פרשת שמות

גולשים יקרים!
להלן האזינו לקריאת פרשת שמות (חלק א' ) ע"י מנהל האתר חיים סלמן בטעמי יהודי עירק:

וכאן האזינו לחלק ב' של הפרשה:


בס"ד

הפסקות לעולים לתורה בפרשת שמות כפי שקבלתי ממורי ורבי חכם יצחק מחלב בן שמחה ע"ה שקבל מרבו חכם יעקב מצפי ע"ה בבגדאד.
שמות:
במנחה של שבת ובשני וחמישי: לכהן עד: "ותמלא הארץ אותם". ללוי עד: "ויקוצו מפני בני ישראל". לשלישי עד: "ותחינה את הילדים".
בשבת בבוקר: לכהן עד: "ותחינה את הילדים". ללוי עד: "כי מן המים משיתיהו". לשלישי עד: "וידע אלהים". לרביעי עד: "לדר דר". לחמישי עד: "ונצלתם את מצרים". לששי עד: "את האתת". לסמוך עד: "ויקדו וישתחוו". השביעי משלים הפרשה.
וארא:
במנחה של שבת ובשני וחמישי: לכהן עד: "ואזכור את בריתי". ללוי עד: "ומעבודה קשה". לשלישי עד: "מארץ מצרים".

טיפים לקריאה בתורה:
פרק א' פסוק י"ז: הילדים – אין דגש באות י' והשוא הוא נח.
פרק א' פסוק י"ט: חיות – אין דגש באות י'.
פרק א' פסוק כ': ויטב – האות י' מנוקדת בצירי ולא בחיריק.
פרק ב' פסוק ג': הצפינו – האות צ' בדגש חזק. ותחמרה – אין מפיק באות ה'.
פרק ב' פסוק י"ד: הלהרגני – אין דגש באות ל' והשוא הוא נח. באות ג' אין דגש והיא רפה.
פרק ג' פסוק ב': הסנה – דגש חזק באות ס' והשוא נע. וכן כל הסנה שבפרשה.
פרק ג' פסוק י"ב: וזה לך – דגש חזק באות ל'.
פרק ד' פסוק ב': מזה – כתוב מזה וקוראים מה-זה.
פרק ד' פסוק י"ט: המבקשים – בלי דגש באות מ' והשוא נח.
פרק ד' פסוק כ"ה: ותגע – האות ת' בפתח ולא בחיריק.

בס"ד

הלכות מספר בן איש חי שנה א' לרבנו יוסף חיים ע"ה. זיע"א.

בס"ד

גליון מס' 31

פרשת שמות
שאלות ותשובות לשולחן שבת בן איש חי – שנה א'
1. שאלה: אלו מצוות מהתורה יש לכוון בברכת אהבת עולם?

תשובה: כשאומר "וּבָנוּ בָחַרְתָּ מִכָּל עַם וְלָשׁוֹן" יכוין לזכור מעמד הר סיני ונתינת התורה שקרבנו השם ית' לשמו הגדול ע"י התורה וקבלנו מלכותו עלינו. וכשאומר "לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל" יכוין לקיים מצות עשה לזכור מעשה עמלק שבעבורו אין השם שלם ואין הכסא שלם, ויכוין לצפות לה' שבקרוב ימחה שם עמלק ויהיה שמו יתברך גדול שישתלם השם והכסא. וכשיאמר "בְּאַהֲבָה לְהוֹדוֹת לָךְ" יכוין לקיים מצות עשה לזכור מה שעשה הקב"ה למרים כי השי"ת לא ברא את הפה לאדם אלא רק להודות לו בו ולא ישתמש בו באיסור.

2. שאלה: האם צריך לומר קדושת "יוצר אור" בישיבה והאם צריך לאומרה ביחד עם הציבור?

תשובה: צריך לשבת כשאומר קדושת יוצר וגם יאמרו הקדושה עם החזן.

3. שאלה: קראו לו לעלות לספר תורה והוא נמצא באמצע ברכות קריאת שמע מה יעשה?

תשובה: אם קראו לאדם בשמו והוא באמצע ברכות קריאת שמע, יעלה ולא יפסיק לדבר עם החזן בנדבת הצדקה וכיוצא. וכשחוזר יחזור לתחילת פרשה שהתחיל בה.

4. שאלה: מה יעשה אדם שהתחיל לברך "ברוך אתה ה'" ושמע קדיש?

תשובה: בברכות שמע כשאמר "בָּרוּךְ אַתָּה ה' " ושמע קדיש או קדושה, לא יענה אמן אלא אם המשיך "יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חוֹשֶׁךְ" יענה חמש אמנים ראשונים. בברכות קצרות כגון ברכות הנהנין, לא יענה אם לא סיים את הברכה.

5. שאלה: מתי נכון למשמש בתפילין של יד ומתי בתפילין של ראש?

תשובה: כשאומר ברכת "יוֹצֵר אוֹר" ימשמש בתפילין של יד. כשאומר "גָּאַל יִשְׂרָאֵל" לפני שמתחיל עמידה יגע בתפילין של ראש.

6. שאלה: מתי יאחז הציציות בידיו ומתי מניחם?

תשובה: כשאומר "בְּרָכָה וְשָׁלום מְהֵרָה מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת כָּל הָאָרֶץ" יקבץ ארבע כנפות הטלית ויאחזם בידו השמאלית כנגד הלב. ויניח הציציות בין הקמיצה לזרת. וכשאומר "וּדְבָרָיו חַיִּים וְקַיָּמִים וְנֶאֱמָנִים וְנֶחֱמָדִים לָעַד" ינשקם ויניחם מידיו.

7. שאלה: שמע קדיש והוא באמצע אמת ויציב ונכון וכו' מה יעשה?

תשובה: כשנמצא באמת ויציב עונה על חמש אמנים ראשונים של הקדיש אך יחזור מתחילה לומר ואמת ויציב ונכון שצריך לומר עד הדבר הזה ברצף אחד.

8. שאלה: מה יש לכוון שאומר עוזר דלים?

תשובה: כשאומר "עוֹזֵר דַּלִּים" יכוין לעשות עצמו עני עם השכינה הנקראת" דלה" בכדי שבהעלותה יזכה יהיה עילוי לנפשו גם כן עמה.

9. שאלה: האם מותר להפסיק בשתיקה לאחר שאמר גאל ישראל?

תשובה: אדם שסיים גאל ישראל יסמוך מיד תפלת העמידה ולא יפסיק אפילו בשתיקה.

10. שאלה: אדם שנמצא באמצע ברכת גאל ישראל הרגיש שרוצים לומר קדיש או קדושה מה יעשה?

תשובה: יעצור לפני שירה חדשה שבחו גאולים ושם יאמר הקדושה.

למעיין: מה יעשה כאשר אומר את המילים מהר והבא עלנו ברכה ושלום?

השאלה למעין מפרשת ויחי: מתי האבל מפסיק שבוע באמירת הקדיש?

תשובה: נוהגים שלאחר שהושלמו אחד עשר חודש, פוסקים שבוע אחד מלומר קדיש בתחילת חודש שנים עשר, שכתוב בכנסת ישראל: שלא יאמרו על האדם שהיה רשע, שמשפט רשעים בגיהנם שנים עשר חודש".

ביאורי תפילה

q באמירתו מילת "ברוך" יש לכוון שהוא מקור הברכות כמו שנאמר בתיקונים "ברוך" ראשי תיבות ראש ומקור כל ברכות, וממנו תוצאות חיים לכל העולמות. ובאומרו אתה ה', ילבש חרדה כי הוא השם הנכבד והנורא כי צבא המרום רועדים ורועשים ונופלים על פניהם בהזכירם שם ה' ולא ניתנת להם רשות בנקל להזכיר שם ה' וכדי בזיון וקצף לבן אדם, המזכיר שם ה' בלא לב, או בשחוק וקלות ראש, חס ולשלום.

[בית תפילה]

אמרות צדיקים

× ארך אפים: טוב לו לאדם לעשות לו זכרון על עונשי הכעס והגאוה ומעלת הענווה שיקרא אותם בכל יום. וכאשר יתמיד בקריאה יביאהו הדבר לידי מעשה, ויהיה זריז ונזהר.

× כתוב בספר מדרש פינחס – עצה להינצל מן הכעס, שיזכור הגמרא נדרים כב: כל הכועס בידוע שעוונותיו מרובין מזכיותיו. לכן תכף כשאדם מתחיל לכעוס יחשוב בלבו: הרי אני צריך לחזור בתשובה על עונותי ויהרהר תשובה וינצל מן הכעס, ואזי זוכה שזכויותיו מרובין מעוונותיו.

× ריש לקיש: אמר כל אדם שכועס, אם חכם הוא חכמתו מסתלקת ממנו אם נביא הוא נבואתו מסתלקת ממנו. ואמר רבי מני בר פטיש: כל שכועס אפילו פוסקין עליו גדולה מן השמים מורידין אותו. (פסחים סו:)

לעילוי הרב שלום משאש בן רחל זצוק"ל
ניתן להשיג את העלון בישיבת נהר שלום ובטל' 02-6522704 02-6522704 , וכן בחנות קנדי שי ממתקים במחנה יהודה . ניתן להקדיש לע"נ, לרפואה, זיווג וכו'.

חזק חזק ונתחזק. סיימנו חומש בראשית בסימנא טבא מתחילים ספר שמות וכן ימי השובבי"ם המועילים מאד לתיקון נפש האדם מכל חטאיו. כל המעונינים להשתתף בתיקונים ובתפילות מדי יום חמישי המתקיימים בישיבה הקדושה "נהר שלום" פרטים בטל: 02-6241622 02-6241622

סיפורי צדיקים
v רבי אברהם אבן עזרא מחפש את הרמב"ם. ברבי אברהם נתקיים במלואו הפסוק "לֹא לַחֲכָמִים לֶחֶם" (קהלת ט' יא'), כי על כן היה עני מרוד כל ימיו, כגודל חכמתו – כך עניותו. רבי אברהם תאר את ביש מזלו בשיר קצר:

לו יהיו נרות סחורתי, לא יחשך שמש עדי מותי.

לו אהיה סוחר בתכריכין, לא יגוועון אישים כל ימי!

במילים אלו הוא רומז, שכל עיסוק בו הוא שולח את ידו, הוא לא יצלח. המציאות תשתנה כדי להתאים את עצמה למזלו הרע… רבי אברהם החליט לחפש את מזלו במקומות אחרים, והחל נודד על פני העולם הגדול.

במסעו הגיע גם לקהיר, מקום מושבו של הרמב"ם. כאן שמע על הרמב"ם, על גדולתו בתורה ועל היקף ידיעותיו ברפואה, והחליט ללכת לבקרו. והנה גם כאן בגד בו מזלו, וכה הוא כותב על נסיונו לפגוש את רבנו משה בן מימון:

אשְכּים לבית השר (הרמב"ם), אומרים כבר רכב (נסע)

אבוא לעת ערב, אומרים כבר שכב.

או יעלה מרכב או יעלה משכב

אוי-ה לאיש עני, נולד בלי כוכב (מזל).

באותם ימים בהם חיפש את הרמב"ם, שמע שיש לו בית חולים. בבית זה נמצאים אותם חולים, הזקוקים לטיפולו הרצוף של הרמב"ם ולפיקוחו האישי. בכל בוקר – סיפרו לו, עובר הרמב"ם בין החולים, בודק אותם, מתענין בשלומם וקובע מה מצבם: האם השתפר, או שמא הם זקוקים להמשיך בטיפול שנתן להם. רבי אברהם החליט לפגוש את הרמב"ם בבית החולים. הוא עשה עצמו כחולה והתדפק על שערי הבית, שם קיבלוהו בסבר פנים יפות, השכיבוהו במיטה ואמרו לו שעליו לחכות עד בוקר המחרת, עד לביקורו של גדול הרופאים – הרמב"ם.

בבוקר הגיע הרמב"ם לביקורו השגרתי בבית בו הוא עבר בין כל החולים כבכל בוקר, בדק, האזין לתלונות, עודד וניסה לרפא. בהגיעו ליד מיטתו של רבי אברהם התעכב ליד מיטת החולה ותרם לו תרופה מסיימת. עוזרי הרמב"ם מיהרו ליטול את הפתק ובו המרשם. התרופה, הם התפלאו לקרוא את המילים הבאות: החולי – עניות. התרופה – ארבע מאות דינרי כסף… [הנשר הגדול]

v מקווה של צדיקים. לאחר פטירתו של רבנו ר' יעקב אבוחצירא נצטוו שני תלמידי חכמים לעסוק בקבורתו. עסקו נאמנה במלאכתם והנה הגיעו לטבילת הרב כידוע במקווה טהרה. תפסו שני האנשים את הרב זה מימינו וזה משמאלו והורידוהו למקווה והנה הרב נזדעזע בתוך המים עד אשר הוציאו את ידם מגופו וכך ישב בלי תומך במים עד אשר סיימו את הטהרה האנשים שראו את קדושת הרב סיפרו ליושבים בחוץ חלקם האמין חלקם לא ואז קרא להם החכם שאחז בימין הרב ואמר לרב רבנו הראה לאותם שלא האמינו את הנסים והנפלאות ואז נזדעזע הרב וקם לטיבול מעצמו וישב והמה ראו כן תמהו עד כמה גדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם והנה בשו"ת "ישכיל עבדי" להרב הדאיה זצוק"ל השיב הרב תשובה בעניין טבילת צדיקים אחר פטירתם וכתב: "וקבלה בידנו מכמה גדולים וצדיקים שאחר שהורידו אותם למקווה היו טובלים מעצמם"!

יום ההילולא של הרמב"ם ורבי יעקב אבוחצירא זי"ע בכ' טבת [מספר רבי יעקב אבוחצירא]

כי לקח טוב נתתי לכם…
? "וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה אֵת יַעֲקֹב אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ" (שמות א' א'): אפשר לרמוז שעיקר ביאת האדם לזה העולם הוא כדי להשלים רוחו ונשמתו, והשלמתה היא ע"י עסק התורה והתדבקותו במצות ובתפילה כראוי. וכשיזכה לתיקון נפש רוח ונשמה, בזה יזכה להתדבק בשכינה.

וזה שאמר ""וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה", מצרימה גימטריה שכינה שמו שאמרו רז"ל, ובא לומר כאן מי הם בני ישראל הראויים להתדבר בשכינה, והם "אֵת יַעֲקֹב", דהיינו שיש בהם המידות הרמוזים בראשי תיבות של יעקב שהם יחוד ענוה קדושה ברכה. יחוד – שיהיו מיחדים את השם כראוי בכל עומק ליבם, ענוה – בכל שהם עושים יהיו ענוים ולא יתנשאו בשום דבר, קדושה – שיקדשו אותם כראוי בקדושה ובטהרה ויהיו עוסקים בתורה הקדושה, ברכה – שיהיו נותנים לבם בכל הברכות לברכה כראוי.

[פתוחי חותם לאדמו"ר רבנו יעקב אביחצירא זיע"א]

רבינו כתב את הספר גנזי המלך לימי השובבי"ם ולכל השנה ובו שבעים פירושים על המלה בראשית בענין שמירת הברית

מצותיך שעשועי
¨ יד החזקה להרמב"ם הלכות תלמוד תורה: כל איש מישראל חייב בתלמוד תורה בין עני בין עשיר בין שלם בגופו בין בעל יסורין בין בחור בין שהיה זקן גדול שתשש כחו אפילו היה עני המתפרנס מן הצדקה ומחזר על הפתחים ואפילו בעל אשה ובנים חייב לקבוע לו זמן לתלמוד תורה ביום ובלילה שנאמר והגית בו יומם ולילה.

כשם שאדם מצווה בכבוד אביו ויראתו כך הוא חייב בכבוד רבו ויראתו יתר מאביו שאביו מביאו לחיי העולם הזה ורבו שלמדו חכמה מביאו לחיי העולם הבא…

¨ מי שמתבזה לכבוד הקב"ה זוכה להנהיג את ישראל: אומרת הגמרא: "זקנים שבאותו הדור אמרו פני משה כפני חמה פני יהושע כפני לבנה אוי לה לאותה בושה אוי לה לאותה כלימה". במדרש נאמר שמשה רבינו ע"ה רצה שהמשך ההנהגה תהיה ע"י בניו, והשיב לו הקב"ה: קח את יהושע, הוא סידר את הספסלים, הוא פרש את המחצלאות, נוצר תאנה יאכל פריה".

וביאר האדמו"ר הגה"ק בעל הפני מנחם מגור זצ"ל: הזקנים היו אומרים, הרי פני יהושע כפני לבנה. הם התאוננו אוי לאותה בושה: אם לנו לא היה הבושה לסדר הספסלים ולפרוש את המחצלאות, אז היו לנו את ההשגות של יהושע בן נון. וזה הפירוש אוי לאותה בושה, לבושה שהיתה להם מקודם!

[קדושת בית הכנסת ובית המדרש – ספר שיצא לאור לאחרונה. ספר חובה בכל בי"כ ובית מדרש ניתן להשיגו בטל 02-5370930 02-5370930 ]

~oOoOoOo~

שבת שלום ומבורך

לעילוי נשמת בנימין בן פרידה, שלום בן בתיה, חיים משה בן שרה, שלום בן רומיה, יונתן בן פנינה, אפרים בן רחל, ארז בן אסתר, משה בן דוד בר רחל עליהם השלום.
לעלוי נשמת נעימה בת שמחה, אליזבט ציפורה פייגה בת חוה, יוכבד בת מסעודה, דינה בת יוכבד עליהן השלום.

לרפואה שלימה: אייל בן שרה, אשר בן מרים, דוד חביב בן שרה, יוסף חיים בן אילה, חנה תרומה בת אילה, נעמי שרה בת כתון, שמחה בת אסתר, סיגלית בת תופחה.

לזווג הגון והצלחה: שמעון ישראל בן רחל, יניב בן ברכה, אליהו בן פרחה, מני בן דליה, רונית בת ג'מילה יפה, אורית שרית בת תמר, דינה בת רחל, דנית בת מרים.

ה' יהיה בעזרם: משפחת חנוכה, עופר בן שמחה אליהו בן רחל ומשפחתו, ומשפחת תורג'מן וילדיהם טל זיו, ודנה.

בס"ד

הלכות ודרשות בפרשת שמות מספר בן איש חי שנה ב' לרבנו יוסף חיים ע"ה כפי שנתקבל מחסיד אחד של רבנו הי"ו.

בן איש חי << שנה שנייה << הלכות בונה לימוד המשמרה בשבת זו

נביאים. ספר מלכים פרקים ו' – י' כתובים. ספר תהלים פרקים קלו' – קנ' )משמרה ש"ס משנה: תענית ומגילה(

יום ז: הקדמה. יום א: א'-ב'. יום ב: ג'-ד'. יום ג: ה'-ז'. יום ד: ח'-ט'. יום ה: י'-יא'. יום ו: יב'. בן איש חי המחולק לשבוע זה

שבת שלום ומבורך ~ הגיליון מוקדש לע"נ חיים יחזקאל ברכה הי"ד שמסר נפשו על קידוש ה'

יוסף עליכם

הגיליון השבועי להפצת תורת רבינו יוסף חיים – הבן איש חי זי"ע

לעילוי נשמת שלום הכהן טוויל בן בתיה אין לקרוא בשעת התפילה וקריאת התורה! טעון גניזה! עוד הבן איש חי ! שמות

1 . שאלה : מה הבעיה בפתיחת מטריה בשבת ובטלטולה?
תשובה: בפתיחת מטריה בשבת עובר על איסור אוהל עראי. ואפילו היתה פתוחה מבעוד יום – אסור לטלטלה להאהיל על
ראשו. ויש לו דין מוקצה.

2 . שאלה: מדוע מותר לקחת רגליות ולשים עליהם פלטה, והרי על ידי כך עושה שולחן בשבת?

תשובה: מותר מכיוון שכאן לא משתמש באויר שמתחת האוהל-שולחן שבנה.

3 . שאלה: כסא מתקפל מעור – האם מותר לפותחו בשבת?

תשובה: מותר, שהרי אינו עושה אוהל, שהמחיצות עשויים ועומדים כבר מבעוד יום.

4 . שאלה: עריסה של תינוק – האם מותר לפרוס עליה סדין נגד זבובים או מפני החמה?

תשובה: הדבר אסור, שהרי הוא עושה אוהל בשבת, אבל אם היה פרוס טפח מבעוד יום – מותר לפרוסו.

5 . שאלה: חבית מלאה מים – האם מותר לשטוח בגד לכסותה?

תשובה: מכיוון שאין מרחק טפח בין המים לכיסוי – מותר, שאין כאן איסור אוהל )ולפוסקים כגר"ע יוסף: אם הבגד

מיוחד לכך וגם רגיל הוא לכסות עמו תמיד – מותר אפילו יש חלל טפח.

6 . שאלה: מה דין עשיית מחיצה העשוייה להתיר לאדם לעשות צרכיו?

תשובה: כל מחיצה העשויה להתיר איזה דבר האסור לאדם לעשות בלעדיה – אסורה בשבת.

7 . שאלה: אדם המחליף את הפרוכת של הארון הקודש בשבת – ממה צריך להיזהר?

תשובה: צריך להיזהר כשתולה הפרוכת וכדו' – שלא יתקפל ויכפל לרוחבו טפח בשעה שתולה אותו, שנמצא עושה אוהל

בגג טפח.

8 . שאלה: האם מותר להמשיך לפרוס מחצלת הכרוכה בעובי טפח?

תשובה: רק אם המחצלת היתה פתוחה טפח חוץ מהכריכה – אז מותר, שכריכת המחצלת על עצמה לא נחשב אוהל.

9 . שאלה: אדם שרוצה לכסות את פתח הארובה שלו בשבת – האם מותר או אסור?

תשובה: כאשר רגיל לעשות כך – הרי זה מותר, מדין תוספת אוהל, מכיוון שכבר יש גג רוחב טפח ויותר, שזה בניין עראי.

10 . שאלה: מה דין סתירת אוהל עראי?

תשובה: כשם שאסור לבנות אוהל עראי – כך אסור לפרקו בשבת.

'באנו ארצה לבנות'?

"וַיֹאמֶר פַרְעֹה הֵן רַבִּים עַתָה עַם הָאָרֶץ וְהִּשְבַתֶם אֹתָם

מִּסִּבְלֹתָם". רבים הם המתפלאים בארצינו: למה יש כל-כך

הרבה מובטלים יהודים – ולעומתם יש כל כך הרבה פועלים

זרים ; כמעט כל עמל הכפיים בארצנו כיום, נעשה על ידי יוצאי

ארצות ערב, רומניה, תאילנד, וכו'. ומאוד מתבקשת השאלה:

למה אבותינו במצרים יכלו במשך 210 שנים לעבוד בעבודת

כפיים, ועכשיו יש חסך ב'עבודה עברית' בעבודות בניין,

חקלאות, רפתנות, הובלות, סבלות וכו'? מה זה ה'פינוק' הזה?

רבינו יוסף חיים מסביר )בהקדמה לספרו הקדוש 'בן איש חי

הלכות', שנה שנייה( שהמציאות של עם ישראל במצרים כבנאים

של 'חומר ולבנים' לא היתה אידיאלית:

"הנה ישראל, בהיותם במצרים, דעדיין לא ניתנה להם התורה,

היו עוסקים בעמל הגשמי – בחומר ובלבנים לבנות ערי

מסכנות, ובא משה רבינו עליו השלום – להוציאם ולסלקם

מעבודה זו, כדי לקבל להם התורה, שאז יהיה עמלם בבניין

הרוחני, לקיים מה שנאמר 'וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך".

עבודת הכפיים הגשמית, שהיא בעולם הזה, נועדה בעיקרה

לאומות העולם, שנולדו לעמל העולם הזה. אך עבודת הפה,

הרוחנית – שהיא לימוד התורה, נועדה לעם ישראל שנולדו

לעמלה של תורה הפועלת ברוחניות – בעולם הבא. ורמז רבינו:

'הַקֹל קוֹל יַעֲקֹב )עבודת הפה( וְהַיָדַיִם יְדֵי עֵשָו )עבודת כפיים('.

בונים פי 1,000 !

אמרו חז"ל: "לא ניתנו שבתות לישראל – אלא לעסוק בהם

בתורה". למה? מה יש בה בשבת שתכליתה הוא לימוד התורה?

מסביר רבינו כי מכיון שכידוע השבת היא מעין עולם הבא, על

כן מיוחסת היא לרוחניות. לכן, אנו מצווים להרבות בעסק

הרוחני – הוא עסק התורה )מעבר להנאות הגשמיות שנצטווינו

בהם כגון אכילה, שתיה ומנוחה(, כי ביום שבת נעשה על ידי

לימוד התורה – פועל רוחני פי- 1,000 מהפועל הנעשה בלימוד

התורה של ימות החול)!(, כדברי המקובלים, זכותם תגן עלינו. שו"ת לשולחן השבת

בס"ד רבינו גילה לנו סגולה טובה לימי השובבי"ם: לומר את 'תיקון היסוד' שתיקן, בכל ליל-שישי!

בחסות: דפוס הכוכב054-8052920סיפורים מהחיים

הלכות חיים

שאלה. מאחר דכל חשיבות התפילה הוא תלוי בכוונה ואמרו חז"ל: 'תפילה בלא כונה כגוף בלי נשמה', אם כן – מי שהוא טרוד –

שאינו יכול להתפלל בכונה – אם תפלתו תהיה לריק, חלילה וחס, ודוחין אותה – למה יתפלל? …וכן במעשה המצוות ]אם[ אינו יודע

לכוון סודם ורק עושה המצוה בפשיטות, כמו שכתבו הפשטנים, אם כן – נמצא זה חסר התיקון ולא עשה מימיו תפילה שלימה

ומצוה שלימה?

תשובה. אם הוא טרוד ולא אפשר לו לכוון בתפילתו – עם כלזה יתפלל ואין דוחין תפילתו, כי אנוס הוא בחסרון כוונתו מפני

טרדתו, וכמבואר דבר זה בזוהר פ' ויחי ]בו התבאר שלעולם יסדר אדם שבח אדונו ואחר כך יתפלל תפילתו אפילו שלבו טרוד[.

ומה שחשבתם על המכוון בפשוטן של דברים ואינו יודע בסוד ה' דנמצא חסר ואין לו מצוה שלימה ולא תפילה שלימה – לא כן הוא,

כי הן אמת שהאדם חייב לטרוח ולעסוק בקבלה ללמוד סוד ה', וכמו שאמר דוד המלך ע"ה לשלמה בנו ע"ה: 'דע את אלקי אביך

ועבדהו', עם כל זה – מי שלא זכה לחכמה זאת והוא מכוון בפשט הדברים בלבד ועושה המצוה כהלכתה כאשר הורו רבותינו ז"ל –

הרי זה תפילותיו ומצותיו שלימות בודאי ואינם חסירות… ]כמבואר בזוהר – על אמירת פסוק 'ויהי נעם ה' אלוקינו עלינו..' שאנחנו

מבקשים שה' יתקן המעשה כמו שצריך ויפעל פעולתו למעלה כמו שצריך[. ועל כן הזהירו הקדמונים ז"ל לומר פסוק 'ויהי נועם' וכו'

קודם כל מצוה וקודם כל תפילה ועסק התורה, יען כי באמירת הפסוק הזה תתעורר תפילת דוד המלך ע"ה ואז תקובל ברצון אותה

מצוה ותפילה אף על פי שלא כיוון האדם בסוד שלה. גם הזהירו לומר קודם שיעשה המצוה – שהוא מוכן לעשות מצוה זו כאשר

ציוונו ה' ית' בתורתו הקדושה, ויאמר גם כן בפירוש: שאני עושה מצוה זו לעשות נחת רוח ליוצרנו ולקיים כוונת בוראינו אשר

ציוונו במצוה זו )מתוך 'תורה לשמה' למרן הרי"ח, סימן יז', ועיין שם באורך, ואי"ה עוד נביא המשך התשובה(. תורת ]כתוב בהפטרת השבת[: "וָאַלְ בִּי שֵׁךְ רְִּקְמָה". יְובן בס"ד: רמז לענוה, כי ידוע מה שאמרו רבותינו ז"ל – מה שנבחרו ישראל מכל האומות, בשביל שהם ענוים ושפלים. וזה שאמר 'רקמה'

– אותיות 'רק' – 'מה', כי 'רק' לשון מיעוט – רמז לענוה, וכן 'מה' – גם כן רמז לענוה, על דרך 'ונחנו מה'… וסמך זה למים ושמן שהם רמז לתורה, לרמוז כי על ידי התורה – זוכה האדם לענוה. והנה תיבת 'רקמה' – אותיות 'רק' קודמות לאותיות 'מה' – רמז שאם הְאדם יְראה עְצמו שְהוא 'ְרֵׁק' מְלשון 'וְהַבּוֹר

רֵק' – רוצה לומר, שהוא חסר מכל המעלות ואין בו לא חוכמה ולא עושר – אזי יְוכל לְהתחזק בְמידת הְענוה, ויוכל לחשוב עצמו במדרגת 'מה'. אבל אם הוא רואה עצמו שהוא חכם וחריף ודעתן ובעל עושר ונכסים רבים – איך יוכל להתחזק במידת הענוה ולחשוב עצמו במדרגת 'מה', כי היצר הרע יפתהו להתגאות, ויאמר לו: ל ך נאה ויאה להתגאות על הכל, כי מעלתך רבה עליהם בחוכמה ועושר, וכיוצא. אבל אם יתחזק לראות עצמו שהוא חסר ורֵק מכל דבר: שאם יש לו עושר – יחשוב שהוא כפיקדון אצלו ואינו בטוח בו ומי

יודע מה יהיה בסופו כי לא תדע מהילד יום, וכן אם הוא חכם ובעל שכל – יחשוב שכל זה הוא בעזר אלוקי, ואם הקב"ה יעזבהו רגע כמימריה – לא ימצא איתו מאומה, ויהיה כגוי אובד עצות ואין בהם תבונה…

נמצינו למידין – שאם הְאדם יְראה עְצמו שְהוא רְֵׁק מְכלְ המעלות – אְזי יְוכל לְחשוב עְצמו בְמדרגת 'ְמה'.

)רבינו בספרו הקדוש 'אדרת אליהו', על הפטרת פרשת שמות(הצדיק רבי יוסף חיים מסביר לנו הנשים, בספר התקנות שכתב לנו, כי בכל זמן וזמן, הן בימינו אנו, והן בעתיד – מידת הכעס היא מידה שגורמת רע לבריות. ומי שרותחת מהר מכעס, ויש לה 'פתיל קצר', שכועסת מכל דבר קטן, ואי אפשר לקרר את דעתה מכעס במילים של עידוד, שכן היא לא סובלת שמדברים איתה על זה – יש לה הפסד גדול, כי בבוא הזמן הכעס יזיק לבריאותה ואף יטמא אותה וירחיק אותה מהקדושה. ובמיוחד אשה שמתוך כעסה מסוגלת לזרוק חפץ מידיה, או לקרוע בגד שבידיה – זה ממש כאילו עשתה צלם של עבודה-זרה ועבדה לו, חס ושלום, שזה עוון גדול, ל"ע. רבי יוסף חיים אומר כי נכון הדבר שהכעס מוטבע בטבעו של כל אדם, אך יש לדעת כי ההתפרצות של הכעס היא מהשטן, על כן יש לנו להתגבר בדעת וחכמה בכל כוחנו, ולרמוס את ההרגלים הרעים וכך לשבור את כוח השטן ומצודתו )עפ"י קאנון אל נסא' פרק ל"א(.הָעִקָר הוּא הָאֱמוּנָה, וְצָרִי ך כָל אֶחָד לְחַעֵש אֶת עַצְמוֹ וּלְחַזֵק אֶת עַצְמוֹ בֶאֱמוּנָה. כִי יֵשׁ סוֹבְלֵי חֳלָאִים, שֶׁיֵשׁ לָהֶם מַכוֹת מֺפְלָאוֹת, וְהֵם סוֹבְלִים הֶחֳלָאִים רַק בִשְׁבִיל נְפִילַת הָאֱמוּנָה…כִי כָל הָרְפוּאוֹת הֵם עַל – יְדֵי עֲשָבִים, וְהֵם גְדֵלִים רַק עַל – יְדֵי אֱמוּנָה, כְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה )תַעֲנִית ח(: 'אֵין הַגְשָמִּים יוֹרְדִּין אֶלָא בִּזְכוּת אֱמוּנָה', שֶׁנֶאֱמַר: "אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִצְמָח, וְצֶדֶק מִשָמַיִם נִשְׁקָף". שֶׁכְשֶׁיֵשׁ אֱמוּנָה, אָז יוֹרְדִין גְשָׁמִים וְצוֹמְחִים עֲשָבִים, וַאֲזַי יֵשׁ רְפוּאוֹת, אֲבָל עַל – יְדֵי נְפִילַת הָאֱמוּנָה אֵין גְשָׁמִים, וַאֲזַי אֵין רְפוּאָה. גַם עִקָר כֹחַ הָרְפוּאָה שֶׁיֵשׁ בְכָל עֵשֶב וָעֵשֶב הוּא עַל עִי הַסֵדֶר שֶׁיֵשׁ לְהַזְרָעִים, לְפִי הַמָקוֹם וּלְפִי הַזְמַן… וְעִקָר כֹחָם לְרַעְאוֹת הוּא רַק עַל עִי הַסֵדֶר שֶׁיֵשׁ לָהֶם לְפִי הַזְמַן וְהַמָקוֹם )ל"מ(. אורחות צדיקים מי שלא יודע 'לכוון' – יוצא ידי חובה? מתורת 'הנהגות הקודש' של אדמו"ר זיע"א << רק ה'ריק' יכול! ה'פתיל קצר'? מתפלל / גבאי יקר!

חכמת נשים

מעשה שהיה באשה אחת שהיה לה ממון שנתן לה אביה – על מנת שאין לבעלה רשות בו, ובא הבעל ותבע לפני הדיין דממון זה נכסי מלוג הוא ופרותיו שלו ורוצה להניח הממון במשכנתא ולאכל פרות, והדיין לקח אותו ממון מיד האשה ונתנו לבעל, שלא כדין! והאשה, מרב צערה – חלתה ומתה. מה עשה הקב"ה? – המית את הבעל אחר שמתה האשה, והביאו בגילגול אשה בעולם הזה ואת האשה הביא בגילגול איש)!( וזה האיש – שהוא גילגול אותה אשה – נשא את זאת האשה – שהיא גלגול איש הבעל. נמצא, עתה נעשה עולם הפוך: הבעל נשא אשה, והאשה נעשית איש שנשאה עתה את בעלה. ואחר נישואין של אלו מגולגלים – מתה האשה תכף אחר נישואין וירש אותה בעלה – שהוא גילגול אותה אשה שלקח מאשתו הראשונה ממון שלא כדין, ועתה חזר הממון לבעליו, כי זו האשה שמתה וירש אותה בעלה – היא היתה גילגול הבעל הראשון שלקח הממון שלא כדין. )מתוך 'נפלאים מעשיך' ליקוטי מעשיות מרבינו יוסף חיים(הוא ואשתו התגלגלו באשתו ובו

י

בס"ד

דרשה לפרשת "שמות" מספר "אדרת אליהו" לרבנו יוסף חיים ע"ה. זיע"א.

ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאד מאד – הנה איתא במדרש שכל אחת ואחת ילדה ששה בכרס אחד. וגם איכא מאן דאמר עוד במדרש שילדו ששים בכרס אחד. ואל תתמה, שהרי עקרב שהיא מן השרצים, יולדת שבעים ע"ש במדרש. והנה לכאורה נמצא שבין למ"ד ששה בכרס א' ובין למ"ד ששים בכרס א', יש הפרש גדול ביניהם, ואיך הפליג המ"ד השני כל כך? והנה למ"ד ששה בכרס אחד, ראיתי להרב דבק טוב ז"ל שהביא טעם לזה משום דכתיב: וכאשר יענו אותו כן ירבה , והם היו עובדים בששה ימי השבוע ובשבת לא היתה להם עבודה, ולכן ילדו ששה בכרס אחד כנגד ששה ימים של עבודה, כמ"ש וכאשר יענו אותו כן ירבה, דווקא עכ"ד ע"ש. ונמצא דלסברת המ"ד ששה בכרס אחד יש לזה טעם כנגד ימי העבודה. אבל למ"ד ששים בכרס אחד, מנין לו הפלגה זו?

ויובן בס"ד לפרש דרך דרש והלצה והוא: דהנה קרא אמר: ובני ישראל פרו, מה בא להשמיענו? דמהיכא תיתי שלא יהיו פרים ובא לומר פרו? אלא ודאי דהפסוק משמיענו בזה דבר חידוש, והיינו, שפרו שלא כדרך הטבע. ואם כן, נוקים דא לחידוש דפרו כמ"ד כל אחת ילדה ששה בכרס אחד, כי אין חכם שיאמר חסר מזה המנין, וגם שזה המנין יש לו טעם וסמך, ובודאי שלא ילדו פחות מזה, יען כי הכל עובדים בששת ימי השבוע, כי לכן דייק המ"ד ואמר כל אחת ואחת ילדה ששה בכרס אחד. וא"כ זה המ"ד ששים בכרס אחד יוקים לחידוש דפרו בששה בכרס אחד כי לא אפשר לחסר מזה לפי הטעם האמור. והנה אחר תיבת פרו אמר הקרא: וישרצו. וידוע הוא דהוא"ו בא להוסיף. ומה בא להוסיף? ואפשר לומר שבא להוסיף ב"פ על פרו או אפשר ג"פ או ד"פ. ואמנם הכלל ידוע דתפסת מועט תפסת, תפסת מרובה לא תפסת, ונאמר שבא להוסיף כפל אחד דוקא וא"כ, מאחר שתיבת פרו מוקמינן לה בששה בכרס אחד, השתא וא"ו של וישרצו בא להוסיף כפל אחד והיינו שנים עשר בכרס אחד. והכוונה היא לומר שיש מהם נשים שילדו י"ב בכרס אחד. ונמצא לפי זה תיבת וישרצו יש לאוקמה בי"ב. ואח"כ אמר הקרא: וירבו בוא"ו, להוסיף על תיבת וישרצו, וג"כ תאמר תפסת מועט תפסת ולא תרבה כי אם כפל אחד על וישרצו. וא"כ מאחר דתיבת וישרצו אוקמת לה בי"ב, השתא תיבת וירבו בא להוסיף כפל אחד על וישרצו והוא כ"ד בכרס אחד. ונמצא לפי זה תיבת וירבו יש לאוקמה בכ"ד. ואח"כ אמר הקרא: ויעצמו בוא"ו להוסיף על תיבת וירבו כפל אחד והוא מ"ח בכרס אחד. ונמצא לפי זה תיבת ויעצמו יש לאוקמה במ"ח . ואח"כ אמר הקרא: במאוד שג"כ בא להוסיף. אבל השאלה איזה ריבוי בא להוסיף? בששה, בי"ב בכ"ד או במ"ח. גם כאן נגיד תפסת מועט תפסת ואז נקבל ריבוי לנ"ד כי לא אפשר שנעשה כפל מאחר ואין וא"ו כאן. ואח"כ אמר הקרא מאד ששוב הוא ריבוי מועט של ששה ואז הגענו לחשבון ששים בכרס אחד שאמר המ"ד השני.

בס"ד

הלכות לפרשת שמות מספר עוד יוסף חי לרבנו יוסף חיים ע"ה. זיע"א.

בס"ד

עלון שבועי של הלכות בפרשת "שמות" מספר עוד יוסף חי – הלכות לרבנו יוסף חיים ע"ה

שאלה א': מה צריכים לעשות כשמתחילים בברכת "יוצר אור"?

תשובה : כשמתחיל בברכת יוצר אור, ימשמש בתפילין של יד ולא יסיר ידו עד שאומר: ובורא חושך.

שאלה ב': אם מתפלל ביחיד איך יאמר את הקדושה של ברכת יוצר?

תשובה : צריך לאומרה בניגון הטעמים כקורא בתורה כיוון שיש סוברים שיחיד לא יאמר קדושה זו. וכן נהגו בי"ג מידות שהיחיד אומרם בניגון הטעמים.

שאלה ג': מה צריך לעשות כשמגיע ל"מהר והבא עלינו ברכה ושלום"?

תשובה : צריך לפרוש על הכתפיים את הציצית. ובאומרו: " מארבע כנפות כל הארץ" יקבץ את ארבעת הציציות בידו השמאלית ויניח את ידו כנגד הלב שהוא בשמאל. וישאר עם הציציות בידו עד שיאמר: ודבריו חיים וקיימים ונאמנים וכו' שלאחר אמת ויציב וכו'.

שאלה ד': מה הן ארבע מצוות עשה של זכירות שצריך לזכור בכל יום?

תשובה : א. זכרון מעמד הר סיני וקבלת התורה. ב. זכור את אשר עשה לך עמלק. ג. זכור את אשר עשה ה' אלוקיך למרים. ד. זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים.

כשאומר: "ובנו בחרת מכל עם ולשון" יכוון לזכור מעמד הר סיני וקבלת התורה. וכשאומר: " לשמך הגדול" יכוון זכירת עמלק. וכשאומר: "להודות לך" יכוון לזכור ענין מרים. וכאומר "אני ה' אלוקיכם" יזכור ענין יציאת מצרים.

שאלה ה': איך צריך לנהוג בסוף שמע ישראל במלת "אמת"?

תשובה : הציבור יענו "אמת" אחרי הפעם ראשונה שהשליח ציבור אומר "אני ה' אלוקיכם" אבל כשכופל השליח ציבור "ה' אלוקיכם אמת" לא יאמרו פעם שנית "אמת" אעפ"י שהם שוהים בשתיקה אחר שאמרו "אמת" הראשונה.

דרשה מספר "עוד יוסף חי – דרושים" לרבנו יוסף חיים ע"ה:

"ויהי כל נפש יוצאי ירך יעקב שבעים נפש ויוסף היה במצרים" – יש לשאול: למה לא אמר יוצאי ירך ישראל כמו שקרא לו בראש הפרשה בשם ישראל? ועוד, למה אמר יוצאי ירך והיה צריך לומר יוצאי בני יעקב? ומה בא ללמדנו באומרו ויוסף היה במצרים? שהרי ידוע מהפרשיות הקודמות שהיה יוסף במצרים?

ונראה לי בס"ד שנודע שיעקב אע"ה היה לו בתחלה שם יעקב. ובקריאת שם זה נולדו לו בניו. ואח"כ נקרא בשם ישראל. אך נראה ששם ישראל הוא גדול משם יעקב, כי שם ישראל מורה על שררה כמו שפירש המלאך: "לא יקרא עוד שמך יעקב כי אם ישראל, כי שרית עם אלוקים ועם אנשים ותוכל. אבל שם יעקב נקרא ע"ש העקב כמו שכתוב: והנה ידו אוחזת בעקב עשו ויקרא שמו יעקב. ועוד, גם שם יעקב פירש אותו עשו ע"ש עוקבה ומרמה כמ"ש: הכי קרא שמו יעקב ויעקבני זה פעמיים. והשר שלו שם בפיו דברים אלה, לומר, כיון שסופו להיות שמו ישראל, למה לא קראו אביו בשם זה מתחילה? שאז לא היה יכול לעקבני. אך הוא שקראו בתחילה בשם יעקב גרם לי הפסד בזה. שעל כן יעקבני זה פעמיים. ובא להתרעם על אביו.

והנה באמת הבל יפצה פיהו בתרעומת הזאת, יען כי הן אמת יש בשם זה משמעותצ של עוקבה ומרמה, אבל במלוי שם זה של יעקב מורה שהעוקבה תהיה בישרות ולא בגזל וחמס, כי מלוי אותיות יעקב כזה: יו"ד עי"ן קו"ף בי"ת, המלוי לבדו עולה מס' יְשוּרֻן, ואם יהיה שמו מלא בוא"ו (יעקוב) יהיה מספר ישורון בשני ווי"ן. נמצא שבתוך אותיות יעקב יש מספר ישורון המורה על ישרות כי הוא משמעותו ישרות, לרמוז זו העוקבה שבמשמעות אותיות יעקב הנה היא נעשית בישרות ולא בגזל וחמס. ונמצא שם יעקב גם כן הוא משובח ולא כאשר חשב עשו לומר שהעוקבה שעשה לו היא שלא כדין אלא באמת בישרות עקב אותו. ובזה יהיה נח מה שיש להקשות למה לא נקרא בשם ישראל קודם שנולדו השבטים, שאז יהיו נקראים ע"ש ישראל שנחשבים זרע ישראל שמשמע ישרות ולא יקראו בשם יעקב שמורה עוקבה ומרמה. ובזה יהיה נח שגם שם יעקב מורה על ישרות כמו שראינו במלוי שלו. ולכן השבטים כולם נולדו בהיות שמו יעקב, כי בשם זה אין גרעון חס ושלום אלא שבח הוא שמורה שאפילו העוקבה שעשה עם אחיו עשאה בישרות.

וזה שאמר: " ויהי כל נפש יוצאי ירך יעקב" כלומר אל תבט באותיות הפשוט של יעקב שמורים על עקבה ומרמה חס ושלום, אלא הבט בירך של יעקב כלומר המלוי שהם סוף אותיות יעקב כי המלוי עומד בסוף הפשוט כמו הירכיים. הנה הם שבעים נפש באחדות אחד, ולכך קרא להם נפש ולא נפשות. ויוסף היה במצרים – כלומר במצרים שהיא ערות הארץ, היה יוסף בהוייתו שהיתה לו מקודם מעת שנולד שהיה אחוז ביסוד העליון הנקרא בשם יוסף על שם קנ"ו אורות שיש לו שהם כמנין יוסף. והוייה זו היתה גם בהיותו במצרים שהיא ערות הארץ.

אהבת? נא שתף עם חבריך! בברכה, חיים סלמן
Share on Facebook
Facebook
Tweet about this on Twitter
Twitter
Pin on Pinterest
Pinterest

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *