסים בספי' הדעת, רק שהדעת לוקחת הארה מהז"ת בלבד של השמות והרבועים הנ"ל. וכך הולכים ומתמעטים השמות הנ"ל בכניסתם בחסד עד הגיעם למלכות דכתר ששם נשארים מהשמות רק אות ה' דאהיה ואות ה' דהויה האחרונים ואות ה' דרבוע דנתח אחרון, שכ"א קבל את חלקו. ובזה נגמרת הנסירה דאותה ספירה והיא נפרדת מהז"א. ועד"ז בכל הימים של עשי"ת.

לא. ודע שכל זה שאמרנו, שהגבורות שהם המוחין דנוק', הם נמשכות עם שמות הנרנח"י דאהיה והויה המנוקדות שע"ג המוחין, שהם הולכות ומתמעטות בי"א תיבות דזוכרנו, זהו דווקא לגבי הגבו' של מספירה לספירה שהם נמשכים מי"א ספי' דז"א לי"א ספי' דנוק', היות וניתן לחלקם לי"א חלקים. אמנם הגב' שנמשכים בכל יום מעשי"ת מפרק לספירה שהם מגופא דז"א לספירות דנוק', אלו לא מתחלקים ומתמעטים אלא כל הפרק עם האור שלו נמשך בכל תיבה ותיבה דזוכרנו בשווה לספי' דנוק' היות והפרק הזה הוא רק שליש א'. לכן אין בו בפועל את הפירוט שיש בהמשכת הגב' של מספי' דז"א לספי' דנוק' ששם הם נמשכים ספירות שלמות שיש בידינו לחלקם לי' חלקים, משא"כ בפרק א' שאי-אפשר לחלקו לי' חלקים.

לב. והנה כל בחי' הגבורות שנתנים מהז"א לנוק' מספי' לספי' או שנתנים מגופא דז"א לספי' דנוק', הנה הם נכנסים בתוך הכלים של הי"ס דנוק' בכל יום מימי עשי"ת בספי' דנוק' השייכת לאותו היום. כגון: ביום א' דר"ה הגבו' נכנסים בכתר דנוק'. ביום ב' דר"ה הגבו' נכנסים בחכמה דנוק'. ועד"ז בשאר הימים עד יום הט' ששם נכנסים ג' בחי' גבורות דהוד, יסוד, ומלכות לכלים דהוד ויסוד ומלכות דנוק'. ואחרי כניסתם בכלים דנוק', אז אנחנו מכוונים להפריד ולנסור את הזו"ן כפי אותה הבחי' דנוק' שמקבלת הגבורות באותו היום וזה בכללות ובפרטות, גם את החלק של הכלי עצמו ששייך לאותה התיבה של זוכרנו. כגון: בתיבת זוכרנו דיום א' דר"ה הנסירה תהיה בכתר דכתר דנוק', או בתיבת לחיים בחכמה דכתר, ובתיבת חיים האחרון במלכות דכתר דנוק' וכו', כפי אותו הפרט שבספירה שבז"א שנותן את הגבו' לנוק' או כפי הפרט שבפרקין דגופא דז"א שניתן לספירות הנוק', כך נפרד אותו החלק דנוק' שכנגד אותו החלק שבז"א, וזה נעשה בפרטות בכל תיבה ותיבה באמירת זוכרנו בכל עשי"ת בכל התפילות שבאותו היום.

לג. ודע שכל הי"א ספירות שבפנימיות דז"א או בפנימיות דנוק' שנתקנים בעשי"ת, הנה כל ספירה מהם היא מתחלקת לד' בחי' שהם: פנים דפנים, אח' דפנים, פנים דאח', ואח' דאח', דפנימיות דזו"ן. וכל ספי' מי"א ספירות דזו"ן דחיצוניות, הם מתחלקים רק לב' בחי' שהם אח' ופנים דחיצוניות. נמצא, שבכל יום מעשי"ת שננסרת ספי' א' דפו"ח, הנה צריך לעשות הנסירה בפרטות בשש בחי' שהם: ד' בחי' בפנימיות ו- ב' בחי' בחיצוניות בכל ספירה וספירה דזו"ן. וגם כאן הנסירה בכל הו' חלקים הנ"ל היא בכל יום בג' תפילות בלו"ח. והנה מיום ג' ואילך, הו' בחי' דפו"ח הם ננסרים באופן זה: ג' בחי' האחור שהם או"פ דאחור דפנימיות ואחור דחיצוניות, הם ננסרים ע"י אמירת זוכרנו, וג' בחי' דאו"פ דפנים דפנימיות ופנים דחיצוניות הם ננסרים באמירת מלך עוזר ומושיע ומגן.

לד. והנה סדר הנסירה בעשי"ת הוא כך: ביום א' דר"ה ננסר הכתר דאח' דאח' דפנימיות דנוק', באמירת זוכרנו. ואח"כ גם ננסר הכתר דאח' דפנים דפנימיות דנוק' ע"י תקיעת שופר. וביום ב' דר"ה ננסר הכתר דאח' דחיצוניות דנוק' במלת באהבה. וגם ננסר הכתר דאח' דפנים דפנימיות דנוק' ג"כ במלת באהבה. ואח"כ גם ננסרים בזוכרנו ג' חכמות דאח' ופנים דאח' דפנימיות ואח' דחיצוניות דנוק'. ובשופר דיום ב' ננסרים ב' כתרים וג' חכמות והם: כתר דפנים דפנים דפנימיות דנוק', וכתר דפנים דחיצוניות דנוק' ששייכים ליום א' דר"ה, וגם ננסרים ג' חכמות שהם דא"ח ופנים דפנים דפנימיות ודפנים דחיצוניות דנוק' ששייכים ליום ב' דר"ה. ונמצא שביום א' דר"ה ננסרו ב' בחי' דכתרים, כתר דאח' דאח' וכתר דאח' דפנים דפנימיות. וביום ב' דר"ה ננסרו עוד ד' כתרים ששייכים ליום א' דר"ה, שהם כתר דפנים דאח' וכתר דפנים דפנים וכתר דאו"פ דחיצוניות דנוק'. וגם ננסרים ו' חכמות ששיכים ליום ב' עצמו שהם או"פ דאח' ואו"פ דפנים דפנימיות ואח' ופנים דחיצוניות דנוק'.

לה. ודע שמיום ג' ואילך, שהוא בספי' הבינה, הנסירה בכל הבחי' היא כך: שבאמירת זוכרנו ננסרים ג' בחי' של האחור דבינה דנוק' והם: אח' ופנים דאח' דפנימיות דבינה דנוק', ואח' דחיצוניות דבינה דנוק'. ובמלת חיים האחרון דזוכרנו או במלך עוזר ומושיע ומגן, אנחנו מכוונים לנסור ג' בחי' הנותרות של הפנים דבינה שהם אח' ופנים דפנים דפנימיות דבינה דנוק' ופנים דחיצוניות דבינה דנוק'. וכן עד"ז בשאר הימים, באותה הספירה של אותו היום.

לו. ודע שהנסירה שבכל יום מעשי"ת היא בג' תפילות שמ"ע, ובכל תפילה, הן בלחש והן בחזרה, יש לנסור את ו' בחי' דאותה ספירה של התפילה ההיא, ג' בחי' דאחור וג' בחי' דפנים, דהיינו, בתפילת שחרית לו"ח בכלים פנימיים, בתפילת מנחה לו"ח בכלים אמצעיים, ובתפילת ערבית בכלים חיצוניים באותה ספי' דאותו יום. וביום השבת שבתוך העשי"ת, אזי בתפילות ערבית שחרית ומנחה, תהיה הכוונה כסדר שאר הימים בג' כלים כנ"ל באותה הספירה שחל השבת בתוכה. והנה בתפילת מוסף דשבת זו, מה מכוונים לנסור, שהרי נסרנו את ג' הכלים דאותה הספירה בתפילות שמ"ע? הנה יש בזה כמה סברות. והסברה המתישבת על הלב היא, שבכל עשי"ת בג' תפילות יש לעשות את הנסירה בב' פרצופי החו"ב הכוללים דזו"ן שניהם יחד, שכך היה הסדר בב' ימים דר"ה בתפילות דלו"ח דשחרית, דהיינו, שהנסירה דכלים פנימיים דבינה דזו"ן בשחרית, ובכלים אמצעיים דבינה במנחה. ובכלים חיצוניים דבינה בערבית. ובתפילות מוסף לו"ח תהיה הנסירה בג' כלים יחד בחכמה דזו"ן. אמנם ביום השבת, הנסירה תהיה עד"ז: בערבית הנסירה בכלים חיצוניים דבינה הכוללת דזו"ן, ובשחרית הנסירה בכלים פנימיים דבינה הכוללת דזו"ן, ובמוסף הנסירה בכלים פנימיים אמצעיים וחיצוניים דחכמה הכוללת דזו"ן. ובמנחה בכלים אמצעיים דבינה הכוללת דזו"ן. ויש בזה עוד כמה סברות ועי' בפע"ח מה שכתב בזה.

לז. ודע שהתיקון שנעשה בימי ר"ה וביוה"כ הוא בזו"ן הכוללים דאבי"ע דכללות דכל השנה על הסדר הזה: שהנה ידוע הוא שיש ד' עולמות אבי""ע הכוללים, ויש בהם אבי"ע דפנימיות ואבי"ע דחיצוניות הכוללים. והנה כל עסקנו הוא באבי"ע דפנימיות הכולל. אמנם באבי"ע דחיצוניות הכולל אין עסקנו בכלל, ותיקונו יהיה בזמן ביאת הגואל כנודע. והנה כל א' מאבי"ע אלו דפנימיות, הוא כלול גם מפנימיות וחיצוניות, דהיינו, שהפנימיות שבו הוא נקרא בחי' האצילות, והחיצוניות שבו הוא בחי' הבי"ע. ונמצא שיש לנו ד' בחי' באבי"ע דפנימיות שאנחנו מתעסקים בו, שהם: א) פנימיות דפנימיות,דאבי"ע שהוא נקרא אצילות דאבי"ע דאצילות, ב) חיצוניות דפנימיות דאבי"ע שהוא נקרא בי"ע דאבי"ע דאצילות, ג) פנימיות דחיצוניות דאבי"ע שהוא נקרא אצילות דבי"ע דאבי"ע דאצילות. ד) חיצוניות דחיצוניות דאבי"ע שהוא נקרא בי"ע דבי"ע דאבי"ע דאצילות. וזהו סדר חלוקת עולמות אבי"ע בכללות. ודע שכל התיקון שאנחנו עם ישראל עושים ע"י התורה והמצוות, הוא באבי"ע דאצילות דאצילות, משא"כ בברכות הנהנין, התיקון שנעשה הוא באבי"ע דבריאה דאצילות. ונמצא שכל החלוקה של פו"ח דפנימיות ופו"ח דחיצוניות היא בפרטות של עולם האצילות דאבי"ע דפנימיות כנודע.

לח. ודע שסדר התיקון שנעשה בזו"ן דכללות ביום ר"ה וביוה"כ הוא בזו"ן דאצילות שאבי"ע בעובי דפנימיות, וכ"א מאבי"ע גם הוא הוא כלול מאבי"ע. והנה האצילות שבאבי"ע שבהם, שנקראים אבי"ע פנימיות, הם כלולים גם מחיצוניות ופנימיות, הנה הם נתקנים ביוה"כ שהוא תיקון הפנימיות. ובי"ע דאבי"ע שלהם, שנקראים אבי"ע דחיצוניות שהם כלולים גם מחיצוניות ופנימיות, הם נתקנים בב' ימים דר"ה, דהיינו, שלזו"ן דאצילות דאבי"ע דחיצוניות דאצילות, שנקראים זו"ן דפנימיות דחיצוניות, הנה הם נתקנים ביום א' דר"ה. וזון דבי"ע דאבי"ע דחיצוניות דאצילות, שנקראים זו"ן דחיצוניות דחיצוניות, הם נתקנים ביום ב' דר"ה. ונמצא שהתיקון שנעשה בזו"ן בב' ימים דר"ה, הם בחיצוניות ופנימיות דחיצוניות דאבי"ע דפנימיות הכולל. והתיקון נעשה בזו"ן ביוה"כ, הם בזו"ן דאצילות דחיצוניות ופנימיות דפנימיות דאבי"ע דפנימיות הכולל.

לט. ודע שבין בבחי' הזו"ן דפנימיות דחיצוניות הנתקנים ביום א' דר"ה ובין בבחי' הזו"ן דחיצוניות דחיצוניות הנתקנים ביום ב' דר"ה, וכן בבחי' התיקון הנעשה בזו"ן דחיצוניות ופנימיות דפנימיות הכולל הנעשה ביוה"כ, בכ"א מהם יש בהם תיקון גם במעשה שהוא נתקן שלא על-ידינו אלא מכח קדושת היום, ויש בהם תיקון גם בבחי' הדיבור שהוא נתקן ע"י התפילה.

מ. ודע שבערב יוה"כ כבר ננסרה רחל לגמרי מהז"א וקיבלה כל הדינין שמאחורי הז"א ע"י אימא וגם מז"א עצמו מספירה לספירה ומפרק לספירה והם היו ממותקים, אז היא באה לפנים דז"א. ועתה ביוה"כ, הנוק' צריכה לעלות לאימא עצמה ולקבל המוחין ישירות ממנה, וזה נקרא מיתוק הדינין ע"י אימא. ואז היא עולה יותר למעלה מהז"א ולא מקבלת מאימא את האכילה ושתיה גופנית מחיצוניותה כבתחילה, אלא שהיא ניזונת עתה מהבל הפה העליון, ולכן כנגד ה' מיני עינויים שנתבטלו ביום הזה ממנה כנ"ל, כנגדם תיקנו לנו חז"ל ה' תפילות ביוה"כ שהם בסוד הבלים שמהם הנוק' מקבלת וניזונת ביום זה.

מא. ודע עוד טעם למה תיקנו לנו ה' תפילות ביוה"כ לפי שנוק' רחל היא לוקחת ביום זה ה' גבורות ממותקות לצורך פרצופה מאימא עילאה עצמה, ובכל תפילה היא לוקחת גבורה א'. ואעפ"י שאמרנו כשהנוק' לוקחת גבורות מאימא ביום ר"ה שהם גבורות קשות, ואיך עתה ביוה"כ כשעולה הנוק' לקבל גבורות מאימא הן ממותקות? התשובה לזה שבב' ימים דר"ה בתיבת באהבה, הנה אימא היא יורדת ומתפשטת בנה"י שלה בתוך הנוק' ונותנת לה הגבורות לבחי' האחוריים שלה בכדי לתקנה כדי שתוכל לבוא לפנים. אמנם עתה ביוה"כ שהנוק' כבר ננסרה, היא עולה למעלה לאימא ומקבלת הגבורות הממותקות שהם המוחין שלה ממקום אימא עצמה, ולכן אז גבורות אלו הם ממותקות. ולכן יוה"כ הוא מבחי' הפנימיות. וזהו ההבדל בין קבלת הגבורות בר"ה לקבלת הגבורות ביוה"כ.

יום הכיפורים

א. ודע שהזו"ן הנתקנים ביום ר"ה, הם הזו"ן דנקודה ד' שנתקנים ע"י האנשים. וביוה"כ הזו"ן הנתקנים בו הם דנקודה ה' וגם הזו"ן דנקודה ד'. והנה ביום הכיפורים, הזו"ן הנתקנים בו הם דנוק' דכללות האצילות שנקראת נקודה ה' וזו"ן אלו דנקודה ה' כל השנה הם נתקנים ע"י הנשים, אמנם ביום הכיפורים זו"ן דנקודה ה' נתקנים גם ע"י האנשים וזו"ן אלו דנקודה ה' מתחלת תיקונם בתפילת ערבית וגם בלו"ח דשחרית ובלו"ח דמוסף. אמנם בתפילת מנחה לו"ח, ובלחש דנעילה, מתחילים להתקן הזו"ן דנקודה ד'. ובחזרה דנעילה אז נתקנים יחד הזו"ן דנקודה ד' והזו"ן דנקודה ה'.

ב. ודע כמו שיש תיקון לזו"ן דנקודה ד' ודנקודה ה' מבחי' התפילות שהוא בחי' הפנימיות, כך יש בהם תיקון גם בחיצוניות, שזה נעשה ע"י אכילה ושתיה וברכותיהם. וזה נעשה עד עיוה"כ, שבזה מתקנים את בחי' החיצוניות של הזו"ן דנקודה ד' ששייך לעשי"ת, וגם מתקנים את בחי' החיצוניות ששייכים לבחי' הזו"ן דנקודה ה' שנתקנים ביוה"כ.

ג. וביוה"כ עולה הנוק', הכוונה לזו"ן דנקודה ה' לאימא ומקבלת ממנה ע"י ה' תפילות, בחי' המוחין שהם גבורות מנצפ"ך. ובכל תפילה היא מקבלת גבורה א'. והתיקון שנעשה בנוק' דנקודה ה' מערבית עד מנחה, הכוונה היא בזו"ן דנקודה ה' יחד שנקראים בכללות בשם נוק'.

ד. ודע שאי-אפשר לזו"ן דנקודה ה' ו-ד' להתקן בבחי' הפנימיות ע"י הה' תפילות של יוה"כ, רק אם יתוקנו הזו"ן דנקודה ד' ו-ה' של בחי' החיצוניות שלהם לפני יוה"כ, ואז יהיה אפשר לעשות תיקון בפנימיות שלהם. לכן יש צורך בימים אלו גם לאלה שמתענים ביום, שבלילה יאכלו וישתו ויברכו ברהמ"ז בכדי לעשות את התיקון של החיצוניות של אותו היום. שכידוע תיקון החיצוניות הוא נעשה ע"י האדם באכילה ושתיה וברכותיהם.

ה. ודע שמטעם זה יש ענין ביום הט' בתשרי להרבות באכילה יותר מהרגלו. וי"א שצריך לאכול כמו שיעור של ב' ימים. וי"א שבע סעודות, וזה מפני שצריך ביום זה לתקן גם את החיצוניות של יום הט' ושל יוה"כ עצמו. ואם לא יעשה התיקון בחיצוניות תחילה לבחי' יוה"כ, אזי לא יוכל לתקן בפנימיות כראוי את בחי' השייכת ליוה"כ עצמו.

ו. ודע שכל העשי"ת עד יוה"כ, זה נקרא חיבוק השמאל בסוד: שמאלו תחת לראשי, שאז הנוק' רחל מקבלת הגבורות והדינין שהם בחי' המוחין שלה גם מאימא וגם מז"א.

ז. מערב יוה"כ, הנוק' מתחילה לקבל שלא על ידינו את בחי' החסדים הפנימיים מאימא בימים שבינתיים, והם נכנסים מתתא לעילא: בעיוה"כ נכנסים בחי' מלכות ויסוד, מלכות לעיו"כ ויסוד ליוה"כ. וביום י"א בתשרי נכנס ההוד, ובי"ב נכנס נצח, ובי"ג נכנס ת"ת, ובי"ד נכנס גבורה, ובט"ו נכנס בנוק' חסד, שהוא יו"ט, שאז ביום זה נכנסת בנוק' הבחי' הגדולה ביותר של החסדים דאימא, שהוא בחי' החסד הפנימי. ולכן הוא יו"ט. וכל אלו הם בחי' החסדים הפנימיים דאימא.

ח. גם יש הכנסת אורות של בחי' האו"מ ע"י אימא והם ניתנים לנוק'. וזה ע"י מצוות הסוכה בז' ימים. והם נכנסים מעילא לתתא. בליל א' נכנס בנוק' מקיף חסד, בליל ב' מקיף גבורה, בליל ג' מקיף ת"ת, בליל ד' מקיף נצח, בליל ה' מקיף הוד, בליל ו' מקיף יסוד, ובליל ז' מקיף מלכות. וכל אלו הם בחי'החסדים המ'יפים דאימא.

ט. ודע שגם בימי חג הסוכות, ביו"ט הא' נמשכים בחי' חסדים של או"פ ואו"מ מז"א לנוק'. וזה נמשך ע"י הנענועים של הלולב וההקפות,דהיינו, שע"י נענועי הלולב נמשך מהז"א או"פ לנוק'. וע"י הקפת התיבה שבכל יום נמשך או"מ לנוק'. וכל ההמשכות הללו הם מעילא לתתא, למשל: ביום א' נמשכים הפנימי ומקיף דחסד דז"א, יום ב' פנימי ומקיף דגבורה וכו'.

י. ונמצא שכל בחי' המשכת החסדים שנכנסים לנוק' ע"י אימא בימים שבינתיים, הם נכנסים בה מתתא לעילא. אמנם החסדים הנמשכים בה במצוות הסוכה וכן החסדים הנמשכים בה ע"י הז"א ע"י הנענועים וע"י ההקפות, הם נכנסים בה מעילא לתתא, דהיינו, שביו"ט הא' דחג הסוכות, תיכנס בנוק' הבחי' הגבוהה ביותר, דהיינו, מבחי' החסדים של או"פ דאימא יכנס בנוק' ביום זה בחי' האו"פ דחסד, ומבחי' האו"מ דאימא ע"י הסוכה יכנס בנוק' ביום זה בחי' החסד דאו"מ. ובחי' האו"פ דז"א ע"י נענועי הלולב יכנס בנוק' בחי' החסד. ובבחי' האו"מ דז"א ע"י ההקפה יכנס בנוק' גם בחי' החסד כאמור: ונמצא שביו"ט א' של סוכות נכנסו כל ד' בחי' של החסד מאימא ומז"א. ולכן הוא יו"ט גמור.

יא. כל בחי' החסדים שנמשכים מאימא ומז"א שניתנים בנוק' בימים אלו, הם הנקראים בחי' וימינו תחבקני. וחלקם מתחילים להיכנס מערב יוה"כ וממוצאי יוה"כ ומסתיימים ביום א' דסוכות, וחלקם נכנסים ביו"ט א' דסוכות ומסתיימים להיכנס בה ביום הושענא רבא.

יב. ודע שבחי' הנשיקין שנעשים בהוש"ר הוא המשכת מוחין ונתינתם לנוק' ע"י אימא, וזה נעשה ביום הוש"ר ע"י חבטת הערבה שדומה לשפתיים.

יג. וביום שמחת תורה ש"ע, אז נעשה הייחוד בזו"ן הכוללים דכל השנה של הבחי' של שנת אשתקד. ובזה מסתיים התיקון של הזו"ן שלפני ג' שנים. שבשנה א' היה התיקון אב"א מר"ה ועד יוה"כ, ובשנה ב' היה התיקון פב"פ ביוה"כ, ובשנה הזו הג' נעשה היחוד בכתר דמוסף בתיבת אחד כנודע.

יד. והיחוד שנעשה בש"ע, האם הוא בזו"ן דנקודה ד' או בזו"ן דנקודה ה' או בשניהם יחד, נראה שהוא בזו"ן דנקודה ד', ועי' בבאתי לגני מה שכתב בזה. בח"ה.

 

 

בס"ד                                                                                       אב התשס"ד

סדר כוונות הנסירה בעי"ת

ביום א' דר"ה ננסרת ספי' הכתר דנוק':

א.       ביום א' דר"ה אנחנו נוסרים בתיבת זכרנו את כתר דאח' דאח', ודאח' דפנים, דפנימיות דנוק' מהכתר דז"א בי"א תיבות דזוכרנו.וגם נוסרים את הכתר דאח' דפנים דפנימיות דנוק' מכתר דז"א בשופר, או בתיבת חיים האחרון כשאין שופר בתפילת ערבית ומנחה

ב.      ודע שנסירות אלו בכל עשי"ת, הן נעשות בג' תפילות שמ"ע: בשחרית לו"ח בכלים פנימיים, במנחה לו"ח בכלים אמצעיים, ובערבית בלחש בכלים חיצוניים. וכל זה הוא בפרצוף הבינה דזו"ן. והנה בפרטות הכתר יש י"א ספי' והם: כחב"ד, חג"ת, נהי"ם. ובזמן הנסירה הדינים נפרדים מכתר דז"א וניתנים לכתר דנוק' בי"א תיבות דזוכרנו, כל ספי' נפרדת בתיבה א'. וכעד"ז הנסירה תהיה בזכרנו של תפילת מוסף, אלא ששם הנסירה נעשית בג' כלים: פנימיים, אמצעיים וחיצוניים יחד, וכ"ז יהיה בפר' החכמה דזו"ן.

ג.        ודע שיש ב' בחי' בהמשכת הדינים לעשות הנסירה והם: מי"ס דז"א לי"ס דנוק'. ויש המשכה מבש"ת דת"ת ונה"י דז"א לי"ס דנוק'. וזה נעשה בכל יום ויום דעשי"ת. 

ד.       ודע שכל הספי' דזו"ן, הן מתחלקות  לו' בחי' שהן ד' בחי' בפנימיות וב' בחי' בחיצוניות והם: א). אח' דאח' ב). פנים דאח' ג). אח' דפנים ד). פנים דפנים. כ"ז דפנימיות. וב' בחי' בחיצוניות שהם: א). באח' ב). בפנים, דחיצוניות. ונמצא שהנסירה נעשית בעשי"ת בכל הי"ס דזו"ן בו' בחי' אלו.

ה.      ביום א' דר"ה ננסר הכתר דאח' דאח' ואח' דפנים דפנימיות. ונשארו מהכתר ב' בחי' שלא ננסרו שהן: פנים דאח' ופנים דפנים דפנימיות. והם ננסרים ביום ב' דר"ה במלת באהבה ובשופר. וגם נשארו עוד ב' בחי' של הכתר שהן אח' ופנים דחיצוניות וננסרים ביום ב' דר"ה בבאהבה ובשופר.

ו.        כל בחי'  הנסירות שאנחנו עושים לכל ספירה הם בס"ה ו' בחי' והם: א). אח' דאח', ב). אח' דפנים, ג). פנים דאח', ד). פנים דפנים – דפנימיות. ה). אח' ו). פנים – דחיצוניות.

 

ביום ב' דר"ה ננסרת ספי' החכמה דנוק', וגם נשלמת נסירת ספי' הכתר דנוק'.

א.     ביום ב' דר"ה אנחנו עושים את השלמת  הנסירה של הכתר שנשארה מיום א' והם: ב' בחי' דפנים דאח' ודפנים דפנים דכתר דפנימיות. וכן לעשות הנסירה דאח' ופנים דכתר דחיצוניות. והנה נסירת הכתר דאח' דחיצוניות דנוק' נעשית ב"באהבה" דיום ב'. ונסירת הכתר דפנים דאח' דפנימיות דנוק' נעשית גם היא ב"באהבה" דיום ב' דר"ה. ונסירת הכתר דפנים דפנים דפנימיות דנוק' והכתר דפנים דחיצוניות דנוק' הם נעשים בשופר דיום ב' או בתיבת חיים האחרון כשאין שופר (במנחה וערבית).  

ב.      ונסירת החכמה דנוק' בכל הו' בחי' דיום ב' נעשית בזוכרנו, ששם ננסרים ג' בחי' יחד והם: החכמה דאח' ופנים דאח' דפנימיות, ודאח' דחיצוניות. ובשופר או בחיים האחרון  דזוכרנו– ננסרים שם הג' חכמות דאח' ופנים דפנים דפנימיות ופנים דחיצוניות. ונמצא שס"ה ננסרו ביום ב' ו' בחי' חכמה ו- ד' בחי' הכתר. ויחד הם י' בחי'. ומיום ג' ואילך כל יום ננסרים ו' בחי' בלבד, ג' בחי' דאח' וג' בחי' דפנים. האח' ננסרים בזוכרנו והפנים בסוף זוכרנו.

ג.         ודע שהגבורות של כחב"ד חו"ג וש"ע דת"ת דז"א, שיוצאים ביום א' ע"י אימא, כולם נכנסים לכתר דנוק'. וביום א' נשארת בחי' הגבורות דכתר בכתר שלה וננסרת, ושאר הגבורות הם יורדים  ביום ב' לחכמה שבה. ונמצא שנתינת הגבורות מיום ב' והלאה הם נמשכים מהנוק' עצמה, מהספי' העליונה שבה לספי' שמתחתיה. ובחי' זו היא נקראת נתינת הגבורות מספי' לספי'.

ד.       ודע שביום א', כאשר יורדות ע"י אימא הגבורות דאח' דאח' דכתר דפנימיות ב"באהבה" ונכנסים לנוק', וכן ביום ב' שנכנסים ב"באהבה" הגבורות דאח' דחיצוניות, הנה הם יורדים ועוברים תחילה מכחב"ד חו"ג וש"ע דת"ת דז"א דרך מקום לאה העומדת שם. ואז ע"י זה ננסרת לאה כולה מהז"א דאח' דאח' דפנימיות ודאח' דחיצוניות, ומשם עוברות ולאה מקבלת הארתם, ועצמותם נכנסים לכתר דרחל, ואז ננסר הכתר בי"א תיבות ד"זוכרנו" כנ"ל.

                                                                            

ביום ג' דעשי"ת ננסרת ספי' הבינה דנוק'.

א.        מיום ג' ואילך הנסירה היא כסדר הזה: בכל יום ויום ננסרות ו' בחי' של הגבורות והם: ד' בחי' דפנימיות ו- ב' בחי' דחיצוניות. וכל בחי' האח' הם ננסרים בזוכרנו, וכל בחי' הפנים הם ננסרים במלך עוזר שהוא כדוגמת הפעולה הנעשית בשופר דיום א-ב.

ב.        והנה בזוכרנו של יום ג', אז ננסרים ג' בינות דאח' ופנים דאח' דפנימיות, ואח' דחיצוניות. ובמלך עוזר וכו' ננסרים ג' בינות דאח' ופנים דפנים דפנימיות, ופנים דחיצוניות.

ג.          ודע שכל הגבורות האלו שננסרות , הם יורדים מספי' החכמה דנוק' לכלי בינה דנוק'.

ד.         ודע הקדמה א', שלגבורות יש ג' חלוקות והן: שבימים א' וב', הגבורות הם מושרשים ומעורבים בראש הנוק'. ולכן הם ב' ימים דר"ה. והנה בימים ג' וד' הם עוברים בתורת פיקדון מלבד הגבורה ששייכת לאותו היום. אבל בשאר הימים מחסד ולמטה, כל גבורה יורדת לבד מהדעת דנוק' למקומה וכעד"ז בשאר הימים, שכ"א יורד ביומו למקומו הראוי לו.

ה.        ודע שבכל העשי"ת, הנסירה של הגבורות היא מי"ס דז"א לי"ס דנוק' וגם מגופא דז"א מבש"ת דת"ת ומנצח והוד ויסוד שלו לכתר וחח"ן בג"ה ודת"י שלה. ולכן הנוק' ננסרת מהז"א מב' בחי', גם מהספירות דז"א וגם מגופא דז"א. ונמצא שביום זה נסרנו ו' בחי' דבינה בערבית בלחש, ובשחרית לו"ח, ובמנחה לו"ח.

 

ביום ד' דעשי"ת ננסרת ספי' הדעת דנוק'.

א.       ביום ד', כל הגבורות שמהדעת דז"א ולמטה שנמצאים בבינה דנוק', הם יורדים וניתנים לדעת דנוק'. ואז ננסרת ספירת הדעת שלה מדעת דז"א.

ב.        והנה ג' דעות ננסרות  ביום ד' בתיבת זוכרנו והם: הדעת דאח' ופנים דאח'  דפנימיות ואח' דחיצוניות . ובמלך עוזר וכו' או בחיים האחרון, ננסרים גם ג' דעות דאח' ופנים דפנים דפנימיות ופנים דחיצוניות.

ג.         ודע שכל בחי' גבורה שנתנת לנוק' בכל יום מעשי"ת, היא נפרטת לי"א ספי' פרטיות. וכל ספי' פרטית מאותה הגבורה היא ננסרת בתיבה א' של זוכרנו. ובכל תיבה מזוכרנו הולכים ומתמעטים ההוי-ה והאהי-ה המנוקדים של אותו היום עם הגבורה שלה שהיא ריבוע ההוי-ה, וכ"א מהספירות לוקחת את חלקה: כתר לוקח את קוץ היוד דאהי-ה והוי-ה, החכמה לוקחת את ה-אלף והיוד של ההוי-ה ואהי-ה, והבינה לוקחת את ה-ה' דאהי-ה והוי-ה, הדעת נשאר בה רק הארת כל הז"ת. והחג"ת נה"י מקבלים את ה-ו' דהוי-ה ויוד דאהי-ה, והמלכות מקבלת את ה-ה' אחרונה של  ההוי-ה והאהי-ה. ובריבוע ההויה שהיא הגבורה, יש י' אותיות, ובכל תיבה מזוכרנו מתמעטת אות א' מהריבוע חוץ מבחי' הדעת שמקבלת רק הארה כנ"ל. וכך הוא הסדר בנסירה בכל העשי"ת.

ד.        בכל העשי"ת, נתינת הגבורות היא לכלים די"ס דנוק'. ביום א' לכתר שלה וכו' עד לכלי המלכות שלה. וכשהגבורה מגיעה לכלי שלה, אז נעשית הנסירה ונפרדת אותה הספירה דנוק' מאותה ספירה שבז"א היות והיא לא מקבלת את חלקה מהז"א אלא מאימא. ונמצא שביום זה נסרנו ו' בחי' דדעת, בערבית בלחש, ובשחרית לו"ח, ובמנחה לו"ח.

 

ביום ה' דעשי"ת ננסרת ספי' החסד דנוק'.

א.      ביום ה' נמשכים מן הדעת דנוק' גבורות דחסד דאח' ופנים דאח' דפנימיות ודאח' דחיצוניות דז"א וניתנים לחסד דנוק' וננסרים ג' חסדים שלה בתיבת זוכרנו בי"א תיבות. ובמלך עוזר וכו', ננסרים עוד ג' חסדים דאח' ופנים דפנים דפנימיות ופנים דחיצוניות דנוק'.

ב.      ודע שכל הגבורות דכחב"ד חו"ג וש"ע דת"ת הנמשכים לכתר דנוק' ביום א' דבחי' הפנימיות וביום ב' דבחי' החיצוניות, זה ע"י אימא, שהגבורות דנוק' באות מלובשות בנה"י דאימא וניתנות ישר לנוק' שלא ע"י ז"א. ולכן הם נקראות גבורות קשות. אבל בשאר הימים הגבורות נמשכות לנוק' מהכתר שלה לחכמה ואח"כ מחכמה שלה לשאר הספירות שלמטה עד יום ה-ז' שמכאן והלאה הגבורות החדשות לא קיבלו מיתוק בשופר של ב' ימים דר"ה. ולכן צריך להשלים לגבורות האלו מיתוקים חדשים ממקום אחר כדי שלא יחסרו לנוק' גבורות מתוקות. ונמצא שביום זה נסרנו ו' בחי' דחסד, בערבית בלחש, בשחרית לו"ח, ובמנחה לו"ח.

ביום ו' דעשי"ת ננסרת ספי' הגבורה דנוק'. 

    ביום ו' נמשכים מהדעת דנוק' ג' גבורות דאח' ופנים דאח' דפנימיות ודאח' דחיצוניות דגבורה דז"א שנמצאים כעת בדעת דנוק' ומשם הם ניתנים לגבורה דנוק' בי"ס דגבורה שלה בי"א תיבות דזוכרנו. ואז ננסרים ג' גבורות דאח' ופנים דאח' דפנימיות ודאח' דחיצוניות דנוק'. ובמלך עוזר וכו', ננסרים ג' גבורות אחרות דאח' ופנים דפנים דפנימיות ופנים דחיצוניות דנוק'. ונמצא שביום זה נסרנו ו' בחי' דגבורה, בערבית לחש, ובשחרית לו"ח, והמנחה לו"ח.

ביום ז' דעשי"ת ננסרת ספי' הת"ת דנוק'. 

א.      ביום ז' נמשכים הגבורות דת"ת דז"א מהדעת דנוק' לת"ת דנוק'. אמנם הגבורות הממותקות הם רק בש"ע דת"ת שלו הזה. אבל בבש"ת דת"ת שלו הם כבר לא ממותקים, שלא היו בכלל המיתוק שנעשה בר"ה. ולכן אנחנו  ממשיכים בתחילה את הגב' דש"ע דת"ת הממותקות בתיבות זוכרנו לחיים מלך שהם כתר חכמה בינה, ומתיבת חפץ ואילך שהוא בדעת של הת"ת, אז אנחנו מתחילים  להביא גבורות מתוקות חדשות ממקום אחר כדי להשלים לנוק' בחי' גבורות ממותקות אחרות תמורת המיתוק שהיה בגבורות דכחב"ד חו"ג וש"ע דת"ת שהתמתקו בשופר בימים א' וב' דר"ה שנמשכו לנוק' כל יום ויום עד היום הז'.

ב.      והנה דע שהתמורה לגבורות הממותקות שאנחנו מביאים היום לנוק', הם מהמוחין שנמצאים בבש"ת דז"א שנכנסו בזכרנו בימים א' וב' בכתר שלה של הבחי' דאח' דאח' דפנימיות ודאח' דחיצוניות דנוק'. וכן להמשיך לה מחדש  מהבש"ת דת"ת דנוק' דפנים דאח' דפנימיות שנכנסו ביום ב' בבאהבה לכתר שלה ולהמשיכם היום לדעת דת"ת דנוק', וכן להמשיך לה עוד גבורה ממותקת ממוח הדעת דז"א שמתלבש בפ"ב דיסוד דז"א שהוא כנגד היסוד דנוק'.  וכן להמשיך לה מחדש בחי' מיתוק מפ"ב דמח  הדעת המתלבש בת"ת שלה. וגם להמשיך לה מיתוק מהגבורה הג' דה"ג דדעת דנוק'. וגם להמשיך לה מהגבורה שבגופא מפ"ב של היסוד דז"א שכנגד הת"ת דנוק', ואז לנסור את ג' הבחי' של הת"ת דנוק' דאו"פ דאח' דפנימיות ודאח' דחיצוניות.

ג.        ובמלך עוזר וכו' יכוון להמשיך מהדעת דת"ת דנוק' א"ה וי"ה דחולם דש"ע דת"ת עם הריבוע שלהם שנכנסו ביום א' וביום ב' בכתר דנוק'. וכן להמשיך לה מחדש י"ה וו"ה דחולם עם הריבוע שלהם ואז נשלמת ההוי-ה. וגם להמשיך לה גבו' מחלק הראוי לה מפ"ב דפ"ג דדעת דז"א המתלבש בפ"ב דיסוד דז"א. וגם להמשיך לה חלק מהגבו' מפ"ב דדעת שלה המתלבש בת"ת שלה. וגם להמשיך לה חלק מהגבורה הג' מה"ג דדעת דנוק'. וגם להמשיך לה חלק מהגבורה שמגופא מפ"ב דיסוד דז"א. ולהמשיך כל הבחי' הנ"ל לתוך כלי הת"ת דנוק' ולנסור ג' בחי' ת"ת דאו"פ דפנים דפנימיות ודפנים דחיצוניות דנוק'. ונמצא שביום זה נסרנו ו' בחי' דת"ת, בערבית לחש, ובשחרית לו"ח, ובמנחה לו"ח.

 

ביום ח' דעשי"ת ננסרת ספי' הנצח דנוק'.

א.    ודע שביום זה אנחנו מכוונים לקבץ יחד את ההוי-ה בחיריק שנכנסה בבאהבה בימים א' וב' דר"ה דבחי' אח' דאח' דפנימיות ודאח' דחיצוניות עם הריבועים שלהם ולהביאם  לנצח שלה, ולהמשיך לה מחדש ע"י הז"א הוי-ה ואהי-ה דחיריק עם הריבוע שלה מפנים דאח' דפנימיות. וגם להמשיך לה חלק דגבורה מפ"ג דפ"ג דחכמה דז"א המתלבש בפ"ג דנצח דז"א עם הריבוע שלו. וגם להמשיך לה חלק דגבורה מפ"ג דפ"ג דחכמה שלה המתלבש בנצח שלה עם הריבועים. וגם להמשיך לה גבורה ד' מה"ג שלה עם הריבועים. וגם להמשיך לה חלק מגבורה דגופא מפ"ת דנצח דז"א עם הריבועים, ולהמשיך כל הבחי' הנ"ל לנצח דנוק' דאח' ופנים דאח' דפנימיות ואח' דחיצוניות ולנסור ג' בחי' נצחים דאו"פ דאח' דפנימיות ואח' דחיצוניות דנוק'.

ב.     ובמלך עוזר וכו' יכוון להמשיך מחדש מהז"א ג' הויות דחיריק דאו"פ דפנים דפנימיות ופנים דחיצוניות. וגם יכוון להמשיך לה חלק מגבורה מפ"ג דפ"ג דחכמה המתלבש בפ"ת דנצח דז"א. וגם להמשיך לה חלק מגבורה מפ"ת דחכמה דנוק' המתלבשת בנצח שלה. וגם להמשיך לה גבורה ד' מה"ג דדעת שלה. וגם להמשיך לה חלק מגופא מפ"ת דנצח דז"א עם הריבועים שלהם, וימשיכם כולם לנצח דנוק', ולנסור ג' נצחים דאו"פ דפנים דפנימיות ופנים דחיצוניות דנוק'. ונמצא שנסרנו ביום זה ו' בחי' נצחים, בערבית לחש, ובשחרית לו"ח, ובמנחה לו"ח. 

 

ביום ט' דעשי"ת אנחנו נוסרים ג' ספי' יחד שהם: הוד יסוד ומלכות דנוק'.

א.  ודע שתחילה ביום הט' צריך לכוון בבאהבה להמשיך הארה גדולה מב"ג התחתונים של נו"ה דאו"פ דאח' דפנימיות ודאח' דחיצוניות, כדי להוציא ולתקן י"ס דיסוד ומלכות דנוק'. והנה בספירת ההוד יכוון לקבץ ******הוי-ה דקובוץ דאח' דאח' דפנימיות ואח' דחיצוניות שנכנסו בימים א' וב' דר"ה בבאהבה בבג"ה דנוק' ולקבצם בהוד. ולהמשיך לה מהז"א מחדש מוחין מפ"ת דהוד דז"א. וגם יכוון להמשיך לה חלק הראוי מפ"ת דמח בינה דנוק' המתלבשת בהוד שלה. וגם יכוון להמשיך לה גבורה ה' מה"ג דדעת דנוק' עם הריבוע שלה. וגם יכוון להמשיך לה חלק מהגבורה דגופא מפ"ת דהוד דז"א עם הריבוע שלו, וימשיכם כולם לכלי ההוד דנוק' ולנסור ג' בחי' דהודות דאח' ופנים דאח' דפנימיות ודאח' דחיצוניות דנוק'. ובמלך עוזר ומושיע ומגן יכוון תחילה להמשיך הארה גדולה מב' הגבורות התחתונים המגולים דנו"ה דאו"פ דפנים דפנימיות ופנים דחיצוניות לנוק' ולהוציא ולתקן י"ס דיסוד ומלכות דאו"פ דפנים דפנימיות ופנים דחיצוניות דנוק'.

ב.  אח"כ יכוון להמשיך מחדש מהז"א לנוק' ג' הוויות בניקוד קובוץ דאו"פ דפנים דפנימיות ופנים דחיצוניות עם הריבוע שלהם וגם להמשיך מפ"ג דפ"ג דמח בינה שמלובש בפ"ג דהוד דז"א עם הריבוע. וגם להמשיך לה מפ"ג דמח בינה המלובש בהוד דנוק' עם הריבוע. וגם להמשיך לה הגבורה הה' דדעת דנוק' עם הריבוע וגם להמשיך מפ"ת דהוד דז"א ה' אחרונה בקובוץ עם הריבוע לי"ס דהוד דנוק' ולנסור ההוד דאו"פ דפנים דפנימיות ופנים דחיצוניות דנוק'.

ג.    אח"כ בנסירת היסוד יכוון לקבץ הויה דשורוק דאח' דאח' דחיצוניות שנכנסו בימים א' וב' דר"ה ע"י הז"א בדת"י דנוק' ויקבצם ביסוד שלה וימשיך לה מחדש מהז"א הויה דשורוק דפנים דאח' דפנימיות עם הריבוע שלהם וגם יכוון להמשיך לה חלק מפ"ג דפ"ג דמח הדעת דז"א המלובש בפ"ג דיסוד דז"א עם הריבוע שלו וגם להמשיך לה חלק מפ"ת דמח דעת דנוק' המלובש ביסוד שלה עם הריבוע וימשיכם כולם ליסוד דנוק' ולנסור ג' יסודות דאו"פ דאח' דפנימיות ואח' דחיצוניות דנוק'.

ד.    ובמלך עוזר ומושיע ומגן יכוון להמשיך מחדש ג' הויות ואהי-ה בניקוד שורוק לאחו"פ דפנים דפנימיות ודפנים דחיצוניות עם הריבוע שלהם. וגם להמשיך הוויות ואהי-ה בניקוד מוצא מפ"ג דפ"ג דמח הדעת המלובש בפ"ג דיסוד דז"א עם הריבוע וגם להמשיך הויות בניקוד מוצא מפ"ג דמח הדעת דנוק' המלובש ביסוד דנוק' עם הרבוע וגם להמשיך ה' הויות ואהי-ה בניקוד חג"ת נו"ה שהם כללות הה"ג דדעת דנוק' עם הריבוע וגם להמשיך מפ"ת דיסוד דז"א ה' אחרונה בניקוד שורוק עם הריבוע שלה לי"ס דיסוד דנוק' ולנסור ג' יסודות דאחו"פ דפנים דפנימיות ודפנים דחיצוניות דנוק'.

ה.   ובנסירת המלכות יכוון להמשיך לה הויות ואהי-ה בניקוד צְבָאוֹת  עם הריבוע שנכנסו בימים א' וב' דר"ה במלכות דכתר דאח' דאח' דפנימיות ודאח' דחיצוניות. וכן להמשיך לה מחדש מהז"א הויה ואהי-ה בניקוד צבאות עם הריבוע דפנים דאח' דפנימיות וגם להמשיך לה חלק ממלכות דמוחין דז"א עם הריבוע המתלבש בעטרת היסוד דז"א. וגם להמשיך לה חלק ממלכות דמוחין דנוק' עם הריבוע. וגם להמשיך לה כללות דכללות ה"ג דדעת דנוק' עם הריבוע. וגם להמשיך לה חלק מהגבורה דגופא מעטרת היסוד דז"א עם הריבוע ולהמשיך כולם לכלי המלכות דנוק' ולנסור ג' מלכויות דאח' ופנים דאח' דפנימיות ודאח' דחיצוניות דנוק'.

ו.     ובמלך עוזר ומושיע ומגן יכוון להמשיך לה מחדש ג' הוויות ואהיה בניקוד צבאות עם הריבועים דאחו"פ דפנים דפנימיות ופנים דחיצוניות. וגם להמשיך לה ג' הויות ואהיה בניקוד צבאות ממלכות דמוחין דז"א וג' הויות ואהיה בניקוד צבאות ממלכות דמוחין דנוק' עם הריבועים שלהם ולהמשיך לה ה' הויות ואהיה בניקוד חג"ת נו"ה דכללות דכללות הה"ג דדעת דנוק' עם הריבועים שלהם. וגם להמשיך לה ג' הויות ואהיה בניקוד צבאות עם הריבועים מעטרת היסוד דז"א ולהמשיך כולם לי"ס דמלכות דנוק' ולנסור ג' מלכויות דאחו"פ דפנים דפנימיות ודפנים דחיצוניות דנוק'.

ז.     ואח"כ יכוון להמשיך ליסוד ומלכות דנוק' את הכללות וכללות דכללות הה"ח שהם ה' הויות בניקוד חג"ת נו"ה מיסוד דאימא. ובתחילה יכוון להמשיך את הכללות דכללות הה"ח ממלכות דאימא לכלי המלכות דנוק' ואח"כ יכוון להמשיך את כללות הה"ח מיסוד דאימא לכלי היסוד דנוק'.

ח.  ודע שבכל העשי"ת בזוכרנו בתיבת  בחיים יכוון לבקש ולהתפלל לז"א שמהשפע הנשפע לז"א מיחוד דפנימיות איההיוהה מחכמה לבינה ומשם לחסד ומשם ליסוד ימשך לו חיים טובים לנשמה. ואח"כ כשאומר כותבנו בספר חיים השני יכוון להתפלל לז"א שמהשפע הנשפע לז"א מיחוד דחיצוניות יאההויהה מבינה לחסדו ומשם ליסודו ומשם ימשך לו חיים טובים וארוכים לנפש ולגוף. וכל שאר הרמזים שיש בזוכרנו דיום א' וב' דר"ה הם לא שייכים לשאר הימים דעשי"ת

 

 

 

                                   

 

 

 

                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                        

 

 

אהבת? נא שתף עם חבריך! בברכה, חיים סלמן
Share on Facebook
Facebook
Tweet about this on Twitter
Twitter
Pin on Pinterest
Pinterest

2 תגובות על הפוסט “קבלה – כוונות הנסירה לראש השנה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *