פרשת שמיני

בס"ד
גולשים יקרים!
האזינו להלן לקריאת הפרשה (חלק א') בטעמי יהודי עירק ע"י מנהל האתר חיים סלמן:

ולהלן האזינו לחלק ב' של הפרשה:

ולהלן האזינו לדרשה על הפרשה מפי חכם יחזקאל סעאת ע"ה מאחרוני חכמי עירק:

והמשך הדרשה של הרב הנ"ל:

בס"ד

הלכות לפרשת "שמיני" מספר בן איש חי שנה א' לרבנו יוסף חיים ע"ה. זיע"א.

בס"ד גליון מס' 44

פרשת שמיני
שאלות ותשובות לשולחן שבת בן איש חי – שנה א'
רבנו מלמדנו –הוא היה אומר : על שלשה דברים העולם עומד: על האמת ועל הדין ועל השלום נראה לי בס"ד "אמת" הוא חלק מצוות עשה ו"דין" הוא חלק מצוות לא תעשה ו"שלום" הוא חלק מצוות דרבנן שעל ידם ישא ה' פניו לישראל וישם להם שלום כמו שאמרו חז"ל " איך לא אשא פנים לישראל שאני אמרתי " ואכלת ושבעת וברכת " והם דקדקו עד כזית ועד כביצה כי מאחר דחכמים החמירו בגדרים וסיגים בזה נעשה שלום לישראל מן המקטרגים שאין יכולים לקטרג ולומר: מדוע תשא פנים להם לקבלם בתשובה ולהאריך להם עד שישובו בתשובה .

שאלות
1. על מה כל אדם צריך להקפיד בשעה שנוטל ידיו לאכילה?

2. כשנוטל ידיו לאכילת לחם מאיזה שיעור מברך ומאיזה שעור חייב ליטול ידיים אך בלי ברכה?

3. האם מותר לנגב ידיו בעודו מברך "..על נטילת ידיים"?

4. מה יעשה אדם שעשה צרכיו ורוצה מיד לאכול?

5. אדם שמאכילים אותו ישר לתוך פיו האם חייב בנטילת ידיים?

6. מהם השלבים לאדם שאין לו מים לנטילה ונמצא במדבר וכד' ורוצה לאכול?

7. מה שעור המינימום שצריך להיות בכלי שנוטל?

8. האם ניתן ליטול ידיים עד קצה האצבעות בלבד?

9. אם נטל יד אחת ונגע ביד השניה שלא נטל מה יעשה? וכן מה הדין אם נגע בידיו הרטובות בתינוק?

10. מדוע צריך להזהר שלא ינגב ידיו בחלוקו?

תשובות
1. יזהר ליטול בשפע ולהפוך ידיו כדי שיגיעו המים לכל היד אחרת יש חשש שיבוא חס וחלילה לידי ברכה לבטלה, וצריך להזהר שמיד שמגביה ידיו יברך כנזכר בזוהר.

2. יברך כשנוטל ידיו כדי לאכול כביצה ולא מברך כאשר אוכל פרוסה שיש בה כזית בלבד.

3. אסור לעשות עסק כל שהוא בשעה שמברך וכל שכן בברכת המזון שהיא מצוה מהתורה שלא יסדר השולחן וכדומה.

4. לדעת רבנו יטול ידיו לסרוגין יברך אשר יצר ואח"כ יגע במקומות מכוסים בגופו ויטול לסעודה ויברך על נטילת ידיים. ובהליכות עולם כתב שאין לעשות כך אלא יטול ידיו לסירוגין ויברך על נטילת ידיים וגם אשר יצר ואין זה הפסק ואם הוא בטוח שלא ישכח יברך בתוך הסעודה ברכת אשר יצר.

5. כן אדם שלא נוגע בלחם ומאכילים אותו אחרים חייב ליטול ידיים.

6. א. אם יש מים לפניו בשיעור מהלך 72 דק' ימתין. ב. אם אין מים לפניו אלא לאחוריו שעור רבע שעה יחזור ויטול ג. אין מים באזור כלל – כורך ידיו במפה ואוכל הפת.

7. כלי הנטילה חייב להכיל רביעית מים.

8. לא, אלא חייב ליטול עד כף פרק הזרוע ובשעת הדחק נוטל עד קצה האצבעות אך לא מברך.

9. נטל יד אחת ונגעה ידו בחברתה, נטמאו ידיו וצריך לנגבם ולחזור ליטול פעם שניה. והוא הדין אם נגע תינוק ביד שנטל.

10. המנגב ידיו בחלוקו קשה הדבר לשכחה .

השאלה למעיין מפרשת צו: : כיצד יתכן שימצא אדם חיטה חיה בתוך המצה שלו ואין המצה נאסרת ?

תשובה למעיין: אם נמצאה חיטה לא מבוקעת יחתוך אותו המקום ושאר המצה מותרת, ואם מבוקעת כל המצה נאסרת.

באורי תפילה

צריכין להתפלל הרבה לזכות לעצה אמיתית – כשאדם רואה בעצמו שהוא מונח בחושך זה זמן רב והוא רוצה בכל פעם לחתור למצוא עצה לצאת מן החושך לאור ותהי תוחלתו נכזבה ועודנו לא ישוב מהחושך שנלכד בו עד שנדמה לו שאין לו עצה איך לצאת ממה שצריך לצאת ועצתו חלוקה מאוד. אזי זהו בעצמו תקנתו שיצעק על זה בעצמו להשם יתברך שנפלה כל כך עד שאינו יודע העצה שלימה איך לצאת מחושך לאור כי בוודאי אין שום יאוש בעולם כלל ובודאי גם במקומו נמצאין עצות איך לצאת מחושך לאור מרע לטוב רק שבעוונותיו נעלמו ממנו העצות בבחינת (איוב לח) מי זה מחשיך עצה במילין וכו' ועל כן תקנתו שידע על כל פנים האמת שנפל כל כך ונתרחק כל כך עד שאינו יודע שום עצה ויצעק על זה בעצמו להשם יתברך שיורהו העצה והדרך איך להתנהג באמת וכמו שדוד המלך עליו השלום צעק על זה הרבה כמו שכתוב (תהלים יג) "עד אנה אשית עצות בנפשי וכו'" כי מי שרוצה ליכנוס בעבודת ה' באמת צריך להתפלל מאוד מאוד להשם יתברך שיזכהו לעצה שלימה אמתית באופן שיזכה לשוב באמת כי בכל מקום שהוא בודאי יש שם עצה איך לצאת משם רק שצריכין להתפלל הרבה להשם יתברך שיזכה לידע העצה השלימה. ( תלמידי הבעל שם טוב ).

אורחות צדיקים

דע כי אין מידה טובה כמדת השתיקה, שהיא סייג לחכמה כמאמר התנא: "כל ימי גדלתי בין החכמים ולא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה" ומסיים "וכל המרבה דברים מביא חטא"… וע"י הדיבור יהיה מושבו לפעמים מושב לצים ומתוך כך יכול לבוא לידי לשון הרע , חמדה, חניפות, שבועת שקר, ומתוך כך יכנס לד' כיתות שאינם מקבלים פני שכינה, שהם: כת חנפים, כת שקרנים, כת מדברי לשון הרע וכת ליצנים. [זכרון טוב]

לעילוי נשמת שלום בן בהייה בתיה ז"ל
להערות ולכל המעונין בעלון וכן בהקדשה בטל 02-6522704 אנא לא לקרוא בשעת התפילה דבר בעתו מה טוב .

עצה טובה עקב שאנשים מבקשים פרשיות קודמות ניתן ב"ה לשמור עלון זה ולעשותו קלסר לכל ספר הבן איש חי .

הנהגות וסיפורי צדיקים

מעשה שהיה במלך צרפת שהיה לו אחד חוזה בכוכבים ומגיד לו נסתרות ועתידות.
והיה לו בו אמונה מאד ויעשרהו ויכבדהו, והנה יום אחד נהפך לב המלך עמו ועלה בדעתו להביאו לפניו להיכנס עמו בדברים ולהורגו, והעמיד המלך איש צבא מבחוץ, ואמר לו להסיר ראש האיש החוזה הזה אחר שיורה לו הרמז באצבעו ,וכאשר בא החוזה לפני המלך ,אמר לו המלך היש בידך לדעת גורלך אתה, ויאמר החוזה יש ויש, אמר לו המלך אם כן אפוא, הגידה לי יום מותך, והחוזה נבהל מאד שהרגיש כי רעה חושב המלך לעשות לו עתה ,ויתבונן החוזה לחשוב בלוחות משטר כוכבים שיש לו, ועשה כן למראה עיני המלך כאילו הוא רואה הדברים במשטר הכוכבים, ואחר איזה רגעים אמר למלך ,הכוכבים גילו אזני כי סכנה גדולה מרחפת על ראשי, וישתומם על התשובה הזאת ויאמר לו ההגידו הכוכבים לך גם יום מותך, ויאמר החוזה בכוכבים מגידים שמותי תלוי במותך ואני אמות שלושה ימים בטרם ישכב אדוני המלך עם אבותיו, ואז דברי החוזה האלה הפילו עם המלך אימה ויתפחד לנגוע בו, אלא אדרבה שם עיניו על שמירתו מכאן ולהבא מאד, כי האמין שדברים אלו הכוכבים הגידו באמת:

על זה וכיוצא אמרו והחכמה תחיה בעליה:

[נפלאים מעשיך מרבינו יוסף חיים]

כי לקח טוב נתתי לכם…

"ויקרבו כל העדה ויעמדו לפני ה'" – האחדות הפנימית והאמיתית שנוצרה בתוך שבטי ישראל באותו זמן, שנאמר: "ויקרבו כל העדה" ללא יוצא מן הכלל, אחדות זו היא שהביאה ל"ויעמדו לפני ה'", שזכו ששכינה תשרה בניהם וזכו לעמוד לפני ה'.

וזהו שאמר האר"י ז"ל, כי טוב שכל יהודי ויהודי יקבל לפני תחילת תפילתו את אהבת כל אדם ואדם מישראל, שאהבה זו מביאה להשראת השכינה בעם ישראל.

"בקרובי אקדש ועל פני כל העם אכבד" – דרשו פסוק זה כלפי התנהגותו של האדם כל אחד לפי דרגתו ומעלתו. אדם פשוט ורגיל חייב לשים לב לקיים מצוות ה' ולא לעבור על דברי תורה, זה בבחינת כבוד לה', שכך אמרו חכמים [קדושין לא] על ענין כבוד ומורא אב ואם: איזהו מורא? לא סותר את דבריו וכו', ולכן על האדם לכבד ה' ולא לסתור את דברו, דהיינו, שלא יעשה דברים בניגוד לרצון ה', ואילו לגבי תלמידי חכמים, בני עליה, המתקרבים לה', ישנן דרישות אחרות, עליהם להקפיד שלא ימצא רבב על מעשיהם, עליהם לכלכל דבריהם ומעשיהם שלא יבוא הדבר לידי חילול ה', אמר רב, כגון אנא דשקילנא בישרא ולא יהיבנא דמי לאלתר [אני שלוקח בשר ואיני משלם מיד יהיו סבורים שלקחתי את הבשר ללא תשלום] כי על המתקרבים לה' להתנהג בפרישות יתירה ובקדושה. וזה נרמז כאן בכתוב: "בקרובי" – אלה המתקרבים לה', "אקדש" – עליהם מוטל החוב להתקדש ביתר שאת ולעשות לפנים משורת הדין, "ועל פני כל העם" – לגבי הצבור הרגיל – ישנה הדרישה רק "אכבד", לכבד ה', שלא יסתור דבריו שלא יעשה מעשים נגד דברי התורה והמצווה.

[נזר יוסף]

מצוותיך שעשועי

מספר חביבים יסורים – הנה יש יסורין בידי שמים ממינים ממינים שונים קשים ורכים. ונפרעים מן האדם לדעתו ושלא לדעתו, ומאחר שעל כל פנים צריך הוא לסבול אפילו על כרחו שלא בטובתו, טוב לגבר כי ישא עול ולא יבול ולא יקוץ בתוכחות. ויקבלם באהבה ובשמחה ובטוב לבב. כי גדלה מעלת השמח ביסורין ומקבלם באהבה, ועל כל פנים על כל מן צער שארע לו יהיה רגיל לומר גם זו לטובה. וכל דעביד רחמנא לטב עביד (וכל מה שהקב"ה עושה לטובה הוא עושה).

ולא יהיה ככסילים שבועטים וכועסים, כי כל מה שנראה לאדם רעה אלוקים חשבה לטובה. אלא לפעמים הם נסתרות לה', ופעמים שסוף שהן נגלות לנו. על דרך שפרשו רז"ל באחד שנקטעה רגלו ולא היה יכול לירד בספינה, והתחיל לקלל את יומו. וסוף שנשברה הספינה, והתחיל לשורר "אודך ה' כי אנפת בי".

וידוע שמעט יסורין שסובל ומקבל באהבה בעוה"ז, מנקה הרבה מן יסורי העוה"ב. ויסורים אלו קרויים יסורים של אהבה, שמחמת אהבת הקב"ה אותו שולח לו יסורים קלים, להצילו מן היסורים הקשים. ולפיכך כשבאים יסורים על האדם הן בממונו הן בגופו, יאמר כל שעושה הקב"ה לטוב עושה, ויקבלם באהבה ובשמחת לבב.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

פנינת החינוך

האימון בילד זה חשוב שינתן לו ע"י שני ההורים שזה מחזק אותו בצורה ברורה ואם יקבל הילד את האמון רק מהורה אחד וההורה השני יערער את אמונו הילד עלול להיות מבולבל, ויקשה עליו לזהות ולהכיר את יכולתו באמת, ולכן חשוב שיהיו ההורים בדעה אחת בתתם את אמונם בילד (גם אם הם באמת חלוקים בדעותיו שאת חילוקי הדעות שלהם הם ילבנו בינם לבין עצמם עד שיגיעו לעמק השווה ) לכן אין לומר לילד האם אתה אומר אמת ? , האם אתה לא משקר ? , אתה בטוח במה שאתה אומר ? שזה מעיד שאנחנו חושדים בו והילד קולט זאת ולכן רצוי להימנע מזה בדרך כלל .

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

שבת שלום ומבורך

בס"ד

דרשה לפרשת "שמיני" מספר עוד יוסף חי – דרושים לרבנו יוסף חיים ע"ה. זיע"א

עלון שבועי של הלכות בפרשת "שמיני" מספר עוד יוסף חי – הלכות לרבנו יוסף חיים ע"ה
מפרשת שמיני ועד פרשת במדבר אין הלכות בספר עוד יוסף חי – הלכות.

דרשה מספר עוד יוסף חי – דרושים לרבנו יוסף חיים ע"ה זיע"א.

ויהי ביום השמיני קרא משה לאהרון ולבניו ולזקני ישראל. ויאמר אל אהרון קח לך עגל בן בקר לחטאת – יש במקראות האלה כמה דקדוקים שהביאם רבנו מהר"ם אלשייך ז"ל. הראשון: למה קרא לזקני ישראל מאחר שלא דבר עמהם כלום. ועוד מה שאמר לאהרון קח לך עגל וכו' והקרב לפני ה' – דהיה צריך לומר הקרב לפני ה' עגל בן בקר לחטאת ועגל וכבש לעולה ולא לומר קח לך. שאיך יקריב אם לא יקח לו בהמות אלו? ועוד מ"ש ואל בני ישראל תדבר לאמר, תיבת לאמר נראה לשון יתר, דאינו לאמר לאחרים. ונ"ל בס"ד, דבא ללמד את ישראל משפט הקרבנות בכל עת, הן חטאות הן אשמות הן עולות ושלמים, שצריך בעל הקרבן לקרוא בפיו שם של הקרבן על אותה הבהמה, שיקדיש בפיו זו הבהמה לעולה וזו לשלמים, וכן בכולהו, ובזאת האמירה שהוא מזכיר עליה שם הקרבן תתקדש אותה בהמה ויהיה חלק לבעל הקרבן בעסק ההקרבה של אותה בהמה, יען כי ההקרבה כלל, אמנם ע"י הזכרת שם הקרבן שהוא מזכיר בפיו על הבהמה, ומקדש אותה בפיו יהיה לו חלק ושותפות בגוף ההקרבה, שעוסק בה הכהן.

ולכן אמר לאהרון ואל בני ישראל תדבר לאמר קחו שעיר עזים לחטאת וכו', כלומר קחו שעיר עזים ותאמרו עליו בלקיחתו שם חטאת, שיאמרו בפיהם שהוא קרבן חטאת שמקדישים אותו לשם חטאת, ולז"א ואל בני ישראל תדבר לאמר, כלומר תדבר על לקיחה שיהיה להם אמירה וזכירה בפירוש בפה, והיינו לאמר בפה שזה הלקיחה היא לשם חטאת:

וכדי שיבינו דעתו שרוצה מהם להיות להם אמירה של שם הקרבן בפירוש על הבהמה, ולא מספיק להם בלקיחה והובאה בסתם, לכך כאשר הביא את אהרן וצוהו על לקיחה שיקח לעצמו, וגם שצוהו לדבר לבני ישראל על לקיחה שלהם, הביא את זקני ישראל והעמידם שם בעת שהוא מצוה את בני אהרן הצוויים האלה, בשביל הקרבנות עצמו ובשביל קרבנות בני ישראל, כדי שמתוך דבריו יבינו מטרת כונתו בצווי זה של קרבנות שלהם של ישראל והם הלוקחים את קרבנות שלהם ומביאים אותם, יודעים איך לעשות בלקיחתם:

והענין הוא כדמיון מעשה שהיה, שהובא בספר שער בת רבים, על פסוק לא יקומו רשעים במשפט וחטאים בעדת צדיקים, בנער אחד מאיזה כפר ששם לא נמצא בשום זמן אדם מלמד תינוקות מאבותם ואבות אבותם. והביאו את הנער לעיר גדולה שיש בה מלמדי תינוקות רבים, כדי ללמדו ספר. וישב לפני המלמד ללמדו תחלה אלפא ביתא הרשומים על הלוח ויראה לו המלמד באצבעו על אות א, ויאמר לנער הרם קולך ואמור אל"ף, והנער היה תם מאוד, כי בן כפר היה, ולא ראה ולא שמע עדיין סדר לימוד התנוקות בבית רבן וחשב שהמלמד רוצה ממנו שיאמר בפיו כל הדברים האלו שאמר המלמד, ולכן גם הוא ענה אחריו וצפצף דברים אלו הרם קולך ואמור אל"ף וישחק המלמד ואמר לנער אין אתה צריך לומר אלא אל"ף בלבד, והנער ג"כ ענה אחריו ואמר אין אתה צריך לומד אלא אל"ף בלבד. חזר המלמד ואמר לנער אמור בי"ת וג"כ ענה אחריו אמור בי"ת, והמלמד ראה שאין לדבר סוף מאחר שאין הנער מבין כונת המלמד, וחושב שרוצה ממנו לומר כל הדברים האלה כמו שהן אז הוכרח המלמד להביא תינוק מבני העיר שהוא מבין כונת המלמד המלמדו, ואמר לו בפני הנער התם ההוא הרם קולך ואמור אל"ף, ואז התינוק הרים קולו ואמר אל"ף, וחזר ואמר לו אמור בי"ת ואמר בי"ת, ואמר לו אמור גימ"ל ואמר גימ"ל, ואז הבין הנער הכפרי התם את מטרת כונת המלמד מה רוצה ,וידע כי מה שאמר לו הרם קולך הוא צווי לנער להרים קולו, ומה שאמר לו אמור אל"ף הכונה שרוצה ממנו לומר בפיו אל"ף וכן עזה"ד בכולם, ע"כ המעשה:

וכן הענין כאן דחשש מרע"ה כשיאמר אהרן לזקנים קחו שעיר עזים לחטאת יחשבו שהוא מצוה אותם ליקח שעיר עזים ומה שאמר לחטאת אין זה בכלל הצווי, אלא ר"ל קחו שעיר כדי שיהיה קרב חטאת שבאומרו לחטאת אינו מצוה אותם בזה כלום, אלא רק הוא ידיעה בעלמא שמודיע אותם , שזה השעיר עזים יהיה קרב חטאת , וכן נמי בצווי השני שהוא לעולה, וכאשר מפורש בכונת המלמד שאמר לנער הרם קולך ואמור אל"ף, שאין רוצה ממנו לומר אלא אל"ף ומ"ש הרם קולך הוא ידיעה בעלמא שמודיע שירים קולו, ולכן העמיד הזקנים בעת שהוא מצוה את אהרן בקרבנות שיביא בעבור עצמו, כדי שישמעו הזקנים מה שאומר לו קח לך עגל בן בקר לחטאת וכו' והקרב לפני ה', ועל זה ודאי יתקשו בעצמם, דהול"ל הקרב לפני ה' עגל בן בקר לחטאת , ולא יצטרך לומר לו קח לך, ומחמת קושיא זו מוכרח שיבינו מדעתם לפרש הצווי הזה, שהוא מצוהו שיקח העגל בן בקר לשם חטאת , דהיינו שיאמר בפיו בפירוש זה חטאת , הוא בכלל הצווי הוא, ואין נותן לו ידיעה שמודיע שזה הקרבן יהיה קרב חטאת. ידיעה שמודיע שזה הקרבן יהיה קרב חטאת, והכי קאמר ליה קח לך עגל בן בקר לחטאת, דהיינו מעת קיחה שלו שתקחהו תזכיר עליו שם חטאת, ואז ממילא יבינו שבקרבנות של ישראל צריך לעשות כך, שיהיו קוראין עליהם שם הקרבן על הבהמה משעת קיחה שלה, ולכן מה שא"ל בצווי השני אל בני ישראל תדבר לאמר קחו שעיר עזים לעולה, למאי הוצרך לאמר אלא הכוונה הוא ג"כ כך לומר להם משעה שתקחו השעיר תקחו אותו על שם עולה, ואז גם הזקנים שהם אפוטרופסים של ישראל ומביאים קרבנות אלו שלהם, כך יעשו להזכיר שם הקרבן על הבהמה משעת קיחה, ונמצא דהביא את זקני ישראל בשעה שהוא מצוה את אהרן, כדי שיבינו מן הצווי שמצוה את אהרן מטרת כונתו בצווי השייך להם, והוא ממש כדמיון המעשה הנז' שנתחכם המלמד להביא תינוק שהוא בן עיר, ויאמר לו הרם קולך ואמור אל"ף, כדי שהנער בן הכפר יבין מזה מטרת כונתו של המלמד, מה שרוצה ממנו לומר בפיו:

אהבת? נא שתף עם חבריך! בברכה, חיים סלמן
Share on Facebook
Facebook
Tweet about this on Twitter
Twitter
Pin on Pinterest
Pinterest

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *