פירושים להגדה של פסח

 

רבנו יוסף חיים ע"ה בעל הבן איש חי

רבנו יוסף חיים ע"ה בעל הבן איש חי

בס"ד

פירושים להגדה של פסח כפי שנתקבלו מידידי היקר חכם אליהו הלוי הי"ו כפי שחננו השם וכפי שליקט מדברי כמוה"ר יוסף חיים זיע"א.

ממה שחנני השם יתברך וממה שדליתי מדברי רבינו יוסף חיים זצ"ל

 

על דברי המגיד: "הא לחמא עניא", כותב מור' שחמשה מיני עין הרע הטילו המצריים לא עלינו על עם ישראלבמצרים ומתבל דבריו בזה שהמצריים במצרים היו עיניהם צרות בעם ישראל ולא יכלולסבול שאחרי עבודת הפרך שהעבידו אותם יאכלו עם ישראל ארוחת מלכים אלא האכילואותם לחם צר ומים לחץ ולכן בעת שנתנו לעם ישראל לאכול היו מסתכלים בעיניהם צרות העין ולא יכלו עם ישראל לאכול. ומתבל דבריו בעל הבן איש חי במעשה נפלא המתאר באופן נפלא את הנעשה בעם ישראל במיצרים היה איזה עשיר קמצן אשר מרובקמצנותו לא היה יכול לסבול שאיזה עני או אורח ישבו על שולחנו, ולכן עינו היתה צרהבאורחיו. ובאחד הימים הצליח איזה עני להכנסולישב על שולחנו. ומרוב צרות עיניו, היה לו עליית גג והלך וישב למעלה. והיה על כל לגימה ולגימה, על כל הכנסת כף שלאוכל לתוך פיו של האורח, היה לבבו מתחמץ בקרבו (בעירקית אומרים עלה כל לקמהולקמה). והנה האורח שהיה סועד על שולחנו של אותו עשיר היה מרגיש מחנקבגרונו, כאילו אבנים או סלעים יורדים לתוך בטנו. נשא עיניו למרום להתפלל לפני בוראעולם ה' יתברך שמו, אולי הוא לא מרגיש טוב, והנה רואה הוא את אותו עשיר הנמצאלמעלה אשר היה מסתכל עליו בעת אכילתו. אמר אכן נודע הדבר, לא חולה הוא אלא הצרותעין של אותו עשיר הטיל בו עין הרע ולכן נגרם לו כך שהאוכל אשר הוא היה אוכל לא ירדחדרי בטן. וכדוגמא לזאת אומר הרב: כך היו עושים המצריים ימח שמם לעםישראל.

 

פירוש שני: הרב אבן עזרא ע"ה אמר: אף פעם לא הבנתי מהו הלחם עוני הזה אשר נאמר בהגדה, עד שיוםאחד הוא נסע להודו ושם נתפס עי" חיילי המשמר ושמו אותו בבית הסוהר ונתנו לו שםלאכול לחם עוני. כלומר מצה. וכשיצא אמר: עכשיו הבנתי מדוע המצריים נתנו לעםישראל במצרים לחם עוני, מכיוון שהמצה הזאת לא מתעכלת מהר ורצו המצריים לחסוךבהוצאות.

 

: אמררבי אלעזר הרי אני כבן 70 שנה וכו'. מה זה כבן 70 שנה? משמע שלא היה רבי אלעזרבן 70 אלא רבי אלעזר היה בן 18 שנה בלבד וביום שהורידו את רבן גמליאלמהנשיאות מינו את רבי אלעזר לנשיא תחתיו. יש אומרים מכיוון שהיה צעיר לימים וזקנוהיה שחור ולא נאה שימנו אדם צעיר נעשה לו נס ו- 18 שערות מזקנו הלבינו כמספר שנותחייו. ולמה אחרי שהלבינו שערותיו אמר הרי אני כבן 70 שנה? אומר רבינו הארי ז"ל: שהיה רבי אלעזר גלגול של שמואל הנביא ונרמז בזה ששמואל הנביא נפטר בגיל 52 שנהואם ניקח מספר שנותיו של רבי אלעזר 18 ונחבר עם מספר שנותיו של שמואל הנביא הרינעשה 70 שנה ולכן אמר הרי אני כבן 70 שנה לרמוז לנ"ל. ועוד רמז כבן 70 שנ"ה שנ"הס"ת: נישמת שמואל הנביא.רבי יהודההיה נותן בהם סימנים. מפרש החברותא של כף החיים רבי יחזקאל הלוי זצ"ל במי היהנותן סימנים? אומר: במצרים מה היה? כשהביא ה"עשר מכות דם צפרדע וכו" ידועשהיתה המכה משמשת שבוע ושלושה שבועות הפסקה אז כשהיתה מכת הדם שכידוע פרעה נצטרע והיה שוחט בכל יום 150 תינוקות מעם ישראל כדי לרחוץ בדמם ולכן נענש שהיאור נהפך לדם.והיה נס גדול שבכל העולם כולו היתה המכה. כולם הרגישו בזה נעשו המים שלהם כולם דם. ובזה התעשרועם ישראל כשהמצריים ביקשו לקנות מים מהיהודים. אבל אומר הרב יחזקאל הלוי זצ"ל: רבי יהודה היה נותן בהם סימנים במי? במצריים שהנס פה שלא מספיק שהיתה המכהבמצרים אלא שהיתה המכה חקוקה על מצח המצריים וכולם היו יודעים. היה המצרי עוברברחוב היה כתוב על מצחו דם כלומר עכשיו מכת דם וכן צפרדע וכו"
פירוש נפלא

מכת צפרדע – ידוע שפרעה היה שפל אנשים איך אומרים בעירקית? שיבר ונוס – גמד. הגמרא במועד קטן ט"ו אומרת: שפרעה היה אמה כלומר גודלו היה 48 סנטימטר וגם זקנו היה 48 סנטימטר ולכן היה מטאטא את הריצפה ועוד מצווה להשפיל אותו. הוא היה עושה את עצמו אלוק, כלומר הוא לא הולך לשירותים מה היהעושה כדי שלא ירגישו בו? הוא היה משכים בבקר בבקר והיה הולך לנילוס לעשות אתצרכיו. והנה אומר ה' למשה ולאהרון השכימו בבקר בבקר והנה פרעה ניצב על שפתהיאור. באותו זמן הביא ה' על המיצריים מכת הצפרדע מה כתוב ותעל הצפרדע. מאיפה? מהנילוס. ואמרנו שפרעה באותו הזמן הלך לנילוס לעשות את צרכיו. איךשהוא מתיישב, מרים את הראש הוא רואה צפרדע ענקית אִינְטָרָ'ק (פחד בערבית). קפצהעליו והרעידה לו את הנשמה.

.

 

 

 

 

מכת כיניםהיתה מכה קשה מאוד היה גובה הכינים מגיע עד הארכובא של הרגליים של המצריים.עד שמספרים לנו חז"ל כי אהרן מטה את ידו, מכה את העפר, ובין רגע מתמלא הכול בכינים. כינים בהירות וכהות, כינים זוחלות ורוחשות – ארבעה עשר סוגי כינים! ויש בהן כאלה שצמחו לגודל ביצה של תרנגולת!כל עפר מצרים הופך לכינים. בכל מקום בו חופרים באדמה, אפילו בעומק של אמה שלמהעד 60 סנטימטר , לא מוצאים עפר – רק כינים, כינים וכינים. רק בארץ גושן, מקום מגוריהם של בני ישראל, נותרו שטחי הקרקע הבלתי מעובדים נקיים מכינים.ולא רק עפר הארץ הפך לכינים, התבואה והשדות התמלאו במזיקים, ואפילו הטיח שבקירות התחיל לרחוש. המצרים והבהמות, התמלאו בכינים עוקצניות, מציקות ומגרדות. כמו מיליוני סיכות קטנות הדוקרות בבשר החי. ראשיהם, בגדיהם, גופם… הכול מכונם. הם מתגרדים ומתחככים בקירות ובקורות עד שדם זורם מגופם ונבלע בין הרמשים המבחילים – מסכנות הבהמות, ועל זה נאמר "אוי לרשע, ואוי לשכנו…". המצרים האומללים מנסים כל דרך להסיר מעליהם את גועל-הנפש העוקצני, הם נכנסים ליאור, משפשפים את גופם, אך לשווא. טעם שלקו המצריים במכה זו אמרו חז"ל כי המצרים אילצו את בני ישראל לעבוד בעבודות בזויות. הם הכריחו את הנשים לנקות את הקרקע עבור הגברים, ואת הגברים לעבוד עבור נשים. הם הפכו את בני ישראל למטאטאי רחובות – עד למכת הכינים, שאז זכו בני ישראל לשבות ממלאכה זו. המצרים כפו על בני ישראל לאסוף עפר ללבנים – ולכן הפך העפר לכינים.המצרים מנעו מבני ישראל לרחוץ מהטינוף שדבק בהם בעבודתם – ולכן לא הצליחו להתנקות מהכינים שדבקו בהם. ועוד, משום שבני ישראל סבלו מכינים, כי המצרים לא הרשו להם להתרחץ.עם ישראל נמשל לעפר "ושמתי זרעך כעפר הארץ", ומכיוון שניסו לפגוע בהם, נענשו בעפר שהפך לכינים.

 

מכת ערוב– ידוע שהשם יתברך הביא ערבוביא של חיות על המצריים ברדלס ואריות ופילים ועוד השם ירחם והיה עושים במצרים שמות-מספרים יום אחד הוציא מצרי אחד את ילדיו לחיק הטבע ואמר לעבדו היהודי לנהוג בכרכרה ולשמור על ילדיו.והנה מגיע המכת ערוב ובו החיות מתנפלות על המצריים והורגים בהם לאלפים והיהודי כולו רועד ואין החיות נוגעות ביהודים כלל אחרי שהחיות אוכלות כזית מדאורייתא מילדי המצרי תקרב הפיל ליהודי והיהודי קורא קריאת שמע חושב שזה כבר הסוף וכולו רועד… מרים הפיל את החדק שלו ומצדיע ליהודי יענו כאילו אומר המפקד גמרנו את המשימה!. אחרי שגמרו מגיע היהודי לבית המצרי .שואל המצרי את היהודי היכן הילדים אומר לו היהודי תוציא נייר ותרשום- מוחמד אכל אותו ברדלס פטמה אכל אותה פיל מחמוד אכל אותה אריה וכן על זה הדרך כן יאבדו כל אויביך השם.טעם המכה משום שהמצרים היו פרוצים מאוד, והיו מערבבים בין המשפחות, גברים ונשים – לכן באה עליהם מכה שעיקרה ערבוב.

 

וכן על זה הדרך מכת דבר שמתו כל הבהמות של המצרים מטעם למרות כל הצרות, המצרים לא יכלו לראות שהיהודים בטלים ממלאכה. עכשיו, לאחר שהתינוקות שלהם מתו במכת ערוב, החליטו לשלוח את בני ישראל לרעות את עדריהם – לכן, מידה כנגד מידה, מתו בהמותיהם.טעם שני המצרים שלחו את בני ישראל לרעות בהרים ובמדבריות, כדי להרחיק אותם מנשותיהם – לכן קיבלו "רועה נאמן" הוא משה רבינו – כמו שכתוב בפסוק אחר "מוות ירעם".טעם שלישי המצרים היו משתמשים בבני ישראל במקום בבהמות כדי למשוך במחרשות – לכן נענשו בבהמותיהם.

מכת שחיןנצטרעו כולם והיו מגרדים בשרם בחרס ברמינן. ואין זה שחין קל, אלא מגפה קשה. פצעים מלאי מוגלה מכסים את המצרים מכף רגל ועד ראש. פצעים לחים ומגרדים.המצרים לא יכולים לעמוד בסבל ומתגרדים, אך במקום לזכות בהקלה המיוחלת, הפצעים מתפוצצים, ומוגלה מעורבת בדם זורמת על גופם.הם מנסים לרחוץ את גופם במים חמים, אך לא יכולים לסבול את הכאב. מנסים במים קרים, אך גם את זה הם לא יכולים לסבול – המים שורפים את גופם כמו אש. יחד עם השחין פורחת בגופם של המצרים גם צרעת, עד שבשרם מסריח. כל מצרי נגעל מעצמו, ונגעל עוד יותר מחבריו. גברים "תפשו מרחק" מנשותיהם, הורים נדחו מצאצאיהם. גם חרטומי מצרים חלו בשחין ובצרעת, הם התאמצו מאוד לרפא את השחין, אבל נכשלו כישלון חרוץ – וגם כשחלפה המכה, והמצרים כולם נרפאו, נשארו החרטומים מצורעים. ואותם חרטומים, שניסו למצוא הסבר מדעי או כישופי לא מצאו מזור למכתם. על מה לקו המצרים בשחין? רבותינו אמרו הטעם כי המוח המצרי לא נח,ותמיד רצה לצער את היהודיםואם אין עדרים לרעות, שיעסקו בני ישראל בחימום ובצינון מרחצאות, וירחצו ויענגו את גוף המצרים באמבטיות – נגד זה פרח השחין בגופם "הענוג", עד שלא יכלו לסבול את מגע המים כלל, ובמקום לרחוץ במים רחצו בדם ובמוגלה שנטפו מן הפצעים שעל גופם.טעם שני המצרים תיעבו את ישראל ונגעלו מהם – ולכן הפכו למגעילים.טעם שלישי המצרים לא הרשו ליהודים לעצור ממלאכתם אפילו כדי להתגרד שלא נדבר על להתרחץועכשיו הם משתגעים מרוב גירודים.טעם רביעי המצרים הרחיקו את בני ישראל מנשותיהם כדי שלא יתרבו – וכעת, הם מתרחקים מנשותיהם בעצמם.עם ישראל נמשל לעפר "ושמתי זרעך כעפר הארץ", ומכיוון שניסו לפגוע בהם, נענשו בעפר שהפך לכינים.

מכת ברד – משה רבינו משרטט סימן על הקיר ואומר לפרעה – מחר, כשהשמש תאיר את השריטה הזאת, יתחיל לרדת הברד.שוב מעדיף פרעה להתעלם מן האזהרות, וכמוהו גם רוב עמו. רק היראים הסתירו את כל רכושם בבתיהם.ולמחרת, משה מטה את ידו לעבר השמים, ומייד ברקים מבריקים, רעמים עזים מתגלגלים ומרעידים את האדמה, ובמקום גשם, מגיע ברד.ולא סתם ברד – אם יש לכם כוח דמיון, נסו לתאר גושי קרח בגודל של אבנים גדולות. כל גוש כזה שקוף כמו זכוכית, ובתוכו צפה ומאירה להבת אש. אבני הברד יורדות בצפיפות כזו שהן חוסמות את הדרך כקירות אבנים בפני מי שמנסה לברוח. בני האדם מנסים להריץ את העדרים למחסה, אך אלה נתקלים ב"חומת האבן". המצרים הזריזיםמנסים להציל משהו מרכושם, ושוחטים חלק מהבהמות, כדי להשתמש לכל הפחות בבשרן, אך מייד מגיעים עופות וחוטפים את הבשר מכתפיהם.הברד המדהים מכה בעוז, על הקרקע מצטברת שכבה גבוהה של קרח, ומעליה מלהטת אש. המצרים מתרוצצים ומנסים להימלט, אך לשווא. כמו הרשעים שנידונים בגיהינום בקרח ובאש – כך קופא חצי גופם בקרח, וחציו השני בוער באש. חלקם מתיישבים כדי לכבות את הבעירה וקופאים למוות בישיבה. אחרים נסקלים באבני הברד, וגופם נשרף באש. ויש אומרים מלשון מליצה הברד והאש שבתוכו כשהיו מגיעים לארץ היו מתפוצצים כמו רימון או פצצה אחרת ומפילים הרבה חללים מהמצריים.

בינתיים, בשדות, הברד זורע הרס וחורבן – עצים נשברים ונשרפים, גבעולי השעורה שהחלה להבשיל נשברים ונכתשים, גם הפשתן נעקר ומתרסק. כל עשב השדה נתלש, נשבר ונשרף – רק החיטה והכוסמת שורדות באופן פלא. אמנם הן היו עדיין רכות, וקטנות, ויש להן סיכוי רב יותר להינצל מן המכה – אבל גם העשב רך ועדין ובכל זאת הוא נשחת. אלא, הקב"ה רצה להשאיר משהו למצרים במידה ויחזרו בתשובה על מעשיהם, ואם לא – אז שיהיה לארבה מה לאכול…רק בארץ גושן, במקום שבו נמצאים בני ישראל, אין ברד. ומה קורה למצרים שיוצא להם להיות בגושן דווקא עכשיו? מארז אישי של ברד נשלח במיוחד אל כל אחד מהם. ומה אם עברי נמצא בחוץ במקום אחר במצרים? שדה אנטי-ארטילרי בלתי נראה מקיף את גופו, ושומר עליו מהברד, מהקור ומהחום. חז"ל אומרים לנו כי הברד שירד על המצריים הוא מטעם כי המצרים היו מכים את בני ישראל וצועקים באוזניהם, כדי לזרז אותם בעבודתם – לכן נסקלו והוכו על ידי הברד, והרעש הרב בא כנגד הצעקות.

מכת ארבהמפני שהמצרים השתמשו בבני ישראל כעבדים לזרוע ולעבד את השדות. ולכן הארבה השלים את המלאכה מה שמכת הברד לא השלימה .הארבה הזה לא היה הרבה קטן גודלו היה גדול מאוד עד שחז"ל מספרים לנו במדרש כי הצואר של הארבה היה צואר צבי פיו היה מלתעות של אריה החדק שלו היה חדק של פיל ממש לא ייאמן! היה הארבה הזה מחסל את כל ירק השדה ועוד שהיה מתנפל על המצרים והיה הורג בהם מהיכן למדנו זאת ממה שפרעה היה צועק למשה ויסר מעליי רק את המות הזה ! משמע שהארבה היה הורג בהם ומספרים לנו חז"ל כשהארבה חיסל את ירק השדה לא מצא על מה להתלבש ולאכול ולכן אמר … כי האדם עץ השדה הא ככה התנפל על המצריים ועשה בהם שמות כן יאבדו.

מיכוון שאנו עסוקים בעניין עשר המכות ועוד הביא פירושים שונים ממה שחנני השם יתברך.

 

**פעם התארח שיכור אחד בבית הרב. אמר לו כבוד הרב מדוע הביא הקב"ה עשר מכות על המצרים ואלו בארבע כוסות אנו שותים רק ארבע כוסות .היה השם הופך. היה נותן למצרים ארבע מכות והיה נותן לנו 10 כוסות חהההה-שיכור.?

 

*כתוב בהגדה כי כבד לב פרעה- יש לשאול מדוע פרעה ליבו היה כבד עליו? מדוע ניכנס הלב שלו לתוך הכבד?.

מספרים חז"ל פעם אחת שאל האריה את השועל הרי אני מלך החיות אני רוצה להרגיש שאני מלך מה לעשות? אמר לו השועל תעמיד את החמור בשער היער ותיגבה מכל חיה מכס כך תרגיש שמכבדים אותך. כי החמור לא יודע קונצים חמור זה חמור! חהה .

והנה אחרי פרק זמן ניגש המלך האריה והשועל לבדוק מה קורה עם המכס – התשלומים האם מכבדים אותו החיות והנה בא לשער היער כדי להכנס והחמור שלא יודע קונצים מבקש ממנו מכס אומר האריה אני מיניתי אותך כאן למוכס ואתה דורש ממני מכס חצוף! התנפל עליו והרג אותו. והנה אומר האריה תנתח לנתחיו את החמור את הראש ואת הפדר את הרגליים והכרס אני רעב .באמת חותך השועל את החמור והנה אחרי שהשועל לוקח נתח נתח ומסדר אותו יפה בשווה הוא רואה את הלב ככה מפעפע ועסיסי שופע דם ותאווה לעיניים מסתכל השועל ימין ושמאל רואה שלא מסתכלים עליו קופץ על הלב ואוכל אותו לתיאבון. והנה המלך מגיע מסתכל על נתחי החמור ולא מוצא את הלב שואל האריה שהוא מלך החיות את השועל איפה הלב של החמור? אומר לו השועל לחמור הזה לא היה לב .כי אם היה לו לב לא היה מתחצף אליך ולא נותן לך להכנס לתוך היער! כך גם פרעה –לפרעה לא היה לב כי אם היה לו לב היה תיכף שולח את עם ישראל ממצריים.

 

כתוב בהגדה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל פָּרוּ וַיִשְׁרְצוּ וַיִרְבּוּ וַיַעַצְמוּ בִּמְאד מְאד, וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ אתָם- נוכל ללמוד מכאן דבר ניפלא שכל אשה מישראל היתה יולדת שישיה בכרס אחד ומהיכן נילמד? אמרו חכמינו ז"ל מיעוט רבים שניים אם ניספור את המילים מפרו עד מאוד נימצא שש מילים .זה רמז שכל אשה ילדה שישיה.רמז נוסף פרו וישרצו וירבו אמרנו מיעוט רבים שניים משמע פרו שניים וישרצו שניים וירבו שניים סה"כ שישיה . פירוש נוסף ראיתי שמביא רבינו יוסף חיים זצוק"ל בספרו בא"ח דרושים על ספר שמות על הפסוק הזה אומר הרב ויקוצו המצריים מפני בני ישראל ותמלא הארץ אותם –מה היה עם ישראל היה עובד בפרך גופם שבור ורצוץ מה היו בנות ישראל עושות יוצאות לשדה לעבודת הגברים ומתקשטות ומתיפות כדי לעורר את בעליהן ועל זה נאמר תחת התפוח עוררתיך שמה חיבלה אימך שמה חיבלה ילדתך. וכשעוררו אותם לתאווה היו יולדות בשדה לא רק שישיה אומר הרב על הפסוק ובני ישראל פרו וכ"ו שהיו יולדות בכרס אחד בלי עין הרע כשישים תינוקות במכה אחת .המצרים כשגילו זאת היו רוצים להרוג את התינוקות .מה עשה השם יתברך אחרי שילדו בשדות הביא להם מלאכי השרת שהיו מעמיקים את השדה כדי שהמצרים לא יחרשו את השדה ובזה יהרגו את התינוקות והיו מטפלים בתינוקות והיה השם מוציא להם זיזים ובו היו יונקים חלב ישתבח הבורא.ואחרישנתבטלה הגזירה היו יוצאים התינוקות האלו מהשדות שבינתיים היו לנערים והיו המצרים מתפלאים מהיכן באו וכל כך היו הרבה עד שקצו המצרים בחייהם כי כל משפחה יהודית היו כמו גדוד צבא!

 

 

 

רַבִּי יוסֵי הַגְּלִילִי אומֵר: מִנַּיִן אַתָּה אומֵר שֶׁלָקוּ הַמִּצְרִים בְּמִצְרַים עֶשֶׂר מַכּות וְעַל הַיָם לָקוּ חֲמִשִּׁים מַכּות? נלע"ד מה היה פרעה הכחיש מציאות השם יתברךבאומרו מי השם אשר אשמע בקולו אמר לו השם ככה עכשיו אראה לך באמת! כשסגר עליו את הים לקה חמישים מכות הכיצד? פשוט מי עולה בגימטריא חמישים כנגד מה שאמר פרעה מי .

 

פֶּסַח שֶׁהָיוּ אֲבותֵינוּ אוכְלִים בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ הָיָה קַיָם, עַל שׁוּם מָה?נראה להסביר כי ישנם מנהגים שונים בפסח זה לא אוכל אורז והשני קטניות והשלישי מצה שרויה ועוד.. אבל ישנם עדות שחושבות שגם שום אסור לאכול ! וזה מה שנרמז פה על שום מה? ודו"ק!

 

 בס"ד

פירושים על ההגדה של פסח

 

ממה שחנני השם יתברך וממה שדליתי מדברי רבינו יוסף חיים זצ"ל

 

על דברי המגיד: "הא לחמא עניא", כותב מור' שחמשה מיני עין הרע הטילו המצריים לא עלינו על עם ישראלבמצרים ומתבל דבריו בזה שהמצריים במצרים היו עיניהם צרות בעם ישראל ולא יכלולסבול שאחרי עבודת הפרך שהעבידו אותם יאכלו עם ישראל ארוחת מלכים אלא האכילואותם לחם צר ומים לחץ ולכן בעת שנתנו לעם ישראל לאכול היו מסתכלים בעיניהם צרות העין ולא יכלו עם ישראל לאכול. ומתבל דבריו בעל הבן איש חי במעשה נפלא המתאר באופן נפלא את הנעשה בעם ישראל במיצרים היה איזה עשיר קמצן אשר מרובקמצנותו לא היה יכול לסבול שאיזה עני או אורח ישבו על שולחנו, ולכן עינו היתה צרהבאורחיו. ובאחד הימים הצליח איזה עני להכנסולישב על שולחנו. ומרוב צרות עיניו, היה לו עליית גג והלך וישב למעלה. והיה על כל לגימה ולגימה, על כל הכנסת כף שלאוכל לתוך פיו של האורח, היה לבבו מתחמץ בקרבו (בעירקית אומרים עלה כל לקמהולקמה). והנה האורח שהיה סועד על שולחנו של אותו עשיר היה מרגיש מחנקבגרונו, כאילו אבנים או סלעים יורדים לתוך בטנו. נשא עיניו למרום להתפלל לפני בוראעולם ה' יתברך שמו, אולי הוא לא מרגיש טוב, והנה רואה הוא את אותו עשיר הנמצאלמעלה אשר היה מסתכל עליו בעת אכילתו. אמר אכן נודע הדבר, לא חולה הוא אלא הצרותעין של אותו עשיר הטיל בו עין הרע ולכן נגרם לו כך שהאוכל אשר הוא היה אוכל לא ירדחדרי בטן. וכדוגמא לזאת אומר הרב: כך היו עושים המצריים ימח שמם לעםישראל.

 

פירוש שני: הרב אבן עזרא ע"ה אמר: אף פעם לא הבנתי מהו הלחם עוני הזה אשר נאמר בהגדה, עד שיוםאחד הוא נסע להודו ושם נתפס עי" חיילי המשמר ושמו אותו בבית הסוהר ונתנו לו שםלאכול לחם עוני. כלומר מצה. וכשיצא אמר: עכשיו הבנתי מדוע המצריים נתנו לעםישראל במצרים לחם עוני, מכיוון שהמצה הזאת לא מתעכלת מהר ורצו המצריים לחסוךבהוצאות.

 

: אמררבי אלעזר הרי אני כבן 70 שנה וכו'. מה זה כבן 70 שנה? משמע שלא היה רבי אלעזרבן 70 אלא רבי אלעזר היה בן 18 שנה בלבד וביום שהורידו את רבן גמליאלמהנשיאות מינו את רבי אלעזר לנשיא תחתיו. יש אומרים מכיוון שהיה צעיר לימים וזקנוהיה שחור ולא נאה שימנו אדם צעיר נעשה לו נס ו- 18 שערות מזקנו הלבינו כמספר שנותחייו. ולמה אחרי שהלבינו שערותיו אמר הרי אני כבן 70 שנה? אומר רבינו הארי ז"ל: שהיה רבי אלעזר גלגול של שמואל הנביא ונרמז בזה ששמואל הנביא נפטר בגיל 52 שנהואם ניקח מספר שנותיו של רבי אלעזר 18 ונחבר עם מספר שנותיו של שמואל הנביא הרינעשה 70 שנה ולכן אמר הרי אני כבן 70 שנה לרמוז לנ"ל. ועוד רמז כבן 70 שנ"ה שנ"הס"ת: נישמת שמואל הנביא.רבי יהודההיה נותן בהם סימנים. מפרש החברותא של כף החיים רבי יחזקאל הלוי זצ"ל במי היהנותן סימנים? אומר: במצרים מה היה? כשהביא ה"עשר מכות דם צפרדע וכו" ידועשהיתה המכה משמשת שבוע ושלושה שבועות הפסקה אז כשהיתה מכת הדם שכידוע פרעה נצטרע והיה שוחט בכל יום 150 תינוקות מעם ישראל כדי לרחוץ בדמם ולכן נענש שהיאור נהפך לדם.והיה נס גדול שבכל העולם כולו היתה המכה. כולם הרגישו בזה נעשו המים שלהם כולם דם. ובזה התעשרועם ישראל כשהמצריים ביקשו לקנות מים מהיהודים. אבל אומר הרב יחזקאל הלוי זצ"ל: רבי יהודה היה נותן בהם סימנים במי? במצריים שהנס פה שלא מספיק שהיתה המכהבמצרים אלא שהיתה המכה חקוקה על מצח המצריים וכולם היו יודעים. היה המצרי עוברברחוב היה כתוב על מצחו דם כלומר עכשיו מכת דם וכן צפרדע וכו"
פירוש נפלא

מכת צפרדע – ידוע שפרעה היה שפל אנשים איך אומרים בעירקית? שיבר ונוס – גמד. הגמרא במועד קטן ט"ו אומרת: שפרעה היה אמה כלומר גודלו היה 48 סנטימטר וגם זקנו היה 48 סנטימטר ולכן היה מטאטא את הריצפה ועוד מצווה להשפיל אותו. הוא היה עושה את עצמו אלוק, כלומר הוא לא הולך לשירותים מה היהעושה כדי שלא ירגישו בו? הוא היה משכים בבקר בבקר והיה הולך לנילוס לעשות אתצרכיו. והנה אומר ה' למשה ולאהרון השכימו בבקר בבקר והנה פרעה ניצב על שפתהיאור. באותו זמן הביא ה' על המיצריים מכת הצפרדע מה כתוב ותעל הצפרדע. מאיפה? מהנילוס. ואמרנו שפרעה באותו הזמן הלך לנילוס לעשות את צרכיו. איךשהוא מתיישב, מרים את הראש הוא רואה צפרדע ענקית אִינְטָרָ'ק (פחד בערבית). קפצהעליו והרעידה לו את הנשמה.

מכת כינים היתה מכה קשה מאוד היה גובה הכינים מגיע עד הארכובא של הרגליים של המצריים.עד שמספרים לנו חז"ל כי אהרן מטה את ידו, מכה את העפר, ובין רגע מתמלא הכול בכינים. כינים בהירות וכהות, כינים זוחלות ורוחשות – ארבעה עשר סוגי כינים! ויש בהן כאלה שצמחו לגודל ביצה של תרנגולת!כל עפר מצרים הופך לכינים. בכל מקום בו חופרים באדמה, אפילו בעומק של אמה שלמהעד 60 סנטימטר , לא מוצאים עפר – רק כינים, כינים וכינים. רק בארץ גושן, מקום מגוריהם של בני ישראל, נותרו שטחי הקרקע הבלתי מעובדים נקיים מכינים.ולא רק עפר הארץ הפך לכינים, התבואה והשדות התמלאו במזיקים, ואפילו הטיח שבקירות התחיל לרחוש. המצרים והבהמות, התמלאו בכינים עוקצניות, מציקות ומגרדות. כמו מיליוני סיכות קטנות הדוקרות בבשר החי. ראשיהם, בגדיהם, גופם… הכול מכונם. הם מתגרדים ומתחככים בקירות ובקורות עד שדם זורם מגופם ונבלע בין הרמשים המבחילים – מסכנות הבהמות, ועל זה נאמר "אוי לרשע, ואוי לשכנו…". המצרים האומללים מנסים כל דרך להסיר מעליהם את גועל-הנפש העוקצני, הם נכנסים ליאור, משפשפים את גופם, אך לשווא. טעם שלקו המצריים במכה זו אמרו חז"ל כי המצרים אילצו את בני ישראל לעבוד בעבודות בזויות. הם הכריחו את הנשים לנקות את הקרקע עבור הגברים, ואת הגברים לעבוד עבור נשים. הם הפכו את בני ישראל למטאטאי רחובות – עד למכת הכינים, שאז זכו בני ישראל לשבות ממלאכה זו. המצרים כפו על בני ישראל לאסוף עפר ללבנים – ולכן הפך העפר לכינים.המצרים מנעו מבני ישראל לרחוץ מהטינוף שדבק בהם בעבודתם – ולכן לא הצליחו להתנקות מהכינים שדבקו בהם. ועוד, משום שבני ישראל סבלו מכינים, כי המצרים לא הרשו להם להתרחץ.עם ישראל נמשל לעפר "ושמתי זרעך כעפר הארץ", ומכיוון שניסו לפגוע בהם, נענשו בעפר שהפך לכינים.

 

מכת ערוב– ידוע שהשם יתברך הביא ערבוביא של חיות על המצריים ברדלס ואריות ופילים ועוד השם ירחם והיה עושים במצרים שמות-מספרים יום אחד הוציא מצרי אחד את ילדיו לחיק הטבע ואמר לעבדו היהודי לנהוג בכרכרה ולשמור על ילדיו.והנה מגיע המכת ערוב ובו החיות מתנפלות על המצריים והורגים בהם לאלפים והיהודי כולו רועד ואין החיות נוגעות ביהודים כלל אחרי שהחיות אוכלות כזית מדאורייתא מילדי המצרי תקרב הפיל ליהודי והיהודי קורא קריאת שמע חושב שזה כבר הסוף וכולו רועד… מרים הפיל את החדק שלו ומצדיע ליהודי יענו כאילו אומר המפקד גמרנו את המשימה!. אחרי שגמרו מגיע היהודי לבית המצרי .שואל המצרי את היהודי היכן הילדים אומר לו היהודי תוציא נייר ותרשום- מוחמד אכל אותו ברדלס פטמה אכל אותה פיל מחמוד אכל אותה אריה וכן על זה הדרך כן יאבדו כל אויביך השם.טעם המכה משום שהמצרים היו פרוצים מאוד, והיו מערבבים בין המשפחות, גברים ונשים – לכן באה עליהם מכה שעיקרה ערבוב.

 

וכן על זה הדרך מכת דבר שמתו כל הבהמות של המצרים מטעם למרות כל הצרות, המצרים לא יכלו לראות שהיהודים בטלים ממלאכה. עכשיו, לאחר שהתינוקות שלהם מתו במכת ערוב, החליטו לשלוח את בני ישראל לרעות את עדריהם – לכן, מידה כנגד מידה, מתו בהמותיהם.טעם שני המצרים שלחו את בני ישראל לרעות בהרים ובמדבריות, כדי להרחיק אותם מנשותיהם – לכן קיבלו "רועה נאמן" הוא משה רבינו – כמו שכתוב בפסוק אחר "מוות ירעם".טעם שלישי המצרים היו משתמשים בבני ישראל במקום בבהמות כדי למשוך במחרשות – לכן נענשו בבהמותיהם.

מכת שחין נצטרעו כולם והיו מגרדים בשרם בחרס ברמינן. ואין זה שחין קל, אלא מגפה קשה. פצעים מלאי מוגלה מכסים את המצרים מכף רגל ועד ראש. פצעים לחים ומגרדים.המצרים לא יכולים לעמוד בסבל ומתגרדים, אך במקום לזכות בהקלה המיוחלת, הפצעים מתפוצצים, ומוגלה מעורבת בדם זורמת על גופם.הם מנסים לרחוץ את גופם במים חמים, אך לא יכולים לסבול את הכאב. מנסים במים קרים, אך גם את זה הם לא יכולים לסבול – המים שורפים את גופם כמו אש. יחד עם השחין פורחת בגופם של המצרים גם צרעת, עד שבשרם מסריח. כל מצרי נגעל מעצמו, ונגעל עוד יותר מחבריו. גברים "תפשו מרחק" מנשותיהם, הורים נדחו מצאצאיהם. גם חרטומי מצרים חלו בשחין ובצרעת, הם התאמצו מאוד לרפא את השחין, אבל נכשלו כישלון חרוץ – וגם כשחלפה המכה, והמצרים כולם נרפאו, נשארו החרטומים מצורעים. ואותם חרטומים, שניסו למצוא הסבר מדעי או כישופי לא מצאו מזור למכתם. על מה לקו המצרים בשחין? רבותינו אמרו הטעם כי המוח המצרי לא נח,ותמיד רצה לצער את היהודיםואם אין עדרים לרעות, שיעסקו בני ישראל בחימום ובצינון מרחצאות, וירחצו ויענגו את גוף המצרים באמבטיות – נגד זה פרח השחין בגופם "הענוג", עד שלא יכלו לסבול את מגע המים כלל, ובמקום לרחוץ במים רחצו בדם ובמוגלה שנטפו מן הפצעים שעל גופם.טעם שני המצרים תיעבו את ישראל ונגעלו מהם – ולכן הפכו למגעילים.טעם שלישי המצרים לא הרשו ליהודים לעצור ממלאכתם אפילו כדי להתגרד שלא נדבר על להתרחץועכשיו הם משתגעים מרוב גירודים.טעם רביעי המצרים הרחיקו את בני ישראל מנשותיהם כדי שלא יתרבו – וכעת, הם מתרחקים מנשותיהם בעצמם.עם ישראל נמשל לעפר "ושמתי זרעך כעפר הארץ", ומכיוון שניסו לפגוע בהם, נענשו בעפר שהפך לכינים.

מכת ברד – משה רבינו משרטט סימן על הקיר ואומר לפרעה – מחר, כשהשמש תאיר את השריטה הזאת, יתחיל לרדת הברד.שוב מעדיף פרעה להתעלם מן האזהרות, וכמוהו גם רוב עמו. רק היראים הסתירו את כל רכושם בבתיהם.ולמחרת, משה מטה את ידו לעבר השמים, ומייד ברקים מבריקים, רעמים עזים מתגלגלים ומרעידים את האדמה, ובמקום גשם, מגיע ברד.ולא סתם ברד – אם יש לכם כוח דמיון, נסו לתאר גושי קרח בגודל של אבנים גדולות. כל גוש כזה שקוף כמו זכוכית, ובתוכו צפה ומאירה להבת אש. אבני הברד יורדות בצפיפות כזו שהן חוסמות את הדרך כקירות אבנים בפני מי שמנסה לברוח. בני האדם מנסים להריץ את העדרים למחסה, אך אלה נתקלים ב"חומת האבן". המצרים הזריזיםמנסים להציל משהו מרכושם, ושוחטים חלק מהבהמות, כדי להשתמש לכל הפחות בבשרן, אך מייד מגיעים עופות וחוטפים את הבשר מכתפיהם.הברד המדהים מכה בעוז, על הקרקע מצטברת שכבה גבוהה של קרח, ומעליה מלהטת אש. המצרים מתרוצצים ומנסים להימלט, אך לשווא. כמו הרשעים שנידונים בגיהינום בקרח ובאש – כך קופא חצי גופם בקרח, וחציו השני בוער באש. חלקם מתיישבים כדי לכבות את הבעירה וקופאים למוות בישיבה. אחרים נסקלים באבני הברד, וגופם נשרף באש. ויש אומרים מלשון מליצה הברד והאש שבתוכו כשהיו מגיעים לארץ היו מתפוצצים כמו רימון או פצצה אחרת ומפילים הרבה חללים מהמצריים.

בינתיים, בשדות, הברד זורע הרס וחורבן – עצים נשברים ונשרפים, גבעולי השעורה שהחלה להבשיל נשברים ונכתשים, גם הפשתן נעקר ומתרסק. כל עשב השדה נתלש, נשבר ונשרף – רק החיטה והכוסמת שורדות באופן פלא. אמנם הן היו עדיין רכות, וקטנות, ויש להן סיכוי רב יותר להינצל מן המכה – אבל גם העשב רך ועדין ובכל זאת הוא נשחת. אלא, הקב"ה רצה להשאיר משהו למצרים במידה ויחזרו בתשובה על מעשיהם, ואם לא – אז שיהיה לארבה מה לאכול…רק בארץ גושן, במקום שבו נמצאים בני ישראל, אין ברד. ומה קורה למצרים שיוצא להם להיות בגושן דווקא עכשיו? מארז אישי של ברד נשלח במיוחד אל כל אחד מהם. ומה אם עברי נמצא בחוץ במקום אחר במצרים? שדה אנטי-ארטילרי בלתי נראה מקיף את גופו, ושומר עליו מהברד, מהקור ומהחום. חז"ל אומרים לנו כי הברד שירד על המצריים הוא מטעם כי המצרים היו מכים את בני ישראל וצועקים באוזניהם, כדי לזרז אותם בעבודתם – לכן נסקלו והוכו על ידי הברד, והרעש הרב בא כנגד הצעקות.

מכת ארבהמפני שהמצרים השתמשו בבני ישראל כעבדים לזרוע ולעבד את השדות. ולכן הארבה השלים את המלאכה מה שמכת הברד לא השלימה .הארבה הזה לא היה הרבה קטן גודלו היה גדול מאוד עד שחז"ל מספרים לנו במדרש כי הצואר של הארבה היה צואר צבי פיו היה מלתעות של אריה החדק שלו היה חדק של פיל ממש לא ייאמן! היה הארבה הזה מחסל את כל ירק השדה ועוד שהיה מתנפל על המצרים והיה הורג בהם מהיכן למדנו זאת ממה שפרעה היה צועק למשה ויסר מעליי רק את המות הזה ! משמע שהארבה היה הורג בהם ומספרים לנו חז"ל כשהארבה חיסל את ירק השדה לא מצא על מה להתלבש ולאכול ולכן אמר … כי האדם עץ השדה הא ככה התנפל על המצריים ועשה בהם שמות כן יאבדו.

מיכוון שאנו עסוקים בעניין עשר המכות ועוד הביא פירושים שונים ממה שחנני השם יתברך.

 

**פעם התארח שיכור אחד בבית הרב. אמר לו כבוד הרב מדוע הביא הקב"ה עשר מכות על המצרים ואלו בארבע כוסות אנו שותים רק ארבע כוסות .היה השם הופך. היה נותן למצרים ארבע מכות והיה נותן לנו 10 כוסות חהההה-שיכור.?

 

*כתוב בהגדה כי כבד לב פרעה- יש לשאול מדוע פרעה ליבו היה כבד עליו? מדוע ניכנס הלב שלו לתוך הכבד?.

מספרים חז"ל פעם אחת שאל האריה את השועל הרי אני מלך החיות אני רוצה להרגיש שאני מלך מה לעשות? אמר לו השועל תעמיד את החמור בשער היער ותיגבה מכל חיה מכס כך תרגיש שמכבדים אותך. כי החמור לא יודע קונצים חמור זה חמור! חהה .

והנה אחרי פרק זמן ניגש המלך האריה והשועל לבדוק מה קורה עם המכס – התשלומים האם מכבדים אותו החיות והנה בא לשער היער כדי להכנס והחמור שלא יודע קונצים מבקש ממנו מכס אומר האריה אני מיניתי אותך כאן למוכס ואתה דורש ממני מכס חצוף! התנפל עליו והרג אותו. והנה אומר האריה תנתח לנתחיו את החמור את הראש ואת הפדר את הרגליים והכרס אני רעב .באמת חותך השועל את החמור והנה אחרי שהשועל לוקח נתח נתח ומסדר אותו יפה בשווה הוא רואה את הלב ככה מפעפע ועסיסי שופע דם ותאווה לעיניים מסתכל השועל ימין ושמאל רואה שלא מסתכלים עליו קופץ על הלב ואוכל אותו לתיאבון. והנה המלך מגיע מסתכל על נתחי החמור ולא מוצא את הלב שואל האריה שהוא מלך החיות את השועל איפה הלב של החמור? אומר לו השועל לחמור הזה לא היה לב .כי אם היה לו לב לא היה מתחצף אליך ולא נותן לך להכנס לתוך היער! כך גם פרעה –לפרעה לא היה לב כי אם היה לו לב היה תיכף שולח את עם ישראל ממצריים.

 

כתוב בהגדה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל פָּרוּ וַיִשְׁרְצוּ וַיִרְבּוּ וַיַעַצְמוּ בִּמְאד מְאד, וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ אתָם- נוכל ללמוד מכאן דבר ניפלא שכל אשה מישראל היתה יולדת שישיה בכרס אחד ומהיכן נילמד? אמרו חכמינו ז"ל מיעוט רבים שניים אם ניספור את המילים מפרו עד מאוד נימצא שש מילים .זה רמז שכל אשה ילדה שישיה.רמז נוסף פרו וישרצו וירבו אמרנו מיעוט רבים שניים משמע פרו שניים וישרצו שניים וירבו שניים סה"כ שישיה . פירוש נוסף ראיתי שמביא רבינו יוסף חיים זצוק"ל בספרו בא"ח דרושים על ספר שמות על הפסוק הזה אומר הרב ויקוצו המצריים מפני בני ישראל ותמלא הארץ אותם –מה היה עם ישראל היה עובד בפרך גופם שבור ורצוץ מה היו בנות ישראל עושות יוצאות לשדה לעבודת הגברים ומתקשטות ומתיפות כדי לעורר את בעליהן ועל זה נאמר תחת התפוח עוררתיך שמה חיבלה אימך שמה חיבלה ילדתך. וכשעוררו אותם לתאווה היו יולדות בשדה לא רק שישיה אומר הרב על הפסוק ובני ישראל פרו וכ"ו שהיו יולדות בכרס אחד בלי עין הרע כשישים תינוקות במכה אחת .המצרים כשגילו זאת היו רוצים להרוג את התינוקות .מה עשה השם יתברך אחרי שילדו בשדות הביא להם מלאכי השרת שהיו מעמיקים את השדה כדי שהמצרים לא יחרשו את השדה ובזה יהרגו את התינוקות והיו מטפלים בתינוקות והיה השם מוציא להם זיזים ובו היו יונקים חלב ישתבח הבורא.ואחרישנתבטלה הגזירה היו יוצאים התינוקות האלו מהשדות שבינתיים היו לנערים והיו המצרים מתפלאים מהיכן באו וכל כך היו הרבה עד שקצו המצרים בחייהם כי כל משפחה יהודית היו כמו גדוד צבא!

 רַבִּי יוסֵי הַגְּלִילִי אומֵר: מִנַּיִן אַתָּה אומֵר שֶׁלָקוּ הַמִּצְרִים בְּמִצְרַים עֶשֶׂר מַכּות וְעַל הַיָם לָקוּ חֲמִשִּׁים מַכּות? נלע"ד מה היה פרעה הכחיש מציאות השם יתברךבאומרו מי השם אשר אשמע בקולו אמר לו השם ככה עכשיו אראה לך באמת! כשסגר עליו את הים לקה חמישים מכות הכיצד? פשוט מי עולה בגימטריא חמישים כנגד מה שאמר פרעה מי .

 פֶּסַח שֶׁהָיוּ אֲבותֵינוּ אוכְלִים בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ הָיָה קַיָם, עַל שׁוּם מָה?נראה להסביר כי ישנם מנהגים שונים בפסח זה לא אוכל אורז והשני קטניות והשלישי מצה שרויה ועוד.. אבל ישנם עדות שחושבות שגם שום אסור לאכול ! וזה מה שנרמז פה על שום מה? ודו"ק!

  

בס"ד

פירושים על הגדה של פסח מאת מרן הראשל"צ הגאון המקובל כמוה"ר מרדכי אליהו ע"ה כפי שהועברו אלי ע"י ידידי היקר חכם אליהו הלוי הי"ו.
מאמר מרדכי

פירושים על הגדה של פסח

ממרן הראשון לציון המקובל האלקי

ח"ר מרדכי אליהו שליט"א

והיא שעמדה
אנו אומרים בהגדה של פסח "והיא שעמדה לאבותינו ולנו, שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו והקב"ה מצילינו מידם". ומסביר הזוהר מהי "והיא"? היא – התורה. והאר"י הקדוש הוסיף והיא שעמדה הכוונה לשכינה. בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו – שבכל דור ודור יש המצאות חדשות להשמיד את ישראל. גזרות רוחניות וגזרות גשמיות. יש מנסים להשמידנו בשקרים כמו פרעה, ויש בפנים יפות כחברים, ויש בגלוי. אבל לא יעזור לכולם. כי ה' מכיר את כולם ומצילינו מידם. ולפי הזוהר ההבטחה שה' הבטיח לאברהם אבינו מתקיימת גם בדורנו.

"ולא אחד בלבד עמד עלינו לכלותנו" דרך רמז אם אנו לא מאוחדים, אם אנו לא אחד, זה עומד עלינו לכלותנו. אבל האחדות מצילה אותנו מידם. אם לא כל העם, לפחות הדתיים למיניהם שיהיו בחזית דתית אחידה. ודוקא היום שהמצב חמור בעניין בטחון וכלכלה ובעיקר בענין הקשור ליהדות, כלומר בלימוד תורה ושמירת שבת וכו'. אם יהיו יותר צירים דתיים בכנסת אז יהיו פחות צירי לידה, יהיה יותר כח. אם לא יעשו חשבון פרטי יגיעו לאיחוד. אם יתקיים "לך כנוס את כל היהודים", תתבטל עצת המן שאמר "מפוזר ומפורד". אם יעזבו חשבונות פרטים ויתחשבו בצורך הכלל – תהיה אחדות. והעיקר לבטוח בבורא עולם שהוא "שומר הבטחתו" לישראל ולאברהם אבינו לא רק ביציאת מצרים אלא בכל דור ודור וגם בדורינו, יצילנו מידם. וה' יקיים את הבטחתו וידון את כל האומות שרוצים להציק לישראל שנאמר "וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנוכי".

שאלת הרשע
הרשע שואל "מה העבודה הזאת לכם?" וידועה השאלה מה ההבדל בין שאלת החכם לרשע? שהרי גם החכם שואל בלשון "אתכם" והרשע שואל בלשון "לכם". אפשר להסביר על פי דברי האר"י ז"ל שאמר כי בעבודה ובזיעה של ערב פסח מתנקים ומתכפרים עוונותיו של אדם. והחכם כששואל "מה העדות החוקים והמשפטים" וכו' כתוב שם "והיה כי ישאלך בנך מחר" היינו אחר שעבד וטרח והתנקה מעוונות בבחינת נעשה ונשמע הוא שואל את האבא "הסבר לי מה?" אבל הרשע שאינו עובד, שואל "מה העבודה הזאת?" אומרים לו שהוציא את עצמו מן הכלל ולא עבד להכין את ליל הסדר, לכן הוא בגדר רשע, שלא נתכפר לו. "אם היית עושה את העבודה, היית נקי, שהעבודה לפסח מזככת את האדם".

 

כל דכפין וכל דצריך

שואלים המפרשים, מה הביאור בכפילות שאומרים בליל פסח בהא לחמא עניא: "כל דכפין ייתי וייכול וכל דצריך ייתי ויפסח", ונאמרו בזה הרבה תירוצים. והפשט הוא, שכל מי שרעב ואין לו מה לאכול, שישב עמנו לאכול. וגם מי שיכול לעשות את החג בביתו אך אין לו מספיק, הוא יכול לבוא ולקחת מאכלים לביתו. מסופר על גבאי צדקה שביקש מעשיר אחד צדקה למגבית 'קמחא דפסחא' והלה סירב, וגם כשניסה לשכנעו, לא הסכים, וטען שהוא איש אמת, וכיון שהוא כבר אמר שהוא לא נותן, הוא לא יכול לחזור בו. אותו גבאי היה פיקח, וביקש ממנו לכתוב לו מכתב שבו הוא מצהיר שהוא איש אמת, וכתב לו. בהגיע ליל פסח, אמר אותו גבאי לעניים שיעמדו ליד דלת ביתו של אותו עשיר וכשהוא יאמר "כל דכפין" שידפקו על דלת ביתו, וכך עשו. כשראה אותם העשיר, אמרו לו שיש בידם מכתב שהוא איש אמת ואף פעם אינו משקר, ועל כן גם עתה לא שיקר במה שאמר "כל דכפין" והוא צריך לתת להם לאכול, ולא היתה לו בררה, וביקש מאשתו להוציא את כל האוכל שהכינה לכל החג, וישבו ועשו אצלו את ליל הסדר. הנה אדם צריך לדעת שכל מה שהקב"ה נתן לו הוא כדי שיתן לאחרים, והכל אצלו בפקדון כדי שיתן לקמחא דפסחא וכדו'.

 

והגדת לבנך

כשנכדי מתארחים בליל הסדר בביתנו, ואנו מגיעים בהגדה לעשר המכות, אני רגיל לומר להם שיבחרו מכה אחת שהם רוצים שאני אספר להם עליה. ואם כל אחד אומר מכה אחרת, אני אומר להם שנלך לפי הרוב, ואני מסביר להם כיד ה' הטובה עלי.

על מכת כינים אני רגיל לספר להם: מעשה בעשיר אחד שחגג את שבעת ימי החופה של בנו, וכל יום הזמין אנשים מיוחדים. והנה הוא רואה שבכל יום בא עני אחד באופן קבוע. וכיון שראה העני שהעשיר תמה על כך שבא שוב, אמר לו: דע לך שאני כמו מכת כינים, כי לא רק במכת כינים היו כינים, אלא גם במכת דם הם באו, וכן במכת צפרדע וכן בכל שאר המכות.

"אצבע אלקים היא" – במכת כינים אמרו החרטומים "אצבע אלוקים היא" (שמות ח, טו). כי אין השד יכול לשלוט על דבר שהוא פחות מכשעורה. ועוד, אם אדם עומד על הקרקע, הוא יכול לעשות כשפים, אך אם הוא באוויר, אינו יכול לעשות כשפים. וכיון שהם דרכו על הכינים, ולא ישירות על הארץ, זה כמו שעומדים באוויר.

הגמרא מספרת שבתקופתו של רבי שמעון בן שטח היו שמונים מכשפות במערה ליד אשקלון. והוא לקח שמונים בחורים ביום גשום, ונתן לכל אחד מהם כד חרס ובתוכו בגד לבן, וא"ל שכשהוא יתן להם סימן כולם יכנסו למערה וכל אחד ירים מכשפה אחת, כי כשהמכשפות באויר אין להם יכולת לעשות כשפים, ולבסוף הם תלו את המכשפות (עיין ברש"י מסכת סנהדרין דף מ"ד ע"ב ד"ה דבעיא מכסא).

מכת ערוב – במכת ערוב נאמר (שמות ח, יז) "ומלאו בתי מצרים את הערוב וגם האדמה אשר הם עליה". אומר הגאון שיש חיה שהטבור שלה מחובר לאדמה וקוראים לה "חיית אדם", וגם אלו באו במכת ערוב.

 

כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך

כל מכה שהביא הקב"ה על המצרים במצרים היה בה משהוא מיוחד ללמד את כלל עם ישראל.

אנו אומרים בהגדה: שהמצרים במצרים לקו עשר מכות, ועל הים לקו חמישים מכות, וי"א במצרים – ארבעים מכות, ועל הים – מאתים. וי"א במצרים לקו חמישים מכות, ועל הים לקו מאתים וחמישים. ולכאורה הרי ידוע שהיו עשר מכות, ולשם מה מוסיפים עוד מכות?

אלא כתוב (שמות טו, כו) "כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך", וממילא בכל מכה שמוסיפים למצרים, יש לנו רווח של "לא אשים עליך כי אני ה' רופאך".

 

ויקם פרעה לילה

פרעה הרשע וראש האפיקורסים החזיק עצמו לאלוה והיה אומר "לי יאורי ואני עשיתני". הוא כל כך טמטם את עצמו עד שחשב שהוא באמת אלוה. וכתוב (שמות יב, ל-לא) "ויקם פרעה לילה וכו' ויקרא למשה ולאהרון לילה ויאמר קומו צאו מתוך עמי".

חכם מנשה שלו זצ"ל היה אומר משם בעל הבא"ח זיע"א: מדוע נאמר "ויקם פרעה לילה" – אם קם בודאי שהיה זה בלילה? אלא פרעה היה כ"כ רשע ולא ישן עם בגדיו כי לא חשש ממה שיקרה, אלא ישן עם פיג'מה וכשראה את המצב החמור, הרגיש לפתע שרגליו קרות קצת. הוא שאל את הרופא שלו לפשר הדבר, והרופא אמר לו שזה סימן של הגוססים. מיד קם פרעה באמצע הלילה והחל צועק למשה ולישראל "קומו צאו מתוך עמי גם אתם גם בני ישראל וכו' גם צאנכם גם בקרכם". ועל זה אמר משה "גם אתה תתן בידינו זבחים", "וגם מקננו ילך עמנו".

פרעה האפיקורס אמר "מי ה' אשר אשמע בקולו". אמר לו משה, אתה אומר כך, חכה ותראה מה יהא בסופך. ואח"כ כתוב שפרעה אומר "מי ומי ההולכים" ? אמר לו משה רבנו "בנערינו ובזקנינו בבנינו ובבנותינו בצאנו ובבקרנו נלך כי חג ה' לנו", ולא עוד אלא "גם אתה תתן בידינו זבחים ועולות". פרעה התמלא זעם ואמר למשה "השמר לך אל תוסף ראות פני".

ולאחר מכת בכורות, פרעה מחפש את משה, והנה הוא פוגש כמה ילדים ושאל אותם: אתם יודעים היכן גר משה? אחד ענה לו: שם, ואחר אמר לו: שם, ופרעה החל רץ ממקום למקום.

אמרו הילדים לפרעה, אתה שגזרת "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו", וכי אנחנו נשתוק לך?! לכן בליל פסח יש לילדים מקום נכבד בכל מהלך הסדר והם שואלים "מה נשתנה" וכו', ומספרים להם על נסי ה'. גם המן רצה להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים, וגם את הטף, ולכן בפורים הילדים מכים את המן.

לבסוף כשמצא פרעה את משה, אמר לו משה: הרי אתה אמרת לי שלא אראה את פניך ומי ה' אשר אשמע בקולו. אמר פרעה: הכל בטל, הנה אני הולך למות. אמר לו משה רבינו, אתה לא תמות אלא תשאר בחיים כדי להודיע את נפלאות וניסי ה' לכל העולם.

אמר לו פרעה: א"כ קומו צאו כעת מתוך עמי. אמר משה: וכי אנחנו כגנבים בלילה, אנחנו נצא ממצרים ביום. ואמר משה לפרעה, אם אתה רוצה שנצא תאמר: הרי אתם בני חורין, הרי אתם לעצמכם, שהרי נגזר על עם ישראל שישתעבדו במצרים ארבע מאות שנה והם היו רק 210 שנים, וא"כ תמחל על 190 שנים שנותרו. אמר פרעה: אני מוחל רק תצאו ממצרים. ואומרים חז"ל כשאמר פרעה "קומו צאו מתוך עמי" נשמע קולו בכל מצרים עד מרחק של ארבע מאות פרסה.

 

כנגד ארבעה בנים

כתוב בהגדה "כנגד ארבע בנים דברה תורה, אחד חכם, ואחד רשע. ואחד תם, ואחד שאינו יודע לשאול". ויש להבין מדוע הרשע ליד החכם? אלא הרשע יותר טוב מהתם ומזה שאינו יודע לשאול. כי אם הוא יחזור בתשובה, הרי 'במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים עומדים', לכן בעל ההגדה כתבו ליד החכם כי אולי ידבק ממנו ויחזור בתשובה.

 

חייב אדם לספר ביציאת מצרים

בכל יום אנו מזכירים את יציאת מצרים, אבל לא מאריכים לספר את כל הנסים, אבל בליל פסח יש מצוה לספר, וכל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח.

 

החיוב לספר ביציאת מצרים מוטל על כל אחד ואחד. ואם אינו יודע לספר, יקח הגדת הרב חיד"א או הגדת הבא"ח או הגדה של הגאון מוילנא וילמד את הפירושים השונים ואז בליל פסח יהיה לו דברים נפלאים לומר. אבל אם רק יקרא את ההגדה לא יצא ידי חובת המצוה של לספר ביציאת מצרים.

 

במקום אחד כתוב "וכל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח", ובמקום אחר כתוב "הרי הוא משובח". והכוונה היא, אם אדם משובח הוא יודע להאריך ולשבח את הקב"ה.

 

כיום הילדים לומדים בתלמוד תורה ושם הם לומדים טוב וגם הם יודעים להאריך ולספר בניסי מצרים. והאבא צריך לעורר את בניו על ידי ששואל אותם שאלות וכו'. וכשמגיע לעשרת המכות יעורר אותם על ידי שאלות, למשל ישאל כל ילד איזו מכה מעשר המכות היא חשובה בעיניו ומדוע ? ויאריך בפירושים.

 

המחשת סיפור יציאת מצרים

הספרדים נוהגים שהקטנים יוצאים מהחדר, מקלותיהם בידיהם וצרורות האפיקומן על שכמם, ודופקים על הדלת ושואלים: "מי אתם" ? והם עונים: "ישראל". "מהיכן באתם" ? "ממצרים". "לאן אתם הולכים"? "לארץ ישראל" וכו'. כלומר, הם מראים עצמם כאילו הם יצאו ממצרים ובאים לירושלים – לקיים מה שכתב הרמב"ם (פ"ז מהל' חמץ ומצה הל' ו') "בכל דור ודור חייב אדם להראות את עצמו כאילו הוא בעצמו יצא עתה משעבוד מצרים שנאמר ואותנו הוציא משם" וכו'.

כלומר, צריך להרגיש דבר זה וגם צריך להרגיש את הענין של "ועתה קרבנו המקום לעבודתו" – הקב"ה אמר לנו בואו, התקרבו. ואנחנו אומרים לקב"ה "משכני אחריך נרוצה" – תמשוך אותנו כמו שעשית במצרים.

 

לספר על נסים אחרים שאירעו לישראל, כגון במלחמת המפרץ וכדו' זה דבר טוב מאד אבל לא קיים את המצוה, כי עיקר העיקרים בליל פסח הוא לספר בניסים שעשה הקב"ה לאבותינו ביציאת מצרים, אלא אם כן, מדמה אח"כ נס לנס.

 

מתחילה עובדי ע"ז היו אבותינו

הגמרא דנה בשאלה מהיכן מתחילה ההגדה האם "מעבדים היינו" או מ"והיא שעמדה". כי יש אומרים שיש להזכיר גם מה שאירע לפני ניסי מצרים, ולכן אנו אומרים בהגדה "מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו, ועכשיו קרבנו המקום לעבודתו".

ויש לשאול, כיצד מוציא שם רע על אבותינו שהיו עובדי ע"ז ? אלא "אבותינו" – הכוונה לתרח אבי אברהם שהיה עובד ע"ז ורק אח"כ חזר בתשובה.

 

וימרו על ים בים סוף

כתוב (תהלים קו, ז) וימרו על ים בים סוף". אומרים חז"ל, כשעם ישראל עברו את ים סוף, הם פחדו שמא גם המצרים יכנסו לים ויצאו ממקום אחר כפי שעם ישראל יצאו מהים. ויש לשאול, אחרי כל הנסים ונפלאות שעשה ה' עם ישראל במצרים הם עדיין חוששים ?!

אלא כתוב כשעם ישראל היה על שפת הים, התחיל המקטרג לומר "הללו עובדי ע"ז והללו עובדי ע"ז", אמר הקב"ה אלו שוגגין ואלו מזידין, ואז קפץ נחשון בן עמינדב לים, והים נקרע.

אמרו עם ישראל אנחנו חזרנו בתשובה ולכן נקרע הים, ואולי גם המצרים יחזרו בתשובה וגם להם יקרע הים ומזה חששו בני ישראל. אמר להם משה רבנו, גם אם המצרים יעשו תשובה, תשובתם לא תתקבל כי הם עשו במזיד.

 

והמשנה באבות אומרת (ה, יז) "כל מחלוקת שהיא לשם שמים ספה להתקיים, ושאינה לשם שמים אין סופה להתקיים. איזו היא מחלוקת שהיא לשם שמים? זוהי מחלוקת הלל ושמאי, ושאינה לשם שמים? זוהי מחלוקת קרח ועדתו". אומר הרב בעל 'תפארת ישראל' התנא לא נקט "קרח ומשה" כי לא רצה שיהיו ביחד, אלא נקט "קרח ועדתו".

 

ויש אומרים פירוש אחר, קרח היה מראשי הסנהדרין, וכשמתחילין לדון בדיני נפשות מתחילין מהצד, והתחילו לשאול את הדיין שיושב בצד מה הוא אומר על משה, והלה אמר שחייב מיתה. והנה כולם אמרו אחריו שמשה חייב מיתה. אמר קרח בליבו, יש הלכה שאם כולם יאמרו למיתה הנידון יוצא זכאי, ועל כן אני אגיד שמשה פטור. כלומר, קרח חלק על עדתו, בפיו אמר 'זכאי', אך בלבו חשב אחרת, ולכן נקט התנא "קרח ועדתו" כי כוונתו לא היתה לשם שמים.

 

אילו קרע לנו את הים ולא העבירנו בתוכו

ואני רגיל להזכיר, הבבא סאלי זצ"ל היה יום אחד במצב רוח לא כל כך טוב, ובאתי לבקרו ואמרתי לו שיש לי קושיה. אנחנו אומרים בהגדה "אלו קרע לנו את הים ולא העבירנו בתוכו בחרבה דיינו" – ולכאורה, מה החשיבות בדבר הרי המצרים היו רצים אחרינו ותופסים אותנו. אמר לי הבבא סאלי, אכן זו שאלה טובה. אמרתי לו, יש לי תשובה, אני שמעתי ששם המשפחה המקורי שלכם היה 'אלבז' ולא אבוחצירא, אלא זקנכם היה בדמשק ורצה לנסוע לארץ ישראל ולא היה לו כסף ולא רצו לתת לו לעלות לספינה, והוא לקח מחצלת הניחה על הים וכך הגיע לארץ ישראל, ועל שם הנס הזה שינו את שם משפחתכם לאבוחצירא שפירושו מחצלת בערבית.

ואילו הוציאנו ממצרים ולא קרע לנו ואת הים, אלא עשה לנו כמו הרב אבוחצירא עם מחצלת – דיינו. וכששמע זאת הבבא סאלי, שמח מאד והרגשתו השתפרה.

 

עשרה נסים נעשו לאבותינו על הים

עשרה נסים נעשו לאבותינו בקריעת ים סוף. ואם למשל בעת קריעת ים סוף ילד קטן היה רוצה ארטיק או גלידה חמה וכדו' מיד היה יוצא לו דבר זה מהשמים.

ואעפ"כ "וימרו על ים בים סוף", שאמרו ישראל "הגם לחם יוכל תת" (תהלים עח, כ). אבל אין מה להאשים את עם ישראל, כי המצרים הרעו אותם – וזהו שנאמר (דברים כו, ו) "וירעו אותנו המצרים", הם הכניסו בהם ארס של רשעות.

 

ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו

וכתוב (שמות יא, ז) "ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו". אומרים חז"ל, שהמצרים העמידו כלבים על ידי כישוף בכל שערי היציאה ממצרים, וכל אימת שמישהוא יצא משערי מצרים, היו הכלבים נובחים. לכן יתרו שמח מאד "ויחד יתרו", ואמר "ברוך ה' אשר הציל אתכם מיד מצרים ומיד פרעה" – כי אדם אחד אינו יכול לצאת ממצרים, ואתם יצאתם ששים ריבוא גברים, וששים ריבוא נשים וילדים קטנים.

 

לכלב תשליכון אותו

כשיצאו בני ישראל ממצרים הכלבים לא חרצו את לשונם וע"כ קבלו שכר. ויש לשאול וכי לכלב יש שכל לדעת מתי לנבוח ומתי לא ? ומדוע עליהם לקבל שכר ? אלא בא הקב"ה ואמר להם שיש ביכולתו לסגור את פיהם שלא ינבחו, אבל הוא נותן להם בחירה חופשית להחליט בעצמם שלא לנבוח ואז ממילא יקיימו מצוה, ובזכות זה יקבלו שכר. ושכרם הוא: "ובשר בשדה טרפה לא תאכלו לכלב תשליכון אותו" (שמות כב, ל).

 

משגיא לגויים ויאבדם

כשנקרע הים, באו פרעה ושלישיו ונכנסו למים. ויש לשאול מדוע הוא נכנס וכי הוא לא רואה שכל המצרים טובעים ? אלא פרעה היה אומר "לי יאורי ואני עשיתני" (יחזקאל כט, ג), והאמין בעצמו שהוא אלוה ולא יקרה לו מאומה והוא קרע את הים, אך ידע בלבו שלא זאת האמת. אבל הקב"ה "משגיא לגויים ויאבדם (איוב יב, כג), הקב"ה רצה שהוא יבא אל המים ויטבע כדי שלא יחשוב להתחכם. כי פרעה חשב לדון את עם ישראל במים, והקב"ה הרי נשבע לנח שלא יביא מבול, והקב"ה הרי מעניש מידה כנגד מידה. אמר הקב"ה, נכון שאני לא אביא מבול עליכם, אבל אתם תבואו ותרדפו אחרי ישראל ושם ידונו אתכם במים.

 

 

פסח – שחרור מעבדותו של היצר הרע

בפסח יצאנו מעבדות לחרות, ומכאן עלינו ללמוד שכל השנה אנחנו עבדים ליצר הרע ולתאוות שלו, אבל בפסח יש לנו הזדמנות להשתחרר מעבדותו, ולזרוק את כל ה"שאור" שבנו – הוא היצר הרע הדומה לשאור. וכשם שמבערים את החמץ מביתנו כך אנחנו מבערים את יצר הרע מקרבנו.

 

ואבדה מצרים

לאחר שמתרה משה בפרעה על מכת הארבה אומרים לו עבדיו: "עד מתי יהיה זה לנו למוקש, שלח את האנשים ויעבדו את ה' אלוקיהם הטרם תדע כי אבדה מצרים?" \ג, ז/ פרעה שומע ומסכים "לכו עבדו את ה' אלוקיכם מי ומי ההולכים". ובסוף מסרב. אומרים לו עבדיו – תבא עלינו המכה! אומר להם פרעה: תדעו שאני צוחק ממשה ועושה עצמי כבעל תשובה ומוותר לי ואינו יכול לעשות לי כלום! אומרים לו עבדיו: אתה חושב שאתה צוחק עליו, באמת הוא צוחק עליך ומאבד את כל מצרים! וסימנך – במכת הברד נאמר: "והפשתה והשעורה נוכתה… והחיטה והכוסמת לא נוכו כי אפילות הנה". \ט, לא-לב/ מפרש רש"י: "כי אפילות הנה – מאוחרות ועדיין היו רכות ויכולות לעמוד בפני קשה… ומדרש ר' תנחומא… כי אפילות – פלאי פלאות נעשו להן שלא לקו". מה זה פלאי פלאות? חז"ל אומרים שמכת הברד היתה בחודש שבט ואז אין חיטים ולא שעורים והפלא הראשון שצמחו חיטים ושעורים ואחר שלקו השעורים בברד ונותרו החיטים אמרו המצרים שיד אליליהם היתה בדבר להותיר להם החיטים – אומר להם הקב"ה: חיטים אלו לא מיועדות לכך אלא לישראל שיצאו ממצרים ויאפו מן המצות. וזה שנאמר: למען תספר באזני בנך… את אשר התעללתי במצרים…". ומפרש רש"י: שיחקתי בַמִצְרִים. ומסיים הפסוק "וידעתם כי אני ה'" וזו התכלית שידעו ישראל וכל העולם כי ה' הוא האלוקים.

 

ואנחנו לא נדע

משה רבנו אומר לפרעה: "וגם מקננו ילך עמנו לא תשאר פרסה כי ממנו ניקח לעבוד את ה' אלוקינו. ואנחנו לא נדע מה נעבוד את ה' עד בואנו שמה" דברים אלו טובים גם נגד עצות היצר. אומר לנו היצה"ר עבדת היום את ה' די והותר. קיימת מספיק מצוות. ואנו נשיב לו אנחנו לא נדע מה הערך של כל מצוה ומצוה שאנו מקיימים עד שנגיע לעולם האמת ושם יתברר לנו כמה חשובות הן המצוות ונתמלא צער איך כילינו ימינו בהבל וריק.

 

ליל שימורים

ביציאתם ממצרים מתארת התורה את הלילה הזה – "ליל שימורים הוא לה' להוציאם מארץ מצרים, הוא הלילה הזה לה' שימורים לכל בני ישראל לדורותם".

ולכאורה מה זה ליל שימורים לה'? שימורים לנו! אומר רש"י: "שהיה הקב"ה שומר ומצפה לו לקיים הבטחתו להוציאם מארץ מצרים". כל תקופת הגלות הקב"ה מצפה לאותו לילה שיגאלם. ו"כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות" גם בגאולה אחרונה הקב"ה מצפה לגאלנו. אנו מצידנו מוכנים לקבל את הגאולה בכל עת ועתה אנו מצפים לרגע שה' יחליט לגאלנו בעגלא ובזמן קריב אמן.

במכת הצפרדעים מתרה משה בפרעה "ובכה ובעמך ובכל עבדיך יעלו הצפרדעים". והסביר רש"י שפתח בו תחילה כיוון שהוא פתח בעצה תחילה "הבה נתחכמה לו" וע"כ קודם פגעו בו ואח"כ בעמו. וכשפשטו הצפרדעים במצרים בתחילה עוד לא הזיקו להם עד שנכנסו לבטנו של פרעה ואז החל הנזק לכולם. לפתע פתאם החל פרעה מאמין בה' – "ויקרא פרעה למשה ויאמר העתירו אל ה' ויסר הצפרדעים ממני ומעמי". – בתחילה אמר דברי כפירה מי ה'. הוא לא מכירו ולא יודעו ולא רוצה לדעת. ולא פוחד ממנו \עיין תרגום יב"ע פרק ה' פסוק ב'/. ועכשיו העתירו אל ה'. קודם שיסורו ממני אח"כ מעמי, אבל זה לא כ"כ עקרוני העיקר "ממני". אומר משה לפרעה: "התפאר עלי למתי אעתיר לך…" הפשט הוא שאומר משה אני מתפלל עכשיו על זמן הכחדת הצפרדעים מידי ופרעה אומר "למחר" ולמה לא היום? אלא פרעה חשב שמשה מכשף או שיודע לכוון השעות ולכן אומר "התפאר עלי". אמר פרעה אני מוכן לסבול עוד יום ובלבד שאוכיח שמשה לא שליח של ה' כי חשב שמשה עושה ע"י כישוף או שהוא יודע שעכשיו צריכים הצפרדעים לצאת \עיין שפתי חכמים שם/. אולם משה כשחשב להתפלל נשמעה תפילתו, ולמעשה ברגע שאמר משה "וסרו הצפרדעים ממך ומבתיך" אכן סרו מיד ולא קרקרו לו בבטן \עיין רש"י ח', ט'/ וכשפרעה הרגיש שטוב לו מיד חשב להתחרט. והקב"ה יודע מחשבות איש ותחבולותיו, ומיד החזיר את הצפרדעים לפרעה וחזרו וקרקרו. ואז משה יוצא וצועק "על דבר הצפרדעים אשר שם לפרעה".

צועק משה לה' מדוע החזרת לו הצפרדעים! אמר הקב"ה כיוון שקבע זמן למחר – שיתייסר עד מחר ולא קודם.

 

"התייצב" בקומה זקופה!

קודם מכת הערוב אומר ה' למשה: "השכם בבקר והתייצב לפני פרעה הנה יוצא המימה…" מפרש רש"י \פרק ז', ט"ו/ שהיה יוצא לעשות צרכיו השכם בבקר בטרם יראוהו כיוון שעשה עצמו אל המכניס ואינו מוציא ע"כ סידר שיתפנה רק בהשכמה וביאור.

אומר הקב"ה למשה כשאתה הולך לפני פרעה – התייצב! עמוד בקומה זקופה! ראה נתתיך אלהים לפרעה, אתה החזק ולא הוא. וכן הוא בכל משא ומתן עם הגויים – התייצבות בלא משוא פנים ואין כאן שום מקום לענווה. ולכן הוצרך הקב"ה לציין זאת במיוחד למשה העניו מכל אדם.

 

 

להלל ולשבח

הקב"ה שולח בליל פסח את המלאכים לראות את ליל הסדר שנערך בבתים, וחוזרים המלאכים ואומרים ראינו שולחן ערוך ונרות דולקים, וקוראים בספרים, אך הקב"ה אינו מרוצה מתשובתם, ושולח שוב מלאכים וגם הם חוזרים עם תשובה מעין זו. עד ששולח מלאכים פקחים והם שואלים מה אתם עושים בליל הסדר? ועונים להם: אנו משבחים ומהללים את הקב"ה על הנסים שעשה עמנו. הולכים המלאכים ואומרים זאת לקב"ה, והוא אומר להם: לכו ותשאלו את ישראל מתי נעשו נסים אלו. הולכים המלאכים ושואלים זאת, ועם ישראל עונים: שנסים אלו היו לפני כאלפיים שנה. אומר הקב"ה אם עדיין הם זוכרים את הנסים ההם, ראויים הם שאעשה להם עוד נסים ונפלאות (עיין ברעיא מהימנא פרשת בא דף מ' ע"ב, וכן בכה"ח סי' תע"ג ס"ק קנ"ב).

 

תבלעמו ארץ

וכתוב (שמות יד, ל) "וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים". כל אחד ראה את המצרי שהציק לו, ורצו ישראל לשרוף את הגופות שלהם, אמר להם הקב"ה "תבלעמו ארץ" (שמות טו, יב) – החול יכסה אותם, כי כשירד יעקב אבינו למצרים אמר לו פרעה (בראשית מז, ו) "הושב את אביך ואת אחיך ישבו בארץ גושן", ועל כן אני רוצה שיקבלו את שכרם בעולם הזה ולא בעולם הבא

וכתוב (מיכה ז, טו) "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות" – אראה לבנים מה שלא הראתי לאבות, ו- נ' פלאות. יראו ענינו וישמח לבנו בעגלא ובזמן קריב ואמרו אמן.

 

 

 

 

 

  

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

אהבת? נא שתף עם חבריך! בברכה, חיים סלמן
Share on Facebook
Facebook
Tweet about this on Twitter
Twitter
Pin on Pinterest
Pinterest

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *