פרשת במדבר

בס"ד
גולשים יקרים!
האזינו לקריאת פרשת במדבר ע"י מנהל האתר חיים סלמן בטעמי יהודי עירק (חלק א'):

להלן האזינו לחלק ב':

וכאן האזינו לדרשה מפי חכם יחזקאל סעאת ע"ה מאחרוני חכמי עירק:

 

בס"ד

הלכות לפרשת במדבר מספר בן איש חי שנה א' לרבנו יוסף חיים ע"ה. זיע"א.

 

בס"ד

גליון מס' 52

פרשת במדבר
שאלות ותשובות לשולחן שבת בן איש חי – שנה א'

קיום התורה והמצוות צריך להיות שלם בשלשה, שהם: כוונה דיבור ומעשה, שהם בחינת בריאה-יצירה-עשיה שהכוונה היא סוד בינה שהיא סוד הבריאה, והדיבור מתקן ביצירה, והמעשה בעשיה, והם כנגד נפש-רוח-נשמה של אדם… ואם יחסר אחד מן שלשה תיקונים הנזכרים שהם כוונה ודיבור ומעשה, יחסר התיקון מן שלשה הנזכרים שהם בריאה-יצירה-עשיה ונפש-רוח-נשמה. ובזה מובן בס"ד הטעם שנמשלו המצוות לנר דכתיב: "נר מצוה ותורה אור" כי באור הנר יש שלשה גוונים כנגד בריאה-יצירה-עשיה וכנגד נפש-רוח-נשמה וכנגד כוונה-ודיבור-מעשה. [בן איש חי]

 

1. שאלה: האם יכול לקדש בליל שבועות מבעוד יום במקומות שנוהגים להתפלל ערבית קודם השקיעה?

תשובה: בליל שבועות לא ניתן לקדש לפני צאת הכוכבים, שהרי נאמר: שבע שבתות תמימות תהיינה".

2. שאלה: מהו הסדר הראוי ללמוד בליל שבועות?

תשובה: תחילה ילמד תורה נביאים וכתובים, ואח"כ תרי"ג מצוות ומדרש ואח"כ אדרא רבא ואם ישאר זמן, יקרא גם את האדרא זוטא.

3. שאלה: האם מי שנוהג ללמוד בכל יום ח"י פרקי משניות , יכול ללומדם בלילה הזאת?

תשובה: בליל שבועות בלבד לא ילמד פרקי המשנה אלא הדברים הנזכרים. ואת הלימוד הקבוע במשניות ילמד ביום.

4. שאלה: מה כוונת רבינו כשמציין "שהכל הולך אחרי החתום"?

תשובה: צריך האדם להזהר מאד שלא ירדם בתפילה, ואם אחזתו עייפות יעמוד על רגליו, שהרי עיקר הפרי של ספירת העומר והלימוד של ליל שבועות הוא בתפילת מוסף.

5. שאלה: מדוע לימוד כל התהלים ביום השבועות הוא צורך גדול?

תשובה: כידוע דוד המלך ע"ה נפטר בשבועות, ועל כן יעלה לרצון ביותר אמירת התהלים בזה היום.

6. שאלה: האם מותר לשקול ביום טוב בכדי לדעת איזה כמות לבשל?

תשובה: אסור ביום טוב לשקול על מנת לדעת כמות לבישול, אפילו בביתו.

7. שאלה: באיזה אופן מותר להדליק אש ביום טוב?

תשובה: אסור להדליק אש ביום טוב אך מותר להעבירו מנר דולק ומותר אפילו להשתמש בגפרור בצד של הגופרית להעברת האש.

8. שאלה: האם כאשר יש שני ימים טובים סמוכים אחד לשני יכול לבשל ביום הראשון עבור היום השני?

תשובה: אין מבשלים מיום טוב אחד לחברו, אך אם מבשל לצורך היום הראשון סיר גדול ונשאר עבור היום השני מותר, אך יזהר שלא יבשל באופן הניכר שהוא לצורך הלילה.

9. שאלה: מה בין עשיית גבינה לעשית גלידה ביום טוב?

תשובה: אסור לעשות גבינה ביום טוב משום מלאכת בורר שמפרידים בין מרכיבי החלב, מה שאין כן בגלידה המותרת עשייתה ביום טוב, שמקפיא את הכל כאחת.

10. שאלה: במה חמור יום טוב יותר מאשר בשבת?

תשובה: עצמות וקליפות הראויות למאכל בהמה המותרים בטלטול בשבת, אסורים בטלטול ביום טוב. חכמים גזרו על כך כדי שלא יבואו לידי זלזול ביום טוב מתוך שמותר לבשל לצורך החג ויבואו להקל באסורים אחרים.

שאלה למעיין : איזה מלאכות מותרות ביום טוב מהתורה ואף על פי כן אסרו חז"ל ?

השאלה למעיין מפרשת בחוקותי : האם מותר לקחת דלעת או אבטיח ולתקוע בהם פירות אחרים לנוי?

תשובה: אסור לקחת פירות ולתקוע בהם פירות אחרים לנוי שגורם ע"י כך איסור "בל תשחית".

 

באורי תפילה

נפסק בשולחן ערוך (או"ח סי' קנ"א א') בתי כנסיות ובתי מדרשות אין נוהגין בהם קלות ראש כגון שחוק והיתול ושיחה בטילה ואין אוכלים ושותים בהם… ותלמידי חכמים ותלמידיהם מותרים לאכול ולשתות בהם מדוחק.

וכתב בספר דרך משה: על כל קטרוג שהשטן מקטרג הקב"ה במידת רחמיו משתיק לו. למשל שהשטן אומר: ישראל גנבים או גזלנים הם, הקב"ה משיב לו: מי יאמר אם האומות היו מקבלים את התורה שלא היו גונבים יותר מישראל. אבל אם מקטרג ואומר שישראל אין להם יראה ומדברים בבית הכנסת, לזה אין להקב"ה תירוץ כביכול, כי עכשיו ראינו בעונותינו הרבים, האומות עומדים בבית תיפלותם באימה ביראה, מיד נותן הקב"ה רשות למשחית לחבל העולם, וזה מגפת דֶּבֶר ה' יצילנו, לרמז דבר בא על הדיבור בבית הכנסת הבורא מלאכים משחיתים הגורמים למיתה. ונראה לרמוז על הפסוק (שמות יד' יד'): "ה' יִלָּחֵם לָכֶם" – נגד השטן. " וְאַתֶּם תַּחֲרִישׁוּן" – רוצה לומר אם אין אתם מדברים בבתי הכנסת.

 

אורחות צדיקים
בכל עת ורגע שהוא פנוי מן התורה ובפרט כשהוא יושב בטל לבדו בחדר או ששוכב על מיטתו ואינו יכול לישון יהיה מהרהר במצוות עשה זו של "וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (ויקרא כב' לב') וידמה בנפשו לצייר במחשבתו כאילו אש גדול ונורא בוער לפניו עד לב השמים, והוא בשביל קדושת ה' ית' שובר את טבעו ומפיל את עצמו לאש ומחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה, ונמצא שאינו שוכב ויושב בטל, רק מקיים מצות עשה דאורייתא! [נועם אלימלך]

 

מה יעשה אדם ויחכם: ירבה בישיבה וימעט בסחורה ויבקש רחמים (מה' ית' שיתן לו חכמה), כי זה בלא זה אינו מועיל.

על ידי לימוד "שולחן ערוך" באים ליראה. [ספר המידות]

 

ניתן להשיג את העלון בישיבת נהר שלום ובחנות קנדי שי ממתקים ברח' השקמה מחנה יהודה ובטל 02-6522704

סיפורי צדיקים

סיפר הבעש"ט לרבי יעקב יוסף הכהן מפולנאה: אוהב אני אהבה רבה ונאמנה, גם את הפחות שבפחותים מאחי בני עמי, ויש לפעמים וגם לעתים קרובות, שתמימותו של יהודי פשוט מושכת אותי אחריו כבחבלי קסם, הרבה יותר ממה שאני נמשך אחרי יהודי תלמיד-חכם, שעל תורתו גאוותו.

ואספר לכבוד תורתו מה שהוריתי לי ולעצמי הלכה למעשה: עוד טרם שהכנסתי את רבי צבי סופר לביתי, איש צדיק ועניו ומקובל, חשקה נפשי לקיים מצוות כתיבת ספר תורה, הדבר נודע למקורבי, והללו התחילו לשלוח לי סופרי סת"ם שונים. התחלתי לתהות על קנקנם, וכל אחד התפאר לפני כי בקי הוא בקבלת האר"י הקדוש ובצרופי שמות וכדומה. התפארות זו, אעפ"י שלא היתה לשוא, לא מצאה חן בעיני.

והנה נמצא אחד בתוך סופרי סת"ם אלה, איש ענוותן ושפל רוח, שהתנהג בפשטות ובתמימות. ניסיתי לשאול אותו אם בקי הוא בספרי הקבלה ויודע לכוון בכתיבת השמות כהלכתם, והוא החזיר לי מתוך תמימות כנה וישרה: בקי אני בהלכות כתיבת ספר תורה, כפי שהן כתובות בשולחן ערוך שלנו. בסוד המקובלים לא באתי ורזי שמות וכוונותיהם איני יודע. כשאני כותב ספר תורה, יש לי רק כוונה אחת: אני מקבל דמי כתיבה כדי שאוכל לפרנס את אשתי ובני ביתי… כוונה כנה, פשוטה וטהורה זו מצאה חן בעיני, ולסופר סת"ם זה מסרתי לכתוב ספר תורה בשבילי!

 

כי לקח טוב נתתי לכם…

"וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר": נראה שהתורה מלמדת לאדם שיתנהג עצמו בענווה כי להיות שהתורה ניתנה בסיני למען ילמד אדם להיות תמיד מוכנע גדול ונבזה בעיניו כדרך שעשה השם יתברך ברוך הוא שמאס בהרים הגבוהים ובחר בהר סיני הנמוך מכולם. וזהו "בְּמִדְבַּר סִינַי". רק לזה צריך האדם שלא יתעצב מחמת גודל הכנעה יפול בעצבות וזה הוא מניעה גדולה מעבודת הבורא יתברך לכן הזהירה תורה עליו שיראה להיות תמיד בשמחה כי אין השכינה שורה מתוך עצבות. [נועם אלימלך]

 

"שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת כָּל זָכָר לְגֻלְגְּלֹתָם" (במדבר א' ב'). מסביר רש"י: מתוך חיבתן לפניו מונה אותם כל שעה כשיצאו ממצרים מנאן וכשנפלו בעגל מנאן לידע מנין הנותרים כשבא להשרות שכינתו עליהן מנאן. באחד בניסן הוקם המשכן ובאחד באייר מנאם.

 

אין דרך יצר הרע מתחילה להפציר לעבירה, אלא מתחיל להראות לאדם אהבה, וכשרואה שאינו מתגבר עליו אלא הולך ומתדבק עמו, אז מתחיל למשכו ברשתו ומסיתו לעשות מצוות שיש בהם הנאת הגוף כגון אכילה ושמחה של מצוה. וכאשר הוא רגיל בתענוגי מצוה, אז מתחיל להמשיכו אחר תאוות העולם הזה. [אבן שלמה להגר"א]

 

מצוותיך שעשועי

מ"ט ימי הספירה הם כנגד מ"ט שערי תשובה שהם כנגד מ"ט אותיות שיש בשמות השבטים, שע"י אלו האותיות והשערים אנו צריכים לשוב בתשובה אליו יתברך, ושבועות הוא בינת שער החמישים, שהוא בחינת התשובה מה שהוא יתברך צריך לשוב בתשובה כביכול דהיינו שישוב אלינו ברחמים.

וכל אלו השערים זוכים להגיע אליהם ולפותחם ע"י אמירת תהילים, על כן צריכים להזהר ביותר במ"ט ימי הספירה לומר תהלים הכוונה כדי לזכות ע"י תהלים בכל שערי התשובה הנ"ל שהם כנגד ימי הספירה, שבהם אנו צריכים להטהר מזוהמתנו ולשוב אליו יתברך כדי שהוא יתברך ישוב אלינו בשבועות. [אוצר היראה]

 

"וּלְתִתְּךָ עֶלְיוֹן עַל כָּל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר עָשָׂה לִתְהִלָּה וּלְשֵׁם וּלְתִפְאָרֶת": אמרו חז"ל עתיד הקב"ה להיות עטרה בראש כל צדיק וצדיק, שאותה עטרה שמעטרים ישראל לקב"ה בתפילתם, מחזירה להם. אך מי שסח שיחת חולין בבית הכנסת מקיפים לו כל גופו בקוצים. (בעל הטורים). [מורא מקדש]

ואוי לנו שכך עלה בדורנו, שיש אנשים שנהיה להם היתר לדבר במכשירים הסלולריים בבית הכנסת ועוד כשהתפילין עליהם ויש שפרצו את כל הגדרים ומדברים אף בזמן התפילה! וחוץ מהעובדה שמאבדים את עולמם, הם מפריעים למתפללים אף אם מדברים בלחש, ועוברים על דעת חכמים שאסרו להכנס לבית הכנסת ובית המדרש עם מכשיר סלולרי שאינו מכובה! בכך הם מבזים את כבוד בית הכנסת וכבוד התפילין, כבוד הציבור ומחללים את השם יתברך!!! אנא חבר יקר השתדל להתחשב באותם שבאו להתפלל או ללמוד בישוב הדעת.

 

ליל שבועות: יזהרו שלא לדבר שיחת חולין כל הלילה, וצריך להם שמירה גדולה בזה בלילה זו מפני דכל עת שיש אסיפה מאנשים הרבה, דרכו של יצר הרע להכשילם לדבר דברי חול ומדבר לדבר יבואו לדברים אסורים של שחוק ושל לשון הרע, ויזהרו ללמוד כל סדר הלימוד של זאת הלילה בחשק גדול ובשמחה רבה והתלהבות הלב, כי הלימוד המתוקן לזאת הלילה עושה פרי גדול למעלה וממשיך לנפש אדם קדושה וטהרה, ואיתא בזוהר הקדוש בפרשת אמור וזה לשונו (בתרגום מארמית): חסידים ראשונים לא היו ישנים בלילה הזה והיו עוסקים בתורה, ואמרו בהם נירש ירושה קדושה לנו ולבנינו בשתי העולמות. ועוד אמר ר' שמעון: כל החברים העוסקים בתורה בלילה הזה יהיו כתובים בספר הזכרונות והקב"ה מברך אותם בכמה ברכות ועיטורים של העולם העליון! עד כאן, ומי האיש אשר ישמע כזאת ויפנה לבו לבטלה בלילה האת, וכל שכן שלא יטנף פיו בדברים בטלים ודברי חול של משא ומתן וכל שכן בליצנות ולשון הרע, ויתגבר כארי לישב על המשמר בעינים פקוחות לדחות את השינה ולא יתנמנם כלל, כי רבינו האר"י ז"ל החמיר מאד בענין השינה בזאת הלילה יותר מליל הושענא רבה וכנזכר בשער הכונות בדרוש הלילה הזאת. [בן איש חי]

 

oOoOo

שבת שלום ומבורך

לעילוי נשמת: הרב שלום משאש בן רחל, רחמים בן פרחה, משה חיים בן שרה, בנימין בן פרידה, שלום בן בתיה, שלום בן רומיה, אשר בן דייזי, ארז בן אסתר.
לעילוי נשמת: רחל בת רות, שמחה בת ימנה, רבקה בת יוכבד שפרה, נעימה בת שמחה, אליזבט ציפורה פייגה בת חוה, ודינה בת יוכבד עליהן השלום.

לרפואה שלימה: אסף בן בתיה, נעמי שרה בת כתון, מרים, נורית, ותמר בנות זוהרה, רחל בת שרה, שולמית בת דבורה, לאה בת שולמית, ותרצה בת לאה.

יצחק בן ג'מילה, אייל בן שושנה, ניסים בן שרה, מרגלית בת אסתר, עליזה דגנית בת סולי, זכריה בן זוהרה, ואשר בן מרים , אהרון חיים בן מזל טוב , חננאל בן אורנה, ליאת בת נעמי שרה, שלומית בת יהודית.

לזווג הגון והצלחה: אשר בן יוכבד, ראובן בן דבורה, יניב בן ברכה, יניב בן שושנה, אליהו בן פרחה, אלון וליאת בני שושנה דנית בת מרים, דינה בת רחל, יוסף בן מהין, דגנית בת מזל

לזרע של קיימא: לימור בת שושנה ,לאה בת שרה, שמעון שאול בן מסודי .

ה' יהיה בעזרם: יעקב איתן ומשפחתו, איתן בן לבנה ומשפחתו, עופר בן שמחה, אליהו בן רחל ומשפחתו, משפחת תורג'מן ומשפחת בן עמי

 

בס"ד

פרשת השבוע במדבר , הלכות מספר עוד יוסף חי – הלכות, ודרשה מספר עוד יוסף חי – דרושים לרבנו יוסף חיים ע"ה.

 

בס"ד

 

עלון שבועי של הלכות בפרשת "במדבר" מספר עוד יוסף חי – הלכות לרבנו יוסף חיים ע"ה
שאלה א': מדוע אסור לעשות ביום טוב מרקחת תפוחים או שאר פירות?

תשובה : טעם אחד משום שאפשר לעשות מערב יום טוב. טעם שני משום שבדרך כלל עושים מהם הרבה.

שאלה ב': האם מותר ביום טוב לתת אוכל לפני כבשה או עז שמהן חולבים או תרנגולת שמטילה בצים?

תשובה: אסור שמא יבוא לשחטם ולא חשב עליהם לכך מערב יום טוב. אבל בשבת אין חשש כזה כי אסור לשחוט בשבת בכלל.

שאלה ג': ישראל שיש לו פרות בביתו לחליבה ולמכור חלב שלהם בכל יום לשתיה ולאכילה מה יעשה בשבועות כשהוא רוצה לעשות לבן לאכול?

תשובה: ימכור בערב יום טוב את הפרות לגוי ויקבל ממנו מעט מעות על החשבון והגוי יעשה פעולת משיכה שינהיג אותן ארבע אמות ברשות הרבים ויעשה הגוי לבן בפני הישראל ויקח ממנו הישראל לבן בחג השבועות.

שאלה ד': עיסה שנלושה מערב יום טוב האם מותר להפריש ממנה חלה ביום טוב?

תשובה: אסור כי זה מתקן. אבל אם נילושה ביום טוב מותר להפריש ממנה חלה ביום טוב.

שאלה ה': מה דין ביצה שנולדה ביום טוב שחל להיות אחר השבת או בשבת שאחר יום טוב?

תשובה: אסורה באכילה בו ביום מן התורה כיון שהיום הקודם הכין אותה להיום.

 
דרשה לפרשת במדבר מספר עוד יוסף חי – דרושים לרבנו יוסף חיים ע"ה זיע"א.

 

שאו את ראש כל עדת בני ישראל למשפחותם. י"ל תיבת כל נראה לשון יתר, דהא ודאי על כולם הוא מצוה, ועוד לבית אבותם נראה ג"כ לשון יתר, ונ"ל בס"ד ידוע הוא שצריך האדם להזהר שלא ידבר חובה וקטגוריה על ישראל לפני הקב"ה, אפילו על הרשעים שבהם , ואפילו שהחכם חייב להוכיח רשעי ישראל, ולהראות להם גנותם וכסלותם, ורשאי לדבר אתם קשות כדי להחזירם בתשובה, עכ"ז לפני הקב"ה לא ידבר חובה וקטרוג, ולא יגנה אותם, אלא אדרבה ידבר זכות וסנגורייא עליהם. צא ולמד מן ישעיה הע"ה, שבשביל שאמר לפני הקב"ה עליהם הוי גוי חוטא עם כבד עון זרע מרעים בנים משחיתים ועוד דברים קשים כאלה, עכ"ז היה קשה לפני הקב"ה על מה שקראם ישעיה הע"ה לפניו עם טמא שפתים, דמה לו לגנותם לפניו יתברך והלא הוא יתברך יודע אותם מה הם, ולכך תכף ומיד נענש על דבר זה שבא מלאך והכהו בפיו בגחלת אש, וא"ל וסר עונך וחטאתך תכופר, וכן מצינו בהושע הע"ה שנענש על אשר דבר חובה על ישראל, ולא דבר זכות וסנגורייא לפני הקב"ה וכן נמצא באליהו הנביא זכור לטוב , כשאמר קנא קנאתי וכו' כי עזבו בריתך וכו' והוכיחו הקב"ה על אשר דבר חובה על ישראל פניו, וכן אמרו בגמרא דפסחים על פסוק אל תלשן עבד אל אדוניו, כי מקפיד על המלמד קטגוריא על ישראל:

הנה פעם אחת שמעתי מאדם אחד מדבר בגנות אחינו בית ישראל היושבים בארצות אירופ"א ואומר שהם מחללי שבתות בפרהסייא מקטון ועד גדול, ואוכלים מאכלות אסורות, ועוד ועוד הרבה לגנותם. אמרתי לו מי הכריחך לדברים אלו של גנות וחובה וקטרוג, המעמך ישלמנה, ואתה מה יש לך בדברים אלו, ומי הכניסך בתגר זה. ועוד למה תבחר לעשות מעשה זבוב שאינו חונה על בשר נקי וטהור, אלא רק על מכה וחבורה אשר על הבשר, כי כן אתה מספר בגנות אנשי אירופ"א, ואינך מספר בדבר טוב ושבח הנמצא בהם? ויאמר, מה שבח טוב ושבח הנמצא בהם? א"ל יש ויש , כי הנה תמצא אפילו אותם אנשים שהם מחללים שבתות ויו"ט, ואוכלים בשר חזיר, ובשר בחלב, וטרפות , ושותין יין עם הנכרים ומתערבין עמהם , ושותין יין עם הנכרים ומתערבין עמהם, עכ"ז הם מחזיקים בשם היהדות אשר עליהם ומודים ומודיעים בפיהם שהם יהודים ואין שם יהודי חרפה להם, אלא הוא להם לכבוד ולתפארת:

 

ואספר לך מעשה ששמעתי על עשיר גדול ועצום מאנשי אירופ"א בדור שקודם הדור הזה, שהיה שר נכבד מאוד בעיני המלכים, ואוכל ושותה עמהם, והנה פעם אחת מלך אחד הזמין שלשה מלכים לארמונו המשובח הבנוי במקום דשן ושמן, ומיופה בתכלית היופי, לאכול ולשתות שם , וגם את היהודי העשיר ההוא הזמינו שם עמהם ביום פ' ידוע, ואז היהודי העשיר רכב בעגלה המפוארה שלו לבא אל ארמון המלך מקום הסעדוה, ובאמצע הדרך היה מקום גבוה, ושם עמדו קרוב לחמישים ילדים קטנים, וכשהגיעה העגלה של העשיר ההוא, היו הילדים ההם מכים כף על כף וקורין בקו"ר "יהודי" "יהודי" בלי מספר, וכשנתקרבה העגלה אצלם העמיד אותה, ויתן למשרת שלו כיס שיש בו אלף דינרים זהב, ויזרוק אותם לפני הילדים , כדי שילקטום ויקחו אותם, וכשהגיע לארמון המלך וישב על השלחן לאכולולשתות עם המלכים, נענה מלך אחד מהם אשר הוא עשה הדבר הזה ללמד את הילדים שיעמדו באותו מקום ויקראו יהודי יהודי, כי חשב לבזותו בדבר הזה, כי היה קשה עליו הדבר שיהיה כ"כ כבוד וגדולה ליהודי לאכול עם המלכים בשלחן אחד, והוא שמע מה שעשה זה עם הילדים לתת להם מתן אלף דנרי זהב בעבור דברים אלו, ויאמר להעשיר בהיותם יושבים על השלחן , שמעתי הבזיון שעשו לך הילדים באמצע הדרך, והיה ראוי לעשות בהם משפט, אך כיוון דקטנים הן ואין להם דעת אין מענישין את הקטן, ויענהו העשיר למה אתה אומר שעשו בזיון, אדרבא עשו לי כבוד ונחת רוח בזה, ואל תתמה על דברי, שמע נא מעשה שהיה קדום כמה שנים, שעשיר אחד גדול הוריש לבנו עושר גדול, ובכלל נכסיו הוריש לו מרגלית אחת יקרה משקלה מאה קרא"ט, ואין בה שום מום, ויצא לה שם בכל העולם, עד שקראו לה שם יקר, והבן איבד נכסי אביו ולא נשאר לו אלא המרגלית ההיא, והלך אצל בנק אחד ולקח ממנו בהלואה חמשים אלף זהובים, ונתן לו המרגלית בתורת משכון, ואחר שהוציא מעות אלו חזר ולוה ממנו חמשים אלף זהובים על סמך משכון ההוא, ולקח עוד חמשים וחמשים, עד שלקח סך הכל שני מאות אלף זהובים , וכשבא ליקח עוד לא קבל הבנק לתת לו אפילו אלף אחד, ונשאר ריקם ריקם בבית ובחוץ. ויבא אצלו סרסור אחד ואמר לו שמע לעצתי, תמכור המרגלית לבנק בחמש מאות אלף זהובים או יותר, ותקבל עתה ממנו סך שלש מאות אלף, ותמכור לו המרגלית, כי עתה אין לך הנאה ממנה, יען כי הבנק לא רוצה להלוותך עוד אפילו אלף זהובים,והמרגלית מונחת אצלו וא"א שתוכל להביא לו שני מאות אלף זהובים ותקח המרגלית , על כן טוב שתמכור אותה לו. ויאמר לו זה א"א לעשות, יען כי עתה שהמרגלית מונחת אצל הבנק בפקדון, הנה היא נקראת על שמי בפי העולם, כאשר מדברים בה יאמרו מרגלית כזו שאין נמצאת אצל המלכים היא שלי, ונקראת של פלוני ואני מתכבד בזה, כי מרגלית כזו שאין נמצאת אצל המלכים היא שלי, אבל אם אמכרנה לבנק הלך השם של כבוד המרגלית ממני, ולכן א"א שאמכרנה, אלא יהיה שמי נקרא עליה, ואע"פ שאני חייב להבנק, זה לא אכפת, אפשר שאפרעהו, והעולם אומרים אם ירבה סך החוב, יש הרבה פתחים למקום לפרעונו. וע"כ אני יודע בעצמי שאני יהודי מזרע היהודים אשר כולם זרע יעקב אבינו. ונתן לנו אלוקינו תורה ומצוות לחזק בהם את יהדותנו. ועתה הוא רואה עצמו שנתערב עם בעלי דת אחרת ואינו מקיים מצוות דתי היהודים. ובכל שעה שהוא מסתכל בדבר זה יש לו צער ויגון בלבבו כי ירא פן סר מעליו שם יהודי היקר מאוד אשר הנחילו אביו אליו. אך היום כשפגע בסיעה של החמשים ילדים שהיו כולם בפה אחד קוראים אותי יהודי יהודי, שמחתי מאוד כי ידעתי ששם יהודי שהוא מרגלית יקרה עד מאוד לא ניטל ולא סר ממני. ומרוב שמחתי זרקתי להם אלף זהובים במתנה. ואם היה לי עוד כסף בעגלה הייתי זורק להם עוד.

גם אלו אנשי אירופא אפילו שסטו מדרך היהדות הרי שם יהודי עדיין חשוב להם מאוד כמו המרגלית הנ"ל.

 

 

בס"ד

דרשה לפרשת במדבר מאת מרן הראשל"צ הגאון המקובל כמוה"ר מרדכי אליהו ע"ה.

קול צופיך 452 פרשת השבוע
במדבר תשס"ח – כוחה של התפילה
הרב הגאון מרדכי אליהו שליט"א
החובה להתפלל על תלמיד חכם

הגמרא במסכת ברכות דף יב/ב אומרת "ואמר רבה בר חיננא סבא משמיה דרב כל שאפשר לו לבקש רחמים על חבירו ואינו מבקש נקרא "חוטא" שנאמר (שמואל א יב) "גַּם אָנֹכִי חָלִילָה לִּי מֵחֲטֹא לה' מֵחֲדֹל לְהִתְפַּלֵּל בַּעַדְכֶם, וְהוֹרֵיתִי אֶתְכֶם בְּדֶרֶךְ הַטּוֹבָה וְהַיְשָׁרָה". שם שמואל מוכיח את עם ישראל שביקש מלך ככל הגויים. אבל אמר להם אם אני לא מתפלל עבורכם, אני חלילה אהיה "חוטא". אמר רבא: אם תלמיד חכם הוא, צריך שיחלה עצמו עליו. מאי טעמא אילימא משום דכתיב "ואין חולה מכם עלי וגולה את אזני" דילמא מלך שאני. אלא מהכא "וַאֲנִי בַּחֲלוֹתָם לְבוּשִׁי שָׂק עִנֵּיתִי בַצּוֹם נַפְשִׁי וּתְפִלָּתִי עַל חֵיקִי תָשׁוּב" (תהילים לה יג). שם רואים שדוד המלך התפלל עליהם למרות שהם לא היו אנשיו. עד שמרוב תפילות נהיה חולה בגללם.

 

מעלת התפילה יותר מהמעשים הטובים

כתוב בגמרא ברכות (לב:). "אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, גְּדוֹלָה תְּפִלָּה יוֹתֵר מִמַּעֲשִׂים טוֹבִים, שֶׁאֵין לְךָ גָּדוֹל בְּמַעֲשִׂים טוֹבִים יוֹתֵר מִמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ, אַף עַל פִּי כֵן, לֹא נַעֲנָה אֶלָּא בִּתְפִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: "אַל תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי" וְגוֹ', וְסָמִיךְ לֵיהּ, "עֲלֵה רֹאשׁ הַפִּסְגָּה". והסביר גאון עוזנו ותפארתינו בעל הבן איש חי כי המעשים הטובים של משה נובעים מכך שהוא לימד את ישראל והכשיר אותם למעשים טובים. וכיון שזכות הרבים תלויה בו, כל זכויותיהם עליו. אם כל מעשיו הטובים מתרבים בכל עת ועת. אם כן מה יועיל שמשה יפסיק להתפלל, הרי המעשים הטובים שלו לא מפסיקים ואפילו מתרבים. ולמה לא עזרו לו להכנס לארץ או לפחות לעלות לראות את הארץ מראש הפסגה? מכאן אתה למד שהתפילה של משה יותר מועילה מהמעשים הטובים של משה. עם זאת, אם יש חובה על אדם להציל מישהו או לתת צדקה או לעשות מעשה טוב אחר, לא יאמר אתפלל עבורו ולא אתן צדקה והלה ימות ברעב. כי מי שמעלים עיניו מן הצדקה, גם התפילה שלו לא מתקבלת.

 

מעלת התפילה יותר מהקרבנות

וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, גְּדוֹלָה תְּפִלָּה יוֹתֵר מִן הַקָּרְבָּנוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר, (ישעיה א) "לָמָּה לִּי רֹב זִבְחֵיכֶם", וּכְתִיב, (ישעיה א) "וּבְפָרִשְׂכֶם כַּפֵּיכֶם". מסביר רש"י כיצד רבי אלעזר לומד זאת מהפסוק? ומסביר כי אחרי שישעיהו אומר שהקרבנות לא מועילים, הוא מוסיף ואומר שאפילו התפילה לא מועילה. מכאן אתה למד שיש מי שלא מועילים לו הקרבנות אבל התפילה יכולה להועיל. על זה נאמר שמי שהוא רשע וידיו מלאות גזל לא תתקבל אפילו תפילתו. זה שאמר הפסוק: "זֶבַח רְשָׁעִים תּוֹעֲבַת ה' וּתְפִלַּת יְשָׁרִים רְצוֹנוֹ" (משלי טו).

 

מה עובר את מחיצת הברזל?

וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, נִנְעֲלוּ שַׁעֲרֵי תְּפִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר, (איכה ג) "גַּם כִּי אֶזְעַק וַאֲשַׁוֵּעַ, שָׂתַם תְּפִלָּתִי". וְאַף עַל פִּי שֶׁשַּׁעֲרֵי תְּפִלָּה נִנְעֲלוּ, שַׁעֲרֵי דִּמְעָה לֹא נִנְעֲלוּ, שֶׁנֶּאֱמַר, (תהלים לט) "שִׁמְעָה תְפִלָּתִי ה' וְשַׁוְעָתִי הַאֲזִינָה אֶל דִּמְעָתִי אַל תֶּחֱרַשׁ". וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, נִפְסְקָה חוֹמַת בַּרְזֶל בֵּין יִשְׂרָאֵל לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר, (יחזקאל ד) "וְאַתָּה בֶן אָדָם קַח לְךָ מַחֲבַת בַּרְזֶל, וְנָתַתָּ אוֹתָהּ קִיר בַּרְזֶל בֵּינְךָ וּבֵין הָעִיר". ומסביר בעל הבן איש חי בספרו בן יהוידע כי מחיצת ברזל מפסקת מהי? והרי הפסוק מדבר על נחושת? ולמה אמר ברזל? אלא שבזמן בית המקדש היו הקרבנות מכפרים. היום צריך תפילה שהיא יותר מקרבנות. אבל בתוך ליבו של אדם יש אל זר. (שבת דף קה/ב) "אמר רבי אבין מאי קראה? "לא יהיה בך אל זר ולא תשתחוה לאל נכר" איזהו אל זר שיש בגופו של אדם? הוי אומר זה יצר הרע".

והוא זה שמבלבל את הכוונה. בלבול הוא אותיות לב אבל הפוך. ברזל הוא אותיות לב זר אבל הפוך. וזה מה שמפסיק בין ישראל לאלוקים. "ואם היה תפילה ראויה בכוונה שהיא במקום קרבנות היו התפילות מפילות את חומת ברזל הנעשית מן העוונות. כי הקרבנות מכפרים ותפילה במקום קרבנות. אך בחרבן בית המקדש שנפסקו הקרבנות וגם התפילות שהיו במקומם אינם שלמים בלב, לכן נשארה חומת ברזל. הם העוונות הנשארים מן השראת היצר הרע שהוא זר בתוך לב האדם מפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים". עכ"ל. זה מה שכתוב שם בהמשך הגמרא: "אָמַר רַבִּי חַנִין, אָמַר רַבִּי חֲנִינָא, כָּל הַמַּאֲרִיךְ בִּתְפִלָּתוֹ, אֵין תְּפִלָּתוֹ חוֹזֶרֶת רֵיקָם, (מאריך = מכוון. תוס') מְנָא לָן? מִמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ, שֶׁנֶּאֱמַר, (דברים ט) "וָאֶתְפַּלֵּל אֶל ה'", וּכְתִיב בַּתְרֵיהּ, (שם) "וַיִּשְׁמַע ה' אֵלַי גַּם בַּפַּעַם הַהִיא".

על הפסוק "ולעבדו בכל לבבכם" [דברים יא יג] פירש רש"י: "עבודה שהיא בלב וזוהי תפילה, שהתפילה קרויה עבודה וכו'". ומקור דבריו ממסכת תענית ב. "ולעבדו בכל לבבכם – איזוהי עבודה שהיא בלב? הוי אומר זו תפילה". מדבריהם למדנו שהתורה קוראת לתפילה – "עבודת הלב". כי עיקרה היא הכוונה. עוד אמרו חכמים כי תפילה בציבור מונעת כל המחיצות. על זה נאמר בגמרא (ברכות דף ח/א) "מאי דכתיב ואני תפלתי לך ה' עת רצון? אימתי עת רצון? בשעה שהצבור מתפללין. רבי יוסי ברבי חנינא אמר מהכא "כה אמר ה' בעת רצון עניתיך" רבי אחא ברבי חנינא אמר מהכא "הן אל כביר ולא ימאס" וכתיב "פדה בשלום נפשי מקרב לי, כי ברבים היו עמדי". תניא נמי הכי רבי נתן אומר מנין שאין הקדוש ברוך הוא מואס בתפלתן של רבים? שנאמר "הן אל כביר ולא ימאס" וכתיב "פדה בשלום נפשי מקרב לי כי ברבים היו עמדי". יוצא לנו שיש שלושה דברים שעוברים את מחיצת הברזל שנמצאת בבית המקדש אחרי חורבנו. והם, תפילה בדמעות. תפילה ברבים. תפילה בכוונה.

 

במה עם ישראל מתייחד משאר האומות?

כשהקב"ה יוצר את עם ישראל הוא מסביר לאברהם (בראשית פרק יב ב) שהוא רוצה לעשות ממנו עם גדול: "וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה: וַאֲבָרְכָה מְבָרֲכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה". מה פירוש "גוי גדול"? בודאי אין הכוונה לעם גדול בכמות שהרי הסינים הם עשרים אחוז מכמות האנשים בעולם, ואילו עם ישראל הוא אפילו לא אחוז אחד. בקושי בקושי שליש אחוז. צריך לומר שה"גדולה" הזאת היא גדולה איכותית ולא גדולה כמותית. במה הגדולה של עם ישראל מול כל משפחות האדמה? מהי אותה "גדולה" שכל משפחות האדמה מתברכים בה?

בספר דברים מסביר משה לעם ישראל ואומר להם דעו לכם שהגדולה של עם ישראל שמשפיעה ברכה על כל האומות היא בשני דברים. כך זה בלשון הכתוב (דברים פרק ד ה) "וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם כִּי הִוא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם לְעֵינֵי הָעַמִּים אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן אֵת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאָמְרוּ רַק עַם חָכָם וְנָבוֹן הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה". במה אנחנו עם גדול שמשפיעים בו ברכה על משפחות האדמה. א] בכוח התפילה של עם ישראל: "כִּי מִי גוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ אֱלֹהִים קְרֹבִים אֵלָיו כַּה' אֱלֹהֵינוּ בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו". ב] בתורה שמספרת את סיפור החיים של עם ישראל ומשפיעה על כל התפתחות התרבות בעולם: "וּמִי גּוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים צַדִּיקִם כְּכֹל הַתּוֹרָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם".

 

כח התורה גם על אומות העולם

במתן תורה. עם ישראל קיבל את התורה לא רק לעצמו. שם נאמר להם שקיום העולם תלוי בקבלת התורה. אם הם לא יקבלו את התורה – העולם כולו יחזור לתוהו ובוהו. ההסבר המעשי לקשר שבין קבלת התורה לכל בני האדם נאנר כבר לאברהם אבינו והוא מתבטא בזה שהתורה שלו שנפוצה בכל העולם ביותר משלוש מיליארדים של עותקים. תורה שתורגמה ליותר מאלפיים תרגומים. הספר שהשפיע על התרבות האנושית יותר מכל דבר אחר. לימד אותם אמונה באל אחד. לימד אותם שאדם נברא בצלם אלוקים ויש חובה לתת לו צדק ומשפט. ואלו הן שתיים מתוך שבעת המצוות של בני נח שתורה רוצה ללמד לעולם כולו.

 

כיצד מלמדים את זה?

דרך הפצת ספר התורה נביאים וכתובים שהם סיפור החיים של עם ישראל, מה שהיה בעבר ומה שיהיה בעתיד. אם מסתכלים רואים שכל גילויי המדע היותר גדולים של המאה האחרונה קשורים להכרזה של אברהם שאלוקים אחד ולעתיד לבא כל העולם כולו יכיר שה' אחד ושמו אחד. זה לא רק התגלית של אינשטיין על אחידות עולם החומר והאנרגיה. המחקר המדעי הענק של המאה הזאת גילה שהמנגנון המולקולרי הבסיסי ביותר של כל היצורים החיים כמעט זהה, בין אם זה מהחי ובן אם זה מהצומח. כבר ניוטון גילה שהחוק השולט על תפוח שנופל מהעץ הואע החוק שעל פיו נקבע מסלול הכוכבים ותנועתם במרומים היותר רחוקים. המחקר האסטרונומי גילה שהחוקים והרכב החומרים בכוכבים היותר רחוקים שאנו מכירים זהה לחוקים שאנומכירים כאן בעולם הזה. בקיצור שהחוקים בכל היקום זהים. הדברים הללו נחשבים התגליות היותר גדולות של המדע.

את היסוד הזה שהעולם אחד סיפר אברהם לכל העולם לפני ארבעת אלפים שנה. ליסוד הזה יש הרבה משמעויות רוחניות, מוסריות ומשפטיות. אמונה בעולם אחד לא הולכת עם "בית עבדים". לא הולכת עם מערכות משפט שמחייבות מוות בשמן רותח למי שמזייף מטבעות. לא מחייבת תליה למי שגונב שני ככרות לחם כמו שהיה פעם באנגליה. גם לא קיצוץ ידיים או רגלים לעבד שבורח כמה פעמים כמו שהיה באמריקה. כל זה הולך עם הלימוד הראשון שהתורה מלמדת אותנו על האדם שנברא בצלם אלוקים. אם אדם מאמין באמת שאדם נברא בצלם אלוקים הוא מתנהג אליו ביותר רחמים ואנושיות. וזה שלימד אברהם אבינו לעולם כולו דרך התורה.

 

כח התפילה גם על אומות העולם

המעלה המוכרת השנית, שבפסוק היא מוזכרת כמעלה ראשונה, היא היכולת של עם ישראל להתפלל אל ה' ולזכות שיענו לו מהמשמים. מעלה כל כך ניכרת שאפילו הגויים מכירים בה ויודעים את השפעתה. ובאמת אנחנו יודעים במשך הדורות על כך שגויים רבים היו באים לחכמי ישראל להתברך מפיהם. זה ידוע שהנכרים היו יודעים את כוח התפילה, גם בין המוסלמים וגם בין הנוצרים. ידוע הסיפור שמביא רבינו יוסף חיים בעל הבן איש חי ז"ל בספרו "נפלאים מעשיך". על מהר"ם גאלנטי ז"ל שהיה אב"ד בירושלים, חיבר כמה ספרי הלכה. והיו קוראים אותו הרב המג"ן. נכדו של הרב המוסמך מהר"ם גאלנטי הזקן שהיה תלמיד רבינו האר"י ז"ל. אחיו של רבי אברהם גאלנטי שהיה עשיר גדול ו"קדוש מופלג בקדושה". וקבלה בידינו שהוא בנה מממונו את החצר על ציון הרשב"י ורבי אלעזר בנו. זכותם תגן עלינו, אמן.

המעשה שמובא שם הוא כי בשנות כהונתו של הרב גלאנטי ז"ל כאב"ד ירושלים הייתה בצורת קשה שלוש שנים שסבלו ממנו קשות גם היהודים וגם המוסלמים. כל המעיינות וכל בורות המים לא הספיקו לתצרוכת אנשי ירושלים, והאנשים התייבשו והייתה מצוקה גדולה. קרא הפחה לרבי אברהם גאלנטי ואמר לו שאם לו ירד גשם תוך שלושה ימים הוא יגרש את כל תושביה היהודים של ירושלים. הרב גזר תענית שלושה ימים ובסוף היום השלישי אמר הרב לכל הקהילה ללכת לקבר שמעון הצדיק עם מעילים להתפלל.

בדרכם לשם ראה אותם האימם וביזה את הרב ז"ל ונתן לו סטירה על כך שהוא מלביש את כל הקהילה במעילים ביום כל כך חם שלא ירד גשם שלוש שנים. הרב קיבל את בושתו ושתק והלכו כולם להתפלל בבכיות בקברו של שמעון הצדיק. לא סיימו את תפילתם וגשמי ברכה החלו לרדת עד שכל הדרכים היו מלאות מים. מיד זירז הרב את כל אנשי הקהילה שירוצו לביתם שלא ירטבו במים. והאימם שנתן לרב את הסטירה הבין כי איש אלוקים קדוש הוא, וחש לנפשו. רץ בכל כוחו לקבר שמעון הצדיק ולקח את הרב על כתפיו עד לביתו שלא יתלכלכו רגליו בבוץ הכבד שהצטבר בעקבות הגשם הרב שירד.

 

סיפור התפילה עם השגריר המצרי

הרב סיפר כי פעם הוא טס לונצואלה ובמטוס היה שגריר סעודיה עם שתי נשיו, האחת זקנה והאחת צעירה. במהלך הטיסה הציעו להם אוכל, אבל הרב לא אכל שום דבר רק מים בלבד בכוס חד פעמית. כשהציעו לשגריר סעודיה לאכול, הוא הסכים בשמחה למרות שבאוכל היה בשר של 'דבר אחר' שאסור למוסלמים לאכול אותו. והוא אכל בשמחה ללא שום סייג. אשתו הזקנה העירה לו הכיצד הוא אוכל והרי הדבר אסור על פי דת האיסלאם, ומאידך אשתו הצעירה עודדה אותו להמשיך לאכול. ובאמת הוא אכל, והסביר לאשתו הזקנה כי הקב"ה אינו רואה מה מתרחש במטוס בשמים, אלא הוא רק מסתכל למטה בארץ.

השגריר הסעודי לא העלה על דעתו שהרב מבין ערבית ושמע את כל השיחה. כשהרב נחת קבלו את פניו היהודים שבאו לקבל ברכה ונישקו לי את היד. בין העומדים היה גם שגריר מצרים. גם הוא נישק לי את ידי הרב, והרב מספר שהוא רואה אותו עומד בתור פעם שניה לקבל שום ברכה מהרב. הרב שאל אותו מה קרה? והשגריר המצרי אמר שיש לו צרות, אין לו בנים. אמר הרב לו שאם הוא יתנהג בטוב עם היהודים, תתקיים הברכה, וברכתיו. וכשיצא, פגשו שגריר סעודיה, והלה צעק עליו איך הוא לא מתבייש לגשת לנשק את ידי הרב היהודי, ועוד פעמיים! שגריר מצרים שחשש למעמדו בגלל שגריר סעודיה, ובא בשלישית לבקש ברכה ששגריר סעודיה לא יעשה לו צרות. ראיתי ששגריר סעודיה מתקרב, פניתי אליו והתרסתי כנגדו "האם כך אתה באמת חושב, שה' לא מסתכל בשמים?! אתה לא מאמין שה' הוא אלוקי השמים והארץ"?! מששמע כן, נבהל, וביקש ממני שלא אפרסם את הדבר פן יבולע לו. אמרתי לו שאני מסכים בתנאי שהוא לא יפרסם ולא יזיק לשגריר מצרים.

 

תפילה של האבות והאימהות

באמת אע"פ שהתפילה לא מוזכרת בתורה כמצווה מפורשת, היא מוזכרת כסיפור דברים על כל האבות כמה וכמה פעמים. פעם אצל אברהם כשהוא מבקש על אנשי סדום וזה נשמע כמו דין ודברים. חכמינו קראו לסווג הזה של התפילה – "פלילים". כמו שנאמר על פינחס: "ויפלל ותעצר המגפה" "ואמר רבי אלעזר 'ויתפלל' לא נאמר אלא 'ויפלל'. מלמד שעשה פלילות עם קונו. בא וחבטן לפני המקום. אמר לפניו: רבונו של עולם על אלו יפלו עשרים וארבעה אלף מישראל? ומסביר רש"י שזו תפילה שהיא כמו דין ודברים עם הקב"ה.

אברהם מתפלל כשהוא מבקש על ישמעאל. "לו ישמעאל יחיה לפניך". והזוהר הקדוש אומר שכל הגדולה שיש היום לישמעאל בעולם זה בזכות המשפט הזה של אברהם שהתפלל על ישמעאל. ולכן הוא גם נקרא בשם הזה, כי כל כוחו הוא מהתפילה של אברהם שאלוקים שמע אליה. גם אצל יצחק רמוזה התפילה, כשהכתוב אומר עליו "ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב". מהי אותה שיחה? זה סוג של שיחה בהתבודדות עם הקב"ה. כמו שכתוב בתהילים "תפלה לעני כי יעטף ולפני ה' ישפוך שיחו". סוג אחר של תפילה, תחנונים והשתפכות הנפש. והסוג הזה של התפילה יותר מתאים לנו, כי רק מיוחדים במינם יכולים להתפלל בסגנון של פלילים. וכמו שהגמרא אומרת שחנה ואליהו הנביא התפללו בנוסח זה והוא נוסח שרק מי שנקי לגמרי ואוהב את ישראל בכל ליבו כמו אברהם אבינו וכמו משה רבינו יכול לאומרו. (ברכות לא). וכמו שכתוב במסכת סוכה (נג/א). "אמר רבי אלעזר לעולם אל יטיח אדם דברים כלפי מעלה שהרי אדם גדול הטיח דברים כלפי מעלה ואיטלע (נהיה צולע) ומנו? לוי". שגזר תענית ולא בא גשם ואמר "רבונו של עולם עלית וישבת במרום ואין אתה מרחם על בניך" בא גשם ולוי נהיה צולע. בגלל שהתפלל בצורה לא ראויה. גם אצל יעקב אנחנו מוצאים שהוא מתפלל ובקש לשמור אותו בדרכו לבית לבן. בדרכו להקים את עם ישראל כמו שהבטיח ה' לאברהם. והגמרא שואלת למה יעקב מתפלל אחרי שאלוקים הבטיח לו. ומסבירה שהוא חשש שמא יגרום החטא. (ברכות ד.) הרי שתפילה של אדם יכולה לתקן את מה שקלקל החטא.

 

התפילה במצרים שהביאה את הגאולה

האמת היא שתפילה מפורשת בתורה הרבה מאוד פעמים. כשבני ישראל נמצאים במצרים ומובטחים לצאת בברית בין הבתרים לאברהם. כתוב עליהם (שמות פרק ב כג) "וַיְהִי בַיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעֲבֹדָה, וַיִּזְעָקוּ – וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָאֱלֹהִים מִן הָעֲבֹדָה: וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת נַאֲקָתָם וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת בְּרִיתוֹ אֶת אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק וְאֶת יַעֲקֹב: וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֵּדַע אֱלֹהִים". ועל זה שואלים. וכי בשביל מה צריך זעקה ותפילה על גאולה? הלא יש הבטחה מפורשת על הגאולה לאברהם אבינו. "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול". למה הגאולה של ישראל ממצרים לא מתחילה לפני שבני ישראל צועקים אל ה'?

ועונים על כך כי כנראה שהקב"ה רוצה אותנו שותפים בתהליך הגאולה, לא רק חפצים דוממים שלוקחים אותם וגואלים אותם. הוא רוצה אותנו שותפים בגאולה גם במעשה ובמיוחד ברצון. כעין מה שנאמר על מי שרואה את חמור חבירו רובץ תחת משאו, שהתורה מצווה "עזוב תעזוב עימו". תעזור לו לפרוק את החמור ולהקים אותו על רגליו ובלבד שהבעלים של החמור גם הוא יסייע ויעמיד איתך את החמור. "עימו". כך גם כאן הקב"ה אומר אני מוכן לגאול אותם אם הם רוצים. אבל אם הם רוצים להשאר במצרים. נוח להם שם על סיר הבשר לאכול קישואים בצלים ושומים, למה שאני אזרז את גאולתם? אפילו אם אני אתם למצריים מאה מכות לא תבוא מזה גאולה. אבל כשהם באמת צועקים אל ה' ומבקשים גאולה. אני יכול לגאול אותם.

 

התפילה של משה על מרים אחותו

כעין זה אנו מוצאים אצל משה רבינו. שהוא התפלל וצעק את ה' על אחותו מרים "אל נא רפא נא לה". והקב"ה ריפא אותה. למה הוא ריפא את מרים רק אחרי התפילה. אם היא זכאית לרפואה – תתרפא גם בלי תפילת משה. ואם היא לא זכאית – האם משה יכול לבטל גזירה של מעלה? צריך לומר שכשהקב"ה רואה את משה מתפלל על אחותו למרות כל מה שדובר עליו, הוא יודע שיש בינהם אחדות של אחים. וכשיש אחדות – יש רפואה. את האחדות הזו יכול לעשות רק משה, ובמיוחד הוא שאמור להיפגע מהדברים שנאמרו עליו על ידי אחותו הכל כך קרובה וצדקת. גם ללמד שאנו צריכים להעביר על מידתינו ולהתפלל גם על מי שיש בליבנו עליו. לא כך אמרו חז"ל על אברהם אבינו שהתפלל על אבימלך שנעצרו כל אנשי ביתו והתרפאו. ואחר כך נפקד אברהם עצמו ביצחק. מזה למדו כי כל המתפלל על חברו והוא זקוק לאותו דבר – הוא נענה תחילה.

 

האם התפילה היא חובה מהתורה?

התפילה היא כל כך מרכזית בתורה ובדברי הנביאים והכתובים עד שאין דבר מצוי כל כך כמו התפילה. האבות, האמהות בהיותם עקרות, משה פעמים רבות, יהושע בכיבוש הארץ, חנה על שמואל, שמואל הנביא על עם ישראל, דוד בכל ספר תהלים, שלמה בחנוכת בית המקדש, חזקיה בחלותו, אליהו בהר הכרמל, אלישע ועוד ועוד. לדעת הרמב"ם מצוות התפילה היא מצוות עשה מהתורה [פרק א' מהלכות תפילה הלכה א]. ולדעת הרמב"ן [מובא בכסף משנה שם] היא מצווה מדרבנן. גם הרמב"ם שאומר שמצוות התפילה היא מצווה מהתורה – הוא אומר שחיוב זה נלמד רק ברמז ולא במפורש. וכך לשונו של הרמב"ם "חיוב מצוה זו כך הוא, שיהא אדם מתחנן ומתפלל בכל יום ומגיד שבחו של הקדוש ברוך הוא, ואחר כך שואל צרכיו שהוא צריך להם בבקשה ובתחנה. ואחר כך נותן שבח והודיה לה' על הטובה שהשפיע לו כל אחד לפי כחו". "והכל יהיו מתפללין נכח המקדש בכל מקום שיהיה". לדעת הרמב"ם כך הייתה נראית התפילה מתקופת משה עד ימי עזרא הסופר. כשגלו ישראל מעל אדמתם וראה עזרא שחלק מהאנשים לא ידעו את שפת הקודש על בוריה. "עמדו ותקנו להם שמנה עשרה ברכות על הסדר".

הסיבה שבגללה אנחנו מתפללים שלוש תפילות ביום היא בגלל דניאל. כך אומרת הגמרא (ברכות דף לא/א) "יכול יתפלל אדם כל היום כלו? כבר מפורש על ידי דניאל (ו) "וְכַוִּין פְּתִיחָן לֵהּ בְּעִלִּיתֵהּ נֶגֶד יְרוּשְׁלֶם וְזִמְנִין תְּלָתָה בְיוֹמָא הוּא בָּרֵךְ עַל בִּרְכוֹהִי וּמְצַלֵּא וּמוֹדֵא קֳדָם אֱלָהֵהּ". שלוש פעמים ביום הוא היה מתפלל כמו שהיה מתפלל לפני כן בירושלים. משם למד הרמב"ם שרק העקרון של תפילה נלמד מרמז הפסוק, אבל שלושת תפילות וי"ח הברכות הם לא מהתורה, רק מדרבנן. בודאי הברכה הנוספת שהוסיפו על המינים ועל המלשינים היא תוספת מאוחרת. בודאי פסוקי דזמרא או התחינות שאומרים אחרי התפילה.

 

איזה חלקים בתפילה הם מהתורה?

החלקים בתפילה שהם חיוב מהתורה, הם לבישת ציצית והנחת תפילין, קריאת קריאת שמע, אמירת קדושה, ולברך ברכת כהנים. אלה חיובים מהתורה. גם וידוי יכול להיות חיוב מהתורה אם אדם חטא. במקרה כזה כשהוא מתוודה על חטאיו – הוא מקיים מצוות עשה מהתורה. יש דעות שאומרות שגם ברכות התורה הם חיוב מהתורה, (שאגת אריה) אבל הרמב"ם שכתב "כל הברכות כולם מדרבנן חוץ מברכת המזון שהיא משל תורה" (וכן הביא השו"ע בסימן רט סעיף ג). משמע שברכת התורה מדרבנן ואם אדם מסתפק אם ברך ברכות התורה – אינו חוזר לברך. בכל מקרה ודאי ברור שעיקר תפילת י"ח והברכה הי"ט שהוסיפו אחר כך בודאי אינם מהתורה. אם מעלת התפילה היא כל כך גדולה וכל כך יסודית בעם ישראל, למה התפילה לא מוזכרת בתורה במפורש כמצווה. עד כדי כך שיש מחלוקת בין הפוסקים האם תפילה היא מצווה מהתורה? והלא היא חלק כל כך מרכזי מחיינו עד שרבי יוחנן אומר "ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו" (ברכות כא.). למה התורה לא מצווה בפירוש להתפלל כל יום או שלוש פעמים ביום אם זה כל כך חשוב שבגלל זה עם ישראל נקרא "גוי גדול". ובמיוחד שהתפילה ממלאת חלק כל כך גדול מחיינו?

כנראה שהתשובה היא שעל תפילה אי אפשר לצוות. כמו שאי אפשר לומר לאדם "קיבלת משהו – תאמר תודה", ואם מצווים עליו, והוא באמת אומר: "תודה" – ההודאה שלו לא שווה הרבה. כך אי אפשר לומר לאדם להתפלל. עיקר התפילה שהיא תנבע מהלב של האדם ולא מציווי של אלוקים. לכן אין על זה ציווי מפורש בתורה, רק רמז שנאמר "ועבדתם את ה' אלהיכם". מפי השמועה למדו ש"עבודה" – זו היא תפלה. שנאמר: "ולעבדו בכל לבבכם". אמרו חכמים: אי זו היא עבודה שבלב? זו תפלה. (רמב"ם הלכות תפילה א א). התורה מספרת לנו על האבות והאמהות שהתפללו ונענו, כך הנביאים והכתובים מספרים על תפילות והודאות, דוד המלך כותב את ספר התהלים. אבל אי אפשר לכתוב לנו תתפללו. תבקשו. תגידו תודה.

 

חשיבות ההכנה לתפילה

הגמרא במסכת ראש השנה (יח/א) מביאה ברייתא: "דתניא היה רבי מאיר אומר שנים שעלו למטה וחוליין שווה, וכן שנים שעלו לגרדום לידון ודינן שווה. זה ירד וזה לא ירד. זה ניצל וזה לא ניצל. מפני מה זה ירד וזה לא ירד? זה ניצל וזה לא ניצל? זה התפלל ונענה וזה התפלל ולא נענה. מפני מה זה נענה וזה לא נענה? זה התפלל תפלה שלימה – נענה. וזה לא התפלל תפלה שלימה – לא נענה" והסביר רש"י מהי תפילה שלימה? תפילה עם כוונה. האמת היא שאנשים חושבים שזה דבר בלתי אפשרי לשלוט על המחשבה. ובאמת זה קשה מאוד לשלוט עליה, זאת הסיבה שבגללה לא נותנים לילד עד גיל בר מצווה להניח תפילין. מכל מקום אחרי גיל בר מצווה זה ביכולתו של האדם. יש לו שליטה על המחשבה שלו. בשביל זה צריך הכנה.

וכך כתב השו"ע (אורח חיים סימן צח א) המתפלל צריך שיכוין בליבו פירוש המילות שמוציא בשפתיו, ויחשוב כאילו שכינה כנגדו, ויסיר כל המחשבות הטורדות אותו עד שתשאר מחשבתו וכונתו זכה בתפילתו. ויחשוב כאילו היה מדבר לפני מלך בשר ודם היה מסדר דבריו ומכוין בהם יפה לבל יכשל, קל וחומר לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא שהוא חוקר המחשבות.

וכך היו עושים חסידים ואנשי מעשה, שהיו מתבודדים ומכוונים בתפילתם עד שהיו מגיעים להתפשטות הגשמיות ולהתגברות כח השכלי. עד שהיו מגיעים קרוב למעלת הנבואה. ואם תבוא מחשבה אחרת בתוך התפילה ישתוק עד שתתבטל המחשבה [או"ח צח סעיף א] והוסיף הרמ"א: ויחשוב קודם התפילה מרוממות האל יתעלה ובשפלות האדם ויסיר כל תענוגי האדם מליבו. עכ"ל". וכן הוסיף שולחן ערוך ופסק שם [בסעיף ד']: "התפילה היא במקום הקרבן ולכן צריך להזהר שתהא דוגמת הקרבן בכוונה ולא יערב בה מחשבה אחרת כמו מחשבה שפוסלת בקדשים". לימד אותנו בעל השולחן ערוך כוחה של תפילה. שיכול אדם להגיע בכוונה נכונה: "להתפשטות הגשמיות ולהתגברות כח השכלי. עד קרוב למעלת הנבואה".

 

התפילה של הרה"ג בן ציון פרדס

מסופר על הרב בן ציון פרדס זצ"ל שהיה ידוע עליו שהוא מכוון בתפילה מתחילתה ועד סופה ולא רק מכוון, אלא גם נזהר שלא לחשוב שום מחשבה זרה בעת התפילה. יום אחד הגיע אליו עשיר גדול שהתפעל מהעניין. הוא לא היה יכול לסיים ברכה אחת בלי מחשבה זרה והנה עומד מולו בשר ודם בן אדם שמתפלל באורח קבע את כל התפילה בלי שום מחשבה זרה, דיבר העשיר בשפה של עשירים ואמר לרב בן ציון פרדס זצ"ל: אם תתפלל בכוונה ללא מחשבה זרה כלל, אתן לך גלימה חדשה. הרב ז"ל למרות שהיה עני וללא אמצעים בודאי לא יתפלל בשביל איזה גלימה כמה שתהיה מכובדת. אבל כך דרכו של עולם החומר שהוא נכנס למחשבות אפילו אם אדם לא רוצה בהם.

עמד העשיר בבית הכנסת והסתכל על הרב בתפילתו כאילו הוא יכול לראות את הרב מכוון או משנה בכוונתו לרגע. בכל מקרה בסיום התפילה ניגש אליו העשיר ושאל את הרב: האם הצלחת לכוון את כל התפילה בלי שום מחשבה זרה? אמר לו הרב: ראה, בכל יום אין לי מחשבות זרות בתפילה. אבל דווקא היום שבאת אלי עם הדיבורים על גלימות וכוונות, נכנסה בי מחשבת פיגול בתפילה על הגלימה שלך. שאל העשיר איפה נכנסה המחשבה? מה חשבת? אמר לו: כשהגעתי לאלוקי נצור השני, פתאום בא אלי היצר הרע עם מחשבה שהנה מגיע לי גלימה חדשה במקום הגלימה הישנה שיש לי. והכניס לי מחשבות בראש על הגלימה האם תתן לי גלימה לשבת או ליום חול. אם היא תהיה לבנה או שחורה. בקיצור אומר הרב. אם חשבת שלפניך עומד אדם שיכול לכוון את כל התפילה בלי מחשבה זרה- טעית!! אמר לו העשיר: ועד אלוקי נצור השני לא חשבת שום מחשבה זרה? אמר לו הרב: כן. אמר לו העשיר: אם כך מגיע לך שתי גלימות גם ליום חול וגם ליום שבת.

 

האם זה אפשרי?

אחרי ששמעתי את הסיפור הזה מהרב סיפרתי אותו כמה וכמה פעמים לפני תלמידים ושאלתי אותם כמה פעמים הם יכולים לספר לי שהתפללו תפילה אחת שלימה בכוונה שלימה. או כמה פעמים הם התפללו בכוונה וגם בלי שום מחשבה זרה בין הברכות. בדרך כלל הייתי שואל כיתה שלימה ולא היה אחד שהיה אומר לי אני זוכר איזה תפילה בימי חיי שהתפללתי בלי שום מחשבה זרה. למרות שמדובר בתלמידים שהתפללו בימי חייהם איזה חמשת אלפים פעמים תפילת י"ח. בקיצור הכוונתי אותם להתפלל לפחות פעם אחת בחיים או פעם בשנה או פעם בחודש או פעם בשבוע תפילה אחת שלימה בכוונה. תפילה אחת!! העם יצאו מהעולם בלי תפילה אחת שלימה?

מסתבר שאחרי שמדברים על זה ומשתדלים בזה זה עובד. מצליחים להתפלל תפילה בכוונה שלימה אחרי שבוע או אחרי חודש של מאמץ מתמשך. איך עושים זאת? אומר השו"ע שם: "לא יתפלל במקום שיש דבר שמבטל כוונתו ולא בשעה המבטלת כוונתו" ועוד כותב השו"ע: "יתפלל דרך תחנונים כרש המבקש בפתח ובנחת ושלא תראה עליו כמשא ומבקש ליפטר ממנה". "וראוי שיהיו לו מלבושים נאים מיוחדים לתפלה כגון בגדי כהונה, אלא שאין כל אדם יכול לבזבז על זה. ומכל מקום טוב הוא שיהיו לו מכנסים מיוחדים לתפלה משום נקיות".

בקיצור סוד העניין הוא ההכנה. דהיינו כמה זמן הכנה יש לתפילה. מה עושים קודם לכן. איזה מראות אדם רואה קודם התפילה. איזה מחשבות. האם הוא הולך להטהר במקווה? וכן האם הוא נזהר מכעס. מתחזק באהבת ישראל כמו שהיה אומר האר"י ז"ל שצריך לקבל על עצמו אהבת ישראל קודם התפילה.

לגבי התפילה שנקבעה למחר, נשאלה השאלה, ע"י רבנים ואישי ציבור, למה לא קובעים הרבנים יום תענית? הרי המצב קשה וחמור, וגם אם גוזרים יום תפילה, למה לבוא לכותל ולהתפלל הרי כל אחד יכול להתפלל במקומו. התורה מלמדת אותנו בפרשת בהעלותך על החצוצרות שנצטווה משה לעשות – "עשה לך שתי חצוצרות כסף מקשה תעשה אותם והיו לך למקרא העדה ולמסע את המחנות". ובחצוצרות אלו היו תוקעים לפי רש"י, אם תוקעים בשניים רק תקיעה – סימן למקרא העדה אל פתח אוהל מועד. ואם באחת יתקעו – סימן למקרא הנשיאים אל פתח אהל מועד. ואם תוקעים תקיעה, תרועה, תקיעה – סימן מסע המחנות. התורה אומרת שצריכים שני תנאים לכשרותם של חצוצרות אלו, שיהיו מכסף וגם מקשה כלומר, שלא יהיו עשויים מהברגות ולא מהלחמות אלא מגוף אחד.

 

והרעותם בחצוצרות על הצרות ועל הקרבנות

וכתוב עוד שם "כי תבואו מלחמה בארצכם על הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות ונזכרתם לפני ה' אלוקיכם ונושעתם מאויבכם". "וביום שמחתכם ומועדיכם ובראשי חודשיכם ותקעתם בחצוצרות על עולותיכם ועל זבחי שלמיכם והיה לכם לזיכרון לפני ה' אלוקיכם אני ה' אלוקיכם". בשני פסוקים אלו התורה מלמדת אותנו מה עושים בחצוצרות נוסף למה שנאמר לעיל. ועלינו לברר, האם חצוצרות אלו שתוקעים על הצר הצורר או בהקרבת הקורבנות, צריכות להיות כדוגמת החצוצרות של מרע"ה שהיו מכסף וממקשה אחת, או שלא. ועוד עלינו לברר, האם חצוצרות של קורבנות שהיו תוקעים בהם בשעת הקרבת הקרבן =1= היו כאותם חצוצרות שהיו תוקעים בהם בשעת צרה 'על הצר הצורר' או שאלו שתי מצוות נפרדות ולא מחוייב הדמיון ביניהם. (עיין רמב"ם הלכות כלי מקדש פרק ז' הלכה ו')

 

מצות עשה לזעוק ולהריע בחצוצרות

הרמב"ם בהלכות תעניות (פרק א' הלכה א') כותב: "מצוות עשה מן התורה לזעוק ולהריע בחצוצרות על כל צרה שתבא על הציבור, שנאמר 'על הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות'. כלומר, כל דבר שייצר לכם כגון: בצורת, דבר וארבה וכיוצא בהן זעקו עליהם והריעו". הרמב"ם למד שמה שהתורה מצווה להריע בחצוצרות על הצר הצורר מריעים על כל צרה מלבד מה שהתורה אמרה 'כי תבואו מלחמה בארצכם' שצריכים להריע על המלחמות. ממשיך הרמב"ם (הלכות תענית פרק ב') ואומר: אלו הן הצרות של ציבור שמתענין ומתריעין עליהן. על הצרת שונאי ישראל לישראל, וכו' כל עיר שיש בה צרה מכל אלו, אותה העיר מתענה ומתרעת עד שתעבור הצרה. מדברי הרמב"ם משמע, שבזמן הזה יש מחלות משונות ל"ע, תאונות דרכים ה' ירחם, וכל מיני בעיות וצריך היה לגזור תעניות, ובכל אופן צריכים להרהר ולחזור בתשובה ולבקש רחמים מלפני יושב מרום, ולערוך תפילות ותחנונים.

 

תפילת יחיד על כל צרה

הגמ' (מסכת בבא בתרא דף קט"ז ע"א) אומרת: "דרש ר' פנחס בר חמא, כל שיש לו חולה בתוך ביתו ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים, שנאמר: 'חמת מלך מלאכי מוות ואיש חכם יכפרנה' (משלי ט"ז). וכן פסק הרמ"א משם הנמו"י, מי שיש לו חולה בביתו ילך אצל חכם שבעיר שיבקש עליו רחמים (שו"ע יו"ד ס' של"ה סעי' י'). אומר הרמב"ם (פרק א' תענית הלכה ט'(: שלא רק ציבור צריכים להתפלל ולזעוק, וכשם שהציבור זועק ומתפלל כך כל יחיד ויחיד צריך להתפלל על כל צרה שלא תבוא לו. אומר השו"ע בשני מקומות (סי' תקס"ט, וסי' תקע"ח), כשם שציבור מתענין ומתפללין על צרתן, כך כל יחיד ויחיד מתפלל ומתענה על צרתו. כיצד? היה לו חולה או תועה במדבר או חבוש בבית האסורין צריך להתענות ולבקש רחמים בתעניתו. לא רק על המקרים המפורטים צריך להתענות ולבקש רחמים אלא בכל מצב קשה שבו שרוי האדם – צריך להתפלל.

 

חולה בתוך ביתו

קודם כל הולך אצל חכם ומבקש שיתפלל עליו – 'ואיש חכם יכפרנה', ואח"כ ילך לרופא כדי שיקבל רפואה וגם שמקבל את התרופה יתפלל לקב"ה ויבקש רחמים שתרופה זו תהיה לטובה ולבריאות. ויאמר, 'יהר"מ ה' או"א שיהא עסק זה לי לרפואה כי רופא חינם אתה', וכן יאמר כשנכנס לרופא (עיין שו"ע או"ח סי' ר"ל סעי' ד' ולכה"ח ולמש"ב שם).

 

תפילת יחיד ותפילת ציבור

יש הבדל בין תפילת יחיד לתפילת ציבור. לדוגמא: אם הלילה תתבטל הגזרה – יש בעיה כן ללכת לתפילה שנקבעה בכותל המערבי או לא ללכת. אם מחר בבוקר תתבטל הגזרה ואפילו מחר אחה"צ יש בעיה. כדי להבהיר את העניין ניתן דוגמא: אם קבעו תפילה למחר שירדו גשמים וירדו גשמים בלילה לפני התפילה אז ביום המחרת בבוקר אין אומרים ווידוי כי זה כמו יו"ט, ולא אומרים הלל (ולדעת כה"ח סי' תקע"ה ס"ק לו, יאמר בלי ברכה). ואם זה יהיה מחר בבוקר לפני הצהרים – מי שקיבל עליו תענית מפסיק את התענית, ואוכלים ושותים, ואחה"צ צריך לקרוא הלל הגדול, ואז יש בעיה עם ברכה או בלי ברכה. ואם באו הגשמים אחר הצהרים ממשיכים לצום, ובעניין ההלל יש מחלוקת בין רבני ירושלים לחברון (עיין שו"ע תקע"ה סעיף י"א, י"ב, י"ג, וכה"ח שם ס"ק מ"ט).

 

נדר צדקה לרפואת חולה

היה לו חולה ואמר שיתן אלף שקל לצדקה ולבסוף החולה מת. אמר 'אמרתי אלף שקל לצדקה על תנאי אם החולה יבריא'. או קיבל לצום מספר ימים – "חייב להשלים כל התעניות" (עיין שו"ע סי' תקס"ט סעי' א'). אבל אם היחיד קיבל עליו צדקה או תענית ונודע אח"כ שהחולה הבריא כבר או ח"ו מת – קבלה בטעות ואין צריך להשלים (שם סעי' ב'). אם לא אמר תנאי 'אם החולה יבריא' – צריך לשלם את הנדר. הרמ"א בשו"ע יו"ד בהלכות נדרים (סימן ר"כ סעיף טו) אומר: "וכן אם נדר לעשות דבר עד שיהא בנו בר מצווה ולאחר מכן מת הבן צריך להמתין עד שיהא ראוי להיות בר מצווה". כלומר, אם נדר לקרוא תהילים כל יום או לתת צדקה כל יום, עד שיהא בנו בר מצווה, ומת בנו לפני גיל בר מצווה – חייב להמשיך לקרוא תהילים עד שיהא ראוי להיות בר מצווה, וכן לעניין צדקה.

 

נדר על תנאי ביחיד

אומר הרמ"א: כל זה מיירי אם נדר סתם, אבל אם פירט דבריו ומשנדר אמר, 'אם יחיה פלוני החולה אתענה כך וכך' או שיתן צדקה ומת אותו פלוני – פטור מנדרו, כי התנה בפירוש. כלומר, אם נדר ופירט דבריו בתנאי מסויים – פטור. אם נדר סתם ללא תנאי, בין יחיה בין ימות – צריך לקיים נדרו. ולכן, אם אדם מתפלל בלשון תנאי למשל יש לו משפט ואומר: 'אם אזכה אני אתענה', או אתן צדקה וכדו' זו תפילה כמו של הרן, כדברי המדרש – 'אם אברם נוצח אני משלו, ואם נמרוד נוצח אני משלו'. וידוע סופו של 'אם' זה, של הרן.

ועכ"ז אם הפסיד לא חייב להשלים אא"כ נדר סתם כאמור לעיל.

 

ע"כ, החכם עיניו בראשו ולפחות ביום השבת שלא יאריכו הרבה, כמו שאומר הרב: "מותר להאריך בתפילה ולא להאריך בניגונים". ואומר אחד המפרשים: שהניגונים שאנו מנגנים כל עדה ועדה, הם אותם הניגונים של הלוויים בבית המקדש שעברו אלינו לר"ה וכיפור ואין אדם יכול לתאר לעצמו מהי מעלתם החשובה.

 

 
בס"ד

פרשת השבוע במדבר , הלכות מספר עוד יוסף חי – הלכות, ודרשה מספר עוד יוסף חי – דרושים לרבנו יוסף חיים ע"ה.

עלון שבועי של הלכות בפרשת "במדבר" מספר עוד יוסף חי – הלכות לרבנו יוסף חיים ע"ה
שאלה א': מדוע אסור לעשות ביום טוב מרקחת תפוחים או שאר פירות?

תשובה : טעם אחד משום שאפשר לעשות מערב יום טוב. טעם שני משום שבדרך כלל עושים מהם הרבה.

שאלה ב': האם מותר ביום טוב לתת אוכל לפני כבשה או עז שמהן חולבים או תרנגולת שמטילה בצים?

תשובה: אסור שמא יבוא לשחטם ולא חשב עליהם לכך מערב יום טוב. אבל בשבת אין חשש כזה כי אסור לשחוט בשבת בכלל.

שאלה ג': ישראל שיש לו פרות בביתו לחליבה ולמכור חלב שלהם בכל יום לשתיה ולאכילה מה יעשה בשבועות כשהוא רוצה לעשות לבן לאכול?

תשובה: ימכור בערב יום טוב את הפרות לגוי ויקבל ממנו מעט מעות על החשבון והגוי יעשה פעולת משיכה שינהיג אותן ארבע אמות ברשות הרבים ויעשה הגוי לבן בפני הישראל ויקח ממנו הישראל לבן בחג השבועות.

שאלה ד': עיסה שנלושה מערב יום טוב האם מותר להפריש ממנה חלה ביום טוב?

תשובה: אסור כי זה מתקן. אבל אם נילושה ביום טוב מותר להפריש ממנה חלה ביום טוב.

שאלה ה': מה דין ביצה שנולדה ביום טוב שחל להיות אחר השבת או בשבת שאחר יום טוב?

תשובה: אסורה באכילה בו ביום מן התורה כיון שהיום הקודם הכין אותה להיום.

דרשה לפרשת במדבר מספר עוד יוסף חי – דרושים לרבנו יוסף חיים ע"ה זיע"א.

שאו את ראש כל עדת בני ישראל למשפחותם. י"ל תיבת כל נראה לשון יתר, דהא ודאי על כולם הוא מצוה, ועוד לבית אבותם נראה ג"כ לשון יתר, ונ"ל בס"ד ידוע הוא שצריך האדם להזהר שלא ידבר חובה וקטגוריה על ישראל לפני הקב"ה, אפילו על הרשעים שבהם , ואפילו שהחכם חייב להוכיח רשעי ישראל, ולהראות להם גנותם וכסלותם, ורשאי לדבר אתם קשות כדי להחזירם בתשובה, עכ"ז לפני הקב"ה לא ידבר חובה וקטרוג, ולא יגנה אותם, אלא אדרבה ידבר זכות וסנגורייא עליהם. צא ולמד מן ישעיה הע"ה, שבשביל שאמר לפני הקב"ה עליהם הוי גוי חוטא עם כבד עון זרע מרעים בנים משחיתים ועוד דברים קשים כאלה, עכ"ז היה קשה לפני הקב"ה על מה שקראם ישעיה הע"ה לפניו עם טמא שפתים, דמה לו לגנותם לפניו יתברך והלא הוא יתברך יודע אותם מה הם, ולכך תכף ומיד נענש על דבר זה שבא מלאך והכהו בפיו בגחלת אש, וא"ל וסר עונך וחטאתך תכופר, וכן מצינו בהושע הע"ה שנענש על אשר דבר חובה על ישראל, ולא דבר זכות וסנגורייא לפני הקב"ה וכן נמצא באליהו הנביא זכור לטוב , כשאמר קנא קנאתי וכו' כי עזבו בריתך וכו' והוכיחו הקב"ה על אשר דבר חובה על ישראל פניו, וכן אמרו בגמרא דפסחים על פסוק אל תלשן עבד אל אדוניו, כי מקפיד על המלמד קטגוריא על ישראל:

הנה פעם אחת שמעתי מאדם אחד מדבר בגנות אחינו בית ישראל היושבים בארצות אירופ"א ואומר שהם מחללי שבתות בפרהסייא מקטון ועד גדול, ואוכלים מאכלות אסורות, ועוד ועוד הרבה לגנותם. אמרתי לו מי הכריחך לדברים אלו של גנות וחובה וקטרוג, המעמך ישלמנה, ואתה מה יש לך בדברים אלו, ומי הכניסך בתגר זה. ועוד למה תבחר לעשות מעשה זבוב שאינו חונה על בשר נקי וטהור, אלא רק על מכה וחבורה אשר על הבשר, כי כן אתה מספר בגנות אנשי אירופ"א, ואינך מספר בדבר טוב ושבח הנמצא בהם? ויאמר, מה שבח טוב ושבח הנמצא בהם? א"ל יש ויש , כי הנה תמצא אפילו אותם אנשים שהם מחללים שבתות ויו"ט, ואוכלים בשר חזיר, ובשר בחלב, וטרפות , ושותין יין עם הנכרים ומתערבין עמהם , ושותין יין עם הנכרים ומתערבין עמהם, עכ"ז הם מחזיקים בשם היהדות אשר עליהם ומודים ומודיעים בפיהם שהם יהודים ואין שם יהודי חרפה להם, אלא הוא להם לכבוד ולתפארת:

ואספר לך מעשה ששמעתי על עשיר גדול ועצום מאנשי אירופ"א בדור שקודם הדור הזה, שהיה שר נכבד מאוד בעיני המלכים, ואוכל ושותה עמהם, והנה פעם אחת מלך אחד הזמין שלשה מלכים לארמונו המשובח הבנוי במקום דשן ושמן, ומיופה בתכלית היופי, לאכול ולשתות שם , וגם את היהודי העשיר ההוא הזמינו שם עמהם ביום פ' ידוע, ואז היהודי העשיר רכב בעגלה המפוארה שלו לבא אל ארמון המלך מקום הסעדוה, ובאמצע הדרך היה מקום גבוה, ושם עמדו קרוב לחמישים ילדים קטנים, וכשהגיעה העגלה של העשיר ההוא, היו הילדים ההם מכים כף על כף וקורין בקו"ר "יהודי" "יהודי" בלי מספר, וכשנתקרבה העגלה אצלם העמיד אותה, ויתן למשרת שלו כיס שיש בו אלף דינרים זהב, ויזרוק אותם לפני הילדים , כדי שילקטום ויקחו אותם, וכשהגיע לארמון המלך וישב על השלחן לאכולולשתות עם המלכים, נענה מלך אחד מהם אשר הוא עשה הדבר הזה ללמד את הילדים שיעמדו באותו מקום ויקראו יהודי יהודי, כי חשב לבזותו בדבר הזה, כי היה קשה עליו הדבר שיהיה כ"כ כבוד וגדולה ליהודי לאכול עם המלכים בשלחן אחד, והוא שמע מה שעשה זה עם הילדים לתת להם מתן אלף דנרי זהב בעבור דברים אלו, ויאמר להעשיר בהיותם יושבים על השלחן , שמעתי הבזיון שעשו לך הילדים באמצע הדרך, והיה ראוי לעשות בהם משפט, אך כיוון דקטנים הן ואין להם דעת אין מענישין את הקטן, ויענהו העשיר למה אתה אומר שעשו בזיון, אדרבא עשו לי כבוד ונחת רוח בזה, ואל תתמה על דברי, שמע נא מעשה שהיה קדום כמה שנים, שעשיר אחד גדול הוריש לבנו עושר גדול, ובכלל נכסיו הוריש לו מרגלית אחת יקרה משקלה מאה קרא"ט, ואין בה שום מום, ויצא לה שם בכל העולם, עד שקראו לה שם יקר, והבן איבד נכסי אביו ולא נשאר לו אלא המרגלית ההיא, והלך אצל בנק אחד ולקח ממנו בהלואה חמשים אלף זהובים, ונתן לו המרגלית בתורת משכון, ואחר שהוציא מעות אלו חזר ולוה ממנו חמשים אלף זהובים על סמך משכון ההוא, ולקח עוד חמשים וחמשים, עד שלקח סך הכל שני מאות אלף זהובים , וכשבא ליקח עוד לא קבל הבנק לתת לו אפילו אלף אחד, ונשאר ריקם ריקם בבית ובחוץ. ויבא אצלו סרסור אחד ואמר לו שמע לעצתי, תמכור המרגלית לבנק בחמש מאות אלף זהובים או יותר, ותקבל עתה ממנו סך שלש מאות אלף, ותמכור לו המרגלית, כי עתה אין לך הנאה ממנה, יען כי הבנק לא רוצה להלוותך עוד אפילו אלף זהובים,והמרגלית מונחת אצלו וא"א שתוכל להביא לו שני מאות אלף זהובים ותקח המרגלית , על כן טוב שתמכור אותה לו. ויאמר לו זה א"א לעשות, יען כי עתה שהמרגלית מונחת אצל הבנק בפקדון, הנה היא נקראת על שמי בפי העולם, כאשר מדברים בה יאמרו מרגלית כזו שאין נמצאת אצל המלכים היא שלי, ונקראת של פלוני ואני מתכבד בזה, כי מרגלית כזו שאין נמצאת אצל המלכים היא שלי, אבל אם אמכרנה לבנק הלך השם של כבוד המרגלית ממני, ולכן א"א שאמכרנה, אלא יהיה שמי נקרא עליה, ואע"פ שאני חייב להבנק, זה לא אכפת, אפשר שאפרעהו, והעולם אומרים אם ירבה סך החוב, יש הרבה פתחים למקום לפרעונו. וע"כ אני יודע בעצמי שאני יהודי מזרע היהודים אשר כולם זרע יעקב אבינו. ונתן לנו אלוקינו תורה ומצוות לחזק בהם את יהדותנו. ועתה הוא רואה עצמו שנתערב עם בעלי דת אחרת ואינו מקיים מצוות דתי היהודים. ובכל שעה שהוא מסתכל בדבר זה יש לו צער ויגון בלבבו כי ירא פן סר מעליו שם יהודי היקר מאוד אשר הנחילו אביו אליו. אך היום כשפגע בסיעה של החמשים ילדים שהיו כולם בפה אחד קוראים אותי יהודי יהודי, שמחתי מאוד כי ידעתי ששם יהודי שהוא מרגלית יקרה עד מאוד לא ניטל ולא סר ממני. ומרוב שמחתי זרקתי להם אלף זהובים במתנה. ואם היה לי עוד כסף בעגלה הייתי זורק להם עוד.

גם אלו אנשי אירופא אפילו שסטו מדרך היהדות הרי שם יהודי עדיין חשוב להם מאוד כמו המרגלית הנ"ל.

בס"ד

דרשה לפרשת במדבר מאת מרן הראשל"צ הגאון המקובל כמוה"ר מרדכי אליהו ע"ה.

קול צופיך 452 פרשת השבוע
במדבר תשס"ח – כוחה של התפילה
הרב הגאון מרדכי אליהו ע"ה

החובה להתפלל על תלמיד חכם

הגמרא במסכת ברכות דף יב/ב אומרת "ואמר רבה בר חיננא סבא משמיה דרב כל שאפשר לו לבקש רחמים על חבירו ואינו מבקש נקרא "חוטא" שנאמר (שמואל א יב) "גַּם אָנֹכִי חָלִילָה לִּי מֵחֲטֹא לה' מֵחֲדֹל לְהִתְפַּלֵּל בַּעַדְכֶם, וְהוֹרֵיתִי אֶתְכֶם בְּדֶרֶךְ הַטּוֹבָה וְהַיְשָׁרָה". שם שמואל מוכיח את עם ישראל שביקש מלך ככל הגויים. אבל אמר להם אם אני לא מתפלל עבורכם, אני חלילה אהיה "חוטא". אמר רבא: אם תלמיד חכם הוא, צריך שיחלה עצמו עליו. מאי טעמא אילימא משום דכתיב "ואין חולה מכם עלי וגולה את אזני" דילמא מלך שאני. אלא מהכא "וַאֲנִי בַּחֲלוֹתָם לְבוּשִׁי שָׂק עִנֵּיתִי בַצּוֹם נַפְשִׁי וּתְפִלָּתִי עַל חֵיקִי תָשׁוּב" (תהילים לה יג). שם רואים שדוד המלך התפלל עליהם למרות שהם לא היו אנשיו. עד שמרוב תפילות נהיה חולה בגללם.

מעלת התפילה יותר מהמעשים הטובים

כתוב בגמרא ברכות (לב:). "אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, גְּדוֹלָה תְּפִלָּה יוֹתֵר מִמַּעֲשִׂים טוֹבִים, שֶׁאֵין לְךָ גָּדוֹל בְּמַעֲשִׂים טוֹבִים יוֹתֵר מִמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ, אַף עַל פִּי כֵן, לֹא נַעֲנָה אֶלָּא בִּתְפִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: "אַל תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי" וְגוֹ', וְסָמִיךְ לֵיהּ, "עֲלֵה רֹאשׁ הַפִּסְגָּה". והסביר גאון עוזנו ותפארתינו בעל הבן איש חי כי המעשים הטובים של משה נובעים מכך שהוא לימד את ישראל והכשיר אותם למעשים טובים. וכיון שזכות הרבים תלויה בו, כל זכויותיהם עליו. אם כל מעשיו הטובים מתרבים בכל עת ועת. אם כן מה יועיל שמשה יפסיק להתפלל, הרי המעשים הטובים שלו לא מפסיקים ואפילו מתרבים. ולמה לא עזרו לו להכנס לארץ או לפחות לעלות לראות את הארץ מראש הפסגה? מכאן אתה למד שהתפילה של משה יותר מועילה מהמעשים הטובים של משה. עם זאת, אם יש חובה על אדם להציל מישהו או לתת צדקה או לעשות מעשה טוב אחר, לא יאמר אתפלל עבורו ולא אתן צדקה והלה ימות ברעב. כי מי שמעלים עיניו מן הצדקה, גם התפילה שלו לא מתקבלת.

מעלת התפילה יותר מהקרבנות

וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, גְּדוֹלָה תְּפִלָּה יוֹתֵר מִן הַקָּרְבָּנוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר, (ישעיה א) "לָמָּה לִּי רֹב זִבְחֵיכֶם", וּכְתִיב, (ישעיה א) "וּבְפָרִשְׂכֶם כַּפֵּיכֶם". מסביר רש"י כיצד רבי אלעזר לומד זאת מהפסוק? ומסביר כי אחרי שישעיהו אומר שהקרבנות לא מועילים, הוא מוסיף ואומר שאפילו התפילה לא מועילה. מכאן אתה למד שיש מי שלא מועילים לו הקרבנות אבל התפילה יכולה להועיל. על זה נאמר שמי שהוא רשע וידיו מלאות גזל לא תתקבל אפילו תפילתו. זה שאמר הפסוק: "זֶבַח רְשָׁעִים תּוֹעֲבַת ה' וּתְפִלַּת יְשָׁרִים רְצוֹנוֹ" (משלי טו).

מה עובר את מחיצת הברזל?

וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, נִנְעֲלוּ שַׁעֲרֵי תְּפִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר, (איכה ג) "גַּם כִּי אֶזְעַק וַאֲשַׁוֵּעַ, שָׂתַם תְּפִלָּתִי". וְאַף עַל פִּי שֶׁשַּׁעֲרֵי תְּפִלָּה נִנְעֲלוּ, שַׁעֲרֵי דִּמְעָה לֹא נִנְעֲלוּ, שֶׁנֶּאֱמַר, (תהלים לט) "שִׁמְעָה תְפִלָּתִי ה' וְשַׁוְעָתִי הַאֲזִינָה אֶל דִּמְעָתִי אַל תֶּחֱרַשׁ". וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, נִפְסְקָה חוֹמַת בַּרְזֶל בֵּין יִשְׂרָאֵל לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר, (יחזקאל ד) "וְאַתָּה בֶן אָדָם קַח לְךָ מַחֲבַת בַּרְזֶל, וְנָתַתָּ אוֹתָהּ קִיר בַּרְזֶל בֵּינְךָ וּבֵין הָעִיר". ומסביר בעל הבן איש חי בספרו בן יהוידע כי מחיצת ברזל מפסקת מהי? והרי הפסוק מדבר על נחושת? ולמה אמר ברזל? אלא שבזמן בית המקדש היו הקרבנות מכפרים. היום צריך תפילה שהיא יותר מקרבנות. אבל בתוך ליבו של אדם יש אל זר. (שבת דף קה/ב) "אמר רבי אבין מאי קראה? "לא יהיה בך אל זר ולא תשתחוה לאל נכר" איזהו אל זר שיש בגופו של אדם? הוי אומר זה יצר הרע".

והוא זה שמבלבל את הכוונה. בלבול הוא אותיות לב אבל הפוך. ברזל הוא אותיות לב זר אבל הפוך. וזה מה שמפסיק בין ישראל לאלוקים. "ואם היה תפילה ראויה בכוונה שהיא במקום קרבנות היו התפילות מפילות את חומת ברזל הנעשית מן העוונות. כי הקרבנות מכפרים ותפילה במקום קרבנות. אך בחרבן בית המקדש שנפסקו הקרבנות וגם התפילות שהיו במקומם אינם שלמים בלב, לכן נשארה חומת ברזל. הם העוונות הנשארים מן השראת היצר הרע שהוא זר בתוך לב האדם מפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים". עכ"ל. זה מה שכתוב שם בהמשך הגמרא: "אָמַר רַבִּי חַנִין, אָמַר רַבִּי חֲנִינָא, כָּל הַמַּאֲרִיךְ בִּתְפִלָּתוֹ, אֵין תְּפִלָּתוֹ חוֹזֶרֶת רֵיקָם, (מאריך = מכוון. תוס') מְנָא לָן? מִמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ, שֶׁנֶּאֱמַר, (דברים ט) "וָאֶתְפַּלֵּל אֶל ה'", וּכְתִיב בַּתְרֵיהּ, (שם) "וַיִּשְׁמַע ה' אֵלַי גַּם בַּפַּעַם הַהִיא".

על הפסוק "ולעבדו בכל לבבכם" [דברים יא יג] פירש רש"י: "עבודה שהיא בלב וזוהי תפילה, שהתפילה קרויה עבודה וכו'". ומקור דבריו ממסכת תענית ב. "ולעבדו בכל לבבכם – איזוהי עבודה שהיא בלב? הוי אומר זו תפילה". מדבריהם למדנו שהתורה קוראת לתפילה – "עבודת הלב". כי עיקרה היא הכוונה. עוד אמרו חכמים כי תפילה בציבור מונעת כל המחיצות. על זה נאמר בגמרא (ברכות דף ח/א) "מאי דכתיב ואני תפלתי לך ה' עת רצון? אימתי עת רצון? בשעה שהצבור מתפללין. רבי יוסי ברבי חנינא אמר מהכא "כה אמר ה' בעת רצון עניתיך" רבי אחא ברבי חנינא אמר מהכא "הן אל כביר ולא ימאס" וכתיב "פדה בשלום נפשי מקרב לי, כי ברבים היו עמדי". תניא נמי הכי רבי נתן אומר מנין שאין הקדוש ברוך הוא מואס בתפלתן של רבים? שנאמר "הן אל כביר ולא ימאס" וכתיב "פדה בשלום נפשי מקרב לי כי ברבים היו עמדי". יוצא לנו שיש שלושה דברים שעוברים את מחיצת הברזל שנמצאת בבית המקדש אחרי חורבנו. והם, תפילה בדמעות. תפילה ברבים. תפילה בכוונה.

במה עם ישראל מתייחד משאר האומות?

כשהקב"ה יוצר את עם ישראל הוא מסביר לאברהם (בראשית פרק יב ב) שהוא רוצה לעשות ממנו עם גדול: "וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה: וַאֲבָרְכָה מְבָרֲכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה". מה פירוש "גוי גדול"? בודאי אין הכוונה לעם גדול בכמות שהרי הסינים הם עשרים אחוז מכמות האנשים בעולם, ואילו עם ישראל הוא אפילו לא אחוז אחד. בקושי בקושי שליש אחוז. צריך לומר שה"גדולה" הזאת היא גדולה איכותית ולא גדולה כמותית. במה הגדולה של עם ישראל מול כל משפחות האדמה? מהי אותה "גדולה" שכל משפחות האדמה מתברכים בה?

בספר דברים מסביר משה לעם ישראל ואומר להם דעו לכם שהגדולה של עם ישראל שמשפיעה ברכה על כל האומות היא בשני דברים. כך זה בלשון הכתוב (דברים פרק ד ה) "וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם כִּי הִוא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם לְעֵינֵי הָעַמִּים אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן אֵת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאָמְרוּ רַק עַם חָכָם וְנָבוֹן הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה". במה אנחנו עם גדול שמשפיעים בו ברכה על משפחות האדמה. א] בכוח התפילה של עם ישראל: "כִּי מִי גוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ אֱלֹהִים קְרֹבִים אֵלָיו כַּה' אֱלֹהֵינוּ בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו". ב] בתורה שמספרת את סיפור החיים של עם ישראל ומשפיעה על כל התפתחות התרבות בעולם: "וּמִי גּוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים צַדִּיקִם כְּכֹל הַתּוֹרָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם".

כח התורה גם על אומות העולם

במתן תורה. עם ישראל קיבל את התורה לא רק לעצמו. שם נאמר להם שקיום העולם תלוי בקבלת התורה. אם הם לא יקבלו את התורה – העולם כולו יחזור לתוהו ובוהו. ההסבר המעשי לקשר שבין קבלת התורה לכל בני האדם נאנר כבר לאברהם אבינו והוא מתבטא בזה שהתורה שלו שנפוצה בכל העולם ביותר משלוש מיליארדים של עותקים. תורה שתורגמה ליותר מאלפיים תרגומים. הספר שהשפיע על התרבות האנושית יותר מכל דבר אחר. לימד אותם אמונה באל אחד. לימד אותם שאדם נברא בצלם אלוקים ויש חובה לתת לו צדק ומשפט. ואלו הן שתיים מתוך שבעת המצוות של בני נח שתורה רוצה ללמד לעולם כולו.

כיצד מלמדים את זה?

דרך הפצת ספר התורה נביאים וכתובים שהם סיפור החיים של עם ישראל, מה שהיה בעבר ומה שיהיה בעתיד. אם מסתכלים רואים שכל גילויי המדע היותר גדולים של המאה האחרונה קשורים להכרזה של אברהם שאלוקים אחד ולעתיד לבא כל העולם כולו יכיר שה' אחד ושמו אחד. זה לא רק התגלית של אינשטיין על אחידות עולם החומר והאנרגיה. המחקר המדעי הענק של המאה הזאת גילה שהמנגנון המולקולרי הבסיסי ביותר של כל היצורים החיים כמעט זהה, בין אם זה מהחי ובן אם זה מהצומח. כבר ניוטון גילה שהחוק השולט על תפוח שנופל מהעץ הואע החוק שעל פיו נקבע מסלול הכוכבים ותנועתם במרומים היותר רחוקים. המחקר האסטרונומי גילה שהחוקים והרכב החומרים בכוכבים היותר רחוקים שאנו מכירים זהה לחוקים שאנומכירים כאן בעולם הזה. בקיצור שהחוקים בכל היקום זהים. הדברים הללו נחשבים התגליות היותר גדולות של המדע.

את היסוד הזה שהעולם אחד סיפר אברהם לכל העולם לפני ארבעת אלפים שנה. ליסוד הזה יש הרבה משמעויות רוחניות, מוסריות ומשפטיות. אמונה בעולם אחד לא הולכת עם "בית עבדים". לא הולכת עם מערכות משפט שמחייבות מוות בשמן רותח למי שמזייף מטבעות. לא מחייבת תליה למי שגונב שני ככרות לחם כמו שהיה פעם באנגליה. גם לא קיצוץ ידיים או רגלים לעבד שבורח כמה פעמים כמו שהיה באמריקה. כל זה הולך עם הלימוד הראשון שהתורה מלמדת אותנו על האדם שנברא בצלם אלוקים. אם אדם מאמין באמת שאדם נברא בצלם אלוקים הוא מתנהג אליו ביותר רחמים ואנושיות. וזה שלימד אברהם אבינו לעולם כולו דרך התורה.

כח התפילה גם על אומות העולם

המעלה המוכרת השנית, שבפסוק היא מוזכרת כמעלה ראשונה, היא היכולת של עם ישראל להתפלל אל ה' ולזכות שיענו לו מהמשמים. מעלה כל כך ניכרת שאפילו הגויים מכירים בה ויודעים את השפעתה. ובאמת אנחנו יודעים במשך הדורות על כך שגויים רבים היו באים לחכמי ישראל להתברך מפיהם. זה ידוע שהנכרים היו יודעים את כוח התפילה, גם בין המוסלמים וגם בין הנוצרים. ידוע הסיפור שמביא רבינו יוסף חיים בעל הבן איש חי ז"ל בספרו "נפלאים מעשיך". על מהר"ם גאלנטי ז"ל שהיה אב"ד בירושלים, חיבר כמה ספרי הלכה. והיו קוראים אותו הרב המג"ן. נכדו של הרב המוסמך מהר"ם גאלנטי הזקן שהיה תלמיד רבינו האר"י ז"ל. אחיו של רבי אברהם גאלנטי שהיה עשיר גדול ו"קדוש מופלג בקדושה". וקבלה בידינו שהוא בנה מממונו את החצר על ציון הרשב"י ורבי אלעזר בנו. זכותם תגן עלינו, אמן.

המעשה שמובא שם הוא כי בשנות כהונתו של הרב גלאנטי ז"ל כאב"ד ירושלים הייתה בצורת קשה שלוש שנים שסבלו ממנו קשות גם היהודים וגם המוסלמים. כל המעיינות וכל בורות המים לא הספיקו לתצרוכת אנשי ירושלים, והאנשים התייבשו והייתה מצוקה גדולה. קרא הפחה לרבי אברהם גאלנטי ואמר לו שאם לו ירד גשם תוך שלושה ימים הוא יגרש את כל תושביה היהודים של ירושלים. הרב גזר תענית שלושה ימים ובסוף היום השלישי אמר הרב לכל הקהילה ללכת לקבר שמעון הצדיק עם מעילים להתפלל.

בדרכם לשם ראה אותם האימם וביזה את הרב ז"ל ונתן לו סטירה על כך שהוא מלביש את כל הקהילה במעילים ביום כל כך חם שלא ירד גשם שלוש שנים. הרב קיבל את בושתו ושתק והלכו כולם להתפלל בבכיות בקברו של שמעון הצדיק. לא סיימו את תפילתם וגשמי ברכה החלו לרדת עד שכל הדרכים היו מלאות מים. מיד זירז הרב את כל אנשי הקהילה שירוצו לביתם שלא ירטבו במים. והאימם שנתן לרב את הסטירה הבין כי איש אלוקים קדוש הוא, וחש לנפשו. רץ בכל כוחו לקבר שמעון הצדיק ולקח את הרב על כתפיו עד לביתו שלא יתלכלכו רגליו בבוץ הכבד שהצטבר בעקבות הגשם הרב שירד.

סיפור התפילה עם השגריר המצרי

הרב סיפר כי פעם הוא טס לונצואלה ובמטוס היה שגריר סעודיה עם שתי נשיו, האחת זקנה והאחת צעירה. במהלך הטיסה הציעו להם אוכל, אבל הרב לא אכל שום דבר רק מים בלבד בכוס חד פעמית. כשהציעו לשגריר סעודיה לאכול, הוא הסכים בשמחה למרות שבאוכל היה בשר של 'דבר אחר' שאסור למוסלמים לאכול אותו. והוא אכל בשמחה ללא שום סייג. אשתו הזקנה העירה לו הכיצד הוא אוכל והרי הדבר אסור על פי דת האיסלאם, ומאידך אשתו הצעירה עודדה אותו להמשיך לאכול. ובאמת הוא אכל, והסביר לאשתו הזקנה כי הקב"ה אינו רואה מה מתרחש במטוס בשמים, אלא הוא רק מסתכל למטה בארץ.

השגריר הסעודי לא העלה על דעתו שהרב מבין ערבית ושמע את כל השיחה. כשהרב נחת קבלו את פניו היהודים שבאו לקבל ברכה ונישקו לי את היד. בין העומדים היה גם שגריר מצרים. גם הוא נישק לי את ידי הרב, והרב מספר שהוא רואה אותו עומד בתור פעם שניה לקבל שום ברכה מהרב. הרב שאל אותו מה קרה? והשגריר המצרי אמר שיש לו צרות, אין לו בנים. אמר הרב לו שאם הוא יתנהג בטוב עם היהודים, תתקיים הברכה, וברכתיו. וכשיצא, פגשו שגריר סעודיה, והלה צעק עליו איך הוא לא מתבייש לגשת לנשק את ידי הרב היהודי, ועוד פעמיים! שגריר מצרים שחשש למעמדו בגלל שגריר סעודיה, ובא בשלישית לבקש ברכה ששגריר סעודיה לא יעשה לו צרות. ראיתי ששגריר סעודיה מתקרב, פניתי אליו והתרסתי כנגדו "האם כך אתה באמת חושב, שה' לא מסתכל בשמים?! אתה לא מאמין שה' הוא אלוקי השמים והארץ"?! מששמע כן, נבהל, וביקש ממני שלא אפרסם את הדבר פן יבולע לו. אמרתי לו שאני מסכים בתנאי שהוא לא יפרסם ולא יזיק לשגריר מצרים.

תפילה של האבות והאימהות

באמת אע"פ שהתפילה לא מוזכרת בתורה כמצווה מפורשת, היא מוזכרת כסיפור דברים על כל האבות כמה וכמה פעמים. פעם אצל אברהם כשהוא מבקש על אנשי סדום וזה נשמע כמו דין ודברים. חכמינו קראו לסווג הזה של התפילה – "פלילים". כמו שנאמר על פינחס: "ויפלל ותעצר המגפה" "ואמר רבי אלעזר 'ויתפלל' לא נאמר אלא 'ויפלל'. מלמד שעשה פלילות עם קונו. בא וחבטן לפני המקום. אמר לפניו: רבונו של עולם על אלו יפלו עשרים וארבעה אלף מישראל? ומסביר רש"י שזו תפילה שהיא כמו דין ודברים עם הקב"ה.

אברהם מתפלל כשהוא מבקש על ישמעאל. "לו ישמעאל יחיה לפניך". והזוהר הקדוש אומר שכל הגדולה שיש היום לישמעאל בעולם זה בזכות המשפט הזה של אברהם שהתפלל על ישמעאל. ולכן הוא גם נקרא בשם הזה, כי כל כוחו הוא מהתפילה של אברהם שאלוקים שמע אליה. גם אצל יצחק רמוזה התפילה, כשהכתוב אומר עליו "ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב". מהי אותה שיחה? זה סוג של שיחה בהתבודדות עם הקב"ה. כמו שכתוב בתהילים "תפלה לעני כי יעטף ולפני ה' ישפוך שיחו". סוג אחר של תפילה, תחנונים והשתפכות הנפש. והסוג הזה של התפילה יותר מתאים לנו, כי רק מיוחדים במינם יכולים להתפלל בסגנון של פלילים. וכמו שהגמרא אומרת שחנה ואליהו הנביא התפללו בנוסח זה והוא נוסח שרק מי שנקי לגמרי ואוהב את ישראל בכל ליבו כמו אברהם אבינו וכמו משה רבינו יכול לאומרו. (ברכות לא). וכמו שכתוב במסכת סוכה (נג/א). "אמר רבי אלעזר לעולם אל יטיח אדם דברים כלפי מעלה שהרי אדם גדול הטיח דברים כלפי מעלה ואיטלע (נהיה צולע) ומנו? לוי". שגזר תענית ולא בא גשם ואמר "רבונו של עולם עלית וישבת במרום ואין אתה מרחם על בניך" בא גשם ולוי נהיה צולע. בגלל שהתפלל בצורה לא ראויה. גם אצל יעקב אנחנו מוצאים שהוא מתפלל ובקש לשמור אותו בדרכו לבית לבן. בדרכו להקים את עם ישראל כמו שהבטיח ה' לאברהם. והגמרא שואלת למה יעקב מתפלל אחרי שאלוקים הבטיח לו. ומסבירה שהוא חשש שמא יגרום החטא. (ברכות ד.) הרי שתפילה של אדם יכולה לתקן את מה שקלקל החטא.

התפילה במצרים שהביאה את הגאולה

האמת היא שתפילה מפורשת בתורה הרבה מאוד פעמים. כשבני ישראל נמצאים במצרים ומובטחים לצאת בברית בין הבתרים לאברהם. כתוב עליהם (שמות פרק ב כג) "וַיְהִי בַיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעֲבֹדָה, וַיִּזְעָקוּ – וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָאֱלֹהִים מִן הָעֲבֹדָה: וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת נַאֲקָתָם וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת בְּרִיתוֹ אֶת אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק וְאֶת יַעֲקֹב: וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֵּדַע אֱלֹהִים". ועל זה שואלים. וכי בשביל מה צריך זעקה ותפילה על גאולה? הלא יש הבטחה מפורשת על הגאולה לאברהם אבינו. "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול". למה הגאולה של ישראל ממצרים לא מתחילה לפני שבני ישראל צועקים אל ה'?

ועונים על כך כי כנראה שהקב"ה רוצה אותנו שותפים בתהליך הגאולה, לא רק חפצים דוממים שלוקחים אותם וגואלים אותם. הוא רוצה אותנו שותפים בגאולה גם במעשה ובמיוחד ברצון. כעין מה שנאמר על מי שרואה את חמור חבירו רובץ תחת משאו, שהתורה מצווה "עזוב תעזוב עימו". תעזור לו לפרוק את החמור ולהקים אותו על רגליו ובלבד שהבעלים של החמור גם הוא יסייע ויעמיד איתך את החמור. "עימו". כך גם כאן הקב"ה אומר אני מוכן לגאול אותם אם הם רוצים. אבל אם הם רוצים להשאר במצרים. נוח להם שם על סיר הבשר לאכול קישואים בצלים ושומים, למה שאני אזרז את גאולתם? אפילו אם אני אתם למצריים מאה מכות לא תבוא מזה גאולה. אבל כשהם באמת צועקים אל ה' ומבקשים גאולה. אני יכול לגאול אותם.

התפילה של משה על מרים אחותו

כעין זה אנו מוצאים אצל משה רבינו. שהוא התפלל וצעק את ה' על אחותו מרים "אל נא רפא נא לה". והקב"ה ריפא אותה. למה הוא ריפא את מרים רק אחרי התפילה. אם היא זכאית לרפואה – תתרפא גם בלי תפילת משה. ואם היא לא זכאית – האם משה יכול לבטל גזירה של מעלה? צריך לומר שכשהקב"ה רואה את משה מתפלל על אחותו למרות כל מה שדובר עליו, הוא יודע שיש בינהם אחדות של אחים. וכשיש אחדות – יש רפואה. את האחדות הזו יכול לעשות רק משה, ובמיוחד הוא שאמור להיפגע מהדברים שנאמרו עליו על ידי אחותו הכל כך קרובה וצדקת. גם ללמד שאנו צריכים להעביר על מידתינו ולהתפלל גם על מי שיש בליבנו עליו. לא כך אמרו חז"ל על אברהם אבינו שהתפלל על אבימלך שנעצרו כל אנשי ביתו והתרפאו. ואחר כך נפקד אברהם עצמו ביצחק. מזה למדו כי כל המתפלל על חברו והוא זקוק לאותו דבר – הוא נענה תחילה.

האם התפילה היא חובה מהתורה?

התפילה היא כל כך מרכזית בתורה ובדברי הנביאים והכתובים עד שאין דבר מצוי כל כך כמו התפילה. האבות, האמהות בהיותם עקרות, משה פעמים רבות, יהושע בכיבוש הארץ, חנה על שמואל, שמואל הנביא על עם ישראל, דוד בכל ספר תהלים, שלמה בחנוכת בית המקדש, חזקיה בחלותו, אליהו בהר הכרמל, אלישע ועוד ועוד. לדעת הרמב"ם מצוות התפילה היא מצוות עשה מהתורה [פרק א' מהלכות תפילה הלכה א]. ולדעת הרמב"ן [מובא בכסף משנה שם] היא מצווה מדרבנן. גם הרמב"ם שאומר שמצוות התפילה היא מצווה מהתורה – הוא אומר שחיוב זה נלמד רק ברמז ולא במפורש. וכך לשונו של הרמב"ם "חיוב מצוה זו כך הוא, שיהא אדם מתחנן ומתפלל בכל יום ומגיד שבחו של הקדוש ברוך הוא, ואחר כך שואל צרכיו שהוא צריך להם בבקשה ובתחנה. ואחר כך נותן שבח והודיה לה' על הטובה שהשפיע לו כל אחד לפי כחו". "והכל יהיו מתפללין נכח המקדש בכל מקום שיהיה". לדעת הרמב"ם כך הייתה נראית התפילה מתקופת משה עד ימי עזרא הסופר. כשגלו ישראל מעל אדמתם וראה עזרא שחלק מהאנשים לא ידעו את שפת הקודש על בוריה. "עמדו ותקנו להם שמנה עשרה ברכות על הסדר".

הסיבה שבגללה אנחנו מתפללים שלוש תפילות ביום היא בגלל דניאל. כך אומרת הגמרא (ברכות דף לא/א) "יכול יתפלל אדם כל היום כלו? כבר מפורש על ידי דניאל (ו) "וְכַוִּין פְּתִיחָן לֵהּ בְּעִלִּיתֵהּ נֶגֶד יְרוּשְׁלֶם וְזִמְנִין תְּלָתָה בְיוֹמָא הוּא בָּרֵךְ עַל בִּרְכוֹהִי וּמְצַלֵּא וּמוֹדֵא קֳדָם אֱלָהֵהּ". שלוש פעמים ביום הוא היה מתפלל כמו שהיה מתפלל לפני כן בירושלים. משם למד הרמב"ם שרק העקרון של תפילה נלמד מרמז הפסוק, אבל שלושת תפילות וי"ח הברכות הם לא מהתורה, רק מדרבנן. בודאי הברכה הנוספת שהוסיפו על המינים ועל המלשינים היא תוספת מאוחרת. בודאי פסוקי דזמרא או התחינות שאומרים אחרי התפילה.

איזה חלקים בתפילה הם מהתורה?

החלקים בתפילה שהם חיוב מהתורה, הם לבישת ציצית והנחת תפילין, קריאת קריאת שמע, אמירת קדושה, ולברך ברכת כהנים. אלה חיובים מהתורה. גם וידוי יכול להיות חיוב מהתורה אם אדם חטא. במקרה כזה כשהוא מתוודה על חטאיו – הוא מקיים מצוות עשה מהתורה. יש דעות שאומרות שגם ברכות התורה הם חיוב מהתורה, (שאגת אריה) אבל הרמב"ם שכתב "כל הברכות כולם מדרבנן חוץ מברכת המזון שהיא משל תורה" (וכן הביא השו"ע בסימן רט סעיף ג). משמע שברכת התורה מדרבנן ואם אדם מסתפק אם ברך ברכות התורה – אינו חוזר לברך. בכל מקרה ודאי ברור שעיקר תפילת י"ח והברכה הי"ט שהוסיפו אחר כך בודאי אינם מהתורה. אם מעלת התפילה היא כל כך גדולה וכל כך יסודית בעם ישראל, למה התפילה לא מוזכרת בתורה במפורש כמצווה. עד כדי כך שיש מחלוקת בין הפוסקים האם תפילה היא מצווה מהתורה? והלא היא חלק כל כך מרכזי מחיינו עד שרבי יוחנן אומר "ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו" (ברכות כא.). למה התורה לא מצווה בפירוש להתפלל כל יום או שלוש פעמים ביום אם זה כל כך חשוב שבגלל זה עם ישראל נקרא "גוי גדול". ובמיוחד שהתפילה ממלאת חלק כל כך גדול מחיינו?

כנראה שהתשובה היא שעל תפילה אי אפשר לצוות. כמו שאי אפשר לומר לאדם "קיבלת משהו – תאמר תודה", ואם מצווים עליו, והוא באמת אומר: "תודה" – ההודאה שלו לא שווה הרבה. כך אי אפשר לומר לאדם להתפלל. עיקר התפילה שהיא תנבע מהלב של האדם ולא מציווי של אלוקים. לכן אין על זה ציווי מפורש בתורה, רק רמז שנאמר "ועבדתם את ה' אלהיכם". מפי השמועה למדו ש"עבודה" – זו היא תפלה. שנאמר: "ולעבדו בכל לבבכם". אמרו חכמים: אי זו היא עבודה שבלב? זו תפלה. (רמב"ם הלכות תפילה א א). התורה מספרת לנו על האבות והאמהות שהתפללו ונענו, כך הנביאים והכתובים מספרים על תפילות והודאות, דוד המלך כותב את ספר התהלים. אבל אי אפשר לכתוב לנו תתפללו. תבקשו. תגידו תודה.

חשיבות ההכנה לתפילה

הגמרא במסכת ראש השנה (יח/א) מביאה ברייתא: "דתניא היה רבי מאיר אומר שנים שעלו למטה וחוליין שווה, וכן שנים שעלו לגרדום לידון ודינן שווה. זה ירד וזה לא ירד. זה ניצל וזה לא ניצל. מפני מה זה ירד וזה לא ירד? זה ניצל וזה לא ניצל? זה התפלל ונענה וזה התפלל ולא נענה. מפני מה זה נענה וזה לא נענה? זה התפלל תפלה שלימה – נענה. וזה לא התפלל תפלה שלימה – לא נענה" והסביר רש"י מהי תפילה שלימה? תפילה עם כוונה. האמת היא שאנשים חושבים שזה דבר בלתי אפשרי לשלוט על המחשבה. ובאמת זה קשה מאוד לשלוט עליה, זאת הסיבה שבגללה לא נותנים לילד עד גיל בר מצווה להניח תפילין. מכל מקום אחרי גיל בר מצווה זה ביכולתו של האדם. יש לו שליטה על המחשבה שלו. בשביל זה צריך הכנה.

וכך כתב השו"ע (אורח חיים סימן צח א) המתפלל צריך שיכוין בליבו פירוש המילות שמוציא בשפתיו, ויחשוב כאילו שכינה כנגדו, ויסיר כל המחשבות הטורדות אותו עד שתשאר מחשבתו וכונתו זכה בתפילתו. ויחשוב כאילו היה מדבר לפני מלך בשר ודם היה מסדר דבריו ומכוין בהם יפה לבל יכשל, קל וחומר לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא שהוא חוקר המחשבות.

וכך היו עושים חסידים ואנשי מעשה, שהיו מתבודדים ומכוונים בתפילתם עד שהיו מגיעים להתפשטות הגשמיות ולהתגברות כח השכלי. עד שהיו מגיעים קרוב למעלת הנבואה. ואם תבוא מחשבה אחרת בתוך התפילה ישתוק עד שתתבטל המחשבה [או"ח צח סעיף א] והוסיף הרמ"א: ויחשוב קודם התפילה מרוממות האל יתעלה ובשפלות האדם ויסיר כל תענוגי האדם מליבו. עכ"ל". וכן הוסיף שולחן ערוך ופסק שם [בסעיף ד']: "התפילה היא במקום הקרבן ולכן צריך להזהר שתהא דוגמת הקרבן בכוונה ולא יערב בה מחשבה אחרת כמו מחשבה שפוסלת בקדשים". לימד אותנו בעל השולחן ערוך כוחה של תפילה. שיכול אדם להגיע בכוונה נכונה: "להתפשטות הגשמיות ולהתגברות כח השכלי. עד קרוב למעלת הנבואה".

התפילה של הרה"ג בן ציון פרדס

מסופר על הרב בן ציון פרדס זצ"ל שהיה ידוע עליו שהוא מכוון בתפילה מתחילתה ועד סופה ולא רק מכוון, אלא גם נזהר שלא לחשוב שום מחשבה זרה בעת התפילה. יום אחד הגיע אליו עשיר גדול שהתפעל מהעניין. הוא לא היה יכול לסיים ברכה אחת בלי מחשבה זרה והנה עומד מולו בשר ודם בן אדם שמתפלל באורח קבע את כל התפילה בלי שום מחשבה זרה, דיבר העשיר בשפה של עשירים ואמר לרב בן ציון פרדס זצ"ל: אם תתפלל בכוונה ללא מחשבה זרה כלל, אתן לך גלימה חדשה. הרב ז"ל למרות שהיה עני וללא אמצעים בודאי לא יתפלל בשביל איזה גלימה כמה שתהיה מכובדת. אבל כך דרכו של עולם החומר שהוא נכנס למחשבות אפילו אם אדם לא רוצה בהם.

עמד העשיר בבית הכנסת והסתכל על הרב בתפילתו כאילו הוא יכול לראות את הרב מכוון או משנה בכוונתו לרגע. בכל מקרה בסיום התפילה ניגש אליו העשיר ושאל את הרב: האם הצלחת לכוון את כל התפילה בלי שום מחשבה זרה? אמר לו הרב: ראה, בכל יום אין לי מחשבות זרות בתפילה. אבל דווקא היום שבאת אלי עם הדיבורים על גלימות וכוונות, נכנסה בי מחשבת פיגול בתפילה על הגלימה שלך. שאל העשיר איפה נכנסה המחשבה? מה חשבת? אמר לו: כשהגעתי לאלוקי נצור השני, פתאום בא אלי היצר הרע עם מחשבה שהנה מגיע לי גלימה חדשה במקום הגלימה הישנה שיש לי. והכניס לי מחשבות בראש על הגלימה האם תתן לי גלימה לשבת או ליום חול. אם היא תהיה לבנה או שחורה. בקיצור אומר הרב. אם חשבת שלפניך עומד אדם שיכול לכוון את כל התפילה בלי מחשבה זרה- טעית!! אמר לו העשיר: ועד אלוקי נצור השני לא חשבת שום מחשבה זרה? אמר לו הרב: כן. אמר לו העשיר: אם כך מגיע לך שתי גלימות גם ליום חול וגם ליום שבת.

האם זה אפשרי?

אחרי ששמעתי את הסיפור הזה מהרב סיפרתי אותו כמה וכמה פעמים לפני תלמידים ושאלתי אותם כמה פעמים הם יכולים לספר לי שהתפללו תפילה אחת שלימה בכוונה שלימה. או כמה פעמים הם התפללו בכוונה וגם בלי שום מחשבה זרה בין הברכות. בדרך כלל הייתי שואל כיתה שלימה ולא היה אחד שהיה אומר לי אני זוכר איזה תפילה בימי חיי שהתפללתי בלי שום מחשבה זרה. למרות שמדובר בתלמידים שהתפללו בימי חייהם איזה חמשת אלפים פעמים תפילת י"ח. בקיצור הכוונתי אותם להתפלל לפחות פעם אחת בחיים או פעם בשנה או פעם בחודש או פעם בשבוע תפילה אחת שלימה בכוונה. תפילה אחת!! העם יצאו מהעולם בלי תפילה אחת שלימה?

מסתבר שאחרי שמדברים על זה ומשתדלים בזה זה עובד. מצליחים להתפלל תפילה בכוונה שלימה אחרי שבוע או אחרי חודש של מאמץ מתמשך. איך עושים זאת? אומר השו"ע שם: "לא יתפלל במקום שיש דבר שמבטל כוונתו ולא בשעה המבטלת כוונתו" ועוד כותב השו"ע: "יתפלל דרך תחנונים כרש המבקש בפתח ובנחת ושלא תראה עליו כמשא ומבקש ליפטר ממנה". "וראוי שיהיו לו מלבושים נאים מיוחדים לתפלה כגון בגדי כהונה, אלא שאין כל אדם יכול לבזבז על זה. ומכל מקום טוב הוא שיהיו לו מכנסים מיוחדים לתפלה משום נקיות".

בקיצור סוד העניין הוא ההכנה. דהיינו כמה זמן הכנה יש לתפילה. מה עושים קודם לכן. איזה מראות אדם רואה קודם התפילה. איזה מחשבות. האם הוא הולך להטהר במקווה? וכן האם הוא נזהר מכעס. מתחזק באהבת ישראל כמו שהיה אומר האר"י ז"ל שצריך לקבל על עצמו אהבת ישראל קודם התפילה.

לגבי התפילה שנקבעה למחר, נשאלה השאלה, ע"י רבנים ואישי ציבור, למה לא קובעים הרבנים יום תענית? הרי המצב קשה וחמור, וגם אם גוזרים יום תפילה, למה לבוא לכותל ולהתפלל הרי כל אחד יכול להתפלל במקומו. התורה מלמדת אותנו בפרשת בהעלותך על החצוצרות שנצטווה משה לעשות – "עשה לך שתי חצוצרות כסף מקשה תעשה אותם והיו לך למקרא העדה ולמסע את המחנות". ובחצוצרות אלו היו תוקעים לפי רש"י, אם תוקעים בשניים רק תקיעה – סימן למקרא העדה אל פתח אוהל מועד. ואם באחת יתקעו – סימן למקרא הנשיאים אל פתח אהל מועד. ואם תוקעים תקיעה, תרועה, תקיעה – סימן מסע המחנות. התורה אומרת שצריכים שני תנאים לכשרותם של חצוצרות אלו, שיהיו מכסף וגם מקשה כלומר, שלא יהיו עשויים מהברגות ולא מהלחמות אלא מגוף אחד.

והרעותם בחצוצרות על הצרות ועל הקרבנות

וכתוב עוד שם "כי תבואו מלחמה בארצכם על הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות ונזכרתם לפני ה' אלוקיכם ונושעתם מאויבכם". "וביום שמחתכם ומועדיכם ובראשי חודשיכם ותקעתם בחצוצרות על עולותיכם ועל זבחי שלמיכם והיה לכם לזיכרון לפני ה' אלוקיכם אני ה' אלוקיכם". בשני פסוקים אלו התורה מלמדת אותנו מה עושים בחצוצרות נוסף למה שנאמר לעיל. ועלינו לברר, האם חצוצרות אלו שתוקעים על הצר הצורר או בהקרבת הקורבנות, צריכות להיות כדוגמת החצוצרות של מרע"ה שהיו מכסף וממקשה אחת, או שלא. ועוד עלינו לברר, האם חצוצרות של קורבנות שהיו תוקעים בהם בשעת הקרבת הקרבן =1= היו כאותם חצוצרות שהיו תוקעים בהם בשעת צרה 'על הצר הצורר' או שאלו שתי מצוות נפרדות ולא מחוייב הדמיון ביניהם. (עיין רמב"ם הלכות כלי מקדש פרק ז' הלכה ו')

מצות עשה לזעוק ולהריע בחצוצרות

הרמב"ם בהלכות תעניות (פרק א' הלכה א') כותב: "מצוות עשה מן התורה לזעוק ולהריע בחצוצרות על כל צרה שתבא על הציבור, שנאמר 'על הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות'. כלומר, כל דבר שייצר לכם כגון: בצורת, דבר וארבה וכיוצא בהן זעקו עליהם והריעו". הרמב"ם למד שמה שהתורה מצווה להריע בחצוצרות על הצר הצורר מריעים על כל צרה מלבד מה שהתורה אמרה 'כי תבואו מלחמה בארצכם' שצריכים להריע על המלחמות. ממשיך הרמב"ם (הלכות תענית פרק ב') ואומר: אלו הן הצרות של ציבור שמתענין ומתריעין עליהן. על הצרת שונאי ישראל לישראל, וכו' כל עיר שיש בה צרה מכל אלו, אותה העיר מתענה ומתרעת עד שתעבור הצרה. מדברי הרמב"ם משמע, שבזמן הזה יש מחלות משונות ל"ע, תאונות דרכים ה' ירחם, וכל מיני בעיות וצריך היה לגזור תעניות, ובכל אופן צריכים להרהר ולחזור בתשובה ולבקש רחמים מלפני יושב מרום, ולערוך תפילות ותחנונים.

תפילת יחיד על כל צרה

הגמ' (מסכת בבא בתרא דף קט"ז ע"א) אומרת: "דרש ר' פנחס בר חמא, כל שיש לו חולה בתוך ביתו ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים, שנאמר: 'חמת מלך מלאכי מוות ואיש חכם יכפרנה' (משלי ט"ז). וכן פסק הרמ"א משם הנמו"י, מי שיש לו חולה בביתו ילך אצל חכם שבעיר שיבקש עליו רחמים (שו"ע יו"ד ס' של"ה סעי' י'). אומר הרמב"ם (פרק א' תענית הלכה ט'(: שלא רק ציבור צריכים להתפלל ולזעוק, וכשם שהציבור זועק ומתפלל כך כל יחיד ויחיד צריך להתפלל על כל צרה שלא תבוא לו. אומר השו"ע בשני מקומות (סי' תקס"ט, וסי' תקע"ח), כשם שציבור מתענין ומתפללין על צרתן, כך כל יחיד ויחיד מתפלל ומתענה על צרתו. כיצד? היה לו חולה או תועה במדבר או חבוש בבית האסורין צריך להתענות ולבקש רחמים בתעניתו. לא רק על המקרים המפורטים צריך להתענות ולבקש רחמים אלא בכל מצב קשה שבו שרוי האדם – צריך להתפלל.

חולה בתוך ביתו

קודם כל הולך אצל חכם ומבקש שיתפלל עליו – 'ואיש חכם יכפרנה', ואח"כ ילך לרופא כדי שיקבל רפואה וגם שמקבל את התרופה יתפלל לקב"ה ויבקש רחמים שתרופה זו תהיה לטובה ולבריאות. ויאמר, 'יהר"מ ה' או"א שיהא עסק זה לי לרפואה כי רופא חינם אתה', וכן יאמר כשנכנס לרופא (עיין שו"ע או"ח סי' ר"ל סעי' ד' ולכה"ח ולמש"ב שם).

תפילת יחיד ותפילת ציבור

יש הבדל בין תפילת יחיד לתפילת ציבור. לדוגמא: אם הלילה תתבטל הגזרה – יש בעיה כן ללכת לתפילה שנקבעה בכותל המערבי או לא ללכת. אם מחר בבוקר תתבטל הגזרה ואפילו מחר אחה"צ יש בעיה. כדי להבהיר את העניין ניתן דוגמא: אם קבעו תפילה למחר שירדו גשמים וירדו גשמים בלילה לפני התפילה אז ביום המחרת בבוקר אין אומרים ווידוי כי זה כמו יו"ט, ולא אומרים הלל (ולדעת כה"ח סי' תקע"ה ס"ק לו, יאמר בלי ברכה). ואם זה יהיה מחר בבוקר לפני הצהרים – מי שקיבל עליו תענית מפסיק את התענית, ואוכלים ושותים, ואחה"צ צריך לקרוא הלל הגדול, ואז יש בעיה עם ברכה או בלי ברכה. ואם באו הגשמים אחר הצהרים ממשיכים לצום, ובעניין ההלל יש מחלוקת בין רבני ירושלים לחברון (עיין שו"ע תקע"ה סעיף י"א, י"ב, י"ג, וכה"ח שם ס"ק מ"ט).

נדר צדקה לרפואת חולה

היה לו חולה ואמר שיתן אלף שקל לצדקה ולבסוף החולה מת. אמר 'אמרתי אלף שקל לצדקה על תנאי אם החולה יבריא'. או קיבל לצום מספר ימים – "חייב להשלים כל התעניות" (עיין שו"ע סי' תקס"ט סעי' א'). אבל אם היחיד קיבל עליו צדקה או תענית ונודע אח"כ שהחולה הבריא כבר או ח"ו מת – קבלה בטעות ואין צריך להשלים (שם סעי' ב'). אם לא אמר תנאי 'אם החולה יבריא' – צריך לשלם את הנדר. הרמ"א בשו"ע יו"ד בהלכות נדרים (סימן ר"כ סעיף טו) אומר: "וכן אם נדר לעשות דבר עד שיהא בנו בר מצווה ולאחר מכן מת הבן צריך להמתין עד שיהא ראוי להיות בר מצווה". כלומר, אם נדר לקרוא תהילים כל יום או לתת צדקה כל יום, עד שיהא בנו בר מצווה, ומת בנו לפני גיל בר מצווה – חייב להמשיך לקרוא תהילים עד שיהא ראוי להיות בר מצווה, וכן לעניין צדקה.

נדר על תנאי ביחיד

אומר הרמ"א: כל זה מיירי אם נדר סתם, אבל אם פירט דבריו ומשנדר אמר, 'אם יחיה פלוני החולה אתענה כך וכך' או שיתן צדקה ומת אותו פלוני – פטור מנדרו, כי התנה בפירוש. כלומר, אם נדר ופירט דבריו בתנאי מסויים – פטור. אם נדר סתם ללא תנאי, בין יחיה בין ימות – צריך לקיים נדרו. ולכן, אם אדם מתפלל בלשון תנאי למשל יש לו משפט ואומר: 'אם אזכה אני אתענה', או אתן צדקה וכדו' זו תפילה כמו של הרן, כדברי המדרש – 'אם אברם נוצח אני משלו, ואם נמרוד נוצח אני משלו'. וידוע סופו של 'אם' זה, של הרן.

ועכ"ז אם הפסיד לא חייב להשלים אא"כ נדר סתם כאמור לעיל.

ע"כ, החכם עיניו בראשו ולפחות ביום השבת שלא יאריכו הרבה, כמו שאומר הרב: "מותר להאריך בתפילה ולא להאריך בניגונים". ואומר אחד המפרשים: שהניגונים שאנו מנגנים כל עדה ועדה, הם אותם הניגונים של הלוויים בבית המקדש שעברו אלינו לר"ה וכיפור ואין אדם יכול לתאר לעצמו מהי מעלתם החשובה.

 

אהבת? נא שתף עם חבריך! בברכה, חיים סלמן
Share on Facebook
Facebook
Tweet about this on Twitter
Twitter
Pin on Pinterest
Pinterest

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *