ספורים עם מוסר השכל

 

 

"כוחה של אמונה" – הובא ע"י הגולשת תיקי:

סיפור אמיתי (מתוך עלון הגאולה של בית חבד) שם הסיפור: "לב הבת ועיני האוזה". קרה באמת למשפחה יהודית באמריקה .משפחת קפל היתה משפחה של יהודים אמריקאים בעלי זיקה ליברלית ולא כל כך מפותחת כלפי תורה ומצוות. אבי המשפחה אליהו (ז"ל) כיבד את עשרת הדיברות וחינך את בנותיו לכבד אותם אך לא מעבר לכך. בתקופה שהתרחש הסיפור לא ראה אליהו דבר. זה התחיל בכאבי עיניים שהוביל את אליהו לשולחן הניתוחים שממנו קם אליהו לגמרי עיוור. וכאילו לא די בכך, נוספה לו צרה על צרתו: אחת מבנותיו נחשפה באוניברסיטה לכת מיסיונרית. היא נדבקה ללימודי הנצרות וגמרה אומר להמיר את דתה חלילה. כאמור, לא היה אליהו שומר מצוות גדול, אבל גם מבחינתו היתה המרת דת חציית קו אדום. לא בא בחשבון, צעק. אליהו ורעייתו היו מתוסכלים מאוד, עד שביום אחד נזדמן לידם עיתון חבד טיים שבאמצעתו הגיעו למוציא לאור של העיתון הרב קלמנסון שליחו של הרב מליובביש. והסתבר שהרב גר לא רחוק מהם. ומכאן הדרך הייתה קצרה אל שולחן השבת בבית הרב אליו הגיעה כל המשפחה. אפילו הבת התועה הגיעה. אותה סעודה נמשכה שעות והרב נחרד עד כמה חודרניות הציפורניים שנעצו המיסיונרים בנשמת הנערה. הרב הקדיש שעות רבות לקעקע מתוכה את כל המידע המסולף שפיטמו אותה בו. הסעודה גררה אחריה מפגשים נוספים וכך צעד אחרי צעד השיל הרב את כבלי הנצרות מעל הנערה. הנערה ובזכותה גם הוריה פיתחו התענינות ביהדות, אם כי אצל הבת זה היה הרבה יותר מעמיק. היא נתפסה לאמת בכל נימי נפשה, חזרה בתשובה שלמה וגם הקימה משפחה חסידית לתפארת בפלורידה. החלק המענין בסיפור התרחש חודשים ספורים לאחר הסעודה אצל הרב קלמנסון. הבת בהכוונת הרב כתבה מכתב לרבי מליובביש ובו גוללה את סיפורה וביקשה כי בזכות חזרתה בתשובה יתברך אביה ויחזור אליו מאור עיניו. כעבור כמה ימים הגיעה תשובה מהרבי והיא כללה שלוש הנחיות: א) לקבוע מזוזות כשרות בכל פתחי הבית. ב) שהאב יתחיל להניח תפילין. ג) להיוועץ ברופא ידיד .עוד באותו יום הגיע הרב קלמנסון וקבע בכל הפתחים מזוזות כשרות. ולאחר שהניח עם אליהו תפילין, שאל אם יש לו רופא שיכול להחשיב כידיד. אליהו השיב כי יש מישהו כזה אבל הוא לא מבין ברפואת עיניים. אז מה? דחק בו הרב. תתיעץ איתו, בטוח יהיה לו מה לחדש לך. הרבי לא הנחה אתכם לחינם להתייעץ עם רופא ידיד. ואכן התקשר לרופא הידיד אבל הלה לא הבין מדוע מתייעצים אתו על רפואת עיניים. אבל כעבור כמה חודשים התקשר הרופא לאליהו והקריא לו כתבה על רופא עיניים מומחה בניו-יורק שהמציא שיטה חדשה לטיפול בבעיה מהסוג שהוא סובל. אליהו החליט שאין לו מה להפסיד. הוא יצר קשר עם אותו רופא. הרופא הגיב בהתלהבות והסביר שמדובר בניתוח חדשני שאם מצליח מחדירם כעבור חודש ימים מין זכוכית מיוחדת אל תוך העין וזו אמורה להחזיר כ-25 אחוזים מיכולת הראיה. אליהו התרשם שמדובר ברופא אמין והביע את הסכמתו. לפי התוכנית, הניתוח אמור היה להימשך כ-4 שעות. אלא שכעבור עשרים דקות יצא הרופא בחופזה מחדר הניתוח ורץ למשרדו. רעייתו של אליהו שהמתינה בחוץ עם מלווים נוספים, נתקפה בבעתה למראה הריצה הבהולה. לאחר רגעים ספורים יצא הרופא ממשרדו וחזר ביעף לחדר הניתוחים. איש לא ידע מה מתחולל בפנים, והמחשבה על כך שמדובר בניתוח ראשון מסוגו לא הוסיפה לתחושה המעורערת ממילא של המלווים. לא ארכו הדקות והרופא יצא מהחדר מחייך. הצלחה מדהימה! פרש ידיים בהתרגשות. בתוך עשרים דקות סיימנו תהליך שאמור לארוך ארבע שעות. במחשבת בזק החלטתי שחבל להמתין ארבעה שבועות וכדאי שכבר כעת נשתיל את הזכוכיות בעיניו של אליהו. וזו היתה הריצה שלי למשרד- להביא את הזכוכיות. מה שיותר מדהים, כאן התרומם קולו של הרופא בהתרגשות, זו ההצלחה של הטיפול. ציפיתי להשיב לאליהו 25 אחוז מיכולת הראיה, אך בפועל – חזרו אליו 85 אחוזים מיכולת הראיה. לא יודע איך להסביר זאת. כאילו מישהו הוליך את ידיי והן ביצעו את כל המהלכים בזריזות ובדיקנות מפתיעה. בערבו של אותו יום בליל פורים כבר חגג אליהו את המאור בעיניו. הוא עשה זאת יחד עם הרב קלמנסון שהביא עליו את ברכת חייו, ובאותו יום, ראה אותו לראשונה בחייו. באותו לילה חגגו את הנס פעמיים, גם נס פורים וגם הנס של מאור עיניו.

"מה שכתוב על המצח יתקיים" – הובא ע"י הגולשת תקווה:
סיפור אמיתי שקרה לפני כ- 21 שנים. באחד מבסיסי צה"ל היו זוג חיילים ששרתו יחד. שניהם היו טכנאי מטוסים. במשך השרות התאהבו והפכו לחברים. יצאו כשלוש שנים. לאחר שהחיילת השתחררה היא החליטה לנתק את הקשר עם החייל. הסיבות שלה לא היו מובנות. היא ניסתה כמה פעמים להפרד אבל לא הצליחה כיון שהחייל לא רצה להפרד ממנה. הוא מאוד רצה להמשיך את הקשר. ביום בהיר אחד החייל שוחרר גם הוא ורצה לטוס לארצות הברית ל – 3 חודשים. בזמן שהיו בנפרד החליטה החיילת להפרד מחברה. אגב, הוריו מאוד אהבו אותה והיא מצידה ניתקה את הקשר עימם לאט לאט. כשהבחור היה צריך לחזור הביתה, הוא התקשר והודיע לה שהוא חוזר, וביקש שתחכה לו בנתב"ג. כשהגיע, הסיעה אותו הביתה, ולאחר שנח קצת אמרה לו על כוונתה להפרד ממנו. הבחור ניסה במשך מספר שעות לשכנע אותה שלא להפרד אולם היא היתה איתנה בדעתה והם נפרדו. לאחר כ- 15 שנים ראה הבחור את שמה של חברתו לשעבר באינטרנט. הוא כתב לה שראה את שמה, השאיר מספ' טלפון והיא צלצלה אליו. הם קבעו ונפגשו שוב. לאחר כמה פגישות החליטו להמשיך עם הקשר שלהם. לאחר כשנה וחצי הם נישאו והיום יש להם בת מתוקה ובן חבל על הזמן . וחיים באושר ובעושר…. עכשיו אתם תגידו אם זה מקריות או גורל. לנו המכרים אין תשובה .

"הכומר שהתגייר" – הובא ע"י הגולשת תיקי:

סיפור שקרה לפני גירוש היהודים מספרד. 
האולם היה מלא מפה אל פה. על הבימה יושבים כמרים ומלומדים נוצרים ולעומתם אנשי דת מוסלמים. עוד רגע וייפתח הוויכוח הפומבי בין הנצרות לבין האיסלם. ולפתע תדהמה אוחזת את הנוכחים – אל הבימה עולה יהודי בעל חזות של תלמיד חכם, לוחש דבר על אוזנו של המנחה ומתיישב בשולחן המוסלמים. הוויכוח החל. הצד הנוצרי השמיע את טיעוניו בנסותו להוכיח את צדקת דרכו. כעת הכל ממתינים לתגובת הצד השני. והנה קם היהודי ולאחר קבלת רשות מהיושבים לצידו החל להרצות את דבריו. בלשון חדה וברורה פרש לפני הקהל את משנתה המוטעית של הנצרות. והוכיח את התועבות הנעשות במדינות הקתוליות במסווה של דת. הדברים נשמעו קולחים ובהירים כל-כך שלא נשאר ספק ברוממות המאמינים ב-אל אחד ובמיוחד היהודים ובשפלות מעמדה של הדת הנוצרית. כשסיים את דבריו המה האולם ככוורת דבורים . הכל ניסו להבין את פשר הופעתו של היהודי האלמוני. כמו כן תהו מנין לו הידע בדת הנוצרית. האירוע אירע בספרד שהייתה באותם ימים מוסלמית. היהודי הופיע בעוד הוויכוחים נמשכים, והדבר הכה גלים והתפשט במהירות במדינות הנוצריות עד שהגיע לצרפת. בצרפת שלט באותם ימים המלך לואי שכינו אותו החסוד על שם אדיקותו בדת הנוצרית. למלך לואי היה כומר קתולי צעיר ממשפחה גרמנית חשובה בודו שמו. הכומר הצעיר גדל בארמון וקיבל חינוך כנסייתי והמלך אהבו מאוד. עם הזמן מינה אותו המלך לכומר של משפחת המלוכה .לפניו היו מתוודים המלך עצמו וכל משפחתו על חטאיהם כדי לנקות את מצפונם ומיד היו שבים למעשיהם הנלוזים. בטבעו היה הכומר בודו אדם רציני ועדין נפש. הוא חיפש את האמת. חיי ההוללות וההפקר בחצר המלוכה היו לו לזרה. בליבו החל לבוז למלך ולכל אנשי הדת שהכיר, אשר צביעותם והתנהגותם המאיסה עליו את הדת הנוצרית. עם זה חיפש תשובות לשאלות רבות שטרדו את מנוחתו. במיוחד ביקש לקבל תשובות לשאלות בתנ"ך אשר בסיבבתו הקיימת לא מצא מי שיוכל לענות עליהן. יום אחד פנה בודו למלך ולמלכה וביקש את רשותם לנסוע לזמן מה כדי להפגש עם אנשי דת במקומות אחרים. בתחילה הביעו המלך והמלכה את מורת-רוחם מהרעיון. כיצד יוכלו להישאר בלי כומר מוודה שרק הוא יודע את כל סודותיהם. לבסוף הסכימו. חיבתם אליו הייתה גדולה והם לא יכלו לסרב לו. הם דאגו לציידו במתנות והעמידו לרשותו משמר כבוד ומשרתים כיאה לפקיד ממשלתי נכבד המבקר בחו"ל. פניו של בודו היו נשואות לרומא. בדרכו התלבט רבות באיזה תחום למקד את חיפושיו, וגמלה בליבו ההחלטה להקדיש תשומת לב להכרת האמונה היהודית. מיד עם הגיעו לרומא, פיטר את כל המלווים אותו ונשאר איתו רק בן – אחיו שאיתו שוחח בגלוי על לבטיו. שנה שלמה הקדישו השניים ללימודי היהדות. הם למדו את אורח-החיים היהודי ואת השקפת-עולמם. ואז גמלה החלטה בליבם להתגייר. הכומר בודו ויתר על חיי מותרות בארמון בשביל הזכות לחיות חיי אמונה אמיתיים. עם הגיור נקרא שמו בישראל אליעזר. כעבור זמן נשא אישה יהודיה וניהל חיים יהודיים לכל דבר. חזותו החיצונית של בודו-אליעזר השתנתה ללא הכר, ועם זה החיים במדינה נוצרית היו מלווים פחד מתמיד שמה תיחשף זהותו האמיתית. לכן קם עזב את רומא ועבר עם משפחתו לספרד שהייתה בשליטה מוסלמית בימי מלכותו של החליף עבד -אל-רחמן. יחסם של המוסלמים ליהודים היה אז טוב בהרבה מיחסם אל הנוצרים שנחשבו עובדי אלילים. המוסלמים חיפשו דרכים להוכיח את נכונות האמונה ב-אל אחד ואת שקרי הדת הנוצרית. על רקע זה החלו הוויכוחים הפומביים בין מוסלמים לנוצרים. זמן רב עבר מאז בודו עזב את ארמון המלוכה ונעלם כאילו בלעה אותו האדמה. נפשם של המלך והמלכה יצאה אליו והם ניסו לאתרו אך המאמצים היו לשווא. יום אחד החלה להתהלך שמועה כי היהודי שמצליח להביס בספרד את אנשי הכמורה הנוצרית אינו אלא בודו, הכומר החביב של המלך לואי החסוד. המלך חש נכלם. זהותו של בודו – אליעזר התפרסמה בכל חצרות המלוכה באירופה. הכל ידעו לספר את סיפור התגיירותו , וצחקו על חשבון המלך שנותר ללא כומר מוודה. נוסף על העלבון האישי, רתח המלך על העובדה שבודו מנצל את היכרותו העמוקה את הנצרות, כדי לנהל תעמולה נגד הנצרות ומנסה להדיח את המון המאמינים הנוצרים מאמונתם. המלך לואי החליט לפנות בבקשה מלכותית אל הכ'ליף בתביעה להסגיר לידיו את הבוגד. השליט המוסלמי התעלם מבקשת ההסגרה ואף הורה לאבטח את בודו-אליעזר . לבסוף התייאש המלך מהנסיונות לשים את ידו על הגר …….. ובודו-אליעזר האריך ימים ונפטר בספרד.

"דיינו" – הובא ע"י הגולש יוסי:

סיפור שהיה נפוץ בבגדאד, ושהיו מספרים אותו בליל הסדר עם הקראת "דיינו" בהגדה של פסח: והרי הסיפור: פעם, לפני הרבה מאות שנים, חיו היהודים בבגדאד בנעימים. הם היו העשירים והשכבה העליונה. היו בהם רופאים, אנשי מנגנון, ומילאו את בית המלוכה. המלך מאוד אהב אותם והעריך את תרומתם למדינה ולבית המלוכה. הוא מינה את אחד הנכבדים לשר האוצר של הממלכה. ראש הוואזירים, ששמו היה "דיינו" מאוד לא אהב את הקירבה של המלך ליהודים והחליט לשים לזה סוף. באחד הלילות התגנב לביתו של שר האוצר היהודי וגנב את המפתחות של בית האוצר וגנב משם את כל הזהב והיהלומים. המלך היה המום והתייעץ עם דיינו מה לעשות. דיינו אמר למלך: אדוני המלך…אתה אשם בכך שקירבת את היהודים הבוגדניים אליך…מי שגנב את האוצר הוא לא אחר מאשר שר האוצר היהודי, הרי מפתחות האוצר היום אצלו. מה עלי לעשות? שאל המלך. תודיע ליהודים כי אם לא יחזירו את האוצר תוך שלושה ימים, אתה משמיד את כל הגברים ומגרש את הילדים ואת הנשים אל מחוץ לגבולות המדינה וכך תנקה את המדינה מהעולם של היהודים. הימים היו ימי ערב חג פסח. היהודים קבעו יום תענית. צמו והתפללו לאלוהים שיציל אותם מהצרה הזו. החכמים הורו לכל היהודים: אין להשבית את שמחת חג החרות, תמשיכו בהכנות לליל הסדר, תקיימו את סדר פסח כהלכתו והאל יציל אותנו. וכך היה. בליל הסדר קיימו את הסדר כהלכתו, בירכו איש את רעהו ב"תעוד עליכם אלסנין בל כ'ייר". ראש הואזירים דיינו לא ידע את נפשו מרוב שמחה. הוא ראה את היהודים בתעניתם ובצומם ולכן לא ידע כיצד יכלו בליל הסדר להיות שמחים וחוגגים: בטח הם יודעים את סודי חשב לעצמו. הוא הסתובב בלילה בשכונת היהודים ומכל בית בקעו התפילות ומזמורי החג…אך הוא נבהל כי שמע את כל היהודים, בכל הבתים שרים את דיינו: ולא קרע לנו את הים…דיינו…אילו לא…דיינו…דיינו. הוא היה בטוח שמחר בבוקר יספרו למלך והמלך יוציא אותו להורג. ועל כן הוא פנה לשר האוצר היהודי והתחנן : אני הגנב…אני אחזיר את כל האוצר…אל תספר למלך כי אני הגנב…אני מתחנן..הוא כרע ברך ונישק את רגליו של היהודי. המלך קרא בבוקר לשר האוצר שלו ואמר: עברו שלושה ימים…תחזיר את האוצר או שאני משמיד את כל היהודים !!. שר האוצר חייך ואמר למלך: הגנב אצלך..תוכל להענישו כאוות נפשך כי הוא לא אחר מאשר ראש הוואזירים שלך. המלך הוציא את ראש הוואזירים להורג וכן את כל משפחתו וליהודים היתה שמחה וצהלה…
 
"הכהן שלא היה כהן" – הובא ע"י הגולש מוטי:

 

סיפור על בחור שחזר בתשובה. הבחור היה נשוי 11שנה ולא זכה לילדים. הזוג מאוד אהבו ונקשרו אחד לשני. היה להם שלום בית שכל אחד חולם שיהיה לו. יום אחד החליט הזוג החלטה לא קלה, לפרק את הקן וכל אחד מבני הזוג ילך לדרכו וינשא, ואולי בדרך זו כל אחד יוכל להביא ילדים לעולם. הזוג התגרש. שבועיים אחרי הגרושים, הבחור מקבל טלפון מאמא של גרושתו[חמותו לשעבר] שהבחורה נקלטה להריון: מה הייתם מציעים? להחזיר את גרושתו נכון ? אבל יש בעיה הבחור הוא כהן וכידוע אסור לכהן לשאת גרושה. הבחור בכה כמו תינוק שעות על גבי שעות ולא הצליח להרדם בלילות. הוא החליט ללכת לרב ולשאול מה עושים במצב כ"כ רגיש כמו שלו. הבחור מגיע אל הרב והדמעות חנקו אותו ובקושי רב הצליח לספר לרב את כל הסיפור. הרב שמע ובכה יחד איתו. הרב אמר שאין לו פיתרון בשבילו כי הרב לא יכול להפר ציווי בתורה. והעצה היחידה היא ללכת לרב יותר גדול. הבחור האומלל עשה כדבר הרב והלך לרב השני. הוא הגיע אל הרב התישב וסיפר גם לו את הסיפור. הרב הקשיב לבחור וחשב כמה דקות. הרב אמר לבחור שפיתרון אין לו אבל עצה יש לו. העצה היא שהבחור ילך לכותל ויבכה בכי תמרורים על העוול הנורא שאירע לו. הבחור נסע לכותל בשארית כוחותיו וכשהגיע לכותל נצמד לאבנים ובכה כמו ששנים הוא לא בכה. הבכי שיצא לו היה בכי צורם שיוצא מהלב, בטח מעולם לא ראיתם גבר בוכה, אבל נסיבות המקרה הביאו אותו למצב איום שכזה. אחרי דקות ארוכות מאוד של בכיות, ניגש אדם אל הבחור,דפק לו על הגב ושאל אותו אם הוא צריך עזרה. הבחור לא הצליח להרגע מהבכי ולא רצה לערב את האדם במקרה שלו, כי סבר שהאדם האנונימי לא יצליח לעזור במקרה הקשה שלו, אם הרבנים לא הצליחו לעזור לו. לבסוף החליט הבחור לספר לו. ואכן לאותו אדם לא היה פיתרון. האדם אמר לו: אני רואה שהכאב שלך כ"כ גדול מכדי שאדם אחד יוכל לשאת אותו, יש לך הורים? אולי תשתף אותם במה שעובר עליך. הבחור חשב לעצמו, אם הרב אמר להגיע לכותל וכך האדם אמר לי, אני אקח את דברי האדם ברצינות ואשתף את הורי. אביו של הבחור היה בחו"ל בבית חולים גריאטרי במצב קשה מאוד. הבחור מגיע לבית החולים ובקושי נתנו לו להיכנס לאביו בגלל מצבו הקשה. הרופאים אמרו לבחור שרוב היום אביו ישן, וכמעט הוא לא מתעורר. הבחור שהגיע כ"כ מרחוק, החליט להיכנס לחדרו של אביו וראה שאביו ישן. עכשיו הבחור התחיל לבכות גם על המצב של אביו וגם על עצמו. מהבכי האבא התעורר והבן ניצל את ההזדמנות וסיפר לו על כל מה שקרה. אביו התחיל לבכות ברגע שהבן מספר שבגלל שהוא כהן הוא לא יכול לשאת בשנית את גרושתו. האב ההמום סימן לבנו את הסימן "לא". הבן המופתע לא הבין, והאב התחיל לספר לו שהוא בעצם מאומץ: אביו ואימו האמיתיים של הבחור נהרגו בתאונת דרכים קשה כשהבחור היה תינוק, והדודים של הבחור החליטו לאמץ אותו. אביו הביולוגי של הבחור כלל לא היה כהן: להורים דודים המאמצים לא היה אומץ לספר לבחור שהוא מאומץ והחליטו לשתוק. לסיפור הזה היה סוף טוב. הבחור חזר לארץ ונשא את גרושתו. נכון להיום הבחורה בהריון: כשעובר עליכם נסיון שנראה לכם שהוא סוף העולם, תיזכרו בבחור האומלל הזה ובמה שהוא עבר, ויש סיכויים גבוהים שתתעודדו.
 " הקדיש" הובא ע"י הגולש מוטי:
מסופר על אישה יהודיה עשירה מאד שבעלה ניפטר והוריש לה את כל רכושו ולא היו לה בנים שיקראו קדיש עליו…. היא שמעה שיש אברכים שקוראים קדיש על ישראל תמורת תשלום. היא הלכה ברחוב ראתה אברכים וביקשה מהם לקרוא קדיש על ישראל תמורת תשלום …כל יום היתה יוצאת לרחוב הייתה מבקשת שיקראו לה קדיש על ישראל ,עד שיום אחד נגמר לה הכסף. כעבור תקופה הבת שלה היתה צריכה להינשא, וחברה ביקש שלוש מאות רובל [כסף רוסי]. בשביל החתונה .. אם הוא לא יקבל את הכסף החתונה תתבטל ..היא אמרה לאמה שהיא צריכה את הכסף ..הבת לא ידעה שאימה גמרה את כל הכסף על הקדיש. האם יצאה לרחוב והחלה לבכות. פגש אותה אדם ברחוב ואמר לה למה את בוכה? היא סיפרה לו את הסיפור על הבת שהיא צריכה שלוש מאות רובל לחתונה.. זה בסדר אל תדאגי ..הוציא מהכיס פנקס שיקים והחל לרשום את הסכום..באותו רגע עברו שני צדיקים מוכרים. ביקש מהם לחתום מאחורי השיק. אז נתן לה את השיק ואמר לה כשאת הולכת לבנק אל תלכי לפקיד בקופה, תכנסי ישר למנהל..כאשר הגיעה למנהל הבנק והראתה את השיק הוא נידהם והיתעלף. האישה יצאה מהמשרד מבוהלת..הפקידים שראו אותה לא ידעו מה קרה ..חשבו שאולי האישה עשתה לו משהוא ..כעבור זמן קצר הוא התעורר. ראה את האישה הצביע על תמונה שהייתה תלויה על הקיר ושאל אותה האם זה האיש שנתן לך את השיק? .היא ענתה בחיוב. והיא סיפרה לו את כל הסיפור ..רק אז הוא הבין מה המשמעות של הקדיש. במשך עשרים שנה לא קרא אפילו קדיש אחד לאבא שלו ..אישתו של מנהל הבנק היתה גויה כאשר שמעה את הסיפור, החליטה להתגייר ולהיות יהודיה …..מקווה שהבנתם את המשמעות של הסיפור.
 

"החייל והפצוע" – הובא ע"י הגולשת אמירה חתן:

 

סיפור אמיתי. בסימטאות העיר העתיקה היו חיילים ששמרו על האזרחים שטיילו במקום הם היו מצויידים בנשקם האישי לפתע הגיח מאחת הסימטאות הצרות מחבל והתחיל לירות לכול עבר מהאש של רובהו נורה אחד החיילים ונפצע קשה מיהר אליו אחד החיילים אחד החיילים לעזור לו הוא נתן לו עזרה ראשונה וחבש לו את פצעיו עד שהגיע אמבולנס ופינה אותו לבית חולים הדסה בירושליים לימים החייל החלים וחזר לכושרו באחד הימים אמו של החייל הפצוע הלכה למכולת באזור מגוריה בירושליים היתה שם המוכרת הם שוחחו בינהם האשה סיפרה על בנה שנפצע באחת הסימטאות ואמרה שהיא רוצה לאתר את החייל שהציל את בנה ממוות והיא לא מצליחה האשה שעמדה ליד הקופה הרושמת כמעט קפאה על מקומה מתברר שהבן שלה הוא שהציל את החייל הפצוע ונתן לו את העזרה הראשונה עד שהגיע הצוות הרפואי ובעבר הרחוק היא היתה בהריון היא רצתה לבצע הפלה והאשה אמו של החייל שנפצע שיכנעה אותה לא לבצע אותה ואז נולד הבן שלימים הוא אותו החייל שהציל את בנה מה דעתכם על הסיפור.
 

"מעשה טוב" – הובא ע"י מנהלת האתר מזל סלמן:

 

להלן סיפור ששמעתי מאחי ששמע אותו מפי שני זקנים בבית הכנסת:

בחור צעיר הלך לתחנת האוטובוס כדי לנסוע הביתה מן העבודה. הוא ראה בתחנה תיק שנעזב במקום. לאחר התלבטות קצרה, לקח את התיק ונסע איתו הביתה. בבית הוא פתח את התיק והנה הוא מלא בדולרים ירוקים. הוא התייעץ עם אביו מה לעשות בתיק ובכסף. אביו הציע שילך למשטרה וימסור את התיק אולי יבוא בעל התיק לחפש אותו שם. ואכן כך עשה.
לאחר כמה ימים בא באמת בעל התיק למשטרה ושאל על התיק. השוטרים שמחו לתת לו את התיק לאחר שמסר סימנים. הוא שאל האם מוצא האבידה השאיר כתובת וקבל את הכתובת. לאחר מכן בעל התיק ואשתו נסעו לבית של הצעיר ונתנו לו תשלום מתאים עבור החזרת התיק.
בדרך חזרה אמרה האשה שהבחור נראה נחמד ונעים הליכות ואמין אך מצבו הכלכלי נראה לא כל כך טוב, אולי נציע לו את הבת שלנו? בעלה נענה בחיוב ואכן לא עברו חודשים מספר ונערכה החתונה ביניהם בשמחה רבה וחיו בעושר ובאושר.
מסקנה: תמיד השתדל לעשות מעשים טובים כי לא הולך שום דבר לאיבוד ותמיד בסופו של דבר תקבל גמול טוב מהשמים.
 

"ברוך המשיב אבידה לבעליה" – הובא ע"י הגולש יוסי:

 

ואני מספר סיפור שקרה לי אישית. מאוד יכול להיות שלא כולם יאמינו לי אבל זה באמת קרה. המעשה כך היה: נישאתי בשנת 1955. המצב הכלכלי בארץ היה מאוד קשה. את המזון קיבלנו בתלושים כגון ביצים, קמח, סוכר, תה ועוד….הרבה אנשים מכרו את המזון הזה בשוק השחור וזאת כדי שיהיה להם יותר לחם ומרגרינה. אני שהייתי מחוסר עבודה…אשתי עבדה כמורה וכל פרנסתנו היתה עליה. היה עליה גם לתמוך בהורים. לא היה ביטוח אבטלה ולא היה כלום. אחי בארצות הברית שלח לי חבילות מזון אותם נאלצתי למכור בשוק השחור כדי שיהיה לנו ממה לשלם את החוב על הבית ולנסיעות. בוקר אחד יצאתי מהבית לחפש עבודה. ובדיוק ליד אחד העצים, על המדרכה, מצאתי חבילת שטרות של 10 לירות. החבילה היתה גדולה ובטח היה בה אלפי לירות. לקחתי אותה ביד והמתנתי מספר דקות ואחר כך הלכתי לכיוון משטרת רמת גן כדי למסור את הכסף שמצאתי. מרחוק ראיתי בחור צעיר על אופנוע. הוא היה מובהל וקרא לעברי: אדוני !! אולי מצאת חבילת כסף בשטרות של 10 לירות? אני שליח של חברה והכסף הייתי אמור למסור להפקדה בבנק, בבקשה עזור לי !. שאלתי את הבחור וביקשתי שימסור לי פרטים על הכסף. הוא מסר לי כי יש שם נייר ובו כתוב שם מסויים וכן מספר החבילה. בדקתי וזה היה בדיוק מה שמסר. מסרתי לו את הכסף במלואו והוא הודה לי. סיפרתי בבית את הסיפור ואמרו לי שזה צעד אצילי וטוב שנהגתי כך. אך רוב האנשים אמרו לי שאני טיפש. לפחות היית מבקש שטר אחד בודד של 10 לירות. אני גם היום לא מצטער שנהגתי כך.
 

"כל אחד בא ומזלו עימו" – הובא ע"י הגולשת אמירה חתן:

 אני אספר כאן סיפור על השכן שלי מהשכונה. אני הייתי נערה אז השכן שלי הכיר בחורה יפה מראשון לציון. הם יצאו הרבה זמן והאהבה ביניהם בערה. הם התארסו והוא קנה לה טבעת זהב. היתה ביניהם כנראה מריבה והם נפרדו. אני הייתי חברה טובה של אחותו. הוא ביקש מאחותו לינסוע לחברה להחזיר לה כמה דברים שהיו אצלו. אני נסעתי איתה משום שהיא ביקשה ממני להצטרף אליה. לימים השכן שלי התחתן והקים משפחה ונולדו לו ילדים. הילדים התחתנו ואפילו היה לו גם נכדים. אשתו חלתה במחלה קשה והיא נפטרה יחסית צעירה. לאחר זמן מה נודע לו שחברתו שלה היה מאורס כשהיה צעיר התגרשה מבעלה. הקשר בינהם חודש והם נישאו. לבחורה יש שתי בנות מתבגרות. אחרי שנישאו היא ילדה לו בן שהיום הוא בן תשע בן זקונים. הם מאושרים מאוד והאהבה ביניהם אפשר להגיד פורחת מאוד. אני פוגשת לפעמים את האישה ומזכירה לה כל הזמן את הרומן שהיה ביניהם ובאתי עם חברתי לביתה להחזיר לה את החפצים שהיו אצלו. ואנחנו צוחקות. וזה סוף הסיפור האמיתי.
"הנס בלבנון" – הובא ע"י הגולשת תיקי:

זה קרה באמת סיפורו של נס מהלך .אני יוני גלר וזה שאני עומד כאן לפניכם הוא נס. במילים האלה הוא פותח את תיאור נס ההצלה שלו במלחמת לבנון השנייה. הוא נודד בארץ ממקום למקום,נושא דברים לפני קהלים מגוונים, בעיקר בבתי ספר תיכוניים ומספר את סיפורו. שמונה עשרה שעות קשות שכב בתוך בית בלבנון פצוע ומדמם ובניסי ניסים ניצל. יוני גלר מלמד בישיבה התיכונית חיספין ואב לחמישה. הוא חייל קרבי בגדוד המילואים שגוייס בצו חירום במלחמת לבנון השנייה. זה גדוד שיש בו חיילים דתיים ולא דתיים. הגדוד נכנס לכפר עיתא אשעב בגיזרה המערבית בדרום לבנון. היינו אמורים להיכנס ללבנון בליל שבת מספר גלר. ביום שישי בבוקר ישבתי עם חברי למילואים ואמרתי: התורה מגינה ומצילה. בעוד כמה שעות ניכנס לקרב. בואו נלמד משהו. החברים הסכימו ומיד החלטנו ללמוד את פרשת השבוע. פתחנו חומש והעברתי שיעור. כשסיימתי, נדהמתי לראות שהשעה שתיים בצהריים. למדנו ארבע שעות. החברה התלהבו ובסיום השיעור אמרו שעלינו להיכנס לקרב. אחרי טבילה במקווה. היכן נמצא מקווה?מישהו הציע לברר בבית חב"ד בישוב שלומי. התקשרנו ואמרנו שאנחנו צריכים מקווה. הוא בא בתוך כמה דקות ולקח אותנו למקווה. למלחמה נכנסנו זכים וטהורים. הכפר נחשב עויין ומסוכן. על פי המידע המודיעיני שניתן להם, יש בין הבתים מערכת מסועפת של מחילות תת קרקעיות ובתי הכפר שימשו מחסני טילים ותחמושת. המטרה הראשונית הייתה לכבוש שני בתים בלב הכפר ולהתמקם בתוכם לפעולה. מספר גלר..הגענו ליעד ונשכבנו על הקרקע לקראת הפריצה. היה עלינו לפוצץ דלת ברזל גדולה ומסיבית. על ידי שיגור מטען חלול שיעיף אותה ויחדור פנימה. מסיבה לא ברורה המטען שנורה לא היה חלול מה שגרם לרסיסים וחלקי מתכת לעוף לכל עבר. ספגתי מכה חזקה מאוד בחלק הימני של החזה הוטחתי ברצפה והתקשתי לנשום. החובש הגיע מיד הבחין שמצבי קשה וניסה לשמור אותי בהכרה אבל איבדתי אותה. כשהשמש החלה לעלות, הבחינו אנשי החיזבלה בחיילים והחלו לירות לעבר הבית שבו הסתתרו. ירו פצצות מרגמה וטילי נט כדי למנוע את חילוץ הפצועים. כל הפצצות והטילים התפוצצו סביב הבית שבו היינו ואף אחד מהם לא פגע בבית עצמו הוא מספר. זה לא הגיוני, החברים סיפרו לי לאחר מכן שהרגישו כי לימוד התורה וההיטהרות שומרים עלינו. רק בערב חולץ יוני גלר לקבלת טיפול רפואי בישראל. הרופאים נדהמו לגלות שרסיס חדר לחלל בית החזה וקרע את ריאתו הימנית. הרסיס היה צמוד לעורק הראשי, מילמטר שמאלה והיה עלול למות. כיהודי שומר מצוות הבנתי שאם הקב"ה עשה לי נס, מוטלת עליי החובה לספר את שבחו בעולם. אני עובר ומתאר מה שחוויתי. למדתי גם על החכמה שבה ברא הקב"ה את גוף האדם. הריאה בנוייה כך שהיא יכולה לשקם את עצמה. לאחר תקופה לא ארוכה חזרתי להיות אדם בריא וחזרתי לתפקוד מלא בבית וגם חזרתי לפלוגת המילואים . אני מודה לו בכל יום על הנס ישתבח שמו.

 "בעל הרקיע הכחול" –  הובא ע"י הגולש יוסי:
 

עוד סיפור ששמעתי מסבתא שלי. שם הסיפור: אבו כימאת אלזרקה. (בעל הרקיע הכחול). לפני שנים רבות חי בבגדאד אדם עני מאוד. הוא, אשתו ועשרת ילדיהם גרו בביקתה עלובה בסמוך לבית הקברות היהודי. האיש ואשתו היו חולים ולא יכלו לעבוד ולא הביאו פרנסה לילדים. הילדים הסתובבו בין הקברים, יחפים, קרועי בגדים, ומלאים פצעים. האב קיבץ נדבות ובסוף היום הצליח להביא הביתה לחם ותמרים. הוא מאס בצורת החיים הזו ואמר לאשתו: אשתי היקרה !! מאסתי בחיים האלה…איני מצליח להביא פרנסה…מחר אני אסע לעיר בצרה בדרום ואנסה למצוא עבודה שם ואם ירווח לי אבוא לקחת אתכם אלי. האישה החלה לבכות ואמרה: איך אתה יכול לעזוב אותנו? אתה אדם חולה, לא תוכל לעבוד, ואם תעזוב, גם פת הלחם והתמרים שאתה מביא לנו מדי ערב לא יהיו לנו…כיצד עלי לפרנס את הילדים? מה אוכל להביא להם? ממי אבקש עזרה?. הוא הביט אליה ואל השמים ואמר: תביטי למעלה לשמים…מחר תלכי לאבו כימאת אלזרקה (לבעל הרקיע הכחול) והוא יעזור לך. האישה לא הבינה שבעלה מתכוון לאלוהים שהוא בעל השמים הכחולים. בלית ברירה הסכימה לעזיבתו של בעלה לבצרה. למחרת בבוקר יצאה לשוק לחפש את בעל הרקיע הכחול…שאלה אנשים והם לא ידעו מה היא רוצה….לקראת שעות הצהרים היא הגיעה לחנות קטנה של סנדלר שלבש חלוק עבודה כחול. האישה שמחה מאוד, ניגשה לסנדלר ושאלה: האם אתה אבו כימאת אלזרקה?. הסנדלר הנבון הבין שהיא בצרה וענה: כן זה אני, מה אני יכול לעזור לך? היא ענתה: בעלי נסע לעיר בצרה כדי לחפש עבודה ושלח אותי אליך שתעזור לי לפרנס את עשרת הילדים שלי. הסנדלר נתן לה מעט כסף ושאל לכתובתה ואמר: לכי לקנות מעט אוכל לילדים שלך. בערב כשאני אבוא אביא לך מצרכים נוספים. היא הודתה לו ורצתה לנשק את ידיו. הוא משך את היד ואמר: את ומשפחתך תחת חסותי. אני אדאג לכל מחסורכם. וכך היה. בערב בא אליה הביתה והביא לה מצרכים שונים. למחרת הביא עמו נעליים ובגדים לילדים. ומדי יום ששי היה מביא לה מצרכי מזון לכל השבוע. אלוהים פיצה את הסנדלר…עסקיו הניבו רווחים…הוא הרחיב את העסק….פתח בית חרושת לעשיית נעליים…העסיק פועלים….החליף דירה ואף קנה דירה מרווחת לאישה ולילדיה שהיו מצוחצחים ולומדים בבית הספר. וכך זה נמשך. הוא עוזר לאישה ולילדיה ואלוהים ממטיר עליו עוד כסף ועוד ממון. כעבור מספר שנים הבעל חזר. הוא חיפש את ביתו ולא מצא. שאל עוברים ושבים ואמרו לו: היא גרה עם הילדים בדירה מפוארת במרכז העיר. הוא פנה לשם והגיע לבית בו גרה אשתו. אשתו ראתה אותו דרך החלון ורצה אליו. חיבקה ונישקה אותו ואמרה: כל מה שאתה רואה קיבלתי מאבו כימאת אלזרקה . הבעל היה נרגש ושאל איפה בעל הרקיע הכחול גר? היא אמרה לו והוא הלך לסנדלר להודות לו על מעשיו ועל תמיכתו. הסנדלר ענה: זה לא ממני …זה מאבו כימאת אלזרקה. הוא נתן לי כדי שאני אתן לאשתך ולילדיך.

 

גורג'י ונאג'י וראג'י – הובא ע"י הגולש יוסי:
מאחר ועברו כמה ימים ואיש מהחברים לא כתב סיפור או מעשייה כלשהיא אני מרשה לעצמי לכתוב על מקרה שקרה באמת. על אדם טוב לב ותמים שהאמין לכל דבר ואנשים ניצלו זאת כדי (לסדר אותו). שמו היה ראג'י. הרי המעשה הראשון: בערב יום כיפורים הוא הלך עם עוד שני קרובי משפחה- גורגי ונאג'י– בדרכם לבית הכנסת לתפילת כל נדרי. נאג'י שם בממחטה שלו חופן של פלפל שחור–גורג'י שם בממחטה הרבי בושם ריחני. שניהם חמדו לצון ולסדר את ראג'י. הוא הלך באמצע בין שניהם. הם החלו להתווכח: נאג'י אמר : הבושם שלי יותר טוב גורג'י אמר: לא נכון! הבושם שלי יותר טוב. הם החילו לריב וראג'י ניסה להרגיע אותם ואמר: היום ערב כיפורים…בברקשה אל תריבו…אני יכול להריח לוקבוע של מי הבושם יותר טוב. הם ביטלו אותו אוי אתה לא מבין בדברים כאלה…אתה לא יכול לשפוט.הוא ענה: בבקשה רק תנסו ותראו שאין מומחה לבשמים כמוני. הם הסכימו.גורג'י הוציא את הממחטה ונתן לראג'י להריח. ראג'י לקח נשימה ארוכה והריח את הבושם ואמר: את זה אני זוכר..כעת תנו לי את הממחטה השניה ואני אקבע איזה בושם טוב יותר. נאג'י נתן לו את הממחטה ואמר לו: קח נשימה ארוכה ותריח כדי שתזכור את הריח הזה. ראג'י לקח נשימה ארוכה וכל הפלפל נכנס לו לאף. החל להתעטש כל הדרך. ובמשך כל התפילה הוא התעטש. את הסיפור הזה שמעתי למראג'י עצמו וזה היה לפני עשרות שנים. בהמשך אני אספר עוד סיפורים על תמימתו של ראג'י. יוסי
 
סוף מעשה במחשבה תחילה – הובא ע"י תיקי:
שם הסיפור-רבות מחשבות בלב איש… מעשה ביהודי אחד שהיה מוכר ביצים ותרנגולים, והיה קונה אותם מהערבים באיזה כפר בעירק ומוכר אותם בעיר.ועם כל זה פרנסתו היתה בדוחק רב.יום אחד בהיותו נושא על ראשו סל מלא ביצים וגם ארבע תרנגולןת לא קשורות בידו השניה והיה הולך בדרך מהכפר הערבי לעיר.ובעודו מהלך היה חושב בליבו…………עד מתי אהיה עוסק בעסק הזה.שיגיעתו מרובה והרווח מעט מאוד.הנה יש לי סל מלא ביצים וגם תרנגולות למה לי ללכת לשוק אקח את כולם לביתי,אתן לתרנגולות לדגור על הביצים.ויצאו כולם אפרוחים ויגדלו. וגם הם יטילו ביצים ויבקעו ויצאו עוד אפרוחים. ויהיו לי אלפי תרנגולים ותרנגלות ,ותוך שלוש שנים אני אגיע לרווח של 500 מאות לירות זהב. ואהפוך לעשיר הכי גדול במדינה, ואז המלך יזמין אותי אליו לארמון ואז אני אשתחווה למלך ותוך כדי מחשבה קד קידה והשתחווה ונפלו כל הביצים, והתרנגולים עפו לו מהיד התערור היהודי מדמיונותיו ואין כאן לא תרנגולים ולא זהב לא עושר ולא כבוד, רק ביצים שבורות ותרנגולים שברחו …………מוסר השכל…רבות מחשבות בלב איש ועצת השם היא תקום..
 הרמב"ם והמלך – הובא ע"י תיקי:
סיפורי צדיקים והפעם על הרמבם-מסופר על הרמבם שהיה מקורב לשולטאן והיה רופאו האישי. השולטאן מאוד אהב את הרמבם ורומם אותו.עינהם הצרות של אנשי החצר היו תמיד מנסות לחפש תחבולות להוריד את הרמבם מגדולתו.יום אחד הגיעו רופאי החצר לשולטאן ואמרו לו-שזה שקר שהרמבם גדול מהם ברפואה, וידיעותיהם רבות משלו.ולכן אין ראוי להפקיד בידיו את השמירה על בריאותו של השולטאן ,אמר להם השולטאן-יתכן שהצדק עמכם אבל תוכיחו לי אם יתברר שאתם צודקים אפטרנו ממשרתו .הסכימו הרופאים וכבר למחרת הביאו לפני השולטאן איש עיוור .האיש הזה הוא עיוור מלידה ואנו הרופאים נרפא אותו כך אמרו….הרמבם שעמד לפני השולטאן הגיב. לא יתכן כדבר הזה אדם שהיה עיוור מלידה לעולם לא יוכל לראות .כך אמר הרמבם ,השולטאן הקשיב לדבריהם ואמר-כעת נוכל לדעת מי מכם חכם יותר ברפואה.אחד הרופאים ניגש אל העיוור וטפטף לתוך עיניו תרופה כל שהיא .לא חלפו מספר דקות ונפקחו עיניו של העיוור והוא קרא בהתלהבות רבה אני רואה.התפעם השולטאן ממראה עיניוורצה לומר שהם המנצחים ולפטר את הרמבם ממשרתו.הרמבם לא התרגש וניגש אל העיוור (המדומה)שניפקחו עיניו ואמר לו אני רוצה לראות אם אתה רואה היטב .אמור נא לי מה צבעה של המטפחת הזאת.אדום…אדום… הכריז האיש בהתלהבות. מנין ידעת את צבעה של המטפחת הרי מימיך לא ראיתה צבעים כיוון שאתה עיוור מלידה. נדהם השולטאן מחוכמתו הרבה של הרמבם וכעס מאוד על הרופאים.

להודו וחזרה – הובא ע"י תיקי:

זה קרה באמת–קבוצת חברים בני יותר מעשרים מאזור נתניה התארגנו לטיול די ארוך להודו .החליטו שבהודו יש גורו מיוחד והם ילכו ללמוד אצלו כמה זמן שיידרש.אחד החברים שבחבורה היה תלמיד ישיבה לשעבר שחזר בשאלה .בכל אופן החברה הגיעו להודו שאלו על אודות הגורו המיוחד .הגיעו אליו וכמובן התחילו ללמוד אצלו את תורת הגויים רחמנה ליצלן אחרי חודש של מדיטציות למינהם ויוגה וכל מיני שטויות הגיע הגורו לקבוצה ובידו מגש של תפוחי עץ .כמובן הניח אותו על השולחן ואמר -היום אספר לכם על המחקר שנמשך 7 שנים ועדיין לא הגענו לשום מסקנה אני והגורו שבדרגה יותר גבוהה ממני . אותו תלמיד ישיבה לשעבר לקח תוח עץ ובלי לשים לב ברך על התפוח ולקח ביס פתאום קם אותו גורו וצעק עליו-מה עשיתה? הבחור השתתק גמגם לא עשיתי כלום רק בירכתי מתוך הרגל התחיל להתנצל ואותו גורו ממשיך בשלו מה עשיתה?עד שהגורו נרגע והתחיל לספר להם על אותו מחקר שעשו מסתבר שהם רואים את האור (אוורה)מסביב לכל עצם גם בבני אדם יש את האור המקיף אותו .אז הוא מתחיל להסביר כשהתפוחים נמצאים על העץ אנו רואים שהם מוקפים אור בוהק אבל כשקוטפים אותם האור נעלם וסביב התפוח יש אור שחור עכשיו כשאתה לקחתה את התפוח ואמרתה משהוא התפוח ביד שלך קיבל אור בוהק וזוהר ואנו חקרנו על אודות התפוחים 7 שנים ואתה בשניה אחת החזרתה להם את האור שמסביבם .קם אותו בחור חזר לארץ הלך ללמוד בישיבה יותר גבוהה והיום הוא בעצמו מנהל ישיבה חברים יקרים אין כמו התורה שלנו יש בה הכל לא צריך להגיע עד הודו ולחפש את האמת האמת נמצאת פה בתוכנו .

 ה' שומריך ה' צילך על יד ימיניך – הובא ע"י תיקי:
סיפור חדש–והפעם על יהודי תוניס בתוניס חיו קהילות של יהודים. חיי הקהילה היו מאוד משגשגים מבחינה כלכלית ורוחנית בכל אזור שהיהודים חיו היה מושל שולטאן . היהודים חיו בשכנות טובה עם ערביי המקום.ויתרה מכך שהערבים מאוד כיבדו את היהודים בגלל הרבנים שהיו מקובלים גדולים שעשו ניסים ונפלאות.יום אחד פרצה מגפה באזור שהערבים גרו והתחילו למות בהמוניהם .השולטאן נחרד מאוד רופאי המקום לא יכלו לטפל בחולים הרבים והמגפה התפשטה במהירות ולא יכלו לעצור אותה.היועצים של השולטאן היו צריכים להאשים מישהו. וכמובן את מי יאשימו מי אם לא –את היהודים כמובן.השולטאן הזמין מיד את הרב המקובל של היהודים והתריס בפניו על הנעשה והאשים אותו בכך שהמגפה פרצה בגללך .עשה משהוא מיד כדי שתבטל את הגזרה .ואם לא חייך וחיי הקהילה שלך בסכנה .התחנן הרב המקובל והתריס בפני השולטאן שזו עלילת דם של אותם יועצים .שום תחנון לא עזר והשולטן אישר לו פרק זמן של יממה עד שהרב יעצור את המגפה. הרב קרא לכל ראשי הקהילה והכריז ממחר יהיה יום תענית. למחרת כל היהודים באותו אזור היו בתענית ועמדו בתפילות ובתחנונים לפני בורא עולם שיצילם מגזרה הנוראית שגזר השולטאן על הקהילה. אפילו הנשים ישבו מחוץ לבית הכנסת וגעו בבכיה הן וילדיהן.פתאום הופיע לאזור יהודי.נראה עליו שהוא סוחר ובא לסחור עם סוחרי המקום. כשהגיע לשכונת היהודים שמע בכי וזעקה עד שמישהוא נאות לומר לו על הגזרה של השולטאן. אמר להם אל תפחדו יש לי פתרון קחו אותי מיד לרב הקהילה.הובילו אותו לרב וסיפר לו איך הוא יציל אותם. הרב הסכים לדבריו של הסוחר ושלח איתו משלחת של יהודים מכובדים אל השולטאן .אמר לו אדוני השולטאן גילו… לרב המקובל שבשמיים נפלה הגדר של גן- עדן ולכך היו צריכים הרבה פועלים כדי שיבנו אותה מחדש ולכן החליטו שהתושבים שלך ייבנו אותה הרי הם בנאים מאוד טובים ולכן פרצה המגפה כדי שיגיעו לגן עדן .שמח אותו שולטאן שזכות כזו נפלה בחלקם של תושביו שהם ייבנו את הגדר שנפלה בגן עדן. ומיד ביטל את הגזרה.

 

ששון שיכור מלחם – הובא ע"י הגולש יוסי:
ששוןהיה אלכוהוליסט מובהק. לא עבד. כל היום היה שותה מכל הבא ליד: עראק, קוניאק, ויסקי וודקה וכל מיני משקאות משכרים. לאישה נמאס הדבר. כל הפצרותיה לא עזרו. הוא צחק ממנה, והלך לחפש את הכסף שהחביאה כדי ללכת לקנות שתייה. באחד הימים היא הלכה לחכם באשי התפרצה בבכי מר ואמרה לו: תציל אותי מבעלי..הוא שיכור כל היום וכל הלילה. הוא לא עובד אני היא שעובדת כל היום כדי להביא פרנסה והוא גונב את הכסף והולך לקנות עראק. אני לא יודעת מה לעשות…אולי תקח אותו אליך ….אותך בטח יכבד וישמע בקולך. החכם באשי אמר לה להביא עמה את בעלה למחרת. היא הלכה הביתה ואמרה לבעלה: החכם באשי רוצה לראות אותך דחוף כי יש לו משקה חדש שימצא חן בעיניך. הבעל שמח מאוד וענה לאשתו: את רואה אפילו החכם באשי אוהב לשתות…רק את עושה לי את המוות. אני אבוא מחר עמך לחכם באשי. למחרת בבוקר הם הגיעו לביתו של החכם באשי. הבעל רץ אליו ונישק את כפות ידיו ואמר לו: תודה שהזמנת אותי….תן לי את המשקה לשתות. החכם צחק ונתן לו בקבוק מים. האיש שתה את כל הבקבוק ואמר לרב: הם רימו אותך …זה לא משקה חדש…זה רק מים. החכם צחק ואמר : נכון !! זה רק מים. מהיום אתה תשתה רק מים. ששון השתולל. בבקשה תן לי עראק. החכם נתן לו כוסית עראק ואמר לו לבוא מחר ויקבל עוד. למחרת הופיע ששון אצל הרב. זה היה יום חורף גשום וקר, רוחות עזות נשבו והקור נכנס לעצמות. אצל הרב ישבו כמה בחורי ישיבה חסונים. כשראו את ששון, התנפלו עליו, הפשיטו אותו ערום והכניסו אותו למקלחת קרה. האיש השתולל, צעק, התחנן שיוציאו אותו מהמקלחת הקרה ונשבע שלא יוסיף לשתות. החכם באשי ציווה להוציאו מהמים הקרים, שלח אותו הביתה ואמר לו: תחזור אלי בעוד שבוע ימים ותראה לי שאתה לא שותה יותר. כעבור שבוע הופיע ששון אצל החכם באשי והצהיר: אני לא שותה יותר. החכם לא האמין. ששון אמר לו: אם אינך מאמין לי, בוא עמי לבית הקפה ותשאל שם אם אני שותה או לא. החכם הסכים והלך לבית הקפה עם ששון. החכם שאל את בעל בית הקפה: האם ששון שותה עראק אצלך? בעל בית הקפה ענה: לא..הוא בכלל לא שותה..הוא מזמין בקבוק עראק, צלחת וככר לחם שחור. הוא טובל את הלחם בעראק ואוכל…הוא אוכל לחם טבול בעראק…הוא בכלל לא שותה יותר…רק אוכל לחם. יוסי
ראג'י מורה ללא תלמידים – הובא ע"י הגולש יוסי:
ראג'י היה מורה בעיראק. כשהגיע ארצה הוא נשלח לסמינר בו למד עברית ולאחר סיום הלימודים הוצב לעבוד כמורה במושב של עולים חדשים מתימן. הוא לא השתלט על התלמידים וכל תלמיד עשה בכיתה כרצונו…באחד הימים הופיע מפקח. ראה את ראג'י עומד לבדו בכיתה. הוא שאל: איפה התלמידים? ראג'י ענה: הלכו לבית שימוש. המפקח ענה לראג'י: נראה לי שגם אתה צריך ללכת. אל תבוא מחר.
ראג'י אבא ל-8 ילדים – הובא ע"י הגולש יוסי:
עוד סיפור על ראג'י לראג'י היו 8 ילדים. בזמנו בן גוריון במטרה לעודד ילודה קבע שכל מי שיביא 10 ילדים לעולם יזכה במאה לירות שהיו הרבה כסף בימים ההם. רציתי לסדר את ראג'י: כתבתי לו מכתב עם כתובת של משרד ראש הממשלה וכתבתי לו בין היתר: אנו מעריכים את העובדה שאתה אבא לשמונה ילדים, אומנם לא 10 כפי שראש הממשלה קבע כבסיס לפרס, אנו חורגים מנוהל זה ומזכים אותך בפרס של מאה לירות לפנים משורת הדין. כדי לקבל את הפרס נא לבוא עם תעודת זהות בה רשומים הילדים למשרדי ברחוב רש"י 230 . (לא ציינתי שם העיר) חתום מנכ"ל משרד ראש הממשלה. ראג'י הנרגש פנה אלי עם המכתב. הם לא ציינו את שם העיר..אני הלכתי לתל אביב אבל רחוב רש"י בתל אביב הוא רחוב קטן. אין מספר 230. גם לא ברמת גן, ולא בפתח תקווה…כבר ביזבזתי חצי לירה על נסיעות..מה לעשות? צחקתי ואמרתי: סידרו אותך, זרוק את המכתב לזבל.

 

אבא של אשתי – הובא ע"י הגולש יוסי:
אבא של אשתי, שהיה איש קטן קומה, פיקח ושנון, מאוד משכיל ובעירק היה מנהל בכיר ברשות הרכבות בבגדאד. כשהגיע ארצה, איש לא רצה לקבל אותו לעבודה….ופעם כשהגיש בקשה לעבודה בבדק מטוסים לתפקיד פשוט של לבלר..הם דרשו ממנו הרבה פרטים, תעודות, המלצות ובדיקות רפואיות אין סופיות….נמאסו עליו כל הטרטרים האלה ואז, באחת הפגישות עם ועדה רפואית הוא התפרץ אליהם : מה אתם רוצים ממני?? הרמתכל שלכם עיוור בעין אחת…(הכוונה למשה דיין) אני בריא ויש לי שתי עיניים וכל מה שאני מבקש הוא תפקיד של לבלר אז מדוע הטרטורים. הרופאים חייכו וקיבלו אותו לעבודה. ועוד סיפור: הוא עמד בתור לעליה לאוטובוס. לפניו עמדה אישה שמנה מאוד שבקושי יכלה להזיז רגל, שילמה 10 אגורות לנהג ונכנסה לשבת. אבא של אשתי עלה ונתן לנהג 5 אגורות. הנהג אמר לו שדמי הנסיעה היא 10 אגורות ואז הוא הצביע על האישה הזמנה ואמר: היא ב10 אגורות אבל שאני קטן, פחות מחצי ממנה..אז רק 5 אגורות מספיקות. שבת שלום
אהבת? נא שתף עם חבריך! בברכה, חיים סלמן
Share on Facebook
Facebook
Tweet about this on Twitter
Twitter
Pin on Pinterest
Pinterest

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *