פרשת וישלח – דרשה מאת הרב והפיטן הגדול חכם דוד מנחם שליט"א

בס"ד

השבוע, עקב שהותי בחו"ל, לא היה סיפק בידי לכתוב את העלון. אך פטור בלא כלום אי-אפשר, לכך אציגה נא עימכם דרוש קטן שכתבתיו במטוס חזרה ארצה. והוא:

אמרו חכמים: מעשה אבות סימן לבנים, על כן ראוי לנו שנדרוש מעשה חזרת יעקב ארצה ופגישתו עם עשו אחיו כסימן לתהליך שיבת ישראל מגלותם בזמננו. וכסימן למפגשנו עם תרבות עשו היא תרבות אדום, שבגלגולה המודרני היא התרבות המערבית.

יעקב שב לארץ ישראל אחר שנולד יוסף "שטנו של עשו" ובכל זאת הוא משתחווה שבע פעמים לעשיו. כך עם ישראל שב לארצו אחרי שנולד משיח בן יוסף בדמות התנועה הציונית (על פי הרב קוק במאמרו המספד בירושלים) ובה הקים את מדינתו אך משום מה אינו עצמאי לגמרי בתרבותו. עדיין הוא ממשיך להשתחוות שבע פעמים לתרבות המערבית, ולצערנו ברוב המקרים הוא נדבק דווקא לצד הרדוד שבה.

המספר שבע מייצג את עולם הטבע בו תרבות אדום שולטת שלטון מלא. אנו אמונים על עולם המוסר ועל כן לא יאה לנו בעת הזו לכופף את המוסר בפני הטבע.

הגיעה השעה בה נכלול בתוכנו את כל הטוב והיפה שקבלנו מתרבויות העולם ונסיר את בדיליהן.

התפקיד שעם ישראל אמור למלא בעולם הוא להזכיר את שם ה'. כמאמר הנביא בשם ה': עַם-זוּ יָצַרְתִּי לִי תְּהִלָּתִי יְסַפֵּרוּ (ישעיה מג). יש החושבים שלצורך כך עלינו להישאר בגלות בכדי שיהיה לנו מגע עם האומות ומתוך כך הם ילמדו מאיתנו את שם ה'. שיטה זו לא הוכיחה את עצמה. אי-ההצלחה שלה נובעת מהסיבה הפשוטה, בהיותינו בגלות מעמדנו היה נחות ועל כן העולם לא הקשיב לדברינו. כך אמר שלמה בחכמתו: חָכְמַת הַמִּסְכֵּן בְּזוּיָה וּדְבָרָיו אֵינָם נִשְׁמָעִים. (קהלת ט). בגלות ידענו אנו לבדינו את שם ה', אך לא הצלחנו במשימה המוטלת עלינו ללמד את הנהגתו לכל באי עולם בצורה הראויה והנקיה. רק כאשר אנו עם בעל ארץ ושלטון עצמאיים דברינו נשמעים.

נראה שניתן למצוא רמז לכך בלשון הפסוקים:

וַיִּקְרָא יַעֲקֹב שֵׁם הַמָּקוֹם פְּנִיאֵל כִּי רָאִיתִי אֱלֹהִים פָּנִים אֶל פָּנִים וַתִּנָּצֵל נַפְשִׁי. וַיִּזְרַח לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ כַּאֲשֶׁר עָבַר אֶת פְּנוּאֵל וְהוּא צֹלֵעַ עַל יְרֵכוֹ.

כאשר יעקב נמצא מעבר למעבר יבוק בבחינת חוצה לארץ שם המקום נקרא פְּנִיאֵל  דהיינו קריאה לאומה היחידה פְּנִי אֵל, הראי את לבדך את פנייך כלפי האל. אך כאשר הוא עובר את פְּנִיאֵל  ונכנס לארץ ישראל הקריאה הופכת מלשון יחיד ללשון רבים, פְּנוּאֵל, קריאה לכל באי עולם פְּנוּ אֵל, רק אז קריאתנו נשמעת לכל האומות שיפנו אל האל.

אכן, עם ישראל השפיע על העולם בדמות יחידי האומה שהניעו את גלגלי המחשבה העולמית (מרקס, פרויד, איינשטיין ועוד), זו מתנת הגלות שלנו אליהם. עתה נוכל להתקדם לדרכנו שלנו. לברר את הטוב שקיבלנו מהם ולהיפרד מתלות זו לשלום.

וְיַעֲקֹב נָסַע סֻכֹּתָה וַיִּבֶן לוֹ בָּיִת וּלְמִקְנֵהוּ עָשָׂה סֻכֹּת עַל-כֵּן קָרָא שֵׁם-הַמָּקוֹם סֻכּוֹת.  בָּיִת נקודת קודש קבועה במציאות, בית של קדושה. לְמִקְנֵהוּ הנמצא בסיום תהליך קיבוץ הגלויות עָשָׂה סֻכֹּת,סוכות מייצגות את המלכות כמו שאנו מתפללים על "סוכת דוד".

וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם דרשו חז"ל: שלם בתורתו גופו וממונו. לכול אלו יש משמעות אמיתית בזמן של גאולה. 

וַיַּצֶּב-שָׁם מִזְבֵּחַ נקיות הפולחן לאל אחד. יכירו וידעו כל יושבי תבל כי לך תכרע כל ברך.

וַיִּקְרָא-לוֹ אֵל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אז ידעו כל באי עולם כי שם ה' נקרא על נחלתו ועל עמו. אז קריאה בשם ה' תישמע לטובה ולברכה לכל. 

 

 

אהבת? נא שתף עם חבריך! בברכה, חיים סלמן
Share on Facebook
Facebook
Tweet about this on Twitter
Twitter
Pin on Pinterest
Pinterest

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *