פרשת בשלח

בס"ד
גולשים יקרים!
האזינו להלן לקריאת הפרשה (חלק א') בטעמי יהודי עירק ע"י מנהל האתר חיים סלמן:

ולהלן האזינו לחלק ב' של הפרשה:

ולהלן האזינו לדרשה על הפרשה מספר אדרת אליהו לרבנו יוסף חיים ע"ה זיע"א. קורא: חיים סלמן:


בס"ד

הלכות לפרשת בשלח מספר בן איש חי שנה א' לרבנו יוסף חיים ע"ה. זיע"א.

בס"ד

גליון מס' 34

פרשת בשלח
שאלות ותשובות לשולחן שבת בן איש חי – שנה א'

שאלות
1. מתי נוהגים למשמש בתפילין של ראש וכיצד ראוי שיהיו ידיו בשעת תפילת העמידה?

2. באלו דברים אנו נדמים למלאכים (2 דברים)?

3. תפילה היא במקום קורבן, על כן ממה צריך להזהר בזמן שמתפלל?

4. באלו ברכות במיוחד יתאמץ אפילו שהוא לא מרוכז כל כך?

5. מה נלמד מהכפילות של המילים כורע וזוקף "אמר רב כל הכורע כורע בברוך והזוקף זוקף בשם"?

6. מה אנו מתכוונים במילים "ומביא גואל לבני בניהם"?

7. למה מאריכים במילה באהבה "למען שמו באהבה" בתפילת העמידה?

8. כיצד שייך לומר תואר קדוש למלאכים "וקדושים בכל יום יהללוך סלה"?

9. על מה מתפללים באומרנו "השיבנו אבינו לתורתך וקרבנו מלכנו לעבודתך?

10. אלו דברים צריך לזכור בברכת "בונה ירושלים" ובברכת "מצמיח ישועה"?

למעיין: למה רומזים שלוש הפסיעות בסיום תפילת העמידה?

תשובות
1. כשאומר "גאל ישראל" ימשמש בתפילין של ראש ובשעת העמידה יעמוד כידיו כפותים זה על זה כעבד לפני אדונו ואם צריך לאחוז בסידור יסתכל אך ורק בסידור ולא יביט מחוץ לו.

2. א. כשעומד להתפלל יחבר רגליו שיהיו דבוקים זה עם זה כדמיון המלאכים שנאמר עליהם ורגליהם רגל ישרה

ב. קודם התפילה מהפכים הפנים לאחוריו ועושה תנועה בידים לאנשים העומדים מאחוריו או בצדדיו כדמיון המלאכים המקבלים עול מלכות שמים זה מזה ונותנים רשות זה לזה.

3. מחשבה זרה פוסלת את הקורבן ולכן בתפילה ישתדל שתהיה כוונתו ומחשבתו זכה ויסיר וידחה כל המחשבות הטורדות אותו.

4. ישתדל כל אדם לכוון לפחות בשלוש ראשונות ואם לא יתאמץ במיוחד בברכת מגן אברהם.

5. כפל הלשון מלמדנו שצריך לכרוע בשני שלבים – תחילה גופו ואח"כ ראשו וכן בזקיפה – זוקף תחילה גופו ואח"כ ראשו.

6. לעורר זכות האבות וזכות השבטים שהם בני בניהם של האבות.

7. שידוע שצריך לקבל עליו ארבע מיתות בית דין על קידוש שמו יתברך.

8. אנו אומרים תואר קדוש למלאכים וזהו רק דרך השאלה ואינו תואר עצמי.

9. האדם על ידי עוונותיו מסלק אור הקדושה הנמשך עליו מן התורה ומן המצוות ואנו מבקשים שיחזיר הקב"ה לנו את האור הנמשך ע"י עסק התורה באומרנו השיבנו ה' לתורתך וכן לזכות לקבל בחזרה אור המצוות באומרנו וקרבנו אבינו לתורתך.

10. ב"בונה ירושלים" באומרו וכסא דוד עבדך מהרה בתוכה תכין – יכוון להתפלל בזה על משיח בן יוסף שלא יהרג ע"י ארמילוס הרשע. ובברכת "מצמיח קרן ישועה" יכוון לצפות לישועה באמת ככתוב "כי לישועתך קוינו"

השאלה למעיין מפרשת בא: מה דין ריח שאין לו עיקר (הפחה) לעניין לימוד תורה ותפילה.

תשובה:אם יצא הריח ממנו אסור בדברי תורה ותפלה עד שיכלה הריח ובמקרה שיצא מחברו מותר בדברי תורה מפני ביטול בית המדרש אבל בקריאת שמע ותפילה גזרו אפילו בריח היוצא מחברו שימתין עד שיכלה הריח .

באורי תפלה

בית תפלה – "אתה קדוש… וקדושים בכל יום יהללוך סלה" – יתן אל לבו כמה רעש וזיע יש למלאכים אשר במרום עד אשר אומרים קדוש, ומרוב אהבתו של הקדוש ברוך הוא עם ישראל עם קרובו הקדימם למלאכים, שאין רשות למלאכי השרת לומר קדוש עד שיאמרו ישראל תחילה. ויחרד האיש ויאמר מי אנוכי כי באתי עד הלום להדמות לשרפים, ואיך ראוי להדמות להם וישמח בלבו שמחה רבה על זה.

הטעם שמדלקים למעלה באמירת קדושה. כאדם הרוצה להשיג דבר שהוא גבוה מקומת איש, כן אנחנו רוצים להשיג קדושה של מעלה.

אורחות צדיקים
× ספר ארך אפים – הכעסן אינו יכול ללמד אחרים – ומבטל מצוות עשה ושננתם לבניך, ופרשו חז"ל בניך אלו תלמידיך, שהתלמידים קרויים בנים, שידוע שבניו קודמים לאחרים. ואמרו חז"ל "ולא הקפדן מלמד" שהתלמידים יראים לשאול, ואף כששואלים אינו מפרש להם כל צורכם ומשיב בכעס וע"י זה לא יבינו, כי מתוך קפדנותו ואימתו אין דעתם מיושבת להבין דבריו. וכל שכן המלמדים שמכים לתלמידים שאינם יכולים לקבל, שבזה מבלבלים אותם, וגם על ידי זה התלמידים מורדים ברבן ומשיבים לו קשות, והמלמד מסיר בזה חשק הלימוד מהתלמידים והם בורחים ממנו.

לעילוי נשמת חיים משה בן שרה ואשתו רבקה בת יוכבד שפרה ז"ל
למעונינים, עבור 150 ש"ח בלבד נוכל להוסיף 500 עותקים נוספים לחודש , וזכות רבנו תעמוד לכם.
ניתן להשיג את העלון בחנות קנדי שי ממתקים רח' השקמה ירושלים, וכן בישיבת נהר שלום וגם בטל' 02-6522704 02-6522704 .

הנהגות וסיפורי צדיקים

סיפורי צדיקים

מעשה בשניים שהיו מתוכחים זה עם זה, אחד אומר ההצלחה תלויה בזריזות והשתדלות שיעשה האדם, ואחד אומר ההצלחה היא בידי שמים, שאם הקדוש ברוך הוא ירצה ליתן טובה לאדם היא תרדוף אחריו, ותאמר לו קח לך, ואם אין רצון מאת השם יתברך על זאת, אפילו אם ישתדל האדם ויזדרז בכל אופני זריזות שבעולם לא תגיע הטובה לפיו אלא יקחנה האדם המוכנת לו. והנה יום אחד היו יושבים שניהם בפרדס תחת אילן של תפוחים, שהיה גדול ורב וגבוה מאוד, והיו לו ענפים רבים מסובכים זה בזה והנה שניהם המה ראו תפוח אחד בראש האילן, שהוא חשוב גדל הכמות ורב האיכות במראהו ומתיקותו, מחמת שהשמש זורחת עליו תמיד, אותו האיש שסובר ההצלחה תלויה בזריזות נתעורר ונזדרז לעלות לראש האילן, כדי להביא התפוח החשוב הזה לאכלו, ואף על פי שהיתה קשה העליה מאד מחמת גובה האילן, ורבו הענפים שהיו עקומים ומסובכים, עם כל זה נזדרז וטרח מאד, עד שהגיע לראש האילן, ותלש את התפוח וירד מן האילן בעוד התפוח בידו, וכשהגיע לאמצעית האילן עמד שם, וקרא אל חברו שהיה יושב למטה תחת האילן לדבר עמו, ויאמר לו ראה עתה בעיניך איך דברי טובים ונכוחים, שאני אומר ההצלחה תלויה בזריזות והשתדלות,

הלא עתה אני שנזדרזתי והשתדלתי לעלות לראש האילן, עלתה בידי ההצלחה שלקחתי התפוח שבידי, והנני אוכלו בשמחה, ואתה שהתעצלת ולא זזת ממקומך, לא יגיע הפרי הטוב והחשוב הזה אל פיך, ותכף בסיום דבריו כאשר הגיש התפוח אצל פיו, נפל התפוח מידו לתוך חיקו של חברו היושב למטה, ואז חברו לקחו בידו וברך בקול רם, בורא פרי העץ, ואכלו בשמחה, ואותו האיש בעל התפוח, עמד נבהל על הדבר הזה, ונשאר משתומם ועומד באמצע האילן על המראה, ואחר שאכלו התחתון, אז פתח פיו ואמר לחברו, ראה עתה איך דברי הם טובים ונכוחים, שאמרתי ההצלחה היא בידי שמים, כי מה הועילה הזריזות וההשתדלות שלך, אדרבה אתה טרחת ויגעת בשבילי, לתלוש התפוח בעבורי, ובידך ממש בא לחיקי.

יצא לנו מזה המעשה כי אין חכמה ואין תבונה ואין עצה נגד מחשבותיו יתברך ואין אדם נוגע במה שיבוא לחברו, ואם באמת ישים האדם לנגד עיניו מעשים נוראים כאלו ויבטח בה' בכל דרכיו מלב ונפש, אז טוב לו בזה ובבא, כי לא יבוא לגזל ולא להחניף וכו' וכמעט כל התורה תלויה בזה פקח עיניך וראה אם בעל נפש אתה ונפשך מטהרה.

v

[נפלאים מעשיך מרבינו יוסף חיים]

כי לקח טוב נתתי לכם…
? "והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וכאשר יניח ידו וגבר עמלק "וכי ידיו של משה עושות מלחמה או שוברות מלחמה ? אלא לומר לך שכל זמן שהיו ישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את ליבם לאביהם שבשמים היו מתגברים ואם לאו היו נופלים. לכן ישים אדם בטחונו בבוראו וכן כתוב ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו.

? בשם הבעל שם טוב :" ימלא ה' כל משאלותיך "פירוש הפסוק דידוע בכל צרתם לו צר ואומר עמו אנכי בצרה וצריך לדעת שעיקר התשובה צריכה ליהיות למען כבודו יתברך שמו לתקן ולהסיר צער השכינה וצריך האדם בכל בקשותיו שיהיה כוונתו למען כבוד השכינה שיתמלא השם ברוך הוא .וזהו" ימלא ה'כל משאלותיך "כל משאלותיך יהיה שיתמלא שם ה' ושהאדם כל כוונתו רק למעלה אז גורם יחוד מלא "

.

מצותיך שעשועי
¨ לבוש יוסף: מסופר על הגאון ר' זלמן אחיו של רבי חיים מואלז'ין שהיה בקי בכל התורה שבכתב ושבעל פה, ומעולם לא דיבר דברים בטלים, וכשהיה מבקש לאכול היה אומר הלכות סעודה כלשון מרן בשו"ע ואז היו מבינים שהוא רעב, וכשהיה צריך לישון היה אומר הלכות קריאת שמע, כך שכל חייו היו קודש קודשים. ולכן הצדיקים תפילותיהם וברכותיהן מתקבלים לפני בורא עולם ומשפיעים על האדם טובה והצלחה על ידי ברכותיהם משום שיש להם פה קדוש. לכן כל אדם ימעט בדבורים בטלים וירבה בלימוד התורה ככתוב: "שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו"

¨ תהילה לדוד: טעם אכילת הפירות בט"ו בשבט הוא בכדי לברך עליהם ולהכיר טובה לא-ל הטוב על אשר נתן לנו את הפירות להנות מהם וכתב בספר בני יששכר צריך להתפלל ביום ט"ו בשבט שיזמין לו ה' יתברך אתרוג כשר יפה ומהודר וכידוע חיבר רבנו יוסף חיים תפילה מיוחדת לט"ו בשבט על האתרוג ועל פירות השנה שיהיה יין בשפע לקיום מצות קידוש והבדלה כמופיע בסדר ט"ו בשבט.

¨ פלא יועץ: המאכל והמשקה מזון הגוף, והברכות מזון הנפש שיש שפע קדושה על האכילה ועל המשקה וזהו פירוש הפסוק "כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם".

¨ צריך להזהר מאוד בברכת הנהנין שכתב רבינו חיים ויטאל שאמר לו האר"י זצ"ל כי עיקר השגת האדם אל רוח הקודש תלויה על ידי כונתו וזהירותו בכל ברכות הנהנין לפי שעל ידם מתבטל כח אותן קליפות הנאחזות במאכלים החומריים ומתדבקים באדם האוכל אותם, וע"י הברכות הנאמרות עליהן בכוונה הוא מסיר מהם הקליפות ומזכך החומר שלו ונעשה זך ומוכן לקבל קדושה. והזהירנו מאד בזה.

~oOoOoOo~

שבת שלום ומבורך
בס"ד

הלכות לפרשת בשלח מספר בן איש חי שנה ב' לרבנו יוסף חיים ע"ה. זיע"א.

לעילוי נשמת אבינו ועטרת ראשנו שלום בן בתיה ע"ה נא לא לקרוא בזמן התפילה

™\

בס"ד

של רבנו

פרשת בשלח

כתב הגאון החסיד ר' אליהו מני זצוק"ל ספר הנקרא "קרנות צדיק" בענין עוון הברית, ובו נאמר שבעונותינו הרבים אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא ועל כן צריך כל אדם לתקן עון המר והנמהר הזה אשר הוא סיבת כל הצרות והרעות הבאות בעונותינו הרבים על האדם. והנה ימי השובבי"ם מועילים ומסוגלים לתיקון עון זה.

כתוב בספרים שאמירת תהילים מסוגלת לתיקון פגם הברית ולפתוח לאדם את דרכי התשובה.

שאלות ותשובות לשולחן שבת בן איש חי שנה ב'

1. שאלה: האם ניתן לברור בשבת אוכל מתוך פסולת ?

תשובה: ישנם מספר תנאים עיקריים במלאכת בורר שרק אם מתקיימים אז מותר לברור . ונתנו סימן על מנת לזכור מהם התנאים הסימן הםהראשי תיבות : אב"ל- אוכל ביד לאלתר .

אוכל- דווקא שבורר את האוכל ולא את הפסולת .

ביד-שבורר את המאכל בידו ולא על ידי כלי .

לאלתר- שבורר לצורך אכילה ולא על מנת להניח לאחר זמן רב.

2. שאלה: האם יש דין ברירה בשני מיני מאכל המעורבבים אחד עם השני, כגון אפונה עם גזר ?

תשובה: כל דבר שאינו רוצה עתה לאוכלו שהוא מעורב עם דבר שרוצה עכשיו לאוכלו , נחשב אותו מאכל כפסולת ואסור לברור אותו למרות שהוא סוג מאכל . ולכן אפונה עם גזר שמעורבבים ביחד ואדם אינו רוצה את הגזר נחשב אותו מאכל לפסולת ואסור לו לברורו.

3. שאלה: האם יש ברירה בשני מיני דגים המעורבבים בקדירה ?

תשובה: גם כאן בשני מיני דגים נחשב ברירה , אם מוציא את הדג שאינו אוהב .

4. שאלה: מין אחד של תפוחים שיש בו תפוחים גדולים וקטנים האם שייך דין בורר ?

תשובה: יש מחמירים אפילו במין אחד ולכן יכול לברור את הפרי שרוצה לאוכלו .

5. שאלה: האם מותר לקלוף פירות ולהניח אותם לאחר זמן ?

תשובה: אסור לקלוף פירות אם אינו אוכלם לאלתר . הערה: לדעת רבינו לאלתר נקרא גם אם הוא סמוך לסעודה תוך שעה.

6. שאלה:אבטיחים שיש בהם גרעינים האם מותר להוציא הגרעינים בידיים לפני שאוכל ?

תשובה: תחילה ינער החתיכה בשביל שיפלו ממנה הגרעינים ומה שנשאר מותר מפני שזה דרך אכילה מיהו טוב להוציאם על ידי שינוי .

7. שאלה: מה היא הדרך לאכילת תורמוסים או פולים בשבת ?

תשובה: אסור לקלוף התורמוסים בידו אלא ינחם בפיו ואז יוציא הקליפה.

8. שאלה: האם שייך דין בורר בבגדים או בכלים מעורבבים ?

תשובה: גם בבגדים או בכלים יש דין בורר וצריך לקחת את מה שרוצה להשתמש לאלתר.

9. שאלה: כיצד יוציא יתוש שנפל לתוך משקה בשבת?

תשובה: לדעת המהריט"ץ אין ברירה בלח ומותר להסירו בידו ומכיון שיש פוסקים שפקפקו בכך לכן נכון שיקח מעט משקה עם היתוש.

10. שאלה: הרוצה לערות יין שיש בו שמרים מכלי לכלי כיצד יעשה ?

תשובה:אסור לו להמתין עד שיצא כל הצלול שהרי מוכח שהוא בורר אלא יעצור לפני כן.

השאלה למעיין מפרשת בא: האם מותר לכתחילה לשפוך מים חמים מהמחם על הסוכר שבכוס?

תשובה למעיין מפרשת בא: להלכה מותר מפני שאין בישול אחר בישול והסוכר כבר עבר בישול אומנם בחיי אדם כתב שיניח המשקה החם תחילה לתוך הכלי ואחר כך יניח הסוכר וטוב להיזהר בזה .

באורי תפלה
בית תפלה – "אתה קדוש… וקדושים בכל יום יהללוך סלה" – יתן אל לבו כמה רעש וזיע יש למלאכים אשר במרום עד אשר אומרים קדוש, ומרוב אהבתו של הקדוש ברוך הוא עם ישראל עם קרובו הקדימם למלאכים, שאין רשות למלאכי השרת לומר קדוש עד שיאמרו ישראל תחילה. ויחרד האיש ויאמר מי אנוכי כי באתי עד הלום להדמות לשרפים, ואיך ראוי להדמות להם וישמח בלבו שמחה רבה על זה.

הטעם שמדלגים למעלה באמירת קדושה. כאדם הרוצה להשיג דבר שהוא גבוה מקומת איש, כן אנחנו רוצים להשיג קדושה של מעלה.

אורחות צדיקים
ספר ארך אפים – הכעסן אינו יכול ללמד אחרים – ומבטל מצוות עשה "ושננתם לבניך", ופרשו חז"ל בניך אלו תלמידיך, שהתלמידים קרויים בנים, שידוע שבניו קודמים לאחרים. ואמרו חז"ל "ולא הקפדן מלמד" שהתלמידים יראים לשאול, ואף כששואלים אינו מפרש להם כל צורכם ומשיב בכעס וע"י זה לא יבינו, כי מתוך קפדנותו ואימתו אין דעתם מיושבת להבין דבריו. וכל שכן המלמדים שמכים לתלמידים שאינם יכולים לקבל, שבזה מבלבלים אותם, וגם על ידי זה התלמידים מורדים ברבן ומשיבים לו קשות, והמלמד מסיר בזה חשק הלימוד מהתלמידים והם בורחים ממנו.

סיפורי צדיקים
מעשה בשניים שהיו מתוכחים זה עם זה, אחד אומר ההצלחה תלויה בזריזות והשתדלות שיעשה האדם, ואחד אומר ההצלחה היא בידי שמים, שאם הקדוש ברוך הוא ירצה ליתן טובה לאדם היא תרדוף אחריו, ותאמר לו קח לך, ואם אין רצון מאת השם יתברך על זאת, אפילו אם ישתדל האדם ויזדרז בכל אופני זריזות שבעולם לא תגיע הטובה לפיו אלא יקחנה האדם המוכנת לו. והנה יום אחד היו יושבים שניהם בפרדס תחת אילן של תפוחים, שהיה גדול ורב וגבוה מאוד, והיו לו ענפים רבים מסובכים זה בזה והנה שניהם המה ראו תפוח אחד בראש האילן, שהוא חשוב גדל הכמות ורב האיכות במראהו ומתיקותו, מחמת שהשמש זורחת עליו תמיד, אותו האיש שסובר ההצלחה תלויה בזריזות נתעורר ונזדרז לעלות לראש האילן, כדי להביא התפוח החשוב הזה לאכלו, ואף על פי שהיתה קשה העליה מאד מחמת גובה האילן, ורבו הענפים שהיו עקומים ומסובכים, עם כל זה נזדרז וטרח מאד, עד שהגיע לראש האילן, ותלש את התפוח וירד מן האילן בעוד התפוח בידו, וכשהגיע לאמצעית האילן עמד שם, וקרא אל חברו שהיה יושב למטה תחת האילן לדבר עמו, ויאמר לו ראה עתה בעיניך איך דברי טובים ונכוחים, שאני אומר ההצלחה תלויה בזריזות והשתדלות,

הלא עתה אני שנזדרזתי והשתדלתי לעלות לראש האילן, עלתה בידי ההצלחה שלקחתי התפוח שבידי, והנני אוכלו בשמחה, ואתה שהתעצלת ולא זזת ממקומך, לא יגיע הפרי הטוב והחשוב הזה אל פיך, ותכף בסיום דבריו כאשר הגיש התפוח אצל פיו, נפל התפוח מידו לתוך חיקו של חברו היושב למטה, ואז חברו לקחו בידו וברך בקול רם, בורא פרי העץ, ואכלו בשמחה, ואותו האיש בעל התפוח, עמד נבהל על הדבר הזה, ונשאר משתומם ועומד באמצע האילן על המראה, ואחר שאכלו התחתון, אז פתח פיו ואמר לחברו, ראה עתה איך דברי הם טובים ונכוחים, שאמרתי ההצלחה היא בידי שמים, כי מה הועילה הזריזות וההשתדלות שלך, אדרבה אתה טרחת ויגעת בשבילי, לתלוש התפוח בעבורי, ובידך ממש בא לחיקי.

יצא לנו מזה המעשה כי אין חכמה ואין תבונה ואין עצה נגד מחשבותיו יתברך ואין אדם נוגע במה שיבוא לחברו, ואם באמת ישים האדם לנגד עיניו מעשים נוראים כאלו ויבטח בה' בכל דרכיו מלב ונפש, אז טוב לו בזה ובבא, כי לא יבוא לגזל ולא להחניף וכו' וכמעט כל התורה תלויה בזה פקח עיניך וראה אם בעל נפש אתה ונפשך מטהרה.

[נפלאים מעשיך מרבינו יוסף חיים]

כי לקח טוב נתתי לכם…
"והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וכאשר יניח ידו וגבר עמלק "וכי ידיו של משה עושות מלחמה או שוברות מלחמה ? אלא לומר לך שכל זמן שהיו ישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את ליבם לאביהם שבשמים היו מתגברים ואם לאו היו נופלים. לכן ישים אדם בטחונו בבוראו וכן כתוב ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו.

בשם הבעל שם טוב: "ימלא ה' כל משאלותיך "פירוש הפסוק דידוע בכל צרתם לו צר ואומר עמו אנכי בצרה וצריך לדעת שעיקר התשובה צריכה ליהיות למען כבודו יתברך שמו לתקן ולהסיר צער השכינה וצריך האדם בכל בקשותיו שיהיה כוונתו למען כבוד השכינה שיתמלא השם ברוך הוא .וזהו" ימלא ה'כל משאלותיך "כל משאלותיך יהיה שיתמלא שם ה' ושהאדם כל כוונתו רק למעלה אז גורם יחוד מלא".

מצותיך שעשועי
לבוש יוסף: מסופר על הגאון ר' זלמן אחיו של רבי חיים מואלז'ין שהיה בקי בכל התורה שבכתב ושבעל פה, ומעולם לא דיבר דברים בטלים, וכשהיה מבקש לאכול היה אומר הלכות סעודה כלשון מרן בשו"ע ואז היו מבינים שהוא רעב, וכשהיה צריך לישון היה אומר הלכות קריאת שמע, כך שכל חייו היו קודש קודשים. ולכן הצדיקים תפילותיהם וברכותיהן מתקבלים לפני בורא עולם ומשפיעים על האדם טובה והצלחה על ידי ברכותיהם משום שיש להם פה קדוש. לכן כל אדם ימעט בדבורים בטלים וירבה בלימוד התורה ככתוב: "שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו"

תהילה לדוד: טעם אכילת הפירות בט"ו בשבט הוא בכדי לברך עליהם ולהכיר טובה לא-ל הטוב על אשר נתן לנו את הפירות להנות מהם וכתב בספר בני יששכר צריך להתפלל ביום ט"ו בשבט שיזמין לו ה' יתברך אתרוג כשר יפה ומהודר וכידוע חיבר רבנו יוסף חיים תפילה מיוחדת לט"ו בשבט על האתרוג ועל פירות השנה שיהיה יין בשפע לקיום מצות קידוש והבדלה כמופיע בסדר ט"ו בשבט.

פלא יועץ: המאכל והמשקה מזון הגוף, והברכות מזון הנפש שיש שפע קדושה על האכילה ועל המשקה וזהו פירוש הפסוק "כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם".

ברכות הנהנין: צריך להזהר מאוד בברכת הנהנין שכתב רבינו חיים ויטאל שאמר לו האר"י זצ"ל כי עיקר השגת האדם אל רוח הקודש תלויה על ידי כונתו וזהירותו בכל ברכות הנהנין לפי שעל ידם מתבטל כח אותן קליפות הנאחזות במאכלים החומריים ומתדבקים באדם האוכל אותם, וע"י הברכות הנאמרות עליהן בכוונה הוא מסיר מהם הקליפות ומזכך החומר שלו ונעשה זך ומוכן לקבל קדושה. והזהירנו מאד בזה.

הודעה חשובה: ימים אלו הם ימי השובבי"ם המסוגלים מאוד לתיקון הברית.

בכל יום חמישי מתקיים תיקון ותענית בישיבת נהר שלום ברח' שילה 6 ירושלים. טל' לברורים: 02-6241622

וכן בליל שישי מתקיים בישיבה לימוד לתיקון הברית ע"פ הבן איש חי + שיעור בזוהר הקדוש בשעה 01:30 אחר חצות הלילה מפי רבנו ומורנו הרב בניהו שמואלי שליט"א

שבת שלום ומבורך

~oOoOoOo~
בס"ד

הלכות לפרשת בשלח מספר עוד יוסף חי לרבנו יוסף חיים ע"ה. זיע"א.

בס"ד

עלון שבועי של הלכות בפרשת "בשלח" מספר עוד יוסף חי – הלכות לרבנו יוסף חיים ע"ה

שאלה א': איך צריך לעשות הכריעות בתחילת תפילת העמידה?

תשובה : במלת ברוך צריך לכרוע כריעה אחת רק הגוף בלבד. ובמלת אתה צריך לכרוע פעם שנית ואז תכרע ראשך. ובשם הוי"ה תזקוף שתי זקיפות: שבתחילה תזקוף גופך בלבד ואח"כ זקיפה השניה היא שתזקוף ראשך.

שאלה ב': למה רק ברכה ראשונה בתפילת שמונה עשרה פותחת בברוך אתה וכו'?

תשובה : כיון שהברכות האחרות כולן הן ברכה הסמוכה לחברתה, לכן אין פותחות בברוך. ואם תשאל הרי ברכה ראשונה סמוכה לגאל ישראל שלפניה? כיון שבמנחה וערבית אינה סמוכה אז כדי להשוות הכל עשו כך גם בשחרית.

שאלה ג': הרי כתוב: הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים. אז איך אנחנו מבקשים: השיבנו?

תשובה : הרהור תשובה זה ודאי בידי האדם. אך אחרי שהסכים בלבו לעשות תשובה ונתחרט בכל לבו על חטאיו, אז אפשר לבקש רחמים ולהתפלל לפני הקב"ה שיעזרהו לעשות תשובה זו בפועל ולא יחזור בו ממה שהסכים בלבו על התשובה. לכן אנחנו מבקשים שיעזרנו לעשות תשובה שלמה.

שאלה ד': בברכת ראה-נא בענינו – לאיזו גאולה הכוונה?

תשובה : אין הכוונה לגאולה מהגלות אלא שיגאלנו מהצרות הבאות עלינו תמיד. שהרי ברכת קבוץ גלויות ובנין ירושלים וצמח דוד יש לכל אחד ואחד ברכה לעצמה.

שאלה ה': מה צריך להוסיף בברכת רפאנו?

תשובה : צריך להוסיף: יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שתרפאני רפואה שלמה רפואת הנפש ורפואת הגוף כדי שאהיה חזק בבריאות ואמיץ כח ברמ"ח אברים ושס"ה גידים של נשמתי וגופי לקיום תורתך הקדושה כי אל רופא רחמן ונאמן אתה וכו'.

שאלה ו': מה צריך לכון כשאומר: כי לישועתך קוינו כל היום?

תשובה : צריך לכון לצפות ולקוות בכל יום לישועתו יתברך כדי שלא יתבייש בעת פטירתו כשיעמידוהו לדין וישאלו אותו: ציפית לישועה? ועוד יכון לישועת ה' שעושה עימנו להצילנו מכמה פגעים רעים בכל יום ובכל רגע.

שאלה ז': מה צריך להוסיף בברכת שמע קולינו?

תשובה : ראוי מאד שהאדם יוסיף בברכה זו וידוי כזה: אנא ה' חטאתי עויתי ופשעתי לפניך. ויהי רצון מלפניך ה' או"א שתמחול ותסלח ותכפר לי על מה שחטאתי ושעויתי ושפשעתי לפניך מיום שנבראתי עד היום הזה. וכן יוסיף בקשה לשאול מזונותיו להראות שהוא בטוח בו יתברך אשר בידו מזון לכל חי.

שאלה ח': מה צריך לכון בברכת רצה?

תשובה : יכון שרצה אותיות צרה שיתהפכו אותיות צרה לרצה שהוא לשון רצון וחסד ורחמים.

שאלה ט': למה הכוונה כשאומרים בברכת מודים "ערב ובקר וצהרים"?

תשובה : מלים אלו חוזרות על "נודה לך ונספר תהלותיך" כאילו אומר: נודה לך ונספר תהלותיך ערב ובקר וצהרים. ומה שאומרים: על נסיך שבכל יום עימנו, הכונה על הנסים הגלויים. ומה שאומרים: ועל נפלאותיך זה על הנסים הנעלמים והנסתרים והם בכל עת ובכל רגע.

שאלה י': איך לעשות את שלש הפסיעות בסוף העמידה?

תשובה : יפסע לאחוריו שלש פסיעות ואח"כ יפנה לשמאלו ויאמר: עושה שלום במרומיו. ויזקוף ויפנה לימינו ויכרע ויאמר: הוא יעשה שלום עלינו. ויזקוף ויכרע לפניו ויאמר: ועל כל ישראל וכו' ויזקוף.

דרשה מספר עוד יוסף חי – דרושים לרבנו יוסף חיים ע"ה:

דבר אל בני ישראל וישובו ויחנו לפני פי החירות בין מגדול ובין הים לפני בעל צפון נכחו תחנו על הים. צריך להבין: מה צוה אותם לישב לפני בעל צפון שהוא קליפה גדולה של כלבים שנשארה מכל אלהי מצרים? ונ"ל בס"ד בהקדים המעשה שמספרים על גאון אחד גדול מגאוני אשכנז ז"ל, שהיה בקטנותו בהיותו בן עשר שנים ילד שובב, מדלג על הספסלים, מקפץ על העמודים, עולה על הכותלים, תולה עצמו בחבלים שיורדים מן התקרא וכיוצא בזה, ועכ"ז היה חביב בעיני החכמים יושבי בהמ"ד ואין גוערין בו, מפני שרואים חריפות שלו. והנה פעם אחת עשה אחד מהמעשים האלה בקפיצה ויגער בו ת"ח אחד מחכמי בהמ"ד, ואמר לו בכעס ובחימה, הנך עז פנים הראשון שבעולם. ויען ויאמר לו בשחוק, אתה מורי הנך עז השני, וכל הת"ח היושבים שם לא הבינו כונתו של הנער, וישאלוהו מה כונתך בדבר זה לקרות להגוער בך עז פנים השני, ויאמר כונתי על מה שאמרו בגמרא דביצה דף כ"ה, שלשה עזין הן ישראל באומות כלב בחיות תרנגול בעופות, וכיון שהוא קרא לי עז פנים הראשון, אני קורא עליו עז פנים השני (כלומר כלב), כי רז"ל בגמרא מנו אותו שני אחר הראשון. אמרו לו עכ"פ משום שורת דרך ארץ היה לך להניחו שלישי (תרנגול), אמר להם אני נער קטן אין לי כח לדלג שני מדרגות בבת אחת, על כן כיון שהוא הניחני במדרגה הראשונה דחיתיו למדרגה השניה הסמוכה למדרגה שלו, ואין לי כח לישא אותו שני מדרגות כדי להניחו במדרגה השלישית, והוא גרם לעצמו, שאם היה מניח אותי במדרגה השלישית (תרנגול), לא הייתי נוגע בו, כי לא יש מדרגה אחרת אחריה לדחותו עליה, ולא הייתי יכול לישא אותו להעלותו על מדרגה השנית (כלב), שהיא למעלה מן השלישית, כי אני נער יש לי כח לדחות ולא להעלות, ע"כ המעשה אשר סופר:

והנה פרעה היה עז פנים מאוד, כנראה בעשר מכות שבאו, ובכל מכה היה מודה לשלוח את ישראל, ואחר שתוסר המכה מעיז פניו למרוד ולסרב, ושכח רעתו כאלו לא הוכה ולא הודה, ויותר נגלית עזותו אחר מכת החשך, שענה ודבר עזות גדולה לפני מרע"ה, באומרו לך מעלי אל תוסף ראות פני, כי בראותך פני תמות, ראה כמה עז וקשה היה שדבר בעזות פנים כ"כ נגד מרע"ה, ולכן אחר שדבר בעזות זו, אמר לו מרע"ה באותו מעמד כה אמר ה' כחצות הלילה אנ יוצא בתוך מצרים ומת כל בכור וכו', והיתה צעקה גדולה בכל ארץ מצרים וכו', ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו, וצריך להבין והלא פרעה כמה חיות רעות היה לו בפתח ארמונו, דובים ואריות ונמרים וכיוצא שהיו אלו חיל שלו להזיק בהם את מי שירצה להרע לו, ולמה זכר נביחה של כלב, ומאי רבותא בנביחה של כלב כנגד אותם חיות רעות שהם ממיתים ודורסים ומזיקים , אמנם נראה דכונתו בזה על פרעה עצמו שהיה עז פנים, ודומה בעזותו לעזות הכלב, ובשביל כבוד מלכות לעיני הרואין והשומעין לא אמר לו לנכח לא תחרוץ לשונך כאשר חרצת לשונך עתה לדבר דברי עזות עמי, אלא אמר לו לא יחרוץ כלב לשונו, וכונתו עליו שהוא דומה לכלב בעזות, שהכלב הוא עז פנים השני שבעולם, ופרעה דומה לכלב בעזות, והיינו דרכו של כלב, אם נכנס לבית מכים אותו לחוץ, ואחר אותם מכות חוזר ונכנס, וכעזה"ד, כי עז הוא בחיות, וכן פרעה היתה עזותו דומה לזה, מכה אותו מרע"ה במכה אחת וצועק שיצילהו, וישלח את העם, וחוזר ומסרב ומכהו עוד, ומודה לשלח וחוזר ומסרב, ולכן קרא אותו בשם כלב, שעזותו דומה לעזות הכלב, ולא יחרץ לשונו כאשר חרץ עתה:

בס"ד

דרשות מספרי חכמי עירק זיע"א.
בס"ד

דרשה לפרשת "בשלח" מספר "אדרת אליהו" לרבנו יוסף חיים ע"ה. זיע"א.

"וחמושים עלו בני ישראל מארץ מצרים" – יובן בס"ד לרמוז: כי ידוע שבסרת ר"ע היא שבמצרים לקו חמשים מכות ועל הים לקו מאתים וחמשים מכות, כי כל מכה ומכה היתה של חמש מכות. והנה ע"י המכות שבאו על המצריים במצרים, יצאו ישראל ממצרים. ולזה אמר: וחמושים, ר"ל מכח החמשים מכות שהביא על המצריים עלו בני ישראל מארץ מצרים. ורמז עוד הפסוק לפי דרכו בתוספת הוא"ו, כי לסברת ר"ע שלקו במצרים נו"ן מכות ועל הים לקו ר"ן מכות, הרי סך הכל שלש מאות. ולזה אמר "וחמושים", וא"ו חמשים, ר"ל ו' פעמים חמשים מכות שהיה במצרים ובים, שמכוחם עלו בני ישראל וכו'.

והנה ידוע שפרעה נצטרע, והיה שוחט ק"ן ילדים בבקר וק"ן בערב ורוחץ בדמם. והנה לזה שפיר לקה ש' מכות כנגד ש' ילדים ששחט כל יום ויום. והנה כתיב: ויהי בימים הרבים ההם, וימת מלך מצרים, ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו, ותעל שועתם אל האלהים מן העבודה – ודרשו רז"ל: וימת מלך מצרים, שנצטרע, והיה שוחט ק"ן ילדים וכו'. ונמצא ששחיטת ש' ילדים שהיה שוחט, היא גרמה יציאת מצרים קודם הזמן, שעלתה שועתם אל האלהיםופקדם לטובה. ולזה אמר: וחמשים וא"ו חמשים שהוא רמז לשלש מאות ילדים, המה העלו את בני ישראל ממצרים.

טו בשבט – ממרן הראשלצ" שר התורה מרן הרב מרדכי אליהו
הרב הגאון מרדכי אליהו שליט"א

שבת פרשת בשלח הקרובה נקרא בתורה בפרשת בשלח את שירת
הים, ולכן נקראת שבת זו 'שבת שירה'.

"ויהי' בשלח", לשון צער
פרשת השבוע פותחת בפסוק (שמות יג, יז): 'וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם וְלֹא נָחָם אֱ-לֹקִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים כִּי קָרוֹב הוּא כִּי אָמַר אֱ-לֹקִים פֶּן יִנָּחֵם הָעָם
בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה'. וידועים דברי הגמרא (במגילה י' ע"ב) "אמר רבי לוי ואיתימא רבי יונתן, דבר זה מסורת בידינו מאנשי כנסת הגדולה, כל מקום שנאמר ויהי אינו אלא לשון צער", כי במילה ויהי טמונה קריאת צער 'וי'. ואם כן, מי צעק 'וי' בשילוח בני ישראל ממצרים? אלא יש לומר שפרעה הרשע הוא שצעק 'וי' ואמר אוי לנו ששלחנו את בני ישראל מעבדנו, וכמו שאמרו לו אחרי כן 'כי ברח העם', ודרשו המפרשים שהמלה 'ברח' היא בגמטריא רד"ו, וכך אמרו המצרים לפרעה, מדוע שלחת את בני ישראל והלוא לא השלימו מארבע מאות שנות עבדות שנגזרו עליהם, אלא 'בר"ח' שנים בלבד – ולפרעה לא היה שיג ושיח בחשבונותיו של הקב"ה עם עמו, ועל כן צעק 'וי', וזהו "ויהי בשלח פרעה את העם".

שְׁלָחַיִךְ פַּרְדֵּס רִמּוֹנִים

על שילוח בני ישראל ממצרים רמז שלמה המלך ע"ה בפסוק (שה"ש ד, יג) 'שְׁלָחַיִךְ פַּרְדֵּס רִמּוֹנִים עִם פְּרִי מְגָדִים כְּפָרִים עִם נְרָדִים', ודרשו חז"ל שהדברים מכוונים לפרעה הרשע, שהשתעבד בעם ישראל במצרים בפרך מעבר למדה הראויה, וכששלח אותם אמר, אלו עם בזוי שכל בניו עבדים; ולאחר מכן ראה שהם חשובים ומעלתם נשגבה מאוד, כי היו מסודרים על פי השבטים בסדר מופתי, ולכל שבט היה דגל, ועל כל דגל סמל מיוחד המסמל את מהותו של אותו השבט, וכל הסדר הזה ראוי למלכים גדולים – או אז הבין פרעה את טעותו והתחיל לצווח 'וי! וי!'. חז"ל המשילו זאת במשל, וז"ל המדרש: (שמ"ר פרשה כ') "ויהי בשלח פרעה, הה"ד שלחיך פרדס רמונים. א"ר לוי משל לאחד שהיה לו שדה והיה בה גל של צרורות עמד ומכרה לאחר (אותו אדם לא טרח לעבד את אותה השדה ולא ניסה לבדוק את טיבה ועל כן זלזל בה ומכרה לאחר). עמד אותו האיש שקנאה והעביר אותו הגל מתוכה ומצא תחתיו
מים חיים, נטעה גפנים, עשאה שורות שורות, נטע בה כל מיני בשמים, נטע בה רמונים, העמידה על קנים, בנה מגדל בתוכה והושיב בתוכה שומר, כל מי שהיה עובר עליה היה משבחה. עבר עליה אותו האיש שמכרה ראה אותה מליאה כל טוב אמר אוי לי שכך מכרתי! אוי לך שכך הוצאתי מידי! כך היו ישראל במצרים גל של צרורות שנאמר גן נעול אחותי כלה גל נעול מעין חתום, כיון שיצאו נעשו פרדס רמונים וגו' נעשו כגפן היין שנאמר תהלים פ, ט) גפן ממצרים תסיע נעשו שורות שורות, ראובן שמעון לוי ויהודה, וכן כולם, נטע בה כל מיני בשמים וכו', נטע בה תפוחים וכו', סמכה על הקנים אלו קני המנורה, מצא בה מים חיים שנא' מעין גנים באר מים חיים, בנה בה מגדל וכו', הושיב בתוכה שומר שנא' ה' שומרך ה' צלך על יד ימינך, כל הימים שהיו הבריות רואים את ישראל היו משבחין אותן וכו', פרעה ראה אותם שורות שורות כהנים לוים וישראלים דגלים דגלים התחיל צווח ואמר אוי לו לאותו האיש שכך הוציא מתחת ידו לכן נאמר ויהי בשלח פרעה".

ט"ו בשבט – ראש השנה למעשרות
נהוג לחשוב שט"ו בשבט הוא יום חג שבו אוכלים פירות רבים ותו לא, ועל זה שרים 'חג לאילנות'. אך יש לדעת שאמנם אכילת פירות שנשבחה בהם ארץ ישראל היא מעלה חשובה ואף יש בזה מצוה כמו שאמרו 'לאכול מפריה ולשבוע מטובה', אבל מעבר לזה יש לדעת שיום ט"ו בשבט הוא התאריך שבו מתחילה עונת המעשרות לפירות האילן. כל פרי חייב בתרומה ובמעשר ראשון, ויש שנים שחייב גם במעשר שני, ויש שנים שבמקום מעשר שני חייב במעשר עני, והתאריך הקובע לאילן אם פירותיו חייבים במעשר שני או עני, הוא ט"ו בשבט. והנפקא מינה היא שאילן שחנטו פירותיו לפני ט"ו בשבט מתעשרין כדין השנה שקדמה, ואם חנטו אחרי ט"ו בשבט מתעשרין כדין אותה שנה. וכמו שפסק הרמב"ם וז"ל (פ"ה מהל' תרו"מ הי"א): "אין תורמין מפירות שנה זו על פירות שנה שעברה, ולא מפירות שנה שעברה על פירות שנה זו, ואם תרם אינה תרומה שנאמר 'שנה שנה' וכו', וכן אם ליקט אתרוג בערב ט"ו בשבט עד שלא בא השמש וחזר וליקט אתרוג אחר משבאה השמש אין תורמין מזה על זה מפני שאחד בתשרי ראש השנה למעשרות תבואה וקטניות וירקות, וט"ו בשבט ראש השנה למעשרות האילן". ואמנם נכון הוא שרוב פרטי ההלכות של הפרשת פירות האילן קשורה לחקלאים ולא לאנשים פרטיים, אך בודאי שכל אדם צריך לדעת הלכות אלו כי בנקל יוכל להכשל בהם.

כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה

מקור חיותו וגידולו של העץ הוא מהמים, ואינו יכול לגדול ללא מים. ויש לאדם ללמוד מוסר גדול מכך, שכן התורה המשילה את האדם לעץ כמו שכתוב (דברים כ, יט) 'כִּי הָאָדָם עֵץ ַשָּׂדֶה'. חז"ל רמזו לענין זה בהרבה הלכות, למשל כשמגיע הילד לגיל ג' שנים יש להתחיל להרגילו בטלית קטן ובקריאת האותיות, וכך הביא בשערי תשובה וז"ל (או"ח סי' יז סק"ד): "וכ' א"ר בשם ספרי יראים להלביש לקטן טלית קטן כשיודע לדבר ולפחות מחויב להלבישו כשיגיע לבן ג' שנים וסי' כי האדם עץ השדה כמו להעץ הוא ג' שנים ערלה וכן להרגילו באותיות התורה". וידע האדם שמקור גידולו וצמיחתו האישית הוא בתורה הקדושה שנמשלה למים, וללא תורה אין לו שום חיות כלל ועיקר – ומשום כך צריך להקפיד ביותר לקבוע עתים לתורה כדי להחיות את נפשו.

'ויאמרו מן הוא' – מ'ה נ'ברך

כל אדם צריך לדעת מהי הברכה על כל דבר ודבר שמכניס לפיו, ולא יאמר שמברך לפי ראות עיניו. גם כשהיו בני ישראל במדבר היו צריכים לדעת הלכות ברכות, שכן מאכלם במשך ארבעים שנה היה מן, וכתוב שכשירד המן שאלו ואמרו 'מן הוא?'. פשט הדברים הוא שהם שאלו מהו הדבר הזה? ומיהו, חז"ל הבינו שהתורה לא היתה כותבת שאלה פשוטה הנובעת מתוך סקרנות גרידא, ועל כן חז"ל דרשו ששאלתם היתה בעניין הברכה שראוי לברך עליו, שכן היה במן כל הטעמים שרצו, ואם רצו לאכול ענבים היה טעמו ענבים, ואם רצו לחם היה טעם לחם, אם רצו ירקות היה טעמו כירקות, ולא ידעו אם לברך עליו העץ או אדמה, או שמא מזונות ואולי המוציא, ועל כן שאלו 'מן הוא'. פעם אמרו בדרך מליצה שברכו על המן 'המוריד לחם מן השמים', אבל באמת צריך לדעת את ברכתו.

תיקון מאכלים במחשבה בשבת

משה רבנו מצווה לבני ישראל ללקט את המן לפי המידה הראויה לאותו היום בלבד, ורק ביום הששי ילקטו לחם משנה גם לשבת, ועוד אמר להם (שמות טז, כג) 'שַׁבָּתוֹן שַׁבַּת קֹדֶשׁ לַה' מָחָר אֵת אֲשֶׁר תֹּאפוּ אֵפוּ וְאֵת אֲשֶׁר תְּבַשְּׁלוּ בַּשֵּׁלוּ וְאֵת כָּל הָעֹדֵף הַנִּיחוּ לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד הַבֹּקֶר'. שואל הרב חיד"א ע"ה, והלוא בפועל לא היו אופים או מבשלים כלל את המן, ומדוע הוצרך משה להזהירם על כך? ועונה הרב חיד"א על פי דברי הגמרא האומרת שאסור להפריש תרומות ומעשרות בשבת, ואפילו במחשבה בלבד, כיון שהוא מתקן את אותם הפירות במחשבתו; ולפי זה גם בעניין האפייה או הבישול, למרות שהוא לא אופה או מבשל אותם בפועל אלא במחשבתו בלבד, נאסר עליו הדבר (ועיין בספר 'פני דוד' להחיד"א פרשת בשלח אות ט"ז).

הלכתא רבתא מההו"א של הגמרא
יש לאדם לדעת ולהבין שחשיבות הידיעה והבקיאות בפרטי הלכות הברכות אינה בשביל הקב"ה, וכי הוא צריך לברכתנו? אלא, הברכות וקיומן בפרטות היא מעלה וחשיבות לאדם בעצמו, וכך אומרת הגמ' (ברכות לה ע"א): "תנו רבנן, אסור לו לאדם שיהנה מן העולם הזה בלא ברכה, וכל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה מעל. מאי תקנתיה, ילך אצל חכם. ילך אצל חכם – מאי עביד ליה, הא עביד ליה איסורא – אלא אמר רבא, ילך אצל חכם מעיקרא וילמדנו ברכות, כדי שלא יבא לידי מעילה", עכ"ל. חוץ מחומרת עצם העניין של הברכות, יש ללמוד מהוא אמינא של גמרא זו הלכתא רבתא לכל הרבנים, שידעו שהאדם בא לחכם כדי לשמוע ממנו את ההלכות.

בדידי הוא עובדא, ביהודי אחד בעל תשובה שהיה משתתף בקביעות בשיעורים שלי במשך כמה שנים, והנה אותו יהודי נסע בעיצומו של חג השבועות לכותל. באו אליי ואמרו לי איך אתה מכבד את אותו אדם, והרי הוא נסע ברכבו לכותל ביום טוב! אני התפלאתי על כך, ובשיעור הקרוב שזרתי בתוך הדברים את העניין הזה, ואמרתי שיש אנשים שמזלזלים ביום טוב וחושבים שכיון שהותר לבשל ביום טוב, אם כן גם מותר לנסוע ברכב ביום טוב, ובאמת לא כן הוא ואסור הדבר איסור גמור. והנה תוך כדי הדברים פונה אליי אותו יהודי ואומר לי במרירות שהנה הוא שומע את השיעורים שלי כבר כמה שנים ומעולם לא הזכרתי שאסור לנסוע ברכב ביום טוב. ואני תמהתי על הדבר מאוד, וכי עליי לומר בשיעורים גם שאסור לאכול חזיר, והרי יש דברים שידועים לכולם!! אלא, חזקה עלינו דברי הוא אמינא של הגמרא הנ"ל שצריך ללכת לחכם שילמד אותו את כל ההלכות, ואפילו דברים שנראים כמפורסמים לכל. וכבר הזכרנו כמה פעמים את דברי הרמב"ם (פ"א מהלכות ברכות ה"ג): "וברכות רבות תקנו חכמים דרך שבח והודיה ודרך בקשה, כדי לזכור את הבורא תמיד" וכו', ובהלכה ד' כתב: "כדי לזכור את הבורא תמיד וליראה ממנו".

הנהנה בלא ברכה נקרא גזלן ומשחית

הגמרא (שם) מקשה שיש סתירה בין פסוקים, וז"ל: "רבי לוי רמי, כתיב לה' הארץ ומלואה, וכתיב השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם – לא קשיא, כאן קודם ברכה, כאן לאחר ברכה". לפני הברכה השמים שייכים לה', ואין שום קניין לאדם בפירות העולם אלא בברכה שמברך עליהם, וכל עוד הוא לא בירך הוא נקרא גזלן. וממשיכה הגמרא ואומרת: "אמר רבי חנינא בר פפא, כל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה כאילו גוזל להקדוש ברוך הוא וכנסת ישראל, שנאמר 'גוזל אביו ואמו ואומר אין פשע חבר הוא לאיש משחית". והנה, ידוע שאם אדם מכנה את חברו בכינוי של גנב או גזלן, יכול חברו לתבוע אותו על הוצאת דיבה, ובכל אופן הגמרא קובעת דבר זה ללא לבטים, והוא שכל מי שאוכל בלא ברכה נקרא גזלן, ומכאן צריך לדעת כמה חמור הדבר. ועוד יש להתבונן בדברי הגמרא שאומרת שאדם שאוכל בלא ברכה נקרא חבר לאיש משחית, והכוונה בזה היא שהנה יש אנשים של"ע בעוונותם מתגלגלים שוב ושוב בעולם הזה לתקן את עצמם, וצער הגלגול קשה ונורא עד מאוד. והנה, פעמים שנשמתו של אדם מתגלגלת לדוגמא בתוך תפוח עץ, ותבוא על תיקונה אם יברכו על התפוח כדבעי, ואם הוא יפול לידי אדם שאינו מקפיד בברכות, או שאינו בקיא בהלכות אלו, יכול חלילה לעכב את תיקונה של אותה נשמה אומללה שמשוועת למנוחה, ובאם לא יעשה כן הרי שהוא נקרא משחית.

'לא ימוש ספר התורה – הכיצד?

עוד אומרת הגמרא (שם): "תנו רבנן, ואספת דגנך מה תלמוד לומר – לפי שנאמר לא ימוש ספר התורה הזה מפיך, יכול דברים ככתבן (כלומר, האם אדם חייב להגות בתורה בפיו כל רגע בחייו ממש), תלמוד לומר ואספת דגנך – הנהג בהן מנהג דרך ארץ, דברי רבי ישמעאל. רבי שמעון בר יוחי אומר, אפשר אדם חורש בשעת חרישה, וזורע בשעת זריעה, וקוצר בשעת קצירה, ודש בשעת דישה, וזורה בשעת הרוח, תורה מה תהא עליה? אלא, בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית על ידי אחרים, שנאמר ועמדו זרים ורעו צאנכם וגו'. ובזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית על ידי עצמן, שנאמר ואספת דגנך, ולא עוד, אלא שמלאכת אחרים נעשית על ידן, שנאמר ועבדת את אויבך וגו'. אמר אביי, הרבה עשו כרבי ישמעאל ועלתה בידן, כרבי שמעון בן יוחי ולא עלתה בידן". רשב"י כאן מחמיר לימוד תורה, אבל במסכת מנחות (דף צ"ט ע"ב) הוא אמר שהקורא קריאת שמע ערבית ושחרית בזמנן, קיים 'לא ימוש ספר התורה הזה מפיך'. וביאור הדברים הוא כך, כל מי שקורא קריאת שמע, צריך לכוון כנגד עשרת הדברות (כמובא בסידורים 'קול יעקב' או 'קול אליהו' ועוד), ורבנו סעדיה גאון הגדיל לעשות ואמר שבעשרת הדברות רמוזים כל תרי"ג מצוות (עיין רש"י שמות כד, יב שכתב 'כל שש מאות ושלוש עשרה מצוות בכלל עשרת הדברות הן, ורבנו סעדיה פירש באזהרות שיסד לכל דיבור ודבור מצוות התלויות בו'). וידועים דברי התוס' במסכת ברכות (דף י"ב ע"ב ד"ה בקשו): "איתא בירושלמי דאותן ג' פרשיות שתקנו בקריאת שמע לפי שבהן עשרת הדברות ועיין בו ותמצא הכל". וכל מי שקורא קריאת שמע צריך לכוון כנגד עשרת הדברות, ונחשב לו כאילו קיים את כל התורה, ואשריו ואשרי חלקו.

שבעת המינים מלמדים על השיעורין

הגמרא (שם) מביאה מחלוקת אמוראים כיצד לדרוש את הפסוק של 'ארץ חיטה ושעורה', וז"ל: "דאמר רב יוסף ואיתימא רבי יצחק, כל המוקדם בפסוק זה מוקדם לברכה, שנאמר ארץ חטה ושעורה וגפן ותאנה ורמון ארץ זית שמן ודבש. ופליגא דרבי חנן, דאמר רבי חנן כל הפסוק כולו לשיעורין נאמר: חטה – דתנן, הנכנס לבית המנוגע וכליו על כתפיו וסנדליו וטבעותיו בידיו, הוא והן טמאין מיד; היה לבוש כליו, וסנדליו ברגליו, וטבעותיו באצבעותיו – הוא טמא מיד, והן טהורין עד שישהא בכדי אכילת פרס, פת חטין ולא פת שעורין, מיסב ואוכלן בלפתן. שעורה – דתנן, עצם כשעורה מטמא במגע ובמשא, ואינו מטמא באהל. גפן – כדי רביעית יין לנזיר. תאנה – כגרוגרת להוצאת שבת. רמון – כדתנן, כל כלי בעלי בתים שיעורין כרמונים (כלומר, כל כלי שיש בו חור קטן, לא יצא מכלל שימוש כל עוד ניתן לאכסן בו דברים שהם גדולים מהחור. אבל אם ניקב הכלי בחור שהוא כמוציא רימונים, לא משתמשים בו אפילו לפירות שהם גדולים מהרימונים. בזמנם פרי העץ הגדול ביותר היה הרימון). ארץ זית שמן – אמר רבי יוסי ברבי חנינא, ארץ שכל שיעוריה כזיתים (כלומר מודדים כל שיעור לפי שיעור 'כזית', והגמרא מסיקה שהכוונה לרוב שיעוריה). דבש – ככותבת הגסה ביום הכפורים" עכ"ל.

האוכל דבר כברייתו
יש לדעת שבאכילת גרגיר אחד בודד של רימון או צימוק וכדו' יש בעיה האם חייבים עליו ברכה אחרונה או לא. וכתב בשו"ע: "ויש מסתפקים לומר שעל דבר שהוא כברייתו כגון גרגיר של ענב (בלי חרצנים) או של רימון שמברכין לאחריו אע"פ שאין בו כזית,לכן נכון להזהר שלא לאכול בריה פחות מכזית" (עיין שו"ע סי' ר"י, ולכה"ח ולמש"ב שם). כיום יש צימוקים ללא חרצנים, ואם אוכל אחד זה בריה, כי אולי צריך לחתוך אותו בפיו ושמא צריך לברך עליו שלם (כמו שאומר הבא"ח שמצוה לברך על פרי שלם), ולחותכו בפיו שלא לאוכלו שלם כדי שלא יהיה דין של בריה.

זהירות מתולעים

יש שלהקפיד לבדוק היטב את הפירות היבשים מתולעים. התאנה קשה מאד לבדיקה, ובירושלים היה מנהג שלא לאכול תאנים בלילה. בימינו אפשר לבדוק באור החשמל שהוא חזק כמו אור יום. יש האומרים שריח פרי הגויאבה טוב ונעים ומברכים עליו "הנותן ריח טוב בפירות", ויש אומרים שריחו לא טוב, וגם בפרי זה יש תולעים לבנים שקשה מאד לראותם, ויש לבדוק יפה יפה.

זהירות בכבוד חברו

מספרים על שמש אחד, שאיזה עשיר אחד היה תמיד מבזה אותו ועושה ממנו צחוק. פעם אחת אמר השמש לעשיר, היום יש אנשים שאמורים להביא תאנים לברך עליהם, ואתה העשיר צריך להראות להם שאתה יודע ספר וכך יכבדוך. שאל אותו העשיר ומה עליי לעשות בשביל זה? אמר לו השמש תעלה על כסא ותראה להם כיצד אתה בודק את התאנים מתולעים לאור העששית שבתקרה. והכין השמש כיסא, וכשבאו והביאו את התאנים, עלה העשיר על הכסא לבדוק, והשמש אמר אך! אך! חבל שאני אדם ולא תולעת. לא הבין העשיר את כוונתו, עד שהסביר לו השמש שאילו היה תולעת היה בודק היטב היטב ונזהר שלא לאוכלו, אבל עכשו שהוא אדם, הוא מרשה לעצמו לבולעו חי, והרי הוא בעיניו גרוע יותר מתולעת.

ברכת ריח על פרי שאוכלו

כל פרי שיש בו ריח, כגון תפוח עץ של ארץ ישראל שהוא מתוק וטעים וגם יש בו ריח טוב, ולא של אמריקה שהוא כמו קש ותבן, האם מברך על ריח זה? למעשה, אם רוצה לאכול את אותו הפרי מברך עליו את ברכתו, ולא מברך על ריחו, אבל אם רוצה רק להריח בו ולא לאכלו, מברך 'הנותן ריח טוב בפירות'. גם בנענע שמכניסים בתה או בסלט, לא יכול לברך על הריח שבו, אלא אם כן קבע להריח בו בלבד, ואינו מברך 'הנותן ריח טוב בפירות' אלא בורא עשבי בשמים.

עישור בדיעבד ולכתחילה

המגדל נענע בביתו שגידולו קל, צריך לזכור שצריך לעשר אותו, ואסור להשתמש בו ללא מעשר. פעם למדתי הלכות תרו"מ שעה שלמה בבית הכנסת מנחת יהודה, ובא אליי אדם אחד ואמר לי שהוא לא הבין כלום, אמרתי לו שאשתו מבינה יותר ממנו, שכן הוא אומר כל ליל שבת עשרתן, משמע שהמעשר מוטל עליה והיא מבינה בזה יותר ממנו. יש המתקשים בהפרשת תרו"מ, ועל כן יש אפשרות לעשר על ידי שיפריש כדין ויאמר שכל המעשרות כמו הנוסח שבסידור וכדומה, אבל לכתחילה יש לעשר באופן גמור, וכך ראוי לת"ח לנהוג. גם יש ללכת לכהן וללוי ולהניח אצלו מעות, באופן שכל פעם שיש מעשר השייך לו הוא קונה את זה ממנו ומקזז מהסכום שמונח אצלו.

עד כמה נחשב היסח הדעת בסיום הסעודה

כתוב בגמרא (ברכות מ"ב ע"א): "אתמר רבא ורבי זירא איקלעו לבי ריש גלותא לבתר דסליקו תכא מקמייהו שדרו להו ריסתנא מבי ריש גלותא רבא אכיל ורבי זירא לא אכיל א"ל לא סבר לה מר סלק אסור מלאכול א"ל אנן אתכא דריש גלותא סמכינן".
הנ"מ היא, אם הביאו לפניו בסוף הסעודה סלט פירות, והוא בירך עליו, ואחר כך התחיל לשיר, וחשב שלא יגישו עוד שום דבר, האם זה נקרא היסח הדעת או לא, כתוב שאתכא דבעה"ב סמכינן. למעשה כיום האשה היא נחשבת בעה"ב, ועליה סומכים ואם הכינה עוגה וכדומה, ומגישה בסוף הסעודה נקרא "אתרא דאשה סמכינן". ועוד כעין זה אומרים התוס', אם בליל פסח החביא את האפיקומן כדי שהילדים ימצאוהו, ובסיום הסעודה שכח מהאפיקומן ואמר 'הב לן ונבריך', והזכירו לו מה עם האפיקומן!, והנה לכאורה הוא כבר עשה מים אחרונים ואמר הב לן ונבריך, ואילו היה דבר זה קורה ביום חול היה צריך לברך לפי שהסיח דעתו מן האכילה באמירתו, אבל בליל הסדר ובעניין האפיקומן לא נחשב שהסיח דעתו כיון שכך ההלכה שאוכלים את האפיקומן בסוף הסעודה, ואנחנו מעידים שהנשמה שלו לא הסיחה את דעתה. וכל זה בדיעבד אבל לא לכתחילה (עין שו"ע או"ח סי' תע"ז סעי' ב'). פעם הייתי בסעודה עם הרב הגדול מעוז ומגדול הדיין המצוין רבי יעקב מוצפי זיע"א, והגישו לחם יבש עם חומר מסוים והוא לקחו והניחו מתחת למפה, ואמר שנאכל אותו בסוף הסעודה. לאחר שאמרו דברי תורה ושרו, אמרו 'הב לן ונבריך'. אמרתי לו מה עם הלחם שנמצא מתחת למפה ? הוא נזכר ואמר הרי אמרו כבר 'הב לן ונבריך'. אמרתי לו שאנו סומכים על דעת מרן ולא הסחנו דעתנו מהלחם הזה. ופעם היינו בסעודה וברכנו ברכת המזון, ואחר כך הגישו לפנינו לפת לבן מבושל (יש אנשים המומחים בבישול לפת לבן או אדום), ונשאלה השאלה האם צריך ליטול ידיים מכיון שהלפת עם נוזל, וכל דבר שטיבולו במשקה צריך נטילה בלי ברכה, או שנאמר מכיון שנטלנו ידינו בתחילת הסעודה אע"פ שברכנו ברכת המזון אין צריך ליטול ידיים שנית, כי הידיים נקיות, והתחלנו להתווכח בענין זה, ולבסוף אמרתי לו מה שכת"ר פוסק נקיים.

ט"ו בשבט שחל בשבת

ט"ו בשבט שחל בשבת מתי יאכל את הפירות ? י"א אחרי הקידוש ולפני נטילת ידיים יאכל את הפירות, והנוהגים כן מברכים ברכה ראשונה, אבל לא ברכה אחרונה כיון שזה רק מעורר לתיאבון, ואח"כ נוטלים ידיהם וסועדים, וברכת המזון תפטור את כל הפירות שאכל מברכה אחרונה. אבל יש אומרים שאין ברכת המזון פוטרת אלא את מה שאכלו בתוך הסעודה, כלומר אחרי נטילת ידיים, ולפי שיטתם אין לעשות כמנהג הנ"ל. וי"א שאם יאכל לפני הסעודה תאבונו יפחת. ולמעשה, הטוב ביותר לאכול את הפירות לאחר ברכת המזון ולא לאחר הקידוש כדי שיהיה לו תיאבון בארוחה. ולא בתוך הסעודה כדי שלא יכנס לספק ברכות. ואין בזה חשש של ברכה שאינה צריכה, כיון שצריך להרבות בברכות בשבת (עיין רמב"ם פ"ז מהלכות תפילה הלכה ט"ז).

סדר ברכות הנהנין

סדר הברכות נרמז במילים "מגע אש": מזונות – המוציא, מזונות. גפן – ברכה על היין. עץ – ברכה על פרי העץ משבעת המינים או פרי עץ אחר אם אין משבעת המינים (ולהרמב"ם תמיד מברך על פרי שחביב עליו, עיין להלן). אדמה – ברכה על פרי אדמה משבעת המינים (כגון חיטה שלמה לא מבוקעת), או אחר. שהכל – ברכה על מים וכדו'. ישנו הבדל בין יום שבת ליום חול בסדר ברכות הנהנין. ברכת "המוציא" קודמת לברכת "בורא מיני מזונות", ושתיהם קודמות לברכת היין. ולכן בשבת וביום טוב כשמקדש על היין צריך לכסות את הפת "שלא יראה בושתו", שמקדימין לו ברכת היין. טעם נוסף לכיסוי הפת, כיון שהוא זכר למן שהיה מונח בקופסא טל למעלה וטל למטה (והנ"מ היא, אם מקדש על הפת שלטעם א' א"צ לכסות תחתיו מפה, ולטעם ב' צריך. נ"מ נוספת היא אם צריך כיסוי אטום או לא, שלטעם א' 'שלא יראה בושתו' – צריך כיסוי אטום, ולטעם ב' אפשר גם בכיסוי שקוף. ועיין מש"ב סי' רע"א
ס"ק מ"א, וכה"ח ס"ק ג"ן).

קדימה בשבעת המינים
הגמרא בברכות מביאה מעשה שממנו לומדים דין קדימה בברכות בשבעת המינים, וז"ל: "רב חסדא ורב המנונא הוו יתבי בסעודתא אייתו לקמייהו תמרי ורמוני (ולא אכלו לחם באותה סעודה, והביאו לפניהם תמרים ורימונים. והתוס' מבארים שהביאו להם זאת לקינוח הסעודה), , שקל רב המנונא בריך אתמרי ברישא (בירך על תמר ואכלו ללא לחם) אמר ליה רב חסדא, לא סבירא ליה מר להא דאמר רב יוסף ואיתימא רבי יצחק, כל המוקדם בפסוק זה קודם לברכה (ומדוע ברכת עליו בתחילה?)- אמר ליה (רב המנונא), זה שני לארץ, וזה חמישי לארץ. אמר ליה (רב חסדא), מאן יהיב לן נגרי דפרזלא ונשמעינך" (ומבאר רש"י מי יתן לי רגליים של ברזל ולא של עצם ובשר, ונשמש אותך ונלך אחריך תמיד, כדי ללמוד את ההלכה). ובדיני קדימה נחלקו הפוסקים לדעת הרמב"ם יקדים לברך על החביב, ואם שני המינים חביבים יקדים משבעת המינים, ובתוך שבעת המינים יקדים את הקרוב ל'ארץ', וז"ל (פ"ח מהלכות ברכות הלכה י"ג): "היו לפניו מינין הרבה אם היו ברכותיהן שוות מברך על אחת מהם ופוטר את השאר. ואם אין ברכותיהם שוות מברך על כל אחת מהן ברכה הראויה לו, ואי זה מהם שירצה להקדים מקדים. ואם אינו רוצה בזה יותר מזה, אם יש ביניהם אחד משבעת המינים עליו הוא מברך תחלה וכל הקודם בפסוק קודם בברכה והשבעה הן האמורים בפסוק זה ארץ חטה ושעורה וגפן ותאנה ורמון ארץ זית שמן ודבש. ודבש זה הוא דבש תמרים והתמרים קודמין לענבים שהתמרים שני לארץ והענבים שלישי לארץ". לדעת מרן בשו"ע בין אם חביב עליו ובין אם לא, תמיד יקדים לברך על שבעת המינים, והקרוב ל'ארץ' קודם, וכך צריך לנהוג למעשה (עיין שו"ע סי' רי"א), לסיכום סדר הקדימה בתוך שבעת המינים הוא: זית, תמר, ענבים או צימוקים, תאנים, רימונים. יש מי שאמר בדרך רמז, לזית יש גרעין אחד, לתמר גרעין אחד המחולק לשניים, בענבים יש ג' או ד' חרצנים, בתאנים מצויים הרבה גרעינים, וברימון יש יותר גרעינים.

קדימה לפירות שנשתבחה בהם אר"י

אם יש לפניו צימוקים קטנים מאר"י, וצימוקים גדולים ויפים מחו"ל – יקדים לברך על הצימוקים של ארץ ישראל, כיון שנעשו בהם מצוות התלויות בארץ. אם קנה צימוקים שחורים (צימוקי יין) המיובאים מחו"ל, ועשה מהם מיץ או יֵין צימוקים, לדעת רוב הפוסקים חייב להפריש תרומות ומעשרות, כיון שגמר המלאכה נעשה על ידי יהודי, ויש אומרים עם ברכה. ונהגו להפריש בלי ברכה.

מדיני ברכות

תפוח אדמה מרוסק. לדעת הרמב"ם (פ"ח מהלכות ברכות ה"ד') – אפילו שלא רואים בו את חתיכות הפרי ברכתו "האדמה". לדעת רש"י: אם ניכרים חתיכות הפרי – מברך "האדמה", ואם לא ניכר כלל – מברך "שהכל". ולמעשה, מדין סב"ל מברכים "שהכל", אבל לפוסקים תמיד כרמב"ם יברכו "האדמה".

פופקורן. לסוברים כדעת הרמב"ם ברכתו "האדמה". למסופקים בדעת הרמב"ם אם רואים את קליפת התירס יברך "האדמה", ואם אינו רואה את הקליפה – יקח פרי שברכתו אדמה ויכוון לפטור את הפופקורן.

אגוז קוקוס. המים שבו ברכתם "שהכל", ואם אוכל את האגוז מברך 'העץ' ופוטר את המים.

קליפות פרי. על קליפות תפוזים, או קליפות אתרוג מסוכרות – מברך "שהכל", כי עיקר הפרי אינו הקליפה. וכן אם עשה מהן ריבה – מברך "שהכל".

"שלוה" (חיטה שלמה קלויה או מבושלת) ברכתה "האדמה". ואם הניחה בתוך מים או חלב והיא רכה – י"א שיברך "שהכל", וי"א "מזונות", וי"א "האדמה". ולמעשה, יברך מזונות.
גביע גלידה. אם אוכל את הגלידה עם הגביע מברך "שהכל". אך אם אוכלם בנפרד, מברך "שהכל" על הגלידה, ו"מזונות" על הגביע (אם עשוי מדגן ולא מקמח תפו"א).

דייסא מקמח או סולת – ברכתה "שהכל", אבל אם צריך ללועסה בשיניו – ברכתה "מזונות".

סוכר. הרמב"ם שואל מה מברכים על סוכר העשוי מקנים או לפת ? מחד, מכיון שזורעים אותם בשביל הסוכר יברך "העץ" או "האדמה", אך מאידך הרי אינך רואה עץ או אדמה, ולכן מדין סב"ל מברך "שהכל" (רמב"ם פ"ח מהלכות ברכות ה"ה). ואומר בעל הבא"ח: סדר הקדימה בברכות הוא: עץ, אדמה, שהכל. אבל אם מונחים לפניו תפוח עץ, בוטנים וסוכר – יקדים לברך" שהכל", כיון שאם יברך "העץ" או "האדמה" פטר את הסוכר אע"פ שלא התכוון כי הוא ספק עץ או אדמה, כי מה שמברכים על הסוכר "שהכל" הוא מתוך ספק (עיין לבא"ח פרשת פנחס אות ט"ז).

פיצוח אגוזים בשבת

אם רוצה לאכול את האגוז קוקוס בשבת יפצח אותו מבעוד יום. ואם לא עשה כן, רשאי בשבת ליטול פטיש קטן ולשוברו (אבל לא פטיש גדול כיון שבו אין דרך לשבור בו אגוזים וכיו"ב). כל דבר שיש עליו דין כלי ולעיתים משתמש בו בשבת, מותר גם לטלטלו בשבת. אם רוצה לפצח אגוזים בשבת, ועל השולחן לפניו מונח המפצח, אך הוא רוצה לקחת את הפטיש שנמצא במגרה, אומר המש"ב (סי' ש"ח ס"ק י"ב): אסור לו לקחת את הפטיש, שכיון שמונח לפניו כלי שמלאכתו להיתר (מפצח) לא יטול כלי שמלאכתו לאיסור (פטיש). ויש חולקים עליו, ויעשה מה שנוח לו. ישנו כלי לפיצוח אגוזים, שבו יש מקום להניח את האגוז, ומעליו יש חתיכת עץ, ועל ידי פעולת הברגה ויצירת לחץ, האגוז נשבר – ולכאורה בפעולה זו הרי עושה כלי ואסור להשתמש בזה בשבת, אבל מכיון שכלי זה מוכן מאליו מותר להשתמש בו בשבת.

פתיחת פקק שעם בשבת

כיום מצויים בקבוקי יין הסגורים בפקק שעם, וישנם מכשירים מסוגים שונים המחלצים פקק זה – והשימוש בהם בשבת מותר, ואינם מוקצים.

ברכת שהחיינו

אם יש לו כמה סוגי פירות חדשים, לא יניח את כולם על השולחן, אלא יביא פרי אחד ויברך עליו 'שהחיינו', ואח"כ יביא סוג פרי אחר ויברך עליו 'שהחיינו'. על פרי הערמונים אומר רש"י מאכל חזירים הוא ובני אדם צולים אותם על האש ואוכלים (עיין קידושין מ"ז ע"א). ואם אוכלו חי – מברך שהכל, ואם אוכלו מבושל או צלי – מברך העץ.

קביעות סעודה על מיני מזונות

הגמרא אומרת שהקובע סעודה על מיני מזונות מברך "המוציא, ולבסוף ברכת המזון, וז"ל (ברכות ל"ח ע"א): "מר זוטרא קבע סעודתיה עילויה (על סוג מזונות), וברך עלויה המוציא לחם מן הארץ ושלש ברכות". נחלקו הפוסקים מה נחשב קביעות סעודה במיני מזונות. דעת המג"א והמש"ב: אם קובע סעודה על מזונות אפילו אכל רק 80 גרם מברך המוציא וברכת המזון (עיין למש"ב סי' קס"ח ס"ק כ"ד). יש שחולקים ואומרים שאין מספיק במה שהוא קובע על סעודה במיני המזונות, אלא צריך שתהיה רגילות גם אצל אחרים לקבוע סעודה על זה וכן דעת מרן בשו"ע שלא נקראת קביעות סעודה אלא ב – ג' או ד ביצים. כלומר אם אוכל בשיעור הנע בין 160 ל – 240 גרם. ולמעשה, יש להבדיל בין שני סוגי מזונות, יש בסקוטים ויש סופגניות. אם אכל בסקוטים בשיעור 160 גרם נכנס לספק, אך אם אכל בסקוטים בשיעור 240 גרם – מברך ברכת המזון. ואם אכל למשל ארבעה בסקוטים ואח"כ נפתח תאבונו ואכל
240 גרם, אע"פ שבירך מזונות יברך לבסוף ברכת המזון. אבל אם אכל אפילו ק"ג סופגניות אינו מברך ברכת המזון כיון שמטוגן דינו כמבושל.

יכול אדם לחשוב כשמברך "העץ", או "האדמה" או "שהכל" שכוונתו על כל מה שיביאו לו. ואומר הרב בא"ח שהיה מנהג שמגישים לפני הנכנס לבית עראק או משקה אחר 'לחיים', ובעל הבית מוזג גם לעצמו. ואע"פ שלא עלה בדעתנו שיבואו אורחים, אנו אומרים שכשברכנו על היין או על העראק סמכנו בברכה זו לכל כי מי שיבוא להשתתף אתנו. בבית כנסת שלנו יש נוחיות משמאל ומימין וזה תחת תקרה אחת. אבל אם יש נוחיות מחוץ לבנין, אזי אם ברך ואכל פרי ויצא החוצה לנוחיות וחזר צריך לברך שוב על הפרי, כיון שזה הפסק. אם אכל לחם למשל, בירושלים ולא בירך ברכת המזון, ונסע לתל אביב ושם נזכר שלא בירך ברכת המזון – מה דינו ? מעיקר הדין צריך לחזור לירושלים ולברך במקום שאכל. אך מי יחזור מת"א לירושלים כדי לברך ברכת המזון, ועל כן יברך ברכת המזון בתל אביב, וכל זה אם הוא לא רעב, היינו שהאוכל לא התעכל.

הודו לה' כי טוב

וכתוב "ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלוקיך" – על מה שאוכל יאמר ב"ה הודו לה' כי טוב, וכן אם יורד גשם יאמר ב"ה. ולא יעמוד עם מד ס"מ לראות כמה עלתה הכנרת, כי אין הברכה שרויה אלא בדבר הסמוי מן העין, ואנו מודים לקב"ה על כל טיפה וטיפה. חזקיה היה יכול להיות משיח אבל מכיון שלא אמר שירה היה זה פגם (עיין סנהדרין צ"ד ע"א). וכתוב "אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה' , וכתבו "ותקח מרים הנביאה אחות אהרן את התוף בידה ותצאן כל הנשים אחריה בתופים ובמחולות". כשנעשה נס שרים בתופים ובמחולות. כתוב מאה שמונים אלף גייסות של סנחריב מתו, וכיצד מתו ? בא המלאך גבריאל ואמר שירה ויצאה אש מפיו ושרפה את נשמתם אבל גופם ובגדיהם נשארו שלמים. שואל מורנו ורבנו דודי הרה"ג יהודה צדקה ראש ישיבת 'פורת יוסף' אומר: מדוע ה' לא שרפם והפכם לאפר ? אלא שאם היה עושה כך היו אומרים רק מאה או מאתיים אנשים, אבל כעת שנשארו שלמים יכולים לספור את הגופות ולדעת שהיו מאה ושמונים אלף איש.

לפטור בברכתו את מי שאינו יודע לברך

אם בא לאדם אורח שאינו יודע לברך– יכוון לפטור בברכותיו את מה שאוכל האורח. ומהדין הלכה זו היא רק אם הסבו ואכלו לחם או מזונות, אבל לא על פירות. ובדיעבד בנידון דידן יברך ויאכל ויכוון לפטור אותו, ויאמר בקול רם אני מברך ומכוון לפטור. לעיתים בבית הכנסת אחרי התפילה בשבת עושים קידוש על פירות ומיני מזונות, ואומרים לאחד לברך ברכה אחרונה בקול רם ולכוון לפטור את אלה שלא יודעים לברך בעל פה, או אלה שאין להם סידור – וזה בדיעבד מועיל. שואל הרב חיד"א: אכל מזונות ותמרים ושתה יין, צריך יברך "על המחיה וכו' ועל הגפן וכו' ועל העץ וכו'. האם הוא יכול לפטור את זה שאכל רק תמרים או ש"על המחיה" ו"על הגפן" הוי הפסק לגביו ? ועונה: שאין זה הפסק ויכול לפטור את חברו בברכתו (עיין לסי' רי"ג ס"ק א').

ביאור ברכת בורא נפשות

התוספות מבארים ברכה זו (ברכות ל"ז ע"א ד"ה בורא נפשות): "כמו לחם ומים שאי אפשר בלא הם ועל כל מה שברא להחיות בהם נפש כל חי כלומר על כל מה שבעולם שגם אם לא בראם יכולין העולם לחיות בלא הם שלא בראם כי אם לתענוג בעלמא כמו תפוחים וכיוצא בהן ומסיים ברוך חי העולמים ובירושלמי ברוך אתה ה' חי העולמים". וכתב בבא"ח פירוש ארוך על ברכה זו, וז"ל (ש"ר מטות טז): בברכה אחרונה שהיא ברכת בורא נפשות רבות נרמז תיקון נפשות המגולגלים בצומח או בעל חי או במינים אחרים אשר מתגלגלים שם ע"י חטאם והם נתקנים ועולים משום בכח הברכה, וזה ביאורה בא"י אמ"ה בורא נפשות רבות מברואיו, וחסרונם על כל מה שבראת כלומר ע"י חסרונם הם צריכים להתגלגל באחד מאלו המינים איש לפי חטאו, ולכן צריכין אנחנו בכח זאת הברכה להחיות בהם נפש כל חי שהוא מגולגל שם, ועל כן ברוך הוא חי העולמים המפליא לעשות דבר גדול כזה על ידינו". לעיתים אדם שם עיניו על פרי מסוים שנמצא בצלחת, ומושיט ידו לקחתו והנה עולה בידו פרי אחר, לא יחזירנו אלא יברך עליו ויאכלנו כי מי יודע איזו נשמה מגולגלת בפרי זה הזקוקה לתיקון.

ומשלוח מנות איש לרעהו

לענין משלוח מנות כתוב "ומשלוח מנות איש לרעהו" – ודוקא שני מיני אוכלים לפחות, וצריך להיות מאכל ממש ולא מיני מתיקה כגון עוגיות וסוכריות וכלשון הרמב"ם והשו"ע: "חייב לשלוח לחברו שתי מנות בשר או של מיני אוכלין" (סי' תרצ"ה סעי' ד'). ולפחות יעשה משלוח אחד כזה. אם שלח לחברו תרנגולת שלמה האם זה נחשב שתי מנות או שנאמר שזה נחשב כמנה אחת ? מהגמרא משמע שאם שלח דבר שלם זה נחשב דבר אחד, כגון אם ישלח חבית של יין זה נחשב מנה אחת. וכתב בברכי יוסף מה הדין אם שחט עוף ושלח לחברו, וחברו אכל את העוף, והנה בא השוחט ואומר שהסכין היתה פגומה – האם יצא ידי חובת משלוח מנות או לא ? עיין ברכ"י או"ח תרצ"ה סעי' ז', שהביא בזה מחלוקת ראשונים. אם שולח עוגות מלוחות לאדם שאסור לו לאכול מלח, או שלח מיני מתיקה לאדם שאינו יכול לאכול סוכר – האם יצא ידי חובה או לא ? עיין ב'מקראי קדש' שיצא ידי חובה.

כי זוכר כל הנשכחות אתה

הקב"ה זוכר כל הנשכחות, וכשיבואו גוג ומגוג להלחם נגדנו ה' יפילם בעמק רפאים, וכתוב "קברו אותו המקברים". ולכאורה מדוע צריכים לקוברם שעוף השמים יאכל אותם ? אלא, גוג ומגוג הם מצאצאי שם ועבר שכיסו את ערות אביהם ובשביל זה יזכו לקבורה. ה' זוכר את כל המצוות שהאדם עושה, ולא שוכח אפילו אחרי כמה שנים לתת לו שכר על כך, אפילו אם זה לא יהודי וכ"ש לעם ישראל שעושים מצוות אשריהם ואשרי חלקם, והקב"ה יראה בעמלנו כמה אדם דואג לחינוך ילדיו ועוד ועוד.

זכר למחצית השקל
וכתוב "זה יתנו כל העובר על הפקודים מחצית השקל בשקל הקדש" (שמות ל, יג). ולא יכולים שני בני אדם להביא מטבע של שקל אחד, אלא כל אחד צריך לתת חצי שקל. טוב לתת ערך של חצי שקל דהינו מחיר עשרה גרם כסף טהור ממש עם מע"מ. ולא יאמר אדם "זה מחצית השקל" שלא תהיה משמעות של הקדש, אלא יאמר "זכר למחצית השקל" (עיין לשו"ע יו"ד סי' רנ"ח סעי' א'). אנו נלמד סנגוריה על עם ישראל שמודים לקב"ה על הגשם, הפרנסה והבריאות שמשפיע עלינו ורוצים עוד. וכן אנו מבקשים מהקב"ה שיתן לנו גם בטחון. וכל הקמים עלינו לרעה – חרבם תבא בליבם וקשתותם תשברנה, ועם ישראל ישב שקט ושאנן ואין מחריד, ולחולים והפצועים הקב"ה ישלח דברו וירפאם, ונזכה לגאולה שלמה בעגלא ובזמן קריב ונאמר אמן.

מהלכות ט"ו בשבט:
07.31.2005 (15:43)

חגים הרב הגאון מרדכי אליהו
מהלכות ט"ו בשבט:
תענית בט"ו בשבט, ט"ו בשבט לגבי מעשרות, ט"ו בשבט לגבי ערלה, ט"ו בשבט לגבי שביעית, סדר ברכות הנהנין, קדימה לחטה, קדימה לפירות שנשתבחה בהם ארץ ישראל, קדימה בין פירות "שבעת המינים", קדימה לפרי שלם או חביב לו יותר, תה סוכר ועוגה, טעה בסדר הברכות

א – ט"ו בשבט הוא ראש השנה לאילנות לעניין ערלה ולעניין תרומות ומעשרות. אין אומרים בו תחנון, כי שמחת האילן משפיעה על שמחת האדם – "כי האדם עץ השדה". עיין שו"ע קל"א
ב – נחלקו הדעות אם אומרים תחנון במנחה שלפניו עיין פר"ח ונהגו שלא לומר. עיין משנ"ב ס"ק לב וכה"ח ס"ק קא .
ג – יש נוהגים ללמוד בליל ט"ו בשבט בסדר "פרי עץ הדר". ויש נוהגים להרבות בלימוד עניני מעלת פירות הארץ ומעלת ארץ ישראל הכל כפי הלומדים וכפי הזמן.
ד – נוהגין להרבות באכילת פירות האילן בליל וביום ט"ו בשבט, ומשתדלים שיהיו מהפירות שנשתבחה בהם ארץ ישראל. עיין מג"א קלא ס"ק טז, כה"ח ס"ק צז משנ"ב ס"קלא .
ה – עדיף לאכול מפירות שגדלו בארץ ישראל ולברך עליהם תחילה אם הם מאותו סוג של פירות חו"ל. עיין בא"ח מטות ואחרונים .
ו – יש להקפיד במיוחד ביום זה על הברכות שמברך
על הפירות שיהיו כדין, ויהיו בכוונת הלב, כיון שבהם מביא האדם ברכה לפירות האילן. עיין ראש השנה טז ורש"י שם ד"ה שתי הלחם .
ז – כשמברך על הפירות יברך על הפרי החשוב ביותר קודם אם רוצה לאכול ממנו, והחשוב הוא זה הכתוב קרוב ביותר למילה "ארץ" בפסוק "ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון ארץ זית שמן ודבש". ולכן הסדר הוא:
לחם לסוגיו, עוגות, יין, זית, תמר, ענבים, תאנה, רימון, שאר פירות העץ, פירות האדמה, ברכת "שהכל", ברכת הריח. אחרי הברכה כנ"ל – אין חשיבות לסדר האכילה.
ח – יתפלל בט"ו בשבט על אתרוג מהודר לסוכות. עיין לשון חכמים ח"א לח .
ט – מי שקנה פירות לא מעושרים שחנטו קודם ט"ו בשבט וקנה פירות נוספים שחנטו אחר ט"ו בשבט וגם הם אינם מעושרים – אינו יכול להפריש מפירות אלו על אלו וישאל שאלת חכם.
י – ט"ו בשבט שחל בשבת – הטוב ביותר לאכול את הפירות אחר ברכת המזון ולא לאחר הקידוש כדי שיהיה לו תיאבון בארוחה. ולא בתוך הסעודה, שלא יכנס לספק ברכות. ואין בזה חשש ברכה שאינה צריכה, כיון שצריך להרבות בברכות בשבת. עיין רמב"ם הל' תפלה פ"ז הט"ז .
יא – מי שקנה פירות לא מעושרים או ספק מעושרים – יעשרם קודם שבת כיון שבשבת אסור לעשרם ואסור לאכול מהם.

תענית בט"ו בשבט
יב – חתן וכלה שמתענין ביום חופתם – לא יתענו בט"ו בשבט ולא בכל יום שאין אומרים בו תחנון. ויתענו ביום שלפניו או אחריו, ובלבד שיהיה קודם יום החופה אף על פי שאינו ביום החופה. עיין מרדכי בשם הגאונים ר"ה תש"א, ב"י ושו"ע תקע"ב סק"ג .

ט"ו בשבט לגבי מעשרות
יג – כל פרי חייב תמיד בתרומה ובמעשר ראשון, ויש שנים שחייב גם במעשר שני ויש שנים שבמקום מעשר שני חייב במעשר עני.
יד – התאריך הקובע לאילן אם פירותיו חייבים במעשר שני או עני, הוא ט"ו בשבט: אילן שפירותיו חנטו לפני ט"ו בשבט מתעשרין כדין השנה שקדמה לה, ואם חנטו אחרי ט"ו בשבט מתעשרין כדין אותה שנה. לדוגמא: שנת תש"ס היא שנת חיוב מעשר עני, ואעפ"כ פרי שחנט בשנת תש"ס לפני ט"ו בשבט -הריהו חייב במעשר שני, כי כל מה שחנט לפני ט"ו בשבט גדל על כחה של השנה החולפת. ואם חנט אחרי ט"ו בשבט – חייב במעשר עני.

ט"ו בשבט לגבי ערלה
טו – כל עץ מאכל בשלש השנים הראשונות לנטיעתו – הפירות והגרעינין והקליפות אסורים בהנאה. שו"ע רצד סע' א .
טז – שלש שנים אלו אין מונים מיום ליום, אלא אם נטע קודם ט"ז באב, כיון שיש ארבעים וארבעה יום עד ראש השנה, נחשבת לו השנה, משום דארבעה עשר יום המה ימי קליטה, והיותו של העץ שלשים יום בשנה – נחשב לו כשנה ראשונה. ומונים עוד שתי שנים – והפירות שיחנטו אחרי ט"ו בשבט יהיו מותרים אחרי פדיון נטע רבעי ומשנה חמישית ואילך הפירות מותרים גם בלי פדיון.
יז – לדוגמא אם נטע לפני ט"ז אב תשנ"ז, נחשב לו עד ראש השנה תשנ"ח כשנה אחת. בראש שנת תשנ"ט תסתיים שנה שניה, ובראש השנה של תש"ס יסתיימו שלוש שנות ערלה. אעפ"כ כל מה שיחנוט לפני ט"ו בשבט תש"ס נחשב עדיין ערלה כחלק משנת תשנ"ט. ומה שיחנוט אחרי ט"ו בשבט תש"ס יהיה נטע רבעי שאפשר לפדותו ולאוכלו. עיין שו"ע יו"ד רצד סע' ה .
יח – ואם נטע אחרי ט"ז אב תשנ"ז לא נחשב לשנה ואפילו לא לחודש אלא החשבון מתחיל משנת תשנ"ח – שנה א', תשנ"ט – שנה ב', מראש השנה של תש"ס – מתחילה שנה ג' וכל מה שיחנוט בשנת תשס"א – ערלה. מה שיחנוט מט"ו בשבט תשס"א והלאה – נטע רבעי. ובשנת תשס"ב מט"ו בשבט והלאה הפירות מותרים. נמצא שלפעמים הערלה נחשבת יותר מג' שנים.

ט"ו בשבט לגבי שביעית
יט – יש אומרים שט"ו בשבט דינו כשנה חדשה גם לעניין קדושת שביעית בפירות האילן, אך אין הלכה כן. עיין רש"י שהדגיש שט"ו בשבט ראש השנה לעניין מעשר, ולעומתו ר"ח ר"ה ט"ו ע"ב, רש"ש ר"ה דף י"ד ע"א, ר"ש משאנץ, תו"כ בהריפ"א ד', ראב"ד ועוד שסוברים שט"ו בשבט קובע גם לעניין שביעית. רמב"ם הלכ' שמיטה פ"ד ה"ט שמשמע שראש השנה קובע לעניין שביעית. וברדב"ז שם ובשו"ת ח"ו ב"א רכא, וכן בפאת השולחן סי' כב סעי' ט' ס"ק י"ד שהסבירו כך את הרמב"ם, ולעומתם עיין בשל"ה שער האותיות ק' ועיין מהר"ש סירלין סי' ס"פ ה'
ורע"א במשניות ס"פ ה' שפוסקים כרדב"ז, ועיין משפט כהן ס"ו, ועיין כפות תמרים של מהר"י בן חביב לסוכה ל"ט ע"ג ובחזו"א שביעית פ"ז י"ג שהביאו הוכחה לשיטת הרדב"ז
.
סדר ברכות הנהנין
א – סדר הברכות נרמז במלים "מגע אש": מזונות – "המוציא" "מזונות". גפן – ברכה על יין. עץ – ברכה על פרי העץ משבעת המינים או פרי העץ אחר אם אין משבעת המינים. ולהרמב"ם תמיד מברך על פרי שחביב עליו . אדמה – ברכה על פרי אדמה משבעת המינים כגון חיטה שלמה לא מבוקעת או אחר. שהכל – ברכה על מים וכדומה או ברכה על דבר שאינו יודע ברכתו.
ב – לדוגמא, אם יש לפניו עוגה ויין – קודם יברך "מזונות" על העוגה ואחר כך "הגפן" על היין. אם יש יין וזית או תמר יברך קודם על יין ואחר כך "העץ" פירות העץ.
ג – אם יש לפניו גם זית וגם תמר וגם יין יברך על היין תחילה ואחר כך על הזית ויאכל ממנו ואחר כך יאכל גם מהתמר אם רצונו בכך. בא"ח מטות א' .
ד – מפני מה מזונות קודמים לכל דבר? כיון שהם ראשונים בפסוק "ארץ חטה ושערה וגפן ותאנה ורמון ארץ־זית שמן ודבש".
ה – מפני מה גפן קודמת לעץ? כיון שיין משבעת המינים, והוא דבר חשוב שנאמר עליו "ויין ישמח לבב אנוש", וקבעו לו ברכה מיוחדת "בורא פרי הגפן" לכן הוא קודם לכל הפירות. שם סע' ד ה
ו – מפני מה דבר שברכתו "בורא פרי העץ" קודם לדבר שברכתו "בורא פרי האדמה"? כיון שברכת "בורא פרי העץ" חשובה יותר. עיין משנ"ב ס"ק יא וכה"ח ס"ק יד .
ז – מפני מה כולם קודמים לדבר שברכתו "שהכל"? כיון שברכות אלו חשובות יותר שהן מבררות, שאינן פוטרות אלא מין אחד בלבד. ואלו ברכת "שהכל" ברכה כוללת הרבה מינים. עיין שם סע' ג .
ח – מברך על הפרי ה"קודם" רק כשרוצה לאכל ממנו, אך אם ה"קודם" נמצא על השלחן ואינו רוצה לאכל ממנו – לא מקדים לברך עליו. שם סע' ה, כה"ח ס"ק נג, משנ"ב ס"ק לא .
ט – כשמברך על ה"קודם", יש להקדימו אף על פי שהמאוחר חביב לו יותר.

קדימה לחטה
י – ברכת "המוציא" קודמת ל"בורא מיני מזונות", ושתיהן קודמות לברכת היין. ולכן בשבת ויום טוב כשמקדש על היין צריך לכסות את הפת "שלא יראה בושתו", שמקדימין לו ברכת היין. וכן בשחרית שמקדש ואוכל אחר כך מיני מזונות, צריך לכסות את המזונות בשעת הקידוש. עיין משנ"ב סע' רעא ס"ק מא וכה"ח ס"ק גן .
יא – אם יש בין פירות האדמה "שלוה" חטה שלמה קלויה או מבושלת שברכתה האדמה – היא קודמת לכולם, שכן חטה נמנתה בראש. שם סע' ה .
יב – אם אוכל פרי שלא בדרך הנאתו, כגון הכוסס חטה שאינה מבושלת – אין לה קדימה. ולכן חטה שלמה אפילו שמברך עליה "האדמה" אינה קודמת לפירות העץ. אבל לחם ועוגות קודמים לכל פירות העץ. שם .

קדימה לפירות שנשתבחה בהם ארץ ישראל
יג – בשבעה מינים נשתבחה ארץ ישראל, דכתיב "כי ה' אלקיך מביאך אל־ארץ טובה ארץ נחלי מים עינת ותהמת יצאים בבקעה ובהר. ארץ חטה ושערה וגפן ותאנה ורמון ארץ־זית שמן ודבש". לכן, אם יש לפניו פירות עץ שונים, יברך על פרי משבעת המינים מפני חשיבותם. ריא סע' א .
יד – כל פרי מ"שבעת המינים" אפילו אינו חביב לו באופן אישי ואפילו הוא רק חצי פרי – הוא ראשון לברכה. רק אם אין פרי מ"שבעת המינים" – יברך על ה"חביב" מפירות העץ שלפניו, ואחר כך על ה"חביב" מפירות האדמה, ואחר כך על ה"חביב" שברכתו "שהכל". עי' בא"ח מטות א' .
טו – יש מעלה לפרי מ"שבעת המינים" רק אם נגמר בשולו של הפרי, אבל פרי שלא נגמר בשולו והוא בוסר – אין לו מעלה. עי' בא"ח מטות א' כה"ח ס"ק טו משנ"ב ס"ק כ .

קדימה בין פירות "שבעת המינים"
טז – אם יש לפניו כמה פירות משבעת המינים – צריך להקדים את זה שקרוב למלה "ארץ" בפסוק הבא: "ארץ חטה לחם ועוגה או תבשיל חיטים1- ושערה לחם שעורים2- וגפן ענבים3- ותאנה 4 ורמון 5 ארץ־זית שמן זיתים1- ודבש" תמרים2- .
יז – כיון שבפסוק זה כתובה המלה "ארץ" שתי פעמים, כל הנמצא אחרי אחת מהן הוא הקודם לברכה. נמצא לפי זה כי זיתים ותמרים קודמים לענבים וצמוקים, לפי שזיתים ותמרים הם ראשון ושני ל"ארץ" השני, וענבים הם שלישי ל"ארץ" הראשון. ולכן יברך לפי סדר זה: -1זיתים, -2תמרים, -3ענבים או צמוקים, -4תאנים -5ורמונים. שו"ע שם סע' ד בא"ח מטות א .
יח – אם יש לפניו חצי תמר ותאנה שלמה, יקדים את הפרי השלם אף על פי שהוא מאחר בפסוק. בא"ח מטות ה .

קדימה לפרי שלם או חביב לו יותר
יט – אם אין פירות עץ משבעת המינים יברך על פרי העץ השלם. ואם כולם שלמים יקדים לברך על הפרי החביב עליו. וכן כשיש לפניו פירות האדמה, יקדים לברך על הפרי השלם קודם, ואם כולם שלמים יברך על החביב עליו קודם. שם .

תה סוכר ועוגה
כ – מי ששותה תה וכדומה ורוצה להמתיק את השתיה בקובית סוכר או בתמר או בפרי אחר, יברך תחלה "שהכל" על השתיה ויפטור את הפרי כי במקרה זה השתיה עיקר והפרי הוא טפל. עיין שו"ע סי' רי"ב וכה"ח שם ס"ק י"א משנ"ב ס"ק ט .
כא – אם מתכוין לאכול עוגות ולשתות תה וכדומה, והשתיה באה להעביר את המאכל, מברך "מזונות" ופוטר את השתיה. ואם שניהם חשובים לו – יברך תחלה על המשקה ואחר כך על המזונות כדי שלא יראה המשקה כטפל לעוגות.

טעה בסדר הברכות
כב – אם בטעות ברך שלא כסדר הנכון – יצא ידי חובה ואינו חוזר ומברך.

 

אהבת? נא שתף עם חבריך! בברכה, חיים סלמן
Share on Facebook
Facebook
Tweet about this on Twitter
Twitter
Pin on Pinterest
Pinterest

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *