פרשת בהעלותך

 

חיים סלמן מנהל האתר

חיים סלמן מנהל האתר

בס"ד
גולשים יקרים!
האזינו להלן לחלק א' של פרשת בהעלותך מפי מנהל האתר חיים סלמן בטעמי יהודי עירק:

ולהלן האזינו לחלק ב' של הפרשה:

 

בס"ד

הלכות ודרשות בפרשת "בהעלותך" מספר בן איש חי שנה א' לרבנו יוסף חיים ע"ה.

שאלות ותשובות לשולחן שבת בן איש חי – שנה א'

נראה לבאר בסיעתא דשמיא לרמוז "זריז" עולה מספר "זר טוב" כי מדת הזריזות היא כתר טוב לאדם שעל ידה יוכל לעבוד עבודת הקודש כראוי שלכן אמר התנא "הֱוֵי קַל כַּנֶּשֶׁר, וְרָץ כַּצְּבִי, וְגִבּוֹר כָּאֲרִי לַעֲשׂוֹת רְצוֹן אָבִיךָ שֶׁבַּשָּׁמָיִם" וכתבתי בס"ד במקום אחר כי לכל דבר יש שורש ויסוד ומקור. והנה המקור והשורש של הזריזות היא מדת השמחה שיהיה לאדם בתורה ובמצות כי כן מחייב הטבע של הנבראים שכל דבר שאדם שמח בו עושהו בזריזות ואם אינו שמח וכל שכן אם יהיה עצב בו יעשנו בעצלות מחמת הכרח. ונמצא כי מדת השמחה היא האם של מידת הזריזות והיא ילדתה לכן הם אחוזים וקשורים זה בזה ושניהם כאחד טובים. [בן איש חי]

1. שאלה: מדוע לא מועילה נטילה שנוטל קטן לגדול עבור הסעודה?

תשובה: בנטילת ידים צריך שיתכון הנוטל לנטילה המכשרת לאכילה. לכן אין נוטלים מקטן (פחות מגיל שש) שאין לו כונה ומחשבה.

2. שאלה: מה דורש רבינו על הפסוק "לֵךְ אֱכֹל בְּשִׂמְחָה לַחְמֶךָ וּשְׁתֵה בְלֶב טוֹב יֵינֶךָ כִּי כְבָר רָצָה…"?

תשובה: אותיות בשמחה הן אותיות במחשבה וצריך לדעת שאע"פ שנטל ידיו לא ישיח דעתו מטהרת ידיים כל זמן סעודה.

3. שאלה: מה נקרא שינוי מקום לסעודה?

תשובה: לכתחילה לא עוברים ממקום למקום עד שיגמור סעודתו, ובדיעבד אם הלך מביתו לבית חברו לסיים שם סעודתו לא מברך על דברים הבאים מחמת הסעודה.

4. שאלה: האם ניתן לברך המוציא ולהתחיל סעודתו על דעת שיסיים במקום אחר?

תשובה: אם מתחילה שבירך המוציא היה בדעתו לגמור סעודתו במקום אחר, מותר לברך במקום השני שהרי לא קבע עצמו למקומו הראשון כגון הולכי דרכים המברכים בסיום סעודתם.

5. שאלה: מתי מותר לצאת באמצע סעודתו למקום אחר ולחזור אח"כ למקומו הראשון?

תשובה: לאדם היוצא לדבר מצוה העוברת כגון להתפלל בציבור או לויה, מותר לצאת באמצע סעודתו. אך שלא לשם מצוה אסור לעזוב שמא ישכח לברך.

6. שאלה: האם אדם שאכל פירות בביתו ויצא מביתו לקחת חפץ מבחוץ, האם יברך שנית כשחוזר לביתו ?

תשובה: יש לברך שנית כשחוזר מביתו על פירות ומשקים שברכתם האחרונה "בורא נפשות רבות", גם אם היתה דעתו על כך. אבל מאכל שברכתו "מעין שלוש" אם אכל שיעור ברכה אחרונה, לא צריך לברך שוב כשחוזר לביתו.

7. שאלה: האם יכול לברך ברכת המזון שלא במקום סעודתו על בשולחן?

תשובה: אפילו מחמת סיבה קטנה מותר לשנות ולברך תוך ארבע אמות, שמצינו שכל ארבע אמות חשובים מקום אחד בכמה דברים בהלכה.

8. שאלה: האם אדם הנצרך לנקביו באמצע סעודתו חוזר ומברך שנית?

תשובה: כשחוזר אדם לסעודתו אינו חוזר ומברך, וכידוע אסור לאדם להשהות נקביו אפילו על מנת לגמור פרק תהלים וכדומה.

9. שאלה: מה יעשה אדם שהתפלל באמצע סעודתו, האם חוזר ליטול ידיו?

תשובה: תפילה באמצע סעודה לא חשיבה הפסק, ומכל מקום אם יכול יטול שנית בלי ברכה.

10. שאלה: האם מותר לטעום מהתבשילים לאחר שנטל מים אחרונים?

התשובה: אם נטל מים אחרונים, אסור לאכול ולשתות, ואם גמר בדעתו שסיים סעודתו ואמר "בואו נברך" יברח מהמחלוקת ולא יאכל ולא ישתה עד שיברך ברכת המזון.

שאלה למעיין : האם אדם שבירך על הפירות מעץ שבגן, יכול להמשיך ולאכול גם מאילנות אחרים?

השאלה למעיין מפרשת נשא : האם יברך על מאכלים ששלח לו שכנו כשהוא בתוך סעודתו?

התשובה: לא יברך, אך מכיון שיש אומרים שצריך לברך, ירא שמים יזהר בכל סעודה בשעה שמברך להיות דעתו על כל מה שיגיע לידו.

באורי תפילה

ענין ברכת המזון ראוי שיחשוב כשיברך שהוא מקיים בזה מצות עשה, ולכן צריך שלא יברך בקלות ראש או מתנמנם שלא בכוונה אלא יכין עצמו לקראת אלהיו ויברך בעיטוף הראש, ולנו עיטוף הוא שיברך במצנפת שדרכו לצאת בה לשוק לפני בני אדם (כובע), ויברך ביראה ואהבה כדרך כל המצות הצריכות יראה ואהבה. ויראה, פירוש לפחד מבוראו ששולט ומושל בכל, ואהבה הוא שיזכור החסד הגדול שעשה עמו השם ושהטיב עמו להכין לו פרנסתו, אף על פי שלא היה ראוי לכך מצד עוונותיו והיינו אומרו הזן את העולם כולו בטובו בחן בחסד וברחמים וכו', רצה לומר בחסדו זן לכל בין לרעים בין לטובים. ויתן אל לבו כי עם היות שהוא יתברך ויתעלה אינו צריך לנו כי הוא ברא השמים ושמי השמים הארץ וכל אשר בה והכל צריכין לו והוא אינו צריך להם אלא שחשקו שיתברך על ידי התחתונים כדי שיהיה בהם הכנה להשפיעם מטובו, לכן ראוי לנו שאנו בניו לעשות רצון אבינו לברכו בחשק ואהבה ולברך מלה במלה בנחת ובמתון לתת לו שבח כענין שהנחלת לאבותינו ארץ חמדה ברית ותורה וכו'. ויברך בקול רם, רצוני לומר שישמיע קולו לבני ביתו שלא יברך בלחש, כי אמירת הברכות בקול מעורר הכוונה ומביא זכירה. אם בראש חודש יזכור יעלה ויבוא, או בשבת רצה והחליצנו וכיוצא, והאומר בלחש שוכח הכל, על דרך שאמרו רבותינו ז"ל בעסק התורה שצריך להוציא בפה, שנאמר (משלי ד' כה') כי חיים הם למוצאיהם (למי שמוציא הכל בפיו. [ראשית חכמה]

אורחות צדיקים
ניתן להקדיש במקום זה לעילוי נשמת יקירכם וכדומה וזכות רבינו יוסף חיים זצוק"ל תעמוד לכם. פרטים בטל 02-6522704

בדרך ארץ הראוי לנהוג בו הנשים: לעולם תשתדל האשה להיות צנועה וכשרה ונאה במעשיה חסידה עם בעלה ובניה, וגרסינן במדרש "כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב", שנצטוה משה רבינו ע"ה לאמר תחלה לבית יעקב והם הנשים, נצטוה לדבר עם הנשים לומר להם ראשי פרקים ודברים קצרים שהן משיגות להבין, ולמה נצטוה לדבר עם הנשים תחלה מפני שהן שולחות בניהן לבית הספר ומשימות עיניהם עליהם שיעסקו בתורה ומרחמות עליהם בבואם מבית הספר ומושכות לבם בדברים טובים ושומרות אותם שלא יתבטלו מן התורה ומלמדות אותם יראת חטא בילדותם ונמצאו הנשים הצדקניות סיבה לתורה וליראה. וכאשר יבואו בעליהן ממלאכתן והם יגעים ועייפים יזכירום לקבוע עתים לתורה ולתת צדקה. ותהיה זהירה להיות שלום בינה ובין אישה. [ראשית חכמה]

סיפורי צדיקים

וישב משה לשפוט את העם: בסימטת בית-הכנסת, ליד בית-דינו של הרמ"א, נעצרה ביום חרפי, בשעות הבוקר המוקדמות, מרכבה הדורה שממנה ירדו שני אנשים לבושי הדר ופנו ישר לבית-הדין. מראה פני האורחים העיד בהם כי הם נשואי-פנים, מכובדים ועשירים.
הרמ"א אך זה סיים את שעורו היומי בפני תלמידיו, והסב עם שני חבריו הדיינים בחדר בית-הדין. תנור-הלבנים הגדול שעמד בפינת החדר הפיץ סביבו חום נעים. שלושת הרבנים אבירי-התורה שקעו עד מהרה בשיחה של תורה, עד שיכנסו ראשוני המתדיינים. הדלת נפתחה ושמש בית-הדין הודיע כי שני אנשים מבקשים להתדיין. שני מיודענו הסוחרים נכנסו אל חדר בית-הדין, ועמדו בעמידה נכנעת ומלאה יראת-כבוד לפני הדיינים. "ובכן, ירצה התובע את טענותיו!" – אמר הרמ"א.

פתח התובע ואמר: "אני וחברי שותפים אנו זה זמן רב בעניני מסחר. באנו אפוא ליריד אשר אמור היה להתקיים בקראקא כדי להצטייד בסחורות שונות. בדרך נסיעתנו ירדנו מעל הכרכרה כדי לפוש קמעא ליד מעיין מים, בצד הדרך. לפני שהמשכנו בדרכנו הוצאתי מארנקי סכום של אלף זהובים ומסרתים לידי חברי, כדי שישלם בכסף זה עבור הסחורות שנקנה. בהגיענו העירה הזכרתי לחברי את ענין הכסף, שמסרתי לו, אולם להפתעתי מכחיש הוא את הענין מכל וכל. בתחילה חשבתי שחברי חומד לו לצון עמי, ברם, משנוכחתי לראות כי הוא מתעקש ועומד על שלו, כי לא מסרתי לידו את הכסף, החלטתי להזמינו לדין-תורה".

"הבה ונשמע מה בפי הנתבע" – אמר הרמ"א. "נכון אמנם" – אמר הנתבע – "כי אני וחברי שותפים במסחרנו, וכי נסענו ליריד בקראקא. ברם, בדבר השהיה ליד המעיין ובדבר הכסף, מוכרח אני לומר כי שקר דובר חברי. בכל דרכנו לא ירדנו לפוש בצד הדרך, ובכלל אינני זוכר שראינו איזה שהוא מעיין בדרכנו, וגם כל כסף לא מסר חברי לידי בדרך מסענו".

התחילו הדיינים לחקור את שני בעלי-הדין חקירת שתי וערב, ברם, לא יכלו להציל מפיהם מי מהם משקר. כל אחד מבעלי הדין מוכן היה להשבע כי הצדק עמו.

דממה השתררה בחדר בית-הדין. הרמ"א ישב על כסאו תפוס שרעפים. לפתע התנער, פנה אל התובע ואמר: "טענתך היא כי בעת שמסרת לחברך את כספך שהיתם ליד מעיין מים. ובכן הזדרז ולך אל המעיין ומלא צלוחית ממימיו. או-אז, כשתחזור לכאן עם המים אדע אל נכון מי מכם דובר אמת…". האיש מיהר לעשות כדברי הרמ"א. חלפה שעה ועוד שעה, ועדין לא שב האיש עם המים. בינתיים המשיך הרמ"א לקבל את שאר בעלי-הדין שבאו להתדיין בפניו, בעוד הנתבע יושב ומצפה לבואו של חברו.

לפתע שאל הרמ"א כבדרך-אגב: "מדוע משתהה הוא כל כך לבוא עם המים? האם המעיין רחוק כל-כך?" מבלי משים השיב הנתבע ואמר: "כן, רבי, המעיין הוא די רחוק מהעיר!…". חיש-מהר הרגיש הנתבע שהוא נכשל בלשונו… הרי קודם לכן טען כי לא ראו כל מעיין בדרך נסיעתם. הרמ"א הבליע חיוך נסתר והביט בפני הנתבע כמבקש להבין את פשר הסתירה שבדבריו.

בקול מגמגם הודה הנתבע כי שקר דיבר. הוא התרפס לפני הדיינים והודה כי יצרו הכשילו, וכי אכן זמם לגנוב את כספי חברו. כשחזר לבסוף התובע עם צלוחית המים, השתומם לראות את חברו מתייפח בבכי, ואת כספו מונח לפניו בחזרה.

[רבי משה איסרליש]

כי לקח טוב נתתי לכם…

"וַיַּעַשׂ כֵּן אַהֲרֹן אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה הֶעֱלָה נֵרֹתֶיהָ…" כתוב במדרש ספרי על פסוק זה, מה בא להגיד "וַיַּעַשׂ כֵּן אַהֲרֹן"? אלא להגיד שבחו של אהרון שלא שינה. טבעו של אדם הוא, כשהוא עולה למדרגה רמה הרי הוא בא לכלל התפעלות עצמית. ואילו אהרון הכהן עשה עצמו כמנורה עצמה "וַיַּעַשׂ כֵּן אַהֲרֹן" כשם שהמנורה אינה מרגישה כלל אם גבוהה היא אם נמוכה, כך גם הוא לא התפעל כלל מעליתו למדרגות יותר רמות. [שפתי קודש]

ההבדל בין בור ועם הארץ: "הוּא הָיָה אוֹמֵר, אֵין בּוּר יְרֵא חֵטְא, וְלֹא עַם הָאָרֶץ חָסִיד" (אבות ב' ו'). מצאתי לרב רבינו יונה ז"ל הבּוּר הוא ריק אין בו לא תורה ולא מצות ולא דרך ארץ במדות, ועליו לא הוצרך לומר ולא בּוּר חסיד, שאף ירא חטא איננו כי מתוך הריקנות שבו גם מן עבירות לא ידע להשמר. אבל עם הארץ שהוא מעורב עם הבריות במדות חשובות ויש בו מקצת דעות ישרות, יודע לשמור עצמו מן הפשעים ויוכל להיות צדיק ולעשות ולקיים מה שאמרו לו שנצטוה, אך אל מעלת החסידות לא יוכל להשיג כי אם גדול בתורה, שהיא מדה הצריכה טהרת הלב וזכות הנפש, וזה אין בידו חכמה להטות מן הקו האמצעי אל הקצה האחרון שיעשה לפנים משורת הדין, ועל זה נקרא עם הארץ מפני שהוא עמהם בדרך ארץ ולפי שרוב העולם כמוהו ע"כ דבריו. [פירוש היעב"ץ לאבות]

מצוותיך שעשועי

משה רבינו היה תמיד לומד תורה עם ישראל ומספר להם שבחיו של הקב"ה, ואילו אהרון הכהן היה תמיד ממליץ על ישראל ומספר את שבחיהם לפני הקב"ה. וכשם שמשה רבינו בעבודתו לא שינה לעולם מן האמת, שכן כמה שהפליג בשבחו של המקום, הרי הכל היה אמת. כך גם אהרון הכהן בעבודתו לא שינה לעולם מן האמת. ע"י דיבוריו היה מעלה את בני ישראל עד שנעשו באמת טובים והגונים וכל השבחים שאמר עליהם היו אמיתיים ללא כל הפרזה. [אילנא דחיי]

"וְהָאִישׁ משֶׁה עָנָו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה". ישנה ענוה פסולה שאדם נוהג בענוה על מנת שהוא יזכה בתהילה. ועל כן כשהוא נוכח לראות כי מדברים עליו שהוא בעל גאוה ולא עניו, הרי הוא משליח באמת את הענוה מאחוריו. אבל העניו האמיתי נשאר עניו אפילו כאשר הבריות חושדות בו בגאוה, ועל פי זה יובן: "וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמשֶׁה עַל אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח", הם דיברו במשה כי גאוה היא מצידו שפרש מן האשה, שהרי הם גם נביאים ולא נוהגים כן, ואעפ"כ נאמר על משה: "וְהָאִישׁ משֶׁה עָנָו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם", והרי זה סימן של ענוה אמיתית.

oOoOo

שבת שלום ומבורך

בס"ד

דרשה לפרשת בהעלותך מאת מרן הראשל"צ הגאון המקובל כמוה"ר מרדכי אליהו ע"ה כפי שנתקבל מידידי היקר חכם אליהו הלוי הי"ו.

במה פייס הקב"ה את אהרן?
מתוך "קול צופייך" גיליון מספר 359

הגאון הרב מרדכי אליהו ע"ה
סוכם על ידי תלמידים

מוקדש לעלוי נשמת
חנה בת חיים

פרשת השבוע פותחת בפסוקים (במדבר ח, א – ד):

"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת. וַיַּעַשׂ כֵּן אַהֲרֹן אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה הֶעֱלָה נֵרֹתֶיהָ כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה. וְזֶה מַעֲשֵׂה הַמְּנֹרָה מִקְשָׁה זָהָב עַד יְרֵכָהּ עַד פִּרְחָהּ מִקְשָׁה הִוא כַּמַּרְאֶה אֲשֶׁר הֶרְאָה ה' אֶת מֹשֶׁה כֵּן עָשָׂה אֶת הַמְּנֹרָה".

רש"י מבאר את הסמיכות של פרשת הנשיאים לפרשת המנורה, וז"ל:

"למה נסמכה פרשת המנורה לפרשת הנשיאים, לפי שכשראה אהרן חנוכת הנשיאים חלשה דעתו, שלא היה עמהם בחנוכה, לא הוא ולא שבטו, אמר לו הקב"ה חייך, שלך גדולה משלהם, שאתה מדליק ומטיב את הנרות" עכ"ל.

וקשה, מדוע חלשה דעתו של אהרן הכהן מכך שלא הקריב קרבן בחנוכת המזבח, והרי כל הקרבת הקרבנות לדורות נמסרה לכהנים, בין אם זה קרבן תמיד של שחר או תמיד של בין הערבים, או קרבנות של שבתות ושל ראשי חדשים, קרבנות חגיגה במועדי השנה, וגם כל שאר הקרבנות אותם מקריבים הכהנים? אלא, רש"י מלמדנו שאהרן הכהן השתוקק להיות דוקא ב"חינוך" כי יש בזה עניין גדול ועצום כי הוא היסוד והבסיס, עד כדי כך שחלשה דעתו על שאין לו חלק באותו החינוך שיקבע את המהות ועוצמת הקדושה בהמשך הקרבת הקרבנות. (הגאון המקובל רבי יצחק אלפייא זיע"א כתב בהקדמה ל"קונטרס היחיאלי" שצריך לעשות סעודה בכל "חינוך", כגון חינוך הבית או חנוכת בית הכנסת וכדומה. מכאן עלינו ללמוד כמה אדם צריך לשמוח ולהתקדש בכל התחלה של מצוה שהוא מקיים, ובפרט בחינוך הבנים לתורה ויראת שמים).

הרמב"ן מבאר, שהקב"ה פייס את אהרן הכהן בכך שיודלק נר "לעולם" גם אחרי חורבן בית המקדש וזה הדלקת נרות חנוכה, וז"ל:

"וראיתי עוד ב'ילמדנו' (תנחומא בהעלותך, ה) וכן במדרש רבה (טו, ו), אמר לו הקב"ה למשה, לך אמור לאהרן אל תתירא, לגדולה מזאת אתה מוכן, הקרבנות כל זמן שבית המקדש קיים הן נוהגין, אבל הנרות לעולם אל מול פני המנורה יאירו – וכל הברכות שנתתי לך לברך את בני אינן בטלין לעולם. והנה דבר ידוע שכשאין בית המקדש קיים והקרבנות בטלין מפני חורבנו אף הנרות בטלות, אבל לא רמזו אלא לנרות חנכת חשמונאי שהיא נוהגת אף לאחר חורבן בגלותנו. וכן ברכת כהנים הסמוכה לחנכת הנשיאים נוהגת לעולם, דרשו סמוכין לחנכת הנשיאים מלפניה ומלאחריה בכבודו של אהרן שלא נמנה עמהם", עכ"ל.

עוד נראה לבאר על פי המעשה שמביאים חז"ל עם יוסף משיתה, וז"ל (בר"ר סה, ד"ה "ולא הכירו"):

"וירח את ריח בגדיו ויברכהו כגון יוסף משיתא ויקום איש צרורות, יוסף משיתא, בשעה שבקשו שונאים (טיטוס) להכנס להר הבית, אמרו יכנס מהם ובהם תחלה (שפחד להיכנס ראשון ורצה לשלוח יהודי שיכנס לשם תחילה), אמרין ליה (אמרו לו ליוסף משיתא שהיה חייל בשורותיו) עול, ומה דאת מפיק דידך (כנס אתה ראשון, וכל מה שתרצה ותוציא אתך משם, יהיה שלך). נכנס, והוציא מנורה של זהב. אמרו לו אין דרכו של הדיוט להשתמש בזו, אלא עול זמן תנינות ומה דאת מפיק דידך (אמרו לו תכנס פעם נוספת ומה שתוציא יהיה שלך), ולא קיבל עליו. אמר רבי פינחס, נתנו לו מכס ג' שנים (נתנו לו לבחור איזה עיר שירצה, ושכל המכס שגובים בה יהיה שלו במשך שלוש שנים), ולא קיבל עליו. אמר, לא דיי שהכעסתי לאלקי פעם אחת, אלא שאכעיסנו פעם שניה. מה עשו לו, נתנו אותו בחמור של חרשים (מכונת עינויים) והיו מנסרים בו. היה מצווח ואומר ווי אוי אוי שהכעסתי לבוראי (גם בשעת העינויים הקשים, התעלם מכאביו הגופניים לחלוטין, שהיה כל כולו חושב ומיצר רק על מה שהכעיס את הקב"ה).

ויש לשאול, מה היה המהפך הגדול שחל בו? אלא, מעלת המנורה כל כך גדולה ועצומה, וברגע שנגע בה יוסף משיתא כבר פעמו בו רגשי קדושה גדולה והתחילה נשמתו להתעורר ולהתנער מכל הטומאה שהיה דבוק בה, עד שחזר בתשובה שלמה.

ויעש כן אהרן – מלמד שלא שינה
יש מקשים, הרי פרשתנו פותחת בציווי שנצטוה אהרן הכהן להדליק את הנרות במנורה, ובעניין הדלקת נרות עסקינן, ומדוע הזכירה התורה את עניין עשיית המנורה (שאין מקומו כאן וכבר למדנוהו בפרשת תצוה), ומה הקשר להדלקת הנרות? ועוד קשה, מה מצאה התורה לשבח את אהרן הכהן במה שכותבת "ויעש כן אהרן", ומפרשים "מלמד שלא שינה" (עיין רש"י שם), וכי יעלה על הדעת שאהרן הכהן ישנה ממה שציוה אותו הקב"ה, והרי ייענש אם ישנה?

אלא, שמשה רבנו היה אוהב לבדוק את תגובותיהם של מי שממונה ומצווה על מלאכה כל שהיא, כגון בצלאל שנצטווה לבנות באופנים ובצורות מיוחדות, וכל כיו"ב. ובשעה שהראה מרע"ה את המנורה לאהרן, ומסר לו את מה שציווה הקב"ה שידליק את הנרות, ראה אהרן הכהן שיש בה שלושה קנים מכל צד והם מתעקמים ופונים כלפי הנר האמצעי, ותהה מה המעלה המיוחדת של הקנה האמצעי, וכן שהמנורה היתה כולה מקשה אחת כל החלקים, עד שהבין שהמנורה מסמלת את האחדות של עם ישראל, ואימץ לעצמו מידה זו של אהבה ואחוה ואחדות, עד שהיה ידוע כ"אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה", וזהו "מלמד שלא שינה", כשראה והבין את הסמל המיוחד של המנורה, לא שינה ממנו ודבק בו כל ימי חייו. והתשובה על השאלה הראשונה שהובאה לעיל היא, כמו שהמנורה שעשויה מקשה אחת מסמלת אחדות של האור עם הקנים והפרחים והבסיס, כך ההדלקה של הנרות צריכה להביע רעיון של אחדות.

על פי ה' יסעו – לקיים מצוות כמו בשעת "יחנו"
בפרשתנו אנו לומדים שתפקיד עמוד הענן ועמוד האש היה, לקבוע לישראל את סדר מסעם, מתי יחנו ומתי יסעו, וכך כתוב בפרשה (שם, יז):

"וּלְפִי הֵעָלֹת הֶעָנָן מֵעַל הָאֹהֶל וְאַחֲרֵי כֵן יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבִמְקוֹם אֲשֶׁר יִשְׁכָּן שָׁם הֶעָנָן שָׁם יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. עַל פִּי ה' יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל פִּי ה' יַחֲנוּ כָּל יְמֵי אֲשֶׁר יִשְׁכֹּן הֶעָנָן עַל הַמִּשְׁכָּן יַחֲנוּ".

ונראה לי לבאר בעזהי"ת שיש כאן מוסר גדול שכל אדם חייב ללמוד. פעם לקחתי את בניי לים, ואני ישבתי על שפת הים ועקבתי אחרי הבנים שנכנסו להשתכשך במים להנאתם. והנה אני רואה יהודי שהגיע, והוא פושט את בגדיו, את הטלית הקטן שלו, וכל חזותו אדם ירא שמים בתכלית, והוא לקח גם את בניו למים, אלא שהוא נכנס עמם לשחות בים. לאחר כמה זמן, יצא מהמים, וקרא לבניו לבוא לאכול, והנה הוא מוציא פרוסות לחם ומתיישב לאכול עם בניו ללא נטילת ידיים וללא ברכות. פניתי אליו, ואמרתי לו: "רבי יהודי, איך אתה אוכל ללא נטילת ידיים תחילה וללא ברכות כראוי? הוא גמגם ואמר לי "נכון, אתה צודק, אבל כאן בים זה לא כמו בבית…". על זה התורה מצווה ואומרת "על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו", שיתנהג בשעת "מסעו" כמו שמתנהג בשעת "חנייתו" בביתו, ללא שום הקלות והתנערות כל שהיא מכל הקפדה על המצוות.

 


בהעלותך את הנרות
פרשתנו פותחת בציווי שנצטוה אהרן הכהן להדליק ולהיטיב את הנרות, כמו שכתוב
(במדבר ח, א-ג)
"וידבר ה' אל משה לאמר. דבר אל אהרן ואמרת אליו בהעלתך את הנרת אל מול פני
המנורה יאירו שבעת הנרות. ויעש כן אהרן אל מול פני המנורה העלה נרתיה כאשר צוה
ה' את משה".

אומר רש"י: "למה נסמכה פרשת המנורה לפרשת הנשיאים, לפי שכשראה אהרן חנוכת
הנשיאים חלשה דעתו, שלא היה עמהם בחנוכה, לא הוא ולא שבטו, אמר לו הקב"ה חייך,
שלך גדולה משלהם, שאתה מדליק ומטיב את הנרות", עכ"ל.

מדוע חלשה דעתו של אהרן ?
ויש להבין, מדוע חלשה דעתו של אהרן הכהן מכך שלא הקריב קרבן בחנוכת המזבח, והרי
אהרון הכהן "אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה" וכשיהודי עושה
מצווה עליו לשמוח?

אלא אמר אהרון הכהן: כתוב (תהלים נא, ה) "וחטאתי נגדי תמיד", ואולי הסיבה שלא
זכיתי להיות שותף בחנוכת המשכן עם הנשיאים היא מכיון שיש בי איזה פגם, ועל כן
חלשה דעתו.

ויש מבארים, שחלשה דעתו כי הוא רצה לקבל גם חלק ב'חינוך' המשכן, כי ה"חינוך"
הוא היסוד וההתחלה, וכל יסוד הוא דבר שיש בו מעלה וחשיבות מיוחדת, הקובע את
מהות ועוצמת הקדושה להמשך, ומשום כך חלשה דעתו.

ראה הקדוש ברוך הוא שחשקה נפשו ביותר לקבל חלק בחינוך וביסוד, ונתן לו את חנוכת
המנורה, היינו הדלקתה.

שלך גדולה משלהם – נרות חנוכה וברכת כהנים
הקב"ה מנחם את אהרן הכהן ואומר לו "שלך גדולה משלהם". אומר הרמב"ן (שם): "ולא
נתברר לי למה נחמו בהדלקת הנרות, ולא נחמו בקטורת בקר וערב ששבחו בו הכתוב
(דברים לג י) ישימו קטורה באפך, ובכל הקרבנות, ובמנחת חביתין, ובעבודת יום
הכפורים שאינה כשרה אלא בו, ונכנס לפני ולפנים, ושהוא קדוש ה' עומד בהיכלו
לשרתו ולברך בשמו, ושבטו כלו משרתי אלהינו. ועוד מה טעם לחלישות הדעת הזו, והלא
קרבנו גדול משל נשיאים, שהקריב בימים ההם קרבנות הרבה כל ימי המלואים וכו'.
וראיתי עוד בילמדנו (תנחומא בהעלותך ה) וכן במדרש רבה (טו ו), אמר לו הקב"ה
למשה, לך אמור לאהרן אל תתירא, לגדולה מזאת אתה מוכן, הקרבנות כל זמן שבית
המקדש קיים הן נוהגין, אבל הנרות לעולם אל מול פני המנורה יאירו, וכל הברכות
שנתתי לך לברך את בני אינן בטלין לעולם. והנה דבר ידוע שכשאין בית המקדש קיים
והקרבנות בטלין מפני חורבנו אף הנרות בטלות, אבל לא רמזו אלא לנרות חנכת
חשמונאי שהיא נוהגת אף לאחר חורבן בגלותנו. וכן ברכת כהנים הסמוכה לחנכת
הנשיאים נוהגת לעולם, דרשו סמוכין לחנכת הנשיאים מלפניה ומלאחריה בכבודו של
אהרן שלא נמנה עמהם".

כלומר, מבאר הרמב"ן שאין הכוונה על הדלקת הנרות שבבית המקדש אלא על הדלקת נרות
חנוכה, לפי שהדלקת הנרות שבמנורה לא קיימת אלא כשבית המקדש קיים, אבל כאשר אינו
קיים, בטלה הדלקת המנורה, אבל הדלקת נרות חנוכה קיימת לעולם – וגם רומז הדבר על
הברכות שהכהנים מברכים לעולם גם אחרי שנחרב בית המקדש.

מעלתה של המנורה
חז"ל אומרים שהמנורה היתה מורידה שפע של חכמה, ושפע של בינה ותורה לעם ישראל.
ואמר הקב"ה לאהרון הכהן: כשאתה מדליק את המנורה אתה מוריד שפע חכמה, שפע טהרה,
לעם ישראל וזו החשיבות והמעלה.

ואומרים חז"ל במדרש (בראשית רבה פרשה סח) על הפסוק "וירח את ריח בגדיו
ויברכהו". אל תקרי בגדיו אלא בוגדיו. כגון יוסף משיתא ויקום איש צרורות. יוסף
משיתא – בשעה שבקשו שונאים להכנס להר הבית אמרו יכנס מהם ובהם תחלה. אמרו לו
ליוסף משיתא: תכנס ומה שתוציא יהיה שלך. נכנס והוציא מנורה של זהב. אמרו לו:
אין דרכו של הדיוט להשתמש בזו. אלא תכנס שנית ומה שתוציא יהא שלך. אך יוסף
משיתא סירב להכנס, ואמר: לא דיי שהכעסתי לאלקי פעם אחת, אלא שאכעיסנו פעם שניה.
מה עשו לו נתנו אותו בחמור של חרשים והיו מנסרים בו היה מצווח ואומר ווי אוי
אוי שהכעסתי לבוראי.

וכאן נשאלת השאלה, כיצד יוסף משיתא היה מוכן בתחילה להכנס לבית המקדש ולהוציא
בידו את המנורה, ואחרי כמה רגעים כבר חזר בתשובה? אלא ברגע שאחזו ידיו במנורה
הטהורה שמורידה קדושה וטהרה ויראת שמים, כבר הוא השתנה ונהפך לבעל תשובה גדול,
ואמר אוי לי שהכעסתי את בוראי, וזו המעלה הגדולה שיש במנורה.

על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו
כתוב בפרשה (במדבר ט, כ) "על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו".
אומר השל"ה הקדוש, על כל מה שאדם עושה יאמר "לשם יחוד קודשא בריך הוא
ושכינתיה".

התורה כותבת על יוסף (בראשית לט, ב-ג) "ויהי ה' את יוסף ויהי איש מצליח ויהי
בבית אדניו המצרי. וירא אדניו כי ה' אתו וכל אשר הוא עשה ה' מצליח בידו". וביאר
רש"י שהיה שם ה' שגור בפיו של יוסף. כלומר, על כל מה שהיה עושה, היה מקדים
ואומר בעז"ה. למשל אם אדוניו היה מבקש ממנו לבנות דבר מה, או לבשל וכדו', היה
יוסף אומר בעז"ה אעשה כדבר אדוני. דבר זה הרגיז מאוד את אדוניו, ורצה להכשילו.
פעם הוא ביקש ממנו מים, ואמר לו יוסף כדרכו בעז"ה כדברך כן אעשה, וכשהביא לו
מים צעק עליו אדונו: והרי בקשתי ממך קפה! (לדוגמא), והנה מוריד יוסף את כדו
ומראה לאדונו שיש קפה בכוס, ואומר לו הנה אדוני עשיתי בעז"ה ככל אשר צויתני
והנה הקפה שביקשת. עד שהבין האדון שאין לו מה להתעסק עם יוסף. וזהו שכתוב שה'
מצליח בידו, שכל מה שהיה בידו היה נעשה על הצד הטוב ביותר, ומעולם לא נכשל ולא
הכשילוהו.

זאת ועוד, "על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו" – בכל מקום אדם צריך ללמוד תורה
ולקיים מצוות, הן בהיותו בביתו, והן כשהוא מחוץ לביתו בנסיעה או בטיול, תמיד
ינהג על פי ה'.

פעם הייתי בחוף הים עם ילדי הקטנים, וראיתי אדם בעל חזות דתית, עם ציצית וכובע
גדול ועם זקן ופיאות, והוא הוציא אוכל והתחיל לאכול עם בניו הקטנים ללא שנטל
ידיו, וחששתי שמא ילדי הקטנים ילמדו ממנו. אמרתי לו: ומה עם נטילת ידיים? אמר
לי אותו אדם: אבל כאן זה שפת הים. אמרתי לו: וכי בשפת הים אין אלוקים? הוא שמע
לדברי ומיד ביקש מבנו הקטן שיקח כלי ויביא מים מהים כדי שיטלו את ידיהם. אמרתי
לו שאין זה מועיל, מכיון שמי הים מלוחים והם נפסלו מאכילת כלב, ויש לו אפשרות
לטבול ידיו בים וזה מועיל מדין טבילה.

ובזה ישנה מחלוקת מה יברך, לדעת הספרדים מברך "על נטילת ידיים" כמובא בבא"ח,
ולדעת חלק מהאשכנזים מברך "על טבילת ידיים". וזהו שכתוב "על פי ה' יחנו על פי
ה' יסעו" – בכל מקום ומקום.

על פי ה' ביד משה
כתוב (במדבר ט, כג): "על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו את משמרת ה' שמרו על פי' ה'
ביד משה ".
מה הכוונה "ביד משה"?

אלא לפני שבני ישראל היו הולכים למסע עם הארון, כתוב "ויהי בנסוע הארון ויאמר
משה קומה ה'" וכו', וכשהיו באים להניח את הארון בשעת חניה כתוב "ובנחה יאמר
שובה ה' רבבות אלפי ישראל". ומשה רבינו היה עושה תנועה בידו ועמוד הענן ועמוד
האש היו נשמעים למשה רבינו והיו נעמדים במקומם בשעת חניה או נוסעים בשעת נסיעה.

והאספסוף התאוו תאוה
כתוב בפרשה (במדבר, יא, ד): "והאספסוף אשר בקרבו התאוו תאוה ויבכו גם בני ישראל
ויאמרו מי יאכלנו בשר".

בתרגום יונתן בן עוזיאל תרגם את המילה "אספסוף" – "וגיוריא דאתכנשו ביניהון".
ומדוע ביאר כך ? כי גם רש"י כתב: "והאספסף – אלו ערב רב שנאספו עליהם בצאתם
ממצרים".

האספסוף התאוו תאוה, שהרי לא היה להם שום חסרון במדבר, כי היה להם המן לשובע
וכל הטעמים שבעולם היו בו, והתורה כותבת שהיה טעמו של המן כצפיחית בדבש, טעמו
היה ערב ומתוק, "וחם השמש ונמס". ויש להבין, מדוע התורה מוסיפה פרט זה? אלא
התורה באה לציין את השבח הגדול שיש לעם ישראל, כי אחרי שהיה המן נמס, היו באים
צביים ושותים מהמן שנמס כמים והיה בשרם משתבח ביותר, כך שלכל מקום שהיו מגיעים
בעולם, היו אוכלים את בשרם ומתפעלים מטעמם המיוחד, והיו אומרים שזה בזכות המן
שאוכלים ישראל במדבר, והיה בכך קידוש ה' עצום ונורא.

אלא אומר הרמב"ן שהאספסוף סתם התאוו לדברים אחרים (עיין לרמב"ן שם).

הבשר עודנו בין שניהם
כתוב בפרשה (במדבר יא, לג): "הבשר עודנו בן שניהם טרם יכרת ואף ה' חרה בעם"
וכו'.
הגמרא בחולין (דף ק"ה ע"א) דנה בשאלה, מהו משך הזמן שיש להמתין בין אכילת בשר
לגבינה ובין גבינה לבשר. ואומרת הגמרא (שם): "אמר ליה רב אחא בר יוסף לרב חסדא
בשר שבין השינים מהו? (מי חשיב בשר שלא לאכול גבינה עמו עד שיטלנו – רש"י) קרי
עליה הבשר עודנו בין שיניהם" (אלמא מיקרי בשר – רש"י).

וכתוב בשו"ע (יו"ד סי' פט סעי' א'): "אכל בשר, אפילו של חיה ועוף, לא יאכל
גבינה אחריו עד שישהה שש שעות. ואפילו אם שהה כשיעור, אם יש בשר בין השינים,
צריך להסירו". והטעם, כי זה נקרא בשר.

ומשך ההמתנה בין אכילת בשר לחלב הוא שש שעות מלאות, ולא חמש שעות ודקה, ולא שש
שעות פחות דקה

בס"ד

עלון שבועי לפרשת בהעלותך שלוקט ונכתב ע"י חכם איציק שמש הי"ו שליח צבור מפתח תקוה.

בס"ד

 

הלכות הדלקת נרות שבת (לפי חכם יוסף חיים ע"ה וחכם מרדכי אליהו ע"ה)

פרשת השבוע פותחת בציווי "בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת", וביאר רש"י : "בהעלתך – על שם שהלהב עולה… שצריך להדליק עד שתהא שלהבת עולה מאליה". מכאן למדו שגם בנרות שבת ונרות חנוכה צריך להדליק באופן שתהא השלהבת עולה מאליה ולא על ידי דבר אחר . כתוב בשו"ע (סי' רס"ד סעי' ו'): שמן זית מצוה מן המובחר, ואם אין לו ידליק בשאר שמנים, ואם אין לו ידליק בנרות.

 

א. החיוב להדליק בערב שבת נר אחד, אך מצד הסוד נהוג להדליק שתי נרות, אחד כנגד "זכור" ואחד כנגד "שמור". יש חסידים המדליקים שבעה נרות (בן איש חי, שנה שניה, נח, א).

ב. "עיקר הדלקת הנר במקום שאוכל (שם, ב). "לפי שעיקר המצוה לכתחילה הן הנרות שאוכלין לאורן, וראוי שתהא הברכה עליהן" (משנה ברורה" רס"ג בסעיף קטן מ"ה). ולכן מדליקים את נרות השבת בסמוך למקום אכילת סעודות השבת (בבסיס צבאי למשל- מדליקים בחדר האוכל של הבסיס (הרב דב ליאור); בבתי מלון שהנהלת המלון אוסרת בדרך כלל להדליק בחדרים שלנים שם מחשש שריפה, אסור להדליק שם, והמדליק אסור לו לברך – כדין גזלן. והטוב ביותר להדליק נרות ולברך ליד השולחן שעליו הוא עומד לאכול. ואם כולם מדליקים במקום אחד בפינת חדר אוכל, הטוב ביותר שכל הנשים המדליקות תעמודנה במקום המיועד להדלקת נרות כשאין שם נרות דולקים, אחת מהן
תברך ותכוין לפטור את כולן, והן תדלקנה בלי ברכה (הרב שמואל אליהו, בנו של הרב מרדכי אליהו)).

ג. האישה מצווה להדליק נרות שבת. אם האישה לא נמצאת, על האיש להדליק בעצמו נרות שבת.

ד. המנהג הוא שאישה קודם כל תדליק את נרות השבת, ורק לאחר מכן תברך "להדליק נר של שבת" (בן איש חי, שם, י). מדעת הבן איש חי יוצא שיש בעיה לברך לפני הברכה, כי כשהאישה מברכת, היא מקבלת עליה את בשבת. )מרן בשו"ע פוסק להפך: קודם תברך ולאחר מכן תדליק).

ה. לאחר ההדלקה אסור לגעת בנרות שבת (בן איש חי, שם ,יג). אין להרים את הנרות ממקומם לאחר ההדלקה, ולכן יש להדליק מראש במקום שלא יפריע או שלא יגרום לשריפה.

ו. האישה תניח את הגפרור לאחר ההדלקה שיכבה מעצמו, ולא תכבה אותו בעצמה, משום שקיבלה את השבת. (שם, ח).

ז. "האישה, לא חל עליה קבלת שבת בהדלקת נרות שבת אלא עד שתסיים כל הנרות אשר מדלקת במקום השולחן ששם תהיה הברכה שלה ואחר שתסיים כל הנרות תיכף ומיד תזרוק מידה הפתילה שמדלקת בה את הנרות ותניח ידה על עיניה ותעצום ותפתח עיניה ותראה זריחת אור הנרות והתפשטות אורן במקום ההוא" (שם, ח).

הרגיל בנר שבת זוכה לבנים תלמידי חכמים

 בכל ערב שבת שכשמדליקים נרות שבת השכינה הקדושה באה לבית ונמצאת בבית

 
כתוב בזוהר הקדוש (מתורגם ללשון הקודש): וצריכה האשה להדליק נרות השבת בשמחת הלב וברצון, שהרי כבוד עליון הוא לה, וזכות גדולה זוכה בזה לעצמה -לזכות לבנים קדושים שיהיו נר העולם בתורה ויראה, וירבו שלום בארץ, ונותנת לבעלה אורך ימים.

 
כתוב במדרש "אמר הקב"ה לישראל בני תיהיו זהירים בנרות שבת ואני מראה לכם את נרות של ציון.." אם אנחנו זהירים בנרות של שבת.. ה' יתברך מבטיח לנו שהוא יבנה לנו את בית המקדש ויראה לנו את הנרות של בית המקדש!!

 כף החיים: ראוי לאישה להתפלל ולבקש בשעת הדלקת נר של שבת, כי בשעת עשיית המצווה התפילה יותר נשמעת

גודל זכותן של מצוות האשה
יתרה זכותה של האשה משל הבעל, שהרי הדלקת הנר נקבעה לאשה, וגם הפרשת חלה. ויתר על כן, שהדלקת הנר והפרשת חלה הן מצוות שמתאפשרות לבעל, כגון כשהאישה לא בבית או שמפריש חלה במאפיה כגון בערב פסח וכד', אבל טבילת האשה לטהרתה בברכה, היא מצוה שלא מתאפשרת לבעל כלל ועיקר, שבימינו אפילו אם יטבול ש"י טבילות לא יברך אפילו על אחת מהן. ובעזה"י לכשיבוא משיח צדקנו במהרה בימינו, ותחזור הטהרה לעם ישראל, גם האנשים יברכו על טבילתם לטהרתם. ואם לא די בכך, הרי שטבילת הנשים חשובה בעיני המקום מאוד, ועוקבים בשמים אחרי כל אשה שהולכת לטבול בדאגה ובחיבה מיוחדת על המצוה העצומה שנפלה בחלקה. הגמ' מספרת על אמו של רבי ישמעאל כהן גדול, שמסרה נפשה בטבילתה, שכשיצאה מהמקוה ראתה גוי וחזרה לטבול, וכשיצאה ראתה חתול וחזרה לטבול, וכשיצאה ראתה חמור וחזרה לטבול, עד שנעשה רעש גדול בשמים ואמרו עד אימתי תסבול אשה כשרה זאת! ושלח הקב"ה את אליהו הנביא שישב ודמותו כדמות מלאך ה' צב-קות, וכשראתה אותו שמחה והלכה לביתה בקדושה ובטהרה, ונולד לה רבי ישמעאל כהן גדול. מכאן למדים כמה גדולה וחשובה מצות טבילת האשה. ומוסיף על זה בספר "טהרת ישראל" שעל כל ברכה וברכה שמברכים עונים הציבור "אמן" אבל על ברכת הטבילה של האשה המלאכים בעצמם באים ועונים "אמן". אשריהן ואשרי חלקן שבזכותן נגאלנו ובזכותן עתידין להגאל (הרב מרדכי אליהו).

"אע"פ שאוכל ומקדש על הגג שאור הלבנה זורח על שולחנו מבערב, עכ"ז מדליקין נר שבת בברכה (בן איש חי, שנה שניה, נח, ד) אם נבאר את דברי הבא"ח לזמנינו, לכאורה ניתן לשאול, אם יש חשמל לשם מה צריך להדליק נר של שבת, הרי אור החשמל מאיר? אלא ממשיך שם הבא"ח וכותב: "יען דנר שבת מלבד טעם הפשטי של שלום הבית יש בו חיוב ע"פ הסוד כן העליתי בספרי הקדוש מקבציאל".

(אחד מספריו של חכם יוסף חיים ע"ה (הבן איש חי) שנעלמו מאיתנו)

 
"למה נסמכה פרשת המנורה לפרשת הנשיאים, לפי שכשראה אהרן חנוכת הנשיאים חלשה דעתו שלא היה עמהם בחנוכה לא הוא ולא שבטו – אמר לו הקב"ה חייך שלך גדולה משלהם ( המדרש מובא ברש"י). אחד ההסברים למדרש: הנשיאים מהשבטים האחרים חנכו את המנורה. הקב"ה ניחם את אהרון הכהן (משבט לוי) בכך שהנשיאים חנכו מנורה לא תישאר כל הזמן (כיום כשאין בית מקדש, אין מנורה). אבל המנורה-חנוכיה של שבטו של אהרון תישאר תמיד, לכל הדורות, גם כשאין בית מקדש. (לזכר נס חנוכה של החשמונאים שהיו משבט לוי, שבטו של אהרון, מדליקים כל שנה את נרות החנוכיה).

 לאורם נלך: "לָקַחַת מוּסַר הַשְׂכֵּל, צֶדֶק וּמִשְׁפָּט וּמֵישָׁרִים" (משלי, א, ג)

 ברוך דיין האמת. חכם יוסף עזרא זילכה בן עמומה הלך לעולמו, והוא בן 64.

מקריאת פרטים על חייו אפשר ללמוד הנהגות ודרך חיים שגם נוכל לאמץ.

הרב זצ"ל נולד בשנת תש"ח בבצרה שבעירק. אביו של הרב, חכם סלמן, נהג ללמדו בביתו, לאחר בית הספר, את המסורת הבבלית, ולאחר סעודת שחרית של שבת קראו בחוג המשפחה את ה"משמרה": סדר כל התנ"ך והמשניות מחולקים לשבתות השנה, עד שבמשך הזמן ידע את כל התנ"ך בעל פה עם הטעמים והדקדוקים (בבית הכנסת היכל יעקב בפתח תקווה, רחוב כצנלסון 38 עדיין לומדים כל שבת בצהריים (ב-12.30) את התנ"ך וכך מסיימים את התנ"ך כל שנה). לאחר מכן עברה המשפחה לשכונת פרדס כץ – בני ברק, שם המשיך הרב לגדול וללמוד. ניכר בו שנפשו נמשכת לתורה ולקדושה עד כדי שהלך ללמוד בישיבה במירון ליד קבר הרשב"י.

סדר יומו היה מוקדש לתורה ולצורכי ציבור, היה ישן רק מספר מצומצם של שעות במשך היממה. היה מומחה בניצול הזמן עד כדי שבזמנים שהיה הולך ברגל היה לומד מתוך ספר, דבר שהיה מפורסם בישיבה (וזכה לעשות כמה סיומים במשניות וכו' רק מזמן ההליכה לבד).

בשנת תשנ"ז לפנות בוקר באמצע השיעור הקבוע בחכמת האמת, קבל שטף דם מוחי ממנו לא החלים.חלק מכתביו פורסמו בעלונים ובכתבי עת תורניים, קובצו יחד ועומדים לצאת בספר 'תפארת יוסף'.

אחד החידושים שלו הוא בחיזוק המנהגים הבבליים. יש מנהגים בבליים הסותרים את מרן. חכם זלכה הסביר כי יהודי בבל הגיעו לשם לפני כ-2,500 שנה עם מגילות היוחסין ועם המנהגים המקוריים מימי בית המקדש, כ-2,000 שנה לפני שמרן כתב את השו"ע. ולכן יש יסוד למנהגים.

ת.נ.צ.ב.ה

 
חלק גדול מחידושי התורה שכתב נשרפו בשריפה במשרדו, ביום שתוכן בו לנסוע עם חבר מקובלים לקבר אהרן הכהן בהר ההר שבירדן.הדבר הסב לו צער גדול ורק בהוראתו של הרב דרזי נאות לקיים את הנסיעה הנ"ל כמתוכנן. בחודש ניסן

 

 שאלות ותשובות ששאלו את הרב מוצפי בשבוע האחרון:

שאלה- לכבוד הרב מוצפי, אמא שלי נפטרה בג' בסיון וההלוויה היתה באור לד' בסיון. מתי ה30? האם יש מעלה לאמא שלי שנפטרה בתאריך זה שישבנו עליה יום אחד ? מותר לבקש שאמא תתפלל עלינו?

 

תשובה- השלשים יחול ביום שבת, ולכן תקדימו האזכרה ליום חמישי, אבל השלשים יסתיים ביום ראשון הוא ה-31. אין לבקש מהנפטר דבר עד מלאת י״ב חודש.

 

שאלה- שלום לכבוד הרב האם יש מקור למנהג לא להגיד אשכבות בימים טובים וראשי חודשים? הכוונה ביום השנה ובשנה הראשונה. ובעצם מה מעלת אמירת האשכבה ומי תיקן אותה?

תשובה- בשנה הראשונה בכל הימים יש לומר השכבה ואין נמנעים רק ביום תשעה באב. י״ז טעמים מצאנו בפוסקים ובמפרשים על התועלת מאמירת ההשכבה.

 

שאלה- שלום לכבוד הרב ממה שידוע לי שגדולי ישראל כלומר צדיקים, במיתתם נקראים חיים. וגם יותר קרובים לקדוש ברוך הוא. האם פטירתם לא אמורה להיות כביכול חיובית?

תשובה- לא חיובית כלל, כי אנחנו החיים מפסידים את תורתם והנהגתם, חסרה לנו נוכחותם והשפעתם, כף הזכויות קלה יותר באופן משמעותי, וגם הם היו מעוניינים לחיות יותר ולקיים יותר מצוות.

 

שאלה- מהי מעלת (הפיוט) "אדון עולם"?האם יש לו אותו מעלה כר"ה ויוהכ (מבחינת ביטול הקטרוגים)?
תשובה- בהחלט כן כי רבנו האיי גאון ז״ל שחי לפני 1100 שנה בבבל כתב אני ערב בדבר שתפלתו נשמעת ואין שטן מקטרג על תפילתו, ולכן נכון לאמרו בכל יום.

שאלה- לכבוד הרב 1- אני לוי וקורה שאני הולך ליטול ידים לכהנים אני לא שומע את כל אמצע חזרת השץ האם אע"פ כן עדין כדאי ליטול להם? 2- האם אין איזה מדרש שבני חם סודנים יציקו לישראל לפני משיח?
תשובה- 1- כדאי לך לעשות זאת כי זה שימוש מצוה, וזכר לעבודה בבית המקדש. 2- יש רמזים מכמה מדרשים בענין זה.

שאלה- לכבוד הרב מוצפי שליט"א שלומו ישגא, כמה מצוות מתוך "תרי"ג דאורייתא" מקיימים כיום? או כמה מתוך התרי"ג רלוונטיות להיום? תשובה-יש קרוב למאה וארבעים מצוות שבימינו שאין לנו בית מקדש אינן שייכות לצערינו, ובקרוב ישוב הכל לאיתנו ויחדש ימינו כקדם.

חידה משבוע שעבר: מדוע בסיום "שיר השירים" חוזרים על הפסוק "היושבת בגנים…" פעם נוספת?

תשובה לחידה: אין מסיימים בדבר רע. יש כלל תמיד מסיימים בדבר טוב, "שכן מצינו בנביאים הראשונים שסיימו דבריהם בדברי שבח ותנחומים" (ברכות ל"א, א). הפסוק האחרון של שיר השירים מסיים בדבר שלילי, לכן חוזרים על הפסוק הקודם, שהוא חיובי: " הַיּוֹשֶׁבֶת בַּגַּנִּים, חֲבֵרִים מַקְשִׁיבִים לְקוֹלֵךְ—הַשְׁמִיעִנִי".

גם הפטרת שבת וראש חודש מסתיימת בעניין לא חיובי: " וְיָצְאוּ וְרָאוּ–בְּפִגְרֵי הָאֲנָשִׁים, הַפֹּשְׁעִים בִּי: כִּי תוֹלַעְתָּם לֹא תָמוּת, וְאִשָּׁם לֹא תִכְבֶּה, וְהָיוּ דֵרָאוֹן, לְכָל-בָּשָׂר". לכן חוזרים על הפסוק הקודם, שהוא חיובי: "וְהָיָה, מִדֵּי-חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ, וּמִדֵּי שַׁבָּת, בְּשַׁבַּתּוֹ; יָבוֹא כָל-בָּשָׂר לְהִשְׁתַּחֲו?ֹת לְפָנַי, אָמַר ה' ".

בדומה לכך הפסוק האחרון של ספר איכה: " כִּי אִם-מָאֹס מְאַסְתָּנוּ, קָצַפְתָּ עָלֵינוּ עַד-מְאֹד.", היות והוא שלילי, חוזרים על הפסוק הקודם: " הֲשִׁיבֵנוּ יְהוָה אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה, חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם".

(גם בקהלת ובמלאכי חוזרים על הפסוק הקודם). באופן דומה, כשמחלקים את פרשת השבוע לעולים בתורה השונים, דואגים תמיד לסיים בדבר חיובי.

"כשישראל נכנסים לבתי-כנסיות וקורין קריאת-שמע בכיוון אחד , בדיעה וטעם אחד (בכוונה, מילה במילה, וביחד) הקב"ה אומר להם: היושבת בגנים, כשאתם קורין חברים, אני ופימליא שלי מקשיבים לקולך, השמיעיני!" (שיר השירים רבה ח).

 

בס"ד.
פרשת בהעלותך– שאלות ברש"י . שם ומשפחה……………………………………………………………..
א. למה נסמכה פרשת הנשיאים לפרשת המנורה?
תשובה…………………………………………………………………………………………………………………………………….
ב. מהיכן לומדים שהיתה מדרגה לפני המנורה שעליה הכהן עומד ומיטיב את הנרות? ומה לומדים עוד ממלה זו?
תשובה…………………………………………………………………………………………………………………………………….
ג. הסבר: קח את הלויים.
תשובה…………………………………………………………………………………………………………………………………….
ד. והעבירו תער על כל בשרם – מדוע הזקיקם תגלחת כזו?
תשובה…………………………………………………………………………………………………………………………………….
ה. ופר שני – איני יודע שהוא שני?
תשובה…………………………………………………………………………………………………………………………………….
ו. נתונים נתונים – למה הכפילות?
תשובה…………………………………………………………………………………………………………………………………….
ז. כמה פעמים מוזכר "בני ישראל" בפסוק י"ט ומדוע?
תשובה…………………………………………………………………………………………………………………………………….
ח. הסבר: זאת אשר ללויים.
תשובה…………………………………………………………………………………………………………………………………….ט. מבן חמש ועשרים שנה – וקודם בפרק ד' מ"ג כתוב- מבין שלושים שנה – איך זה? ואיזה כלל לומדים עוד מזה?
תשובה…………………………………………………………………………………………………………………………………….
י. ומבין 50 שנה ישוב מצבא העבודה ולא יעבוד עוד – לגמרי לא יעבוד?
תשובה…………………………………………………………………………………………………………………………………….
י"א. או בדרך רחוקה – מדוע נקוד על המלה "רחוקה"?
תשובה…………………………………………………………………………………………………………………………………….
י"ב. או יומיים או חודש או ימים – הסבר "ימים".
תשובה:……………………………………………………………………………………………………………………………………
י"ג. מדוע שבט דן היה האחרון מאסף לכל המחנות?
תשובה:……………………………………………………………………………………………………………………………………
י"ד. ויאמר משה לחובב בן רעואל – ושם אצל בנותיו כתוב ותבאנה אל רעואל אביהם – איך זה?
תשובה:……………………………………………………………………………………………………………………………………
ט"ו. נוסעים אנחנו – מתי?
תשובה:……………………………………………………………………………………………………………………………………
ט"ז. וענן ה' עליהם יומם – כמה עננים היו ואיך היו פרושים?
תשובה:……………………………………………………………………………………………………………………………………
י"ז. הסבר: רבבות אלפי ישראל. ומה לומדים מכאן?
תשובה:……………………………………………………………………………………………………………………………………
י"ח. הסבר: אשר נאכל במצרים חנם.
תשובה:……………………………………………………………………………………………………………………………………
י"ט. וטחנו ברחיים, או דכו במדוכה, ובשלו בפרור – האם אכן עשו את כל הפעולות הללו?
תשובה:……………………………………………………………………………………………………………………………………
כ. הסבר: ויתנבאו ולא יספו.
תשובה:……………………………………………………………………………………………………………………………………
כ"א. וירץ הנער ויגד למשה – מי היה הנער?
תשובה:……………………………………………………………………………………………………………………………………
כ"ב. וכאמתיים על פני הארץ – מדוע גובה כזה?
תשובה:……………………………………………………………………………………………………………………………………
כ"ג. הסבר: האשה הכושית.
תשובה:……………………………………………………………………………………………………………………………………
כ"ד. והעם לא נסע עד האסף מרים – במה זכתה לכך?
תשובה:……………………………………………………………………………………………………………………………………

 

 

 

 

 

אהבת? נא שתף עם חבריך! בברכה, חיים סלמן
Share on Facebook
Facebook
Tweet about this on Twitter
Twitter
Pin on Pinterest
Pinterest

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *