פרשת ויגש

בס"ד
גולשים יקרים!
האזינו להלן לקריאת פרשת ויגש חלק א' בטעמי יהודי עירק ע"י מנהל האתר חיים סלמן:

>ולהלן האזינו לחלק ב' של הפרשה:

ולהלן האזינו לדרשה על הפרשה מספר אדרת אליהו לרבנו יוסף חיים ע"ה זיע"א. קורא: מנהל האתר חיים סלמן:

>בס"ד

הלכות לפרשת ויגש מספר בן איש חי שנה א' לרבנו יוסף חיים ע"ה. זיע"א.

לעילוי נשמת אבינו ועטרת ראשנו שלום בן בתיה ע"ה נא לא לקרוא בזמן התפילה

פרשת ויגש

מלמדנו רבנו והנה בשער הכונות מפורש מנהגו של רבנו האר"י ז"ל בהוצאת ספר תורה כך הוא: מנשק הספר תורה, ומלוהו ללכת אחריו כשמוליכין אותו מן ההיכל אל התיבה לקרות בו. ואחר כך היה נשאר שם סמוך אל התבה עד שיהיו פותחין את הספר תורה ומראין אותו לקהל, ואז היה מסתכל באותיות הספר תורה ממש, והיה אומר שעל ידי הסתכלות האדם מקרוב כל כך שיוכל לקרוא האותיות היטב, על ידי זה נמשך אור גדול אל האדם ואחר כך היה חוזר למקומו הראשון ויושב שם מיושב עד סיום קריאת הפרשה, ולא כאותם הנוהגים לעמוד בקריאת הספר תורה, עד כאן. וכתוב שכשפותחין את ספר התורה ומראין אותו לקהל, טוב שיסתכל האדם במילה המתחילה באותה אות כשמו, כגון אדם ששמו אברהם יחפש בספר תורה הפתוח לפניו מילה המתחילה באות א'.

שאלות ותשובות לשולחן שבת בן איש חי שנה א'

1. שאלה: מדוע כופלים את הפסוק "ה' מלך ה' מלך…" לפני "ברוך שאמר"?

תשובה: כופלים אותו כדרך שכפלו ישראל "ה' הוא האלוקים" בהר הכרמל. והטעם הוא: להמליכו על הגוף וגם על הנשמה.

2. שאלה: מדוע יש להזהר באמירת מזמורי שבת ("רננו צדיקים", "לדוד בשנותו") שלא להחסיר שום תיבה?

תשובה: במזמורים אלו יש 22 פסוקים כנגד כ"ב אותיות התורה. וקס"א (161) תיבות כמנין שם אהיה במילוי יודי"ן. וגם ב"רננו" יש י"ג הויות כנגד י"ג מידות (לכן אם מחסיר תיבה אחת מאבד טובה הרבה).

3. שאלה: מה יעשה בשעה שאומר "ברוך שאמר" ומה יעשה אחרי הברכה?

תשובה: אוחז שני הציציות בידיו וישארו בידו עד סוף הברכה, ובסוף הברכה ינשקם ויניחם.

4. שאלה: באיזה מקרה עונה אמן אחר ברכת "ברוך שאמר" של החזן ובאיזה מקרה לא?

תשובה: אם סיים יחד עם החזן – לא יענה אמן. ואם סיים לפני החזן ימהר לומר "מזמור לתודה" ואז יוכל לענות אמן. ולדעת הרב עובדיה יוסף שליט"א עונה אמן ואין צריך לומר מיד מזמור לתודה.

5. שאלה: מה יעשה אדם הנמצא באמצע ברכת "ברוך שאמר" ושמע קדיש, קדושה או ברכו?

תשובה: יענה חמש אמנים ראשונים, ו"יהא שמיה" עד "בעלמא". בקדושה עונה רק "קדוש" ו"ברוך". ועונה גם ברכו את ה' (כל זה אם התחיל הברכה עצמה, אך אם לא התחיל – יענה הכל ויחזור לתחילת "ברוך שאמר"). ודעת הרב עובדיה יוסף שליט"א צריך אדם לענות בקדיש את כל כח' התיבות "יהא שמיה רבא מברך לעלם ולעלמי עלמיא יתברך וישתבח ויתפאר ויתרומם ויתנשא ויתהדר ויתעלה ויתהלל שמיה דקודשא בריך הוא. לעילא מן כל ברכתא שירתא תשבחתא ונחמתא דאמירן בעלמא". אך אם הוא ברכת "ברוך שאמר" או בברכות קריאת שמע יסיים במילה יתברך.

6. שאלה: מה הדין אם הוא בפסוקי דזמרה ושומע קדיש או ברכות?

תשובה: יענה אפילו אמנים דברכות. כן העיד רבינו חיים ויטאל על האר"י ז"ל. ולדעת רבנו, אמנים של תתקבל. על ישראל, יהא שלמא, יהרהר בליבו. ודעת הרב עובדיה יוסף שליט"א שמותר לענות גם אמנים אלו בתוך פסוקי דזמרה.

7. שאלה: במה יש להזהר במזמור "אשרי יושבי ביתך" וב"יהי כבוד"?

תשובה: יזהר לא להפסיק בין "יהי כבוד" למזמור "אשרי יושבי ביתך". ואם שמע ביניהם קדיש וכדומה – יענה ויחזור לומר ג' פסוקים אחרונים של "יהי כבוד". ודעת הרב עובדיה יוסף שליט"א שאין צריך לחזור על פסוקים אלו כפי הדין לאדם הנמצא באמצע ברכות יוצר אור שעונה לקדיש וממשיך מהמקום שהפסיק.

8. שאלה: מה יכוון בפסוק "פותח את ידיך", ומה הדין אם לא כיוון?

תשובה: יכוון לפי פשוטו שהוא יתברך המשגיח והזן ומפרנס לכל, ואם לא כיוון צריך לחזור ולאומרו במקום שנזכר (קודם ישתבח). ואם סיים ברכת ישתבח יאמר אותו אחר עמידה ויתחיל מ"סומך ה'…".

9. שאלה: כיצד יש לומר "שירת הים", ולמה היא מסוגלת?

תשובה: יש לומר שירת הים בשמחה כאילו הוא עומד במעמד קריעת ים סוף בתוך הים, ומסוגל לכפרת עוונות.

10. שאלה: מה יעשה כשמתפלל ביחיד ולא שמע "ברכו"?

תשובה: כתבו האחרונים שהמתפלל ביחיד יאמר ברייתא זו: "אמר רבי עקיבא: חיה אחת עומדת ברקיע ושמה ישראל, וחקוק על מצחה ישראל ואומרת ברכו את השם המבורך וכל גדודי מעלה עונים ברוך השם המבורך לעולם ועד". ולדעת רבנו יאמר זאת רק בערבית ולפני עלינו לשבח.

למעיין: האם צריך לתת צדקה דווקא כשהוא עומד?

השאלה למעיין מפרשת מקץ: מה יעשה אדם ויהיה מרכבה לשכינה.

התשובה למעיין מפרשת מקץ: ענין גדול ונורא ועצה טובה ויקרה, גילה לנו רבינו האר"י ז"ל בשער רוה"ק יחוד כ"א, והוא ראוי לאדם תמיד לכוין ולהעריך את עצמו כאלו ההוא מדור וכסא אל האצילות הקדוש, ובפרט בזמן שהאדם מתפלל הוא יותר ראוי ומוכרח שיכוין בכך, ועל ידי כן תשרה ותחול עליו קדושה עליונה. וזהו מה שיכוין חלה יחשוב שהוא מכין גולגולת ראשו שהוא סוד כתר להיות כסא אל שם הוי"ה בנקוד קמ"ץ כולה, ועוד מכין מוח חכמה שבו להיות כסא לשם הוי"ה בנקוד פת"ח, ומכין מוח בינה שבו להיות כסא לשם הוי"ה בנקוד צירי… ויכין זרוע ימין שבו כסא לשם הוי"ה בנקוד סגו"ל, ויכין זרוע שמאל שבו כסא לשם הוי"ה בנקוד שב"א, ויכין גופו כסא לשם הוי"ה בנקוד חול"ם, ויכין ירך ימין שבו כסא לשם הוי"ה בנקוד חיר"ק, ויכין ירך שמאל שבו כסא לשם הוי"ה בנקוד קבו"ץ, ויכין הברית שהוא יסוד שבו כסא לשם הוי"ה בנקוד שור"ק בוא"ו, ויכין העטרה שבו להיות כסא לשם הוי"ה בלתי נקוד עד כאן דבריו, ומצאתי כתוב כשיכוין בהוי"ה זו בלתי נקוד צריך לצייר בתוך אות ה' אחרונה שם אדנ"י עד כאן דבריו והוא כפתור ופרח.

העלון מוקדש לע"נ יהודה בן חוסנה ז"ל, נפטר י"ב טבת תשמ"ג

יהודי יקר, גם אתה יכול להיות שותף ולהצטרף לשרשרת הלומדים בישיבת נהר שלום

ותרום שעה שבועית מזמנך להבאת הגאולה. טל' בערב: 02-6522704 02-6522704

סיפורי צדיקים
פעם אחת באו שתי נשים שכנות לדון לפני הגאון ר' אליהו חיים מייזל, ובית דינו, בהיות כי שתיהן כיבסו את הלבנים של משפחתן, ותלו את הבגדים על חבלים בחצר להתייבש. עברו גנבים וגנבו כל הלבנים שהיו על חבל אחד, ונשארו הבגדים התלויים על החבל השני, האחת אומרת, הבגדים שלך נגנבו ואלה שנשארו הם שלי, והשניה טענה להיפך, שלך נגנבו והנשארים שלי. ציוה רבי אליהו חיים להביא לפניו את הבגדים הנשארים, כשהובאו לפניו, ציוה על שתי הנשים לצאת החוצה, משיצאו מלפניו, קרא ר' אליהו חיים את אשתו הרבנית, וביקש ממנה להוסיף משלה על הבגדים הלבנים הנידונים, ועשתה כן, אז קרא לאחת מן הנשים שתכנס לאולם בית הדין, ושאל אותה, האם את מכירה בבירור בטביעת עין את הלבנים השייכים לך? ענתה לו, כן רבינו אני מכירה אותם היטב, חזר והזהיר אותה התבונני היטב בכל אחד מהם שמא את טועה, התחילה לפרק את חבילת הבגדים בנוכחותו, ואמרה, זה שלי, זה שלי, אבל זה לא שלי. ציוה עליה ר' אליהו חיים שתחכה בחוץ, נכנסה השניה, והזהיר גם אותה כאמור, והתחילה לפרק את הבגדים ועל כולם אמרה, זה שלי, וגם זה שלי הכל שלי. נזף בה רבי אליהו חיים ואמר: את לא דוברת אמת, הלבנים הללו של שכנתך, והדין עמה. [ענף עץ אבות]

מעשה שהיה באשה אחת שהיה לה ממון שנתן לה אביה על מנת שאין לבעלה רשות בו , ובא הבעל ותבע לפני הדין דממון זה נכסי מלוג הוא ופרותיו שלו , ורוצה להניח הממון במשכנתא ולאכול פרות , והדין לקח אותו ממון מיד האשה ונתנו לבעל שלא כדין , והאשה מרב צערה חלתה ומתה , מה עשה הקב"ה , המית את הבעל אחר שמתה האשה , והביאו בגלגול אשה בעולם הזה ואת האשה הביא בגלגול איש , וזה האיש שהוא גלגול אותה אשה נשא את זאת האשה שהיא גלגול איש הבעל , נמצא עתה נעשה עולם הפוך הבעל נשא אשה , והאשה נעשית איש שנשאה עתה את בעלה , ואחר נישואין של אלו המגולגלים מתה האשה תכף אחר נישואין וירש אותה בעלה שהוא גלגול אותה אשה שלקח מאשתו הראשונה ממון שלא כדין , ועתה חזר הממון לבעליו כי זו האשה שמתה וירש אותה בעלה היא היתה גלגול הבעל הראשון שלקח הממון שלא כדין . [נפלאים מעשיך מרבינו יוסף חיים]

מצוותיך שעשועי…
"כי איך אעלה אל אבי והנער איננו אתי" כשהיה מגיע הצדיק רבי מאיר מפרמישלן לפסוק זה, היה נאנח ובוכה ואומר כי קריאה כזאת מופנית לכל אב מישראל לחשוב "כי איך אעלה אל אבי" שבשמים לאחר אורך ימים ושנים "והנער איננו אתי", כלומר אם בניו אינם הולכים בדרכי אבות הקדושים, באיזה פנים יעמוד האב בבית דין של מעלה, הלא בושה תכסה את פני האב כשיעלה לשמים ובנו לא שומר תורה ומצוות.

ולמעשה כך צריך גם כל יהודי לומר לעצמו: איך אעלה אל אבי שבשמים וימי הנעורים אינם אתי? כי בימי הנעורים ישנם נסיונות קשים שאז אדם מתפתה בקלות ליצר הרע, וההשלכות הם גדולות וכל ימיו אחר כך הוא מצטער ומתאונן על כך. [לבוש יוסף]

כי לקח טוב נתתי לכם…
"אלכה ואראנו בטרם אמות": על רבנו מאיר מרוטנבורג , מספר תלמידו הרא"ש , כי מיום שעלה לגדולה לא ראה את פני אביו , כדי שלא יצטרך אביו לכבדו.

אולם יעקב אבינו – מסביר ה"חתם סופר" – לא חשש מזה והלך לראות את יוסף , שכן היה יעקב רבו המובהק של יוסף, וכבודו של רב שקול יותר מכבודו של מלך, ואם כן גם עכשיו מחויב יוסף בכבודו ולא יעקב בכבוד יוסף…

[מעיינות הנצח]

קול מבשר על הפסוק: "וַיֶּאְסֹר יוֹסֵף מֶרְכַּבְתּוֹ וַיַּעַל לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל אָבִיו גּשְׁנָה וַיֵּרָא אֵלָיו וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָיו וַיֵּבְךְּ עַל צַוָּארָיו עוֹד" (בראשית מו' כט'). ברש"י: אבל יעקב לא נפל על צוארי יוסף ולא נשקו, ואמרו רבותינו שהיה קורא את שמע. שאחרי כל הגעגועים והכיסופים לראות את בנו את יוסף, התעוררה אצלו אהבה רבה לבנו, והתחזק באותו רגע באהבת השם. ונטל את כל האהבה שהתעוררה אז אצלו לבנו, והכניסה ביחוד קריאת שמע, בקבלת עול מלכות שמים. זה היה הכח של יעקב אע"ה. ולפי זה אפשר להבין פשט בגמרא (יומא יט' ע"א): כל הקורא קריאת שמע, ומרמז בעיניו ומקרץ בשפתותיו, עליו הכתוב אומר, ולא אותי קראת יעקב. ולכאורה, מדוע נאמר פסוק זה דוקא על יעקב אבינו ע"ה? אלא נלמד במהרש"א: יעקב אבינו ע"ה היה הבחיר שבאבות, והבן הטוב שבבנים. יוסף הצדיק, היה הבן המובחר שלו. ואחרי כל כך הרבה צער שהיה לו, בכל זאת, בשעה שפגש את יוסף עמד וקרא קריאת שמע כפי שצריך, ולא הפסיק באמצע קריאת שמע. ואם כן, אדם שמרמז בעינו או בשפתיו באמצע קריאת שמע, עושה בדיוק ההיפך ממה שעשה יעקב אבינו ע"ה. ולכן ניחא מדוע מובא בגמרא הפסוק: "וְלֹא אֹתִי קָרָאתָ יַעֲקֹב". ואמר הרבי רבי בונם זצ"ל שאמר, שיתכן, שיעקב אבינו ע"ה פחד, שהוא יפגע [ינזק במובן הרוחני] מרוב התרגשות ושמחה, בשעה שפגש ביוסף, אחר שלא ראהו עשרים ושתים שנים. ולכן הכניס את כל אהבתו בקבלת עול מלכות שמים, בהקב"ה.

~oOoOoOo~

שבת שלום ומבורך

לעילוי נשמת: הרב שלום משאש בן רחל, הרב בנימין סבתו בן פרידה, רחמים בן פרחה, אליהו בן רחל, אשר בן דייזי, וארז בן אסתר עליהם השלום.
לעלוי נשמת נעימה בת שמחה ומרסל בת חתון עליהן השלום.

לרפואה שלימה: שולמית בת דבורה, שלמה בן בשמת ומכלוף יהודה בן מרים נ"י.

ה' יהיה בעזרם: שרה נעמי בת כתון, תרצה בת לאה, איתן בן לבנה ומשפחתו, אלון בן שושנה, עופר בן שמחה ואליהו בן רחל ומשפחתו.

ה' ישמרם יצליחם ויצילם: אשר בן יוכבד, משפחות תורג'מן ואדוני וחנוכה היקרות לזווג הגון: אליהו בן פרחה ויוסף בן מיין

למעונינים בהפצת העלון, ניתן להשיגו בחנות קנדי שי ממתקים רח' השקמה מחנה יהודה.
וכן בישיבת "נהר שלום", ובטל' 6522704-02 6522704-02 . זכותו של רבינו הבן איש חי יעמוד לכל התורמים והמסייעים.

בס"ד

הלכות לפרשת ויגש מספר בן איש חי שנה ב' לרבנו יוסף חיים ע"ה. זיע"א.

שאלות ותשובות בן איש חי – שנה ב'
מלמדנו רבינו -שהשטן דרכו לקטרג בשעת סכנה ולכן מצינו שקרא הקב"ה ליעקב בירידתו למצרים יעקב יעקב שתי פעמים ככתוב "ויאמר יעקב יעקב ויאמר הנני" כדי להנצל מן השטן שפעמיים יעקב עולה בגימטריא השטן

1. שאלה: מה הדין להרים ולהזיז אבן או סלע בשבת?

תשובה: אבן או סלע אין עליהם שם כלי והרי הם מוקצה מחמת גופו ואסור להזיזם בשבת.

2. שאלה: כיצד אדם הופך את האבן לכלי שמותר להזיז ולהשתמש בו בשבת?

תשובה: אבן או סלע שחשב עליהם מבעוד יום לשבור בהם אגוזים או שקדים בשבת מותר לטלטלם לכל צרכיו מכיוון שדרכם בכך וראויים להתייחד לכך לעולם לפיכך די להם בהכנה קלה שבמחשבתו עושה להם דין כלי.

3. שאלה: אבן או סלע ששבר בהם אגוזים בחול ולא חשב להשתמש בהם בשבת האם מותר לטלטלם בשבת ?

תשובה: אדם שנשתמש בסלע בחול לפצח אגוזים על ידי מעשה זה יכול גם בשבת לטלטלם .

4. שאלה: כיצד יתכן שאדם יוכל לקחת עפר בשבת ולכסות בו צואה או כל דבר מאוס אחר?

תשובה: נאמר בגמרא מכניס אדם כלי מלא עפר מבעוד יום ומיחד אותו לעשות כל צרכיו בשבת ןבלבד שיהיה עפר תחוח שאין בו משום עשיית גומות .

5. שאלה: האם מותר להרים חיה או עוף או לשחק עמם בשבת?

תשובה: כל חיה או עוף יש להם דין מוקצה ואסור להרימם בשבת.

6. שאלה: האם מותר להרים את בנו כשאבן בידו ?

תשובה: בן שבוכה מאד ולא ניתן להוריד האבן מידו מותר לאביו להרימו ברשות היחיד ולא חוששים שאם תיפול האבן יבוא האבא להרימה .

7. שאלה:האם מותר להרים את בנו הקטן שמטבע בידו?

תשובה: במקרה הזה אנו חוששים שאם יפול המטבע יבוא האבא להרימה ולכן אסור להרים את בנו .

8. שאלה: מה יעשה אדם ששכח ארנק או מוקצה אחר על הכרית שלו ?

ביאורי תפילה:

´ נפש החיים שער ב': סגולה נפלאה לבטל ולהסיר כל מחשבות הטורדות שבעת שהאדם מוציא מפיו כל תיבה מהתפילה יצייר לו אז במחשבתו אותה התיבה באותיותיה כצורתה ולכוון להוסיף על ידה כח הקדושה שיעשה פרי למעלה להרבות קדושתם ואורם .לכן נקראת התפי לה "דברים העומדים ברומו של עולם "שכל תיבה היא העולה למעלה כל אחת למקורה ושרשה לפעול פעולות ותיקונים נפלאים.

תשובה: מותר לנער את הכר והמוקצה יפול שהרי צריך להשתמש בכר כל זה בתנאי ששכח אבל המניח מדעתו חפץ מוקצה בערב שבת על הכרית ודעתו היתה שישאר שם ובשבת פתאום צריך את הכרית אסור לו לפנות המוקצה אפילו בשינוי שהכרית נעשתה בסיס לדבר האסור .

אמרות צדיקים:

¬ רבי אריה ליב מגור "עם הארץ אינו משקר בשבת", והטעם: שבת משיבה כל דבר לשורשו ושם הרי הכל אמת, לכן בשבת אין כלל מקום לשקר .

¬ ספר המדות שישראל דוברי אמת על ידי זה נשפע להם החסד מן השמים.

¬ עצות מבארות-שבת הוא בחינת עולם הבא בחינת אמת.

הנהגות וסיפורי צדיקים
´ מעשה שהיה באשה אחת שהיה לה ממון שנתן לה אביה על מנת שאין לבעלה רשות בו , ובא הבעל ותבע לפני הדין דממון זה נכסי מלוג הוא ופרותיו שלו , ורוצה להניח הממון במשכנתא ולאכל פרות , והדין לקח אותו ממון מיד האשה ונתנו לבעל שלא כדין , והאשה מרב צערה חלתה ומתה , מה עשה הקב"ה , המית את הבעל אחר שמתה האשה , והביאו בגלגול אשה בעולם הזה ואת האשה הביא בגלגול איש , וזה האיש שהוא גלגול אותה אשה נשא את זאת האשה שהיא גלגול איש הבעל , נמצא עתה נעשה עולם הפוך הבעל נשא אשה , והאשה נעשית איש שנשאה עתה את בעלה , ואחר נישואין של אלו המגולגלים מתה האשה תכף אחר נישואין וירש אותה בעלה שהוא גלגול אותה אשה שלקח מאשתו הראשונה ממון שלא כדין , ועתה חזר הממון לבעליו כי זו האשה שמתה וירש אותה בעלה היא היתה גלגול הבעל הראשון שלקח הממון שלא כדין .

[נפלאים מעשיך מרבינו יוסף חיים]

כי לקח טוב נתתי לכם…
? " אלכה ואראנו בטרם אמות " : על רבנו מאיר מרוטנבורג , מספר תלמידו הרא"ש , כי מיום שעלה לגדולה לא ראה את פני אביו , כדי שלא יצטרך אביו לכבדו .

אולם יעקב אבינו – מסביר ה"חתם סופר " – לא חשש מזה והלך לראות את יוסף , שכן היה יעקב רבו המובהק של יוסף, וכבודו של רב שקול יותר מכבודו של מלך , ואם כן גם עכשיו מחויב יוסף בכבודו ולא יעקב בכבוד יוסף…

[מעיינות הנצח]

? קול מבשר על הפסוק: "וַיֶּאְסֹר יוֹסֵף מֶרְכַּבְתּוֹ וַיַּעַל לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל אָבִיו גּשְׁנָה וַיֵּרָא אֵלָיו וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָיו וַיֵּבְךְּ עַל צַוָּארָיו עוֹד" (בראשית מו' כט'). ברש"י: אבל יעקב לא נפל על צוארי יוסף ולא נשקו, ואמרו רבותינו שהיה קורא את שמע. שאחרי כל הגעגועים והכיסופים לראות את בנו את יוסף, התעוררה אצלו אהבה רבה לבנו, והתחזק באותו רגע באהבת השם. ונטל את כל האהבה שהתעוררה אז אצלו לבנו, והכניסה ביחוד קריאת שמע, בקבלת עול מלכות שמים. זה היה הכח של יעקב אע"ה. ולפי זה אפשר להבין פשט בגמרא (יומא יט' ע"א): כל הקורא קריאת שמע, ומרמז בעיניו ומקרץ בשפתותיו, עליו הכתוב אומר, ולא אותי קראת יעקב. ולכאורה, מדוע נאמר פסוק זה דוקא על יעקב אבינו ע"ה? אלא נלמד במהרש"א: יעקב אבינו ע"ה היה הבחיר שבאבות, והבן הטוב שבבנים. יוסף הצדיק, היה הבן המובחר שלו. ואחרי כל כך הרבה צער שהיה לו, בכל זאת, בשעה שפגש את יוסף עמד וקרא קריאת שמע כפי שצריך, ולא הפסיק באמצע קריאת שמע. ואם כן, אדם שמרמז בעינו או בשפתיו באמצע קריאת שמע, עושה בדיוק ההיפך ממה שעשה יעקב אבינו ע"ה. ולכן ניחא מדוע מובא בגמרא הפסוק: "וְלֹא אֹתִי קָרָאתָ יַעֲקֹב". ואמר הרבי רבי בונם זצ"ל שאמר, שיתכן, שיעקב אבינו ע"ה פחד, שהוא יפגע [ינזק במובן הרוחני – המבי"א] מרוב התרגשות ושמחה, בשעה שפגש ביוסף, אחר שלא ראהו עשרים ושתים שנים. ולכן הכניס את כל אהבתו בקבלת עול מלכות שמים, בהקב"ה.

מצוותיך שעשועי
¨ כתב הרמב"ם וכן פסק מרן השולחן ערוך, בתי כנסיות ובתי מדרשות אין נוהגים בהן קלות ראש, כגון שחוק והיתול "ושיחה בטילה" וכו'. וכתב המשנה ברורה בשם הפרי מגדים: ושיחה בטילה היינו אפילו שיחת חולין שהיא לצורך פרנסה דבחוץ שרי (מותר) ובבית הכנסת אסור, ובפרט שיחה בטילה לגמרי שבודאי שראוי שמנוע תמיד מזה.

ושאלתי את אחד מגדולי פוסקי דורנו, למה כתוב בפרי מגדים אפילו שיחה שהיא לצורך פרנסה? והרי לפרנס את אשתו וילדיו זה מצוה, ושיש מי שאומר שזה מצות עשה דאורייתא, ומה גרע ממה שכתבו הרמב"ם ומרן בהמשך דבריהם שמותר לעשות בהם חשבונות של מצוה? והשיב לי, שבדיבורים על פרנסה יש חשש שיגרר וידבר הרבה, לכן אסרוהו. ואני הקטן נראה לי, שדיבורים על פרנסה זה לא על "עצם" המצוה אלא הוא "הכשר" של מצוה, ועצם המצוה הוא לתת לאשתו כסף או אוכל. מה שאין כן בחשבונות של מצוה, שחלק מהמצוה זה לחשבן כמה לתת לעני פלוני וכמה לאלמוני.

ומכל האמור לעיל נלמד, איך צריך להזהר שלא לדבר בבית הכנסת ובבית המדרש על כל מאורעות הזמן והתקופה, ובפרט בענייני פוליטיקה, ולנתח מצבים, ואישים מסויימים, שדברים אלו גובלים באיסורים חמורים מאוד!

ובפרט יש להזהר בנסיון החדש שיש בדורנו, שהוא מכשיר הטלפון הסלולרי, שאדם יושב ולומד ומתקשרים אליו ומדברים איתו, ולפעמים בחלק גדול מהמקרים אדם נכשל באיסורים חמורים של "וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ" ועוד.

אחד מהנסיונות הקשים זה בזמן הבחירות, שישנם אנשים שאינם מתאפקים ומדברים ככל העולה על רוחם, ונכשלים מבלי משים בלשון הרע, ובזיון חכמים, ודיבורים בבית הכנסת ובבית המדרש, וביטול תורה ועוד. ומי יודע אם לא חלק מהצרות שאנו סובלים זה לא בגלל זמן הבחירות שאז נכשלים בעבירות חמורות. ואם הקב"ה רוצה שנבחר במועמד מסויים, אינו רוצה שבגלל מצוה אחת [שהיא מצוה לשמוע דברי חכמים], נכשל באיסורים רבים וחמורים שאפשר לסבול בגללם עידן ועידנים, ולהרחיק את הגאולה מרחק גדול כתוצאה מלשון הרע ושינאת חינם וכו'. ואשריו האדם שיודע בפרט בזמן כזה לשים מחסום לפיו, ולקיים בעצמו והמשכיל בעת ההיא ידום, ולא מצאתי לגוף טוב משתיקה.

בס"ד

הלכות לפרשת ויגש מספר עוד יוסף חי לרבנו יוסף חיים ע"ה. זיע"א.

בס"ד

עלון שבועי של הלכות מספר עוד יוסף חי פרשת ויגש– לרבנו יוסף חיים ע"ה

שאלה א': איך צריך לומר את : ה' מֶלֶך, ה' מָלָך, ה' ימלוך לעולם ועד?

תשובה : צריך לאומרו מעומד. והמנהג לדלג ג' דילוגים. א' בה' מלך, וא' בה' מלך, וא' בה' ימלוך. ואומרים אותו פעמיים. ובכל פעם,השליח ציבור אומר והקהל חוזר אחריו.

שאלה ב': מדוע אומרים קודם בלשון הוה ואח"כ בלשון עבר ואח"כ בלשון עתיד ולא כסדר הרגיל: עבר הוה ועתיד?

תשובה : אנחנו רואים בהווה את נפלאותיו של הקב"ה והנסים הנעשים יום יום ומזה אנחנו אומרים שבודאי הוא היה לפני בריאת העוה"ז וגם יהיה בעתיד.

שאלה ג': האם מותר לצאת לחוץ בזמן שאומרים ה' מלך?

תשובה : אסור לצאת לחוץ בזמן שאומרים ה' מל כי זה נראה כפורק עול מלכות ח"ו.

שאלה ד': איך צריך להחזיק את הסידור כשאומרים "למנצח בנגינות מזמור"?

תשובה : צריך לזקוף את הציור של המנורה שבה כתוב המזמור אם על קלף או על נייר, כדי שיהיה זקוף לפניו כדמיון המנורה שהיתה זקופה ועומדת בהיכל ולא יניח הציור מושכב ושטוח לפניו.

שאלה ה': מה אומרים בשבת ובימים טובים במקום למנצח בנגינות?

תשובה : בשבת וביו"ט אומרים: למנצח מזמור לדוד השמים מספרים כבוד אל.והמקובלים נוהגים לאומרו גם בחול המועד וכך היה רבנו נוהג ורק כדי שלא לפרוש מן הציבור היה אומר גם את למנצח בנגינות. כל פסוק יש בו חמש תיבות והתיבה השניה היא הוי-ה. וטוב שימנה באצבעותיו את החמש תיבות כשידו שוכבת וגבה למעלה. ותיבת ה' תהיה תמיד באצבע הסמוכה לגודל. ויזקוף אותה כשאומר ה'. ויכוון שע"י קדושת פסוקים אלה יכנעו האויבים שלו התחתונים והעליונים ויתגבר עליהם. וזה שאמר דוד הע"ה: המלמד ידי לקרב אצבעותי למלחמה.

שאלה ו': מתי חבר דוד הע"ה את המזמור: מזמור לדוד בשנותו את טעמו לפני אבימלך?

תשובה : מזמור זה הוא ע"ס אלפא ביתא ואין בו פסוק באות ו' כי רצה לרמוז שמזמור זה שייך לשבת ולא לששת ימי החול. מזמור זה חידשו דוד הע"ה כשברח מאכיש שרצה להורגו ומעשה זה היה בשבת. ואבימלך הוא אכיש מלך גת. ורמז במזמור זה כי בשבת האדם משנה את טעמו מימי החול. ואז ויגרשהו את הס"מ וילך. ויש במזמור כ"ב אותיות.

שאלה ז': איך אומרים את "ברוך שאמר"?

תשובה : צריך לאומרו מעומד. וגם יאחז בידו הימנית את שתי הציציות של הטלית שהן כנגד פניו. בברכה זו יש פ"ז תיבות וי"ג ברוך. וצריך לומר "בפה" שהוא גי' פ"ז ולא "בפי".

שאלה ח': איך צריך לומר את מזמור לתודה?

תשובה : ראוי לאומרו בנגינה שכל השירות עתידות ליבטל חוץ ממזמור לתודה. וצריך לאומרו מיושב.

שאלה ט': מה צריך לכוון באומרו פסוק: פותח את ידיך?

תשובה : יכון ר"ת שם קדוש פא"י והוא כמספר חיבור הויה אדנות שיש בהם שני יודין וזהו מה שאומר: ידך, אל תרי ידיך אלא יודיך. ויכון ס"ת שם קדוש חת"ך. וכשאומר "משביע" יכון שהוא גם גי' חת"ך. וכשאומר: לכל חי רצון יכון ר"ת רחל. ואם לא כיון בפסוק זה אפילו במשמעות פשט הכתוב ופירוש המילות, צריך לחזור לאומרו, רק שימתין מעט לפני שאומרו פעם שנית.

שאלה י': מה צריך לכון כשאומר ויברך דוד?

תשובה : יכוין ר"ת שם קדוש ודא"י ובשם זה עלה משה רע"ה למרום.

דרשה מספר עוד יוסף חי – דרושים לרבנו יוסף חיים ע"ה:

ידבר נא עבדך דבר באזני אדוני ואל יחר אפך בעבדך כי כמוך כפרעה – נ"ל בס"ד דאיתא בפרקי ר"א פרשה ט"ל: למה מת יוסף עשר שנים קודם לאחיו? רבי ישמעאל אומר: עשר פעמים אמרו האחים ליוסף: עבדך אבינו, ושמע יוסף הדבר ושתק. וכיון ששתק, שתיקה כהודאה, כאילו הוא עצמו אמר כן ח"ו ע"ש. ולפי זה אנחנו רואים טובה גדולה עשה יהודה עם יוסף הע"ה בפרשה זו שאמר לו: ידבר נא עבדך דבר באוזני אדוני, דהיינו, בלא מתורגמן, מפני שהיה דרכם לדבר עימו ע"י מתורגמן. ואם היה מדבר יהודה עימו כאן ע"י מתורגמן, היה מתחייב בעבור מ"ש לו: עבדך אבי שתיים: אחת מה שהיה שומע מן יהודה ואחת על מה שהיה שומע מן המתורגמן. לכן, כיון שדבר באוזניו בלא מתורגמן לא נתחייב אלא על מה ששמע מיהודה, כי לא נכפלה מלת "עבדך" ע"י מתורגמן ג"כ. וידוע שהמקטרג נקרא בשם "אף", ולכל אדם יש לו מקטרג כפי מעלתו. וז"ש ידבר נא עבדך דבר באוזני אדוני, שלא ע"י מתורגמן. וממילא אל יחר אפך זה המקטרג שלך בעבורך. ר"ל בעבור מלת עבדך שאני אומר על אבי, שנמצאת אתה שומע אותה כפולה ממני ומן המתורגמן, שבזה יחר אפך זה המקטרג הנקרא אף, יען כי כמוך כפרעה, כמו שפרעה יודע שבעים לשון ובכללם לשון הקודש, כן אתה יודע. ונמצא שאעפ"י שאני מדבר עם המתורגמן בלשון הקודש, היית אתה מבין ושומע ושותק בדברי ובדברי המתורגמן.

 

אהבת? נא שתף עם חבריך! בברכה, חיים סלמן
Share on Facebook
Facebook
Tweet about this on Twitter
Twitter
Pin on Pinterest
Pinterest

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *