פרשת קדושים

בס"ד
גולשים יקרים!
האזינו כאן לקריאת פרשת קדושים ע"י מנהל האתר חיים סלמן :


האזינו להלן לדרשה מפי חכם יחזקאל סעאת ע"ה מאחרוני חכמי עירק על פרשה זו:

בס"ד
בס"ד

הלכות לפרשת קדושים מספר בן איש חי שנה א' לרבנו יוסף חיים ע"ה. זיע"א.

בס"ד

גליון מס' 48

פרשת אמור
שאלות ותשובות לשולחן שבת בן איש חי – שנה א'
מלמדנו רבנו- התורה נמשלת לאש דכתיב "הלוא כה דברי כאש נאם ה' וכפטיש יפצץ סלע" (ירמיהו כג), לרמוז, כמו שהאש טבעו לנקות כל דבר מהסיגים שבו, כי הבשר יתבשל ויתרכך באש, וכן הדם שהוא הסיגים שבבשר יוצא מן הבשר על ידי האש כמו שאמרו רבותינו ז"ל אש שואבת את הדם, כן התורה מטהרת הנפש ומושכת ממנה הסיגים שבה, ולכן התורה נקראת אשה כי אשה אותיות האש… לרמוז שהתורה מושכת הסיגים מן הנפש ומזככת חומר הגוף, כטבע האש ששואבת את הדם ומבשלת את הבשר.

1. שאלה: אדם הנמצא בים ורוצה לקחת מים לנטילת ידים האם מותר הדבר ?

תשובה: תלוי באיזה ים הוא נמצא שאם המים מלוחים שאין הכלב יכול לשתות מהם פסולים לנטילה.

2. שאלה: נהרות או בארות מים שהם מרים האם יכול לקחת מהם לנטילת ידים ?

תשובה: כאשר המים מרים כגון חמי טבריה ואין הכלב שותה מהם המים פסולים לנטילה .

3. שאלה: איזה פתרון מועיל לנטילת ידיים בכל ים אפילו שהמים מלוחים ?

תשובה: בים שהמים מלוחים מותר לטבול ידיו לתוכו לכתחילה ומברך לדעת השו"ע על נטילת ידים אבל לא יטול בכלי .

4. שאלה: מים שהכניס אותם לבית הכסא האם נפסלים לנטילה ?

תשובה: מים שהכניס לבית הכיסא נמאסו ופסולים לנטילה .

5. שאלה: אדם שנטל ידיו ואחר שבירך המוציא התברר לו שהמים הם פסולים לנטילה מה יעשה ?

תשובה: יאכל פחות מכזית ויטול שנית בלי ברכה .

6. שאלה: האם מותר ליטול ידים במים חמים ?

תשובה: מרן השו"ע התיר במים חמים אפילו ידו סולדת בהם ורבנו מציין לחוש לפוסקים המחמירים וימתין שיתקררו קצת

7. שאלה: כשאין לאדם מים אלא שאר משקים האם יטול בהם ?

תשובה: שאין מים יכול ליטול בשאר משקים אך לא יברך אלא יהרהר הברכה בלבו .

8. שאלה: אדם שנגע בידיו בגופו במקומות המכוסים בדרך כלל והוא באמצע סעודה מה יעשה ?

תשובה: הנוגע במקומות המכוסים צריך נטילה .

9. שאלה: המחכך בראשו והוא באמצע סעודה מה דינו ?

תשובה: הנוגע בראשו לא צריך נטילה אך המחכך בראשו צריך נטילה בלי ברכה .

10. שאלה: הישן בתוך סעודתו האם צריך ליטול ידיו שנית ?

תשובה: המתנמנם באמצע סעודה פחות משתין נשמין -אין צריך נטילת ידיים ואם יותר – צריך נטילת ידיים ואפילו ביום אך אין צריך לברך " על נטילת ידיים " אפילו נאנס בשנה הרבה ערך שעה או יותר .

11. שאלה למעיין: מה יעשה אדם בשבת שגילה שיש לכלוך תחת ציפורניו ?

השאלה למעיין מפרשת אחרי מות : מה הדין לנטילת ידיים עם טבעת ?

תשובה : טבעת שיש בה אבן טובה צריך להסירה בשעת נטילה ואפילו היא רפויה לפי שאין אנו בקיאים בשיעור הרפויה ואם אין בה אבן טובה גברים שאין דרכם ללוש לא מחוייבים להסירה אבל נשים חייבות להסיר.

באורי תפילה

כשישראל מתפללים הקב"ה מצוי להם שנאמר " ובקשתם משם את ה' א-לוקיך ומצאת " ועיקר כוחן של ישראל אינו אלא תפילה שנאמר " הקול קול יעקב " ואמרו במדרש " אל תראי תולעת יעקב " למה נמשלו ישראל לתולעת מה תולעת זו מכה את הארזים בפיה והיא רכה ומכה את הקשה כך ישראל אין להם אלא תפילה ובכוח תפילתם מכים את העכו"ם שנמשלו לארזים שנאמר " הנה אשור ארז בלבנון " ומתגברין ונוצחין . ( עמוד התפילה )

בתפילה צריך לשום כל כוחו בהדיבורים וילך כך מאות לאות עד שישכח מגופניות ויחשוב שהאותיות מצטרפים ומתחברים זה עם זה וזהו תענוג גדול . ומה אם בגשמיות הוא תענוג מכל שכן ברוחניות וזהו עולם היצירה .ואחר כך יבוא לאותיות המחשבה ולא ישמע מה שהוא מדבר וזהו בא לעולם הבריאה .ואחר כך הוא בא למדת אין שנתבטל אצלו כל כחותיו הגשמיים וזהו עולם האצילות מדת חכמה . ( בעל שם טוב )

אורחות צדיקים

¶ רבי נחמן מברסלב – יש מנהיגים אשר לא די שאינם יכולים להנהיג את עצמם קל וחומר שאינם יכולים להנהיג את זולתם – והם נוטלים גדולה לעצמם להנהיג את העולם.

¶ רבי שלמה אבן גבירול – אין ראוי לאדם לבקש הכנעת זולתו והוא לא יכול להכניע נפשו .

לעילוי נשמת שמחה סימוני בת ימנה ע"ה נפטרה ה' אייר תש"ס
להערות ולכל המעונין בעלון וכן בהקדשה בטל 02-6522704 אנא לא לקרוא בשעת התפילה דבר בעתו מה טוב .

הנהגות וסיפורי צדיקים

שם הסיפור : " גם זו לטובה " הריקוד באמצע הלילה מתוך הספר לחיות אל סף האושר .

תקציר : ילד בגיל שמונה הייתי שנשלחתי לקחת את המשכורת השבועית של אבא ובדרך נמשכתי למסיבת חנוכה של התלמוד תורה ונתעכבתי מאוד .

כאשר חזרתי הביתה סמוך לחצות , היה הבית שרוי באפילה . אמא שכבה זה כבר לישון , כאשר נכזבה תוחלתה , שעות רבות של צפיה לשוא . תריסי החנויות המוגפים היו שרויים זה כבר בעלטת הליל . אי אפשר יהיה להכין , ממילא , את החלות באותו יום . – " לפחות שיביא את הכסף … מילא , אז מחר , ביום שישי … יש חנויות המקדימות לפתוח שעריהן , ואז , עם שחר , אצא לקנות את הקמח… מה אפשר לעשות…? ילד – זה ילד … הוא שכח… – העיקר שיביא את הכסף … " – תאמר אמא מאוחר יותר . כשנכנסתי הביתה , התכונן אבא לקום , כדרכו , לעריכת תיקון חצות . אמא קיפצה לקראתי , יורדת מיצועה . יתכן ועדיין לא נרדמה , מחכה לשובי , ואולי התעוררה בכניסתי לבית . – חכינו לך כל היום , נחומקה … שכחת , כנראה , להביא את הכסף … לא היה לנו כסף לקנות את הקמח … שכחת … ? נו , קורה …! קפצתי כנשוך נחש . הכל נשכח ממני . שכחתי לגמרי את הכסף , את החלות ואת אמא העומדת מצפה בכליון עינים , שם בבית . הכנסתי ידי הרועדות לכיס מכנסי … לעוד כיס … ולעוד כיס … חיטטתי בכיסי המעיל , ושוב בכיסי מכנסי , וחוזר חלילה , כשלבי פועם בחזקה , בעצמה מתפרצת . – מי יודע אם לא איבדתי את הכסף …? הוי , איזו מחשבה נוראה ! איזה אסון בשביל ילד בן שמונה , כשהוא יודע שבששים הגרושים הללו גנוזים מעט הקמח וכל צרכי השבת … איזה רגש אשמה , ככובדו של אולם , החל נוחת עלי בכל כובדו , בחזותו האימתנית , הדמיונית של ילד קטן … חיטטתי פעם נוספת בכיסים , בכל הכיסים … ובאחד הכיסים גיליתי … את " החור " … ( המשך יבוא בע"ה שבוע הבא . )

כי לקח טוב נתתי לכם…
דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אליהם "קדושים תהיו", -שנה רבי חייא פרשה זו נאמרה בהקהל מפני שרוב גופי תורה תלויין בה אילו לא נאמרה פרשה זו בהקהל היו ישראל אומרים צווי פלוני וכיוצא בזה לא נאמר אלא לרבנים וצדיקים גאונים וקדושים אבל לאנשים פשוטים שכמונו, מה לנו ולקדושה? על כן כינס משה את כל ישראל ואמר: כל אחד ואחד מכם מצווה להתקדש כפי יכולתו ולהתעלות ככל שידו משגת …

איש אמו ואביו תיראו – סח רבי אריה לייב הכהן בנו של החפץ חיים אבא ז"ל היה אומר לילדיו בבדיחותא : בכיבוד אב ואם נזהרתם מעט אבל ב" איש אמו ואביו תיראו " לא נזהרתם מחמת שלא נזדמן לכם אף פעם לקיימה וממשיך רבי אריה ואומר : שהסיבה היא כיון שהתהלך עמנו כרע ואח דיבוריו ותוכחותיו היו משוחים בשמן המור ולא הקפיד עמנו בשום פעם על כבודו זולת בשביל כבוד שמים … ( לבוש יוסף )

מצוותיך שעשועי

ולא תשחית פאת זקנך [יט.כז ] .

על חומרת איסור גילוח בתער , מאת בעל החפץ חיים:

הנה איסור הקפת הראש והזקן, יש שנכשלים בעון הגדול הזה מפני חסרון ידיעה, שאינם יודעים את חומר האיסור, שאילו היה יודע שהוא לאו גמור מין התורה כמו אכילת חזיר- לא היה מפקיר עצמו לעשות זאת. כי הלא אכילת חזיר, מי שהוא בכלל ישראל לא היה מתיר לעצמו בשום פנים ואופן בעולם. ועל כן עליו לדעת, כי לא נופל איסור זה מאכילת חזיר, ואדרבא חמור ממנו (בכמה אופנים ) : אחד, כי שם על אכילת כזית אינו עובר אלא רק על לאו אחד, אבל על השחתת פאת זקן עוברים על חמישה לאוין , ועל הקפת פאת הראש גם כן שניים, וכמבואר בגמ' ופוסקים . ואם המגלחו הוא איש ישראל עובר עוד בלאו ד"לפני עיור לא תתן מכשול " .

והנה כאשר נתבונן בגודל ההפסד שיגיע לאדם לנצח על ידי העון הזה , שנעשה חס ושלום מורגל בו , תסמר שערות ראשינו, ויברח ממנו כמו שבורח מפני אש כי מצוי שמגלח עצמו כל שבוע ולפעמים שתי פעמים בשבוע ואפילו יותר , ויש עליו בכל פעם חמישה לאוין , וידוע שכל העובר עבירה אחת , קונה לו קטיגור אחד וכשהוא מתנהג כן כל השנה , יש עליו מאתים וחמישים מקטרגים מזה העון בלבד . ואם המגלחו הוא ישראל עובר על עוד חמישה לאוין כנזכר לעיל וכשהוא מקיף גם כן את ראש , יש עליו עוד הרבה מקטרגים . וכשהוא מתנהג כן כמה שנים מי יודע כמה אלפי מקטרגים יבראו על ידי עוונו , וכל אחד מהם ממתין עליו לנקום נקמתו ממנו לאחר מותו כמו שכתוב " לפתח חטאת רובץ " ופירש"י לפתח קברו של אדם חטאו שמור. פעמים יפעלו בקיטרוג בראש השנה לכפח ממנו את חייו או שאר יסורים . מי יוכל לשער גודל היסורים והצרות שסובל אפילו על לאו אחד בגיהנם , ועל אחת כמה וכמה על כמה מאות לאוין שעבר במשך איזה זמן . ( נזר יוסף ) וכן יש להזהר ממכונות גילוח שאינם ע"פ ההלכה ויקנה האדם מה שפרסמו שמתאים ע"פ ההלכה ותן לחכם ויחכם עוד .

~oOoOoOo~

שבת שלום ומבורך

הלכות לפרשיות אחרי מות קדושים מספר בן איש חי שנה א' לרבנו יוסף חיים ע"ה. זיע"א.

פרשיות אחרי מות קדושים
שאלות ותשובות לשולחן שבת בן איש חי – שנה א'
מלמדנו רבנו, תורה נמשלת לאש דכתיב "הלוא כה דברי כאש נאם ה' וכפטיש יפצץ סלע" (ירמיהו כג), לרמוז, כמו שהאש טבעו לנקות כל דבר מעריות וסיגים שבו, כי הבשר יתבשל ויתרכך באש, וכן הדם שהוא הסיגים שבבשר, שיצא מן הבשר על ידי האש כמו שאמרו רבותינו ז"ל אש משאב שאיב את הדם, כן התורה מטהרת הנפש ומושכת ממנה הסיגים שבה, ולכן התורה נקראת אשה כי אשה אותיות האש. לרמוז שהתורה מושכת הסיגים מן הנפש ומזככת חומר הגוף, כטבע האש ששואבת את הדם ומבשלת את הבשר.

1. שאלה: אדם שיש שאריות צבע או דיו על ידיו מה יעשה כשבא ליטול ידיו?

תשובה: שהצבע לח אינו חוצץ, אך אם יתייבש ויש בו ממשות הוא חוצץ, אך אם ניקה ונשאר רושם בלבד אינו מעקב הנטילה.

2. שאלה: אדם שעסקו בצבע וכן סופר סת"ם שבדרך כלל יש כתמים בידיהם מה דינם לנטילת ידיים?

תשובה: צבע או סופר, כיוון שרגילות להיות בידיהם כתמים אינם חוצצים.

3. שאלה: אדם המתפלל באמצע סעודתו האם צריך ליטול את ידיו שוב?

תשובה: יש המחייבים ויש פוטרים ואם יש לו מים יטול בלי ברכה.

4. שאלה: לכלוך שתחת הציפורן מה דינו לנטילה?

תשובה: בצק שתחת הציפורן, אפילו כנגד הבשר – חוצץ. אבל לכלוך חוצץ דווקא במקום שהציפורן עודפת על הבשר. לפיכך לא יגדל אדם צפורניו שלא יבוא לידי מכשול, ובלאו הכי גידול הציפורים הוא קשה ומר לנפש האדם וגורם תגבורת ויניקה לחיצונים.

5. שאלה: על מה מזהיר רבינו את האבל בענין נטילת ידיים?

תשובה: האבל אסור בגזירת ציפורניו במשך 30 יום, לכן צריך לבדוק היטב שאין שם לכלוך שלא יהיה בזה חציצה.

6. שאלה: מים שנשארו בכלי זמן מרובה ונשתנה צבעם האם כשרים לנטילת ידיים?

תשובה: חז"ל דימו נטילת ידיים למי חטאת וכן לנטילת ידיים ורגלים של הכהנים במקדש. וכשם ששם שנוי מראה פוסל כך גם כאן.

7. שאלה: מים שנשפך עפר לתוכם ונעכרו, האם כשרים לנטילה?

תשובה: כל עוד אין הכלב שותה מהם פסולים, אבל עכירות מועטת אין בזה בעיה.

8. שאלה: אדם שלקח בקבוק יין מהמקרר ושם אותו בתוך כלי עם מים לשמור על הקור, האם המים נפסלו לנטילה?

תשובה: אין המים נפסלים לנטילה מכך.

9. שאלה: איזו חיות אם שתו מכלי נפסלים המים לנטילה ואיזו חיות המים כשרים עדין לנטילה?

תשובה: כלב וחתול ששתו מכלי מים כל המים נפסלו לנטילה, אך כבש או עוף לא פוסלים את המים לנטילה.

10. שאלה: אסור ליטול ידיים

תשובה: מותר ליטול ידיים

11. שאלה למעיין: מה הדין לנטילת ידיים עם טבעת?

באורי תפילה

ברכה י' תקע בשופר גדול לחרותנו ושא נס לקבץ גליותנו הלמ"ד של גליותנו צריך לומר בקובוץ ולא בחיריק ועל זה צריך שנשפך כמים לבנו נוכח פני ה' על גאולתנו וידוע שעיקר קבוץ גליות הוא ע"י ברור ניצוצות הקדושה הפזורים בארבע כנפות הארץ ועל זה אנחנו מתפללים וקבצנו יחד מארבע כנפות הארץ לארצנו וצריך שנכוון כי יחד מארבע כנפות אותיות הסמוכות לסוף תיבה יוצא מהם שם קדוש (חב"ו) היוצא מראשי תבות פסוק חיל בלע ויקיאנו שהוא מסוגל לברור ניצוצות הקדושה ולהוציא בלעם של הקליפות מפיהם ברוך אתה ה' – יכוון כניזכר לעיל ושממקור הברכות יושפע שפע גדול לקבץ גלויותנו מקבץ נידחי עמו ישראל – בעניית אמן יציין בגיליון הסידור שלו אמת שאתה מקבץ נידחי עמך ישראל וכן יהי רצון שיהיה מהרה ועל זה אנו מוסרים נפשנו . ( בית תפילה )

אורחות צדיקים

הגאה לעולם יחזיק לעצמו טובה, ומתוך כך לא יטרח על התורה, כי לא יחוש על כבוד שמים, רק שיודו לו העולם שהוא אדם טוב וחכם, ובזה יש לו די, ותמיד הוא שמח במכשול חבריו ובמיעוט ידיעתם, ומתכבד בקלון חבריו. וזה אחד מעשרים וארבע דברים המעכבים את התשובה. אדם שכל מעשיו טובים הם, ומתהלל בהם להתכבד, דומה לתבשיל חשוב מאד בכל אבקת רוכל וראשי בשמים, ועומד אצל האש עד שיהא מקדיח ומסריח, עד שלא יהא שווה לאכול מחמת מרירות שריפת האש – כך האדם המתפאר במעשים, מקדיח ומסריח במהללו מעשיו הטובים. ( שער הגאווה )

ספר המדות : ¶אין משיח בא עד שיכלה גאוה מן העולם .

¶ סגולה לבטל גאוה ליתן צדקה.

לעילוי נשמת שלום בן בהייה בתיה ז"ל
להערות ולכל המעונין בעלון וכן בהקדשה בטל 02-6522704 אנא לא לקרוא בשעת התפילה דבר בעתו מה טוב .

עצה טובה עקב שאנשים מבקשים פרשיות קודמות ניתן ב"ה לשמור עלון זה ולעשותו קלסר לכל ספר הבן איש חי .
ניתן לקבל העלון ישירות לביתך וכן להזמין פרשיות קודמות לטלפן משעה 21:00 לטלפון הנ"ל.

הנהגות וסיפורי צדיקים

מתוך הספר סיפורי אליהו הנביא

&מעשה באדם אחד ששאל את אליהו הנביא: מדוע גלות בית ראשון נתגלה עוונם ונתגלה קיצם ואילו בבית שני לא נתגלה זמנו וקיצו?

אמר לו אליהו הנביא: תדע לך שאף על פי שבית ראשון היו עובדים בו עבודה זרה, אבל היתה שוררת ביניהם אהבה רבה בין אדם לחברו ונהגו בדרך ארץ זה עם זה, ועסקו בצדקה ובגמילות חסדים, לכן הקב"ה ידע שעל ידי צירוף וזיכוך של שבעים שנה יעזבו בני ישראל את עבודת האלילים אשר בידיהם, אשר השתקעו בה ויחזרו לארצם מזוככים ונקיים. אבל בית שני שהיתה ביניהם קנאה ושנאת חינם, תחרות ופירוד לבבות לא נתגלה קודם כי עדיין הם עסוקים בעניינים אלה ולא נראה הקץ, והשטן מרקד ושמח לזה מאוד מאוד ומקפץ בין המחנות להרבות בשנאה ותחרות שהוא יודע, שכל עוד יהא הפרוד הוא ישלוט, לכן אין הדבר תלוי אלא בנו ולא הוקצב הזמן, אלא לפי מה שנתקן ולפי מה שנפעל ואין לנו זמן לעשות, אלא רק להתפלל ולבקש בתחנונים ורחמים לפני אבינו שבשמים שיגלגל רחמיו עלינו ויגאלנו.

&מעשה בעם הארץ אחד שבא אליהו הנביא כנגדו והיה מתלוצץ ומלעיג על דברי תורה ,אמר לו אליהו: "בני מה תשיב לפני בוראך שבשמים ביום הדין? מדוע לא עסקת בתורה ,ולא עוד אלא גם לועג לדברי תורה? אמר לו האיש: רבי, יש הרבה תירוצים לפטור עצמי ,שאומר: לא ניתנה לי בינה ללמוד תורה.

אמר לו אליהו: בני ,מהי מלאכתך? אמר לו :דייג אני. אמר לו :"בני מי נתן לך דעת להביא לארוג מצודות, ולהשליכם לים כדי לשלות בהם דגים?

אמר לו :בזה נתנו לי בינה מן השמים להבין. אמר לו אליהו: אם נתנו לך דעת מן השמים לדברי רשות וטפלות, לדברי תורה שכתוב בהם "כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו " על אחת כמה וכמה שנתנו לך בינה לדעת מן השמים .

מיד התחרט בעצמו נתן קולו בבכי וקבל מיד על עצמו ללמוד תורה.

כי לקח טוב נתתי לכם…
"אישה כי תזריע וילדה זכר " ישנם אנשים בורים שאם ילדה אישתו זכר הרי הוא אוהבה ומכבדה כבוד גדול, ואם ילדה בת, הרי הוא מרחיקה ומזניחה, וגורם לעצבות ומתח בבית. ואנשים אלו טועים טעות חמורה, וכי הלכה אישתו לשוק ובחרה לה בת ולא בן ? ועוד שאמרו חכמנו ז"ל שהדבר תלוי באיש ובנוסף לכך ישנם אנשים רבים שזכו לרוות נחת מבנותיהן יותר מבניהם, כוון שבנותיהן נישאו לבעלים בני תורה והקימו בית לתפארת, ולכן צריך האדם לשמוח במתנה שה' יתברך שלח לו, ולא להיות כפוי טובה לבורא יתברך שמו ואיזהו עשיר השמח בחלקו.

"וביום השמיני ימול בשר עורלתו" אמרו רבותנו ז"ל ולמה התינוק נימול לשמונת ימים ? שנתן הקב"ה רחמים עליו להמתין לו עד שיהיה בו כח .נמצא כי ביום השמיני יש כח לתינוק להיות נימול וצריך להבין מדוע דווקא בשמונה ימים ולא פחות יש כח לתינוק להיות נימול ? אבל נראה שהיסוד הוא מדברי הזוהר הקדוש כדי שיעבור עליו שבת ותגיעהו נפש החיונית הנשפעת בעולם ביום השבת כידוע ,ואז יהיה בן קיימא כמו כן אמרו חז"ל שקודם שבאה שבת היה העולם רופף ורועד כיוון שבאה שבת נתחזק ונח ( אור החיים ) טעם נוסף למילה ביום השמיני כי אז נתעכל דם הנדות הטמא אשר ממנו ניזון הוולד במעי אימו וטהר הוולד להכנס בברית הקודש ומאחר ודרשו חז"ל על הפסוק "ושמרתם את חקתי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם " ולא שימות בהם .לאחרונה גילו המדענים שמנגנון הקרישה בדם חלש בשבעת הימים הראשונים של התינוק וביום השמיני הוא הגבוה ביותר בכל ימי חייו ומיום התשיעי חוזר להיות ככל אדם . ( לבוש יוסף )

מצוותיך שעשועי

האדם לא נברא בעולם רק לשבר את הטבע . לכן יזרז את עצמו לתקן מידותיו בשנת י"ח כמו שאבאר כגון מי שנולד בטבע של עקשנות , ישבר את טבעו ארבעים יום רצופים לעשות דוקא להיפך ממה שיעלה במחשבתו . וכן מי שבטבע עצל ירגיל את עצמו ארבעים יום רצופים לעשות כל דבר בזריזות כך … כי הרגל כל דבר נעשה שלטון וכן מי שטבעו אינו מתמיד בלימודו ירגיל את עצמו גם כן ארבעים יום וילמד יותר מהרגל שלו … ומשם ואילך מן השמים יעזרו להיות מוסיף והולך בשבירת מידות הרעות עד תומם .

וכל עת שהוא פנוי מהתורה ומהתפילה ילמד את עצמו בעל פה דברים הצריכים לו כגון תיקון רחל ותיקון לאה , תפילת השב של רבינו יונה וברכת לבנה ובריך שמיה ומודים דרבנן ויהרהר במצוות עשה של ונקדשתי בתוך בני ישראל שמוכן למסור נפשו בשביל קדושת ה' יתברך . ( נועם אלימלך )

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

פנינת החינוך

*הביטחון העצמי של הילד זה שהילד מאמין ביכולתו העצמית לבצע את התפקיד שה' הועיד לו בחיים כאן בעולם הזה. וככל שהוא יאמין ביכולתו ובכשרונותיו כך הוא יעשה ויפעל יותר במטרות שהוא מציב לעצמו.

הביטחון העצמי של הילד זהו המנוע שמניע אותו וכאשר הביטחון העצמי פגוע מכל מיני סיבות או כאשר הביטחון העצמי לא נבנה אצל הילד בצורה נכונה זה עלול להשפיע על התנהגותו ועל מחשבותיו ועל דיבוריו של הילד במישרין או בעקיפין אם לא בהווה אז בעתיד.

~oOoOoOo~

שבת שלום ומבורך
בס"ד

הלכות לפרשת קדושים מספר בן איש חי שנה ב' לרבנו יוסף חיים ע"ה. זיע"א.

בס"ד

פרשת קדושים
שאלות ותשובות לשולחן שבת בן איש חי – שנה ב'

מלמדנו רבנו, תורה שבכתב נקראת מים מפני שהמים יכולים לקבל כל מיני צבע, וכן מקראות התורה יכולים לקבל כמה מיני פרושים ובאורים. ובאמת הצבעים הם רבים כי בשחור תוכל לעשות כמה מדרגות וכן בירוק, , אך כללות המינים של הצבע המה נחלקים לארבעה חלקים, ולכן גם בתורה תמצא כן, דאף על פי שיש בה שבעים פנים ועוד יותר ויותר, עם כל זה בכללות נחלקת לארבע שהם: פשט, רמז, דרש, סוד. ולכך נמשלה למים, שהם יכולים לקבל כל מן צבע.

1. שאלה: אדם שצולה בשר ממה צריך להיזהר ?

תשובה: האש שואבת כל הדם הבלוע בבשר לכן לא צריך למלוח בשר שצלה אותו, אבל אם יש דם על החתיכה שפירש לפני הצליה הרי כאן הפעולה ההפוכה וטבע האש להבליע הדם בתוך הבשר לכן צריך להיזהר לשטוף הבשר מהדם שעליו .

2. שאלה: האם מותר לשים הבשר ישר על גחלים ?

תשובה: מותר מפני שכח האש תשאוב הדם גם באופן זה ואפילו מותר לצלות בשר על קרקע התנור שהוא גרוף מפני שחום החרס שבקרקע שורף הכל ולא חוששים שחוזר ובולע .

3. שאלה: מנהג ישראל לשים מעט מלח גם בצלית הבשר שצולה על האש מתי ישים את המלח ?

תשובה: צריך לשים המלח סמוך לצליה , לכן קודם ינעץ הבשר בשיפודין ואח"כ ימלח ומיד ישים על האש ולכן לא ימלח כמות גדולה שבנתיים יפרוש הדם בחוץ כדי שלא יבלע הדם על ידי הצליה .

4. שאלה: מה השיעור של צלית בשר שרוצה אדם לשלו אח"כ בתוך סיר ?

תשובה: אם רוצה לבשל אחר הצליה צריך להיזהר לצלות אותו צליה גמורה ולא מספיק חצי צליה כך היא דעת מרן , ואילו הרמ"א סובר שמספיק חצי צליה .

5. שאלה: האם גם בכבד שרוצה לבשלו אח"כ בסיר צריך צליה גמורה ?

תשובה: רבינו מציין שלמרות שיש שנהגו בכבד לצלותו חצי צליה כנראה שמחוסר ידיעה עשו דבר זהב אבל במקום חולי ניתו להקל .

6. שאלה: האם מותר לתת בצל בין חתיכות הבשר שצולה ?

תשובה: יש מתירין ויש מחמירין והמחמיר תבוא עליו ברכה .בהליכות עולם כתב שמותר לכתחילה ושכן המנהג.

7. שאלה: עד כמה ימים מועיל למלוח בשר על מנת שיוציא דמו ?

תשובה: בשר ששהה 3 ימים מעת לעט בלא מליחה נתייבש דמו ולא יצא עוד על ידי מליחה ואפילו אם יתנו אותו במים לכן התקנה היחידה שלו זה צליה ויש למולחו קצת לפני צליה .

8. שאלה: האם מותר לכתחילה להשאיר בשר ללא מליחה 3 ימים על מנת לצלותו אח"כ ?

תשובה: אין להשהות בשר על מנת לצלותו אח"כ כי חוששים שמא יבשלנו אך כבד וטחול מותר שהרי תקנתם רק בצליה .בהליכות עולם כתב שבשר קפוא שלא הומלח אפילו עברו עליו ימים רבים מפשירו ומולחו כדת ומותר הדבר וכן המנהג .

9. שאלה: המנהג להשהות הבשר במלח שעה לפני שמבשלו מה הדין אם שכח אותו כמה שעות במלח ?

תשובה: לכתחילה אסור להשהותו במלח 12 שעות שזה זמן פליטת כל צירו ובדיעבד מותר אפילו עבר מעת לעת ויותר .

10. שאלה: חלב שחלבו מהצאן ומראהו אדום מה דינו ?

תשובה: אם המראה אדום אסור מדין דם . וכתב בהליכות עולם שישהה החלב 24 שעות ואז יערה רק החלב הטוב בלי הדם.

שאלה למעיֵין : מדוע אסור לתת חתיכות לחם לקבל השומן והדם שיוצא מהבשר שצולה ?

שאלה למעיין מפרשת אחרי מות: האם ניתן למלוח בשר בקר עם בשר עוף ביחד ?

תשובה למעיין מפרשת אחרי מות : כן מותר הדבר ואין חוששים שאחד יבלע מהשני מכיוון ששוהה לפלוט הציר שבתוכו ולא בולע .

באורי תפילה
למינים ולמלשינים על תהי תקווה … וכל אויביך וכל שונאיך מהרה יכרתו ומלכות הרשעה מהרה תעקר וכו'. הכונה על הסטרא אחרא ( כוחות הטומאה ) שהם אויבי ה', שיכלו. והנה בכל השאלות והבקשות צריך להיכנע מאד, פן יהיו חטאיו מונעים את שאלתו, וכל שכן בברכה זו יחרד האיש וילפת פן יאמר ה' : איך תבקש על אויבי ושונאי שיאבדו האם יד ה' תקצר חס ושלום אלא אתה הוא בעוכרי שאתה מעכב על ידי ואתה נותן כח לעשות חיל לאויבי ושונאי במעשיך הרעים ודרכיך המקלקלים והרי זה דומה למי שבפיו ידבר למלך לשפוך חמתו על אויביו ושונאיו והוא נותן להם בר ולחם ומזון וכלי מלחמה להרים יד במלך ולגזול גנזי המלך על זאת ייכנע מאד וישוב אל ה'. (בית תפילה)

אורחות צדיקים
כתב רבינו יוסף חיים בלשון חכמים בימים של ספירת העומר צריך להרבות בהם בתחנונים ולהזהר ,בטבילה למתק הדינים במי החסד והזהר מאד מאד מכעס וקטטה ומחלוקת מבית ומחוץ ויראה אותות אהבה ורעות הן לבני ביתו הן לאנשים מבחוץ

וידוע כי סודות מצוה זו עמקו וגם רבו וירבה האדם בתחינה ובקשה בעת קיום המצוה הזאת .

מדת הניצחון אינה סובלת את האמת .היינו אדם שאינו חפץ לקבל דעת חבירו מחמת ניצחון , כלומר גאוה וכבוד מדומה ולא מחמת שמבין כי אין הצדק עמו , אדם זה אינו יודה על האמת . וגם אם יסבירו לו וישכנעו כמה פעמים לא יקבלנה ולא ישנה דעתו מחמת המידה הרעה שבו– מדת הניצחון . על כן מי שחפץ לדעת את האמת יסיר ממנו מדת הניצחון ואז בודאי יבין מדת האמת כראוי . ( מתלמידי הבעש"ט )

פלא יועץ – בענין הצער אין ראוי להצטער על שום דבר בעולם כי אם על צער השמים כי על הבלי עולם אין מקום להצטער כי הכל הבל . .. והביא משל לאב שרואה את בנו שהוא תינוק , שבונה בית מעצים קטנים וקש ושמח בהם ובא אדם וסתר בנינו והולך אל אביו וצועק מרה וחושב שהיה ראוי לאביו להרוג לאותו האיש , אבל אביו צוחק ואינו חושש כלל וידוע שצער בנו הוא הבל וריק . אלא שלפי דעתו וקוצר השגתו מצטער הרבה , כן הדבר הזה שהצער שמצטער האדם על עניני העולם הזה הכל הבל ורעות רוח . והצער שראוי להצטער על חורבן בית המקדש שנחרב בעוונותינו … וכן על מיתת הצדיקים שגדול צער השמים וכל המצטער על אבדן הצדיקים נמחלים עוונותיו.

לעילוי נשמת אילנה יוכבד בת אסתר

סיפורי צדיקים

שם הסיפור : עבדת בחינם ואתה אוכל בחינם הבלי העולם הזה ידוע שכל בני העולם עובדים ומשתדלים עבור פרנסתם ונידמה להם שרק מחמת השתדלותם הם חיים וקיימים ובאמת מקבלים פרנסתם רק מידו יתברך יתרומם ויתעלה.

פעם גרו בבניין שני עשירים אחד קמצן גדול ואחד מכניס אורחים ובעל צדקה גדול, פעם בא עני אחד אל הקמצן וביקש מימנו נדבה כדי שיוכל לשבור את רעבונו, אמר לו הקמצן הנה יש לי עצים שצריך לחתכם לחתיכות ובכן עבוד אצלי ואתן לך אח"כ לאכול עבור עבודתך עבד אצלו העני עבודה מפרכת וכשסיים עבדתו אמר לו שיפנה לבית שכנו העשיר הנדבן ושם יתנו לו שכר עבודתו הלך העני לתומו לבית הכנסת האורחים כי סבר שהעשיר שעבד אצלו משלם עבור אכילתו תכף היכנסו קיבלו העשיר הנדבן בכבוד גדול ונתן לו לאכול כדרכו באמצע האכילה שמע המכניס אורחים איך שהעני מתאנח ואומר אני עבדתי היום קשה שאלו הנדבן על עסק עבודתו וסיפר לו כל המעשה שעבד אצל השכן ושלחו תמורת עבודתו לאכול כאן, נענה לו הנדבן ואמר לו " רבי יהודי עבדת בחינם ואתה אוכל בחינם… " מכאן ילמד האדם ויקים מה שנאמר בפרקי אבות הוי ממעט בעסק ועסוק בתורה . שהרי הפרנסה מימנו יתברך.

כי לקח טוב נתתי לכם…

" אלה המצוות אשר יעשה אותם האדם וחי בהם "

פירש הרמב"ן ז"ל- " כפי שהאדם עושה את המצוות כך הוא זוכה לשכר וחיים עבורם "

ופירוש הדבר הרשע אם הוא מקיים איזה מצוה , הוא רוצה את השכר בעולם הזה . כאן מתמקדים כל מושגיו והוא אומנם זוכה לכך רואה את עולמו בחייו וזוכה לרוב עושר בגלל המצווה, ובעולם הבא מחכה לו חושך מוחלט . אדם בינוני יהודי רגיל מבקש לזכות בשתי העולמות חיים טובים בעולם הזה ועושר בעולם הבא, ואומנם כך הוא מקבל את שכרו מעט כאן והרבה שם בחינת " והקרן קיימת לו לעולם הבא" .

ישנם צדיקים שכל מעיינם ומבוקשם לזכות אך ורק לחיי העולם הבא ואינם רוצים לקבל מאומה בעולם הזה ואומנם דחוקים הם כאן ושכרם שלם שם . בחינת " ודע מתן שכרם של צדיקים לעתיד לבוא "

" וחי בהם " פירש רש"י -לעולם הבא . מעשה ברוכל אחד שהגיע לוילנא ונזדמן לביתו של הגאון מוילנא . הגאון קיבלו בסבר פנים יפות והרוכל שהתרגש שאל את הגאון האם יש לי עולם הבא ? שאלו הגאון : עולם הזה יש לך ענה לו הרוכל : כיצד יתכן שיש לי עולם הזה בעוד כל חיי אני עובד קשה לפרנסתי ואפילו מעט זמן לקיים מצוות אין לי ! אמר לו הגאון : ומה עולם הזה שכל כך אתה עמל עליו אין לך אותו ודאי עולם הבא שאינך עמל עליו בכלל כיצד יהיה לך ! ( נזר יוסף )

טעמים רבים נאמרו למיתת נדב ואביהוא ואחד מן הטעמים הוא שנכנסו למקדש שתויי יין (כמבואר בפרשת שמיני),ויש לתמוה מדוע נענשו הרי כתוב 'עבדו את ה' בשמחה' ונאמר 'ויין ישמח לבב אנוש' ובודאי שגם הכהנים שעובדים עבודת ה' צריכים להיות בשמחה ואם כן למה מנעה מהם התורה שתיית יין ? ברם מי ששמח בה' יתברך לא צריך להביע את שמחתו ביין, כי כשהשמחה היא אמיתית כלומר בה' יתברך גם בלעדי היין היא תהיה (רבי בונם מפשיסחא).

מצוותיך שעשועי

למה אין מברכים שהחיינו על ספירת העומר ?

הרדב"ז -לפי שעצם מצוה זו הכנה היא למצוות העצרת שבסוף ,וכשמגיע לחג השבועות השלים את המצוה ומברך שהחינו על החג והברכה עולה לכאן ולכאן .

מטה משה – וכן כתב האבודרהם : משום שהספירה אינה אלא לצורך הבאת ביכורים בעצרת שמא ישכח לספור יום אחד ונמצאת הברכה לבטלה .

הרשב"א – לפי שאין מברכין שהחיינו אלא על דבר שיש בו הנאה ושמחה כגון נטילת לולב שהוא בא לשמחה ותקיעת שופר לזכרון בין ישראל לאבינו שבשמים מקרא מגילה משום דחס רחמנא עלן ופרקינן ופדיון הבן לפי שיצא בנו מכלל נפל אבל ספירת העומר אין בה שום דבר לשום הנאה אלא לעגמת נפש לבית א- לקינו שיבנה .

עקידה – לפי שימי הספירה דוגמה לשבעת ימי הליבון שסופרת האשה להיטהר לבעלה ואף אנו סופרים שבעה שבועות נקיים שיקרבנו המקום לעבודתו לקבלת התורה וימי הריחוק שבינתיים ימים של צער הם ואיך נברך שהחיינו . ( ספר התודעה )

מצרים הוא בחינת יגיעת וטרדת הפרנסה שזה עיקר המרירות של העולם כמו שכתוב "וימררו את חייהם בעבודה קשה " וכו' שהסטרא אחרא ממררת את חיי האדם בעבודה קשה בכמה מיני יגיעות רבות בחומר ובלבנים ובכל עבודה בשדה הכל בשביל פרנסה והכל בא לאדם ע"י שאינו שומר את עצמו מכעס וחרון אף, שזה בחינת גם אכילת עץ הדעת שע"י זה נתקלקל ונפגם שפע העשירות שלו ונופל לעניות ודחקות וחיסרון פרנסה .והשפע העשירות נמשך הכל להסטרא אחרא דהיינו לעכו"ם והרשעים שהם בעצמם בבחינת כעס בחינת "כעסוני בהבליהם " וזה עיקר גלות מצרים וכן כל הגלויות בפרט הגלות הזה שכל השפע והעשירות הוא אצלם וישראל ניזונים בתמצית . ועל כן עיקר גאולת מצרים הייתה על ידי שהוציאו העשירות ממצרים כי זה העשירות של מצרים היה באמת של ישראל כי כל ההשפעות וכל העשירות וכל טוב יורד רק לישראל שבשבילם נברא ונתקיים הכל ,רק על ידי פגם ירדו לגלות מצרים .והראשון היה יוסף שנמכר במצרים על ידי פגם הכעס של שמעון ולוי שזה בחינת " כי באפם הרגו איש" וכו' ועל ידי זה גרמו שירד כל העשירות ממצרים ואח"כ בעת הגאולה חזר ושב העשירות למקומו ולשורשו הינו לישראל וזה בחינת אכילת מרור כי בזה שאוכלים מרור בליל פסח ממתיקין ומבטלים מרירת השעבוד של מצרים שהוא מרירת הפרנסה שנמשך מכעס שהוא בחינת העצבות ומרירות .

~oOoOoOo

שבת שלום ומבורך

בס"ד

דרשה לפרשת "קדושים" מאת מרן הראשל"צ הגאון המקובל כמוה"ר מרדכי אליהו ע"ה.

קדושים תשס"ח – 448 – הלכות ביקור חולים

הציבור מתבקש להתפלל לרפואתו של מרן הראשל"צ הרה"ג "מרדכי צמח אליהו בן מזל טוב" שליט"א

מתבקשים לקבל על עצמם לקרוא ספר תהילים אחד או כמה פרקי תהילים ולכוון לרפואת שלמה של מרן הראשל"צ.

 

 

הלכות ביקור חוליםמעלת ביקור חולים

היום אנחנו נלמד על מצוות ביקור חולים לרפואת מו"ר אבא שיחזור לאיתנו הראשון ויוסיף בריאות על בריאותו. וימשיך להפיץ אור ותורה בישראל. אכי"ר. השיעור הזה הוא סיכום של שיעורים קודמים שנתן מו"ר אבא כאן בקול צופיך. וריכזנו אותם כאן.

 

ביקור חולים – תיקון ספירת העומר

אנו נמצאים עכשיו בימי ספירת העומר ומצטערים על מותם של עשרים וארבע תלמידי רבי עקיבא שלא נהגו מספיק כבוד זה בזה. אחד הדברים הוא הנושא של ביקור חולים. כך מספרת הגמרא נדרים מ. "מַעֲשֶׂה בְּתַלְמִיד אֶחָד מִתַּלְמִידֵי רַבִּי עֲקִיבָא שֶׁחָלָה, וְלֹא נִכְנְסוּ חֲכָמִים לְבַקְּרוֹ, וְנִכְנַס רַבִּי עֲקִיבָא לְבַקְּרוֹ, וּבִשְׁבִיל שֶׁכִּבֵּדוּ וְרִבֵּצוּ לְפָנָיו – חָיָה. אָמַר לֵיהּ: רַבִּי, הֶחֱיִתָנִי! יָצָא רַבִּי עֲקִיבָא וְדָרַשׁ, כָּל שֶׁאֵינוֹ מְבַקֵּר אֶת הַחוֹלֶה, כְּאִלּוּ שׁוֹפֵךְ דָּמִים". ננסה לתאר את רבי עקיבא שמחזיק את הישיבה הגדולה בעולם עם 000, 24 תלמידים, והוא היה רבן של גדולי התנאים בכל הדורות, הלוא הם רשב"י ורבי מאיר ורבי יהודה וכו', איך יתכן שכשביקר את החולה התחיל לשטוף את הרצפה? ובאמת אומרים המפרשים שר"ע רצה ללמדנו את גודל המצווה שאפילו הוא עם כל גדולתו היה מסדר לחולה את ביתו. יש אומרים שגם אם לא יכל בעצמו לעשות כן, ישכור פועלים שיעשו את המלאכה. כי בגמרא כתוב בלשון רבים "שֶׁכִּבֵּדוּ וְרִבֵּצוּ לְפָנָיו". שרבי עקיבא הביא פועלים שיעשו את הדברים, והמלאכה נקראת על שמו. מזה ילמד כל אדם ולא ימנע מללכת לחולה לבקרו, ידאג לכל חולה, אם לא בגופו אז בממונו להיטיב לו במחלת. על פי זה כתב הרמב"ם (פי"ד מהלכות אבל ה"ד) "בקור חולים – מצווה על הכל אפילו גדול מבקר את הקטן, ומבקרין הרבה פעמים ביום, וכל המוסיף – משובח ובלבד שלא יטריח". "וכל המבקר את החולה כאלו נטל מחוליו והקל מעליו, וכל שאינו מבקר – כאילו שופך דמים".

 

ביקור חולים – והלכת בדרכיו

מהקדוש ברוך הוא למדנו מהי חשיבות המצווה שהלך לבקר את אברהם אבינו ביום השלישי למילתו בהיותו כואב "ובא הקב"ה ושאל בשלומו" (רש"י). הקב"ה לא ריפא את אברהם בביקור זה. שהרי אחר כך שלח אליו הקב"ה את המלאך רפאל לרפאותו. בכל זאת למדנו כי יש מצווה בביקור בפני עצמו. אף אם המבקר לא מרפא את החולה. למה? כי בביקור זה הוא מסייע. הוא מתפלל. הוא שותף בכאבו. הוא עימו בצרה. ומקיים מצוות "ואהבת לרעך כמוך" כדברי הרמב"ם לקמן. על זה אומרת הגמ' (סוטה י"ד ע"א) "ואמר רבי חמא ברבי חנינא, מאי דכתיב 'אחרי ה' אלקיכם תלכו, וכי אפשר לו לאדם להלך אחר שכינה, והלא כבר נאמר 'כי ה' אלקיך אש אוכלה הוא.-. אלא להלך אחר מדותיו של הקב"ה, מה הוא מלביש ערומים, דכתיב 'ויעש ה' אלקים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם, אף אתה הלבש ערומים. הקב"ה ביקר חולים, דכתיב 'וירא אליו ה' באלוני ממרא, אף אתה בקר חולים; הקב"ה ניחם אבלים, דכתיב 'ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלקים את יצחק בנו, אף אתה נחם אבלים; הקב"ה קבר מתים, דכתיב 'ויקבר אותו בגיא, אף אתה קבור מתים".

 

ביקור חולים – ואהבת לרעך כמוך

יש מחלוקת בין הרמב"ם לרבינו יונה האם ביקור חולים זו מצווה דאורייתא. לדעת הרמב"ם מצוות ביקור חולים היא מצווה דרבנן, אלא שנהפכה לדאורייתא בגלל "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ". וזה לשונו: "מצות עשה של דבריהם לבקר חולים, וכו' ואלו הן גמילות חסדים שבגופו שאין להם שיעור. אע"פ שכל מצות אלו מדבריהם, הרי הן בכלל ואהבת לרעך כמוך. כל הדברים שאתה רוצה שיעשו אותם לך אחרים, עשה אתה אותן לאחיך בתורה ובמצות". (הלכות אבל יד א)

לדעת רבנו יונה, כיון שבכמה מקומות חז"ל לומדים את המצווה הזו מ'ולדבקה בו'. שיש להדבק במדותיו של הקב"ה, וכשם שהוא מבקר חולים כך יש לנו לבקר חולים, עצם המצווה היא מצווה דאורייתא, ולא משום "ואהבת לרעך כמוך".

 

ביקור חולים – שכרה גם בעולם הזה

בדברי חז"ל יש דברים נוראים אודות מצווה זו. אנחנו אומרים כל יום בתפלה, "אלו דברים שאדם העושה אותם אוכל מפירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא, ואלו הן כיבוד אב ואם וגמילות חסדים וביקור חולים" וכו'. (שבת קכז ע"א וע"ב). מכאן ששכרה כל כך גבוה, שהקרן של מצווה זו נשאר לעולם הבא, ועדיין יש לה מספיק פירות כדי לאכול אותם בעולם הזה. עוד כתוב בגמרא (נדרים מ') "אמר רב, כל המבקר את החולה – ניצול מדינה של גיהנם, שנאמר (תהלים מא) "אַשְׁרֵי מַשְׂכִּיל אֶל דָּל – בְּיוֹם רָעָה יְמַלְּטֵהוּ ה'. ה' יִשְׁמְרֵהוּ וִיחַיֵּהוּ וְאֻשַּׁר בָּאָרֶץ וְאַל תִּתְּנֵהוּ בְּנֶפֶשׁ אֹיְבָיו". ואם ביקר מה שכרו? מה שכרו?!, כדאמר: ניצול מדינה של גיהנם. אלא מה שכרו בעולם הזה? "ה' יִשְׁמְרֵהוּ וִיחַיֵּהוּ וְאֻשַּׁר בָּאָרֶץ וְאַל תִּתְּנֵהוּ בְּנֶפֶשׁ אֹיְבָיו". ה' יִשְׁמְרֵהוּ – מיצר הרע, וִיחַיֵּהוּ – מן היסורין, וְאֻשַּׁר בָּאָרֶץ – שיהיו הכל מתכבדין בו, וְאַל תִּתְּנֵהוּ בְּנֶפֶשׁ אֹיְבָיו – שיזדמנו לו ריעים כנעמן שריפו את צרעתו, ואל יזדמנו לו רעים כרחבעם שחילקו את מלכותו". וכל זה מפני שדבק במידות של הקב"ה שנאמר בו: "ה' יִסְעָדֶנּוּ עַל עֶרֶשׂ דְּוָי כָּל מִשְׁכָּבוֹ הָפַכְתָּ בְחָלְיוֹ".

 

ביקור חולים – נוטל אחד מששים מהמחלה

הגמ' אומרת בעניין זה שמי שמבקר את החולה נוטל אחד מששים מחוליו. וזה לשון הגמ' (נדרים ל"ט ע"ב) "אמר רבי אחא בר חנינא, כל המבקר חולה – נוטל אחד מששים בצערו" שואלת הגמרא אם כן יבואו שישים ויקחו את כל המחלה. ומתרצת שכל אחד לוקח אחד משישים ממה שנשאר. ועוד מתרצת הגמרא שדווקא בבן גילו ולא כל אחד שבא לבקר. רמז לדבר מיוסף הצדיק שביקר את יעקב החולה. כתוב בו "הנה אביך חולה" "הנה" בגימטריה שישים. כשיוסף מבקר את אביו כתוב: "ויתחזק ישראל וישב על המטה" (בראשית מח,ב). "המטה" בגימטריה חמישים ותשע. שניטל ממנו אחד מששים מחוליו. שהרי הוא היה בן מזלו של אביו, כי בן זקונים הוא לו. מה הכוונה שהוא נוטל אחד מששים? צריך לומר שמקל עליו את החולי, וכמו שאומר הרמב"ם. "וכל המבקר את החולה כאילו נטל חלק מחליו והקל מעליו" (פי"ד ה"ד). אלא שהשו"ע כותב (יו"ד של"ה ס"ב) "אפילו הגדול ילך לבקר הקטן, ואפילו כמה פעמים ביום, ואפילו בן גילו". מדברי השו"ע משמע, שאין הכוונה שבן גילו נוטל אחד מששים מהחולה וזורקו מהעולם, אלא הכוונה היא שהוא נוטל אחד מששים מהחולי ומקבל את זה על עצמו במקומו. וזהו שהשו"ע כותב "ואפילו שהוא בן גילו". מאי 'ואפילו' שהוא כותב, אלא הכוונה שאפילו שאם הוא בן גילו הוא בעצם נוטל על עצמו חלק מהחולי, ואולי אדרבה יהיה פטור מהביקור, קמ"ל שגם באופן זה חייב במצות ביקור חולים. (עיין ב"מ דף ל' ע"ב). ולא יאמר אדם שהוא חושש לקבל אחד מששים מחוליו של החולה, כי אותו חלק מתבטל ביטול גמור ולא יהיה ניכר בו שום רושם כלל ועיקר (עיין לקול אליהו של הגר"א. ועיין באר הגולה אות ה').

 

ביקור חולים – לא רק בצדיקים או בעשירים

הגמרא אומרת (נדרים לט:) "אמר ריש לקיש, רמז לביקור חולין מן התורה מנין? שנאמר 'אם כמות כל האדם ימותון אלה ופקודת כל אדם' וגו'. מאי משמע, אמר רבא, אם כמות כל האדם ימותון אלה, שהן חולים ומוטלים בעריסתן ובני אדם מבקרים אותן, מה הבריות אומרים, לא ה' שלחני לזה". וקשה, למה הגמרא צריכה ללמדנו מצות ביקור חולים מתפילת משה על קרח, ולא לומדת זאת ממדותיו של הקב"ה שבא בעצמו לבקר את החולה? אלא, שמאברהם אבינו ע"ה לא היה אפשר ללמוד שיש מצווה לבקר כל חולה, והיינו אומרים שבגלל שאברהם אבינו היה אדם חשוב מאוד, בא הקב"ה לבקרו. ולא היינו יודעים שיש מצווה לבקר כל חולה, לכך הגמ' חיפשה ללמוד ממקומות אחרים שמהם ניתן יהיה ללמוד שיש מצווה לבקר כל חולים גם אם הם לא במעלה של אברהם. כמו שכותב רבי אליעזר פאפו בספרו פלא יועץ, שראה שקיימים בכמה שכונות וערים ומדינות שמחזיקים קופות מיוחדות לגמילות חסדים, וכל הָרָעֵב מקבל לחם, וכל הַצָּמֵא מקבל מים, ומלבישים ערומים ותומכים ביתומים וכדומה. אבל מי שחולה לא זוכה לביקור ולסעד אלא אם כן הוא עשיר, שאז כולם מבקרים אותו, אבל העני לא זוכה לביקור, ואפילו אם שוכבים באותו חדר העני והעשיר, פוסחים על העני ומבקרים את העשיר. ואת זאת רצתה הגמ' ללמדנו, שלא רק העשירים והחשובים זוכים לביקור, אלא אפילו בפשוטים מקיימים מצווה זו ללא שום הבדלים.

 

ביקור חולים – בממונו בגופו ובנפשו

אומר הרב בעל 'מעם לועז': צריך אדם לעזור לחולה בגופו, בממונו ובנפשו. ממונו – אם צריך רפואה ישלם ויביא לו רפואה. גופו – לרבץ ולנקות לפניו. נפשו – להתפלל על החולה. וסימנך "אשר מגן צריך בידך" (עי"ש חלק א' עמוד שמח, וכעין זה גם ב'פלא יועץ' ובשל"ה הקדוש). החלק במצווה שבגוף הוא בעשיית כל הדברים שיש בהם כדי לעזור לחולה, אם זה ברחצה של החולה, בשטיפת חדרו ובטיפול בבית, בישיבה עם החולה, בשיחה עמו וכדומה. והנה בימינו, בתי החולים שמורים ונקיים, וכבר יש אחיות ורופאים, יש הקפדה על הניקיון, החולים שוהים עד להחלמתם המלאה בתנאים שיש בהם כדי לעזור להחלמתם. ויש השואלים את עצמם מה התועלת בביקור החולים, ובמה ניתן לעזור לחולה בחלק המצווה שבגוף? ואפשר שבימינו העזרה שבגוף כמעט אינה קיימת בבית חולים, כי אם בביתו של אדם. אמנם גם בבית חולים אם רואים שאשתו או בניו של החולה יושבים לשמור עליו והם עייפים ותשושים. אם יציע להם לשמור במקומם כמה שעות – אין לך סעד וחסד גדול מזה לחולה ולמשפחתו. וכן אם אין לחולה ביטוח צריך לקיים בממונו – לעזור לו כספית. ובאמת בימינו עיקר המצווה בביקור חולים היא בתפילה על החולה, ולכן ראוי ללמוד את הלכותיה בדקדוק.

 

תפילה על החולה שתהא התפילה מפורשת ולא איחולים בלבד

כתוב ברמ"א בשולחן ערוך: "וכל שביקר ולא ביקש עליו רחמים, לא קיים המצווה". (שו"ע יו"ד סי' שלה ס"ד ברמ"א). שמא יאמר האדם די לי במה שאבא לבקר את החולה ולפטפט עמו בפטפוטי מלים בעלמא. אמנם יש בזה גם קצת מצווה שכן מסיח דעתו ממחלתו. אבל אין בכך קיום המצווה כדבעי. לכן צריך לומר בביקורו: "המקום יפקדך לשלום בתוך חולי ישראל" או "ריבונו של עולם רפא את החולה הזה בתוך כל שאר חולי עמך ישראל רפואה שלימה, רפואת הנפש ורפואת הגוף". או "הקב"ה ישלח לך רפואה שלמה". וההולכים לבקר את החולה ואומרים לו: "רפואה שלמה" "תהיה בריא" . לא קיימו את המצווה כראוי, אלא אם כן שכוונתם בזה לתפילה. וראוי לומר דברים מפורשים של תפילה כלפי שמיא.

 

יזהר בתפילה שלפניו, ששכינה על ראשו

מרן בשו"ע כותב (יו"ד סי' של"ה ס"ה) "כשמבקש עליו רחמים, אם מבקש לפניו – יכול לבקש בכל לשון שירצה. ואם מבקש שלא בפניו – לא יבקש אלא בלשון הקדש". וכך כתב בגמ' (שבת יב:) "אמר רבה בר בר חנה, כי הוה אזלינן בתריה דרבי אלעזר לשיולי בתפיחה פרש"י כשהיינו הולכים אחרי רבי אליעזר לבקר חולה, לפעמים היה אומר אמר 'המקום יפקדך לשלום', וזימנין אמר (בארמית) 'רחמנא ידכרינך לשלם'. ועל זה שואלת הגמרא איך עשה כן, והרי 'אמר רב יהודה לעולם אל ישאל אדם צרכיו בלשון ארמי'. ו'אמר רבי יוחנן כל השואל צרכיו בלשון ארמי אין מלאכי השרת נזקקין לו, שאין מלאכי השרת מכירין בלשון ארמי?' מתרצת הגמרא: שאני חולה, דשכינה עמו. ופרש"י שלחולה אין צורך שיזדקקו לו מלאכי השרת להכניס תפלתו לפנים מן הפרגוד. ששכינה עם החולה ממש. דאמר רב ענן אמר רב, מנין ששכינה סועד את החולה פרש"י סומך בתשות כחו, שנאמר (תהלים מא) 'ה' יסעדנו על ערש דוי', עכ"ל הגמרא. מכאן שאם הוא מתפלל לפני החולה, שאז השכינה עמו, יכול לבקש עליו רחמים בכל לשון שירצה, והיינו טעמא משום שהשכינה נמצאת שם ומתפלל ללא 'תיווך' של מלאכים. ומיכוון ששכינה עימו יש להזהר בתפילה שם ביתר שאת.

 

כל אדם יתפלל שמא תהיה אותה שעה עת רצון

רָבָא, יוֹמָא קַדְמָאָה דְּחָלַשׁ, אָמַר לְהוּ, לָא תְּגַלּוּ לְאִינִישׁ – דְּלָא לִיתְרַע מַזְלִי, מִכָּאן וְאֵילָךְ, אָמַר לְהוּ, פּוּקוּ אַכְרִיזוּ בְּשׁוּקָא, רָבָא חָלַשׁ – דִּסָנִי לִי לִיחְדִי, וּכְתִיב, (משלי כד) "בִּנְפֹל אוֹיִבְךָ אַל תִּשְׂמָח, וּבִכָּשְׁלוֹ אַל יָגֵל לִבֶּךָ, פֶּן יִרְאֶה ה' וְרַע בְּעֵינָיו, וְהֵשִׁיב מֵעָלָיו אַפּוֹ". וּדְרָחִים לִי – לִיבָּעִי עָלַי רַחֲמִים. תרגום: רבא כשהיה חולה היה אומר שביום הראשון של מחלתו לא לגלות לאיש שלא ירע מזליה. מכאן ואילך היה אומר שיפרסמו ברבים את מחלתו. אם חלילה יש מי ששונאו – שישמח. ויתקיים בו "בִּנְפֹל אוֹיִבְךָ אַל תִּשְׂמָח, וּבִכָּשְׁלוֹ אַל יָגֵל לִבֶּךָ, פֶּן יִרְאֶה ה' וְרַע בְּעֵינָיו, וְהֵשִׁיב מֵעָלָיו אַפּוֹ". ומי שאוהב אותו יתפלל בעדו ויתרפא. ובאמת זה לימוד גדל שחכם גדול כמו רבא צריך שיתפללו עליו אחרים שבודאי חלקם אינו במעלתו. כי אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורין. ועוד כי אינך יודע מי תפילתו תשמע, כמו שמופיע בגמרא תענית כמה וכמה סיפורים על בעלי מעשים שתפילתם היתה נשמעת ביותר. ועוד אומרת הגמ' (מגילה ט"ו ע"א) "ואמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא, אל תהי קללת הדיוט קלה בעיניך, שהרי אבימלך קלל את שרה הנה הוא לך כסות עינים, ונתקיים בזרעה – ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו". ואם קללת הדיוט פועלת בודאי גם ברכתו של ההדיוט יכולה לעשות רושם. ולכן אם אדם רואה מישהו בור ועם הארץ בא לברכו, לא יזלזל בברכתו חלילה. על זה אומר הרא"ש (נדרים שם) "שבזמן שנכנס האדם לבקר את החולה אשרי משכיל אל דל, ומבקש עליו רחמים, ואפשר שעת רצון היא ומבקש עליו רחמים". לפי דברים אלה אין להקל כלל גם בברכת ההדיוט, שכן פעמים בא לחולה ומתפלל עליו והוא קולע לעת רצון. וגם האדם עצמו לא יאמר על עצמו מי אני ומה אני. ויש לו להתחזק בתפלה על החולה, ולא ימעיט בערכו, שמא תפלתו תתקבל.

 

בתפילה לפניו – אין צורך להזכיר שמו

אומרת הגמ' (ברכות לד.) "אמר רבי יעקב אמר רב חסדא, כל המבקש רחמים על חבירו אין צריך להזכיר שמו, שנאמר 'אל נא רפא נא לה', ולא קמדכר שמה דמרים". רואים שמשה רבנו לא הזכיר את שמה של מרים בפירוש. על זה אומרים האחרונים, (הגר"א, המ"א, הבא"ח כולם בדעה אחת) שכל זה הוא דווקא אם החולה בפניו. אבל אם החולה לא בפניו, בודאי שצריכים להזכיר את שמו, שאם לא כן לא ידוע על מי מתפלל.

 

שמו ושם אמו או שמו ושם אביו

הזוהר הקדוש אומר שלומדים מהפסוק 'אני עבדך בן אמתך' שצריך להזכיר את שמו ואת שם אמו בשעה שמתפללים עליו, ולא יזכיר את שם אביו. וז"ל הזוהר (בראשית פרשת לך לך דף פ"ד ע"א) "והושיעה לבן אמתך" וכי לא הוה בריה דישי איהו עד דאיהו אמר בשמא דאמיה ולא בשמא דאבוי? אלא הא אוקימנא דכד ייתי בר נש לקבל מלה עלאה לאדכרא, בעי למהך במלה דאיהו ודאי, ועל דא אדכר לאמיה ולא לאבוי". וכך מובא בגמרא (שבת ס"ו ע"ב) "אמר אביי, אמרה לי אם, כל מנייני – בשמא דאימא". ופרש"י כל לחישות וכו' בשמא דאמא – פלוני בן פלונית". וכך נוהגים הספרדים בין באזכרה ובין ברפואה או בתפילה על פרנסה להזכיר את שם האמא. אצל חלק מהאשכנזים נוהגים באזכרות להזכיר את שם אביו. אבל בבקשת רפואה אומרים שם אימו דכתיב 'הושיעה לבן אמתך'. ויש הנוהגים להזכיר גם את שם אביו וגם שם אמו, כגון שאומר ראובן בן יעקב ולאה, באופן זה לית לן בה כל כך, ויש בזה 'חצי נחמה' מהנוסח המקובל.

 

כיצד יזכיר את אביו או את רבו המופלגים בחכמה?

מה יעשה אדם שרוצה לברך את אביו שהוא רב חשוב, או שהולך לבקר את רבו שהוא חולה והוא גאון גדול. אם יתפלל עליו בנוסח של 'מי שברך אבותינו אברהם יצחק ויעקב וכו', הוא ישלח רפואה שלמה לרבי מורי הגאון הגדול פלוני בן פלונית, או כשמתפלל על אביו מפליג בשבחים על אביו מאוד, האם שפיר קא עבד? נראה לומר שאין זה נכון לעשות כן, אלא יאמר: "שלח רפואה שלימה למורי רבי, או לאבי מורי", ואם הם לא לפניו יאמר שמם ותו לא. והטעם מפני שאין גבהות לפניו יתברך, ואין להפליג בשבחים, ואדרבה כשמתפללים על חולה צריכים לומר עבדך אבי, או עבדך רבי, או עבדך פלוני, ותו לא. וכתב החיד"א שלפעמים בני אדם מוסיפים על אדם שבחים שאין בהם ממש, ועלולים בכך לגרום שיבדקו בשמים בספריו לראות אם יש אמת בדברי המתפלל, ורק קטרוג יצא מזה. לכן יעשה כדלעיל.

 

תפילה על איש ועל אשה

כשמתפלל על איש יאמר: "ברמ"ח אבריו ושס"ה גידיו". וכשמתפלל על אשה יאמר: "ברנ"ב אבריה ובשס"ה גידיה" כדברי המשנה והרמב"ם. להתפלל על חולה בתוך שאר חולי ישראל זה לשון מרן בשו"ע (יו"ד של"ה ס"ו) "יכלול אותו בתוך חולי ישראל, שיאמר 'המקום ירחם עליך בתוך חולי ישראל'. וכתוב בזוהר הקדוש, ומובא עניין זה גם בבית יוסף, שהטעם שצריך לכלול אותו בתוך חולי ישראל כמו בכל תפילה. שתפילת רבים נשמעת. "שמתוך שכולל עם האחרים תפילתו נשמעת בזכותן של רבים".(רש"י שבת יב). לומדים זאת מהשונמית כשראה אלישע הנביא שהשונמית עשתה לו עליית קיר ובה מטה ושולחן ומנורה, רצה לגמול לה טובה על כך, ושאל אותה אם יש לה דבר אל המלך, מלכו של עולם. מלך מלכי המלכים, או בפני המלאכים. אבל היא סירבה שיזכיר אותה בפני עצמה, ועל כן אמרה לו 'בתוך עמי אנכי ישבת'. דהיינו שבקשה להתפלל עליה בכלל כל ישראל. האשה השונמית למדה אותנו שאין לבקש על אדם לבדו, לפי שאז יבדקו אחר מעשיו בשמים, ושמא יהיה עליו קטרוג? על כן יש להתפלל בתוך שאר החולים כולם כדי שלא יהיה קטרוג כלל, שכך הוא הכלל שכשיש קהל גדול לא בודקים במעשיו של כל אדם בפרט.

 

תפילה על חולה שלא ליד מיטתו

תפילה על חולה ליד מיטתו מועלת בגלל ששם נמצאת השכינה. (שו"ע יו"ד סימן של"ה ס"ג) "המבקר את החולה לא ישב ע"ג מטה ולא ע"ג כסא ולא ע"ג ספסל, אלא מתעטף ויושב לפניו, שהשכינה למעלה מראשותיו". אמנם תפילה מועלת גם בחדר החיצון, בקברי צדיקים או בכל מקום אחר. ולכן אם אדם לא יכול להיות ליד מיטתו של החולה – יתפלל במקום שנמצא. ויכול להתפלל בתפילת י"ח או בכל רגע ומקום שנמצא בין ביחיד ובין בציבור.

 

תפילה על חולה בתפילת העמידה

חז"ל אומרים שתקנו את הברכות של תפילת שמונה עשרה בסדר מסויים, ולכל ברכה יש מקום מיוחד. אנו אומרים "רפאנו ה' ונרפא". על ספך הפסוק בירמיה (יז יד) "רְפָאֵנִי ה' וְאֵרָפֵא הוֹשִׁיעֵנִי וְאִוָּשֵׁעָה כִּי תְהִלָּתִי אָתָּה". שואל מרן הב"י למה שינו את הפסוק מלשון יחיד ללשון רבים? ועונה כי זו מידתה של תפילת י"ח. לכן חותם בברכה זו "רופא חולי עמו ישראל". עם זאת כתוב בשו"ע (סי' קי"ט סעי' א'): "אם רוצה להוסיף בכל ברכה מהאמצעיות מעין הברכה מוסיף. כיצד? היה לו חולה מבקש עליו רחמים בברכת רפאנו,, ובשומע תפילה יכול לשאול כל צרכיו שהיא כוללת כל הבקשות". והטעם הוא כיוון שכבר ביקש על כלל ישראל. יכול לבקש על חולה פרטי. וכל זה דוקא בברכות האמצעיות, אבל בשלוש ברכות ראשונות ושלוש אחרונות, אין מוסיפין כלל. וכתוב בשלמי ציבור: "אם רוצה להוסיף בתפילת 'רפאנו' יכול לומר 'יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שתרפאני רפואה שלמה רפואת הנפש ורפואת הגוף, כדי שאהיה חזק בבריאות גוף ונשמה לקיום תורתך הקדושה, בא"י רופא חולי עמו ישראל", עכ"ל (עיין בכה"ח סי' קט"ז ס"ק ג'). והוסיף: אם רוצה להתפלל על שום חולה יאמר בתפילה 'רפא נא לפלוני בן פלונית רפואה שלמה בתוך שאר חולי עמך ישראל'. והמתפלל לפניו (לפני החולה) אין צריך להזכיר את שמו. אמנם חכמי המקובלים כתבו כי גם בתפילות האמצעיות לא יוסיף, בתפילת רפאנו או בשאר בקשות. ובברכות אלו רק יכוון במחשבתו על חולים פרטיים או צרכיים פרטיים. ובשמע קולנו יתפלל עליהם במפורש. (כה"ח קיט ס"ק א' וס"ק ג')

 

איך מתפללים על חולים בשבת?

הרב פלא יועץ במערכת ביקור חולים, והרב בעל שדה חמד במערכת חולה, וגם בעל כרם חמד בהלכות ביקור חולים מתייחסים לאלו שהולכים לבקר חולים בשבת, כיון שבימות השבוע אין להם זמן לכך. ופעמים שבאים הרבה אנשים לבקר חולים בשבת וצריך להזהר לא להכביד על החולים. ואומר המ"ב על זה (או"ח רפ"ז ס"א) "אמרינן בגמרא בקושי התירו לנחם אבלים ולבקר חולים בשבת. וע"כ, לא יפה עושין אותן שכל ימי השבוע אין הולכין רק בשבת וכו' דמצטער ומעורר הבכי דאסור בשבת". ואומר הבה"ל שאם לא הלך ביום חול, ויש לחולה שמחה בביקורו, ילך בשבת. וכשבאים לבקר בשבת צריכים לדעת שאין אומרים לחולה בשבת: "שה' ישלח לך רפואה שלימה" אלא "שבת היא מלזעוק, ורפואה קרובה לבא". (שו"ע או"ח סי' רפ"ז ס"א ויו"ד שם ס"ו) ויש מוסיפים "ורחמיו מרובים ושבתו בשלום". אך אומר הרמ"א שלא נהגו להוסיף כן. ביום שבת כשאני עושה 'מי שברך' לחולים, אני אומר "מי שברך" וכל אחד מהקהל מזכיר בלחש שם החולה שיש לו. וצריך הקהל לזכור כי מהדין, בשבת מתפללים רק על חולה ממש, אפילו שאין בו סכנה. ולא על מי שיש לו מיחוש בעלמא. וכן צריך לומר בשבת 'שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבא'.

 

איך עומדים לפני החולה?

כתוב ברמב"ם (פרק י"ד מהלכות אבל הלכה ו) "הנכנס לבקר את החולה,,, אלא מתעטף ויושב למטה ממראשותיו ומבקש עליו רחמים ויוצא". וכנראה שהיו נוהגים בזמנם להתעטף בטלית או בכיסוי על ראשם. והיו עושים כן כי שכינה למעלה מראשותיו של החולה. (שבת יב:) שנאמר "ה' יסעדנו על ערש דוי". ובימינו שאין נוהגין כן. צריך לשבת לפני החולה באימה ויראה לדעת כי שכינה עימו. ולא לדבר שם דברים בטלים או דברי איסור ח"ו. עם זאת יזהר אדם לא להבעית את החולה במחשבות אלו. רק ישים אל ליבו להרהר בתשובה, שיראה מה סופו של האדם. ויאמר דברים שמחזקים את ליבו של החולה.

 

לבקש מחכם שיתפלל על החולה

מספרת הגמרא (ברכות ל"ד ע"ב): "מעשה ברבי חנינא בן דוסא שהלך ללמוד תורה אצל רבן יוחנן בן זכאי, וחלה בנו של רבן יוחנן בן זכאי. אמר לו: חנינא בני בקש עליו רחמים ויחיה. הניח ראשו בין ברכיו ובקש עליו רחמים וחיה. אמר רבי יוחנן בן זכאי אלמלי הטיח בן זכאי את ראשו בין ברכיו כל היום כולו לא היו משגיחים עליו. אמרה לו אשתו: וכי חנינא גדול ממך? אמר לה לאו, אלא הוא דומה כעבד לפני המלך, ואני דומה כשר לפני המלך". וגם בדורינו ראינו את כוח התפילה בגדול של הבבא סאלי. שנקרא כך בגלל כח התפלה שהיה לו (סאלי מל' תפלה) והיה יכול לומר זה חי זה מת, זה בריא וכו'. ומנין כוחו הגדול? מהכוונה ומהטהרה. ופעם עמד הבבא סאלי בתפלה במרוקו, ובאו פורעים ערבים וירו יריות לעבר בית הכנסת. כל הקהל ברחו, אך הוא נשאר עומד להתפלל. כשסיים 'עושה שלום' לא מצא הרב אף אחד בבית הכנסת ויצא החוצה לחפשם. כשראה את כולם בחוץ, שאל אותם להיכן הלכתם? אמרו לו: וכי לא שמעת את היריות? אמר להם הבבא סאלי: לא שמעתי כלום. אמרו לו לידך יש כדור רובה תקוע בקיר לידך. ומרוב שהיה שקוע בתפילתו לא הרגיש במתרחש סביבו. לכן כתב הרמ"א (סי' של"ה סעי' י'):יש אומרים שמי שיש לו חולה בביתו, ילך אצל חכם שבעיר שיבקש עליו רחמים". שנאמר: 'חמת מלך מלאכי מוות ואיש חכם יכפרנה' (משלי ט"ז). (בבא בתרא קטז.) וכן נהגו לברך חולים בבהכ"נ, לקרא להם שם חדש, כי שנוי השם קורע גזר דינו". אחר כך ילך לרופא.

 

יהי רצון לפני הליכה לרופא ולפני נטילת התרופה

ולמה מקדים ללכת לחכם? כדי שילמד את החולה לומר תפילה לפני הריפוי: "יהי רצון מלפניך ה' אלוקי ואלוקי אבותי שיהיה עסק זה לי לרפואה ותרפאני רפואה שלמה ברוך רופא חולים, כי אל רופא חינם ונאמן אתה" (עיין ברכות דף ס' ע"א ושו"ע סי' ר"ל סעי' ד' ולמש"ב וכה"ח שם). ואין צורך שבכל יום יבואו חולים לחכם שיברכם, אלא החכם מכוון בברכת "רופא חולי עמו ישראל" על כל החולים, ובשבת מכוון כשאומר "רופא חולים" בברכת מחיה המתים. (עיין שו"ע או"ח סי' ר"ל סעי' ד' ולכה"ח ולמש"ב שם). ויש אומרים שהפסוק שאומר "ישלח דברו וירפאם וימלט משחיתותם" (תהלים קז, כ), מכוון גם על הרופא שלא יטעה ולא יכתוב מרשם שגוי לחולה, שדעתו על חולה אחר. לכן צריך להתפלל שתהיה רפואה זו לרפואתי. גם הרופא חייב להתפלל בכל יום שלא יטעה ושיהיה שקול בעבודתו וירפא כדבעי. והרמב"ם חיבר נוסח תפילה לרופאים.

 

תענית יחיד על חולה

אומר הרמב"ם (תענית א' ט'): שלא רק ציבור צריכים להתפלל ולזעוק. "וכשם שהציבור זועק ומתפלל כך כל יחיד ויחיד צריך להתפלל על כל צרה שלא תבוא לו". ולא רק להתפלל אלא גם להתענות וכך אומר השו"ע בשני מקומות (תקס"ט, ותקע"ח) "כשם שציבור מתענין ומתפללין על צרתן, כך כל יחיד ויחיד מתפלל ומתענה על צרתו. כיצד? היה לו חולה או תועה במדבר או חבוש בבית האסורין צריך להתענות ולבקש רחמים בתעניתו".

 

גם תפילה של ילדה פועלת נפלאות

אומרים חז"ל: "ויקח לו כלב את אפרת" (דבה"י א ב, יח) אפרת זו מרים, ולמה נקרא שמה אפרת? שפרו ורבו ישראל על ידה. שפרו ורבו? מה היא עושה להם? היא הרי רק המיילדת. אומרים חז"ל: בדרך כלל בלידות יש סיבוכים הן מחולשת האם הן מחולשת הולד. ובפרט שהנשים היו בין אלה שעבדו עבודת פרך גם בתקופת ההריון וסביר שילדו ילדים פגומים. כמו כן היו הרבה נשים שהיו להן סיבוכים בשעת לידה. מחולשה וכן ממה שיולדות ששה בכרס אחת. כשראו שפרה ופועה שהאם במצב קשה או שהעובר מת במעיה או נולד פגום, מחוסר אבר, היתה פועה עומדת ואומרת: אם יצא הילד לא בריא, מה יגידו הנשים העבריות? שאנחנו ח"ו שמענו לגזירת פרעה. שאנחנו ח"ו עשינו אותו עיוור, חיגר וכו' איך אפשר?

לכן היתה פועה צועקת רבש"ע שלח רפואה שלימה לילד הזה, והקב"ה שמע לתפילתה נמצא שעל ידה פרו ורבו ישראל. "ותחיינה את הילדים". אומרים חז"ל ותחיינה "את" אלו האמהות, "הילדים" ילדים ממש, שהתפללו על היולדת ועל הנולדים. והיו מספקים להם מים ומזון.

 

הנהגות בביקור חולים

הליכה לחולה – חלק מהמצווה

יתרו אומר למשה רבנו בין יתר הדברים "והודעת להם את הדרך ילכו בה" וכו'. ודרשו חז"ל בב"מ "את הדרך – זו גמילות חסדים, ילכו – זה ביקור חולים". מכאן לומד ה'פרישה' כותב שהעיקר היא הליכה ולא על ידי שליח וכמובן לא ע"י טלפון.

 

באיזה שעות מבקרים את החולים?

כותב מרן בשולחן ערוך: (שם ס"ד) "אין מבקרין החולה בג' שעות ראשונות של יום, מפני שכל חולה מיקל עליו חוליו בבקר, ולא יחוש לבקש עליו רחמים. ולא בג' שעות אחרונות של יום, שאז מכביד עליו חוליו ויתייאש מלבקש עליו רחמים". לדבריו נועדו שעות הביקור לגרום למבקר להתפלל יותר טוב. שאם בא בבוקר והחולה נראה רענן וטוב – לא יבוא להתפלל עליו. ואם יבוא בלילה ויראה אותו מסוכן, יתייאש מההחלמה שלו ולא יבא להתפלל עליו בכוונה. על כן הטוב הוא שיבא בשעות הצהריים, שאז יבא להתפלל עליו בכל מצב. הרמב"ם כותב שהסיבה שבגללה לא באים לבקר בשעות הבוקר והערב היא בגלל שבשעות אלו מתעסקין בצרכי החולה, ואם יבקר את החולה באותן שעות, יבא להפריע בטיפול שמגישים לו. "ואין מבקרין את החולה לא בשלש שעות ראשונות ביום, ולא בשלש אחרונות, מפני שהן מתעסקין בצרכי החולה". החיד"א והכסף משנה ביארו על הרמב"ם שידע הרמב"ם בחכמת הרפואה שהיתה לו, שהחולה בבוקר ובערב אמנם זקוק לביקור, אבל מאידך נמנעת ממנו עזרה שרגילים להגיש בבוקר ובערב. ולפי זה יש להיזהר לא לבקר חולה בשעות שזה מפריע לרופאים או לחולה עצמו. ובאמת היום בבתי החולים יש שעות ביקור חולים מסודרות, וגם בשעות הביקור – אם יראה שביקורו מפריע לחולה זה או לחולה אחר, יסיים ביקורו במהרה. וכך כתב הברכי יוסף שאין העיקר בוקר וערב אלה שעות שמפריע בהם לחולה.

 

יציאה מהחולה – חלק מהמצווה

אחד המפרשים על הרמב"ם כותב על דרך ההתנהגות בשעת ביקור החולים, והוא שבא לפניו ומתעטף בטלית, "ויושב למטה מראשותיו ומבקש עליו רחמים ויוצא" (רמב"ם הלכות אבל פי"ד הלכה ו'). וצריך להבין, לשם מה כתוב שצריך לצאת, וכי ישאר שם לנצח? אלא שפעמים היציאה מהחולה היא מצווה כמו הביאה אליו.

הנה, כשמבקרים חולה, המטרה היא לחפש דרך כיצד לעודד אותו, ולא חלילה להפריע לו. לפעמים הביקור מכביד על החולה, שמא ראשו כבד עליו באותה שעה, או שמא נצרך הוא למנוחה, הנה במצב שכזה צריך לשים לב ולהרגיש במצבו של החולה, ולא להאריך בביקור, אלא לברכו ולהתפלל עליו לרפואה שלימה, ולסור ממנו מיד, והיציאה ממנו יש בה גם כן כדי לעודד אותו ולהחלימו. לכן הרמב"ם כותב 'ובלבד שלא יטריח'. בספר מעיינה של תורה כתוב על פי הגמ' שאומרת שמה שכתוב "ואת הדרך אשר ילכו בה" – זהו ביקור חולים. והוא כותב שם שהוא שמע מכמה רבנים ביאור, שלפעמים יש חולה, שמחמת חוליו לא יכול לדבר עם אף אחד, ולא יכול לסבול את עצמו, והוא מתפתל ביסוריו. במקרה זה, אין הוא מסוגל לקבל אורחים ולדבר אתם, שכן אין לו כח לדבר אתם, וגם אין לו עצבים לכך. זהו אשר ילכו, שבמצב זה, ההליכה מהחולה, לבל ישאר אצלו במדה ויפריע לו, היא גם מצות ביקור חולים. כלומר, שבמצווה מונח כל מה שעשוי להועיל לו, ואם בדידותו טובה לו, לא יטריח עליו, וילך ממנו ויקבל שכר על הליכתו. ובאמת השו"ע כותב (שם סעיף ח) "אין מבקרין לא לחולי מעים ולא לחולי העין ולא לחולי הראש. וכן כל חולי דתקיף ליה עלמא וקשה ליה דיבורא אין מבקרין אותו בפניו, אלא נכנסין בבית החיצון ושואלין ודורשין בו אם צריכין לכבד ולרבץ לפניו, וכיוצא בו, ושומעין צערו ומבקשים עליו רחמים".

 

בא לבקר חולה ממרחק, והוא ישן

פעמים קורה שבאים קרובים או חברים לבקר חולה ממרחק, ובשעה שמגיעים אליו, החולה ישן. צריך לדעת שאין שום היתר להעיר את החולה רק בשביל שרוצה המבקר שידע החולה שהוא הגיע אליו, אלא אם רואה שהוא ישן ואינו יכול להמתין זמן מרובה, יכתוב לו פתק שהיה במקום לבקרו, ולא רצה להפריע לו משנתו, ויוסיף ויכתוב שהוא מתפלל עליו כדין, וכי הוא מאחל לו שהקב"ה ישלח לו רפואה שלימה – ובזה יצא ידי חובתו. ויזהר בזה מאוד כי גזל שינה אין להשיב.

ויחשוב המבקר שמא לא יוכל החולה שוב לישון, ושמא שינה זו תביא לו מזור ומרפא, מנוחה והקלה. ועוד, שמא החולה לא ישן בלילה או שעות רבות מחמת חוליו, ואין להעירו משנתו כלל, ואדרבה עזרתו בשנתו היא היא המצווה במצב זה. וידע האדם שבמצב זה שהוא רואה את חברו בחוליו, הוא מתעורר לבקש עליו רחמים ביתר שאת, יצא לפרוזדור ויבקש עליו שתהיה לו רפואה שלימה.

 

הודעה מוקדמת בדבר הביקור המתוכנן

הגמרא אומרת (מסכת נדה דף טז:) "אמר רבי שמעון בן יוחאי ארבעה דברים הקדוש ברוך הוא שונאן ואני איני אוהבן: הנכנס לביתו פתאום ואין צריך לומר לבית חבירו וכו'" ואפילו בביתו של אדם צריך אדם לדפוק על הדלת, להודיע על בואו. דבר זה נכון גם בביקור חולים בבית חולים, אף שהוא כאילו מקום ציבורי. ראוי להודיע לאדם שמבקרים אותו על הביקור הצפוי. ויש בהנהגה זו גם דרך ארץ, וגם נתינת הרגשה טובה לחולה. והעניין הוא שיש לקחת בחשבון שמא בשעה שמגיעים לבקר את החולה, אין החולה במצב נוח לקבל את פני הבאים, שמא הוא לבוש בפיז'מה ואין לו מזה נעימות, או שמא החדר והמטה אינם מסודרים; הנה במצב זה אין משום ביקור חולה אלא בזיון לחולה. ובודאי מי שמבקר את אשתו או את אימו בבית חולים ובחדר ישנן נשים אחרות. צריך לדפוק על הדלת לבקש רשות, כדי שלא יפגע בצניעותן של נשים אחרות. חלילה.

 

לא לשבת מעל מיטתו ולא מראשותיו של חולה

כתוב בשו"ע (יו"ד סי' שלה ס"ג): "המבקר את החולה לא ישב ע"ג מטה ולא ע"ג כסא ולא ע"ג ספסל, אלא מתעטף ויושב לפניו, שהשכינה למעלה מראשותיו. הגה – ודוקא כשהחולה שוכב על הארץ, דהיושב גבוה ממנו, אבל כששוכב על המטה מותר לישב על כסא וספסל וכן נוהגין". בזמנם לא היו ישנים על גבי מיטות אלא היו שוכבים על שטיחים או על גבי מזרנים על הארץ, ועל כן צריך לשבת בגובה של החולה, שלא יהיה החולה על הארץ והוא "מתנשא" מעליו על גבי כסא או מטה. אבל בימינו שכל החולים שוכבים על מטה, מותר לשבת על כסא, ובלבד שהכסא לא יהא גבוה מהמיטה. על פי הקבלה יש להשתדל שלא לעמוד לא מראשותיו ולא ברגליו של החולה. שאם חולה זה יקום בסופו של דבר מחוליו ויחיה, אזי השכינה נמצאת בראשו. ואם חולה מסוכן זה גוסס והגיע ל"ע זמנו להפטר מן העולם, הרי שמלאך המות נמצא ברגליו של החולה. ומה לו לעמוד שם? על כן טוב שיעמוד באמצע המטה. ואמנם, יש לנהוג בחכמה, שאם למשל בא אדם לבקר את החולה ואין לו מקום לעמוד שם, כגון שכבר נמצאים שם מבקרים או שיש איזה דבר שמפריע לו לעמוד באמצע, לא יזיז משום כך את כולם, כדי שיוכל לעמוד באמצע. ועל זה נאמר 'הולך תמים הולך בטח', ויוכל לעמוד איפה שיש מקום, ואפילו בראשו או ברגליו.

 

לא לבקר את בית החולים

אלא שיש לומר לאותם האנשים, שחלקם בעזרה לחולה הוא בכך, שיזהרו שלא לתת עצות. וכונתנו לכך שיש לצערנו חברים או קרובים ההולכים לבקר חולים, ועלולים רק להזיק לו בדיבוריהם. יושבים אותם מבקרים ודנים אתם אודות הבית החולים ששוהים בו אם הוא מתאים וטוב למחלתם, אם הרופאים שמטפלים בהם מתאימים ומומחים, ומוסיפים כאב על צערם באומרם שמוטב היה להם אילו היו הולכים לבתי חולים אחרים או שהיו מטופלים בידי רופאים אחרים, ועוד עניינים כאלו שיש בהם כדי להוציא את החולים משלוותם ומדעתם. ויש לדעת מה לומר לחולים בזמן שהותם בבית החולים, ובתקופת טיפולם בידי רופאיהם; מתי ואיך, כדי שלא להזיק להם כלל. ומיהו, אם יודעים הקרובים או המבקרים בוודאות שאין להם סיכוי להתרפאות כלל באותם תנאים שהחולה נתון בהם, או בידי אותם רופאים שמטפלים בהם, בכל אופן צריך שידעו כיצד לומר את הדברים בצורה נכונה ועדינה, כגון שיאמרו להם שגם במקומם טוב, רק במקום אחר טוב יותר, וכן על זה הדרך.

 

ביקור חולים של כהן בבית חולים

כהן שרוצה לבקר בבית חולים ומסופק אם יש שם טומאה – אם לצורך רפואי יכול להכנס. אם נכנס לבקר חולים – אסור לבקר, אלא אם כן התברר לו על ידי רב בית החולים שאין שם טומאה בשעה זו.

 

סגולות לרפואה

מותר לתת צדקה לרפואה

יש דברים שהקרן הוא לעולם הבא, אבל הפירות אוכל אותם כבר בעולם הזה. אדם יכול לבקש מהקב"ה, רבונו של עולם, בזכות הצדקה שעשיתי שיהיה לרפואה שלימה לפלוני, ולהצלחה לפלוני. ולכאורה איך יכול לעשות דבר כזה, הרי לא משמשים את הרב על מנת לקבל פרס, ואיך מבקש שכר על המצוות בהאי עלמא?

אלא, אומרים ה'בן איש חי' והחיד"א שלא ראו אחד את השני וכוונו לאותו עניין. שאם יש אדם שבנו חולה, ואומר אני נותן עשרים שקל וכדומה כדי שיהיה בריא, זה לא תופס וזה לא שווה. אבל אם נותן צדקה ואומר אני מוסיף על מה שאני נוהג לתת כדי שיהיה בריא וכדומה, זה טוב. שנאמר "צדק צדק תרדוף, למען תחיה וירשת את הארץ".

 

שנים מקרא ואחד תרגום – סגולה לאריכות ימים

בעניין השניים מקרא ואחד תרגום, גילה לנו רב ביבי בר אביי שיש תרופה בדוקה לאריכות ימים, והרי לנו שני העניינים שחברו יחדו:, א', יש גם רפואה וסגולה לאריכות ימים, והוא על ידי שישלים פרשיותיו עם הציבור, ב', שמי שפרסם את התרופה הזאת הוא עצמו הרב החשוב ביותר שיש, שהגמ' עצמה נוקטת את דבריו).

 

מלווה מלכה – רפואה

הגמ' אומרת (שבת קי"ט ע"ב) "ואמר רבי חנינא, לעולם יסדר אדם שלחנו במוצאי שבת, אף על פי שאינו צריך אלא לכזית. חמין במוצאי שבת – מלוגמא (רפואה). פת חמה במוצאי שבת – מלוגמא". ב'כף החיים' (ס"ק יב) מביא כמה וכמה סגולות נפלאות למי שמקיים מצווה זו בהידור, ואומר שרמוזה סגולה של סעודה רביעית בפסוק (תהלים קמז ג') "הרפא לשבורי לב ומחבש לעצבותם", שהראשי תבות של המלה מחב"ש הם ח'מין ב'מוצאי ש'בת מ'לוגמא. מכאן שאדם שהוא כעסן ועצבני יאכל סעודה רביעית וירפא מעצביו, וזהו מחבש למי ש'עצבותם' כלומר למי שהוא עצבני. ויש מי שאומר שהזהיר בסעודה רביעית, המזיקים מתרחקים ממנו. ויש מי שעוד רוצים לומר שיש בסעודה זו סגולה לאשה הרה שתהיה לה לידה קלה (כה"ח שם ס"ק ד'), וגם ניצל שלא יצטרך לרפואות מרים. עי"ש.

 

לימוד תורה מרפא כל מכאובים

לימוד תורה הוא מרפא לכל הגוף כולו. והמשתדל ללמוד תורה תמיד, היא בשבילו רפואה לכל מכאוביו. ועל כן, טוב שאדם ישנן תמיד דברי תורה, ואם קשה לו הדבר, ילמד פרק אחד במשניות, כגון פרק מאימתי בתחילת הש"ס, או פרק איזהו מקומן, או משניות השגורות בפיו וכדומה, יועיל לו הדבר שתהיה לו רפואה לכל מכאוביו.

"אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, הַמְּהַלֵךְ בַּדֶּרֶךְ וְאֵין לוֹ לְוָיָה – יַעֲסוֹק בַּתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר, (משלי א) "כִּי לִוְיַת חֵן". חָשׁ בְּרֹאשׁוֹ – יַעֲסוֹק בַּתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר, (שם) "הֵן לְרֹאשֶׁךָ". חָשׁ בִּגְרוֹנוֹ – יַעֲסוֹק בַּתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר, (שם) "וַעֲנָקִים לְגַרְגְּרוֹתֶיךָ". חָשׁ בִּבְנֵי – מֵעַיִם – יַעֲסוֹק בַּתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר, (שם ג) "רִפְאוּת תְּהִי לְשָּׁרֶךָ". חָשׁ בְּעַצְמוֹתָיו – יַעֲסוֹק בַּתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר, (שם) "וְשִׁיקּוּי לְעַצְמוֹתֶיךָ". חָשׁ בְּכָל גּוּפוֹ – יַעֲסוֹק בַּתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר, (שם ד) "וּלְכָל בְּשָׂרוֹ מַרְפֵּא".

אָמַר רַב יְהוּדָה בְּרֵיהּ דְּרַבִּי חִיָּא, בֹּא וּרְאֵה, שֶׁלֹּא כְּמִדַּת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מִדַּת בָּשָׂר – וָדָם. מִדַּת בָּשָׂר – וָדָם – אָדָם נוֹתֵן לַחֲבֵירוֹ סַם – יָפֶה לְזֶה וְקָשֶׁה לְזֶה. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹתֵן תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל – סַם חַיִּים לְכָל גּוּפָן, שֶׁנֶּאֱמַר, "וּלְכָל בְּשָׂרוֹ מַרְפֵּא". אמן ואמן.

לכבוד הצופים והמאזינים לשיעורו של מרן הראשון לציון.

בימים אלו אנו מחדשים ומשדרגים את ציוד האולפן המשמש לשידורי קול צופיך, חידוש הציוד כרוך בעלויות מרובות, אנו פונים אליכם נדיבי עם לתרום כמיטב יכולתכם ולהיות בכלל מזכי הרבים. לפרטים לפנות : למשה ברכה טל : 057-3127032 .

 

 

 

 

אהבת? נא שתף עם חבריך! בברכה, חיים סלמן
Share on Facebook
Facebook
Tweet about this on Twitter
Twitter
Pin on Pinterest
Pinterest

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *