פרשת צו

גולשים יקרים!
האזינו להלן לקריאת הפרשה בטעמי יהודי עירק ע"י חיים סלמן מנהל האתר:

דרשה על הפרשה מפי חכם יחזקאל סעאת ע"ה מאחרוני חכמי עירק:

המשך הדרשה של חכם יחזקאל סעאת ע"ה:

והמשך נוסף לדרשת הרב הנ"ל:

בס"ד

הלכות לפרשת צו מספר בן איש חי שנה א' לרבנו יוסף חיים ע"ה. זיע"א.

בס"ד

פרשת צו
שאלות ותשובות לשולחן שבת בן איש חי – שנה א'
1. שאלה: מה מלמד אותנו הסימן חשש"א לענין בדיקת חמץ?

תשובה: אין בודקים החמץ לאור נר של חלב , שמן , שומן , ואבוקה וראשי תיבות שלהם חשש"א .

2. שאלה: האם יש צורך לברך שהחיינו בבדיקת חמץ?

תשובה: אע"פ שבדיקת חמץ היא מצוה שבאה מזמן לזמן כתבו האחרונים שאין לברך עליה שהחיינו אך אם יכול יקח פרי חדש או בגד ויברך עליהם ויכון גם על בדיקת חמץ .

3. שאלה: מה הטעמים למנהג שנותנים בקערת הבודק מעט מלח וחתיכת לחם וסכין?

תשובה: הטעם שמציין רבנו שהשטן וחיילותיו מתקנאין במצות בדיקת חמץ ונותנים המלח לדחות המשטינים והמקטרגים על דרך שאמרו בנתינת מלח על השולחן . וטעם נוסף לסימן טוב שנזכה לשנים רבות לבדוק כל שנה ושנה כמו שהמלח הוא דבר המתקיים .

4. שאלה: על מה ציין רבנו " לפום צערא אגרא " – לפי הצער השכר?

תשובה: ככל שאדם טורח ועמל לבדוק בחורים ובסדקים ובמקומות הקשים לבדיקה.

5. שאלה: אדם שטובל כלי חדש אחד בלבד מה נוסח הברכה שיברך?

תשובה: יברך על טבילת כלי בלשון יחיד.

6. שאלה: ידוע שלעשיית המצות צריך " מים שלנו " כלומר שעבר עליהם לילה בכלי מתי זמן שאיבת מים אלו?

תשובה: שואבים אותם סמוך לבין השמשות או בבין השמשות וישאב על ידי יהודי ויזהר לרחוץ ידיו קודם שישאב ויאמר בפיו הריני שואב לשם מצת מצוה .ולדעת הליכות עולם אם זקוקים להרבה מים מותר לשאוב בעוד היום גדול.

7. שאלה: האם מותר ללוש לעשיית המצות קמח שנטחן לפני שעה או שעתיים?

תשובה: צריך להמתין שיעברו 24 שעות משעת הטחינה שהטחינה מרתחת הקמח וימהר להחמיץ

8. שאלה: כידוע אין עושים עיסות גדולות שיש בהם שיעור הפרשת חלה מה עושים שבכל זאת יפרישו חלה?

תשובה: מחברים כל המצות שאפו בסל אחד ואז מתחייבים בהפרשת חלה או מניח כל המצות במקום אחד ופורש עליהם מפה ואז מפריש .

9. שאלה: מהו נוסח ברכת הפרשת חלה?

תשובה: ברוך אתה…אשר קדשנו במצוותיו וציונו להפריש חלה תרומה .

10. שאלה: האם צריך לומר בפיו לאחר הברכה והפרשה " הרי זו חלה "?

תשובה: רבים סוברים שאין צורך לומר בפיו אך מה יפסיד אם יאמר שלוש תיבות אלו ויצא חובת כל הפוסקים .

שאלה למעיין : מדוע יש להזהר בחג פסח שלא להכות הכלבים ?

באורי תפילה

רפאנו ה' ונרפא וכו' – באמירת ברכה זו יכוין, שאין עיקר מגמתו על רפואת הגוף, שעל הגוף אינו מקפיד אם יהיה לו פצע וחבורה ומכה טריה, רק שה' הטוב בעיניו – לעבודתו יתברך שמו .ולנחת רוח לפני כסא כבודו ולתקון נפשו, רוחו ונשמתו הוא יעשה, אבל עיקר מגמתו על חלאי ומכאובי ומומי הנפש, שנעשים על ידי העוונות וגורמים כי רחק ממנו זיו השכינה, כדכתיב "כל אשר בו מום לא יקרב", על זה אנחנו מבקשים הרפואה, על דרך דכתיב "רפאה נפשי כי חטאתי לך". ועוד ישים עיקר מגמתו על חולי השכינה, כי חולת אהבה היא. ויכוין בראשי תיבות "רופא חולי עמו ישראל" גימטריא רפ"ח, שיתבררו ויעלו רפ"ח ניצוצות הקדושה אל השכינה (וראשי תבות "רפאנו ה' ונרפא" הם גימטריא רי"ו "גבורה" – שיתמתקו הגבורות). ויכון לבקש על כל חולי ישראל, שיהיו בריאים וחזקים לעבודת ה' יתברך שמו. פלא יועץ

אורחות צדיקים

?בדרכי קנית הענוה – מאחד הדברים המרגילים את האדם אל הענוה: הרגילות . הרגילות הוא, שיהיה האדם מרגיל עצמו מעט-מעט בהתנהג בשפלות על הדרך שזכרנו: בישיבת המקומות הפחותים וללכת בסוף החברה, ללבוש בגדים צנועים, דהינו מכובדים אך לא מפוארים. כי בהתרגלו בדרך הזה, תכנס ותבוא הענוה בלבו מעט-מעט עד שתקבע בו כראוי. כי הנה בהיות טבע לב האדם לזוח ולהתנשא, קשה עליו לעקור הנטיה הטבעית הזאת מעיקרה, אלא אם כן בפעולות החיצוניות המסורות בידו, ימשו מעט מעט הדבר בפנימיותו הבלתי מסור לו כל כך. מסילת ישרים

?פרנסה – כאשר בני ישראל שומרים עצמם מטריפות היינו מאכלים אסורים, הן מאכלי בשר שאינם כשרים כל צרכם הן מאכלי חלב שהם אסורים על פי שולחן ערוך ומדקדקים תמיד על כשרות המאכלים כראוי אזי מזמין להם ה' יתברך פרנסה בשפע וברוח. מתלמידי הבעש"ט

לעילוי נשמת שלום בן בהייה בתיה ז"ל ע"ה ומרסל מסעודה בת סוליקה ע"ה
להערות ולכל המעונין בעלון וכן בהקדשה בטל 02-6522704 אנא לא לקרוא בשעת התפילה דבר בעתו מה טוב .

"שלח לחמך על פני המים" גם אתה יכול להיות שותף

זקוקים אנו ל-10 תורמים שמעונינים לעזור לנו בפתיחת כולל נץ בירושלים פרטים בטל 026522704 ותבורכו מן השמים

ואנחנו נהיה שליחים נאמנים בעזרת השם להתפלל בעבורם לכל עניין הנדרש וכן לימוד משניות לעילוי נשמת יקירם.

ניתן לקרוא את הכולל על שם תורם שירצה לקחת אחריות עליו.

סיפורי צדיקים
v ויאמינו בה' ובמשה עבדו – אמונת חכמים היא מיסודות האמונה. ומעשה היה בשתי חברות שנישאו בזמן אחד לשני בני ישיבה. חלפו שבע שנים וטרם נפקדו בפרי בטן. שחה אחת מהן צרתה לחברתה, וראתה כי גם עיני רעותה זולגות דמעות. הציעה שילכו שתיהן אל הגאון המקובל רבי מרדכי שרעבי זצ"ל, שברכתו ברכה ותפילתו נשמעת במרום. מששמע את דבריהן, ביקש מהן סכום כסף לחלקו לעניים, בעת שעושה ה"תיקון" על פי חכמת הקבלה. השלישו בידיו את הסכום המבוקש וקיבלו את ברכתו.

לא עברו ימים רבים, והאחת נפקדה. קינאה בה חברתה ואמרה בקובלנה: "הלא שתינו הלכנו אל הצדיק יחדיו, התברכנו כאחת, לשתינו ערך "תיקון", ומדוע זכית להפקד, ואני נותרתי עקרה?" ענתה לה: "איני יודעת, אך משערת אני שהכל תלוי באמונה. אני האמנתי לחלוטין בכח ברכתו ובתועלת ה"תיקון", ונפקדתי!".

אמרה החברה: "אכן, חלף בלבי פקפוק, הכיצד יתכן שלאחר שנות עקרות כה רבות, וביקורים אצל רופאים ידועים, יועיל לפתע תיקונו של הצדיק…" פנתה ועלתה לבית הרב, גוללה לפניו את סיפור המעשה וביקשה את סליחתו. השיב לה בניחותא: "נערוך שוב "תיקון", והפעם הריני להבטיחך שתזכי לבן זכר!" האמינה בדבריו, ובאותו חודש נפקדה בבן זכר, כהבטחת הרב!

v מרבי שלמה מקארלין – בעמדו בבוקר ואומר מודה אני יכוון למסור גופו ונשמתו להשי"ת וימליך אותו על כל אבר ואבר, ואח"כ יטול ידיו ויכווין שאין מציאות זולת חיות השם ית', ואם יצויר ח"ו העדר שפעו ית' יתבטל ממציאות ושורש חיות שלו הוא למעלה דבוק בו ויכלול כל בחינת חיות שיש בו בבחינת חיות שיש בשורש נשמתו.

v הסבא מקאמרנא – ברגע ראשונה כשיעיר בר ישראל הקדוש משנתו על רגע זו תלוי כל היום כולו לעשות רצון הבורא ב"ה. בעוד ששוכב על מטתו בראשית פתיחת עינים שלו עוד קודם נטילת ידים לומר ברוך הוא וברוך שמו חי וקיים לעד ולעולמי עולמים מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה, רבה אמונתך, כדי לדבק תיכף נפשו ורוחו כל היום בחי עולמים ואח"כ נוטל ידיו בעודו שוכב על מטתו כמבואר בספרים הקדושים ואל יעמוד כלל על רגליו קודם הנטילה.

כי לקח טוב נתתי לכם…

? זאת התורה לעולה למנחה ולחטאת ולאשם ולמילואים וכו'. נראה לי בסייעתא דשמיא, כללות העבודה היא צום קול ממון, שמספרם עולה זאת, ושלשתם יועילו במקום הקרבנות, כי בתענית האדם מקריב חלבו ודמו, ובקול שהוא קורא בפרשת עולה, דנחשב לו כאלו הקריב עולה, וכן בשאר קרבנות, וכמו שכתוב ונשלמה פרים שפתינו, וכן בצדקה אמרו רבותינו זכרונם לברכה בסוכה דף מ"ט, אמר רבי אלעזר גדול העושה צדקה יותר מכל הקרבנות, שנאמר עשה צדקה ומשפט נבחר לה' מזבח, וכן אמר דניאל עליו השלום לנבוכדנצר וחטאיך בצדקה פרוק:

וזה שכתוב זאת התורה, כלומר צום קול ממון שמספרם זאת, שבהם יהיה קיום התורה כולה, הנה הם יועילו וישלימו לעולה למנחה ולחטאת וכו', שיספיקו במקום הקרבנות כולם, ואין צריך לאדם לא עולה ולא מנחה וכו', וכמו שדרש רבא בגמרא על למדי"ן של לעולה למנחה שהם במקום תיבת לא, ובאמת מה שיועילו שלשה אלו במקום כל הקרבנות הוא מכח חסדו יתברך, לכן מספר צום קול ממון עולה מספר הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו, כי על תועלת שלש אלה הודו לה' כי טוב וכו', ואמרו רבותינו זכרונם לברכה, בזכות שלשה אלה שיהיו בשלימות תהיה הגאולה, לכן שלשה אלה הם מספר משיחים, שבזכותם יבואו משיחים, שהם משיח בן דוד ומשיח בן יוסף:

והנה ראשי תיבות קול ממון צום קמ"ץ, שהוא נקוד ספירת הכתר, שבשלמותם תהיה הגאולה, ואז נהיה מושפעים מאור הכתר שהוא מקום גבוה ועליון:

גם בזכות שלימות שלשה אלה יתוקן חטא פגם אדם הראשון שחטא בדרדר, שהחליף ר' בד' וד' בר', כמו שכתבו המקובלים ז"ל על פסוק וקו"ץ ודרד"ר תצמיח לך, ועל ידי שלש אלה שמספרם ת"ח, יתוקן פגם של דרד"ר שמספרו ת"ח: בן איש חי

?לדון לכף זכות: צריך להשתדל תמיד למצוא איזה זכות ונקודה טובה בכל יהודי, ולא להביט כלל בחסרונותיו ובמידותיו הרעות, כי על ידי זה שמביטים בחסרונות האדם באים לידי שנאה קנאה ומחלוקת. אמנם יש באדם מידות רעות ומעשים רעים גם כן, על כן צריך להזהר מאוד שלא ללמוד חס ושלום ממידותיהם וממעשיהם הרעים.

עצות מבוארות

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

פנינת החינוך

אמר רבי צדוק הכהן מלובלין ז"ל : דבר ראשון צריך האדם זה להאמין בה' הדבר השני זה להאמין בעצמו שיש בו את הכוח והיכולת לפעול ולעשות שהאדם צריך לתת אימון בעצמו לצורך עבודת ה' כנ"ל הדברים אמורים לגבי הילד שיש לתת בו אמון והרגשה ברורה שסומכים עליו ועל מעשיו ועל דיבורו וגם אם לפעמים הוא נכשל וטעה ונתפס בקלקלתו לא נשבור את האמון שנתנו לו אלא נמשיך לחזק אותו ונעזור לו בצורה נכונה ומתאימה לתקן את מעשיו ודיבורו עד שיגיע לדרך המלך הבטוחה ויש להורים לזכור לא עליך המלאכה לגמור ולא אתה בן חורין להבטל ממנה .

שבת שלום ומבורך

~oOoOoOo~

לעילוי נשמת, נתן בן ברוקה, יוסף בן סעדה, יהודה עמאר בן פרחה, רחמים בן פרחה, סעדיה בן שמשי, אשר בן דייזי , ארז בן אסתר, יעקב בן רחל עזרא שמש בן אסתר, רחמים בן רחל, רפאל בן חפציבה, ישראל בן סוניה, שלמה בן חוה, ראובן כהן בן חיה,אליהו בן כתון, אשר בן מרים . ע"ה
לעלוי נשמת נעימה בת שמחה ורבקה בת חנה , גזלה בת מתנה , זלפה בת חוה . זוהרה בת איזה, נעומי בת כאנה , הדס בת רחל . עליהן השלום.

ה' יהיה בעזרם: שבתאי ויפה עזרא , שרה נעמי בת כתון, איתן בן לבנה ומשפחתו ,ואליהו בן רחל ומשפחתו ,בנימין בנימין ומשפחתו, שבתאי שבתאי ומשפחתו. המשפחות היקרות דדון חנוכה תורגמן ואדוני.

לזיווג הגון הצלחה ובריאות : משה אליהו בן הדסה הינדה רחל מטל אליהו עמאר בן פרחה אשר בן יוכבד עמנואל בן אושרה דנית בת מרים יעקב בן גזלה. רבקה בת יסמן, רוני בן פירחיה, אוריאל אברהם בן אביגיל. ישי מיכאל בן פורטונה מזל . דגנית בת מזל.

לרפואה שלמה:חננאל בן אורנה,ענת חיה בת מלכה, יצחק בגה בן רבקה, אילנה יוכבד בת אסתר , שולמית בת דבורה , מנחם בן אסתר איטה.

בס"ד

הלכות לפרשת צו מספר עוד יוסף חי לרבנו יוסף חיים ע"ה. זיע"א.

בס"ד

עלון שבועי של הלכות בפרשת "צו" מספר עוד יוסף חי – הלכות לרבנו יוסף חיים ע"ה

שאלה א': איך עושים הגעלת כלים?

תשובה: כשמגעיל הכלי, טוב להשהותו מעט בתוך המים הרותחים כדי שיהיה פנאי למים הרותחים להיכנס תוך עובי הכלי ולהפליט הגיעול משם.

שאלה ב': מה עושים אחרי הטבלת הכלי במים רותחין?

תשובה: צריך לשוטפו תכף ומיד במים קרים כדי שלא יבלע מהלכלוך של המים הרותחין שעל גביו.

שאלה ג': מה יעשה בחמץ שבבית או בחנות לפני הפסח?

תשובה: ימכרנו לגוי ע"י שטר כמו שנהוג היום לעשות שכולם מוכרים את החמץ שלהם לגוי ע"י הרבנות הראשית.

שאלה ד': האם מותר לאכול שמן שומשומין בפסח?

תשובה: אסור לאוכלו בפסח. ולכן נהגו לבשל בפסח בשמן זית דוקא. וכן ראוי להורות.

שאלה ה': איך יחלק את המצה האמצעית בליל פסח?

תשובה: הרב אומר שבספר בן איש חי פרשת צו אות ל"ג נפלה טעות דפוס וצריך לומר כך: יחלקנה לאמצעית צורת ד"ו והחלק של ו' יניח לאפיקומן והחלק של ד' יניח בין שתי המצות ויאחזנו בידיו באומרו: הא לחמא עניא.

שאלה ו': מה דין הכרפס בליל פסח?

תשובה: אחר ששתה כוס ראשון, צריך לאכול מעט כרפס (ולא ירק אחר-עפ"י הסוד). ויטבלנו בחומץ או במי מלח.

שאלה ז': מתי מסדרים את הקערה על השולחן?

תשובה: מנהג רבנו בביתו היה מסדר את הקערה אחר הקידוש. ויש נוהגים לסדר אותה קודם הקידוש ולהניחה על השולחן בעת הקידוש. ויכסו אותה במפה שעל השולחן. וכל אחד יעשה כפי מנהגו. ולא יניחו הדברים על השולחן בלי קערה!

שאלה ח': מה צריך לומר לפני הקידוש?

תשובה: כשיעמוד ליד שולחנו יומר: וידבר אלי זה השולחן אשר לפני ה'. וגם בשאר שבתות כשמסדרת האשה את החלות על השולחן תניח שתי ידיה על השולחן ותאמר זה.

שאלה ט': מהו סדר שפיכת היין בעשר מכות?

תשובה: יביא כלי שבור מעט וישברנו מערב יום טוב ויזמינו לשם כך. ויקח כוס של יין ללא הדחה ושטיפה. ויאחז הכוס בידו כשיגיע ל: ובאותות זה המטה וכשיאמר: דם ואש ותימרות עשן, יעשה שלוש שפיכות. וישאר הכוס בידו עד שיגיע לפסקא של אלו עשר מכות, ויעשה עשר שפיכות מן הכוס לתוך הכלי הרי י"ג שפיכות. וישאר הכוס בידו עד שיאמר: רבי יהודה היה נותן בהם סימנים. וישפוך שלש שפיכות בדצ"ך עד"ש באח"ב. ושפיכה אחרונה של באח"ב תהיה גדולה יותר משאר שפיכות והרי נעשו ט"ז שפיכות כנגד ט"ז פרקים שיש בחמש אצבעות היד והכף והזרוע.

שאלה י': איך צריך לומר את ההלל בהגדה?

תשובה: בעל הבית אומר: הללויה הללו עבדי ה' והמסובים האחרים יענו: הללו את שם ה'. וכן הוא אומר: יהי שם ה' מבורך והם יענו: מעתה ועד עולם. ולא יענו רק ה' שנראה כאילו אומרים שם ה' לבטלה.

דרשה מספר עוד יוסף חי – דרושים לרבנו יוסף חיים ע"ה:

צו את אהרון ואת בניו לאמר. איתא בתורת כהנים אין צו אלא לשון זרוז מיד ולדורות, אמר רבי שמעון ביותר צריך הכתוב לזרז במקום שיש בו חסרון כיס. נ"ל בס"ד להקדים מ"ש בזוהר פ' בראשית דף ה', דאמרו רבי אלעזר ורבי אבא לההוא טייעא דהוה טעין בחמרי, מאן יהיב לך למיזל הכא, ולהוי טעין בחמרי, אמר לון יו"ד עבד קרבא בתרין אתוון, בכ"ף וסמ"ך לאתקשרא בהדאי בחדא, כ"ף לא בעא לאסתלקא ולאתקשרא בתר דלא יכילא למהוי רגעא חדא אלא ביה, סמ"ך לא בעא לאסתלקא בגין לסעדא לאינון דנפלין, דהא בלא סמ"ך לא יכלין למהוי, יו"ד אתא לגבאי יחידא נשיק לי וגפיף לי, בכה עמי ואמר לי ברי מה אעביד לך, אבל הא אנא אסתלק ואנא אתמלי מכמה טבין ואתוון טמירין עלאין יקירין, בתר כן איתי לגבך ואנא אהוי סעיד לך, ואתן לך אחסנתא דתרין אתוון עלאין ושי"ן עלאה למהוי לך אוצרין מליין מכלא, ובג"כ ברי זיל והווי טעין חמרי, ועל דא אנא אזיל בכך וכו' ע"כ ע"ש. ופירש רבינו האר"י ז"ל בשער מאמרי רשב"י, דאותיות כיס רומזים אל נר"ן והיינו יו"ד זעירא רומזת אל הנפש דעשיה, ואות כ"ף רומז אל כסא הכבוד שמשם הנשמה, וסמ"ך הוא שש קנוית רומז אל הרוח, ואם הצדיק השלים כל התיקון הראוי לו, אז אין יורדים הנשמה והרוח שהם כ"ף וסמ"ך לעוה"ז למטה להתלבש בחלוקא דרבנן, אלא ישארו מרכבה למעלה, ורק הנפש שהיא היו"ד תרד ותתלבש בחלוקא דרבנן, ותלמד תורה לחכמי הדור, ותקבל על זה שכר גדול, עכ"ד ז"ל:

ובזה פרשתי בס"ד רמז הכתב אלה אזכרה ואשפכה עלי נפשי כי אעבור בסך אדדם עד בית אלקים בקול רנה ותודה המון חוגג, מה תשתוחחי נפשי ומה תהמי עלי הוחילי לאלקים כי עוד אודנו וכו', והכונה כי המשורר מדבר ברוה"ק על אחר פטירתו מעוה"ז ואומר שגם אחר שנפטר ג"כ לא יעזוב לימוד התורה ללמד לאחרים, ועל זה אמר אלה חכמי הדור שהם אילי הארץ החזקים אשר הדור סומך עליהם, אזכרה גם אחרי הפרידה אשר שלא אוריק ואוריד למטה בעוה"ז אלא רק בחינת הנפש בלבד, יען כי אעבור בסך, רמז אל הרוח והנשמה שהם נקראים סמ"ך וכ"ף אותיות ס"ך, אי אפשר להורידם למטה בעוה"ז אלא אדדם על ידי שלימות התיקון שלי עד בית אלקים למעלה במקום הקדושה העליונה להיות מרכבה שם, ושם ישמחו בקול רנה ותודה המון חוגג. ואמר עוד מה תשתוחחי נפשי ומה תהמי עלי, בראותיך שאת לבדיך צריכה לרדת לעוה"ז, הנה אין את צריכה לדאוג על הדבר כי אם לשמוח, שבזה יגיע לך הרווחה גדולה, ואדרבה הוחילי לאלקים על זאת, יען שגם אחרי הפטירה שנעשה אדם חפשי מן המצות, הנה בירידתך עוד אודנו בעוה"ז שאזכה בכמה מצות, ושכר גדול יש לי בזה שאני מלמד תורה לחכמי הדור , ומסייעם לעבודתו יתברך , ואל תחשבי שיגיע לך נזק וחסרון מירידה זו של עוה"ז, דאין את מקבלת אלא רק ישועות פניו של הקב"ה, גם פניו פני וא"ו דשמא קדישא שהוא סוד התפארת:

ובזה המאמר של הזוהר הנז' יתבארו היטב פסוקי אשת חיל מי ימצא, והיינו אשת חיל היא הנפש אחר שהשלימה תיקון שלה ונעשית אשת חיל מתורה ומצוות, מי הוא הזוכה לה שתתעבר ותתלבש בו, בטח בה לב בעלה הוא חלוקא דרבנן המתלבשת בו ושלל לא יחסר שנותנת לו שפע מן השפע הנשפעת מלמעלה , וכמ"ש בזוהר הנ' הא אנא אסתלק ואנא אתמלי מכמה טבין וכו'. ובתר כן איתי לגבך ואהוי סעיד לך ואתן לך אחסנתא וכו', ועוד גלמתהו טוב ולא רע וכו' שלא תחטא עתה בירידתה בעוה"ז, ורק תרויח טוב כל ימי חייה אשר תרד בעוה"ז, דרשה צמר ופשתים תורה שבכתב ותורה שבע"פ, ונחשב לה הלימוד כאלו קיימה במעשה, וזה ותעש בחפץ כפיה היתה כאניות סוחר ממרחק עולם האצילות, שה"ס חכמה הנקראת רחוק תביא לחמה, ועד"ז יתבארו שארית הפסוקים בס"ד: נמצא אותיות כיס הם רומזים אל נר"ן, וידוע כי הרהור רע עושה חסרון בנר"ן יותר מן המעשה, ועל זה אמרו הרהורי עבירה קשים מעבירה נמצא חסרון כיס שהם הנר"ן הוא נעשה יותר מעון של הרהור, וידוע כי העולה באה על הרהור הלב, ולכן אמר לשון צו בפרשת העולה, כי צו לשון זרוז, ודרש רשב"י הטעם שצריך זרוז במקום שיש חסרו כיס, דהיינו בהרהור שעושה חסרו יותר בנר"ן שהם כי"ס דחסרון הגוף אין צריך לו זרוז, כי לא ישכחו צרכיו מן האדם שצועק ללחם:

בס"ד

דרשות לפרשת צו מספרי רבנו יוסף חיים ע"ה. זיע"א.

זאת תורת העולה היא העולה – נודע שכל מעלה וגדולה ועשירות לא תהיה לאדם אלא בהיסח הדעת. שאם יבקשנה ולא ירדפנה אז תבוא אליו מאליה. מה שאין כן אם ירדפנה להשיגה תברח ממנו.

מעשה באדם אחד חשוב שנהפך עליו הגלגל ונהיה עני מרוד. והיה בעירו אדם אחד עשיר גדול ונדיב הרבה. ויום אחד נדחק זה העני הרבה והיה צריך לו עשרה זהובים, הן בהלוואה הן במתנה. וכשבא להיכנס לביתו של העשיר, לא הניחו השומר להיכנס כי לא היה מכירו. והוכרח להמתין ברחוב סמוך לפתח עד שיצא העשיר מביתו לשוק ואז ידבר עימו. והמתין מתחת לחלון אחד של בית העשיר. והנה השפחה של העשיר זרקה זבל מן החלון לרחוב והיא לא ידעה שיש שם אדם יושב מתחת לחלון, ונשפך כל הזבל עליו. ויצטער מאוד העני ומרוב צערו קם ממקומו לחזור לביתו. ובהליכתו מצא באמצע הרחוב מרגלית אחת יקרה והלך ומכרה באלף דינרי זהב. וישמח על זאת ויאמר: בני אדם עשוני אשפה והקב"ה מאשפות ירים אביון. לאחר שנתיים חזר שוב ונדחק הרבה וחשב לילך אצל אותו עשיר לקחת ממנו עשרה זהובים. וכשבא לבית העשיר לא מצא שומר בפתח והדלת היתה פתוחה. וכשבא להיכנס, עמד ולא נכנס כי באה לו סברה אחרת ואמר בלבו: טוב שאלך ואשב מתחת לאותו חלון שישבתי שם לפני שנתיים ואמתין עד שתשליך השפחה את הזבל עלי כדי שאזכה שוב שהקב"ה יזמן לי מציאה יקרה כמו אז. וכן עשה וישב מתחת לאותו חלון. אחרי כשעתיים יצא העשיר מביתו ללכת לשוק ושאל אותו: למה אתה יושב פה על הקרקע ברחוב? למה לא נכנסת אלי? הרי אין אדם שומר היום בפתח שימנע ממך להיכנס. וסיפר לו העני את כל הסיפור שהיה לפני שנתיים ושהיום הוא ניסה שוב פעם. והעשיר אמר לו: לא טוב מה שחשבת לעשות כי אז לפני שנתיים כל מה שקרה לך היה בהיסח הדעת, שלא נתכוונת שיעשוך אשפה ולא חשבת שתמצא מציאה יקרה. ועכשיו שעשית זאת מדעתך לא תבוא אשפה עליך ולא תמצא מציאה. מכאן לומדים שאין מעלה וגדולה באים אלא בהיסח הדעת.

הרב מסביר את פרק אשת חיל מי ימצא המסיים את ספר משלי:

אשת חיל, היא הנפש אחר שהשלימה התיקון שלה ונעשית אשת חיל בתורה ובמצוות. מי הוא הזוכה לה שתתעבר ותתלבש בו? בטח בה לב בעלה – הוא החלוקא דרבנן המתלבש בו. ושלל לא יחסר – שנותנת לו שפע מן השפע הנשפעת למעלה. גמלתהו טוב ולא רע – שלא תחטא עוד בירידתה בעולם הזה, ורק תרוויח טוב כל ימי חייה בעולם הזה. דרשה צמר ופשתים – תורה שבכתב ותורה שבעל-פה. ונחשב לה הלימוד כאילו קיימה במעשה. וזה שכתוב: ותעש בחפץ כפיה. היתה כאוניות סוחר ממרחק תביא לחמה – ממרחק שהוא עולם האצילות שהוא סוד חכמה הנקרא רחוק תביא לחמה.

מספר בן איש חי:

זאת התורה לעולה למנחה ולחטאת ולאשם ולמילואים וכו'. נראה לי בסייעתא דשמיא, כללות העבודה היא צום קול ממון, שמספרם עולה זאת, ושלשתם יועילו במקום הקרבנות, כי בתענית האדם מקריב חלבו ודמו, ובקול שהוא קורא בפרשת עולה, דנחשב לו כאלו הקריב עולה, וכן בשאר קרבנות, וכמו שכתוב ונשלמה פרים שפתינו, וכן בצדקה אמרו רבותינו זכרונם לברכה בסוכה דף מ"ט, אמר רבי אלעזר גדול העושה צדקה יותר מכל הקרבנות, שנאמר עשה צדקה ומשפט נבחר לה' מזבח, וכן אמר דניאל עליו השלום לנבוכדנצר וחטאיך בצדקה פרוק:

וזה שכתוב זאת התורה, כלומר צום קול ממון שמספרם זאת, שבהם יהיה קיום התורה כולה, הנה הם יועילו וישלימו לעולה למנחה ולחטאת וכו', שיספיקו במקום הקרבנות כולם, ואין צריך לאדם לא עולה ולא מנחה וכו', וכמו שדרש רבא בגמרא על למדי"ן של לעולה למנחה שהם במקום תיבת לא, ובאמת מה שיועילו שלשה אלו במקום כל הקרבנות הוא מכח חסדו יתברך, לכן מספר צום קול ממון עולה מספר הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו, כי על תועלת שלש אלה הודו לה' כי טוב וכו', ואמרו רבותינו זכרונם לברכה, בזכות שלשה אלה שיהיו בשלימות תהיה הגאולה, לכן שלשה אלה הם מספר משיחים, שבזכותם יבואו משיחים, שהם משיח בן דוד ומשיח בן יוסף:

והנה ראשי תיבות קול ממון צום קמ"ץ, שהוא נקוד ספירת הכתר, שבשלמותם תהיה הגאולה, ואז נהיה מושפעים מאור הכתר שהוא מקום גבוה ועליון:

גם בזכות שלימות שלשה אלה יתוקן חטא פגם אדם הראשון שחטא בדרדר, שהחליף ר' בד' וד' בר', כמו שכתבו המקובלים ז"ל על פסוק וקו"ץ ודרד"ר תצמיח לך, ועל ידי שלש אלה שמספרם ת"ח, יתוקן פגם של דרד"ר שמספרו ת"ח:

גם בזכות שלשה אלה יושלמו אותיות הו"א של השם וכסא, דכתיב כי יד על כס יה. והנה שלשה דברים יקרים אלה, אף על פי דאפשר להיות בנשים, הנה הם מיוחדים לאנשים יותר, כי אשה רשות בעלה עליה ואינה יכולה להתנדב להתענות תענית יחיד בלא רשות בעלה ורצונו, וכן אינה יכולה ליתן ממון לצדקה בלא רשות בעלה, וגם בקול שהוא עסק התורה אינה מחוייבת לעסוק, כי נשים אינם במצות תלמוד תורה:

נמצא שלשה אלה מיוחדים לאנשים שהם עיקר בהם, וכנגד שלשה אלה, נתן הקדוש ברוך הוא שלש מצות לנשים, שיהיו הם עיקר בהם, אף על פי דשייכה גם באנשים, והם מצות חלה נר שבת ונדה, כי אף על גב דגם האיש אינו יכול לאכול בלא חלה, וחייב בהדלקת הנר, ומוזהר באיסורים של נדה, עם כל זה הנשים הם עיקר, דאינו יכול הבעל להפריש חלה אם יש לו אשה, כי היא מוקדמת עליו במצוה זו, וגם בנר שבת יש לה קדימה, שהיא תדליק ותברך, וכן מצות הנדה שייכה בה דוקא, שהיא הרואה וסופרת שבעה נקיים וטובלת, ובזכר לא יש כזאת, וכן תמצא שבאותם השלשה המיוחדים לאנשים יש בהם אחת דשייכה רק באנשים והיא גדולה יותר משתים אשר עמה, והוא הקול, שהוא עסק התורה, כן יש בשלש אלה אשר מיוחדים לנשים מצוה אחת גדולה מן שתים שעמה ושייכה בנשים יותר, והיא מצות שמירת הנדה, על כן כמה וכמה צריכין הנשים לחבב מצוה זו של שמירת הנדה ולהזהר בה מאד מאד, יען כי במצוה זו יש להם יתרון על האנשים דלא שייכה בהו זאת, ועוד כי באמת מצוה זו רבו אזהרות והלכות שיש בה מאה ידות על הלכות חלה והלכות נר, והעוברת על אזהרות של הלכות נדה עונשה חמור, כי איסור שלה הוא כרת, ממילא תבין כי הזהירה בה שכרה גדול ועצום, כי לפום צערא אגרא:

בס"ד

דרשה לפרשת צו מאת מרן הראשל"צ הגאון המקובל כמוה"ר מרדכי אליהו ע"ה כפי שהועבר אלי ע"י חכם אליהו הלוי הי"ו.

צו – פורים, תשס"ח – דיני פורים המשולש
הרב הגאון מרדכי אליהו שליט"א

צו – לשון זירוז – פרשת השבוע פותחת בפסוקים: "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. צַו אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו לֵאמֹר זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה" (ויקרא, ו, א – ב). אומר רש"י: "אין צו אלא לשון זירוז מיד ולדורות. אמר רבי שמעון, ביותר צריך הכתוב לזרז במקום שיש בו חסרון כיס". ויש לשאול, לכאורה איזה חסרון כיס יש לאהרן הכהן, וכי הוא מוציא הוצאות מכיסו? הרי קרבנות ציבור באים מעם ישראל שהם נותנים חצי שקל כדי להקריב קרבנות משל עם ישראל, והכהן אינו מפסיד כלום שהרי הוא אינו מקריב משלו, ואם כן איזה חסרון כיס יש כאן? אלא, חשש אהרון לחסרון כיס של אחרים וכגון: בהבאת קרבן עולה, שהרי אין לבעלים חלק בקרבן וכולו עולה כליל לה', וזה נחשב לאהרון כאילו הוא הפסיד והחיסרון אצלו, לכן אמרה התורה "צו" – שיעשה בזריזות ובשמחה (ועיין בדברי 'אור החיים הקדוש').

ואש המזבח תוקד בו – רמז לעשיית המצוות בהתלהבותכתוב בפרק ו' פסוק ב: "הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל הַמִּזְבֵּחַ כָּל הַלַּיְלָה עַד הַבֹּקֶר וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ" (ו, ב). וכתוב (שם בפסוק ה') "וְהָאֵשׁ עַל הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ לֹא תִכְבֶּה". וכתוב (שם בפסוק ו) "אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד עַל הַמִּזְבֵּחַ לֹא תִכְבֶּה" (שם, ו). אומר רש"י: "ריבה כאן יקידות הרבה, על מוקדה, ואש המזבח תוקד בו, והאש על המזבח תוקד בו, אש תמיד תוקד על המזבח, כולן נדרשו במסכת יומא (דף מה.) שנחלקו רבותינו במנין המערכות שהיו שם". "לא תכבה – המכבה אש על המזבח עובר בשני לאוין", עכ"ל.

ויש לשאול, מדוע כפלה התורה את הענין שהאש על המזבח תוקד בו, ומדוע החמירו שאם כיבה הכהן את האש, עובר בלאו ? אלא, ידוע שכל מה שנעשה בבית המקדש ובמשכן – רומז לאדם, והענין בפסוקים הנ"ל הוא, שאסור לאדם להתקרר בעשיית המצוות, ותמיד הוא צריך לעשותם באש, בחום ובהתלהבות, כי דרכו של היצר הרע לבא ולקרר את האדם בקיום המצוות.

ותמיד יזכור האדם את ה"מטבע של אש" שהראה הקב"ה למשה רבנו ואמר לו "כזה יתנו" (ראה רש"י שמות ל, יג). שהרי לכאורה, מה צריך ללמד את משה רבנו על מטבע של חצי שקל, עד שכתוב "הראה לו כמין מטבע של אש". לכאורה צריך היה לומר לו מה משקלה ודיו? אלא אמר משה רבנו כתוב בתורה "לכפר על נפשותיכם" (שמות ל, טו) וכן כתוב "והיה לבני ישראל לזכרון לפני ה' לכפר על נפשותיכם" (שם ל, טז). תמה משה רבנו: חצי שקל, עשרה גרם של כסף טהור, זה יכפר?! אמר לו הקב"ה: אם נותנים בהתלהבות של אש לשם שמים, אזי אפילו מטבע קלה יכולה לכפר.

ואני רגיל תמיד לומר, כשאדם נכנס לסוכה בליל חג הסוכות יש לו שמחה גדולה, אבל ביום הושענא רבה כבר אינו מרגיש שמחה מיוחדת. וכאן באה התורה ואומרת לאדם, גם במצוות שאתה רגיל לעשותם, תמיד תקפיד ש'האש לא תכבה' – ותעשה את המצוה באותה ההתלהבות ובאותו החשק כאילו זו הפעם הראשונה. ועל זה אמרו המפרשים בדרך רמז, נאמר על עמלק (דברים כה, יח) "אשר קרך בדרך" – כל רצונו של עמלק למנוע מעם ישראל לקיים מצוות, ואם כבר מקיימים שיעשו זאת בקרירות. ולכן צריך שיהא כל הזמן בבחינת "אש תמיד", שהרי דרך השטן להפריע לאדם. ואמרו בדרך מליצה, אנו אומרים בתפילה "והסר השטן מלפנינו ומאחרינו". "לפנינו" – כשאדם בא לקיים מצוה הוא מרגיש שהשטן מונע ממנו לקיים המצוה. "ומאחרינו" – כשבא לעשות עבירה השטן עומד מאחוריו ומזרזו ביותר, ולכן אנו מבקשים שהקב"ה יעזור לנו להסירו "מלפנינו ומאחרינו".

קרא פרשת חטאת – כאילו הקריב חטאתכתוב "זֹאת הַתּוֹרָה לָעֹלָה לַמִּנְחָה וְלַחַטָּאת וְלָאָשָׁם וְלַמִּלּוּאִים וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים" (ויקרא ז, לז).

אומרת הגמרא במסכת מנחות דף קי ע"א: "אמר רבא: כל העוסק בתורה אינו צריך לא עולה (ולא חטאת) ולא מנחה ולא אשם. אמר רבי יצחק: מאי דכתיב 'זאת תורת החטאת וזאת תורת האשם', כל העוסק בתורת חטאת כאילו הקריב חטאת, וכל העוסק בתורת אשם כאילו הקריב אשם". בברית בין הביתרים אומר אברהם אבינו לקב"ה: "במה אדע כי אירשנה" (בראשית טו, ח). באיזה זכות יתקיימו בה (בארץ ישראל). אמר לו הקב"ה: בזכות הקורבנות.

ואומרת הגמרא במסכת תענית (דף כ"ז ע"ב): "א"ל (הקב"ה) קחה לי עגלה משולשת ועז משולשת וגו' אמר לפניו: רבש"ע, תינח בזמן שבית המקדש קיים, בזמן שאין בית המקדש קיים מה תהא עליהם? אמר לו כבר תקנתי להם סדר קרבנות בזמן שקוראין בהן לפני מעלה אני עליהם כאילו הקריבום לפני ואני מוחל להם על כל עונותיהם". ועל כן, אם חס וחלילה לא יבנה בית המקדש לפני פסח, אנחנו קוראים סדר קרבן פסח מדין "ונשלמה פרים שפתינו". אבל אנחנו מאמינים בני מאמינים שפתאום יבוא כדברי הנביא ישעיה. בכל בקר אנו קוראים את פרק "איזהו מקומן", ובסידור התפילה של אחינו האשכנזים, מובא נוסח של "יהי רצון", לאחר הקריאה של כל קרבן. למשל, לאחר קרבן חטאת כתוב "יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שאם נתחייבתי חטאת שתהא אמירה זו מרוצה לפניך כאילו הקרבתי חטאת".

ואומרת המשנה במסכת שבת (פ"א מ"ג) "לא יקרא לאור הנר" (יחידי).והגמרא (שם בדף יב ע"ב) אומרת: "אמר ר' ישמעאל בן אלישע אני אקרא ולא אטה. פעם אחת קרא ובקש להטות אמר כמה גדולים דברי חכמים שהיו אומרים לא יקרא לאור הנר. ר' נתן אומר קרא והטה וכתב על פנקסו אני ישמעאל בן אלישע קריתי והטיתי נר בשבת לכשיבנה בית המקדש אביא חטאת שמנה". במשנה לא כתוב הטעם "שמא יטה", ועל זה אמר רבי ישמעאל כמה גדולים דברי חכמים שאמרו את ההלכה ולא אמרו את הטעם, כדי שלא יאמר אדם אני אקרא ולא אטה. ואומר הרב חיד"א, לשם מה הוא צריך להביא חטאת שמנה, הרי הוא יכול רק לקרא את פרשת חטאת ודיו. והוא עונה, קריאת פרשת הקרבנות זה רק כאילו הקריב חטאת רגילה ולא שמנה, ולא שהקריב ממש, ולכן אמר רבי ישמעאל כשיבנה בית המקדש אני אביא חטאת שמנה ממש.

מתוך ההפטרה

כי באלה חפצתי נאום ה'בהפטרה המקורית של השבת בספר ירמיה (מפרק ז' פסוק כא עד פרק ח' פסוק ג, ואח"כ מוסיפים שני פסוקים מפרק ט', פסוקים כב – כג) נאמר: "כה אמר ה' אל יתהלל חכם בחכמתו ואל יתהלל הגבור בגבורתו אל יתהלל עשיר בעושרו. כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי כי אני ה' עושה חסד משפט וצדקה בארץ כי באלה חפצתי נאום ה'".

הכוונה היא כך, חכם – הקב"ה "יהיב חכמתא לחכימין" (דניאל ב, כא) – הקב"ה נותן לאדם חכמה, ויש אדם שהקב"ה נותן לו גם תבונה. ויש אדם שאין לו חכמה ותבונה, כי הקב"ה לא נתן לו. אז החכמה היא מתנה. וכן הגבור בגבורתו – הקב"ה ברא אותו גיבור, ובמה הוא מתהלל? הרי הוא היה יכול להבראות חלש! וכן עושר – מאיתו יתברך שמו ויתעלה. הנה יש שני אחים, האחד – עני, והשני – עשיר.

אבל "יראת שמים היא אוצרו", וכדברי הגמרא במסכת ברכות דף לג ע"ב (ועוד): "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים". ובזה מותר לאדם להתהלל, בבחינת "ויגבה לבו בדרכי ה'" (דבה"ב יז, ו) ובזה ה' אומר "באלה חפצתי".

מענייני המגילהמובא במדרש (אסתר רבה פרשה ז יג): "ובשעה שנחתמו אותן האגרות ונתנו ביד המן, ויבא שמח הוא וכל בני חבורתו, ופגעו במרדכי שהוא הולך לפניהם, וראה מרדכי שלשה תינוקות שהיו באים מבית הספר ורץ מרדכי אחריהם. וכשראה המן וכל חבורתו שהיה רץ מרדכי אחרי התינוקות, הלכו אחרי מרדכי לדעת מה ישאל מרדכי מהם. כיון שהגיע מרדכי אצל התינוקות שאל לאחד מהם: פסוק לי פסוקיך! אמר לו: (משלי ג) "אל תירא מפחד פתאום ומשואת רשעים כי תבוא". פתח השני ואמר: אני קריתי היום ובזה הפסוק עמדתי מבית הספר (ישעיה ח) "עוצו עצה ותופר דברו דבר ולא יקום כי עמנו אל".

פתח השלישי ואמר (ישעיהו מו): "ועד זקנה אני הוא, ועד שיבה אני אסבול. אני עשיתי ואני אשא, ואני אסבול ואמלט". כיון ששמע מרדכי כך – שחק, והיה שמח שמחה גדולה (למרות שהיה קרוע בגדים). אמר לו המן: מה היא זאת השמחה ששמחת לדברי התינוקות הללו? אמר לו: על בשורות טובות שבשרוני שלא אפחד מן העצה הרעה שיעצת עלינו. מיד כעס המן הרשע ואמר: אין אני שולח ידי תחלה אלא באלו התינוקות", עכ"ל המדרש. והבכי של הילדים עלה לשמים והקב"ה אמר: מה הקול הזה? אמרו לו מלאכי השרת: בכי של ילדי ישראל. אמר הקב"ה: שמעתי את בכייתם והגזירה התבטלה.

ועל כן, מאחר ופרעה גזר על הילדים "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו", לכן ילדי ישראל בפסח שואלים שאלות, ויש מצוה מיוחדת של "והגדת לבנך". וכן בפורים, מאחר והמן רצה להרוג בהם בתחילה, על כן הילדים לא מוחלים לו, והם הם המכים את המן. אבל צריך לדעת שאין להם להכות ברעש גדול, כי זה יכול להזיק לחולים וזקנים, אלא בקול ענות חלושה, או כמו שכתב גאון עוזנו ותפארתנו בעל הבא"ח זיע"א (ש"ר הלכות פורים אות ח'): "והמנהג להכות ברגליו על הקרקע כשאורים שמות עשרת בני המן, ויש נוהגים להכות בידם על הקרקע ואין זה מנהג יפה, אלא ראוי להכות בסנדלים שברגליהם". ועוד כתב (שם באות י'): "ואני רגיל להכות ברגלים בשם המן הראשון הכתוב בפסוק אחר הדברים האלה גדל המלך אחשורוש את המן בן המדתא האגגי, וגם עוד שם המן האחרון בפסוק כי המן בן המדתא האגגי צורר כל היהודים חשב וכו'".

צורר כל היהודיםכתוב במגילה "כִּי הָמָן בֶּן הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי צֹרֵר כָּל הַיְּהוּדִים" (אסתר, ט, כד). במגילה המן מתואר בשם "צורר כל היהודים". והסבירו המפרשים שנקרא כך משום ששנאתו ליהודים היתה כל כך שורשית שהוא לא שנא רק את מרדכי או את יהודי שושן בלבד, אלא הוא שנא את כל היהודים שבכל העולם. משמעות המלה "צורר" היא מלשון "איש צר ואויב". ויש מפרשים ש-"צורר" מלשון צרור, שהמן גרם לכל היהודים להתאחד ולהיות כמו צרור אחד, וכדברי אסתר המלכה למרדכי "לך כנוס את כל היהודים" (אסתר ד, טז). ולכן אומרת הגמרא במסכת מגילה (יד ע"א): "ויסר המלך את טבעתו, אמר רבי אבא בר כהנא גדולה הסרת טבעת יותר מארבעים ושמונה נביאים ושבע נביאות שנתנבאו להן לישראל, שכולן לא החזירום למוטב, ואילו הסרת הטבעת החזירתן למוטב". הנה בכל דור עמדו נביאים לישראל, שהוכיחו את העם כדי שיחזרו בתשובה ולא הועילו, ואילו בעקבות הסרת הטבעת של המלך, התעוררו עם ישראל בתפילה עמוקה ואמיתית לבורא עולם וחזרו בתשובה שלמה, ובזכות זה עשה עמם הקב"ה ניסים גדולים והצילם מגזרת המלך, למרות שגזרה שנחתמה בטבעת המלך אין להשיב. ולכן נקרא המן "צורר כל היהודים" מלשון צרור אחד, שמאז שנמסרה לו הטבעת מאת המלך נעשו ישראל מלוכדים ומאוחדים, והתחזקו מאוד בתורה בתפלה ובקיום מצוות, ובזכות זה ניצלו.

ואומרים המפרשים, שכשגוזר אחד משרי המלך גזרה, והוא מת – מתבטלת גזרתו. ואם כן, נשאלת השאלה, כשהמן רואה שפתאום מרדכי עולה לגדולה וכולם נגדו, מדוע הוא לא איבד עצמו לדעת, היה הורג את עצמו? אלא המן היה רשע ומרושע, ואמר: אילו אני אהרוג את עצמי, הרי שהגזרה תתבטל, ואני מוכן להיות מושפל ובזוי והעיקר שהגזרה לא תתבטל – זו היתה רשעותו של המן.

דיני פורים המשולש

מחצית השקל – 32 ₪בהזדמנות זו עלינו להזכיר, שעלות מחצית השקל היא כערך של 10 גרם כסף טהור, וכיום ערכו הוא עם תוספת מס ערך מוסף כ-31.5 ₪, ו"יעגלו" לתת 32 ₪. ויש לומר "זכר למחצית השקל".

אין קוראים מגילה בשבתהשנה יחול "פורים המשולש" בירושלים, ובדרך כלל כשחל פורים המשולש, גם חל ערב פסח בשבת, וגם שבמדבר היה כבר ערב פסח בשבת, כמו שכתוב ויהי ביום הראשון, ואם ר"ח ניסן ביום ראשון הרי שערב פסח בשבת. ויש בזה כמה דינים שחלים על תושבי ירושלים ועל תושבי חוץ לירושלים. כיון שיום ט"ו יחול בשבת, ולכן מקדימים וקוראים את המגילה בליל י"ד (ביום חמישי בלילה מוצאי הצום, [וסיום התענית הוא בשעה 18:10]) כמו בשאר ערי הארץ (הנוהגות כמו בבני ברק ותל אביב) וגם ביום שישי בבוקר. וידוע, שלא קוראים את המגילה בשבת (ועיין לשו"ע סי' תרפ"ח ס"ו, וכדלקמן), והגמרא (מגילה ד' ע"ב וה' ע"א) מביאה טעם לדבר משום גזרה שמא יעבירנו ד' אמות ברשות הרבים כמו בלולב ושופר, ורב יוסף שם מביא טעם נוסף מפני שעיניהם של עניים נשואות למקרא מגילה ואי אפשר לתת צדקה בשבת. וז"ל: "דכולי עלמא מיהא מגילה בשבת לא קרינן. מאי טעמא, אמר רבה, הכל חייבין בקריאת מגילה ואין הכל בקיאין במקרא מגילה גזירה שמא יטלנה בידו וילך אצל בקי ללמוד ויעבירנה ארבע אמות ברשות הרבים, והיינו טעמא דשופר והיינו טעמא דלולב. רב יוסף אמר מפני שעיניהן של עניים נשואות במקרא מגילה. [ופרש"י: "נשואות למקרא מגילה – לקבל מתנות האביונים, ואי אפשר בשבת]. תניא נמי הכי, אף על פי שאמרו כפרים מקדימין ליום הכניסה גובין בו ביום ומחלקין בו ביום וכו', מפני שעיניהם של עניים נשואות במקרא מגילה". ואומרת שם הגמרא, שמשתה ושמחה אינם נוהגים אלא בזמנה, והכוונה בזה שכל יחיד ויחיד חייב במשתה ובשמחה, ולכן השנה עושים סעודת פורים ביום ראשון. ובשבת (ורק בשבת) אומרים "על הניסים" בתפילה ובברכת המזון (ראה להלן ההבדל בין אשכנזים לספרדים) משום שזה זמנה. והנה, גם מרן פסק (שם) בדין פורים המשולש שמתנות לאביונים הוא ביום שקוראים את המגילה, וז"ל: "יום חמשה עשר שחל להיות בשבת אין קורין המגילה בשבת, אלא מקדימים לקרותה בערב שבת, וגובים מעות מתנות עניים ומחלקים אותם בו ביום; וביום שבת מוציאים שני ספרים ובשני קורין ויבא עמלק. ואומרים על הנסים; ואין עושים סעודת פורים עד יום אחד בשבת", עכ"ל. ובמגן אברהם (שם, סק"י) מביא את דעתו של הרלב"ח שיש לקיים משלוח מנות גם בשבת, אבל דעתו אינה כן אלא כדעת מרן שמשלוח מנות ביום ראשון דוקא, וז"ל: "ואין עושין סעודת פורים וכו' – ור"ל בן חביב האריך בראיות שהסעודה היא בשבת ועשה כן מעשה בירושלים וגם משלוח מנות בשבת כי המנות הם מהסעודה, עכ"ל. ב"ח ורדב"ז ח"א קמ"ז פסקו כש"ע וכנ"ל, דראיות דרלב"ח אינן מוכרחות וגם אין בנו כח לחלוק על הירושלמי. וע' בגמ' דף ל' ע"א גבי עשייה וזכירה ועכ"פ מתנות לאביונים הוא ביום קריאת המגילה כדאיתא בגמרא", עכ"ל.

האם יחיד יברך על המגילה בדחויחובת מקרא מגילה חלה על כל יחיד ויחיד. ורגילים לשאול, אם אדם לא יכול להגיע לבית הכנסת לשמוע מקרא מגילה בציבור האם יקראנה ביחיד בביתו בברכה, ובפרט השנה שקריאת המגילה אינה בזמנה בירושלים. הנה המקור לדין זה הוא מהגמרא (שם) שמביאה על זה מחלוקת אמוראים, ומסיקה שאחרי שקבעו חכמים שלא לקרוא מגילה בשבת, הרי שנעשה ערב שבת כזמנה ממש וגם יחיד יקראנה בברכה. וז"ל הגמרא: "אמר רב, מגילה בזמנה קורין אותה אפילו ביחיד, שלא בזמנה בעשרה. רב אסי אמר בין בזמנה בין שלא בזמנה בעשרה. הוה עובדא, וחש ליה רב להא דרב אסי (כלומר, שפעם חלה קריאת פורים שלא בזמנה, ורב חשש לדעתו של רב אסי, ופסק שיש לקוראה בעשרה דוקא, וליחיד פסק שיקרא בלי ברכה). ומי אמר רב הכי, והאמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב, פורים שחל להיות בשבת, ערב שבת זמנם – ערב שבת זמנם, והא שבת זמנם הוא! אלא לאו, הכי קאמר, שלא בזמנם כזמנם, מה זמנם אפילו ביחיד, אף שלא בזמנם אפילו ביחיד. לא – לענין מקרא מגילה בעשרה. אלא מאי ערב שבת זמנם, לאפוקי מדרבי, דאמר הואיל ונדחו עיירות ממקומן ידחו ליום הכניסה, הא קא משמע לן דערב שבת זמנם הוא", עכ"ל הגמרא. ופרש"י שם, וז"ל: "ערב שבת זמנם הוא – משמע, שהוא זמן הקבוע להו מימי אנשי כנסת הגדולה, מדלא קאמר מקדימין לערב שבת, להכי קשה ליה והא שבת זמנם הוא, שהרי ארבעה עשר הוקבע לפרזים, אלא להכי נקט האי לישנא, דתשמע מינה הואיל ותיקנו להן חכמי ישראל שאחר כנסת הגדולה, להקדים משום דרבה – הרי הוא לנו כיום וזמן הקבוע מתחלה לכל דבריו, ואף על פי שהוא שלא בזמנן – הוי כזמנן", עכ"ל. ועיין ל"מעשה נסים" של הרה"ג נסים כ'דורי זצ"ל דף קכ"ה לענין פורים כשחל ט"ו בשבת, שלדעתו יש ליחיד לברך על מקרא מגילה גם שלא בזמנה כמו השנה. ושם הביא בשם טור ברקת דף נ"ט על פי סודן של דברים, שהנכון לעשות הסעודה בט"ז ולא בשבת (היינו ביום ראשון), דשבת קים ליה בדרבה מיניה, כי קודש היא. ועיין שם חדש וכו', ובני כרכים, אם חל ט"ו בשבת, קוראים ביום שישי בעשרה, ואי ליכא עשרה יקראנה בלא ברכה (פר"ח ושלחן גבוה). וכן כתב מהר"ר רבי יעקב אלגאזי ז"ל בספרו "חוג הארץ". אבל הרב "קול אליהו" ח"ב סי' כ"ח כתב, שהמברך לא הפסיד, וכן כתב בספר בני בנימין דף ק"ד ע"ג דמצי לברוכי ביחיד ביום שישי, "והכי צריך לעשות", היינו שיברך ביחיד, כי זה זמנה.

קטן שהגדיל אם יקרא בשבתוהנה, בטורי אבן מביא עוד נפקא מינה מהמחלוקת הנ"ל, היכא שנדחתה זמנה של מקרא מגילה ליום שישי, בעניין קטן שהגדיל בשבת בפורים שחל להיות ט"ו בשבת – שאם נאמר שערב שבת הוא זמנה דוקא, כבר יצא בקריאה של אתמול מדין מצות חינוך ושוב לא חייב בקריאה. אבל אם נאמר ששבת הוא זמנה למרות שחכמים קבעוה בערב שבת, רק שחז"ל עקרו את הקריאה מיום שבת ליום שישי גזרה שמא יטלטל כדרבה, אפשר דלא יצא בקריאה של אתמול, וחייב הקטן לקרותה בשבת פעם שניה. וחשש שמא יטלטל ליתא, כי כמו שלא גזרו על מילה בשבת כיון שלא מוטלת על כל אדם, כך כאן לא מוטלת הקריאה שלו על כל אדם ולא חיישינן – ומסקנתו, שמאחר ותקנו לקרוא ביום שישי, נעשה אז זמנו לכל דבר.

מצוות פורים המשולש בירושליםוהנה, השנה שהוא פורים המשולש לבני ירושלים, מתחלקות המצוות של פורים לשלושה ימים, שתי מצוות בכל יום. והעיקר למעשה הוא כך:

ביום שישי יש לקיים שתי מצוות: א – מקרא מגילה לילה ויום. ב – מתנות לאביונים ביום, ואם נתן בלילה לא יצא ידי חובתו כיון שהעניים לוקחים את הצדקה לצורכי סעודתם ואין סעודה בלילה.

ביום שבת יש גם שני עניינים: א – קוראים בשני ספרים, בראשון עולים שבעה לקרוא בפרשת השבוע פרשת צו, ובשני מפטירים "ויבוא עמלק". ב – אומרים "על הניסים" לפני "ועל כולם" בתפילת הלחש. ולעניין אמירת על הניסים בברכת המזון, האשכנזים אומרים אותו במקומו בהודאה כמו בכל שנה, והספרדים אומרים אותו ב"הרחמן". יש מחמירים לעשות סעודת פורים ומשלוח מנות גם ביום שבת (בפורים המשולש בירושלים), ועליהם להזהר שלא להוציא מרשות לרשות במקום שאין עירוב מהודר.

ביום ראשון יש שתי מצוות: א – סעודת פורים. ב – משלוח מנות. ויש להקפיד לשלוח מנות לבן כרך, היינו ירושלמי לירושלמי.

אם ברכת הלבנה דוחה מקרא מגילההרב נודע ביהודה נשאל, אם היו קוראים את המגילה ביום המעונן ובאמצע הקריאה התפזרו העננים וראו את הלבנה במלואה, האם יפסיקו באמצע קריאת המגילה לברך על ברכת הלבנה מדין "תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם", וגם שיש חשש שמא שוב תתכסה ויפסידו את המצוה, או שמא אין זה מן הכבוד להניח את הקהל ואת הקריאה באמצע. ודעתו היתה, שברכת הלבנה תדירה יותר. אבל חלקו עליו ואמרו שקריאת המגילה חשובה יותר, שהרי מרן פסק שאין אבלות נוהגת בפורים שדברי קבלה הם כדברי תורה, ולמרות שלא כתובה המגילה בתורה אלא ברמזים, חשיבותה כדברי תורה, והנפקא מינה לכמה וכמה הלכות, ולכן לא יפסיק לברכת הלבנה. אנחנו רגילים לספר על הרה"ג בעל קונטרס היחיאלי זצ"ל, שהיו הרבה עננים בראש חודש, ואמרו לו שטלפנו מהדואר המרכזי לבית שאן ואמרו להם שאצלם אין עננים ויכולים לברך. כיון שמצוה זו היתה חביבה עליו ביותר, שכר עגלון ועלה מייד בדרכו לבית שאן. והנה, באמצע הדרך כשהגיעו לאזור מחולה התפזרו העננים וראו את הלבנה. אמרו לו שכדאי לעמוד שם ולברך במקומם. אמר להם הרב זצ"ל, שאנשי בית שאן מחכים להם, ובודאי הכינו לכבודם כיבוד או סעודה, ואינו נאה לאכזב אותם, לכן המשיכו בנסיעתם עד בית שאן כדי שלא יתאכזבו. [כשהנהיג את התענית דיבור, כתב שלא יחלקו לא עוגות ולא קפה רק ב"אשרי תמימי דרך" שם כולם יודעים בעל פה ויכלו לאכול ולשתות].

דעת החזון איש לקרוא בבני ברק שני ימיםהחיד"א כותב (ברכי יוסף סי' תרפ"ח אות ט) שמה שאמרו שבכל מקום שקוראים את המגילה, בכפרים ובערים הסמוכים לה קוראים כמותה, היינו דוקא אם קוראים בט"ו בודאי או בי"ד בודאי. אבל ערים שקוראים בהם שני ימים מספק, העליהם הסמוכים לה אינם קוראים אלא בי"ד. החזון איש – לעומתו – טוען, שגם ערים הקוראים מספק, יש לכפרים והערים הסמוכות לה לקרוא שני ימים כמותה מספק. ובכל זאת, בבני ברק קוראים בי"ד. פעם הייתי אצלו ואמרתי לו שלפי דבריו בבני ברק יש לקרוא שני ימים, לפי שבעיר יפו קוראים שני ימים, ותל אביב שהיא סמוכה לה גם צריכים לקרוא שני ימים, שהיא סמוכה לה; ובני ברק שהיא סמוכה לתל אביב צריכים לקרוא גם כן שני ימים, ופתח תקוה שהיא סמוכה לבני ברק גם צריכים לקרוא שני ימים כי היא סמוכה לבני ברק. החזון איש שמע את הדברים והסכים עמי. כך יֵדְעוּ כל הנוהגים כשיטת החזון איש, שבבני ברק עליהם לקרוא שני ימים.

זמן סעודת פורים

לדעת המקובלים, יש לעשות סעודת פורים בבוקר ביום ראשון מיד אחרי התפילה. ויש שעושים סעודת פורים אחרי הצהרים. ביום ראשון לא אומרים "על הניסים" לא בתפלה ולא בברכת המזון במקומו, אבל בסעודת פורים אומרים "על הניסים" בהרחמן.

בן עיר שבא לירושלים ולהפךבדין בן עיר הרוצה לבוא לירושלים בפורים השנה ביום שישי, או ירושלמי הרוצה ללכת לעיר ביום שישי במקום שקוראים את המגילה בי"ד, כיון שרבו בזה הפרטים, עליו לשאול מורה הוראה כיצד עליו לנהוג למעשה. אבל אם ירושלמי הולך לתל אביב במוצאי שבת, חייב לאכול שם סעודת פורים ולקיים מצות משלוח מנות לתושב ירושלים על ידי שימנה שליח שיתן מנות לירושלמי או שיתן לפני כן לירושלמי ויאמר לו שאין הוא מקנה לו את המנות רק ביום ראשון בבוקר. וכן מי שהולך ממוקף לשאינו מוקף או להפך בליל שישי, או ביום שישי בבוקר, עליו לשאול רב כיצד ינהג. ובכל הדינים הנ"ל יש לעיין במנהגי ירושלים המובאים בקונטרס היחיאלי עמוד לח, ובשו"ת מהרש"א סי' ק"ס, ובחוג הארץ למהר"י אלגאזי זצ"ל, ולחזו"א או"ח סי' קנ"ב.

ברכות המגילה בלילה וביוםהספרדים מברכים על המגילה בלילה שלוש ברכות: "על מקרא מגילה", "שעשה ניסים" ו"שהחיינו". ובבוקר אינם מברכים אלא שתי ברכות, "על מקרא מגילה" ו"על הניסים". האשכנזים מברכים גם בבוקר "שהחיינו". דעת הספרדים כדעת הרמב"ם (הל' מגילה פ"א ה"ג) שכותב, וז"ל: "ומברך קודם קריאתה בלילה שלש ברכות ואלו הן: בא"י אמ"ה אשר קב"ו על מקרא מגילה, בא"י אמ"ה שעשה נסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה, בא"י אמ"ה שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. וביום אינו חוזר ומברך שהחיינו. ומקום שנהגו לברך אחריה מברך: בא"י אמ"ה האל הרב את ריבנו והדן את דינינו והנוקם את נקמתינו והנפרע לנו מצרינו והמשלם גמול לכל אויבי נפשנו בא"י האל הנפרע לעמו ישראל מכל צריהם האל המושיע" .והאשכנזים נוהגים לברך ביום כדעתו של רב המגיד (שם) שכתב הטעם מדוע אין לברך שהחיינו ביום לדעת הרמב"ם וכי בארצותם נהגו לברך, וז"ל: "ומברך קודם קריאתה בלילה וכו' על מקרא מגילה וכו'. פרק הקורא את המגילה עומד ויושב (דף כ"א) מקום שנהגו לברך יברך שלא לברך לא יברך. ובגמרא, לא שנו אלא לאחריה, אבל לפניה חייב לברך. ואמרו מאי מברך, מקרא מגילה ושעשה נסים ושהחיינו. וכתב רבנו, שכיון שבירך בלילה שהחיינו אינו חוזר ומברך ביום והרי זה כסוכה שכיון שבירך זמן בלילה אינו מברך ביום. אבל יש מן המפרשים שכתבו שעיקר הקריאה היא ביום ואע"פ שבירך זמן בלילה חוזר ומברכו ביום וכן נהגו בארצותינו", עכ"ל. ולפי זה, אם אדם קם מאוחר [כאן עושים שלושה מניינים ביום פורים], ולא מצא מניין ספרדי אפילו אחרי המניינים המאוחרים והלך לשטיבלאך [לדוגמא] בשעה 11:00, ושם מברכים גם ברכת "שהחיינו" בבוקר על מקרא המגילה, וזה אצלו הפסק בין ברכות המגילה לתחילת הקריאה. מה יעשה אותו אדם? יאמר בעל פה מייד "ויהי בימי אחשורוש" ואז יוכל לענות "אמן" על ברכת "שהחיינו" של האשכנזים.

דעת החיד"א במצוות פוריםהרב חיד"א בספרו "פתח עיניים" (עמוד קעו-קעח על מסכת מגילה ז' ע"ב) הביא כמה פירושים נפלאים על מה שמובא בגמרא שם שאמרו לו "קיימת בנו משלוח מנות איש לרעהו", ואם מועיל משקה יין ואוכל לשני מינים במשלוח המנות, כמו כן שם דן אם יוצא גדול במה ששולח לקטן, או שקטן שולח לרבו, כמו כן אם שלח לאדם שיש לו ילדים קטנים אם קיים גם מתנות לאביונים. או ששלח ולא רוצה המקבל לקבל מדין שונא מתנות יחיה, או שמחל לו (ועיין לעיל בדעת הבא"ח בתורה לשמה קפ"ז), וכן אם שלח לו וראה שהוא שולח לו ובדרך נגנבו או נפסדו כגון שנשפך המשקה וכל כיו"ב. וז"ל: "קיימת בנו רבנו וכו' המפרשים פרשו דקרא כתיב איש לרעהו והכא רבי יהודה נשיאה גדול כבודו על ישראל ועל רבנן ורבי הושעיא לגבי דידיה היה מחשיב עצמו קטן, ועם כל זה יצא ידי חובתו, דכל דוכתא דכתיב רעהו, לא שנא קטון ולא שנא גדול. וזהו שאמרו לו "קיימת בנו רבנו ומשלוח מנות יצאת ידי חובת המצוה דרעהו לאו דוקא". היתה אשה נשואה לבן תורה, ואמרה לבעלה שאמו צריכה לשלוח לה משלוח מנות, והיה מונח בין פטיש לסדן. אמרתי לו אם אמא שלו יודעת לקרוא, ואמר לי שכן. אמרתי לו שהקטן צריך לשלוח לגדול, ואשתו צריכה לשלוח לגדול. ושאלו אותי מדוע אני משנה מהגירסא בגמרא, ואמרתי שבשביל השלום כדאי לשנות.

משלוח מנות שלא בזמנהב"מעשה נסים" שם דף קכו דן, בעניין בן עיר ששלח משלוח מנות לבן כרך או בן כרך ששלח משלוח מנות לבן עיר, האם בתר שולח אזלינן ואם שלח לבן עיר בפורים שלו יצא למרות שהגיע לידי המקבל כשכבר לא חל אצלו פורים (וכגון ירושלמי ששולח מנות לתושב בני ברק ביום ראשון), או דילמא בתר מקבל אזלינן, והעיקר תלוי ביומו של המקבל דוקא, שיגיעו המנות לידו בפורים של המקבל שאז הוא יום שמחתו, ורק באופן זה נתקיימה המצוה. ולמעשה, מרן גאון עוזנו ותפארתנו הרי"ח הטוב בעל ה"בן איש חי" זיע"א בספרו "תורה לשמה" סי' קפ"ח דן במי ששלח מנות לפני פורים והגיע המשלוח לחברו ביום פורים, האם הולכים לפי המקבל או לפי השולח. והביא בתשובתו את דעת תרומת הדשן, שמטרת המשלוח מנות הוא כדי שתהיה הרווחה לבעלי השמחות, ולפי זה יצא ידי חובתו. אבל הביא שם גם את דעת "מנות הלוי" שמטרת המשלוח מנות הוא להרבות אהבה ואחוה שלום ורעות, הפך מה שאמר המן הרשע שעם ישראל מפוזר ומפורד בין העמים, ולכן צריך שישלח המשלח ביום הפורים של המקבל דוקא, שרק בכהאי גוונא איכא אהבה ואחוה שלום ורעות, והיינו "אחדות" ששולח ומקבל עושים סעודתם באותו היום. והנה, הרמ"א פסק (סי' תרצ"ה ס"ד) שאם שלח מנות לחברו ולא רוצה הלה לקבל, או שמוחל לו, יצא המשלח ידי חובתו. משמע מדבריו, שהוא סובר כדעת ה"מנות הלוי" שמטרת המצוה היא להרבות אהבה ואחוה שלום ורעות, ולכן אם מכל סיבה לא יכול הנמען לקבל את המשלוח, יצא המשלח ידי חובתו.

אם יוצאים ביין יד"ח משלוח מנותעוד כתב הרב חיד"א (שם) שאפשר לצאת ידי חובת משלוח מנות ביין, וז"ל: "וראיתי בלקוטי רבנו בצלאל כתב יד שהעתיקם מהר"א פליף, והוסיף ממנו ומרבני זמנו שכתב בזה וז"ל, גיליון, וקשיא לי מנחם די לונזאנו פשיטא, ונ"ל דהא קמ"ל דיין נמי אקרי מנות לענין פורים, ואף על גב דלענין י"ט פליגי בית הלל על בית שמאי ואמרי משלחין יינות עכ"ל. ונראה דכונתו דהוה אמינא דשאני התם דסבר בית הלל דאין צריך מנות דוקא, ואמטו להכי קאמר משלחין יינות אבל הכא לא נפיק ביינות קמ"ל דחשיב מנות", ובהמשך מחלק בין פורים ליו"ט וז"ל: "ולזה יש לומר דהגם דבעלמא לא מקרו מנות, הכא בפורים כיון דמשתה ושמחה כתיב, ושתי"ה היתה נקראת מנה יפה, והא קמ"ל דאע"ג דבעלמא יין לא מיקרי מנה, הכא מסתברא דיין תשורה הן להביא תשור"י מראש המנ"ה, וזה שכתב הרב דיין נמי איקרי מנות לענין פורים. אמנם אכתי קשה על הרב ז"ל דסבר וכו', וכן הרב תרומת הדשן כתב בפשיטות דשתיה בכלל אכילה. והרב פרי חדש סי' תרצ"ה הביא ראיה מהא דהכא דשדר גרבא דחמרא ופירש דהיינו דקאמר קיימת בנו רבנו דשתיה בכלל אכילה", עכ"ל. ועם כל זה, אם שלח שני בקבוקי יין, לא יצא ידי חובתו, אלא אם שלח מאכל ועוד בקבוק יין.

כמה שיעור שתיית ייןיש אומרים שמצוה לשתות יין מהבוקר עד הערב, ויש אומרים שישתה עד שיסתחרר מעט רק פעם אחת בלבד ודיו. אני עצמי שותה בבוקר מעט יין ביום פורים (על קיבה ריקה, ובמקום נס קפה וכדומה) ואוכל בורקס, עד שראשי מסתחרר עליי ואני הולך לישון כמחצית השעה, ובאותו הזמן אינני מסוגל לדבר עם איש, ואחרי כן כל היום אני צלול, ובכך יצאתי ידי חובתי. בגמרא כתוב מעשה שרבא ורבי זירא השתכרו ושחט רבא את רבי זירא מתוך שמחה ושכרות, וכשנתפקח ראה מה שעשה, והתפלל עליו והחיה אותו. לשנה אחרת אמר לו שוב 'בא ונשתה יחד', ואמר לו שהוא חושש שמא שוב ישחט אותו, ולא סומכים בכל שנה על הנס. שואל הרב חיד"א (ברכי יוסף אבן העזר סימן טו"ב אות א' ד"ה "ויש להסתפק"), אחרי ששחט אותו רבא, האם יכולה אשתו של רבי זירא שוב להתחתן, שהרי פקעו הקידושין במיתת בעלה, ונשאר בספק. יש בגמרא כתוב שהקב"ה נתן את התורה לעם ישראל, וכל מילה ומילה שאמר פרחה נשמתם ומתו, עד שירד עליהם טל חיים והחיה אותם, ואמר להם משה רבנו 'שובו לכם לאהליכם'. הנה, אמרו האחד לשני בא ונשא נשים אחרות שכן פקעו נישואינו, אמר להם "שובו לכם לאהליכם" וכל אחד יקח את אשתו דוקא. היה מספר אחד, שהיתה לו אשה שעושה לו הרבה צרות. יום אחד חלתה, ואמרו הרופאים שעומדת למות. והתחיל לחשוב איזה אשה ישא תחתיה. ופתאום קמה והבריאה. אמר "רבות מחשבות בלב איש, ועצת ה' "היא" תקום", ולא עלתה לו מחשבתו. רב אחד, בא אצלו אדם וקבל שאשתו עשתה לו צרות. אמר לו שהוא שקרן. אמר לו אדוני הרב, אני הסובל, תן לי סגולה. יצא החוצה, ואמר לחסידים של אותו רב שלא הבין. נכנסו אצלו, ואמר להם שהאשה בבואה של הבעל, אם הבעל צדיק היא צדקת, ואם הוא רשע היא מרושעת, ולכן הוא שקרן, כי הוא עושה לה צרות. כך האדם יכול לשנות את הטבע של שאר הדברים.

שונא מתנות אם יקבל משלוח מנותעוד כותב שם הרב, שמי שלא רוצה לקבל משלוח מנות מדין שונא מתנות יחיה, יכול לקבל כדי לזכות את הנותן במצוה, וכמו שאשה פטורה מפריה ורביה ויולדת ילדים כדי לזכות את בעלה. וז"ל: "אי נמי, אפשר דרבי הושעיא לא היה רוצה ליהנות, אך עתה דבקבלתו גורם דר"י נשיאה יקיים המצוה, נתרצה לקבל, דגם הוא עושה מצוה על דרך שכתב הר"ן פ"ב דקידושין דאתתא אע"ג דלא מפקדא אפריה ורביה, מצוה היא עושה בנשואיה, כיון דהאיש אי אפשר לו לקיים מצותו מבלעדה, והיינו דשלח ליה קיימת בנו רבנו וכו', כלומר מדעתי, כי קשה ליהנות, אך יומא הוא דקגרים שעל ידי תקיים המצוה, וזכו השתכחת לי, וז"ש קיימת בנו רבנו ולכן קבלתים ואתיא כדעת הרב פר"ח דאם קיבל המתנות ומחלם לו, לא יצא", עכ"ל.

שלח מנות ונפסדו בדרךאם שלח מנות ונגנבו לשליח בדרך או נאבדו כגון שנשפך על הארץ ונשבר בקבוק היין וכד' אם יצא המשלח ידי חובתו, על זה כותב הרב חיד"א שם, וז"ל: "א"נ רמז לו דעתה דקבלם יצא. וז"ש קיימת בנו שקבלנום, דאם נגנבו או נאבדו לא יצא, כמו שהסכים הרב מופת הדור מהר"ח אלפאנדרי בהגהתו לספר בני חיי".

משלוח מנות במאכלים דוקאיש להקפיד לשלוח לפחות למשפחה אחת משלוח מנות עם תבשילים ממש ולא עם מיני מתיקה כגון סוכריות שוקולדים וכדו'. המקור לדבר הוא מדברי הרמב"ם (פ"ב מהל' מגילה הט"ו) שהדגיש וכתב שמצות משלוח מנות היא דוקא על ידי ששולח מאכלים ממש, וז"ל: "וכן חייב אדם לשלוח מיני מנות בשר, או שני מיני תבשיל, או שני מיני אוכלים לחבירו, שנאמר ומשלוח מנות איש לרעהו, שתי מנות לאיש אחד". הנה הרמב"ם הדגיש "בשר", וכן "תבשיל" וכן "אוכלים", ואין מיני מתיקה בכלל אלו. וכיון שהיום פשט המנהג לשלוח מיני מתיקה, יש להקפיד לשלוח לפחות למשפחה אחת מיני מאכל, כדי לצאת ידי חובה גם לדעת הרמב"ם. אם חושש אדם לשלוח בשר, שמא לא יסמכו על ההכשר, ישלח להם קופסת טונה. אם אחד ראה שחברו אכל בשר, ושלח לו עוגת גבינה, האם יצא ידי חובה או שמא לא יצא כיון שלא יכול לאכול את הגבינה לסעודתו. וכן אדם חולה סוכר ששולחים לו עוגה מתוקה עם סוכר. יש אומרים שאם כיוון להקניט לא יצא ידי חובה, אבל עם שלח בתמימות יצא ידי חובה. היו מספרים על המלבי"ם שיצא נגד הרפורמים בתקיפות. וחלק מהרפורמים רצו לצחוק עליו, וקנו לו עוגה בצורת חזיר (למרות שלא היה, שלמו כסף רב להזמנה מיוחדת). שלחו לו את העוגה ל"משלוח מנות". כשראה כך, אמר להם שימתינו להם עד שיחזיר להם. המתינו, וקנה להם עוגה בדמות רב. צחקו עליו. אמר להם וכי אינכם "מודרנים"? אתם שלחתם את "התמונה שלכם", ואני שלחתי לכם את שלי.

"ארור המן" של הקמצנים ו"ברוך מרדכי" של הענייםיש לדעת, שלמרות שיש שלושה ימים בפורים השנה, סעודת פורים לא עושים רק ביום ראשון, ומי שרוצה להחמיר, יכול להוסיף מאכל מיוחד ביום שבת שהוא יום ט"ו עצמו. ומכל מקום, לא יעשו "משתה" עד שיכרה בשלושת הימים, וכמו שדעת הרמב"ם שאומר "עד דלא ידע" ולא עד בכלל. ואמרו פירוש יפה על מה שאומרים "ברוך מרדכי" ו"ארור המן", מכאן שיש כאלה שאומרים "ארור המן" ויש אומרים "ברוך מרדכי". העשירים הקמצנים צועקים ואומרים "ארור המן", שבגללו צריכים לתת כל כך הרבה כסף לצדקה. והעניים צוהלים ואומרים "ברוך מרדכי" שבזכותו מקבלים כל כך הרבה צדקה. פעם היה אדם עשיר מאוד, שבכל יום במהלך השנה היה ממהר ומקפל טליתו ותפיליו עוד קודם "עלינו לשבח" ורץ לעבודתו. רק ביום פורים היה נשאר בבית הכנסת מאוחר, ולומד תורה הרבה, ונשאר עם טלית ותפילין כמה שעות אחרי גמר התפילה. כשהיו באים עניים לביתו לא מוצאים אותו בביתו. היו הולכים אחריו לבית הכנסת, ורומז להם ש"הוא באמצע הלימוד". הלכו לקבול עליו אצל הרב, וקרא לו הרב ואמר לו שאם כל השנה היה לומד תורה, יכול גם בפורים להאריך בלימודו, אבל כיון שאינו נוהג כן כל השנה, עליו למהר ביום פורים לביתו, ולשבת ליד קערה מלאה כסף, ולחלק לכל עני שיבוא לפשוט את ידו.

החמור ש"למד" בספרחכם מנשה שלו היה אומר שפעם שאלו את הבן איש חי בפורים שיאמר להם סיפור או בדיחה. אמר להם, היה יהודי אחד מסכן, ובא גוי אחד רשע מרושע ואמר לו שיש לו חמור "אציל", ורוצה שילמד אותו לקרוא, ואם לא יהרוג אותו. אמר לו אותו יהודי תן לי חודש, ואמר בלבו אולי ימות הגוי או החמור, אבל לא זה מת ולא זה מת. מה עשה? הרעיב אותו במשך יומיים. אחרי יומיים לקח ספר והניח בין דפיו חיטים, בכל דף חיטה אחת. החמור שהיה רעב, הריח את החיטים בין הדפים, ודפדף אותם כדי להגיע אל החיטה שבכל עמוד ועמוד. אחרי חודש בא הגוי, ואמר לו היהודי הנה לימדתי אותו "לקרוא". הזמין אותו גוי את חבריו לראות את הפלא, והנה היהודי הביא לחמור את הספר ורואים איך שהוא מדפדף בו דף אחרי דף. אמר לו היהודי, הנה אתה רואה איך הוא לומד יפה?…

זהירות מכובעים רחבים בפורים וכל השנהבפורים נוהגים ללבוש מיני בגדים משונים לשמחה ולקיים "ונהפוך הוא" ושפיר דמי. ומכל מקום, השנה שחל בירושלים פורים מיום שישי ועד ליל יום שני, נקל לתאר שלשם שמחה עלולים ללבוש גם בשבת בגדים משונים, ובכללם כובעים משונים (ועיין במשנה ברורה סימן תרצ"ו ס"ק ל' שם מביא שראוי לבטל את המנהג שלובשים גברים בגדי נשים ולהפך). בכלל הכובעים יש כובעים ששוליהם רחבים ביותר, כמו זה הקרוי "סומבררו" או כובעים סינים רחבי שוליים, וכל כיוצא בזה. הנה יש לדעת שמרן בשו"ע סי' שא סעיף מ' פסק שאין ללבוש כובע רחב שוליים, ופסק להחמיר כדעת רש"י וכדעת תוספות שהחשש הוא גם שמא יעוף ברוח ויבוא לטלטלו ד' אמות ברשות הרבים, וגם משום שכובעים רחבים עשויים לאוהל, ואסור בשבת אם רוחבו טפח, היינו 8 ס"מ לדעת רבי חיים נאה, ו-10 ס"מ לדעת החזון איש. ואיסור זה הוא אפילו בבית, ואפילו לילדים. וכך כותב מרן: "כובע שהוא מתפשט להלן מראשו טפח, אסור להניחו בראשו אפילו בבית משום אוהל", עכ"ל. והיינו אפילו כל השנה, שאין לחבוש מגבעת שיש לה שוליים רחבים כנ"ל. והמסתמכים על הקולא של המשנה ברורה (שם בס"ק קנ"ב) טועים הם, שכן הוא כתב בפירוש שיש להחמיר כדעת מרן, ובר מן דין סוברים כן גם פוסקים רבים בראשונים ובאחרונים, וכך היא דעת הר"ח והרמב"ם, וכן רבנו תם והערוך, וכך פסק גם הרב המגיד, וכך היא דעתו של האר"י הקדוש שהמשנה ברורה בעצמו (שם) מביא לחומרא.

שואלים ודורשיםבכל שנה אנחנו מנהיגים להתחיל הלכות פסח ביום פורים, לקיים את דברי ההלכה ששלושים יום קודם הפסח יש ללמוד ולדרוש בהלכות פסח משום שרבים הם. על כן נאמר כמה הלכות הקשורים לפסח הבעל"ט. יש לי בבית ספר שו"ע עם מגן אברהם וט"ז בלבד, ופעם באמצע שנה היתה לנו בעיה בהגעלה, ופתחתי בסימן תנ"א בהלכות פסח. לפני פסח אמרתי אולי אכלתי לחם או עוגה ונפל לי בתוך הספר הזה, פוררתי את הספר עמוד עמוד לבדוק אותו ואחר כך הדבקתי אותו, ותראו בבית אצלי חלק ג' כולו מודבק. היום יש ב"ה מחזור לכל רגל ורגל, ופעם היה מחזור אחד לשלש רגלים וברכת המזון בהגדה. ובליל סוכות לא שמים לב על פסח, וקוראים את הברכת המזון בהגדה, ונופלים שם פירורים. והברכונים לשים בחמץ. אמר לי אחד אדם נכבד, מה הרב אומר, אין דבר כזה, ולא מצוי הדבר. פעם בשיעור הביאו בסקויטים מלוחים עם שומשום, וגם היום יש את הבסקויטים האלה, ונפל לאותו אדם שומשום אחד בספר, וראיתי שהוא מרטיב את אצבעו ובא להרים מהספר, צעקתי עליו מה אתה עושה, ולא הבין, אמרתי לו אתה בא לאכול את השומשום, מעתה תדע שזה מצוי גם בלי משים ותבדוק את הספר עמוד עמוד.

החיטים בשטריימל שנפלו בליל הסדרכל ספר שיש בו חשש חמץ, ישמור אותו עם החמץ. פעם הייתי בחתונה ששם זרקו חיטים במקום מה שזורקים ניירות צבעוניים. אני הרגשתי חיטים בכובע שלי והוצאתי אותם. היה לידי אדמו"ר אחד, ואמרתי לו שבשטריימל שלו יש חיטים, וזלזל במה שאמרתי לו. בליל פסח, הוא יושב ומתחיל להגיד "הא לחמא עניא" ומתוך שהוא מתנדנד נפלה חיטה על השולחן. נבהל וצעק על הרבנית, ועוד חיטה נפלה. הוא אמר שזה הקללה של הרב אליהו. באו החסידים שלו בליל פסח לביתי, כעשרה חסידים גברתנים, ואמרו לי בתקיפות מה עשית לאדמו"ר שלנו?! לא נבהלתי מהם, ואמרתי להם שמייד ילכו ויאמרו לאדמו"ר שלהם שיכניס את השטריימל שלו עם כל כלי החמץ מייד.

חיטים הדבוקים בהזמנה לנויפעם קבלתי בט"ו בשבט מאדם שהיה לו בר מצוה הזמנה. הוא שם בתוך ההזמנה שבולת מודבקת. לקחתי את ההזמנה והנחתי אותה עם הנר שאני בודק בו את החמץ לתזכורת. בערב פסח כשהכנתי את הנר, התקשרתי לאותו אדם, ושאלתי אותו אם יש לו את רשימת המוזמנים, ואמר לי שכן, אמרתי לו שיתקשר לכולם ויאמר לכולם לבער את ההזמנה עם השבולת.

חיטים מורעלות – "אחשביה"יש לרב שדי חמד שאלה, יש חיטים "מורעלות" שלא ראויות לאכילה, ונותנים אותם לעכברים, והשאלה אם מותר לשמור אותם בפסח ולתת אותם לעכברים. ואמר, שניחא לאדם שיאכלו אותם העכברים ונחשב ל"אחשביה" ולכן אסור להחזיקם בפסח.

בצק שנדבק בתקרה או שנפל לבוראם אשה לשה בצק ובא בנה והכה בבצק כך שעפה לה חתיכת בצק לתקרה, או שלשה בצק ונפל ללבור חתיכה מהבצק. הדין הוא שמה שנפל לבור, בעלה לא חייב לרדת לבור ולבדוק, אבל חייב לטפס ולבדוק במקום שעפה חתיכת הבצק לתקרה, שכן בתקרה אחרי שהתייבש הבצק, ויש חשש שמא יפול ממנו על האוכל ויתחייב בבדיקה.

דין קולט אדיםיש אנשים שיש להם קולט אדים. אני אומר להם שיקחו סיר הכי גדול שיש להם בביתם ויחממו בו את המים עד שיעלו אדים, ויקח סולם ויגע בקולט, אם היד סולדת שם זה חמץ, ולכן בערב פסח או שיצבע את הקולטים או שיצפה אותם בנייר כסף. וכן אם יש לו גז ומעל זה ארון, צריך לבדוק שאשתו מבשלת, שישים את ידו מתחת לארון ויבדוק אם יד סולדת שם, ואם כן זה בלע ובפסח האדים יעלו שם ויורידו את אותם טיפות. כך יעשה אדם לעצמו כל מקום שרגילים להכניס בו חמץ.

בדיקה בכל מקום שעולה על הדעתיש לבדוק בכל מקום שרק אפשר שמא יש שם חמץ, ויעשה כל אדם חשבון עם עצמו לדעת איפה יכול להיות שהגיע לשם חמץ. היה מעשה באדם אחד שהיתה לו בת שאוהבת לאכול, ובערב פסח כשלקחו את החמץ לבדיקה ולהכינו לשרפה, לקחה כמה עוגיות והחביאה אותם מתחת לכרית שלה. והנה כשאביה חיפש בבדיקת חמץ לא עלה על דעתו לבדוק תחת הכרית של בתו. והנה, בליל פסח כשחיפשו כל הילדים את האפיקומן והרימו וחיפשו בכל מקום אפשרי, הרימו גם את הכרית ומצאו שם את העוגיות. מכאן שצריך לחשוב היטב כל אפשרות של המצאות של חמץ.

כעפרא דארעאבנוסח של הביטול חמץ אומרים "כל חמירא וכו' לבטיל ולהוי כעפרא דארעא" ולא אומרים "הפקר". ולמה אומרים "כעפרא דארעא" ולא "כעפר"? ונראה על פי דברי הגמרא שמביאה סיפור שפעם רבן גמליאל הפליג בספינה והביאו לו תרנגולת לשחוט ולאכול, אבל לא רצה לשוחטה כי לא היה לו עפר לקיים בו מצות כיסוי הדם. מה עשה? לקח דינר של זהב, גירד אותו ושחק אותו לעפר, הניח חציו על קרקעית הספינה וכיסה אותו בחציו כי כך עושים כיסוי הדם שיהיה עפר מלמטה ועפר מלמעלה. מכאן, שגם זהב יכול להיות עפר, וכמו שהוא עצמו אמר שזה כמו "עפרות זהב". ולכן אנחנו אומרים שיהיה כעפרא דארעא דוקא, ולא כ"עפרות זהב" שחשובים ביותר. כמו כן, התוספות שואלים על הפסוק שאומרים בתפלה בכל יום "ונפשי כעפר לכל תהיה" – וכי אנחנו רוצים שידרכו עלינו כמו עפר? אלא, שאין לך דבר שמתקיים לעולם כמו עפר, וגם מה שחזק ביותר, אחרי שנים רבות בלה ונהפך לעפר. כך אנחנו אומרים ומתפללים שאנחנו נשאר קיימים לעד ולא נכרת מהעולם, וזאת על ידי לימוד תורה, וקיום מצוות ומשים טובים.

מחיית עמלק – "אמחה את זכר עמלק"בכל דור ודור יש לנו עמלק, ואלו שמפוצצים את עצמם בישיבות הם "עמלק" והממשלה "מסכנה"…אנחנו מתפללים ואומרים להקב"ה שאין בידינו הכח למחות את זכר עמלק לגמרי, ולכן "אתה הוא מושיענו, אתה תושיענו", ותאמר די לצרותינו ותקיים בנו "אמחה את זכר עמלק מתחת השמים", ויהי רצון שיהיה בעגלא ובזמן קריב, אמן ואמן.

בס"ד

דרשות לפרשת צו – הגליון השבועי.

יש לך מושג מי מושך אותך?

קרונות הרכבת נמשכות אחרי הקטר. אבל מי מושך אותך ואת תפילותיך, את תורתך ואת מצוותיך? קח את המושכות לידיים, ו0וף־0וף עשה זאת בעצמך!

כולנו יודעים שקרונות הרכבות הן לא כל- כך שימושיות ללא הקטר שמושך אותן קדימה. הקטר הממונע הוא שנותן את הכוח לגלגלי הקרונות לזוז ממקומם. כדומה לכך, מכירים אנו גם את נלנל-הים (אבוב), הצף על פני גלי הים. אם ישב אדם על פני גלגל זה, הוא בסך הכל יצוף. קצב ההתקדמות שלו יהיה איטי, אם בכלל יצליח לזוז, נע-ונד על פי קצב גלי הים והרוח המנשבת בהם. לא כן הוא גלגל-ים המחובר אל סירת מנוע, שבכוחה למשוך אותו אל היבשה תוך דקות ספורות. הדוגמאות הללו, של קרונות ללא קטר, או של גלגל-ים ללא סירת מנוע, רק מראות לנו איך נראים לפעמים התפילה, או לימוד התורה וקיום המצוות שלנו, ללא כוח עזר שיעלה אותם לרצון לפני אלוקים. ומהו אותו כוח עזרו איך באמת מעלים את התורה והמצוות לרצון לפני אלוקיםו הבן איש חי בפירושו על הפרשה בספרו "אדרת אליהו", מביא את הדברים הללו בפרשנותו על הפסוק "זאת תורת העלה הוא העלה״, והוא אומר, כי יש אנשים שבלימוד התורה ובמצוות שהם עושים, אין תמיד די כוח כדי לעלות למעלה להתקבל ברצון, וזאת משום שהם עצמם מחסירים את הכוח הזה בכך שהם לא מצרפים את המחשבה לתפילה או למעשה המצווה, או שיש בהם פגם אחר שמעכב אותם מלעשות את רצון ה׳ כראוי. עם זאת, יש אנשים שהתורה והמצוות שלהם נעשית בדרך הראויה והנכונה וללא שום דופי, ולכן התורה והמצוות שלהם בוקעים רקיעים ועולים לרצון, ללא שום עיכוב. ומה יעשו אותם הרוצים לזכות נם הם יש לשאלה זו כמה תשובות. האפשרות הכי פשוטה, היא להתפלל וללמוד תורה עם הציבור. מעבר לכוח של רבים, העניין כאן הוא שאחד מיני הרבים הנמצאים בציבור – בודאי הוא שלם בתורתו ובתפילתו – ויש בכוחו של איש זה למשוך את כל הציבור כולו יחד איתו, ולהעלות את תפילותיהם לרצון לפני האלוקים. ממש כמו הקטר המושך אחריו קרונות רבים העמוסים במטען רב. ומסיבה זו, אומר הבן איש חי, נכון להתפלל ולומר לפני כל מצוה: "ותעלה לפניך מצוה זו עם שאר מצוות בניך היודעים ומכוונים כהוגן״. עם זאת, אומר הבן איש חי, על אף שהאפשרות הראשונה היא מאוד פשוטה, שבעצם אתה "לוקח טרמפ״ על התפילה של מישהו אחר, אל תשכח שסוף כל סוף אתה טרמפיסט. אתה לא הנהג. אתה מוגבל. אז בוא תלמד לנהוג כמו שצריך! שזה מה שכתוב בפרשתנו: "זאת תורת העלה״ – התורה והמצווה והתפילה – שעליך להעלות אותם לרצון האלוקים, ״הוא העלה״ – עליה להיות עולה מעצמה, מבלי שתצטרך לקבל עזרה מהציבור. אפילו אם אדם יודע שהוא לא ניחן בכישרון ההנהגה. שיסתכל טוב טוב בעצמו ויראה שעל אף שהוא לא תמיד מצליח להתרכז בעת התפילה ובלימוד, יש נם פעמים, אפילו אם הן לא רבות, שהתפילות שלו הן כן זכות וטהורות וכך גם לימוד התורה והמצוות. בפעמים הללו, שהוא כן מצליח לנהוג כראוי, אז התפילות והלימוד המוצלחים מושכים איתם למעלה את כל האלו שהוא עשה לא בשלמות. כך לאט-לאט יוכל האדם להסתדר לבדו

יוצא לאוו ע״י מרכז הפצת הרי ׳׳ח הטוב

נא לשמור על קדושת הגיליון

לקבלת הגיליון למייל:

rabenu@vmail. co. i!

לפניות כלליות: 2221199*052

אהבת? נא שתף עם חבריך! בברכה, חיים סלמן
Share on Facebook
Facebook
Tweet about this on Twitter
Twitter
Pin on Pinterest
Pinterest

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *