פרשת וילך

בס"ד
גולשים יקרים!
האזינו לקריאת הפרשה בטעמי יהודי עירק ע"י מנהל האתר חיים סלמן:

בס"ד

עלון שבועי של הלכות ודרשות בפרשיות השבוע נצבים וילך מאת רבנו יוסף חיים ע"ה זיע"א.

שאלות ותשובות לשולחן שבת בן איש חי – שנה א'

אנו נמצאים בעיצומו של חודש אלול וצריך כל אדם להכין את עצמו ליום הדין ולהשתפר בתורה ובמצוות ובמעשים טובים והדבר רמוז בראשי התיבות של חודש שאנו נמצאים בו אלול .

אהוב למעלה ונחמד למטה

אהוב למעלה – הם המצוות שבין אדם למקום.

נחמד למטה – הם המצוות שבין אדם לחברו .

ואנו צריכים לדעת שכל מעשה שלנו משפיע לא רק על עצמנו ועל בני ביתנו אלא על כלל ישראל .

נאמר בגמרא שאדם צריך לטהר עצמו בחג וכתבו הפוסקים שגם אדם שאינו הולך למקווה במשך השנה ראוי לו להשתדל לפחות בערב ראש השנה ובערב יום הכיפורים ללכת ולטהר עצמו ומועילה טבילה זו גם לקבלת תפילותיו .

1. שאלה: א. מהם הכוונות שצריך לכוון בחמשת הטבילות שטובל במקוה בערב ראש השנה?

תשובה: א. יכוון טבילה ראשונה לטהרה. ב. בשניה לתיקון הכעס. ג. בשלישית למתק את הדין והגבורה בחסדים. ד. ברביעית לפשוט מעליו את בגדי בחול ויכון גם "תכלה שנה וקללותיה". ה. ובחמישית יכוון לקבל עליו את הארת קדושת יום הזכרון, ויכוון בזה גם "תחל שנה וברכותיה".

ב. נהגו להסתפר לכבוד החג על מה יכוון כשמסתפר ? . כשמסתפר יכוון לסלק מעליו את הדינים. כשטובל במקווה

. 2. שאלה: איזה מאכל לא כדאי לאכול בראש השנה?

תשובה: לא יאכלו בראש השנה תבשיל חמוץ או פרות חמוצים וכו'. וכן לא ימלא כרסו ביום זה..

3. שאלה: מידת הכעס קשה בכל השנה. מדוע אם כן צריך להזהר בה במיוחד בראש השנה?

תשובה: אדם שכועס ביום זה סימן רע הוא לו לכל השנה. על כן על כל תקלה יסבול ולא יקפיד, אפילו בלב.

4. שאלה: האם יברך שהחיינו בליל שני של ראש השנה אם אין לו פרי חדש?

תשובה: לכתחילה טוב לדאוג לפרי חדש לליל שני, אך אין הדבר מעכב ויברך שהחיינו בליל שני, גם אם אין לו פרי חדש.

5. שאלה: מה טוב ללמוד ביום זה על שולחנו?

תשובה: דבר בעתו מה טוב, על כן ילמד מסכת ראש השנה (שיש בה ארבע פרקים כנגד ארבע אותיות של שם (א-דנ"י) ויאמר פסוקים להצלחה וברכה הכתובים במחזורים.

6. שאלה: האם עושים את התשליך כשחל ראש השנה בשבת?

תשובה: מנהגנו לעשות תשליך אפילו חל ראש השנה בשבת. וכתב רבנו עובדיה יוסף כשחל ראש השנה בשבת אם אין עירוב באותה העיר או שמקום אמירת התשליך מחוץ לגבולות הערוב יש למנוע אמירת התשליך בשבת, כדי שלא ייכשלו הצבור בהוצאת המחזורים מרשות היחיד לרשות הרבים ויאמרו סדר התשליך באותה שנה ביום השני של ראש השנה .

7. שאלה: היכן מתוודים בתפילות ראש השנה לדעת רבינו יוסף חיים ?

תשובה: מתודים בלחש (בלי להשמיע לאזנים) ודווקא בין התקיעות (ששוהה בין תשר"ת לתש"ת וכו') שלפני העמידה. ולדעת רבנו עובדיה יוסף אין מנהג זה נכון על פי ההלכה שהואיל ואנו מסופקים אם תרועה האמורה בתורה היא הנקראת אצלנו שברים או היא הנקראת אצלנו תרועה , או שניהם כאחד ואם מפסיק בוידוי דברים בין התקיעות נכנס לחשש ברכה לבטלה ,ולספק אין צריך לחזור ולברך שנית . ומכל מקום אם רוצה להרהר הוידוי בלבו בלבד מותר .

8. שאלה: מה דינו של אדם המסופק אם אמר המלך הקדוש או שאמר הא-ל הקדוש כהרגלו?

תשובה: יחזור לראש התפילה, אפילו סיימה.

ולדעת רבנו עובדיה יוסף יש חילוק שדווקא יחיד חוזר לראש התפילה אם טעה אבל שליח צבור שטעה ואמר הא-ל הקדוש חוזר רק לברכת אתה קדוש מכיון שענו הצבור קדושה נחשבת ברכת אתה קדוש כתחילת הברכה של שלוש הברכות הראשונות שכידוע השלוש ברכות הראשונות נחשבות לברכה אחת .

9. שאלה: מה דינו של אדם ששכח זכרנו לחיים או כתבנו בספר חיים ושאר הוספות שבין הברכות?

תשובה: באלו אין צריך לחזור אפילו נזכר באמצע התפילה, וטוב שיאמר זכרנו לחיים בברכת שומע תפילה.

10. שאלה: כיצד צריכה להיות אמירת "היום הרת עולם היום יעמיד במשפט…"?

התשובה: כתב רבינו הרש"ש ז"ל כשאומר כן, כל עצמותיו יאחזמו רעד, בעת יפקוד הקב"ה: אם אב אני, איה כבודי?! ואם אדונים אני, איה מוראי?! ולכן יאמרו זה במתון ושברון לב.

בס"ד
דרשה לפרשיות נצבים-וילך מספר אדרת אליהו לרבנו יוסף חיים ע"ה זיע"א.

סמיכות הפרשיות כי תבוא ונצבים: ושמרתם את כל דברי הברית הזאת למען תשכילו את כל אשר תעשון – אתם נצבים היום לפני ה' אלוקיכם-

יובן בס"ד שידוע מה שאמרו חז"ל: ישראל נידונים בראש השנה ביום ראש השנה אבל אומות העולם נידונים כבר בלילה. והטעם: משל למלך ששלח אחר אנשי עיר אחת בממשלתו לבוא אצלו להתראות עמהם ולדבר אתם בסדר הנהגתם וכיוצא בזה. והנה העניים מאנשי העיר הזו הזדרזו לקחת כמה ככרות לחם ולנסוע למקום המלך כי אין להם סיבה להתעכב וגם בגלל משא קל שעל החמור הוא ירוץ במהרה בדרך, אבל העשירים מבני העיר צריכים לקחת עימם צידה רבה ממינים שונים וגם צריכים להכין מתנות מיוחדות למלך כי בני אדם שכמותם אין ראוי שיראו לפני המלך ריקם אלא יגישו לו מנחה ראויה להתכבד. לכן הם מתעכבים הרבה עד שיכינו את המנחה הראויה לכבוד המלך ויתאחרו הרבה יותר מהעניים.

והנמשל הוא כן, שישראל בעלי חכמה ומדע ויודעים לעשות רצון הקב"ה ויש להם יכולת להגיש לפניו מנחה אשר ירצה בה והיא התפילה המיוחדת שתקנו חז"ל בראש השנה שהיא מלכיות זכרונות ושופרות, ובפרט כי הם עם יודעי תרועה. וע"י התקיעות שתוקעים בזה מתקנים כל העולמות. לכן השם יתברך ממתין להם ואין דן אותם כי אם ביום, שאז יוכלו להכין בו מנחה הראויה להתכבד, כי זה לא שייך כי אם ביום. מה שאין כן אומות העולם כי הם כבהמות נדמו ואין להם שום מדע בעניינים האלה. אם כן למה צריך להמתין ולעכב דינם עד היום? לכן הוא דן אותם תכף בליל ראש השנה. וז"ש: ושמרתם את כל דברי הברית הזאת למען תשכילו את כל אשר תעשון, שיהיה לכם שכל ומדע שתדעו איך תרצו את הקב"ה במעשיכם הטובים והנהגתכם הישרה. ומאחר כי אתם דווקא המשכילים בכל העניינים הללו, לכן אתם נצבים היום לפני ה' אלוקיכם, היום דווקא, רוצה לאמר שדן אתכם ביום ולא בלילה כמו אומות העולם. וכמו שדרשו רז"ל על הפסוק: ויהי היום ויבואו בני האלוקים להתייצב וכו' על יום הדין וגם כאן נצבים פירוש הוא לדין.

אורחות צדיקים
הבעל שם טוב : שיש לאדם עוונות מגלגול ראשון או שני , והוא מתפלל על החוטאים , אז נתקנים גם העוונות שלו . וכן לענין מעלת התשובה כותב הבעש"ט שכמו שאדם מביא נר למקום החושך החושך הולך לגמרי ואינו ניכר כלל כך שחוזר בתשובה אף שהיה בתחילה מקום חשוך מאיר שם אור התורה והחושך הולך לגמרי.

ברכה היא שלוחה לאיל נחום ומשפחתו ולגבי סיג ומשפ' לשנה טובה ומבורכת וזכות כל הצדיקים תעמוד להם עד עולם .

סיפורי צדיקים

פעם אחת בהיות הרב הקדוש רבי נחמן מברסלב בדרך מחוץ לביתו נפטרה בתו הקטנה פיגא ז"ל בבואו לביתו העלימו ממנו את הדבר ולא הודיעו לו , כי הילדה לא נתגדלה בביתו רק אצל מינקת בעיר הסמוכה לכן יכלו להעלים ממנו את דבר פטירתה . ורבי נחמן תיכף שירד מהעגלה ונכנס לביתו מצא הרבה אנשים שבאו אליו והמתינו לו . התחיל מיד לומר דברי תורה בענין " עתיקא טמיר וסתים " המופיעה בליקוטי מוהרן סימן כא' . ובתוך הדברים מבואר שם ענין שבעת ימי אבלות הרגישו האנשים שהוא יודע ברוח הקודש על פטירתה , וגם בהיותו בדרך קודם כניסתו לעיר , הבינו מדבריו שהוא יודע שבתו נסתלקה אחר כן חקר ושאל רבי נחמן לבני ביתו על בתו וכיחדו ממנו ולא נהג רבי נחמן אבלות כלל .

לאחר זמן בשבת תשובה בשעת סעודה שלישית ישבו החסידים סמוך לחדרו והיו מסופקים אם יצא רבי נחמן אליהם לומר תורה או לא. ובתוך כך פתח רבי נחמן פתאום הדלת מחדרו בבהלה גדולה וכל האנשים אשר עמדו שם נפל עליהם פחד גדול ונבהלו ונשתוממו מאד . ורבי נחמן קרא לבתו הגדולה שתבוא אליו, וכשנכנסה לחדרו התחיל לדבר עימה בענין פטירת בתו הקטנה . בתחילה נסתה שוב להכחיש ולהעלים אך הוא אמר לה הלא כבר אני יודע בעצמי את האמת, ואז הוכרחה להגיד לו בפרוש שהיא נפטרה . במוצאי שבת נהג שעה אחת אבלות , כי כבר היה אחר שלושים יום לפטירתה ואז אמר רבי נחמן שכל זמן שאין יודעים מפי אדם אף על פי שרואים בהשגות עליונות אין צריכים לנהוג אבלות. ( סיפורי חסידים )

כי לקח טוב …

" אתם ניצבים היום כולכם " -כששמעו ישראל תשעים ושמונה תוכחות חוץ מהתוכחות הכתובות בתורת כהנים הוריקו פניהם ואמרו מי יוכל לעמוד וכו' ? ידוע דברי אלשיך הקדוש על הפסוק וינחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו הדבר דומה לאותו האיש שאמר לבנו עבור שלא שמעת בקולי אני אעשה לך כך וכך רע אמרו חז"ל אחר שיצאו דברים מפי אביו זה מספיק לשכך חמתו בודאי לא יעשה אבל אם אביו אמר לו כך וכך מכות אני אתן לך במספר מדויק אז יש פחד שכן יכה אותו יפה ,שכתוב תשעים ושמונה תוכחות מספר מדויק הוכחה ברורה שבדעת ה' לקים הכל כך והביא בספר פניני תורה וזהו הפחד של צרות גדולות שיהיו באחרית הימים אבל אם ישראל יקדימו תשובה אין שום פחד לזה הבאתי משל היה תלמיד אחד שלא רצה ללמוד בשום אופן עד שלרבו לא היה דרך אחרת כי אם במכות והתלמיד כל כך הרבה מכות קבל עד שכשהיה רואה המקל היה מפחד כמו ממלאך המות.

והנה יום אחד הרבי הלביש את התלמיד הזה הבגדים שלו והתלמיד היה דומה למלאך ה' צבאות ונתן לו לשבת על שולחן במיוחד והגמרא בידו וממולו תלה המקל והזמין כמה רבנים לאותו חדר האורחים הסתכלו בתלמיד הזה וחשבו שהוא תלמיד חכם גדול ושאלו ממנו על איזה הלכה והוא לא ענה להם יען ממולו היה מקל תלוי ומפחד מהמקל והאורחים והרבנים לא ידעו מזה חשבו מי יודע איזה גאון זה שמסתכל בגמרא בעומק הלב ולא נותן אוזן על מה ששואלים ומדברים אתו והרבי כיון ששמע שחושבים על תלמידו שזה גאון וכיוצא מה עשה ? הוריד המקל והלך כיון שהמקל לא היה לפניו אז התחיל התלמיד להשתגע כבראשונה והיה משתולל והיה שחוק ביניהם אמר להם הרבי כל השתיקה ששתק והיה מסתכל בספרו היה מפחד מהמקל שהיה ממולו אותו הדבר גם התוכחות וקל להבין . ( אהבת חיים )

מצוותיך שעשועי

נפסק להלכה בשולחן ערוך שמצוות צריכות כוונה וכתב החפץ חיים מעשה על כך

זכורני מעשה שקרה ברוסיא בשעת הכרזת מצב מלחמה, נאשם איכר אחד באשמת ריגול ואורב לצבא הרוסי, אחרי אשר נתבררה אשמתו, שחתך חוטי הטלגרף מעל אחד העמודים שהועמדו על יד ביתו בכפר, וסכנת מות היתה מרחפת על פניו.

ביום המשפט הצבאי הופיע סנגורו ללמד עליו זכות, והנה עלה בידו להוכיח בראיות ברורות, כי חף האיכר מפשע, וכי עשה מה שעשה מחסרון ידיעה.

ומעשה שהיה כך היה: בחצר האיכר הזה היתה באר, שממנה השקה את עדרו. את המים מן הבאר העלה בדלי שהיה קשור לחבל ארוך. והנה קרה שנפסק החבל ונתמזמז והאיכר לא היה יכול לשית עצות בנפשו, איך להשקיט צמאונם של הצאן שבעדרו שצמאו למים כחום היום. אשתו שהיתה "פקחית" ביותר, יעצה לו להשתמש לעת עתה בחוטי הברזל המתוחים לאורך הדרך על גבי העמודים של הטלגרף, שלפי דעתה שמשו חוטי הברזל המתוחים רק למען לא יפלו העמודים בנופלים…

ואחרי אשר השופט נוכח באמתת הדברים פטרו את האיכר, והרצה את חטאו בנזיפה שקבל מאת השופט על רוע מעבדו. והנה לו היה מתברר, שכוונת האיכר היתה לגרום הפסק בחברו הטלגרף בעת המלחמה, בטח היה נחרץ משפטו למות, הרי שהכל הולך אחר כוונת הלב.

בשם הבעש"ט זלה"ה פירוש הפסוק ה' צלך, והיינו כמו צלו של האדם, שכמו שהוא עשיית האדם כן הוא עשיית הצל, כך הקדוש ברוך הוא, באיזה מדה שהאדם מתנהג את עצמו, כך הקדוש ברוך הוא מתנהג את עצמו עם האדם בזו המדה, ואם האדם הולך במדת גדלות, (גאווה)כך השם יתברך מתנהג עם האדם, ואם הליכותיו בענווה אז השם יתברך גם כן מצמצם את עצמו כביכול, על דרך שאמר הכתוב (ישעיה נ"ז) אשכון את דכא, וממלא רצונו.

שבת שלום ומבורך

בס"ד

דרשה לפרשיות נצבים וילך מאת מרן הראשל"צ הגאון המקובל כמוה"ר מרדכי אליהו ע"ה כפי שנתקבל באדיבותו של חכם אליהו הלוי הי"ו.

ומה ה אלוקיך שואל מעמך
הראשון לציון הרב מרדכי אליהו ע"ה

אתם נצבים היום
כתב רש"י מדרש אגדה לבאר את הסמיכות של נצבים לצ"ח קללות:
"ומדרש אגדה, למה נסמכה פרשת אתם נצבים לקללות, לפי ששמעו ישראל מאה קללות חסר שתים חוץ ממ"ט שבתורת כהנים, הוריקו פניהם ואמרו מי יוכל לעמוד באלו? התחיל משה לפייסם. אתם נצבים היום, הרבה הכעסתם למקום ולא עשה אתכם כלייה והרי אתם קיימין לפניו".
ולכאורה הענין קשה, שהרי הקללות נאמרו באם "לא תשמע בקול ה אלוקיכם" – ולא זו בלבד אלא מוסיפה התורה ואומרת – "ובאו עליך כל הקללות האלה והשיגוך" (כ"ח, ט"ו) וכל הדברים הללו נאמרו כדי שעם ישראל ילכו בדרך התורה והמצוה, והיראה, וידעו שאם תאבו ושמעתם טוב הארץ תאכלו וגו’ ולפיכך דברי רש"י משם המדרש קשים. מטרת הקללות למנוע מהם מלילך בדרך הרע ולהמריצם לילך בדרך הטובה ושלא יסורו ימין ושמאל וכן התורה אומרת "ולא תסור מכל הדברים אשר אנכי מצוה אתכם היום ימין ושמאל". "ואלה הם דברי ברית אשר צוה ה את משה לכרות את בני ישראל". ולפיכך אם הוריקו פניהם, למה היה צריך לפייסם, אדרבה, זו היתה מטרת הצ"ח קללות???

ויתר על-כך, כשאומר להם משה הרבה הכעסתם ולא עשה אתכם כלייה, יגידו האנשים נמשיך להכעיס, ממילא הקללות אינן קללות. ומעתה נשאל וכי בחנם נכתבו צ"ח קללות הללו? ומשל למה הדבר דומה? לבן שהרגיז את אביו. התרה בו האב ואמר לו שאם יכעיס אותו פעם נוספת יענישהו. הלכה האם לילד ואמרה לו אל תדאג, הוא כבר אמר לך כמה פעמים שיעניש אותך ולא העניש. לכאורה ימשיך הבן בדרכו הרעה ולא ישמע בקול אביו!

אלא כך יש לבאר את הענין. יש העובדים את ה מיראה ויש העובדים מאהבה. יש החוזרים בתשובה מיראה ויש חוזרים בתשובה מאהבה. וכבר אמרו חז"ל "פרוש מאהבה פרוש מיראה" (סוטה כ"ב). אי-אפשר להגיע לדרגת אהבה בלי דרגת היראה. כאשר שמעו ישראל את הקללות אמרו למשה הרי אנחנו כבר חזרנו בתשובה והתשובה היתה מאהבה, ואם קללות נאמרו משמע שתשובתנו לא התקבלה ולכן הוריקו פניהם. אמר להם משה, לא כן. הרי אתם נצבים וקיימים ותשובתכם נתקבלה, והראיה שה לא עשה בכם כלייה. אך עליכם לזכור שאת ה יש לעבוד גם מיראה וגם מאהבה, לעבור בברית ה באהבה וביראה.
(ודרך רמז לעבדך בברית – מאהבה ובאלתו – מיראה). והוסיף ואמר להם ולא אתכם לבדכם כרת ה את הברית אלא גם לדורות הבאים. וכלשון רש"י: "אף עם הדורות העתידים להיות". ובזה הורה לישראל דרך תשובה, תשובה מאהבה ומיראה.

זאת ועוד, אמר להם משה "הנסתרות לה אלקינו והנגלות לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת" (וראה ברש"י "שנעשו ערבים זה לזה"). ללמדם שיש חילוק נוסף בתשובה, בין מצוות שבין אדם למקום ומצוות שבין אדם לחברו. בין אדם למקום – יודה יתוודה ויתחרט והתשובה תתקבל מיד וזהו הנסתרות – לה’ אלקינו. אבל בין אדם לחברו – והנגלות – "לנו ולבנינו" יבקש מחברו מחילה. וכן הוא בגמרא (יומא פ"ה) "לפני ה תטהרו – בין אדם למקום", ועבירות שבין אדם לחבירו צריך לרצות תחילה את חברו וחז"ל אמרו (ר"ה י"ז) כתוב אחד אומר "אשר לא ישא פנים", וכתוב שני אומר "ישא ה פניו אליך". ובארו יישא ה פניו – בעבירות שבין אדם למקום, "אשר לא ישא פנים" – בין אדם לחברו. כי אם עבר – על בין אדם לחברו – יבקש מחילה מחברו ויבקש מחילה מהקב"ה שעבר על איסור זה. ובשם הגאון רבי יעקב אביחצירא זיע"א מבארים את הפסוק "הנסתרות…" עפ"י דברי חז"ל, הגמרא (יומא ו) הקשתה משני פסוקים. כתוב אחד אומר "אשרי נשויי פשע כסוי חטאה" ופסוק שני אומר "מכסה פשעיו לא יצלח". ובגמרא נאמרו שני תירוצים. כאן בין אדם לחבירו, כאן בין אדם למקום וכאן בחטא מפורסם, כאן בחטא שאינו מפורסם. והרמב"ם פסק שבין אדם לחבירו – מכסה פשעיו לא יצליח ובן אדם למקום – "עזות היא לו אם גילם", אלא מתוודה סתם. והראב"ד הוסיף שבעבירות מפורסמות שבין אדם למקום, מכיון שהתפרסם חטאו צריך לפרסם את התשובה (ועיין בכס"מ שבאר שגם זאת אין לפרסם משום חילול ה). ומעתה, הנסתרות לה’ אלוקינו – עבירות שבין אדם למקום לא יפרסם, אך הנגלות – שבין אדם לחבירו יפרסם. ומעתה, שמעו ישראל צ"ח קללות והוריקו פניהם שמא תשובתם לא עלתה בידם, פייסם משה רבינו ואמר להם נתקבלה תשובתכם אלא שצריכים לידע שיש תשובה מאהבה ויש תשובה מיראה. יש תשובה על בין אדם למקום ויש תשובה על בין אדם לחבירו. ואף שחזר אדם בתשובה, יוסיף ויוסיף לקנות את מעלת התשובה בשלימותה.

ויהי רצון שנזכה להכתב ולהחתם בספרן של צדיקים וחסידים לאלתר לחיים טובים ולשלום.
תחל שנה וברכותיה לכל בית ישראל!

.

אהבת? נא שתף עם חבריך! בברכה, חיים סלמן
Share on Facebook
Facebook
Tweet about this on Twitter
Twitter
Pin on Pinterest
Pinterest

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *