סיום הש"ס התשע"ב בישיבת המקובלים נהר שלום תכב"ץ

חכם בניהו יששכר שמואלי שליט"א ראש ישיבת המקובלים נהר שלום

בס"ד

אוסף חידושים וסיפורים שנאמרו בשיעורי דף היומי מיום כ"א באדר א' התשס"ה עד יום י"א באב התשע"ב בישיבת נהר שלום תכב"ץ ע"י ראש הישיבה רבנו בניהו יששכר שמואלי שליט"א מגיד השיעור וע"י לומדי השיעור וכן דברים מדברי רבנו יוסף חיים בספרו בן יהוידע על הש"ס.

א

בס"ד

סיום לימוד הש"ס בישיבת "נהר שלום" תכב"ץ
עם כמוה"ר בניהו יששכר שמואלי שליט"א

בלימוד הש"ס הזה, מיום כ"א באדר א' התשס"ה עד יום י"ד באב התשע"ב, כמו בלימוד הש"ס הקודם, נהגנו לכתוב את כל הפרפראות והחידושים והסיפורים ששמענו מפי רבנו מגיד השיעור ומלומדי השיעור בזמן לימוד כל מסכת ומסכת, ובמסיבת הסיום של כל מסכת השמענו אותם ללומדים ולאורחים. חידושים אלה הם מיוחדים ומוסיפים נופך מיוחד ללימוד הש"ס.
כמו כן הבאנו מדברי רבנו יוסף חיים ע"ה בספרו "בן יהוידע" על הש"ס כמה וכמה חידושים בכל מסכת.
בחוברת זו אספנו את כל הפרפראות והחידושים הנ"ל שנאמרו במשך כל לימוד הש"ס כאמור, למען יהיו לתמיד בידי לומדי השיעור ויוכלו להביא מהם בעת סיום כל מסכת באשר יהיו.

אסף וכתב הצעיר בב"י
חיים סלמן (ס"ט) בן לא"א
עזרא נסים סלמן בצון בן כחלה ע"ה

ב

בס"ד
שיר לכבוד סיום הש"ס

ברכות לראש צדיק
לרבנו בניהו המגיד
דף היומי מנחת התמיד
כל בקר לאחר השחרית

כל יום כאן כמו שבת
לומדים מכל דבר מעט
מראשית חכמה קצת מוסר
ואיך להימנע מלשון הרע

עושים ערובין מזה ומזה
וגם חומש ורש"י נזכה
וזהר הקדוש רבנו מזכה
לטעום מעט ולגאולה נזכה

ולפני התקרב ימי הפסחים
באחד בניסן ראש החודשים
נצא כולנו יחד אל היערים
כדי לברך ברכת האילנים

ובקרוב הימים הנוראים
ראש השנה ויום הכפורים
נתחיל ללמוד מעט מהכוונים
ונזכה לעשות מעט מהתיקונים

וגם ביומא דכיפורים
ימשיך דף היומי כמו תמידים
וגם בסוכת המקובלים
ימשיך רבנו בדפים היומיים

כל יום עם סיבה קטנה
כמו סיום איזו משנה
יעשה רבנו איזו סעודה
עם סלטים טעימים וביצה

ג
הנה אנחנו בסיום הגמרא
מתקרבים פה לימי המגילה
ימי הפורים והשמחה
ומשלוח מנות והסעודה

ובתענית ציבור ימשיך רבנו
ללמד הדף משאת נפשנו
כי לא נוכל ללא חיותנו
הנמשך מהדף כל יום לנו

כל יום כמו מועד קטן
נרגיש כאן עם בת ים
הלומדים עימנו בקו הנלן
וכאילו עימנו הם ולא בבת ים

כל סיום הוא ממש חגיגה
וסיבה למסיבה ולסעודה
אם בטיול או רק בישיבה
וההרגשה היא ממש נפלאה

מי היה זוכה ללמוד
מסכת יבמות וכתובות
לולא רבנו שיזכה לשמחות
המזכנו בלימוד המסכתות

ומסכתות גיטין וקידושין
וגם אחריהן מסכת נדרים
ונזיר וסוטה העוקבים
ללא ליאות ימשיכו הלומדים

בבא בתרא בבא מציעה ובבא קמא
סנהדרין מכות שבועות ועבודה זרה
כל מסכת הלכות מליאה
והוריות רבות להלכה

ובלומדנו מסכת זבחים
כאילו קרבנות אנחנו מקריבים
ועזרה ומזבח אנחנו מדמיינים
איך היה אז בבית האלוקים

ד

לימודנו יחשב כמו מנחות
לפני עליון שוכן ערבות
וגם החולין יהיו הקדשות
כי זו עבודתנו עלי אדמות

בכורות ערכין ותמורה
כריתות תמיד ומעילה
ומסיימים בימי הנחמה
כל הש"ס במסכת נדה

ה' יזכה את רבנו שליט"א
בכח ובשפע משמיא
למען ימשיך בשיעור הגמרא
עד בא הגאולה השלימה

ה
בס"ד
סיום מסכת ברכות בישיבת "נהר שלום" תכב"ץ

התחלנו ללמוד מסכת זו ביום כ"א באדר א' התשס"ה וסיימנו אותה ביום כ"ג בניסן התשס"ה.

בשם השם נעשה ונצליח. החילונו בשעטו"מ ללמוד מחזור חדש של דף היומי עם כמוה"ר בניהו יששכר שמואלי שליט"א. ה' יוסיף לו כח ויכולת להמשיך ללמדנו כהנה וכהנה אכי"ר.

ועתה לפרפראות שאספנו במשך לימוד המסכת מפי רבנו ומפי החכמים לומדי השיעור:

דף ב' :
למה החל רבנו הקדוש את הש"ס בקריאת שמע של ערבית? מאחר ויהודי שנהיה בר מצווה מתחייב בד"כ דבר ראשון במצות קריאת שמע זו.

שמ"ע גי' 410 ת"י שם קדוש. וגם גי' אליהו משיח. מתי יבוא משיח? בערבית לעת ערב של בריאת העולם, דהיינו, האלף הששי.

אחד האדמו"רים מסביר כי "מאימתי" הכוונה מאֵימָתִי באֵימה וביראה צריכים לקרוא את שמע.

ודברת ב"ם – צריך ללמוד בקול. ב"ם ר"ת: בראשית (תורה שבכתב), מ' תורה שבע"פ שניתנה בארבעים יום.

שמ"ע ר"ת: שיגאל משיח עמו.

הגמרא אומרת: ובא השמש וטהר. מצאנו וב"א גי' ט' דהיינו טהור.

דף ג' :
כאן מדברת הגמרא על שלש אשמורות כמספר הדף.

למה כלבים ברבים ולא ביחיד כמו חמור? שכל כלב שנובח מיד עונים לו כל הכלבים שבסביבה.

ו
משמרה ראשונה חמור נוער – תחילת חיי האדם החומריות בלבד שולטת בו. אוכל ישן וכו'. משמרה שניה כלבים צועקים – הילדים שלו צועקים הב הב לנו מזון והוא רץ והולך לעבוד להביא להם את המזון. משמרה שלישית תינוק – האדם נעשה זקן וצריך טיפול כמו תינוק.

החורבה שנכנס אליה ר' יוסי היתה מקום קדוש בית הכנסת של רבי יהודה החסיד.

ביום מנהמת כיונה – כי ביום שולט החסד גי' ע"ב ויונ"ה ע"ה גי' ע"ב. בלילה אריה שואג – ארי"ה גי' רי"ו גבורות הדינים ששולטים בלילה.

רוח צפונית – מלשון צפונה בקרבו. דוד הע"ה היה לו כל כך חשק גדול בתורה ובאהבת ה' שזה היה מעירו מבפנים.

התפרנסו זה מזה – מסביר הרב: כאשר החכם הממונה שבעיר גדל באותו מקום שהוא משמש עתה כרב הראשי לא נזהרים כל כך בכבודו. אבל אם יבוא ממקום אחר יהיה מקובל עליהם יותר. לכן אומר להם דוד שהחכם שלכם ילך להיות רב במקום אחר ומשם יבוא אליכם רב להיות הרב שלכם זה הרמז של זה מזה.

ולמה דוד הע"ה לא נתן להם כסף? כי ידוע שדוד הוא מבחי' המלכות דלית לה מגרמה כלום.

פרנסה באמצע יש לה רסן. אם לא שומרים על הפה והותר הרסן אז אין פרנסה. ויהיה נסר שיחתוך את הפה.

ושואלים באורים ותומים – מצאנו אורי"ם ר"ת: רבנו יששכר אדוננו מורנו ורבנו.

למה נקראים אורים ותומים? אורים – שהיו האותיות מאירות אבל לא בסדר קריאתם ולכן היה צריך הכהן גם רוח הקודש כדי לקרוא אותן כמו שצריך וזהו תומים.

דף ד':
כחצות הלילה – למה אמר משה כחצות? החצות של הקב"ה הוא לפי ג"ע ואינו כמו של המצרים לכן אמר כחצות.

ז

חצות כלבים צועקים – ידע משה כי למחרת לא יחרץ כלב לשונו ויטעו המצרים בחצות שהיו יודעים לפי נביחת הכלבים לכן אמר כחצות.

שמרה נפשי כי חסיד אני – אומר דוד הע"ה בגלל שאני חסיד יצרי גדול ושומרני ממנו. או אפשר לפרש: שומרה נפשי שלא יגיד לי יצרי שחסיד אני והגעתי כבר למעלה גדולה ואתגאה בעיני.

כל העובר על דברי חכמים חייב מיתה – שאל פעם מלך אחד את ר' נתן איישביץ: מה זה אצלכם חייב מיתה? מה אין משפט אין דין? שאל אותו הרב ומה אצלכם? א"ל אצלנו עושים משפט ורק אח"כ גוזרים גזר דין. א"ל הרב: נכון אבל אם יבוא א' להתפרץ להיכנס לארמון בלי רשות השומרים האם לא ירו בו השומרים מיד?

דף ו':
הגמרא אומרת שבתפילין של הקב"ה כתוב: מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ – איך זה? צריך להיות כתוב בהם: מי כעמי ישראל. לפי התוספות שמביאים את דברי הפייטן: טוטפות כלילו גדלי. שהתפילין מגדלים לה' ואומרים לו: מי כעמך ישראל.

כל הקובע מקום לתפילתו אלוהי אברהם בעזרו: לפעמים אדם מסוים הנמצא הרבה זמן במקום אחד ומתרגלים אליו האנשים ומזלזלים בו ואם הוא נשאר בכל זאת קבוע באותו מקום זו מעלה גדולה.

בדבור המתחיל: אגרא דפרקא מלמד אותנו רש"י ע"ה שעיקר קבול שכר הבריות הרצים לשמוע דרשה מפי חכם היא על המרוצה שהרי רובם אינם מבינים כל מה שאומר החכם. מכאן אפילו אם לא הבנו מקבלים שכר.

כל הקובע מקום לתפלתו ר"ת: המלך. אז איך ישנה ממצוותיו?

מדוע באתי ואין אי"ש: ר"ת: אין עשרה שנמצאים.

יקדים לו שלום – הרב חיים זוננפלד כשהיו אומרים לו שבוע טוב היה עונה: שנה טובה. יום א' חזר ואמר שנים טובות. למה? כי היה סמוך לר"ה (על שנה זו ועל שנה שתבוא).

ח

דף ז' – וכמה זעמו? רגע. ר"ת: ראשית גויים עמלק (ימח שמו וזכרו).

צדיק וטוב לו – יש מסבירים: יש צדיק שכאשר טוב לו נשמע קולו בבית המדרש וכאשר רע לו לא נשמע קולו.

הראה לו קשר של תפילין – גם כאשר אדם רואה דינים (אחוריים) עדיין יש לו קשר עם ה'.

חכם א' באה לפניו אשה שבוכה ואומרת שבעלה עזב אותה ונסע לחו"ל. איך ינחם אותה? אמר לה: הקב"ה בוכה כל הזמן על השכינה שתחזור. תתפללי שתבוא הגאולה וממילא גם בעלך יחזור.

רות – היה לה קודם שנתגיירה 7 מצוות ועכשיו נוספו לה רו"ת מצוות לכן נקראה כך.

דף ח':
ואני תפילתי לך ה' עת רצון: תמיד יש שפע גדול מלמעלה אבל אנחנו צריכים להיות כלים לקבל השפע הזה.

תפילה בציבור – ר' יעקב לובוטון בחלב כשהיה זקן וחולה, היה אוסף מנין בביתו שיתפלל בציבור. פעם א' היה קר מאוד והאנשים לא באו להתפלל. אמר הרב לשמש: קח את הכסף הזה שהכנתי לתכריכין וחלק אותו לאנשים שיבואו ונתפלל בציבור.
האנשים באו מיד אבל לא לקחו את הכסף כשראו כמה יקרה תפילה בציבור עבור הרב.

רש"י בדיבור המתחיל: כפיטורי בפי ושט אומר, שישנם מקומות בים האוקינוס שאינו מקבל ברזל דהיינו הברזל מתפרק לגז ולא נשאר ממנו מאומה. ואכן ישנם סיפורים רבים בימינו על ספינות שנעלמו בלב ים ולא נשאר מהם כלום.

צבור גי' רחמים לכן רצוי להתפלל בציבור.

כל העוסק בתורה, בגמילות חסדים, ומתפלל עם הציבור, מעלה אני עליו כאילו פדאני – יש בירורים הנעשים בכ"א מהאפשרויות הנ"ל: ופדאני פירוש פדה את ניצוצי הקדושה.

ט

תורה גי' סמאל ולילית. = 611.

כל מי שיש לו ביהכ"נ בעירו ואינו נכנס שם להתפלל נקרא שכן רע – לא היה ער לכן נקרא רע.

רבי יוחנן חי 400 שנה.

שני פתחים – פתח עליון ופתח תחתון.

שני פתחים – פתח תפתח – לתת צדקה לפני התפילה.

מצא טוב לשון עבר מצא פעם א' וזהו. אבל מוצא לשון הווה כל הזמן מוצא מר ממוות.

מר ממות – מלאך החיים לא יכול עליו כשעוסק בתורה והאשה יכולה גם בזמן שלומד.

מצא – מאת ה' אז זכה לטוב. אבל אומר אני מצאתי מר ממוות.
שכל המשלים פרשיותיו עם הציבור, מאריכין לו ימיו ושנותיו. ימיו – איכות ימיו, ושנותיו – אפילו אם הגיע זמנו למות באותה שנה מאריכין לו עד סוף השנה.

דף ט':
שאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב. למה שאלה? כי שאלה היא ע"מ להחזיר ואז ירדפו אחריהם ויטבעו בים.

אליהו אמר: ענני ה' ענני גי' שכינה וגי' דוד בן ישי.

דף י':
לדוד מכתם – מזמור יקר כמו כתם פז. מך שהוא יעקב אבינו (קטנתי מכל החסדים) והוא תם.

ברכי נפשי את ה' וכל קרבי את שם קודשו – דוד הע"ה אמר שירה במעי אימו.

הרב שרעבי ז"ל סיפר שהרמב"ם היה פעם בבית כלא וצייר ציור של רכבת על הקיר ואמר לאסירים: מי שרוצה לצאת יבוא עימי. היו שניים שהסכימו לבוא עימו ויצאו עימו החוצה ברכבת הנ"ל.

י

הללויה – הלל גי' אדנות מלכות, ו' הוא ז"א, וי"ה הם או"א.
שסמך גאולה לתפילה – אם תתפלל תבוא הגאולה.

ספר רפואות – היו מזיקים שהזיקו לבניו של נח ומלאך א' מגן עדן לימדו ספר רפואות זה. הרשב"א אומר ששלמה הע"ה כתב ספר זה.

גירר עצמות אביו – רצה לעשות לו תיקון.

גיחון – היתה שם קליפה גדולה, מושל ירושלים קראו לו "אבו סיפן" והוא היה גלגול סנחריב, ופעם שמע שמהרח"ו ז"ל נמצא בירושלים וביקש ממנו שיפתח לו את מי גיחון. הרב פחד ממנו ועשה שם קדוש וקפץ לצפת או לדמשק. א"ל האר"י ז"ל בחלום: אם כבר השתמשת בשמות היית פותח את מי גיחון כיון שאבו סיפן הוא גלגול סנחריב ואתה מהרח"ו גלגול חזקיהו המלך שסגר אותם. א"ל טוב נחזור ונפתח. א"ל כבר עבר הזמן.

מנא ידעה? סדין של פשתן הציעה על מיטתו ולא ראתה קרי עליו – כל מי שישן על המיטה הזו לא ראה קרי.

בפי ישרים תתרומם – מרעיש בדיבור.
ובשפתי צדיקים – רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע.
ובלשון חסידים – הפה סגור ורק הלשון בפנים נעה.
ובקרב קדושים תתהלל – בפנים לא רואים כלל.

זבו"ב היא קלי' קשה ורמוזה בפסוק: כתוב זאת זכרון בספר ושים באזני יהושע, והיא קלי' עמלק שעושה מחלוקת. זבו"ב ר"ת: זה בכו וזה בכו.

דף י"א:
כדי להזכיר מדת יום בלילה ומידת לילה ביום – למתק הלילה בחסדים של היום וגם ביום אי אפשר שיהיה רק חסד צריך גם דין מעט.

אהבת עולם אהבתנו ר"ת גי'ע"ב. ע"כ משכתיך חסד (גי' ע"ב).

ר' שאול דוויק הכהן ע"ה היו מוצאים תחתיו שלולית של דמעות כשהיה אומר אהבת עולם.

י"א

אנחנו וצאצאינו וצאצאי צאצאינו – שלושה דורות אז מובטח לו שלא תפסיק תורה מזרעו.

דף י"ב:
זוקף בשם – כשהוא מצליח לא יגיד כוחי ועוצם ידי אלא אומר ע"י ה' זכיתי לכך.

הרי אני כבן 70 שנה – ר' אלעזר בן עזריה היה גלגול של שמואל הנביא שחי 52 שנה ועכשיו הוא היה בן 18 שנה הרי 70.

להזכיר יציאת מצרים בלילות – מבעל התניא: כי בחצות הלילה החלה הגאולה במצרים ועכשיו גם יצא מעוונותיו שהם לילה.

חיסורי מחסרא – מסביר הגר"א: לא שחסר במשנה אלא אנחנו מחוסרי הבנה וצריכים לדייק.

דף ט"ו:
כל הקורא ק"ש ומדקדק באותיותיה, מצננין לו גיהנם – כשנכנסתי לישיבה הרב אמר לנו שחכם יוסף חיים ע"ה בספרו אדרת אליהו כותב על הפסוק: גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי – שיש מלאך שכותב לצדיק על מצחו את המלה "אתה" ואז לא מזיקים לו המזיקים כשעובר במדורי גיהנם בדרך לג"ע. הלכתי וקניתי הספר הנ"ל מיד וכל השבת חפשתי אך לא מצאתי והצטערתי מאוד על כך. ביום א' בדרך לישיבה ברמזור פתחתי הספר ומיד ראיתי חידוש זה בפרשת קורח. והודיתי לה' על כך אך עדיין לא הבנתי מה משמעות המלה "אתה" דווקא. אחרי כמה שנים כשלמדתי עם אחד מתלמידי החכמים בישיבה ועיינו בספר בן יהוידע שם הסביר רבנו יוסף חיים מה זה "אתה". ר"ת של כל הפסוקים של שמע ישראל עד ובשעריך הראשון עולים בגי' "אתה". ועכשיו ברור מה שאמר רבנו עם מה שאמרה הגמרא שמצננים לו גיהנם כאשר קורא שמע בדקדוקיה.

דף י"ז:
בדף זה יש הרבה יהי רצון של כל חכם וחכם שהיה אומר – כל חכם יש לו מקום מיוחד לו שממנו מוריד השפע ולכן שונות התפילות זו מזו.

י"ב

בין עוסקין לשמה ובין שלא לשמה – לשמ"ה: להקמת שכינתא מעפרא הוא.

שלא לשמה – אם למדת תורה הרבה אל תחזיק טובה לעצמך אלא תלמד לאחרים מה שלמדת וזה יהיה לשמה.

ולשקוד על דלתי תורתי – כל תיבה ותיבה היא דלת להיכנס לתורה.

לעולם יהיה אדם ערום ביראה – חכם א' גדול היה יושב בחברת ת"ח ושמע שהיו מדברים כל מיני עניינים על זה ועל זה ובא חכם אחד ולא היה לו מקום לשבת מיד קם החכם ואמר שיש לו כאבי בטן וחייב ללכת שישב ת"ח זה במקומי. וכך ניצל מלשמוע את הדברים שדיברו.
למשל אם הולך לאירוע מסויים עם אשתו ויודע ששם יש פריצות ומעורבים כולם, יעשה בעורמה איך ינצל מהמכשולים הללו.

עולמך תראה בחייך – שתראה בעוה"ז איך נראה העוה"ב שלך.
שמעו אלי אבירי לב הרחוקים מצדקה – הרחוקים מצדקה – יש מפרשים לחיוב: שלא נהנים מהצדקה הם בעצמם ועושים בזה תיקון גדול.

דאמר רב יהודה אמר רב – בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב ואומרת: כל העולם כולו נזונין בשביל חנינא בני וחנינא בני די לו בקב חרובין – והרי רב לא היה בזמנו של ר' חנינא? אלא שבכל דור ודור יש צדיקים ההולכים בַּשְּבִיל (בדרכו) של ר' חנינא.

דף ח"י:
סיפור החסיד שלן בבית הקברות – המהרש"א אומר שזה היה חלום שחלם האיש.

המתים יודעים הכל ושומעים הכל רק אינם יכולים לדבר. לכן אסור לקבור רשעים על יד צדיקים כי שם יספרו לה"ר וגם סובל הצדיק שמכים אותם המלאכי חבלה.

י"ג

מחצלת של קנים – הנשמה לא יכולה לשוטט אם הבשר לא מתאכל וזו נקברה במחצלת של קנים בגלל עניות גדולה שהיתה להם ובשרה לא נתאכל ולא יכולה לשוטט.

אבוה דשמואל היה חסיד גדול וגם סוחר ונשאר כמה שנים בחו"ל. יום א' ראתה אותו חוזה בכוכבים ואמרה לו: הלילה צריך להיוולד לך בן. קח כסף ורכוש רב ותהיה עימי. סלק אותה ממנו. קרה שם קדוש וקפץ לאשתו ואמר לה לא לדבר עימו כלל כי יוכל באותו שם גם לחזור. ונולד שמואל החכם.
היום היה ז' באדר יום ההילולה של מרע"ה וזה רמוז בשורה האחרונה של הדף: אמר הקב"ה למשה וכו'.

סיפור לוי שלא הלך לישיבה של ר' אפס – רבנו יוסף חיים ע"ה מביא בשם הגאונים שהעניין היה שהיה ויכוח אם למנות את ר' אפס או חכם אחר לרב ראשי ומינו את ר' אפס. ולוי הלך לחכם השני כדי שלא יפגע שמינו את ר' אפס.

דף כ':
ואנן קא מתנינן בעוקצין תליסר מתיבתא! י"ג ישיבות ממש. או בי"ג ישיבות אנחנו לומדים י"ג פנים בתורה בכל ישיבה וישיבה.

א"ל: מה שמך? אמרה ליה מתון גי' מלכות = 496 .

ר' יוחנן הוה רגיל דהוה קא אזיל ויתיב אשערי דטבילה. אמר: כי סלקן בנות ישראל ואתיין מטבילה, מסתכלן בי ונהווי להו זרעא דשפירי כוותי – מכאן הוכיחו שמותר לנשים להסתכל על איש ועל יופיו. אנחנו צריכים לזכור כי ר' יוחנן היה עם גבות ארוכות מאוד ולא ראה אותן ולכן לא שאלו אותו חכמים האם הוא לא ירא מיצה"ר כמו ששאלו את ר' גידל שהדריך אותן בהלכות טבילה.

וכי לא אשא פנים לישראל שכתבתי להם בתורה "ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלוקיך", והם מדקדקים על עצמם עד כזית ועד כביצה – לעניים הם נותנים בשפע אבל הם בעצמם אוכלים רק כזית או כביצה.

י"ד

דף כ"א:
מה למזון שכן נהנה – בתורה ילמד אפילו לא נהנה. ועוד: ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו – דהיינו כל היום יתפלל בכל אשר עושה שלא יכשל בזה.
וכן שכל היום יהיה דבק בה' ולא רק יבקש: סלח לנו, רפאנו וכו'. או אם מתפלל בכוונות הרש"ש שאינו פשט המלים יכול להתפלל כל היום כולו!

הבדלו מתוך העדה הזאת – מה שם עשרה אף כאן עשרה. הרב עובדיה יוסף שליט"א לומד זאת גם מפסוק וירדו אחי יוסף עשרה. ומצאנו גם עד"ה ר"ת: עשרה דבר הכתוב.

מכשפה לא תחיה – מצאנו: מכשפ"ה גי' מות ע"ה.

דף כ"ב:
כאן מדברת הגמרא על חשיבות הטבילה במקוה. מקו"ה ר"ת: מקוה קר וזה העיקר. ועוד: היום קצר והמלאכה מרובה.

דף כ"ד:
המשמיע קולו בתפילתו – חכם א' גדול היה מתפלל בקול לכן היה לו חדר מיוחד ליד בית הכנסת שבו היה מתפלל כדי לא להפריע לאחרים.

דף כ"ז:
הגמרא מביאה את הפסוק "כחֹם היום – ר"ת: כשהוציא חמה מנרתיקה.

מעשה בתלמיד אחד שבא לפני ר' יהושע. א"ל תפלת ערבית רשות או חובה – מאי נפקא מנא? אלא רשב"י ע"ה היה מתמיד גדול בתורה ולא היה מבטל לימודו לרגע אחד לכן היה חשוב לו לדעת אם רשות או חובה.

דף כ"ח:
הרי אני כבן שבעים שנה – ר' אלעזר בן עזריה היה בן 18 שנה והוא היה גלגול של שמואל הנביא שחי 52 שנה ס"ה 70.

א"ל אבעי ליה למר לצלויי צלותא דמוספין ביחיד ולטעום מידי ולמיתי – אומר הרב מכאן שמתחייבין קידוש רק אחרי המוסף

ט"ו

וא"כ אין למחות בידי אלה שאוכלים סוכריות בשמחות לפני מוסף (הרב עובדיה ביביע אומר).

ולא שמת חלקי מיושבי קרנות – אלה בעלי סוד ומיחדי יחודים שמנגחים זה את זה בדברים שנראים בעיני דברים בטלים כמו: זו"ן, ז"א, גימטריות וכו'. ואפילו אם יפלו לבאר שחת כתוצאה מזה לא איכפת להם.

רבי צבי מדידיצ'וב היה חכם חסיד גדול וכששלח פעם פתק לציון של רשב"י יצאה יד מהציון ולקחה הפתק!

יש כאלה שלפעמים הולכים לבית המדרש ולפעמים הם יושבי קרנות. וכאן הוא מתפלל שיהיה רק מיושבי בית המדרש.

הם עמלים ואנחנו עמלים – הנגר אם יעשה ארון לא לפי ההזמנה לא יקבל כסף וכל עמלו הלך לחינם אבל העוסק בתורה אפילו אם טעה מקבל שכר.
היה רוכב על החמור ירד ויתפלל – צריך לצאת מהחומריות כדי להיכנס לרוחניות.
בכל פרשת העיבור יהיו צרכיהם לפניך – אפילו בזמן שעוברים על רצונך יהיו צרכיהם לפניך.

דף כ"ט:
העושה תפלתו קבע – פירוש בלי כוונה. ואכן מצאנו: קב"ע ר"ת: קורא בלי עיון.

דף ל':
יהי רצון מלפניך שתוליכנו לשלום וכו' – הרב מספר שהאדמו"רים יש להם מנהג לשתות מרק לפני יציאתם לדרך. למה? כי מרק באידיש הוא יוה"ך שהוא שם קדוש שיש לכוון בו בהליכה בדרך.

שב"ת ר"ת שינה בשבת תענוג. יש מפרשים שבשבת מרגישים תענוג כמו בשינה.

רב אשי חי 120 שנה כמו מרע"ה!

ט"ז

אפילו המלך שואל בשלומו או נחש כרוך על עקבו – אפילו אם הגיע למדרגה גבוהה שהמלך העליון שואל בשלומו לא יפסיק להתפלל. וכן אם ירד לשפל המדרגה כמו נחש לא יתייאש מן הרחמים וימשיך להתפלל.
אבל בשעת חירום יפסיק. כשחכם א' גדול התמוטט יום א' באמצע התפילה, הפסיקו כל המקובלים את תפילתם וטיפלו בו עד ששבה רוחו וחזרו כולם לתפילתם.

דף ל"א:
אין עומדין להתפלל… ולא מתוך קלות ראש – קלו"ת גי' שיכור. אלא מתוך הלכה פסוקה – האדמו"ר מבלז היה גומר את כל מסכת ברכות לפני התפילה!

ת"ר: המתפלל צריך שיכוון לבו לשמי"ם – ר"ת: לאקמא שכינתא מעפרא ישים מגמתו.

וחנה היא מדברת על לבה.. אם ראה תראה – למה על ליבה? אם היתה מדברת בקול היה שומע עלי והרי הוא המשקה את הסוטות ולא היה משקה אותה.

דף ל"ב:
היינו בשבת פרה ובהפטרה כתוב: ונתתי לכם לב בשר.

הגמרא מדברת על ענין העגל – וירא והנה איל אחר נאחז בסבך בקרניו – האותיות שאחר סב"ך הם עגל. שכיוון אברהם לכפר על עוון העגל.

ואעפ"י ששערי תפילה ננעלו, שערי דמעה לא ננעלו – למה דווקא שערי דמעה? כי הדמעות נכנסות אפילו מתחת לדלת הנעולה. (ואכן מצאנו דמ"ע: דמעות מתחת עוברות). ולמה יש בכלל שערים? כי יש תפילות שלא כדאי שיתקבלו ואז נועלים השערים בפניהן.

חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת: אמר קרא: אשרי יושבי ביתך – ומצאנו יושב"י: יושבים שעה בטרם יתפללו.

י"ז

דף ל"ז:
ר"ג אומר: ברכה אחת מעין שלש וחכמים אומרים ולא כלום – מסביר הרב ולא כלום פירושו בורא נפשות ומצאנו בורא נפשות ר"ת ב"ן. לא כלום ר"ת עם כללות שתי המלים ב"ן.
רש"י ד"ה כזית וכו' – בערב תאכלו מצות – שיהיו ערבים לך לאכול. ועוד: ברעב תאכלו – שלא תאכל כל היום ותהיה שבע.

רש"י בד"ה פת הבאה בכסנין אמר: לאחר אכילה וברכת המזון. התוספות אומרים בתוך הסעודה (לפני ברכת המזון) – נסינו לקרוא את רש"י כדי שיתאים לתוספות כך: ובהמ"ז: ובטרם הם מברכים זימון…..

דף מ"ב:
אמר רב: הרגיל בשמן שמן מעכבו – היו רגילים לאכול בידיים כדי למתק את האוכל עם החמשה חסדים שביד. ולכן היו צריכים שמן עם ריח טוב להוציא הריח של האוכל.

תכף לנטילת ידים ברכה – ת"ח אחד כאבה לו הכתף. אמר לו מהרח"ו ז"ל כנראה דברת בין נטילת ידים לברכה. שהרי: תכף הן אותיות כתף.

הגמרא מדברת על ברכות של כוסות יין. הרב שואל: איך זה שהספרדים שמאריכים הרבה בין כוס לכוס ולא מברכים על הכוס השני? אלא התירוץ שאת הכוס השני מזגו כבר בתחילת ההגדה.

כי נח נפשיה דרב, אזלו תלמידיו בתריה. כי הדרי אמרי ניזיל וניכול לחמא אנהר דנק – דנ"ק גי 154 = עולם הבא. כשצדיק נפטר עולים עימו הרבה נשמות וכשיאכלו החכמים יתוקנו אז הרבה נשמות בסעודה זו.

דף מ"ג:
רש"י ד"ה: הואיל ואין בית הבליעה פנוי – ואין לב המסובין אל המברך אלא לבלוע. כנראה שהם מכוונים כוונות האכילה (שאחת מהן היא ל"ב) לא יכולים לכוון לברכת המברך. ומה שאומר רש"י לבלוע להוציא את בולעם של הקלי' דהיינו ניצוצות הקדושה.

י"ח

אמר רב: מנין שמברכין על הריח? – ומדוע היה הוא מינא שלא נברך על הריח? אלא כתוב בספרי החסידים שאדה"ר פגם בכל האברים. ותרא האשה – בראיה כי טוב העץ למאכל – בפה וכו' אבל בחוש הריח לא פגמו. ולכן היה הוא מינא מאחר ואין בירורים לברר לא נברך.

דף מ"ה:
לומדים על הזימון – ר"ת הדף: מזמנין הבלן…
בספרו "שורש ויסוד העבודה" אומר הרב זיסקינד ז"ל כי גם היחיד צריך לומר: אברכה את ה' בכל עת וכו' כי המטרה היא לסלק את הסט"א מהשולחן שהיינו זקוקים לה לצורך האכילה אבל עכשיו שתסתלק כי אנחנו מברכים לה'!

דף מ"ו:
אי מתפח קטינא חריך שקיה עבידנא יומא טבא לרבנן. אתפח עבד סעודתא לכולהו רבנן – מכאן שטוב שחולה ידור לעשות סעודה לחכמים כשיבריא ומיד יבריא!

דף מ"ז:
אין הבוצע רשאי לבצוע עד שיכלה אמן מפי העונים. רב חסדא אמר: מפי רוב העונים. ולמה כל כך לוקח להם לענות אמן? כנראה היו מכוונים כוונות ה"אמן".

כל המשחרר עבדו עובר בעשה שנאמר: לעולם בהם תעבודו – ר"ת לעול"ם: לשחרר עבדו לצורך מנין. בה"ם: בבית הכנסת מותר.

תשעה וארון מצטרפין – ארו"ן ר"ת: אחד רואה ואינו נראה.

דף מ"ח:
ורחמנא היכא יתיב? רבא אחוי לשמי טללא. אביי נפק לברא אחוי כלפי שמיא. ולמה עשו כך? שורש נשמתו של רבא היה מאור הפנימי לכן הראה מבפנים אבל אביי שורש נשמתו מאור המקיף לכן יצא לחוץ והראה.

ר' איישביץ שאל פעם ת"ח א': איפה נמצא הקב"ה? וענה לו הת"ח: איפה לא נמצא!

י"ט

משה תקן לישראל ברכת הז"ן בשעה שירד להם המ"ן. ז"ן = נעשה זיווג. מ"ן ע"ה = הויה אדנות.

הנערות דברו עם שאול הרבה כדי להסתכל ביופיו – למדנו בדף כ' על ר' יוחנן שישב בפתח המקוה כדי שיראוהו הנשים – שמותר לנשים להסתכל ביופיו של איש.

דף מ"ט:
מזון גי' אמונה. ואומר ר' מיכאל מֵזוֹן בצרפתית פירושו בית. ובי"ת ר"ת: באמונתו יחיה ת"ח.

כשהרב רצה להתחיל: למימרא דרבי מאיר וכו', היה רעש גדול בשיעור. אז אמרנו למימר"א: לא מדברים יותר! מורנו רק אומר!

דף נ':
נטילת ידים, נברך – בדף זה לומדים על זימון.

רבי אומר: האומר "ובטובו" הרי זה ת"ח. האומר "מטובו" ה"ז בור. – מסביר הבן איש חי: בטובו – מרגיש שיש לו הכל. מטובו – מרגיש שיש לו רק חלק ורוצה עוד.

הרחב פיך – מסביר הבן איש חי בפירושו להגדה: פי פירוש כפול, ך האות כ'. דהיינו שיש כ' כפופה ו-ך פשוטה שהם יחוד עליון ותחתון ליודעי ח"ן.

אם יש שמש ביניהם שמש מצרפם. מצאנו שמ"ש ר"ת: שמש מצרף שניהם.

דף נ"א:
וכבר קדש היום ועדיין יין לא בא – ליודעי ח"ן: כבר נכנס גדלות ראשון ועוד לא הבאנו שאר המוחין שמושכין ביין.

דף נ"ב:
נעשה בדיקה – למדנו דף זה ביום שעושים בדיקת חמץ פסח התשס"ה.

דף נ"ג:
הסיפור של רבה בר בר חנה שאמר לאנשי השיירה כי שכח יונה של זהב – אומר הבן יהוידע: וכי החכם לא ידבר אמת? אלא

כ

יונה הכוונה לברכת המזון: הברכה הראשונה הזן את הכל מתחילה באות ה'. השניה נודה לך מתחילה באות נ'. (בונה) ירושלם יש בה 6 אותיות היא אות ו'. הטוב והמטיב יש בשתי מלים אלה י' אותיות . הרי יונ"ה.

דף נ"ח:
נגמרו חלומות – כי דף נ"ז היה כולו על חלומות.

הרואה חכמי ישראל, אומר: ברוך שחלק מחכמתו ליראיו – מספרים ששני חכמים גדולים היו בחו"ל באסיפת עשירים גדולה והמארגנים תכננו שברגע שיכנסו החכמים יברכו עליהם את הברכה הנ"ל. וכך היה. אמר להם אחד החכמים שברכתם היתה לבטלה (מתוך ענווה שהם לא נקראים חכמים). אבל החכם השני אמר: הברכה לא היתה לבטלה ואני עניתי אמן ואמן. אמן אחד פירושו אמת עליך כי אתה באמת חכם. ואמן השני עלי פירושו יהי רצון שאהיה חכם.

לגבי מלכי הגויים אומר: ברוך שנתן מחכמתו לבריותיו. חלק – הקב"ה נותן לחכמי ישראל משהו שהוא חלק ממנו. נתן – לגויים שילכו ולא יבקשו יותר וגם חלק מנכסיו כאילו ולא ממנו ממש.

אכל ביה קורצי בי מלכא – הנוהג היה ברומי שמי שמלשין מקבל סעודה בבית המלך.

דף נ"ט:
קול רעמך בגלגל ר"ת ברק. הבן איש חי מסביר: כשפתאום כרעם ביום בהיר מישהו נפטר צעיר אז סימן שהוא בא בגלגול.

ועל הברקים אומר: ברוך שכוחו וגבורתו מלא עולם – מספרים על רב אחד גדול שפעם א' צילמו אותו עם פלייש בעל אור חזק וחשב שזה היה ברק ומיד התחיל לברך.

מספרים על רב אחד גדול כשספרו לו שהמדענים אומרים כי יש רעידת אדמה בגלל שהלבה רותחת מתחת לאדמה, הוא אמר: זה לא נכון מתי שה' רוצה עושה רעידת אדמה ומיד אמר להם כך: רקע ברגליו ורעדה האדמה מסביב.

כ"א

תקופת חמה כל כ"ח שנה – זה חל בערב פסח בזמן יציאת מצרים וגם בזמן מרדכי ואסתר וזה יהיה בשנת התשס"ט שתבוא עלינו לשלום בעוד 4 שנים שתחול התקופה בערב פסח.

על כל טיפה וטיפה – מספרים על אחד ממקובלי הישיבה ע"ה שהיה דופק על השולחן ואומר בקול רם ונרגש: מודים אנחנו לך על כל טיפה וטיפה.

דף ס':
ת"ר מעשה בהלל הזקן…ושמע קול צווחה. אמר: מובטח אני שאין זה בתוך ביתי – הלל הזקן חנך את בני ביתו לדבר בנחת בלי צעקות ולכן היה מובטח כי זה לא בביתו.
בהגדה אומרים שהלל הזקן היה כורכן ואוכלן – היה כורך הרחמים (המצה) עם הדין (המרור) ואומר: שניהם מאת ה' ולא היה מתרעם כלל על שום דבר.

כאן מצאנו את המקור לאמירה הידועה: שלא לפתוח פה לשטן.

המלים מפליא לעשות שבברכת אשר יצר לקוחים מפסוק אצל מנוח והמלאך.

הנותן לשכוי – יש לקרוא מלעיל שהטעם באות ש'. הוא פסוק באיוב ל"ח פסוק ל"ו ושם הטעם מלעיל. עוד פירוש: כאן הכוונה לתרנגול העליון ולא התחתון. וגם הלב נקרא שכוי. הלב מבין.

דף ס"א:
למה האשה לא מספרת את שערותיה? כי הם דינים כל כך גדולים שאין לגעת בהם. יש סוד בקליעת הצמה של האשה שיהיו בה 15 קליעות בכל צמה.

אמרו לו תלמידיו לרבי עקיבא: עד כאן? – רבי עקיבא לימד את תלמידיו סודות מסוימים וביניהם לימד אותם את סוד שם קדוש תכ"ה שהוא רמוז בסופי תיבות ואהבת את יהו-ה אלוקיך והוא סגולה לפגוע ברשעים ולעצור המשחית. ורבי עקיבא אמר רק פסוק ראשון של שמע. לכן אמרו לו עד כאן? למה לא תמשיך ותכוון בשם הקדוש הנ"ל ותכה אותם.

כ"ב

דף ס"ב – סודות בית הכסא – בדף זה למדנו הנהגות שצריך לנהוג במקום זה.
נשאלת השאלה למה לא שאלו את רבם במקום ללכת אחריו ולראות מה עושה? יש כמה תירוצים לזה. רש"י מפרש בד"ה: אחר ר' יהושע וכו' – וביהודה היה. רבי עקיבא למד הנהגה זו ביהודה אבל רצה לדעת אם הרב נוהג כך גם במקומות אחרים.
עוד פירוש: הנהגות אלו אינן הלכות ששואלים עליהם בלימוד אלא הנהגות ולכן צריך היה לראות כדי ללמוד.
ולשאלה איך בן עזאי לא למד זאת מרבי עקיבא ולמה הלך אחרי רבו? מסביר הבן איש חי כי הסיפור שסיפר ר' עקיבא היה אחרי המקרה שהיה עם בן עזאי.

למה גדלה לו אמו לאביי שה ולא עז? ש"ה ר"ת: שד הולך.

כל הצנוע בבית הכסא ניצול משלושה דברים: נחשים, עקרבים מזיקין. ר"ת: נע"ם. יהיה לו נֹעם.

מהסיפור של אשתו של רבא שהיתה מקשקשת באגוז בספל כשהיה נפנה לומדים שהאשה שומרת לבעלה ואכן מצאנו אש"ה ר"ת: אשה שומרת היא. או: אשה שדים הרחיקה. או: אפילו שדים הרחיקה.
אין מקנחים בימין כי היא קרובה לפה. היד ימין שהיא החסד ממתקת את הפה שהוא גבורות.

כ"ג

בס"ד
סיום מסכת שבת בישיבת נהר שלום תכב"ץ.

את המסכת הזו החילונו ללמוד ביום כ"ב בניסן התשס"ה וסיימנו ביום ג' בתשרי התשס"ו.

כמנהגנו, אספנו את החידושים והפרפראות שנאמרו במשך לימוד המסכת ע"י הרב וע"י התלמידי החמים לומדי השיעור:

דף ב':
למה פותחת הגמרא בהוצאה מרשות לרשות שהיא אחרונה בט"ל מלאכות? כיוון שאדם רגיל בה ונראית לו שאינה מלאכה ונכשל בה.

המוציא מרשות לרשות כאילו הוציא מהקדושה לסט"א. (בראשית תמן תיקוני הזהר).

העני רומז ליצר הטוב. ובעה"ב – היצה"ר שחושב שהוא בעה"ב.

מצד א' כתוב: השמים כסאי והארץ הדום רגלי, ומצד שני כתוב: השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם. איך זה? אלא כאן לפני ברכה וכאן אחרי ברכה. על ענין זה סיפר לנו הרב את הסיפור הבא:
חכם א' גדול כשהיה בן 10, הלך לבקש ברכה מהאדמו"ר מגּוּר. שאל אותו האדמו"ר: כמה פרקים יש במסכת שבת? ענה לו הילד: 24. למה? שאל שוב האדמו"ר? ולא ידע הילד לענות. אמר לו: לא תקבל ברכה עד שתדע את הטעם. הלך הילד בחצות הלילה לרב יעקב חיים סופר ע"ה בעל כף החיים שידע שהוא תמיד ער בחצות, והרב אמר לו: הטעם ששבת היא מלכתא ויש לה כ"ד קישוטים של כלה. חזר ואמר לאדמו"ר את הטעם. ואז בירך אותו האדמו"ר ונתן לו מטבע. ואימו נקבה במטבע חור ותלתה לו אותו בצוארו למזל טוב.

תנן התם: שְבוּעוֹת שתים שהן ארבע. במסכת שבועות יש מ"ט דפים כנגד מ"ט ימי העומר. לכן לומדים מסכת זו בימי העומר.
מאי שנא הכא דתני שתים שהן ארבע בפנים ושתיים שהן ארבע בחוץ? ומאי שנא התם (בשבועות) דתני שתים שהן ארבע ותו לא? הכא דעיקר שבת הוא דתני אבות ותולדות, התם דלא עיקר שבת הוא, אבות תני תולדות לא תני. נשאלת השאלה וכי השואל לא ידע את התשובה הזאת? אלא השואל אומר: גם
כ"ד

התנא שלנו כאן קיצר (כפי שיראה להלן בגמרא שיש הרבה יותר מארבע), ואם קיצר כאן למה לא קיצר כמו במסכת שבועות (בלי לומר בפנים ובחוץ)? והתשובה היא: נכון שקיצר גם כאן אבל מאחר וכאן עיקר שבת לא קיצר הרבה.

יציאה היא הכנסה – אמר הקב"ה: אני יוצא בתוך מצרים – צריך היה לומר: אני נכנס בתוך מצרים! מכאן שיציאה היא הכנסה.

דף ג':
צידת צבי פטור ומותר – צב"י ר"ת: צבי בבית יסגור.

ידו של אדם, מהו שתיעשה ככרמלית? כרמלי"ת במ"ק 16. י"ד עם שתי אותיותיה גי' 16.
כרמלי"ת ר"ת: כרמלית יד תיקרא.

דף ט':
הסוגיא היתה קשה והרב אמר: מי שאכל אתמול בר"ח קובה שהביא חברנו יעקב הי"ו, אז יבין את הסוגיא. לאחר עיון בדברי הרב מצאנו: קוב"ה ר"ת: קובה, ודאי ברור הכל.

דף י':
ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים – אילו ידע יעקב אע"ה שמכרו את יוסף למצרים, היה עושה תיקונים, וכמו שעברו 190 שנה מלידת יצחק בלי בעיות, כך היה גם ההמשך בלי בעיות.

דף י"א:
כגון רשב"י וחביריו שתורתן אומנותן – כשהתורה היתה עושה את האומנות שתעשה מאליה.

דף י"ג:
רשב"ג אומר: התינוקות של בית רבן היו מסדרים את פרשיותיהם וקורין לאור הנר – בירושלמי יש טעם נוסף: שהתינוקות רוצים שיכבה הנר ולכן לא יטו אותו.

דף ט"ו:
הכל הולך אחר המעמיד – רמז לא לוותר על שום מעמיד בטעמים של התורה.

כ"ה

דף ט"ז:
תוכו כברו – מי שתוכו כברו לא מיטמא. אין לו כלים רק רוחניות.

מעשה בשלומיציון המלכה – הרב הסביר שהאורחים אצל המלכה היו מקבלים כ"א כוס של זהב וכשהיו יוצאים, היו לוקחים את הכוס עימם.

דף י"ז:
ואותו היום היה הלל כפוף ויושב לפני שמאי כאחד מן התלמידים, והיה קשה לישראל כיום שנעשה בו העגל – כמו אצל אהרון הכהן ע"ה שגם היה שתקן וענו ואוהב שלום ואז עשו את העגל, גם כאן היה הלל ענו וכפוף (מאת החתם סופר).
ה"שפת אמת" אומר שהענו שלא מגיב, ה' רב את ריבו.

דף כ':
במה מדליקין ובמה אין מדליקין – אם אומר בַּמֵּה אני נחשב מדליקין בו, אבל אם אומר בָּמָה (יענוּ שופוּני) אין מדליקין בו.

דף כ"א:
ר"ת כולם אפשר, כל השמנים מותרים בחנוכה. א"ך צדיקים יודו לשמך, כ"א ימים שגומרים בהם את ההלל.
הניח חנווני את נרו בחוץ חנווני חייב – זהו יוחנן כהן גדול שכפר אח"כ בתושב"ע ועזב את התורה. מתתיהו כהן גדול בנו היה ר' יהודה ותקן את נשמת אביו.

דף כ"ב:
כסהו בעפר – נושא כיסוי הדם נדון בדף זה. מה ענין של בור המים שזרקו את יוסף לענין חנוכה הנדון כאן? אלא מאחר ופרשת "וישב" נקראת בחנוכה, לכן הביאה הגמרא ענין הבור.
רבנו יוסף חיים ע"ה אומר: אם הוא בוּר הזהר ממנו שיש בו נחשים ועקרבים.
נחשי"ם ר"ת: נר חנוכה שמאל ימין מזוזה.

דף כ"ג:
דגן תירוש יצהר ר"ת: דת"י. פיא"ה ר"ת: פיאה יניח אחרי הקצירה.
אמר רבא: פשיטא לי, נר ביתו ונר חנוכה, נר ביתו עדיף משום שלום בית. עד שאתה מאיר בחוץ תאיר קודם בתוך ביתך.
כ"ו

הזהיר במזוזה – שלא ישים פח אשפה ע"י הדלת ליד המזוזה כמו שנוהגים כמה אנשים מבלי ידיעה.

דף כ"ד:
שליח ציבור היורד לפני התיבה – צריך לרדת בפני עצמו בטרם יעלה להתפלל.

דף כ"ה:
כולו הילולא – דרשב"י – דף זה למדנו בל"ג בעומר התשס"ה.

דף ל"א:
לא אכעוס לא אקפיד (דברי הלל הזקן ע"ה) – כשהלל הלך לרחוץ את גופו, אמר: אני הולך לעשות חסד עם גופי.

גיירני ע"מ שתלמדני כל התורה כולה כשאני עומד על רגלי אחת – הוא רוצה שכמו ברגל הפסח שכל האורות באים בבת אחת ולא לאט לאט כך הוא ילמד את כל התורה בבת אחת. וכן, לאדם יש עליות וירידות בהתקדמותו בחיים וזה רצה שלא יהיו לו עליות וירידות אלא בפעם א' בלי נסיונות.
שמאי דחה אותו ואמר לו: אי אפשר כי כך ברא ה' את האדם. הלל אמר לו: למה רצית לחזור בתשובה עכשיו ולהתגייר? מה קרה? אלא היה יהודי אחד שירד לעמקי הקלי' והעלה את נשמתך משם. גם אתה צריך לעשות כך, לרדת ולהעלות נשמות עימך.

נשאת ונתת באמונה? – האם נשאת ונתת בענייני אמונה עם חבריך להשריש בהם אמונת ה'?
קבעת עיתים לתורה? – אומר מהרש"א: אחד ביום ואחד בלילה.

א"ל חד לחבריה: ניקו מקמיה – כשהבבא סאלי היה בן 40 ובא לבקר את הרב אלפנדרי שהיה בן 100, עמד הרב אלפנדרי לפניו ואמר: זה ראוי לעמוד לפניו.

דף ל"ב:
תניא רשב"ג אומר: הלכות הקדש תרומות ומעשרות הן הן גופי תורה. – אומר רבנו יוסף חיים ע"ה: הן הן אותיות נהנה. אם יתן מעשרות יהנה מהאוכל שלו.

כ"ז

ת"ר: מי שחלה ונטה למות – מספרים על שני חכמים מישיבה גדולה שהיו בשנחאי ואחד מהם נטה למות וקראו עליו את הגמרא הזו וניצול והיום הוא חכם גדול בארה"ב.

דף ל"ד:
עישרתן עירבתן הדליקו את הנר – עשרתם – עשיתם עושר רב. עירבתן – הייתם מעורבים עם האנשים. הדליקו את הנר – הגיע הזמן לעשות למען הנשמה.

עירבתם – ע"ב חסד שיעורר את עצמו באהבה ויראת ה' לפני שבת. עישרתם – עשו עשר ספירות על גופכם (מרכבה). הדליקו את הנ"ר – עשו יחוד נ"ר הידוע (הויה אהיה, הויה אלוקים, והויה אדנות).

דף ל"ה:
יעלה לראש הכרמל ויצפה ויראה כמין כברה בים, וזו היא בארה של מרים.
היה אדם שהיתה לו צרעת גדולה והנשים היו הולכות במוצ"ש להביא מים אולי יהיה מבארה של מרים. ופטפטה אשתו עם הנשים והתעכבה. וכעס עליה והבהילה ונפל הכד של המים ונשפכו המים ומי שנגע במים אלה נתרפא. לכן לא יכעס אדם בביתו.

מרי"ם ר"ת: מוצאי שבת ראוי ישתה מים.

דף מ"ה:
אמר רבי יהודה אמר רב: מטה שיחדה למעות – מטה ר"ת: מעות טומן התם. בבדיחותא: הנה מטתו שלשלמה שישים גיבורים סביב לה (לשמור על המעות?)

דף מ"ט:
אמר רבי ינאי: תפילין צריכים גוף נקי – כאלישע בעל כנפיים- מהי? אביי אמר: שלא יפיח בהם – איך ראיה שאלישע שמר שלא יפיח? כשרדף אחריו הקסדור, מפחד הפיח. ולכן הוציא את התפילין. (חכם גלילה הי"ו גילה לנו) ולמה רץ? כי כתוב: בכל צרתם לא צר לכן רץ.

כ"ח

דף ס':
בדף זה לומדים ענייני סנדלרות.
באותה שעה אמרו אל יצא אדם בסנדל המסומר – רבי יואל שלנו אומר שבחפירות של מרד בר כוכבא כל הסנדלים שמצאו היו לא מסומרות לפי גזרת החכמים.

דף ס"ג: כבלים טמאים ואין יוצאים בהן בשבת. רבי מיכאל שליט"א הסביר לנו שהיו פוסעות פסיעות גסות וקורעות בתוליהן ולכן היו שמים להם כבלים.

אמר רב כהנא: כד הונא בר תמני סרי שנין הוה גמירנא ליה לכוליה ש"ס – רב כהנא נשא לאישה כהנת וחייב להיות תלמיד חכם לכן למד כל הש"ס.

ואם עושים כן זוכין לתורה שנתנה בימין – הבן איש חי מסביר סוד: תורתי אל תעזובו, תורת י' חכמה שהוא הסוד אל תעזובו.

אמר רבי שמעון בן לקיש אם תלמיד חכם נוקם ונוטר כנחש הוא, חגריהו על מתניך. ס"ת רושם, כמו שהנחש נושך ואין לו הנאה גם כאן התלמיד חכם עושה זאת רק למען התורה ולא להנאתו.

בלשון יוונית קורין לכלב למס. למס ע"ה סמאל.

בבית הכנסת עדס יש ציורים של השבטים ושבט דן היה הציור שלו נחש, ואישה אחת הפילה כשראתה את הציור ומחקו משם את הציור.

מ"או בגד". תנו רבנן אריג – מצאנו שאריג במ"ק 7 וגם או בגי' 7.

דף ס"ז:
מי שיש לו עצם בגרונו מביא מאותו המין ומניח ליה על קדקדו ולימא הכי: חד חד נחית בלע בלע נחית. הרב סיפר לנו שהיה לו עצם בגרון והרבנית של חכם גדול לחשה לו בטלפון לחש ומצחוקו יצא העצם. צחק ר"ת: צחק חלף קוץ.

דף ע"ח:
דאמר שמואל: כל שקייני מסו ומטללי לבר ממיא דמסו ולא מטללי – שמואל היה רופא של רבנו הקדוש. יום אחד רצה
כ"ט

לשים לרבו רפואה בעיניים והוא צעק ולא רצה. אמר לו טוב תישן ושם לו רפואה מתחת לכר ועבר לו לתוך גופו.

העיניים מסוכנות קובעות לכל הגוף. העיניים קשורות ללב.

דף ע"ט:
מזוזה ותפילין. מזוזה במ"ק 29, תפילין במ"ק עם האותיות וע"ה 29.

דף ק"ה:
כי הא דרב יהודה שליף מצבייתא. רב אחא בר יעקב תבר מאני תבירי וכו'. הרב סיפר לנו שחכם אחד גדול כשהיו התלמידים מפריעים היה זורק על התלמידים חפצים. וכשלא היה לו מה לזרוק היה זורק הכובע שלו או את המשקפיים.

דף ק"י:
כאן מלמדת הגמרא סגולות שונות לזבה. הרב סיפר לנו שצריכה לשתות הרבה מים עם לימון או לאכול קליפת רימונים טחונה ולבלוע וכן לחצות את הכנרת.

דף קי"ב:
אמר רבי זירא: אמר רבא: בר זימונא: אם ראשונים בני מלאכים, אנו בני אנשים. ואם ראשונים בני אנשים אנו כחמורים – חכם אשכנזי אחד כתב שזה נאמר על דורותיהם אבל הדור שלנו האחרון הוא יותר קשה ולכן כולם גדולים היום.

דף קי"ג:
ויצבט לה קלי ותאכל. קלי ר"ת: קודם לאכילה יברך ואם לא יברך ילך לקלי'.

דף קי"ד:
אמר רבי יוחנן: כל תלמיד חכם שנמצא רבב על בגדו חייב מיתה. הרב סיפר לנו שאחד החכמים הגדולים היה מזכיר של אחד העשירים הגדולים והיה מספר שהיה מתרחץ כמה וכמה פעמים ביום.

דף קט"ו:
ת"ש היו כתובים גיפטית, דהיינו, מצרית. ואכן אנו מוצאים שבלועזית מצרים נקראת איג'יפט.(EGYPT ).
ל

ס"ת שאין בו ללקט פ"ה אותיות אין מצילין אותו מהדליקה. מצאנו: פ"ה במ"ק 13 וגם קד(ו)שה במ"ק 13.

דף קי"ח:
עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות – שַבַּתְךָ – אם אתה עושה את השבת בשבילך להינות אז עשה שבתך חול אבל אם לכבוד ה' אז לווה עלי ואני אשלם.

כל המקיים שלש סעודות בשבת ניצול משלש פורעניות: מחבלו של משיח ומדינה של גיהנם וממלחמת גוג ומגוג. שלשת הפורעניות רמוזות בשמות בני נח: ש"ם – שעבוד מלכויות, ח"ם- חבלי משיח, יפת – רומז לגוג ומגוג ככתוב ובני יפת גומר ומגוג.

אז הוחל לקרוא בשם ה' (בראשית ד') – אומר רש"י התחילו לעבוד עבודה זרה. ואכן למדתי ממורי ורבי חכם יצחק מחלב ע"ה שבפסוק זה לא טוב לסיים לעולה בקריאת התורה.

ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה – חכם א' היה אומר: צדי"ק ר"ת: צפונה דרומה ימה קדמה.

וא"ר יוסי יהא חלקי ממתי בדרך מצווה – מקשה המהרש"א: והרי כתוב ששלוחי מצווה אינם ניזוקים?! אלא מהמצוה עצמה אינו ניזוק.

ממעמידי בית המדרש – אפשר להסביר גם מאלה שבונים את בית המדרש.

דף קי"ט:
עשר תעשר – עשר בשביל שתתעשר – במקום אחר כתוב: עשר תעשר ותמצא את מזלך – והפירוש אם תקח מעשר מהמלה תעשר (דהיינו, מאות ת' מ', ומאות ע' ז', ומאות ש' ל', ומאות ר' כ') תמצא – מזלך.

דף ק"כ:
ואם היו פקחין עושים עמו חשבון לאחר השבת – הרב סיפר שחכם אחד גדול שהיו לו שיקים שלא הצליח לגבותם אמר לו: קח את השיקים האלה ומה שתצליח להוציא שיהיה בשבילך. הרב הלך והצליח לגבות את תמורתם של השיקים האלה והביא
ל"א

את הכסף לחכם הנ"ל. אמר לו החכם: הרי אמרתי לך זה בשבילך! אמר לו הרב לא אקח, זה של הישיבה. אמר לו עליך אמרו: אם היו פקחין עושים עמו חשבון לאחר השבת.

חכם א' חלם שאיזה חכם הביא לו סיר לחמם אצלו ושם אותו על השולחן והשולחן נשרף. ואמר לו: למה לא לחמם על הגז? אמר לו: אל תפחד, רק דבר א' אני שורף, את השולחן. ובאמת באותה שבת היתה שריפה בבית החכם ונשרפה רק הספה והוציאוה לחוץ. החכם היה באותו זמן בשיעור וכשחזר לביתו ראה את הספה בחוץ שרופה אבל כל הבית לא נמוש חוץ מהספה. בדיוק כמו שאמר לו החכם בחלום.

דף קכ"א:
ונעשה לו נס וירדו גשמים וכיבו – ר' דוד יהודה פריידי אומר: את שבתותי תשמורו… ונתתי גשמכם בעיתם – דהיינו, לכבות את הדליקה.

ועל עקרב שלא תישך – צריך לומר שלא ישך! אך מצאנו שבערבית עירקית נקרא העקרב: עָקוּבָּה לשון נקבה.

דף קכ"ז:
אמר רב יהודה אמר רב: גדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני שכינה – יש מפרשים שגדולה הכנסת אורחים פשוטים יותר מאורחים צדיקים שהם כרואה פני שכינה. ויש מפרשים בבדיחותא: יש מי שרואה אורחים ומיד פורחת נשמתו ורואה פני שכינה אבל ממשיך לחיות ואילו הרואה פני שכינה לפני מותו הולך מיד לעולמו.

ומעשה באדם אחד – אומר בעל השאילתות רב אחאי גאון, שהוא רבי עקיבא. (שלא כפירוש רש"י שאומר שהוא ר' יהודה בן בבא או רבי יהודה ברבי אלעאי).

דף קל"ב:
הרמב"ם אומר שלא מדובר על הנחת תפילין בשבת אלא על עשיתן בשבת. וכפי שרואים אח"כ לענין ציצית וכי אסור להתעטף בהם בשבת? אלא לעשותם בשבת.

שב"ת ר"ת: שמיני בשבת תמול.

ל"ב

דף קל"ג:
שב מיני תרבא – אומר הרב: משבעה בהמות שונות.

הוא לבדו יעשה לכם – לבדו גי' מ"ב – מילה בלבד (מותר ביו"ט).

דף קל"ד:
אנדרוגינוס יש לו שני מינים גם זכר וגם נקבה. ואכן מצאנו: אנדרוגינוס גי' 390. זכר ונקבה גי' 390 . !

הגמרא מספרת על תינוק שלא רואים את פתח הוצאת זבלו. והרב סיפר לנו שבדיוק באותו שבוע באו אליו אנשים שנולד להם בן אחרי 4 בנות והיה במצב כזה בדיוק וצריך לעשות לו פתח בבטנו שיצא זבלו.

דף קל"ה:
ובן ח' אין מחללין עליו את השבת – רש"י אומר: שהרי חשוב כמת. ומצאנו: מ"ת במ"ק ח'.

נפ"ל ר"ת: נפל פחות (מ)שלושים.

דף קל"ז:
ואת בריתי אקים את יצחק. אקי"ם ר"ת: אשר קידש ידיד מבטן.

דף קל"ט:
צא ובדוק בדייני ישראל. ובמקום אחר כתוב: בגלל עמי ארצות. אלא שעמי הארצות הם הממנים את הדיינים. לכן שניהם אשמים.

כשהיה ת"ח הולך להיות דיין, היה ראש ישיבת פורת יוסף אומר: הלואי שלא יצליח.

רבנו יוסף חיים ע"ה מסביר על כך שיוסף לא שתה יין עד שנפגש עם אחיו (וישתו וישכרו עמו), שאם היה שותה יין היה כאילו הוא מר נפש אבל הוא קבל את היסורים באהבה. ובכל שעה ושעה היה מתפלל על אחיו ולכן לא יכל לשתות.

ל"ג

דף קמ"א:
לינגיד נפשיה ברישא – קודם יחזור בתשובה בנפשו ואח"כ ינקה עצמו חיצונית – והדר לסליק – יעלה במעלה.

אימום – הרב סיפר שכשהיו מכינים נעלים לאדמו"ר מבלז, היו מוסיפים רצועות לאימום מהצדדים שתהיה נעל רחבה וגם היו מוסיפים קוביה מלפנים שתהיה מרובעת ולא שפיצית כמו שהאדמו"ר אהב.

מעלין המדומע באחד ומאה – תפלה בדמעה עולה ע"י מיכאל (גי' 101). ולמה דווקא שערי דמעה לא ננעלו? כי הדמעות זוחלות מתחת לשער אפילו שהשער נעול.

דף קמ"ז:
ר' אלעזר בן ערך אמר: החרש היה לבם באמצע אותיות רי"ב – יש קלי' אחת שנקראת ריב והיא גורמת להשכיח לימודו של אדם ממנו. והוא היה חכם גדול מאוד. כ"ש אנחנו שצריכים להיזהר.

רש"י: אוכמתא – מכאן שמותר ללבוש בגד שחור בשבת .

דף קמ"ט:
רב יהודה היה חכם גדול ויפה תואר והלך עם החכמים לדבר עם המושל ומעולם לא הסתכל במראה. ובכניסה לבית המושל היתה מראה קבועה בכותל. וכשהתייעצו החכמים מי יכנס לדבר עם המושל החליטו על רב יהודה שיכנס. והוא אמר להם לא אני אכנס אלא זה והצביע על המראה.

ראו אחד שמסתכל במראה הרבה. שאלו אותו: למה אתה מסתכל הרבה במראה? אמר להם: סוף סוף ראיתי אדם נורמלי שאפשר לדבר עימו.

פרק י"ב משנה א' – הבונה כמה יבנה ויהא חייב? הבונה כלשהו. הגמרא אומרת שהעוסק בבנין מסכן. כמה יבנה ויהיה חייב הרבה כספים? אפילו הבונה כלשהו כבר נכנס לחובות גדולים.

ל"ד

דף ק"ן:
לא ישכור אדם פועלים בשבת – פירש רש"י: משום דבור: ממצוא חפצך ודבר דבר. אבל במסכת ביצה פירש רש"י משום שמא יכתוב. רש"י מסנגר על ישראל והיה מחניך קדוש, שישראל מהרהרים תמיד בדברי תורה.

רש"י: דכל שאינו מלמדו אומנות מלמדו ליסטוּת. – מעשה בחסיד אחד – היה גלגול של צלופחד. צלף אחד. שגדל לו צלף אחד שהיה מתפרנס ממנו. (לצלף יש שלושה פירות: אביונות, קפריסין ולולבים). והמקושש היה צלופחד. ומהמעשה הזה רואים שצלופחד נתקן. צלופחד בן חפר (רפ"ח) גי' ר' יהודה בר אלעי.

ל"ה

בס"ד
סיום מסכת עירובין בישיבת "נהר שלום" תכב"ץ

את המסכת הזו החילונו ללמוד ביום ד' בתשרי התשס"ו שהיה יום ו'. ואכן רמז לכך במלה הראשונה של המסכת "מבוי" שהוא ר"ת: מתחילים ביום ו'. וסיימנו אותה ביום י"ח בטבת התשס"ו.

עירובין ר"ת: עם רבנו בניהו יששכר נלמד ונזכה יותר.

עירובין = ע"ב רי"ו (גבורה). ממתקים את הגבורות.

מבוי שהוא גבוה למעלה ס"ת: אהיה.

ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. בתוכם ר"ת: בתי כנסיות ומדרשות.

דף ד':
רבו של רש"י היה מטאטא את ארון הקודש בזקנו. את זה כתב רבנו מרדכי שרעבי ז"ל על ספר שלו. ומישהו בא וקרע את הדף הזה מהספר ונעלם מאיתנו.
רבי דן הי"ו לימדנו כלל: הלכה למשה מסיני – לא לומדים מפסוקים. הלכה מדאורייתא לומדים מפסוקים.

דף ז':
זריזים מקדימים לקנות אתרוג. למדנו דף זה בערב יוה"כ התשס"ו.

דף י"ד:
אמר ר' יהודה בריה דרב שמואל בר שיל"ת – ר"ת: שויתי ה' לנגדי תמיד.

דף כ"ב:
ואפילו במעלות בית מרו"ן – ר"ת: ממתקים רי"ו (גבורה) וניצלים.

דף כ"ו:
ת"ח שחלה, מושיבין ישיבה על פתחו ולאו מילתא היא, דילמא אתי לאגרויי שטן – הרב בעל תורת חכם ורבנו החיד"א והרש"ש

ל"ו

ישבו בדירה מול הכותל המערבי ורצו לעשות יחודים ולתקן הגאולה ונגזר עליהם מיתה.

דף כ"ט:
אמר רבא: הריני כבן עזאי בשוקי טבריא. – הסביר לנו ר' שמעון זקן הי"ו שבן עזאי היה דבר רגיל בשבילו לרדת לעם ולענות על שאילות אבל לרבא היה צריך מצב רוח מיוחד בשביל זה.
אין פוחתין לעני – מספרים שהרב לופז היה אוכל לחם עם תפוז כארוחה.

דף ל':
בלבנים – מספרים שהרב מרדכי שרעבי ז"ל כשהיה צעיר חזר מלימודו יום אחד כרגיל ואשתו אמרה לו: מה קרה לך? כל הזקן שלך נהיה לבן! אמר לה זה נעשה פתאום בבד אחת. מוסיף לנו רבי מיכאל שרצו לגייס אותו לצבא ולכן הלבין זקנו.

דף ל"ד:
רשות היחיד עולה עד לרקיע. מסביר ר' אפלבוים הי"ו שרשות יחידו של עולם היא קדושה ויכולה להרים את האדם מלמטה עד לרקיע.

דף ל"ח:
כי נח נפשיה דרב הונא, עייל רב חסדא למירמא. כל זמן שרב הונא היה חי לא דיבר רב חסדא, עכשיו הרשה לעצמו לדבר.

דף ט"ל:
אי צורבא מרבנן הוא, אמרינן שמעתא משכתיה – הרב עזרא עטיה היו רואים אותו הולך עד רחוב בצלאל ואומרים לו: לאן הולך כבוד הרב? ואומר לבית. וביתו לא היה שם אלא בצפון אלא שמשכתהו סוגיא.

דף מ"ג:
ר' אברהם הכהן היה מאסף כספים לישיבה והקדיש ביתו לישיבה וגם בת"א. נפטר בת"א במוצ"ש. אותו שבת לן אצל ר' זרחיה הכהן אבא של החלבן של היום. ומספרים ששבת א' בשעה 10.15 אמר לו נלך לשכונת התקווה ונאסוף כסף שם. אמר לו אבל עד שנגיע יגמרו להתפלל. הוא החזיק את ידו של ר' חיים הכהן ותוך דקה היו בביהכ"נ. זאת אומרת באוויר מותר. והיה קורה שעה ארוכה ק"ש על המטה והיו פניו זוהרות
ל"ז

ואדומות. במוצאי שבת ההוא היה ר' עזרא קורא משניות וכל הזמן אמר לו תמשיך לקרוא עד חצות ואז אמר לו לכהן צא החוצה כי הגיע הזמן שיעלה למעלה. כל זה היה לפני כ-40 שנה.

רבנו עובדיה יוסף שליט"א כשהיה באיטליה המתין עד יום א' להפליג בספינה ולא הפליג ביום שבת למרות שמותר.

דף נ"ג:
כשלמדנו דף זה היה שבוע פרשת חיי שרה. גן – מערת המכפלה שם פתח גן עדן. הרב ספר לנו שיש ספר מערת המכפלה שבו כל אוצרות חיים בחרוזין של חכם מרוקאי גדול.

בזמן השואה כשהיו רוצים לומר שיזהרו מהגרמנים שעומדים לעשות הרג ביהודים, היו אומרים: תלך ברחוב מגילה מס' 7 בית מס' 4 זאת אומרת פרק ז' פסוק ד' ושם כתוב להשמיד את כל הגוים טף ונשים.

דף נ"ד:
נולדו דדים. ר' זושא אביו של ר' אלימלך נולדו לו דדים בפה ומשקים אותו חלב ודבש.

נ"ד נשמיע דברינו: נחלקו הפוסקים אם הרהור נקרא עוסק בתורה. אבל השומע מפי חכם דרשה או השומע מהקורא בתורה בבית הכנסת (נשמע דרשות) נחשב כקורא הוא בעצמו.

כל מי שקרוב לגשמיות רחוק מהתורה. כמו כל שמוזמנים לחתונה הרחוקים מהחתן יושבים לאכול ולשתות אבל אלה הקרובים לחתן כמעט לא אוכלים רק שמחים ומשמחים את החתן.

האשה פטורה מלימוד תורה כי היא טעתה בדיבור במה שאמרה לנחש ולבעלה אבל האיש רק אכל ולא טעה בדיבור הוא יכול לקרוא בתורה.

דף ס"ד:
ודרך מיל מפיג היין. מי"ל ר"ת: מפיג יין לאלתר.
הבנות היו פרוצות בכשפים – היו שמים דם נדות שלהם בלחם או זיעה שלהם מבית השחי ואז האוכל (מלרע) היה נדבק בהם.

ל"ח

דף ע"א:
כאן לומדים מדע הפיסיקה תערובות ותרכובות. יין ושמן זו תערובת ולא מתערבבים ביחד. יין ביין זו תרכובת ויש חיבור ביניהם. – ישתבח שמו יתברך – כל המדעים נמצאים בתורה.

דף ע"ו:
כאן לומדים הנדסה: היקף עגול החסום ע"י רבוע הוא רבע פחות מהיקף הריבוע החוסם. היקף עיגול החוסם ריבוע הוא פי אחד וחצי מהיקף הריבוע החסום. – כל המתימטיקה נמצאת בתורה!

בדף זה דנה הגמרא בסולם לעלייה. זה הזכיר לי את מעשה השלר'ם שספר לנו פעם הרב. אחד בא להתארח בבגדד וראה שבשלו שלר'ם חם וחום תאווה לעיניים כמו שרק העירקים יודעים לעשות. אכל ואכל עד שגמר אותו ולא השאיר לבני הבית ואמר: ישתבח שמו של השלר'ם הזה! בני הבית אמרו אנחנו נראה לו! נתנו לו לישון בעלייה ובלילה הוציאו את הסולם שעולים בו לעלייה. והנה החל השלר'ם את פעולתו בבטנו של הנ"ל והיה צריך דחוף להתפנות אבל איך ירד? והתחיל לצעוק: ימח שמו של השלר'ם הזה.

דף פ"ו:
רבי מכבד עשירים. ר' עקיבא מכבד עשירים. למה מנה את רבי לפני ר' עקיבא? והרי רבי חי אחרי ר' עקיבא! רבנו יוסף חיים בספרו בן יהוידע מסביר כי רבי היה עשיר מעיקרו ומאבותיו ואילו רבי עקיבא היה עני ואח"כ בסוף ימיו העשיר. לכן הקדים את רבי לר' עקיבא.

דף צ"ה:
מקום שמוחו של תינוק רופס – ר' ב"ב הי"ו ספר לנו שקרא בספר אחד שיש רופא שמרפא בעיות עיניים ע"י עיסוי במקום הזה שמוחו של תינוק רופס.

דף צ"ח:
שאל חכם תפילין הי"ו מבת-ים: אם יש לו תפילין של ראש לא קשור האם יכול לקשור קשר כלשהו ולהניחו על ראשו או לא?
נתחבטו חכמי ירושלים בשאלה חשובה זו ולבסוף אמרו: התוספות בדף הקודם אומרים שרק אות ש' היא הלכה למשה מסיני אבל הקשר לא ולכן יכול לקשור קשר כלשהו. ויש שאמרו שהקשר גם הלכה למשה מסיני – גם כאן אפשר לומר לעשות
ל"ט

קשר זה הלכה למשה מסיני אבל איזה קשר לא הלכה למשה מסיני.

דף ק':
אל האשה אמר הרבה ארבה עצבונך והרונך. עצבונך זה צער גדול בנים והרונך זה צער העבור. למה הקדים גדול בנים לעבור? רבי ב"ב הי"ו הביא לנו תירוץ מהגמרא הכחולה: כי יש אשה שמגדלת את בנה וגם מתעברת מיד שוב.

דף ק"ד:
גמ"י ר"ת: גמי מרפא יפה. מל"ח ר"ת: מלח לא חלק. מל"ח: משנדרס לא חשוב.

מ

בס"ד
סיום מסכת פסחים במסגרת לימוד דף היומי בישיבת נהר שלום מקובלים תכב"ץ

את המסכת הזו החילונו ללמוד ביום י"ט בטבת התשס"ו וסיימנו אותה בשעה טובה ומוצלחת בל"ו בעומר התשס"ו.

דף ב':
אור לארבעה עשר בודקין את החמץ – ידוע כשילד נכנס לשנתו ה-14, בודקין עכשיו את יצר הרע ואת יצר הטוב שלו ועם מי כדאי ללכת.

ונתתם חמישית לפרעה – חמישית מ- 70 שנות חיי האדם הם 14 לפרעה, היינו, ליצר הרע. אבל מכאן והלאה נותנים לה'.

כעין זריחת שמש לצדיקים לעולם הבא – שמ"ש: שישו מעי שישו.

דתניא: גבי תענית צבור – ביום שלמדנו דף זה התחילה התענית הראשונה של השובבי"ם.

דף ג':
ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם על החמור – למדנו דף זה בדיוק בשבוע פרשת שמות שבה מופיע ענין זה.

דף ד':
אך ביום הראשון לרבות ארבעה עשר. ואכן מצאנו: אך במלוי: אלף כף גי' רי"א = ראוי יבער ארבעה-עשר.
וגם מצאנו שהאותיות שאחרי אך הן אותיות – בל , דהיינו בער לפני.

דף ה':
לא תשחט על חמץ דם זבחי – לא תשחט הפסח ועדיין החמץ קיים. ומצאנו: חמ"ץ: חמץ מבוער צריך.

כל המצוות מברך עליהן עובר לעשייתן – יש רמז לפסיקת מרן רבנו עובדיה יוסף שליט"א שיש לברך על הנר ואח"כ להדליק. כל גי' נ' רמז לנר.

מ"א

דף י':
בעי רבא: עכבר נכנס וכיכר בפיו – ואכן מצאנו ר"ת עכב"ר: עכבר ככר בפיו ראה.

דף י"ב:
ביום זה נלקח ארון האלוקים זקן המקובלים רבנו יצחק כדורי ע"ה. והרמז בדף: י' = יצחק, וב' באיק בכר הוא כ' = כדורי.

דף כ"א:
לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה – מספרים על רבינו הרא"ש שישב בן העניים בעיר אחת ליד שער ביתו של עשיר אחד. ובעל הבית הביא עוף טעים מיוחד ואמר: מי שיגיד לי חידוש מיוחד יקבל את העוף. והרא"ש אמר לו: אני גר בעיר הזו ושמי אשר ואני יושב כאן בשער תתנו לי לפי הפסוק: לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה. ובעל הבית שמח על זה ונתן לו את העוף.

דף כ"ב:
יום הילולת הרש"ש ז"ל – הרב סיפר לנו שכ"ב מדרגות היו בישיבת בית אל שבעיר העתיקה.

גיד הנשה – גי"ד גי' י"ז דהיינו יזרוק זה.

נפקא להו מ"את" בשרו את הטפל לבשרו. ואידך את לא דריש. ואכן מצאנו א"ת ר"ת: את תדרוש וגם אל תדרוש.

דף כ"ו:
התוספות בד"ה מעילה מביאים את דברי הגמרא סוכה בדף נ"ג: תניא אשה בוררת חטים לאור של בית השואבה. הרב ספר לנו שהרב שרעבי ז"ל היה דורש כמה אור משמים היה בשמחת בית השואבה שאפילו אשה מברכת לאורה.

דף כ"ז:
כשלמדנו דף זה היה ט"ו בשבט וכל הדף מדבר על ענייני עצים.

לא מצא עצים לשורפו יהא יושב בטל? – אם אדם נמצא במקום שאין חכמים לא ישב בטל אלא ילמד בעצמו כדי לבער ממנו היצה"ר.

מ"ב

דף כ"ח – כשלמדנו דף זה היה ט"ז בשבט יום פטירתו של רבי נסים נחום ז"ל שהיה גבאי בפורת יוסף. שאל את התלמידים: אתם לומדים מוסר? אמרו לו לא כי אין ספרים. אמר: הנה כסף עכשיו אבל עכשיו תלכו לקנות ספרים ותלמדו ולא מחר!

בערב תאכלו מצות – תאכלו מצות שתהיה עריבה לכם ולא שאכלתם כל היום אוכל. או שתהיו רעבים כשתאכלו מצות.

דף כ"ט:
בנותן טעם – פחות מששים ואכן ר"ת נ"ט שהוא פחות מששים.

הני מילי ישראל מישראל הוא דקרינא ביה: ולך תהיה צדקה – מצאנו ול"ך: ואהבת לרעך כמוך דהיינו ישראל.

דף ל"ג:
בגזירת עירין פתגמא – אומר רש"י שתלמידי חכמים הם כמלאכי השרת.

דף ל"ד:
שאם יבוא אליהו – הרב יצחק כדורי ע"ה אמר לרבנו שאם רואים את אליהו בחלום איך יכיר אותו? יש לו אבנט שכתובים עליו ע"ב שמות.

דף מ"א:
צלי אש – גי' 430 כנגד שנות השעבוד.

דף מ"ג:
ששה חודשים בשמן המור – אנחנו ר"ח אדר.

דף מ"ח:
רש"י בסוף דב"ה אמר ליה אומר על רבו: וכן הורה לנו רבנו יעקב בן יקר. ספר לנו הרב מפי רבנו שרעבי ז"ל שרבו של רש"י היה מטאטא בזקנו את ההיכל.

דף מ"ט:
משה טוב (ותרא אותו כי טוב הוא) הילולא של מרע"ה ז' באדר.

מ"ג

דף נ':
תורת הנסתר. הגמרא אומרת: לעולם יעסוק אדם בתורה ומצוות שלא לשמה שמתוך שלא לשמה – איך זה? לעולם יעסוק שלא לשמה? אלא עפ"י פירוש המהרח"ו ז"ל יבוא טוב: לימוד ש"ס ופוסקים נקרא שלא לשמה. ותורת הנסתר היא תורה לשמה. לעולם יעסוק בש"ס ופוסקים ומזה יבוא גם לתורת הנסתר.

דף נ"ד:
המלאכים נבראו לפני יום ששי, א"כ מה אכלו? הרי האוכל שלהם הוא מן! אלא הם אוכלים פעם בשבוע.

דף זה למדנו ערב פורים – התחפושת הראשונה (בגדי בנה החמודות אשר אתה בבית) היתה ע"י עשו שלבש את בגדו של אדם הראשון ולקחה מנמרוד לאחר שנצחו ורבקה הלבישה בהם את יעקב.

דף נ"ט:
נטהרים טמאים – כשלמדנו דף זה היה שבוע שבת פרה.

דף ס"ה:
אשרי מי שבניו זכרים, אוי לו מי שבניו נקבות – בניו זכרים מקיימים את כל המצוות, בניו נקבות שעושים רק מצוות שלא הזמן גרמן כמו נשים. או מגלחים את זקנם ונראים כמו נשים. לכן אומר הבן איש חי: כשאומר שלא עשני אשה יכוון שהוא יש לו זקן ולאשה אין.

דף ס"ו:
אמר רב יהודה אמר רב: כל המתייהר אם חכם הוא חכמתו מסתלקת. מצאנו חכ"ם: כעס חכמתו מסתלקת.

דף ע"ט:
משנה: נטמא קהל או רובו – איך נטמאו כולם? אומר רבי יואל אשכנזי הי"ו שחזרו ממלחמת מצווה והיו טמאי מתים.

דף פ"ב:
ותקראנה אותי כאל"ה – כי אנינות לנו היה.

מ"ד

דף פ"ג:
בענין נותר הגמרא מדברת על עצם שיש בו מוח. ואכן מצאנו עצ"ם =עצם צריך מוח.

דף צ"ד:
תנו רבנן היה עומד חוץ למודיעין ויכול ליכנס בסוסים ובפרדים – הרב אמר: היום בוולבו שלו. ואכן מצאנו ולבו במ"ק 18 וגם סוס במ"ק 18.

אומר המהר"ל כל המידות של המרחקים שהגמרא מדברת בדף זה אינם גשמיים כי אם מהות ורוחניות.

דף צ"ט:
אחרי שגמרנו את רוב המסכת מתחילה הגמרא בערב פסחים? אומר הרב: עובדים הרבה ומכינים הכל עד שמגיעים לערב פסח.
הגמרא אומרת: והרי בשבתות גם צריכים לאכול בתיאבון? אכן
שב"ת: שבת בתיאבון תאכל.

בערב תאכלו מצות – שיהיה לכם ערב ותהיו רעבים ולא תאכלו הרבה כל יום ערב פסח.

דף ק':
רבה בר רב הונא איקלע לבי ריש גלותא. אייתו תכא קמיה .. – כנראה שהיו אז נוהגים לשים שלחן נפרד לכל אחד ואחד. ואכן מצאנו שלח"ן: שלחן לכל חכם נפרד.

דף ק"א:
קידוש אוכל – אין קידוש אלא במקום סעודה – אומר הרב: אם אתה רוצה להיות קדוש תתנהג כמו בסעודה שלא מדבר אף מלה.

דף ק"ד:
עולא איקלע לפומבדיתא. אמר ליה רב יהודה לרב יצחק בריה: זיל אמטי ליה כלכלה דפירי וחזי היכי אבדיל – מכאן שלא ילך אדם לחברו מבלי לקחת משהו עימו לתת לו.

דף ק"ז:
ולא הוה לן חמרא – הרב סיפר שרבנו עובדיה יוסף שליט"א עשה פעם שבע ברכות לחתן ולכלה על מים כי לא היה שם יין.
מ"ה

דף ק"ח:
הכל חייבין בארבעה כוסות הללו אחד האנשים ואחד הנשים. מצאנו: 4 כוסות 4X86=344
אשה=306 ועוד ל"ח (חייבת לשתות) = 344.

דף קי"א:
הני תרי נשי – מספרים שפעם אחת חכם בן ציון אבא שאול ע"ה היה הולך עם התלמידי חכמים וראו אותו עובר בין שתי נשים. אמר לתלמידיו: אל תחשבו שעברתי בין שתי נשים, אחת מהן היא בהריון. הלכו התלמידים ושאלו אותה ואמרה שהיא לא בהריון. אמרו לה לכי בדקי עצמך ובדקה ומצאה עצמה בהריון!

דף קי"ב:
תנא אוכלין ומשקין תחת המיטה – הבן איש חי בספרו עטרת תפארת כותב שגם כסא ששמו מתחתיו אוכלין לא יאכל אותם.

א"ל: אם אין אתה מלמדני אני אומר ליוחאי אבא ומוסרך למלכות – וכי ר"ש בר יוחאי ע"ה יאמר לר"ע כך? אלא: לפי הפשט תורה שבע"פ איך אלמד הרי היא לא כתובה! לפי הסוד: התורה שבכתב היא כנגד ו' של הויה שהוא ז"א (לכן הספר תורה כל הדפים מתחילים באות ו') והתורה שבע"פ היא כנגד המלכות. לכן אמר אמסרך למלכות שאתה לא מלמדני כדי שיהיה לה עילוי. עוד פירוש: אם לא אלמד אצא לתרבות רעה עד כדי כך שאמסור אותך למלכות.

דף קי"ג:
וי"א אף ת"ח שבבל (שונאים זה את זה) – רבנו האר"י ז"ל מסביר: שבא"י היו החכמים מקובלים וידעו את השורש שלהם ולכן לא היו שונאים אבל בבבל לא ידעו קבלה לכן היו שונאים.
וי"א אף מי שאין מיסב בחבורה של מצווה – מכאן שצריכים להשתתף בסיומים גם מי שלא השתתף בקביעות בשיעורים.

דף קי"ז:
נימא כתנאי? – רבי דן הי"ו מסביר: בדרך כלל בגמרא המסקנה תהיה תמיד שלילית שמחלוקת זו אינה מחלוקת תנאים ופה המסקנה בעמוד ב' שזוהי אכן מחלוקת תנאים.

מ"ו

דף קי"ח:
קשה הזיווג כקריעת ים סוף – מסביר רבי הדייא הי"ו כי בים סוף הלכו בני ישראל במעגלים ויצאו מאותו צד שנכנסו ואם כן יש מעגלים קצרים ויש מעגל גדול שהוא של השבט האחרון כך הזיווג יש מהר מאוד ויש שלוקח הרבה זמן.

קשים מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף – מה הקשר? אלא: קריעת ים סוף היתה ע"י אמונה וגם הפרנסה היא תבוא רק באמונה. (רבי גלילא הי"ו).

הים ראה וינוס – מי שאונס נשואה חייב חנק ומי שאונס ארוסה חייב סקילה. וישראל היו מאורסים לקב"ה לכן המצרים היו חייבים סקילה. לכן הים ראה וינוס כי אמר הם חייבים סקילה ולא חנק. היתה יהודה לקודשו שהיו מאורסים לקב"ה. מה עשה הקב"ה? חלמיש למעיינו מים הפך את המים לסלע. ואז ממילא זו סקילה. (רבי גלילא הי"ו).

פתחו דגים של ים ואמרו – למה הדגים אמרו הודיה ולא שרו של ים שטען על כך? אומר המהרש"א: וכי הדגים מדברים? אלא זה השר של הים שאמר.

מ"ז

בס"ד
סיום מסכת שקלים בישיבת נהר שלום תכב"ץ.

המסכת הזו זכו בה רבי סמי שמואל בן עליזה הי"ו ורבי ליאור רון בן יפה הי"ו. יהי רצון שימלא ה' משאלות לבם לטובה ויאריך ימיהם בטוב ושנותיהם בנעימים.
את המסכת הזו החילונו ללמוד ביום כ"א באייר התשס"ו וסיימנו אותה ביום י"ב בסיון התשס"ו יום אחרון של הימים שלא אומרים בהם תחנון.

זו הפעם השלישית שאנחנו לומדים מסכת זו. בפעם הראשונה בשנת תשנ"א ואז למדנו עם פירוש קרבן העידה לרבנו הגאון דוד ז"ל אב בית דין דעסויא, ובשנת התשנ"ט למדנו עם פירוש תקלין חדתין לרבנו ישראל ב"ר שמואל ז"ל רב ק"ק שקלאב תלמיד הגר"א ז"ל. ועתה למדנו עפ פירוש ריבב"ן שהוא רבנו יהודה בר בנימין הרופא ז"ל ממשפחת הענווים.

מסכת זו היא מהתלמוד הירושלמי ונכנסה לתוך לימוד הדף היומי. כידוע רבי יוחנן סידר את התלמוד הירושלמי.

דף ב':
שקל גי' נפש ככתוב לכפר על נפשותיכם.

שקלים גי' פלונית הלומד מסכת זו מכניע אותה.

רבי מרדכי שלנו הביא לנו חידוש: בשפ"ע ר"ת: ברכות שבת פסחים עירובין, מי שלומד מסכתות אלה זוכה לשקלים רבים מהשמים.

בדף ו':
הגמרא מדברת על כך שמאחר וחטאו בשש שעות ביום יתנו מחצית השקל. הרב חידש לנו שבני ישראל קבלו במתן תורה כ"א שני כתרים והיו רואים מסוף העולם ועד סופו וכשחטאו בעגל הפסידו אותם.

מ"ח

דף ז':
כאן אומרת הגמרא: אמר דוד לפני הקב"ה: רבש"ע, אזכה שיהיו דברי נאמרין בבתי כנסיות ובבתי מדרשות. אומר הרב: ההלכות נאמרין בבתי מדרשות והתהלים בבתי כנסיות.

שמחתי באומרים לי בית השם נלך: מסביר הרב: אז לא היו הולכות לבית הכנסת הרווקות רק הנשואות. לכן אומרת האישה: שמחתי באומרים לי, פירוש שאומר לי החתן הרי את מקודשת לי, ואז אני נשואה ובית ה' אלך.

דף י"ג:
עד סוף פרק רביעי היתה הגמרא קשה להבנה והחל מפרק חמישי מתחילה הגמרא להיות קלה להבנה יותר. והיה ראשיתך מצער ואחריתך תשגה מאוד. וזה רומז גם על מה שהגמרא אומרת כי פתחיה הוא מרדכי. קח את אותיות פ,ת,ח, וחלק אותן בשניים תקבל מ,ר,ד, ואת האותיות האחרונות י-ה תכפיל בשניים תקבל כ, י. והרי יחד מרדכי.

דף ט"ו:
מביאה הגמרא את הפסוק: פסול לך שני לוחות אבנים – מסביר הרב: משה היה רק נהנה מהפסולת שהשאירו אחרים.

כב"ש ר"ת: כבש בן שנה. פלג"ס: פלג ס' דהיינו אחרי שנה עד שלושים יום. אי"ל ר"ת אחרי יגמור שלושים (שלאחר השנה).

דף ט"ז:
צנצנת המן – למה נשמרה הצנצנת לדורות? כדי שאם יבוא ת"ח ללמוד בישיבה ויאמר: מאין תהיה לי פרנסה? יראו לו את צנצנת המן שלא נגמרת ולא ידאג כי ה' זן את הכל.

דף כ':
מציאה – הרב אומר שמי שמוצא מציאה, זו סגולה גדולה.

דף כ"א:
רבי מאיר מטהר הרוק בירושלים – ואכן מצאנו מאי"ר ר"ת: מאיר אומר יטהר רוק.
יה"ר שה' יזכנו לסיים כל מסכתות הש"ס בלימוד הדף יומי הזה וכן במחזורים נוספים עד ביאת משיח צדקנו בב"א.

מ"ט

סיום מסכת יומא בישיבת נהר שלום תכב"ץ

במסכת זו זכה ר' רפאל בן פרחה הי"ו. ה' ימלא משאלות לבו ויאריך ימיו בטוב ושנותיו בנעימים.

את המסכת הזאת החילונו ללמוד ביום י"ג בסיון התשס"ו וסיימנו אותה ביום י' באלול התשס"ו.

מצאנו יומ"א ר"ת: יומא מסיימים אלול וגם במחזור הקודם סיימנו בניסן תשנ"ט יומא מסיימים א' דהיינו בחודש הראשון ניסן.

כמנהגנו אספנו את הפרפראות שנאמרו במשך לימוד מסכת זו מפי רבנו מגיד השעור ומפי תלמידי החכמים לומדי המסכת.

דף ב':
המסכת מתחילה במלה "שבעת" שר"ת שלה: שמתחילים בני ישראל עם תחנון. היינו, ביום תחילת המסכת י"ג בסיון מתחילים לומר תחנון.

ביתו היא אשתו – מצאנו בית"ו גי' תחי היא שכותבים לאשה תחיה לאחר שמה.

כשנפטר חכם אפרים הכהן ע"ה הספיד אותו חכם צדקא והתחיל במלים: שבעת ימים קודם יום הכפורים…

דף ד':
דתניא: בששה בחודש ניתנה תורה לישראל. – רבנו שואל: אבל אנחנו יודעים שהלוחות הראשונות ניתנו בי"ז בתמוז והשניות ביום הכפורים? אלא שבשבועות ניתנה הרוחניות של התורה ובתאריכים הנ"ל ניתנו הלוחות עצמן.

שער הכוונות שואל למה מתקנים את הנה"י דוקא בחג השבועות? כי הלוחות הן נצח והוד.

דף ה':
אין כפרה אלא בדם. ומצאנו ד"ם ר"ת: דם מכפר.

נ

שפתים יש"ק – יסגור שפתיו קודם. יסגור שפתיו ואח"כ ישיב. הרב שרעבי ז"ל היה אומר: ש"י מד"ן – שפתים ישק משיב דברים נכוחים.

דף ח':
ולר"ש דאמר תמיד מרצה – תמי"ד: תמיד יניח ארבעה (ב' רש"י וב' רבנו תם).

דף ט':
קצר המצע מהשתרע –א"ר יונתן: קצר מצע זה מהשתרע עליו שני רעים כאחד. שואל ר' אידה: איך קורא רֵע לעבודה זרה? הבן יהוידע אומר: שני כוהנים אחד משמש לה' ואחד לע"ז.

דף י"א:
שער צריך להיות גבוה עשרה. אומר ר' מרדכי אם נהפוך את אותיות שער נקבל עשר.

ר' מנשה סיפר לנו שפעם אשה חזרה בתשובה ובעלה לא הסכים שישימו מזוזה בדלת. באו לחכם ואמר להם: נעשה פשרה לא בשני הצדדים אלא בצד אחד ימין תשימו מזוזה.

דף י"ב:
מובאת מחלוקת בין רבי מאיר ור' יוסי. ור' מיכאל הי"ו לימד אותנו כי הלכה כר' יוסי.

דף ט"ו:
עולה נותנים הדם למטה – מוסר: מי שחושב שהוא עליון שידע שעולה נותנים למטה.

דף י"ט:
לשכת הפרוה – מתוק הפר דינים בו"ה.

שלא יתקן מבחוץ ויכניס – יש מבחוץ נראה שחוזר בתשובה ובפנים הוא עדיין לא שם.

היו משביעין אותו – למרות שיכלו לראות אותו שאינו עושה בחוץ בכל זאת היו מעדיפים להשביעו ולא להסתכל עליו.

והיו תולעים יוצאים מחוטמו – כי הריח נכנס ראשונה בחוטם.
נ"א

שתי השמועות נכונות: גם בא מלאך וחבטו וגם באו אחיו הצדוקים והשליכו אותו באשפה ובאו תולעים עליו.

כף רגל בין כתפיו – כי שם העורף מקום היצה"ר פרעה בעורף.

ולא אותי קראת יעקב – כמו כשנפגש יעקב עם יוסף שכל כך נכסף אליו שלא ראהו שנים רבות, והגיע זמן קריאת שמע וקרא ק"ש.

ודברת ב"ם – בקול משמיע.

ודברת בם – אם אתה מדבר דברי תורה, אתה יכול להפסיק לקרוא ק"ש.

ב"ם: ברית מילה, בר מצוה, בעילת מצוה, בר מינן. תמיד צריך ללמוד תורה.

ודברת ב"ם: שיהיו לך 42 אלף תלמידים. או: בלי מחלוקת.

דף כ"א:
עומדים צפופין ומשתחוים רווחים – מסלקין המזיקים משם ואז יש מקום. ר' שירה הי"ו מוסיף: ביום הכפורים נהיים כולם כמו מלאכים ולכן לא תופסים מקום.

בבית ראשון היתה באש דמות אריה כי שלמה משבט יהודה. בית שני ע"י הפרסים לכן היתה דמות ככלב כי הם משולים לכלב. גם בית שני נחרב בגלל לשון הרע וזה מתגלגל בכלב (ויקרא ל"ה נובח בשמו). ר' אידה הי"ו.

דף כ"ב:
אמר שמואל: כיון שנתמנה פרנס על הצבור, מתעשר כדי שלא יצטרך לגזול את הצבור. והבן איש חי אומר: כדי שיוכל להוכיח את העם ולא לחשוש מהם.

דף כ"ו:
פד"ר: פר דינים.

דף כ"ז:
שח"ט גי' שי"ז דהיינו, שחיטה יכול זר.
נ"ב

והקטיר הכהן את הכל – למיעוטי הפשט וניתוח. הכ"ל=ה"ן הפשט ניתוח.

דף כ"ח:
אליעזר גי' עבד אברהם.

דף ל' – טביל"ה – טבילה יטבול לפני התפילה.

דף ל"ה:
מאי פרוה? אמר רב יוסף: אמגושא. איך נותנים למכשף לבנות בבית המקדש? אומר הרא"ש: יהודי היה וחזר בתשובה ועשה באומנות כל כך מיוחדת כמו בכישוף.

רבי אלעזר בן חרסום כהן היה לכן נתעשר.

הלל הזקן מחייב את העניים – הלל לא היה לו כח לתקן את העניות לכן הוא מחייב את העניים שימשיכו להמתיק ולתקן את העניות. מחי"ב ר"ת: מחיב ימשיכו בזה.

דף ל"ז:
הסגן מימינו וראש בית אב משמאלו – איזה סגן זה? האם זה שמינוהו עכשיו שמא ימות או אחר? הרב תירץ שניהם אותו סגן.

ונתן אהרון על-שני השעירים גורלות – צריכים לשים לב הקוראים בתורה כי המלים "על-שני" הן בשני דפים בס"ת, המלה "על" היא בסוף הדף והמלה "שני" היא בתחילת הדף הבא ויש ביניהם הטעם מקף. לכן הקורא בתורה צריך להכין לו את הדף הבא פתוח כדי שיוכל לקרוא "על-שני" ביחד ולא יאמר "על" ואח"כ יגלול את הדף לומר "שני" כיון שכך לא בטא את הטעם מקף.

דף ט"ל:
טרף בקלפי – טר"ף גי' רפ"ח ע"ה. קלפי קלי'.

ארבעים שנה ששמש שמעון הצדיק – הכוונה לארבעים שנה ראשונות של בית שני.

נ"ג

אמר רבי יצחק בן טבלאי: למה נקרא שמו לבנון? שמלבין עוונותיהן של ישראל – כשלמדנו זה פרצה מלחמת לבנון השניה. ה' יאמר די לצרותינו וישלח לנו משיח צדקנו.

עשר פעמים מזכיר כהן גדול את השם בו ביום – כנגד עשר ספירות.

דף מ"א:
רבא אומר: כובד – הלשון צריכה להיות כבדה מלהוציא לשון הרע. אגודה אחת בלי לשון הרע.

דף מ"ב:
אחד המרבה ואחד הממעיט – ר"ת שם קדוש אהו-ה היוצא מפסוק: ואבוא היום אל העין. ומפסוק: והיו הדברים האלה אשר.

הרב גילה לנו שרבנו האר"י ז"ל היה מזה אפר פרה אדומה על הטמאים.

דף מ"ג:
ולקחו לטמא מעפר שריפת החטאת ר"ת לטמא מעפר שריפת החטאת מש"ה.

דף מ"ז:
אמרו עליו על רבי ישמעאל בן קמחית: פעם אחת סיפר דברים עם ערבי אחד בשוק – איך חכם מדבר עם ערבי ? אומר המהרש"א: ערבי זה היה מלך והיה לו דבר חשוב לדבר עמו. ובירושלמי אמרו זה היה ערב יום הכפורים.

דף נ"ז:
טומאתה בשוליה – יש לנו כ"ב אותיות התורה והשוליים הם אותיות מנצפ"ך שהם הגבורות ושם נאחזים החיצונים.

פעם בחתונה אכלו עגבניות וניתז על שמלת הכלה ואמרו: טומאתו בשוליה.

מז"ה מזה שבע הזאות. מזה גי' בהמה.

נ"ד

מהרש"א – חוני המעגל ישן 70 שנה מחורבן בית ראשון כדי שלא יראה את החורבן והתעורר לאחר שנבנה בית שני. אמר ר' אפלבום – טוב שאין צדיקים כאלה היום היו צריכים לישון 2000 שנה. ר' אידה אומר: המעגל = המדלג על גלות.

דף ס"ב:
ויאמר אם של שם מת וכו' – צריך לקרוא: אם של שם מת יאמר (ראה פירוש רש"י).

דף ס"ד:
דחייתו לצוק זו היא שחיטתו – אם דוחים מישהו ויכנס למצוקה קשה הרי זה כאילו שחטו!

דף ע"ה:
על הפרנסה – הרב אמר שאם לומדים פרשת המן זו סגולה לפרנסה. ובדף זה מדובר על המן לכן הלומד דף זה זה סגולה לפרנסה.

רש"י מלמד אותנו שאין למעוברת ומניקה לאכול בצל מפני התינוק.

חכם צדקא ע"ה היה אומר לתלמידים: מי שילמד טוב ויבחן ויצליח יקבל מן מהשמים. והיה נותן להם דבר שבערבית קוראים לו: מן אסמא והיה מתוק מאוד והוא כעין שרף היוצא מהעצים. ושמים בו חלבון של בצים וסוכר.

דף ע"ו:
מפני מה לא ירד להם לישראל מן פעם אחת בשנה? – שואל רבנו יוסף חיים ע"ה שיום ההילולא שלו מתקרב י"ג באלול: למה לא נושמים פעם אחת בשביל שנה? אלא כיוון שהאדם חוטא כל רגע, ה' עושה לו הויה חדשה מתוקנת בכל רגע ויכול לנשום שוב ברגע הבא. ואם לא היה כך לא היה לו מה לנשום ברגע הבא.

יש ארבע ארובות בכל דלת. ובאמת דלת היא גם דל"ת שפירושו ארבע.

כוסי רויה – זה מזכיר 5 רי"ו של ראש השנה.

נ"ה

דף פ"ב:
הדף מדבר על חולה ביום הכפורים. מעשה באחד שעשה עצמו מתעלף כדי שיאכילו אותו. הרב הרגיש בדבר והביא לו כפית מים עם סוכר. אבל אמר לו מפני שהיום יום כיפור כל כפית תעלה לך 100$ ! מיד קפץ זה המתחלה ואמר: אני בסדר! אני בסדר!.

דף פ"ה:
לא צריכה דאפילו לחיי שעה – אחד אמר לרב ש"ך: הוא לא יכול לקום ולא יכול ללכת ולא ללמוד למה לו לחיות? לא כדאי שילך לעולם האמת מיד? אמר לו הרב ש"ך: כל רגע ורגע שאתה חי זה קידוש השם. והראיה ממשה רבנו שהיה מוכן להיכנס לארץ אפילו כצפור ובלבד שימשיך לחיות. כי גם במעופו של הציפור יש משום קידוש השם.

נ"ו
בס"ד

סיום מסכת סוכה בישיבת נהר שלום תכב"ץ:

במסכת זו זכה ר' משה בן יפה הי"ו ויאריך ימיו בטוב ושנותיו בנעימים הוא וכל בני משפחתו.
את המסכת הזו התחלנו ללמוד ביום י"א באלול התשס"ו וסיימנו אותה בשטו"מ ביום ז' בחשון התשס"ו.

דף ב':
סוכ"ה – ס"ה גי' אדנו"ת. כ"ו גי' הוי-ה.

כללי הסוכה סימנם גד"ח: ג' – גבוהה לא יותר מ-20 אמה. ד' – דפנות שלש דפנות. ח' – חמתה שתהיה פחותה מצלתה.

סוכה דאורייתא תני פסולה, מבוי דרבנן תני תקנתא – ומצאנו ר"ת דאוריית"א: דאורייתא אין ראוי יעשו תקנה איתה. רבנ"ן: רבנן נוכל נתקן.

דף ג':
בדף זה לומדים ג' דברים: ראשו ורובו ושולחנו בתוך הסוכה.
ב"ש אומרים גם שלחנו יהיה בסוכה וב"ה אומרים השולחן לא צריך. ומצאנו ב"ש: בסוכה שולחן. ב"ה: בחוץ השולחן.

דף ה':
תפשת מרובה לא תפשת – היה חכם יהודה צדקא ע"ה אומר: נכון אתם רבנים. אבל לא תלכו ישר לשבת בקיר המזרח אלא תשבו עם הקהל ורק אם יזמינו אתכם לקיר המזרח תשבו שם.

דף ו':
יש קבלה מהמקובלים האשכנזים שאם מישהו לא אליכם השתגע, כותבים לו את התוספות הבא: וסוכה תהיה לצל – בירושלמי אמרינן טעמא דר"ש מן הדא קרייה: וסוכה תהיה לצל יומם מחורב הרי אחת, למחסה ולמסתור הרי שניים, מזרם וממטר שניים. ורבנן אמרי: מזרם וממטר אחת. רבי יואל מסאטמר אמר שקבל קבלה זו מרבותיו.

דף י"א:
וכילה לא פסלה אפילו בעשרה כי לית לה גג (רש"י) – מצאנו כיל"ה ר"ת: כילה עשרה לא הפסילוה.
נ"ז

הגמרא לומדת לסוכה מהפסוק ואד יעלה מן הארץ. אד גי' ה' – היא אימא שנותנת אור מקיף בסוכה.

ענני כבוד – הגר"א כותב שאחרי חטא העגל הסתלקו ענני כבוד וביום סוכות התחילו לאסוף תרומות למשכן וחזרו להם ענני כבוד.

דף י"ז:
רואים את הדופן כאילו היא עקומה – אומר לנו מוסר רבי טויל אילן הי"ו: יותר טוב להיות עקום ולעשות משהו מאשר לא לעשות כלום.

דף כ"ה:
חולין ומשמשיהן פטורים מן הסוכה – ע"י שיעשו את מצוות הסוכה יהיו פטורים ממחלתם ויהיו בריאים.

חוץ מן התפילין שהרי נאמר בהן פאר. תפילין גי' תק"ף ר"ת: תקראם פאר.

דף כ"ו:
רבי יוסי הגלילי אומר: העוסק במצוה פטור מן המצוה – הרב מוסיף: גם אדם שמטפל בילדיו ואשתו יולדת בבית החולים פטור מהמצוות אם אין מישהו אחר שיטפל בהם.

דף כ"ז:
בערב תאכלו מצות – שיאכל בתיאבון ויערב לו האוכל ולא יאכל הרבה בערב פסח ביום ולא יהיה לו תיאבון בליל פסח.

דף ל"א:
איתתא דהוה ליה לאבוהא תלת מאה ותמני סרי עבדי צווחהא קמייכו ולא אשגחיתו? אליעזר גי' 318.

דף ל"ג:
אמר רב אשי כגון שליקטן לאכילה (גרעיני הדס) – אומר הרב: גרעיני הדס טובים לזכרון.

דף מ"ה:
ראיתי בני עלייה – אלה אנשים שכל הזמן עולים בתורה ואינם דורכים במקום.
נ"ח

ר' אידה הי"ו נתן לנו חידוש יפה על הדף שהוא מ"ה ועל ל"ו צדיקים. אדם גי' מ"ה. האות מ' מורה על החומריות מצרים עבודה בחומר ובלבנים. האות ה' מורה על הרוחניות. אם ימעט מהחומריות אז המ' תהיה ל'. ואם יוסיף ברוחניות הה' תהיה ו' והרי ל"ו צדיקים.

רבי לוי אומר כתמר – אומר לנו ר' טויל אילן הי"ו תמ"ר ר"ת: משפטיך תהום רבה ואני הוספתי תעשה מצוות רבות.

דף מ"ו:
להדליק נר חנוכה – מי שלא חזר בתשובה עד עכשיו אז עד חנוכה יש עדיין זמן לחזור בתשובה.

רש"י ד"ה מצוות הרבה: ליטול לולב, לישב בסוכה, להניח תפילין וכו' – מספרים על הגר"א שכל דורו הניחו תפילין בחול המועד, והוא הניח גם כן שלא יראו שהוא יוצא מהכלל אבל בפנים היו התפילין ריקים בלי פרשיות.

סגולה להתעבר: תקח את האתרוג בליל טבילתה ותטביל אותו ותחזיק אותו בידה השמאלית עד בואה הביתה. ובביתה תנגוס את הפיטם ותאכל אותו.

דף מ"ח:
ושאבתם מים בששון – בששו"ן ר"ת: שתי ברכות שהכל ונפשות.

דף ב"ן:
אם אבן הוא נימוח, אם ברזל הוא מתפוצץ – היה צריך אבן מתפוצץ וברזל נימוח אלא לומר לנו שהתורה מסוגלת לשנות המידות.

סולם – ל"ו צדיקים מסוגלים להפריד את הס"מ.

חמשת פרקי המסכת הם: סוכה, תחת המטה, לולב הגזול, לולב וערבה, החליל. וכתבנו שיר הכולל את כל שמות פרקי המסכת: (לחן: סוכה ולולב).

נ"ט

מה נאה מצוות סוכה
חייב בה שינה
אך לא תחת המטה
תישן בתוכה.

ומה-נאה מצוות לולב
וארבעת מיניו
רק לא תגזול לולב
תקנה משלך.

לולב וערבה
אתרוג והדס
תנענע בהם
ותקיף התיבה

מה יפה השמחה
בבית השואבה
ניגון החליל תשמע
בשמחה רבה.

ה' יזכנו ללמוד עוד מסכתות ולסיים את הש"ס כולו ושסי"ם נוספים ונזכה לבנין בית מקדשנו ולשמחת בית השואבה אכי"ר.

ס

בס"ד
סיום מסכת ביצה בישיבת נהר שלום תכב"ץ:

במסכת זו זכה ר' יהושע בן שולמית הי"ו ויאריך ימיו בטוב ושנותיו בנעימים הוא וכל בני משפחתו.
את המסכת הזו התחלנו ללמוד ביום ז' בחשון התשס"ז וסיימנו אותה ביום כ"א בכסלו התשס"ז.

דף ב':
בדיוק בלמדנו דף זה התחלנו לומר ברך עלינו, דהיינו, בשבעה בחשון. ר"ת ביצ"ה: ברך עלינו יאמרו צדיקים היום.

ביצ"ה = י"ב צירופי הויה. הצירוף של מר-חשון והה"י.

מסכת זו נקראת מסכת יו"ט. אמר הקב"ה: לוו עלי ואני פורע. ולמה לא יתן לו ישר? אלא מדובר בעני שאין לו כלום ולכן אין להיכן להביא את השפע (כמו אצל האשה ואלישע שנגמר השמן כשנגמרו הכלים) וגם כדי שלא יהיה בבחי' נס וינכו לו מזכיותיו.

דף י':
משנה: זִמֵּן שחורים ומצא לבנים. הרב שרעבי ז"ל ספר שבלילה אחת היה זקנו כולו שחור וחזר מלימודו וכל זקנו הפך לבן. ואשתו צעקה: מה קרה לך? דף זה למדנו בשבוע ההילולא של הרב.

דף י"א:
הגמרא מספרת שהגוזלים מדדים מהקן. כל זמן שהם רואים את הקן ממשיכים להתקדם ואם לא רואים אותו אז מפסיקים להתקדם. למדנו מזה מוסר שתמיד יסתכל האדם לאחוריו אל מעשה אבותיו ולא יסור מדרכיהם הטובות.

דף י"ד:
משנה: בית שמאי אומרים: אין משלחים ביו"ט אלא מנות. חכם ברק אמר שהרב אמר לנו פעם: מנו"ת ר"ת: והצלת נפשי משאול תחתיה.

ס"א

דף ט"ז:
הני בבלי טיפשאי דאכלי נהמא בנהמא – אומר לנו ר' הדיה הי"ו שהרי"ח טוב ע"ה אומר שהבבלים עובדים בשביל לקבל כסף לקנות לחם ואוכלים לחם כדי שיוכלו לעבוד וחוזר חלילה.

דף י"ז:
ממלאה אשה כל הקדרה בשר אעפ"י שאינה צריכה אלא לחתיכה אחת – הרב הסביר שהאוכל טעים יותר אם הקדרה מלאה.

דף כ':
בדף זה לומדים שאסור לבשל לכלבים אוכל ביום טוב.

דף כ"ה:
אמר רב יוסף בריה דרבא: באלונקי. הרב ספר שהיו מעלים את הרב שרעבי בכסא לבית הכנסת.

דף כ"ו:
דנפל ביה מום עובר בערב יו"ט והשתא הוה ליה מום קבוע. מכאן שצריך לטפל במום מיד ולא להמתין עד שיחמיר.

דף ל':
אמר רב נחמן בר יצחק הכא בסוכה נופלת – סיפר לנו חכם שירה הי"ו שהיה בטיול בואדי עמוד עם ילדיו ובנו שם סוכה כדי לאכול. פתאום הגיעו לשם חניכים של בני עקיבא וכולם השתמשו בסוכה כדי לאכול. וחכם שירה אכל בסוף ובירך ברכת המזון ומיד אח"כ נפלה הסוכה כולה.

דף ל"ז:
שניים ששאלו חלוק אחד בשותפות – חידש חכם אידא הי"ו: חלוק זה הגוף, השניים שחלקו זה יצר הרע ויצר הטוב שחולקים בגוף אחד. יצר הטוב רוצה ללכת לבית המדרש דהיינו לעולם הבא. יצר הרע רוצה לילך לבית המשתה דהיינו, העולם הזה. זה ערב עליו לצפון, דהיינו, הרוצה להעשיר יצפין וצפון רומז לעושר לגשמי. וזה ערב עליו לדרום דהיינו, הרוצה להחכים ידרים – רוחני. לכן צריך ללכת לכיוון השני משכהו לבית המדרש ולא יצפין.

ס"ב
בס"ד
סיום מסכת ראש השנה בישיבת נהר שלום תכב"ץ:
במסכת זו זכו ר' שמואל ור' חיים בני אסתר הי"ו ויאריך ימיהם בטוב ושנותיהם בנעימים הם וכל בני משפחתם.

את המסכת הזו התחלנו ללמוד ביום כ"א בכסלו התשס"ז וסיימנו אותה בשטו"מ ביום י"ט בטבת התשס"ז.

דף ב':
ארבעה ראשי שנים ר"ת אשר כמו שכתוב מאשר שמנה לחמו אותיות משנה. כדוגמא לחלק משנה שהוא כשנה נותן רש"י את החודשים שבט ואדר: "ואפילו עמד בשבט או באדר כלתה שנתו משהגיע ניסן". ושואל אידה הי"ו: מדוע לקח רש"י דוקא חודשים אלה? והשיב כי ר"ת שבט אדר הוא ש"א דהיינו שנה אחת נחשבים. ומניסן נחשבת שנה שניה.

באחד בתשרי ראש השנה לשנים – דהיינו, כמה שנים נקצבו לאדם לחיות.

רש"י – שבאילן הולך אחר חנטה – חנטה גי' ע"ב שחסד עשה עימנו ה' בהתחדשות עצי הפרי כל שנה מחדש.

דף ג':
אמר ר' אבהו, כורש מלך כשר היה. ואכן רואים כשהופכים את שמו מקבלים כושר דהיינו כשר כמו שאומרים האשכנזים.

דף ו':
משכחת לה בשנה מעוברת – שואל הרב: שנה מעוברת מה מולידה? פורים קטן.

אשה בעלה משמחה – אומר רש"י: בבבל משמחה בבגדי צבעונין שלא צריך לגהץ, ובא"י בבגדי פשתן המגוהצים. ואכן מצאנו: בב"ל ר"ת: בבל בלי לגהץ בא"י ר"ת בארץ יגהץ.

דף ח':
דף זה למדנו בערב חנוכה התשס"ז.

כי חק לישראל הוא משפט לאלוהי יעקב – מי שלומד חק לישראל יוכל לעמוד במשפט של אלהי יעקב ולזכות בדין.

ס"ג
דף ט"ז:
חייב אדם להקביל פני רבו ברגל – וחנוכה נקרא רג"ל דהיינו ע"ב קס"א ליודעי ח"ן.

דף י"ז:
ועסותם רשעים כי יהיו אפר תחת כפות רגליכם – תלמיד אחד ביקש מרבו: אל תלחץ עלי חזק כי לעתיד אהיה עפר לרגליך.

ולך ה' חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו – שאל ר' עזרא עטיה ע"ה: אם תשלם לאיש כמעשהו איזה חסד זה? אלא משל לאחד שהלך לישון בעליה ובבקר נקרע לו החבל שבמכנסיו. מה עשה? ראה חבל יורד מהתקרה, חתך ממנו ושם במכנסיו והוא לא ידע כי בחבל זה קשורה מנורה גדולה עם הרבה עששיות מלאות שמן ונפלה על כל האנשים החשובים שהיו יושבים למטה וגרמה להם נזק רב. מה עושה בעה"ב? אומר לו שלם רק עבור החבל שחתכת ולא לפי תוצאות המעשה שעשה. זהו כמעשהו.

דף כ"ד:
בדף זה למדנו על כוביתא דעיבא – עיגול של עב לבן.

ראש בית דין אומר מקודש וכל העם עונים אחריו: מקודש מקודש. אולי מכאן שלכלה לאחר קידושיה אומרים הקהל: מקודשת מקודשת.

דף כ"ה:
סגולה אם לא רואים את הלבנה: עושים סעודה לחכמים ולבסוף עושים זימון ואומרים הבלן שהם אותיות לבנה ואז תתגלה.

דף כ"ו:
היקבע אדם אלהים? קבען פלניא דהיינו גזלן. מכאן מה שאומרים לאדם: קבעת עתים לתורה? הכוונה גזלת מזמנך בשביל לימוד תורה?

דף ל':
בדף זה למדנו על הלולב.

דף ל"א:
כאן לומדים על סימני התחלת העליות בפרשת האזינו שכידוע סימנם הזי"ו ל"ך. ספר לי מורי ורבי חכם יצחק מחלב ע"ה כי
ס"ד

פעם אחת עלה יהודי אחת לתורה והחכם סיים לו: ואין בהם תבונה כמו שצריך. האיש התחיל להתרעם על החכם: מה, לא מצאת מקום יותר טוב לעצור? אמר לו ואין בהם תבונה. אם היה בו תבונה היה יודע שזה גמרא והלכה למשה מסיני ואי אפשר לשנות.

וטבריה עמוקה מכולן – מטבריה תבוא הגאולה, ולכן החכמים אהבו תמיד ללכת שמה לפני הכל. מספר ר' יעקב ניניו ע"ה בעל ספר אמת ליעקב, כי פעם אחת היתה מחלוקת ונסע לטבריה ולצפת והיתה שם רעידת אדמה וכולם מתו ורק הוא היה עומד מתפלל בכוונה ולא שם לב למה שקורה. וכשיצא אמר שלא היה עליו שום דבר כי אם דם מעט מאלה שנפגעו. וכך היה בשנת התקצ"ב וכן בשנת התקצ"ז.

ס"ה

בס"ד
סיום מסכת תענית בישיבת נהר שלום תכב"ץ:

במסכת זו זכה ידידנו רבי שלמה בן חנניה הי"ו ויאריך ימיו בטוב ושנותיו בנעימים הוא וכל בני משפחתו ויצליח בכל עסקיו אמן.

את המסכת הזו התחלנו ללמוד ביום כ' בטבת התשס"ז וסיימנו אותה בשטו"מ ביום י"ח בשבט התשס"ז יום ההילולא של הרבנית לאה ע"ה.

דף ב':
מאימתי מזכירין גבורות גשמים – בפסח ה' הוריד שפע גדול בלי אתערותא דלמטה, אבל בסוכות לפי התנהגותנו למטה יקבע לנו את השפע. ולכן חודש תשר"י הוא בסדר תשר"ק להראות שצריך להתחיל מלמטה. אם אדם עשה תשובה בר"ה בעשי"ת בכיפור ובסוכות לכן יהיה משיב הרוח ומוריד הגשם בסוף חג הסוכות.

העובר לפני התיבה ביו"ט האחרון של חג, האחרון מזכיר הראשון אינו מזכיר – מכאן לנוהג הקיים שעוברים לפני התיבה שני חזנים אחד בשחרית ואחד במוסף.

תנא היכא קאי דקתני מאימתי? אלא תנא מראש השנה סליק – לכן אנחנו לומדים מסכת תענית אחרי מסכת ראש השנה.

ג' מפתחות בידו של הקב"ה – מפת"ח ר"ת: מטר, פרנסה, תחיית המתים, חיה (יולדת). וע"ז נאמר: בני חיי ומזוני. – סעודה ראשונה של שבת כנגד בני, שעונתן של ת"ח מליל שבת לליל שבת, סעודה שנייה כנגד חיי תחיית המתים, סעודה שלישית כנגד מזוני פרנסה וגשמים.

לאו בזכותא תליא אלא במזלא תליא – יחוד נוצר ונקה כמו בחנוכה ליודעי חן. וגם הוסיף לנו הרב ר"ת למפת"ח: מילה, פדיון, תפילין, חתונה. ולכן ר' אברהם רפול היה מברך את תלמידו שיזכה למפת"ח.

הרב ברך את ר' מיכאל הי"ו שיהיה עשי"ר שפירושו: עיניים, שיניים, ידיים, רגליים, שיהיו בריאים.

ס"ו

דף ה':
א"ר יצחק: כל האומר רחב רחב, מיד נקרי. – נקרי גי' שובבי"ם 360 שבהם עושים תיקון היסוד כידוע.

דף ו':
עברו ו' ימים וצריך בערב לבקש על הגשמים כמו שמוסבר בדף.

יורה שיורד בנחת ואינו יורד בזעף – כמו רבנו המלמד אותנו בנחת ואינו מקפיד עלינו.

כי נתן לכם את המורה לצדקה – חכם צדקה שהיה מורה של רבנו בפורת יוסף.

בעתו יורה ומלקוש – ב' עתו דהיינו בחודש השני מתשרי שהוא מרחשון זמן הגשם.

בסימן ו' סעיף ג' אומר מרן: ברכות ההודאות אין פותחות בברוך כמו שמצינו בברכת הגשמים. וטרחנו למצוא לאיזה ברכת גשמים מרן מתכוון. ולבסוף גילה לנו חכם אחד הי"ו כי זו היא ברכת הגשמים שכותב מרן בסימן רכ"א ומופיעה בגמרה בדף זה: מודים אנחנו לך על כל טיפה וטיפה וכו'.

דף ז':
כתיב: יפוצו מעיינותיך חוצה וכתיב: יהיו לך לבדך. יפוצו בפשט ולך לבדך בסוד.

דף ט':
אם תעשר את העשר ישארו לך ט'.
ר' גלילה אומר: עשר – מעשר רגיל, תעשר עוד עד 20% אז תתעשר.
הרב הוסיף לנו: אם השמאל ואימינה ואם הימין ואשמאילה – אם תעשר שהנקודה משמאל לשין אז ואימינה אשים לך את הנקודה מימין ותתעשר וההיפך אם כוונתך לעשות עושר אז ישאר לך רק מעשר.

חכם אחד ראה פעם שכתוב עשר תעשר ותמצא את מזלך – והיה קשה לו מה הקשר למזלך ונתייגע כל היום ולא מצא עד שנרדם והראו לו בחלום: תוציא מעשר ממלת תעשר ותמצא מזלך.
ס"ז

א"ל זיל נסי: לך תעשר ותמצא נסים ונפלאות.
כתוב בספר החינוך: למה מותר לנסות את ה' בענין המעשר הרי כתוב לא תנסו את ה'? אלא מאחר וזה בנותן מעשר מפרנס את עובדי ה' לכן ה' פורע לו.

וג' מתנות ניתנו על ידם: באר ענן מן. עכשיו אני מבין למה כל חברה היא בע"מ כי רוצים שפע גדול באר ענן מן.

באר בזכות מרים – איך זה? והרי בגלל שאמר יוקח נא מעט מים קבלו את המים במדבר! אלא הבאר היתה סלע ספוגי שהיכן שלוחצים בו יוצא מים – הסלע בזכות מרים והמים בזכות אברהם.

עולא אקלע לבבל – מספרים על אחד שבא לבבל והתארח אצל משפחה אחת שנהגה לאכול שלר'ם לפת טעים. נתנו לו מנה והיה טעים לו ביותר ואמר: ישתבח שמו של השלר'ם הזה. וביקש עוד מנה ועוד מנה עד אשר גמר את כל הסיר. אמר בעל הבית אני אראה לו מה זה. בלילה נתנו לו לישון בעליה והוציאו את הסולם שבו עולים ויורים לעליה. בלילה התחיל השלר'ם לעבוד בבטנו והוא רוצה ללכת להתפנות ולא יכל לרדת וצעק: ימח שמו של השלר'ם הזה.

אמר לו ממתקין בעבי"ם – דהיינו: ע"ב דיודין ע"ב דס"ג ע"ב דמ"ה.

דף י':
אל תרגזו בדרך – אל תתעסקו בדבר הלכה – מספרים על רבי עזרא עטיה שהיה מעיין בדבר הלכה אחרי תפילת ליל שבת והגיע לאזור ישיבתנו במקום להגיע לביתו.

דף י"ד:
ר' יהודה נשיאה – הסביר לנו רבנו שרבי יהודה נשיאה הוא נכדו של רבי יהודה הנשיא והוא קבור ע"י אביי ורבא באבנית לפני הירידה לעמוקה.

דף ט"ו:
תפלה לעני כי יעטוף: מסביר רבי שלמה שבתאי ע"ה שכתוב תפילה למשה, תפילה לדוד, תפילה לחבקוק, אבל התפילה של העני דוחה את כולם ועולה.
ס"ח

מי שענה את יונה ממעי הדגה – אומר ר' אידה הי"ו ממעי פירוש ממלוי המלה דגה: דלת גימל הה – המלוי הוא גי' 515 גי' תפלה.

רבי חלפתא ור' חנניה בן תרדיון – מסביר הרב שרבי חלפתא היה בצפורי ורבי חנניא בן תרדיון היה בסכנין.

דף ט"ז:
למה מוציאים דוקא תיבה לרחוב העיר? כי תיב"ה ר"ת: תיבה יוציאו ברחוב העיר. וחכם אחד הוסיף: תיבה יכניסו בבא המשיח.

בכל צרתם לו צר – מלוי צרת"ם: צדיק ריש תיו מם גי' ת"פ שהוא גי' לילי"ת. כביכול צר לקב"ה.

בגואל ישראל – אומר הרי"ח טוב: ההויה של גואל ישראל מנוקדת בשוא דהיינו ספירת הגבורה איך זה? אלא בזמן הגאולה אפילו הגבורה תסכים שהגיע זמן הגאולה.

דף ח"י:
פה שהיה מדבר בגאוה – בירושלמי כתוב שחתכו לו את הראש.

דף כ':
תנו רבנן: שלושה נקדמה להם חמה – החתם סופר אומר שאצל נקדימון בן גוריון השמש שקעה ממש והקב"ה החזירה למעלה. ולמה טבעה בתו? כי באמת היה צריך לתת הכסף לגוי. ולמה אין הגמרא מזכירה את יעקב שזרחה לו השמש? כיון שזה כנגד ששקעה לו השמש קודם.

דף כ"א:
אמר להם: בני, פנו את הכלים ואח"כ פנו את מטתי שמובטח לכם כל זמן שאני בבית אין הבית נופל – מספרים שהרב בעל כף החיים היה בבית הכנסת שושנים לדוד והיתה רעידת אדמה ואמר לכולם תרדו ותצאו מהבית כנסת ואח"כ הוא יצא ונפל הבנין.

אמרתי לו המתן עד שאפרוק מן החמור וכו' – ולמה נענש? והרי צריך לפרוק! אלא שהיה צריך להכין סנדביצ'ים מוכנים שמא יבוא איזה עני וימות עד שיפרוק.
ס"ט

דף כ"ב:
כעס בטל.
אמרו ליה: אינשי בדוחי אנן מבדחינן עציבי – מסביר הרב: אם אדם עצוב, אי אפשר להתחבר עימו ואין יחוד בעולמות העליונים לכן צריך לשמח אותו ולהתחבר עימו.

דף כ"ג:
בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים: מסביר הרב שבימי המשיח הכל יהיה בבת אחת כמו שחולמים חלום על הרבה דברים בזמן קצר.

הגמרא מספרת על חכמים בעלי כוחות לעשות הכל. אומר רבי בנימין הי"ו: הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים. מי שהוא בעל יראת שמים הכל בידו ולא בידי שמים וכל מה שהוא גוזר מתקיים.

רבי מנ"י: נצר מגזע ישי.

דף כ"ד:
תאנה תאנה הוציאי פירותייך – שואל הרב: למה פעמיים תאנה? ומביא מהרי"ח טוב שפעם אחת לתאנה עצמה ופעם אחת למלאך הממונה עליה.

הגמרא מספרת על רבי יוסי דמן יוקרת שגרם למיתתם של בנו ובתו – הרב אומר שזה לא היה סתם כך אלא שידע החכם כי הגיע זמנם ללכת מן העולם לאחר שגמרו תיקונם.

בד"כ הגשם בא מהשמים והלחם יוצא מן הארץ. בפרשת בשלח לומדים שהפך ה' את הטבע: הלחם ירד מהשמים והמים באו מן הסלע בארץ.

כי הוה שליף חד מסאנא אתי מטרא – נע"ל נשיכה עקיצה לחיצה – אם אדם מסיר ממנו המידות הרעות הללו יבוא מיד הגשם.

ר' אברהם רפול סיפר כי חכם מרדכי לבוטון כשרצה לעשות משלוח מנות בפורים והיה יורד גשם, היה מסמן לגשם שיפסיק והיה יוצא וכשחזר לבית היה מסמן לו שירד וכן חוזר חלילה.

ע

כל העולם כולו ניזון בשביל חנינא בני – אל תקרי בשביל אלא בַּשְּבִיל המיוחד שהולך חנינא שבו היה מוריד שפע.

דף כ"ה:
אלא שזה מעביר על מדותיו וזה אינו מעביר על מדותיו – אומר הרב כולם היו מעבירים על מדותיהם אלא שר"ע שהיה בן גרים היה לו קשה יותר להעביר על מדותיו ובכל זאת העביר.

דף כ"ז:
אמר ר' יוחנן: מפני הנוצרים – המאירי גורס: מפני הבבלים וקראם נוצרים ע"ש נבוכדנצר.

נשמה יתירה – אחד האדמו"רים אמר שהוא לא מבין איך לא כתוב בתורה שצריך לישון ביום ששי כדי שלא ישן בשבת ורק ילמד הרבה.

דף כ"ח:
הגמרא מספרת שבגלל הגזרה שלא להביא עצים לבית המקדש היו עושים את העצים בצורת סולמות כאילו לצורך הבאת גוזלות. וכשבאו לבית המקדש היו שוברים אותם לעצים למזבח. שמעתי שבספר ויקרא כתוב וביער עליה הכהן עצים בבקר בבקר – וביער עליה הטעמים הם דרגא תביר דהיינו סולם שבור.

דף ל':
רשב"ג אומר: אם היה רגיל לאכול צנון וכו' – הרב גילה לנו סגולה אם יש לילד צהבת, סוחטים צנון ומורחים על הילד ותעבור לו הצהבת אפילו מרחו לו פעם אחת. בדוק ומנוסה.

דף ל"א:
תנא: מי שאין לו אשה נפנה לשם – אל תקרי לשם אלא לַשֵּם. יתפלל לשם וישלח לו בת זוגו במהרה בימינו אצל כל הרווקים.

ועכשיו בסוף אנחנו רוצים לברך את רבנו על כל הטובה שהוא משפיע לנו ומכניס אותנו יום יום בשבילי הפרד"ס. ובמה נברך אותו? אם בתורה, הרי תורה יש בו בשפע, אם בעושר, הרי הוא מלא שפע ומחזיק בידי ת"ח, אם בבנים הרי יש לו בנים, אלא נברך אותו בברכה שבדף ה' ע"ב: יהי רצון שכל הנטיעות שנוטעים ממך יהיו כמותך, דהיינו, שיהיו כל צאצאי מעיך כמותך. וה' ישלח לך רפואה שלמה ברמ"ח אבריך ושס"ה גידיך
ע"א

ויסיר ממך כל חולי כדי שתוכל ללמוד וללמד בלי שום טרדה בנחת ובשלווה עד ביאת משיח צדקנו בב"א.

ע"ב

בס"ד
סיום מסכת מגילה בישיבת נהר שלום תכב"ץ:

במסכת זו זכה ר' רוני נפתלי בן יפה הי"ו ויאריך ימיו בטוב ושנותיו בנעימים הוא וכל בני משפחתו ויצליח בכל עסקיו אמן.

זכינו ולמדנו את המסכת הזאת בימים שלפני ואחרי פורים כך שההלכות הנלמדות היו עניינא דיומא.

את המסכת הזו התחלנו ללמוד ביום כ"א בשבט התשס"ז וסיימנו אותה ביום כ"א באדר התשס"ז.

כמנהגנו, אספנו את הפרפראות שנאמרו בזמן לימוד המסכת ע"י רבנו ראש הישיבה וע"י החכמים לומדי שיעור דף היומי.

דף ב':
מגילה גי' פ"ח. הפח נשבר ואנחנו נמלטנו.

מגלה בלי יו"ד גי' ע"ח ג' הויות כמנין מזל"א.

מגילה נקראת בי"א, בי"ב, בי"ג, בי"ד, בט"ו. אם נחבר י"ב י"ג י"ד ט"ו נקבל ס"ה כמנין אדנות.

לא פחות ולא יותר – לא פחות מי"א שהוא י', ולא יותר מט"ו שהוא ט"ז. י' ועוד ט"ז כ"ו כמנין הויה.

אם נכפיל: י'X א' = 10, י'Xב' = 20 , י'Xג' = 30, י'Xד' = 40, י'Xה' = 50. ס"ה 150 כמנין ק"ן. ודרור קן לה . קליפה של עמלק.

בזמניהם ולא בזמנם – האות ה' רומזת לחמשה הימים י"א י"ב י"ג י"ד ט"ו.

מנצפ"ך צופי"ם ר"ת: מרדכי נין צדיקים פאר כולם, צוה ואמר פורים יעשו מלכים.

דף ג':
עשרה בטלנין = שמבטלים עצמם מכל העולם הגשמי. אחד אמר: מה זה בטלן? זו לא מלה נאה! אמרו לו: בטל"ן גי' 91 כמנין הויה אדנות.
ע"ג

דף ד':
אמר ר' חלבו אמר עולא בִּירָאָה: אומר ר' אידה: בְּיִרְאָה חייב לקרות את המגילה – פירוש במלוי של יראה: יו"ד, ריש, אלף, הה. ס"ה המלוי: ו"ד, י"ש, לף, ה, הוא 441 גי' אמ"ת.

דף ה':
עיניהם של עניים על מקרא מגלה = על מקרא מגלה גי' 519. שם חת"ך ושם פא"י גי' 519.

דף ו':
כי נח נפשיה דרבי זירא = כל חייו היה נלחם ביצה"ר ועכשיו נח כמ"ש: שם ינוחו יגיעי כח.

גרממיא = כותב היעב"ץ כל מדינות אשכנז שלנו.

דף ז':
כתוב זאת זכרון בספר ושים באזני יהושוע = ר"ת זבו"ב קליפה קשה של עמלק. גם הדף רומז לזה.

כתבוני לדורות – שלחו לה שלשים ולא רבעים יש ארבע עולמות אבי"ע ואין לנו כח אלא למחקו משלש עולמות ובעשיה אין לנו כח. אמרה להם יש לי כח לעשות זאת גם רבעים.

קימו וקבלו בפורים מה שלא היה מרצון בהר סיני ומצאנו שפורים גי' 336 הר סיני גי' 336 ע"ה.

וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים = ר"ת: גי' 101 מיכאל.

מנו"ת ר"ת: והצלת נפשי משאול תחתיה. ע"י המנות ממתקין הדינין. מנות = מות נ' 50 אמה של העץ כנגד נ' של נחש. ונהפך על המן. למה שתי מנות? כי המן אם תמלא אותו תקבל שוב המן. מנות איש לרעהו גי'1118 כמספר שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד.
מחייב איניש לבסומי – בסומ"י: סמר מפחדך בשרי וממשפטיך יראתי. זה אמר לנו ר' ברק הי"ו.

לבסומי בפוריא – ישכב במטה ולא ישתולל עד דלא ידע שארור המן וברוך מרדכי הם אותה גי'.
ע"ד

קם רבה ושחטיה, למחר בעי רחמי ואחייה. – אומר הרב: ישראל אפילו שוחטים זה לא רציני ואח"כ חיים, אבל הגויים אפילו לא מתכוונים הורגים ממש.

אין בין – ישנן י"ג משניות המתחילות אין בין.

דף ח':
הא לתפרן בגידין – ראש ישיבת פורת יוסף היה שואל את הרב: וכי מזוזה תופרין? הרי היא גליון אחד! אלא משיב ראש הישיבה: היו נוהגים לשים על המזוזה עוד קלף כדי לשמרה והיו תופרים. או הסבר אחר שאם נקרעה מותר לתופרה בגידין.

דף ט':
כאן בגופן שלנו כאן בגופן שלהם – מכאן למדו לומר גופן במחשב לצורת האותיות.

יפת אלוקים ליפת – אחד שאל את ראש הישיבה: אתה מכיר את הרב שרעבי? אמר לו בטח הוא חמי. אמר לו איך זה יכול להיות הרי אין לו ילדים. אמר לו חמ"י ר"ת: חכם מרדכי יפת.

דף י':
מעשה ידי טובעין ואתם אומרים שירה? אתם רוצים שימותו מכח השירה כמו חיילות סנחריב? אני רוצה שימותו מיתה משונה בים.

דף י"א:
לא מאסתים ולא געלתים לכלותם – כתוב לְכַלָּתָם בגלל השכינה שעימם בגלות לא כליתים.

לאחשורוש היו 100 מדינות ביבשה ו-27 מדינות באיי הים.
בימים ההם כשבת – כמו החתן שמרגיש כמו מלך רק בתחילת חתונתו. אח"כ כבר לא מרגיש כך.

דף י"ב:
התך היה גלגול של המצרי שהרג משה ובא לתקן.
רבנו הרי"ח טוב אומר שבפורים עליו ללבוש בגדים מיוחדים וגם להלביש את אשתו בתכשיטים.

כטוב לב המלך ביין – ה' טוב לו שישראל שותים יין בשבת.
ע"ה

מלמד שהיתה ושתי מביאה בנות ישראל ומפשיטתן ערומות ועושה בהן מלאכה בשבת – ומי שסירבה לעשות כן הרגה אותה. לפיכך נהרגה היא.

כי יצא דבר המלכה להבזות בעליהן בעיניהם – בעין שלהם כי המן היה פוזל ואשתו זרש היתה צוחקת עליו.

דף ט"ו:
מרדכי היה ניצוץ של משה רע"ה. אסתר היתה ניצוץ של ציפורה. והמן היה גלגול של המצרי שהרג משה. אמרה לו אסתר: הרוג אותו כמו שהרג משה את המצרי. אמר לה: ומה זה יעזור? על העם לחזור בתשובה.

דף ט"ז:
אתא מלי קומצי קמחא דידכו ודחי עשרה אלפי ככרי כספא דידי – קומץ עם ד' אותיותיו עולה 240 כמספר ככר.
מהיכן הביא המן 10 אלפי ככר כסף? מעושי המלאכה הגויים – אמר להם תתנו ליהודים לעבוד שהם מומחים בכך ותשלמו לי מס.

וקא שקיל בי מזייא – איך הסתפר בחול המועד? אלא שדומה היה לחבוש שיצא מבית האסורים שמותר לו להסתפר בחול המועד.

ותאמר אסתר: איש צר ואוייב – אסתר היתה מתפללת לה' ורצתה לומר על החשורוש ובא מלאך והסיט את ידה.

רבי אליעזר הגדול אומר: אלו תפילין שבראש – המוחין שבתוך הראש. כשהלך יעקב אע"ה לפגוש את עשו לבש תפילין.

דף ח"י:
שכחום וחזר וסדרום – צ"ל וסדרם! אלא שאמר לחכמים והסכימו וסדרום.
מלה בסלע משתוקא בתרין – אם היה משה מדבר אל הסלע אז לא היו מתנבאים אלדד ומידד ואומרים יהושוע מכניס.

ע"ו

קראה מתנמנם – אומר הרב שכדאי שאדם ישן ביום ערב פורים כדי שיהיה ערני בערב. ומצאנו: פורי"ם ר"ת: פורים ראוי ישן מקודם.

דף י"ט:
במערה שעמד בה משה ואליהו – הרב אשלג כתב שזו אותה מערה שהתחבא בה רשב"י.

דף כ':
כל היום כשר – הרב אמר שצריכים לעשות המצוות בפורים מוקדם. ומצאנו פורי"ם ר"ת: פורים יקום מוקדם.
ראש הישיבה הסביר בזמנו לרב מה זה ממזרח שמש עד מבואו. מה זה מבואו? אמר לו: בא בא בא עד ששקע.

דף כ"ג:
ביו"ט מאחרין לבוא וממהרין לצאת – וכי הוא מבשל שצריך למהר לצאת? אלא שהוא מחזיק את הילדים בעוד האשה מבשלת.
א"ל יעקב מינאה – לא שהיה מין, אחרת הגמרא לא היתה מזכירתו.

דף כ"ד:
מפני שהעם מסתכלין בו – והרי אנחנו נמנעים מלהסתכל בכהנים! אלא שאז לא היו הכהנים מכסים את ידיהם בטלית.

דף כ"ה:
הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים – חוץ מזה שיש לו יראת שמים שאז הוא גוזר ובשמים מקיימין.

דף כ"ט:
עתידין בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל שיקבעו בא"י – המהרש"א אומר שהשר שלהם יבוא ללמוד בא"י.
בשלישית פרה אדומה – למדנו דף זה בשבת פרה.

דף ל"ב:
כל האוחז ספר תורה ערום – ערום מן המצוות שלא רוצה לקיים מה שכתוב בספר התורה.

ע"ז

קבורת חמור – מספרים בזמן הרב פיינשטיין היה ברוסיה אחד מוסר יהודים לשלטונו רשע. אח"כ בכה ואמר שהוא חוזר בתשובה והיה גוסס וביקש שיקברוהו עומד ולא שוכב. והרב פיינשטיין פסק שאין לקבור בעמידה אלא בשכיבה וכך היה קברו אותו בשכיבה. כשהלכו מן ההלויה בא הצר הרוסי ופקד עליהם לחזור ולפתוח את הקבר כי עשו עבירה על החוק שקברו בעמידה. ופתחו הקבר וראו שקברוהו בשכיבה והלכו לשלום. מסתבר שהרשע הזה לא רק שלא חזר בתשובה אלא מסר לצאר הרוסי כי הם יקברוהו עומד לכשימות כדי להנקם בהם.

ה' יזכנו שינקום בכל הרשעים המציקים לישראל ובפרט לגויים העומדים עלינו לכלותינו וישלח לנו משיח צדקנו בב"א.

ע"ח
בס"ד
סיום מסכת מועד קטן בישיבת נהר שלום תכב"ץ:

במסכת זו זכה ר' מיכה בן שולמית הי"ו והמסכת מתחילה באות מ' של שמו. ה' יאריך ימיו בטוב ושנותיו בנעימים הוא וכל בני משפחתו ויצליח בכל עסקיו אמן.

זכינו ולמדנו את המסכת הזאת בימי חודש ניסן כך שההלכות הנלמדות בה היו עניינא דיומא הלכות חול המועד.

כמנהגנו, אספנו את הפרפראות שנאמרו בזמן לימוד המסכת ע"י רבנו ראש הישיבה וע"י החכמים לומדי שיעור דף היומי.

דף ב':
המסכת נקראת מועד קטן להבדיל מסדר מועד כולו שהוא הגדול.
המשנה והגמרא מדברות על השקאה בשביעית וערב שביעית ואנחנו בשנה הששית לשמיטה ערב שביעית.

דף ד':
ומתקנין את המקולקלת – אם חוזרים בתשובה בפסח ונשמרים מחמץ היטב אז יש סיוע לכל השנה כולה.

דף ה':
ושם דרך אראנו בישע אלקים – יש"ע = יקבל ש"ע נהורין.
אין מעמידים ציון במקום טומאה – מכאן לומדים שצריך להזהיר החוטא לפני שיחטא.

דף ח':
אין מערבין שמחה בשמחה – אש"ה: אשה שמחה היא.

דף ט':
טובי לב – שכ"א ואחד נתעברה אשתו בבן זכר. ל"ב: לידת בן. ורבנו יוסף חיים ע"ה כותב בבן יהוידע: כיון שנהנו מזיו השכינה, לבשתם רוח הקודש וידעו שנשותיהם נתעברו בבן זכר, וידיעה זו היא בלב לכן אמר טובי לב. וגם לֵב בניקוד צירי עולה בן.
ממשיך רבנו ושואל: ולמה לא אמר ר' שמעון לבנו בלילה: זיל לגבייהו וליברכוך אלא אחר שבאו בבקר ליפרד שוב מר' שמעון? אלא שרשב"י היה יודע גם בחכמת הכוכבים ובמזלות והוא ראה

ע"ט

שעתידה לבוא פורענות על רבי אלעזר מצד המערכה והמזל. והוא עצמו לא רצה לברכו כי הוא ובנו חשובין חד גופא ואין חבוש מתיר עצמו מבית האסורין. ולכן צריך שהמברך יהיה לו ידיעה בחכמה הזאת כדי שידע על מה יברך. ואי אפשר שיגיד למברך שכך וכך הוא רואה. דכתיב תמים תהיה עם ה' אלוקיך. ולכן בלילה חשב ר"ש שלא ידעו חכמים בחכמה זו כיון שראה כי הלילה הזו לא טובה לצאת בה והם יצאו בה. לכן לא אמר לו בלילה. אך כשחזרו בבקר ידע כי לא יצאו מהעיר בלילה והם מכירים בחכמה זו לכן אמר לבנו שילך שיברכו אותו כי ידעו בטח על הפורענויות הצפויות לו שידוע שהיה ח"י שנים בעליה ולא היה לו קבר.
שואל הרב: ולמה ברכו אותו בארמית? כדי שהחיצונים לא יקטרגו וגם כדי שאביו יסביר לו את משמעות המלים שלהם ואז תצא הברכה גם מאת אביו.

זכרה לחסדי דוד עבדך – דו"ד: דוד, ונפתחו דלתות.

דף י"א:
הגמרא מדברת על ענייני נפחות. ספר לנו הרב משל: הלך הזהב לטייל ושמע שהברזל צועק כשמכה בו הנפח בפטיש. אמר לו: מה אתה צועק כל כך? אני מכים בי כל הזמן ואני מלך המתכות ואני לא צועק כמוך. אמר לו הברזל: זה שיצא עימי מאותו בטן הוא מכה בי אבל אתה מכה בך לא אחיך אלא קרוב רחוק שלך.

דף י"ב:
רבי יהודה אומר עושה לו לימודים בשביל שלא יחמיץ – צריך ללמד את הילד מילדותו אחרת הוא יחמיץ את ההזדמנות.

דף י"ב:
מדף זה לקחו הרבה שמות דברים בימינו: כומתא – כובע של החיילים, דום – לעמוד דום.

דף ט"ז:
מנדין לאלתר – הרב סיפר לנו שת"ח אחד הלך לתת שיעור לבעלי בתים עשירים במקום רב גדול שלא יכול היה לבוא לתת את השיעור. בעל בית אחד זלזל בת"ח ואמר לו בכלל מי שלח אותך לכאן? אנחנו לומדים כבר שנים עם הרב הגדול ויודעים מה הפירוש ולא כמו שאתה אומר. כשחזר הת"ח ראה הרב שפניו זועפים. ואמר לרב: אני לא הולך שוב למקום ההוא כי
פ

זלזל בי אחד מבעלי הבתים. וקרא הרב לבעל הבית ההוא ונדה אותו על המקום בגלל שבזה ת"ח.

רבנו הקדוש לא הזמין את בר קפרא לחתונה. אמר בר קפרא אני אראה לו כך שירקוד לפני בחתונה. הלך לחתונה וראה אותו רבנו הקדוש וברכו לשלום. אמר לו בר קפרא אתה רוצה לדעת מה זה תועבה? אמר לו בטח! א"ל אם כן לך מזוג לי כוסית ותרקוד לפני ואומר לך. רבנו הקדוש שהיה רוצה מאוד לדעת כל חידוש בתורה, הלך והביא לו כוסית ורקד לפניו. אמר לו תועבה= תועה בה.

ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים עימו – אחד היה עובד ביקב במוצא. והיו מתקנאין בו חביריו כולם כי היה מרוויח הרבה והיה אדוק וירא שמים. אמר לאשתו אין לי כח בשבילם. אמרה לו: לך תשאל את הרב. א"ל הרב תיסע לאירופה ותמצא שם עבודה. אמר למנהל ביקב כי הוא יוצא לחופשה לאירופה. הגיע שם לבית מלון מפואר שהיה שייך לאחד מסעודיה. נכנס לשירותים וראה כמו סלון יפה כל כך וראה שם ארנק של הסעודי ששכח אותו שם. מה עשה? זרק את הארנק בשירותים ולקח את כל הכסף והלך לחדרו ושם את הכסף במזוודה שלו. הסעודי הלך להתלונן כי גנבו לו את הארנק. סגרו את המלון אין יוצא ואין בה וחיפשו בכל החדרים ומצאו הכסף במזוודה של היהודי. אמר להם אני אדם עשיר וזה הכסף שלי. ויש לי יקב גדול בירושלים. טלפנו ושאלו את מנהל היקב. המנהל חשב שזה העובד שלו הלך לאירופה לקבץ תרומות ואמר להם כן הוא מליונר גדול והיקב שלו.

כל העוסק בתורה מבפנים תורתו מכרזת עליו מבחוץ – אומר רבנו יוסף חיים ע"ה: אם ילמד בחלק הסוד שהוא פנימי יזכה שיאירו עיניו להשיג בלימוד הנגלה שהוא בחוץ, שיתחכם בו בזכות הלימוד של הסוד, שיראה סימן יפה בלימודו.

דף י"ז:
בדף זה סיפר לנו הרב כי ר' נתן סאלם ורבי ידיד הלוי סיכמו ביניהם כי מי שילך לעולמו הראשון יבוא ויספר לשני מה קורה שם בעולם האמת. כשהלך רבי ידיד לעולמו, ראהו ר' נתן בחלום ושאל אותו מה אתה עושה כאן? אמר לו לא סיכמנו שאבוא לספר לך מה יש פה? א"ל אשריו מי שלמד תורה ובא לכאן יש לו התחשבות גדולה בזכות התורה שלמד. והיה לו ספר עם
פ"א

לכלוך שלא יוצא בכלל רק לקורעו. אבל הת"ח בתורה הם מנקים גם לכלוך קשה זה. לפני שנפטר ר' נתן סאלם קרא לבנו ר' אברהם ואמר לו: אלו העבירות הבודדות שעשיתי לא יותר. לך לחכמים ויעשו לי תיקון.

דף ח"י:
בן ח"י לחופה.

פרעה שהיה בימי משה, הוא אמה וזקנו אמה – רבנו יוסף חיים אומר שדרך גוזמא נקטה הגמרא – ר"ל שהיה קצר מאוד משונה מכל קצרים שבעולם ובודאי בשיעור אמה רמזו בזה איזה רמז: קצר קומה מלא עורמה.
מעשה בא' קצר שקָבָל לפני המלך על אדם א' שרימהו. א"ל המלך: שקר אתה דובר, כיון שאתה קצר הנך מלא עורמה ומי יכול לרמותך? א"ל אדוני המלך זה שרימה אותי הוא קצר ממני. נמצא שכל מי שהוא קצר יותר רמאי הרבה יותר. וזה פרעה כל כך היה מלא עורמה ובכל זאת לא יכל לעמוד בעורמתו כנגד משה רע"ה.

בת פלוני לפלוני – למה היא מזכירים שם אביה והוא לא? אומר ר' יעקב בנו של רבנו יוסף חיים ע"ה שאין דרך ארץ שבת קול תאמר שם של נקבה לכן אמרה בת פלוני ואת שמו של הזכר הזכירה. ועוד אומר רבנו: הזכר אחוז בימין שהוא החסד והנקבה בשמאל שהוא הגבורה ולעולם ימינא לא אצטריך לשמאלא אבל שמאלא אצטריך לימינא שצריך לכלול השמאל בימין. לכן תלה אותו בו. ועוד הנשים פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמא ונשלמות מן המצוות שעושה הזכר.
מכאן שמי שנולד לו בת מזכירים את שם אביה בשמים.

דף כ"ג:
ויחזק דוד בבגדיו ויקרעם ואין אחיזה פחות מטפח–מצאנו ויחז"ק גי' מס' קטן= 23. טפ"ח ע"ה=23

פ"ב
בס"ד
סיום מסכת חגיגה בישיבת נהר שלום תכב"ץ:

כמנהגנו, אספנו את הפרפראות שנאמרו בזמן לימוד המסכת ע"י רבנו ראש הישיבה וע"י החכמים לומדי שיעור דף היומי.

מועד קטן חגיגה – ר"ת: קמח. אם אין תורה אין קמח.

במסכת מועד קטן היו הרבה הלכות אבלות ומסכת חגיגה באה לומר יש חיים אחרי המות לדברי חכם מרדכי אידה הי"ו.

דף ג':
הנהו תרי אלמי – אל מאלדד ומי ממידד. היו אלה ניצוצות של אלדד ומידד שנגזר עליהם להיות אלמים כנגד מה שדברו על משה. ורבי היה ניצוץ של משה רבנו שבא לתקנם. כמו שאמרו: ממשה רבנו עד רבנו הקדוש לא היתה גדולה ותורה במקום אחד.

והבור ריק אין בו מים – אל תקרי בוֹר אלא בּוּר – בור שאין בו תורה יש בו סט"א.

נשים באות לשמוע – מכאן שגם נשים צריכות ללמוד תורה – ולמדנו בזוהר שיש להן היכלות משלהן ומגלים להן סודות.

דף ה':
אמר מאיגרא רם לבירא עמיקתא – ר"ת: לעומר – היינו: בפסח באיגרא רמא שכל המוחין באו בבד אחד ועכשיו צריך לעלות לאט לאט.

דף ח':
ושמחת בחגיך ולא באשתך – אפשר לקרוא: ושמחת בחגיך, ולא, באשתך. אם אין לו בשר ויין ישמח באשתו.

שלמים מרובים – נהגו בצפת עד היום בליל שבועות להכין צבי ממולא ואז אוכלים כולם ממנו.

דף ט':
רש"י ד"ה: אפילו מש"ס לש"ס – במחשכים הושיבני – ר"ת: בבלי מחשיב חושך ירושלמי מזהיר.
פ"ג

דף י"א:
יום ראשון של ר"ח אייר. יתחיל אייר. אני ה' רופאיך. הלולא של רבנו המהרח"ו ז"ל.

ורחץ את בשרו במים – מים זה תורה ורחץ יבטח בתורה שתשמור את כל בשרו.

דאמר מור: גזל ועריות נפשו מחמדתן – היו חכמים שפתחו העשירים לפניהם את הכספת ולרגע הלך העשיר משם – ברחו החכמים מיד מן החדר כי לא רצו להיות לבד עם הכסף.

דף י"ב:
תוספות: שדי – שאמר לעולמו די. ולמה אמר לו די? שלא יכנסו העולמות העליונים בקלי' שמתחת לאבי"ע.

אור צדיקים ישמח – האור שנגנז בתורה ישמח שהצדיק משתמש בו להבין התורה. ר"ת: אצ"י גי' 101 שהצדיק שונה פרקו 101 פעמים.

כתוב בבראשית רבא י"ב ו': היה אדה"ר מסתכל באור בכל הסודות של הבריאה ובכל העולמות. ל"ו שעות שימש האור. אם תדליק ל"ו נרות לשבת מתגלה האור הזה ( הרב מקמרנה) ויש ל"ו מסכתות בש"ס שאנחנו לומדים. והלכו לאורו 40 שנה במדבר.

השמים כסאי והארץ הדום רגלי – כסאי גי' 91 הויה אדנות.

דף י"ד:
אחר – ולמה נקרא אחר? אומר רבנו בבן יהוידע: אלישע גי' 411 היה רב ונטל ממנו תואר זה שהוא גי' 202 נשאר 209 גי' אחר.

דף ט"ו:
נפק אחר לתרבות רעה אשכח זונה תבעה – אומר רבנו בבן יהוידע כי עזב את התורה שמגינה מזנות עכשיו נכשל בה.

איה שוקל איה סופר שהיו סופרים כל האותיות בתורה – מספרים על רבנו סעדיה גאון ע"ה ששאל פעם את החייט שתופר לו חליפה: כמה תפירות עשית בחליפה? ספר ואמר לו.

פ"ד

ושאל אותו החייט: ואתה יודע כמה אותיות יש בתורה? והצטער הרב מאוד שלא ידע עד שגילו לו בחלום.

שיר לכבוד סיום סדר מועד

ברכות לרבנו הגאון בניהו
שבחינת שבת עושה לנו
כל יום ויום בדף יומנו
עירובין מהפרד"ס מלמדנו

לראשית חכמה וחפץ חיים מכניסנו
בתנ"ך ובזוהר הקדוש מצעידנו
ובהלכות ובמשניות מעשירנו
ודף היומי העיקר בראש מעינינו.

פסחים יומא סוכה וביצה
ראש השנה תענית ומגילה
ובסוף מועד קטן וחגיגה
מסיימים סדר מועד בשמחה.

ה' יזכנו לסיים כל סדרי המשנה
זרעים מועד נשים נלמדה
נזיקין קדשים וטהרות נדעה
ובסיום הש"ס נעשה חגיגה גדולה.

פ"ה
בס"ד
סיום מסכת יבמות בישיבת נהר שלום תכב"ץ:

כמנהגנו, אספנו את הפרפראות שנאמרו בזמן לימוד המסכת ע"י רבנו ראש הישיבה וע"י החכמים לומדי שיעור דף היומי.
מסכת זו פותחת את סדר נשים לאחר שסימנו סדר זרעים וסדר מועד.
מסכת זו החילונו ללמוד בערב ל"ג בעומר התשס"ז וסיימנו אותה ביום כ' באלול התשס"ז.
במסכת זו זכה חכם שלום שלמה הכהן בן גוהר הי"ו ה' ישמרהו ויחיהו וימלא משאלות לבו לטובה הוא וכל בני ביתו אמן.

דף ב':
ט"ו נשים – רמז לט"ו באב שהנשים יוצאות למצוא להן חתן.

דף י"ב:
אמר רב לילי בר ממל – למה שמו כך? הוא היה לומד בלילות ואביו היה ממלמל בתורה.

רש"י ד"ה: משמשות במוך – מותרות לתת מוך במקום תשמיש כשהן משמשות כדי שלא יתעברו – היו רבנים בבני ברק שהיו מקילים בזה אבל חכם עזרא עטיה ע"ה היה אוסר.

דף ט"ז:
עקיבא ששמך הולך מסוף העולם ועד סופו – שמו של ר' עקיבא נזכר 564 פעם בש"ס כמו מספר : מסוף העולם ועד סופו".
הלכה כמותו: שע"ה פעמים.

דף י"ז:
במתניתא תנא: כל שאין מכיר משפחתו ושבטו נפנה לשם. אמר רבא והיא עמוקה – מכאן רמז למי שלא מצא את זיווגו שילך לעמוקה להתפלל על קברו של רבי יונתן בן עוזיאל ע"ה.

דף י"ט:
במחזור הקודם של הש"ס למדנו דף זה בעשרה בטבת התש"ס, ואמרנו יהפכהו ה' ליום שמחה ויום טוב ובאמת ראה זה פלא, הפעם למדנו דף זה בערב חג השבועות התשס"ז.

פ"ו

דף כ"א:
כמנין אהי"ה שהוא ר"ת: אפשר היום יעשו הסיום. הכוונה לסיום סדר מועד מסכת חגיגה שנדחה סיומה עד לאסרו חג של חג השבועות התשס"ז.

דף מ"ה:
יהושע בן נון – נון לא היו לו ילדים. אמרו לו: אם יבוא לו בן יהרוג אותו ויקח את אמו. במצרים היה יהושע שר הטבחים ולא ידע שזה אביו והרג אותו ובא לקחת את אשתו. ויצא לה חלב מדדיה ולא יכל לעשות דבר. ואמרה לו: אתה בני ואני אמך!

דף נ"ו:
פצוע דכא – הרב ספר לנו שהרב בלוי היה רגיל להפגין נגד מכירת כרטיסים בקולנוע אדיסון (שנחרב היום) לפני צאת השבת ונפצע בעימות עם המשטרה ועשו אותו פצוע דכא ולכן נשא גיורת. הוא היה רגיל להכניס את ראשו בקופת הכרטיסים וצועק שלא ימכרו עכשיו כרטיסים.

דף ס"א:
אתם קרויין אדם ואין העובדי כוכבים קרויין אדם – הרבי מבריסק שלח ת"ח אחד מרחק יומיים נסיעה כדי להגן על יהודי בדין ואמר לו אל תצום ביום כפור בדרך. הת"ח הסביר לשופט שפירוש המאמר שהם הגויים קרויין הרבה אדם כי לא איכפת להם אחד מהשני אבל ישראל כואב להם אם אחד מהם סובל והם כאילו גוף אחד ושחרר את היהודי מהדין.

ריב"ן אומר שיוחנן כהן גדול הוא ינאי המלך והוא היה מחליט מי יהיה כהן גדול.

דף ס"ב:
רש"י ד"ה: משאי אפשר – נקבות הרבה בעולם – אחד היו לו 9 בנות ועלה לתורה וקראו לו: קצתי מבנות חית – וצעק טית טית לא חית!

ח"י פעמים כתוב אדם במעשה בראשית – רמז לישא אשה כשהוא בן ח"י שנים.

פ"ז

כל היודע באשתו שהיא יראת שמים ואינו פוקדה נקרא חוטא – רש"י מסביר: בעת עונתה. והרב חידש כי דווקא שלא בזמן עונתה כי בעונתה זה לא חידוש.

מלמד שהאשה משתוקקת לבעלה בשעה שהוא יוצא לדרך – כשנכנסו הגויים לבית המקדש בחורבן, ראו כי הכרובים היו פנים אל פנים ופחדו. אמרו להם אל תפחדו כי כתוב כשיוצא לדרך חייב לפוקדה וישראל יוצאים לדרך לגלות לכן הכרובים פנים אל פנים. ועוד טעם כי כשרואה ה' שהגויים רשעים כ"כ אז אוהב את ישראל.

דף ס"ג:
כל משפחות האדמה אין מתברכות אלא בשביל ישראל – אל תקרי בשביל אלא בשביל – אם הולכים בדרך של ישראל.

ומוצא אני את האשה מר ממות – למה? כי האשה שולטת גם אם עוסק בתורה אבל פלוני לא שולט אם האדם עוסק בתורה כמו בענין דהע"ה.

והא קא מצערא ליה? ר' יניב אידה הי"ו חידש לנו – מה זה? האבא מסכסך בין בנו לבין אשתו? אלא הוא אומר לו: כתוב הגומל טובה תחת רעה מביא רעה לביתו. ועכשיו שקונה לה מתנות מביא רעה לביתו כי לא מגיע לה. לכן ענה לו ר' חייא: מגיע לה כי היא מצילתו מן החטא.

דף ס"ד:
ומוצא אני את האשה מר ממוות – אומר חכם בן ציון אבא שאול ע"ה: שלמה הע"ה אמר: אחת מאלף לא מצאתי – הייתה פעם אסיפה של 1000 איש. אמרו נבדוק את זה. ושאלו: מי אשתו רעה? כולם הרימו ידיים חוץ מאחד. אמרו לו אשתך היא טובה? אמר לא, פשוט ידו כואבת כי הכתה אותו אשתו ואינו יכול להרימה.
ר' אידה מרדכי הי"ו חידש: מוצא אני – כשכל הזמן הוא חושב על עצמו כמה עובד קשה כמה היה לו קשה עם אחרים וכו' ולא חושב עליה אז מר ממוות. מצא אשה – אם חושב עליה ועל בעיותיה אז מצא טוב.

פ"ח

דף ס"ה:
מותר לו לאדם לשנות בדבר השלום. היא אמרה ואדוני זקן וה' אמר ואנכי זקנתי. הרב הסביר לנו שבאמת היתה שאלתה למה היא ראתה בנבואה איש זקן ולא ראתה תינוק?

דף ע"ט:
סריס חמה – חמ"ה ר"ת חולה ממעי אימו.

דף צ"ה:
כשלמדנו דף זה היה השבוע יום ההילולא של רבנו חכם יהודא פתיא ע"ה ז"ך באב. ולכן הביא לנו הרב הספור הבא:
אדם א' חטא עם חמותו ובא לבקש תיקון ואמר לו החכם שיצום יום א' וילווה כסף לשלם הצדקה של הפדיון של שאר הצומות שהיה עליו לצום. אחרי כן אמר לו שיחזיר למלווה את הכסף וישלם כל יום שקל א' עד שישלים את כסף הפדיון. כשהאיש הזה הלך לעולמו, בא בחלום לחכם פתיא וראה החכם שעשו לו ניתוח בברית המילה שלו והוציאו משם חלקים מסויימים ואמרו לו לך לשלום. ושאל החכם את האיש האם התיקון שעשה בחייו לא הועיל? וענה לו שזה היה תיקון מעולה. רק שחמותו היתה גם נדה ועל זה לא עשה תיקון. ועשו לו זאת בעולם העליון ותיקנו אותו.

ר' יצחק נפחא: הרב אמר לנו שהוא קבור על הפתח של רבי שמעון בר יוחאי.

דף ק"ה:
לכן נשבעתי לבית עלי… בזבח ובמנחה אינו מתכפר אבל מתכפר בגמילות חסדים. הרב ספר לנו על חכם אחד אשכנזי שאמר שמשפחתו מבית עלי והיה נותן צדקה לישיבות והיה נותן גם לרב ואומר: אני נותן גם לספרדים.

דף ק"ח:
ובאו ושאלו את רבי עקיבא בבית האסורין – הרב אמר לנו שרבי עקיבא היה בן 120 שנה ומת ביום הכפורים.

פ"ט
בס"ד
סיום מסכת כתובות בישיבת נהר שלום תכב"ץ:

מסכת זו החילונו ללמוד בכ' באלול התשס"ז וסיימנו אותה ביום שבת י"ג בטבת התשס"ח.
במסכת זו זכה חכם נתן בן נתי נטע טיטר השם ישמרהו ויחיהו וימלא משאלות לבו לטובה הוא וכל בני ביתו אמן.

כמנהגנו, אספנו את הפרפראות שנאמרו בזמן לימוד המסכת ע"י רבנו ראש הישיבה וע"י החכמים לומדי שיעור דף היומי.

דף ב':
כתובו"ת ר"ת: כן תרדפם בסעריך ומסובתך תבהלם. כשהתחלנו ללמוד מסכת זו היתה סערה גדולה בארה"ב דרגה 5!

פירוש רש"י כתוב תמיד בארבע שורות ראשונות רחבות ואח"כ שורות צרות יותר. הרב אומר זה רמז שצריך לחזור על הגמרא ארבע פעמים לפחות.

בתולה נשאת ליום הרביעי ר"ת לבנה. בתולה הוא רמז לחודש אלול שהוא מזל בתולה בו התחלנו ללמוד מסכת זו. הרביעי הוא הסוד בפרד"ס שעיקר הנשואין בשביל הסוד. ליום הרביעי – ביום ולא בלילה. היו עושים החופה ביום.

דף ג':
שקדו – אומר רש"י: שיהא טורח בסעודה שלשה ימים. ואכן מצאנו שקד"ו ר"ת: שלושה קודם ד' ודאי.

אמר רבא: דאמרי בתולה הנשאת ביום הרביעי תיבעל להגמון תחילה. האי סכנה? אונס הוא! משום דאיכא צנועות דמסרן נפשייהו לקטלא ואתיאן לידי סכנה – כמו שבתו של מתתיהו כהן גדול שאמרה: ככה יעשו לבנות ישראל? ופשטה את בגדיה וגרמה שילחמו ברומאים וניצחום.

כאן הסביר לנו הרב פירוש חשוב על: ונתתם חמישית לפרעה. ימי חייו של אדם 70. י"ד שנים ראשונות של אדם הם לפרעה והיתר לכם אותיות מל"ך תהיו בני מלכים.

צ

דף ד':
מוזגת לו הכוס ומצעת לו המטה ומרחצת פניו ידיו ורגליו – אומר הרב היום צריכים להזהר לא לעשות כן. והיה מעשה בת"ח שאמר לאשתו תעשי כך והתגרשו.

ונוהג עמה אבילות – הרב סיפר שחכם בן ציון אבא שאול ע"ה לא יכל לבוא לחתונת הרב כיון שחמיו נפטר באותו זמן ועשה כבוד לאשתו ולא בא לחתונה.

דף ה':
בדף זה למדנו את שמות חמש האצבעות: זרת, קמיצה, אמה,אצבע, גודל.

ת"ר: אל ישמיע אדם לאזניו דברים בטלים מפני שהן נכוות תחילה לאיברים – הפניני הלכה אומר: אם אדם נכווה מעט בגחלת נוגע באליה של אזנו ויאמר עליה ג"פ ברכת כהנים הוא או אחר ותעבור הכויה.
האליה רכה שאם ישמע אדם דבר שאינו הגון יכוף אליה לתוכה. ואכן רבי דן הי"ו מצא: אלי"ה ר"ת: אליה לאוזן יהא שומר.

דף ח':
חתנים ואבלים מן המנין – כי החתן צריך לזכור את חורבן ירושלים וגם לתת מס שפתיים לסט"א שלא תהיה בעיה בחתונה.

דף ט':
כל היוצא למלחמת בית דוד גט כריתות כותב לאשתו – בספר יין הרקח של רבנו יהודא פתייא ע"ה לסבא דמשפטים דף נ"ו: רבנו הצטער על ענין זה וגילו לו מן השמים שדוד ובית דינו ישבו והפקיעו את הנישואין של אוריה כי ידע דוד שהיא בת זוגו.

דף מ"ח:
מתחיל חורף – כשלמדנו דף זה היה ז' במרחשון שאומרים ברך עלינו.

דף נ"ח:
כאן סיפר לנו הרב מעשה בחכם גדול ששדכו לו בחורה ואמרו לה שהוא חכם שאין כמותו וכדאי לה. כשראתה אותו שהוא
צ"א

צולע סירבה להתחתן עימו. לפני שתלך משם אמר לה החכם: הסתכלי נא בראי וראתה שהיא צולעת והחכם הולך טוב על רגליו. ואמר לה החכם: את השידוך האמיתי שלי וראיתי שאת צריכה להיות צולעת ולכן בקשתי אני להיות צולע כי את צריכה את רגלייך לטיפול בבית ובילדים. וזה רק אם תתחתני עימי ואם לא אז תחזרי לצליעתך. הבחורה מיהרה והסכימה מיד לחתונה.

דף פ"ה:
בין כך ובין כך משלם דא"ל לתקוני שדרתיך ולא לעוותי – אומר חכם טויל הי"ו: אומרים לאדם לתקן שלחנו אותך לעולם הזה ולא לקלקל.

דף פ"ז:
כל מקום שהשנים מחייבין אותו ממון אחד מחייבו שבועה. ומצאנו: שני"ם ר"ת: שנים יחיבו ממון. אח"ד ר"ת: אחד חייב דבור (שבועה).

דף פ"ח:
משום חינא – ר"ת: חתנים ירצו נשואין איתה.

דף צ"ג:
מי שהיה נשוי שלש נשים ומת – אמר רבי מיכאל בבדיחותא: בגלל שנשא שלש נשים מת. ומצאנו ומ"ת ר"ת: ולכן מת תכף.

דף צ"ד:
צריך דולקים – בערב מדליקים נר ראשון של חנוכה התשס"ח.

דף ק"ג:
זרוק מרה בתלמידים ומצד שני יהושפט היה קם מכסאו ומחבקו ומנשקו לת"ח איך זה? הא בצינעא הא בפרהסיא. אומר הרב שכך היה נוהג חכם צדקא ברגע אחד היה מחבק ומנשק התלמיד חכם ואם באו אנשים מיד לא היה מתייחס אליו כאילו לא ראהו.

דף ק"ד:
כיון דחלש אמטויוהי לרבי לצפורי – אומר הרב שהיה 17 שנה בציפורי כמו שיעקב אבינו ע"ה היה בארץ גושן.

צ"ב

וזנהּ עשרין וחמש שנין – שאלו החברים בשיעור: מה משמעות המספר כ"ה שנים? ואמרנו: ר"ת: כתובתה הלכה.

דף ק"ח:
קלבון חסך – זה ששקל לעצמו ולחברו מחצית השקל חסך קלבון שלא היה צריך לפרוט.

צ"ג

בס"ד
סיום מסכת נדרים בישיבת נהר שלום תכב"ץ:

מסכת זו החילונו ללמוד ביום י"ד בטבת התשס"ח וסיימנו אותה ביום ששי י"ד באדר ב' התשס"ח פורים.

במסכת זו זכו חכם יצחק עובדיה בן חנה הי"ו וחכם סמי שמואל בן מסעודה הי"ו. ה' ימלא משאלות לבם לטובה ויאריך ימיהם בטוב ושנותיהם בנעימים הם וכל בני ביתם אמן.

כמנהגנו, אספנו את הפרפראות שנאמרו בזמן לימוד המסכת ע"י רבנו ראש הישיבה וע"י החכמים לומדי שיעור דף היומי.

דף ב':
מסכת זו כנראה שלא היו לומדים כל כך בבבל ולכן הלשון היא ירושלמית.

דף ד':
כשלמדנו דף זה אכלו חכמי בת ים שניצל בבקר ואמר להם חכם גלילה הי"ו: הכנעתם את פלונית כי שניצל בגי' פלונית. (לילית).

דף ח"י:
"לא ינקה" – רז"ל אמרו: כשאמר הקב"ה "לא ינקה" נזדעזע כל העולם.

שבועה שלא אוכל, שבועה שלא אוכל – אומר הבן איש חי: מכאן המנהג שאומרים שלש פעמים מותרים לכם שאולי נשבע שלש פעמים.

דף כ"ג:
מעשה באדם אחד שהדיר את אשתו מלעלות לרגל – איך זה? והרי זה דין תורה? אלא הרב מסביר שהכוונה שהיו רגילים ללכת כולם לאיזה רב גדול ולא כמשמעו לשלש רגלים.

דף כ"ה:
ההוא חויא דהוה בשני שבור מלכא רמו ליה תליסר אורוותא דתיבנא ובלע יתהון. – מוסיף הרב שהנחש היה בולע אנשים אז נתנו לו תבן רב ובתוכו גחלי אש ומת. ראה רש"י בשבועות כ"ט ע"ב.
צ"ד

דף ל':
הנודר מיורדי הים מותר ביושבי היבשה – היבש"ה ר"ת: היושבים בנהר שלום הקדושה.

דף ל"א:
בזבינא דרמי על אפיה – זה מה שאומרים היום: היתה לו מכירה על הפנים ז"א לא טובה.

דף ל"ח:
אמר ר' יוחנן: אין הקב"ה משרה שכינתו אלא על גבור ועשיר וחכם ועניו – כיוון שאם הוא גבור ועשיר וחכם יש לו במה להתגאות לכן אם לא מתגאה הוא עניו.

ואתפוש בשני הלוחות ואשליכם מעל ידי ואשברם – מסביר המהרש"א ששבר אותם בידו ואח"כ זרקן.
וא"ר יוחנן: בתחילה היה משה לומד תורה ומשכחה עד שניתנה לו במתנה – מספר הרב שחכם רקנטי היה לומד תורה ושוכח עד גיל 80 ואז בא לו מלאך ולימד אותו הכל.

דף מ"א:
מרפא אנשים.
כל משכבו הפכת בחוליו. היה דוי ועתה נהיה יוד שקבל מוחין חדשים והבריא.

דף נ"א:
אמר רבא: ראשו של זה בצד עיקרו של זה והיינו תספורת של כהן גדול – הבן איש חי אומר: שיסתכל הכהן מעיקרו מאין בא ולא יתגאה.

כאן כתוב בלשון ירושלמי תיבעי במקום תיקו כרגיל. מצאנו תיבע"י ר"ת: תשבי יתרץ בעיות ירושלמיות.

דף נ"ד:
דף זה פותח את הפרק השביעי במסכת וביום שלמדנו דף זה היה שבעה באדר והחברים נסעו עם הרב למירון.

ואסור בפול המצרי – אומר חכם מרדכי סופר הי"ו שיש אנשים שנותנים פול לאורח בסוף הארוחה כי ר"ת פו"ל: פנו וסעו לכם.
צ"ה

דף נ"ה:
במעלי יומא דכפורי – קא מזיג קמיה כסא דחמרי – מכאן ראיה ששותים יין בערב כפור.

דף ס':
נכנס יין יצא סוד – הדף מדבר על מי שנדר מן היין.

דף ס"ב:
בלשצר שנשתמש בכלי קודש נעקר מן העולם – רק ליהודים מותר להשתמש בכלי המקדש.

אשנה שיקראוני רבי – מסביר הרב הכהן טויל הי"ו – מי שלומד להיקרא רב"י ר"ת רע בעיני ה'. ומי שלומד לשמה רב"י: ראש בני ישראל.

צ"ו

בס"ד
סיום מסכת נזיר בישיבת נהר שלום תכב"ץ:

מסכת זו החילונו ללמוד ביום י"ד באדר ב' התשס"ח וסיימנו אותה ביום שני כ"א באייר התשס"ח.

במסכת זו זכה ר' איתן בן יפה הכהן הי"ו. ה' ימלא משאלות לבו לטובה ויאריך ימיו בטוב ושנותיו בנעימים הוא וכל בני משפחתו אמן.

כמנהגנו, אספנו את הפרפראות שנאמרו בזמן לימוד המסכת ע"י רבנו ראש הישיבה וע"י החכמים לומדי שיעור דף היומי.

הפירוש במסכת זו הוא לא של רש"י ז"ל אלא של ריב"ן ז"ל שהיה תלמידו וחתנו של רש"י. אמנם מאחר ובסיבוב הקודם למדנו את פירוש ריב"ן החליט רבנו שנלמד הפעם את פירוש הרא"ש.

מסכת זו נלמדה ברובה בימי העומר. רבנו אומר שזה רומז שמי שלא מסתפר בימי העומר יש לו קדושה של נזיר והספירה מטהרת אותו.

דף ג':
כשלמדנו דף זה היה בדיוק יום השלישי של פורים משולש התשס"ח.

זג היא קליפת העינב החיצונית. ולמה נקרא מתקן הזכוכיות של החלונות זגג? כי הוא עושה קליפה חיצונית לחלון. זה מחידושי רבי מיכאל הי"ו.

דף ד':
יין ושיכר אל תשת – כשלמדנו דף זה היינו בדיוק בשבוע פרשת שמיני שבה מופיע פסוק זה.

חוץ מאדם אחד שבא אלי מן הדרום…. וקווצותיו סדורות לו תלתלים. – הרב גילה לנו כי אדם זה היה גלגול של אבשלום שנתגאה בשערו ובא לתקן.
דף ו':

עד מלאת הימים – מלא"ת ר"ת: מלאת 30 אתה תקרא.
צ"ז

דף י':
אמרה פרה זו: הריני נזירה – כשלמדנו דף זה היה בדיוק שבוע שבת פרה.

דף י"ז:
יברכו זריזים – ביום שלמדנו דף זה עשינו עם רבנו ברכת האילנות ר"ח ניסן התשס"ח במושב ינון ליד צומת מסמיי. ותושבי המושב הי"ו הגישו לנו ארוחה כיד המלך בטעם תימני.

דף י"ט:
ידחה טעון – ביום שלמדנו דף זה הודיעו כי הנשיא קצב דחה את עיסקת הטיעון.

דף כ':
הריני נזיר ואת? וא"ת ר"ת: ואת תסכימי?

דף כ"ח:
אי אפשי באשה מנוולת – רבנו הסביר אי אפשי באשה מגולחת שנראית כמו משוגעת. ורבי מיכאל הי"ו הוסיף: ובלילה כירח זורחת.

מאחר ובמסכת זו כמות הפרפראות שנאספה היא קטנה, אני מביא כאן מעט מהחידושים של רבנו יוסף חיים ע"ה בספרו בן יהוידע על הש"ס:

דף ב':
זה אלי ואנוהו – אתנאה לפניו במצוות. – עיקר היופי של ההתנאות צריך להיות להתפאר לפני הקב"ה ולא לפני בני אדם.
אם נכתוב אנוה"ו במילואו: אל"ף נו"ן וא"ו ה"א וא"ו – אז אותיות אחרונות של המלוי שהן: פ,נ,ו,א,ו, הן בגי': 143 . כמנין: במצו"ה. לרמוז שהנוי יהיה במצוה דוקא ולא בגשמיות.
אם נמלא אותיות מצו"ה: מ"ם צד"י וא"ו ה"א. אז אותיות אחרונות של המלוי הן: מ,י,ו,א, בגי' 57 . כמספר נא"ה עם הכולל. לרמוז שצריך לעשות המצוה נאה.
ועוד המצוות צריך לקיימן במחשבה בדבור ובמעשה. כמ"ש רבנו האר"י ז"ל בשער הגלגולים. גם צריך לקיים אותן מאהבה ולא מיראה. וא"כ אהבה במחשבה, אהבה בדיבור, אהבה במעשה, שלש פעמים אהבה עולים ט"ל כמספר האותיות שלפני אותיות

צ"ח

שם הויה ב"ה שהן כוז"ו העולים ט"ל. וזה שאמר התנאה לפניו דהיינו לפני שמו יתברך.

דף י"ט:
וכי באיזה נפש חטא זה? אלא מפני שציער עצמו מן היין שהוא הנאת הגוף. ומה צער יש לנפש במניעת האדם משתייתו? נראה לי בס"ד כי בכל מאכל ומשקה יש תערובת ניצוצות קדושה, והאדם מברר הניצוצות קדושה בשתייתו ובאכילתו ע"י הברכה. ואלו הניצוצות קדושה שייכים לנפש שלו והמה הנאת הנפש. וכמ"ש על פסוק: רעבים גם צמאים בהם נפשם תתעטף. ולכן במניעת האדם מאכילה ושתיה בכל מין מאכל ומשתה, יש צער לנפש מצד הבירור שהוא הנאת הנפש, שאכילה אין כאן בירור אין כאן. ועוד יש צער נוסף לנפש במניעתו משתיית היין כי הפגם של עץ הדעת שהיה אצל אדם וחוה, אשר בעבורו באו התולדות לתקן עד סוף כל הדורות, הוא היה ביין למאן דאמר ענבים סחטה לו ושתה. וידוע שכל מה שאמרו רז"ל בדבר זה דחטא אדם הראשון חיטה היה, ואחרים אמרו תאנה היה, וכן שאר הדעות כולן אמת, דהכל היה שם. א"כ שתיית היין יעשה אדם בו תיקון לחטא אדם הראשון המגיע לחלק נפשו, והוא ע"י שישתה ויברך עליו בכוונה. לכן יש כמה דברים של מצווה שקבעו אותם על היין, כמו מצוות קדוש שבת ויו"ט והבדלה ובהמ"ז ומילה ואירוסין ונשואין ועוד. כל זה כדי לתקן חטא אדם הראשון שנעשה ביין.
על כן זה הנודר בנזיר שאסר היין עליו ונמנע משתייתו, עשה צער לנפשו ולכן כתיב: אשר חטא על הנפש. אם נמלא מלת יי"ן כך: יו"ד יו"ד נו"ן, אותיות המלוי יהיו בגי' ע"ו כמנין ניחֹח (בלי וא"ו), לרמוז כי אם אדם שותהו ומכוין בו לשם שמים תהיה שתייתו מקובלת ורצויה לפני השם יתברך כריח ניחֹח. לכן דקדק בעל המאמר ואמר שצער עצמו מן היין, ר"ל מן הרמוז בחלק מאותיות יין שהוא מספר ניחֹח אשר ביטל זה בנזירותו.
יהי רצון שכשם שזכינו לסיים מסכת נזיר כן נזכה לסיים את כל הש"ס ועוד כהנה וכהנה וה' יתן כח ובריאות לרבנו ראש הישיבה ומגיד השיעור. ה' יאריך ימיו בטוב ושנותיו בנעימים ויזכה לראות את בניו תלמידי חכמים שיגדלו ויהיו מגדולי הדור אמן.

צ"ט

בס"ד
סיום מסכת סוטה בישיבת נהר שלום תכב"ץ:

מסכת זו החילונו ללמוד ביום כ"א באייר התשס"ח וסיימנו אותה ביום שבת ט' בתמוז התשס"ח.

כמנהגנו, אספנו את הפרפראות שנאמרו בזמן לימוד המסכת ע"י רבנו ראש הישיבה וע"י החכמים לומדי שיעור דף היומי.

דף ב':
וקשין לזווגן כקריעת ים סוף – כמו שהמים אי אפשר לחותכן כך גם זיווג קשה להפרידו. זיווג ראשון לפני הגלגול. זיווג שני גלגול. האשה באה בגללו בגלגול. בד"כ אשה לא מתגלגלת ככתוב: כל זכר לגולגלותם. עזר כנגדו – רק כשהיא נגדו ומוכיחתו סימן שהיא זיווגו האמיתי.
אין מזווגין לו לאדם אשה אלא לפי מעשיו. התורה היא האשה– לפי מעשיו וטרחתו של האדם מזכים אותו להבין את התורה.

דף ג':
ועד אין בה – אי"ן ר"ת: אחד יעיד נאמן.

דף ד':
ולא תביא תועבה אל ביתך – מספרים על הרב אלי לפיאן שארח תלמיד חכם לישון אצלו. הת"ח שומע את הרב בארבע בבוקר אומר: ולא תביא תועבה אל ביתך ושוב, ולא תביא תועבה אל ביתך. הוא חשב שעליו מתכוון הרב והתחיל לבכות. בבוקר שאל את הרב בבכי: הרי אתה קראת לי לישון אצלך. ואמר לו זה בכלל לא עליך. אלא בבוקר אני בא לתת שיעור וכל התלמידים קמים לפני ושמא אני אתגאה. לכן אני אומר לעצמי ולא תביא תועבה אל ביתך שלא אביא גאווה ללבי.

ולא גבה הר סיני למעלה – הרב הסביר שהכוונה לא להר עצמו אלא לשר שלו למעלה.

דף ה':
ת"ח צריך שיהא בו אחד משמונה בשמינית – פרשה שמינית פסוק שמיני כתוב: קטנתי מכל החסדים – הר סיני שמינית בשמינית מכל ההרים.
ק

והיה מידי חודש בחודשו יבא כל בשר להשתחוות – בשר אותיות שבר שיהיה לבו שבור .

דף ט':
ואיבה אשית – ואיב"ה בגי': כ"ד. יש כ"ד תכשיטי דמסאבותא. לכן אנחנו עושים כ"ד תכשיטים של קדושה בליל שבועות בכ"ד ספרים.

דף י"ב:
ותצפנהו שלושה חדשים – מז' באדר עד ו' בסיון. בו' בסיון שמו את משה בתיבה. לכן מקשטים בעשבים ירוקים להזכיר את העשבים שהיו על גדות הנהר. זה למדנו בערב חג השבועות התשס"ח.

דף י"ז:
איש ואשה זכו שכינה ביניהם לא זכו אש אוכלתן – י' מהאיש ה' מאשה. י' של איש חכמה ואין שם דינים. ה' של האשה היא הבינה שממנה דינים מתערין.

דף ל"א:
והא לא חזו? אמר רבי תנחום: כרס נעשה להן כאספקלריא המאירה וראו – הרב הוסיף: יש מי שאומר שהוציאו התינוקות ראשיהם מן הבטן וראו והחזירוהו.

דף ל"ד:
ויהי כשמוע כל מלכי האמורי – שמעו או ראו? אומר המהרש"א שמעו וגם ראו כי אם לא היו רואים לא היו מאמינים לשמועה.

כמה חידושים של רבנו יוסף חיים ע"ה בבן יהוידע:

דף מ"ט ע"א:
אלמלא תפלתו של דוד היו כל ישראל מוכרי רבב – קשה, ומקמי דייתי דוד הע"ה ויתפלל תפילה זו, איך ניצולו ישראל מהעניות? וכן יש להקשות במאמר השני של חבקוק הנביא ע"ה – ונראה לומר בס"ד דאיתא בגמרא שבת: כשעלה משה רע"ה למרום, הראהו הקב"ה את רבי עקיבא יושב ודורש עם תלמידיו על כל קוץ וקוץ תלי תלים של הלכות. וכיוון שהגיע לדבר אחד, א"ל תלמידיו: רבנו מנין לך? אמר להם: הלכה למשה מסיני. ופירש

ק"א

רבנו האר"י ז"ל בשער הגלגולים: הכוונה שהראהו את מזלו של רבי עקיבא דורש. ולפי זה גם דוד הע"ה וחבקוק הנביא ע"ה, כל

מה שאמרו בבואם בעולם הזה כבר אמרה אותו נשמתם שהיא מזלם בשמים מקודם ביאתם לעולם הזה. וגם תפילות שלהם אלו נאמרו מכבר ובעבורם ניצולו ישראל.

טהרה בטלה טעם הפירות וריחם – אכן טהר"ה ר"ת: טעם הפירות ריח הפירות. דשתיים אלו תלויים בטהרה.

שעטרת חכמים עשרם – נ"ל בס"ד העטרה היא הכבוד שמכונה בשם עטרה כי העטרה היא שנותנת הכבוד לאדם. והנה בודאי החכמים מכבדים אותם בשביל תורתם אך כפי האמת אין הכבוד הזה נחשב עטרה להם אלא גרעון, יען כי נהנים בו בכח התורה ואין נכון לאדם שיהנה מן התורה בעוה"ז. אך אם החכמים עשירים, כאשר יכבדום אין נחשב להם שנוטלים הכבוד מן התורה שהרי מנהגו של עולם יכבדו הכל את העשיר מן החכם, ונמצא הכבוד שבא להם מן העושר נחשב לעטרה. ולזה אמר: שעטרת חכמים עשרם, כי העושר עושה להם כבוד אשר נחשב להם עטרה, משא"כ אם לא יהיו עשירים אעפ"י שיש להם כבוד, אין כבוד שלהם נחשב לעטרה אלא מגרעת להם על אשר נהנין מהתורה בעוה"ז.
יהי רצון שה' ישלח שפע רב לת"ח ויהיו עשירים גדולים ויכבדו אותם בגלל עושרם ולא יצטרכו כבוד רק מידיעתם בתורה.

ק"ב

בס"ד
סיום מסכת גיטין בישיבת נהר שלום תכב"ץ:

מסכת זו החילונו ללמוד ביום י' בתמוז התשס"ח וסיימנו אותה ביום הכיפורים התשס"ט.

כמנהגנו, אספנו את הפרפראות שנאמרו בזמן לימוד המסכת ע"י רבנו ראש הישיבה וע"י החכמים לומדי שיעור דף היומי.

דף ב':
בסיבוב הקודם בשנת התשס"א למדנו מסכת זו בשנת השביעית וגם עתה למדנו אותה בשביעית בשנת התשס"ח.

המסכת מתחילה באות ה' ומסתיימת באות ך' דהיינו כ"ה הרומזת לשכינה כידוע.

הרב סיפר לנו שחכם גדול בירושלים היה צם בכל פעם שהיה צריך לעשות גט.

בגט יש י"ב שורות כמנין ג"ט. אין בתורה מלה שאותיות ג' וט' הן ביחד. יש אבן שנקראת גטא שדוחה כל שאר אבנים.

דף י"ד:
א"ל אותן בני אדם הן אמה – פירש רש"י: אנשי מידות גבוהים בקומה. ואכן מצאנו אמ"ה ר"ת: אנשים מפחידים הם. הרב שלנו פירש – קצרי קומה. ואכן מצאנו שמהרש"א פירש כך והביא ראיה מפרעה שהיה הוא אמה וזקנו אמה וכו' דהיינו אמה ממש. והבן יהוידע אמר על פירושו שהוא מוכח יותר.

איש אשה – היוד של האיש יש בו שלושה עיינין כידוע ליודעי ח"ן, ואות ה' של האשה יש בה 9 עיינין ס"ה 12 ולכן כותבים הגט ב-י"ב שורות. זה מאת רבי יצחק אייזיק חבר.

דף נ"א:
נתחיל אלול ר"ח אלול. מתחילים את נ"א הימים עד הושענא רבא.

ק"ג

דף נ"ד:
מי הפסיד? א"ל אין. שכל ספר תורה שאין אזכרות שלו כתובות לשמן אינו שוה כלום – ר' מיכאל הי"ו סיפר לנו שכשלמד רבנו עובדיה יוסף שליט"א את ההלכה של קידוש שמות הקודש, קם אחד ואמר: מה אעשה? אני חצי שנה כותב ולא ידעתי הלכה זו. והלך והחזיר כל הכסף לכל הקונים וגנז את כל מה שכתב.

דף ע"ג:
ראוה שנתייחדה עימו וכו' – הרב אומר שהאיש אפילו גוסס יש בו רצון לעניינים אלה ולכסף וממון. מספרים על אחד שהיה גוסס ואמר: אם היה לי כח הייתי שם עכשו כסף במניות אלו ואלו והייתי מרויח הרבה.

דף ע"ה:
מאחר והשנה היא שנת המאה לפטירת רבנו יוסף חיים ע"ה נשתדל בלי נדר לרשום כמה מחידושיו על המסכתות:

לדף ו':
וכתב לו בלא שרטוט – שמעתי שאומרים דרבנו שמחה נסתפק אם צריך שהשרטוט יהיה בברזל שיהיה מתקיים אחרי זה או סגי בעופרת שעובר והולך אחר הכתיבה. ואומרים שהספק הנזכר נפשט מהא דהכא: דאי סגי בעופרת, מהיכן נודע שלא שרטט? דלמא שרטט בעופרת והלך השרטוט אחר הכתיבה ע"י משמוש ידים. ע"כ שמעתי בשם המפרשים ז"ל. ואנא עבדא אמרתי דאין זו הוכחה כלל, דאפשר שנודע להם שלא שרטט משום שראו הכתב מעוקם ואינו כתוב ביושר. ואם שרטט בעופרת היה צריך להיות הכתב ביושר.

עשרתן ערבתן הדליקו את הנר – נ"ל בס"ד הגוף נקרא בית כנזכר בקהלת. וצריכין בני אדם בערב שבת עם חשיכה ר"ל בימי הזקנה שאז קרוב הוא ללכת לעוה"ב הנקראת שבת, לדבר עם עצמן, עם האיברים העקרים שבגופן שמהן יוצאים כל הפעולות הן לטוב והן להיפך, עשרתם? כלומר השלמתם את המלכות בעשר ספירות? כי היא יצאה בסוד נקודה אחת מחמת העוונות שלא יפגעו בה. ולכן חייבין בני אדם להשלים אותה בי"ס ע"י מצוות ומע"ט ותורה. ערבתם החסדים והגבורות בסוד המיתוק? או פירוש אחר: ערבתם רמז לשילוב שם הוי"ה ב"ה ושם אדנות שצריך לשלב בכוונות המיוחדים לכך. ואם עשיתם כן, אז הדליקו את הנר – הוא סוד יחוד העליון של הוי"ה אהי"ה והוי"ה
ק"ד

אלקי"ם והוי"ה אדנות שעולים מספר נר. שתהיה הארה זו בתמידות.
יהי רצון שזכות רבנו תגן עלינו ונזכה להשלים את כל לימודנו אכי"ר.

ק"ה

בס"ד
סיום מסכת קידושין וסיום סדר נשים בישיבת נהר שלום תכב"ץ עם רבנו ראש הישיבה ר' בניהו יששכר שמואלי שליט"א.

מסכת זו החילונו ללמוד מיום י"א בתשרי התשס"ט וסיימנו אותה ביום ב' בטבת התשס"ט . זהו גם סיום של סדר נשים, דהיינו, מסכת יבמות, כתובות, נדרים, נזיר, סוטה, גיטין, וקידושין.

במסכת זו זכה ר' יעקב ישראל בן שמחה הי"ו. יהי רצון שה' יצליח אותו בכל מעשה ידיו ויתן לו פרנסה טובה ובריאות איתנה ברמ"ח אבריו ובשס"ה גידיו הוא וכל משפחתו אמן כן יהי רצון.

כמנהגנו, אספנו את הפרפראות שנאמרו בזמן לימוד המסכת ע"י רבנו ראש הישיבה וע"י החכמים לומדי שיעור דף היומי.

דף ט"ז:
והתנחלתם אתם – אותם ולא אחר היינו לא אמה. ואכן ר"ת אתם = אמה תוציא מכאן.

דף ל"ו:
המשנה עוסקת בחדש בארץ ובחו"ל. הרב ספר לנו שחכם בן ציון אבא שאול ע"ה כשנסע לארה"ב, לקח עימו מצות שמורות מישראל שלא יכשל בחדש בחו"ל. והיה נוהג גם להניח שני זוגות תפילין ביחד כמנהג המקובלים. באחד הימים היה עם רבנו עובדיה יוסף שליט"א והניח אותם בנפרד כמו שרבנו נוהג.

דף ל"ז:
הפסוק אומר: אלה החוקים והמשפטים אשר תשמרון לעשות בארץ – על המלה בארץ יש זקף גדול, מזה למדנו שרק בארץ אפשר לזקוף הראש ולעשות כל המצוות בלי הגבלה שלא כמו בחו"ל שיש פחד מהגויים.

דף נ"ה:
אשם בין שתי שנים – ואכן מצאנו אשם ר"ת: אשם שנתיים מביא.

ק"ו

דף נ"ז:
עד שבא רבי עקיבא ולימד: את ה' אלוקיך תירא לרבות ת"ח. מסביר לנו הבוחן שלנו רבי טוויל הכהן הי"ו שרבי עקיבא מזמן רצה לדרוש דרשה זו אבל התעכב עד שראה שנחמיה העמסוני לא היה לומד לעצמו אלא לשם השם יתברך ואז דרש דרשה זו.

דף ע"ב:
ערי בבל. בדף זה הגמרא מסבירה שמות של ערים בבל.

דף ע"ד:
שתוקי בדוקי – הרב סיפר לנו שאבא אחד היה לו בן אוטיסט ורצה לתת אותו לאימוץ. בא אצל הרב בצרי שליט"א והרב הציע לקחת אותו למקום שמגדלים שם ילדים אוטיסטים. כשנכנסו לשם פנה הבן לכל אחד שהיה שם ושאל: אתה אבא שלי? אתה אבא שלי? והוסיף: איזה אבא רע יש לי שזורק אותי כאן. האבא שמע זאת והתחיל לבכות ומיד החליט לקחת את הילד חזרה אליו הביתה.

כמנהגנו השנה שהיא שנת המאה להסתלקותו של כמוה"ר יוסף חיים ע"ה, זיע"א, אנחנו מביאים כמה מחידושיו למסכת זו:

לדף ב' – האשה נקנית בשלושה דרכים: בכסף ובשטר ובביאה – נראה לי בס"ד שגם התורה מכונת בשם אשה לישראל כמ"ש: תורה צווה לנו משה מורשה קהלת יעקב. אל תקרי מורשה אלא מאורסה. התורה נקנית לאיש ישראל בשלושה דרכים הללו: בכסף, שיוציא כספו לשכור לו רב פקח וחריף ויר"ש שילמדנו תורה. ובשטר – שיהיה לו ספרים יקרים ומוגהים שילמד בהם. ונקנית בביאה – הוא רמז להתשת כוחו של אדם שיוציא כוחו ושומן בשרו ביגיעתו בה, כמ"ש חכמי המוסר: אין אדם משיג תורה אלא עד שיקיא ויוציא מקרבו כל חלב שינק מדדי אימו. וכן אמרו רז"ל: אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה, שנאמר: אדם כי ימות באוהל.
והנה שלשת הדרכים הנ"ל ר"ת כבש שהוא זכר והוא מסטרא דרחמי. וס"ת של דרכים אלו הוא פרה שהיא נקבה והיא מסטרא דדינא. ונרמז הזכר למעלה והנקבה למטה, שגובר החסד על הדין ונרמזה האשה בשם פרה לסימנא טבא שהיא פרה ורבה.

משל לאדם שאבדה לו אבדה, מי חוזר על מי? בעל אבדה מחזר על אבדתו. י"ל אין דומה הנמשל למשל. דאבדה אין בה דעת
ק"ז

שתהיה מחזרת על בעלה, אבל האשה יש בה דעת, ואפשר שתהיה היא מחזרת על בעלה, ואין דנין אפשר מן אי אפשר. ועוד, האשה נולדה מאביה ואימה ושלהם היא, ואיך נעשתה אבדה של האיש?
ונ"ל בס"ד דמצינו בגמרא שנותנים לבתולה י"ב חודש קודם הנישואין כדי להכין צורך קישוטיה. ולמה כ"כ? משל לרב אחד מורה גדול שהיה רב בעיר גדולה אחת ולעת זקנותו בקש לעבור לעיר אחרת קטנה כדי להקל עליו מהעומס של אנשי העיר הגדולה. והרב התייעץ עם גדולי העיר הגדולה ואמרו לו רבנו עשה כרצונך. וכתב הרב לאנשי העיר הקטנה והסכימו לקבלו מיד כרב שלהם. וישלחו עגלות לשאת אותו ואת ביתו אליהם. אבל הנה התקבצו ראשי העיר הגדולה ויריבו עמם ויאמרו אנחנו לא מוותרים על רבנו שילך עמכם. ויבואו האנשים ויספרו לרב. והרב שאל את גדולי העיר מה לכם בזה? הרי שאלתי אתכם והסכמתם מיד שאלך לשם. ואמרו לו רבנו עשה מה שטוב בעיניך. ושוב באו לקחתו וחזרו גדולי העיר ומנעו מהם לקחתו. הרב פנה אליהם שוב ושאל למה הדבר הזה? האם אתם משחקים בי? אמרו לו: רבנו, אנחנו עושים כך לטובתך ולתפארתך, כי מי יודע מה חושבים אנשי העיר ההיא, אולי קצה נפשנו בך ולכן אתה הולך אליהם ויזלזלו בך, לכן הראנו להם כי אתה חביב עלינו מאוד ואין אנחנו מוותרים עליך בנקל. עתה הם יעריכו אותך ולא יזלזלו בך. והנמשל וכי האבא שיש לו בת יקרה כל כך ואוהב אותה אהבת נפשו איך נותן אותה לאיש זר? והאמת שהוא עושה זאת לטובתה כי אין אשה אלא לבנים וזו היא תשוקתה, והאב מוציא עליה הרבה ממון בנדוניה שלה ובהוצאות חופתה כדי למלאות רצונה. ואף על פי שזה דבר ידוע בכל זאת תיקנו חכמים בשביל כבוד בנות ישראל ונתנו י"ב חודשים לבתולה לישב בבית אביה וזו הוכחה שאין אביה קץ בה ורוצה להיפטר ממנה. ועתה מובן הדבר שכתוב: כי יקח איש אשה, ללמדך שצריך האיש להיות מחזר על האשה ליקחנה ולא יהיה האב מחזר לתת את בתו להשיאה. וא"ת רואים כמה זיווגים שנעשים ע"י השתדלות אבי הכלה ואיך עושה כן? הרי זה נראה שמאוסה היא אצלו? אלא ידוע שנשמותיהם של החתן והכלה הזדווגו לפני כן בעולם הנשמות וזה נקרא זיווג ראשון, ולפי זה כלה זו הייתה של החתן הזה, ובעולם הזה נפרדו והרי היא אבדתו ועתה מחזר למצוא אותה. ואין גרעון בזה שאביה עושה השתדלות כי הוא מחזיר את האבדה לבעליה.

ק"ח

לדף ל' – אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש – קשה, משמע שמוליכו עימו לבית המדרש. ומה יעשה בו שם? והיה לו לומר: ברח לבית המדרש! ונ"ל בס"ד עפ"י מ"ש במדרש הנעלם סדר תולדות דף קל"ח: ששאל רבי יצחק לרבי יהודה אם יצה"ר לעתיד יתבטל מן העולם חוץ משעת קיום המצווה? ואמר לו: אצטריך יצה"ר לעולם כמטרא. דאלמלא יצה"ר בעולם חדוותא דשמעתתא לא ליהווי. לכן ישאר יצה"ר בעולם ורק לא יהי מנוול כבקדמיתא למחטיה ביה. כמ"ש לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קודשי. ולכן מובן הדבר של משכהו לבית המדרש ושם תשתמש בו שיהיה לך קנאה מלומדי תורה וחמדה ותאווה להסביר סברה ולעשות חידושי תורה ויהא לו מכוחו חדוותא דשמעתתא.
יהי רצון שהשם יזכנו ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים את כל דברי תורתו באהבה אכי"ר.

ק"ט

בס"ד
סיום מסכת בבא קמא בישיבת נהר שלום תכב"ץ עם רבנו ראש הישיבה ר' בניהו יששכר שמואלי שליט"א:

מסכת זו החילונו ללמוד מיום ב' בטבת התשס"ט וסיימנו אותה ביום ב' בחודש אייר התשס"ט .

מסכת זו היא התחלה של סדר נזיקין. ה' יסיר מאיתנו כל הנזיקין לעבודתו יתברך אמן.

במסכת זו זכה ר' אדם בן יפה הי"ו. יהי רצון שה' יצליח אותו בכל מעשה ידיו ויתן לו פרנסה טובה ובריאות איתנה ברמ"ח אבריו ובשס"ה גידיו הוא וכל משפחתו אמן.

כמנהגנו, אספנו את הפרפראות שנאמרו בזמן לימוד המסכת ע"י רבנו ראש הישיבה וע"י החכמים לומדי שיעור דף היומי.

דף י"א:
הגמרא אומרת: אמר רב פפא: פעמים אף מה שעליהן אין שמין – משכחת לה בגדול שבאחים דניחא ליהו דלשתמעין מיליה – מכאן למדנו שהופעה מכובדת משדרת סמכות.

דף י"ז:
הגמרא מספרת על חזקיהו המלך שכבוד עשו לו במותו – שיצאו לפניו 36 אלף חלוצי כתף – הרב אומר שזה רמז להיותו אחד מל"ו צדיקים.

ומבני יששכר יודעי בינה – ומבנ"י ר"ת: ומבניהו יששכר זה מרמז על רבנו שליט"א שיודע לכוון במוחין של הבינה.

דף כ':
הבית והעליה – הגמרא מלמדת את דין הבית והעליה שאם נפלו ובעל הבית לא רוצה לבנות הבית אז בעל העליה בונה הבית ויושב בו עד שבעל הבית יכול לשלם לו את הוצאותיו. רבנו אמר לנו כמה פעמים שבדין זה אנחנו פונים לקב"ה שהוא בעל העליה, דהיינו בית המקדש העליון, שעתה כשחרב הבית התחתון שלנו ואין לנו זכויות לבנות אותו, שהוא יבנה עתה את

ק"י

הבית התחתון עד שנחזור בתשובה שלמה ויהיו לנו מספיק זכויות.

דף כ"א:
גי' אהי"ה – כשלמדנו דף זה בדיוק היה שבוע פרשת שמות שבה מוזכר שם אהיה לראשונה.

דף כ"ב:
והחטה והכוסמת לא נוכו – חט"ה גי' כ"ב אותיות התורה. והכוסמת בשינוי סדר האותיות והמסכת. זה רמז שמי שלומד תורה לא ניזוק.

דף כ"ג:
כלב גחלת – בדף זה מלמדת הגמרא דין כלב שהזיק וגחלת שהזיקה.

דף נ"ג:
שור שדחף את חברו – מה זה חברו? אלא כנראה שהיו בגלגול הקודם חברים והזיק אחד את השני ועתה באו לתקן.

דף נ"ה:
הכופף קמתו של חברו – אל תקרי קמתו אלא קומתו – דהיינו המזלזל בחברו ומשפילו חייב בדיני שמים.

דף ס':
אל יהלך אדם באמצע הדרך – מסביר חכם מנשה לוי הי"ו שאם אדם עושה רק ממוצע אז הוא ניזוק אבל אם עושה מעל לרגיל נעשה לו נס מעל לטבע.

דף ס"ה:
בדף זה אומרת הגמרא גופא. גופא זה מיוחד שלא דובר על ענין זה קודם כלל אלא זה ענין חדש.

דף ס"ו – עד דיתיב רב יוסף ברישא ופרקה – ברישא – קיבל מוחין עליונים והבין את הענין.

דף פ"ה:
חירשו – נותן לו דמי כולו – מכיוון שאינו יכול יותר לשמוע דברי תורה.
קי"א

דף צ"ו:
דף זה למדנו בערב שבת פרשת צו ויש בפרשה זו צ"ו פסוקים.

דף ק"י:
כגון שגזל חמץ שעבר עליו הפסח – אנחנו בדיוק אחרי פסח התשס"ט.

דף קי"ב:
אי לא אתא, נטרינן ליה בה"ב – אנחנו אחרי פסח שנוהגים לצום בה"ב.

השנה היא שנת ה-100 להסתלקותו של רבנו יוסף חיים ע"ה זיע"א. ואנחנו נוהגים בשנה זו להביא כמה מדבריו בספר בן יהוידע על המסכתות:

לדף ט' – בהידור מצוה עד שליש במצוה – נ"ל בס"ד הטעם עפ"י מ"ש רבנו בשער הפסוקים בפסוק: ותגנוב רחל את התרפים, דספירת התפארת נחלקת לשלושה חלקים, שליש עליון לוקחתו לאה ושליש תחתון לוקחתו רחל, ושליש האמצעי משתמשים בו שניהם, אך לפעמים תתעלה רחל ותקח כל שליש האמצעי לעצמה ותסתלק לאה אחותה ממנו יע"ש. וידוע שרחל מכונת בשם מצוה. והדורה של רחל הוא בעת שלוקחת גם שליש האמצעי, מפני שבזה לא יוכלו החיצונים להתאחז באורות שלה. וידוע כי באותיות מצוה יש רמז לתפארת, כי התפארת הוא שם הוי"ה בסתם ואותיות מצוה הם אותיות הוי"ה כי מ"צ בא"ת ב"ש הוא י"ה. כמ"ש מהרש"א ז"ל בחידושי אגדות. וז"ש הדור מצוה היא רחל שנקראת בשם מצוה כאשר מגעת עד שליש במצוה, דהיינו שליש האמצעי שבתפארת שאינו נכנס לא בגבול לאה ולא בגבול רחל. והתפארת רמוז באותיות מצוה כאמור, ולכן גם למטה הדין הוא הדור מצוה עד שליש במצוה.

לדף ט"ו – והוא דלא כרע במודים – הטעם שבעבור דלא כרע במודים יהיה שדרו נחש, דאיתא בשער הכוונות לרבנו האר"י ז"ל, בכריעת מודים, מוריד טיפת החסדים דרך חוט השדרה יע"ש. וידוע כי החסדים נרמזו באותיות המי"ם והיינו ה' מים, כי החסדים שרשם חמשה וכל חסד נקרא מים. ואמרתי רמז נכון בס"ד דאותיות המים במילואם כזה: ה"י מ"ם יו"ד מ"ם תמצא אותיות המלוי הם אותיות מודים בדקדוק כי במודים מוריד
קי"ב

טיפת החסדים. ובזה פרשתי בס"ד רמז הכתוב: שלח לחמך על פני המים, כלומר במודים הרמוז בתוך ופנימיות של אותיות המים, וידוע כי הפך המים שהם חסדים יש האש שהוא גבורה ודין. וידוע דהנחש הוא מיסוד האש ולכך ארז"ל מי שנתחייב שריפה מכישו נחש, שבארס שלו עושה שריפה. ועל כן זה דלא כרע במודים להוריד טיפת החסדים שהם בסוד המים דרך חוט השדרה, לכך שדרו נעשה נחש שהוא מצד האש שהוא הפך החסדים.

לדף י"ז – חזקיהו המלך שיצאו לפניו שלושים וששה אלף חלוצי כתף – נ"ל בס"ד הטעם של ל"ו שהנביא אמר לו: מת הוא בעוה"ז ולא יחיה לעוה"ב, עתה הוא חי כפלים בעוה"ז ובעוה"ב ופעמיים ח"י עולה ל"ו. וגם רמזו בזה דתהלות לאל נשא אשה המכונת בשם לו. וכמ"ש רז"ל על פסוק די מחסורו אשר יחסר לו, תיבת לו היא אשה וכן הוא אומר: אעשה לו עזר כנגדו, ולכן יצאו ל"ו אלף כמנין לו דהוא כינוי לאשה. ולכן הניחו לו ספר תורה על מטתו כי המצוה הראשונה הכתובה בתורה היא מצות פריה ורביה והוא קיים אותה. והספר תורה נרמז בתיבת כבוד שהיא גי' ל"ב והתורה מתחילה ומסתיימת באותיות לב.

לדף צ' – וחייבו ליתן ארבע מאות זוז – נ"ל בס"ד טעם לסך זה, דאורח נשים הוא שלא ילכו בגלוי ראש , לכן זה שפרע ראשה והסיר והעביר ממנה אורח ודרך נשים לכך חייבו ת' זוז כמנין נשים. ועוד נ"ל בס"ד טעם לזה כי ידוע שיש בקליפה ת' שערות בראש הן בזכר הן בנקבה כמנין ש"ק. ולכן כתב רבנו מהרח"ו ז"ל בשער רוח הקודש וז"ל: כשאדם משים שק על המתנים, גורם תשות כח באותם ת' שערות של הקליפה שהם כמנין ש"ק. וגם שהם דומים לשק כי השק מן השערות נעשה עכ"ד ע"ש. ובזה מובן הטעם שפיר, כיון שזה פרע ראש האשה הישראלית בשוק וגילה שערות ראשה, הגביר אותם שערות דקליפה שהם כמנין ש"ק ולכך קנסו בארבע מאות זוז.

זכות רבנו יוסף חיים ע"ה תעמוד לרבנו ראש הישיבה ולנו להשלים כל מחזור הש"ס הנוכחי ועוד מחזורים נוספים וכן להשלים לימודנו בחלק הפרד"ס השייך לנו וישלח לנו משיח צדקנו במהרה בימינו אמן.

קי"ג

בס"ד
סיום מסכת בבא מציעא בישיבת נהר שלום תכב"ץ עם רבנו ראש הישיבה ר' בניהו יששכר שמואלי שליט"א:

מסכת זו החילונו ללמוד מיום ג' באייר התשס"ט וסיימנו אותה ביום ב' באלול התשס"ט ואומרים את הסיום בהיללולה של רבנו יוסף חיים ע"ה זיע"א.
יהי רצון שמי שזכה במסכת זו ה' יצליח אותו בכל מעשה ידיו ויתן לו פרנסה טובה ובריאות איתנה ברמ"ח אבריו ובשס"ה גידיו וייכתב הוא וכל בני משפחתו לחיים טובים וארוכים אמן.

כמנהגנו, אספנו את הפרפראות שנאמרו בזמן לימוד המסכת ע"י רבנו ראש הישיבה וע"י החכמים לומדי שיעור דף היומי ושלבנו בהם מחדושי רבנו יוסף חיים ע"ה זיע"א שהיום ההילולה שלו זיע"א.

דף פ"א:
תנו רבנן: שמור לי ואשמור לך – הקב"ה אומר: שמרו לי את הנר כי נר מצווה ותורה אור ואני אשמור את שלכם.

הנהו בי תרי דהוו קא מסגו באורחא, חד אריך וחד גוצא – הרב ספר לנו על חכם אחד שאשתו היתה נמוכה. היא היתה הולכת על המדרכה והוא היה הולך על הכביש כדי שלא תצטער.

דף פ"ה:
אמר רבי: חביבין יסורין. קבל עליה תליסר שני, שית בצמרתא ושבע בצפרנא – מסביר רבנו יוסף חיים ע"ה כי שבע ושש כדי למתק אותיות ז"ו של השם הקדוש כוז"ו שהם אותיות שאחרי שם הויה. וכתבו חכמי אשכנז כי שם זה חציו הוא אותיות כ"ו רחמים שהוא גי' דשם הויה, וחציו השני ז"ו שהם דין. ובזה פירשו מאמר נחום איש גם ז"ו, שהיה דרכו לומר ביסורין: גם ז"ו לטובה, שכיוון למתק אותיות ז"ו דשם הנ"ל. ולכן גם כאן קבל יסורין שבע שנים ושש שנים כנגד אותיות ז"ו למתקם. והרב אמר לנו כי הטעם שקבל עליו י"ג שנים כי אהב"ה גי' י"ג זה מה שאומרים יסורים מאהבה.

קי"ד

ההוא עגלא דהוו קא ממטו ליה לשחיטה, אזל תליא לרישיה בכנפיה דרבי וכו' – כותב רבנו יוסף חיים ע"ה בבן יהוידע דף ע"ט ע"ג: הנה בודאי אין דעת העגל לעשות כך, אלא היה מגולגל באותו העגל אחד יהודי כשר אשר נתגלגל שם בעבור איזה תיקון לעצמו, וזה הרוח כשמצא את רבי עובר, תליא רישיה דעגל בכנפי דרבי, שרמז לו בזה שימשוך אותו ע"י כוונות מן העגל מבלי צורך בצער שחיטה, כמו שהיו עושין רבנו מהרח"ו ז"ל ומהרש"ו ז"ל בנו להוציא הרוחות מקרב בני אדם. ורבי הבין הענין הזה אשר בקש ממנו, אך אמר, כיוון דבשמים גלגלו אותו בעגל זה כדי שיסבול צער השחיטה, למה אוציא אותו בנחת?

וכל המלמד את בן עם הארץ תורה, אפילו הקב"ה גוזר גזירה, מבטלה בשבילו. מסביר הרב: בד"כ כל מין מוליד ממינו וזה המלמד שינה את הטבע לכן ה' ישנה את הטבע בשבילו ויבטל הגזירה.

רב יוסף יתיב ארבעין תעניתא ואריוהו: לא ימושו מפיך וכו' – הרב הסביר 40 יום כנגד 40 יום של משה בהר סיני. רבנו יוסף חיים ע"ה מסביר למה 40 ולמה שלש פעמים 40 שהם 120, כנגד ארבעה יודי"ן שבשם ע"ב שהם סוד חכמה, וסך הכל 120 למתק ק"ך צרופים של שם אלוקים שהם ה"ג מנצפ"ך ובאלו הק"ך תעניתא נעשה סמך לו ולזרעו בקיום התורה אצלם.

ויאמרו אליו: איה שרה אשתך? ויאמר באוהל – רמז לענין עמוני ולא עמונית. על אשר לא קדמו אתכם בלחם ומים בצאתכם ממצרים – אין דרכן של נשים לקדם בזה כמו כאן שהיא באוהל.
גם לומדים מכאן שכאשר מתארחים בבית של מישהו שמצווה לשבח את בעלת הבית על הסדר בבית ועל האוכל שבישלה.

דף קי"ז:
ויוסף הורד מצרימה – הרב מביא לנו מדברי רבנו יוסף חיים ע"ה שאומר: יש ברית הלשון ויש ברית המעור. כשהלשון למעלה מוציא דברים של לשון הרע אז הברית למטה לוקה גם.

הבית והעליה – ההלכה שבעל העליה בונה את הבית ויושב בו עד שבעל הבית יתן לו את ההוצאות ויבנה את העליה שלו. אנחנו מבקשים מהקב"ה שכיוון שאנחנו בעלי המקדש התחתון לא יכולים לבנות אותו, הוא בעל בית המקדש העליון יבנה לנו

קט"ו

את בית מקדשנו עד שנהיה זכאים ואז יבנה גם את בית המקדש של מעלה.

מעלתו של רבי חייא – בכולהו מצית לאסתכוליה בהו, לבר מגוהרקא דר' חייא דלא תסתכל בה. מאי סימנייהו? בכולהו אזלי מלאכי כי סלקי ונחתיה לבר מגוהרקא דר' חייא דמנפשי סליק ונחית – רבנו האר"י ז"ל אומר שכתוב שגוהרקא של רבי חייא נושאים אותה המלאכים. אבל למעשה היא נושאת את המלאכים כי נשמות הצדיקים יותר גדולות מהמלאכים.

דף פ"ו:
ואל הבקר רץ אברהם – ידוע המדרש כי רץ אחרי העגל עד שהגיע למערת המכפלה ואכן הבקר אותיות הקבר.

דף פ"ז:
ואקחה פת לחם – תקנתי את פלונית וגונדא דילה שעולים פת.

וישקול אברהם לעפרון – חסר ו' למה? כי לאברהם היו 1000 שקל שקבל מאבימלך ורצה לתתם לעפרון עבור מערת המכפלה אבל הוא אמר: ארבע מאות שקל והפסיד שש מאות לכן חסר ו' שהם השש מאות שהפסיד.

היום הוא 100 שנה להסתלקותו של רבנו יוסף חיים ע"ה זיע"א. ואנחנו נוהגים בשנה זו להביא כמה מדבריו בספר בן יהוידע על המסכתות:

לדף ט' – א"ל זו אינה צריכה לפנים:
לפי פירוש הגאונים ר"ל לא חשיבא זו הקושיא שצריכה להביאה לפנים בביהמ"ד כדי לעשות לה תירוץ. ונ"ל בס"ד, הכוונה בזה היא, כי לימוד התורה הוא שתי חלוקות שהן גרסא ועיון. לימוד העיון הנקרא גמרא יש לו שלש חלוקות: הא' הוא למצוא טעם מסתבר לכל דבר ודבר מדברי המשנה. והב' הוא להבין דבר מתוך דבר שידמה מילתא ויוציא מדבר זה של המשנה הלכה חדשה. והג' הוא ענין חריפות ופלפול שתתרחב בזה ההלכה שיעשה בה כמה חילוקים וסברות ישרות ברצוא ושוב ועושה בזה מלחמה גדולה בטכסיס מלחמת המלכים שנלחמים זע"ז אשר בעבור זה הלימוד של הפלפול נקראו החכמים בשם מלכים שנלחמים זע"ז במלחמתה של תורה כמלכים. ועל זה הלימוד אמרו בגמרא: רבה עוקר הרים. וכן אמרו על רשב"ל עוקר הרי
קט"ז

הרים וטוחנן זה בזה. ואמרתי בס"ד לכך אות הלמ"ד המורה על הלימוד כנודע, נזכר באותיות אלפ"א בית"א במלוי שלש אותיות שהם: אל"ף גימ"ל דל"ת. אות ל' הפשוט העיקרי, והיינו כי אות ל' הפשוט הוא כנגד לימוד הגרסא, דעל זה אמרו רב יוסף סיני. ואותיות ל' שהן במלוי אג"ד, הן רומזות לשלושה חלקים הנז' ההם בלימוד העיון הנקרא גמרא. לכך המה בתוך אותיות אג"ד לרמוז שהם אגודים באגד אחד.
והנה שלש חלוקות הנז' הן כנגד חב"ד. וכפי עניינם נראה השגת חלוקה הא' באה משפע ספירת החכמה, שיחכים להבין טעם האמיתי של כל דבר ודבר. והשגת חלוקה ב' באה משפע ספירת הבינה, דעל ידי שפע הבינה יבין דבר מתוך דבר, לדמות מילתא למילתא. והשגת חלוקה הג' באה משפע ספירת הדעת, כן מוכרח לפי הענין. כי הדעת הוא מכריע בין חו"ב, ועל השפעת שלש ספירות הנז' כתיב: ואמלא אותו רוח אלוהים בחכמה בתבונה ובדעת. וידוע כי ג' ספירות חב"ד אלו הם ג"ר שהם פנימיים, כי הם בסוד המוחין שהם פנימיים. ועל זה אמר כאן, זו אינה צריכה לפנים ולפני לפנים, כלומר צריך לתרוצים אשר ישנם מן לפנים דעת, ולפנים בינה, לפנים חכמה, שצריך לנו השגה מן שלשתם כדי לתרץ אותה ונשתמש בה בשלש חלוקות הנז' של העיון.

לדף כ"ג – בפוריא:
כתבו התוספות אין רגילות שישאלוהו כפירוש רש"י. ונ"ל כוונת רש"י ז"ל היא דהם דרכם היה לישון בביהמ"ד בכל לילות החול, לקבוע ישיבה בלילה, ורק בליל שבת ישנים בביתם. ואם חל טבילת מצווה בחול לאחד מהם, ישן אותה הלילה בביתו לקיים מצוות עונה. ולכן החברים כשרואים לאחד מהם שלא בא בלילה לביהמ"ד, שואלין אותו למחר ביום, מדוע לא באת אמש לביהמ"ד, אם היה אצלך טבילת מצווה, ומשיב לאו. ונ"ל בס"ד לרמוז שלשה הנז' ר"ת אמ"ת שהם: אושפיזא, מסכתא, תשמיש. לרמוז דגם בשלשה דאיכא בהון טעמא לשקר בהם, עכ"ז טוב דגם באלו ידברו אמת.

לדף ל"ג – ת"ח שבבבל עומדים זה מפני זה וקורעין זה על זה:
נראה לפרש בס"ד, הטעם דחכמים שבא"י עושים רק הידור זה לזה ואין עומדים מלא קומתם, ושל בבל עומדים מלא קומתם וכן לקרוע זה על זה, וכמ"ש בגמרא: חובלים אלו ת"ח שבבבל שמחבלים זל"ז בהלכה, והרואה אותם נלחמים זע"ז חושב שהם שונאין זא"ז, אך באמת את והב בסופה, ולכן כדי שלא יחשבו
קי"ז

העולם שהם שונאין זל"ז בקימה לעמוד מלא קומתם כדי להראות שהם אוהבים זל"ז ומיקרים זל"ז. אך בא"י דנוחין זל"ז בהלכה, אין צריכים לברר אהבתם ע"י קימה וכיוצא. ובני ידידי כה"ר יעקב ז"ל פירש הטעם כי אמרו בגמרא, מפני מה ת"ח שבבבל מצויינים, פירוש מלובשים בגדים חשובים, מפני שאינם בני תורה. ופירשו המפרשים ז"ל מפני דאנשי בבל אינן בני תורה ואין יודעין יקר החכמה כדי לכבד הת"ח, לכך לובשים בגדים חשובים כדי שיכבדום מחמת מלבושם. ור"י אמר מפני שאינם בני מקומן, ולכן אין המון מכירים בהם כדי לכבדם בכבוד ת"ח. ולפי זה בין לטעם זה ובין לטעם זה, מובן הטעם למנהגם דקמים זה בפני זה וקורעין זע"ז, מטעם כי המון העם אין מכירים אותם, הן מצד שהם מאנשי עיר אחרת, הן מצד דהמון העם אינם בני תורה, ולכן מכבדים זא"ז כבוד גדול כדי שיתכבדו לפני המון העם, מה שאין כן חכמי א"י אין צריכים לכך, כי הם בני מקומן וגם המון העם יודעים יקר החכמה ויכבדום.

לדף נ"ח – כל המלבין פני חברו ברבים כאילו שופך דמים:
קשה, כיוון דאמר חברו לשון יחיד הול"ל כאילו שפך דמו ולמה אמר דמים לשון רבים? ונ"ל בס"ד דהמבייש חברו שופך דמו כמה פעמים, כי בכל עת שזוכר המתבייש הוא בוש ונכלם מאליו ומעצמו. וכן בכל פעם שרואה אותם בני אדם אשר ביישו בפניהם, הוא בוש ונכלם. ונמצא כמה דמים שופך לחברו באותו יום שביישו בדברים. ואיתא בספר הליקוטים הנדפס בירושלים על פסוק: שופך דם האדם באדם, כי האודם שבאדם נמשך מצד האל"ף אשר במלוי אות וא"ו של שם הויה במלוי אלפין שהוא נמשך משם אהי-ה שהוא בסוד הבינה. וז"ס מ"ש רז"ל: אימו מזרעת אודם. ובזה מובן שפיר הטעם, דהמלבין פני חברו ברבים, דאזיל סומקא שהוא האודם, אין לו חלק לעוה"ב שהיא הבינה שנקראת עוה"ב, כי פוגם באות א' הנז' שהוא משם אהי-ה שהיא סוד הבינה.

קי"ח

בס"ד
סיום מסכת בבא בתרא בישיבת נהר שלום תכב"ץ עם רבנו ראש הישיבה ר' בניהו יששכר שמואלי שליט"א:

מסכת זו החילונו ללמוד מיום ג' באלול התשס"ט וסיימנו אותה ביום כ"ט בשבט התש"ע .

כמנהגנו, אספנו את הפרפראות שנאמרו בזמן לימוד המסכת ע"י רבנו ראש הישיבה וע"י החכמים לומדי שיעור דף היומי ושלבנו בהם מחדושי רבנו יוסף חיים ע"ה זיע"א.

במסכת זו יש קע"ו דפים כמנין צפ"ו שהיא קלי' חזקה דעשו שמשתברת רק ע"י לימוד המסכת הזו וסימן קי"ט בתהלים גם יש בו קע"ו פסוקים וכן פרשת נשא יש בה קע"ו פסוקים.

בפרשה זו פירוש רש"י הוא רק עד דף כ"ט. ומשם והלאה הוא פירוש של רשב"ם רבנו שמואל ב"ר מאיר שהוא נכדו של רש"י. והוכחה לכך ראה בדף קי"ג ע"ב שכותב הרשב"ם: מתשובת רבנו שלמה זקני.

דף ב':
גויל,גזית,כפיסין,לבינין, ועשית מעקה לגגי"ך נוטריקון של כל האפשרויות הנ"ל. מעק"ה ר"ת: הרהורי עבירה קשים מעבירה.

סימן: גינה, כותל, כופין וחולקין,חלונות דרב נחמן – הרבה סימנים כאלה יש בגמרא ומצאנו סימ"ן ר"ת: סימן יזכור מה נלמד.

נתייאש ממנה ולא גדרה ה"ז קידש וחייב באחריותה – סתם גדר הוא של אבנים. במשלי פרק י"ד פס' ל"א כתוב: גדר אבניו נהרסה. ורש"י בפרשת בלק על הפסוק: גדר מזה וגדר מזה אומר: סתם גדר אבנים.

דף ד':
כי עוף השמים יוליך את הקול ובעל כנפיים יגיד דבר – הרב הסביר לנו שיש עוף שהוא אילם ובכנפיו הוא מוליך את דבור האדם.

קי"ט

דף ט':
אמר ר' אסי: לעולם אל ימנע אדם עצמו מלתת שלישית השקל – רבנו יוסף חיים ע"ה בבן יהוידע דף פ"ט אומר: טעם לשלישית השקל כי על שלשה דברים העולם עומד: על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים. והן הן הנקראים בלשון חכמים קול צום ממון. והאדם נקרא עולם קטן גם הוא עומד על שלשה הנזכרים. ונמצא ג"ח שהיא הצדקה והיא ממון מעמידה שליש העולם , לכן יתן שלישית השקל כי שקל עולה מספר נפש והוא שימר שלישית הנפש שהיא עולם בפני עצמו ע"י הפרשת שליש השקל.

גדול המְעשה יותר מן העושה שנאמר: והיה מעשה הצדקה שלום. כותב רבנו: נ"ל בס"ד ע"י מצות הצדקה יהיה המשכת אורות מוחין שהם ד"פ הויה וד"פ אהיה כנודע והם מספר קפ"ח. והַמְּעַשֵּה יש בידו מצוה כפולה, מצדו ומצד העושה וב"פ קפ"ח עולה מספר שלום. ולכן צריך לקרוא והיה מְּעַשֵּה הצדקה שלום. יהיה אצלו מספר שלום באורות המוחין הנזכרים. אי נמי המְעשה מוכרח שהוא פושט ידו תחלה לקבל וע"כ סדר ההויה הוא סדר והי"ה ולז"א אמר מְעַשֵּה הצדקה דהיינו מעשה בדגש. ועיין מה שאמר רבנו האר"י ז"ל בשער הפסוקים: ונמצא שיש בצדקה ג' מתנות טובות, שהם שלום למְּעַשֵּה, השקט ובטח לעושה, וסימנם שב"ה. וזה שכתוב: ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה, שבי"ה ר"ת: יתן שלום השקט בטח דאלו נתנים ע"י הצדקה.

רב ששת – בבן יהוידע מביא רבנו שרבנו האר"י ז"ל כתב בשער הגלגולים שרב ששת היה גלגול של בבא בן בוטא. על כן תמצא בב"א באתב"ש – ששת. וידוע מה שאמרו בגמרא דנדרים על בבא בן בוטא שהיה מוחל על עלבונו ולא היה מקפיד באותה אשה אשר לפי תמותה שברה על ראשו שתי נרות, ולא הקפיד, אלא אדרבה, בירך אותה שתוליד שני בנים כמוהו. והנה כל גלגול נקרא אב או אם לגלגול הבא אחריו, ונמצא כי עתה רב ששת דהקפיד כ"כ והעניש את רב אחדבוי, ובקושי גדול שהפצירה בו אימו עד שמחל לו והתפלל עליו, נמצא משגש ארחתא דאימיה, הוא גלגול הקודם של בבא בן בוטא, דלא הוה הכי ארחיה.

ק"כ

כל פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול – אומר רבנו שכתב הרב פתח עינים ז"ל דקדק הרב מגן אברהם ז"ל בספר זית רענן דכל חשבונות דעלמא הכי הויין, דכל פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול ולא זכינו לאור תשובתו. ונ"ל בס"ד שהיו צריכים אלף גרוש לפדיון שבויים וגבו אותה מכמה בני אדם, ויש אחד שנתן לגוביינא זו פרוטה אחת, דהנה מן הראוי שלא תהיה חשובה פרוטה זו כלום ותתבטל במיעוטה כי סך אלף גרוש אם היה חסר פרוטה לא היתה פרוטה זו מעכבת פדיון השבוי, כי השבאי לא היה מקפיד על חסרון הפרוטה והיה מקבל הסך ומוסר השבוי. ועל זה קאמר גם בכה"ג מצטרפת הפרוטה לחשבון גדול, שפדו בו השבוי ונחשב לבעל הפרוטה חלק במצוה זו של פדיון שבויים.

דף י':
פזר נתן לאביונים צדקתו עומדת לעד – פזר גי' ע"ה רפ"ח ר"ת: רואה פירות זכרים. זוכה לבנים בעלי חכמה בעלי עושר בעלי כבוד. כותב רבנו: נ"ל בס"ד זוכה לזה מדה כנגד מדה. הוא החיה את העני לכן זוכה לבנים בעלי חכמה, דכתיב והחכמה תחיה את בעליה, הוא חיסר ממונו ועושרו בצדקה זו, זוכה לבנים בעלי עושר, הוא כיבד את העני בצדקה זו שנתן לו שלא יתבזה בעיני הבריות, זוכה לבנים בעלי כבוד. ועוד, זוכה לשלשה דברים אלו כי המקדים לתת צדקה לעני קודם שישאל העני ויפתח את ידו לבקש ממנו, יהיו שלש אותיות יה"ו משם הוי"ה רמוזים אצל העשיר ורק אות ה"א אחרונה אצל העני ולכן זוכה לבנים בשלש מעלות הנ"ל, משא"כ אם לא יקדים העשיר אלא העני יקדים לפשוט ידו, יהיו ב' אותיות י"ה אצל העשיר וב' אותיות ו"ה אצל העני.
ומה שאמר כל הרגיל, הוא שיש לו יכולת לתת אלף זוז בשבוע אבל אינו נותן כל האלף בבת אחת אלא מפריש כל שעה מן היום חלק אחד עד שמשלים האלף כולה באותו שבוע. וככה היה מנהגו של עט"ר אדוני אבי זלה"ה, שיש לו ב' כיסים בחיקו תמיד, ובכל שעה מן היום מפריש צדקה מכיסו ונותן בכיס של צדקה, ומחלק לעניים מן המופרש ועומד אצלו, ויש למנהגו הטוב הזה סמך מדברי הרמב"ם ז"ל בביאור המשנה באבות מ"ש בביאור והכל לפי רוב המעשה. יה"ר זכותו יגן עלינו אכי"ר.

אשרי מי שבא לכאן (גי' 101) ותלמודו בידו גי' כ"ב אותיות התורה.

קכ"א

אבן טובה היתה תלויה בצוארו של אאע"ה – ר' שלמה שבתאי ע"ה סיפר שבנציבין היו כבשים ממליטים עם שתי גולות בגרון והיו אומרים אלו של אברהם אע"ה.

אברהם אבינו נפטר 5 שנים לפני זמנו כדי שלא יראה בקלקולו של עשו.

דף י"ט:
מי רגליים – הרב גילה לנו שאם יש לאדם שונא שופך שם מי רגליים ופותר את הבעיה.

דף כ"ב:
קנאת סופרים תרבה חכמה – אם אדם מקנא בחכם הלומד, קנה לו שתי חכמות. אבל אם מקנא ברכוש חברו יש לו רק אחת בכל מקרה.

דף ל"ג:
איגדריה לדיקלא – בהזדמנות זו למדנו מהרב איך אומרים בכל פרי: גודר בתמרים, אורה בתאנים, מוסק בזיתים, בוצר בענבים.

דף ע"ד:
הקב"ה סרס את הזכר והרג את הנקבה ומלחה לצדיקים לעתיד לבוא – מכאן שדגים לא צריכים שחיטה.

דף פ"ח:
דף זה למדנו בחנוכה ר"ת: פה חנוכה.

אמר רבי לוי – קשה עונשן של מידות יותר מעונשן של עריות. ר' יעקב הדיא שליט"א סיפר לנו שאופה אחד לא היה שלם עם מדידת החלב של החלבן והתלונן לפני הרב. הרב קרא לחלבן ושאל אותו למה הוא לא מדייק במדידה. ענה החלבן: אני מודד לפי הככר שאני קונה מהאופה.

דף קט"ז – דרש רבי פינחס בר חמא: כל שיש לו חולה בתוך ביתו ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים – חידש לנו ר' דן הי"ו הוא בעצמו יבקש רחמים על החולה לא רק החכם.

קכ"ב

דף קכ"ד:
זהו אחד המזמורים בתהלים המסוגלים לזיווג כפי שנהג לומר הרב יצחק כדורי ע"ה. שאר המזמורים הם: ל"א, ל"ב, ע', ע"ב.

דף קמ"ז:
אמר רב זביד – האי יומא קמא דריש שתא אי חמים, כולא שתא חמימא, אי קריר, כולא שתא קרירא. ואכן בר"ה האחרון התש"ע היה גשום ורואים שכל החורף היה גשום ברוך ה'.

דף קנ"ז:
זקן – דף זה היה ביום הילולת הרש"ש י' בשבט התש"ע. זכותו וזכות כל חכמי התלמוד תעמוד לנו וישלח לנו ה' במהרה משיח צדקנו אכי"ר.

קכ"ג

בס"ד
סיום מסכת סנהדרין בישיבת נהר שלום תכב"ץ עם רבנו ראש הישיבה ר' בניהו יששכר שמואלי שליט"א:

מסכת זו החילונו ללמוד ביום כ"ט בשבט התש"ע וסיימנו אותה ביום כ"ג בסיון התש"ע .

כמנהגנו, אספנו את הפרפראות שנאמרו בזמן לימוד המסכת ע"י רבנו ראש הישיבה וע"י החכמים לומדי שיעור דף היומי ושלבנו בהם מחדושי רבנו יוסף חיים ע"ה זיע"א.

במסכת זו יש קי"ג דפים ע"ה כמנין דינים.

דף ו':
תורת אמת היתה בפיהו של אהרון – אומר רבנו: תורת הקבלה.

דף ז':
לעולם יראה הדיין עצמו כאילו חרב מונחת לו בין ירכותיו וגיהנם פתוחה לו מתחתיו – למה דווקא בין ירכותיו? הרי"ף אומר: לפעמים באות נשים לדין לפני הדיין ועלול הוא לחטוא.

דף י"ז:
הגמרא נותנת כאן הגדרות והרב הציע לעשות מזה רשימה:
רבותינו שבבבל – רב ושמואל.
רבותינו שבא"י – רבי אבא.
דייני גולה – קרנא.
דייני דא"י – רבי אמי ורבי אסי.
דייני דפומבדיתא – רב פפא בר שמואל.
דייני דנהרדעא – רב אדא בר מניומי.
סבי דסורא – רב הונא ורב חסדא.
סבי דפומבדיתא – רב יהודה ורב עינא.
חריפי דפומבדיתא – עיפה ואבימי בני רחבה.
אמוראי דפומבדיתא – רבה ורב יוסף.

דף י"ח:
כהן גדול אסור באלמנה – למה? כיוון שכהן גדול יודע שמות הקודש ועלול להתפלל שימות בעלה של איזו אשה יפה כדי שהוא יקח אותה, לכן אסרו עליו אלמנה.

קכ"ד

דף כ':
תוקפו של בועז ענוותנותו של פלטי בן ליש וכו' – מזה לומדים מוסר שאל יתגאה אדם אם עשה מעשה גדול כי תמיד יהיה מישהו שיעשה מעשה יותר גדול ממנו.

דף כ"א:
המלך לא ירבה לו נשים אלא שמונה עשרה. מצאנו נשי"ם ר"ת: נשים שמונה עשרה יקח מלך.

דף ל"ב:
דין סוטה – הרב סיפר לנו שהגאון חיד"א ז"ל באו לפניו בעל ואשה. הבעל טען שאשתו זינתה והיא לא מודה. הוציא הגאון ס"ת וקרא בו פרשת סוטה וצבטה בטנה של האשה ומתה מיד.

דף ל"ז:
וירח את ריח בגדיו – הרב גילה לנו שזה היה בליל הסדר שהריח יצחק את יעקב.

דף ט"ל:
הנוטע אוזן הלא ישמע – זה רמז למה שאומרים בטלפון הלא.

ובגויים לא יתחשב – לגויים יש ל"א שיניים וליהודים יש ל"ב שיניים.

דף מ':
למה מברכים אדם עד 120? כי 120 יובלות הם 6000 שנה שהם שנות העולם הזה כידוע.

דף מ"ב:
כל המברך על החודש בזמנו כאילו מקבל פני שכינה – מעשה בת"ח בן של רב אחד ששכח לברך ברכת הלבנה בזמנה והגיע ליל סוכות. נסתפק אם יברך ביום טוב. ואמר לו רבו שספק אם מותר לברך ולכן הציע לו ללמוד את הגמרא בדף זה וכאילו עשה ברכת הלבנה. זה מה שנאמר בתחבולות תעשה לך מלחמה.

דף מ"ה:
ותלית אותו על עץ – כי אכל מעץ הדעת. זהו תיקון לחטא אדם הראשון.
קכ"ה

דף נ"ח – עולם חסד יבנה – נעשה חסד שאדה"ר לא נשא את בתו כדי שקיין ישא את אחותו.

אל תקרי מורשה אלא מאורסה – הארוסה אינה תמיד עם ארוסה אלא לעיתים. כך התורה בני ישראל קובעים עתים לתורה.

דף פ':
עובר ירך אימו? אומר הרב יעקב הדאי-ה שליט"א: למה דווקא ירך ולא איבר אחר? אלא שידוע שהמתים נקראים עומדים כי אינם עושים עוד מצוות אבל הבן ע"י מעשיו הטובים גורם לאביו ולאמו ללכת ולעלות ממדרגה למדרגה לכן הוא ירך דווקא.

דף צ"ו:
המשיח נקרא בר נפלי – למה? כי דוד הע"ה היה צריך לבוא נפל. וכן מצאנו: בר נפלי גי' 372 וגם בן ישי גי' 372.

דף צ"ט:
כי אכף עליו פיהו – אכ"ף ר"ת: אב, כפור,פורים – שלשת הצומות שלא מכריזים עליהם.

ועכשיו כמה חידושים מרבנו הגדול חכם יוסף חיים ע"ה:

לדף ב':
סנהדרין גדולה היתה של ע"א – כמנין חזון, דהיינו, שיהיה לדיין יכולת לדון דין אמת לאמיתו כנביא וחוזה. וכתוב והיה ה' עם השופט ואז יהיה נשלם אצלם מס' ע"ב כמנין חסד כמו שכתוב עולם חסד יבנה. וכמ"ש כי עם ה' החסד ר"ל שבצרוף השכינה הנצבת על הסנהדרין נשלם מספר החסד המקיים את העולם. ולזה כתוב: הנה ה' נצב על חומת אנ"ך ובידו אנ"ך שהוא מס' ע"א. כמנין של הסנהדרי"ן. הוא מטה לבבם אל האמת והיושר. ולכן הם מס' יונ"ה שהיא בגי' ע"א, כי כנסת ישראל נמשלה ליונה.

לדף ז':
לעולם יראה דיין עצמו כאילו חרב מונחת לו בין ירכותיו וגיהנם פתוחה לו מתחתיו. כתוב לא תגורו מפני איש – תגורו מלשון לאגור דהיינו שלא יאגור הדיין את דבריו ויפחד לומר אותם
קכ"ו

מפני האיש שהוא דן. ולכן אם עושה זאת אז נדון בחרב שהוא גי' 210 כמנין אוג"ר. וזה שאמר גיהנם פתוחה מתחתיו. אם נסתכל באותיות שמתחת לאותיות השופט נמצא: ו"ו, ת"ו, זי"ן, צד"י, יו"ד. שעולה מספרם תר"ט כמנין גהינם פתוחה. וגם תחת אותיות דיין יש אותיות הככ"ס וע"ה ד' אותיות הם ק"ט כמנין גהינם ע"ה.

לדף כ"א:
לא ירבה לו נשים אלא י"ח – נ"ל בס"ד טעם למספר י"ח בדקדוק, דארז"ל כל ההולך בעצת אשתו נופל בגיהנם, וידוע מ"ש הגאון חידה ז"ל בנחל קדומים בשם ילקוט ראובני – המתפלל י"ח ברכות בכוונה ניצול מגיהנם שהיא ק"ף אלף פרסאות שהם שיעור י"ח אמות של מעלה, כי למעלה כל אמה שיעורה י"ח פרסאות. נמצא לפי זה גהינם היא י"ח אמות של מעלה ולכן נעשה לו גבול בנשים שיקח י"ח, כדי שיזכור תמיד שלא ילך בעצת אשתו ויפול בגיהנם שהיא י"ח אמות של מעלה. ולכן אומרת הגמרא שלקח נשים למלאת מספר י"ח, דסבר מספר זה של י"ח הוא חובה אין להוסיף ואין לגרוע כדי שיזכור תמיד את גיהנם.

ה' יזכנו לסיים את כל המסכתות של ש"ס זה וכן שסי"ם מלאים נוספים כהנה וכהנה אמן.

קכ"ז

בס"ד
סיום מסכת מכות בישיבת נהר שלום תכב"ץ עם רבנו ראש הישיבה ר' בניהו יששכר שמואלי שליט"א:

מסכת זו החילונו ללמוד ביום כ"ג בסיון התש"ע וסיימנו אותה ביום ט"ז בתמוז התש"ע .

כמנהגנו, אספנו את הפרפראות שנאמרו בזמן לימוד המסכת ע"י רבנו ראש הישיבה וע"י החכמים לומדי שיעור דף היומי ושלבנו בהם מחדושי רבנו יוסף חיים ע"ה זיע"א.

במסכת זו יש כ"ד דפים כמנין כ"ד תכשיטים דכלה. לכן סגולה לזיווג ללמוד המסכת הזו.

המסכת מתחילה באות כ' – כיצד ומסתיימת באות ו' ניחמתנו דהיינו כ"ו גי' של שם הוי-ה ב"ה. וזה מה שאומרים שיש גירסה שהמסכת מסתיימת במלים ה' ינחמנו.

דף ג':
אמר ליה שמואל לרב מתנה: לא תיתיב אכרעיך עד דמפרשת לי להא שמעתתא – מכאן לומדים שיש ללמוד בעמידה. כיוונתי לדעת גדולים. ראה להלן דברי הבן יהוידע.

דף ו':
ואמר רבא: מתרה שאמרו אפילו מפי עצמו ואפילו מפי שד – אומר המאירי לאו דווקא שד אלא שמעו מישהו מתרה.

דף ט':
שש ערי מקלט: ר"ת שלהם: חש"ק גב"ר. חברון, שכם, קדש, גולן, בצר, רמות.

דף י':
שמחתי באומרים לי בית ה' נלך – אומר חכם שמעון אגאסי ע"ה שבזמנם הבחורות לא היו הולכות לבית הכנסת אלא רק הנשואות. ועכשיו יבא טוב: שמחתי באומרים לי – הרי את מקודשת לי – ואז מעתה בית ה' נלך.

קכ"ח

דף י"ט:
יום טוב – כשלמדנו דף זה סיימנו את כל המשניות של המשנה היומית וחגגנו את הסיום ברוב עם והדר אצל הציון של רבי יהודה הנשיא ע"ה מסדר המשנה.

כדרכנו באחרונה נביא כאן כמה מפניני רבנו יוסף חיים ע"ה בספרו בן יהוידע על מסכת זו:

לדף ג' ע"ב – א"ל שמואל לרב מתנה: לא תיתיב אכרעך עד דמפרשת לי להאי שמעתתא. נ"ל בס"ד מ"ש לא תיתיב אכרעך, רמז לו בזה דהאי שמעתתא דמפרשת לי עתה היא חביבה עלי כתורתן של ראשונים שהיו לומדים ההלכות בבית המדרש מעומד, כמ"ש במשנה: משמת רבן גמליאל בטל כבוד התורה, ופירש רבנו עובדיה ז"ל מפני דמקודם היו לומדים בבית המדרש מעומד ע"ש. ולטוב יזכר רבנו חיד"א ז"ל שהיה נוהג ללמוד הלימוד הקדוש בליל חג השבועות ובליל הושענא רבא מעומד. כדמוכח בספר זכרונותיו תנצב"ה.

הללו (ערי המקלט) קולטות בין לדעת בין שלא לדעת , הללו אין קולטות אלא לדעת. נ"ל בס"ד טעם נכון בזה והוא, שידוע שבכל תפלה יהיה בירור גדול מן ניצוצות קדושה, ולא מבעיא מתפלת צבור אלא אפילו מתפלת יחיד. וידוע דתפלות חובה שתיקנום שלשה אבות הן שחרית מנחה וערבית. ובאו אנשי כנסת הגדולה ויסדו להם נוסח שכל ישראל יהיו שוים בו לאומרו. ומאחר דשלש תפלות אלו של שחרית מנחה וערבית הן חובה, קי"ל בהו כרבי יוסי, דס"ל אפילו אם לא כיון בהם יוצא ידי חובתו, יען דעל דעת ב"ד אשר תיקנום ויסדום הוא מתפלל. ועל כן כיון דיוצא בהם ידי חובתו אפילו שלא בכונה, בדין הוא שגם בענין הבירור הן קולטות ניצוצי קדושה אע"פ שלא כיון בתפילתו דקדושת האבות זיע"א שתיקנום. וקדושת אנשי כנסת הגדולה שהיו נביאים שתקנו הנוסח בהם יועילו לקלוט על ידם נ"ק אע"פ שלא נתכוין בהן האדם. וכל זה בשלש תפלות של שמ"ע שהן חובה. ומתפללים אותן על דעת ב"ד הם האבות ואנשי כנסת הגדולה. אבל תפלות נדבה הן של צבור הן של יחיד אין קולטות נ"ק אלא אם כן מכוין בהן. ולכן כנגד שלש תפלות הבדיל שלש ערים שהן קולטות בין לדעת בין שלא לדעת, כי השלש דינייהו הכי שקולטות נ"ק בין לדעת ובין שלא לדעת, וכנגד שאר תפילות שהן של נדבה בין לצבור בין ליחיד שאין קולטות נ"ק אלא לדעת הבדיל מ"ב ערים של מקלט דאין
קכ"ט

קולטות אלא לדעת. כן נ"ל נכון בעזה"י. ונ"ל מה שהיו מ"ב ערים כנגד שם מ"ב שכוחו גדול להעלות נ"ק וכנגד שם מ"ב זה הקריב בלעם ובלק מ"ב קרבנות.

ק"ל

בס"ד
סיום מסכת שבועות בישיבת נהר שלום תכב"ץ עם רבנו ראש הישיבה ר' בניהו יששכר שמואלי שליט"א:

מסכת זו החילונו ללמוד ביום כ"ד בסיון התש"ע וסיימנו אותה ביום ה' באלול התש"ע .
כמנהגנו, אספנו את הפרפראות שנאמרו בזמן לימוד המסכת ע"י רבנו ראש הישיבה וע"י החכמים לומדי שיעור דף היומי ושלבנו בהם מחדושי רבנו יוסף חיים ע"ה זיע"א.

דף ב':
יציאות השבת שתים שהן ארבע – ר"ת השב"ת: הוצאת שתיים בכפל תקבל.

דף ט"ו:
בענין התרפאות בדברי תורה – הרב גילה לנו שאם לאדם יש קדחת, ללחוש לו את הפסוק: וירא אליו ה' בלבת אש ויתרפא מיד.

דף ח"י:
ר"ת חכם יצחק – הכוונה לחכם יצחק לוריא אשכנזי ע"ה החכמים נסעו למירון להילולת האר"י. ולמה חכם? כי רק מי שחכם בקבלה נקרא חכם.

דף כ':
למימרא מהו דתימא דאיתקילא ליה (נכשל בלשונו) קמ"ל – על זה סיפר לנו הרב כי הרב עזרא עטיה ע"ה היה צובט תלמיד שגמגם וצועק: אי אי אי.

דף ל':
דביתהו דרב הונא הוה לה דינא קמיה דרב נחמן. אמר היכי נעביד? אי אקום מקמה וכו' – הרב ספר שהרבנית שרעבי ע"ה כשהיתה נכנסת לאיזה ענין היו עומדים לפניה כולם. אשת חבר כחבר.

דף ל"ו:
בעניין קללות – הרב ספר שרבי עזרא שעיו ע"ה במקום לקלל היה אומר: ישמח שמך.

קל"א

דף ל"ז:
עדים עבידי דמייתי, שטר הא מנח. אוי לו לאדם אפילו נייר יותר טוב ממנו.

דף מ':
מישתי הוה שתי ליה ושתיק ליה – אומר רש"י שהיה ריש לקיש שותה מים בבית המדרש. מכאן שמותר לשתות מים בבית המדרש ושאסור לדבר כששותים.

להלן מחדושיו של רבנו יוסף חיים ע"ה בספרו בן יהוידע על המסכת הזו:

לדף ט':
יהא כפרה עלי שמעטתי את הירח. פירש הרי"ף ז"ל: הביאו כפרה אֵלַי בשבילכם, דבי ר"א קורין לעייני"ן אלפי"ן, כן כאן עלי במקום אלי [א"ה: לפנינו הגירסא כפרה על שמיעטתי]. והא דכתב עלי ולא אלי שהוא דבר פשוט במשמעות, נ"ל דרמז לפי דרכו הסיבה של ביאת השעיר שמביאים בר"ח הוא מסיבת קלקול חטא אדם הראשון, וידוע קודם שחטא היתה לו כתונת אור, ואח"כ כשחטא נהפך לכתונת עור שבמקום א' נעשה עי"ן, לכן גם כאן הניח במקום א' דאלי אות ע' בעלי, לרמוז שזו הכפרה הוצרכה בשביל חטא הנחש, שנהפך אות א' דאור לאות עי"ן דעור. ובעיקר המאמר נ"ל אומרו עלי ר"ל על הנפש שהיא חלקי אשר בקרבכם, אשר הגיע הפגם בנפש שהיא חלק אלוה ממעל וצריכה כפרה לחזקה בכל ראש חדש:

לדף ט"ו ע"ב:
שיר של תודה בכנורות ובנבלים ובצלצלים. נ"ל בס"ד טעם לשלשה מינים אלו, דידוע אותיות מנצפ"ך הם ה' גבורות שהם מתמתקים ע"י השיר, אך אותיות מ"ם פ"ה הם סוד הבל ומתמתקים ע"י שיר בפה שהוא הבל, אבל אותיות נצ"ך דמנצפ"ך הם סוד מעשה שהם מתפשטים בזרוע וכף ואצבעות והם מתמתקים ע"י שיר במעשה שהם כלי זמר, ולכן אמר שיר של תודה שהיא בפה נעשה גם כן ע"י מעשה של ג' מינין שהם כנורות נבלים צלצלים, דראשי תבות שלהם כנ"ץ כסדרן תחלה כ"ף ואחריו נו"ן ואחריו צד"י:

קל"ב

ואומר ארוממך ה' כי דליתני. קשה למה אינו מתחיל מפסוק הראשון שהוא מזמור שיר חנוכת הבית לדוד. ונ"ל כי מזמור זה אנחנו אומרים כל יום בסוף הודו בשחרית קודם ה' מלך, וגם כן אין אומרים מפסוק ראשון אלא מתחילין מן ארוממך ה' כי דליתני, וכתבתי במקום אחר הטעם דאיתא בספר חסידים דף ע"ז ע"ב כי המזמור הזה הוא דברי הניצוצות העולים כל יום מן העשיה והם אומרים כך, ולכן גם אנחנו אומרים אותו כמוהם, ולכן צריך לכוין בעשר הויו"ת שבו עשר נקודות המיוחסים לעשר ספירות יע"ש, וכתב הרב המקובל מהר"י קאפיל ז"ל בסידור שלו שיש בזה המזמור מן ארוממך עד הסוף צ"ב תיבות כמנין הוי"ה אדנ"י עם הכולל לרמוז לחיבור הוי"ה אדנ"י, ויש במזמור הזה עשרה הויו"ת כנגד י' ספירות ונקודותיהם כל הוי"ה כפי ניקוד המיוחס לספירה שלה, ושם ההוי"ה העשירית היא כנגד מלכות, לכן היא בלי נקוד, וכל המזמור הזה רומז על דברי הניצוצות שנבלעו בקליפות, וכשיוצאים בכל יום אומרים שירה עכ"ל. ועוד כתוב בסידור הנזכר מטעם זה יש במזמור הזה י"א פסוקים מן פסוק ארוממך עד הסוף כמנין ו"ה ע"כ ע"ש. ולפי זה מובן הטעם מה שאין אומרים בכל יום פסוק ראשון, כי אלו הפסוקים הם באים בחשבון התיבות ובחשבון הפסוקים בכיוון, ואם יאמרו פסוק ראשון אבד חשבון מצד הפסוקים ומצד התיבות, ולכן מזה הטעם נמי אין אומרים פסוק ראשון כשמוסיפין על העיר ועל העזרות, יען כי בתוספת זו יהיה עליית ניצוצות מאותה הקרקע שמוסיפין על העיר ועל העזרות דהקרקע מתעלית בזה התוספת וכיון דמתעלת יהיה ממנה עליית ניצוצות ואז אותם הניצוצות שעולים אומרים שירה זו ומתחילים מן ארוממך כי זה המזמור מן ארוממך הוא שירה של הניצוצות כאמור לעיל, ולכן גם התחתונים אומרים אותה השירה של ניצוצות כאשר הם אומרים ומתחילים מן ארוממך:

לדף י"ח ע"ב:
כל הפורש מאשתו סמוך לוסתה הויין ליה בנים זכרים. נ"ל בס"ד טעם לזה מ"ש הגאון חיד"א ז"ל במסכת נדה הטעם שהכל שמחין בזכר ואפילו המלאכים, והכל עצבין בנקבה, מפני כי פתוי הנחש הטיל זוהמא בחוה יותר מאדם, ולכן הזכר זוהמתו מועטת שהיא הערלה אשר גם זו תקצץ ותעקר ביום שמיני ללידתו, ולכן עצבין בנקבה מפני שזוהמתה מרובה שהיא בדם נדה שהוסת בא תמיד לה ע"ש, וא"כ זה הפורש מאשתו סמוך לוסת של דם נדה שהוא בורח מזוהמת הנחש שהוא דם הנדה דחושש פן יכשל

קל"ג

ויטמא בו ח"ו, על כן מדה כנגד מדה נותן לו הקב"ה בן זכר שאין בו זוהמא כל כך שגם המעט שבו שהוא הערלה עומד להגזז ביום
השמיני, וכל העומד להגזז כגזוז דמי, דנמצא הזכר הוא כלי טהור:

לדף ל' ע"ב:
בא ואפרח עלי בר אווזא. פירוש כשראה אותה מרחוק ידע שבאה אצלו לדין דקדמה לו הידיעה מכח קובלנא דידיה, ואמר לשמעיה שיצא לגג ויפריח עליו בר אווזא שהיה נמצא שם כדי שיקום, והרואה לא ירגיש שקם בפניה אלא יחשוב שקם בשביל בר אווזא. אך קשיא למה להמצאה זו דאית בה טרחא? היה לו לקום להביא דבר מן הזיז או מן החלון ואז לא ניכר לבעל דין שקם מפניה. ונ"ל בס"ד רצה שידע שמעיה שהוא מקפיד שלא לעשות לה כבוד בגלוי ובפרהסיא בשביל שלא יהיו מסתתמין טענות בעל דין, דלכך גם שמעיה יהיה נזהר בכך שלא לעשות לה כבוד בפרהסיא שמא יחשוב בעל דין שהוא צוה את שמעיה לעשות לה אותו כבוד:

לדף ט"ל:
אומרים לו הוי יודע. י"ל למה אומרים לו הוי יודע יאמר לו דע וכו'. ונ"ל בס"ד על פי מ"ש רבינו האר"י ז"ל בשער רוח הקודש שהנשבע לשקר פוגם בה"א אחרונה שבשם הוי"ה שהיא סוד המלכות ע"ש, ובזה פרשתי הוי גוי חוטא עם כבד עון [ישעיה א' ד']. חוטא לשון חסרון שמחסר אות ה"א אחרונה ונשארו אותיות הו"י, ולזה אמר עם כבד עון כי עון זה כבד מכל העונות, כמו שאמרו כאן בברייתא, לכן אומרים לו לשון זה, הוי יודע, כלומר דע פגם שלך שאתה גורם להשאר אותיות הו"י בלבד:

שכל העולם כולו נזדעזע. צ"ל למה נזדעזע בדבר זה יותר מהשאר. ונ"ל בס"ד מ"ש לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא, כי תיבת לשו"א ראשי תבות ל'א ש'קר ו'לא א'מת, כי אפילו על אמת לא תשבע, ולהכי נזדעזע העולם דקשה להשמר בזה, דאפילו במותר צריך להזהר. ונ"ל שבועה עולה מספר יגעש, כי געש העולם כשנתנה. השי"ת ברחמיו יעזרינו על דבר כבוד שמו:

כל עבירות שבתורה נאמר בהם ונקה וכאן נאמר לא ינקה. נ"ל בס"ד טעם לזה דאיתא בירושלמי על פסוק [יואל ג' ה'] והיה כל אשר יִקְרָא בשם ה' ימלט, מעשה במושל אחד שמו אלכסנדר שדן את לסטים אחד לתלותו, אח"כ שמע ששמו כשמו ופטר
קל"ד

אותו, והדברים קל וחומר ומה הנקרא כשם מושל בשר ודם נמלט, ישראל שנקראו בשמו של הקב"ה על אחת כמה וכמה,

לכך אמר הכתוב והיה כל אשר יקרא בשם ה' ימלט ע"כ. והנה זו הסנגוריא להציל האדם מן כליה עד שישוב בתשובה, ולא יתקיים בו נפש החוטאת היא תמות [יחזקאל י"ח ד' וכ'], חטאים תְּרַדֵּף רעה [משלי י"ג כ"א], יש לאומרה על כל עבירות, דאז כיון דנקרא בשם ה' ימלט, אבל הנשבע בשם לשקר דמבזה ח"ו את השם איך ימלט מכח סנגוריא זו שיש מן שמו יתברך, לכן כתיב בשבועה לא ינקה. ועוד נ"ל בס"ד על פי מ"ש רבנו האר"י ז"ל דעון השבועה פוגם באות ה"א אחרונה שהוא סוד המלכות ששם הוא שם אדני, וידוע כי שם אדנ"י במלואו ומלוי מילואו עולה ל"ה אותיות כמנין שם אגל"א שהוא ראשי תבות א'תה ג'בור ל'עולם א'דני שהוא סוד גדלות המלכות, וכיון שפוגם שם אזי נוסף מספר ל"ה על מספר וא"ו של ונקה ויהיה מספר (ל"א) [מ"א], ואז נקרא לא ינקה:

לדף מ"ט ע"ב:
שהרי כפרו ממון. נ"ל דמכלתין מתחלת מכדי שהוא אותיות כד ים, דתורה שבעל פה היא תיקון המלכות שנקראת ים, ויש בה כ"ד צרופי שם אדנ"י שהם כ"ד קשוטין, ומסיימת באותיות ממון שהם ראשי תבות מ'תרין מ'זלין נ'וצר ו'נקה, שתמשך הארה זו למלכות על ידי לימוד המסכתא תורה שבעל פה. גם ראש הגמרא מ"ם וסופה נו"ן הרי מ'ין נ'וקבין, שעולין ע"י לימוד תורה, וכמ"ש עט"ר אדוני אבי זלה"ה, במאמר אפיקומן מלה מורכבת, אפיקו מ"ן, וכנגדן ימשך מיין דכורין אשר מוצאן מצא חיים:
סליק מסכת שבועות:

קל"ה
בס"ד
סיום מסכת עבודה זרה בישיבת נהר שלום תכב"ץ עם רבנו ראש הישיבה ר' בניהו יששכר שמואלי שליט"א:

מסכת זו החילונו ללמוד ביום ה' באלול התש"ע וסיימנו אותה ביום כ"א בחשון התשע"א.
כמנהגנו, אספנו את הפרפראות שנאמרו בזמן לימוד המסכת ע"י רבנו ראש הישיבה וע"י החכמים לומדי שיעור דף היומי.

דף ב':
התורה היא סם חיים לישראל וסם המות לגויים. למה"ד? לאשה אחת שהיו לה שני ילדים חולים. אמר לה הרופא: לזה תני אוכל בכח ויהיה בריא ולשני א"ל אל תתני כלום כי לא יעזור לו כלום.

דף ג':
כך בני אדם כיון שקדרה עליהם חמה מיד מתים – למדנו דף זה בימים שהיה חום לא רגיל בעולם ואפילו ברוסיה היו שריפות מרוב חום.

דף ה':
ר' יוסי אומר: לא קבלו ישראל את התורה אלא כדי שלא יהא מלאך פלוני שולט בהם – גלה לנו הרב כי באמת עם ישראל לא היו מתים אלא כשמגיע זמנו של אדם היה עושה מסיבה ונפרד מקרוביו והולך לגן עדן ישר ללא מיתה.

דף ח' – יעבור נא אדוני לפני עבדו ואנכי אתנהלה לאטי לרגל ר"ת אלול – למדנו דף זה בחודש אלול.

דף י':
כי עוף השמים יוליך את הקול – הרב גילה לנו כי יש עוף שלא מדבר ועושה מסילות בשמים והמלים עוברות במסילה זו עד למעלה.

דף י"ז :
שהיה הוגה את השם באותיותיו – הרב גילה לנו שהיה בורא גולם ואומר לו מה שהוא חפץ שיעשה.

קל"ו

דף כ':
לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה – מספרים על רבנו הרא"ש שהיה עני מרוד ופעם אחת הגיע לאיזו עיר שבה ערך עשיר אחד משתה גדול והזמין את כל עשירי העיר והעניים הושיבום בפתח הבית. וכן רבנו הרא"ש ישב עם העניים. באמצע הסעודה הביא העשיר מגש גדול עם עוף ממולא מיוחד עם פניונס ואמר: מי שיגיד לי חידוש הכי יפה יקבל את המגש. רבנו הרא"ש בקש את רשות הדיבור ואמר: כתוב לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה אני שמי אשר ואני גר בעיר הזאת ויושב בשער הבית. אם כן מגיע לי המגש. העשיר שמח על החידוש ונתן לו את המגש.

בדף כ"ב מדברת המשנה על הגויים שחשודים על כל מיני דברים – הרב האר"י ז"ל אמר שאסור להסתפר אצל גוי כיוון שפוגם בצורת האדם.

דף כ"ג:
התם יצרו תוקפו – שאל חכם גלילה הי"ו: האם יש יצר הרע לגוי? ותירץ: לא כתוב היצר תוקפו אלא יצרו תוקפו לגוי יש יצר הרע משלו השונה מהיצר של היהודי.

דף כ"ו:
אבל מניקה דאפשר דשייפא ליה סם לדד מאבראי – הקב"ה הכביד את לבו של פרעה. למה? הרי הוא מוכן לשחרר את העם! אלא משל לאיש שנולד לו בן ולא אליכם נפטרה אשתו והביא לו מינקת וגדל יפה עמה 7 חודשים. פתאום חלה הילד חולי קשה ולא מצאו לו תרופה עד שבא רופא אחד ואמר: יש תרופה אחת מרה שהמינקת צריכה לקחת אותה ואז כשינק ממנה הילד יהיה בריא. המינקת סרבה לבלוע את התרופה והאבא תבע אותה לדין. העו"ד שלו טען שהמחלה באה לילד מהמינקת ולכן היא חייבת לבלוע את התרופה כדי שיתרפא. וכך היה. גם אצל פרעה הוא גרם לישראל להיכנס כמעט למ"ט שערי טומאה ולכן הוא חייב לקבל את התיקון ובני ישראל יראו זאת וישובו לה' בלב שלם.

דף ל':
בדף זה הגמרא מזהירה שלא לשתות משקים שהיו בגילוי כי נחש עלול ששתה מהם. הרב גילה לנו מי שרואה נחש בחלום יהיה לו פרנסה ואם חלם שהכישו תוכפל פרנסתו.

קל"ז

דף נ"ה:
וחלים רעים ונאמנים – נאמנים שהיסורים נשבעים לא לצאת מגוף האיש עד יום מסויים. זה נכון לגבי הגויים אבל לישראל כמו שיצאו ממצרים לפני הזמן גם היסורים עוברים מהם מהר.

דף ס"ט:
אידי ואידי בשיתין וכן כל איסורין שבתורה – ר' אנג'ל הי"ו אמר לנו שבדקו באופן מדעי ומצאו שבאמת בטל בששים ולא ניכר יותר.

להלן מחדושיו של רבנו יוסף חיים ע"ה בספרו בן יהוידע על המסכת הזו:

לדף ב':

אמר ר' יהושע בן לוי כל מצות שישראל עושין בעולם הזה הן באות ומעידות עליהם לעולם הבא. נ"ל בס"ד נקיט תיבת כל, לומר בין מצות דאורייתא בין מצות דרבנן בין הידור מצוה, מכולם נבראים מלאכים כפי המדרגה של אותה מצוה, ואותם המלאכים באים ומעידים עליהם, שנאמר יתנו עדיהם ויצדקו, עדיהם לשון עדי וקשוט, כמו את עדיַם מהר חורב [שמות ל"ג ו']. דכחות הקדושים הנבראים מן המצות הם עדי וקשוט לבעליהם. גם אמר הן באות ומעידות, רמז בתיבת הן לומר דאין הדבר כמו בית דין של מטה שהבעל דין הוא מביא את עדיו לזכות את עצמו, אלא כאן הן באות מאליהן, על דרך שאמר הכתוב [ישעיה נ"ח ח'] והלך לפניך צדקך, גם פירש ואמר שעושין ישראל, לשלול בני נח, דאין נברא כח קדוש ממצותם:

שם לעתיד לבא מביא הקב"ה לספר תורה ומניחו בחיקו וגו'. נראה ענין זה הוא על דרך שאמר הכתוב [הושע י"ב י"א] וביד הנביאים אדמה, והכונה כאן שיהיה נדמה לעיני נשמות הצדיקים והמלאכים כך, כדי להורות ולהודיע בזה שכל מצוה ומצוה שעשו ישראל ואפילו גדר וסייג, לכולם יש רמז ושורש בספר תורה:
מיהו נראה דחז"ל אמרו כן בלשון מליצה, לרמוז בזה על כמה דברים יקרים, כי רוח ה' דבר בם ומלתו על לשונם, והוא דידוע דחלק המעשה הוא בעשיה, וחלק התלמוד ביצירה ששם שורשו ומקומו, והקב"ה לוקח לספר תורה הוא התלמוד שלמדו ישראל, שהתלמוד נקרא ספר התורה אשר מקומו ביצירה, ומניחו בחיקו
קל"ח

הוא עולם הבריאה שנקרא בשם חיק כנודע שהוא עמוד אמצעי בין היצירה לבין האצילות, שמעלה התלמוד שלמדו ישראל מן היצירה לבריאה, דמעלה עליהם כאלו עשו פועל בתלמוד בעולם הבריאה שהיא חיק, ואומר כל מי שעסק בזה יבא ויטול שכרו כפי ערך הבריאה ששם ערך שכר התיקון עשר ידות על ערך שכר התיקון הנעשה ביצירה, יען כי היצירה בחינת עשרות, והבריאה בחינת מאות, הרי כאן עשר ידות בערך, וכן היצירה היא עשר ידות על העשיה, כי בעשיה אחדים וביצירה עשרות, כמ"ש בכתבי רבינו האר"י ז"ל:
ועוד נ"ל בס"ד, ספר תורה הוא לימוד תורה שבכתב שהיא בחינת תפארת. ומניחו בחיקו, הוא לימוד תורה שבעל פה שהיא בחינת המלכות הנקראת חיק שכולל שני הלימודים של תורה שבכתב ותורה שבע"פ ביחד ונותן שכרם, כי שכר התורה דומה לערך אבנים טובות ומרגליות, דאם ירבה משקל האבן דהיינו שמשקלה עשרה קראט, יגדל הערך שלה שתהיה שוה אלף זהובים, שכל קראט שבה יהיה ערכו מאה זהובים, אע"פ שאם היתה האבן משקל קראט אחד לא היתה שוה האבן אלא רק עשרה זהובים, ולכן כולל שני לימודים אלו ביחד שירבה משקלם ואז ירבה השכר של כל פרט ופרט עשר ידות. או יובן קרוב לזה, מביא לספר תורה הוא חלק הפשט, ומניחו בחיקו זה לימוד חלק הסוד שהוא פנימי, וכוללם יחד ונותן שכר, וגם כן הוא על דרך האמור כדי להרבות השכר כפי חשבון ערך אבנים טובות:
ובאופן אחר נ"ל בס"ד הסוד הכמוס בלשון הקדוש הזה, דידוע סוד ספר תורה הוא בחינת יסוד דאבא המתלבש תוך קו האמצעי דז"א, וכנזכר בשער הכונות בדרוש ספר תורה ע"ש. גם ידוע כי אורות דיסוד דאבא אינם מתגלים תמיד, כי אם ע"י ההכנות שעושים ישראל בתפלה אז נבקע יסוד אבא להוציא אורות שלו להאיר במקום הצריך לזה, וגם זה יהיה לפי שעה, ואח"כ חוזר הדבר כמו שהיה, וכאשר ביאר הענין הזה בפרטות בשער הכונות שם. וידוע כי המעלה של הזמן העתיד לבוא הוא כך, דהיינו מה שיהיה עתה הארה לפרקים תהיה לעתיד לבוא בקבע ובתמידות, והשתא בין תבין דברי רז"ל כמין חומר באומרם מביא הקב"ה לספר תורה ומניחו בחיקו, אומרם ספר תורה דייקא, ואומרם בחיקו דייקא, כי יסוד דאבא מתלבש תוך קו האמצעי דז"א, וזהו בחיקו, והכונה שלעתיד תתגלה הארה זו ותאיר בקבע ובתמידות ולא תחזור להתעלם כאשר הוא עתה. ואחר גילוי הארה זו הוא אומר כל מי שעסק בתורה יבוא ויטול שכרו, והבן בדברים, ועיין לרבנו הר' שלום שרעבי ז"ל שכתב מצות עסק התורה שהיא שורש התרי"ג מצות היא באבי"ע
קל"ט

הפנימי דכולל נרנח"י דנרנח"י דחיה מוחין דאבא הכולל, עיין בדברי קדשו ז"ל, והשתא לפי זה בין תבין היטב השייכות של משא ומתן שכר עסק התורה אחר גילוי הארה הנזכרת.

לדף ג':
לעתיד לבא באים אומות העולם ומניחין תפילין בראשיהם ותפילין בזרועותיהם וציצית בבגדיהם. הא דלובשים תפילין של ראש תחלה אע"ג דבתורה כתיב של יד תחלה, נ"ל בס"ד משום דהם יראים מתפילין של ראש שלובשים ישראל, וכמ"ש לעיל [ע"א] וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך אלו תפילין שבראש, ולכן מקדמים כלי זיין זה שהם יראים ממנו ללבשו תחלה. ומה שמניחין הציצית אחר התפילין נ"ל דהציצית כיון שהוא סוד אור מקיף לא יערב להם, כי מסמא עינים של הקליפה, לכן אין מקדימין ללבשו תחלה דאין לבם חפץ בו כלל:
ועוד נ"ל בס"ד מה שעושין ג' מצות אלו בסדר זה, תפלין, צצית, מזוזה, ונקדים מ"ש רבינו האר"י ז"ל בשער רוח הקודש כי שם נת"ה הוא שם קדוש משמות ע"ב, והוא סוד חרב גלית הפלשתי שלקחה דוד הע"ה ואמר לאחימלך אין כמוה תנה לי [שמואל א' כ"א י'. תנה אותיות נת"ה, כי כשהשם הזה הוא בתגבורת הדינים אין כמוהו כל כך חזק, ולזה אמר דוד המלך ע"ה תנה עון על עונם [תהלים ס"ט כ"ח] עכ"ד ז"ל ע"ש, ובזה אמרתי לפרש בס"ד מה שאמר בלעם, התיצב כה על עולתיך ואנכי אקרה כה [במדבר כ"ג ט"ו], שרצה להתגבר בשם זה של נת"ה שהוא תוקף הדינין, ששם זה הוא שם כ"ה מן ע"ב שמות של ויסע ויבא ויט [שמות י"ד], ולזה אמר התיצב כה על עולתיך ואנכי אקרה כ"ה דייקא רמז על שם נת"ה, וגם אלו חושבין מצד הקליפה שלהם להתגבר בשם נת"ה שהוא תוקף הדינין, לכן מניחין תפילין תחלה, ואח"כ ציצית, ואח"כ מזוזה, דסופי תבות שלהם הוא נת"ה, אך לא יעלה בידם כלום, וחרבם תבא בלבם:

ק"מ

בס"ד
סיום מסכת הוריות בישיבת נהר שלום תכב"ץ עם רבנו ראש הישיבה ר' בניהו יששכר שמואלי שליט"א:

מסכת זו החילונו ללמוד ביום כ"ב בחשון התשע"א וסיימנו אותה ביום ד' בכסלו התשע"א.

להלן כמה חידושים מרבנו יוסף חיים ע"ה בספרו בן יהוידע על המסכת:

לדף ג' ע"ב:
אין גוזרין גזרה על הצבור אלא אם כן רוב הציבור יכולין לעמוד בה. נ"ל בס"ד הטעם דמדתו יתברך לדון את העולם אחר הרוב, וקיימא לן בעלמא רוב ככל, ולכן צבור למפרע רוב צ' כלומר רוב צדיקים, כי צד"י צדיק, כמו שאמרו בגמרא דשבת בפרק הבונה [דף ק"ד.], והיינו אם יש רוב צדיקים אז יש להם דין צבור, ולכן אין גוזרין גזרה אלא אם כן רוב צבור יכולין לעמוד בה, דאז אם המיעוט לא קיימו לא יצא מזה תקלה שיקטרגו עליהם להעניש העולם בעבור אותם המיעוט שלא קיימו אותה, דהעולם נידון אחר רובו וכאילו כולם קיימו וכאילו כולם צדיקים, ועל ידי כך אותם המיעוט ילקו ושאר הציבור וכללות העולם לא ילקו:

שם עשרה שיושבין בדין קולר תלוי בצואר כולן. הא דתלה הקולר בצואר, נראה לפרש בס"ד דאמרו רז"ל לעולם יראה הדיין חרב מונחת לו בין ירכותיו וגיהנם פתוחה מתחתיו, ולפי זה צריך שיהיה הדיין עיניו רואות למטה ולא למעלה, ומי שתולין לו קולר בצוארו מוכרח שיהיו עיניו רואות למטה, כי הקולר מכביד על ערפו ומרכין ראשו למטה, לזה אמר עשרה שיושבין בדין צריכין לצייר בדעתם כאלו יש קולר תלוי בצואר כולן, דאז ראשם ועיניהם מסתכלים למטה לראות כאלו חרב בין ירכותם וגיהנם פתוחה מתחתם:

ועוד נ"ל בס"ד ענין הקולר הזה דנקיט הכא, דאמרו רז"ל במדרש בראשית רבא פרשה י"ג אין קול אלא גשמים שנאמר [תהלים מ"ב ח'] תהום אל תהום קורא לקול צנוריך, גם אמרו רז"ל בגמרא אין הגשמים נעצרים אלא בשביל עוות הדין ולהפך בדין אמת חיים באים לעולם, גם איתא באותיות דרבי עקיבא אין רי"ש אלא חולי ומכה שנאמר [ישעיה א' ה'] כל ראש לחולי,
קמ"א

נמצא העדר ומניעת הגשמים שהם מכונים בשם קול, וביאת החולי שמכונה בשם רי"ש, כל זה תלוי בצואר הדיינים שהם מסבבים העדר המטר שנקרא בשם קול וביאת החולי שרמוז באות ר' וצירוף שניהם הוא קולר שהוא קול ר', וז"ש עשרה שיושבים בדין צריכין לצייר ולחשוב בדעתם כי הנזק שיהיה בקול ר' שהוא עצירת הגשם וביאת החולי, תלוי בצואר כולם, כי הם המסבבים שתי נזקין אלו שהם צירוף קולר, ואם ידונו אמת תהיה להפך שבזכותם ירד הגשם שהוא קול ויסתלק החולי שהוא ר'.
והא דנקיט עשרה, נראה כי השלשה הם בית דין, ואם כן כל היתר על שלשה כאלו ליתיה וכנטול דמי, ולמה יצטרפו לענין העונש, אך אם הם עשרה שיש צורך בשבעה היתרים בשביל השראת שכינה, כי על ידם שכינתא שריא עלייהו, להכי הקולר תלוי בצואר כולן, כי כיון דהוצרכו השבעה להצטרף עס השלשה בשביל השראת שכינה יצטרפו גם לענין העונש שיהיה הקולר תלוי בצואר כולם ביחד בהשואה אחת:

שם מייתי עשרה טבחי. הא דבחר במספר עשרה, נ"ל בס"ד על פי מ"ש הרב נ"ב ז"ל בשם חסד לאברהם דלכך היו מערבים בסימני הקטורת חלבנה שריחה רע עם עשרה סמנים טובים, להורות כי כח רשע אחד יתבטל בעשרה צדיקים שיצטרף עמהם ע"ש, ולכן חש פן ח"ו ישגה ויתיר את האסור דנמצא כח איסור איכא בהוראה זו, לכך מביא צירוף עשרה כדי שזכות העשרה יבטל כח האיסור אם ישנו באותה הוראה והיה כלא היה. והוצרך לפרש ממתא מחסיא לומר שהיה מביא טבחי שהם חכמים דאפשר אלו טבחי דמתא מחסיא היו ידועים לכל שהם חכמים:

לדף ו' ע"ב:
כל שיש לו אחוזה אקרי קהל, וכל שאין לו אחוזה לא אקרי קהל. י"ל מה טעם יש בזה ולמה יגרעו כהנים ולוים משם זה של קהל. ונ"ל בס"ד כי כהנים לוים וישראלים כל אחד יש לו תואר אדם, וכמ"ש [יחזקאל ל"ד ל"א] אדם אתם, ואמרו רז"ל אתם קרוים אדם ואין העכו"ם קרוים אדם, וידוע דהם בחסד גבורה ותפארת דהיינו כהן בחסד לוי בגבורה ישראל בתפארת קו האמצעי, וידוע כי בקו האמצעי כלולים גם השני קוין ימין ושמאל שהם חסד וגבורה, ולכן כהן ולוי אין להם אחוזה בארץ, כי רק ישראל שהם בתפארת שהוא נקרא גופא וחשיב גופא יש להם אחוזה בארץ כי גופא שליט בכל, אבל כהן ולוי שהם אחוזים בימין
קמ"ב

ושמאל בלבד שהם ענפים ולבר מגופא אין להם אחוזה בגוף הארץ, נמצא ישראלים יש להם תואר אדם לעצמן וכלולים בהם גם כהנים ולוים, והרי בישראל כלול גם כהן ולוי שכל אחד מהם נקרא בשם אדם, הרי בישראל איכא תלת אדם חד שלהם ושנים של כהן ולוי הכלולים בהם, ושלש פעמים אדם עולה מספר קהל, ולכן כל שיש לו אחוזה בארץ מפני שהוא אחוז בגופא שהוא התפארת, דמלבד שיש לו אדם לעצמו יש בו ב' פעמים אדם מצד הקוין הכלולין בו אקרי קהל, כי ג' פעמים אדם עולה קהל, וכל מי שאין לו אחוזה מפני שהוא רק אחוז בענפים שהם יד ימין ויד שמאל, ואין לו אחיזה בגופא לא אקרי קהל, כי הוא אין לו רק תואר אדם אחד:

לדף י' ע"א:
שם אמר ליה כוכב אחד יש שעולה לשבעים שנה. פירוש כי הקב"ה ברא שני כוכבים בעולם שהם קבועים ואין זזים ממקומם, והם אחד בקוטב הצפוני, ואחד בקוטב הדרומי, ונקראים בלשון ערבי בשם ג'ידי, וכל מהלך עוברי דרכים הן בים הן ביבשה בלילה הכל הוא ע"י הכוכב הזה ובלתי כוכב זה היו תועים במהלכם בלילה ורק על ידי כוכב זה הם הולכים ובאין בלילות, והיושבים בצד צפון אינם רואין אלא כוכב הצפוני, וכן אנחנו יושבי עיר בגדאד אין רואין אלא כוכב הצפוני ועליו הוא מהלך עוברי דרכים בלילות, וכן היושבים בצד דרום אינם רואין אלא כוכב הדרומי דוקא ועליו הם הולכים ובאים בלילות בים וביבשה, ורק אותם שהם יושבים תחת קו המשוה של מהלך השמש ותקופתו הם רואין את שני הכוכבים הנזכרים, האחד בשפולי השמים לצד דרום, והאחד בשפולי השמים לצד צפון, כנודע זה לכל. והנה רבי יהושע היה חכם גדול גם בחכמת התכונה והיה יודע לפי חשבון התוכנים שיש כוכב אחד אשר כמותו ואיכות זיוו והדרו דומות ממש לצורת כוכב הנזכר לעיל שעליו הולכים כל עוברי דרכים בלילות בים וביבשה, וזה הכוכב נראה במקום אחד מכוון ממש כנגד הכוכב הנזכר לעיל הנקרא בערבי ג'ידי וזה מתעה את עוברי דרכים, כי דרך משל הספן רוצה לילך למקום אחד בים באופן שצריך להיות הכוכב הנזכר הנקרא ג'ידי בימין הספינה, וכשרואה הכוכב הדומה לכוכב ג'ידי בשמאל הספינה חושב שזה הכוכב הוא הכוכב הנקרא ג'ידי, ודן בדעתו שנהפכה הספינה והולכת בחזרה, על כן מחזיר הספינה לאחור בידים, ונמצא הוא תועה, ומחמת כן יסתבב שיתעכב בדרך הים כמה ימים ולילות על חנם, כי מתבלבל מחמת כוכב הדומה הזה. ואמר שהכוכב הזה הדומה לכוכב הנזכר לעיל דרכו
קמ"ג

להתראות פעם אחת בכל שבעים שנה, אך אינו ידוע באיזה חודש באותה השנה עולה, וחש רבי יהושע פן יעלה באותו הזמן שהם בספינה ויטעה הספן בו ויתעה, וממילא יסבב להם עכבה כמה ימים בים, לכך הביא סולת שתתקיים ימים הרבה, ורבן גמליאל תמה כיון שיש לו חכמה גדולה בחכמות הטבע, איך לא מצא לו פרנסה במקומו להיות נשכר ללמד ולהורות לבעלי העסקים שצריך להם דברים אלו וכיוצא בהן, והשיב לו שכל זה תלוי במזל, דהראיה יש פלוני ופלוני שהם חכמים גדולים בחכמות הטבע, ותכונה והנדסה, ואין להם לחם לאכול, ואז נתן רבן גמליאל עיניו בהם להושיבם בראש כדי שיהיה להם פרנסה מן השררה שלהם:

קמ"ד
בס"ד
סיום מסכת זבחים בישיבת נהר שלום תכב"ץ עם רבנו ראש הישיבה ר' בניהו יששכר שמואלי שליט"א:

מסכת זו החילונו ללמוד ביום ה' בכסלו התשע"א וסיימנו אותה ביום ג' באדר ב' התשע"א.

מצאנו כי המסכת מתחילה באות כ' (כל הזבחים) ומסיימת באות ה' (גדולה) ר"ת כ"ה שהוא רמז לשכינה שהיתה שורה בבית המקדש.
גם מצאנו שר"ת כל 14 הפרקים במסכת הם גי' שד"י.

להלן כמה חידושים מרבנו יוסף חיים ע"ה בספרו בן יהוידע על המסכת:

לדף ז':
אמר רבא: עולה דורון היא. נ"ל בס"ד לכך נקראת עולה אותיות ע"ל ו"ה כי ו"ה הוא לשון שמחה, כמו שאמרו רז"ל בין ו"י לו"ה ניצל רבן יוחנן בן זכאי, והיינו שבאה דורון אחר הכפרה ואז הוא עת שמחה:

לפרקליט שנכנס דורון אחריו. נ"ל בס"ד הטעם שקורא את קרבן הכפרה בשם פרקליט, מפני שכל העובר על דבר אחד מדברי תורה הרי הוא בכלל הקללה של ארור שתרגומו ליט, ואם כן זה הקרבן שבא בשביל כפרה פורק לזה מן ליט, לכן נקרא פרקליט, חלק התיבה לשתים וקרי בה פרק ליט שהיא תיבה מורכבת משתי תיבות, וכיון שפרק לזה האדם מן ליט שהוא קללת ארור אז אומרים לזה האדם: בא ברוך ה' כאשר אמר לבן לאליעזר בא ברוך ה' [בראשית כ"ד ל"א]. ואמרו רז"ל שבדברים אלו הוציא את אליעזר מכלל ארור והכניסו לכלל ברוך וכנזכר בזוהר הקדוש. לכן אחר הכפרה שהיא פרק ליט יביא דורון זו העולה כי מספר "בא ברוך ה'" עם כולל ג' תיבות הוא גימטריא דורן. גם משמעות עולה שעולה ונכנס לברוך:

רצועה היתה יוצאה מחלקו של יהודה ונכנסת בחלקו של בנימין. י"ל כשחלקו את א"י לשבטים, מה ראו להכניס ליהודה רצועה אחת בחלקו של בנימין, דהא ודאי אין דרך לעשות חלוקה מעורבבת בעקלתון, ובפרט כי כל חלוקה היא גדולה מאד, ארץ
קמ"ה

רחבת ידים, מה ראו על ככה להכניס אמה אחת או שתים לאחד בגבול חברו? ונ"ל בס"ד כי מחלקי הארץ היו נביאים בעלי רוח הקודש, והמה ידעו ששם בחלקו של בנימין יהיה בית המקדש, ומקום המזבח ששם נעקד יצחק אבינו ע"ה, והמה צפו ברוח הקודש שאברהם אבינו ע"ה אחר עקידת יצחק נתנבא שיהיה ליהודה חלק במקום המזבח ששם נעקד יצחק אבינו ע"ה, יען דכתיב [בראשית כ"ב י"ד] ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה, נמצא קראו יראה שהוא בהפוך אתוון אריה, והיינו לומר מי שנדמה לאריה יש לו חלק ונחלה כאן, ולכך אש של מעלה היתה רבוצה על גבי מזבח בבית ראשון דוגמת אריה מפני שיהודה שנמשל לאריה יש לו חלק שם, ולכן הוכרחו מחלקי הארץ לתת רצועה ליהודה בחלקו של בנימין במקום המזבח כדי לקיים דבר זה, וענין זה רמזו יעקב אבינו ע"ה בברכותיו ליהודה, דכתיב [שם מ"ט ט'] גור אריה יהודה מטרף בני עלית כרע רבץ כאריה וכלביא מי יקימנו, והיינו גור לשון גירה, ר"ל תשכון במקום שיש בו צורת אריה ששם אש של מעלה רובצת דוגמת אריה, מטרף בני בנימין שהיה חופף לבלוע הרצועה שלך, עלית שנצחת ונתגברת, ולא היה יכול לבלעה כי נתן השי"ת בלב מחלקי הארץ לעשות לך רצועה שם במקום המזבח, כרע בבית ראשון רבץ בבית שני, ואח"כ יהיה כארי וכלביא בבית שלישי, כי מדת מי שהוא סוד בינה עלאה יקימנו קימה שלימה:

והיה בנימין הצדיק מצטער עליה לנוטלה. מקשים, מאחר שידע בנימין הצדיק שאותה רצועה היתה מחלקו של יהודה איך ישתוקק לנטלה? וכי עולם של הפקר הוא לחטוף ח"ו דבר שאינו שלו? ולא עוד אלא שמצינו שקבל שכר על זאת. ונ"ל בס"ד דאמרו רז"ל [זבחים נ"ד ע"ב] סבור מעיקרא לבנות בית המקדש בחלק בנימין בעין עיטם שהוא מקום גבוה ביותר, ואח"כ הסכימו לבנותו בירושלים שהיא למטה מעין עיטם דכתיב [דברים ל"ג י"ב] בין כתפיו שכן, ולכן יש לומר דבנימין לא היה רוצה ליטול אותה הרצועה שהיא חלק יהודה לעצמו, אלא רצה ליטול ולסלק אותה מן קדושת המזבח שלא יהיה המזבח בנוי באותו מקום כדי שתטול אותה הרצועה מקדושת המזבח כי נשתוקק שיבנה בית המקדש בעין עיטם, ואז יהיה מקום המזבח רחוק מחלק יהודה הרבה ולא יגיע לאותה רצועה כלל, לפיכך זכה ונעשה אושפיזכן לשכינה, פירוש שבית המקדש נעשה קבוע
בחלקו בין בבית שני בין בבית שלישי שיבנה בב"א, שלא נשתנה לבנותו בחלק אחר, אחר שחרב בראשון:
קמ"ו

משה רבנו ע"ה כהן גדול וחולק בקדשי שמים היה. נ"ל בס"ד רמז לפי דרכו באומרו קדשי שמים על השגתו בשתי הארות גדולות, האחת הארת קפ"ד שהוא רבוע שם הוי"ה דמלוי יודין דע"ב שהוא סוד חכמה, והשניה מלוי אהי"ה ביודי"ן שעולה קס"א שהוא סוד בינה, ושתי הארות אלו קפ"ד וקס"א רמוזים בשמו הטוב כי משה בגימטריא קפ"ד וקס"א כנודע, ולשתים אלו קורא אותם בשם קדשי שמים:

יבמה מלך. י"ל הוה ליה למימר אחי בעלה כי באותו זמן היו לאהרן הכהן ע"ה בנים ואשתו אינה בת יבום, ומאן דכר שמיה דיבום כאן? ונ"ל בס"ד קראו יבמה לרמוז לפי דרכו בזה ענין גדול אשר נעשה בזכות משה רבנו ע"ה לבנים שלה שהם אלעזר ואיתמר, כי אמרו רז"ל על פסוק [דברים ט' כ'] ובאהרן התאנף ה' מאד להשמידו ר"ל שנגזר מיתה על זרעו כולם דאין השמד אלא כלוי בנים בר מינן, ובתפלתו של משה רבנו בטלה חצי הגזרה, שנשארו אלעזר ואתמר ולא מתו אלא נדב ואביהו, ואם כן לולי תפלתו של משה רבנו ע"ה שהתפלל שישאר זרע לאהרן הכהן ע"ה היה ראוי שיהיה נקרא משה רבנו ע"ה יבמה של אלישבע אשתו של אהרן הכהן ע"ה, שאם מתקיים באהרן כלוי בנים לגמרי שלא ישאר לו זרע היה צריך שמשה רבנו ע"ה מיבם את אלישבע אחר פטירת אהרן הכהן ע"ה שנפטר קודם משה רבנו ע"ה:

אחר חמשים שנה נתגיירה. הגמרא מדברת על רחב מיריחו. י"ל הוה להו למימר אח"כ נתגיירה, דהא אמר בת עשר שנים היתה ביציאת מצרים, וידוע דארבעים שנה היו במדבר. ונ"ל בס"ד רמז לפי דרכו במספר דחמשים להורות לנו הסיוע שבא לה משם הקדוש יל"י הרמוז בראשי תבות ה' למבול ישב [תהלים כ"ט י"א], וגם ראשי תבות למען יחלצון ידידך [שם ס' ז'] שמספרו חמשים, ולכן עלתה נשמתה מן הקליפה ברגע אחד וזכתה לרוח הקודש:

מדשבע כבשו שבע נמי חלקו. פירש רש"י ז"ל סברה בעלמא היא. וקשה מאי סברה יש בזה? הלא התבשיל מבושל בשתי שעות ונאכל בחצי שעה או ברבע שעה. ונ"ל בס"ד על פי מ"ש רבינו האר"י ז"ל בשער הכונות דארץ ישראל היא סוד המלכות כוללת לאה ורחל בסוד הפסוק עד אנה בכיה בציון וגו', אתה תקום תרחם ציון, תבנה חומות ירושלים, שצריך לכוין ציון כנגד
קמ"ז

רחל וירושלים כנגד לאה, גם מפורש עוד בדברי רבינו האר"י ז"ל דארץ ישראל רומזת על שתיהן לאה ורחל ובה יהיה תיקון שתיהן, ומפורש בדבריו דתיקון שתיהן הוא בסוד שבעה ושבעה, לכן מלך דוד המלך ע"ה תחלה בחברון שבע שנים לתקן את רחל, ואח"כ מלך בירושלים לתקן את לאה, וכתוב בשער הפסוקים על ענין ארבעה עשר שנים, שעבד יעקב אבינו ע"ה ברחל ז' שנים, ובלאה ז' שנים, וכן בחנוכת הבית עשה שלמה המלך חג ז' ימים וז' ימים [מלכים א' ח' ס"ה], וכן בזכריה [ד' ב'] במנורה שבעה ושבעה מוצקות לנרות, כולם הם שבעה כנגד רחל ושבעה כנגד לאה ע"ש. ולכן גם הכא כיון דשבע כבשו מכרח להיות שבע חלקו, כי שבע דכבשו הוא כנגד דרחל ושבע דחלקו הם כנגד לאה, כי אי אפשר להיות הפרש ביניהם בענין השבע כמ"ש רבינו האר"י ז"ל ודוק:

מנוחה זו שילֹה, נחלה זו ירושלים. נ"ל בס"ד כי ידוע יוסף הצדיק ע"ה בבית שיש לו בחושן נוסף לו שם ב' אותיות ו"ן של ישורון, וגם בשמו הטוב הוסיף לו השי"ת אות ה"א כשמלך במצרים דכתיב [תהלים פ"א ו'] עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים, הרי אותיות הו"ן וכנזכר במפרשים, ולכן מנוחה זו שילה כי מנוחה הוא חם הון, והיינו חם ר"ל ראה כי תרגום ראה חמא ושורש חמא חם, ונחלה זו ירושלים כי ירידת האש מן השמים בראשונה היתה במדבר ובשניה היתה בירושלים בבית המקדש שבנה שלמה המלך ע"ה וירידת האש מן השמים נקראת כבוד ה' שהוא מספר חן כמ"ש [ויקרא ט' ו'] זה הדבר אשר צוה ה' תעשו וירא אליכם כבוד ה' דקאי זה על ירידת האש, ולכן ירושלים נקראת נחלה חלק התיבה לשתים וקרי בה נח לה, כי ירידת האש היא כבוד ה' שהוא מספר נח. ולמאן דאמר נחלה זו שילה, נ"ל בס"ד נחלה היא חן לה כי יוסף הצדיק ע"ה הוא בעל החן דכתיב [בראשית ל"ט ד'] וימצא יוסף חן, ולכן כתיב [שם מ"ט כ"ב] בן פרת יוסף שהוא ר"ל חן. ומה שאמר מנוחה זו ירושלים נ"ל בס"ד כי ירושלים היא סוד לאה כמ"ש רבינו האר"י ז"ל, וידוע מ"ש רבינו האר"י ז"ל במאמר כל המהלך ארבע אמות בארץ ישראל דקאי על ארבע פעמים מ"ו שהם מלוי שם ע"ב להמשיכם בלאה, והיינו אמה גימטריא מ"ו ע"ש, ובזה פרשתי בס"ד רמז הכתוב [שמות ט"ו י"ז] תביאמו ותטעמו בהר נחלתך כלומר תביא מ"ו ותטע מ"ו בהר נחלתך זו לאה. ובזה פרשתי בס"ד ובירושלים תנוחמו [ישעיה ס"ו י"ג] חלק התיבה לשתים וקרי בה תנוח מ"ו, ולזה אמר מנוחה זו ירושלים והיינו מנוחה נחה מ"ו שימשך לה הארת מ"ו הנזכרת, וגם יש לרמוז אֵל י"ה
קמ"ח

עולה מ"ו, ונאמר [שם מ' ב'] דברו על לב ירושלים וקראו אליה שהוא אל י"ה, ובעבור הארה זו של אל י"ה ישלח לנו המבשר טוב שהוא אליה לבשרנו על הגאולה בבנין ירושלם עיר בחר לו יה ארץ החיים:

קמ"ט

בס"ד
סיום מסכת מנחות בישיבת נהר שלום תכב"ץ עם רבנו ראש הישיבה ר' בניהו יששכר שמואלי שליט"א:

מסכת זו החילונו ללמוד ביום ד' באדר ב' התשע"א וסיימנו אותה ביום כ"ה בסיון התשע"א.

להלן כמה חידושים מספר בניהו בן יהוידע לרבנו יוסף חיים ע"ה:

לדף כ' ע"א:
כך אי אפשר לקרבנות בלא מלח. נ"ל מספר קרבן ומספר מלח עולה ת"ל, כי בו יהיה מתוק חמש פעמים שם אלהים שעולים ת"ל, וגם הוא מספר צדיק יסוד עולם [משלי י' כ"ה], כי המביא כראוי יתכפר לו ויהיה במדרגת צדיק יסוד עולם דאז ראוי שיתקיים העולם בעבורו:

לדף כ"ט ע"א:
הביא לה אלף ככר זהב והכניסוהו אלף פעמים לכור והעמידוהו על ככר. הנה ודאי עתה בזמן הזה נראה דבר זה חידוש נפלא לזכך זהב הטוב כל כך זיכוך רב שיעמוד על אחד מאלף, אך ודאי בזמן הראשנים היתה להם חכמה נפלאה בזה ונשכחה אחר כך מדורות הבאים, וכאשר נמצא בחכמת החניטה שקורין מומיא שהיו עושין במצריים שיתקיים הגוף כמו שהוא, אשר עתה אע"פ שגדלה חכמתם ברפואה ושאר חכמות הטבע, לא יכלו להשיג חכמה זו של חניטה לעשות כראשונים, וכן הדבר הזה של חכמת זכוך הזהב הנזכרת:
ומה שעשה הזיכוך באופן זה להביא אלף ככר ולהעמידו על אחד, נ"ל בס"ד דכיון בזה להמשיך לישראל ע"י מעשה המנורה ברכת משה רבנו ע"ה שבירך את ישראל, יוסף ה' עליכם ככם אלף פעמים [דברים א' י"א], והוא מדה כנגד מדה, דעל ידי זכות מצוה זו שעשה לכבוד השי"ת לעשות מן אלף הככר אחד ככר, כן הקב"ה יוסף ברכתו על ישראל לעשות כנגד כל אחד מישראל אלף איש. גם נ"ל בס"ד לרמוז הענין בסוד הגלגול, כי המנורה רמז לנשמה, דכתיב [משלי כ' כ"ז] נר ה' נשמת אדם, וידוע כי גלגול הנשמות הוא עד אלף דור, וביאת הנשמה בגלגול הוא ענין כניסת הזהב לכור להזדכך, ובגלגול אלף דרין ישתלם זכוכה, וכל נצוצותיה יהיו עצם אחד גמור ושלם:

ק"נ

שם על השלחן הטהור – מלמד שמגביהין אותו. מקשים: מנא לן למידק הכי? דילמא נקיט הכי למימר שירדו מעשיו ממקום טהרה וכדאמר במנורה. ונ"ל בס"ד התם במנורה כתיב [שמות כ"ה ל"א] תֵיעשה בציר"י דר"ל תֵעשה ע"י אחרים, לכך דריש שירדו מעשיה ממקום טהרה דהיינו שירד מלמעלה אש רוחני ונתלבש בה ונעשו מעשים בידי שמים, על כן בשלמא גבי מנורה דכתיב תיעשה, איכא למדרש הכי, מה שאין כן בשלחן דלא כתיב כן מנ"ל למדרש הכי? לכך אמר מלמד שמגביהין אותו:

שם עד שהראה הקב"ה באצבע. נ"ל בס"ד, אין הכונה אצבע ממש אלא הכונה על שם אהו"ה שהוא בסוד הדעת ויוצא מן ראשי תבות את השמים ואת הארץ ומספרו טו"ב, לכך כתוב בלידת משה רבנו ע"ה: ותרא אותו כי טוב הוא [שמות ב' ב'], ואיתא בדברי רבנו האר"י ז"ל בשער המצות פרשת עקב, ששם זה במלוי יודי"ן כזה אל"ף צד"י ה"י וי"ו ה"י עולה אצב"ע [וטוב] לאדם שיביט ויסתכל כל שעה באצבעותיו ויכוין בכל אצבע מהם שם אהו"ה דמלוי יודי"ן שהוא מספר אצבע ע"ש, ולכן כיון שנתקשה משה רבנו ע"ה בשלש אלו, המשיך לו השי"ת שפע דעת מרובה על ידי שם אהו"ה שהוא בדעת והוא מספר אצבע כדי שישיג לדעת בשלשה אלו, ועל זה אמר בתנא דבי רבי ישמעאל שהראה לו באצבע, לרמוז על שם אהו"ה הנזכר שהוא נקרא אצבע. ונ"ל שלשה אלו שרצים מנורה חודש ראשי תבות שמח, כי משה רבנו ע"ה נצטער בתחלתם ואחר כך שמח בהשגתם וידיעתו בהם, ולכן אמר לו אנכי ידעתיך בשם [שמות ל"ג י"ב] ראשי תבות ב'חודש ש'רצים מ'נורה שחננתיך דעת בהם להשיגם:

לדף כ"ט ע"ב:
מי מעכב על ידך. נ"ל בס"ד על פי מ"ש רבינו בחיי ז"ל, הטעם שלא נכתב בס"ת נקודות, כדי שנוכל לדרוש המקראות בכמה פנים ע"י שינוי קריאתם בנקודות שונות ע"ש. ולכן כשראה במראה הנבואה שנדמה לו שכותב תגין ולא יותר, אמר לו מי מעכב על ידך שלא תכתוב יותר מן התגין ולא תכתוב נקודות גם כן, והשיב לו, עתיד אחד לעמוד לדרוש על כל קוץ וקוץ תלי תלים של הלכות, ועם נקודות לא יוכל להרבות דרשותיו, כי הנקודות אין עושין אלא פנים אחד. או יובן בס"ד ראה שלא היה עושה תגין לכל האותיות אלא רק לשעטנ"ז ג"ץ ולבד"ק חי"ה ולא לשאר, ולכן אמר לו מי מעכב על ידך שלא תעשה לכל האותיות, והשיב, עתיד אחד לדרוש וכו', ואני נותן התגין כפי
קנ"א

הדרשות השייכים להם. או יובן הוא חשב שסוד התגין לא ישיגו התחתונים והלואי שישיגו האותיות, ומי מעכב על ידך לתת את התגין אע"פ שאין התחתונים משיגים אותם, והשיב לו עתיד אחד לעמוד, וזה ישיג גם הנקודות ויותר:

שם הלך וישב לסוף שמונה עשר שורות. כן הגירסא בעין יעקב. ונ"ל בס"ד, ידוע כל אחד יש לו אחיזה באותיות שמו, ואות הראשון שבשמו שם הוא עיקר אחיזתו, ונמצא רבי עקיבא, עיקר אחיזתו באות עי"ן שהוא ראש שמו הטוב, ואם תניח אותיות מנצפך בתוך כ"ב אותיות יהיה אות עי"ן הוא אות י"ט שיש למעלה ממנה י"ח אותיות נמצא הוא עומד בסוף י"ח, ועל זה קאמר הלך וישב לסוף שמונה עשר שורות ומצאו לרבי עקיבא. ודע דהליכה וישיבה זו היא בהבטת השכל שהסתכל במקום אחיזתו, ונקיט י"ח שורות לשון מליצה הוא זה:
ודע כי מפורש בדברי רבנו האר"י ז"ל בשער הגלגולים, דרבי עקיבא השיג הטנת"א (טעמים נקודות תגין אותיות) כולה ועוד יותר, אבל משה רבנו ע"ה השיג עד התגין ולא יותר, אמנם גם משה רבנו ע"ה השיג אח"כ הכל ע"י מעשיו הטובים ע"ש. ובאמת הדבר יפלא לומר דרבי עקיבא גדול מן משה רבנו ע"ה אשר מתחילתו השיג השגה גדולה וזכה לנבואה שלא השיגה שום נביא בעולם. גם עוד יפלא כזאת בדבר אחר שכתב רבנו ז"ל בשער הכוונות, כי משה רבנו ע"ה היה דעת בסוד תפארת, ורבי עקיבא היה בסוד בינה הנקראת יש, וגם דבר זה יפלא איך יהיה מקומו למעלה ממנו. אמנם יובן בס"ד הענין אם יוכשר בעיני השי"ת על פי מ"ש בשער הגלגולים בשמואל א' וז"ל: ובזה יתורץ כי דניאל ראה עתיק יומין מה שלא ראה משה רבנו ע"ה ואיך יהיה זה? אלא מה שהשיג דניאל הוא עתיק יומין דעשיה, לפי שבכל העולמות דאצילות בריאה יצירה ועשיה יש בהם עשר ספירות ויש בכל עולם כל הפרצופים, וכן עולה דניאל א"ל אדנ"י כי האל"ף עומדת באמצע משמש לכאן ולכאן, ושם זה הוא בעשיה וכו', ואליהו זכור לטוב השיג בבריאה כי אליהו למטה מן הבאר שהוא המלכות דאצילות וכו' עכ"ד ע"ש. ולכן גם כאן נאמר דמקום שהשיג רבי עקיבא הוא תחתון מן המקום שהשיג משה רבנו ע"ה, וידוע שבכל עולם יש טנת"א, ובכל עולם יש בינה ויש דעת בסוד התפארת. ובזה יובן בס"ד מה שאמר לו חזור לאחוריך ששם תמצא את עקיבא בן יוסף כי הוא אינו עומד במקום שאתה עומד בו וצריך שתחזור לאחוריך ותראה אותו ודוק היטב:

קנ"ב

ועדיין צריך אני לבאר בס"ד מ"ש כאן ולא היה יודע מה הם אומרים, דלפי פשוטו יפלא מאד. אמנם הענין הוא כך, דידוע, כל נשמה שתבא לעולם הזה הנה היא לומדת מקודם לפני הקב"ה למעלה כל הסודות אשר תוכל להשיג, אך לימוד זה הוא אצלה בכח דוקא שהוא סוד המחשבה, כי הכח הוא המחשבה והמחשבה היא הכח ענין אחד הוא, וכאשר יגיע זמנה לבא בעולם הזה להתלבש בגוף, אז כל הלימוד הוא יוצא ממנה מכח לפועל, כלומר השגה שהשיגה מקודם בסודות התורה ומצפוניה הכל נקשר עמה בכח דוקא שהוא סוד המחשבה, יען כיון שעדיין אין לה התחברות בגוף אין השגתה וידיעתה נחשבת בסוג פועל, אלא בכונת כח, אבל אחר שתרד לעולם הזה ותתחבר בגוף תהיה כל השגתה וידיעתה בסוד פועל, דאז הגוף בהתחברות הנפש אשר עמו יוציא הדברים ההם שהיו אצל הנפש מן הכח לפועל ומגלה אותם בהיותו בעוה"ז באורך זמן של שנות חייו:
וכאשר עלה מרע"ה למרום ומצא את רבי עקיבא זיע"א לומד עם תלמידיו, עדיין לא בא רבי עקיבא לעולם הזה והוא מצא את נשמת רבי עקיבא ונשמות תלמידיו לומדים תורה לפני ה', ואותו הלימוד היה אצלם בכח שהוא סוד המחשבה בלבד וקליטתם דברי תורה היתה קליטה בכח ולא קליטה בפועל, כי עדיין לא היה התחברות לאותן הנשמות בגופם, אך משה רבנו ע"ה באותו זמן כבר נשמתו באה לעולם הזה ויש לה התחברות עם גוף, וכיון דיש לנשמתו התחברות עם גוף אי אפשר להוציא הדברים שקלטה נשמתו קודם בואה לעולם הזה ברגע אחד אלא צריך לאט לאט, כי כל דבר שהוא בכח דוקא נקלט כרגע, אבל דבר שצריך להשיגו בסוג פועל שהוא בזמן היותו בהתחברות גוף אי אפשר להשיגו ולהוציא הדברים כולם מן הכח לפועל כרגע, ולכן הם שהיו עודם בכח גילו לו כל דברי תורה שזכו לקולטם תכף ומיד, כי אין להם שיעור וזמן מוגבל, אבל מרע"ה שהיה בהתחברות גוף עדיין לא יצאו אצלו כל הדברים מן הכח לפועל, ולכך הם היו מדברים בדברי תורה ולא הוה יודע מה הם אומרים, ובהשקפה הראשונה תשש כוחו, כי חשב אין לו השגה בדברים אלו כלל, אך אחר ששמע שאמרו לו תלמידיו מנין לך? והשיב להם הלכה למשה מסיני נתיישבה דעתו, כי ידע שדברים אלו הם גנוזים אתו, אך עדיין לא בא זמנם לצאת מן הכח לפועל:
ובזה יובן דברי הקב"ה כשאמר לו משה רבנו ע"ה יש לך אדם כזה, ואתה נותן תורה על ידי? והשיב לו: שתוק, כך עלה במחשבה לפני, פירוש אתה גדול ממנו, ואשר ראית שאמר דברים שאתה לא ידעתם הנה דברים אלו ישנם אצלך גם כן
קנ"ג

ויותר מהם, ורק הוא עתה עלה במחשבה שאינו בסוג פועל אלא בכח, לכך משיג כל מה שיוכל להשיג ברגע אחד, מה שאין כן אתה עומד בהתחברות גוף שהוא בסוג פועל, ועוד הוא עודנו לפני למעלה שלא ירד עדיין למטה, אבל אתה כבר ירדת לתחתונים לארץ, ולכן אל תתמה על אשר לא ידעת עתה בשעה זו עד שאומר הוא לתלמידיו, כי באמת הכל הוא גנוז אצלך, ורק לא הגיע זמנו לצאת מן הכח לפועל, ועיין בספר עץ חיים מעשה שהיה ברבנו האר"י ז"ל שהיה ישן ביום שבת ושפתיו דובבות, ושאלו ר' אברהם הלוי ז"ל מה זאת? והשיב שעלתה נשמתו למעלה והיתה לומדת סודות בפרשת בלעם, ואמר לו לימא לן מר מהני מילי דמעליותא, ואמר לו בחייך אפילו אם אשב עמכם שמונים שנה רצופים לא יספיק הזמן ללמוד זה, הרי מה שקלטה הנשמה בחצי שעה בהיותה לבדה בלי התחברות הגוף לא יספיק לה ללמוד זה בהתחברות הגוף שמונים שנה:
והנה גרסת התלמוד הנדפס הוא הלך וישב לסוף שמונה שורות, נ"ל בס"ד זה על פי מ"ש רבנו האר"י ז"ל בביאור יש לך אדם כזה ואתה נותן תורה על ידי, כי משה רבנו דעת בסוד תפארת, ורבי עקיבא בסוד בינה הנקראת יש ע"ש, והנה הדעת הוא שמיני ביו"ד ספירות מתתא לעילא, והבינה היא אחר הדעת מתתא לעילא, וז"ש ישב לסוף שמנה שורות ומצאו לרבי עקיבא ודוק:

שם ולעיילוהו בהך לא מסתייעא מלתא. הנה בזה פרשתי בס"ד רמז הכתוב [שיר ה' ד'] דודי שלח ידו מן החור ומעי המו עליו, כי הקב"ה ימינו פשוטה לקבל שבים ושלח יד ימינו מן החור הוא פתח הקטן הדומה לחור ולא מפתח הגדול הדומה לשער גדול ועל ידי כך מסתייעא מלתא דמעי המו עליו. ומה שאמר אם חוזר בו אני קושר לו כתר, נראה התג צורת יו"ד קטנה שבמלואה מספרה עשרים, ואותיות עשרים הם מספר כתר. ומה שאמר שנברא עולם הבא ביו"ד מפני שהצדיקים שבו מועטין, י"ל כיון דאין רמז זה לשבח למה עשאו. ונ"ל בס"ד לסתום פה המקטרגים שלא יקטרגו בראותם הצדיקים מועטין, דאומרים להם, כבר הקב"ה גזר כן דעשה רמז על דבר זה ביו"ד ומוכרח שיהיה כך. אי נמי מועטין ר"ל ענוים, והוי לשבח:

שם כדי שיהיו ישראל למעלה. נ"ל בס"ד נרמזו ישראל באות ד' שהם משולשים בשלשה קדושות שהם כהנים לויים ישראלים שנקראים חסד דין רחמים ומספר חסד דין רחמים עולה דל"ת, לכן נרמזים באות דלת של תפלין, וגם הנשים יש להם אחיזה
קנ"ד

בדלת זו, כי הנשים נקראו גפן פוריה דכתיב [תהלים קכ"ח ג'] אשתך כגפן פוריה עולה דלת, ולזה אמר [שיר ז' ו'] ודלת ראשך כארגמן, ארגמן, כי מה שעולה מלמטה למעלה ע"י תורה ומצות נקרא בשם מן, וכמ"ש עט"ר הרב מור אבי זלה"ה בשם אפיקומן שהוא אפיקו מן כי הוא מצוה אחרונה של מצות אותה הלילה:
ועוד נ"ל בס"ד, הא דאות ד' של תפלין דומה לישראל, כי אותה ד' רומז למלכות שהיא ספירה רביעית בשלשה תחתונות שהיא עומדת אחר נצח הוד יסוד, וישראל יצאו מן המלכות, לכך קשר של תפילין שהוא ד' רומז לישראל. ומה שאמר שצריך להיות הדל"ת כלפי פנים כדי שיהיו לישראל לפנים, נ"ל בס"ד פנים עם הכולל ד' אותיות גימטריא קפ"ד שהוא מספר רבוע שם הוי"ה דיודי"ן שהוא חסד גמור, ושם זה האיר לישראל בגאולתם ממצרים, ובזה פרשתי בס"ד רמז הכתוב [בראשית נ' כ"ה] פקד יפקוד אלהים אתכם, כלומר ע"י שם פק"ד אז יפקוד אלהים אתכם, ולכן היתה הגאולה ע"י משה רבנו ע"ה שמספר שמו קפ"ד וקס"א, ולכן אנחנו אומרים בסוף ברכת הלבנה דוד מלך ישראל חי וקיים, כי חי וקיים בשני יודי"ן עולה קפ"ד, וכוונתינו למשוך לו הארה של שם קפ"ד הנזכר ששם זה יאיר לישראל בגאולה האחרונה גם כן:

לדף ל"ז ע"א:
רבי יוסי החרום אומר. פירש רש"י ז"ל חוטמו שקוע, כמ"ש בבכורות דף מ"ג ע"ב חרום זה שחוטמו משוקע. וקשה החרום הוא מום, כמ"ש [בכורות מג ע"ב] החרום פסול, ואיך מכנים את התנא הקדוש בשם המום? ואם היו העולם קורין אותו כך איך קרו ליה רבנן בהכי? ולא עוד אלא שמזכירין אותו כן במשנה. ונ"ל בס"ד דאפשר להיות שבזה הסימן שהיה לו בגופו שהיה חוטמו שקוע, נעשה לו נס מן השמים, ולכן היו מזכירין אותו בשם זה לזכר הנס, ואם כן זכירה זו לשבח היא, וכאשר קרה כזאת לאחד שהיתה לו אצבע יתירה ונעשה לו נס בדבר אחד שניצול מסכנה גדולה על ידי סימן זה של אצבע יתירה שהיתה לו, ומחמת כן היו קורין אותו בעל שש אצבעות לזכרון הנס, ויתכן גם לרבי יוסי נעשה לו נס על ידי סימן זה של חוטמו, ולכן גם החכמים היו קורין אותו כך לזכרון הנס:

שם מי שיש לו שני ראשים באיזה מהם מניח תפילין? הנה פה עירינו בגדאד, היה עובר בבטן בהמה כשבה אחת שהיו לו שני ראשים, והביאו אותו לפנינו, ואחר שנה נולד מאשה אחת ילד
קנ"ה

שיש לו שני ראשים אך נתביישו להראות אותו ורק הוליכו אותו אצל רופא אירופי כי נולד חי, אבל לא חי יותר משלשה ימים, והגידו לי אנשים שהיו קרובים ליולדת שראו אותו, וגם למילדת שאלתי והגידה כן הדבר, וגם לרופא שאלתיו ע"י אדם אחד ואמר כן הוא, והגוף אחד ורק מן הצואר מתחלק לשני צוארים ושני ראשים גמורים בגלגולת ועינים ואזנים וחוטם ופה באין מחסור. ואפשר מה שהקפיד רבי על שאלת פלימו הוא מפני שדבר זה לא שכיח, ועוד חשב דאם יולד כך אי אפשר לחיות ויגיע לכלל שנים של גדול שראוי להניח תפילין:

לדף מ"ג ע"ב:
זוכה ומקבל פני שכינה. הא דאמר זוכה, נ"ל בס"ד יש צדיק שאין לו זכות מעצמו לעלות אלא צריך לסיוע נשמות צדיקים אחרים שיעזרוהו ויעלוהו עמהם, ונמצא לא זכה מצידו, אבל הזריז במצוה זו תגין עליו שיזכה לקבלת פני שכינה מעצמו בלי סיוע אחרים, ולזה אמר זוכה ומקבל, ר"ל זוכה מעצמו. גם נ"ל בס"ד מה שאמר פני שכינה, כי יש לפני אותיות שכינה אותיות כו"ס ת"ל, והיינו כוס של ברכה רומז לחמשה אותיות אלהים שמספרם כו"ס שהם ה' גבורות שהמלכות נבנית על ידם ומאירים בה, וכל הזהיר במצות ציצית שרומז לאור מקיף דוחה את החיצונים ומסמא עיניהם של הקליפות, וז"ש זוכה ומקבל פני שכינה כלומר מקבל שפע וברכה מן כוס ת"ל הרמוז באותיות שלפני אותיות שכינה:

שם שסיבבן הקב"ה במצות. נ"ל בס"ד נרמזו כל אלו באותיות מצות שהוא ראשי תבות מזוזה ציצית ותפילין, כי תפילין הוא שתי מצות, אחת סדר רש"י, ואחת סדר רבנו תם, ולכן נוסף וא"ו עם ת' לרבות תפילין אחר. גם מקומות מצות אלו ראשי תבות פ"ז ר"ב דחביבין כמו פז רב:

שם ועליהם אמר דוד שבע ביום הללתיך. הנה רש"י ז"ל פירש ארבע בציצית. והקשה מהרש"א ז"ל קושיא חזקה, בשלמא יד וראש דתפילין אין מעכבין זה את זה, לכך חשיב להו כשתים, אבל הציצית ד' כנפות מעכבין זה את זה ומצוה אחת הן, ויותר תגדל הקושיא הזאת מהא דלקמן [דף מ"ד.] דאמר מי שאינו מניח תפילין עובר בשמונה עשה, ושאינו מניח ציצית עובר בחמשה עשה, ועיין פירוש רש"י ז"ל דחשיב בתפילין כל פרשה בפני עצמה ובציצית כל ד' כנפות מצוה אחת. ונ"ל בס"ד מנין השבע הוא כך, דאמרו בגמרא מקום יש בראש להניח בו ב'
קנ"ו

תפילין, ומפורש בזוהר חדש דאלו ב' תפילין אחת כסדר רש"י ואחת כסדר רבנו תם, ותרווייהו צריכי, ולאו משום ספיקא מנחי להו, וכן מפורש בדברי רבינו האר"י ז"ל, נמצא מימות משה רבנו ע"ה היו מניחים ב' זוגות והם ב' מצות שאין מעכבין זו את זה, ויד וראש הרי ארבע מצות שאין מעכבים זו את זו, ובציצית יש ב' מצות א' תכלת וא' לבן שאין מעכבין זו את זו, הרי שש מצות, ועם מזוזה נעשו שבע:

שם ערום בלא מצות. קשה הוה ליה למימר בלא מצוה כי אפילו מצוה אחת לא היתה לו. ונ"ל בס"ד דהיתה לו מצוה אחת והיא מצות הפיאות, אך לא נתקררה דעתו בזו לבדה, כי רוצה שיהיה לו מצוה אחת ממצות לא תעשה, ומצוה אחת ממצות עשה, ושל הפאות היא מצות לא תעשה, ולזה אמר בלא מצות שתים כהלכתן עשה ולא תעשה, כיון שנזכר במילה שבבשרו שהיא מצות עשה נתקררה דעתו דהשתא אית ליה תרתי, עשה ולא תעשה. והא דלא שכח הפאות נ"ל מפני שבכל יום ממשמש בהם כשרוחץ פניו, אך במילה אין לו משמוש ולא הסתכלות:
ובאופן אחר נ"ל בס"ד הא דלא נחה דעתו במצות הפאות, וגם ניישב דקדוק אחר אומרו שבבשרו דנראה לשון יתר דסגי לומר כיון דנסתכל במילה, וניישב סוד דקדוק הנזכר לעיל דהוה ליה למימר בלא מצוה, ולמה אמר בלא מצות. ונ"ל בס"ד על פי מ"ש רבנו האר"י ז"ל בעץ חיים דעור האדם הוא מסוד העשיה, והבשר יצירה, והגידין בריאה, והעצמות אצילות, עוד איתא שם בעץ חיים דעשיה רובה רע וביצירה חצי וחצי, והבריאה רובה טוב, והאצילות כולה טוב, ועליה נאמר [תהלים ה' ה'] לא יגורך רע דאין שם קליפה ע"ש, ולפי זה מן הבריאה אין חוששין מכוחות הרע דשם כיון דרובה טוב אז הטוב גובר ואין צריכין שמירה מכוחות הרע, אך חוששין מצד העשיה והיצירה, דצריך שמירה גם מצד היצירה כיון ששם חצי וחצי אין הטוב גובר, והנה השי"ת קבע פאות בגוף האדם כדי לשמרו בהם מכוחות הרע, דהיינו קבע בעור האדם שהוא מצד העשיה מצות הפאות כדי לשמרו מכוחות הרע דעשיה, וקבע בבשר האדם שהוא מצד היצירה מצות המילה כדי לשמרו מכוחות הרע דיצירה, ולכן דוד המלך ע"ה בהיותו ערום דאין מצוה תלויה בגופו קודם שזכר המילה קרא אוי אע"ג דידע שיש בעורו מצות הפיאות הנה זאת תשמור אותו מכוחות הרע דעשיה בלבד, ואין לו שמירה בבשרו לשמרו מן כוחות הרע שביצירה, אך כיון שנסתכל במילה שבבשרו דייקא דנזכר שיש בבשרו מצוה קבועה אז נתיישבה דעתו, ולכן לא אמר ערום בלא מצוה כי ידע שיש לו מצוה אחת
קנ"ז

בעורו לשמרו, אך האוי הוא שלא יש לו תרתי אחת בעורו ואחת בבשרו:
ועוד נ"ל בס"ד טעם אחר שלא נתיישבה דעתו בפיאות, כי אמר זו אין לה קבע חזק, כי אפשר שיחלה ונושרים כל שערותיו ותו אין לה זכר אצלו:
ומה שאמר ואומר חונה מלאך ה' סביב ליראיו, נ"ל בס"ד בתפלין כתיב בפסוק שמע ישראל וגו' ה' אחד, וכן במזוזה גם כן כתוב ה' אחד, ובציצית גם כן עושין כריכות מספר ה' אחד, הרי ג' פעמים ה' אחד עולה מספר מלאך ה', וז"ש חונה מלאך ה' סביב ליראיו, כי בשלשה אלו יש מספר מלאך ה'. והא דקרי להו חוט המשולש, נ"ל בס"ד ד' פרשיות של יד וד' של ראש סדר רש"י ורבנו תם הם י"ו, ועם ד' כנפות ציצית וגם מזוזה הרי כ"א, שהוא ג' פעמים ז':

שם היה רבי מאיר אומר: חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום שנאמר ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך. כתבו התוספות פירש בקונטרס אל תקרי מה אלא מאה ע"ש. והדבר פשוט הוא, כי תיבת מה יש לה מספר כולל שהוא אחד כמשפט כל מספר שיש לו אחד יתר עליו, ואם תוסיף על מה יהיה אותיות מאה, אמנם נ"ל בס"ד הענין הוא על דרך כל אל תקרי דאמרינן בעלמא, והוא כי על פשט הפסוק הקשו בגמרא [ברכות ל"ג ע"ב] וכי יראה מלתא זוטרתי היא דקאמר עלה מה, ומתרץ אִין, לגבי משה רבנו ע"ה מלתא זוטרתי היא, אך מלבד זה י"ל כי הנזהר במאה ברכות בכל יום הרי זה בודאי יהיה בעל יראה בנקל, כי יתקדש ע"י המאה ברכות ומלבשתו יראה, על דרך שאמר ר' מאיר גבי תורה לשמה ומלבשתו ענוה ויראה [אבות פ"ו], ואם כן לאיש זה היראה היא מלתא זוטרתי, ולזה אמר אל תקרי מה למדרש דיראה מילתא זוטרתי היא, אלא תקרי תחלה מאה דהיינו למדרש במאה ברכות שיהיה נזהר בהם בכל יום, ואז תקרי מה ביראה לומר שהיא מילתא זוטרתי:
והנה באומרו חייב לברך מאה ברכות ככל יום, נ"ל בס"ד דנרמז באותיות מאה שצריך לברך בשם ומלכות, כי מאה ראשי תבות אלהינו מלך העולם, וכתבו התוספות בשם רבנו תם כי בפסוק זה של ועתה יש מאה אותיות, כי תיבת שואל אע"ג דבכל המקרא כתיב בלא וא"ו כאן כתיב מלא בוא"ו, ועל ידי כך נשלמו סך מאה אותיות בפסוק לרמוז על מאה ברכות, וכמ"ש בפתח עינים בשם ספר הישר לרבנו תם יעויין שם. ואמרתי בס"ד לכך נעשה חידוש בפסוק זה הרומז על מאה ברכות, דנכתב שואל

קנ"ח

מלא בוא"ו להורות על הברכות שיהיו ששה תיבות, שהם ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם:

שם היה רבי מאיר אומר חייב אדם לברך שלש ברכות בכל יום. קשא בשלמא שלא עשני עכו"ם מברך בכל יום אחר שיקיץ משנתו, מפני כי בשינה יוצאה נפשו מגופו ומברך שלא נכנס בו נפש עכו"ם תמורתה, אך שלא עשני אשה מה יש לזה שייכות בכל יום. ונ"ל בס"ד כי הלילה גורם לפטור את הנשים מציצית ותפילין ושאר מצות התלויים ביום, ולכן אומר ברכה זו בכל יום אחר הלילה שמשבח להשי"ת שלא עשאו אשה כדי שתהיה הלילה פוטרתו מן המצות. ועוד נ"ל בס"ד כי באשה יש גרעון גדול שצריכה להיות נכנעת לבעלה והוא ימשול בה, והכנעה זו יש לה הוכחה מסדר התשמיש, והיינו מעשה באשה אחת חכמנית ודעתנית הרבה והיה אביה גדול הדור ונשאה לאחד עם הארץ בן עם הארץ ולא היתה רוצה להיות נכנעת לבעלה, אלא רוצה שהיא תמשול בו, אמר לה אביה הכנעי לבעליך והוא ימשול בך, כי כן היתה גזרתו יתברך שגזר בכך, אמרה לו לא עלי ועל כיוצא בי גזר שאהיה אני בעלת חכמה ובת גדולים נכנעת לאדם בור, אמר לה גזרת השי"ת היא בכל אופן שיהיה גם עליך כן הוא אין הפרש בדבר, יען הלא תראי התשמיש אשר הוא עיקר התחברות האשה עם בעלה הוא למעלה והיא למטה, וזה הדבר לא ישתנה בכל איש ואשה שבעולם, על כן זו הוכחה גדולה שכל איש יהיה מושל באשתו תהיה מה שתהיה. ונודע מעשה מלך אחד ממלכי האומות ולא היה לו אלא רק בת יחידה וישבה על כסאו אחר מותו ולא היתה נשואה, אמר לה דודה שתמהר להנשא, ותמאן באומרה איך מלכה תהיה נכנעת להדיוט להיות כר תחתיו, אמר לה בעל כרחיך צריכה להנשא, שאם לא תנשא תפסיד המלכות אחר מותה, מאחר שאין לה בנים, ובעל כרחה שמעה לדברו ונשאת, לכן גם את צריכה להיות נכנעת לבעליך על פי גזרת הבורא יתברך שברא את הטבע בהתחברות התולדה באופן זה שיהיה האיש למעלה והאשה למטה, וזה לא ישתנה אפילו אם תהיה האשה מלכה ובעלה הדיוט. ובזה יובן ואל אישך תשוקתך [בראשית ג' ט"ז] זה תשמיש כמו שאמרו רז"ל, ולכן מכאן הוכחה שהוא ימשול בך, נמצא מן התשמיש הוכחה שהאיש ימשול בה, ולכן בכל יום אחר הלילה שהוא זמן תשמיש מברך שלא עשני אשה:
ובזה יובן בס"ד המעשה דאיתא במדרש רבא בראשית פרשה ך', מעשה באשה אחת בת גדולים שהיתה נשואה לאדם בזוי והיה מצערה, שמעו חכמים ובאו אצלו להוכיחו כיון שבאו הוציאה
קנ"ט

לפניהם מנורה של זהב ונר של חרס על גבה לקיים מה שנאמר ואל אישך תשוקתך, ופרש רש"י ז"ל רמזה להם אע"פ שהיא חשובה כנר של זהב והוא כנר של חרס על גבה, אפילו הכי היתה אוהבת אותו ע"ש, ולפי האמור הוכיחה להם מענין התחברות האיש ואשתו בתשמיש, שיחוייב מזה שהוא ימשול בה:

שם מפני שתכלת דומה לים. נמצא שתכלת הוא מדרגה רביעית לכסא הכבוד, ולהכי נבחר לארבע כנפות לרמוז שכל חשיבות שלו הוא בעבור שהוא רביעי לכסא הכבוד:

לדף מ"ד ע"א:
צא ולמד ממצות ציצית. נ"ל קרי לה מצוה קלה שדמיה מועטין ואין בה כבדות על חומר האדם כלל, כי תפילין אע"פ שדמיו מועטין כבד על חומר האדם שצריך להזהר מן הפחה ומהסח הדעת וגם יתנהג בו בקדושה בכמה דברים, והסוכה דמיה מועטין, אך כבדה על החומר שלא יוכל לישן ולאכול חוץ לסוכה, מה שאין כן הציצית קל על החומר שאין בו כל אזהרות הנזכרות לעיל:

שם שנוטלת ת' זהובים בשכרה. נ"ל בס"ד זה הסך הי' על פי הקליפה של הזנות שלובשת אותה ושמה בלבה לקצוב סך זה באתנן כנגד ת' כוחות של סטרא אחרא, בסוד והנה עשו בא ועמו ארבע מאות איש [בראשית ל"ג א'], והצעת ז' מטות כנגד ז' כוחות של יצר הרע שהם רמוזים בשבעה שמות שלו וכמ"ש בגמרא דסוכה דף נ"ב ע"א, ועל כל מטה היה חונה כח טומאה משבעה רוחות הנזכרות:
ואותו תלמיד שהיה זהיר במצות ציצית וטפחו לו ד' ציציות על פניו, הועילו ד' ציציות אלו לבטל כח ארבע מאות כוחות טומאה שהיו מלובשים באשה זו לפתותו, וכל כנף ביטל מאה מעין ברכתן של ישראל דכתיב בהו [ויקרא כ"ח ח'] ומאה מכם רבבה ירדופו, דנמצא כל אחד מבטל כח מאה אוייבים, גם הועילו קדושת השמונה חוטין לבטל ח' כוחות טומאה שהיו שורין על ז' מטות ועל גוף אותה אשה עצמה שהיתה יושבת ערומה למעלה משבעה מטות, גם הועיל לו זכות מצות ציצית לבטל קליפת לר"י המפתה על הזנות שהיא בגימטריא מ"ר, שבזה יובן בס"ד רמז הכתוב [קהלת ז' כ"ו] ומוצא אני מר ממות את האשה כי קליפה זו של מר היא המפתה לזנות. והנה כל כנף יש בו ט"ל כריכות, וצרף לזה מספר אהיה לפי שסוד הציצית הוא באהי"ה
ק"ס

דההי"ן העולה מספר גוף וכנזכר בשער הכונות, אם כן ט"ל וכ"א שהוא מספר אהיה פשוט עולים ששים, וארבע פעמים ששים של ד' כנפות הרי מספד ר"מ, ולכן מבטל הציצית קליפת לר"י שמספרה מ"ר, ובזה יובן הכתוב [במדבר ט"ו ל"ט] ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם, ולכן בזכות כל הנזכר ניצול אותו תלמיד מעבירה, ונשמט וישב על גבי קרקע כי פסל גימטריא קע ואותיות קרקע קר קע שנתקרר אש התאוה שבא לו מן הפסל שהוא יצרא דערוה, והוא גבר וישב על הקרקע דהיינו שנעשה אש של קע קר, ואף היא נשמטה מכוחות הטומאה שהיו אוחזין בה ומלבישים אותה, וגם כן ישבה על הקרקע דאש תאוה רעה שהיה בא לה מן ק"ע נתקרר ונעשה קר:
ומה שטפחו לו על פניו ולא על ראשו או שאר איברים, מפני שאמרו רז"ל סימן לעבירה הדרוקן, ולפי זה עון הזנות טומאתו ניכרת בפניו, לכך טפחו לו על פניו לעורר אותו. גם בפנים רמוז היראה דכתיב [שמות כ' י"ז] למען תהיה יראתו על פניכם, ופירשתי הטעם לזה כי בפנים יש רמז למספר שם הוי"ה, שהוא החוטם צורת וא"ו ושני עינים צורת ב' יודין הרי מספר כ"ו, וכן בתחתית החוטם ב' נחיריים הם שני יודין, וכותל המפסיק ביניהם הוא דוגמת וא"ו וכנזכר בשל"ה, הרי ב' פעמים שם הוי"ה עולה ב"ן שהוא סוד יראתו, ולכך נאמר למען תהיה יראתו על פניכם, ולכן טפחו לו על פניו לעורר אותו בזה:
שם אותן מצעות שהציעה לו באיסור הציעה לו בהיתר. נ"ל בס"ד אותיות איסור במספר קטן גי' י"ו וכן אותיות מותר במספר קטן גי' י"ו, ונראה בזכות י"ו חוטין של ד' כנפות נהפך האיסור להיות מותר שמספרם שוה שהוא י"ו:
שם מצוה אחת צונו אלהינו וציצית שמה. נ"ל בס"ד שמה מעורר אותנו להסתכל בה, כי ציצית לשון הסתכלות כמו מציץ מן החרכים [שיר ב' ט'], או ישראל יתרים על בני נח תר"ו מצות כמנין וציצית שהיא שקולה כנגד כל מצות שיש לישראל יתרון על בני נח:
שם אמרה לו העבודה איני מניחך. הנה תחלה נשבעה בגפה של רומי, אך אחר שהגיד לה כח המצוה גמרה בלבה להתגייר ופרשה מן ע"ז ונשבעה בעבודה כאשר נשבע הוא עצמו לפניה, ורמזה לו בזה שהיא מוכנת להתגייר ולכן נשבעה בשבועה שנשבעין ישראל. ומה שנתנה שליש ממונה לעניים, כדי שתגין עליה מצות צדקה שלא יהיה לה עכבות וסכסוכים מן השטן וגונדא דיליה בענין הגירות שלה. ומה שנתנה שליש למלכות, שלא יעכבו אותה אצלם שלא תצא מעירם כדי לנאף עמה כי היתה יפה מאד
קס"א

ומזנה עמהם. ומה שאמר לה ר' חייא זכי במקחיך, היא לא נתכונה ליקח אותו התלמיד אלא באה להתגייר, אך ראה ר' חייא ברוח הקודש שכך רצון שמים שתנשא לאותו תלמיד לפרסם כח המצוה אשר על ידה בא הדבר לידי כך. ומ"ש זה מתן שכרן פירוש השכר ודאי שמור לעולם הבא אבל כאן אינם נוטלים מן השכר אלא מן המתנה של השכר שהוא היתרון, וגם זה היתרון של המתנה אין לוקחים כולו בעולם הזה אלא רובו שמור לעולם הבא:

שם כל המניח תפילין מאריך ימים. נ"ל בס"ד תפילין במלואו כזה ת"ו פ"ה למ"ד יו"ד נו"ן ראש המלוי גימטריא ס"ט כמנין חיים עם הכולל, ואם תמלא תי"ו ביו"ד יעלה מספר חכמה בסוד החכמה תחיה בעליה [קהלת ז' י"ב], כי חיים הם מחכמה וכל אותיות המילוי עולין קל"א שמכניע את פלוני ע"י תפילין. גם תפלין גימטריא תק"ף, רמז דמצוה זו תקיפה וגדולה ונותנת תוקף לישראל. גם תפלין במלואו כנזכר גימטריא תשי"א, וזה רמז הכתוב [שמות ל' י"ב] כי תשא את ראש בני ישראל, אל תקרי תשא אלא תשיא, על דרך שדרשו רז"ל בכהאי גונא בפסוק [שם כ"ג א'] לא תשא שמע שוא, ועם ששה אותיות השורש עולה תשי"ו רמו לתשי"ו פירות החיים קדישין כנזכר בספר הקרניים, ולכן נרמז זה בתפילין לרמוז כל המניח תפילין מאריך ימים שיקבל שפע וחיות מן תשי"ז פירות החיים שהם תשי"ז אורות טמירין, והשי"ת יאריך ימינו בטוב ושנותינו בנעימים לעבודתו יתברך אכי"ר:
ועוד נ"ל בס"ד לתת טעם לזה, דכל המניח תפילין מאריך ימים, על פי מ"ש רבינו האר"י ז"ל בשער הכונות, דמצות התפילין בכל יום היא באה ונעשית מכח רושם האור של אתמול הנמשך על ידי התפלה, ולעולם אין התפילין אלא מבחינת הרשימו של אור דיום הקודם ע"ש. ובזה יובן בס"ד ושמרת את החוקה הזאת למועדה מימים ימימה [שמות י"ג י']. ודרשו רז"ל בברייתא [לעיל ל"ו ע"ב] דרבי יוסי סבר החוקה קאי על מצות התפילין, ואמר זו נעשית מימים ימימה, כלומר תפילין של יום זה נעשה מן הרושם של האור דיום אתמול, והיינו שיהיה מימים ימימה, ולכן אמר לשון ושמרת, ולא אמר ועשיתם, והיינו כי ושמרת בהפוך אתוון ורשמת לרמוז שהיא מן הרשימו, נמצא במצות תפילין ממשיך האור של יום זה עד יום שאחריו, לכך מדה כנגד מדה הוא מאריך ימים:
ועוד נ"ל בס"ד הטעם כי בתורה כתיב [משלי ד' ב'] לקח טוב נתתי לכם שקראה טוב, וכל פרשה ופרשה היא חלק בפני עצמו
קס"ב

הנקראת טוב, ויש בתפילין ד' פרשיות הרי ד' פעמים טוב שהוא מספר חיים, לכך כל המניח תפילין מאריך ימים:
ובזה יובן בס"ד [תהלים כ"א ד'] כי תקדמנו ברכות טוב תשית לראשו עטרת פ"ז, ברכות טוב זו התורה שנקראת טוב, תשית לראשו עטרת פז זה תפילין, ולכן חיים שאל ממך נתת לו שיש בתפילין ד' פרשיות שהם ד' פעמים טוב כמנין חיים:

לדף מ"ה ע"א:
מה עשה העלו לו שלש מאות גרבי שמן וישב בעליה ודרשן. קשא למה אצטריכו כולי האי. ונ"ל בס"ד על פי דבריו עשו כן כי הוא קבל על עצמו להתבודד בעליה בשביל דבר זה אע"פ שישב שם שלש שנים או יותר לא יזוז מאותה עליה עד שימצא דבר מפורש לזה, וכיון שקבל על עצמו כך אסתייעא מלתא משמייא ודרשן תכף ומיד, ולזה אמר מה עשה העלו לו וכו' כלומר הוא עשה המצאה זו שיהיו מעלין לו שלש מאות כדי שגם בעיני כל אדם יהיה נודע וניכר שלא יזוז משם עד שימצא פתרי להאמור:

לדף נ"ג ע"א:
עזריה בר בריה דרבי אבטולס, זו גרסה הנכונה דלא גרסינן רבי עזריה דאי קרו ליה לפניו בשם רבי, א"כ הוה ידע מעיקרא דהוא בר אוריין:

לדף ס"ד ע"ב:
אתא ההוא חרשא אותיב חדא ידיה אאיגרא. פירוש וחרש זה הוא אלם ששומע ואינו מדבר, ומן השמים היה הדבר הזה שיתגלה להם המקום ע"י האלם, כי באותו זמן היה מחלוקת בין הורקנוס ובין ארסטובלוס אחיו, ועל ידי כך נחרבו מקומות הזרעים ולא מצאו מקום ליקח ממנו, וענין המחלוקת הזו היה בסיבת לשון הרע ומסירות ורכילות שהיא חטא בפה, ולכך נגלה להם ע"י האלם, לרמוז להם מעתה בעבור תיקון שלכם תהיו כולכם כאלמים שלא תדברו רכילות כלל, ובזה תתבטל המחלוקת ויחזור הטוב לאיתנו הראשון:
שם מי איכא מידי דשמיה צריפין גגות. קשא מנא ידע מזה ששם המקום הוא צריפין לשון רבים וגגות לשון רבים דילמא שם המקום הוא גג צריף או צריף גג. ונ"ל בס"ד ראה שהאלם הניח יד אחת אאגרא וידו אחת אצריף וחזר וסילק תכף והחזיר אותה כן פעם שנית על הגג ועל הצריף, לכך אמר ששם המקום הוא גגות לשון רבים וצריפין לשון רבים מאחר שכפל הרמז פעמים. ולכן בעין סוכר לא אמר להם אם יש מקום ששמו עינים
קס"ג

סוכרים, והיינו בעין סוכר עשה הרמז פעם אחת שלא הניח ידו חדא אעיניה וחדא אסיכרא פעמים, לכך דן שהמקום הוא עין סוכר לשון יחיד:
ובזה מובן המאמר דאמר למה נקרא פתחיה שפותח דברים ודורשן, תרי מילי קאמר חדא פותח הדברים כהכא דהשמת ידו חדא אאיגרא וחדא אצריפא פתח לה דכונתו על מקום ששמו על שם הגג ושם הצריף, וגם אמר ודורשן שדורש המילות מחמת מעשה אחרת שראה לפניו כאן נעשה הרמז פעמים, דרש מזה שהמקום שמו על שתים אלו בלשון רבים, וכאן נעשה הרמז פעם אחת, דרש ששם המקום לשון יחיד ואינו לשון רבים כאידך:
ועדיין י"ל מנא ליה שהוא מקום אחד ששמו כך, ודילמא זה מגיד על שתי מקומות אחד שמו גגות ואחד שמו צריפין שבשניהם נמצא זרע שעורים. ונ"ל בס"ד כי חזה שזה האלם טרח לחפש מקום שיש בו צריף סמוך לגג כדי שיניח ידו אחת כאן וידו אחת כאן, שמע מינה הוא מקום אחד שיש בו שני שמות אלו, דאם לא כן למה ליה למטרח כולי האי יניח ידו על גג לחוד וילך למקום אחר שיש בו צריך ויניח ידו עליו, וכן במקום עין סוכר למה הניח ידו אחת על עיניו ואחת על סיכרא בבת אחת יניח ידו תחלה על עיניו ויסלקנה מעל עיניו ויניחנו אסיכרא, ונ"ל שרמזו להם בזה המקום הנקרא עין סוכר עד מתי תהיה עין שלהם סתומה שאין רואין את הנולד וצריכין לפתוח עין השכל שלהם ותראו מה חרבן עשתה המריבה:
שם בעלי חכמה בעלי מראה. נ"ל בס"ד ששה מיני יתרונות אלו שהם, שבעים לשון, כשפים, מראה, חכמה, זקנה, קומה, ראשי תבות שלהם שכלם חזק, כי בצירוף כולם יהיה שכלם חזק יותר:

לדף פ"ה ע"ב:
זה חלקו של אשר שמושך שמן כמעין. נ"ל בס"ד מאשר שמנה לחמו [בראשית מ"ט כ'] שמנה בהפוך אתוון השמן, משם לחמו שממנו מתעשר. גם אשר במלואו עולה המלוי גי' מן שמן, כי אושר שלו הוא מן שמן:

לדף פ"ו ע"ב:
שלחן בצפון מנורה בדרום א"ר זריקה לא אכילה אני צריך ולא לאורה אני צריך. הנה מדברים אלו נראה דמשום דהשלחן בצפון ולא בדרום, שמעינן לא אכילה צריך, ומשום דמנורה בדרום ולא בצפון שמעינן לא לאורה צריך, ומאי תליא הא בהא. ונ"ל בס"ד דמנהגו של עולם המסב במקום אחד על שלחנו תהיה מסבתו
קס"ד

בצד ימין של אותו מקום וממילא שלחנו גם כן יהיה בצד ימין סמוך לו לפניו, אבל המנורה שצריך לאורה יניחנה בצד שמאל של אותו מקום רחוקה ממנו, וכן כאן אם צריך ח"ו לאורה וצריך לאכילה הוה ליה להניח השלחן בצד דרום והמנורה בצד צפון, ועוד איכא לדון (ת)מן המנורה שמונחת בצד דרום ולא בצד צפון דלאו לאורה צריך, יען כי בית קדשי קדשים ששם הוא אור שכינה יש פתח בפרוכת, ואם לאורה צריך ח"ו היה ראוי להניח המנורה בצפון כנגד הפריפה של הפרוכת שהיתה פרופה בקרסי זהב כלפי חוץ ומשם נכנסים לבית קדשי קדשים, ואם תהיה שם המנורה יכנס האור דרך הפריפה לפנים, וכדאיתא ביומא דף נ"ב ע"ב כסברת רבי יוסי ע"ש. ומ"ש עדות היא לכל באי עולם, ר"ל לכל הבאים לבית המקדש שנקרא בית עולמים שאין מקומו משתנה:

לדף פ"ז ע"א:
כשם שהדיבור יפה לבשמים כך דבור רע ליין. נ"ל בס"ד הטעם שהדיבור פועל ביין כדי שהאדם יקח מוסר מזה לענין הדבור, והוא מ"ש הגאון חיד"א ז"ל בחומת אנך פרשת מטות וז"ל שמעתי דלא יפלא האדם איך מדבר בעולם הזה השפל למטה ועושה דבורו רושם למעלה, הלא תראה היין שהוא במרתף והוא מונח בחבית סתומה בעת שדורכים הענבים אף שהוא רחוק מאד היין שבחבית מתנועע והוא פלא, ומזה נקח ראיה על הדבור שהוא פועל למעלה עכ"ל. על כן עשה השי"ת טבע ביין שפועל בו הדיבור כדי שירגיש האדם ללמוד על פעולת הדיבור מטבע היין. אך הפועל שפועל הדבור ביין לרוע ולא למוטב, לרמוז בזה עוד שאם ישתכר ביין יהיה רע לו בחלק הדיבור, דהיינו שיוציא מפיו דברים שיהיה לו רעה בהם. ומה שעשה השי"ת בשמן להפך שהדבור יפה לשמן מפני שטבע השמן הוא הפך היין, דהשותה יין ואינו רוצה שישתכר בו יאכל אחריו שמן מפני שהוא מעכב ההבל של היין לבלתי יעלה לראשו וישכרנו, גם עוד סגולה אחרת יש לבטל כח שכרות היין למשוח מצחו בשמן, ובזה פירשו במפרשים [תהלים ק"ד ט"ו] ויין ישמח לבב אנוש, ואם תרצה שלא תשתכר בו אז תעשה להצהיל פנים

משמן, ולכן עשה השי"ת בשמן הפך היין שזה הדיבור רע לו וזה יפה לו, להורות כי השמן הוא נגדי ליין, וכדי להנצל מרעת היין ישתמש בשמן:
שם מביאין כבשים שגבהן כרחבן. מקשים בשם הרב אדרת אליהו ריקי ז"ל, דאם גבהן כרחבן הם ננסים ואלו משונים הן,
קס"ה

ועוד זה הפך המדרש שהביאו התוספות [ד"ה שגובהן] שהכבשים של תמידין היו גבוהים, דכשהיו נושאין אותם על הגמלים היו רגלי הכבשים נגררין לארץ א"כ אינם ננסים. ונ"ל בס"ד שלא בא רבי יהודה לומר שהגובה של הכבשים שיעורו כרוחב שלהם דאין זה שבח אלא חסרון, יען כי בזה נמצא הם ננסים הרבה, אך כונתו הוא על היתרון של כבשים אלו על שאר כבשים דעלמא, כלומר מחמת שומנם הרב יהיה יתרון בגובהן על שאר כבשים דעלמא כמו שיש ברחבן על שאר כבשים, יען כי רוב הכבשים השמנים אין השומן עושה יתרון בהם על שאר כבשים אלא דוקא ברוחב שהשמנים יהיו רחבים הרבה מחמת שומנן וכמ"ש הכתוב ירעה מקנך וגו' כר נרחב, והכי קאמר רב יהודה אלו הכבשים שמביאין לתמיד, השומן שלהם עושה להם יתרון על שאר כבשים דעלמא גם בגובה, שיהיו גבוהין על שאר כבשים כאשר עושה להם השומן יתרון ברחבן על שאר כבשים, ולעולם סבירא ליה לרבי יהודה דהם עצמן גובהן יותר גדול מרחבן, ואמר רבא מאי טעמא דרבי יהודה שתלה הגובה ברוחב דמשמע שברוחב מצוי יתרונו בשמנים, ואמר דכתיב ירעה מקנך וגו' כר נרחב דנמצא זה רגיל ומצוי בשמנים לענין הרוחב בעלמא, ולכך החידוש של כבשי התמיד תלה רב יהודה הגובה ברוחב.

לדף פ"ח ע"ב:
מנורה באה מן הככר ואין מלקחיה ומחתותיה באין מן הככר. נ"ל בס"ד טעם לזה דידוע שהמנורה רומזת לתורה, אבל מלקחיה ומחתותיה שהם שמשים שלה רומזים לחכמות הנדסה ותשבורת וניגון ורפואה וכתיבה וכיוצא, שכל אלו הם שמשים של התורה. והטעם שהמנורה באה מן הככר פרשתי בס"ד לרמוז שהמזון שנקרא ככר אין זוכין בו ישראל בעולם הזה אלא בזכות התורה שנקראת בשם לחם, דכתיב ומשלי ט' ה'] לכו לחמו בלחמי, ולזה אמר התנא [אבות פ"ג] אם אין קמח אין תורה, ר"ל אם לא יאכל אין לו כח ללמוד תורה, אך זכייתו בקמח לא באה אלא בשביל התורה דאם אין תורה אין קמח, לכן המנורה הרומזת לתורה באה מן הככר לרמוז שזוכין בככר שהוא המזון בזכות התורה, אבל מלקחיה ומחתותיה שהם רומזין לשאר חכמות אין באין מן
הככר, לרמוז שאם לא למד אלא רק שאר חכמות בלבד אין לו זכיה בככר שהוא המזון:
או יובן הטעם שהמנורה באה מן הככר, לרמוז בזכות התורה שנרמזה במנורה ימחה שמו של עמלק שהוא מספר ככר, מה שאין כן שאר חכמות אין בהם כדאי למחות שמו של עמלק. גם

קס"ו

רמז בזכות התורה שבאה מן הככר נכנעים פלונית וחיילותיה שהם מספר פת שהוא לשון ככר וגבר ישראל:

לדף פ"ט ע"א:
אין לך עבודה שכשרה מערב עד בקר אלא זו בלבד. נ"ל הטעם כי המנורה היא רומזת לתורה, ועיקר לימוד התורה הוא בלילה שהאדם דעתו צלולה ופנוי מעסקיו וכמו שאמרו רז"ל לא אברי ליליא אלא לגרסא, ולכן כתיב בה מערב עד בקר, שאם תחשוב מספר ערב עד מספר בקר, תמצא הפרש שיש ביניהם הוא מספר ל' שרומז ללימוד:
שם איכא דאמרי מלמעלה למטה שיערו, ואיכא דאמרי ממטה למעלה שיערו. הנה מלבד טעם הש"ס נ"ל בס"ד דידוע שכל מצוה שעושין ישראל למטה מעלין בעשייתה את אורות ניצוצי הקדושה מלמטה למעלה בסוד מין נוקבין, ואז ממשיכין על ידי זה אורות שפע מלמעלה למטה בסוד מ"ה, והנה למאן דאמר ממטה למעלה שיערו, הנה הם עשו זכר ודוגמה בזה לעליית האורות מלמטה למעלה אשר עולין על ידי מצות המנורה ועליית השלהבת, ומאן דאמר מלמעלה למטה שיערו, הנה הם עשו בזה רמז ודוגמה לירידת השפע היורד ע"י מצות המנורה מלמעלה למטה:

לדף צ"ט ע"א:
מעלין בקדש ואין מורידין. נ"ל בס"ד קדש כתיב בלא וא"ו והמלוי של קו"ף דל"ת שי"ן עולה תקע"ו כמנין למעלות, כלומר ההקדש ראוי ומוכן למעלות ולא לירידות. ומה שאמר שאמר לו יישר כחך ששברת, נ"ל דייק לה מתיבת אשר דלא הוה צריך לומר אשר, אך אמר אשר לשון שבח כמו באשרי כי אשרוני בנות [בראשית ל' י"ג], וזהו אשר שברת יש לך אושר בזה ששברת, גם באות א' של אשר יש שני יודי"ן ותצרפם אותיות שר יהיה יישר:
ועוד נ"ל בס"ד מה שאמר יישר כוחך על פי מ"ש רבינו האר"י ז"ל בפסוק [תהלים מ"א ד'] ה' יסעדנו על ערש דוי, כי האדם הוא חי ע"י אור החכמה המחיה אותו בסוד החכמה תחיה בעליה [קהלת ז' י"ב], וכאשר יחלה מוכרח שיסתלק ממנו אור החכמה שהיא סוד יו"ד דשמא קדישא שמספרה עשר, ואז יתהפכו אותיות עשר לאותיות ערש ויתהפכו אותיות יוד לאותיות דוי עכ"ד, וישראל היו בעשיית העגל חולים שנסתלק מהם אור החכמה של סוד יו"ד ונהפכו אותיות יו"ד לאותיות דוי, ועל ידי שבירת הלוחות חזרו ונהפכו אותיות דוי לסדר יו"ד שהוא צירוף ישר ואינו
קס"ז

מהופך, וז"ש יישר כוחך ר"ל יוד ישר הוא כחך יען ששברת ונדונו כפנויה ובטל הדוי. או יובן בס"ד דאמרו רז"ל הלוחות היו כובד מ' סאה והייתה קדושת האותיות שבהם נושאין אותם ולא היה מרגיש משה רבנו ע"ה בכובד, אך שהורידן מן ההר ונעשו באויר הארץ שעשו בה העגל פרחה קדושת האותיות מהם וכבדו על ידיו ונפלו מידו ונשברו ע"ש, גם ידוע הלוחות גופם הם קנקן והאותיות שבהם אור פנימי שבתוך הקנקן, ונרמזו הלוחות באות ש' של משה, כי אות ש' היא מספר קנקן, ובאותיות מה נרמז אור פנימי שבתוכם שהוא בא מסוד שם הוי"ה במלוי אלפין שעולה מה, ולזה אמר [אבות פ"ד] אל תסתכל בקנקן הם הלוחות אלא במה שיש בו, וז"ש יישר כוחך ר"ל אור פנימי הרמוז באותיות מה של שמך הוא ישר שלא נפגם, כי פרחה קדושת האותיות ורק אות ש' שברת, ר"ל הלוחות שרמוזים באות ש' של שמך זו בלבד שברת, ולא נעשה שבר ופגם באותיות מה ח"ו:
שם איסר אני נוטל ממך בדמיה. י"ל למה נקיט לשון איסר. ונ"ל בס"ד על פי מ"ש הרב נחלת בנימין מצוה קכ"ז, שיעור משקל דם הנפש ח"י דנרין וכל דינר ששה מעין וכל מעה ארבעה איסרין, נמצא משקל דם הנפש תל"ב איסרין, וכתב עוד שם דבתענית מתמעט בכל יום התענית שיעור איסר מתל"ב איסרין של דם הנפש ע"ש, ובזה פרשתי בס"ד אף תכון תבל בל תמוט [תהלים צ"ג], כלומר אם האף שהוא מדת הדין תכון תתמתק ע"י תורה ומצות אז תבל הם תל"ב אסרין של דם הנפש בל תמוט שיהיה להם קיום וחיות, ובזה פרשתי בס"ד איש כי ידור נדר לה' או השבע שבועה לאסור איסר על נפשו [במדבר ל' ג'] לשון כפול נדר ואיסור, ועל פי האמור יובן היטב, נדר קאי על ממון, אבל איסר קאי על התענית שבו מתמעט איסר מדם הנפש, וזהו לאסור איסר על נפשו, ר"ל שנדר להתענות שבזה מתמעט ממנו שיעור איסר אחד, וז"ש כאן כמדומה אתה איסר אני נוטל ממך ר"ל כמדומה אתה שיספיק לך התענית שמתמעט מדם נפשך שיעור איסר, לא כן אלא אני נוטל נפשך כולה ממש:
שם קרא עליו המקרא הזה לא ימוש ספר התורה הזה מפיך. פירוש לא אמר לו בפירוש שאסור אלא קרא עליו המקרא הזה בלבד, שרצה להשיב לו על שאלתו, וגם מברך אותו לפי דרכו, לכך קרא עליו המקרא הזה שנתכוון לברכו בכך, והוא יבין מזה תשובה על שאלתו:

קס"ח

לדף ק' ע"א:
מגיהנם שפיה צר שעשנה צבור בתוכה. נראה מלאה עשן כדי שיהיו נידונין בעשן על אשר דבקו בשלשה קליפות שהם נחש שרף עקרב דראשי תבות שלהם עשן, ולכן ראש גיהנם גימל אשר מלואו הוא מיל שהוא שיעור הקטן של מהלך האדם, כי יש שיעור שעה, ויש פרסה, ויש מהלך יום, ויש מהלך שבוע, ויש מהלך חודש, ויש מהלך שנה, ונרמז בראש אותיות גיהנם שיעור מיל שהוא מהלך הקטן לרמוז שפתחה צר וקטן. ואמר עוד ושמא תאמר כשם שפיה צר כך כולה צרה, ובזה יהיה הרוחה לרשעים הנידונין בה שיהיה כל אחד גופו מגין על גופו של חבירו מחמת שהם דבוקים זה בזה ואין האש שולט בכל צדדין שלהם, תלמוד לומר העמיק הרחיב שהיא רחבה מבפנים שכל אחד שומר במקום פנוי לעצמו, שאז האש דולקת בו מכל צדדיו, ואין לו דבר המגין בעדו. ושמא תאמר למלך לא הוכנה כלומר למלך של תורה כמו אלישע אחר, דאמרו עליו מתחלה לא מידן לדון ליה בגיהנם מפני שעסק בתורה ולא יתי לגן עדן מפני שחטא ויצא לתרבות רעה, תלמוד לומר גם היא למלך הוכנה כאשר עשה רבי מאיר ע"ה שבקש דיתי אלישע אחר לגיהנם כדי שיתכפר לו. ושמא תאמר אין בה עצים פירוש גיהנם של אלישע אחר וכיוצא בו, אין בה גחלים הנעשים משריפת עצים מפני שהם עסקו בתורה שנמשלה לעץ ולאש דכתיב [משלי ג' י"ח] עץ חיים היא, ולכן אין ראוי שיהיו נדונים בגיהנם של גחלי אש הנעשים מן עצים אלא יהיו נדונים בגיהנם של עשן בלבד, וכמו שאמר רבי מאיר שיצא עשן מקברו של אחר שהוא הוכחה שנידון בגהינם של עשן, תלמוד לומר מדורתה אש ועצים הרבה, פירוש גהינם של זה שהיה חכם בתורה בהיותו בעולם הזה יש בה גחלי אש ומדורתה עצים, אע"פ שעסק בתורה שנמשלה לאש ונמשלה לעצים. ושמא תאמר זה שכרה של תורה, זו של אלישע אחר וכיוצא בו שהועיל לו ליכנס לגיהנם בשביל כפרה ולא תועיל להכניסו לגן עדן לישב במקום הראוי לבעלי תורה על שלחן הצדיקים וחכמים חביריו, תלמוד לומר ונחת שלחנך מלא דשן שישב על שלחן הגדול והעצום עם גדולי חכמי ישראל ולא ישב במדרגה קטנה שבגן עדן. ונ"ל בס"ד לרמוז בפסוק זה דאמר ונחת שלחנך מלא דשן, דשם הוי"ה דמלוי ע"ב ושם הוי"ה דמלוי ס"ג שהם סוד חכמה ובינה עולים מספר קפ"ד ומספר קס"ו ברבוע הנקרא אחוריים ושניהם המה מספר ש"ן, ומשם יהיה השפעה גדולה מאד, וידוע דבתורה יש ארבעה חלקים שהם פ'שט ר'מז ד'רש וס'וד, וכל חלק נקרא קרן לשון אור, כי נר מצוה ותורה אור [משלי ו' כ"ג], וכתיב [חבקוק ג' ד'] ונגה כאור
קס"ט

תהיה קרנים מידו לו, ואמר קרנים לשון רבים, מפני שיש בתורה ד' חלקים וכל חלק נקרא קרן שהוא ר"ל אור, נמצא הם ד' פעמים קרן, ולכן בזכות לימוד כל חלק מארבעה חלקים הנזכרים שנקרא קרן ימשך שפע מן שמות קפ"ד וקס"ו שהם מספר שן כמנין קר"ן, ונמצא בזכות לימוד ד' חלקים שלומדים החכמים בתורה ימשך להם ד' פעמים שן, וז"ש ונחת שלחנך מלא דשן כלומר ד' שן, דזה קאי על שלחן תלמידי חכמים:

לדף ק"ג ע"ב:
תלואים לך מנגד זה הלוקח תבואה משנה לשנה. נראה לפרש בס"ד דבר זה נרמז בפסוק זה, כי נגד אותיות חיים באלפא ביתא יש אותיות טי"ת כ"ף כ"ף נו"ן אשר במלואם עולה מספר תשכ"ה כמנין דאגה שנה בשנה, וז"ש חייך תלואים לך מנגד, ר"ל באותיות שהם נגד אותיות חיים שם רמוז עניינך ומצבך בזה שיהיה לך דאגה שנה בשנה כי תדאג בשנה זו על שנה האחרת הבאה, שאינך יודע אם יהיה לך מעות לשנה הבאה לקנות תבואה, וכמ"ש רש"י ז"ל:
ואומרו ופחדת לילה ויומם זה הלוקח תבואה מערב שבת לערב שבת, נמצא זה בכל ערב שבת שהוא יום ששי דואג על לחם ששה ימים שהם יום שבת וחמשה ימי השבוע עד יום שישי ולא עד בכלל, ונרמז זה בכתוב ופחדת לילה הוא ליל ערב שבת על וא"ו ימים, כי ביום ששי צריך להביא לחם ששה ימים מיום שבת עד יום שישי הבא, ובליל ערב שבת דואג אם ימצא בידו מחר שהוא ערב שבת לחם ששה ימים, וזהו לילה ויומם קרי ביה לילה וא"ו יומם. ומה שאמר ולא תאמין בחייך זה הסומך על הפלטר לקחת ממנו בבוקר דבר יום ביומו, נמצא בכל ימיו דואג בכל לילה שמא למחר לא יהיה לו מעות לקנות בהם מן הפלטר, או שמא הפלטר לא יאפה בו ביום:

לדף ק"ד ע"ב:
מה נשתנה מנחה שנאמר בה חמשה מיני טיגון. נ"ל בס"ד הוא אזיל לפי דרשתו שדרש העני כאלו הקריב נפשו, וידוע דהנפש בלולה מן חמשה חלקים של נפש רוח נשמה חיה ויחידה, כי כל א' מן נפש רוח נשמה חיה ויחידה יש בו כללות נפש רוח נשמה חיה ויחידה, ולפי זה מובן הטעם שנאמר במנחתו חמשה מיני טיגון כדי שיכוין העני לכלול חמשה חלקים של נפשו עם המנחה
שמקריב בחמשה מיני טיגון, דאז על ידי כך מעלה עליו כאלו הקריב חמשה חלקים של נפש:

ק"ע

שם אמר לו עשה לי מהן חמשה מיני טגון כדי שאהנה ממך. י"ל משמע דתולה הא בהא דמחמת שעושה לו מיני טיגון אז יהנה ממנו, ואיך תליא הא בהא, אדרבה אם יעשה מיני תבשילין יהנה יותר. ונ"ל בס"ד הכונה, אע"פ שזה העני אפשר שילוה מעות מאחרים ודוחק עצמו לעשות מיני תבשילין לכבוד המלך, אם יעשה כך לא יאמרו העולם דהמלך אהב אותו ע"כ אכל ונהנה ממנו, אלא יאמרו זה העני מנין לו מעות לעשות הוצאה מרובה במיני תבשילין, ובודאי כי המלך נתן לו מעות לקנות בשבילו בשר ועופות ומיני פירות כדי לעשות לו התבשלין, והמלך אכל ונהנה מכיסו, וזה העני הוא כמו המלצר ומה כבוד יש לעני בדבר זה, ומהיכא מוכח שהמלך אוהב את זה ובא לאכול משלו, אבל אם העני הזה לא יביא למלך מיני תבשילין אלא יעשה לו מיני טיגון שהוא מאכל עניים, אי אפשר לומר שהמלך נתן לו פרוטות לעשות לו בהם סעודה של עניים, ובודאי זו הסעודה של מיני טיגון עשה אותם העני מכיסו, כי המלך אהב אותו ורצה לאכול משלו ועשה זה כפי יכלתו, ונמצא המלך נהנה מן העני ולא נהנה ממעות שלו, ולכן אמר לו אע"פ שאתה תדחיק עצמך או תלוה מאחרים ותעשה לי מיני תבשלין לא תעשה כן, יען שאם תעשה כן לא יאמרו אני נהניתי משלך אלא יאמרו אני נתתי לך מעות שתעשה לי בהם סעודה ואתה שליח כמו המלצר המבשל בביתי, על כן תעשה לי מיני טיגון שהוא אכילה של עניים, ובזה יוודע כי לא ממעותי עשית, כי איך אפשר שאתן לך מעות לעשות לי סעודה של עניים, אלא ודאי משלך עשית ואני אינני אוכל משלי אלא אוכל משלך ונהנה ממך, ובזה ניכר שאני אהבתיך:
ובאופן אחר נ"ל בס"ד כונת המאמר, משל למלך שבא לעיר אחת מערי ממשלתו עובר אורח ובאותה העיר נמצאים שרים ועשירים גדולים אשר יש לאל ידם להביא לפני המלך סעודה של מלכים, ויש עוד שם בעיר ההיא איכרים בעלי צאן אשר מחייתם היא מן הצאן אוכלים מחלבן ולובשים מצמרן, וכאשר שמעו השרים שבא המלך לעיר כל אחד מן הגדולים הכין בביתו סעודה גדולה הראויה למלך, כי כל אחד בא לפני המלך להזמינו על סעודה בביתו וכולם יצאו לקראתו כדי להזמינו על הסעודה, אך המלך רצה לאכול היום אצל איכר אחד בעל צאן כי אהב אותו הרבה וחשב דודאי לא יניחוהו השרים והגדולים לאכול אצל האיכר כי יאמרו אין זה כבוד מלכות, מה עשה כשהגיע זמן הסעודה והיה כל אחד מקוה שיחפוץ המלך לבא לאכול בביתו, אמר המלך לכל העומדים לפניו אני אינני יכול היום הזה לאכול תבשילין של בשר, ומזגי מכרחיני לאכול חמאה וחלב, וגם חלב חמוץ שקורין בלעז יגורט'י ובערבי לבן, וגם לשתות בשביל
קע"א

רפואת גופי מי חלב שקורין בערבי רו'ב, על כן מוכרח אני לילך שעה זו אצל האיכרים בעלי הצאן אשר נמצא אצלם מוכן ומזומן חמאה וחלב ויגורט'י וגם מי חלב שקורין רו'ב, ובזה שתקו כל השרים והגדולים ולא ענו דבר כי אכילה ושתיה זו היא מוכרחת לפי מזג גופו ורפואתו, דאי אפשר לאכול תבשיל בשר, ואז ממילא זכה אותו האיש האיכר בעל הצאן שיבא המלך לתוך אהלו ויאכל מן המאכל הנמצא אצלו, וכן הענין כאן זכר הכתוב חמשה מיני טיגון במנחת העני מפני שהטיגון הוא מאכל עניים, ורצה הקב"ה לעשות שבח להעני שתהיה מנחתו הקלה נמנית עם קרבנות היקרים והחשובים ומכובדים, להודיע כי הדלות של העני היא סיבבה שיהיה נבחר קרבנו כמו קרבנות המכובדים והחשובים, כי כיון שהשי"ת צוה שיביא מיני טיגון נעשית הבאה זו חשובה ויקרה כהבאת קרבנות החשובים, מאחר שהשי"ת צוה בכך ורצה בכך ורצונו זהו כבודו:

לדף ק"י ע"א:
הביאו בני מרחוק אלו גליות שבבבל שדעתן מיושבת עליהם כבנים. פירש רש"י ז"ל דעת זכרים מיושבת עליהם יותר משל נקבות. וי"ל במאי איירי אם בענין הרחבת השכל דאמרו רז"ל נשים דעתן קלה הוה ליה למימר דעתן נוספת או רבה, ואומרו מיושבת משמע דהזכרים אין להם טרדת השכל כמו הנקבות ובאמת קחזינן להפך כי לזכרים יש להם טרדת השכל עשר ידות על הנקבות מאחר דפרנסת הבית עליהם יש להם טרדה גדולה במציאות הפרנסה אבל האשה יושבת בירכתי ביתה ואין לה טרדה בפרנסה שהאיש מביא ומניח לפניה. ונ"ל בס"ד דלשון בן ובת יאמר על זמן קטנותם שלא גדלו בשנים הרבה, והבת יש לה טרדה גדולה בשביל נשואין שלה שמא לא יוכל אביה למצוא לה נדונייא, ובמה תנשא, ושמא תפול בחלק רע בליעל ושמא לא תמצא חן בעיני רואיה לישא אותה, וכזאת וכזאת מחשבות שונות עוברים בלבבה ויהיה לבה טרוד בדבר זה, וגם אחר שתנשא עדיין לבה טרוד ודעתה מבולבלת שמא לא תתעבר וישא בעלה אשה אחרת, אבל הזכר אין לו שום טרדה מדברים הן מצד הנשואין כי הוא לוקח ממון ואינו נותן, הן מצד העקרות כי הוא מושל באשתו ואגידה ביה בכל אופן שיהיה:
שם אמר ליה שימי את. עיין רש"י ז"ל. ועוד נ"ל בס"ד רב היה שמו אבא, אך אפילו תלמידיו היו קורין אותו בשם אבא, כמ"ש בסוף יומא [דף פ"ז.] אזיל אבא לקטל גברא, והטעם כי אבא הוא
לשון אב שהוא לשון חשיבות שהיה אב בתורה, וכן אברך [בראשית מ"א מ"ג] דין אבא למלכא [אונקלוס שם]. וז"ש שימי
קע"ב

את, כלומר ראוי שתהיה נקרא בשמי שהוא אבא כי חכם גדול אתה ואיך דבר זה יהיה נעלם ממך:

שם דקרו ליה אלהא דאלהא. נ"ל בס"ד ידוע בין הקב"ה ובין ישראל לא יש אמצעי, לכן נקרא אלהי ישראל, אבל לגבי אומות העולם יש אמצעי ולכן נקרא לגבי דידם אלהי האלהים הם השרים שלהם. והנה הגויים שיושבים מצור כלפי מערב שאין מכירין בכבודן של ישראל חושבים שגם לגבי ישראל נקרא אלהי האלהים ולא נקרא אלהי ישראל, ולכן אמר דקרו ליה אלהא דאלהא, אבל מצור עד קרתגו מכירים בכבודן של ישראל ומודים דנקרא אלהי ישראל:
שם נושא אשה ואחר כך לומד תורה. נ"ל בס"ד נרמז זה באותיות מנחה, דהנושא אשה נקרא אדם שהוא מספר מה ירמוז באותיות מנחה, וכשלומד תורה זוכה לחן דכתיב [משלי ה' י"ט] אילת אהבים ויעלת חן שמעלה חן על לומדיה, וזה החן נרמז גם כן באותיות מנחה שהוא חן מ"ה, אך מ"ם של מה נרמזה קודם ח' של חן לרמוז ילמוד תורה ואח"כ ישא אשה, ובזה יובן מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מה' [שם י"ח כ"ב], תחלה מצא אשה ואח"כ ימצא טוב זו תורה, דכתיב [שם ד' ב'] כי לקח טוב נתתי לכם, ועל פי זה יפק רצון מה' כי שם הוי"ה ביושר תחלה שם י"ה המאיר באיש ואשתו בנשואין, ואח"כ ו"ה שרומזים לתורה שבכתב שהיא ה' ספרים, ותורה שבעל פה שהיא ששה סדרים, ולכן ו"ה לשון שמחה כי פקודי ה' ישרים משמחי לב:

שם לעולם זאת על ישראל, אמר רב גדל אמר רב מזבח בנוי ומיכאל השר הגדול עומד ומקריב. י"ל מה שייכות יש לדרשה זו עם דרשה הקודמת. ונ"ל בס"ד דקשיא ליה לתלמודא בדרשה הקודמת, תלמידי חכמים העוסקים בתורה בלילה כאלו עוסקים בעבודה, והלא עבודה בלילה ליכא גם בזמן שבית המקדש קיים, לכך הביא דמזבח יש למעלה ומיכאל מקריב עליו קרבן, ושם למעלה אין הפרש בין יום ללילה דאין להם חושך ואיכא עבודה גם בלילה. ומה שהביא דברי ר' יוחנן דאמר כאלו בנה בית המקדש בימיהם, גם בזה יש סמך למאמר דלעיל, דקשיא ליה איך קאמר כאלו עוסקים בעבודה, והלא הם עוסקים בתורה בכל מקום, ואם חשיב עסק התורה עסק עבודת קרבנות, נמצא מקריבים חוץ לבית המקדש ואסור משום שחוטי חוץ, לכך הביא הא דר' יוחנן כאלו נבנה בית המקדש בימיו, נמצא על ידם נעשה
לבית המדרש וכל מקום שלומדים בו דין בית המקדש והוה ליה מקריב בבית המקדש:
קע"ג

שם אינו צריך לא עולה ולא מנחה. נ"ל בס"ד לדרשת ריש לקיש דקאמר כאלו בכף הדמיון אין זה עולה ומנחה ממש, אבל רבא סבירא ליה עולה ומנחה ממש, לזה אמר אינו צריך עוד לעשות עולה ומנחה דדי לו בזה, ונקיט עולה בתחלה, לא מבעיא עולה דכולה כליל ואין בזה הפסד לכהנים, אלא אפילו קרבנות דאיכא בהו הפסד לכהנים אינו צריך להביא עוד:
שם אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכון את לבו לשמים. עיין מ"ש בס"ד במסכת שבועות ע"ש. ונ"ל בס"ד דאמרו רז"ל בקדושין דף ט"ל ע"ב ישב אדם ולא עבר עבירה נותנים לו שכר כעושה מצוה, וכתב הרב ערבי נחל בשם השל"ה ז"ל גם שמירת מצות לא תעשה נחשבים למעשה במה שמתעורר האדם לחשוק הדבר ההוא בלבו ומתעורר ואומר הנני מניח לעשות בשביל שצוני הבורא יתברך שמו, כהא דתניא רשב"ג אומר אל יאמר אדם אי אפשי בבשר חזיר אלא יאמר אפשי ואפשי, ומה אעשה אבי שבשמים גזר עלי עכ"ד ע"ש, נמצא הביטול שמבטל חשקו ותאותו בעבור גזירת השי"ת חשיב מעשה, ולכן נותנים לו שכר כעושה מצות עשה, וז"ש אחד המרבה שעושה מצות עשה שבהם מרבה כוחות הקדושה ומרבה כח היצר הטוב וכח הנפש שלו, ואחד הממעיט ששומר מצות לא תעשה שממעיט כח היצר הרע והתאוה שבו בעת שמבטל חשקו ותאותו, שכר אחד להם, דזה גם כן חשיב עשה מצות עשה אך בתנאי שמכוין לבו לשמים, ר"ל הא דמבטל חשקו ותאותו הרעה לאו משום מורא בשר ודם או שאר סיבות, אלא בשביל כבודו יתברך שצוהו שלא לעשות איסור זה:
או יובן על דרך שאמרו רז"ל גדולה עבירה לשמה כמצוה שלא לשמה ומצינו גבי אהרן הכהן ע"ה וגבי יעל שקבלו שכר על מעשה עבירה בשביל שהיתה כונתם לשם שמים, וז"ש אחד המרבה במצות אשר צוה ה' לעשות אותם, ואחד הממעיט שעושה מצות שצוה ה' שלא לעשותם, ונמצא ממעיט בשמירת הלאוין כאשר עשה אהרן הכהן ע"ה בעגל, ויעל בסיסרא, ואליהו זכור לטוב בשחוטי חוץ, וכיוצא, גם זה מקבל שכר, אך בלבד שיכוין לבו לשמים, שתהיה עבירה לשמה:
ואומרו יכוין לבו לשמים, דאותיות לב עם אותיות שמים יהיה מהם תיבת משלבים, שיכוין האדם במצות לשלב שם הוי"ה עם שם אדני בסוד יאהדונה"י שהם סוד קודשא בריך הוא ושכנתיה, או אותיות לב עם אותיות שמים יהיה מהם צירוף ישלם מ"ב שישלים שם בן מ"ב בכונתו. או יובן שמים אש ומים הפכיים הם
ועושים שלום זה עם זה שדרים יחד בשביל לקיים רצון הבורא יתברך שטרף אש ומים ועשה מהם שמיס, כן בלב האדם יש
קע"ד

משכן ליצר הטוב ומשכן ליצר הרע והם הפכיים, אך הצדיק יעשה שיהיה שלום ביניהם, כמ"ש גבי אברהם ומצאת את לבבו נאמן לפניך [נחמיה ט' ח'], לבו לא נאמר אלא לבבו, ר"ל יצר הטוב ויצר הרע ביחד, וזהו יכוין תכונת לבו שיש בו שני הפכיים כמו שמים שהם מאש ומים דהפכיים הם ועושים שלום ביניהם, וכמ"ש המפרשים על מ"ש עושה שלום במרומיו, הוא ברחמיו יעשה שלום עלינו:

שם רב אדא בר אהבה אמר מהכא ברבות הטובה רבו אוכליה, ומה יתרון לבעליה כי אם ראות עיניו. פירש רש"י ז"ל לבעליה זה הקב"ה, כי אם ראות עיניו שזה מתכוין לטובה. והיינו כי המעשה גלויה לכל, אך הכונה והשמחה אין רואה אותה אלא הקב"ה, והוא רואה הכונה והשמחה של זה הממעיט בשמחה כמו אותו המרבה, לכן אחד המה בשכרן במתנה לחיים בארץ החיים:
ודע כי שמעתי שהקשה עט"ר הרב מו"ר זקיני רבינו משה חיים זלה"ה לתלמידים למה ליה לתלמודא הני קראי, והלא למדנו זה מדכתיב ג' פעמים ריח נחוח בבהמה ובעוף ובמנחה וכנזכר במשנה. ותירץ להם קרא דמתוקה שנת העובד בא ללמד, אפילו אם הוא עני והביא קרבן עני, אך אותו זמן היה עשיר באמת כגון שנפלה לו ירושה במקום אחר, ועדיין לא ידע בה, אפילו הכי קרבנו רצוי ויש לו שכר, ופסוק ברבות הטובה בא ללמד על עני שהביא קרבן עשיר אע"פ שהוסיף על חיוב שלו, עם כל זה צריך שיכוין לבו לשמים, ולא יועיל לו יתרון זה שהביא תוספת על החיוב שלו, יען כי ברבות הטובה שהביא קרבן עשיר אע"פ דרבו אוכליה הכהנים, עם כל זה מה יתרון לבעליו הקב"ה כי אם ראות עיניו שזה היה מתכוין לטובה, וזה העיקר, ובעבור הכונה שאין נראית אלא לעיני השי"ת ישפיע לו שפע טובה וברכה וחיים:
סליק מסכת מנחות:

קע"ה
בס"ד
סיום מסכת חולין בישיבת נהר שלום תכב"ץ
עם ראש הישיבה כמוה"ר בניהו יששכר שמואלי שליט"א.
את המסכת הזאת החילונו ללמוד ביום כ"ו בסיון התשע"א וסיימנו אותה ביום י"ז בחשון התשע"ב.
כמנהגנו אספנו פרפראות וחידושים שנאמרו ע"י רבנו מגיד השיעור וע"י לומדי השיעור.
דף ב':
המסכת מתחילה במלה הכל ר"ת: הכל כשרים לשחוט.
נאמר בקהלת: הכל הבל – כל המשים עצמו הבל זוכה לאור הכתר (ראה מלה אחרונה של המסכת: ארוך = אור כתר).
לצעירים: מי שלומד מסכת זו זוכה לכלה (אותיות הכל).
דף ז':
אין עוד מלבדו – ר"ת אע"מ שם קדוש שמבטל הכשפים. נח היה שמו חנינא ועשו לו שינוי שם כדי שינצל מהכשפים שהיו אז. אבל הני ישראל שכתוב עליהם בני ישראל הבאים מצרימה, אף על פי שלא שינו את שמם, לא שלטו בהם כשפים, מכאן שהיו צדיקים גדולים.
דף מ"ד:
יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך – באותו יום י' באב התשע"א למדנו בראשית חכמה שיגיעה זו היא עשיית המצוות ולא רק לימוד.
דף מ"ה:
אתייקרו הוא דמתייקרי – למה כפלו? אומר רבנו יוסף חיים ע"ה פעם אחת בגלל עושרי ופעם אחת בגלל תורתי.

קע"ו

דף נ"ב:
ר"ת: נעשה ברית – לנכדו של רבי מיכאל שליט"א י"ז באב התשע"א. ה' יזכהו למצוות לחופה ולמעשים טובים אמן.
דף ס':
אם תשקור לי ולניני ולנכדי – בכ"ה באב התשע"א נולד נכדו של רבנו בנו של ר' מאיר הי"ו. יהי רצון שה' יזכהו למצוות לחופה ןלמעשים טובים אמן.
דף ס"ו:
ר"ת: סנפיר וקשקשת שלומדים בדף זה. הרב אמר לנו שחכם רפול היה נוהג לעשות כך סימנים לדפים כדי לזכור הלימוד.

דף ע"ה:
ר"ת: עושים הילולא – דף זה למדנו ביום י"ג באלול התשע"א יום ההילולא של רבנו הגדול יוסף חיים זיע"א.

דף ע"ט:
עֵט – רבי מיכאל שליט"א אמר לנו: וקנה לך חבר – זה עט שבו תכתוב את כל החידושים שאתה לומד.

דף צ"א:
בהאבקו עמו – שהעלו אבק עד כסא הכבוד – מסביר לנו הרב שכל זה היה כדי שיראה יעקב מלוכלך וזקנו לבן מהאבק ועשו לא יגע בו בחשבו שהוא זקן מאד.
ויקח מאבני המקום – הזוהר אומר כשבא לשם האבן דברה עמו שישים אותה מתחת לראשו.

קע"ז
כמנהגנו במחזור זה של הש"ס אנחנו מביאים מדברי כמוה"ר חכם יוסף חיים ע"ה בספרו בן יהוידע:

שם אמר ליה גינאי חלוק לי. הנה בודאי עם המלאך הממונה על אותו נהר היה מדבר וכמ"ש התוספות ז"ל [ד"ה אמר], וקראו בשמו כי כל דבר אותיות שמו הם צינורות השפע שלו, ובהם מתלבש אותו המלאך הממונה על אותו דבר, לכן כאן הזכיר שם הנהר כדי לעורר אותו המלאך שהיה מתלבש באותיות גינאי, כדי שישיב לו תשובה ויעשה רצונו. או אפשר שאותו המלאך נקרא גינאי בשם הנהר כמו שאמרו רז"ל על מלאך שבא לאשת מנוח שנקרא פלאי על שם הנזירות שבא לדבר עמה בעבורה:

שם אמר ליה אתה הולך לעשות רצון קונך ואני הולך לעשות רצון קוני. מקשים למה גינאי נהרא הקדים מעשה ר' פנחס בן יאיר למעשיו. ועוד למה לא כלל דבריו יחד דהיה לו לומר אתה הולך לעשות רצון קונך בספק ואני הולך לעשות רצון קוני בודאי. ועוד י"ל גינאי בא בטענה ור' פנחס בן יאיר לא השיב לסתור טענתו אלא דבר עמו דרך גזרה, ואם יגזור עליו כך הלא הוא דבר בטענה גדולה. ונ"ל בס"ד דידוע דמחצב הנשמות הוא למעלה מן מחצב המלאכים, ובזה יש יתרון גדול לצדיק על המלאך מפני שתיקון שיהיה במצות שלו הוא עולה במקום גבוה ועליון לפי מדרגת המחצב של נשמתו, ועוד השפע שיורד מן מעשים שלו משתלשל ויורד גם למחצב המלאכים והם נהנים מן השפע ההוא כי כל אחד יוכל להוריד שפע ולהשפיע להתחתון ממנו, אמנם יש יתרון למלאך על הצדיק מצד אחר כי המלאך לא יחטא ואין חשש שיקלקל מעשיו, אבל הצדיק אע"פ שהיום הוא צדיק ומעשיו עושין תיקון ושפע גדול בעולמות אפשר דחס
קע"ח
ושלום יקלקל מעשיו אחרי זה, ואינו בטוח שישאר בצדקתו כל זמן שהוא בעולם הזה, ואם הלך עת הזאת לעשות מצוה במקום אחר אפשר כשיגיע לאותו מקום נהפך לבו ולא יחפוץ לעשות המצוה או שמא ימות קודם שיעשה המצוה ונמצא אינו בטוח שיעשה המצוה אלא עד שיעשנה, מה שאין כן המלאך שממונה על דבר אחד לעשותו, הנה הוא בטוח בעשיית מצותו כאשר נצטווה מאת השי"ת:
והנה כבר כתבתי לעיל כי גינאי נהרא שהיה מדבר עמו ר' פנחס בן יאיר הוא המלאך הממונה על אותו הנהר ונקרא על שם אותו הנהר, ואמר לו ר' פנחס בן יאיר שיחלוק את הנהר, והשיב לו המלאך הן אמת שיש לך קדימה מצד המעשה של המצוה שאתה עושה המצוה במקום גבוה יותר ממקום שתגיע אליו מצותי מפני שמקום מחצב נשמתך הוא עליון וגבוה על מקום מחצב נשמתי, ולכן זכר מעשה מצותיו של ר' פנחס בן יאיר קודם מעשה עצמו לרמוז על קדימה שיש לר' פנחס בן יאיר מצד מחצב הנשמות, אך עם כל זה אני יש לי יתרון עליך, כי אתה מצוה שלך שאתה הולך לעשות היא עודנה בספק דשמא קודם שתגיע למקום פדיון השבויים אחר שתעבור הנהר תחזור בך ולא תקיים, או תסתלק מן העולם אחר שתעבור הנהר ולא תגיע למקום פדיון שבויים, או יוולדו עוד סבות אחרות בביטול המצוה, אבל אני בטוח בקיום מצותי בודאי שאין לי כל אותם סיבות הנמצאים באדם בביטול המצוה, והשיב לו ר' פנחס בן יאיר אם לא תחלוק גוזרני עליך שלא יעברו בך מים לעולם, אין כונתו על מי הנהר אלא כונתו על השפע הנקרא מים שנמשך מן מחצב הנשמות למחצב המלאכים ע"י מצות שעושים הצדיקים, ואני אוכל לגזור דהשפע היורד ע"י מצות שלי מן מחצב הנשמות למחצב המלאכים לא יגיע לך ממנו חלק, כי המים האלה שלי
קע"ט
הם, ואוכל לגזור שלא יעברו בך לעולם, מאחר שאתה אינך מקבל דברי לעשות רצוני לחלוק לי כדי למהר לעשות מצותי, ונמצא אתה מפסיד השפע המגיע לך משל מצות שלי, וכיון ששמע כך חלק לו:
ועוד נ"ל בס"ד הטעם שהקדים המלאך מעשה ר' פנחס בן יאיר למעשה שלו, כי יש יתרון במעשה ר' פנחס בן יאיר על מעשה שלו בכמה דברים, האחד שר' פנחס בן יאיר הלך לפדיון שבויים שיש בזה פקוח נפש והצלת נפשות ונפיק מינה חורבא אם יתעכב, אבל הליכת מי הנהר לים אע"פ שזו היא מצוה לקיים גזרתו יתברך שגזר כל הנחלים הולכים אל הים, אם יתעכב איזה רגעים לא נפיק מינה חורבא, ואפילו אם לא ילכו מי הנהר כלל אינו יוצא מזה תקלה, ועוד כל מצוה שיעשה האדם יש לה יתרון
גדול על מצות המלאך, כי יש בזה פאר גדול למצוה וכבוד שמים, מפני שהאדם חומרי והחומר שלי ויצרו הרע מונעו לעשות המצוה, ועם כל זה נלחם ביצרו ועושה, מה שאין כן המלאך לית גביה הכי, ולכן הקדים מעשה ר' פנחס בן יאיר למעשיו, אך עם כל זה טען שאינו חייב לחלוק מפני ששלו ודאי, ושל ר' פנחס בן יאיר ספק:
יהי רצון שה' יתן בריאות איתנה לרבנו מגיד השיעור ונלמד עימו כהנה וכהנה מחזורים של הש"ס עד בא משיח צדקנו בב"א.

ק"פ

בס"ד
סיום מסכת בכורות בישיבת נהר שלום תכב"ץ עם רבנו ראש הישיבה ר' בניהו יששכר שמואלי שליט"א:

מסכת זו החילונו ללמוד ביום ח"י בחשון התשע"ב וסיימנו אותה ביום י"ט בטבת התשע"ב.

כמנהגנו, אספנו כמה פרפראות שנאמרו בזמן לימוד הדף היומי ע"י הרב וע"י תלמידי השיעור:
המסכת מתחילה באות ה' ומסיימת באות י' לרמוז לתיקונים שעושים בימים אלה: ראשית יעשה האדם תשובה שהיא בה' ראשונה ואח"כ יקבל יכולת לעסוק בחכמה שהיא י'.

דף ב':
והמוכר לו אעפ"י שאינו רשאי – רש"י מסביר: מפני שעושה בה מלאכה בשבת. ושואלים: מה איכפת לי מה יעשה בה הגוי אחרי המכירה? ועונים: הגוי עלול להגיד למוכר היהודי שהוא רוצה לנסות את הפרה לפני הקניה ולראות איך היא חורשת. והוא עלול לנסותה ביום שבת בעוד שהיא עדיין ברשות היהודי. (ראה מסכת ע"ז).

דף ו':
את ה' אלוקיך תירא – א"ת ר"ת: אפילו תלמידי חכמים.

דף ח':
ארור אתה מכל הבהמה – הרב גילה לנו שהנחשה הנקבה לא אוכלת כלל בימי עיבורה וכשיולדת היא מתה.

דף י':
ואם לא תפדה וערפתו – הרב סיפר לנו שחכם שמואל דרזי ע"ה קיים את שתי המצוות, פעם אחת עשה פדיון חמור ופעם אחת ערף חמור במקום לפדותו.

דף י"א:
ר' יהודה נשיאה: הרב הסביר שזהו נכדו של רבי יהודה הנשיא.

דף ל"ו:
רבי יהושע היה גדול הדור. כשהיה חולה, באו חכמים לבקרו והוא שאל אותם מה דרשו בבית המדרש. אמרו לו: אתה יודע
קפ"א

הכל. אמר להם: בכל זאת אמרו לי. אמרו לו: שאלו למה מביאות הנשים למצוות הקהל גם את הטף? וענו: לתת שכר למביאיהן. שמח רבי יהושע מאוד כי אימו היתה מביאתו לבית המדרש כשהיה תינוק לשמוע דברי תורה.

דף מ"ב:
הזכר – מאות ה"א היתרה לומדים מיעוט אנדרוגינוס ואכן מצאנו ה"א המעט אנדרוגינוס.

דף מ"ד:
דף זה למדנו ביום שמיני של חנוכה בה הדלקנו בס"ה מ"ד נרות.

להלן כמה חידושים מספר בניהו בן יהוידע לרבנו יוסף חיים ע"ה כהרגלנו בלימוד הש”ס הנוכחי:

לדף ד' ע”ב:
בשלשה מקומות קדשו בכורות לישראל, במצרים ובמדבר ובכניסתם לארץ. נ"ל בס"ד טעם לשלשה מקומות, כי הקדושה שורשה באות יו"ד דשמא קדישא שנחלקת לשלשה יודין כנזכר בזוהר ויקרא דף י"א וזה לשונו: ועל דא מאן דבעי למכתב שמא קדישא יו"ד בקדמיתא, קוצא חד לעילא, וקוצא חד באמצעיתא, וקוצא חד לתתא וכו' ע"ש, ולכן ברכת כהנים לישראל בשלשה פסוקים שמתחילין בשלשה יודין, וזכו לשלשה שמות ישראל יעקב ישורון שמתחילין בשלשה יודי"ן, ולכך בשלשה מקומות קדשו בכורות לישראל:

לדף ה' ע”ב:
שאין כל אחד ואחד מישראל שלא היו לו תשעים חמורים לובים. נ"ל בס"ד טעם למספר תשעים שהוא מספר מ"ן, והיינו ניצוצי קדושה שבררו ממצרים נקראים בשם מ"ן, ובזה פירש עט"ר אדוני מור אבי זלה"ה בשם אפיקומן שהוא אפיקו מ"ן בברורים שנעשים ע"י המצות של זאת הלילה ודברי פי חכם חן. ועוד נ"ל בס"ד טעם למספר צ' כמנין מים אשר חשבו המצריים שיכולים לאבדם במים, וכמו שאמרו רז"ל [סוטה י"א.] על פסוק [שמות א' י'] הבה נתחכמה לו, ונרמז זה בשם מצרים שהוא אותיות צר מים:

קפ"ב

לדף ל"א ע"ב:
לעקציה עקרבא. פירש [רש"י] שמתא. הטעם דכינה אותה בשם עקרב. נראה בס"ד דאיתא בזוהר הקדוש: מאי עקרב עקר ביתא דשכינתא, כן הכא כיון שלא אמרה בשמו, עקר שמו של רב ששת בהלכה זו מן ביתא הוא בית המדרש דאין מזכירים אותה על שמו:

לדף נ"ה ע"ב:
הוא פרת דמעיקרא. נמצא הראש היוצא מן הגן הוא, ומן פרת זה נפרדים ג' נהרות ועם חלק פרת עצמו נעשו ארבעה, וכן הוא אצל יוסף הצדיק ע"ה שהוא דוגמת נהר פרת, כי ידוע מ"ש רבינו האר"י ז"ל יעקב אבינו ע"ה תפארת, ויוסף הצדיק ע"ה יסוד שבתפארת, וגוף וברית חשבינן חד, נמצא יוסף הצדיק ע"ה הוא חלק מן יעקב אבינו ע"ה ממש, לכן כל השבטים שיצאו מיעקב אבינו ע"ה חשיבי כיצאו מיוסף הצדיק ע"ה דכתיב [תהלים ע"ז ט"ז] גאלת בזרוע עמך בני יעקב ויוסף סלה, וכן הוא אומר [עמוס ה' ט"ו] חון תחון אולי יחנן וגו' שארית יוסף, נמצא יוסף הוא דוגמת פרת שיצאו ממנו שלשה נהרות, כן הוא חשוב שיצאו ממנו שלשה חלוקות של שבטים שהם בני לאה ובני בלהה ובני זלפה, ועם מנשה ואפרים שהם מגופו ממש נעשו ד' חלקים של שבטים כמו פרת שיצאו ממנו שלשה ועם חלק שלו נעשו ארבעה נהרות, ובזה יובן ברכה שברכו אביו בן פורת יוסף בן פורת עלי עין [בראשית מ"ט כ"ב], פרת כתיב כלומר אתה דומה לנהר פרת:

לדף נ"ז ע"ב:
העיד רבי ישמעאל בן סתריאל מערקת לבנה לפני רבי. נ"ל בס"ד הוצרך לזכור שם אביו שהיה שמו סתריאל לרמוז דברים אלו שאומר אינם כפשוטן, אלא הם מסתרי האל יתברך, מערקת לבנה ידוע כי הלבונה הוא סוד אור מקיף, כמ"ש רבינו האר"י ז"ל בשער הכונות, וידוע מ"ש בזוהר סבא קדישא דמשפטים, בר יוחאי ידע לאסתמרא אורחוי, ופירש רבינו האר"י ז"ל בשער מאמרי רשב"י וז"ל, דע כי נשמות הצדיקים יש בהם שהם מבחינת אור מקיף, ויש שהם מאור פנימי, וכל אותם שהם מצד אור המקיף יש בהם כח לדבר בנסתרות ובסודות התורה דרך כיסוי והעלם גדול כדי שלא יובנו אלא למי שראוי להבינם, והנה רשב"י ע"ה היתה נשמתו מצד אור המקיף, ולכן היה בה כח להלביש הדברים ולדרשן באופן שאף אם ידרשם לרבים לא יבינום אלא מי שראוי להבינם עכ"ל, וכאן רמז תלמודא על רבי
קפ"ג

ישמעאל שאמר דברים אלו שהם מסתרי האל הנה הוא מערקת לבנה, כלומר היתה נשמתו מאור מקיף שהוא בסוד הלבונה, ולכן ידע להלביש הסוד בדברים אלו:
וברשות מלכא עילאה קדישא נפרש בעזה"י דברים אלו על פי מ"ש בס"ד בסה"ק אדרת אליהו בפרשת בלק הקדמה נפלאה מדברי רבינו האר"י ז"ל בענין נשמות ישראל, בתחלה היו כולם כלולים בשלשה אבות, ואח"כ נפרטו בי"ב שבטים, ואח"כ בשבעים נפש, עד שנחלקו לששים רבוא, וכל מה שמתרבים החלקים והפרטים יותר יורדת מעלתם בזה, ושם מבואר שרבוי ההתחלקות בין רב למעט הוא כפי העונות והפגמים, ואמנם על כל פנים אי אפשר שיתחלקו הניצוצות יותר מששים רבוא, וידוע כאשר יתחלקו לששים רבוא ניצוצות קטנים מוכרח שגם הרע שהוא הקליפה הדבוקה בהם תתחלק בב' חלקים כי זה לעומת זה עשה האלהים:
גם ידוע מ"ש רבנו האר"י ז"ל בשער הפסוקים בתהלים [י"ח מ"ו] בפסוק בני נכר יבולו, כי הקליפות הם זכר ונקבה וכוחות רעות הנמשכות מצד הנקבה הם יורדות ומפתות את האדם לחטוא, כי אין כח הפתוי נמצא אלא בנקבות שמצד לילית, כמו שאמר הכתוב [משלי ה' ג'] נפת תטופנה שפתי זרה, ואחר שנתפתה האדם אחריהם אז מתחברים כוחות הזכרים הנקראים מזיקין אשר בידם החרב להזיק וממיתין את האדם בר מינן כי כן הוא טבע העולם שהזכרים עושים מלחמה ולא הנקבות, ונמצא כי בבחינת הפתוי העיקר הם הנקבות, וכן היה בעגלי ירבעם שהנקבה הניחה בדן וכל העם נטו אחריה יותר מעל הזכר שהיה בבית אל כנזכר בזוהר ע"ש, ולפי מ"ש לעיל דכפי התחלקות הנשמות כן יהיה בכוחות הרע של הקליפה ואין התחלקות יותר מששים רבוא, לכן ר' ישמעאל הביט בשכלו הטהור וראה שכפי המעשים רעים של אותו הדור תתרבה התחלקות של הנשמות למדרגה היותר מרובה שהיא של ששים רבוא, וממילא גם התחלקות הקליפה הן של הזכר הן של הנקבות גם כן תהיה לששים רבוא, ולכן אמר חזירין שבמקומינו יש להם ששים רבוא קלפין, נקיט זה כנגד קליפת הנקבה שממתקת לשונה בפתוי דכתיב: נפת תטפנה שפתי זרה, וכמ"ש רבינו ז"ל. וחזרת הוא חסא שהוא מתוק ואין מר שלו ניכר כל כך. ונקיט עוד רמז שני ביתוש שיש לו ששים רבוא קליפין נקיט זה כנגד קליפות הזכר שהם מזיקין ועוקצין כיתוש. ואמר בבית המסס שלו, כי הזכר הוא סמא"ל שיש בו מס, והוא סימן רע מלשון המס ימס [שמואל ב' י"ז י'], וכן הוא אומר [ישעיה י"ט א'] ולבב מצרים

קפ"ד

ימס, לשון כדונג נמס [תהלים כ"ב ט"ו], וכמ"ש בסה"ק אדרת אליהו בהפטרות בספר שמות:

לדף נ"ח ע"א:
בן עזאי אומר כל חכמי ישראל דומים עלי כקליפת השום חוץ מן הקרח הזה. נ"ל בס"ד דידוע דחכמי ישראל היו מתרעמים על בן עזאי שלא נשא אשה להרבות זרע בישראל, כמ"ש בגמרא דאמרו על זה אתה נאה דורש ואין נאה מקיים, וידוע דהשום מרבה הזרע אבל לא קליפתו, ולזה אמר כל חכמי ישראל דומים עלי לא אמר דומים בעיני, אלא אמר דומין עלי, כלומר דומין בדעתם לומר עלי שאני דומה לקליפת השום, כמו דקליפת השום אינו מרבה הזרע כי אם רק השום מרבה הזרע, כן אני דומה לקליפתו שאין אני מרבה זרע בישראל שלא נשאתי אשה כדי שאביא בנים וירבה זרע ישראל, והם טועין בדבר זה שבאמת אני מרבה זרע בישראל, שאני מוליד נשמות ע"י לימוד שלי, שהם אין יכולים לעשות כמותי בדבר זה, חוץ מן הקרח הזה הוא רבי עקיבא שהוא יודע ומבין בדבר זה, שגם הוא עוסק כמוני ומוליד כמוני, יודע הוא שאין אני כקליפת השום אלא כמו השום שמרבה הזרע כן אני מוליד נשמות הרבה ומרבה זרע ישראל. והא דקראו קרח שזכה להשיג כל תורה שבעל פה שהיא ח' דרגין ולעשות לה קירוי, וזהו קרח קר ח' היא תורה שבעל פה אשר מוצאה מצא חיים:
סליק מסכת בכורות:

קפ"ה

בס"ד
סיום מסכת ערכין בישיבת נהר שלום תכב"ץ עם רבנו ראש הישיבה ר' בניהו יששכר שמואלי שליט"א:

מסכת זו החילונו ללמוד ביום כ' בטבת התשע"ב וסיימנו אותה היום כ"ו בשבט התשע"ב.

כמנהגנו, אספנו כמה פרפראות שנאמרו בזמן לימוד הדף היומי ע"י הרב או ע"י תלמידי השיעור:
ר' מיכאל שליט"א הסביר לנו כי במסכת זו יש תשעה פרקים, ואז אמרנו שהם רומזים לתשע ספירות של ז"א והמלכות העשירית רמוזה באות הראשונה של המסכת ה' ואות אחרונה א' ר"ת: ה"א.

כמו כן אמר לנו ר' מיכאל שליט"א שבימי הצעירות האיש ערכו 50 והאשה 30, דהיינו האשה 60% מהגבר. בזקנה האיש ערכו 15 והאשה 10, דהיינו האשה 66% מהגבר. זאת אומרת שהאשה חזקה יותר מהאיש כשמזדקנים.

דף ג':
מנוה הרעה לנוה היפה – הרב סיפר לנו שסבתא של ר' דוד בצרי שליט"א שהיתה בת אחותו של רבנו יוסף חיים ע"ה, ברחה ממקום מגוריה בטורקיה ורצתה לגור בא"י ולא הסכימה לחזור למרות שבעלה בא לארץ והפציר בה עד שרבנו יוסף חיים אמר לה לחזור ואז חזרה. אחרי 5 חודשים ברחה שוב ויותר לא הסכימה לחזור עד שבעלה בא ונשאר עמה בארץ ואז נולד לה כאן ר' יוסף אביו של רבי דוד.

דף ו':
שנותנים ממון ומתכפר להם – מכאן שנותנים פדיון לתעניות כפי שנהוג בימי השובבי"ם ומתכפר להם.

דף כ"ח:
ר"ת: כללי החרם סימן לזכור.

קפ"ו

כמנהגנו בסיומי הש"ס הזה, להלן כמה מחדושיו של רבנו יוסף חיים זיע"א על המסכת:

לדף ו':
סלע זו לצדקה עד שלא באת ליד גבאי מותר לשנותה משבאת ליד גבאי אסור לשנותה. נ"ל בס"ד הטעם על פי מ"ש רבינו האר"י ז"ל בשער הפסוקים בפסוק [ישעיה ל"ב י"ז] והיה מעשה הצדקה שלום דעל ידי הצדקה נשלם שם הוי"ה, והיינו הפרוטה כנגד יו"ד שבשם, וחמש אצבעות הנותן כנגד ה"א ראשונה, וזרוע הגבאי וחמש אצבעותיו כנגד ו"ה שבשם ע"ש, וידוע דאמרו רז"ל דיו לעולם שישתמש בחצי השם דהיינו שם י"ה, ולכן אנחנו מזכירים שם י"ה בפינו, אבל השם כולו אין רשות להזכירו, ובזה מובן הטעם קודם שבאה ליד גבאי דאז אין כאן אלא חצי השם שהוא שם י"ה מותר לשנותה דהיינו שיקחנה המקדיש לצרכו או לצורך אחרים ללותה ויפרע במקומה, כי מאחר דעודנה ביד המקדיש ולא קבלתם יד הגבאי אין כאן אלא חצי השם ויוכל האדם להשתמש בחצי השם, אבל אם באה ליד גבאי דאז נשלם בה השם כולו אסור להשתמש בה ללותה ולפרוע במקומה, כי עתה נעשה עליה קדושת השם כולו ונקרא עליה שם הוי"ה כולו:

לדף ח':
ר' אליעזר כובש, ר' יוסי בר' חנינא אומר נושא. לפירוש רש"י שהביא בעין יעקב כובש ר"ל תופש מן העונות וכובשן במצולות ים כמ"ש [מיכה ז' י"ט] יכבוש עונותינו ותשליך במצולות ים, ונושא ר"ל נותן ידו למטה וכובשן למעלה כדי שיכריעו הזכיות כמ"ש [שם] נושא עון, הנה צריך להבין מאי בינייהו, ועוד באיזה טעם משליך מן העונות במצולות ים, ואם יש טעם לזה ישליך הכל ולמה ישליך רק חלק מהם, וכן למאן דאמר נושא מה טעם יש בזה האופן. ונ"ל בס"ד על פי מ"ש המפרשים ז"ל ששני יצר הרע יש בעולם האחד נמשך ובא מכח התולדה ע"י חטא אדם הראשון נדבק זוהמת הנחש בנולדים כולם ומתהווה מזוהמת הנחש יצר הרע, והשני הוא היצר הרע הבא מצד הקליפה שיש למעלה כנגד עולם הנשמות, וזה נקרא בלשון חז"ל בשם מלאך רע, שעליו אמר הקב"ה בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין, וכתבו שיש מיני עונות באים מן יצר הרע של התולדה ויש מיני עוונות נעשים ע"י יצה"ר שהוא מלאך רע, ובזה פירש הגאון רבי יהונתן ז"ל מאמר חשבון שעשה יצחק אבינו ע"ה לעתיד בשנות האדם, שעשה סברה לומר פלגא עלי מצד עונות הנעשים מיצר
קפ"ז

הרע של התולדה, ופלגא עלך מצד עונות הנעשים מיצר הרע שהוא מלאך רע ע"ש. ובזה פרשתי הטעם שלוקחין ביום הכפורים שני שעירים אחד לה' ואחד לעזאזל, ולכן הבבליים מתלשים בשערו ואומרין לו טול וצא טול וצא [יומא ס"ו.] שכופלים הדברים, ר"ל טול וצא עונות שבאים מיצר הרע של התולדה, וטול וצא עונות שבאים מיצר הרע שבא מן הקליפה שנקרא מלאך רע:
ובזה מובן טעם המאמר כאן לר' אלעזר דאמר כובש שלוקח מן העונות ומשליך במצולות ים, והיינו שלוקח עונות הבאים מיצה"ר של התולדה שנעשה מן חומר הארץ, ולזה משליך במצולות ים מקום החומר העכור ואינו לוקח כל העונות שהם הנעשים מיצה"ר דקליפה, כי על אלו אין להם תירוץ וצריכין הם לתקן זה, כי על כך נעשה יצה"ר זה בעולם שיהיה האדם נלחם עמו ומקבל שכר. ור' יוסי ברבי חנינא אומר נושא שמגביה הכף למעלה סבירא ליה הסברה להפך כי מקיל מן העונות שנעשו מיצה"ר הנעשה מצד הקליפה מלמעלה, דעל זה יש להם לטעון למה בראת אותו, אבל עונות הנעשים מצד יצה"ר שנעשה מן התולדה מכח זוהמת הנחש אין להם טענה לפטור עצמן, כי יאמר להם למה חטאתם בעץ הדעת והבאתם זה לעולם. ולפי דברים אלו תבא דרשה של כל אחד היטב בפסוק צדקתך כהררי אל משפטיך תהום רבה, דוק ותשכח:

לדף י':
שם אבוב היה במקדש חלק היה דק היה. י"ל למה הוצרך לומר ד' פעמים היה וסגי לומר כן, אבוב של קנה חלק ודק היה במקדש מימות משה, צוה המלך וכו', ובזה לא היה נצרך לומר עוד ד' פעמים היה. ונ"ל בס"ד דידוע מ"ש רבינו האר"י ז"ל בסוד הפסוק [תהלים פ"ג ב'] אלהים אל דמי לך וכו', כי רחל עומדת בעולם הבריאה בחצות לילה ובפרט באשמורת עד אור הבוקר דוגמה לרחל אמנו שיושבת ומזמרת בחצות לילה עד אור הבוקר וזה הטעם שדוד המלך ע"ה היה מזמר במזמורי תהלים בחצות לילה, ולפי זה האבוב שהוא כלי זמר חשוב ומשובח הוא רומז לרחל, וידוע מ"ש רבינו האר"י ז"ל בסוד ומדת ימי מה היא אדעה מה חדל אני [תהלים ל"ט ה'] שיש ארבעה שמות אהי"ה, ולאה לוקחת מהם אורות ארבעה אלפי"ן, ורחל לוקחת אורות ארבע פעמים היה הנשארים שעולים מספר שמונים, וזו הכונה של ברוך שם כבוד מלכתו לעולם ועד, שצריך לכוין בתיבת וע"ד שהיא מספר ד' פעמים היה, וכנזכר בספר הקדוש עץ חיים ע"ש, ולכן באבוב שרומז לרחל נקיט ביה בכונה ד' פעמים הי"ה לרמוז
קפ"ח

שהוא רומז לרחל שלוקחת אורות ד"פ היה מארבע שמות אהי"ה:

שם צוה המלך וצפוהו זהב ולא היה קולו ערב. לרמוז בזה על האדם שמוכיח או מורה הלכות לאחרים אם ידבר עמהם בנחת יהיו דבריו ערבים להם ואז יהיו נשמעים, וכמ"ש [קהלת ט' י"ז] דברי חכמים בנחת נשמעים, וכן אמרו בגמרא [שבת ל"ד,] על שלשה דברים שצריך אדם לומר בתוך ביתו ערב שבת עם חשיכה עשרתם ערבתם וכו' דצריך לממרניהו בניחותא כי היכי דלקבלו מיניה, ולכן האביב שהוא מוציא קול היה של קנה חלק ודק והיה קולו ערב, ואחר שצפוהו זהב שהוא קשה שבמיני מתכות ולא היה קולו ערב, כן האדם המוכיח והמורה לבני אדם שמוציא קולו מן הקנה שלו, אם יהיה דבורו בנחת רך כקנה וחלק ודק לדבר בניחותא, יהיו דבריו ערבין לשומעין, וממילא יהיו מתקבלים אצלם, ואם ידבר בקושי אין דבריו נשמעין ומתקבלין. ומן צלצל ומכתשת ילמוד האדם להכיר ולהבין ערך מצות שעושים הראשונים כמה וכמה יגדל ערכם על מעשים טובים של האחרונים, ועל זה אמרו אם ראשונים כמלאכים אנו כבני אדם, ואם ראשונים כבני אדם אנו כחמורים:

שם אלו שני כלים נשתיירו ממקדש ראשון ונפגמו ולא היה להם ארוכה. נ"ל בס"ד הטעם דשני כלים אלו נפגמו בבית שני דידוע מ"ש רבינו האר"י ז"ל בסוד ארבע כיתות, דכת מספרי לשון הרע פוגעים בתפארת, שהוא סוד היצירה שמסלקין הארתו מן המלכות שהוא סוד דעשיה, וידוע דבית שני היה בו עון לשון הרע ובעבור זה נחרב, וידוע דהקטורת היא תיקון העשיה שכוללים בה גם תיקון היצירה, לכן בתפילת העשיה בכל יום אומרים גם כן זמירות שהם תיקון היצירה, לכן צלצל שבו עושין זמר שהוא תיקון היצירה ומכתשת שבה עושין הקטורת שהוא תיקון העשיה נפגמו בבית שני ולא היה להם ארוכה אותיות אור כ"ה. ובזה יובן הטעם שהיו שני כלים אלו מן נחשת דעליהם אמר דוד נחשת ממורט, כי ידוע מ"ש רבינו האר"י ז"ל בשער הגלגולים דף כ"ט ע"ב דשת היה נפש דהבל, ונח היה רוח דהבל ע"ש, וידוע כי נפש עשיה ורוח יצירה, ונח ושת הם צירוף נחשת שהוא נ"ח ש"ת שהוא סוד יצירה עשיה, ולכן שני כלים אלו שהם סוד יצירה עשיה כלולים זה בזה היו מן נחשת שהוא צירוף נח שת שהם יצירה ועשיה:

קפ"ט

מגרפה היתה בבית המקדש. י"ל למה הוצרך לפרש ולומר נמצאת כולה מוציאה מאה מיני זמר, הלא חשבון זה אפילו תינוק יודע לאומרו. ונ"ל בס"ד דבא לספר הנס שנעשה בה אע"ג דתרי קלי לא משתמעי וכאן היו מאה מיני זמר, וכלהו משתמעי להשומע שהוא מרגיש בשמע של מאה קולות, אף על פי שיוצאין בבת אחת:
מיהו י"ל דאמר רב נחמן בר יצחק מתניתא גוזמא משמע דברי שמואל אינם גוזמא, וקשיא מי הכריח לתנא לדבר בלשון גוזמא ולא נקיט כדנקיט שמואל. ונ"ל בס"ד דמלבד מגריפה זו הגשמית יש עוד מגריפה רוחנית, וזו הגשמית היא משל לרוחנית, והענין הוא דידוע שכל הקרבנות שמקריבים בבית המקדש הם לצורך ברור נצוצי קדושה מן הדומם צומח חי ומדבר, וכמ"ש רבינו האר"י ז"ל, אך ודאי אין הבירור נעשה ע"י הקרבן עצמו שהוא בהמה, אלא נעשה ע"י אור קדושה עליון השוכן וחונה בבית המקדש והוא שורה ומרחף על הקרבן, ועל ידי כך נעשה הבירור של ניצוצי קדושה, ולכן אם הקריב האדם קרבנות כהלכתן חוץ למקדש עביד איסורא, כי חוץ למשכן ולמקדש אין אור קדושה שורה ומרחף על הקרבן, וכיון שהוא מושלל מן האור אין בקרבן חשיבות כלל, כי מצד עצמו הוא בהמה בזויה, ורק מתעלה ע"י האור המרחף עליו, והוא מתלבש בו, ובלתי האור הוא כמו בהמה מתה שאין בה נשמה, נמצא האור העליון השורה על הקרבן הוא עושה מלאכת הבירור של ניצוצי קדושה, ולזה האור השוכן בבית המקדש שעל ידו ובכוחו נעשה הבירור קורא בשם מגריפה שבו נגרפים ניצוצי הקדושה ועולים:
והנה נודע שכל אור קדושה הנעתק ונמשך ממקום העליון למקום תחתון כלול מעשר ספירות, וכל אחת מעשר הרי מאה, ולכן במגריפה של בית המקדש עשו ציור ודמיון לאור של מעלה שכלול מעשר ועשר מעשר שבו גורפין ניצוצי קדושה, שגם זו המגרפה הגשמית יש בה עשרה נקבים וכל נקב יש בו עשרה מיני זמר, דנמצא יש בה מאה מיני זמר שהוא ענין שירה וזמרה, והאור של מעלה שהוא כלול מעשר ספירות, ועשר מעשר הרי מאה ספירות שמהם יהיה בירור ניצוצי קדושה, גם בזה יש מאה זמר, כי הזמר הזה של האור עניינו בירור, והוא לשון כריתה כמו זימור עריצים, דכל בירור יהיה ע"י זימור, ונמצא גם באור הזה יש מאה מיני זמר, ר"ל מאה זימור, ולכן אחר שהגיד שמואל תכונת מגריפה הגשמית שיש בבית המקדש סיים נמצאת כולה מוציאה מאה מיני זמר, כלומר נמצאת זו המגריפה היא כנגד

ק"צ

מגריפה הרוחנית שמוציאה מאה מיני זימור, כלומר מאה בירור, ואמר בלשון קצר להעלים הסוד:
אמנם תנא דברייתא אמר דברים של משל במגריפה הגשמית, שכל דבריו הם משל על המגרפה הרוחנית שהוא האור העליון השוכן וחונה בבית המקדש שבכוחו נעשה הבירור, קאמר היא אמה וגבוה אמה, פירוש זה משל על האור הנמשך מעולם הבריאה ששם הוא מדרגת המאות, ואמה אותיות מאה, וז"ש היא אמה בהפוך מאה שנמשך פנימיות שלה מן הבריאה שהיא סוד מאה, וגבוה אמה המקיף שלה גם כן מן בריאה שהיא סוד מאה, וקתא יוצא ממנה משל על אחיזת אור יצירה ועשיה, ועשרה נקבים היו בה כל אחת מוציא מאה מיני זמר, נמצא מוציאה אלף מיני זמר, זה התנא עשה פרטות יותר שמגיע עד אלף:

לדף י"ג:
אל תקרי שובע אלא שבע. יובן בס"ד כי השבע יבא מן י"ד וי"ד אותיות שיש בשם הוי"ה במלוי מלואו, ולזה אמר [תהלים קמ"ה] פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון, והיינו שתי ידים, שהם יד באותיות י"ה, ויד באותיות ו"ה, וידוע השבע במספר הקדמיי הוא כ"ח כזה אבג"ד הנזכר ומספר כ"ח הוא יד ויד שמהם השובע, וז"ש אל תקרי שובע שיהיה שובע בעולם, אלא א"כ תקרי שפע שיהיה השפעה שלימה מן שבע שהוא י"ד וי"ד שעולים כ"ח שהוא שבע במספר הקדמיי:
שם של ימות המשיח שמונה. נ"ל בס"ד הטעם כי אחר ביאת המשיח יאירו חמשים שערי בינה שהיא שלימא דחירותא ויהיה חירות ממלאך המות חירות משעבוד מלכיות, והבינה היא ספירה שמינית, לכן יהיה הכינור שמונה נימין רמז לבינה, ונעשה הרמז הזה בכנור שהוא נר כ"ו שיאיר שם הוי"ה בשלימות שמספרו כ"ו:

לדף ט"ו ע"ב:
שם כל המספר לשון הרע כאלו כופר בעיקר. נ"ל בס"ד נקיט לשון עיקר רמז לפי דרכו ענין אחד, דידוע שורש השינים שהם י"ו בלחי העליון וי"ו בלחי התחתון הוא רמוז באות אל"ף שציורו יו"ד מכאן ויו"ד מכאן, ואות וא"ו באמצע, ואם תחלק אות וא"ו שבנתים לחצאין כזה, אז תהיה צורת א' ב' פעמים י"ו שהם י"ו שינים של לחי העליון, וגם י"ו שינים של לחי התחתון, וזה הרמז של שורש השינים הרמוז בציור אות א' שהוא י"ו למעלה י"ו למטה רמוז ממש בתוך אותיות עיקר במילואם כזה, עי"ן יו"ד
קצ"א

קו"ף רי"ש, שבתוך עי"ן יו"ד יש י"ו העליון של אות א' ובתוך קו"ף רי"ש יש י"ו התחתון של אות א', ולכן האדם שעשה לו הקב"ה ללשון שלו בשינים שהם ט"ז וט"ז הרמוזים בציור אות א' כנזכר, אם סיפר רע בלשונו, נמצא כפר בזו החומה של השינים שהיא רמוזה בתוך אותיות עיקר:

קצ"ב

בס"ד
סיום מסכת תמורה בישיבת נהר שלום תכב"ץ עם רבנו ראש הישיבה ר' בניהו יששכר שמואלי שליט"א:

מסכת זו החילונו ללמוד ביום כ"ו בשבט התשע"ב וסיימנו אותה ביום כ"ו באדר התשע"ב.

רבנו יוסף חיים ע"ה לא כתב בבן יהוידע חידושים למסכת זו לכן הבאנו כאן מדברי הסיכום שאמר רבנו יעקב חיים סופר ע"ה בעל כף החיים בעת סיימו מסכת זו:

ושמו אצל המזבח:
זה שכפל התנא לשונו לאמור: ושמו בנחת, ושמו כולו, ושמו שלא יפזר, בא לרמוז אל האדם שנברא מן העפר, שתיקונו הוא להיות במעלת הצדיקים להיות דיבורו בנחת עם הבריות. וכמ"ש המפרשים ז"ל על פסוק: אלה תולדות נח, נח איש צדיק, שבעבור שהיה נח עם הבריות זכה להיות צדיק. וז"ש ושמו בנחת. ר"ל כל שימת דיבורים שלו יהיו בנחת. ושמו כולו שלא יהנה – ר"ל ישים כל זמנו דווקא לכבוד עבודת השם בכל אשר הוא עושה ולא להנאת העוה"ז. ולא יפזר מן הזמן לדברי הבל וריק. וזה נרמז בר"ת: בנחת, כולו, יפזר, ר"ת בכ"י, לרמוז שאם לא עשה כן בתחילה בימי הבחרות, צריך אח"כ בכי ולחזור בתשובה, בכדי לתקן מה שפגם. וגם ס"ת ות"ר רומזות כי ע"י התשובה יוותרו לו עוונותיו ויוסיפו ימי חייו כמ"ש והשיבו וחיו. אבל לא די בתשובה כי אם צריך ג"כ לעסוק בתורה כדי לידע לתקן מה שעוות וגם כי התורה אצולי מצילה ואגוני מגינה.
וזהו שהתחיל המסכת באות ה' הרומזת אל התשובה כמ"ש לנו הרב פעמים רבות תשוב ה'. וסיים באות ת' הרומזת לתורה שלא מספיק חזרה בתשובה אלא גם לימוד התורה כדי לדעת איך לא לחטוא.

הדרן עלך יש בקדשי המזבח וסליקא לה מסכת תמורה – ידוע המדרש שעתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק שלש מאות ועשר עולמות שנאמר להנחיל אוהביו יש ואוצרותיהם אמלא. כמה פעמים אמר לנו הרב כמדומני ששמע מפי הרב המקובל כדורי ע"ה ששאל: בשביל מה לצדיק ש"י עולמות? מה יעשה

קצ"ג

בהם? ותירץ שהרי מכל דיבור ודיבור שלו נברא מלאך אם כן יש לו רבבות מלאכים היכן ישים אותם אלא בש"י העולמות הללו!

ובכן הדרן עלך יש – שתמיד אנחנו מחזרין כדי לנחול ש"י עולמות שעתידין לנחול הצדיקים שנקראו קדשי המזבח (הצדיק נקרא קדוש כמ"ש כל הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו. וכן הצדיק נקרא מזבח שזובח את יצרו כמ"ש זובח תודה יכבדנני) ואז בעת ההיא וסליקא לה מסכת תמורה שהיא תורה מ' שנתנה ל- 40 יום ע"י שנראה גודל כבוד העוסקים בה שנוחלים ש"י עולמות.

קצ"ד
בס"ד
סיום מסכת כריתות בישיבת נהר שלום תכב"ץ עם רבנו ראש הישיבה ר' בניהו יששכר שמואלי שליט"א:

מסכת זו החילונו ללמוד ביום כ"ו באדר התשע"ב וסיימנו אותה ביום כ"ד בניסן התשע"ב.

מנהגנו בסיומי ש"ס זה להביא מדברי רבנו יוסף חיים ע"ה בספרו בן-יהוידע על הש"ס אך מאחר ועל מסכת זו לא כתב רבנו בספרו, אנחנו מביאין כאן מדברי הסיכום שאמר רבנו יעקב חיים סופר ע"ה בעל כף החיים בעת סיימו מסכת זו:
על האגדה על ינאי המלך והמלכה שואל הרב:
למה נחלקו המלך והמלכה בבשר גדי וכבש ולא בבשר אחר כגון: באיל וצבי או במיני עופות. ואם בשביל שהיתה סיבה זו מהשמים כדי לקוץ יד של יששכר לפי שהיה מבזה קדשי שמים, היו נחלקים בבשר עופות, שגם בעופות היו שני מינים: תורים ובני יונה, והיה הכהן מקריב ואוכל בשר חטאת העוף כידוע, והיה פיו מכשילו לומר היפך המלך ומחזי בידיה והיו קוצצין ידו. ועוד דאם מחלוקתם על טעם הבשר ממש, מה שייך מחלוקת בזה? דיש הרבה מינים ומה שערב לזה אינו ערב לזה, דחיך יטעם לאכול והטבעים אינם שווים. ועוד, למה רב יוסף אמר להא מילתא: בריך רחמנא וכו' ולא חכם אחר? והלא כמה דורות היו מינאי המלך עד רב יוסף!
ונראה לפרש עפ"י מ"ש הרב ז"ל בשער הליקוטים פ' ויצא, על פסוק: וללבן שתי בנות, כי הגבורות הן יותר מועילות מהחסדים כענין הזהב שהוא מעולה מן הכסף. אמנם זהו אחר שהגבורות נמתקו. ואז נאמר עליהם: צדיקים יושבים ועטרותיהן בראשיהם, אבל קודם המיתוק, החסד מעולה מהגבורה יע"ש. וידוע שהנשמות באות משרש הבל וקין, והבל הוא בחי' החסדים
קצ"ה
וקין הוא בחי' הגבורות. ומי שהוא מבחי' הבל חסדים, בנקל יכול לתקן עצמו בלתי טורח הרבה. אבל מי שהוא מבחי' קין שהוא גבורה, צריך טורח הרבה עד שיתקן, כמו הזהב בצאתו מן האדמה שהוא כמו עפר. ואח"כ כמה פעמים צורפים אותו עד שיבדלו ממנו הסיגים ויהיה זהב טהור ומעולה מן הכסף. כך מי שנשמתו מבחי' הגבורות אחר שיתקן, יהיה יותר מעולה ממי שנשמתו מבחי' החסדים, כי זה דומה כמו השלהבת העולה למעלה.
וידוע כי הגדי בחי' גבורה והכבש בחי' חסד. וזהו שנרמז במחלוקת המלך והמלכה. כי המלך סובר גדיא יאי, ר"ל, מי שנשמתו מבחי' הגבורות, לפי שאח"כ אחר שיתקן מתעלה יותר. והמלכה סוברת אימרא יאי, ר"ל, מי שנשמתו מבחי' החסדים, לפי שבנקל יכול להתקן. אבל אם הוא מבחי' הגבורות, אעפ"י שלאחר שתיקן, מתעלה יותר, אפ"ה יש פחד שמא לא יוכל לטרוח לתקן ותשאר נשמתו מעורבת בסיגים שלה. ולזה שאלו לכ"ג שהוא מקריב תמיד ויודע לכוון למתק הגבורות ע"י קרבנותיו, דאיזו היא טוב לאדם, שיבוא מבחי' החסדים או מבחי' הגבורות.
וז"ש: וקים ליה בקדירה, משום דקדיר"ה גי' 319 והם כמנין ג' שמות אלקים. דשם אלקים במלוי יודי"ן גי' 300, ואותיות שם אלקים מלא הם 13, וע"ה 14, ו-5 אותיות של אלקים פשוט, הרי הם סה"כ 319 כמנין קדיר"ה, והם בחי' הדין כידוע, דכל שם אלקים הוא דין, לרמוז ששאלו אותו בענין מיתוק הגבורות. ולזה השיב להם: אי גדיא יאי ייסק לתמידא, ר"ל דאם טוב לאדם לבוא בבחי' הגבורות, היו כל הנשמות יוצאות תמיד מצד הגבורות בחי' קין, ולא באות ג"כ מבחי' הבל חסדים. ולזה אחוי בידיה, יד ימין, לרמוז כי מי שבא מצד ימין שהוא בחי' החסדים
קצ"ו
יותר טוב. אלא לפי שהראה בידו לפני המלך דרך שחוק, קצו ידיה, וזו היתה לו מאתו ית' כדי ליפרע ממנו שהיה מבזה קדשי שמים. וז"ש רב יוסף: בריך רחמנא דשקליה וכו', ר"ל שנפרע ממנו בעוה"ז כדי שיזכה לחיי העוה"ב.
וזהו ג"כ הטעם שאמר רב יוסף להאי מילתא ולא חכם אחר, כי רב יוסף היה סגי נהור, ותמיד היה מצטער בעוה"ז. ולזה אמר להאי מילתא, כדי לרמוז ג"כ על עצמו, שצער הזה הוא לו כדי לזכות לחיי העוה"ב.
אמר רב אשי ולא למד הכהן דתנן: כבשים קודמין לעזים בכל מקום. יכול מפני שמובחרין? ת"ל ואם כבש, מלמד ששניהם שקולין כאחת. ורבינא אמר גם מקרא נמי לא קרא. דכתיב: אם כבש אם עז ע"כ. ויש לומר איך מינו אותו לכ"ג אם לא ידע מקרא ומשנה? שהרי כמה הלכות יש בדיני עבודה וכמה הלכות במעשה הקרבנות. אלא שבאותה שעה נתבלבל ונעשה כאילו לא שנה משנה ולא קרא מקרא כדי שיפרעו ממנו. כי אם היה זוכר, היה ניצול מן העונש.
ולמה שניהם שווים? כמו שהסביר הרב קודם כי החסדים בנקל מתקן ומצד שני הגבורות אחר תיקונן הן מעולות יותר. ולפיכך שניהם שווים שכ"א יש לו מעלה שאין בחברו.
א"כ למה כבשים קודמים לעזים? י"ל כי העולם התחיל להבנות ממדת החסד דכתיב: עולם חסד יבנה, לכך הכבשים קודמין בכל מקום, שמידת החסד קודמת ותמידית כמ"ש חסד אל כל היום.
ומה שסידרו מסכת זו בששה פרקים לרמוז כי מי שעובר על אחד מל"ו כריתות ששנה התנא, הוא פוגם בבחי' היסוד שהוא ששי לספירת החסד. וזהו הטעם שסיים התנא באות ו' שהוא רומז ליסוד. והש"ס סיים באות ך', לרמוז כי מי שעבר על הנז', צריך להיות כפוף בתשובה תמיד כדי לתקן. וזהו הטעם שסיים
קצ"ז
במימרא דשלום, לפי שהיסוד נקרא שלום (ראה שער הכוונות דרוש שים שלום) ולרמוז כי צריך לתקן השלום, ואז יהיה גם לו שלום.
ועכשיו הפרפראות שנאמרו במשך לימוד המסכת מפי הרב ולומדי השיעור:
דף ב':
הבא על האם – הרב אמר לנו שהחולם כך סימן טוב הוא לו. וכמ"ש בגמרא במקו"א יצפה לבינה.

דף ז':
ואם נקבה תלד לרבות לידה אחרת מאי היא? יוצא דופן – ואכן מצאנו: תל"ד = תלד דרך דופן.

המסכת מתחילה באות ש' ומסיימת באות ך' ש"ך – מי שלומד מסכת זו מסיר מעצמו כל הש"ך דינים שהם ה"פ די"ן כידוע ליודעי ח"ן.

קצ"ח

בס"ד
סיום מסכת מעילה בישיבת נהר שלום תכב"ץ עם רבנו ראש הישיבה ר' בניהו יששכר שמואלי שליט"א:

מסכת זו החילונו ללמוד ביום כ"ד בניסן התשע"ב וסיימנו אותה ביום ט"ז באייר התשע"ב וזה היה בשבוע שהרב היה עם כל החכמים במירון לרגל ל"ג בעומר ולמדנו עימו כל יום דרך המסך.

מנהגנו בסיומי ש"ס זה להביא מדברי רבנו יוסף חיים ע"ה בספרו בן-יהוידע על הש"ס אך מאחר ועל מסכת זו לא כתב רבנו בספרו, אנחנו מביאין כאן מדברי הסיכום שאמר רבנו יעקב חיים סופר ע"ה בעל כף החיים בעת סיימו מסכת זו:
בסיום המסכת לומדת הגמרא על פרוטה של הקדש שנתערבה בכיס של מעות: וחכמים אומרים עד שיוציא את כל הכיס. וזה שסיים בזה לרמוז אל מ"ש רז"ל: אין בן דוד בא עד שתכלה פרוטה מן הכיס. והוא בדרך רמז לרמוז אל מ"ש הרב ז"ל בשער המצוות פרשת בהר: וזיל דע כי בתחילת האצילות נאצלו שבעה מלכי אדום שנרמזו בפרשת וישלח שמלכו ומתו. ואח"כ נתקן עולם האצילות. ואנחנו צריכים ע"י תפילותינו והמצוות המעשיות אשר אנחנו עושים למטה, לגרום יחוד בת"ת ומלכות. ואנחנו מעלים לאותם ז' מלכים בסוד מ"ן אל בחי' המלכות. ואז הם מתחדשים ונתקנים וחוזרים לחיות בסוד תחיית המתים. ובכל יום ויום מתבררין ניצוצים וחלקים מהם מדרגה אחר מדרגה כפי כח תפילותינו ומעשינו בעת ההיא ועולים ומתחדשים. וכך אנחנו עושים בכל יום תמיד עד גמרו בירור המלכים אלו כל הטוב והקדושה שבהם ויתוקנו הכל. והסיגים שבהם הקלי', ישארו למטה בבחי' הרע, ועליהם כתוב: בילע המוות לנצח והרשעה כולה בעשן תכלה. ואין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף ויתבררו כל בחי' אלו המלכים לגמרי עכ"ל.

נמצא דביאת הגואל תליא באלו הניצוצות עד שיתבררו כולם. ואלו הניצוצות הם בחי' רפ"ח וגם הם בבחי' ו"ה של שם הוי"ה בסוד י"א סמני הקטורת כמבואר בע"ח שער מ"ח פ"א יעו"ש. וזה נרמז במלת "פרוטה" כי פרוטה היא אותיות פרט ו"ה ופרט הוא גי' רפ"ח ע"ה. וז"ש ז"ל: אין בן דוד בא עד שתכלה פרוטה

קצ"ט

מן הכיס ר"ל בחי' רפ"ח ו"ה מן הגוף שבו הנשמות שהם הניצוצות.

וזהו ג"כ שסיים התנא: מוציא והולך עד שיוציא את כל הכיס, לרמוז כי אין היצה"ר מתבטל לגמרי ויתחייב על המעילה שהחטיא לבני אדם עד שיוציא כל ניצוצי הקדושה שבתוכו. ואז יתקיים בו: ובלע המוות לנצח והרשעה כולה בעשן תכלה.
וזהו ג"כ הטעם שלעתיד יתבטל שרו של עשו ועמו כמ"ש: והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש וכו' והוא מפני שהם מצד הקלי'. וכיוון שמבטלים הקלי' כנז' וע"כ גם הם מתבטלים.

ועוד י"ל: הטעם דלמה מתבטל עשו לעתיד? לפי שישראל נקראו קדש כמ"ש קודש ישראל לה' ראשית תבואתו וכו' והנהנה מהקודש מעל. והם גזלו וחמסו את ישראל כמ"ש: מחמס אחיך יעקב תכסכה בושה ונכרת לעולם. וע"כ הם מתבטלים לעתיד. ולכן התחיל המסכת באות ק' וסיים באות ש' דהיינו קש לרמוז שיהיה בית עשו לקש.

ר
בס"ד
סיום מסכת תמיד בישיבת נהר שלום תכב"ץ עם רבנו ראש הישיבה ר' בניהו יששכר שמואלי שליט"א:

מסכת זו החילונו ללמוד ביום י"ז באייר התשע"ב וסיימנו אותה ביום ר"ח סיון התשע"ב.

מנהגנו בסיומי ש"ס זה להביא מדברי רבנו יוסף חיים ע"ה בספרו בן-יהוידע על הש"ס אך מאחר ועל מסכת זו לא כתב רבנו בספרו, אנחנו מביאין כאן מדברי הסיכום שאמר רבנו יעקב חיים סופר ע"ה בעל כף החיים בעת סיימו מסכת זו:

תנא דבי אליהו: גיהנם למעלה מן הרקיע. ויש אומרים לאחרי הרי חושך. מה הם נחלקים במציאות? והרי במסכת בבא בתרא בפרק המוכר את הספינה דף ע"ד ע"א שההוא טייעא הראה לרבה בר בר חנה היכן נמצאים בלועי קורח א"כ הגיהנם הוא בארץ! ואיך כאן יש כאילו מחלוקת? והנה הרא"ש ז"ל נרגש לזה ופירש: גיהנם למעלה מהרקיע מנהר דינור שבא מזיעתן של חיות ולהיכן שפיך? על ראש רשעים כדכתיב: על ראש רשעים יחול. ולפי זה יש שני מיני גיהנם אחד בארץ ואחד למעלה מהרקיע וליכא פלוגתא אלא מר אמר חדא ומר אמר חדא. ואמנם עדיין קיימת הקושיא שהרי נהר דינור אינו הגיהנם אלא נשפך על ראשי הרשעים והיכן? בארץ, א"כ יש גיהנם אחד בארץ. אבל אפשר לפרש עפ"י האר"י ז"ל בע"ח שער הכללים פ"א וז"ל: אעפ"י שנתברר האוכל מהפסולת ועלה למעלה, עכ"ז עדיין ניצוצי הקדושה נשארו בתוכם וזהו מה שנשאר לנו לתקן ע"י התפילה ומע"ט וכן ע"י נשמות הצדיקים כשהם נפטרים מהעוה"ז עוברים בעולם העשיה ומעלים מהם ניצוצי קדושה שבקלי' ליצירה וכעד"ז מיצירה לבריאה ומבריאה לאצילות ומחזירין האור הגדול למקומו וז"ס מ"ן עכ"ל.

וידוע שהקלי' הם המזיקים והם מזיקים את נפש הרשע כשנפטר מהעולם ועולה למעלה. וכמ"ש האר"י ז"ל שם בפ"ב שהקלי' בעצמה היא רצועה של מלקות ליסר הרשע יעו"ש. וזהו בחי' גיהנם שיש למעלה מן הרקיע חוץ מגיהנם שבארץ שהם הקלי' שהרשעים נידונים שם איש כפי חטאו. שיש נידונים בגיהנם בארץ ויש נידונים למעלה ע"י הקלי'. והצדיקים כשנפטרים

ר"א

מהעוה"ז נשמתם הולכת דרך שם כדי לברר מהם ניצוצי קדושה והרשעים נידונים בהם.

ובזה צדקו שני המאמרים יחד כי אלו ואלו דברי אלוקים חיים.
תנא דבי ר' חייא כל העוסק בתורה בלילה שכינה כנגדו שנאמר קומי רוני בלילה לראש אשמורות שפכי כמים לבך נוכח פני ה'.
ויש לשאול וכי ביום אין שכינה נגדו? וא"כ מאי רבותיה דלילה מביום שבא לשבחו? ועוד מה זה בלילה בכל שעה? והרי הפסוק אומר לראש אשמורות דווקא. ומהו שפכי כמים לבך שמשמע צריך שברון לב ג"כ.

ונלע"ד בא לרמוז על לימוד תורה שאחר חצות הלילה וכמו שהפליגו בזה מאד בזוה"ק פעמים הרבה ועי"כ יהיה אהוב למעלה ונחמד למטה ומושכין עליו חוט של חסד ביום כנז' בשער הכוונות. חצי הראשון של הלילה נקרא ליל וחצי הלילה האחרונה נקרא לילה. שכינה כנגדו ר"ל בתמידות. שישאר עליו מן הארת השכינה חוט של חסד ביום. לא כן הלומד ביום שאינו נמשך עליו חוט של חסד רק בשעת הלימוד ששכינה עימו. וז"ש הפסוק: קומי רוני בלילה לראש אשמורות ר"ל שיקום אחר השינה ללמוד בחצי האחרונה שנקרא לילה.

ר"ב

בס"ד
סיום מסכת נדה בישיבת נהר שלום תכב"ץ עם רבנו ראש הישיבה ר' בניהו יששכר שמואלי שליט"א:

מסכת זו החילונו ללמוד ביום ר"ח סיון התשע"ב וסיימנו אותה ביום י"א באב התשע"ב.

מדברי רבנו יוסף חיים בספרו בן יהוידע על המסכת:

לדף ח' ע"ב:
משום דאיכא דילדה לתשעה ואיכא דילדה לשבעה. פירוש האי שיעורא דשלש חדשים שאמר משום ר' מאיר הוא בין ליולדת לתשעה בין ליולדת לשבעה, ולהכי האי קרא אינו ראיה גמורה ליולדת לשבעה אלא זכר בעלמא, יען דתמר ילדה באמת לשבעה כמפורש להדיה בדברי רז"ל, וכן מפורש בדברי רבינו האר"י ז"ל בשער מאמרי רשב"י דפרץ וזרח נולדו לשבעה, ואם כן יש שני פירושים בפסוק כמשלש חדשים, האחד לשון שילוש ר"ל כאשר עברו שליש חדשים של הריון שלה דניכר עבור שלה אמרו ליהודה, ולפי זה צ"ל יולדת לשבעה ניכר עיבורה כשני חדשים ושליש חודש שהוא קודם שלשה חדשים גמורים, ופירוש השני הכי קאמר ויהי כמשלש חדשים ר"ל כשעברו שלשה חדשים גמורים דאין ניכר העיבור אלא עד שלשה חדשים גמורים, וכיון דאיכא לפרש הכי והכי אין ראיה גמורה מן הכתוב הזה ליולדת לשבעה כי אם זכר בעלמא, אבל ליולדת לתשעה היא ראיה גמורה בין אם תפרש כמשלש לשון שלישות, בין אם תפרש שלשה ממש הוי הכרת העובר בשלש חדשים:

לדף ט' ע"א:
מאי טעמא דר' מאיר דכתיב מי יתן טהור מטמא לא אחד. נ"ל בס"ד החלב טהור והדם טמא ויש לנו לחשוב מספר החלב עם כולל האותיות שלו שעולה מ"ג, אבל הדם אין לחשוב לו כולל כי הוא כלל גדול בתורה מרובה מדה טובה ממדת פרענות, ונמצא מספר דם יתר על מספר חלב אחד, לרמוז מי יתן טהור הוא חלב מטמא הוא הדם, אחד, כלומר יחידו של עולם הוא הקב"ה הנקרא אחד גזר שיתהפך הטמא להיות טהור:
והנה צריך להבין למה עשה השי"ת כן שהדם נעכר ונעשה חלב, שיברא את האשה בלא וסת דמים כלל, ועם כל זה יתן לה חלב בדדיה להניק את בנה, וכאשר נעשה כן בבעלי חיים שאין להם
ר"ג

וסת דם נידות ויש חלב להניק. ונ"ל בס"ד עשה השי"ת תחלת מזונו של אדם באופן זה שיהיה מן הדם הטמא שנהפך לחלב, להורות לאדם אחר כך שאע"פ שחטא ודבק בכוחות הטומאה שנעשו מן עוונותיו, עם כל זה גדולה תשובה שמהפכת הזדונות לזכיות ויקבל עליהם שכר, כאשר רואה בעיניו שדם הטמא נהפך לחלב שהוא מזון טהור, וכן הטעם לרבי יוחנן דמפרש לקרא על שכבת זרע שהוא טמא ונוצר ממנו ולד טהור:

לדף י"ג ע"א:
נשים לאו בנות הרגשה נינהו. הנה בשער הכונות בדרושי הלילה בענין קריאת שמע שעל המטה כתוב וזה לשונו, ודע כי כמו שיוצאין המזיקין אלו מן האדם המוציא שכבת זרע לבטלה להיותו בלא אשה, כך האשה בוראה מזיקין בלא איש, וזה נרמז בפסוק [תהלים צ"א י'] לא תאונה אליך שאתה זכר רעה שהיא פלונית אשת זנונים, ונגע לא יקרב באהלך שהיא אשתך, כמ"ש [דברים ה' כיז] שובו לכם לאהליכם עכ"ל ע"ש. נמצא גם הנשים מצוויים שלא להשחית הזרע שלהם להוציאו חוצה, ומ"ש כאן נשים לאו בנות הרגשה נינהו, ר"ל אין מזריעים ע"י משמוש ידיהם באותו מקום כאיש אשר משמוש ידיו באבר התשמיש אפילו שאין כונתו לעורר תאוה אלא בשביל איזה צורך מביאו לידי חמום וקשוי, וממילא מביאו לידי הזרעה, דדבר זה ליתיה בנשים, אבל אין הכי נמי גם הנשים אסורות להשחית הזרע שלהן, כמ"ש רבינו האר"י ז"ל. מיהו נראה גם באשה אם בעלה עושה משמוש ידים באותו מקום דרך שחוק והתעוררות תאוה ודאי גורם לה בזה הזרעה לבטלה, ואיכא איסור של השחתת זרע, כמ"ש רבינו האר"י, וגם הוא באותה שעה בא לידי קשוי, ועכבת הקשוי גורם לצאת מן אמתו טיפות זרע קטנים, ואע"ג דאין ראויים להוליד מהם איכא איסורא דהשחתת זרע כמפורש בדברי רבינו האר"י ז"ל, והשם יכפר בעד:
ובגמרא דיבמות דף ע"ו ע"א איתא אמר רב הונא המסוללות זו בזו, [ופירש רש"י] משפשפות נקבתן זו לזו, וכן המסוללת בבנה קטן דסנהדרין דף ס"ט ע"ב, ובגמרא דשבת דף ס"ה ע"א איתא דשמואל לא שביק לבנתיה גניאן גבי הדדי, ומסיק בגמרא משום דלא לילפן גופא נוכראה שיתאוו על ידי כך לשכב עם איש ע"ש,
ואפשר דשמואל לא היה חושד את בנותיו שיתחככו זו עם זו ורק היה חושש שלא יהיו ישינים בקרוב בשר:
ובטור אבן העזר סי' ך' כתב נשים המסוללות זו בזו, פירוש מתחברות זו בזו דרך תשמיש אסור, וזה מעשה ארץ מצרים שהוזהרנו עליו, שנאמר [ויקרא י"ז ג'] כמעשה ארץ מצרים אשר
ר"ד

ישבתם בה לא תעשו, ואמרו חז"ל [בספרא], מה היו עושים איש נושא איש ואשה נושאת אשה, ואשה נסית לשני אנשים ע"ש, וכן פסק בשולחן ערוך שם סעי' ב', ונראה דאיכא איסורא בזה משום השחתת זרע, דכל כהאי גונא יצא הזרע שלהם חוצה, אך יש בה עוד איסור לאו משום מעשה ארץ מצרים לא תעשו, כי איסור השחתת הזרע אינו מפורש בתורה באיסור לאו אלא רק למדו זה מן מיתת ער ועונן, ודוק:
שם ואל יעשה עצמו רשע שעה אחת לפני המקום. י"ל והלא השחתת זרע היא ברגע, והוה ליה למימר ואל יעשה עצמו רשע רגע אחד לפני המקום. ונ"ל בא ללמד לפי דרכו דאם חוטא ברגע אחד פוגם בכל השעה אשר בה אותו הרגע, וכמ"ש במקום אחר שעשה הקב"ה חסד עם בריותיו שהניח לכל שעה כוכב ומזל כאשר הניח לימים ולשבועות ולחודשים כדי שיהיו השעות נבדלים זה מזה שכל שעה תהיה גוף בפני עצמה שאם יחטא בה פוגם באותה שעה בלבד ואינו פוגם בכל היום ההוא כולו, דאם היו כל השעות נכללים ביום בכוכב ומזל אחד היה כל היום גוף אחד והשעות כולם איברים שלו, לכן עשה השעות גופים מוחלקים שכל שעה היא גוף בפני עצמה והרגעים של השעה הם אברים שלה:

לדף כ"ד ע"ב:
קובר מתים הייתי פעם אחת רצתי אחר צבי וכו'. הנה ברור ופשוט דאין דברים אלו כפשוטן אלא הם משל על דרך החידה, והיינו כי הקליפות קרויים מתים והרוצה לברר נצוצי קדושה מוכרח שיעשה כונות שאותם כוחות הקליפות שנקראים מתים שיש להם שייכות באותו מקום שמברר ממנו ניצוצי קדושה הנה הוא קוברן בנוקבא דתהומא רבא, וכמ"ש רבינו האר"י ז"ל בפיוט של מנחת שבת ישוי לון בנוקבהון ויטמרון בגו כיפין, והנה אבא

שאול היה עוסק בכונות לקבור כוחות הקליפות בנוקבא דתהומא רבא, ועל זה אמר קובר מתים הייתי, ואמר פעם אחת רצתי אחר צבי פרוש נתתי לבי לברר ולתקן אותו קב חרובין שמספרם צבי עולה ק"ב שהם מלויי ע"ב ס"ג מ"ה, ואמר שנכנס בקולית של מת רמז למדור הקליפות שנכנסים נשמות הצדיקים אליו בעת נפילת אפים לברר משם ניצוצי קדושה, ואז יהיה להם כח על ידי זה לעשות תיקון ומתוק בק"ב חרובין הנזכר. ואמר ורצתי אחריו שלשה פרסאות רמז לשלשה עולמות בריאה יצירה ועשיה, כי בכל עולם יש בחינת ק"ב חרובין שהם מספר צב"י.
ר"ה

ואמר הצבי לא הגעתי וקולית לא כלתה, כלומר כל צדיק וצדיק אע"פ שטורח לתקן אינו יכול להשלים תיקון כל קב חרובין שהם הצבי כולו, וכן אין יכול ללכת במדור הקליפות שהוא הקולית כולה בנפילת אפים, אלא כל אחד יתקן חלק השייך לשרשו בשותפות אנשים אחרים השייכים גם כן לאותו השורש שלו. ואמר עוד כשחזרתי לאחורי כלומר שהשלמתי התיקון השייך לי לעצמי וגמרתיו, אמרו לי ברוח הקודש שזו הקולית שהיא הקליפה אשר טרחת לברר ממנה ניצוצי קדושה היא של עוג מלך הבשן, רמז לנחש הקדמוני שהוא חלק אחד מחלקיו, וקראו לנחש הקדמוני בשם עוג מלך הבשן מפני שהנחש עשה מעשה עוג מלך הבשן שנתן עיניו בשרה אמנו ע"ה ורצה שיהרג אברהם אבינו ע"ה במלחמה כדי שיקח את שרה, ולכך הגיד לו שביית לוט כדי שירדוף אחריהם וילכד ויהרג [בראשית רבה מ"ב ח'], וכן הנחש נתן עיניו בחוה לכך יעץ אותם לאכול מעץ הדעת כדי שימות אדם לבדו מפני כי הוא נצטווה מפיו יתברך, וידוע כי העושה מעשה רע שנעשה קודם ממנו יהיה נקרא בשם אותו הראשון שעשה הרע, וכמו שאמרו רז"ל בגרשון בן מנשה מפני שעשה מעשה מנשה, ולכן גם כאן קראו לנחש בשם עוג מלך הבשן:
וענין השני של עין אבשלום, גם בזה אין הדברים כפשוטן אלא הם דרך חידה ומשל, דאמרו רז"ל מלאך המות מלא עינים, ופירש רכינו האר"י ז"ל בספר הלקוטים בפסוק [משלי ז' ה'] לשמרך מאשה זרה, דמה שאמרו על מלאך המות מלא עינים הכונה שיש לו תרי"ג כוחות טומאה כנגד תרי"ג מצות, שמראה לאדם בכל אחד ואחד טעם תאוה למשכו לעבירה שמטמאו בכח מראה עינים אלו ע"ש. והנה נודע גילוי עין רעה זו של מלאך המות בעבירה יהיה תחלה במחשבתו של אדם, שמשקעו בטומאה של עין רעה זו במחשבה שיהיה מחשב בה, ואחר כך יתגבר בו רוח טהרה שדוחה ומעביר כח טומאה הנסבך במחשבתו, וידוע שרוח טהרה נמשך ממקום החוטם, ולכן כשהריח אותו חכם בריח התמרה דחנוניתא, אמר לו אביו בני רוח טומאה יש בך וכנזכר בגמרא. וז"ש קובר מתים הייתי, הכונה על דרך שביארנו לעיל, ופעם אחת נפתחה מערה תחתי כלומר שהביא יצר הרע כח רעה
לפתחו תחתי להכשילני בו, ועמדתי בגלגל עינו של מת, כי הוא יצר הרע דהוא מלאך המות, וגלגל עיניו הוא כח רע הנקרא עין כאמור לעיל בביאור מלאך המות מלא עינים, ונשתקע במחשבתו בזה שנסתבך כח הרע הזה במחשבה בלבד עד החוטם, פירוש עד שנתגבר ונתעורר בי רוח טהרה הנמשך ממקום החוטם שהוא דחה כח הטומאה הנסבך במחשבתי,
ר"ו

וכשחזרתי לאחורי שיצאתי מכח הטומאה הזה של אותה העין הרעה של מלאך המות שהוא היצר הרע, אמרו לי ברוח הקודש עין של אבשלום הוה, פירוש היה אותו כח הרע הנקרא עין שבו נלכד אבשלום במרדו על אביו ונכשל בו, הוא אשר נפתח לפניך ונאחז במחשבתך להחטיאך, ותהילות לאל שאתה נצולת ממנו ולא נלכדת בו, כי גבר אצלך רוח טהרה לדחות טומאה זו מעליך ונטהרה המחשבה שלך שהיה נאוזז בה:
והנה אע"פ דאבא שאול אמר דברים אלו דרך משל וחידה ולא נשתקע עד חוטמו ממש כפשוטו, עם כל זה כיון שעשה המשל באופן דמשמע מיניה הדברים כפשוטן, אתא תלמודא אגב אורחיה ללמדנו על פי פשוטו של המשל אורך קומתו של אבא שאול, ולהכי אמר ושמא תאמר אבא שאול ננס הוה וכו', ואפשר
להיות גם בדברים אלו דמסיים תלמודא איכא סוד, והנחתי זה לחכמים אחרים לסיים הרמז בעזר בורא עולם, ואנא עבדא די לי ויצאתי ידי חובה בדברים שכתבתי בס"ד:

להלן פרפראות שנאמרו במשך לימוד המסכת:

נד"ה ר"ת: נסיים דף היומי. מסכת זו היא האחרונה בש"ס.

המסכת מתחילה באות ש' ומסיימת באות ת' ר"ת: ש"ס תסיים.

דף ג':
משמשת במוך – אסתר היתה משמשת במוך – ש"ד נקבה.

דף ט':
בא זוג לפני חכם בן ציון אבא שאול ע"ה וביקשו שהרב יתפלל עליהם שיהיה להם זרע של קיימא. והרב אמר להם שהמקום בו הם גרים הוא קר וכדאי שיעברו לגור במקום אחר והכל יהיה בסדר. וכך היה.

דף י"ג:
דשף ויתיב בנהרדעא – שנעקר מירושלים ונבנא בנהרדעא.

דף ח"י:
ר' יהושע בן לוי – אמורא הוא והיה בתחילת דור האמוראים ולכן לפעמים מביאים אותו במשניות כמו תנא.

ר"ז

דף כ':
כיון דאמרה לי אימיה דיצחק – הערוך לנר שואל מדוע לא אמר אשתי? ומשיב: שהיתה לו אשה רעה וגרשה לכן לא מזכיר את שמה.

דף כ"א:
בבשרה – ראש הישיבה פורת יוסף אמר: אם יוציאו הדם בשפופרת ושלא יגע בבשרה לא תהיה טמאה.

דף ל"א:
אבדה – למה אבדה ולא מציאה? כי אבדה מוצא והולך מיד אבל מציאה מחפש עוד אולי ימצא עוד.

דף מ"ה:
מלמד שקלעה הקב"ה לחוה – הרב אמר שיש סוד בדבר שהצמה תהיה קלועה מט"ו חוליות.

דף נ"א:
הרי"ח טוב ע"ה אומר שאם תחליף את האות נ' שהיא ראש הנחש באותיות מ"י אז תקבל משיח.

דף נ"ה:
מאן דבעי דלסתמיה לעיניה ליכחול מעובד כוכבים – הרב ספר לנו שהרב השד"ה (רבי שאול דווייק הכהן) ע"ה הלך להתרפא אצל גוי בעיניים ובימא לו את עיניו.

דף ס"ג:
נים ולא נים תיר ולא תיר – הרב הסביר נים ולא נים זה כשמתחיל לישון, תיר ולא תיר זה כש מתעורר.

יהי רצון שה' יזכנו לסיים שסי"ם נוספים כהנה וכהנה וישלח בריאות מעליא לרבנו ראש הישיבה ושפע גדול להגשמת כל תוכניותיו בישיבה אמן.

אהבת? נא שתף עם חבריך! בברכה, חיים סלמן
Share on Facebook
Facebook
Tweet about this on Twitter
Twitter
Pin on Pinterest
Pinterest

2 תגובות על הפוסט “סיום הש"ס התשע"ב בישיבת המקובלים נהר שלום תכב"ץ

  1. היכן עושים היום פדיון פטר חמור כדי להשתתף במצווה?

    אלה דברי חכם בן ציון מוצפי על מצווה זו: א, התורה הקדושה ציוותה אותנו לקיים כל התרי״ג מצוות בשלימותן, והם מכוונות כנגד תרי״ג איברים שבאדם, ״רמ״ח״ מצוות עשה כנגד רמ״ח איברים, ושס״ה לא תעשה כנגד הגידים, המפרשים שאלו ורבנו האר״י ז״ל בראשם הרי איך יתכן שאדם אחד בגלגול אחד יקיים את כולם? והרי יש מצוות מיוחדות לכהנים, ויש ללוויים, ויש לישראלים. ויש מצוות הנוהגות רק בזמן שבית המקדש קיים כקרבנות עולות מנחות ונסכים, פרה אדומה, יובל, ומינוי מלך וסנהדרין.

    ב, יש שתירצו זאת שעל ידי לימודינו באותם עניני המצוות אנחנו מקיימים ונשלמה פרים שפתינו, אך כל זה כיום שבית המקדש חרב, אך בזמן שהוא בנוי היעלה על הדעת שנקיים הקרבנות בקריאה בלבד? ועוד כלל בידינו שכל מצווה יש לקיימה בחמש בחינות. מעשה, דיבור – שיאמר הנני בא לקיים מצוה זו, מחשבה – שיחשוב לשם מצווה. כוונה – שיכווין לשם שמים ולא לשם כבוד. רעותא דליבא – הוא רצון ושמחת הלב בעשיתה יותר מאם היה מרוויח אלפי אלפים אבנים טובות ומרגליות.
    ובפרט היות מצוות נדירות כגון פדיון הבן, הפרשת תרומות ומעשרות, כלאיים, זרוע לחיים וקיבה ודומיהם שלא כל אדם זוכה לכך.

    ג, רבנו חיים פלאג׳י ז״ל בספרו נפש כל חי מערכת ר, אות א. כתב כי המשתתף ורואה את עשית המצוה יש לו חלק כאילו עשאה בעצמו. והראיה ממצוות הביכורים שהיו מביאים לבית המקדש וכשהגיעו תושבי האיזור החקלאי לירושלים, כל בעלי האומניות שבירושלים היו קמים לפניהם ואומרים להם, אחינו תושבי מקום.. ברוך בואכם לשלום. ועוד מצינו שיש מעלה גדולה למצווה הנעשית ברוב עם הדרת מלך, ואפילו יחיד המקיימה, כי בזה מתקדש שמו של אבינו שבשמים בעולם. וכדאיתא במסכת זבחים י״ד, א. שהיו מוסרים דם הקרבן מכהן לכהן ולכל אחד יש חלק בקיום המצווה.

    ד, גם כלל גדול הוא מהר סיני שם עמדו נשמותינו כולן וקיבלו את התורה, וקיבלנו שותפות מליאה וערבות הדדית בשמירת התורה ובקיום מצוותיה, וכדאיתא במקומות רבים ומהם במסכת שבועות ט״ל, א. והפסוק מכריז אתם נצבית היום כולכם… לעברך בברית השם אלהיך. וכך איתא בפסיקתא עקב ט״ו, א. ״ללמדך שכל ישראל ערבים זה בזה ללמוד וללמד, לשמור ולעשות ולקיים את תורת אלהינו״. ולכן משתתפים יחד באותו מעמד ובזה כאילו קיימנוהו.

    ה, על כל אלה ידוע הוא מה שמובא בזוהר הקדוש ובתיקוני הזוהר, כל ישראל נשמותינו מחוברות ויונקות מאילו ענק אחד, ובו למעלה משבעה מיליארד נשמות, והן מחולקות באילן לשרשים שונים, שורש כללי משה רבנו עליו השלום, שלשה גזעים שלשה אבות, י״ב גזעי משנה י״ב שבטים, שבעים ענפים שבעים נפש למצרים ושבעים זקנים, שש מאות אלף נשמות כלליות מאירות בעוצמה, כל אחת מהם בשרשה שש מאות אלף נשמות פרטיות ומספקת להם אור החכמה והשפע, כל אחת מהפרטיות יש בה שש מאות אלץ ניצוצי נשמות פרטיות. כל מי ששייך לאותה קבוצה מהשש מאות אלף יכול במעשיו הטובים להועיל ולקדם, לתקן ולהאיר בכל הנשמות שמשרשו. ולכן באותו מעמד אם יהיו נוכחים אנשים או נשים שנשמותיהם שייכות לאותו שורש, אור עצום ורב יאיר בנשמתם. וכך שמעתי ממור אבי ז״ל פעמים רבות.

    ו, מצוות נדירות, פדיון הבן, פדיון פטר חמור, לא תחרוש בשור ובחמור, יבום, חליצה, זרוע לחיים וקיבה לכהן, פיאה בשדה, שחיטת עוף ובהמה, ראשית הגז, ועוד. כשמקיים המצווה הנו אדם צדיק וירא אלקים יכול הוא לכלול בתוך נשמתו באותה שעה את כל אותן הנשמות שלא קיימו מצווה זו בפועל, ובפרט אם אותם בני ובנות ישראל יהיו נוכחים שם באותו מעמד.
    וכתב רבנו האר״י ז״ל בספרו שער המצוות דף ג, עמוד א. ״ודע כי בהיות האדם מחפש ומקיים המצוות שאינן נוהגות תדיר, כמו מצוות זרוע לחיים וקיבה, גורם אל השארת רוח הקודש אל האדם להשיג ידיעה וחכמה, ובפרט ביום ההוא עצמו שקיים איזה מצווה מהם״.

    ז, ומה טעם בחמור: רוב ככל המפרשים כתבו שהיא גזירת הכתוב, במסכת בכורות דף ה, ב. כתבו שהוא שכר להם וחשיבות על שעני שבישראל הצאתו ממצרים לקח עמו שלל לא פחות ממשא 90 חמורים לובים, וזה חשיבותם. ובספר החינוך מצווה כ״ב כתב הטעם כי בכורי מצרים נמשלו לחמורים ואותם הרג ואותנו הציל, לכן נפדה החמור הבכור. ובזוהר הקדוש כתב כי החמור מסמל את החומריות ההון העושר והתאוות בהיותו כלי למשא מסחר ולתחבורה.

    ח, ובמדרש בראשית צ״ט, י. כתב ״יששכר חמור גרם, חמור גרם אותו, וכי מנין היתה יודעת לאה שבא יעקב? ( כי כתוב ותצא לאה לקראתו, ואמותינו צנועות באהליהן היו ואינן יוצאות החוצה) אלא נהק החמור ושמעה קולו ויאצת לקראתו, דבר אחר, כשם שהחמור טוען את המשא, כך יששכר טוען את התורה, ועוד מה החמור עצמותיו ברורים, (חזקים) כך יששכר תלמודו ברור עליו״ . ובמדרש תנחומא ( ויחי סימן י״א) ״ויט שכמו לסבול עולה של תורה והיא היפך החמור של הקליפה, וכתב רבי צדוק הכהן מלובלין ז״ל שהוא כחמור למשאוי והמשא מבטל רצון התאווה.

    ט, ומור אבי ז״ל בעשותו מצוה זו ביום ל״ג לעומר תשכ״ב לפני 52 שנה קיים מצווה זו לראשונה, ואמר לי סודו להנצל ממה שכתב הזוהר הקדוש כי יש לומד תורה ולא לשם שמים, וגם אם בקי בה הרה הוא בגדר ״חמור״ נושא ספרים, ורעיא מהימנא הוא משה רבנו עליו השלום אמר עליו (כי תצא ער״ה, על המלעיזים שאסתר הלכה לאחשוורוש בעצמה) ״חשוב ח׳כם מ׳חוכם ו׳רב ר׳בנן ראשי תיבות חמור, כי מביט רק לחיצוניות הוא הפשט ולא מעמיק בפנימיות״. ועל ידי כן זוכה שיאירו עיניו בתורה ויעלה מהחומריות לפנימיות.

    י, עוד טעם נפלא הגיד לי ז״ל כי ירמוז לסוד ביאת משיח צדקנו במהרה עליו נאמר ״עני ורוכב על חמור״ בזכריה ט, ט. ועל ידי קיום מצווה זו יזרז ביאת המשיח שהוא יכניע כל סוגי החמריות הזדון והרשע, התאוות הבהמיות, והקושיות והשכחה בתורה, ונהיה כולנו טהורים וקדושים.

    • בס"ד
      תזכה למצוות חכם איציק על הדברים המאלפים ששלחת לנו.
      ברשותך אעשה מזה כתבה לאתר.
      בברכה
      חיים סלמן
      מנהל האתר

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *