קבלה – הקדמה למטבע הברכה

בס"ד

הקדמה למטבע ברכה
מה אנחנו עושים בברכה? ארבע שלבים: א. נותנים שפע לזו"ן. ב. הזו"ן מעלים מ"ן. ג. זה גורם יחוד לאו"א. ד. מורידים שפע לזו"ן.

הזו"ן מעלה את המ"ן לאו"א ע"י שאנחנו נותנים תוספת של מוחין דקטנות = דיניקה, אפילו שהקטנות אנחנו לא מביאים אבל את התוספת אנחנו נותנים שע"י התוספת יהיה כח לזו"ן להעלותם לאו"א. ויש דעה שאנחנו רק מכוונים את זה של התוספת אבל לא מביאים בפועל.

כלים נפלו מאצילות לבי"ע וירדו גם נצוצות שירדו להחיותם. המטרה שלנו להעלות אותם מבי"ע בחזרה לאצילות. ואנחנו מעלים אותם ע"י הנשמה שלנו שהיא בזו"ן דאצילות וזה ע"י תורה ומצוות לזו"ן וזו"ן מעלה אותם לאו"א ליתייחד.

יש הבדל בין ברכות דאורייתא או דרבנן, בברכות של מצוות דאורייתא אנחנו מתעסקים בזו"ן הגדולים ובברכות מצוות שהם מדרבנן אנחנו מתעסקים ביעקב ורחל הקטנים.

יש הבדל בין מצוות של מעשה למצוות שהם בדיבור, במצוות של מעשה אתה מתעסק בזו"ן דחצוניות דעולם האצילות. ובמצוות דדיבור אתה מתעסק בזו"ן דפנמיות דעולם האצילות.

כל העסק בברכה הוא בחג"ת רק ההבדל הוא אם אתה מתעסק בשפע הפנימי אז אתה בחב"ד של החג"ת. ואם אתה מתעסק בשפע החיצון אז אתה נמצא בחג"ת ונה"י דחג"ת.

מילות הברכה מתחלקות בפעולתם כדלקמן: מברוך עד אלוקינו אתה נותן שפע פנימי וחיצון דיניקה לזו"ן שיוכלו לעלות ניצוצי קדושה שזה מ"ן לצורך מ"ד במלך העולם עושים בירור רפ"ח ומעלים את כל הבירורין עד רום המעלות ואז עושים יחוד, באשר אנחנו מורידים את המוחין הישנים שעלו למקומם בקדשנו וכו'… אנחנו מביאים את המוחין החדשים ומחלקים אותם לזו"ן דאבי"ע.
חלוקת המוחין בקדשנו וכו'… מתחלקת לארבעה חלקים: חכמות בינות ו"ק ומלכויות כדלקמן: קדשנו – חכמות במצוותיו – בינות וציונו – ו"ק על וכו'… – מלכויות ואילו בברכת הנהנין החלוקה היא: במלך העולם – אנחנו עושים גם את הפעולה של אשר שזה הורדת השפע ליסוד ומלכות של או"א וישסו"ת והחזרת המוחין הישנים, בורא – חכמות ובינות, פרי – ו"ק, הגפן – מלכויות.

הצל"ם של המוחין כשמביאים אותן יש חילוק בין מצוות של מעשה למצוות שבדיבור. במצוות של מעשה אנחנו בברכה מביאים רק את ה: ל ם ואת ה: צ אנחנו מביאים ע"י המעשה ובמצוות של דיבור כמו הלל אנחנו מביאים צל"ם שלם בברכה עצמה.

יש הבדל בכוונת הברכות בין ברכות הנהנין לברכת המצוות, בברכת הנהנין אנו מתעסקין בפנמיות וחיצוניות דחצוניות דא"ק ואבי"ע בבריאה ואילו בברכת המצוות אנו מתעסקים בפנמיות של העולמות אלא שזה מחולק לשנים במצוות של מעשה אנו מתעסקים בחצוניות דפנמיות דא"ק ואבי"ע דאצילות ואילו בברכת מצוות של דיבור אנו מתעסקים בפנמיות דפנמיות דא"ק ואבי"ע דאצילות.
יש הבדל בין שפע חיצון לשפע פנימי, בשפע פנימי הוא מתגלה מיד כשיצא מאריך ואילו שפע חיצון מתגלה רק שיצא מאו"א על אף שהוא בא בכל שלב רק אנחנו לא רואים אותו.

עוד הבדל בין שפע פנימי לשפע חיצון בשפע פנימי זה עובר קודם לז"א ואח"כ זה עובר לנו"ק, ואילו בשפע חיצון אתה מכניס לז"א ונו"ק בפעם אחת.

באור וסדר הכוונה בברכה
לפני כל ברכה שמברכים צריך לדעת האם זה ברכת המצוות וא"כ האם זה מצוה במעשה או בדיבור או שזו ברכות הנהנין שכן בברכת המצוות שבדיבור אנו מתעסקים בפנמיות דפנמיות דאצילות ובברכת המצוות שבמעשה אנו מתעסקים בחצוניות דפנמיות דאצילות ובברכת הנהנין אנו מתעסקים בחצוניות ופנמיות דבריאה.
ועוד צריך לדעת האם הברכה היא על מצוות מדאוריתא או דרבנן שאם הברכה היא על מצווה מדאוריתא אנו מתעסקים בזו"ן הגדולים ואם בברכה של מצוות דרבנן אנחנו מתעסקים ביעקב ורחל הקטנים.

ברוך:
א) מושכים שפע מכתר עליון שזה פנמיות הכתר ששם שורשי המוחין לשני יחודי חג"ת דעתיק.
ב) מיחדים שני יחודים בחג"ת דעתיק ונו"ק 1) יחוד פנימי שהאקיה שכנגד הנו"ק בחוץ והויה שזה כנגד הזכר בפנים וזה החב"ד שבחג"ת של עתיק ונו"ק. 2) יחוד חיצוני שהויה בחוץ והאקיה בפנים שזה הנה"י וחג"ת דחג"ת דעתיק ונו"ק.
ג) מושכין שפע משני יחודי חג"ת דעתיק שיחדנו לשני יחודי חג"ת דאריך.
ד) מיחדים שני יחודים בחג"ת דאריך 1) יחוד פנימי שהאקיה בחוץ וההויה בפנים וזה החב"ד דחג"ת דאריך ונו"ק. 2) יחוד חיצוני שהויה בחוץ והאקיה בפנים שזה הנה"י וחג"ת דחג"ת דאריך ונו"ק.
ה) עכשיו אנחנו מתעסקים רק בשפע הפנימי שהוא החב"ד דחג"ת דאריך בשני צדדיו מ"ה שזה ימין וב"ן שזה שמאל ומשם אני מושך שפע ליחוד הפנימי שהוא החב"ד של חג"ת דאו"א וישסו"ת במ"ה ובב"ן שזה בצד המ"ה שזה צד ימין שזה אבא ויש"ס ובצד ב"ן שזה אמא ותבונה אלא שהשפע בשני הצדדים הוא שונה בצד מ"ה זה ארבע הויות דעסמ"ב ואילו בצד הב"ן זה שני שמות אקיה שהם קס"א קמ"ג, את השפע של מ"ה של צד ימין אני מושך מפנים – שזה כסדרן. דמלכיות – שזה מספר. דחכמות – שזה שמות מלאים. דחו"ב וחו"ג – שזה חכמות בינות חסדים וגבורות שהם כנגד 4 שמות עסמ"ב. דמ"ה וב"ן דמ"ה – שזה בצד ימין ושמאל של צד ימין. דחב"ד – בגלל שזה פנימי. דחג"ת – בגלל שזה מוחין דיניקה. וכל אלו באריך ובצד שמאל שזה ב"ן המשיכה מאותם מקומות רק ששם זה מחו"ב לבד ללא חו"ג מפני שזה בצד אמא ובאמא אין דעת לכן אין חו"ג. משיכת המוחין בשני הצדדים הם לאותו מקום שמשם משכנו רק זה באו"א וישסו"ת שלשם מושכין.
ו) בשלב הקודם הגענו עד החב"ד של החג"ת של או"א וישסו"ת עכשיו אנחנו מורידים אותם מהחב"ד ליסודות של שני צדדי מ"ה וב"ן דאו"א וישסו"ת אלא שיש לנו כלל כשרוצים להוריד שפע אני חייב לעשות יחוד אלא שהיחוד כאן הוא שונה כאן זה לא יחוד אבא באמא או יש"ס בתבונה אלא זה יחוד מיניה וביה זאת אומרת מיחדים את החכמה בבינה ע"י דעת עליון דחג"ת דאבא ויש"ס שזה יחוד פנימי שהויה בפנים והאקיה בחוץ ועי"ז עוברים המוחין דעסמ"ב ליסוד דאבא ויש"ס זה בצד מ"ה וכן בצד ב"ן מיחדים את חכמה בבינה ע"י דעת עליון בחג"ת דאמא ותבונה והיחוד הוא פנימי שהויה בפנים ואקיה בחוץ ואז עוברים המוחין שהם קס"א קמ"ג ליסודות של אמא ותבונה ששם יש אקיה דקנ"א שאני עושה אותו כמנין רל"ב שזה גימ' ברכה ואיך? האלף הראשונה בשני אופנים וו יוד ודלת שזה עשרים ועוד היוד התחתון בצורת שני ווין שזה עוד שתים עשרה שוה שלושים ושתים ויש לי עוד 4 ההין שאני עושה אותם די דו ותלת ווין והיוד שהוא שלושים ושתים ועוד 4 אותיות שבכולל ברכה יצא לך כמנין רל"ב שזה גימ' ברכה.
ז) עכשיו אנחנו חוזרים לשפע החיצון של נה"י וחג"ת דחג"ת דמ"ה וב"ן דאריך ומושכים אותו משם לנה"י וחג"ת דחג"ת דמ"ה וב"ן דאו"א וישסו"ת (יש לציין שאנחנו בשפע החיצון לא רואים אותו רק עד שיצא מיחוד או"א וישסו"ת לא כמו השפע הפנימי שיצא מאריך כבר ראינו אותו).
ח) עושים יחוד בפרצוף נה"י וחג"ת דחג"ת אבא עם יש"ס ואמא עם תבונה וזה יחוד הויה ואקיה הויה בחוץ ואקיה בפנים בהיות וזה יחוד חיצון.
ט) ע"י היחוד של או"א וישסו"ת שעשינו עכשיו מושכין שלשה מוחין דמ"ב שזה ע"י שם פשוט מלא ומלא דמלא של שמות ע"ב ס"ג מ"ה עם המילוי של ע"ב שזה מ"ו ומילוי דס"ג שזה ל"ז ומילויי מ"ה שזה י"ט עם נרנח"י שזה האורות שלהם שזה אקיה והויה דרנח"י – של 9 ספירות עליונות ללא מלכות לכן אין נפש. דנח"י – של כח"ב שם פשוט זה כנגד כתר מלא זה כנגד חכמה ומלא דמלא זה כנגד בינה.
דרוח – שזה חיצון דרוח – שזה יניקה בגלל שזה ברכה.
עכשיו הם נעצרים ע"ג רישא דז"א ובכל שלב: אתה, ד', אלקינו, יורד שפע אחר של מ"ב כדלקמן.

אתה:
א) עכשיו אנחנו חוזרים לשפע הפנימי, עושים יחוד עליון של חב"ד דחג"ת דאו"א וישסו"ת ע"י שם אקיה והויה אקיה בחוץ והויה בפנים בהיות וזה פנימי.
ב) אנחנו מושכין מהיסוד שע"י היחוד הפנימי שבחב"ד דחג"ת דאבא ויש"ס טיפת עסמ"ב – שזה 4 שמות הויה של ע"ב ס"ג מ"ה וב"ן עם חמישה חסדים ליסוד שע"י היחוד הפנימי שבחב"ד דחג"ת דאמא ותבונה ששם יש שלשה שמות אקיה של קס"א קמ"ג קנ"א.
ג) עכשיו מושכין מהיסוד שע"י היחוד הפנימי שבחב"ד דחג"ת דאמא ותבונה את כל השבעה שמות שבה שהם ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן קס"א קמ"ג קנ"א והחמישה חסדים לאן? למלכות של חב"ד דחג"ת של אמא ותבונה שיש בה תנ"ה שזה גימ' של השמות שיש בה שהם קס"א קמ"ג קנ"א, וכן יש בה חמישה גבורות.
יש לציין שמשכנו מיסוד דאמא ותבונה את שמות העסמ"ב שבאו מאבא לאמא אז שמות הקס"א קמ"ג קנ"א שבאמא נעשו לבושין לשמות עסמ"ב שם קס"א לשם ע"ב, שם קמ"ג לשם ס"ג ושם קנ"א לשמות מ"ה וב"ן.
ד) עכשיו אנחנו חוזרים לשפע החיצון, מושכים את המ"ב אותיות של שם ע"ב והמילוי שלו שזה מ"ו. מפנים – שזה הויה פשוטה לא ריבוע דתשע ספירות עליונות – בגלל שזה אותיות, דכח"ב – שזה פשוט מלא ומלא דמלא, דחח"ן – בגלל שזה צד ימין, דנה"י וחג"ת – שזה חיצון, דחג"ת – בגלל שזה בברכה שזה יניקה, של או"א וישסו"ת, עם הנרנח"י – שזה שלמות, דרנח"י – שזה תשעה ספירות, דנח"י – שזה כח"ב, דחיה – שזה חח"ן שזה צד ימין, דרוח – שזה שפע חיצון שזה חג"ת ונה"י דרוח – שזה חג"ת בגלל שזה ברכה שזה יניקה. (הרש"ש בספרו נהר שלום הוסיף דמ"ה וב"ן דמ"ה – דמ"ה זה אבא וב"ן זה אמא דמ"ה שזה צד ימין).
לאן? לאותו מיקום אבל בזו"ן כלומר לפנים דתשע ספירות עליונות דכח"ב דחח"ן דנה"י וחג"ת דחג"ת דמ"ה דמ"ה דזו"ן.

ה':
א) עכשיו מושכין את המ"ב השני שזה של שם מ"ה עם המילוי שלו שזה י"ט מפנים – בגלל שזה הויה פשוטה, דתשע ספירות עליונות בגלל שזה אותיות, דכח"ב בגלל שזה פשוט מלא ומלא דמלא, דדת"י – בגלל שזה אמצעי, דנה"י וחג"ת – בגלל שזה חיצון, דחג"ת – בגלל שזה ברכה זה יניקה, דאו"א וישסו"ת, עם נרנח"י – שזה שלמות, דרנח"י בגלל שזה תשע ספירות, דנח"י – בגלל שזה כח"ב, דרוח – בגלל שזה יניקה שזה חג"ת בגלל שזה בברכה.
לאן? לאותו מיקום רק בזו"ן כלומר לפנים דתשע ספירות עליונות דכח"ב דדת"י דנה"י וחג"ת דחג"ת אלא שכאן זה למ"ה וב"ן דמ"ה ומ"ה וב"ן דב"ן דזו"ן זה כפול מפני שזה אמצעי לכן הוא כפול לשני הצדדים.
ב) עכשיו אנחנו מעבירין שפע פנימי מהמלכות דחב"ד דחג"ת של אמא ותבונה צלם דמוחין דעסמ"ב – שלמות של מוחין דשמות הויה של עסמ"ב, וצלם דמוחין דקס"א קמ"ג קנ"א – ושלמות של מוחין של שמות אקיה דקס"א קמ"ג קנ"א, עם חו"ג – עם ה' חסדים וה' גבורות עם נרנח"י – כל הי' ספירות, דנח"י – שזה כח"ב, דרוח – שזה יניקה דמ"ה וב"ן – של אבא ואמא, שכל אלו העברנו עד למלכות ועכשיו ימשכם ע"ג חב"ד דחג"ת דז"א.
ג) עכשיו מע"ג רישא דז"א אנחנו מכנסין את המוחין לתוך ז"א, לאן בתוך ז"א? לחח"ן בג"ה דת"י – לשלשה צדדים דו"ק דחב"ד דחג"ת – דו"ק של החב"ד של החג"ת, דמ"ה וב"ן – בשני צדדים וכל זה בז"א שנקרא שם ב"ן בציור אותיותיו העולה רל"ב – כלומר כיון שאנחנו מתעסקים בשפע פנימי אז קודם זה עובר לז"א שזה שם הויה דב"ן ואח"כ זה עובר לנו"ק שזה אדונות בהה האחרונה וכיון שהבנו לז"א ולנו"ק עושים שילוב פנימי וחיצון וחשבון הרל"ב כבר ביארנו לעיל במילה ברוך קחנו משם.

אלקינו:
א) עכשיו חוזרים להביא את השפע החיצון האחרון של מ"ב דשם ס"ג, ומילואו – שזה ל"ז, מפנים – מפני שזה הויה פשוטה, דתשע ספירות עליונות – שזה אותיות, דכח"ב – שזה פשוט מלא ומלא דמלא, דבג"ה – צד שמאל, דנה"י וחג"ת – שזה חיצון, דחג"ת – שזה ברכה וזה יניקה, דאו"א וישסו"ת, עם נרנח"י – שלמות, דרנח"י – תשע ספירות, דנח"י – שזה כח"ב, דנשמה – קו שמאלי.
לאן? לאותו מיקום רק בזו"ן.

מלך העולם:
מברוך עד אלקינו נתננו כח פנימי וחיצוני לזו"ן שיוכלו לעלות ניצוצי קדושה לתקנם שזה רפ"ח ניצוצין.
א) כדי שניהיה ראוים לעשות בירור רפ"ח ניצוצין אנחנו מקבלים עלינו ארבע מיתות בין דין שאם אדם פגם באות מסוימת ונתחייב מיתה מתקן עכשיו ע"י קבלת ארבע מיתות ב"ד שיתוקן ויהיה ראוי עי"ז לעשות את הבירור.
ארבע מיתות ב"ד שהם: סקילה שריפה הרג וחנק שהם מארבע אותיות הויה וארבע אותיות אדנות וליחדם ע"י ארבע אותיות אקיה וע"י עסמ"ב.
ב) עכשיו אנחנו עושין בירורי כלים ואורות דרפ"ח כדי להעלותם לזו"ן אלא שבבירורין צריך לדעת שיש הבדל בסוג הברכה אם זה במצוות דרבנן זה ביעו"ר הקטנים ואם זה במצוות דרבנן זה ביעו"ר הגדולים וכן אם זה במצוה שזה בדיבור זה בזו"ן דפנמיות דאצילות ואם זה במעשה זה בזו"ן דחיצוניות דאצילות ואם זה בברכות הנהנין זה בזו"ן דחיצוניות דבריאה.
ג) עכשיו אני מעלה את כל מה שהבאתי מתחילת הברכה לצורך הבירור שזה המוחין הפנימים שזה חב"ד דחג"ת דזו"ן: עסמ"ב קס"א קמ"ג קנ"א וכן ה' חסדים וה' גבורות עם הנרנח"י שלהם.
וכן את המוחין החיצוניים שזה נה"י וחג"ת דחג"ת דזו"ן שהם שלשה מ"ב משלשה שמות עס"מ פשוט מלא ומלא דמלא עם המילוי שלהם מ"ו, ל"ז י"ט וכן את הבירור של הכלים והאורות של הרפ"ח לפי הברכה והמצוה שהוא נמצא וכן את שורשי הנרנח"י שלו כ"ז לזו"ן.
ד) עכשיו ניתן כוח לזו"ן לברר ע"י כחב"ד דישסו"ת.
ה) עכשיו ניתן כוח לישסו"ת לברר ע"י כחב"ד דאו"א.
ו) מעלה אותם ואת כל הבירורין שנבררו על ידהם וע"י זו"ן לאו"א.
ז) או"א מקבלים כוח ומבררין גם הם כחב"ד דא"א.
ח) מעלים אותם עם הבירורין שלהם שנתבררו ע"י ישסו"ת לא"א.
ט) וכעד"ז עולים מא"א לעתיק עד רום המעלות ע"ב וס"ג דא"ק.
י) יכוין ליחד פנמיות של ע"ב וס"ג דא"ק.
יא) אחרי שיחד ע"ב וס"ג דא"ק ימשוך מהם עשר ספירות דמ"ה ממצח דא"ק ותשלום עשר ספירות דב"ן מעינים דא"ק השיכים לאותם הבירורים שעלו ובתוכם עשרה הויות ואקיה בניקוד העשר ספירות עם אור הטעמים ואור הא"ס ב"ה המלובש בכתר דעתיק דא"ק ששיכים לברכה הזאת, ולהשאיר שם המובחר שבהם ולמושכם לפרצוף חב"ד דמ"ה וב"ן דעתיק שזה עתיק ונוק'.
יב) ליחד מ"ה וב"ן דעתיק שזה עתיק ונוק' ולמשוך שארית המוחין למ"ה וב"ן דאריך שזה אריך ונוק' ולהשאיר שם המובחר שבהם.
יג) ליחד מ"ה וב"ן של אריך שזה אריך ונוק' ולמשוך שארית המוחין למ"ה וב"ן דאו"א שזה אבא ואימא עילאה ולהשאיר שם המובחר שבהם.
יד) ליחד מ"ה וב"ן דאו"א שזה אבא ואימא עילאה ולמשוך שארית המוחין למ"ה וב"ן דישסו"ת שזה יש"ס ותבונה ולהשאיר שם המובחר שבהם.
טו) מיחד מ"ה וב"ן דישסו"ת שזה יש"ס ותבונה.

אשר:
א) מושך את שארית המוחין שהיו בחב"ד דישסו"ת ע"י היחוד שעשו שהם אותיות ז"ת דמ"ה וב"ן בשני הצדדים ליסוד ומלכות של ישסו"ת מלובשים בצלמי הברורים שלהם שכבר עלו ונתקנו כלומר מורידין מוחין חדשים מלובשין ע"י אותם מוחין שהעלנו לאחר שהם הובררו וניתקנו.
ב) עכשיו אנחנו מחזירין את כל המוחין שהעלנו לצורך מ"ן למקומם שזה חמישה פרצופי חג"ת דז"א.

קדשנו:
בהיות ואנחנו מביאים מוחין דגדלות אז כידוע שהם מתחלקים לארבע חלקים חכמות בינות ו"ק ומלכויות וזה החלוקה במילות הברכה כדלקמן.
א) אנחנו מושכין מהיסוד והמלכות של הישסו"ת דאצילות מקיפי ל, מ, צ, של צלמי המוחין דחכמות של או"א וישסו"ת עם נרנח"י שזה השלימות דחיה שזה חכמה לאן? לחב"ד – זה כנגד המ, וחג"ת – זה כנגד ל, ונה"י – זה כנגד הצ, דמ"ה וב"ן – זה כנגד אבא ואמא, דפרצופי כחב"ד – זה מוחין דג"ר, דאצילות – זה חכמה, דז"א דאצילות שבתוך כל האבי"ע דאצילות כאן יש לשים לב באיזה אבי"ע אנחנו מתעסקים בברכת המצוות זה אבי"ע דאצילות ובברכות הנהנין זה אבי"ע דבריאה.

במצותיו:
א) מושך מקיפי ל, מ, צ, של צלמי המוחין של בינות של או"א וישסו"ת עם הנרנח"י השלם של נשמה שזה בינה שבהם.
לאן? לחב"ד חג"ת ונה"י – שזה כנגד האותיות צ,ל,ם, של מ"ה וב"ן – שזה או"א של פרצופי חב"ד – שזה כנגד הג"ר, דבריאה – בגלל שזה בינה, של ז"א דאצילות ודבריאה של כל אבי"ע דאצילות.

וצונו:
א) מושך מקיפי ל, מ, צ, של צלמי המוחין של הו"ק של או"א וישסו"ת עם הנרנח"י דרוח – שזה ו"ק שבהם.
לאן? לחב"ד חג"ת ונה"י – זה כנגד אותיות צ, ל, ם, דמ"ה וב"ן – שזה כנגד או"א דפרצופי כחב"ד – שזה הג"ר, דיצירה – כנגד הו"ק של ז"א של אצילות ויצירה של כל אבי"ע דאצילות.

על וכו'…:
א) מושך מקיפי ל, מ, צ, של צלמי המוחין של מלכויות של או"א וישסו"ת עם הנרנח"י השלם של נפש שזה מלכויות שבהם.
לאן? לחב"ד חג"ת ונה"י – שזה כנגד אותיות צ, ל, ם, דמ"ה וב"ן – שזה כנגד או"א דפרצופי כחב"ד – שזה כנגד הג"ר, דעשיה – זה כנגד מלכות, של ז"א דאצילות ועשיה של כל אבי"ע דאצילות.

סיכום
מקוצר על מטבע ברכה

בס"ד

כסלו התשס"ג

סיכום הסברים בנושא: מטבע ברכה

 

הדוגמא שלקחנו היא ברכת ההלל.

ברכה זו היא בפנימיות דאצילות כי היא רק בדיבור. ברכות שהם במעשה הם בחיצוניות.

במלת ברוך

יכוון להמשיך שפע מכתר העליון- הכוונה משורש הכתר, לשני זיווגי חג"ת דעתיק- כאן מסביר את שמות המקומות שאליהן אנחנו מושכים.

 ולזווג ב' זיווגי דחג"ת דעתיק – הכוונה גם נוק' שלו רק שאינה מוזכרת כי אינה נכרת כמו באבא ואימא שהם זכר ונוק' נפרדים.

הזיווגים הם בה"פ דעתיק. זיווג פנימי דחב"ד דחג"ת דעתיק וזיווג חיצון דנה"י וחג"ת דחג"ת דעתיק. ולמה רק דחג"ת? כי היעד הסופי הוא חג"ת דז"א.

השד"ה סובר שצריך לכוון קודם זיווג חיצון ואח"כ פנימי, ולא כמו שמסודר אצלנו. השורש למחלוקת הוא כי נשמע כך מדברי "נהר שלום" וגם נשמע ההיפך.

 

בזיווג פנימי ההויה בפנים והאדנות בחוץ. בזיווג חיצון ההויה בחוץ והאדנות בפנים.

האהי-ה היא נוק' דעתיק וההויה היא דכורא דעתיק.

 

עכשיו יכוון להמשיך שפע משני זיווגי חג"ת דעתיק, לשני זיווגי חג"ת דא"א (ונוק') ולזווג ב' זיווגי דחג"ת דא"א. זיווג פנימי דחב"ד דחג"ת דא"א וזיווג חיצון דנה"י וחג"ת דחג"ת דא"א.

עד כאן שמות השפע הם נעלמים ולא נראים.

 

למה צריכים יחוד בכל מקום? כי ע"י יחוד עובר השפעשבא מלמעלה ללמטה ולא היחוד הוא גורם להמשיך השפע.

 

יכוון להמשיך שפע מזיווג הפנימי דחב"ד, הכוונה שהוא חב"ד, דחג"ת דמ"ה (מדכורא) וב"ן (מנוק') דא"א, לזיווג הפנימי דחב"ד דמ"ה (אבא ויש"ס) וב"ן (אימא ותבונה) דחג"ת דאו"א וישסו"ת.

עכשיו אנחנו כבר רואים שמות של השפע:

שפע דמ"ה (מצד ימין מדכורא) דזיווג הפנימי הנז' דא"א: מפנים (שם ישר ולא ריבוע) דמלכויות (מספר ע"ב), דחכמות (שם מלא ), דחו"ב וחו"ג, דמ"ה וב"ן דמ"ה, דחב"ד דחג"ת דא"א. אלו ז' פרטים שלפיהם מזהים את המקום המדוייק. ע"ב הוא בחכמה, ס"ג הוא בבינה, מ"ה וב"ן הם חו"ג דדעת.

כל זה לאיזה מקום נמשך? לפנים דמלכויות דחכמות דחו"ב וחו"ג דמ"ה וב"ן דמ"ה דחג"ת דזיווג עליון (כי זה חב"ד) דחב"ד –שהוא חב"ד, דחג"ת דאבא ויש"ס אבא ויש"ס נקראים הויה.

 

עכשיו שפע דב"ן (מצד שמאל מנוק') דזיווג הפנימי הנז' דא"א, מפנים דמלכויות דחכמות דחו"ב (אין חו"ג בנוק' דא"א) דמ"ה וב"ן דב"ן, דחב"ד דחג"ת דא"א. השפע הוא קס"א (אהי-ה במלוי יודין) וקמ"ג (אהי-ה במלוי אלפין) – כל זה נמשך לפנים דמלכויות דחכמות דחו"ב דזיווג עליון דחב"ד דחג"ת דאימא ותבונה. שם אימא ותבונה הוא אהי-ה.

 

צריכים עכשיו לייחד חב"ד דחג"ת של או"א וישסו"ת אחרי שקבלו את השפע מא"א ולהמשיכו ליסודות שלהם.

ויכוון לזווג חב"ד (זיווג פנימי עליון) דחג"ת דמ"ה (אבא ויש"ס) וב"ן (אימא ותבונה) דאו"א וישסו"ת, ולהמשיך טיפת (שפע) עסמ"ב ליסוד דחב"ד דאבא ויש"ס וטיפת קס"א קמ"ג, לקנ"א (אהי-ה במלוי ההין) שביסוד דחב"ד דאימא ותבונה.

היחוד הוא בין החכמה והבינה דחג"ת דאבא ויש"ס בהיותם בפרצוף אחד – זיווג עליון שהוא חב"ד דחג"ת דאבא ויש"ס (כמובן מפנים דמלכויות וכו' כמו קודם). אהי-ה הויה עסמ"ב הכל הולך שוב לפנים דמלכויות וכו' ליסודדזיווג פנימי דאבא ויש"ס. אין כאן שם ליסוד הזה. יש סידורים שכתוב כאן שם הויה בניקוד שורוק (יסוד). אצלנו אין שם ליסוד כי אבא טמיר בתוך אימא. עכשיו מצד שמאל זיווג עליון שהוא חב"ד דחג"ת דאימא ותבונה (בהיותן פרצוף אחד)- היחוד הוא אהיה הויה ושם השפע קס"א קמ"ג כל זה הולך ליסוד דזיווג עליון דאימא ותבונה שבו קנ"א בציור אותיותיו גי' רל"ב – כמספר ברכה עם 4 האותיות והכולל. ולמה? כי היא עומדת לקבל את כל 7 השמות הנ"ל.

הקנ"א נכתב כך: אלף, כאשר את האלף סופרים י' ו' ד' שהם 20 ושוב את הד' כשני ווי"ם שהם 12 ויחד הם ל"ב. את הל"ף לא מונים כאן. עכשיו את הה' כותבים בשלושה אופנים: ד"י, ד"ו ושלשה ווי"ן שיחד הם מ"ב. מאחר שיש פעמיים ה' במלוי אז כותבים פעמיים ד"ו ד"י ושלשה ווי"ן. את הי' כותבים י' ו' ד' והד' כשני ווי"ן וזה עוד פעם ל"ב כמו בא' הראשונה. ושני ההין האחרונות שוב כותבים אותם ד"י ד"ו ושלשה ווי"ן אם כן יש לנו פעמיים ל"ב שהם ס"ד וארבעה מ"ב ויחד הם רל"ב.

 

עכשיו יש כוונה שהיא בע"פ בלי שמות (להבדיל מלמעלה בשפע הפנימי שכן היו שמות כאן הוא נעלם ולא נראה שמו) – יכוון להמשיך שפע מזיווג החיצון דנה"י וחג"ת דחג"ת דמ"ה וב"ן דא"א, לזיווג חיצון דנה"י וחג"ת דחג"ת דמ"ה וב"ן דאו"א וישסו"ת.

 

עכשיו כוונה עם שמות – ויכוון לזווג פרצוף נה"י וחג"ת דחג"ת דאו"א וישסו"ת, הויה ואהיה, ויכוון להמשיך ולהוציא מזיווג זה מוחין דאותיות (לעיל היה מספר) דשלושה מ"ב דע"ב ס"ג מ"ה, ומלויהם, עם נרנח"י (פירוש האהיה והויה המנוקדים בניקוד ספירות) דנח"י (כח"ב) שבהם.

ועכשיו עושים זיווג חיצון דנה"י וחג"ת דחג"ת דאו"א וישסו"ת – (פירוש אבא ויש"ס כפרצוף א' עם אמה ותבונה כפרצוף א' ). והיחוד הוא הויה אהיה כי זה יחוד חיצון.

התוצאה מהיחוד הנ"ל הם מוחין דאותיות של שלושה מ"ב דע"ב ס"ג מ"ה ומילויהם עם נרנח"י דרנח"י ( 9 ספירות עליונות ואילו המלכות נקראת נפש) דנח"י דרוח דרוח. (כל פעם שמתעסקים בחג"ת אומרים רוח).

המוחין הם תמיד חב"ד לכן הנרנח"י מנוקדים חכמה בינה ודעת. אהיה הוא אור מקיף והויה הוא אור פנימי. הדעת יש בו כפול כי הוא כלול מחסדים וגבורות.

האותיות הם הפשוט (4 אותיות הויה) והמלא (10 אותיות) והמלא דמלא (28 אותיות). וגם המלויים שהם מ"ו (של ע"ב) ל"ז (של ס"ג) ו- י"ט (של מ"ה).

 

 במלת אתה

כמו שלמדנו כל העברת שפע צריכה יחוד לכן כדי להעביר את השפע מיסודות דאו"א למלכויות שלהם צריכים שוב לכוון לזווג זיווג עליון (פנימי) שהוא חב"ד דחג"ת דאו"א וישסו"ת אהיה הויה. כאן היחוד הוא אבא בכללות עם אימא בכללות שלא כמו קודם שהיה מיניה וביה.

ולהמשיך מיסוד דזיווג פנימי דחב"ד דחג"ת דאבא ויש"ס טיפת (שפע) עסמ"ב עם חמשה חסדים.

המוחין הם ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן וחמשה חסדים שהם חמשה הויות מנוקדות מחסד עד הוד, ליסוד דזיווג פנימי דחב"ד דחג"ת דאימא ותבונה שיש בו קס"א (אהיה במלוי יודין) קמ"ג (אהיה במלוי אלפין) וקנ"א (אהיה במלוי ההין).

 

ויכוון להמשיך מיסוד דזיווג פנימי דחב"ד דחג"ת דאימא ותבונה כל השבעה שמות שיש בה עכשיו ( 4 של אבא ו-3 שלה) וחמשה החסדים – למלכות דחב"ד דחג"ת דאימא ותבונה שהיא – המלכות – תנ"ה (קס"א ועוד קמ"ג ועוד קנ"א) ויש בה במלכות 5 גבורו. שגם הם הויות מנוקדות מחסד עד הוד.

 

עכשיו חוזרים לחיצון (נה"י וחג"ת) – ויכוון להמשיך מ"ב דע"ב בלבד ומילויו מפנים (שמות ישרים ולא רבוע) דתשע ספירות עליונות (כי זה אותיות )דכח"ב (פשוט ומלא ומלא דמלא), דחח"ן (צד ימין ע"ב) דנה"י וחג"ת (חיצון) דחג"ת (שזה עסקנו בברכה) דאו"א וישסו"ת, עם נרנח"י דרנח"י (9 ספירות עליונות), דנח"י (כח"ב) דחיה (ימין חכמה) דרוח (חג"ת ונה"י) דרוח (דחג"ת).

כל זה יכוון להעביר לפנים דתשע ספירות עליונות דכח"ב דחח"ן דנה"י וחג"ת דחג"ת דמ"ה וב"ן דמ"ה דזו"ן.

 

במלת השם

ממשיכים בחיצון ומכוונים להמשיך מ"ב דמ"ה ומילויו מפנים דתשע ספירות עליונות דכח"ב דדת"י ( קו אמצעי) דנה"י וחג"ת דחג"ת דאו"א וישסו"ת עם נרנח"י דרנח"י דנח"י דרוח (אמצעי) דרוח דרוח

למילוי אין כותרת מאיפה הוא בא. י"א אם המ"ב הוא כח"ב אז המלוי הוא בז"ת.

לאן מעבירים שפע זה? לפנים דתשע ספירות עליונות דכח"ב דדת"י דנה"י וחג"ת דחג"ת דמה וב"ן (כי זה אמצע) דמ"ה ומ"ה וב"ן דב"ן דזו"ן.

 

עד כאן הבאנו השפע החיצון לזו"ן ואילו השפע הפנימי נמצא עדיין במלכות דאימא ותבונה.

לכן יכוון עתה להמשיך ולהוציא ממלכות דזיווג פנימי דחב"ד דחג"ת דאימא ותבונה (שפע פנימי שהוא חב"ד של החג"ת שעבר מאבא לאימא), צלם (שלמות מוחין בכל הספירות), דמוחין דעסמ"ב וצלם דמוחין דקס"א קמ"ג קנ"א (שהם לבושים לעסמ"ב), עם חו"ג (חסדים וגבורות), עם נרנח"י דנח"י (כח"ב) דרוח (יניקה) דמ"ה (אבא) וב"ן (אימא) ולהמשיכם על גבי חב"ד דחג"ת דז"א   ( המקום שנקרא מקיפים ע"ג רישא דז"א). ולמה כל זה במלת השם כי ז"א נקרא הויה.

פה רואים צלם שלם בכל הספירות שעד כה לא ראינו כיוון שעכשיו אנחנו בז"א אז רואים את כל הפירוט למרות שהצלם הזה מגיע כך מלמעלה.

ועכשיו יכוון להמשיכם לחח"ן בג"ה דת"י דו"ק (יניקה) דחב"ד דחג"ת דמ"ה וב"ן דז"א (כשיבואו המוחין דגדלות במלת קדשנו אז יבואו לחב"ד דחב"ד).

 

כל זה מושכין לחח"ן (ימין) בג"ה (שמאל) דת"י (אמצע) דו"ק דחב"ד דחג"ת (יניקה) דמ"ה וב"ן (מאבא ואימא) דז"א הנקרא שם ב"ן בציור אותיותיו בעולה רל"ב. (רומז לעסמ"ב שמקבל ז"א העולים רל"ב). וזה נקרא חיבור פרטי. לשילוב הויה אדנות קוראים חיבור כללי.

טת הי' כותבים י' ו' ד' שהוא 20 והד' כשני ווים והם 12 ויחד הם 32. את שני ההין כותבים גם כה' רגילה וזה 5 וגם ד"י ד"ו ושלשה ווים שהם מ"ב ויחד עם הה' הם 47. יש לנו 4 ההין והם יחד 188. ואת הו' רושמים כשני ווים שהם 12. יחד הכל הם רל"ב.

 

יש כאן כמה שאלות: למה ז"א נקרא כאן שם ב"ן? אולי מפני שהוא מקבל.

למה רמוז רק ברל"ב שהוא עסמ"ב והקס"א קמ"ג קנ"א לא רמוזים? כי הם לבושים למוחין.ולמה לא רואים כאן כלים? כיוון שאנחנו עוסקים ביניקה וביניקה לא רואים כלים רק במוחין דגדלות נראה כלים.

 

במלת אלקינו

עכשיו נותר לנו להעביר את שארית השפע החיצון שהוא לבינה והוא ס"ג.

יכוון להמשיך מ"ב דס"ג ומילויו מפנים דתשע ספירות עליונות דכח"ב דבג"ה דנה"י וחג"ת דחג"ת דאו"א וישסו"ת עם נרנח"י דרנח"י (אותיות) דנח"י דנשמה (בינה) דרוח (חיצון) דרוח (חג"ת).

לאן? לפנים דתשע ספירות עליונות דכח"ב דבג"ה דנה"י וחג"ת דחג"ת דמ"ה וב"ן דב"ן דזו"ן.

 

במילות מלך העולם

עד כאן קבלו זו"ן את כל השפע הפנימי והחיצון דחיצון כדי שיהיה בהם כח להעלות מ"ן, אבל צריכים להיות ראויים ולכן מקבלים עכשיו 4 מיתות בית דין וזה מכפר על עוונות המכוון.

 

ויכוון להעלות המוחין והנרנחי שנמשכו בתיבות: ברוך אתה ה' אלקינו, שהם עסמ"ב וקס"א קמ"ג קנ"א, מוחין פנימיים דשלשה פרצופים, שהם חב"ד דחג"ת דז"א, עם הנרנח"י דרוח שלהם, עם בירורי כלים (הבירורים הם מהבי"ע שלשם נפלו) ואורות דרפ"ח דשלשה פרצופי כחב"ד (גדלות) הכוללים דפנימיות (דיבור) דאבי"ע דאצילות, המתייחסים לברכה זו ולמצוה זו דרבנן שהיא ביעו"ר (שהוא ביסוד די"ב פרצופים, ואם המצוה היא דאוריתא אז היא בזו"ן הגדולים ז"א ונוק' שהם נצח והוד של הי"ב פרצופים) עם שרשינרנח"י שלו לזו"ן, ואז ניתן כח בזו"ן ומבררים גם הם מבירורי אחוריים דישסו"ת, ומחלקי כחב"ד דישסו"ת הכוללים עם הרפ"ח, ומעלים אותם עם הבירורים שלהם שנבררו על ידינו לישסו"ת.

יכוון למסור עצמו על קידוש השם ולקבל עליו 4 מיתות בית דין, סקילה שריפה הרג וחנק, מארבע אותיות הויה וארבע אותיות אדנות וליחדם ע"י ארבע אותיות אהיה וע"י עסמ"ב.

הכוונה כאן היא מימין לשמאל כל שורה דהיינו, י' של הויה עם א' של אדנות שאם יחזרו בתשובה זו"ן יתחברו ביחד ואז עם השפע שבא מאימא א' של אהיה וע"י ע"ב וכן שורה שניה ע"ז הדרך.

אח"כ עושים בירורי כלים ואורות דרפ"ח (שזו המטרה העיקרית של כל העבודה עד כאן), דכחב"ד דיעו"ר (מצוה דרבנן) דפנימיות דאצילות (דבור). הבירורים הם מהמדרגה של ע"ב, ס"ג ו- 10 אותיותיו, כ"ו ו- 10 אותיות דמ"ה ורבוע הויה.

הכלים היו שייכים רק למוחין דכחב"ד והניצוצות יבואו להיכנס בתוכם עם כל האורות שנשארו למעלה באצילות.

המ"ן הוא כלים וניצוצות שירדו לבי"ע בתוך הקלי', ואנחנו רוצים להעלותם למקומם. הכלים דנה"י וחג"ת תוקנו ע"י המאציל ואנחנו מעלים את הכלים דג"ר.

עכשיו מעלים ג' צלמי המוחין דשלושה פרצופים הפנימיים (שפע הפנימי) דחב"ד דחג"ת דזו"ן שהם עסמ"ב קס"א קמ"ג קנ"א עם החסדים וגבורות עם הנרנח"י דנח"י דרוח שבהם.

כאן רואים צלם אהיה והויה , אהיה הוא האור המקיף והויה הוא האור הפנימי, והם מנוקדים מכתר עד יסוד כל זה הם אורות, והמוחין הם עסמ"ב (ע"ב מח חכמה, ס"ג מח בינה, מ"ה וב"ן הם מח הדעת שבו יש חמישה חסדים וחמישה גבורות) והלבושים שלהם הם קס"א קמ"ג קנ"א. חמישה החסדים וחמישה הגבורות הם הויות פשוטות מנוקדים מחסד עד הוד.

ולהעלות את צלמי המוחין דשני פרצופים החיצוניים (שפע החיצון) דנה"י וחג"ת דחג"ת דזו"ן עם נרנח"י דנרנח"י דנח"י דרוח דרוח.

כאן רואים נרנח"י של חב"ד והמוחין הם שלשה מ"ב דע"ב דס"ג ודמ"ה (פשוט ומלא ומלא דמלא) עם המלויים שלהם (מ"ו ל"ז י"ט).

עכשיו עושים בירורי כלים ואורות דרפ"ח (ניצוצות) דמלכים (כיוון שהיו מלכויות ונפלו וגם המלכים שמשלו בארץ אדום כפי שכתוב בתורה) דאבי"ע (שירדו לבי"ע) דשלושה פרצופי כחב"ד הכוללים דפרצופי אבי"ע דיעו"ר דפנימיות דאצילות.

 

מלכות דחסד היא מדרגה ז' שהיא חשבון של עשר אותיות המלא של ההויה ביודין שעולה ע"ב. וזהו צד ימין של י"ב פרצופים  בירורי ב"ן (מלכות) דעתיק ואבא וז"א.

 

מלכות דגבורה היא מדריגה ה' וז' שהיא חשבון של 10 אותיות דשם ס"ג ועשר אותיותיו. וזהו צד שמאל של י"ב פרצופים בירורי ב"ן דנוק' דעתי' ואימא ונוק' דז"א.

 

מלכות דתנה"י היא מדריגה ג' וז' שהיא חשבון הויה הפשוטה ועשר אותיות שם מ"ה. וזהו צד ימין של האמצע בירורי ב"ן דא"א ויש"ס ויעקב.

עד כאן הוא מ"ן לאבא.

מכאן הוא מ"ן לאימא.

מלכות דמלכות היא מדרגה ב' שהיא מדרגה ד', פירוש מדריגה ב' שהיא רבוע הויה הפשוט חשבונה במדריגה ד' הוא ע"ב. וזהו צד שמאל של האמצע בירורי ב"ן דנוק' דא"א ותבונה ורחל.

כשאומרים להעלות למ"ן ומ"ד יש שני הסברים: מ"ן לצורך קבלת מ"ד או בירורים של זכרים נקראים מ"ד כי עולים לאבא והבירורים של הנקבות נקראים מ"ן כי עולים לאימא.

 

ויכוון להעלותם עם שורשי הנרנח"י שלו (של המכוון) לזו"ן. ואז ניתן כח בזו"ן ומבררים גם הם מבירורי כחב"ד דישסו"ת, ואז ניתן כח בישסו"ת ומבררים מחלקי כחב"ד דאו"א, ומעלים אותם עם הבירורים שלהם שנבררו ע"י זו"ן לאו"א. ואז ניתן כח באו"א ומבררים גם הם כחב"ד דא"א ומעלים אותם עם הבירורים שלהם שנבררו ע"י ישסו"ת לא"א. וכעד"ז עולים מא"א לעתיק ועד רום המעלות ע"ב וס"ג דא"ק.

ויכוון לזווג פנימיות ע"ב דא"ק  וס"ג דא"ק. ולזווג ע"ב ס"ג דא"ק (אהיה הויה בטעמים).

 

תוצאות היחוד הנ"ל הוא השפע האמיתי שמקבלים מלמעלה.

 

ולהמשיך עשר ספירות דמ"ה ממצח דא"ק ותשלום עשר ספירות דב"ן (המלכויות שיצאו בראשונה) מעיניים דא"ק השייכים לאותם הבירורים ( זו"ן הגדולים או יעו"ר לפי המצווה שעושים) שעלו ובתוכם עשרה הויות ואהיה בניקוד הספירות שהם נרנח"י (כי זה שלם) דנרנח"י (של שלם) דנח"י (דג"ר) עם אור הטעמים של א"ק ואור הא"ס ב"ה המלובש בכתר דעתיק דא"ק המתייחסים לברכה זו מלובשים בהם, (עכשיו עושים את בנית הפרצופים משם מ"ה החדש ומשם ב"ן הישן):

 

ולהמשיכם בבחינת (למטרת) מוחין לפרצוף חב"ד דמ"ה וב"ן דעתיק, ולהשאיר שם המובחר שבהם שהם כתר דמ"ה, וה' ראשונות דכתר דב"ן, וג"ר דחכמה דב"ן, וד"ר דבינה דב"ן, וז' כתרים דז"ת דב"ן, ולזווג המ"ה וב"ן דעתיק. (אהיה והויה).

 

וימשיך שארית המוחין למ"ה וב"ן דא"א ולהשאיר שם המובחר שבהם שהם חכמה דמ"ה וה' אחרונות דכתר דב"ן ויזווג המ"ה וב"ן דא"א (אהיה הויה).

 

וימשיך שארית המוחין למ"ה וב"ן דאו"א ולהשאיר שם המובחר שבהם שהם כתר וחכמה דבינה דמ"ה וו"ק דחכמה דב"ן לאבא עי', ובינה דבינה דמ"ה וה"ק דבינה דב"ן לאימא עי' ויזווג המ"ה וב"ן דאו"א עי'. (אהיה הויה).

 

וימשיך שארית המוחין למ"ה וב"ן דישסו"ת ולהשאיר שם המובחר שבהם שהם ו"ק דבינה דמ"ה ומלכות דחכמה דב"ן ליש"ס, ומלכות דבינה דמ"ה ומלכות דבינה דב"ן לתבונה ולזווג המ"ה וב"ן דישסו"ת. (אהיה הויה).

 

במלת אשר

יכוון להמשיך שארית המוחין שהם אותיות דמ"ה וב"ן, ליסוד ומלכות דישסו"ת מלובשים בצלמי הברורים שלהם שכבר עלו ונתקנו.

ויכוון להחזיר למקומם המוחין שעלו למ"ן, לה"פ חג"ת דז"א.

כאן רואים את הצלם המלא מכתר עד היסוד (אורות) ואח"כ המוחין שהם עסמ"ב ולבושיהם קס"א קמ"ג קנ"א וה"ח וה"ג וכן שלשת המ"ב של ע"ב ס"ג ומ"ה (פשוט ומלא ומלא דמלא) ומילויהם (מ"ו ל"ז י"ט).

 

במלת קדשנו

יכוון להמשיך מיסוד ומלכות דישסו"ת דאצילות, מ'(כחב"ד) ל' (חג"ת) צ'(נה"י) דצלמי המוחין דחכמות דאו"א וישסו"ת עם נרנח"י דחיה שבהם. כאן אין ציור מוחין רק אורות.

 

כל זה לחב"ד וחג"ת ונה"י (מל"צ) דמ"ה וב"ן דפרצופי כחב"ד דחכמה דאצילות דז"א דאצילות דאבי"ע דאצילות.

 

במלת במצוותיו

כנ"ל רק שהם דצלמי המוחין דבינות.

לחב"ד וחג"ת ונה"י דמ"ה וב"ן דפרצופי כחב"ד דבריאה דז"א דאצילות, ודבריאה דאבי"ע דאצילות.

 

 

 

במלת וצוונו

כנ"ל אבל דצלמי מוחין דו"ק.

לחב"ד וחג"ת ונה"י דמ"ה וב"ן דפרצופי כחב"ד דיצירה.

 

במלים לגמור את ההלל

כנ"ל אבל צלמים דמלכויות.

לחב"ד וחג"ת ונה"י דמ"ה וב"ן דפרצופי כחב"ד דעשיה.

 

 

 

 

 

  

 

אהבת? נא שתף עם חבריך! בברכה, חיים סלמן
Share on Facebook
Facebook
Tweet about this on Twitter
Twitter
Pin on Pinterest
Pinterest

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *