פרשת שופטים

בס"ד
גולשים יקרים!
האזינו להלן לקריאת הפרשה (חלק א') בטעמי יהודי עירק ע"י מנהל האתר חיים סלמן:

ולהלן האזינו לחלק ב' של הפרשה:


בס"ד

עלון שבועי של הלכות ודרשות מספר בן איש חי לרבנו יוסף חיים ע"ה זיע"א לפרשת "שופטים".

פרשת שופטים – בן איש חי שנה א' כולל דעת הרב עובדיה יוסף שליט"א

מלמדנו רבנו: הדבר ידוע שיצר הרע יתגרה וילחם באדם באיסור עריות יותר מכל האסורין ואפילו חכם שעוסק בתורה ימים ולילות אינו יכול להכניע יצר הרע עד שישא אשה… כידוע מרב הונא שאמר לו רב המנונא שלא יראה פניו עד שיתחתן ( קידושין כט: ) כל השרוי בלא אשה שרוי בלא שלום.

הנושא: דיני נישואים. הקדמה: ברכת הארוסין היא – ברוך אתה… אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על העריות… והתיר לנו את הנשואות לנו ואח"כ מקדש החתן את האשה על ידי נתינת טבעת ואח"כ באים שבע ברכות הנישואים ברכת הגפן וממשיך ברוך אתה.. שהכל ברא לכבודו… וכו'

1. שאלה: מאיזה גיל רצוי להתחתן?

תשובה: רבינו אומר כל המקדים להתחתן מגיל ארבע עשרה, הרי זה משובח, אך לא יקדים לפני. (והיום בימינו זאת שאלה האם מגיל ארבע עשרה בחור מוכן לכך) ומכל מקום עיקר המצווה מגיל שמונה עשרה שנים ולא יעבור גיל עשרים שנה בלא אשה .

2. שאלה: ברכת אירוסין – מי מברך ומה צריך לכוון בה?

תשובה: על פי הדין היה החתן צריך לברך. אך היום נהגו שמסדר הקידושין יברך משום שיש אנשים שלא יודעים לברך, ויתביישו. וצריך המברך לכוון להוציא את החתן והכלה ידי חובה. וגם החתן יתן דעתו היטב על הברכה וטוב להזהיר גם לכלה .

3. שאלה: מהו נוסח הברכה שנוהגים ולמה עדיף כך?

תשובה: "שהתיר לנו את הנשואות לנו", שאם לא יאמר לנו, אלא "את הנשואות", משמע שהתיר את הנשואות לאחרים, לכן עדיף כך.

4. שאלה: מה יעשו כאשר לא בירכו ברכת האירוסין בעת הקידושין?

תשובה: יש בזה מחלוקת אם לברך, ובגלל ספק ברכות, לא יברך בקידושין, אלא יברך בלחש בלי שם ומלכות.

5. שאלה: מה נוהגים לזכר החורבן?

תשובה: שבירת הכוס לאחר הקידושין, וטוב שיאמר בלחש "אעלה את ירושלים על ראש שמחתי". וכתב הרב עובדיה יוסף ששוברים כוס של זכוכית לרמוז שכשם שזכוכית שנשברה יש לה תקנה כך ישראל עתיד הקב"ה לשוש עלינו לטובה.

6. שאלה: מה מנהג ירושלים בענין הטלית?

תשובה: החתן לובש הטלית בברכת הארוסין, ולפני ברכת הנשואין פורסין הטלית על ראש הכלה, ויהיה פרוס על ראש החתן והכלה יחד, וזאת החופה שלהם.

7. שאלה: איזה ברכות יכול לברך בלי מנין ואיזה לא?

תשובה: שבע ברכות של החופה צריכות עשרה, ומעכב גם בדיעבד. אבל ברכת האירוסין לכתחילה צריך עשרה, ואם אין, בדיעבד לא מעכב. וכתב הרב עובדיה יוסף שאם היו עשרה ויצאו ונשארו רובם יכולים להמשיך לברך.

8. שאלה: מה הדין שחל אחד מארבעת הצומות ( חוץ מתשעה באב ) תוך שבע ימי המשתה של חתן וכלה ?

תשובה: יש אומרים יתענה , ויש אומרים לא יתענה. ובבגדד לא נוהגים להתענות. דעת הרב עובדיה יוסף בצום גדליה, בי' בטבת, י"ז בתמוז, שחלו בזמנם חייבים להתענות. אבל אם חלו בשבת ונדחו יוכלו לאכול אחר מנחה גדולה ובתענית אסתר גם אם חל בזמנו לא חייב להתענות.

9. שאלה: האם החתן יכול לעבוד בדבר אבד בשבעת ימי המשתה? והאם יכול לצאת תוך שנה לפרנסתו?

תשובה: בשבעת ימי המשתה לא יעשה מלאכה, אפילו שאשתו מרשה לו שאינה יכולה למחול על שמחתה. ובתוך השנה יכול חתן לצאת לפרנסתו אפילו מעבר למדינת הים.

10. שאלה: אלו דברים בשמות הנישאים אינם טובים שיהיו, ומה ניתן לעשות?

תשובה: לא טוב ששם אישתו כשם אימו, או שמו כשם חמיו, אך אם משנים את השם אין בעיה.

שאלה למעיין : מה נקרא חופה?

השאלה למעיין מפרשת ראה : מה יעשה אדם שהגיע לשישים או לשבעים ?

התשובה למעיין מפרשת ראה : כשיגיע לשישים או לשבעים, נכון ללבוש בגד חדש, או יקח פרי חדש ויברך עליו שהחיינו ויכוון גם על שנותיו. ויש שעושים סעודה לכשיגיעו לשבעים.

אורחות צדיקים

מי שמדבר בבהכנ"ס בשעת התפילה הקב"ה לא שומע את תפילתו

כתב בספר חרדים, שאפילו השח בין ישתבח ליוצר, אמרו בירושלמי עברה היא בידו, וחוזר עליה מעורכי המלחמה, וכן בין אמן יהא שמיה ליתברך ובין קדיש לברכו, ונראה שגם בי קדוש לברוך שבקדושה

עוד הביא שם בשם המדרש: שמי שמדבר בשעת תפלה אין תפלתו נשמעת לפני הקב"ה שנאמר: ולא אותי קראת יעקב, וכל המכוון בתפילתו ואינו מדבר אין תפילתו חוזרת ריקם, שנאמר: תכין ליבם תקשיב אוזנך.

לעילוי נשמת עמרם סימוני בן תמו שנפטר ז' אלול תשמ"ט ע"ה הוקדש על ידי בני המשפחה וימלא ה' כל משאלות לבם לטובה ולברכה

סיפורי צדיקים

הוא בא…

בביתו של ה"ישמח משה" זיע"א שררה אוירה של צפייה, מדי פעם יצא אחד מבני הבית החוצה והשקיף אל השביל המוביל אל מחוץ לעירה, כשחזר לתוך הבית, נתקל בעיניים שואלות: האם כבר הגיע ?

הכל חיכו לחתנו של הר' הרה"ק בעל ה"אריה דבי עילאי" זיע"א החתן היה גר בעיר רחוקה והתכונן להגיע אל ליל הסדר. בני המשפחה ציפו לו מאד לאחר זמן רב שלא ראו אותו. הימים חלפו חג הפסח התקרב, הכל עבדו, צחצחו ובערו את החמץ מכל פנה בבית. אך כל אותה עת היו המחשבות נתונות לשאלה אחת: האם הוא בדרך? מדוע הוא מתעכב? האם קרה משהו ?

ליל בדיקת חמץ חלף גם עת שריפת חמץ עבר, והחתן טרם הגיע. המתח היה רב: האם יספיק להגיע לפני כניסת החג ? בצהרי היום הלך הר' אל המקוה להכין עצמו לחג, בעת שהיה הר' במקוה, נראתה מרחוק כרכרה מתקרבת. מהר מאד עברה השמועה, שחתנו של הר' הגיע לעירה, עוד מעט יגיע לבית הצדיק. שמע השמש את הבשורה ורצה לשמח את רבו, מיד אץ אל המקוה וצעק הוא בא ! הוא בא ! מיהר הר' לעלות מן המקווה וצעק למשמשו היכן הוא ?

ענה השמש: הוא כאן, ועוד מעט יגיע לביתו של הרבי. החל הר' לרוץ לביתו, נכנס וקרא היכן הוא ? והשמש אמר הנה הוא… והראה באצבעו על חתנו של הרבי… ראה הר' פניו קדרו, והוא נפל מתעלף. משהתעורר מלמל : "חשבתי שמשיח בא… שהרי "הוא בא" . יכול להיות רק על משיח צדקנו… " ( מרוה לצמא )

"דברי ריבת בשעריך"
חסידים מעיר אחת באו פעם לצדיק ר' אברהם מסוכטשוב, בעל "אבני נזר" בתלונה על רב העיר שלהם, שהתיר באיזו שאלה של בשר בחלב, שלפי הסכמת האחרונים יש להחמיר בה, ולכן הם יראים לסמוך עליו עוד בהוראות של איסור והיתר, ורוצים לקבל מורה הוראה בקהילתם, השיב להם הצדיק: הרי אפילו לדבריכם הכשיר הר' שלכם איסור דרבנן, ואתם רוצים לעבור על איסור דאורייתא כי מחלוקת היא איסור מהתורה לדברי הכל, ועל ידי המחלוקת נכשלים בהרבה איסורי תורה וזהו שאמר הכתוב: "כי יפלא ממך דבר בין דם לדם בין דין לדין" הרי זה מפני שיש "דברי ריבות בשעריך" ( סיפורי חסידים )

כי לקח טוב נתתי לכם…

"אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו מפניהם" [כ,ג]
ארבע אזהרות כנגד ארבע דברים שמלכי האומות עושים, מגיפים בתריסיהם, כדי להקישן זה לזה כדי להשמיע קול ויחפזו אלו שכנגדם וינוסו. ורומסים סוסיהם ומצהילין אותם, להשמיע קול שעטת פרסות סוסיהם. וצווחין בקולם, ותוקעין בשופרות ומיני משמיעי קול. "אל ירך לבבכם" – מצהלות הסוסים. "אל תיראו" – מהגפת התריסים. "ואל תחפזו" – מקול הקרנות. "ואל תערצו" – מקול הצווחה. ( רש"י )

"ויספו השטרים לדבר אל העם ואמרו מי האיש הירא והרך הלבב" [כ,ח]

זה הירא מעברות שבידו [סוטה מד] הגרוע מכל הוא "הירא מעברות שבידו" – תחושת הדכאון והעצבות של עובר העברה לאחר מעשה, כי זאת יש לדעת: בשעה שיצר הרע מפתה אדם לחטוא, יותר ממה שהוא מתכוון למעשה החטא, עיקר כוונתו היא להחדיר להחדיר בחוטא עצבות ודכדוך שלאחר העברה, שגדולה חומרתם של אלה מכל עברות שבעולם. (ר' נחמן )

מצוותיך שעשועי

" ובאת אל הכוהנים הלוים ואל השופט אשר יהיה בימים ההם" [יז,ט]
וכי תעלה על דעתך שאדם הולך אצל השופט שלא יהיה בימיו ? אלא ללמדך שאפילו קל שבקלים, כיון שנתמנה פרנס על הצבור, הרי הוא כאביר שבאבירים. ואומר: "אל תאמר מה היה שהימים הראשונים היו טובים מאלה". ( ילקוט שמעוני )

" תמים תהיה עם ה' אלוקך" [יח,יג]

מבין תלמידיו של החוזה מלובלין בלט במיוחד ר' נפתלי מרופשיץ, שהצטיין בפיקחות נדירה. סיפורים רבים מהלכים אודות פקחותו ושנינותו, שאותן היה מנצל כדי להגיע לדברים שרבו לא רצה לגלותם לו בעצמו. יום אחד, לאחר שאמר מדבריו המחוכמים, אמר לו "החוזה" : נפתלי, בכל התורה לא מצאנו שיהודי נדרש להיות פקח, אדרבה, כתוב שעליו להיות תמים שכתוב תמים תהיה עם ה' א-לוקיך . השיבו ר' נפתלי מרופשיץ: מכאן ראיה לדרכי שכן כדי להיות תמים, זקוק האדם למנה גדושה של חכמה ופקחות…

"על פי שנים עדים או שלשה עדים יומת המת לא יומת על פי עד אחד" [טז,כא]

אומרת הגמרא בסנהדרין מעשה ברבי שמעון בן שטח, שראה אדם אחד שהיה רץ אחר חברו לחורבה, ורץ ר' שמעון אחריו, וראהו מחזיק בידו סייף, ודם היה מטפטף מן הסייף, ואמר לו רשע, מי הרג את האיש הזה אני או אתה, אבל מה אעשה שאין דמך מסור בידי, שאיני רשאי להורגיך כיון שלא ראו עדים הדבר בעיניהם, והתורה אמרה על פי שנים עדים וגו' יומת המת. ור"ש אמר: הקב"ה היודע מחשבות הוא יפרע מאותו האיש שהרג את חברו, אמרו לא זזו משם עד שבא נחש והכיש את האיש הזה ומת.

ברכה והצלחה למשפחת שימשוני מרמת מגשימים ימלא הקב"ה כל משאלות לבם לטובה וישר כח על תרומתם לעלון. טל לתרומות ולהקדשה 02-6522704

שבת שלום ומבורך

בס"ד

דרשה לפרשת שופטים מספר: אדרת אליהו לרבנו יוסף חיים ע"ה.
שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך אשר ה' אלוקיך נותן לך לשבטיך – לכאורה הדברים מיותרים ומספיק היה לו לכתוב: שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך ושפטו את העם. ולמה אמר: אשר ה' אלוקיך נותן לך לשבטיך.

ויובן בס"ד שידוע כי אומות העולים טוענים: ליסטים אתם שכבשתם את ארץ כנען. והתשובה היא: לא מעצמנו לקחנו מידם את הארץ אלא הקב"ה ברצונו נתן אותה לנו, שהרי הקב"ה כל העולם שלו ויכול לקחת מזה ולתן לזה ואין מעכב. ומי יאמר לו מה תעשה?

וההוכחה לזאת שלא גזלנו אותה מידם היא: כי כשרון מעשינו יעיד עלינו, שאין אנחנו גזלנים. כי הראיה שאנחנו נזהרים וחוששים מן הגזל הרבה. שאין מקום שאין בו בית דין הדנים את העם משפט צדק. כי כן מנהגנו לתת ב"ד בכל עיר ובכל פלך כדי שלא יכשלו העם בגזל. וזה הוכחה גמורה על כשרון האומה הישראלית שהם שונאים הגזל והחמס, וחוששים לו הרבה. וא"כ מזה תלמד לארץ ישראל שודאי מה שלקחנו, לא לקחנו בתורת ליסטות כי אם בהיתר. שהקב"ה נתנה לנו. אבל משא"כ אם לא היינו נזהרים בגזל והיינו גוזלים זה מזה ללא דין ודיין אז יכלו הגויים לאמר ראו מידתם של אלו שאין להם חשש מן הגזל, ואם לעצמם הם גוזלים זה מזה ודאי נכונים דברינו שהם ליסטים שכבשו את הארץ כי זו היא מידתם.

נמצא שע"י מינוי שופטים ושוטרים כמצטרך, אזי יסתם פי כל דוברי שקר. וזה שאמר: שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך ואז יהיה ברור שה' אלוקיך נותן לך לשבטיך את הארץ הזו ולא בגזל.

שום תשים עליך מלך
הראשון לציון הרב מרדכי אליהו ע"ה

שופטים
מצוה מיוחדת נאמרה למלך "והיה בשבתו על כסא ממלכתו וכתב לו את משנה התורה הזאת.
. . והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו למען ילמד ליראה את ה". וכתב הרמב"ם (פ"ג
מהלכות מלכים ס"א): "בעת שישב המלך על כסא מלכותו, כותב לו ספר תורה לעצמו יתר
על הספר שהניחו לו אבותיו. ומגיהו מספר העזרה על-פי בית דין של שבעים ואחד…
יוצא למלחמה והוא עמו, נכנס והוא עמו, יושב בדין והוא עמו, מיסב והוא כנגדו,
שנאמר והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו".

המלך צריך לכתוב ספר תורה לשמו של אותו המלך. מלך אינו כשאר בני אדם, שהרי למלך
יש בעיות רבות כלכליות וחברתיות ציבוריות ופרטיות, הנהגת המדינה, בטחונה
וכלכלתה. וכיצד כותב ספר תורה? אמרה התורה "מלפני הכהנים הלווים", וכלשון
הרמב"ם "מגיהו מספר העזרה על-פי בית דין של שבעים ואחד". וכל-כך למה? המלך שיש
לו אחריות גדולה וצריך לפתור בעיות רבות, ילמד בתורה, יהגה בתורה וידע כיצד
להנהיג את העם וידע כיצד למלוך. לא יבחר לו דרך חדשה, שיטת הנהגה עצמאית, אלא
יהא קשור לכהנים וללויים, לספר התורה שבעזרה על-פי בית דין של שבעים ואחד. וגם
בשעה שיוצא למלחמה צריך להתיעץ בבית-דין בסנהדרין, להתיעץ עם הרבנים ולקבל את
הסכמתם וברכתם (ועיין רש"י ברכות ג ע"ב ורמב"ם הנ"ל פ"ה ה א – ב). כל התנהגותו
של מלך בישראל צריכה להיות רק על-פי התורה, בין במלחמה בין בדין, ואפילו כשאוכל
צריכה התורה להיות כנגדו, שידע עם מי הוא מיסב וכיצד הוא מסב. והתורה מדגישה
ואומרת למען ילמד ליראה את ה, ללמוד כיצד לירא את ה' אפשר רק על-ידי לימוד
התורה.

זאת ועוד, המלך מבקש להנהיג את העם אך כיצד יכול הוא להורות לאחרים שילכו בדרכה
של תורה אם הוא מפנה לה עורף? כיצד מלך שהגיע למשרה רמה זו ששולט ומולך יגיע
לדרגה של "לבלתי רום לבבו מאחיו ובלתי סור מן המצוה". אם אינו לומד תורה, אינו
הולך בדרך התורה??? (ועיין ראב"ע ורמב"ן בפסוק י"ט). ומעתה יש למלך חיוב ללמוד
תורה יותר משאר העם! ובזה אפשר להסביר את דברי הגמרא (סנהדרין כ"א), שאמרה
שהמלך כותב ספר תורה קטן ותולה אותו בזרועו כעין קמיע, והרמב"ם לא הזכיר פרט
הלכתי זה (ועיין כס"מ ורדב"ז במקום). והכוונה היא, יראת השמים של המלך אינה
תלויה בגודל הספר ולא בקשירה על זרועו, אלא בהתנהגותו עשרים וארבע שעות בדרך
התורה. וכאשר ידע לקרוא בתורה וינהג כהלכה יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב
ישראל".

ובדרך הרמז יש לבאר במצות מינוי מלך "שום תשים עליך מלך… מקרב אחיך תשים עליך
מלך. לא תוכל לתת עליך איש נכרי". ישים לב כל אחד ואחד מישראל שתמיד ינהג לפי
דרך מלכו של עולם, דרך שהקב"ה בחר בה. על זה נאמר יעזוב רשע דרכו. אלא ילך בדרך
של טוב וישר ה – על-כן יורה חטאים בדרך. ואל תתן לאיש נכרי, זה יצר הרע, לשלוט
עליך.

וכדרך שפירש רש"י (שמות י"ב מ"ג) "כל בן נכר לא יאכל בו – שנתנכרו מעשיו
לאביו שבשמים". אלא תמיד תהא אימתו של מלך עליך בבחינת "שויתי ה לנגדי תמיד",
ובזה יהפך האדם לבן מלך וכל ישראל מלכים בני מלכים.

אהבת? נא שתף עם חבריך! בברכה, חיים סלמן
Share on Facebook
Facebook
Tweet about this on Twitter
Twitter
Pin on Pinterest
Pinterest

2 תגובות על הפוסט “פרשת שופטים

  1. תוכן ההודעה:
    תגובה על מאמרי המקאמים
    חזק וברוך על המאמרים הנפלאים ! המובאים בשפר ברורה ונעימה לכל אוזן !
    ברצוני להעיר ולהאיר שלפני המנגינה ,המקאם, חשוב מאד לחזן ולפייט בעברית נכונה . חזנים רבים מנסים "להלביש" מנגינות שמתאימות בחלקן אך גורמים לשינוי משמעות . במקום יתגדל בהדגשת האות ד' (מלרע) הם מגדישים את האות ג' (מלעיל) במנגינת "אנא סאבר" , ובכך טועם גם חזנים מקצועיים. או לדוגמא בערב שבת "כי ששת ימים עשה ה' .." יש לומר "ימים" ויש הרבה שטועים ואומרים "יאמים" ובאותה צורה טועים בשם ה' במקום "אמוניי" אומרים "אמוווני" (שיניתי בכוונה במקום שם אדנות).
    כמו כן חשוב להדגיש את האותיות , לדוגמא : "מהרה" באות ה' הכוונה מהר , לעומת "מארה" שהיא קללה.
    בנוסף , יש מקום גם להדגיש שיש הבדל גם באותיות ת' ל ט' וגם בין ת' דגושה לת' שאינה דגושה , בין ג' דגושה לג' שאינה דגושה הנשמעת כמו ר' גרונית, ובין ד' דגושה לד' שאינה דוגשה הנשמעת כמו (THבאנגלית) וחשוב ביותר לבטא אותה נכון בקריאת פסוק "שמע ישראל"
    יהי רצון שנזכה לחזן בשפה ברורה ,נכונה ומדוייקת.
    עזרא יוסף

    • בס"ד
      אשריך חכם עזרא יוסף על תגובתך למאמריו של חכם אהרון קלה על המקאמים בתפילות.
      אכן קלעת מאוד לגבי בחירת המנגינה שלפעמים אינה מתאימה להטעמת המלים הנכונה מלעיל או מלרע. וכן מבטא האותיות הנכון שיש ללומדו לפני לימוד המנגינות. כל מי שרוצה ללמוד יכול להיכנס ליוטיוב ולרשום חיים סלמן ושם ימצא שיעורים שלי ללימוד ההגייה הנכונה של האותיות וכללי הדקדוק וכן טעמי התנ"ך למיניהם.
      אכן זה לי שני עשורים שאני מעביר קורסים ללימוד לשון הקודש ללא תמורה לשם שמים. ה' יזכה את כל החזנים ללמוד וללמד כללים אלה אמן.
      חיים סלמן
      מנהל האתר

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *