פרשת משפטים – דרשות מר' יונתן בן עוזיאל ע"ה

בס"ד

בס"ד

חידושי ר' יונתן בן עוזיאל ע"ה על פרשת משפטים:

פרק כ"א פסוק ב':

כי תקנה עבד עברי – שנמכר בגניבתו ע"י בית דין.

פסוק ד':

אם אדוניו יתן לו אשה – שפחה כנענית.

פסוק ו':

והגישו אדניו אל האלהים והגישו אל הדלת או אל המזוזה – לדיינים. ויקבל מהם רשות. והגישו אל הדלת המחוברת ללוח המזוזה. ורצע את אזנו הימנית ויעבוד עמו עד היובל.

פסוק ז':

וכי ימכור איש את בתו לאמה לא תצא כצאת העבדים – בתו הקטנה. לא תצא כמו שיוצאים עבדים כנענים שמשתחררים בשן ועין אלא בשנות השמיטה (שש) ובסימנים וביובל ובמות אדונה ופריעת כספה.

פסוק ח':

אם רעה בעיני אדניה – אז אביה יפדה אותה אבל לא יכול למכרה שנית לאיש אחר.

פסוק י"א:

ואם שלש אלה לא יעשה לה – ליעדה לו, ליעדה לבנו, או לאפשר לאביה לפדותה ותצא חנם בגט.

פסוק י"ב:

מכה איש ומת, מות יומת – מכה איש או אשה מישראל ויהרגהו, יהרג בסיף.

פסוק י"ד:

מעם מזבחי תקחנו למות – אפילו שהוא כהן ועובד על גבי המזבח משם תקחנו ותהרגהו בסיף.

פסוק ט"ו:

ומכה אביו ואמו מות יומת – בחנק.

פסוק ט"ז:

וגונב איש ומכרו מות יומת – בחנק.

פסוק י"ז:

ומקלל אביו ואמו מות יומת – בסקילה.

פסוק י"ט:

רק שבתו יתן ורפא ירפא – פטור מדין הריגה אבל ישלם שבתו, צערו, נזקו, ובושתו.

פסוק כ':

וכי יכה איש את עבדו – וכי יכה איש את עבדו, עבד כנעני או שפחה כנענית בשרביט ומת, באותו יום תחת ידו ידון דין הרג בסיף.

פסוק כ"ט:

ואם שור נגח הוא…השור יסקל וגם בעליו יומת – יומת בידי שמים.

פסוק ל"ב:

אם עבד יגח השור או אמה – אם עבד כנעני או שפחה כנענית יגח.

פסוק ל"ג:

וכי יפתח איש בור – בשוק (ברשות הרבים).

פסוק ל"ז:

כי יגנוב איש שור או שה – חמש ישלם תחת השור כי בטל אותו מהחרישה, וארבע צאן תחת השה כי הצטער בגניבתו (נשאו על כתפו) ואין בו עבודה.

פרק כ"ב פסוק ב':

אם זרחה השמש עליו דמים לו. שלם ישלם אם אין לו ונמכר בגנבתו – אם ברור העניין כשמש שלא להרוג נפש נכנס והרגו בעל הבית חובת שפיכות דם אדם זכאי עליו. ואם ניצל מידיו שלם ישלם ואם אין לו לשלם וימכור אותו בית דין בגנבתו ועד שנת השמטה.

פסוק ו':

כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים לשמור – לשמור בלא שכר (שומר חנם).

פסוק ט':

כי יתן איש אל רעהו חמור או שור או שה וכל בהמה לשמור – לשמור בלא שכר (שומר חנם).

פסוק י"א:

ואם גנוב יגנב מעמו ישלם לבעליו – אם הוא שומר בשכר ישלם לבעליו.

פסוק י"ט:

זובח לאלהים יחרם בלתי לה' לבדו – כל מי שזובח לעבודה זרה של הגויים יהרג בסיף ונכסיו ישרפו. לכן לא תעבדו אלא לשם השם לבדו.

פסוק כ"ה:

מלאתך ודמעך לא תאחר – בכורי פירותיך ובכורי יין היקב שלך לא תשהה יותר מזמנם להעלותם למקום שכינתי.

פסוק ל':

ואנשי קודש תהיו לי ובשר בשדה טרפה לא תאכלו– ואנשים קדישים הטועמים חולין בזכות (אוכלים חולין בטהרה) תהיו לפני. אבל בשר תלוש מבהמה בחייה (אבר מן החי) לא תאכלו, לכלב תשליכון אותו בשכרו שלא חרץ לשונו על ישראל.

פרק כ"ג פסוק א':

לא תשא שמע שוא – לא תקבלו דברי שקר מאיש שמרכל על חברו לפניך.

פסוק ב':

לא תהיה אחרי רבים לרעות ולא תענה על ריב לנטות אחרי רבים להטות – לא תהיו אחרי רבים לחייב אלא לזכות. ולא ימנע אחד מכם ללמד זכות על חברו בדין לומר הרי אחר רבים מטים.

פסוק ג': ודל לא תהדר בריבו – ועני שיצא חייב בדין לא תשא לו פנים לרחם עליו כי אסור לישא פנים בדין.

פסוק ד':

כי תפגע שור אויבך או חמורו תועה – אם תפגוש שור שונאך שאתה שונא לו על חטא שאתה ידעת בו לבדך, או חמורו תועה בדרך, השב וכו'.

פסוק ה':

כי תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו – אם תראה חמור שונאך שאתה שונא לו על חטא שאתה ידעת בו לבדך, רובץ תחת משאו ותמנע עצמך מלהגיש לו עזרה, תעזוב באותה שעה את שנאתך שבלבך עליו ותפרוק או תטען עמו.

פסוק ז':

מדבר שקר תרחק וצדיק אל תהרוג – מי שיצא מבית דין זכאי ומצאו לו אח"כ חובה ומי שיצא חייב בבית דין ומצאו לו זכות לא תהרוג אותו כי לא הייתי מזכה אותו אם הוא חייב.

פסוק ח':

ושוחד לא תקח – ושוחד לא תקבל כי השוחד מסמא את העיניים של המקבל ומטה חכמים מישוב הדעת שלהם ומקלקל דברים הצודקים הכתובים בתורה ומטריד מלים של הזכאים בדין.

פסוק י"ט:

לא תבשל גדי בחלב אמו – אינכם רשאים לא לבשל ולא לאכול בשר וחלב מעורבים כאחד שלא יגבר רוגזי ואבשל את תבואתכם דגן וקש שניהם כאחד.

פסוק כ"ח:

ורבה עליך חיית השדה – פן ישובו החיות לאכול את פגריהם של החיות שמתו ויזיקו לך.

פרק כ"ד פסוק א':

ואל משה אמר – ואל משה אמר מיכאל השר הממונה על החכמה, בשבעה לחודש, עלה אלי וכו'.

פסוק ה':

וישלח את נערי בני ישראל – כיוון שעד השעה ההיא היתה העבודה בבכורים כי עד עכשיו לא נעשה המשכן ועד כה לא נתנה הכהונה לאהרון וכו'.

פסוק י':

ויראו את אלהי ישראל – נשאו נדב ואביהו את עיניהם וראו את כבוד אלהי ישראל והדום רגליו המוצע תחת כסאו היה כאבן ספיר המזכיר את שעבוד המצרים בבני ישראל בטין ובלבנים והיו הנשים מכים בטיט עם הגברים שלהן והיתה שם נערה מפונקת מעוברת והפילה העובר ונשתקע עם הטיט. נחת גבריאל ועה ממנו לבנה והעלה אותה לשמי מרומים ושם אותה תחת הדום רבון העולמים וזיוו כעין אבן טובה והוא היה כמו השמים כאשר הם נקיים מעננים.

פסוק י"א:

ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו – ואל נדב ואביהו הנערים היפים לא שלח מכה באותה שעה אבל נשמרה להם ליום השמיני למילואים לעורר עליהם שראו את כבוד שכינת ה' והיו שמחים שנתקבל קרבנם ברצון.

פסוק י"ב:

ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה – את לוחות האבן בהן רמוזים שאר דברי התורה ותרי"ג מצוות שכתבתי להורותם.

פסוק י"ח:

ויהי משה בהר ארבעים יום וארבעים לילה – והיה משה בהר לומד דברי התורה מפי הקב"ה ישתבח שמו ארבעים יום וארבעים לילה.

 

אהבת? נא שתף עם חבריך! בברכה, חיים סלמן
Share on Facebook
Facebook
Tweet about this on Twitter
Twitter
Pin on Pinterest
Pinterest

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *