פרשת ואתחנן – דרשה מאת הרב הפייטן הגדול חכם דוד מנחם שליט"א

בס"ד

 

בס"ד פרשת ואתחנן תשע"ג גיליון מספר 11
וְ עָ שִׂ יתָ הַ יָשָ ר וְ הַ ּטוֹב
בפרשת השבוע התורה מצווה על קיום חוקיה ומשפטיה
ואוסרת על האדם להוסיף משלו על דבריה; וְ עַ תָ ה
יִׂשְ רָ אֵ ל שְ מַ ע אֶ ל הַ חֻקִׂ ים וְ אֶ ל הַ מִׂ שְ פָ טִׂ ים אֲשֶ ר ָאנֹ כִׂ י מְ לַמֵ ד
אֶ תְ כֶם לַעֲשוֹת לְ מַ עַ ן תִׂ חְ יּו ּובָ אתֶ ם וִׂ ירִׂ שְ תֶ ם אֶ ת הָ ָארֶ ץ
אֲשֶ ר ה' א -ֹלהֵ י אֲבֹתֵ יכֶם נֹתֵ ן לָכֶם: ֹלא תֹ סִׂ פּו עַ ל הַ דָ בָ ר
אֲשֶ ר ָאנֹ כִׂ י מְ צַ ּוֶה אֶ תְ כֶם וְ ֹלא תִׂ גְ רְ עּו מִׂ מֶ ּנּו לִׂ שְ מֹר אֶ ת מִׂ צְ וֹת
ה' א -ֹלהֵ יכֶם אֲשֶ ר ָאנֹ כִׂ י מְ צַ ּוֶה אֶ תְ כֶם. האיסור להוסיף על
דברי התורה נובע מחשש לטעות בערכה ומהותה של
התורה, המוסיף על ציווי התורה מביא לידי גריעה
בערכה. יש במעשהו אמירה בעקיפין שהתורה יכולה
להיות חלילה יצירה אנושית ולא אלוהית. ועל כן אמרו
חכמים: המוסיף – גורע.
בהמשך הפרשה התורה שוב מחזקת את ציוויה בדבר
שמירת דבר ה' וקיום מצוותיו; שָ מוֹר תִׂ שְ מְ רּון אֶ ת מִׂ צְ וֹת
ה' א -ֹלהֵ יכֶם וְ עֵ דֹתָ יו וְ חֻקָ יו אֲשֶ ר צִׂ ּוָ ְך. וְ עָ שִׂ יתָ הַ יָשָ ר
וְ הַ ּטוֹב בְ עֵ ינֵי ה' לְ מַ עַ ן יִׂיטַ ב לְָך ּובָ אתָ וְ יָרַ שְ תָ אֶ ת הָ ָארֶ ץ
הַ ּטֹבָ ה אֲשֶ ר נִׂשְ בַ ע ה' לַאֲבֹתֶ יָך. באמרה "ועשית הישר
והטוב" התירה לנו התורה לפעול על פי שיקול דעתנו
העמוק להוסיף מעשים טובים וישרים; "כי מתחילה
אמר שתשמור חוקותיו ועדותיו אשר צווך, ועתה יאמר
גם באשר לא צווך תן דעתך לעשות הטוב והישר בעיניו
כי הוא אוהב הטוב והישר" )רמב"ן(. מצוות ועשית הישר
והטוב היא דוגמא למצוות שהאדם הפרטי מקבל על
עצמו וקיומם של מצוות אלו תלוי על כל אחד ואחד ועל
כן נמנעה התורה לפרט את הגבול והמידה להנהגה זו
לפי שהיא אינדיבידואלית ומשתנה מאדם לאדם וכל
אחד מקיימה לפי מדרגתו כך שמדרגות ההוספה הן לפי
מדרגת האדם.
הישר והטוב כהוראה בחוק
עשיית היושר והטוב אינם רק יוזמה פרטית אישית. יש
פעמים שחכמים עגנו זאת בחוק. לדוגמא דין "בר
מצרא" המוזכר בתלמוד )בבא מציעא קח:( אומר: אדם
שחלקת אדמתו גובלת עם חלקת אדמה אחרת העומדת
למכירה, יש לו זכות קדימה לקניית אותה חלקת אדמה.
ואם קנאה אחר, רשאי מי שחלקת אדמתו גובלת עם
החלקה שנמכרה לשלם את דמיה לקונה ולסלקו ממנה,
משום שנאמר: "ועשית הישר והטוב", שכן הקונה שאין
חלקת אדמתו גובלת עם החלקה הנמכרת, אינו נחסר כל
כך, שהרי יכול הוא למצוא קרקעות במקום אחר, ואל לו
להטריח על בן המיצר, שיהיו שדותיו מרוחקים זה מזה.
רוח הספר
בתורה אמנם יש תרי"ג מצוות רשומות וספורות, אך יש
בה עוד הרבה ציווים שלא נכנסו למניין התרי"ג.
לדוגמא; הציווי על צער בעלי חיים נלמד מכמה הנהגות
בתורה ויש לו מעמד של איסור דאורייתא. ובכל זאת
אינו נמנה בפני עצמו בתוך התרי"ג מצוות. ללמדנו
שבתורה יש ציווים רבים שנוכל לקרוא בהם כיוון דרך
לישרות וטובה. פרטי ההלכות והמצוות מלמדות על
הכלל הגדול ליישר את המעשים כולם. כך שמקיים
התורה צריך "להיות רודף אחר כוונת התורה" )תשובות
הרמב"ם( לא להביט רק במה שכתוב מפורשות באותיות
הספר אלא גם במה שכתוב ברוח הספר.
מדרגות הישר והטוב
ניתן לבאר את הפסוק על פי מבנה ספר מסילת ישרים.
הרמח"ל בנה את הספר כמסילה בה עולה הישר דרך
מידות הזהירות הזריזות והנקיות לדרגת צדיק. והצדיק
עולה דרך פרישות וטהרה למידת חסיד. והחסיד עולה
דרך ענוה ויראת חטא עד לדרגת קדוש. )בראשי תיבות
יצח"ק; ישר צדיק חסיד קדוש(. כל בני האדם מעצם בריאתם
נולדו ישרים, הישר הוא האדם שחפץ לעשות את הטוב
ולהימנע מעשיית הרע, אם הצליח בעשיית הטוב עלה
לדרגת צדיק. ומעתה אחרי שקיים כבר את הישר והטוב
המדרגה הבאה אליה הוא שואף היא מידת החסיד.
הישר והטוב כהקדמה לחסידות
האתגר של החסידות נמצא במשולש היחסים שבין
האדם- לעצמו, לחברו, ולבוראו. )מהר"ל בהקדמתו לפרקי
מאת הרב דוד דְ בָ רִ ים מנחם רב קהילת משכן יוסף
אֹמֶ ר ואבות ועוד(. כך נוכל למצוא דוגמאות רבות בדברי חז"ל
לעשיית הישר והטוב בקטגוריות אלו. רש"י על הפסוק
קדושים תהיו משליך זאת על פרישה מן העריות. עריות
הן מהדברים שבין האדם לעצמו, החוטא בהן מטמא את
עצמו. הרמב"ן פירש את עשיית הישר והטוב על מצוות
שבן אדם לחברו, כל הדוגמאות שהוא מביא מקורן
בפרשת קדושים והן מהדברים שבין אדם לחברו. ואילו
הרמח"ל משליך זאת על כל חלקי המוסר והמצוות,
שבהן האדם עושה נחת רוח לבוראו. בספרו מסילת
ישרים הוא מתאר את החסיד כבן האוהב את אביו אהבה
עזה, שאם יגלה אביו את דעתו שרצונו בדבר מה הבן
ירחיב במעשה כמה שיוכל בכדי לעשות נחת רוח
לאביו. )לדוגמא: האב מגלה דעתו שחם לו והוא רוצה
מים קרים. הבן האוהב רץ להביא מים ועומד על יד אביו
ומנופף לו במניפה להשיב רוחו ולהנעים לו(. "כמקרה
הזה יקרה למי שאוהב את בוראו גם כן אהבה נאמנת, כי
גם הוא מסוג האוהבים. ותהיינה לו המצות אשר ציוויים
גלוי ומפורסם לגילוי דעת לבד לדעת שאל העניין ההוא
נוטה רצונו וחפצו יתברך שמו, ואז לא יאמר די לי במה
שאמור בפירוש, או אפטור עצמי במה שמוטל עלי על
כל פנים, אלא אדרבא יאמר כיון שכבר מצאתי ראיתי
שחפצו יתברך שמו נוטה לזה, יהיה לי לעיניים להרבות
בזה העניין ולהרחיב אותו בכל הצדדים שאוכל לדון
שרצונו יתברך חפץ בו, וזהו הנקרא עושה נחת רוח
ליוצרו". כך שהחסיד רואה במצוות קריאת כיוון לדעת
מה רצון ה' וכשמתברר לו רצון ה' הוא מרחיב את
מעשיו עד קצה גבול היכולת כדי לעשות נחת רוח
לפניו. "נמצא כלל החסידות הרחבת קיום כל המצות
בכל הצדדים והתנאים שראוי ושאפשר" )מוקדש לכבוד
משתתפות שיעור הנשים בשבת קודש לרגל סיום ספר מסילת ישרים
בשבת זו. יהי רצון שזכות תורתו הזכה של רמח"ל תאיר אור גדול
בתוכנו(.
ֵמ ִ שיב ד שאלות ותשובות ְ ָבִרים
שאלה: נהגנו להוסיף לפני הברכות שאחר קריאת
ההפטרה פסוקים כמו "גואלינו ה' צבאות שמו קדוש
ישראל" או "ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה".
לאחרונה בא חכם אחד )שאינו מבני עדתנו( ואמר בשם
רבי חיים פלאג'י זצ"ל שפסוקים אלו מהווים הפסק
ואסור לאמרם. אך כך היה מנהג אבותינו )בני בבל(.
מה הדין?

תשובה: אכן כך כתב רבי חיים פלאג'י זצ"ל )ספר החיים
כח כה. ושו"ת לב חיים סימן קסז( אך כבר השיבו על דבריו
כמה פוסקים ואין להאריך. ומנהגכם מיוסד הוא מכמה
טעמים ועל כן אין לכם לחשוש משום הפסק שהרי
אפילו בקריאת התורה היה מנהג בימי הראשונים שהרב
דורש לפני הברכה שאחר הקריאה ומכיוון שעיסוקו
בתורה לא נחשבה דרשתו להפסק. גם כל מטרת הפסוק
הנוסף הוא לסיים בכי טוב בפסוק מן הנביאים. "וכן
מצינו לנביאים ראשונים שסיימו דבריהם בשבח ונחמה"
)ברכות לא.(. ואין לחשוש משום מה שאמרו חז"ל אין
מדלגין מנביא לנביא )מגילה כד.( כי דבריהם היו על זמנם
שהיו הנביאים כתובים אצלם מגילות וגלילתם לוקחת
זמן מה שאין כן כיום שיש לנו ספרים ואפשר לסמנם אין
חוששים לזה כלל )תרומת הדשן סימן כ(. ובפרט שאתם
אומרים פסוקים אלו בעל פה וכזמר בעלמא. וראיתי
בספר שיבת ציון )חלק ב עמוד קעו( שהביא עדות שכך נהג
מרן הבן איש חי זצ"ל. גם ראיתי שכך נהג זקני חכם
גורג'י יאיר נ"ע מגדולי חזני בבל. ואין אחר המנהג
כלום. יתר על כן הנני להזכירכם שמנהג יהודי בבל היה
להקדים לפני קריאת ההפטרה את הפסוק בית יעקב לכו
ונלכה באור ה'. ונראה לי הטעם כי עניינם של הנביאים
הוא להשיב את ישראל למוטב לכך לפני קריאת דבריהם
יש לעורר את העם לשמוע בקולם וללכת באור ה'.
שאלה: מה עושים בקריאת שתיים מקרא פרשת ואתחנן
עם פסוק שמע ישראל? הרי האומר שמע שמע משתקין
אותו?
תשובה: הסיבה שמשתקין אותו היא מפני הטעות
התיאולוגית המשתמעת מדבריו שחלילה הוא פונה
בשעת קבלת עול מלכות שמים לשתי רשויות. אך
הקורא לפי סדר את פרשת השבוע וכופל כל פסוק
ופסוק בקריאתו אין חשש בכפילתו את פסוק שמע
שהדבר ברור שלפי דרכו הוא כופלו ולא לעניין אחר.
)מאמר מרדכי סימן סא ס"ק ה. שו"ת הים הגדול סימן ג ועוד(
שאלה: קומקום חשמלי טעון טבילה ? מה אם הוא
יצוק ולא נתן לפרק בו חלקים, האם שותפות שלי בו
עם גוי תפטור מטבילה )כמו בפטר חמור(
תשובה: שותפות עם הגוי זהו פיתרון טוב לכתחילה.
אך, יש פוסקים רבים שפטרוהו מטבילה מכיוון שעיקר
תשמיש הקומקום הוא בהיותו מחובר לחשמל והחשמל
מחובר לקיר כך שהקומקום נדון ככלי שתשמישו עם
הקרקע ופטור מטבילה. )דעת הרב אוירבך שו"ת מנחת שלמה
חלק ב סימן סו ועוד(
יוצא לאור באדיבות: תיווך נדל"ן ע.ל.מ.ה
2727676050 אליהו.
לזכות ידידנו משפחת ג'מאל הי"ו
לזכות ידידנו דן ויפית רוזנברג הי"ו
davidm@mail.snunit.k12.il העלון לק

אהבת? נא שתף עם חבריך! בברכה, חיים סלמן
Share on Facebook
Facebook
Tweet about this on Twitter
Twitter
Pin on Pinterest
Pinterest

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *