סיום הש"ס התשס"ה בישיבת נהר שלום תכב"ץ

חכם בניהו יששכר שמואלי שליט"א ראש ישיבת המקובלים נהר שלום

חכם בניהו יששכר שמואלי שליט"א ראש ישיבת המקובלים נהר שלום

בס"ד

אוסף חידושים וסיפורים שנאמרו ע"י רבנו בניהו שמואלי שליט"א וע"י לומדי שיעור דף היומי בישיבת נהר שלום תכב"ץ

אסף וכתב הצב"י
חיים סלמן (ס"ט)

א

בס"ד

סיום לימוד הש"ס בישיבת "נהר שלום" תכב"ץ
עם כמוה"ר בניהו יששכר שמואלי שליט"א

בלימוד הש"ס הזה, מיום כ"ו באלול התשנ"ז עד יום כ' באדר א' התשס"ה, נהגנו לכתוב את כל הפרפראות והחידושים והסיפורים ששמענו מפי רבנו ומלומדי השיעור בזמן לימוד כל מסכת ומסכת, ובמסיבת הסיום של כל מסכת השמענו אותם ללומדים. חידושים אלה הם מיוחדים ומוסיפים נופך מיוחד ללימוד הש"ס.
בחוברת זו אספנו את כל הפרפראות הנ"ל שנאמרו במשך כל לימוד הש"ס כאמור, למען יהיו לתמיד בידי לומדי השיעור ויוכלו להביא מהם בעת סיום כל מסכת באשר יהיו.

אסף וכתב הצעיר בב"י
חיים סלמן (ס"ט) בן לא"א
עזרא נסים סלמן בצון בן כחלה ע"ה

ב
בס"ד
שיר לכבוד סיום הש"ס

ברכות לראש צדיק
לרבנו בניהו המגיד
דף היומי מנחת התמיד
כל בקר לאחר השחרית

כל יום כאן כמו שבת
לומדים מכל דבר מעט
מראשית חכמה קצת מוסר
ואיך להימנע מלשון הרע

עושים ערובין מזה ומזה
וגם חומש ורש"י נזכה
וזהר הקדוש רבנו מזכה
לטעום מעט ולגאולה נזכה

ולפני התקרב ימי הפסחים
באחד בניסן ראש החודשים
נצא כולנו יחד אל היערים
כדי לברך ברכת האילנים

ובקרוב הימים הנוראים
ראש השנה ויום הכפורים
נתחיל ללמוד מעט מהכוונים
ונזכה לעשות מעט מהתיקונים

וגם ביומא דכיפורים
ימשיך דף היומי כמו תמידים
וגם בסוכת המקובלים
ימשיך רבנו בדפים היומיים

כל יום עם סיבה קטנה
כמו סיום איזו משנה
יעשה רבנו איזו סעודה
עם סלטים טעימים וביצה

ג
הנה אנחנו בסיום הגמרא
מתקרבים פה לימי המגילה
ימי הפורים והשמחה
ומשלוח מנות והסעודה

ובתענית ציבור ימשיך רבנו
ללמד הדף משאת נפשנו
כי לא נוכל ללא חיותנו
הנמשך מהדף כל יום לנו

כל יום כמו מועד קטן
נרגיש כאן עם בת ים
הלומדים עימנו בקו הנלן
וכאילו עימנו הם ולא בבת ים

כל סיום הוא ממש חגיגה
וסיבה למסיבה ולסעודה
אם בטיול או רק בישיבה
וההרגשה היא ממש נפלאה

מי היה זוכה ללמוד
מסכת יבמות וכתובות
לולא רבנו שיזכה לשמחות
המזכנו בלימוד המסכתות

ומסכתות גיטין וקידושין
וגם אחריהן מסכת נדרים
ונזיר וסוטה העוקבין
ללא ליאות ימשיכו הלומדים

בבא בתרא בבא מציעה ובבא קמא
סנהדרין מכות שבועות ועבודה זרה
כל מסכת הלכות מליאה
והוריות רבות להלכה

ובלומדנו מסכת זבחים
כאילו קרבנות אנחנו מקריבים
ועזרה ומזבח אנחנו מדמיינים
איך היה אז בבית האלוקים
ד
לימודנו יחשב כמו מנחות
לפני עליון שוכן ערבות
וגם החולין יהיו הקדשות
כי זו עבודתנו עלי אדמות

בכורות ערכין ותמורה
כריתות תמיד ומעילה
ומסיימים בימי המגילה
כל הש"ס במסכת נדה

ה' יזכה את רבנו שליט"א
בכח ובשפע משמיא
למען ימשיך בשיעור הגמרא
עד בא הגאולה השלימה

ה
בס"ד
סיום מסכת ברכות בעזה"י מוצ"ש ער"ח כסלו התשנ"ח

מאימתי מתחילים אצלנו שיעור הדף היומי? אם אתה לומד עם ר' אורי קודם (הרמב"ם וטור וחוק לישראל), אז אתה מאחר קצת ואם לא אז בשעה 7.30 בדיוק.
קודם כל קורא הרב מוסר בראשית חכמה ואח"כ בזהר והלכה יומית. ומי שמתו צריך אזכרה באותו יום הרי לפני לימוד המשנה היומית מזכירים אותו פה.
סוף סוף למדנו מה מקור כל הלכות תפילת השחר. הלא הן פרושות במסכת זו.
אין עומדין בשיעור שלנו אלא כל אחד מסב על כסאו החדש שהגיע לא מזמן וגמרתו מולו על השולחן המפואר, הכל הוכן ע"י ר' מיכאל הנודע.
וכשיש סעודת מצווה, אם לאזכרה או לרגל שמחה, כיצד מברכין? ברוך אלוקינו שאכלנו משלו כיוון שבשיעורנו יותר ממנין לומדים כן ירבה ויגדל. לא קורא אצלנו שלושה שאכלו אלא לפחות עשרה.
ומידי פעם הרב ישמרהו השם, מספר לנו אלו דברים שלא כפשטן החבויים מאחרי דברי החכמים בגמרא כפי שיפורטו להלן בעזר ה'.
הרואה את תלמידי החכמים בשיעור כשהם בסערת סוגיא מסויימת הרי הוא נדהם מהתלהבותם הרבה ולכן בודאי ה' עז לעמו יתן – אות ע' היא רמז ל-70 פנים לתורה היא התורה שבע"פ ואות ז' היא רמז לתורה שבכתב כאמור "חצבה עמודיה שבעה כידוע" וה' יברך את עמו בשלום.

ו
פרפראות שנלמדו מהרב וחברים במסכת ברכות

הגמרא מתחילה: מאימתי קורין את שמע בערבית משעה שהכהנים אוכלים בתרומתן. – הרב נתן לנו את הפירוש הבא: שמ"ע גי' משיח אליהו = 410 . מתי יבוא המשיח ואליהו? משעה שהכהנים הם הת"ח אוכלים בתרומתן תורה מ"ן שלימודם מעלה מ"ן ועושה נחת רוח לפני ה' ואז תבוא הגאולה בב"א.
מאימתי קורין את שמע – אומר אחד האדמורי"ם: מתוך אימא ופחד אני מתחיל לקרוא את שמע.
מדוע התחיל רבי יהודה הנשיא את הש"ס בענין ערבית? כי הוא היה ניצוץ של יעקב אבינו ע"ה ואכן הנשי"א = הוא ניצוץ של יעקב אבינו.
הגמרא מספרת על דוד הע"ה שהיה הכינור מעירו כל לילה בחצות. כנור בגי' = עוּר. וכן כנור = כ"ו נ"ר יחוד שידוע ליודעי ח"ן.
בזהר למדנו שהמיתרים של כינור דוד היו מהגידים של אילו של יצחק אבינו ע"ה.
כשר' חייא בר אבא חלה בא אליו ר' יוחנן ואמר לו: הב לי ידך. יהב ליה ידיה= ר"ת יל"י שם קדוש היוצא מפסוק "למען יחלצון ידידיך".
אבא בנימין היה רוצה שמטתו תהא נתונה בין צפון לדרום. צפון(ע"ה)= גי' זכר (227) שאז יזכה לבן זכר.
תניא א"ר ישמעאל בן אלישע פעם נכנסתי להקטיר וראיתי:
כתריאל =כתר קוץ היוד, י"ה =חכמה ובינה, ה' הוא הוי"ה ו' שהוא ז"א, צבאות = ה' אחרונה מלכות.

ז
איך זה ששואלים את החתן מיד אחרי החתונה: מצא או מוצא? הרי זה לא נעים בכלל? אלא לשון הגמרא אינו ששואלין לו אלא " אומרים לו" דהיינו, אומרים לו: דע לך שתתנהג עם האישה כמו שצריך שבידך הדבר.
כל האוכל בתשיעי כאילו התענה תשיעי ועשירי. למה אמר ועשירי? הרי עשירי זה ברור! אלא התשיעי יחשב ליומיים והעשירי עוד יום והרי כאילו התענה שלושה ימים והם לפי האר"י ז"ל 40 תעניות.
כשלמדנו בגמרא על סיפור תפילתו של אליהו הנביא מול נביאי הבעל, סיפר לנו הרב שהאיש ששמו אותו נביאי הבעל מתחת למזבח שלהם היה חיאל שבנה את יריחו ושבניו מתו כתוצאה מכך.
הפסוק "פיה פתחה בחכמה" נאמר על דוד הע"ה. פי – ה' המלכות שהרי דוד בחי' מלכות.
כל העולם כולו נזונין בשביל חנינא בני וחנינא בני די לו בקב חרובין.:
אפשר לקרוא "בַשְבִיל" דהיינו ההולכים בדרכו של חנינא.
קב = גי' בני"ם . חרובין = כידוע ליודעי ח"ן רי"ו שנותן לנוק' ואז יש לו בן שנימול ליום ח'.
מעשה בעני שנתן דינר לעני בערב ר"ה והקניטתו אשתו והלך ולן בבית הקברות – חסיד זה היה ר' יהודה בר אלעאי.
ר' זירא היה בדח טובא כשהניח תפילין. למה היה שמח כל כך? חידש לי ר' הדיה הי"ו מלומדי השיעור כי ר' זירא היה חולה בחולי מעיים ולא יכל להניח תפילין. עכשיו שנרפא והניח היה שמח מאד מאד.
ושמואל בקוראי שמו = חידש לי ר' שלמה הי"ו מלומדי השיעור כי במשך 40 שנה היו קוראים לילדים הנולדים בשם שמואל כי
ח
יצתה בת קול ואמרה שהוא עתיד למשוח 2 מלכים (עפ"י פירוש החיד"א ז"ל).
שערי תפילה ננעלו שערי דמעה לא ננעלו. ידוע שמעלין המדומע באחד ומאה. ז"א מעלים את התפילה שהיא בדמעה באחד ומאה גי' מיכאל המעלה את תפילותיהן של ישראל לפני ה'.
ר' דוד שטרית הי"ו מלומדי השיעור חידש על שנאמר שאם נשך ערוד צריך לרוץ למים. אין ערוד אלא יצר הרע ואם נשך אז יש לרוץ למים שהיא התורה.
בענין סדר הפעולות במוצאי שבת יבנ"ה כידוע, סיפר הרב שהבן איש חי בהיותו קטן היתה רבה עמו אחותו ורוצה היא להחזיק את הנר. אמר לו אביו אם תתן לי טעם מדוע אתה צריך להחזיק הנר אפסוק לטובתך. ואמר הבן איש חי ע"ה: יין – טעם בפה,
בשמים – ריח באף, נר – רואים בעיניים, הבדלה במחשבה בדעת, ונשים אין בהן דעת אם כן אני צריך להחזיק הנר.
אל נא רפא נא לה – יש לכוון בשם הקדוש אנרנ"ל.
המוציא לחם מן הארץ = יש לכוון בה"א גדולה ובתוכה ה' קטנה דהיינו, ה' ראשונה הבינה נותנת לה' אחרונה שהיא המלכות וזו מחלקת שלל.
יבש המעין ונקצץ האילן ר"ת הוי"ה. אם לא לומד ולא מקיים מצוות מיבש את הנחלים של השפע מלמעלה.
בעניין קדימות הפירות שנשתבחה בהן א"י: זית – יש לו גרעין אחד, תמרים – הגרעין מחולק באמצעיתו לשניים, גפן – יש לו שלושה חרצנים ( ר' דוד שטרית מוסיף כי לפעמים יש לו 4 או 5 ) תאנה – יש לה הרבה גרעינים, הרימון – כולו גרעינים.
מפי ר' מיכאל הי"ו מלומדי השיעור שמעתי סימנים: מהי אכילת פרס? לפי רש"י – 4 בצים ( הסימן שמו שלמה 4 אותיות ). לפי רמב"ם – 3 בצים ( הסימן שמו משה 3 אותיות).
ט
כשלמדנו שאל ילבין פני חברו ברבים מתמר כלת יהודה, סיפר הרב כי כאשר הביאו לחכם צדקא ז"ל את אשתו פהימה מבבל, אמרו עליו בחתונתו " ויאמר יהודה צדקה, ממני" גי' פהימה. (140). הגמרא אומרת שאוי לו לבית שהלפת עוברת בו. סיפר לנו הרב מעשה באחד שהתארח בבית שנהגו לאכול לפת שקוראים בערבית שלג'ם. הוא אכל ואכל וגמר את כולו ומצא חן בעיניו ואפילו אמר: ישתבח שמו של השלג'ם הזה.
אז אמרו אנשי הבית אנחנו נראה לו. נתנו לו לישון בעליה והוציאו את הסולם של העליה. בלילה הרגיש האורח שמח בבטנו ולא יכול להתאפק צעק בקול חזק: הביאו הסולם! הביאו הסולם! ימח שמו של השלג'ם הזה שאכלתי.
והא מאה נשי כתרי גברי – אמרתי להפיס את דעת הנשים אל תקרי כתרי שניים אלא כתרי כתרים שהנשים הם כתרים של הגברים כאמור "עטרת בעלה" שלעתיד לבוא יושבים הצדיקים ועטרותיהן בראשיהם – היינו מעלתה מעל לאיש. אם כן איך יזמנו עם הגברים?
לעניין זימון שאומרים הב- לן – מספר הרב שחסידים היתה להן סגולה שאם הלבנה שהיא אותיות הב-לן נסתרת היו עושים סעודה ובשמחה רבה היו מזמנים הב- לן ואז היתה נגלית.
בעניין מי יבצע אם בעל הבית או האורח – סיפר הרב כי סגולה למי שחולה שיבצע ואז יבריא בעזה"י.
ר' זירא היה בודק עצמו בתנור – אפשר לאמר בעזר ה' שאותיות תנור הן אותיות נותר – שהיה בודק אם נשאר נותר מלימודו שלא למד את כל הלימוד כהרגלו כבכל יום? ואם השאיר נותר הרי חריך – אותיות ריחק את עצמו מהשם שק"י = שם קדוש הוי"ה.

י
בדף מ"ז סיפר לנו הרב בבדיחותא שהיה חכם אחד מלמד שצעק על תלמיד שהפריע הרבה " זמב"ם שכמוך". ר"ת זרע מרעים בנים משחיתים.
מה הן חמש"ה שהן ארבע"ה? הלכות כוס הקידוש שהן: חי, מלא, שטיפה, הדחה.
מנין שצריך לשבת בזמן ברכת המזון? ואכלת ושבעת ובירכת, ואכלת ושב עת וברכת.
למה נמשלו ישראל ליונה? יו"ה ו-נ' במ"ק ה' הרי הוי"ה.
החולם חלום יטיבנו בפני שלושה ויאמר שבעה זימנין = כנגד חג"ת נה"י.
הבן איש חי היה נוהג לאמר כל יום אחרי ברכות השחר: אנא פלוני בר פלוני מזרעא דיוסף קאתינא דלא שלטא ביה עינא בישא.
הרואה רימונים בחלום – סיפר הרב מפי הרב המקובל יצחק כדורי שליט"א כי לשלמה המלך ע"ה היה רימון ללא חרצנים.
בדף נ"ח הזכיר לנו הרב כי אברהם אבינו ע"ה היה בן נ"ח כשמת נח.
מהסיפור של רב ששת שהיה סגי נהור שבירך כשעבר המלך לומדים כי אפשר לברך כשעובר המלך גם אם לא רואים אותו והוא מוסתר במכונית.
אין המת משתכח מהלב אלא לאחר י"ב חודש. איך זה יוצא מהפסוק? נשכחתי כמת מלב? מס' קטן של ר"ת הפסוק = 11 ועם הכולל י"ב.
מאי זוועות – גוהא – רעידת אדמה. הרב סיפר כי בשנת תש"ן כשלמדו דף זה היתה רעידת אדמה באירן ונהרגו שם כ-70 אלף איש.
סגולה להצלחת הריון – להדליק נר לנשמת רבי מאיר בעל הנס.
י"א
עוד סגולה להריון – לברך על אגס ולאכול כי הרחם דומה לאגס.
ר' מיכאל הי"ו סיפר לנו מפי ר' דוד הכהן הזקן: אחורי האר"י ולא אחורי אישה. חודש אב הוא הארי – יש לחזור מיד בתשובה אחרי אב ולא לחכות אחרי אלול שהוא מזל בתולה אישה. ואני המשכתי בעזה"י את החידוש הנ"ל אחרי אישה ולא אחרי עכו"ם. אם לא חזר בתשובה באלול יחזור אחרי אלול ולא יחכה לעבודת יום הכפורים ומועד שהוא חג הסוכות.
יצר הרע דומה לזבו"ב . זבו"ב זהו סוג של קלי' הרמוז בפסוק כתוב זאת זכרון בספר ושים באזני יהושע".

יהי רצון שהקב"ה יאמצנו ויחזקנו להמשיך בלימוד הש"ס וכל פרד"ס תורתנו הקדושה ונזכה לברר כל ניצוצות הקדושה השיכין לשורש נפשנו בחיינו אמן כן יהי רצון.

י"ב
בס"ד
דרשה לסיום מסכת שבת בישיבת נהר שלום תכב"ץ

פרפראות שנאמרו בזמן לימוד המסכת:

הגמרא מתחילה את המסכת בסוגיות קשות כנגד ששת ימי בראשית, ימי המלאכה, ואח"כ עוברת לסוגיות קלות – מנוחה ביום השבת. (ר' מיכאל הי"ו).
המסכת מתחילה באות י' כיוון שמסכת ברכות שלפניה היו בה ט' פרקים.
גמר"א = גבריאל, מיכאל, רפאל, אוריאל.

המשנה בדף ט' ע"ב אומרת שלא יכנס אדם לאכול סמוך למנחה עד שיתפלל. הרב הביא לנו הלכה מרבנו ציון אבא שאול ע"ה שאם מישהו רעב ועוד לא התפלל ערבית, יקרא ק"ש ואח"כ יאכל ואח"כ יתפלל ערבית.

בדף י' ע"א מביאה הגמרא את הפסוק: מסיר אזנו משמוע תורה גם תפילתו תועבה. מסביר הרב: אם אחד אומר חידוש והשני אומר לו: כמה פעמים נשמע את החידוש הזה? אז בתפילה שלו יאמר לו ה' כמה פעמים תתפלל: השיבנו רפאנו סלח לנו וכו' גם אני לא אשמע אותך.

בדף י"ב ע"א אומרת הגמרא: חייב אדם למשמש בתפילין כל שעה ושעה ק"ו מציץ שיש בו רק אזכרה אחת כתוב: והיה על

י"ג
מצחו תמיד שלא יסיח דעתו ממנו. תפילין שיש בו אזכרות הרבה עאכו"כ.
הרב אמר שיש בכל תפילין כ"א אזכרות ובארבע זוגות רש"י ור"ת יש פ"ד אזכרות – תיקון לעוון הברית שצריך פ"ד תעניות.
ברש"י דיבור המתחיל: מתירין למדנו מרש"י, כינה אינה פרה ורבה אלא נוצרת מבשר האדם (ראה גם שער המצוות פ' נח דף ד' ע"ב).

אמר ר' יוחנן כל השואל צרכיו בלשון ארמי אין מלאכי השרת נזקקין לו שאינם מכירים בלשון ארמי. הרב הבהיר שמדובר בתפילת יחיד אבל בתפילת ציבור יש הרבה תפילות בלשון ארמי.

ה' יסעדנו על ערש דוי. כל משכבו הפכת בחליו ה' יסעדנו על ערש דוי. המוחין נסתלקו מהחולה ונהיה דוי במקום יוד עכשיו יחזרו המוחין ויהיה יוד ולא דוי. ערש = עשר.

בדף ח"י הגמרא מדברת על צידה בשבת. הרב סיפר לנו מהזהר הקדוש שר' שמעון בר יוחאי כשיצא מהמערה ראה איש אחד שצד עופות ע"י שנכנסים למצודה והוא סוגר עליהם הפתח. ובאותו זמן היה רשב"י שומע קול בשמים שאומרים זו למות זו לחיים, דהיינו מי תתפס ומי לא.

בדף י"ט קוראת הגמרא לכובס בשם קצרא למה? כי הוא מקצר חיי הבגד!

י"ד
בדף כ' המשנה המפורסמת במה מדליקין…. ולא בחלב נחום (המדי).. – החזן של אותו מקום היה אומר ולא בחלב נחום. היה אחד שרצה להשיא את ביתו לת"ח אבל קודם ביקש שיגיד לו למה אסור להדליק בחלב נחום. וכל מה שהסבירו לו שלא כך קוראים אלא נחום המדי אומר לא הועיל. עד שבא ת"ח אחד ואמר לו: ויהי בשלח פרעה את העם ולא נחום. נחום סרב לצאת ממצרים ולכן לא מדליקין בחלב שלו. מיד נתרצה ונתן לו את בתו לאישה.

בדף כ"ג ע"א אומרת הגמרא: נשים חייבות בנר חנוכה. ולמדנו שאשה חייבת במצוות אמ"ן: ארבע כוסות, מצה, נרות חנוכה.

בדף כ"ד אומרת הגמרא: הרגיל בנר הווין ליה בנים ת"ח. אבל הנר האישה מדליקה! אלא בנ"ר: בהטבת נרות רעיתו, שמצווה שהוא יכין השמן והנר ואפילו ידליק את הפתילה שתהיה מוכנה להדלקת אשתו.

בדף כ"ו ע"א מספרת הגמרא על חמות שהיתה שנואה ע"י כלתה. מספר ר' מיכאל שמששת ימי בראשית יש כסא בשמים שמיועד לכלה וחמותה שמסתדרים טוב ביניהן. מאז ועד היום הכסא עדיין ריק…
בדף מ"א אומרת הגמרא: אמר רב יהודה: כל העולה מבבל לא"י עובר בעשה. הרב גילה לנו שחכם יהודא פתייא היה גלגול של רב יהודה ולכן היו לו קשיים כשעלה לא"י. הוא קנה את אזור מחנה שנלר של היום וחלם שהיו הוויות יוצאות ממקום זה

ט"ו
ומכר את המקום הזה וקנה חלקה קטנה באזור מחנה יהודה הוא המקום של בית הכנסת מנחת יהודה של היום. וגם היה גלגול של "הנודע ביהודה" וסבל יסורים רבים בזמן פטירתו.
גם גילה לנו הרב שרבי יהודה הנשיא היה ניצוץ נשמת יעקב אבינו ע"ה.

כשלמדנו דף מ"ו סיפר לנו הרב שבמלחמת ששת הימים נכנסו הרב מרדכי אליהו שליט"א ומשה דיין ע"ה למערת המכפלה בחברון. אמר להם המופתי: אתם לא תשארו פה הרבה כי אתם נכנסים עם נעליים ואנחנו כשנכנסים לכאן אנחנו חולצים את הנעלים. ענה לו הרב: כשעבד נכנס לארמון המלך הוא חייב לחלוץ את נעליו ולשמור שלא ללכלך את הארמון אחרת המלך יכעס אבל כשבן המלך נכנס אפילו עם בוץ בנעליו המלך מחבק ומנשק אותו ולא מקפיד. אנחנו בני מלכים אנחנו בניו של הקב"ה ואינו מקפיד עלינו כלל בענין זה.
בדף נ' הגמרא מלמדת שאם שם שמן על הבד זה נחשב בגד. איך זה? מצאתי כי בגד בגי' תש"ע דהיינו ר"ת: תשים שמן עליו.

בדף נ"א ע"ב אומרת המשנה: במה בהמה יוצאה? ובין השאר אומרת בשֵיר: הרב חידש: איך אדם יוציא את הבהמיות שבו? ע"י השירה.
ונמשכין בשיר ומזין עליהם – נמשכים בשירה ושמים לפניהם מַזָּה (מיני ירק וחמוצים).

ט"ז

בדף נ"ז ע"ב מלמדים אותנו התוספות שאין האישה יוצאת בפאה לרשות הרבים וגם ראה כתובות דף ל"ב ושלטי הגבורים וגם בהר"ן.

בדף נ"ח סיפר לנו הרב על גוי אחד עני שבא לפני הרמב"ם ואמר לו שהוא לא מריח ולא טועם ואין לו זכרון. הרב ידע שהוא משקר. מה עשה? לקח גללים וצבע אותם בצבעים שונים ונתן לו לאכול. התחיל הגוי לצעוק כשאכל. אמר לו הרב עכשיו אתה מריח וטועם וגם יהיה לך זכרון שלא תשכח המקרה הזה לעולם.

בדף ס"א מלמדת הגמרא על ענין נכפה שיש לו חולי הנפילה – סיפר לנו ר' שלמה הי"ו שאשה אחת בזמן הרב שרעבי ז"ל היתה חולה במחלה זו ואסרו עליה הרופאים להרות והרב בירך אותה ונתרפאה וילדה ארבעה בנים בריאים.

בדף ס"ז מדברת הגמרא על מי שיש לו עצם בגרונו – סיפר לנו הרב שרבי דוד בצרי שליט"א ליל שבת אחת הרגיש עצם בגרון. הלך לרופא בשערי צדק ונתן לו כוסית לשתות ועבר לו. היה הרב רוקד בדרך וחזר אליו וביקש עוד כוסית. אמר לו הרופא: אתה לא היה לך עצם בגרון רק הפצע הכאיב לך ונתתי לך קצת מורפיום להשקיט הכאבים.

כשלמדנו דף ע"ג שהגמרא מלמדת ענין החורש והזורע זה היה בדיוק בט"ו בשבט התשנ"ח זמן נטיעת העצים.

י"ז

בדף פ"ח הגמרא מספרת ענין עלית משה להר סיני ושכפה ההר עליהם כגיגית – הרב גילה לנו: מש"ה ר"ת: משה שת הבל ג' גלגולים.
למה כפה עליהם ההר כגיגית? הרי אמרו נעשה ונשמע! אלא שלא רצו לקבל את התורה שבע"פ רק שבכתב. ובימי מרדכי ואסתר קבלו עליהם גם את התורה שבע"פ שראו ששתו יין נסך ונתחייבו מיתה טף ונשים וקבלו עליהם בשמחה.
הגמרא אומרת שהנעלבין ואינם עולבין כצאת השמש בגבורתו – אומר ר' מיכאל הי"ו בשם ר' דוד הזקן – כמו שהשמש הועלבה ע"י החמה ולא הגיבה.

בדף פ"ט מספרת הגמרא על ענין משה שהשיב למלאכים: מה כתיב בתורה? לא תנאף וכו' כלום יש בכם כל אלה? וכי המלאכים לא ידעו מה יש בתורה איך רצו אותה בכל זאת? אלא שרצו את פנימיות התורה וסודותיה ולא היו חפצים בחיצוניות התורה. הרב סיפר על עשיר אחד שלפני מותו צרר את כל רכושו ביהלומים בתוך חליפת בגדים ונתן לידידו שיתן להם ויאמר להם אבא שלכם אמר שרק בן אחד יקח את הכל. הלכו הבנים לשופט וטענו שכ"א מגיע לו. הקטן טען שאבא שם את היהלומים בחליפה לאמר שמי שמתאימה לו החליפה יקח את כל הרכוש. הקטן מדד את החליפה והתאימה לו. כך משה אמר למלאכים אם חיצוניות התורה לא מתאימה לכם גם סודות התורה לא מגיע לכם.
השטן שואל את הקב"ה תורה היכן היא? מה הוא לא ידע שהיה מתן תורה ונתנה לישראל? אלא שהקב"ה בזמן מתן תורה
י"ח
העסיק אותו שלא יהיה שם שלא יפריע. ואח"כ ראה שהאור של התורה שהיה למעלה איננו כבר ושאל היכן היא.
הבן איש חי מסביר שכל זה היה אחרי מתן תורה ושמשה עלה להביא את הלוחות והם נשברו בזמן העגל ועכשיו שואל השטן היכן היא?
אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו – אומר ר' הדייא הי"ו: אם החטאים מתאימים לשנותכם דהיינו לגיל, אז יהיו כשלג אבל אם זקן ונואף שלא מתאים לגילו זה לא חל עליו.
הגמרא מספרת שמכל האבות דווקא יצחק אע"ה היה מסנגר טוב על ישראל ולמה יצחק? מכיוון שהיה אחיו של עשו וכל מה שעשה לו עשו לא טרד אותו ולא שנא אותו אלא כיבד אותו ואהב אותו וגם בירך אותו, כך הקב"ה לא ידחה אותנו.

היה יהודי אחד קונה שקים של סחורה מהגוי. על כל שק היה שם בשקית שקל כדי שאח"כ יספרו השקלים וידעו כמה שקים קנה היהודי. המוכר הגוי היה טיפש היה גונב מהשקית של השקלים ולא יודע כי הוא פוגע בהכנסותיו אח"כ כי יספרו פחות שקים ממה שמכר.

בדף צ"ה אומרת הגמרא: אמימר שרא זילהא במחוזא – דהיינו לנקות רצפת אבנים שאין חשש לגומות. אמרנו אולי מכאן קראו לבית הכנסת הגדולה בבגדאד "צלת זילכא"? שהיתה מרוצפת אבנים.

כשלמדנו דף צ"ז היה בדיוק צום שבעה באדר התשנ"ח יום לידתו ופטירתו של מרע"ה.
י"ט
בסוף דף ק"ה מביאה הגמרא את הפסוק: למען ירבו ימיכם – אמר ר' עופר הי"ו: ימיכם גי' 120.
בדף קי"ג למדנו מהתוספות שאין להרבות דיבורים בשבת "בטורח התירו שאילת שלום בשבת".
בענין שלא לאמר שם השם לבטלה לומדים משמואל הנביא. עלי אמר לו כשתשמע את השם תאמר דבר ה' כי שומע עבדך. אבל שמואל שלא היה בטוח שה' דובר אליו אמר דבר כי שומע עבדך ולא הזכיר שם השם.
בועז הקפיד תמיד לעשות כל דבר מיד ולא לדחותו למחר. כשנשא את רות היה בן 400 שנה ומיד לאחר בעילתה הוא נפטר. אם היה דוחה לא היה יכול לבעול אותה.

התוספות בדף קט"ו ע"א ד"ה לא ניתנו לקרות בהן – מלמדים אותנו דדברים שבכתב אסור לאומרם בע"פ.
בנהרדעא פסקי סידרא בכתובים במנחתא דשבתא. – כאן אולי המקור למנהג ה"משמרה" של יהודי עירק שלומדים נביאים וכתובים כל שבת.

כ
בס"ד
דרשה לסיום מסכת ערובין בישיבת נהר שלום תכב"ץ
מדברי כמוה"ר ר' יעקב חיים סופר ע"ה בעל "כף-החיים" בעת סיימו מסכת זו:

בעניין עניבה וקשר, אומרת הגמרא: עניבה דלא אתי לידי חיוב חטאת שרו ליה רבנן, קשירה דאתי לידי חיוב חטאת לא שרו ליה רבנן. כפל הדברים במלה רבנן. בפעם השניה יכל לאמר: שרו ליה. וידוע שמדובר על חכמים. הרב בעל כף החיים מביא כמה תירוצים לכך:
1. רבנן בגי' = ש"ב =302 . וב"פ ש"ב = תר"ד = 604 . ועם שמונה אותיות ב"פ רבנן ועם הכולל הרי תרי"ג = 613. לרמוז כי מצוה של רבנן היא אחת מתרי"ג מצוות שצוותה התורה לשמוע דברי חכמים והיא מצות: ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך. ולא תסור מן הדבר אשר יורוך. וזהו גם הטעם שמברכים על מצוות דרבנן: אשר קדשנו במצוותיו וציוונו. כגון על נטילת ידים, חנוכה ומגילה וכדומה. והיכן ציוונו? בלאו דלא תסור מכל אשר יורוך. וכן כתב הרש"ש ז"ל בספר נהר-שלום דכל המצוות דרבנן, כולן הן ענפי מצוות עשה דועשית על פי הדבר אשר יגידו לך. ואזהרתם הם ענפי מצוות לא תעשה דלא תסור. וע"כ הבא לקיים מצווה דרבנן, חוץ ממה שמכוון לקיים מצוות עשה דרבנן, יכוון ג"כ לקיים מצוות עשה: ועשית עפ"י הדבר אשר יגידו לך ושלא לעבור על לאו דלא תסור מכל אשר יורוך.
2. ב"פ רבנן כדי לרמוז על שתי מצוות דרבנן שנלמדו במסכת זו שהם עירובי תחומין ושיתופי מבואות, שהרי עירובי חצרות הם בכלל שתופי מבואות כמו שמובאת בגמרא פלוגתא בענין זה בדף ע"ז ע"ב . ור"ל שתהיה זהיר בשתי מצוות אלו דרבנן
כ"א
שלמדת במסכת זו לזכות אתה ולזכות אחרים שלא יתרשלו מלערב כי דברי חכמים צריכים חיזוק.
3. ב"פ רבנן, לרמוז שאם תזדרז לקיים מצות ערובין שלמדת כאן, שהיא דרבנן, מהשמים יסייעוך לקיים עוד מצוות דרבנן וע"ד שאמרו: שכר מצווה מצווה.
4. המלה ערובין יש בה עב" רי"ו שהם גי' רפ"ח. והתחיל את המסכת באות מ' "מבוי שהוא גבוה" וסיים באות ן' רבנן, שהם ר"ת מ"ן לרמוז שהמקיים מצוות דרבנן כמו ערובין וכדומה, הוא מעלה בחי' מ"ן מן בחי' הרפ"ח ניצוצי הקדושה כמו המקיים מצוות דאורייתא אלא שזו יש לה בחינה בפני עצמה וזו יש לה בחי' בפני עצמה.
5. סיים במילת רבנן שהיא גי' ש"ב כנ"ל לרמוז כי מי שלא קיים מצוות ערובין, צריך להיות יושב ביום השבת בתוך ביתו ולא יצא אנא ואנא לטייל בשוק כי שמא ישכח ויוציא חפץ מחוץ לתחום.
6. בסיום הפרק האחרון והמסכת אומרים: הדרן עלך המוצא תפילין וסליקא לה מסכת ערובין. ידוע שבחטא אדם הראשון נתערב טוב ברע. ואימתי יגמר בירורם? בזמן שיסתלק הטוב מן הרע ועולה אל שורשו ואל מדרגתו ואז יבוא הגואל. ואנחנו לא נדע מה נעשה כי זה כמה שנים רבות ולא יכולנו לגמור בירורם כדי שיבוא הגואל. וז"ש: הדרן עלך המוצא תפילין – כלומר אנחנו חוזרים עליך המוצא תפילין, כלומר הממציא פלילות ועושה נפלאות שתסייע לנו בעליית הברורים ואז סליקא לה מסכת ערובין כלומר שלא ישאר עוד הטוב מעורב עם הרע אלא עולה אל שורשו ואל מדרגתו כדי שתהיה גאולה שלמה לעד ולעולמי עולמים בב"א.

כ"ב
בס"ד

סיום מסכת פסחים בישיבת נהר שלום תכב"ץ חנוכה התשנ"ט

אור לארבעה עשר שעות לאחר שסיימנו ללמוד בערב, מתחילים בבקר בשיעור הדף היומי עם מו"ר הר"ר בניהו יששכר שמואלי שליט"א.
כל שעה ראשונה לומדים נושאים רבים ומגוונים: שער ההקדמות או כוונות כל חג וחג, ראשית חכמה, הלכות לשון הרע, זהר עם יין הרקח, הלכה יומית, משנה יומית ומסיימים בעיקר לימוד הבקר שהוא הדף היומי.
אלו העוברין על יד חדר הלימוד, אינם עומדים בפיתוי ונכנסים לספוג מעט ממטעמי שיעור הדף היומי של מורנו ורבנו.
אפילו מקום שנהגו להתפלל מאוחר, הרגילו עצמם להתפלל השכם בבקר כדי שיוכלו להשתתף בשיעור היקר הזה בו למדנו, מתי התמיד נשחט ומתי נשחט הפסח וכיצד נלמדו כל ענייני הפסח השונים אותם אנחנו רגילים לעשות היום.
אלו דברים יפים מספר לנו מידי פעם מורנו ורבנו על חוויות ושמועות ששמע וראה אצל רבותיו וחכמי הדור של אז כמו חכם צדקא ז"ל, חכם עזרא עטיה ז"ל, הבבא סאלי ז"ל ועוד ועוד.
כמו כן למדנו כיצד צולים את הפסח עם ענף עץ הרימון התחוב בתוכו, אשרי עין ראתה כל אלה.
והאשה שבד"כ פטורה ממצוות רבות, בענייני הפסח חייבת היא כמובן.

כ"ג
ומי שהיה בדרך רחוקה והפסיד כמה דפים של הדף היומי (כמו שקורא לי לעיתים) משלים את אשר החסיר כבר בדרכו חזרה כדי שלא לאבד אף טיפה מדברי חכמינו.
וכשיגיעו ערבי פסחים הבאים עלינו לטובה, בודאי נקיים את מצוות הפסח כהלכתן ונזכור מלימודנו כל דבר מה טעמו ומהיכן נלמד.
ועתה נאמר בעז"ה כמה חידושים על מסכת פסחין כמו שנאמרו מפי בעל כף החיים ר' יעקב חיים סופר זצוק"ל.
בענין פדיון הבן, אומרת הגמרא: פשיטא שברכת פדיון הבן מברך אבי הבן. ואח"כ היא שואלת: ברכת שהחיינו האם אבי הבן מברך או הכהן?. שואל הרב כף החיים, מדוע הגמרא אמרה קודם פשיטא ואח"כ שאלה על ברכת שהחיינו? שתשאל ישר ברכת שהחיינו מי מברך! ועוד מאין שפשיטא שצריך שהחיינו ששואלת הגמרא מי מברך? אלא י"ל שאם לא היה אבי הבן מברך על פדיון הבן הייתי אומר שודאי כהן מברך כיוון שהוא עסוק במצווה שעל-ידיו נפדה הבן וגם מטי הנאה לידיה ולא היה לי ספק לשאול. אבל עתה שפשיטא שאבי הבן הוא מברך על פדיון הבן, היה מקום לספק לחול. שנעשו הכהן ואבי הבן שקולים. שהאב עושה מצווה וגם מברך על פדיון הבן והכהן עוסק במצווה וגם מטי הנאה לידיה. וע"כ יש מקום לספק מי מברך שהחיינו. אבי הבן מפני שמברך על פדיון הבן וכדי לסדר הברכות ביחד כמו שסידרו לנו חכמים לברך על הכוס כמה ברכות ביחד, או כהן עדיף לברך דמטי הנאה לידיה, ולכן הקדימה הגמרא לומר פשיטא כדי שיהיה מקום לספק לחול.
ולמה פשיטא לגמרא שצריך לברך שהחיינו, כבר כתבו בתוס' במסכת סוכה טעם לזה דבכל מצווה שיש בה שמחה תיקנו

כ"ד
לאמר שהחיינו. ועוד עיין טעם בתוס' בכורות דף מ"ט ע"א דהא דמברכין שהחיינו על מצוות פדיון הבן משום דלא שכיחא.
ומדוע לא נסתפקה הגמרא ששניהם צריכים לברך את הברכות גם אבי הבן שעושה מצווה וגם הכהן דמטי הנאה לידיה? י"ל מאחר ושניהם עסוקים במצווה אחת פשיטא דא"צ לברך שניהם אלא אחד מברך והשני יוצא בברכת חברו.
ועוד הגמרא מספרת שהשאלה בענין הנ"ל היתה כאשר רבי שמלאי אקלע לפדיון הבן ונתעוררה השאילה הנ"ל. ואח"כ כתוב: אתא שאיל ביה מדרשה. ולמה הוא הוצרך לילך לבית המדרש ולא שלח אותם שהם ישאלו? י"ל מפני שחשש שמא יצטרך לדין זה משא ומתן עם החכמים ואם ישלח אחרים שמא יתעכבו מחמת שאינם יודעים במשא ומתן של החכמים ויתעכב ג"כ הפדיון עד למחר או למחרתו וחביבה מצווה בשעתה ולפיכך הלך הוא בעצמו שהוא יודע מה להשיב אם יצטרך למשא ומתן ותיכף יצא הדין לאמיתו ויחזור לעשות את הפדיון עוד באותו יום. ולכן לא כתוב בקיצור בעו מיניה מרבי שמלאי והוא כדי להשמיענו דבשעת עשיית המצווה בעו מיניה ולפיכך הלך הוא בעצמו לשאול בבית המדרש כדי לגמור הדין מהר ולא תתעכב המצווה.

המסכת מתחילה בבדיקת חמץ ומסיימת בפדיון הבן. נראה לרמוז דהחמץ הוא רמז ליצה"ר ולכן הוצרך לבדוק בחורין ובסדקים ר"ל צריך האדם לפשפש בכל מעשיו אשר הוא עושה בבית ובחוץ, בסתר ובגלוי. ובפרט בעוונות שהאדם דש בעקביו שצריך לפשפש בהם יותר ויותר. והתורה הבטיחה את ישראל שבסוף הימים יעשו תשובה ועי"ז תהיה הגאולה כמ"ש ושבת עד ה' אלוקיך ושמעת בקולו, ושב ה' אלקיך את שבותך וריחמך.
כ"ה
וזהו שהתחילה המסכת בבדיקת חמץ וסיימה בפדיון הבן לרמוז כי עיקר התשובה אינו די במה שאומרים בפה: חטאתי עוויתי פשעתי וכו' אלא צריך לחפש במעשיו כמו בדיקת חמץ שכל כך נזהרים בו בני אדם ועי"ז יהיה פדיון הבן של ישראל שנקראו בן בכור שנאמר בני בכורי ישראל.
עוד, המסכת התחילה במלת אור וסיימה במלת שתיים, לאמר, כי האור אשר יהיה לעתיד לפדיון הבן שהוא ישראל יהיה ע"י שני משיחים שהם משיח בן יוסף ומשיח בן דוד.
הדרן עלך ערבי פסחים וסליקא לה מסכת פסחים. ז"א תמיד אנחנו חוזרים עליך ערבי פסחים לספר ביציאת מצרים. וא"ת מה יש צורך לזה והלא קמי שמיא גלייא כל הנסים ונפלאות שעשה לישראל ולמה אנחנו חוזרים לספרם? לזה אמר וסליקא לה מסכת פסחים ר"ל כדי שיסתלק יקריה דקב"ה על כולא צריך לאמר סיפור זה של מסכת פסחים כמו שאומר לשון הזהר: כדין אתוסף ליה חילא וגבורתא לעילא וישראל בההוא סיפורא יהבי חילא למריהון כמלכא דאיתוסף חילא וגבורתא כד משבחין גבורתיה ואודן ליה וכולהו דחלין מקמיה ואסתלק יקריה על כולהו.

כ"ו
בס"ד
דרשה לסיום מסכת ר"ה בישיבת נהר שלום תכב"ץ

פרפראות שנאמרו במשך לימוד המסכת:
בדף ג' ע"ב מביאה הגמרא מעניין חורבן ירושלים "מדוע לא ירעו פני אשר העיר בית קברות אבותי חרבה ושעריה אוכלו באש". למדנו דף זה בבין המיצרים התשנ"ט – ה' יבנה לנו ירושלים השלמה בב"א.
גם ביום זה הודיעו כי שופטים באירן אחד מיהודי אירן שנעצרו שם בעלילה שהם מרגלים. ה' יוציאו זכאי במשפטו אמן.

בדף ז' אומרת הגמרא: שמור את חודש האביב – איזהו חודש שיש בו אביב? הוי אומר זה ניסן. ואכן מצאנו אבי"ב ר"ת: אב י"ב דהיינו ניסן הוא אב לכל הי"ב חודשים.

בדף ח' הגמרא דנה בפסוק: עשר תעשר – בשני מעשרות הכתוב מדבר. הרב חידש לנו כמה פעמים כי היה לו קשה מה שראה באיזה ספר: עשר תעשר ותמצא את מזלך. מה הקשר בין המעשר למזל? והיה כל כך מצטער והראו לו באותו יום בחלום הפתרון: עשר, תקח מעשר מן המלה תעשר ואז תקבל: מזל"ך. עשרה אחוז מאות ת' הם מ' ומאות ע' הם ז' ומאות ש' הם ל' ומאות ר' הם כ' הרי מזל"ך.

בדף י"א מביאה הגמרא דעת ר' אליעזר שבתשרי נברא העולם ודעת ר' יהושוע שבניסן נברא העולם. ראה שער הכוונות – זה מדבר על הנשמות וזה מדבר על הגופים. גם ראה בן יהוידע
כ"ז
שרבנו יוסף חיים ע"ה מסביר לעניין בריאת העולם והגאולה. גם רואים שבעמוד ב' הופכת הגמרא את הסדר ומתחילה עם ר' יהושוע ואח"כ אומרת את דעתו של ר' אליעזר. זה רמז ששתי הדעות נכונות.
בדף זה אומרת הגמרא כי כל מעשה בראשית בקומתן נבראו – זו תשובה למדענים שמחשבים ומוצאים כי העולם קיים מליוני שנים. הם לא לוקחים בחשבון מה שאמרה הגמרא דהיינו, ההרים והגבעות והים והסלעים וכו' נבראו שלמים כאילו עברו עליהם מליוני שנים. גם ראה דף כ"ו ע"א שרש"י מסביר בד"ה: שור שהוא פר – זהו שור של מעשה בראשית שביום שנברא נברא בקומתו.

עדות ביהוסף שמו – ר' אשר הי"ו הביא לנו ממהרש"א כי נוספה לו אות ה' שכידוע היא המלכות וזה רמז למלכות שיוסף זכה במצרים.

בדף כ"א אומרת הגמרא מהו "בעליל" לענין הלבנה שנראתה בעליל. ומצאנו עלי"ל ר"ת: עלה יותר למעלה. ואז מספרת הגמרא על משה שזכה כמעט לכל ה-50 שערי בינה ותחסרהו מעט מאלוקים – רצה שלמה המלך לדעת סוד פרה אדומה. אמרו לו: ר"ת ולקחו לטמא מעפר שרפת החטאת הוא: למש"ה. אמר שלמה: אבל אלה גם אותיות שלמה! אמרו לו הפסוק אומר יושר דברי אמת רק האותיות ביושר מעידות .

בדף כ"ט מסבירה הגמרא ענין טומטום. ומצאנו ר"ת טומטו"ם – טרם ודאי מה טיבו ומינו.
כ"ח
בדף ל"א אומרת הגמרא כי ההפסקות לעולים בפרשת האזינו הם ר"ת הזי"ו ל"ך הם הלכה למשה מסיני.
הגמרא אומרת כי הסנהדרין גלו ממקום למקום עד שהגיעו לטבריה העמוקה מכולן ומשם תתחיל הגאולה שנאמר התנערי מעפר קומי שבי. הרב סיפר לנו שבספר "אמת ליעקב" לר' ניניו ז"ל כתוב שהגאולה תתחיל מטבריה לכן החכמים אהבו תמיד ללכת קודם כל לטבריה.

בדף ל"ב הגמרא מסבירה ענין הפסוקים של תורה כתובים ונביאים שאומרים במוסף של ראש השנה. שואל הרב למה הכתובים באמצע? ומשיב: הנביאים הם בנה"י והכתובים בחג"ת ומאחר והמלכות מתעלית היום מעל לנה"י לכן הכתובים קודמים לנביאים.

כ"ט
בס"ד
דרשה לסיום מסכת יומא בישיבת נהר שלום תכב"ץ
פרפראות שהוזכרו בשיעור במשך לימוד המסכת

טומאה דחויה בציבור – ציבור גי' אלעזר. דהיינו, אל עזר. זה רמז שה' מסכים שנעשה קרבן פסח כאשר יש טומאה בציבור.

יראת ה' תוסיף ימים ושנות רשעים תקצורנה – כשהילד חכם ואומר דברי תורה, כולם מתפעלים ושואלים: בן כמה הנער? ואז אביו מוסיף על שנותיו כדי שלא יהיה עין הרע עליו. אבל כשהילד טיפש ושואלים בן כמה הוא? האבא מוריד משנותיו של הנער ואומר: הוא רק ילד.

מדרגות – הרב סיפר לנו כי כמוה"ר שרעבי ע"ה כשהיה עולה במדרגות היה מתחיל לעלות רק ברגל ימין וכשהיה יורד היה מתחיל לרדת רק ברגל שמאל.

עד מתי עצל תישן, מתי תקום משנתך? – הרב סיפר כי כמוה"ר עזרא עטיה ע"ה הסביר את הפסוק כך: עד מתי עצל תישאר ער! תישן! כי אחרת מתי תקום בבקר משנתך?
חביבין ישראל שלא הצריכן הכתוב וכו' – הרב סיפר שבמלחמת ששת הימים, כשהגיעו הרב מרדכי אליהו שליט"א ומשה דיין אל מערת המכפלה, אמר להם המופתי של חברון: אתם לא תישארו כאן הרבה זמן כיוון שאתם נכנסים עם נעליים, ואילו הם המוסלמים נכנסים ללא נעליים. אמר לו הרב: כאשר נכנס העבד

ל
לארמון המלך, הוא צריך להיזהר שלא ללכלך את הארמון אחרת המלך יסיר את ראשו. אבל כאשר נכנס בן המלך אפילו אם יכנס עם בוץ, המלך ישמח ויחבק אותו. והמשל ברור!

חמישה פסוקים שאין להם הכרע: שאת, משוקדים, מחר, ארור, קם – מחר, זו קליפה של עמלק. כל הזמן אומר לך: מחר עשה לא היום. ונהפוך הוא – תגיד לו: לך מפה! ותלחם במלה מחר.

הרהורי עבירה קשו מעבירה – ס"ת הויה – זאת אומרת פוגם בשם.

בגדי כהן גדול – בגדי זה"ב ר"ת: זה העבודות בחוץ – עבודות יום יום הנעשות בחוץ. בגדי לב"ן ר"ת: להקטיר בהן נכנס.

יער הלבנון – יער גי' מנצפ"ך = פ"ר. פרוח תפרח – בירורי רפ"ח יושלמו ותברח הסט"א.

סגולה לדחות מחשבות לא טובות: יאמר תמיד: אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה.

נסוך יין – הרוצה לנסך יין על המזבח, ימלא גרונם של ת"ח יין. הרב סיפר לנו שכשהיה חזן בבית הכנסת אברהמוב, היו חכמים מביאים לו בקבוקי יין מעשה ידיהם.

ילד – נותנים לילד כלים סדוקים לשבור אותם למלא תאוותו.

ל"א
רבנו יעקב חיים סופר ע"ה בעל כף החיים כותב בסיום המסכת הזו: המסכת מתחילה באות ש' ומסיימת באות י' שהן אותיות ש"י. לרמוז את מ"ש רז"ל בסוף מסכת עוקצין: עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק ש"י עולמות. שנאמר: להנחיל אוהבי יש. ולכן התחיל המסכת באות ש' וסיים באות י' לרמוז שאם יתמיד האדם בתשובה שעשה ביום הכיפורים, אז יקרא צדיק ויזכה לנחול ש"י עולמות. וזהו ג"כ הטעם שנקראת המסכת "יומא" ולא נקראת מסכת יום הכיפורים כמו מסכת ראש השנה ומסכת סוכה, לרמוז כי לא העיקר לשוב האדם בתשובה רק ביום הכיפורים ואח"כ חוזר לטבעו הראשון, אלא שצריך להתמיד בתשובה כל יומא ויומא. וזהו שסיים: הדרן עלך יום הכיפורים וסליקא לה מסכת יומא. ר"ל שאין אנחנו כמו אלו הפתאים שחוזרים בתשובה רק ביום הכיפורים ואח"כ חוזרים לטבעם, אלא שתמיד אנחנו מחזרים עליך יום הכיפורים שכל ימינו כאילו הם ימי כיפורים וצריכין לחזור בהן בתשובה. וע"ז וסליקא מסכת יומא, ר"ל שיהיה עילוי לכל יומא ויומא שלנו שכולם הם בתשובה, ואז נזכה למה שרמז בראש ובסוף המסכת לש"י עולמות שעתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק כמ"ש: להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא בב"א.

ל"ב
בס"ד

דרשה לסיום מסכת סוכה בישיבת נהר שלום תכב"ץ

פרפראות שנאמרו במשך לימוד המסכת:
בדף ה' מובא הפסוק: מאחז פני כסא פרש"ז עליו עננו. פרש"ז ר"ת: פרש שדי זיו שכינתו.

בדף י' הגמרא מדברת על קישוטים בסוכה. אחד החכמים בשיעור העיר שהחבדניקים אינם שמים קישוט בסוכה. מצאתי רמז לכך בר"ת חב"ד: חוגגים בלי דברים.

בדף י"ג למדנו: אגד בידי שמים לאו שמיה אגד. לכן חברת אגד רוצה סובסידיא דווקא מהממשלה.

בדף י"ג ע"ב אמר שמואל ירקות שאמרו חכמים אדם יוצא בהם ידי חובתו בפסח ומביאין את הטומאה ואין חוצצין בפני הטומאה ופוסלין בסוכה מ"ט? כיוון דלכי יבשי פרכי ונפלי. אבל בעודן לחין חוצצין מדאורייתא. מזה נלמד מוסר שאדם שיש בו לחלוחית של תורה הוא חוצץ מהטומאה ואם אין בו לחלוחית של תורה אינו חוצץ והטומאה מתלבשת עליו.

דף י"ד – כל הכלים יורדין לידי טומאה במחשבה ואין עולין מטומאתן אלא בשינוי מעשה. כך הנשמה יורדין לטומאה במחשבה ואין עולים מטומאתן אלא בשינוי מעשה, דהיינו, לב נשבר ונדכה ע"י שנשבר הלב בטל מתורת כלי ונטהר.
ל"ג
א"ר אלעזר למה נמשלה תפילתן של צדיקים לעת"ר לומר לך מה עתר זה מהפך התבואה בגורן ממקום למקום אף תפילתן של צדיקים מהפכת דעתו של הקב"ה ממדת אכזריות למידת רחמנות. בזמן שלמדנו סוגיא זו היה רבנו עובדיה יוסף שליט"א חולה. אז אמר לנו מורנו: ר"ת עת"ר עובדיה תצליח רפואתו וכן היה בעזה"י.

דפי הגמרא היו כימי העומר. כל יום היה לפי הדף היומי של אותו יום. מורנו ורבנו הסביר לנו כי עמר אפשר לקוראו בערבית עמר דהיינו חיים. ואכן ידוע שעד 20 שנה לא מענישים ויתר חיי האדם הם חמישים כמו ימי העומר. וגם שבעת ימי הסוכה מצביעים על שבע העשרות של חיי האדם בעוה"ז.

ידוע שהתפילין הם פאר. מצאתי לזה סימוכין שתפילין בגי' תק"פ שהם ר"ת תקראם פאר.

בדף כ"ח אומרת הגמרא: האזרח – להוציא את הנשים שפטורות מן הסוכה. ר"ת האזר"ח הם: האיש זכר רק חייב.

נהניתי מאד כשאמר לי ר' עופר שלולב הוא גי' חיים. וכן אמר לי אמרתי אעלה בתמר. אעל"ה ר"ת אתרוג ערבה לולב הדס.

תני עולא בר חנינא: ניקב נקב מפולש – דהיינו נקב מקצה אחד עד לקצה השני ממש – פסול. זה הזכיר לי מה שלמדנו בדברי הרב כי אור הא"ס ב"ה עובר דרך כל העולמות אבל לא מתחבר שנית עם מקורו בסוף כי אחרת היה הכל חוזר לכשהיה.
ל"ד
דף מ"ז: למדנו דף זה בבקר כשהודיעו תוצאות הבחירות: ר"ת מוסיפים שבע (מנדטים).

גמירי דמאפר אתו – שבהמותיהן היו רועות שם ולא ישבו בסוכה כל ימי החג. ר"ת אפ"ר אפר פטריה רחמנא.

בערב מ"ט לעומר הרב נתן לנו חידוש יפה: כתוב במצורע: כלו הפך לבן טהור הוא: אם תהפוך את מלת כלו יהיה ול"ך שהוא ר"ת ואהבת לרעך כמוך שהוא ההיפך מהמצורע שדבר ל"ה ואם ינהג כך אז לבן טהור הוא.

ר' עופר חידש לי על הפסוק: שלש רגלים תחג לי בשנה. תח"ג ר"ת: תאנה חיטה גפן שבהם חטא אדה"ר. השמחה בחג מתקנת את החטא הנ"ל.

בדף נ"ב מסופר שלעתיד לבא מביא הקב"ה את יצה"ר ושוחטו בפני הצדיקים ובפני הרשעים. הצדיקים נדמה להם כהר גבוה. והרשעים נדמה להם כחוט השערה. מדוע ההבדל הזה ביניהם: אלא אומר לנו רבנו – בתחילה היצה"ר הוא קטן כחוט השערה ובא להחטיא את הצדיק אך זה מסלקו מיד. לכן הוא הולך ומגביר חילו כדי לנסות שנית להחטיאו. וכן ע"ז הדרך בכל פעם מסלקו הצדיק. עד שנהיה גדול כהר. אבל הרשע נכנע לו מיד כאשר הוא עדיין כחוט השערה ולכן אינו צריך לגדול יותר ונשאר אצלו כחוט השערה.

ל"ה
עפ"י בעל כף החיים, חכם ר' יעקב חיים סופר ז"ל בספרו: חיים עד העולם.
בסיום המסכת מספרת לנו הגמרא על מעשה מרים בת בילגא.
ויש לשאול: מה היה לה אצל המזבח שהיתה מבעטת בו בסנדלה ואומרת לוקוס לוקוס עד מתי אתה מכלה ממונם של ישראל וכו' וכי היתה היא אוהבת את ישראל ומקנא להם? והלא המירה דתה! ועוד מהו כפל הדברים שאמרה לוקוס לוקוס?
אומר הרב בעל כף החיים ע"פ מ"ש בע"ח בשער קלי' נוגה כ"ב ובשער הגלגולים הקדמה ט"ו – כי כל תאוות הס"א וחשקה הוא להחטיא את בני האדם כדי להמשיך לה איזה ניצוצות קדושה כדי להחיות בה. יע"ש. וכאן במרים בת בילגא כיוון שהמירה את דתה בחלק הס"א, לא דיה שהמירה היא את דתה אלא שנתגברה עליה הס"א להחטיא גם את האחרים ולפיכך באה לבזות את המזבח בסנדלה ואומרת עד מתי אתה מכלה ממונן של ישראל וכו' ואי אתה עומד עליהן וכו' כדי להשמיע את העם לאמר להם שדתיהם אינו מועיל ח"ו והראיה שנכנסו היוונים להיכל ולא הועיל מעשה הקרבנות – ובדעתה שישמעו אליה איזה אנשים וימירו גם הם דתם ח"ו. ואמרה ב"פ לוקוס לוקוס לומר שלא מועיל ח"ו לא תמיד של שחר ולא תמיד של בין הערביים. וקראה אותו לוקוס שהוא זאב בלשון יוון על שם בנימין שהיה המזבח בנוי בחלקו שנאמר בו: בנימין זאב יטרף ולכן קנסו ג"כ את משמרתה בשני דברים של מעשה הקרבנות דהיינו, טבעת וחלון שגונזין בו את הסכין כנגד ב"פ שאמרה לוקוס לוקוס. וגם לרמוז שדבריה הם שקר שאמרה ואין אתה עומד עליהן שהרי

ל"ו
לבסוף עמד לנו ונצחנו את היוונים. וגם טבעת וחלון הם ר"ת ח"ט לרמוז כי על ח"ט בא להם הדבר הזה של קנס.
אעפ"י ששכני הרשעים לא נשתכרו, שכני בילגא נשתכרו והטעם, דהא דשכני הרשעים אין משתכרין ואוי לרשע ואוי לשכנו מפני שמא ילמוד ממעשיו. וכאן בשכני בילגא אעפ"י שנעשו להם שכנים כמה ימים ושנים, לא נמצא בהם דופי. ולמ"ד מפני שהיתה משמרה של בילגא שוהה לבוא, אדרבא לא די שלא למדו מהם לשהות אלא שהיו ממשיכים לעבוד במקומם ולפיכך נשתכרו.
ולעולם חולקת בילגא בדרום וישבב בצפון – הטעם עפ"י מ"ש הרב ז"ל בשער הכוונות בדרושי הלולב כי הדרום רומז אל החסד והצפון אל הגבורה ולכך קנסו אותה בדרום לרמוז כי זה שלא סילקו אותה לגמרי והניחו אותה לחלוק בקדשים היא ממידת החסד, אבל ישבב בצפון שהוא גבורה דין לרמוז שהוא בדין צריך לעבוד ולחלוק בקדשים כי לא נמצא בו מאומה אעפ"י שהוא שכן של בילגא.
עוד הגמרא אומרת: שותא דינוקא בשוקא או דאבוה או דאימיה. ואם תאמר כי שמא רק מאימה שמעה וא"כ למה קנסינן לאבוה ולכולה משמרה והיאך קנסינן מספק? וי"ל ע"פ מ"ש במסכת שבת דף נ"ד ע"ב: כל מי שאפשר לו למחות לאנשי ביתו ולא מיחה, נתפס על אנשי ביתו. וא"כ אפילו אם תאמר דשמעה מאימה זהו בא מפני שלא מיחה אביה והוא נתפס מפני שהיה יכול למחות ומפני כך קנסו אותו ואת משמרתו.

נאמר שם: אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו. הפסוק התחיל בלשון יחיד וסיים בלשון רבים והוא כי יש צדיק שתמיד רודף אחר התורה והמצוות ומע"ט רק לזכות את עצמו ויש צדיק
ל"ז
שלא די שמזכה את עצמו אלא תמיד רודף אחר בני אדם לזכותם הן בתורה ובמצוות והן להפרישם מאיסורא. וזה שאמר צדיק כי טוב לא רק לעצמו אלא שגם אחרים פרי מעלליהם יאכלו ע"י שילמדם ללכת בדרך ישרה.
או י"ל ע"פ מ"ש הרב בשער הכוונות סוף דרוש ד' מדרושי הלילה דנ"ד ע"ד וז"ל: כי נתבאר לך איך וכמה גדולה ונפלאה מעלת האדם העושה כסדר שאמרנו שיכוון אל היחודים הנעשים בכל יום מתחילת תפילת ערבית עד סוף תפילת המנחה ואין ספק שהיודע לכוון כל זה על אמיתותו, גורם שהיחודים הנזכרים נעשים ע"י ממש ואין קץ ותכלית לשכרו ואין למעלה ממנו ויהיה מכלל אותם הצדיקים הגוזרים למטה ודבריהם מתקיימים למעלה.
וז"ש אמרו צדיק כי טוב ר"ל שבחו צדיק כי טוב לאותו המכוון בתפילתו ועושה יחודים כי כל העולמות פרי מעלליהם יאכלו ע"י היחודים שעושה יורד השפע לכל אחד ואחד כפי חלקו הראוי לו.

הדרן עלך החליל וסליקא לה מסכת סוכה. לרמוז אל מ"ש רז"ל בסוף מסכת תענית: עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים והוא יושב ביניהם בגן עדן וכ"א ואחד מראה באצבעו שנאמר ואמר ביום ההוא הנה אלוקינו זה וז"ש הדרן עלך החליל ר"ל סבבנו לפניך כמו החליל כנ"ל מלשון מחול ואז וסליקא לה מסכת סוכה ר"ל ותעלה לה סוכת דוד הנופלת וכמש"ה ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת. סוכת דוד ר"ל מלכות בית דוד ונקראת סוכה לפי שמסככת כמו סוכה בב"א.

ל"ח
בס"ד כ"א בתמוז התשנ"ט
דרשה לסיום מסכת ביצה בישיבת נהר שלום תכב"ץ

פרפראות שנאמרו במשך לימוד המסכת:
הביצה רומזת ללידה. מצאתי כי המסכת מתחילה באות ב' ומסתיימת באות ן דהיינו ב"ן. ז"א לימוד המסכת הוא סגולה לבנים.
כשלמדנו בדף ב' ע"ב על תרנגולת העומדת לגדל ביצים נזכרתי שהתרנגולת מטילה ביצה כל יום וזה סימן למה שאמרו חכמים כי בימות המשיח עתידה אשה ללדת כל יום.
בדף ה' מדברת הגמרא על כרם רבעי שהיה עולה לירושלים. אמרתי אז לחכמים שבאים מבית"ר כי בית"ר ר"ת: בירושלים תאכל רבעי.
בדף ה' ע"ב אמרה הגמרא: מהרה יבנה המקדש. אמר לי ר' עזרא הכהן הי"ו כי מהר"ה ר"ת: מיד הם רואים את המקדש, דהיינו שיבנה מאליו מיד.
ברש"י בדף ז' אומר רש"י בסוף דיבור המתחיל: שהמחה את החלב: ובנבלת עוף טהור מתוקם בתורת כהנים. אמרתי אולי אפשר לאמר מי שחטא בנבלת עוף טהור מתוקם של עוונות כאלה שילמד בתורת כוהנים.
בדף ז' אומרת הגמרא: בדק מערב יום טוב בקנה של תרנגולים ולא מצא ביצה ולמחר השכים ומצא בה ביצה- מותרת. והלא בדק אז למה מותרת? אלא אומרת הגמרא לא בדק יפה. מצאתי רמז לכך בר"ת של בד"ק: בדק דרך קלה.

ל"ט
בדף י"ג ע"ב הגמרא אומרת: מני? אבא אלעזר בן גימל. אמרתי אולי אפשר שגימ"ל ר"ת: גדול יושב מערה לומד, שהוא רבי שמעון.
כידוע אנחנו לומדים כמה וכמה דברים נאים עד אשר מתחילים את הדף היומי. ביום לומדנו דף י"ד הגיעו כמה חכמים בדיוק כאשר התחלנו ללמוד את הדף היומי. ואז אמר הרב: רק מתחילים גמרא והם באים. מצאתי רמז לכך במלה גמר"א ר"ת: גמרא מתחילים רואים אותם.
בדף ט"ו ע"ב אמרה הגמרא: הרוצה שיתקיימו נכסיו יטע בהן אדר. מצאתי שר"ת אד"ר הם: אשרי דרכיו ראויים.
ביום הברית של בנו של חברנו ר' עפר שמש הי"ו למדנו דף כ"ב, דהיינו, כורת ברית.
בדף כ"ה ע"ב הגמרא הביאה את הפסוק: מימינו אש-דת למו. ר' דוד שטרית הי"ו אמר לי כי אותיות דת למו הם אותיות תלמוד. ועבדכם הוסיף לזה: א"ש דת למו = אשרי שילמד תלמוד.

ר' עופר היקר הוסיף לי – תלמוד עולה 480 גי' פלונית דהיינו, הלומד תלמוד מכניע אותה.
בדף כ"ז ע"ב הגמרא מסבירה כי הפסוק: כל מום לא יהיה בו בא להורות שלא יגרום לו מום בעצמו. ומצאתי כי ר"ת כ"ל מום = כוונתו לעשות מום.

ועכשיו כדרכי בקדש בסיומים האחרונים אני מביא מדבריו של בעל כף החיים ר' יעקב חיים סופר ע"ה לסיום מסכת ביצה:
נראה לתת רמז למה המסכת מתחילה באות ב' ומסיימת באות ן' שהם גי' ב"ן. והוא עפ"י מ"ש הרב ז"ל בשער המצוות פ' בהר
מ
וז"ל: דע כי בתחילת האצילות נאצלו אותן ז' מלכי אדום ואח"כ נתקן עולם האצילות. ואנחנו צריכין ע"י תפילותינו ומצוות מעשיות אשר אנחנו עושים למטה לגרום ליחוד בתפארת ומלכות ואנחנו מעלים לאותם ז' מלכים בסוד מ"ן אל בחי' המלכות ואז הם מתחדשים ונתקנים וחוזרים לחיות בסוד תחיית המתים. ובכל יום ויום מתבררים ניצוצין וחלקים מהם מדרגה אחר מדרגה כפי כח תפילותינו ומעשינו בעת ההיא ועולים ומתחדשים. וכך אנחנו עושים בכל יום תמיד עד גמר בירור המלכים האלו כל הטוב והקדושה שבהם ויתוקנו הכל, והסיגים שבהם הקליפות ישארו למטה בבחי' הרע ועליהם כתיב: בלע המוות לנצח והרשעה כולה בעשן תכלה ואין בן דוד בא עד שיכלו נשמות שבגוף ויתבררו כל בחינות אלו המלכים לגמרי עכ"ל. וידוע כי כל בחי' אלו המלכים הם משם ב"ן אשר תחלת שרשו הוא שם ס"ג ולעתיד כאשר יחיו ויתבררו כל בחי' אלו המלכים לגמרי בסוד: בלע המוות לנצח, אז יחזור שם ס"ג לקדמותו ולמעלתו ושם ס"ג ישלוט ויאיר בעולם כמ"ש בע"ח שער יו"ד סוף פ"ג יעו"ש. ולכן רמז המסדר בראש ובסוף המסכת שם ב"ן לרמוז כי לעתיד ובסוף הימים בביאת הגואל אז יהיה עילוי לשם ב"ן ויהיה תמיד יו"ט. וז"ש ג"כ אח"כ המסדר: הדרן עלך משילין פירות וסליקא לה מסכת ביצה. שמשילין הוא לשון נפילה כמ"ש בריש פרקין, ופירות רמז אל ניצוצי הקדושה שעושין פרי בעלותם למעלה כידוע שעולין בסוד מ"ן ויורד בחי' מ"ד להאיר בעולמות העליונים. וביצ"ה ע"ה היא גי' ק"ח כמנין ד' שמות הויה עם ד' הכוללים שהם רומזים אל ד' עולמות אבי"ע כידוע. ולעתיד יהיה עילוי לכולם כנז' וז"ש הדרן עלך משילין פירות ר"ל כשאנחנו מחזירין תמיד אחר נפילת הפירות שהם ניצוצי הקדושה לבררם, אז עי"ז וסליקא לה מס' ביצה ר"ל
מ"א
שיתקרב קץ הגאולה ויהיה עילוי לכל בחי' ד' עולמות אבי"ע הנרמזים בתיבת ביצ"ה במהרה בימינו אמן.

מ"ב
בס"ד
סיום מסכת מגילה בישיבת נהר שלום תכב"ץ

בדף ב' ע"ב אומרת הגמרה על הפסוק: על כן היהודים הפרזים, שיש ללמוד גזרה שווה מהפסוק: לבד מערי הפרזי מה שם מוקפת חומה מימי יהושוע בין-נון אף כאן מוקפת חומה מימי יהושוע בן-נון. מצאתי לכך רמז במלה פרז"י שהוא ר"ת: פירוש זכור יהושוע.

המלאך שבא ליהושוע אמר: עתה באתי דהיינו על ביטול תורה. מצאתי רמז בר"ת עת"ה: על תלמוד התורה.

מגל"ה גי' מזל"א. אמר לי ר' עפר הי"ו.

תיקון המגילה יותר גדול מקורבן לכן גם הכהנים באים לשמוע המגילה.

הגמרא אומרת על המלאך שבא ליהושוע שידע יהושוע שהוא מלאך ממש ולא ש"ד דלא מפקי שם שמים לבטלה. על זה ספר לנו הרב שהיה אחד שטען ששמע קולות נבואה. אמר לו הבן איש חי: תגיד לו שיאמר פסוק עם שם השם. אם יאמר זהו מלאך אמיתי ואם לא זהו ש"ד. אמר לו כך וברח וידע שהיה ש"ד.
כרך שאין בו עשרה בטלנין נדון ככרך. ורש"י ע"ה מפרש שבטלין ממלאכתן ומצויין תמיד בבית הכנסת שחרית וערבית. מצאתי לכך רמז בר"ת בטלני"ן: בני טובים למדנים נאמנים ידע נוחלים.
מ"ג
הדף של הגמרא מתאים פעמים רבות לזמן בו אנחנו נמצאים: למשל בערב ראש השנה הגמרא מסבירה בדף ד' ע"ב למה אין מטלטלין מגילה בשבת שמא יטלנה בידו וילך אצל בקי ללמוד ויעבירנה ד' אמות ברה"ר והיינו טעמא דשופר. או דף י"ג היה ערב יוה"כ לרמוז לי"ג מדות שאומרים בו. או בערב חג הסוכות אמרה הגמרא בדף י"ז ויעקב נסע סוכותה.

על זה שאמרו ששמשה במוך אומר רבנו האר"י ז"ל שהיתה לה ש"ד ששמה מוך. הבן איש חי אומר שידעה לפשוט ממנה את הלבוש הרוחני הטוב והיתה עם המלך רק בגשמי שלה.
הגמרא מביאה פסוק בדף ט"ו: ויהי בחודש השביעי בא ישמעאל בן נתניהו בן אלישמע בידוע שהוא רשע בן רשע. הרב ספר לנו כי כתוב שהוא בא אלף פעם בגלגול ותקן אותו אחד האדמורים.
ליהודים היתה אורה – הגמרא אומרת זו תורה. שואל הרב: למה אם כן לא כתוב תורה אלא אורה? כי העיקר להוציא לאור את התורה ולא רק ללמוד.
ויפול על צוארי בנימין אחיו. רבי אליעזר אומר שבכה על שני מקדשים שעתידים להיות בחלקו של בנימין וליחרב ובנימין בכה על צואריו בכה על משכן שילה שעתיד להיות בחלקו של יוסף ועתיד ליחרב. שואל הרב: מניין שבכי זה הוא על המקדש? אלא יש להסביר שהם בוכים ואומרים מה הפריד בינינו? שנאת חינם שהיתה בן האחים ליוסף. וראו ברוח הקדש כי שנאה זו לא נגמרה ועתיד בגללה ליחרב בית המקדש.
מצאנו בגמרא ראיה שנוהגים לתת טי"פ דאמר מור איוב וותרן בממוניה הוה שהיה מניח פרוטה לחנווני מממוניה.

מ"ד
הרב נתן לנו סימן לארבע השבתות המיוחדות שקלים זכור פרה החודש ר"ת שזופה. שזופה ללא וא"ו עולה בגי' גשמים זה מרבי עפר.

ועכשיו קצת חידושים ממורנו בעל כף החיים זצוק"ל.
המסכת מתחילה באות מ' ומסיימת באות ו' שהם מ"ו מלוי דשם ע"ב לרמוז אל הארת מרדכי הנגלית ביום הפורים שהיא מבחי' יסוד דאבא כמבואר בשער הכוונות שאבא הוא חכמה וע"ב כנודע.
הדרן עלך בני העיר וסליקה לה מסכת מגילה. לפי שבגמרא זו מספר על זמן הגלות שהיה בימי אחשוורוש והמן, וגם עתה אנחנו בגלות. לכן בא לרמוז בסיום הגמרא בהדרן עלך וכו' על הגאולה שעתידין אנחנו ליגאל ולשוב אל עיר ירושלים כמ"ש ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדיו כי פי ה' דבר וז"ש הדרן עלך בני העיר ירושלים שסתם עיר היא ירושלים וסליקה לה מסכת מגילה שתעלה ותתקיים נבואת ישעיהו הנביא ע"ה שאמר ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדיו כי פי ה' דבר. או עפ"י שכתוב במגילה: ששון ויקר. ודרשו חז"ל ששון זו מילה בא לרמוז כאן אל האורות המתגלים ע"י מצוות המילה והפריעה כמ"ש הרב ז"ל בע"ח שער האונאה שער ל"ג פ"ג כי ע"י קיום מצוות המילה בכריתת הערלה מסתלקת קלי' נוגה ויורדים ג' חסדים מן הדעת דז"א ומתפשטים בת"ת ונו"ה דז"א ומתגלים ע"י אורות שהם גי' מ"ל מן חשמ"ל במקומם שהם בשני שלישי הת"ת התחתונים ובנו"ה. והם שני הוויות ושני שלישים שכל חסד הוא הויה א'. וע"י ברכת היין שהוא גי' ע' יורדים כל הע' אורות הנז' אל היסוד ומתגלים שם וממתיקים ג' גבורות פחות שליש אשר ביסוד שהם ג"כ ע' וע"י הפריעה מתגלה השליש העליון של הת"ת
מ"ה
שהוא ח' אורות שליש הויה א' ויורד ג"כ אל היסוד וממתק ח' גבורות אחרים תשלום הג' גבורות יעו"ש. נמצא שע"י המילה והפריעה נתגלו ג' חסדים ביסוד שהם ע"ח אורות ג' הוויות ומיתקו ע"ח גבורות שהם ג"כ ג' הוויות. וז"ש הדרן עלך בני העיר ר"ל כשנחזור עליך הבן לעשות פריעה כי העיר לשון גילוי כמו את מקורה הערה. ואז וסליקא לה מסכת מגילה ר"ל נשלמו ג' גבורות אשר ביסוד להתמתק כי מגלה גי' ע"ח כמניין ג' הוויות ג' גבורות המתמתקות והיו"ד היתירה על ע"ח אשר במגילה רומז אל היסוד כידוע. וגם המגילה אשר היא לשון גילוי רומז אל ג' החסדים המגולים אשר ביסוד.

הרב אמר בשער המצוות פ' בהר סיני ובכ"מ דאין בן דוד בא עד שיכלו נשמות שבגוף ויתבררו כל בחי' המלכים לגמרי יעו"ש. וידוע שאלו המלכים הם בחי' שם ב"ן וכל א' כלול מעשר והם בחי' רפ"ח ניצוצים כמ"ש בע"ח וז"ש הדרן עלך בני העיר ר"ל לכשנחזור את בני העיר שהם בחי' עשר ב"ן ורפ"ח ניצוצים כי מלת בנ"י היא ב"ן עשר ומלת העיר היא גי' רפ"ה ועם ד' אותיות של העיר היא רפ"ט שהם רפ"ח והכולל אז וסליקא לה מסכת מגילה שיבוא הגואל ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר כי פי ה' דבר בב"א.
קטעים ששמעתי מחכמים אחרים בסיום:

ר' בניהו שליט"א
מאת ה' היתה זאת – זה נאמר על חווה שלא נלקחה בחשבון היפות בגמרא. והרי כתוב ששרה היתה כקוף לפני חווה מבחינת

מ"ו
יופיה. אלא כל האחרות נולדו מאימא שלהם וזו נולדה מאת ה' לכן לא נלקחה בחשבון.

ר' יעקב הדיה
לאדם הראשון יש טענת מילוט בזה שנתחייב לפני ה' כאשר היו לו תרי"ד איברים. עכשיו כשנלקחה ממנו הצלע הוא באיבר חסר ולכן זה לא אותו אדם.
ר' דוד שטרית
הפרשה שאנחנו נמצאים בה היא בראשית. אדם וחווה היו עירומים וגם הנחש היה ערום והמסכת מסתיימת שלא יחזיק ספר תורה ערום.
צלם =עץ . כצלמנו כדמותנו. מדמות העליונים. האדמה הוציאה עץ שטעמו כטעם פריו. הנשמה ללא הגוף לא יכולה לפעול אבל הגוף לוקח גם לעצמו ולא לעניינים רוחניים. האדם שידע שהוא ערום עשו להם חגרת גי' תורה . הנחש היה ערום ולא תופר עלי חגורה לכן גם המחזיק ספר תורה ערום ללא פנימיותה אסור.

מ"ז
בס"ד
דרשה לסיום מסכת תענית בישיבת נהר שלום תכב"ץ

בדף ב' מלמדת הגמרא על המפתחות שהם בידי הקב"ה בלבד. אומר הרב: מפת"ח ר"ת: מטר, פרנסה, תחיית המתים, חיה (יולדת).

בדף י' מביאה הגמרא את הפסוק: למה תתראו. ומסביר הרב: תתראו – ת' תראו למה אתם רואים 400 שנה? רד"ו רק 210 שנה נשארו!

בדף ל' מלמדת הגמרא שערב תשעה באב לא יאכל האדם שני תבשילין. הרב סיפר לנו על אחד שזלזל בט"ב ואכל הרבה כי אמר כבר עברו הרבה שנים מהחורבן. כשהגיע לפורים והכין סעודה הגונה ומשלוח מנות, שלח הרב ולקחו אותו ואסרו אותו בבית האסורים. כשהתחיל האיש לצווח למה ביטלו אותו ממצוות פורים? אמרו לו עברו הרבה שנים מה איכפת לך?

מ"ח
בס"ד
דרשה לסיום מסכת מועד קטן בישיבת נהר שלום תכב"ץ.

מדברי הסיום של רבנו יעקב חיים סופר ע"ה בעל כף החיים כשסיים מסכת זו:

התחיל את המסכתא באות מ' וסיים באות ן'. אות מ' רומזת לתורה שנתנה בארבעים יום ואות ן' רומז לנאמנות כי מי שלמד תורה צריך ליזהר בנאמנות ויהיה הרבה נאמן. והטעם עפ"י מ"ש במד"ר פ' כי תבוא: אמר ר' שמעון בן חלפתא: כל מי שלמד דברי תורה ואינו מקיים, עונשו חמור ממי שלא למד כל עיקר. למה הדבר דומה? למלך שהיה לו פרדס והכניס לתוכו שני אריסין. אחד היה נוטע אילנין ומקצצן ואחד לא היה נוטע כל עיקר ולא מקצצן. על מי המלך כועס? לא על אותו שהיה נוטע ומקצץ? כך כל מי שלמד ד"ת ואינו מקיים אותה עונשו חמור ממי שלא למד כלל. שנאמר: יוחן רשע בל למד צדק. אבל למד ולא קיים אינו נחנן ע"כ. נמצא דמי שלומד ואינו מקיים עונשו יותר חמור וע"כ צריך להיות נאמן הרבה.
גם אם תחברן יחד יהיו מ"ן רמז לניצוצי הקדושה המתבררים ועולים בסוד מ"ן. וכשיגמר בירורם עד הסוף, אז יבוא הגואל. וכמ"ש חז"ל: אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף, והוא רמז לבחי' ניצוצי הקדושה עד שיסתיים בירורם. ואז בילע המוות לנצח והרשעה כולה בעשן תכלה שהם בחי' הקלי' שלא ישאר בהם שום ניצוצי קדושה וכמ"ש בשער המצוות פ' בהר יעו"ש.

מ"ט
כשלמדנו דף ג' גילה לנו הרב כי אין בעיה לגדל עציצים בבית ואין חשש שצריך לפי הקבלה שיראו כוכבים ואור שמש.

בדף ו' אומרת הגמרא: צורבא מרבנן דאיכא במתא כל מילי דמתא עליה רמיא. רב מקומי אחראי לכל דבר הקורא בכל בית ובית ולא יכול לאמר אני ראש קטן ולא מעניין אותי כל דבר.

בדף ז' ע"ב סיפר לנו הרב כי כשהיה עצירת גשמים וצרות, היו הולכים בעיר העתיקה על קברו של ר' קלונימוס וסוקלים אותו באבנים והיו נענים! כי כך ציווה הרב בעצמו! וזה מפני שפעם הרגו האנשים ילד אחד והאשימו את היהודים והלכו אל ר' קולונימוס והוא כתב על מצח הילד ואמר להם את שם הרוצח אבל הכתיבה הזו על המצח היה ביום שבת לכן ביקש שיסקלוהו.

בדף י"ד היה הברית של בנו של אשר חברנו הי"ו.

כשלמדנו דף י"ח בו כתוב הפסוק: "ויאמר אברהם אל נעריו שבו לכם פה עם החמור ואני והנער נלכה עד כה ונשתחווה ונשובה אליכם", היינו בדיוק בשבוע פרשת וירא התש"ס. הרב סיפר שרבקה הלכה לדרוש את ה', היא ראתה שיש לה בבטנה ילד רע והלכה לדרוך על הצפרנים כדי שתפיל.
פרעה היה אורכו אמה וזקנו אמה ואמתו אמה וזרת!

נ
בדף כ"ב הגמרא אומרת שצריך להזדרז לקבור את המת. הרב סיפר לנו שחכם סלמאן מוצאפי ע"ה אמר: אם היו יודעים כמה זה חשוב לא היו מחכים כלל והיו קוברים תכף ומיד.

בדף כ"ז ע"ב אומרת הגמרא שאסור להתאבל יותר מדי.
מוצא אני את האישה מר ממות שהיא יכולה עליו מה שפלוני לא יכול.

נ"א
בס"ד
דרשה לסיום מסכת חגיגה בישיבת המקובלים "נהר שלום" תכב"ץ

פרפראות שנאמרו במשך לימוד המסכת :

המסכת מתחילה באות ה' ומסיימת גם באות ה' – בינה ומלכות. ואנחנו מתחילים המסכת בפרשת חיי שרה שאומר הבן איש חי כי שרה אמנו ע"ה תיקנה שני הממי"ם מ' פתוחה שהיא המלכות ו-ם' סתומה שהיא הבינה.

בדף ג' מספרת הגמרא על הני תרי אילמי דהוו בשביבותיה דרבי. הרב גילה לנו שהאר"י ז"ל אומר כי שני אלה היו גלגולים של אלדד ומידד ורבי היה ניצוץ של משה רבנו ע"ה.
והבור ריק אין בו מים – מים אין בו אבל יש בו נחשים ועקרבים. מצאנו שר"ת אי"ן ב"ו: אבל נחשים ועקרבים יש בו.
בדף ג' ע"ב אומרת הגמרא: דברי חכמים כדרבנות, וכמסמרות, נטועים, בעלי אסופות – אומר הבן איש חי: ארבעה דברים כנגד פרד"ס.
כדורבנות כדור בנות – כמו שהבנות מוסרות זו לזו כדור גם החכמים מוסרים זה לזה דברי תורה – מכאן שכדור זה משחק של בנות!

בדף ו' הסביר לנו רבי מיכאל הי"ו כי שלמים מלשון שלום שעושה שלום בין השמים לכהן ולבעלים.
בע"ב לומדים מרש"י ד"ה שמחה כי אין שמחת החג אלא בבשר!
נ"ב
בדף ז' ע"ב הגמרא מביאה את הפסוק שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך – הרב סיפר שהרב עדס ע"ה היה אומר שהפסוק הזה מתכוון לתלמידי החכמים שאינם טובלים אלא בערב החג בלבד והמבין יבין…
תלמיד אחד היה מאחר כל יום ואומר לרב: היה לי ברית. יום אחד אמר לו הרב ואני אין לי ברית?רק אתה?
הרב חידש לנו על הפסוק בא אחיך במירמה – במרמה גי' אפיקומן. יצחק אמר לעשו שכבר אכל שני גדיים אחד לחגיגה ואחד קרבן פסח ואי אפשר לאכול עוד אחרי זה.
רבי יונתן בן עוזיאל ע"ה תרגם שהביא עשו כלבתא ובישל לאביו ולכן לא אכל.

בדף י' ע"ב אומרת הגמרא: השליח שעשה שליחותו בעל הבית מעל… היינו כהררין התלויים בשערה. מצאנו שער"ה ר"ת: שליח עשה רצונו, התחייב.

בדף י"א – ורחץ במים – מצאנו במי"ם ר"ת: בארבעים יטבול מטהר.

כשלמדנו דף י"ב היה חודש כסלו והרב הסביר כסלו שהקב"ה כיסה בו את האור הראשון ששלט ל"ו שעות. והיכן גנז את האור? שואל הרב, בתורה. לכן כל הלומד בתורה בקביעות זוכה לגלות אור זה.
אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפך – הרב הסביר שבמנחה של שבת מגיעים למקום שהיה בו אדם הראשון לפני החטא. כפ"ך גי' 120.
נ"ג
בדף י"ג אומרת הגמרא: כמה שנותיו של אדם? 70 שנה. אומר ר' עופר הי"ו: אב גי' 3, אם גי' 41, הויה גי' 26 הרי 70.

בדף י"ד ע"ב מסופר על המעשה של רבן יוחנן בן זכאי שהיה מהלך עם ר' אלעזר בן ערך וכשרצה לאמר דברי תורה ירד מהחמור – הרב אומר מזה לומדים שאי אפשר ללמוד מעשה מרכבה ולהישאר בחומריות.
רבי עקיבא יצא בשלום – בשלום אותיות מלבוש שעשה לעצמו מלבוש שלא יפגע. מלבוש גי' חשמל וגם עקיבא באלב"ם = חשמל!

בדף ט"ו אומרת הגמרא: וחיישינן שמא באמבטי עיברה – גילה לנו ר' שלמה הי"ו כי בתו של ירמיה נתעברה באמבטי ויצא ממנה בר סירא.
בע"ב אומרת הגמרא כי הרב צריך להיות כמלאך ה' צבאות – כמו מלאך שאין לו עליה אלא עושה שליחות כך הרב לומד על מנת ללמד אחרים ולא להתעלות עצמו.
הרב סיפר לנו על סגולה שכל יום ששי יקח אגוז ויוציא הקלי' החיצונית והפנימית ע"י הבהוב באש וזו סגולה לסלק ממנו את הקלי'.

בסיום המסכת סיפר לנו הרב: רב סעדיה גאון ז"ל ביקש ממשרתו שילכו למקום אחר שלא מכירים אותם כדי שלא יכבדו אותם יותר מדי. כשהגיעו לעיר א', רבו עליהם מי יארחם עד שעשיר א' לקחם אליו הביתה וכבדם כבוד גדול ורב. ביום א' הפציר בהם ונשארו. ביום ב' עזבו מהר לפני שבעה"ב חזר. אח"כ
נ"ד
בא בעה"ב ורץ אחריהם ובוכה ואומר לא ידעתי שאתה רב סעדיה גאון עכשיו שובו עימי ושבו עימו ועשה להם שבת הבאה בכבוד רב מיוחד יותר מהראשון.
מספרים על ת"ח שהיה ערירי ולומד כל היום. כשנפטר לא היה מי שיתעסק עימו ובאה פתאום אישה אחת וטיפלה בכל צרכיו עד לקבורתו בכבוד רב. וכולם ידעו שאין לו אישה לחכם זה. ואז נודע לחכם העיר כי זו היא הנשמה שנבראה מלימוד מסכת חגיגה שהיה לומד בחשק גדול.

נ"ה
בס"ד
סיום מסכת יבמות בישיבת נהר שלום תכב"ץ כ"ה באדר ב' התש"ס

פרפראות שנאמרו בזמן לימוד המסכת:

את המסכת התחלנו בשבוע פרשת וישב. ר' עפר הי"ו אמר לי שהפסוק הראשון של הפרשה: וישב יעקב בארץ מגורי אביו. ר"ת: יבו"ם. וגם יש בה ענין של יבום עם ער ואונן.
גם ר"ת יבמו"ת : יבא במהרה משיח ויגאלנו תכף.

בדף ט' היינו בחג החנוכה והגמרא שואלת: משיח מנלן? ואז אמר ר' עפר: משי"ח ר"ת: מדליקים שמונת ימי חנוכה.

בחורף זה עברו ימים רבים ללא גשם עד שהגענו לדף י"ג (ירד גשם) יומיים אחרי חנוכה ובאותו יום ירד גשם.

בדף י"ג ע"ב מביאה הגמרא את הפסוק: לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר. שוב ר' עפר אמר: חוצ"ה ר"ת: חולצת ומתייבמת צרת הבת (לפי בית שמאי).

רש"י עליו השלום אומר לנו תמיד: כל תיבה שצריכה למ"ד בתחילתה הטיל לה הכתוב ה"א בסופה. מסתבר שזו גמרא בדף י"ג ע"ב.

יבמ"ה ר"ת: יבוא משיח היום.
נ"ו
בדף מ"ז ע"ב הגמרא מביאה את הפסוק: ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים. הרב סיפר לנו כי הזהר אומר שצריך לבכות בכל חודש אלול על אשר הכעסנו לאבינו שבשמים.

ביום הילולת הרש"ש ז"ל י' בשבט סיימנו את אוצרות חיים עם ר' יוסף אמזלג שליט"א ואז בדיוק היינו בדף מ"ח דהיינו מסיימים חיים.

בדף מ"ט ע"ב מספרת הגמרא על ישעיה הנביא שברח ממנשה ונבלע בתוך ארז ונסרו את הארז עד שהגיע לפומא ונח נפשיה. כאן הביא לנו הרב מבן יהוידע החשבון הבא:
מלוי אר"ז הוא: אלף ריש זין 480 וגם פ"ה 85 ישעיה 395 = 480.

יום אחד ר' דן אחר לשיעור אז הרב ספר לנו כי חכם צדקא ז"ל היה מעודד המקדימים בדורונות וזהו ר"ת ד"ן: דורונות נקדים.

בדף נ"ד הגמרא אומרת אם יבם ישן לא קנה. ואומרת הכא במאי עסקינן במתנמנם ומסבירה הגמרא שזהו מצב של נים ולא נים כגון דקרו ליה, עני ולא ידע לאהדורי סברא וכי מדכרו ליה מדכר. ואז אמרנו שאנחנו כל הזמן נקראים מתנמנמים ואפילו אם יזכירו לנו לא זוכרים.

בדף נ"ד ע"ב למדנו כי שם המשפחה הולך לפי הבעל: משפחת אב קרויה משפחה משפחת אם אינה קרויה משפחה.

נ"ז
בדף נ"ה ע"ב אומרת הגמרא: פרט למשמש מתה. סיפר לנו הרב שבשכנות לרב אחד היה גר רשע א' שחפץ לחזור בתשובה וביקש מהרב שיעזור לו. הרב דחה אותו ואמר לו כשהעץ היבש הזה שבגינה שלי יוציא פרחים אז אתה תחזור בתשובה. לך מפה! הלך זה יום א' לבית הקברות וראה אדם שמוציא מהקבר אשה ובועלה ר"ל. זה הרשע קינה לדבר הזה והרגו לזה. באותו יום הוציא העץ היבש בגינת הרב פרחים יפים. הרב קרה לו ושאל אותו מה עשית היום? ענה לו הרשע רצחתי את מס' ה- 100 שלי. וכשספר לו כל הענין אמר לו: עכשיו תתחיל לחזור בתשובה.

בדף נ"ו אומרת הגמרא: ברישא שביק להו לרבנן עד דמסיימי מילתייהו והדר פליג עלייהו. למדנו מכאן מוסר שאין לקפוץ לתוך דברי חברך עד שיגמור לדבר ואז תקשה לו.

בדף ס"ג כתוב: זכה עוזרתו לא זכה כנגדו. יש אומרים: זכה ללמוד בישיבה וגם בבית עוזרתו. לא זכה ללמוד בבית אלא קורא עיתונים וכו' כנגדו: אומרת לו: לך ללמוד. מה אתה עושה פה? הגמרא מספרת כי ר' יוסי פגש את אליהו ושאל אותו על הענין הנ"ל. במה אשה עוזרתו? וענה לו אדם מביא חיטים, חיטים כוסס, מביא פשתן, פשתן לובש. לא נמצאת מאירה עיניו ומעמידתו על רגליו? שואל חכם צדקא ע"ה וכי רק אליהו יכול לענות על שאלה זו? ולמה חיטין ופשתן? אלא: מי יודע מה זה עוזרתו, בכל הדברים, בחלק מהדברים, וזה רק אליהו יודע. עוד: חיטין – גשמי אוכל. פשתן – לבוש רוחני בשתיהם עוזרתו.( מספר קול יהודה).
נ"ח
מצא אשה מצא טוב. מוצא אני מר ממוות את האשה . אם היא אשה אז זה טוב אבל אם היא רוצה שוויון זכויות דהיינו האשה גי' איש מר ממוות.

בדף ס"ג ע"ב הגמרא מספרת שהמנהג היה במערבא כי נסיב אינש איתתא אמרי ליה הכי מצא או מוצא? שואל הרב עדס ז"ל: מה זה כבר ביום הראשון הוא יודע את התשובה על שאלה זו ששואלים אותו מיד? אלא לא כתוב שאלי ליה אלא אמרי ליה – שזה תלוי בו אם יהיה לו מצא או מוצא.
הבן איש חי אומר איך ידע אם היא בת זוגו? אם הוא אוהב אותה יותר ממה שהיא אוהבתו הרי היא לא בת זוגו ואם שניהם אוהבים זא"ז בשווה הרי זו בת זוגו.

הגמרא מלמדת אותנו בדף ס"ט על ענין מואבי ולא מואבית עמוני ולא עמונית. כאן הסביר לנו הרב את הפסוק: ידיך עשוני ויכוננוני. אל תקרא ידיך אלא יודיך היודים שהוספת לעמוני ולמואבי הם אפשרו את נשואי רות לבועז ומהם יצא דוד הע"ה.

תיובתא תיובתא – הרב הסביר לנו כמה פעמים שהכוונה שמסובבים על כל תלמידי החכמים ושואלים אותם תיובתא? והם עונים תיובתא. ואכן ר"ת תיובת"א הם: תסובב יושבים בישיבה תיובתא אומרים.

ידוע שהגמרא לומדת ענין עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית מזה שכתוב על אשר לא קדמו אתכם במים ובלחם. ואין דרכה של אישה לקדם. מהיכן למדו זאת חכמנו? זה שכתוב
נ"ט
ישעי באהל. למדנו משרה איה שרה אשתך ויאמר הנה באהל. שאין דרך אשה לקדם אורחים.

הד"ר שלנו פרטו הי"ו שאל בדף פ' ע"א מדוע הגמרא כל הזמן מדברת על שיער ולא על סימנים אחרים שיש בענין זה של בוגר ובוגרת. והרב הסביר כי העיקר בסימנים הוא השיער. ואכן מצאתי כי ר"ת שיע"ר שיער עיקר ראיה.

הרב השתעשע לאחרונה בפרסית וכאשר הגמרא אמרה חתיכה של חטאת הוא קרא התיכה של חטאת. ואז אמרתי זה כאילו התיך אותה והרב אמר שנכון אח"כ הגמרא תתרץ שהתיכה דהיינו נימוחה.

למדנו בדף פ"ג כי סריס חמה הוא חולה מעיקרו וסריס אדם ע"י שקיבל מכה מאדם. ואכן ר"ת חמ"ה חולה מיום הולדתו. ד"ר פרדו תיקן ואמר לאו דווקא מיום הולדתו העיקר שהוא חולה מעצמו ולא ע"י אדם.

הגמרא מלמדת אותנו בדף צ"ז שצריך לשמור על משקל בינוני לא שמן ולא רזה: אי כחוש אמר להו זילו אבריוהו ואי בריא אמר להו זילו אכחושוהו.

כשלמדנו דף צ"ז הודיע לנו ר' שלמה בשמחה כי נולדו לו שני נכדים ואז למדנו בע"ב ת"ש שני אחים תאומים ואפשר לקרוא: תזכה שלמה שני אחים תאומים.

ס
בדף ק' למדנו שאם באה אשה לבית הגרנות נותנים לה תחילה ופוטרין אותה מיד. כאן ספר לנו הרב שחכם יוסף חמיו של הרב בן ציון ראה נערה לא צנועה עולה באוטובוס. קם ונתן לה לשבת. אמרה לו: לא אדוני למה תקום? אמר לה את חושבת שאני מכבדך? זה רק כדי שלא יחטאו בך הרואים שבי מיד.
גם סיפר לנו הרב שהיה חכם עזרא עירקי אחד כשישבה לידו בחורה היה עושה כמו משוגע ומדבר עם עצמו עד שקמה וברחה מלידו.

בדף ק"א מדברת המשנה על סנדל של חליצה. הרב ספר לנו כי חכם יצחק כדורי שליט"א כשבא לארץ הכין בעצמו לבית דין סנדלים לחליצה כי לא היה להם כזה.
הרב ספר לנו שמלך פרס שאל את החכמים למה יורקים בחליצה? הרב שנשאל קרא למלך להיות נוכח בזמן חליצה והראה לו בתוך הרוק של האישה את דמות בעלה כמו שרב האר"י ז"ל אומר שרוחא ששבקא בה בעלה יוצא ביריקה.

אמר רבא צריכי דייני למקבע דוכתא לפני החליצה. דכתיב ועלתה יבמתו השערה אל הזקנים ואכן מצאתי השער"ה ר"ת: המקום שקבעו ערב החליצה.

כשלמדנו דף ק"ה זה היה ז' באדר יום פטירת משה רע"ה. ומצאתי מלוי משה מם שין הה הוא בגי' ק"ה.

כשלמדנו על אבדן בע"ב אמר לי ר' עפר: אבד"ן ר"ת: אין בו דברי נחת.
ס"א
בדף קי"א ע"ב אמרה המשנה יבם קטן. ואז הרב אמר יבם ולא זמב"ם. כששאלתי מה פירוש אמר הרב שהיה חכם א' אומר לילדים שמפריעים לו¨זמב"ם דהיינו, זרע מרעים בנים משחיתים.

ועכשיו כמה מדברי כמוה"ר יעקב חיים סופר ע"ה בעל כף החיים:

הגמרא מסיימת אמר ר' אלעזר אמר ר' חנינא תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם וכו' שואל הרב מאיזה טעם ת"ח מרבים שלום בעולם? שהפסוק לא אמר כי אם וכל בניך לימודי ה' ורב שלום בניך דמשמע שמי שלומד אז לו מרבה השלום. וגם מ"ש אל תקרי בניך אלא בוניך אינו משמע על העולם אלא הפסוק מדבר על כנסת ישראל ומה הקשר בין הפסוקים לבין האמירה?
הרב מביא מדברי הרב חסד לאברהם ז"ל דע כי כל ת"ח הדורש באגדה, יש לו כח למחול כל עוונותיו ושל ישראל. ואם מוסיף ואומר קדיש על האגדה נמחלין כל עוונותיו, ואפילו נחתם עליו גזר דין לרעה הקב"ה מוחל לו ומכפר עוונותיו. וכן השומע דרוש מפי חכם בחכמת הקבלה הנקרא אגדה נמחלים כל עוונותיו. עכ"ל. וז"ש וכל בניך לימודי ה' ר"ל אם כל בניך יהיו לומדים דברי אגדה ואומרים עליהם קדיש שהוא שבח לה' וזה פירוש תיבת ה' אז ורב שלום בניך שיהיה להם שלום הרבה עם כל שאר המדינות ואפילו נחתם עליהם גזר דין לא טוב מתבטל. ולא עוד אלא אל תקרי בניך אלא בוניך שיש כח ביד דורשי אגדה אם הם רבים בכל המקומות למחול עוונות של כל ישראל ותחזור א"י להיבנות ע"י ביאת הגואל. וכשיהיה שלום בישראל
ס"ב
לעתיד יהיה שלום בכל העולם והמלחמות בטלות כמ"ש לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה. לכן אמר מרבים שלום בעולם. וזה שהביא פסוק אח"כ שלום רב לאוהבי תורתיך ואין למו מכשול. כי ע"י הקדיש שעל דברי אגדה מתבטל כל גזר דין לא טוב ונמחלים עוונותיהם. ואח"כ אמר יהי שלום בחילך שלווה בארמנותיך. כי ע"י הדרשות של ת"ח נמחלים העוונות ונבנית א"י ויהיה שלום ושלווה. למען אחי ורעי וכו' למען בית ה' שיכוון הדרשן בדרשתו כי עי"ז ישובו ישראל לנויהם וביהמ"ק יבנה על מכונו ואז ה' עוז לעמו יתן זה מלכות מלך המשיח שהמלכות נקראת עוז כמ"ש ויתן עוז למלכו וה' יברך את עמו בשלום.
המסכת מתחילה באות ח' ומסיימת באות כ'. האות ח' רומזת למה שאמרו חכמים נחית דרגא נסיב איתתא כי אם תהיה גדול ממנה הרי ההוצאות שתוציא לצרכך יהיו בעיניה כמו הוצאות של מלך ותכבד אותך מאד ויהיה לך נחת רוח בכל ימי חייך. ואם תאמר למה אקח פחותה ולא אקח גדולה ממני לכן סיים באות כ' כי אז תזכה לכתר שתראה אותך כמו מלך תמיד ויהיה לך נחת רוח ושלווה.
הדרן עלך האשה בתרא וסליקא לה מסכת יבמות. ידוע שישראל נקראו בחי' אישה לפני המקום כמ"ש הן ישלח איש את אשתו. ועתה בגלות היא כמו יבמה שהיא אלמנה שנאמר היתה כאלמנה. אבל לעתיד בגאולה האחרונה יחזרו ישראל לבחי' אישה כמ"ש והיה ביום ההוא נאום ה' תקראי אישי וכו' וע"כ בא המסדר לרמוז נחמת ישראל בסוף המסכת הדרן עלך האישה ר"ל יחזור אליך כבוד ה'. אתם ישראל שנדמין כאישה. ואומרו בתרא ר"ל בסוף כשיבוא זמן הגאולה האחרונה ואז באותו זמן וסליקא לה

ס"ג
מסכת יבמות ר"ל תסתלק לה שם יבמה מעליך ותקראי דווקא בשם אשה נשואה כמ"ש וארשתיך לי לעולם בב"א.

ס"ד
בס"ד
סיום מסכת כתובות י"ז בתמוז התש"ס בישיבת נהר שלום תכב"ץ
אמר ר' זירא א"ר ירמיה בר אבא: דור שבן דוד בא, קטיגוריא בת"ח. כי אמריתא קמיה דשמואל אמר: צירוף אחר צירוף שנאמר: ועוד בה עשיריה ושבה והיתה לבער. תני רב יוסף: בזוזי ובזוזי דבזוזי.
ויש לשאול למה בדור שבן דוד בא יהיה כל זה, יותר מכל מה שהיה בדורות אחרים? וכי מה עשו ת"ח שבדור ההוא כדי שככה יארע להם? שהרי אדרבא, צריך שיהיה להם שלום יותר מן הכל כמ"ש: שלום רב לאוהבי תורתיך.
ונלע"ד עפ"י שאמרו חכמינו: אין השם שלם והכסא שלם עד שימחה זרעו של עמלק (עיין תוספות ברכות דף ג') שהם בחי' הקלי'. והטעם כתב האר"י ז"ל בע"ח שער מ"ח פ"א וז"ל: בזמן הגלות אז כביכול אין השם שלם לפי שזו"ן שהם ב' אותיות ו"ה יורדים למטה ומהם נמשך הארה אל הקלי', יען ששרשם הם משם והם מאירים בהם ומחיים אותם בסוד י"א סמני הקטורת שהם חיות הקלי' אשר נמשכו מב' אותיות ו"ה והן י"א בחי' משם ו"ה היורד שם. וכאשר עולין הזו"ן למעלה עד עולם האצילות ומתחברים עם או"א שהם י"ה, אז מסתלקין ועולים ג"כ למעלה י"א סמני הקטורת שהם חיות הקלי' שנמשכו מו"ה ואז הקלי' מתבטלין ואז השם העליון נעשה שלם. עכ"ל. נמצא שבעת הגאולה אשר אז יהיה השם שלם שעולין אותיות ו"ה ומתחברים עם אותיות י"ה, מסתלקין ועולין ג"כ למעלה בחי' י"א סמני הקטורת שהם חיות הקלי' ואז מתבטלין הקלי'. וידוע שת"ח הם המקרבים את הגאולה ע"י תורתם. וכמ"ש רז"ל בסוף
ס"ה
מסכת ברכות: א"ר אלעזר א"ר חנינא ת"ח מרבים שלום בעולם שנאמר וכל בניך לימודי ה' ורב שלום בניך, אל תיקרי בניך אלא בוניך. נמצא שהם מקרבים את הגאולה וגורמים להיבנות עיר ציון ובית המקדש ומתבטלין הקלי' מהעולם. ולפיכך בזמן ההוא הם מתגברים ביותר להלחם עם הת"ח ולחרחר עליהם ריב כי הם המבטלים אותם מן העולם וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו להלחם בכל מאמצי כוחו. וז"ש רז"ל במסכת סנהדרין דף צ"ח ע"א: מאי ליוצא ולבא אין שלום מן הצר. רב אמר: אפילו ת"ח שכתוב בהם שלום רב לאוהבי תורתיך גם להם אין שלום מפני צר. ופירש רש"י ז"ל פירוש אחר: מפני הצר זה יצה"ר. ויש לשאול מה לו ליצה"ר בימים ההם יותר משאר הימים להלחם עם ת"ח? עפ"י מה שביארנו לעיל אתי שפיר שהם גורמים ביטולו לפיכך הוא מתעורר עליהם ביותר בזמן ההוא השם יצילנו.
א"ר חייא בר אשי אמר רב: עתידין כל אילני סרק שבא"י שיטענו פירות שנאמר: כי עץ נשא פריו תאנה וגפן נתנו חילם.
ויש לשאול דלמה בעץ אמר נשא פריו ובתאנה וגפן אמר נתנו חילם ולא אמר נשאו פרים כמו בעץ. ונלע"ד שהעץ שהוא רומז לאילני הסרק הוא בתחילה לא היה מוציא פירות לכן אמר עליו נשא פריו אבל התאנה והגפן שבל"ה היו נושאים פרי אמר נתנו חילם שמוציאים פירות גדולים יותר בכל כוחם.
ולמה אמר נשא פריו ונתנו חילם בלשון עבר במקום לאמר ישא פריו ויתנו חילם לעתיד. לפי שענין זה רמוז כבר בתורה כמ"ש אסרי לגפן עירה אין לך גפן וגפן בא"י שא"צ עיר א' לבצור ולשוריקה בני אתונו אין לך כל אילן סרק שבא"י שאינו מוציא משוי שתי אתונות. לכן אמר בלשון עבר כי כבר היה רמוז בתורה.
ס"ו
ולמה בחר תאנה וגפן ולא אילנות פרי אחרים? לפי שר"ת תאנה וגפן הוא ת"ג' דהיינו, כתר, ור"ת נתנו חילם נ"ח, כי בזמן ההוא יחזרו הכתרים לישראל שניתנו להם בזמן מתן תורה וניטלו מהם בעוון העגל ויונחו בראשם וכמ"ש חז"ל במסכת שבת דף פ"ח ע"א: אמר ר"ל עתיד הקב"ה להחזירן לנו שנאמר ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברינה ושמחת עולם על ראשם שמחה שמעולם על ראשם.
הדרן עלך שני דייני גזירות וסליקא לה מסכת כתובות. לפי שראה המסדר בסוף הפרק הזה של כתובות שבח מעלת א"י העתידה להיות בזמן ימות המשיח, התחיל להתפלל לפני ה' ולומר: הדרן עלך ר"ל השיבנו אליך לעיר קדשך. שני דייני גזירות שכבר קבלנו עלינו שני דיני גזירות חורבן בית ראשון ובית שני, וא"כ וסליקא לה מסכת כתובות, ר"ל צריך שתעלה לה מסכת כתובות כל טובות הכתובות בתורה ובנביאים העתידים להיות לישראל לעת"ל בב"א.

ס"ז
בס"ד
סיום מסכת גיטין בישיבת "נהר שלום" תכב"ץ

אודה ה' בכל לבב בסוד ישרים ועדה. ברשות הרב והחכמים הרשו לי להודות לה' על שזיכני להיכנס בין כותלי ישיבתנו הקדושה נהר שלום תכב"ץ ובימים אלה מלאו עשר שנים להיכנסי בשעריה. ולהלן כתבתי מספר שורות בחרוזים המסכמים תקופה זו:

עשור שנים חלפו במהרה
מעת נכנסתי בראשונה לישיבה
ישיבת נהר שלום המהוללה
בה מאירים אורות התורה

את חכמי הישיבה ראיתי לראשונה
בסעודת חינוך בית יושבים בחבורה
וביניהם רבנו שליט"א ראש הישיבה
וגם ר' אורי נורי שליט"א מבעלי הכוונה

כשהגעתי לישיבה הקדושה
עמדתי בשער בחרדה גדולה
ושאלתי למקומו של ר' אורי בישיבה
ושם ישבתי מיד לתקופה ארוכה
ממנו למדתי מהי קריאה תמה
מוסר הלכה וגם אגדה
ומעט גם טעמתי מהתורה הנסתרה
שפה היא בראש הרשימה
ס"ח
בימים ההם החל השיעור היומי
של רבנו ראש הישיבה בדף היומי
בו למדנו מוסר זהר הלכה ונביא
וכמובן כל יום את הדף היומי

אודה איפוא לה' ברוב עם ועידה
על כי הדריכני בדרך הישרה
אל נהר שלום ישיבתנו הקדושה
לחסות בצילם של חכמי הישיבה

יהי רצון מלפני אלוהי מעונה
כי אמשיך ביתר עוז ללמוד בישיבה
שנים ארוכות ללא שום טירדה
ולעשות נחת רוח לה' ללא שום פניה

ועכשיו למנהגנו פרפראות מלימוד הגמרא:
אומר ר' עופר: לא סתם אני מאסף חידושים כי חיי"ם ר"ת: חידושים יום יום מאסף.
ג"ט – אותיות ג' ו-ט' לעולם לא יופיעו ביחד בתנך.
גט ממדינת הים – הי"ם ר"ת: הגט יבוא ממרחק.
בדף דל"ת המתין ר' עוזי הי"ו לסוף לשאול שאלות ולבסוף לא היה זמן. אמרתי דל"ת ר"ת: דע לא תחכה.
בדף ו' אמר רב שבבל כא"י לגיטין ואכן בב"ל ר"ת: בבבל בקיאין לשמה.
ס"ט
בדף ז' מספרת הגמרא על עטרות חתנים ועל אירוס. הרב סיפר שבירושלים בשלג היו עושים לחתן עטרה משלג. אירוס בגי' זרע.
תנא דבי ר' ישמעאל: כל הגוזז מנכסיו ועושה מהן צדקה ניצל מדינה של גיהנם. אמר מר זוטרא ואפילו עני המתפרנס מן הצדקה יעשה צדקה. ענ"י ר"ת עניים נאכיל יעשיר.
בדף י"א מדברת הגמרא על שטרות שעולין בערכאות של גויים. ערכאות זה ערך אות. שידוע שבת מילה ותפילין הם אות. מי שאין לו ערכים אלה אז הוא נחשב כעובד כוכבים.
בתחילת הדף אומרת הגמרא הכא במאי עסקינן בשמות מובהקין. למשל תאג'ורי גי' כת"ר.
שמות של גויים לוקוס ולוס גי' ש"ד שהם ר"ת שמות דילם.
בדף ט"ז אמר הרב שצריך לטבול כל יום בשבעת ימי השבוע. והביא לנו את הפסוק: קומה עזרתה לנו ופדנו למען חסדך. קומ"ה אותיות מקוה. עזרתה שעוזר. לנו גי' אלקים למתק הדינים. ואח"כ למשוך חסדים ופדנו למען חסדך.
אנחנו יודעים שתיקו ר"ת תשבי יתרץ קושיות ובעיות. ר' עופר חידש לי: אם לא ימצא הגנב ונקרב בעל הבית אל האלוקים. ר"ת אם לא ימצא הגנב ונקרב הם אליהו. עד שיבוא אליהו וימצא אותו, את הגנב.
בדף י"ח היפנה את תשומת ליבנו רבי מיכאל לרש"י שאומר על הגבר דלא ניחא ליה בגירושין ופורענות הוא לגביה.
למדנו שגט ישן אם היו שניהם ביחד שנית. ואכן יש"ן ר"ת יחוד שוב נהיה.
בדף י"ט היה יום טוב אצלנו בשיעור שר' מרדכי אידא הי"ו התחתן בשעה טובה ומוצלחת. אידה גי' י"ט ע"ה.

ע
הגמרא מספרת שעושים דיו מאפצא דהיינו עפצים. הרב מספר שחכם יצחק כדורי שליט"א אוהב היה לטייל ביער. ופעם אחת ראה שם עפצים וביקש שיביאו לו שיעשה בהם דיו.
בדף כ' הביאה הגמרא את הפסוק: זה אלי ואנוהו. אמר לי ר' עופר זה אלי ר"ת: זה השלחן אשר לפני ה'.
ת"ר זה גיטך והנייר שלי. ניי"ר ר"ת: נייר ישאר רשותי. ר' יעקב הדיא שליט"א הסביר שזה מראה איזו מצוקה של נייר היתה אז.
הגמרא אומרת שעל עלה זית כותבין גט. זי"ת ר"ת: זית יתקיים תמיד.
בדף כ"א אמר לי ר' עופר חתימ"ה ר"ת: חתימת ידו מחייבת הגט.
בלומדנו בדף כ"ג צלצלו לרב בשאלה האם לתת זירוז ליולדת אחת והרב השיב שהכל יהיה בסדר וברך אותם ואחרי כמה דקות צלצלו שנולד זכר ואז אמרנו זירו"ז ר"ת: זירז רבנו ונולד זכר.
בדף כ"ה כתוב בענין פסח: מעשה שקדמו בנות לבנים ונמצאו בנות זריזות ובנים שפלים. אמר ר' עפר: שפלי"ם ר"ת: מי שמאחר יפסיד לאכול פסח.
שואל ר' שלמה הי"ו: למה בת לא יורשת כמו בן? אמרנו ב"ן ר"ת: בן נוחל. ב"ת ר"ת: בת תתחתן ואם תירש תיסוב נחלה לשבט אחר.
בדף כ"ט כתוב אמר רבא קפחינחו רב ספרא לתלתא רבנן סמוכי. אומר רש"י ע"ה קטע רגליהם שלא ימצאו רגלים לדבריהם. ר' עופר עשה חשבון: ארור בגי' 407 ברוך 228 ההפרש 179 בדיוק הגי' של קטע.

ע"א
בלומדנו בדף ל' היה בדיוק יום פורים. תג'ורי הי"ו לבש באותו יום עניבה בת ל' שנים. וכן כתוב במגילה ואני לא נקראתי אל המלך זה שלושים יום וגם דורשים בהלכות הפסח 30 יום.
בדף ל"ה הגמרא מספרת על ההיא אלמנה שבאה לפני רבא בר רב הונה לגבות כתובתה ואמר לה מה אעשה לך שהרי רב לא מגביה כתובה לאלמנה וגם אבא לא מגבה. אמרה לו אם כן הב לי מזוני אמר לה מזוני גם לא מגיע לך דאמר רב יהודה אמר שמואל התובעת כתובתה בבית דין אין לה מזונות. אז היא קללה אותו שיתהפך כסאו דהיינו שירד מגדולתו ואז הפכו לו את הכסא ותרצוה דהיינו עשו מעשה סמלי שבכך תסתיים הקללה. הרב אמר שמכאן למדנו אם אדם חולם חלום לא טוב למשל שנשרף ביתו יקח משהו קטן וישרפהו ובזה יסתיים הענין.
שם כתוב אמר רב הונא מודה רב בקופצת. שאם קפצה ונשבעה גובה כתובתה. מספרים שילד א' רצה תפוח ואימו לא הרשתה לו לקחת. מה עשה? קפץ ובירך ברוך אתה ה' בורא פרי העץ והיתה חייבת לתת לו לאכול.
הגמרא דנה אם צריך לפרוט הנדר או לא. רב פפא אומר צריך משום מילתא דאיסורא. אולי נדרה בענין שאסור מן התורה. הרב סיפר שאשה אחת שבעלה היה חולה מאד נדרה שלא תיסע יותר בשבת כדי שיבריא בעלה. כשהתרפא באה לרב שיתיר לה הנדר כדי שתוכל לנסוע בשבת.
ת"ר הנעלבים ואינם עולבים. ע"ז אמרנו שר' שמ"ש ר"ת: שתק מקבל שכר. ואוהביו כצאת השמש בגבורתו. בגבורתו גי' תג'ורי 619.
בדף ל"ז אומר ר' עופר מבת ים שר"ת הדף לווה זכה (משמט החוב) והכסף ז"ל.
ע"ב
ולך תהיה צדקה ול"ך ר"ת ואהבת לרעך כמוך.
בדף ל"ח הגמרא מביאה את הפסוק: וישב ממנו שבי. ורש"י ע"ה בחומש מפרש שפחה אחת שבו. ואכן ר"ת שב"י שפחה בת ישראל.
בדף מ' אומרת הגמרא: א"ר יהושע בן לוי עבד שהניח תפילין בפני רבו יצא לחירות. אמר לנו הרב מכאן שכל זמן שאדם מניח תפילין הוא יוצא לחירות. רב"ו ר"ת: ומניח בפני רבו.
ההוא דסקרתא דעבדי – ר' אפלבום הסביר בטעות שזו קריה של כהנים במקום של עבדים. ואמנם בכל זאת מצאנו שעבד בגי' 76 וכהן בגי' גם 76 ע"ה.
בדף מ"ב הגמרא מביאה את הפסוק: לא תוהו בראה לשבת יצרה. ומצאנו יצר"ה ע"ה גי' אשה 306. וגם אומר ר' עפר לשבת ר"ת תקון שניהם ביחד להיות.
בדף מ"ט מובא הפסוק: מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם. ישלם ר"ת: מיטב שדהו ישלם לניזק.
בדף נ"א וא"ל ר' חנינא גדולה מזו אמרו מוציאין לפרנסה. פרנסה הוא רסן פה דהיינו אם שחרר הרסן מהפה הלכה הפרנסה.
בדף נ"ד אומרת הגמרא שכל ספר תורה שאין אזכרות שלו כתובות לשמן אינו שווה כלום. הרב סיפר לנו פעם שהביאו ספר תורה חדש בזמנו של הרב שרעבי ז"ל. והראו אותו לרב. והרב עיין בו בעיון רב ופתאום אמר קיראו לסופר. שאל הרב את הסופר האם כתבת כל האזכרות לשמן? אמר הסופר בודאי כל שם ושם. ומה עם השם הזה שאל הרב? ואז חשב הסופר לרגע ואמר נכון כאן דברו איתי באמצע הכתיבה ונשמט ממני לקדש שם זה.

ע"ג
בדף ז"ן הגמרא מספרת על 400 ילדים וילדות שנשבו לקלון. הרגישו בעצמן למה הם מתבקשים אמרו: אם אנחנו טובעים בים אנחנו באים לחיי העולם הבא. דרש להם הגדול שבהם: אמר ה' מבשן אשיב אשיב ממצולות ים. מבשן אשיב מבין שיני אריה אשיב ממצולות ים אלו שטובעים בים. כיוון ששמעו ילדות כך קפצו כולן ונפלו לתוך הים ואחריהם קפצו הילדים. הרב גילה לנו שהאר"י ז"ל אומר שילדות אלה שקפצו ראשונות לים זכו לבוא בגלגול ולשלוט בבעליהן כי הקדימו את הזכרים. ע"ז אומר הפסוק על זאת יתפלל כל חסיד לעת מצוא אך לא לשטף מים רבים פירוש שהוא מתפלל שה' יתן לו אישה רגילה לעת מצוא ולא מאלו הנשמות שקפצו לים השולטות בבעליהן.
מעניין איך בדיוק ביום א' לעומר היינו בדף ס"א דהיינו סופרים אחד וכן עד ס"ט סופרים תשעה. כשהגענו לדף ע' אמרתי נראה איך זה ממשיך עם העומר. ומצאתי עי"ן מלא ר"ת עומר י' נספור. וכן בדף עי"ן א' עומר נספור י"א. כשהגענו לדף פ' היה לי קשה אך בכל זאת מצאתי האות פ' נכתבת פ"ה ואם נמלאנה הפ' בה' והה' בא' נקבל פה הא במספר קטן 19 ע"ה 20 שהוא כ' לעומר.
בדף ס"ח הגמרא מספרת עניין שלמה המלך עם אשמדאי. כאן סיפר לנו הרב שאשמדאי לקח את שלמה וזרקו עד מקומו של שם בן נח. ושם היה עץ רימונים מיוחד ללא גרעינים. ואז נפטר שם בן נח ולאחר שקברו לקח עימו מן העץ הזה ושתל אותו כשחזר לירושלים ועל זה אומר שלמה המלך בשיר השירים: מעסיס רימוני הוא עץ הרימונים ללא גרעינים רק מיץ.
בדף ע' אומרת הגמרא: אמר ליה אליהו לר' נתן אכול שליש ושתה שליש והנח שליש לכשתכעוס תעמוד על מילואך הרב הסביר ז"א שהכעס צריך מקום פנוי בשבילו. לכן כתוב צדיק
ע"ד
אוכל לשובע נפשו כיוון שאינו כועס לא צריך להשאיר מקום ואילו בטן רשעים תחסר כי הם כועסים וצריכים להשאיר מקום לכעס.
בדף ע"א הגמרא אומרת הגמרא שומע ואינו מדבר זהו אלם. ואכן מצאנו אל"ם ר"ת: אני לא מדבר.
בדף זה גילה לנו הרב סגולה לאישה שמקשה ללדת: לאמר מזמור י"ט בתהלים השמים מספרים כבוד אל. וכשיגיע לפסוק והוא כחתן יוצא מחופתו יאמר אותו ז"פ.
כאן אומרת הגמרא ת"ר הרי זה גיטך והנייר שלי אינה מגורשת. ואכן מצאנו ונתן בידה ונת"ן ר"ת: ונייר תתן נמי.
בדף פ"ד מדברת הגמרא על אחד שנודר שלא ישן היום אם ישן מחר. ואיך יודע שמחר לא ישן? אומרת הגמרא מה יש? מבריז נפשיה בסילוואתה ומפרש רש"י ע"ה ינקוב בשרו תמיד בקוץ ולא ישן. אצלנו יש פטנט אחר שר' תג'ורי לא ישן: ק"ץ ר"ת קבל צלצולים.
ת"ר הרי זה גיטך ע"מ שתעלי לרקיע. סיפרנו לרב שבימים אלה עלה התייר הראשון לחלל.
אז בימינו אולי זה תנאי שיכול להיתקים.
בדף פ"ט הגמרא אומרת שאמתלא אם לא נאמרה מיד לאו כל כמינך דמחזקת אמתלא. ואכן מצאנו אמתל"א ר"ת: אמתלא מיד תאמר להם אותה.
וכמנהגי בסיבוב זה של לימוד הש"ס אביא עכשיו מדברי בעל כף החיים חכם ר' יעקב חיים סופר זצוק"ל:
כי שנא שלח. ר' יהודה אומר אם שנאתה שלח. ר' יוחנן אומר שנאוי המשלח. ולא פליגי הא בזווג ראשון הא בזיווג שני. ומה הפרש יש בין זיווג ראשון לשני? נראה לפרש עפ"י מ"ש חז"ל בריש מס' סוטה וז"ל: אין מזווגים לו לאדם אשה אלא לפי
ע"ה
מעשיו שנאמר: כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים. אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן וקשין זיווגם כקריעת ים סוף שנאמר: אלהים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות. איני? והא א"ר יהודה אמר רב 40 יום קודם יצירת הוולד בת קול יוצאת ואומרת בת פלוני לפלוני, בית פלוני לפלוני, שדה פלוני לפלוני? לא קשיא הא בזיווג ראשון הא בזיווג שני ע"כ. ופירש רש"י ע"ה ראשון לפי המזל. זווג שני לפי מעשיו. וקשה לזווגן לפי שאינה בת זוגו. ע"כ. ולכן בזווג ראשון שהוא לפי המזל המגרש אותה הוא שנאוי לפני המקום ומזבח מוריד עליו דמעות לפי שמפריד בת מזלו שהיא חלק מנשמתו שכידוע שהמזל הוא שורש מקום שנחצבה נשמתו ולא כן בזיווג השני שהוא לפי מעשיו גם אם יגרשנה ויקח אחרת זה לפי מעשיו ונמצא שלא הפסיד כלום וע"כ איננו שנאוי לפני המקום ומזבח אינו מוריד עליו דמעות. אמנם בעיקר פי' זיווג ראשון ושני כתב הרב ז"ל בש' הגלגולים הקדמה ך' וז"ל: דע כי אין הבנת זווג ראשון ושני כפשוטו כי כמה זיווגים שניים הם טובים מן הראשונים כמו שראינו בעינינו מעשים בכל יום אבל ביאור הענין הוא יובן במ"ש הסבא דמשפטים בזהר על פסוק: אם בעל אשה הוא ויצאה אשתו עימו. והענין כי כאשר האדם הוא חדש ר"ל כי אז הוא הפעם הראשונה שבא בעוה"ז ואז בת זוגו נולדה עימו כנודע וכשיגיע זמן לקיחתו אותה מזדמנת לו ברגע בלי שום טורח כלל ועיקר. ואמנם אם האדם הזה חטא איזה חטא והוצרך להתגלגל בסיבתו אלא שהוא מאותם שכתוב ויצאה אשתו עימו כנז' בסבא דמשפטים שמגלגלים גם לבת זוגו שתחזור להתגלגל עימו לטובתו. הנה האדם הזה כשיגיע זמן לקיחתו אותה אינה מזדמנת לו ברגע אלא אחר טורח גדול לפי שכיוון שנתגלגל על סיבת איזה עוון יש מקטרגין עליו למעלה ורוצים למנוע אותה
ע"ו
ממנו ומכניסים ביניהם קטטות וע"ז אמרו קשה לזווגם כקריעת ים סוף. והוא באופן הנז' כי הוא נקרא זיווג שני כי האישה עצמה היא הראשונה אבל הזווג הוא שני ולמה לא אמרו זיווג שנית אלא שני? שחוזר אל הזיווג ולא לאשה ע"כ. נמצא לפי דברי האר"י ז"ל שכשבא האדם חדש הוא נקרא זווג ראשון ולוקח את בת זוגו ברגע בלי שום טרחה ואם הוא עושה להיפך ומגרשה שנאוי הוא לפני המקום ומזבח מוריד עליו דמעות אבל בזיווג שני כיוון דבלאו הכי יש עליו מקטרגים שמכניסים ביניהם קטטות כשמגרשה אינו שנאוי לפני המקום וגם המזבח אינו מוריד עליו דמעות.
ומה ענין הדמעות שהמזבח מוריד? מהיכן יש לו דמעות להוריד? ומה היא מילת אפילו?
אלא המזבח עשוי לעשות שלום שהרי כשאדם חוטא מקריב עליו קרבן ומתרצה לפני המקום וכן כשמקנא לאישתו מקריב עליו מנחה ומתרצה לאשתו ויהיה שלום ביניהם. ועתה כשמגרש לאשתו ומפרידה הוא עושה להיפך שמפריד השלום וע"כ מוריד עליו דמעות, דהיינו כח הדינים שהרי דמ"ע גי' דינים. 114 . וזהו שאמר אפילו מזבח שדרכו להמשיך השפע שע"י הקרבנות מתמתקים הדינים ויורד השפע. וזה המגרש מוריד עליו הדינים וכ"ש כוחות הדין.
וזה שאמר ר' אלעזר כל המגרש אשתו ראשונה במילת כל בא לרבות שאפילו על מנת להחזירה כגון כדי לקיים מצוות וכתב לה או כדי ללכת לעיר אחרת לא טוב הוא עושה.
ועוד יש לאמרכל המגרש אשתו ראשונה רומז אל ישראל שנדמו לאשה כמ"ש הן ישלח איש את אשתו. וידוע שבעת שגלו ישראל ונתגרשו מעל אדמתם כמה צער היה בעולם ואפילו למלאכים

ע"ז
כמ"ש הן אראלם צעקו חוצה מלאכי שלום. וגם נחרב ביהמ"ק ונהרס המזבח. וז"ש כל המגרש אשתו ר"ל שהם ישראל שנדמו לאשה. ותיבת כל באה לרבות שגם בעולמות העליונים כביכול היה פירוד וכמ"ש חכמינו ז"ל במסכת תענית דף ה' ע"א ע"פ ולא אבוא בעיר. אמר הקב"ה שלא יבוא בירושלים של מעלה עד שיבוא בירושלים של מטה. אפילו מזבח מוריד עליו דמעות הכוונה על עצמו שגם לו הגיע הנזק שנהרס. וז"ש המסדר הדרן עלך המגרש ר"ל החזירנו אליך אתה המגרש רבון העולמים וקבצנו מן הגלות וישוב הכל לאיתנו הראשון. ואז וסליקא לה מסכת גיטין ר"ל ולא תהיה עוד גירושין כי יהיה גאולה שלימה שאין אחריה שעבוד וכמ"ש וארשתיך לי לעולם. אמן כן יהי רצון.

ע"ח
בס"ד
סיום מסכת קידושין בישיבת נהר שלום תכב"ץ

קידושין בגי' ע"ת. כמו שכתוב בכל עת יהיו בגדיך קדושים.
נקנית בגי' תר"י ע"ה תורה. דהיינו התורה נקנית וכו'.
יש במשנה הראשונה מ"ח מלים כנגד מ"ח דרכים שבהם נקנית התורה.
האשה – היא ישראל, נקנית בכסף – גאולה ראשונה שהיתה בכסף כמו שכתוב שיצאו בכלי כסף ושמלות של מצרים. בשטר – גאולת כורש שכתב בשטר שיבנו את המקדש. בביאה – הגאולה העתידה שהיא נישואין ממש לעולם.
התורה נקנית בכסף – דהיינו, שיוותר על הכסף למען התורה.
ובשטר – שהתורה היא גליונות גליונות כמו שטרות.
בביאה – כמו והיו לבשר אחד עם התורה.
דרכו של איש לחזר על אישה ואין דרכה של אישה לחזר על איש. משל לאדם שאבדה לו אבידה. מי חוזר על מי? בעל האבידה מחזר על אבידתו. ולמה דימה האשה לאבידה ולא למציאה? כיוון שמציאה הוא מחפש עוד אולי יש עוד מציאות מסביב אבל אבידה הוא מוצא אותה ולוקחה והולך.
בדף ח' הגמרא מביאה את הפסוק: מכסף מקנתו וכן בדף ט' ומכר מאחוזתו וכן פסוק מההפטרה – ולקח את ספר המקנה – כל זה היה בשבוע פרשת בהר סיני.
ישיב גאולתו. ישי"ב ר"ת ישלם שוויו ישיב ביתו.
בדף י"א מוזכר בן ב"ג ב"ג ור' שלמה אמר ר"ת בן גיור בן גיורת. ור' מיכאל מוסיף ב"ג בג' ה' דהיינו נכנס בסוד ה'.
בית הלל אומרים בפרוטה ובשווה פרוטה. אח"כ כתוב בנתי דר' ינאי דקפדי אנפשייהו ולא מקדשי בפחות מתרקבא דדינר. ר'
ע"ט
תג'ורי הקשה וכי ראינו קידושין בפרוטה אחת? ואכן מתרקב"א ר"ת: מקשה תג'ורי ראינו קידושין בפרוטה אחת?
וצרת הכסף בידיך וצר"ת ר"ת: וצורה ראוי תקח.
בדף י"ד כתוב: יבמה יבא עליה ולקחה לו לאשה – יבמ"ה ר"ת: יבמה בביאה מקדשה היבם. ועוד: יבמ"ה ר"ת: יבמה בעל כרחה מתיבמת היא.
ואם לא רוצה חולץ – הרב סיפר שר' מאיר אבו חצירא ע"ה באו לפניו יבם ויבמה ולא רוצה היבם לחלוץ או ליבם. אמר לו הרב בצחוק כתוב בקידושין או בגט או במיתה תבחר לך. לא עברו ימים אחדים וההוא יבם הלך לבית עולמו. ויבמ"ה ר"ת: ואם יסרב, במיתתו משחרר האשה.
בדף ט"ז מלמדת הגמרא על יציאת העבדים לחופשי ביובל. מצאנו שיובל בגי' מ"ח דהיינו, מוציא חופשי. וגם ר"ת יוב"ל: יצא ודאי ביובל לחופשי.
הגמרא מסבירה כאן שרק אם אתה משלח את העבד אז חייב אתה להעניק לו אבל אם בורח או יוצא בגרעון כסף לא. ר' ברוך אומר שמכאן למדו שנותנים פיצויים רק אם מפטרים את העובד אבל אם הוא מתפטר לא נותנים לו.
בדף י"ח כתוב: ונמכר בגנבתו. ר"ת גנ"ב: גנב נמכר בגנבתו.
בדף כ"ה כתוב על רב המנונא לאו המנונא אלא קרנונא. הרב אמר בבדיחות הם נונא בפרסית הכוונה חם נונא דהיינו דג חם. קר נונא דג קר.
אמר רבנו יוסף חיים ז"ל בבן יהוידע חכם נקרא נונא וזה שיודע רק מקרא פשט נקרא קרנונא וזה שיודע תורה שבע"פ שנקראת מ"ה נקרא המנונ"א.
בדף כ"ט הרב גילה לנו שרב אחא בגי' עשר שהיה מתוקן בי"ס ויכול היה להרוג את הראש של התנינא.
פ
כיוון שהגיע לגיל 20 ולא נשא אשה אמר תיפח עצמותיו דהיינו שיפח ויוציא את צלעו שהיא אשתו. תיפ"ח ר"ת: יקדים חופה ת"פ יחסל. תבוטל פלונית .
בדף ל' – ואי הוה נסיבנא בארביסר הוה אמינא לשטן גירא בעינך. ולמה חץ? כי יורים מרחוק לפני שמתקרב.
כבד את אביך ואת אימך. כב"ד עולה כ"ו דהיינו כל המכבד את הוריו כאילו כבד את ה' יתברך.
בדף ל"א – אמר ר' יצחק כל העובר עבירה בסתר כאילו דוחק רגלי השכינה. יש מפרשים בסתר שאומר זה לפי הסוד ואני לא מקובל ולא עושה.
שאל בן אלמנה א' את ר' אליעזר: אבא אומר השקני מים ואימא אומרת השקני מים איזה מהם קודם? א"ל: הנח כבוד אמך ועשה כבוד אביך. מסביר הרב עפ"י הסוד: אבא שהוא חכמה הוא תורת הסוד ואימא בינה הפשט א"כ הנח הפשט ולמד הסוד.
רבא אמר מהכא: ראש דברך אמת. ראש דברך ולא סוף דברך? אלא מסוף דברך ניכר שראש דברך אמת. ואכן סופי תיבות של: בראשית ברא אלקים הם אמת.
לגבי הסיפור של הגוי באשקלון שלא רצה לצער את אביו כשבאו לקנות ממנו סחורה בששים ריבוא ובשכר זה נולדה לו פרה אדומה – גילה לנו הרב שהיה קטרוג בשמים: ראו איזה כיבוד אב עשה גוי זה!! לכן נתנו לו פרה אדומה כדי להראות את ההבדל בינו לבין ישראל: שהוא עשה מצווה שכלית של כיבוד אב וזכה בפרה אדומה ואילו חכמי ישראל עושים מצווה שהיא חוקה ואין לה טעם ומוכנים לשלם בשבילה כל הון שבעולם עאכו"כ!!

פ"א
בדף ל"ו הלכה כר"מ שבכל מקרה עם ישראל קרויים בנים. וע"ז נאמר: משיח יבוא מטבריה. הכוונה שמשיח יבוא מהלכה זו שכולנו קרויים בנים עפ"י ר"מ מטבריה.
בדף ל"ח – ובני ישראל אכלו את המן 40 שנה. אכלו ג' ז"ן שהמן היה זן אותם.
את מספר ימיך אמלא. אומר הרב שאמלא גי' ע"ב שהוא המזל העליון דחסד שממנו מושכין.
וזה דבר השמיטה שמוט. שמוט גי' 355 דהיינו שנה שלימה.
דף ט"ל ותלמוד תורה כנגד כולם. תלמוד עולה ת"פ שמסוגל לבטל פלונית תורה גי' ס"מ ופלונית שמבטל את שניהם.
בדף מ' – מחשבה טובה מצרפה ה' למעשה. ואיך זה? הרי זה רק חצי דבר ולא מושלם? אלא שלפעמים עושה האדם מעשה של מצווה שבאה אליו פתאום וללא מחשבה ואז הקב"ה מצרף מעשה זה למחשבה ההיא ונהיה דבר מושלם.
בדף ס"ו היינו בדיוק בשבוע פרשת פנחס והגמרא מדברת על הוא"ו קטיעא בפסוק הנני נותן לו את בריתי שלום. הרב הסביר שידוע שפנחס הוא אליהו ולעתיד לבוא כשיבוא בזמן הגאולה בב"א יהיה שם השם יה-יה כמו שכתוב ביום ההוא יהיה ה' וזה הרמז של הוא"ו קטיעא שנהיית שני יודין. ואכן מצאתי שבעל כף החיים חכם יעקב חיים סופר ז"ל שאומר שידוע שבגלות ז"א הוא בן חג"ת נה"י בלבד והמוחין באין לו כתוספת ומסתלקין לאחר התפילה אבל לעתיד לבוא יהיו המוחין קבועים שלמים ותמידיים ואז ז"א יהיה רמוז בי' כי יש לו י"ס ולא בו' כמו בגלות. וזה גם מה שנרמז במלים אמ"ן סל"ה. אמ"ן עולה 91 שהוא הוי-ה אדנות וסלה עולה 95 שהוא יה-יה עם אדנות.
בדף ס"ז הגמרא אומרת שהבא על הנידה אין הולד ממזר. מסביר הרב על הפסוק: חטא חטאה ירושלים כאשה נידה. למה דימה
פ"ב
את ישראל לנידה ולא כאשת איש? מפני שנידה חוזרת לבעלה אחרי כמה ימים ונהיים שמחים ביחד וכן עם ישראל יחזרו אל ה' בב"א.
בדף ע"א מדברת הגמרא על השמות הקדושים שהיו הכהנים מכוונים בהם בבית המקדש. גילה לנו הרב: רחמנא ליבא בעי. ר"ת רל"ב שכידוע הוא גי' של עסמ"ב. והפסוק אומר: ה' סביב לעמו, דהיינו אם תקח אותיות שלפני עמו הם אותיות סלה שהם גי' 95 ותקח אותיות אחרי עמו תקבל פנ"ז שהם גי' 137 95 ועוד 137 232 דהיינו רל"ב.
בדף ע"ב מדברת הגמרא על ערי בבל המיוחסות ואומרת: מייחסי פומבידיתא מבירם נסבי. ומצאנו ביר"ם ר"ת בניהם יקחו ראויים מיוחסין.

ועכשיו כדרכי בקודש כמה מילים מסיום המסכת ע"י הרב יעקב חיים סופר ז"ל בעל כף החיים:
תניא רשב"א אומר: מימי לא ראיתי צבי קייץ וארי סבל ושועל חנווני. למה התחיל עם צבי ואח"כ ארי ? הרי הארי הוא מלך החיות והיה צריך להתחיל בו! אלא שסדרן לפי מלאכתם: בתחילה קייץ שמייבשים את הקציעות בשדה ואח"כ בא הסבל ולוקחם לשוק ושם החנווני מוכרם. וזה שרמז רש"י ע"ה קייץ- שמייבש קציעות בשדה.
ויש לשאול בשלמא הארי סבל כי הוא חזק מאד וכוחו רב והשועל חנווני שהוא ערום ויודע תחבולות במקח וממכר אבל צבי למה הוא קייץ? ומסביר הרב שהקציעות המיובשות בשדה צריך שיהיה להם שומר קל תנועה וזריז כמו צבי שכל הזמן הולך לפה והולך לשם ומיד חוזר ואם יהיה כבד תנועה ימתינו לו

פ"ג
הגנבים כשיזוז לשם ויבואו ויגנבו הכל לא כן אם הוא זריז לחזור כמו הצבי.
אומרת הגמרא שכל אומנות שבעולם אינה עומדת לו אלא בימי ילדותו אבל בימי זקנותו הוא מוטל ברעב כי לא יכול לעבוד אבל תורה אינה כן וכו' ויש לשאול לכאורה למה? הרי כמו בעל מלאכה כך התלמיד חכם כשהוא זקן הרבה אינו יכול ללמוד הרבה. א"כ מה חילוק ביניהם? ומתרץ הרב שת"ח אפילו שיזקין מאד ואינו יכול ללמוד, מכל מקום באים לפניו לשאול בהלכות איסור והיתר ולהתייעץ עימו בדברים שונים והוא משיב להם והוי עוסק בתורה וכן כשלומדים לפניו והוא שומע הוי כקורא.
הדרן עלך עשרה יוחסין וסליקא לה מסכת קידושין. לרמוז אל מ"ש הגמרא בדף ע' ע"ב: א"ר חמא בר חנינא: כשהקב"ה משרה שכינתו אין משרה אלא על משפחות מיוחסות שבישראל. שנאמר: בעת ההיא נאום ה' אהיה לאלקים לכל משפחות ישראל. לא אמר לישראל אלא למשפחות ישראל. וז"ש הדרן עלך עשרה יוחסין ר"ל כשאנחנו מחזרין אחר עשרה יוחסין כדי ליקח אשה מיוחסת אז וסליקא לה מסכת קדושין ז"א יהיה לנו מעלה של קדושים שתשרה עלינו שכינה. וכמו שהסברנו לעיל שלעתיד לבוא יהיה רמוז ז"א באות י' ולא באות ו' וז"ש הדרן עלך עשרה יוחסין ר"ל לכשידורו עליך עשרה יוחסין שהם עשר ספירות בתמידות אז וסליקא לה כנסת ישראל תתעלה במעלת המלאכים הקדושים בב"א.

פ"ד
בס"ד י"ט בתשרי התשס"א
סיום מסכת נדרים בישיבת נהר שלום תכב"ץ
המסכת מתחילה באות כ"ף ומסיימת באות נו"ן, דהיינו ר"ת כלה נדרים, תשתדל שלא לנדור ואם נדרת תקיים.
במסכת זו היו עניינים מיוחדים שנרמזו במספר הדף שבו הם שנויים. למשל: דף מ': מבקר חולים שם הביאה הגמרא ענייני ביקור חולים והביאה שם את הפסוק: כל משכבו הפכת בחוליו ה' יסעדנו על ערש דוי. והרב הסביר מה זה הפכת? אלא דוי יהיה יו"ד וערש יהיה עשר. שידוע שביום הראשון מסתלק מהחולה הצלם הפנימי אבל עדיין לא אומרים לאיש על כך כדי שלא יבואו החיצונים. ביום השני באה השכינה לשמור עליו לכן אפשר כבר לספר לאנשים כדי שיתפללו על החולה.
בדף מ"ט ר"ת מטעמים טעימים – הגמרא מדברת על סוגי אוכלין.
בדף נ' מספרים על ר"ע שהלך ללמוד י"ב שנים. אומר הרב למה דווקא י"ב? כנגד י"ב פרצופים.
בדף נ"ד הגמרא אומרת הנודר מן הבשר אסור בכל מיני בשר ובין השאר בכבד. כאן סיפר לנו הרב מה ששמע מפי ר' משה בן עזרא שהגאון חיד"א ז"ל התארח פעם אחת באנגליה בליל שבת אצל משפחה אחת. עשו לו כבוד גדול ונתנו לו הרבה סלטים טעימים ודגים מיוחדים עד אשר שבע ממש. אח"כ הביאו לפניו בשר מיוחד אבל הרב אמר להם כי אינו יכול לאכול עוד וגם הוסיף שזה חילול השם לעשות כ"כ הרבה אוכל. בעלת הבית שנעלבה שמרה את הדבר בליבה. למחרת בבקר בסעודת שחרית נהוג היה אצלם לאכול מנה ראשונה כבד קצוץ. בעלת הבית חלקה לכל א' מנה אבל לגאון לא נתנה. למה לא נתת לי מנה
פ"ה
כמו כולם? שאל הגאון חיד"א. אמרה לו בעלת הבית במקום שיש חילול ה' אין חולקים כובד לרב.
באותם ימים נכנס אריה דרעי לכלא. ואז אמרו אלו"ל ר"ת: אריה למעשיהו ויצמן לקיסריה.
בדף ס"ב מדברת הגמרא על דרכי קנית התורה מאהבה ושאסור להשתמש בכתרה של תורה. הרב סיפר לנו שהרמ"א רצה לדעת למה אליהו זכור לטוב נגלה לאחד בדור שלו ולו הוא אינו מתגלה. אמר לו מכיוון שיש לך שרוולים ארוכים ורחבים ואתה מתהדר בהם ואליהו דבק רק בענווים ושפלים.
כמו כן סיפר הרב על ר' אליהו לויאן ז"ל שהיה תמיד אומר בדרכו לבית המדרש ובחזרה: ולא תביא תועיבה אל ביתך. וחוזר על זה כל הזמן כדי להסיר הגאווה ממנו והוא זכה לגילוי אליהו זכור לטוב.
בדף ס"ג ר"ת סדר גשמים שם הגמרא מלמדת על סדר ירידת הגשמים ברביעות השונות.
בדף פ"ד מספרת הגמרא על טבל. מישהו שאל מה זה טבל? ואמרנו לו זה ר"ת: טרם בא לתיקונו.
בדף פ"ו אומרת הגמרא כי אשה אינה שפחה ואין גופה קנוי לבעלה. ואכן מצאנו שר"ת אש"ה: אין שפחה היא.
בדף זה מביא ר"ן עניינים מפרק אעפ"י. תמיד יש לנו בעיה לזכור כל פרק לאיזו מסכת הוא שייך. כאן היה לנו סימן טוב. ידוע שאף על פי כן כותבים אעפ"כ. ז"א אעפ"י כתובות.

עד כאן פרפראות ועכשיו מעט מדברי רבינו בעל כף החיים חכם יעקב חיים סופר ז"ל זכותו תגן עלינו אמן.
המסכת מסיימת בשני מעשים שיש בהם שינויים בין זל"ז. במעשה הראשון בתחילה קראו גברא ולבסוף קראו נואף.
פ"ו
ובמעשה השני קראו בתחילה ובסוף נואף. למה? במעשה הראשון כשנכנס לבית לא נכנס בתורת נואף אלא בתורת עיסקא שהיה רגיל להיכנס לבית אצל בעלה מחמת איזה עסקים וגם באותו יום נכנס לבית לאיזה עסק אלא שלא מצא את בעה"ב שם ונשתדל עם האישה להחטיאה. לכן קראו רק בסוף נואף. וגם לרמוז שלא ירגיל האדם להכניס לביתו אנשים שאינם בדוקים. וע"ד מ"ש בס' בן סירא (יבמות ס"ג ע"ב) מנע רבים מתוך ביתך ולא הכל תביא ביתך.
אבל במעשה השני שקראו בתחילה ובסוף נואף כי מתחילה נכנס בשביל עבירה. וז"ש ההוא נואף דעל לגבי ההיא אינתתא. לרמוז שבתחילת כניסתו בשביל ההיא אינתתא לעשות עבירה.
עוד ענין, במעשה הראשון אמר על אתא מריה דביתא ולא הסתפק לאמר: אתא מריה דביתא. לרמוז שלא נכנס מריה דביתא פתאום לבית דא"כ היה רואה מעשיו ולא היה ספק בדבר וגם לא היה יכול הנואף לפרוץ הגדר ולברוח שהיה תופס אותו מריה דביתא. לכן אמר על אתא לרמוז שהיתה איזו שהייה ואח"כ אתא מריה דביתא ונכנס לביתו ובזמן הזה של השהייה שמע הנואף ופרץ הגדר וברח קודם שנכנס בעה"ב לביתו.
במעשה השני אומר בתחילה אתא גברא ואח"כ רק אומר בעא מריה דביתא למיכל. י"ל שאלו היו שני בני אדם. הראשון גברא מעלמא מקרוהי האשה או הבעל. וזה הנואף נתפחד ונחבא. אח"כ בא הבעל עצמו. לכן אמר הנואף לבעל לא תטעמינון דטעמינון חויא. שאם הגברא הראשון היה הבעל אם כן הוא מתחבא ממנו ואיך ידבר עמו ויגיד לו שלא יטעם? אבל עפ"י האמור ניחא שבתחילה היה לבדו עם האשה ובא גברא מעלמא ואז נחבה ואח"כ כשבא הבעל לא נתפחד ממנו כי הבעל רואה שהיה הגברא הראשון שם ואינו יודע כי נתייחד עמה קודם לכן.
פ"ז
ולמה מסיימת הגמרא במעשים כאלה? י"ל עפ"י מ"ש הגמרא בדף ע"ז ע"ב: כל הנודר אעפ"י שמקיימו נקרא חוטא. ואמר רב זביד מאי קרא וכי תחדל לנדור לא יהיה בך חטא? הא לא חדלת איכא חטא. ואמרו חכמינו ז"ל עבירה גוררת עבירה. לכן סיים מסכת נדרים במעשים אלה לרמוז כי מי שהוא פרוץ בנדרים סופו בא ג"כ לידי דברים לא יפים.
המסכת מסיימת באות נו"ן לרמוז שמי שהוא נזהר בנדרים נקרא איש נאמן. וגם יהיה בעל סו"ד. וזהו שהתחיל באות כ"ף וסיים באות נו"ן שהם בגי' סו"ד. ועליו נאמר סוד ה' ליראיו.
הדרן עלך אלו נדרים וסליקא לה מסכת נדרים. נראה לפרש עפ"י מ"ש במסכת תענית דף ה' ע"א על פסוק: בקרבך קדוש ולא אבוא בעיר. משום דבקרבך קדוש לא אבוא בעיר. ואמר ר' יוחנן אמר הקב"ה לא אבוא בירושלים של מעלה עד שאבוא לירושלים של מטה. ומי איכא ירושלים למעלה? אין! דכתיב: ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו. וז"ש הדרן עלך ואלו נדרים ר"ל החזירנו אליך ע"י ביאת הגואל ויתקיימו אלו הנדרים שתבוא בירושלים של מטה ובירושלים של מעלה. ואז וסליקא לה מסכת נדרים ר"ל ואז יהיה עילוי ג"כ באלו הנדרים שהם ירושלים של מעלה וירושלים של מטה כמ"ש בישעיה נ"ד: הנה אנכי מרביץ בפוך אבניך ויסדתיך בספירים ושמתי כדכד שמשותיך ושעריך לאבני אקדח וכל גבולך לאבני חפץ בב"א.

פ"ח
בס"ד
כ"ה בכסלו התשס"א
סיום מסכת נזיר בישיבת נהר שלום תכב"ץ
למעשה במסכת זו חשבתי שלא היו לי הרבה דברים לאסוף כיוון שזו מסכת קשה ואין בה הרבה דרשות ובכל זאת מצאתי כי היו פרפראות מעניינות במשך לימוד המסכת.
בדף ב' המשנה אומרת שגם כינויי נזירות כנזירות למשל: נזיק נזיח פזיח. אנחנו לומדים במסכת זו תוספות ולא רש"י והתוספות לא הסבירו מה ענין כינויים אלה למלת נזיר. ר' מנשה הלוי הי"ו הפנה את תשומת לבי דווקא לרש"י שמסביר את העניין: נזיק אם תוציא את הרגל של הקוף ישאר נזיר. נזיח אם תוציא את הרגל השניה של הח' שוב ישאר נזיר. פזיח אם תוריד את הגג של הפ' ואת הרגל האחרונה של הח' ישאר שוב נזיר. את דף ג' למדנו ביום הושע"ר והרמז שזהו גמר חג הסוכות כי היום הבא שמחת תורה הוא חג בפני עצמו כידוע. הגמרא אומרת: האומר ימין הרי זה שבועה ומביאה את הפסוק: וירם ימינו ושמאלו אל השמים וישבע. ואז אמר לי ר' עופר הי"ו שר"ת ימין שמאל הוא ש"י דהיינו שבועת ה'. בדף ד' מביאה הגמרא את הפסוק בספר ויקרא: יין ושיכר אל תשת אתה ובניך אתך. ושוב ר' עופר המשיך בחידושיו ואמר שר"ת שכ"ר א"ל תש"ת הם: שתה כדי רביעית אסור להתפלל. תפלת שכור תועבה. כשלמדנו בדף ז' שם הגמרא מביאה את הפסוק: ויהי ערב ויהי בקר יום אחד. בדיוק היינו בשבת בראשית. בדף י"ג דברה הגמרא על בן שנולד ובאותו יום נתבשרנו כי בשטו"מ נולד בן זכר לר' שמעון חברנו בשיעור.

פ"ט
התוספות מלמדים אותנו שתאומים באים מטפה א' שנחלקת לשניים ולמרות זאת יכול להיות שאחד יהיה נפל והשני ימשיך לגדול ויוולד בטוב.
בד"כ כשאין תירוץ לגמרא היא אומרת תיק"ו. דהיינו תשבי יתרץ קושיות ובעיות. אבל כאן הגמרא נקטה לשון תיבע"י. והסבירו לנו שלשאלה הזו לא תהיה תשובה גם לעת"ל. ואכן מצאנו שר"ת תבע"י: תשבי יבוא בעיה עדיין יש.
בדף ט"ו אומרת הגמרא: ואם לא סיפר ערב הרגל אסור לספר אחר הרגל. ר' שלמה הי"ו שאל: מה סיפר? הראש או הזקן? ואז ענינו לו: ספ"ר ר"ת ספר פירוש ראשו. ז"א לא זקנו.
בדף ט"ז כתוב: מי שאומר הריני נזיר מגלח יום שלשים ואחד. מצאנו שר"ת שלשי"ם שלושים שלמים יגלח מחר.
בדף כ"ב זה שלא ציער עצמו אלא מן היין נקרא חוטא. המצער עצמו מכל דבר עאכו"כ. לכן אומר הרב לא כדאי לצום הרבה. הרב סיפר שהתייעצו פעם עם הרב כדורי שליט"א אם לעשות תיקון הקנא ואמר שלא כדאי.
אמר הריני נזיר ואת. צריך לקרוא הריני נזיר. וא"ת? ז"א ואת תסכימי? ואמרה אמ"ן ר"ת אני מקבלת נזירות. כמובן גם זה מר' עופר היקר.
בדף כ"ג כתוב: המתכוון לעלות בידו בשר חזיר. הסביר הרב עפ"י הבן יהוידע כי חזיר מלשון חזרה שלעת"ל שיחזור להיות טהור דהיינו שיתחילו להיוולד חזירים טהורים עם סימני טהרה. ואכן מצאנו ר"ת חזי"ר: חזיר זה יהיה ראוי.
הגמרא מביאה את ענין לוט שהשקו אותו בנותיו יין ולא ידע מה עשו עמו. ר' עפר כרגיל אמר לי: יי"ן ר"ת יין יביא ניאוף.

צ
בדף כ"ח אומר רש"י ע"ה כיוון דלא גילחה אסורה ביין והוה לה ניוול כדכתיב: ותירוש ינובב בתולות. ר' עופר הוסיף מיד: יין בגי' ינובב.
ר' מאיר סבר בפאה נוכרית איידי דזוהמא לא ניחה ליה. הוסיף ר' עפר: כולך יפה רעייתי ומו"ם אין בך. מום גי' פאה.
בדף ל"ו התקשה ר' שמעון תגורי הי"ו בסוגיא. הרב הסביר לו שוב והבין. ובאותו רגע גם נכנס ר' מנשה ואז אמר הרב: נכנס מנשה הבנת. כמובן אצלנו כל מלה שאומר הרב יש לה משמעות ואכן מצאנו שר"ת מנש"ה מנשה נכנס שמעון הבין.
בדף נ"ה ד"ר פרט"ו הי"ו היה לומד בחק לישראל ובאותו זמן מקשה לרב על הסוגיא. ר' מיכאל שאל איך אתה יכול כך? ואז אמרנו פרט"ו ר"ת פרטו רואה טובא ומבין.
ועכשיו כמה מלים מכמוה"ר יעקב חיים סופר ז"ל:
אמר ליה רב לר' חייא בריה חטוף ובריך. וכן אמר רב הונא לרבה בריה חטוף ובריך. והכוונה על כוס של ברכת המזון כמובן.
והרי למדנו ר' יוסי אומר גדול העונה אמן יותר מן המברך? אלא תנאי היא. דתניא אחד המברך ואחד העונה אמן במשמע אלא שממהרין ליתן שכר למברך תחילה. ולמה ממהרין לתת למברך תחילה? אלא לענין חטוף ובריך? איך זה? הרי אם ישנו חכם גדול ממנו צריך לכבדו או אם יש כהן צריך לקדשו כמ"ש וקדשתו לכל דבר שבקדושה לפתוח ראשון ולברך ראשון וכו'. א"כ כיצד יחטוף ויברך? והלא זו מצווה שבאה בעבירה! ואם עשו לו כבוד ונתנו לו כוס לברך בלא"ה צריך לברך וא"כ לאיזה ענין מצווה אותו חטוף ובריך? ועוד מה זה חטוף ולא אמר קח וברך.
אלא כמובן שאם יש חכם גדול ממנו או כהן שצריך להקדימו ובמקום כזה לא אמרינן חטוף ובריך. וכן במקום שכולם שווים
צ"א
שאם נותנים לו בודאי יקח ויברך. אלא מדובר בענין שכולם שווים והוא רואה מהתנועות של בעה"ב שהוא רוצה לתת את הכוס לאחר אז בזה יעשה איזה המצאות כדי שיתנו הכוס לידו אבל לא יחטוף ממש דזה אינו משורת דרך ארץ וכן משמע בהדיא מפירש"י בברכות דף נ"ג ע"ב שכתב וז"ל: שיעשה איזו השתדלות והמצאות שיתנו לו אבל לא יחטוף ממש. ולמה אמר חטוף ולא אמר קח? כי ידוע שע"י המצוות שעושין ישראל הם מבררים נצוצי קדושה מבחי' הקלי' וכמ"ש בשעה"מ פ' בהר ולזה אמר בלשון חטיפה לרמוז שע"י הברכה והמצווה הזאת שעושה הוא חוטף ניצוצי קדושה מבחי' הקלי' ולכך מזרזו להשתדל לברך.
ולענין שגדול העונה אמן מן המברך אכן הזהר הקדוש בר"פ עקב אומר: כל ברכה דאתיבו עלה אמן דא הוא בקיומא כדקא יאות וכ"ש אם היא ברכתא דסגיאין מברכין לה ומעטרין לה בעטרין קדישין ברזא דאמן. אמן הוא רזא דקשרין דכל יחודא וקדושא ברזא דמריה ומעטר לההיא ברכתא בעיטרין עילאין כדקא יאות. וכן אמרו חז"ל: כל העונה אמן בכל כוחו פותחין לו שערי ג"ע. וכן כל העונה אמן בעוה"ז יזכה לומר אמן בעוה"ב. נמצא שכ"כ גדלה מעלת העונה אמן. ולכן ר' יוסי אומר גדול העונה אמן יותר מן המברך. ומה שאמר בברייתא השניה אלא שממהרין למברך תחילה. י"ל עפ"י מ"ש הרב ז"ל בשעה"מ פ' עקב וז"ל: ע"י מה שאנחנו מכוונים באכילתנו אנחנו ממשיכים לבחי' המלכות שפע ומזון. וממה שאנחנו ממשיכין לה היא מחלקת אח"כ ונותנת מזון ואכילה אלינו. ולכן צריך לברך ברכת המזון בעין טובה ובשמחה יתירה להראות לפניה כנדיבים בעין טובה ולא כצרי עין. ואז גם היא נותנת לנו מזונותינו בשמחה ובעין טובה. נמצא דע"י הברכה בשמחה מקבל האדם שפע רב. לזה אמר
צ"ב
שממהרין לתת למברך תחילה לפי שעל ידי הברכה תהיה קבלת השפע. נמצא דלכל אחד יש איזה מעלה ולכן מר סבר מברך עדיף ומר סבר עונה אמן עדיף. ואמנם יש מקומות שבהם זה עדיף ויש מקומות שזה עדיף. למשל בתפילת הלחש ובהמ"ז מברך עדיף דמצווה בו יותר מבשלוחו. אבל בחזרת התפילה עדיף העונה אמן.
המסכת מתחילה באות כ' כפופה ומסיימת בכ' פשוטה. לרמוז שמי שהוא כופף עצמו בעוה"ז דהיינו שיש בו מידת הענווה לסוף לעתיד יהיה פשוט וזקוף וגם קושרים לו כתר (כ' הוא כתר) וכמ"ש חז"ל: לעתיד צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם וזהו שסיים ורב שלום בניך לרמוז שהענו יזכה גם לשלום כמ"ש וענוים ירשו ארץ והתענגו על רוב שלום.
הדרן עלך הכותים אין להם נזירות וסליקא לה מסכת נזיר. הכותים הם רמז לבחי' הקלי' ולעתיד יתבטלו ע"י שיתבררו מהם כל ניצוצי הקדושה בסוד ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ והרשעה כולה בעשן תכלה. והנזיר רמז לבחי' הקדושה כמ"ש כל ימי נזרו קדוש הוא לה'. וזה שאמר הכותים שהם הקלי' אין להם נזירות ז"א אין בהם יותר שום ניצוצי קדושה ואז וסליקא לה מסכת נזיר יהיה עילוי לבחי' הקדושה כמ"ש ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד.

צ"ג
בס"ד

ט"ו בשבט התשס"א
סיום מסכת סוטה בישיבת נהר שלום תכב"ץ
א. הגמרא פותחת במלה "המקנה" שהם אותיות מ"ה קנה. מ"ה הוא בגי' אדם. וקנ"ה ע"ה הוא בגי' כועס.
ב. בדף ג' אומרת הגמרא: וקנא את אשתו – רשות דברי ר' ישמעאל. ר' עקיבא אומר – חובה. הרב גילה לנו שיש קלי' ששמה חוב"ה שמסכסכת בין בני הזוג. ואכן מצאתי: ר"ת חוב"ה: חרחור וריב בן הזוג.
ג. בדף ג ע"ב הגמרא אומרת: אמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן: כל העושה מצווה אחת בעוה"ז מקדמתו והולכת לפניו לעוה"ב וכל העובר עבירה אחת בעוה"ז מלפפתו. הרב מסביר את הטעם לזה כי המצווה היא כמו עו"ד לא חוששת ללכת לפניו ולהמליץ בעדו כי יודעת היא שלא יכחיש אותה. אבל העבירה יודעת שיכחיש אותה ולכן מלפפתו מכל צדדיו ולא עוזבת אותו.
ד. על הענין שהסוטה נסתרת אמר הרב כי כל העושה בהסתר ה' מפרסמו בגלוי. וספר לנו מפי חכם צדקה ז"ל על איש ואשה שעבדו יחד במשרד ממשלתי אחד ועשו מעשה באחד מחדרי המשרד. אולם שכחו את הדלת פתוחה. באמצע המעשה נכנס אחד הפקידים וראה אותם. מרוב פחדם נשארו דבוקים זה לזה ולא יכלו להיפרד. עד שבא אמבולנס והרימו את שניהם כשהם דבוקים זה לזה לעין כל. ולא זה בלבד אלא כשהיה
צ"ד
האמבולנס בדרכו והגיע לאזור מחנה יהודה נהיה פנצ'ר באמבולנס והיו צריכים להעבירם לעין כל לאמבולנס אחר. ורק אחרי שעשו להם אמבטיה של חלב (חייבים לחזור בתשובה) נפרדו זה מזה.
ה. הרב ספר לנו שהרב עזרא שעיו ע"ה סיפר שבחלב נסתרה אשה אחת ולא היו עדים ולא ידעו מה יעשו לה. הביאו אותה לבית דין ואז צעק הרב על הדיינים: מה אתם רוצים ממנה? הרי עשתה את העבירה רק פעם אחת אז מה אתם רוצים להענישה? אם היתה עושה את זה כמה פעמים אז היה הצדק עמכם ומגיע לה עונש גדול. אבל בשביל פעם אחת ככה אתם מתרגשים? ואז אמרה האשה: נכון כבוד הרב אמת רק פעם אחת עשיתי את העבירה עם האיש ההוא. וזה הספיק לרב לפסוק את הדין.
ו. בדף ה' הגמרה מלמדת אותנו על עניין הענווה. אז הרב הסביר לנו מדוע מדליקים חנוכה בצד שמאל? הרי זו מצווה וצריך לעשות בימין דווקא כמו כל דבר מצווה שאנחנו עושים. אלא בגלל שיש בה פרסומא דניסא. וכל דבר שמפורסם יש בו משום משהו שלילי. לכן יזהר אדם מפרסומת ומכבוד שעושים לו. וכן כמו הסיפור של רב אחד שארח בביתו ת"ח צעיר אחד. והת"ח היה שומע את הרב כל הזמן מסתובב בבית ואומר: ולא תביא תועבה אל ביתך. ושוב: ולא תביא תועבה אל ביתך. והיה הת"ח תמה האם הרב אומר את זה עליו ולא יכל לישון. בבקר שאל את הרב האם עלי התכוונת כשאמרת ולא תביא תועבה אל ביתך? אז הרב אמר לו שלא עליו התכוון בכלל אלא שאתמול עשו לו כבוד גדול והיה
צ"ה
רוצה שלא להתגאות ולכן כל הזמן היה אומר ולא תביא תועבה אל ביתך.
ז. כי מצא בה ערוות דבר. אומר ר' עופר הי"ו כי ערוות דבר ר"ת עד. דהיינו שדווקא בעדים אבל אם אין עדים לא מצא בה ערוות דבר.
ח. ממשיך ר' עופר ואומר: ועד אין בה גי' 148. סוטה זונה גי' 148 ג"כ.
ט. ועוד אומר ר' עופר: זכות תולה. זכו"ת ר"ת: זכות כשרה ודאי תולה. תול"ה ר"ת: ודאי לא תנצל הסוטה.
י. בדף ז' ע"ב אומרת המשנה: ואח"כ מביא חבל מצרי וקושרו מעל דדיה. הרב הסביר הרמז: חבל – חבל על דאבדין. מצרי – שידוע שהמצרים היו שטופים בזימה.
יא. כשלמדנו את דף ח' זה היה בדיוק ביום שמיני של חנוכה.
יב. בדף ט' ע"ב הגמרא אומרת על שמשון הגיבור: מלמד שהיתה שכינה מקשקשת לפניו כזוג. אומר הרב מהבן יהוידע שזהו אור פנימי ואור מקיף. וכן על צרעה ואשתאול שעקרם שמשון וטחנן זה בזה. אומר הרב: שני הרים אלו שני שרים שלהם למעלה כתש אותם זה בזה וממילא למטה נכתשו גם הם.
יג. בדף י' הגמרא מספרת על ענין תמר שלפני שתבעה יהודה שאל אותה כמה שאלות וענתה לו על כולן ואמרה שהיא פנויה ויתומה. וכאן התחדש לנו חידוש ברש"י שתמר היתה קטנה ולכן נישואיה לער ואונן לא נקראים נשואים ולכן היתה פנויה להינשא ואין קושיא על יהודה.
צ"ו
יד. הרב ספר לנו שבחתונת ראש הישיבה חכם צדקה ז"ל עם פהימה אשתו אמר לו ר' רפול: ויאמר יהודה צדקה ממני. ממני בגי' פהימה.
טו. הגמרא מספרת על אבשלום שהיה תלוי באלה בין שמים לבין הארץ. אומר ר' עופר אם נפחית משמים שהם בגי' 390 את הארץ שהיא בגי' 291 ההפרש יהיה 99 שהוא בגי' טיט היון דהיינו גיהנם. וזה מה שאומרת אח"כ הגמרא נבקע שאול מתחתיו.
טז. בדף י"א אומרת הגמרא שהמצרים אמרו שמאחר וה' נשבע שלא יביא מבול על הארץ אין ממה לפחד. ולא ידעו כי ה' נשבע שלא יביא על כל הארץ אבל על אומה אחת יביא. ואכן הפסוק אומר ומצרים נסים לקראתו. אומר ר' עופר נסי"ם ר"ת: נגד סברתם יביא מבול.
יז. יששכר חמור גרם – אומר ר' עופר שבזהר אמרו: חמו"ר ר"ת: חכם מופלג ורב רבנן.
יח. בדף י"ב ע"ב מביאה הגמרא את הפסוק: ותאמר אחותו אל בת פרעה האלך וקראתי לך אשה מניקת מן העבריות ותניק לך את הילד. אומר הרב: אחותו – זו החכמה (אמור לחכמה אחותי את). בת פרעה – הוא יצה"ר. מן העבריות – הוא יצר הטוב.
יט. בדף י"ג אומרת הגמרא על הפסוק: ותתצב אחותו מרחוק לדעה מה יעשה לו. לידע מה יהא בסוף נבואתה. אומר הרב כי משה רע"ה הוא הגואל הראשון והוא הגואל האחרון. ורצתה לראות בסוף הדורות איך יהיה. אומר ר' עופר יה"א יודין ההין אלפין. מה יהיה בסוף ר"ת ב"ן.
צ"ז
כ. בדף כ' כתוב דבר אחד יש לי שאני מטיל לתוך הדיו וקנקנתום שמו. חכם תג'ורי רצה להסביר הבנה אחרת בסוגיא אולם לבסוף הודה לרב. ואז אמרנו: קנקנתום ר"ת: קנס קנס תג'ורי ומהר.
כא. וחטיך בצדקה פרוק – אומר הרב מכאן ראיה לפדיון תעניות בממון צדקה. נשאלת השאלה איך דניאל משיא לו עצה טובה כזו? אלא רש"י ע"ה מסביר שראה דניאל את עם ישראל מחזרים על הפתחים ורצה שנבוכדנצר יפרנסם.
כב. בדף כ"א אומרת הגמרא שיש זכות תולה לשלש שנים. מביא ר' עוזי הכהן הי"ו מהבן יהוידע ששלש שנים כנגד תשיעי ליל כפור ועשירי.
כג. הגמרא אומרת משל למה הדבר דומה לאדם שהיה מהלך באישון לילה ואפילה ומתירא מן הקוצים ומן הפחתים ומן הברקנים ומחיה רעה ומן הליסטים ואינו יודע באיזו דרך מהלך. כיוון שעלה עמוד השחר ניצול מחיה רעה ומן הליסטים ועדיין אינו יודע באיזו דרך מהלך. הגיע לפרשת דרכים ניצול מכולן. ר"ת דף שהוא הדף היומי. אם נזדמן לו דף יומי הוא ניצל כי אז יודע מה מותר מה אסור ויודע איך ללכת.
כד. אין עברה מכבה תורה. שנאמר מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה. אומר ר' עופר: תורה במספר קטן ע"ה 18. האהבה ע"ה 18.
כה. בדף כ"ב ע"ב אומרת הגמרא לעולם יעסוק האדם בתורה ובמצוות אפילו שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בה לשמה. אומר הרב: ממהרח"ו ז"ל: לעולם יעסוק אדם
צ"ח
בפשט שהוא שלא לשמה שאח"כ יבוא ללמוד הסוד שהוא לשמה.
כו. כשלמדנו דף כ"ה זה היה היום שבו כילה ר' אורי הי"ו את לימוד ההרמב"ם דהיינו ר"ת כילה הרמב"ם.
כז. לא תנאף אומר ר' עופר ר"ת: לא תלבש אשה פאה נכרית.
כח. בדף כ"ז ע"ב אומרת הגמרא ובאו בה המים המאררים. כשם שהמים בודקים אותה כך בודקין אותו את הבועל. והתוספות מסבירים שהמאררים עולים פעמים רמ"ח אחד שלו ואחד שלה. לגבי הארבע המיותרים שלה אמרנו שפשיטה שהיא לוקה בהם שבהם עיקר העברה.
כט. בדף ל"ג ע"ב מספרת הגמרא על שהכהנים נשאו את ארון ה' ליד נהר הירדן לפני העם ולא כרגיל שהלוויים נושאים אותו לאחר שתי מחנות במקום השלישי. ומצאנו שלוי וארון הם ביחד בגי' ש"ג דהיינו, שעובר שלישי. כהן וארון של"ב דהיינו, שעובר לפני בני ישראל.
ל. כשהיינו בדף ל"ה (לשון הרע) חידש לנו ר' עופר את החידוש הבא: אחרי שאמר משה אל ה' למה הריעות לעם הזה כתוב וידבר אלקים אל משה. אלקים ר"ת: אמרת למה הריעות יהושוע מכניס.
לא. באותו היום היו בישיבה בבת ים אוכלים ארוחת בקר ואז הרב אמר קודם לומדים ואח"כ אוכלים. ואכן מצאתי דף יומ"י ר"ת ילמד ואח"כ מטעמים יאכל.
לב. התוספות כותבים על הפסוק ושדת אותם בשיד בין כל אבן ואבן. הסביר לנו הרב הרמז שאת הסוד צריך לשים

צ"ט
בין כל אבן ואבן של הפשט כי אבן היא מלכות והיא תורה שבע"פ.
לג. וכתבת על האבנים. בגי' חק ואם לא ילמד, אומר ר' עופר גי' גיהנם.
לד. בדף ל"ו ע"ב כתוב משם רועה אבן ישראל. אומר ר' עופר שר' יעקב אבו חצירא זכה לאבוחצרה נכד(אב"ן) שהוא ישראל. וכן הוסיף ישרא"ל ר"ת ראוי יעקב לישא שתי אחיות.
לה. כל האומרן בגבולין אינו אלא טועה. אומר ר' עופר טוע"ה גי' צ"א הויה אדנות. דהיינו שבגבולין אומרים את שם השם אדנות ולכן עונים אמן שהוא הויה אדנות. אמנם במקדש היו הוגים את השם ככתבו ולא היו עונים אמן.
לו. בכל מקום שאתה מוצא גדלות ה' אתה מוצא את הענווה שבו. הויה א' עולה 26 שהם 8. 2 הויות עולות 52 שהם 7. 3 הויות עולות 78 שהם 15 שהם 6. וכן הלאה.
לז. ביום שלמדנו את דף מ"א נמצאו התפילין האבודים של הרב. ואכן ר"ת מ"א מצא אבידה.
לח. בדף מ"ב מדברת הגמרא על החנופה. ור' שלמה הי"ו שאל האם שלום זו חנופה? ואז מצאתי כי שלום ר"ת שלום ודאי לא מחניף.
לט. בדף מ"ג מדברת הגמרא על החתן ושמח את אשתו שנה אחת. אומר ר' עופר ושמח (בלי יוד) עולה שנ"ה. ושימח עם יוד עולה שס"ד דהיינו חוץ מיום כפור.
מ. בדף מ"ו למדנו על עגלה ערופה בנחל. ואכן מ"ו הוא מלוי ע"ב וע"ב ר"ת עגלה בנחל.
ק
מא. ר' ברוך הוסיף לנו שהרב בחיי אומר שהיתה העגלה בורחת והולכת עד ביתו של הרוצח. וכן הוסיף פירוש אחר מעם לועז שהיתה תולעת יוצאת מהדם של העגלה והולכת עד בית הרוצח.
מב. ותצאנה שתי דבים מהיער. הרב גילה לנו שיש ה' גבורות מנצפ"ך והם בגי' פ"ר שהוא גי' של יער. הקב"ה דן את העולם יום יום בגבורה א' שהיא נ"ו. ובר"ה בשתי גבורות נ"ו דהיינו 112. וזה שאנחנו אומרים בר"ה תן פחדך שעולה גם 112. וגם כאן שני דבים (בלי ואו) עולים פעמיים נ"ו.
מג. בדף מ"ז הסביר לנו הרב את הפסוק חן וכבוד יתן ה'. בכל דבר אנחנו צריכים לעשות השתדלות אבל בענין חן וכבוד זה רק מה' ולא תלוי בנו.
מד. בדף מ"ט אומרת הגמרא כל ת"ח העוסק בתורה מתוך הדחק תפלתו נשמעת. הרב ספר לנו על ר' יוסף שלוש שהיה עשיר והיה אומר איך ת"ח לומדים בדחק כזה ואני לא? לכן היה לומד רוב שעות הלילה כדי שלפחות מתוך דחק שינה ילמד.
מה. היום אנחנו מסיימים בדף מ"ט שר"ת שלו מסיימים ט"ו בשבט.

מדברי כמוה"ר יעקב חיים סופר ז"ל בעל כף החיים בעת סיימו מסכת זו:
א. ת"ר משמת ר' אליעזר נגנז ס"ת. נראה לפרש עפ"י מ"ש שם בסנהדרין דף ס"ח ע"א והביאו מהרש"א ז"ל: מפני שבשעת מיתתו נטל שתי זרועותיו והניחן על לבו ואמר: אוי לכם
ק"א
שתי זרועותי שהן כשתי ספרי תורה נגללין. ועוד י"ל עפ"י מ"ש הרב ז"ל בשער המצוות פ' בראשית כי המצוות עשה הם בחי' החסדים ומצוות לא תעשה הם בגבורות. וזה שאמר: נטל את שתי זרועותיו שזרוע ימין רומז אל החסד וזרוע שמאל אל הגבורה. ואמר שהן כשתי ס"ת, ר"ל שרומזים לשתי בחי' התורה מ"ע ומצוות לא תעשה.
ב. משמת ר"ע בטלו זרועי תורה ונסתתמו מעיינות החכמה. י"ל עפ"י מ"ש רז"ל במסכת מנחות דף כ"ט ע"ב: בשעה שעלה משה למרום מצאו לקב"ה שיושב וקושר כתרים לאותיות. אמר לפניו רבונו של עולם מי מעכב על ידך? ופירש רש"י ז"ל מי מעכב על ידך מה שכתבת שאתה צריך להוסיף עליהם כתרים? א"ל אדם אחד יש שעתיד להיות בסוף כמה דורות ועקיבא בן יוסף שמו שעתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ תילי תילין של הלכות. ויש להבין איך משה רבנו ע"ה אמר דבר זה? והרי ידוע הטעם בסוד שצריך להיות תגין לאותיות כמבואר בע"ח שער טנת"א פ"ה. א"כ למה היה שואל כך? ומה הענין שכביכול השיב לו על ר"ע? הלא בלאו הכי התגין צריכין לאותיות? אלא היה יודע משה כי האותיות צריכין תגין אלא האם צריכים להיעשות דווקא ע"י הקב"ה בעצמו או יכולים להיכתב ע"י שרף או מלאך. וזה ניתן לדקדק מדברי רש"י שאתה צריך. ולכן השיב לו הקב"ה כי ר"ע עתיד לדרוש כ"כ הרבה על כל קוץ וקוץ שאין כח בידי אחר שיוכל לכוון בכל ההלכות הללו בעשיית התגין כי אם אני בעצמי. נמצא שר"ע היה דורש תילי תילין של הלכות על כל קוץ וקוץ וגם מסר עצמו למיתה על לימוד התורה כמו שכתוב במסכת ברכות דף ס"א ע"ב. וזה

ק"ב
שאמרו בטלו זרועי תורה ר"ל שיש להם זרוע וכח חזק למסור עצמם למיתה כדי ללמד תורה לרבים.
ג. משמת רבי בטלה ענווה – א"ל ר' יוסי לא תתני ענוה דאיכא אנא. וכן א"ל רב נחמן לא תתני יראה דאיכא אנא. והקושיא ידועה והרבה תירוצים בעניין אבל הרב הוסיף נופך משלו והסביר כי ידוע שענווה היא בחי' לאה ויראה היא בחי' רחל כמו שכתוב עקב ענווה יראת ה'. וידוע ששתי הבחי' הנ"ל הן בחי' המלכות. ובחי' המלכות היא שם ב"ן שהוא בגי' אנ"א. וידוע שההשפעה באה לעולם ע"י המלכות בסוד ותתן טרף לביתה. וההשפעה היא תמידית לכן אמרו לא תתני ענווה ויראה שהיא המלכות המשפיעה תמידית. וזה מביא אותנו לסיום במלת אנא כי הסוטה פוגמת בבחי' המלכות כמ"ש בזהר הקדוש פרשת נשא דף קכ"ד ע"א וזה גם הרמז שסדר המסכת הזו בתשעה פרקים לרמוז למלכות המקבלת מתשעה ספירות העליונות. וכן גם התחלת המסכת באות ה' רומזת למלכות שהיא ה' אחרונה. וגם סיים באות א' שגם רומזת למלכות בסוד אני ראשון ואני אחרון.
ד. הדרן עלך עגלה ערופה ז"א כשאנחנו מחזרין תמיד לתקן עוון העגל עד שנערוף אותו ז"א עד שיתבטל לגמרי אז וסליקא לה ג"כ מסכת סוטה שהוא יצה"ר וגונדא דיליה המסיטים את בני האדם מדרך הטובה כמ"ש ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד.

ק"ג
בס"ד
סיום מסכת בבא-קמא בישיבת נהר שלום תכב"ץ – כסלו התשס"ב

פרפראות שנאמרו במשך לימוד המסכת:
קמ"א – אימתי קאי מור? בב"א במהרה בימינו אמן.

בדף ד' יש ויכוח בגמרא אם קרן היינו שן ואכן קר"ן בגי' ש"ן.
בדף ט' התוספות מביאים את דברי הגמרא בכתובות דף נ': המבזבז אל יבזבז יותר מחומש. למה הגמרא נוקטת לשון בזבוז? הרב הדיא הביא לנו בשם הסבא ר' שלום שמי רואה בצדקה בזבוז אז לא יתן יותר מחומש. אבל מי שרואה בזה זכות שיתן הרבה.

בדף י"א מדברת הגמרא על שלי"א – השליא סימן לוולד בין באשה ובין בבהמה, שאין שליא בלי וולד. ואכן שלי"א ר"ת אין שליא ללא ילד.

בדף ל"א כתוב: נתקל, פושע הוא וחייב. שהיה לו לעמוד כמו שכתוב כי נפלתי קמתי מיד צריך לקום.

בדף ל"ד ת"ר שור שווה מאתיים שנגח שור ששווה מאתיים ואכן שו"ר ר"ת: שור שווה ר' דהיינו מאתיים.

בדף מ"א כתוב: עד שבא ר"ע ולימד: את ה' אלוקיך תירא – לרבות תלמידי חכמים. חדש לנו הרב: מתי דרש זאת ר"ע:
ק"ד
כשהיה עומד למות. לכן כתוב עד שבא ולימד זאת אומרת עד שלימד הרבה תלמידי חכמים הגיע ליראת שמים גדולה. נחמיה העמסוני היה מלמד תלמידים רבים. זה נקרא לרבות את להרבות שם שמים ברבים. וכשהגיע לאת ה' אלוקיך תירה אמר: אין בידי יראת שמים מספיק ואני מלמד? הפסיק ללמד. ואז אמר לו ר"ע: תדע לך ע"י שתרבה תלמידי חכמים אז תרבה גם יראת שמים שלך.

בדף מ"ו הגמרא שואלת: מאי איריא קרן שמאל אפילו קרן ימין. יש מדרש שאומר שבקרן שמאל של האיל שהעלה אברהם לעולה במקום יצחק תקע בהר סיני ובקרן ימין יתקע בזמן הגאולה הקרובה אמן.

בדף נ"ה המנהיג בעיזא ושיבוטא. עז הוא דין ודג הוא חסד עינא פקיחא – כנראה רצה למתק את הדינים.

בדף ס' ת"ר כלבים בוכים מלאך המוות בעיר. כלבים משחקים אליהו הנביא בא לעיר. חידש לנו ר' עמנואל הלוי: כשבא משיח יש סעודות רבות ומהשיריים הרבים שזורקים אוכלים הכלבים ולכן הם שמחים. אבל בזמן הפורענות כולם מסתגרים בבתיהם ולא יוצאים החוצה ואין אוכל לכלבים בחוץ ולכן בוכים.

דף ע"ט – מפני מה החמירה התורה בגנב יותר מבגזלן? אומר רבינו יוסף חיים ז"ל בבן יהוידע שגנב כתוב ממש בעשרת הדברות – לא תגנוב, וגזלן לא כתוב שם. ועוד גנב עשה בסתר ולא נתבזה וגזלן עשה בגלוי ונתבזה כבר.
ק"ה
דף פ"ב – למחר שלשלו דינרין בקופה והעלו להם חזיר. כיוון שהגיע לחצי החומה נעץ צפרניו בחומה ונזדעזעה א"י 400 פרסה על 400 פרסה. רבנו יוסף חיים מסביר שם כי החזיר אם יסמו את עיניו ימות. ואכן ר"ע עי"ן עולה 400.

דף פ"ג – רש"י ע"ה מסביר שריפוי ושבת לומדים מהפסוק רק שבתו יתן ורפוא ירפא.
מספרים בבדיחותא שתלמיד אחד התאהב בבת הרב כל כך עד שנפל למשכב. הרב היה מפציר בו שיספר לו למה הוא חולה כל כך? ולא היה עונה. עד שלבסוף נעתר ואמר לרב: רק שֶבִּתּוֹ יתן ורפוא ירפא.

כתוב שם בגמרא: עין תחת עין – ממון. ואכן אם נסתכל באותיות שמתחת לאותיות עין נמצא כסף.

בדף פ"ד – רפואה אומר ר' עופר אור פה. ז"א ע"י התפילה בפה מתרפא האדם.

בדף פ"ז הגמרא אומרת חש"ו (חרש שוטה וקטן) פגיעתם רעה. היה איזה תלמיד אחד צעיר שלמד אצל ר' עזרא שעיו שלא שמע מה אמר הרב כי דיבר עם חברו ושאל את הרב מה? ז"א מה אמרת? התרעם רבי עזרא ואמר: שוטה וקטן ידעתי אבל גם חרש??

ק"ו
בדף צ"א – ומעשה באחד ששחט וקדם חברו וכסה את הדם וחייבו ר"ג ליתן לו עשרה זהובים. זהובי"ם ר"ת: זה הגוזל ברכה י' משלם.

בדף צ"ב – דאמרי אינשי בירא דשתית מיניה לא תשדיה ביה קלא. הרב חידש לנו שבזמנו של הרי"ף היה אחד עשיר בעל מרחץ. ופעם א' כשהתרחץ הרי"ף במרחץ זה הרגיש לא טוב ולקח אותו העשיר וטיפל בו בביתו עד שהבריא. לימים ירד העשיר מנכסיו והוצרך למכור את המרחץ. ולא הסכים הרי"ף לדון בענין מכירת המרחץ מכיוון שבזמנו נהנה ממנו.

בדף צ"ה מדברת הגמרא על הגזלן שמפני תקנת השבים לא מחייבים את הגזלן להחזיר את הגזלה אם אינו יכול. סיפר הרב שבאחת מדרשותיו ביזדים, ניגש אליו יהודי א' וסיפר לו כי הוא חוזר בתשובה ולפני כן היה רגיל לגזול את מעבידו גם בכסף וגם בסחורות. ועכשיו אינו יודע מה לעשות. הציע לו הרב שידבר עם מעבידו שהיה ירא שמים ובודאי ימחל לו. אולם האיש אמר שבודאי לא ימחל לו כשישמע כמה גזלו. לבסוף אמר הרב שהוא ידבר עם המעביד. ואכן דיבר עמו ולא אמר לו מי הוא הגזלן רק ביקש שימחל לו. וכן היה שמחל לו בכל לבו. אולם הרב ביקש עתה מהמעביד שיוסיף לו על משכורתו מכיוון שעכשיו הפסיק לגזול.

בדף ק"א – ת"ר הנותן עצים לחרש לעשות מהם כסא ועשה מהם ספסל. ע"ז הסביר לנו הרב נאמר: הם עמלים ואנחנו עמלים. הם עמלים ואינם מקבלים שכר כי אם יעשה הנגר
ק"ז
משהו אחר ממה שהזמינו אצלו או שנשבר הרהיט שעשה לא יקבל שכר תמורתו. ואילו אנחנו עמלים בתורה ומקבלים שכר ואפילו שאנחנו טועים בלימוד.

הגמרא התחילה באות א' ארבעה אבות נזיקין ומסיימת באות א' ומתא מחסיא אתרא דקפדי הוא. לרמוז לנו שתמיד צריך אחרי הסיום להתחיל שוב ללמוד מהתחלה וכן הלאה ללא סוף .

הגמרא מסיימת בדף קי"ט שהוא גי' ק"כ ע"ה וסיו"ם עם ד' האותיות גם הוא בגי' ק"כ.

ועכשיו כמנהגנו כמה מלים מתוך הסיום שעשה כמוה"ר יעקב חיים סופר ז"ל בעל כף החיים:
הגמרא אומרת ת"ר: מסתתי אבנים אין בהם משום גזל מפסגי אילנות מפסגי גפנים מנקפי היגי מכנשי זרעים ועודרי ירקות בזמן שבעה"ב מקפיד עליהם יש בהם משום גזל. אין בעה"ב מקפיד הרי אלו שלו. א"ר יהודה כשות וחזיז אין בהם משום גזל. באתרא דקפדי יש בהם משום גזל. אמר רבינא ומתא מחסיא אתרא דקפדי היא.
והנה יש לשאול: למה אמרא הגמרא אילנות ואח"כ גפנים והרי גפנים בכלל אילנות? וזרעים וירקות למה אמר אותם בנפרד הרי שניהם מיני אדמה? ומ"ש אין בעה"ב מקפיד הרי הם שלו למה לא אמר אין בהם משום גזל כמו שאמר למעלה במסתתי אבנים? ומה הוסיף רבינא על ר' יהודה בזה שאמר ומתא דמחסיא אתרא דקפדי הוא.?

ק"ח
אם היה אומר רק אילנות היינו חושבים שזה רק באילנות שהעלים שלהם אינם ראויים אלא להסקה אבל גפנים שהעלים שלהם ראויים לאכילה גם אם בעל הבית אינו מקפיד יש בהם משום גזל בא ואמר שאין חילוק בין כאלה לכאלה.
כנ"ל אפשר לאמר על זרעים שבתחילתם הם ללא פרי ואילו ירקות יש בהם שראויים לאכילה כמו צנון וחזרת וכרפס. אמר את שניהם כדי שנדע שאין חילוק.

וזה שאמר הרי הם שלו ולא אמר אין בהם משום גזל משום שלא נחשוב שמסתתי אבנים שאמר בהם בסתמא אין בהם משום גזל שאפילו שיודעים שבעה"ב מקפיד אבל משום חסידות לא צריך לעשות כך אם בעה"ב מקפיד. ולכן אמר הרי הם שלו לומר שאפילו משום חסידות אין כאן לעשות כיוון שאין בעה"ב מקפיד.

וזה שאמר רבינא ומתא דמחסיא אתרא דקפדי בא להסביר לנו שלא נחשוב שאם חלק מן המקום מקפידים אז כל המקום אסור אלא מי שמקפיד זה גזל ומי שלא מקפיד זה לא גזל ולכן מתא מחסיא ששם כולם מקפידים אז כל המקום אסור.
ועוד פירש"י שמתא מחסיא הוא מקום בהמות ומסתמא קפדי כדי ללמדנו שכל מקום שרועים בו בהמות קפדי ואסור.

וסיים המסכת באתרא דקפדי כדי להזהיר האדם מפני הגזל בכל ענייניו כי אדם לא מקפיד על כך בממון חברו אבל בשלו הוא מקפיד מאד. ולא רק זה אלא אפילו אם הוא לא גוזל רק עושה בעורמה כדי לקחת מחברו דבר שאילו ידע את האמת היה
ק"ט
מקפיד גם זה משום גזל. ולכן כשמכניסין האדם לבית דין של מעלה שואלים אותו: נשאת ונתת באמונה? ז"א מה שלקחת מאחרים האם זה היה באמונה וללא עורמות כמו שאתה נוהג עם עצמך במה שאתה היית נותן?
ולכן גם יש לנו כאן ג' בבות שכולן דיני ממונות והתחיל את הבבות באות א' וסיים אותם באות ס'. ז"א א' שהוא ראש האותיות וגם התחלת המלה אמונה והס' רומז למלה סוף דהיינו, שצריך האדם להתהלך באמונה מתחילת ימיו ועד סופם שגם ימי האדם מחולקים לג' חלוקות: ימי עלייה ימי עמידה וימי ירידה. ואם הוא עומד בשאלה הראשונה של נשאת ונתת באמונה? אז כל הדין עולה למוטב.
וזה מה שסיים: הדרן עלך הגוזל בתרא וסליקא לה מסכת בבא קמא. ז"א חוזרין עליך תמיד הגוזל שנזהרין מחשש גזל תמיד בתרא עד סוף ימינו וסליקא לה מסכת בבא קמא ז"א יהיה עילוי לתחילת הדין ששואלין נשאת ונתת באמונה ואז הכל יעלה כהוגן ונזכה לחיי עוה"ב אכי"ר.

ק"י
בס"ד
סיום מסכת בבא מציעא בישיבת נהר שלום תכב"ץ ח' בניסן התשס"ב

בדף י' ע"א אומרת הגמרא: במה דברים אמורים? בזמן שאמר לו בעה"ב: נכש עמי היום מציאותיו שלו אבל אם אמר לו: עשה עמי מלאכה היום אז מציאתו של בעה"ב. ואכן נכ"ש עמ"י ר"ת: נכש כוונתי שתעשה, עימך מציאותיך יהיו. ואילו מלאכ"ה ר"ת:
מציאותיך לי אפילו כולן הגבהת.
אמר ריש לקיש משום אבא כהן ברדלא. אב"א ר"ת: אפילו בארבע אמות. כה"ן ר"ת: כשראה המציאה נפל, הכוונה נפל עליה אין זה קנין.
בדף כ' ע"א הגמרא אומרת: מצא שטר בין שטרותיו ואינו יודע מה טיבו, יהיה מונח עד שיבוא אליהו. כשלמדנו דף זה היינו בחנוכה. ומצאנו שהמלה מונ"ח ר"ת: מדליקין ומוסיפין נרות חנוכה. עד שיבוא אליהו כי אז ננהג כבית שמאי כי אליהו גי' ב"ן דהיינו בהפך נדליק. בדף כ"א למדנו אלו מציאות שלו וכו'. האשה דומה לאבדה, כשמוצא אותה שוב לא מחפש עוד. אבל מציאה מחפש עוד אולי יש עוד מציאות. ר' שמעון בן אלעזר אומר: כל כלי אנפורי"א אין חייב להכריז. ר' עוזיאל מבת ים אומר: אנפורי"א ר"ת אין פה ראיה. כשלמדנו בדף כ"ד היינו בחודש כסלו, והרב הזכיר לנו שכסלו זה כיס ולב שצריך לפתוח את הכיס ואת הלב. בדף כ"ו ע"א הגמרא מדברת על פונדק. ספר לנו הרב שחכם יהודא פתיא ע"ה היה מזהיר תמיד שלא לאכול דבר אסור שלא בהשגחה טובה. ואיש אחד ששמע את הדרשה הזו היה נזהר בזה תמיד. והיה שם פונדק א' שכל מי שהיה ישן שם, היו גונבים
קי"א
ממנו את כספו בשנתו, כי בעלת הפונדק היתה מכבדת את האורחים ע"ח הבית, בחלווה מתוקה והיתה שמה בתוכה סם מרדים. וזה האיש התארח בפונדק זה אבל נזהר ולא אכל מהחלווה שנתנו לו. בלילה ראה את בעלת הפונדק איך היא באה לגנוב לכולם את הכסף. בבקר הוא צעק עליה ואמר לה גנבה גנבה והודיע לשוטרים שיחפשו בארנקה ומצאו שם את הכסף הגנוב של האורחים. והכניסוה לכלא. בדף כ"ז ע"א מדברת הגמרא על גללים. הרב סיפר שאחד שלא היה לו טעם בפה וגם לא מרי וגם אינו זוכר כלום. בא לרבנו הרמב"ם ז"ל ובקש תרופה. נתן לו הרב גללים צבועים בצבעים שונים ואמר לו שיאכל. התחיל לאכול מהם ואז צעק צעקות מרות על הטעם הגרוע שלהם. אמר לו הרב: עכשיו טעמת והרחת וגם תזכור בודאי ולא תשכח! בדף כ"ט ע"ב מדברת הגמרא על המוצא תפילין בשוק. הרב חידש לנו שבמגילת אסתר כשאנחנו אומרים ויקר מנשקים את התפילין. אותיות ויקר הם אותיות קרי לאמר שמצוות התפילין מתקנת עוון הקרי. שכידוע מכוונים בשם הקדוש חב"ו היוצא מפסוק חיל בלע ויקיאנו. וגם ידוע שיש בתפילין כ"א אזכרות וב- 4 התפילין יש פ"ד כנגד פ"ד תעניות הצריכים לתקון עוון זה כידוע. בדף ל' ע"ב כתוב: איזו היא אבדה? מצא חמור או פרה רועין בדרך אין זו אבדה. חמור וכליו הפוכין ופרה רצה בין הכרמים הרי זו אבדה. החזירה וברחה החזירה וברחה אפילו ארבעה וחמשה פעמים חייב להחזירה. ונמשל הוא האדם. אם נראה לו כאילו הוא אבוד והחומר שלו מתגבר עליו אבל עדיין רועה בדרך, דהיינו מתפלל והולך בדרך ה', זו לא אבדה בסוף יחזור למקומו בתשובה שלמה. אבל אם כליו הפוכין, אין לו ציצית
קי"ב
ותפילין והולך בדרכים אסורות הרי זו אבדה. ובכל זאת החזירה וברחה חייב להחזירה – לא יתייאש מן התשובה כמה וכמה פעמים. בדף ל"א ע"א כתוב – הקם תקים עמו, עם בעל הבהמה, ולא הוא יושב ומסתכל ואתה עובד. רמז: לא יגיד אדם השמיים יעשו לי הכל אלא עליו להשתדל בעצמו ואז מהשמיים יעזרוהו.

בדף ל"ב ע"א אומרת הגמרא שאם מצא את הפרה ברפת אין חייב לטפל בה שודאי מדעת הבעלים היא שם. ואכן רפ"ת ר"ת: רפת פשיטא תישאר.

כשהיינו בדף ל"ב ע"ב אמר הרב על הפסוק ובני דן חושים: ובני זה בן ה'. אתה רוצה להיות בן ה'? אז דן חושים תדון את חושיך ותבחן אותם. ותתקן מה שצריך לתקן. בדף ל"ג ע"ב הגמרא אומרת: מנדיכם אלו עמי הארץ שהם שונאים את החכמים ומתעבים אותם כנדה. רבנו יוסף חיים ע"ה בבן יהוידע אומר: דווקא כנדה אבל אח"כ כשיטהרו עמי הארץ הללו יאהבו את הת"ח.
בדף ל"ח ע"ב מדברת הגמרא על דמעיילין פילא בקופא, והרב גילה לנו כי הרואה פילים בחלום יעשו לו פלאי פלאות.

בדף ט"ל ע"א אומרת הגמרא: אפוטרופא לדיקנני לא מוקמינן, ז"א אין בית דין טורחים להעמיד אפוטרופוס על נכסי אנשים שנתמלא זקנם כלומר הם נקראים גדולים, מכאן למדנו שמי שאין לו זקן נחשב קטן.

קי"ג
כשלמדנו בדף מ"ז הגמרא אמרה: אם משך הימינו פירות ולא נתן לו מעות אינו יכול לחזור בו. הרב גילה לנו כי מי שעובר על לא תקיפו פאת ראשיכם בא בגלגול פרה. והיה מעשה עם א' מתלמידי האר"י ז"ל שנסע למצרים בשיירה ובאמצע הדרך עזבו אותו והלכו והוא נשאר לבד בשדה והנה הוא רואה פרות רועות ועליהם רוכבים אנשים ואח"כ מתחלפים, האנשים הופכים לפרות והפרות הופכות לאנשים. ואמרו לו שיבקש עליהם רחמים וכן היה כאשר חזר אמר לו הרב האר"י ז"ל כי אלה היו ממשפחתו ולכן התיקון שלהם היה צריך להיו על-ידיו.
בדף ב"ן אומרת הגמרא עד כמה תיפחת המטבע ויהיה רשאי לקיימה? וכו' ואם פחתה הרבה יקבנה ויתלנה בצואר בנו או בצואר בתו. הרב סיפר לנו שחכם עזרא שעיו ע"ה קדש את אשתו בפרוטה ממש כדי להראות שכך אמרו חז"ל ואח"כ נקבה ותלה אותה בצואר אשתו.
בדף נ"ט ע"א אמרה בגמרא: אוקירו לנשייכו כי היכי דתתעתרו. כאן ספר לנו הרב על ההוא ששמע דרשה זו והלך וקנה דברים טובים ותכשיטים לאשתו ואכן נהיה עשיר גדול. וחברו שמע
דרשה אחרת עשר כדי שתתעשר והלך ונתן מעשרות רבים ונתעשר. כשנפגשו ספרו זה לזה איך נתעשרו וזה שעשה מעשרות רבים הלך התלונן לדרשן שלו ואמר לו למה לא דרש כמו הדרשן של האיש ההוא שכל הוצאותיו היו בתוך הבית לאשתו ואילו הוא יצאו הוצאותיו לבחוץ. ואז אמר לו ההוא נהנה בעולם הזה אולם אתה השארת במצוות המעשר קרן גדולה לעולם הבא.
הרב נתן לנו עוד פירוש חוץ מהפשט. שאסור להשחית זרעו אלא יתן אותו לאשתו ואז יתעשר. וכן נתן הרב עוד פירוש: נשייכו מלשון נשיה דהיינו, שכחה. אפילו שאדם רואה שהוא
קי"ד
שוכח מה שלומד לא יתייאש אלא יכבד את השכחה ולבסוף יהיה עשיר בתורה.
בדף ס"ו ע"ב מספרת הגמרא על בני רב חיסדא שהיה להם אותו שם ולכן קראו לגדול מר קשישא ולקטן מר ינוקא. מכאן שמותר לקרוא לשני בניו באותו שם. והרב מספר שאכן היה אצל א' בימים אלה שקרא לשני בניו בשם דוד.

בדף פ"ד ע"א מספרת הגמרא על רבי ישמעאל ברבי יוסי ורבי אלעזר ברבי שמעון שכשהיו עומדים זה מול זה כרסיהם היו כה גדולות עד אשר היה יכול צמד בקר להיכנס ביניהם מתחת לכריסהם. אמרה להם מטרוניתא שבדאי בניהם אינם שלהם כי לא יכולים להיזקק לנשותיהם אמרו לה לא רק שאנחנו כאלו אלא כריסיהן של נשותינו גדולים משלנו. ע"ז אמר הרב בבדיחותא כי בודאי הרב לסרי היה אומר על זה שהדרך להקיפם היתה כה גדולה שצריך היה לקרות תפילת הדרך.
בדף פ"ז ע"א מספרת הגמרא על אלישע ותצאנה שתי דבים מן היער. יע"ר כמנין מנצפ"ך שהוא פ"ר כידוע. ושהוא ה"פ נ"ו. דבים הוא נ"ו שתי דבים פעמיים נ"ו. בד"כ אומר הרב, הקב"ה מנהיג את העולם בנ"ו אחד. וכאן הביא פעמיים נ"ו. נערים מלשון היו מנוערים מן המצוות.
בדף פ"ז ע"ב מביאה הגמרא את הפסוק: ויבער מגדיש ועד קמה. מצאנו ויבער גי' רפ"ח.
בדף פ"ח ע"א מסבירה הגמרא את הפסוק: ביערתי הקדש מן הבית. הרב סיפר על איש אחד שחלם שהוא רואה אותיות בהמ"ה. הרב אמר לו כנראה היה לך ספרי קדש והוצאת אותם מן הבית ובהמ"ה ר"ת ביערת הקדש מן הבית. ואכן זה היה כך.

קט"ו
המשנה בדף ק"ב מלמדת על שנה שנתעברה. שאלו בבדיחותא שנה מעוברת מה יולדת? וענו- פורים קטן.
בדף ק"ו אומרת הגמרא שלפי רבי זורע את השדה פעם ראשונה ושניה ושלישית אינו זורעה ולפי רשב"ג אף בשלישית זורעה ורק ברביעית אינו זורעה. ואכן מצאנו שר"ת של רב"י = רבי שניים, דהיינו ב' יספיקו. רשב"ג ר"ת: רבן שמעון בשלושה דהיינו בג'.
בדף קט"ו קט"ז הגמרא מדברת בענין קרבן פסח ואז אמר הרב הפסח אינו נאכל אלא חמ"ץ שהוא ר"ת חצות מנויים צלי.

רבנו יעקב חיים סופר ז"ל בעל כף החיים אומר: למה מתחילה המסכת באות ל' ומסיימת באות נ'. שתי האותיות הללו עולות פ' לאמר שכל המסכתא הזו נסבה על ענייני משא ומתן ובא לרמוז לך שלא יאבד אדם כל ימיו בעוה"ז רק במשא ומתן אלא צריך לצרף עמהם תורה הנאמרת בפה ור"ל שיקבע עיתים לתורה ג"כ.

הדרן עלך הבית והעליה וסליקא לה מסכת בבא מציעה. הבית והעליה רומזים אל הבית השלישי שעתיד ליבנות בב"א במקום עליון וגבוה כמש"ה: נכון יהיה הבית הזה בראש ההרים וכו' בבא מציעא רומזת אל התפילה שהיא אמצעית כנגד התמיד כמ"ש חז"ל תפילות כנגד תמידין תיקנום. אבל לא ממש שעושים בפועל הקרבת התמיד, וז"ש: הדרן עלך הבית והעליה ר"ל שאנחנו מחזרין עליך הבית אתה בית שלישי והעלייה שתהיה בראש ההרים, ואז וסליקא לה מסכת מציעה שהיא התפילה במקום הקרבנות שאינה צריכה עוד שיהיה לנו הקרבת תמידין ממש בפועל בב"א.

קט"ז
בס"ד
סיום מסכת בבא בתרא בישיבת נהר שלום תכב"ץ

פרפראות שנאמרו במשך לימוד המסכת :

יש במסכת קע"ו דפים כמנין צפ"ו שהיא קלי' חזקה שמשתברת רק ע"י לימוד מסכת בבא בתרא ופרק קי"ט בתהלים שיש בו קע"ו פסוקים. וכן פרשת נשא יש בה קע"ו פסוקים.

כשלמדנו דף ג' זה היה שבת הגדול התשס"ב.

בדף ו' ע"ב אומרת הגמרא: אי סוכה דמצווה היא, עד שבעה יומין לא הוי חזקה. בתר שבעה יומין הוי חזקה. – הרב הדיא סיפר שפעם גוי אחד תבע יהודי על שבנה סוכה בניה לא חוקית. והשופט שהיה יהודי פסק שתוך שבעה ימים חייב היהודי להוריד את הסוכה וכן היה, אחר הסוכות פירק היהודי את הסוכה.

בדף ט"ז ע"א מספרת הגמרא על השטן שהתעסק עם איוב – ידוע שכתוב אם פגש בך מנוול זה משכהו לבית המדרש. למה? שואל רבנו עובדיה יוסף שליט"א. לך הביתה ותלמד תורה שהיא התבלין כנגדו. אלא שידוע שבבית במסיבה מושיבים הזקן בראש השולחן אפילו שהוא ע"ה. ואילו בבית המדרש לא הולכים לפי הגיל אלא מושיבים בראש את החכם ואפילו הוא צעיר. אז השטן שנקרא מלך זקן וכסיל לא יכול לטעון לשבת בבית המדרש בראש כי הוא כסיל.
קי"ז
עוד כתוב: אם אבן הוא נימוח ואם ברזל הוא מתפוצץ. צ"ל להיפך! אבן מתפוצץ וברזל נימוח. אלא זה מעיד שאפשר לשנות מידות רעות.
הגמרא מלמדת ענייני האיילה – המים זורמים בחוזקה והיא צמאה לשתות ולא יכולה לשתות. ונהיית עוד יותר צמאה. – באותו יום ניתק הקשר עם בת ים והחכמים שם היו צמאים לשמוע את דברי הרב ולא התייאשו והתקשרו שוב ושוב להראות כמה צמאה נפשם לשמוע את הרב.

מלך אחד אמר: למה דוד המלך שעשה כל הענין עם בת שבע ואומרים עליו שלא חטא. ועל עשו אומרת הגמרא את כל החטאים האלה? הרב עיין בזה וכשבא אליו הזמינו אוכל כשר ואכלו ביחד. ולפני זה הוציא המלך את טבעתו כדי ליטול ידיים והרב לקח אותה. והמלך חפש את הטבעת כדי לחתום על מסמכים ולא מצאה. והביאו את הכושי שהגיש את האוכל. ואמר לו המלך : אתה לקחת את הטבעת. והכושי אומר: אני לא לקחתי. ובכל זאת מאשימו המלך. והרב שאל: למה אתה מאשים את הכושי? אולי אני לקחתי? והמלך אמר: לא! לא יכול להיות! אתה צדיק! הוציא הרב את הטבעת ואמר למלך: זו התשובה לשאלתך. עשו רשע מרושע ולכן טופלים עליו הכל אבל דוד המלך הצדיק לא יכול להיות שחטא.

בדף י"ט למדנו כמה הדגש חשוב: אומרת הגמרא: דמחמימי חיים – חיים זאת אומרת מחמם. אבל אם נשים דגש בי' הראשונה יהיה חיים של אדם.

קי"ח
למה נדה מספיקים לה ז' ימים ואילו העומר ז' שבועות? – הרב הביא מהזוהר שהמלכות התחתונה ז' ימים אבל המלכות העליונה חמישים שערי בינה.
למטר השמים תשתה מים – מלוי מי"ם הוא מם, יוד, מם גם המלוי הוא מים מים בתוך מים. מים יולידו מים.

בדף כ"ב אומרת הגמרא: קנאת סופרים תרבה חכמה – אומר הרב: אם אדם מקנה בחכם אז נהיה לו שתי חכמות שלו ושל החכם, אבל אם מקנה ברכוש של חברו יש לו רק חכמה אחת בכל מקרה.

בדף כ"ה ע"ב מביאה הגמרא את הפסוק: הולך אל דרום ביום וסובב אל צפון וגו' – ידוע שהרוצא להעשיר יצפין והרוצה להחכים הולך אל דרום. – מסביר הרב: אדם אומר: אני רוצה ללמוד והולך אל דרום ויצה"ר אומר לו: סובב אל צפון ואח"כ תלמד. תכין כסף קודם. ולבסוף הולך הרוח ולא הספיק לעשות כלום.
הרב הדיא הסביר לנו על הותרנות: ותר נותר. אם אדם מוותר אז הוא נותר.

בדף מ"ו אומרת הגמרא: אמר רב: הוה יתיבנא קמי דחביבי. מצאנו חביב"י ר"ת: חש בראשו יעסוק בתורה יתרפא.
בע"ב אומרת הגמרא: תנו רבנן: ערב מעיד ללווה וכו': ר' עפר שמש הי"ו מצא: מי שיהיה ערב יהיה רעב ומה יעשה? יהיה בער.

קי"ט
בדף נ"א ע"ב סיפר לנו הרב על הבטחון שהיה לר' עדס ז"ל – הוא לקח מאשתו 2 לירות זהב שחסכה לקנות לה מעיל. ואמר לה אל תפחדי. בעוד חודשיים כשתרצי לקנות מעיל אקנה לך אותו. ומהיכן תביא כסף? שאלה האשה. ה' יעזור אמר הרב. לאחר חודשיים אמרה לו נו? אני רוצה את המעיל. אמר לה בטח ה' יעזור. פתאום שמעו דפיקה בדלת. ר' יוסף נחום שהפליג בים והים סער מאד ונדר לתת 2 לירות זהב לר' עדס אם יגיע בשלום. והנה בא עכשיו לשלם נדרו. אמר ר' עדס לאשתו: בואי קחי את שלך.

בדף ס' אומרת הגמרא: וישא בלעם את עיניו וירא את ישראל שוכן לשבטיו – מה ראה? ראה שאין פתחי אהליהם מכוונים זה לזה. מסביר הרב: אהל = תלמוד תורה (ויעקב איש תם יושב אהלים). ראה שמקימים ישיבות סמוכות ולא מכוונות לתחרות ביניהם אלא לשם שמים.

בדף ע"ד ע"ב אומרת הגמרא על הלויתן נחש בריח שהקב"ה הרג את הנקבה – ולא כתוב שחט – מכאן שהדגים לא צריכים שחיטה.
שואל ר' יואל הי"ו (בבדיחותא) – למה אוכלים דווקא דגים בסעודת העתיד? ולא בשר או עופות? החכמים ישאלו על השחיטה מי שחט? איזה בד"ץ? לכן שיאכלו דגים ולא ישאלו שאלות.
כנראה שזה יהיה לויתן רוחני שהרי הם נהנים מזיו השכינה ומה יאכלו דגים ממש?

ק"כ
בדף ע"ה הסביר לנו הרב: משה = חמה. א"י לבנה. לכן לא נכנס משה לא"י. יהושוע = לבנה. לכן נכנס לא"י. ומה יעזור לבנה ולבנה? אלא ע"י התורה שהיא בחי' משה מקבלים האור בא"י.

בדף ע"ח אומרת הגמרא: רבי יהודה אומר המוכר ס"ת בהמה ומרגלית אין להם אונאה. – מסביר הרב: כשכותבים ס"ת ע"ג עור בהמה הוא הופך למרגלית.

בדף פ' מלמדת אותנו הגמרא איך יולדות היונות: אומר רש"י: דרך היונים לעשות שני ולדות בכל חודש זכר ונקבה, חוץ מחודש אדר שאין יולדים בו. ואז אמרתי ישתבח שמו של בורא עולם הכל יש בתורה שיבואו המדענים ללמוד כאן על בעלי חיים ולא יבזבזו את זמנם על מחקרים בשנים רבות.

כשלמדנו דף פ"ב בו כתוב: א"ר יוחנן כל שרואה פני חמה וכו' – באותו יום התקלקל המזגן והיה לנו חם מאד. אמר ר' עפר שמש הי"ו: חמ"ה חמה מנרתיקה הוציא. חייבים מזגן היום.
בדף פ"ח אומרת הגמרא: ת"ר הלוקח ירק מהשוק וכו' – סיפר לנו הרב שחכם יהודה אצלאן ז"ל בא פעם לשוק ורצה לבחור קישואין. המוכר התרגז ואמר לו: השאר אותם זה לא בשבילך. אמר לו הרב: טוב שישארו פה והלך. המוכר לא הצליח למכור כלום מאותו רגע והלאה. ולא הבין איזו קללה נפלה עליו. אמרו לו השכנים זה מפני מה שעשית לרב. לך מהר לבקש ממנו מחילה. הלך וביקש מהרב מחילה ונתן לו הרב מחילה ואז מכר הכל מיד.
קכ"א
כמו כן סיפר הרב שפעם בא לרב הנ"ל עשיר אחד ורצה לתת לו אלף דולר והרב סירב לקבל. אמר לו יש לי להיום ולמחר איני דואג!

בדף פ"ט אומרת הגמרא: ת"ר לא יהיה לך – מלמד שמעמידין אגרדמין למידות ואין מעמידין אגרדמין לשערים. – כאן לומדים חוק כלכלי ידוע שאת השערים קובעים כוחות השוק ולא צריך פקוח על המחירים –( אבל ההלכה שכן עושים פקוח למחירים).

בדף צ' ע"ב מלמדת הגמרא על שבתאי אוצר פירות – גילה לנו הרב שרבי יוחנן כשאימו היתה הרה בו ובקשה לאכול לחשו לה באוזנה ביום הכפורים והפסיקה לבקש ויצא ר' יוחנן חכם גדול וקדוש. אבל אמו של שבתאי זה לחשו לה ולא הסכימה ואכלה ויצא זה שבתאי הרשע אוצר פירות.

בדף ק' אומרת הגמרא: המלך פורץ גדר לעשות לו דרך ואין ממחין בידיו. – הרב גילה לנו כשמלך המשיח יבוא, הוא ישלים את כל הבירורים שלא הובררו על ידינו פורץ גדר במקום שאיש לא ברר שם.

הפירוש שאנחנו לומדים במסכת זו הוא של הרשב"ם ולא רש"י. מצאנו לכך הוכחה בדף קי"ג ע"ב בדברי הרשבם שאומר: וסייג מצאתי לדברי מתשובת רבנו שלמה זקני.

קכ"ב
בס"ד

ר"ח שבט התשס"ג
סיום מסכת סנהדרין בישיבת נהר שלום תכב"ץ

פרפראות שנאמרו במשך לימוד המסכת:
סנהדרין בגי' 386 כמנין שכינה ע"ה. כמו שכתוב ששכינה היתה עמהם.
כשלמדנו דף ד' בו נאמר שתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח, היינו בשבוע שחל חג הסוכות.

בדף ח' נתחדש לנו שיש גם אשה שהיא חברה. ולא רק איש שהוא חבר.

בדף כ' נאמר: תוקפו של יוסף ענוותנונו של בועז, תוקפו של בועז ענוותנותו של פלטי בן ליש וכו' – מכאן לומדים מוסר גדול שאל יתגאה אדם אם עשה מעשה גדול כי תמיד יהיה מישהו שיעשה מעשה יותר גדול ממנו.

בדף כ"א כתוב שהמלך לא ירבה לו סוסים. ע"ז אמר הרב: אל תהיו כסו"ס כפר"ד, ז"א אל תהיו כל הזמן סוד וסוד אלא צריך גם פר"ד דהיינו, פשט רמז דרש. וכן ההפך.

בתחילה כשקבלו ישראל את התורה שבכתב לא היו האותיות אשורית אבל כשקבלו עליהם בזמן מרדכי ואסתר, אז זכו לאשורית שהם הכלים של האורות של התורה.
קכ"ג
בדף כ"ב הגמרה מסבירה על ס"ת שהיה מונח על זרועו של המלך ויוצאת ונכנסת עמו כמין קמיע. הרב הסביר שאורות הקמיע נכנסים באדם ומשנים אותו כך גם ס"ת של המלך אורותיו היו נכנסים במלך ומשנים אותו כי מימיני בל אמוט.

דוד המלך היה כמלאך ולבי חלל בקרבי. פחדו אנשיו שיעלה למעלה ולא ישאר בעולם הזה ואז הביאו לו את אבישג השונמית שיהיה עמה ומימילא ישאר בעולם.

אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן קשה לזווגם כקריעת ים סוף. הרב הסביר: קשה שיעשה הכוונות כולן בזמן היחוד שיהיה ממש לשם שמים.
אומר ר' ישי: מה הקשר לים סוף? אלא שהקב"ה התרה בים סוף שיקרע כשיבואו ב"י והראה לו את שמותיהם. עכשיו כשבאו והיו חוטאים לא זיהה אותם הים, עד שהתפללו וחזרו בתשובה, גם כאן בענין הזיווג צריך להתפלל הרבה כדי שהזיווג יצליח לכן יחזור אדם בתשובה לפני המצווה.

ומוצא אני מר ממוות את האישה. המוות אינו שולט על האדם בזמן שהוא לומד תורה (ראה דוד המלך) ואילו האשה שולטת על האדם גם בזמן שהוא לומד תורה.

מחידושי ר' עפר שמש הי"ו: כתוב בפסוק: יין ושיכר אל תשת דהיינו ששתה רביעית ומצאנו ששכ"ר ר"ת: שתה כדי רביעית. תש"ת ר"ת: תפילת שתוי עבירה.

קכ"ד
דף כ"ו: אמר רב טלטולא דגברא קשי מדאיתתא – הסביר הרב מהבן יהוידע: שהאשה מתגלגלת מעט אבל האיש יכול לבוא הרבה בגלגול כי יש לו בעיות גזל קרי וכו'.

כאן הסביר לנו הרב גם שלא נחתם גזר דינם של דור המבול אלא כשעשו שטר נישואין לזכר ולבהמה ר"ל.
כי השתות יהרסון אל תקרי השתות אלא הסִתות דהיינו הנשים הם הורסים את ביניהם ויוצאים לתרבות רעה אז צדיק מה פעל?

רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום: מסביר הרב: אדם מתעצל בבקר ומתלבט: אקום או לא אקום? ועצת ה' אומר לו – תקום!

בערב פסח מתווכחים הבעל והאשה: היא אומרת לו כל החודש עבדתי קשה עכשיו אתה תעבוד הלילה והוא אומר לה את צריכה לעבוד כי כתוב: ועצת ה' היא תקום.

הי"א ר"ת: הלל, יוסף, אלעזר בן חרסום כידוע עני יפה ועשיר.

בדף כ"ח למדנו כמה חשוב הדגש ומשנה את כל ההבנה. אמר רחמנא פסולי דאבות שדי אַבָּנִים דהיינו על הבנים ולא אֲבָנִים. שפירושו זורק אבנים.

קכ"ה
בדף ל' מסביר לנו רש"י כי רב אשי ורבינא סדרו גמרא של תלמוד בבלי. ומוסיף לנו הרב שרב אשי חי 120 שנה.

בדף ל"ב למדנו שהפסוק לא תענה על ריב כתוב רב בלי יו"ד דהיינו על דבריו של גדול.

בדף ל"ג ספר לנו הרב כי פעם א' באו בעל ואשה לפני הגאון חיד"א ז"ל וטען הבעל שהאשה סירכה דרכיה. מה עשה הגאון? פתח ספר תורה וקרא פרשת סוטה ומיד צבטה בטנה של האשה ומתה.

בדף ל"ד: אחת דבר אלקים שתים ז"ו שמעתי. ז"ו ר"ת: זכור ושמור.
למה כשמרימים טלפון אומרים הלוא? כיוון שכתוב הנוטע אזן הלא ישמע. בדף מ"ב לומדים על ברכת הלבנה. אמר לנו הרב שהירח גורם לבישול הקישואים והוא מעיד שהיה בשדה של פקוסיי ושמע קולות שלהם בזמן גדילתם.

הרב גילה לנו שאם אשה לא מפסקת לראות או שאינה רואה בכלל יכוון בעלה עליה בזמן שאומר: שלא ישנו את תפקידם ששים ושמחים לעשות רצון קונם.

בדף מ"ג: כל הזובח את יצרו מעלה עליו הכתוב כאילו כבדו להקב"ה בשני עולמים. תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח. אם תמחה את הצד הרע מפלוני דהיינו אותיות ס"מ, תשכח ז"א תמצא לא דהיינו אל הצד הטוב ישאר.
קכ"ו
הגמרא מספרת כאן את סיפור עכן שמעל בחרם שיהושוע אמר לעכן: כלום מה רוצים ממך? תודה ותיפטר. ומיד הודה. כאן סיפר לנו הרב על אשה אחת שהלכה עם אחר חוץ מבעלה שהביאוה לפני הרב שעיו והחכמים אומרים לה איך עשית כדבר הזה לבגוד בבעלך. והרב אמר להם: מה אתם רוצים ממנה אם היא עשתה רק פעם אחת אין בכך כלום אלא אם עשתה זאת הרבה פעמים ואז קפצה האשה ואמרה: נכון רק פעם אחת עשיתי זאת וכך נתפסה בדבריה.

בדף מ"ד מספרת הגמרא על המלאך שבא ליהושוע ואמר לו אני שר צבא ה' עתה באתי אמר לו אמש ביטלתם תמיד של בן הערבים ועכשיו ביטלתם תלמוד תורה. אמר לו על איזה מהם באת? אמר לו עתה שהוא ר"ת על תורה הגעתי.

בדף מ"ה היתה ההילולה של רבנו מרדכי שרעבי ר"ת הדף הילולת מרדכי.

בדף מ"ו מלמדת אותנו הגמרא שאסור להלין את המת. ומצאנו שקב"ר ר"ת קבורה במהרה ראויה. ומנין רמז שקוברים בלי ארון? שכתוב מעפר באת. בא"ת ר"ת: בלי ארון תקבר.

בדף זה מובא הפסוק: ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה ואז היה בדיוק שבוע פרשת חיי שרה.

בדף מ"ז הגמרא מלמדת שלא לגרום בזיון למת. הרב ספר לנו שכשהרש"ש עמד ללכת לבית עולמו ביקש מתלמידיו לעשות לו
קכ"ז
ד' מיתות בית דין, אבל הם פחדו לעשות לו כך. באמצע הלילה באו עליהם שודדים ועזבו את מיטתו וברחו כולם והמיטה נתגלגלה עד תחתית ההר. אז בא להם בחלום ואמר להם לא אמרתי לכם לעשות לי כך וכך? ולמה עשה זאת? כיוון שפעם א' באו אליו בקשר לבת א' שהשתגעה וכתב לה קמיע אפילו שכבר נכנס שבת ולכן ביקש כפרה כנ"ל.

כאן מספרת הגמרא שמקברו של רב היו לוקחים עפר להתרפות מאישתא בת יומא. והרב גילה לנו מבן יהוידע שרב היה נוהג בחייו לעשות עשר חסידויות ואחד מהם שאכל עפר כדי לקיים ויגרס בחצץ שיניו ולכן זכה שעפרו יכול לרפא. וכן גילה לנו הרב שקברו היה ח"י אמות.

בדף נ"ח הגמרא מביאה את הפסוק עולם חסד יבנה. נעשה חסד שאדם לא נשא את בתו כדי שקיין ישא את אחותו.

בדף ס"ז הרב גילה לנו שהבעל שם טוב אומר סגולה שלא ישלטו בו כשפים יכוון בשם קדוש: אע"מ שהוא ר"ת אין עוד מלבדו.

בדף ע"ב מלמדת הגמרא שגנב הבא במחתרת אינו צריך התראה שמחתרתו זו היא התראתו. הרב גילה לנו שכתוב בזהר ששלושה אינם צריכים התראה: משה רע"ה שהיתה לו רוח הקדש, שלמה הע"ה שהכסא היה מגלה לו הכל והמשיח שכתוב עליו בהריחו ריח ה'.

קכ"ח
בדף פ"ב מספרת הגמרא על מעשה זימרי. סיפר לנו הרב ששמע מחכם צדקא ז"ל שהיו פקיד ופקידה באחד ממשרדי הממשלה שעשו עבירה בחדר עבודתם ונדבקו ולא יכלו להיפרד ובא אמבולנס והוציא אותם דבוקים ביחד ואח"כ כשהגיע האמבולנס למחנה יהודה נעשה לו פנצ'יר והוציאו אותם לעיני כל כדי להעבירם לאמבולנס אחר ונתבזו בפרהסיה. לבסוף עשו להם אמבטיה של חלב ונפרדו.

בדף צ' נאמר כל המחזיק בתורת ה' יש לו מנת. מנ"ת ר"ת: מתלמידי נהר שלום תן לו.

בדף צ"א אומרת הגמרא שהנשמה ניתנת באדם מזמן פקידה. כאן ספר לנו הרב כי רבנו שרעבי ז"ל גילה שהצדיקים הגדולים היו רואים את הנשמה שעומדת להנתן בטיפתם עוד לפני היחוד שלהם עם נשותיהם.

בדף צ"ב מביאה הגמרא את הפסוק: וברכה לראש משביר. משבי"ר ר"ת: מורנו שמואלי בניהו יששכר ראש הישיבה.

בדף צ"ה אמרנו ר"ת צום היום כי היה צום עשרה בטבת.
בדף זה מדברת הגמרא על ירמיהו הנביא. הרב גילה לנו שירמיה היה גלגולו של שלמה המלך. שלמה בנה את בית המקדש וירמיה ניבא על חורבנו.

ר' יצחק נפחא אומר אזנים גילה לחיילים של סנחריב ושמעו שירה מפי חיות הקדש ומתו. כאן הזכיר לנו הרב את העניין
קכ"ט
שהיו המצריים טובעים בים והמלאכים רצו לאמר שירה וה' אומר להם מעשה ידי טובעים ואתם אומרים שירה? כלומר המצרים הרשעים טִבְּעוּ ביאור את התינוקות של עם ישראל ואתם רוצים לתת להם מיתה יפה שישמעו קול השירה שלכם וימותו?
בדף צ"ח:
ר' אליעזר אומר אם ישראל עושים תשובה נגאלין ואם לאו אין נגאלין. הרב אומר שלישראל יש טענה טובה לבקש מיד גאולה. הם יכולים לאמר כשנגזר עלינו השעבוד ארבע מאות שנה במצרים זה היה לפני שעם ישראל חטא. אז גם עכשיו אנחנו רוצים גאולה מידית עוד לפני שעשינו תשובה.
כמו כן ידוע בעניין דין בית ועליה שאם נפלו אז בעל הבית התחתון צריך לבנות הבית התחתון ואח"כ בעל העליה בונה אותה. אבל אם אין כסף לבעל הבית התחתון לבנות את ביתו אז ההלכה היא שבעל העליה יבנה הבית התחתון ויגור בו עד שבעל הבית ישלם לו ואז יעבור לגור בעליתו. כך אנחנו אומרים לקב"ה, בית המקדש התחתון נחרב ואנחנו אין לנו זכויות שיבנה לכן אתה הקב"ה בעל המקדש העליון תבנה את בית המקדש התחתון ותעבור לגור בו עימנו.

דף צ"ט: מקום שבעלי תשובה עומדים שם, צדיקים אינן עומדים שם. ולמה זה? הרב מסביר: בעלי תשובה פעם אחת נקרע להם החבל וכשחזרו בתשובה קשרו את החבל ולכן הוא נתקצר ונהיו קרובים יותר לקב"ה. אבל הצדיקים הם עם החבל האורגינלי.

ק"ל
לעולם ילמד אדם שלא לשמה שמתוך שלא לשמה יבוא לשמה. שואל הרב: מה לעולם כל הזמן ילמד שלא לשמה? אלא הכוונה כידוע שלא לשמה זה הפשט ולשמה זה תורת הסוד. ועכשיו יבוא טוב ששניהם ילמד לעולם.

בדף ק' מובא הפסוק: ועל הנחל יעלה על שפתו מזה ומזה כל עץ מאכל, לא יבול עלהו, ולא יתם פריו, לחודשיו יבכר, כי מימיו מן המקדש המה יוצאים, והיה פריו למאכל ועלהו לתרופה. – ר' עפר שמש הי"ו אומר שסגולה לילד שלא מדבר, לוחשים לו פסוק זה ונותנים לו פיסטוקים לאכול ואז יתחיל לדבר.

הרב סיפר לנו שהרב כדורי שאל: מה יעשה הצדיק בש"י עולמות שיתנו לו? אלא ידוע שמכל מלה ומלה שמתפלל הצדיק נברא מלאך וא"כ יש לו רבבות מלאכים והיכן ישים אותם? א"כ ישים אותם בש"י העולמות הנ"ל. ואז אנחנו אמרנו שלנו יש כבר ש"י עולמות דהיינו, ר' שמואלי יששכר.

בדף ק"ו מביאה הגמרא את המשל: היינו דאמרי אינשי גמלא אזלא למיבעי קרני, אודני דהוו ליה גזיזן מיניה – על זה אמר ר' יעקב הדיה שליט"א בשם הגר"א: אנשים שלמדו מעט ורוצים להתייהר לפני הבריות, גם ידיעתם המועטה תאבד להם.

בדף ק"י הגמרא מספרת על און בן פלת איך אשתו הצילה אותו. על זה סיפר ר' עפר שמש בבדיחותא: שאלו אותה: ווין און? אמרה: מוש הון. אמרו לה: צחיהו להון. אמרה להם: טלעו מן הון.
קל"א
ואומר רבנו יעקב חיים סופר ז"ל בעל כף החיים: הדרן עלך כל ישראל יש להם חלק וסליקא לה מסכת סנהדרין. אם כל ישראל יחזרו בתשובה וילכו אחרי הקב"ה, אז לכל ישראל יש חלק לעולם הבא וסליקא ומסתלקת מסכת סנהדרין כי אין צורך לדון יותר כיוון שלא יהיו עוברי עבירות. ועי"ז ישלח לנו משיח צדקנו במהרה בימינו אמן.

קל"ב
בס"ד

סיום מסכת מכות בישיבת נהר שלום תכב"ץ, שבט התשס"ג
פרפראות שנאמרו בזמן לימוד המסכת:
בדף ח' נאמר שאשפה היא מקום ליפנות בה ואכן מצאנו שאשפ"ה ר"ת: אשר שם פונה הוא.
באותו עמוד הגמרא מספרת שמצווה על האב להכות את בנו והרב את תלמידו ככתוב: "יסר בנך ויניחך ויתן מעדנים לנפשך".
הרב סיפר לנו שהבן איש חי היה מחכה שאביו יכה אותו כדי להסיר ממנו הקלי' הדבוקות בו.
בדף י' עמוד ב' הגמרא אומרת: "הרבה שליחות עושה" .
ספר הדוד של הרב, רבי רפאלי, על רבי אברהם עדס שרצה לקנות ספר מסויים ושלח את תלמידו לראות אם יש הספר הזה בחנות אור אור במאה שערים, ואמר לו: כן יש שם ואני מוכן ללכת לקנות לך. וסירב רבי עדס כמה פעמים ואמר: לא! אני אלך. ולבסוף הלך רבי עדס בעצמו ובדרך דרס אותו אוטו. ואז אמר רבי רפאלי אל תתלוננו על הדורס כי זה היה מהשמים, שהרי הוא לא הסכים לשלוח את תלמידו לקנות את הספר.
בדף יא' הגמרא אומרת שקיללת חכם אפילו בחינם היא באה.
רבי מאיר אבו חצירה ז"ל סיפר לרב, שפעם א' כשהיה דיין במרוקו באה לפניו אשה א' וסיפרה שבעלה היה עושה צרות רבות והולך עם נשים אחרות וקרא לו הרב וביקש ממנו לגרשה ולא הסכים. לבסוף אמר לו: "תדע, האשה קונה את עצמה בגט
קל"ג
או במיתת הבעל", אז תבחר לך. ולבסוף מת הבעל תוך כמה ימים.
בדף יא' עמוד ב' הגמרא אומרת שההורג בשגגה כהן גדול אינו יוצא מעיר המקלט לעולם. כמו שאומר הפסוק: "אשר נס שמה", שם תהא דירתו , שם תהא מיטתו, שם תהא קבורתו. ואכן מצאנו שמ"ה ר"ת : שם מת הוא.
בדף יב' שהוא ר"ת י' בשבט היה הילולת הרש"ש ז"ל ובאו אלינו החכמים מבת ים.
בדף יג' מסתיים פרק אלו הן הגולין. המשנה אומרת שטמא שאכל את הקודש או אכל חלב ודם ונותר וכו' לוקה. וצריך שיאכל כזית. ואכן מצאנו שכזי"ת ר"ת: כזית יאכל תלקה.
בדף ט"ז ע"ב אומרת הגמרא: אם אכל פוטיטה (שרץ המים) לוקה ארבעה , אכל נמלה (שרץ השורץ על הארץ) לוקה חמש , אכל צירעה (שרץ העוף) לוקה שש.
וזה שכתוב בעשרת הדיברות: "ואשר בשמים ממעל ואשר בארץ מתחת ואשר במים מתחת לארץ".
בדף כג' ע"ב הגמרא אומרת: שלושה דברים עשו בית דין של מטה והסכימו בית דין של מעלה על ידם ואלו הם: מקרא מגילה , ושאלת שלום בשם , והבאת מעשר.
אמר לי רבי עופר הי"ו שמעשר הוא בגי' תורה מכאן שנותנים מעשר לתלמיד חכם שלומד תורה.
ופעם אמר לנו הרב שראה באיזה ספר כתוב: "עשר תעשר ותמצא את מזלך" והיתייגע מאוד להבין עניין זה. ולבסוף גילו לו בחלום שאם תיקח את המלה תעש"ר ותוציא מכל אות מעשר דהיינו 10 אחוז תמצא את האותיות מזלך.
ועתה מספר מילים מסיום מסכת זו מפי רבנו יעקב חיים סופר ז"ל בעל ספר כף החיים: יש לשאול למה אמר הכתוב על הר ציון
קל"ד
ששמם שועלים הלכו בו ולא אמר חיות אחרות, כי הרבה חיות יש במדבר השמם ולמה לא נקט מכולם כ"א השועל?
ונראה לעניות דעתי בס"ד על פי מה שכתב הרב ז"ל בעץ חיים בשער מיעוט הירח כי בחורבן בית ראשון ירדו שבעה ניצוצות קדושה בתוך הקלי' ולפיכך היה החורבן שבעים שנה כי כל אחד כלול מעשר.
ובחורבן בית שני ירדו תשעה ניצוצות קדושה , בין הקלי' פלונית אשת ס"מ , יעו"ש, ולפיכך נקט שועלים כי הם רמאים כמו שמספרים בעלי המשלים, והם רומזים אל הקלי' בסוד והנחש היה ערום. ועוד כי שועלים במילויו עם שני כוללים הוא גי' ס"מ פלונית זונה , לרמוז כי הם גברו בחורבן הבית. וכתב הרב בכמה מקומות ובפרט בשער המצוות פרשת בהר סיני כי אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף , שהם ניצוצות הקדושה שבתוך הקלי'. ועל פי זה יש לפרש אלו הפסוקים: "על זה היה דוה ליבנו", ר"ל שיושבים בגלות, על הר ציון ששמם, מקום הקודש שירדו ממנו ניצוצות הקדושה ושועלים הלכו בו, שהלכו בהם השועלים שהם הקלי' , ר"ל שנתגברו על ידם. אתה ה' לעולם תשב וכיסאך, ר"ל ואם כן אימתי יהיה ה' שלם והכיסא שלם לעולם ולא יהיה עוד אחיזה אל הקלי' לדור ודור, עד שיתבררו כל הנשמות שבגוף, ואם כן למה לנצח תשכחנו, שזה צריך זמן רב, אלא השיבנו ה' אליך ונשובה , ר"ל סייענו אתה שנוכל לברר במהרה כל הניצוצות קדושה ולהשיבם אליך אל מקום הקדושה ונשובה גם אנחנו אל נחלת אבותינו חדש ימינו כקדם.
הדרן עלך אלו הן הלוקין , החזירם לאלו הן הלוקין שהם ישראל שסבלו צער החורבן והגלות וסליקא לה מסכת מכות ולא יבואו

קל"ה
להם עוד מכות וחורבן , כמו שאמר הכתוב: "ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברינה ושמחת עולם על ראשם במהרה בימינו אמן".

בס"ד
סיום מסכת שבועות בישיבת נהר שלום תכב"ץ – שבת זכור התשס"ג

כמנהגנו נזכיר בתחילה כמה דברים נפלאים מבעל כף החיים ר' יעקב חיים סופר ז"ל כשסיים מסכת זו:
התנא התחיל המשניות במסכת זו באות שי"ן וסיים באות רי"ש. שהם ביושר ש"ר ולמפרע ר"ש. בא לרמוז כי העובר על ד"ת ואינו נזהר משבועת שוא ושקר אז הוא נעשה רש. כמו שהגמרא
אומרת בדף ט"ל: כל עבירות שבתורה, אם יש לו זכות תולין לו שנים שלושה דורות, וכאן נפרעים ממנו לאלתר. ונראה כי מזה הטעם התחיל התנא 5 פרקים במסכת זו בלשון שבועה כנגד 5 אותיות שם אלקים שהוא דין וינקום ממי שמחלל את השבועות, וגם מוצאים אנחנו בפסוק לא תישא את שם ה' אלקיך לשוא.
ועוד השבועה היא במלכות כמ"ש הרב בשער ההקדמות דף ל"ז ע"ב וז"ל: עניין השבועות והנדרים, כי חומר בזה מה שאין בזה, והעניין הוא, כי השבועה היא כנשבע במלך עצמו שהיא המלכות הנקראת נוק' דז"א, אבל הנדרים כנודר בחיי המלך שהיא אימא עי' הנקראת חיי המלך בסוד תפילה של ראש הנקראת חיים כנודע. ולכן הנדרים חלים ג"כ על דבר מצווה, לפי שהנדר הוא באימא, והיא גבוהה מן המצווה, משא"כ בשבועה.
קל"ו
ואמנם עונש השבועה יותר גדול מעונש הנדר עם היותו יותר עליון. והטעם הוא, לפי שלמעלה במקום אימא, אין שליטה ואחיזה אל החיצונים כ"כ, משא"כ למטה בנוק' דז"א, כי שם כתיב: סביב רשעים יתהלכון, והעובר על השבועה נותן אל החיצונים כח נמרץ להתאחז בה, ולכן ענשה מרובה מן הנדר. עכ"ל. נמצא, שהשבועה היא במלכות, והמלכות היא שם אדנות שהוא בהיפוך אתוון דינא, וגם יש בה אלקים שהוא דין כנודע. וזה שאמר הכתוב: לא תשא את שם ה' אלקיך לשוא, ר"ל לא תפגום במדת שם אלקים שהוא במלכות ע"י שבועת שוא, וכיוון שפגם שלו הוא במדת שם אלקים, הוא ינקום ממנו. אבל אם הוא נזהר משבועת שוא ושקר בתכלית הזהירות, מאהבת ה' ומיראתו, אז הוא נעשה כְּשַר מכובד למעלה ולמטה כי ע"ז נאמר: מכבדי אכבד.
ועכשיו לחלק הפרפראות שאספנו מפי הרב ומפי החכמים הלומדים בזמן לימוד המסכת:
בדף ט' הגמרא אומרת: מה נשתנה שעיר של ר"ח (אגב ביום שלמדנו דף זה היה ר"ח אדר א') שנאמר בו לה'? אמר הקב"ה, שעיר זה יהיה כפרה על שמיעטתי את הירח. מצאנו שכפר"ה בגי' ש"ה דהיינו, שמיעטתי הירח.
הרב שואל: ולמה לא הגדיל את אור השמש במקום למעט את אור הלבנה? והתשובה, כי לא היו יכולים לקבל אור גדול מזה של השמש.
הביאו עלי כפרה, עלי כמו אלי. אילו לא היו חוטאים ישראל לא היה ממעט את הלבנה. לכן אמר לנו, הביאו כפרה עלי, שבגללכם היה המיעוט. עוד, הגויים דומים לחמה, שלא משתנים לעולם, ואנחנו כמו הלבנה, שמתחדשת והולכת וגדלה, כך גם אנחנו הולכים וגדלים בתורה.
קל"ז
בדף י"ז אומרת הגמרא על טמא שנכנס למקדש: אמר רבא קצרה שאמרו אפילו עקב בצד גודל ואפילו כל היום כולו. סיפר לנו הרב בבדיחותא: האריה והשועל שלחו את הצב להביא להם ויסקי לסעודתם. עברו כמה שעות ולא בא. התחילו אומרים: כשיבוא, נעשה לו כך וכך. ואז שמעו את קולו של הצב האומר: אם לא תפסיקו לדבר כך עלי לא אתחיל ללכת.
בדף ח"י ע"ב הגמרא מפליגה בשבחו של המבדיל על היין במוצאי שבתות: אמר ר' יוחנן: כל המבדיל על היין במוצאי שבתות הוויין לו בנים זכרים. ואומר הרב: זכר גי' 227. נקבה גי' 157. ההפרש 70 כמנין יי"ן. אז כשהזכר נותן לה בחי' היין היא נשלמת לזכר ואז נולדים בנים זכרים.
הרב מספר על א' שקנה פרחים לאשתו לכבוד שבת ב-10 ש"ח. אמר לו חברו: למה קנית כל כך יקר, יכולת לקנות זר ב-5 ש"ח. אמר לו: אתה חיתנת בת? א"ל כן. א"ל ואיזה זר פרחים קנית לה בחתונה? א"ל זר יקר מאד. א"ל גם כאן לכבוד שבת מלכתא מגיע לה זר יקר.
כשלמדנו בדף כ"ו לגבי ספק בהלכה, סיפר לנו הרב שחכם בן ציון אמר פעם: אם יביאו לך עוגה הכי טעימה עם קצפת אבל יש ספק אם יש בה החידק הטורף, האם תאכל אותה? בודאי שלא! כך אם יש ספק בהלכה לא תעבור על ההלכה בכלל.
בדף מ' אומרת הגמרא: אמר לו ר' יצחק יישר. וכן אמר ר' יוחנן. ואומרת הגמרא: מכלל דפליג עליה ריש לקיש! עונה הגמרא: איכא דאמרי מישתי הווה שתי ליה ושתיק ליה. ורש"י ע"ה מפרש ששתה מים בבית המדרש. מכאן לומדים שמותר לשתות מים בבית המדרש וגם לומדים שאסור לדבר בזמן ששותים.
בעניין השתייה, נזדמן לי יום לפני כן ללמוד בבית הכנסת שלנו בשכונה מדברי הרי"ח טוב ע"ה על המגילה. שם שואל הרב:
קל"ח
מדוע לא השיב המן למלך כאשר ראה אותו נופל על המיטה אשר אסתר עליה? היה יכול לאמר לו את האמת שהוא נופל להתחננן לה שתבטל ממנו הגזרה. והרב מסביר שבמשתה הראשון שתה המן הרבה ולא הספיק אח"כ לאכול שום דבר עד שקראו לו מיד לבוא למשתה השני וגם כאן שתה הרבה בלי לאכול ולכן השתתק ולא יכול היה להשיב דבר למלך.
בדף מ"ג עוסקת הגמרא במלווה שאבד את המשכון. בענין זה הרב חידש לנו שמשכון הוא לשון משכן דהיינו בית המקדש. לכן אנחנו מבקשים מהקב"ה שיחזיר לנו את המשכון כל לילה. ומדוע אינו מחזיר לנו? והתשובה כי כתוב בפסוק: והיה כי יצעק אלי ושמעתי כי חנון אני. והקב"ה אומר: אתם לא צועקים אלי אז איך אני אחזיר לכם את בית המקדש?

ונסיים גם בדברי בעל כף החיים: הדרן עלך ארבעה שומרים, ר"ל החזירנו אליך לארץ הקדושה ע"י ארבעה בחי' התורה הפרד"ס שאנחנו שומרים, ואז וסליקא לה מסכת שבועות, ר"ל יהיה עילוי למסכת שבועות אשר נשבעת לאבותינו לתת לנו את ארץ כנען בב"א.

קל"ט
בס"ד
סיום מסכת עבודה זרה בישיבת נהר שלום תכב"ץ מ"ב לעומר התשס"ג במלון רמדה ירושלים

בדף ב' ע"ב הגמרה מביאה את העניין שכפה עליהם הר כגיגית ואמר להם: אם אתם מקבלין את התורה מוטב, ואם לאו שם תהיה קבורתם. ואכן מצאנו כגיגי"ת גי' מות.

בדף ג' אומרת הגמרא: כל הפוסק מדברי תורה ועוסק בדברי שיחה, מאכילין לו גחלי רתמים, דכתיב: הקוטפים מלוח עלי שיח. מצאנו שר"ת מלו"ח =משני לוחות דהיינו התורה, עלי שיח היינו דברי שיחה.

אמר רבי שמעון בן לקיש: אין גיהנם לעתיד לבוא, אלא הקב"ה מוציא חמה מנרתיקה ומקדיר. רשעים נדונים בה וצדיקים מתרפאים בה. הסביר הרב: אם אדם יש לו מעט גשמיות, החמה ממיסה אותה והוא נשאר רוחני אבל אם כולו גשמיות, הוא מתבטל לגמרי בחמה.

בדף י"א הגמרא מספרת על אנטונינוס ששימש לרבי – הרב גילה לנו שרבי היה גלגול של יעקב אבינו ואנטונינוס היה גלגול של עשו ועתה בא לכבד את יעקב היפך מה שעשה לו בחייו.
הגמרא מוסיפה שלא פסקו מעל שולחנם של אנטונינוס ורבי, לא חזרת ולא קישות ולא צנון. דאמר מר צנון מחתך אוכל, חזרת מהפך המאכל.
ק"מ
הרב הסביר: צנון הוא חריף, כשאדם צעיר הוא לומד פלפול וכשהוא זקן, אוהב רק לחזור על לימודו, היינו, חזרת. אבל אצל רבי היה תמיד פלפול וחזרה. עוד הוסיף לנו הרב: כשמבררים ניצוצות באכילה, הצדיקים מעלים אותם למדרגת נשמות אדם, ואילו אדם רגיל מעלה אותם רק למעלת מלאכים. וזה יוצא מהאמור: מחתך המא"כל עושה אותו אם כל דהיינו המקום ששם כל הנשמות, אבל מהפך המאכל דהיינו מלאך.

כאן גילה לנו הרב: מצרים בחרו באליל שלהם טלה כי הוא המזל של החודש הראשון ניסן, והם אומרים שהקב"ה מסר ההנהגה בידי המזלות, והוא אביב דהיינו אב י"ב אב לכל החודשים. טלה גי' דם, לכן היו שוחטים ישראל ורוחצים בדמם.

בדף כ' הגמרא מביאה את הפסוק: לא תאכלו כל נבילה, לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה. סיפר לנו הרב שרבנו הרא"ש היה עני מרוד. ופעם א' איזה עשיר עשה סעודה לחתונת בנו וזימן כל העשירים ואת העניים הושיבום בפתח הבית. וכן הרא"ש בא וישב שם עם העניים. באמצע הסעודה הביא העשיר מגש עם עופות ממולאים בפניונס ואמר: מי שיגיד לי חידוש הכי יפה יקבל את המגש. וכ"א ניסה לאמר חידוש. לבסוף אמר לו הרא"ש: כתוב: לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה. אני פה גר ושמי אשר ואני יושב בשעריך אז תתננה לי ואוכל אותה. וכן היה.

כאן מספרת הגמרא על כך שאסור לאמר על עובדת כוכבים כמה נאה היא. הביא לנו הרב הדיא הי"ו מהגר"א על הפסוק שקר החן
קמ"א
והבל היופי אשה יראת השם היא תתהלל: שקר זה אפס. הבל זה אפס. יראת השם שהוא אחד אם תשים אחד על יד שני האפסים יהיה מאה אחוז אז תתהלל.

בדף כ"ד הגמרא דנה עד היכן מגיע כבוד אב ואם ומביאה את המעשה בההוא עובד כוכבים שלא רצה לצער את אביו שהמפתחות היו מתחת לראשותיו. לשנה אחרת נולדה לו פרה אדומה. הרב הסביר: למה דווקא פרה אדומה? כיוון שהיה קטרוג איך גוי עושה מצוות כבוד אב כזו. אז הראו מהשמים שעם ישראל מוכן לשלם כל הון שבעולם על מצווה שהיא חוקה וללא טעם כמו פרה אדומה ואילו הגוי עשה מצווה שכלית של כבוד אב וזה לא ראיה.

בדף כ"ו הגמרא מספרת על ענייני הנקה של ישראלית ועובדת כוכבים. הרב סיפר בעניין פרעה. הקב"ה הכביד את לב פרעה. למה? הרי הוא מוכן לשחרר את העם. אלא משל לאיש שנולד לו בן ולא אליכם נפטרה אשתו. והביא לו מינקת וגדל עמה יפה 7 חודשים. פתאום נהיה הילד חולה קשה ולא מצאו לו תרופה עד שבא רופא א' ואמר יש תרופה מרה שהאשה המינקת תשתה אותה וכשינק הילד ממנה חלב הוא יתרפא. אבל היא סירבה לבלוע את התרופה ותבעוה למשפט. בתחילה השופט אמר שהיא צודקת. אבל העו"ד של האיש טען שהמחלה באה לילד מהמינקת ולכן היא חייבת לקחת את התרופה. וכך היה לבסוף ונתרפה הילד. גם אצל פרעה הוא גרם ליהודים להיכנס כמעט למ"ט שערי טומאה, לכן חייב הוא לקבל את כל התיקון ובני ישראל יראו זאת וישובו לה' בלב שלום.
קמ"ב
בדף ל"א הגמרא מספרת כי כל השרצים יש להם ארס. על זה סיפר לנו הרב שהיה חולה א' צדיק בתל השומר והרופאים אמרו שאין לו תרופה. יום א' התעורר החולה והיה צמא מאד, ראה מים בכד על החלון ושתה אותו. מיד נתרפא מחוליו והחל להתחזק עד שנרפא לגמרי. וחקרו הרופאים איך זה והתברר שהיה במים ששתה ארס של נחש והוא היה תרופתו.

בדף ע"ב הגמרא מדברת על ענייני יין נסך ואז הרב גילה לנו שהניקוד של שם אלקים הוא גי' יי"ן דהיינו החטף סגול שתחת האלף הוא כנגד הנו"ן והחולם והחיריק כנגד שני היודי"ן.

בדף ע"ד אומר רש"י אבל חמץ פרוסה בפסח הואיל ואין דרכו למנות משליך אחד מהן לנהר והשאר נותן לכלבו והרב אמר נותן לערפאת ימח שמו! ואז מצאתי לכלבו אפשר לקרוא לכל-בו דהיינו, ידו בכל ויד כל בו היינו ערפאת ימח שמו.

ונסיים בדברי ר' שמעון תג'ורי הי"ו שאמר לי בתחילת המסכת כי בגמרא זו יש רק ע"ו דפים וע"ה הרי ע"ז עבודה זרה. לרמוז שצריך לחסר חתיכה מהעבודה זרה.

יה"ר שיתקיים בימינו את שאנחנו אומרים בעלינו לשבח: להעביר גילולים מן הארץ והאלילים כרות יכרתון לתקן עולם במלכות שדי בב"א.

קמ"ג
בס"ד
סיום מסכת הוריות בישיבת נהר שלום תכב"ץ ליד מעין הגיחון שבעיר העתיקה ירושלים תובב"א

בדף י"ב ע"ב הגמרא מביאה את הפסוק: והוא אשה בבתוליה יקח. ואמר לנו הרב: והו"א עולה ח"י דהיינו בן ח"י שנים יקח אישה.
בדף י"ג אומרת הגמרא שחכם עדיף על הכהן הגדול והסביר הרב: הכהן נכנס אמנם לבית קדש הקדשים אבל לא נכנס לארון שבין שני הכרובים ואילו החכם נכנס לתוך הארון דהיינו לתוך עומקה של התורה ומוציא משם את הסודות הפנימיים של התורה.
הגמרא אומרת שהזי"ת משכח ושמן זית משיב את הלימוד. ואכן ר"ת זי"ת הוא שני הדברים: זית ישכיח הלימוד וזית ישיב הלימוד. והסביר הרב למה זה ההבדל בין הזית לשמן שלו? כיוון כשאוכלים זית אוכלים למעשה את הקליפה של הפרי ואז הקליפה מתחזקת ומשכחת הלימוד. אבל כשסוחטין אותו ושותים את השמן הזך שהוא נקי מהקליפות אז הקדושה מתגברת ומזכיר את לימודו.
מאחר ולא היו לנו הרבה פרפראות במסכת קצרה זו, סיכמתי להלן חלק מדברי מו"ר חכם יעקב חיים סופר ע"ה בעל כף החיים שההילולה שלו היום זכותו תגן עלינו אמן.
הגמרא מספרת על אביי ורבא ור' זירא ורבה בר מתנה שהיו צריכים לבחור מביניהם ראש ישיבה. ואמרו: כל מי שיגיד משהו ולא יוכלו לפרוך את דבריו הוא יהיה ראש הישיבה. לכולם מצאו פירכא אבל לדברי רבא לא מצאו פירכא. אמר לו אביי לרבא: נחמני פתח ואימא.
קמ"ד
וי"ל דבודאי שארבעתם היו חכמים גדולים והיו ראויים להיות ראש ישיבה כמו שמצינו שאחר אביי מלך רבא ונעשה ראש ישיבה כמ"ש בפרק הרואה דף נ"ו ע"א. וא"כ, למה תלו הטעם בכל דאמר מלתא ולא מפריך להוי רישא? ונלע"ד עפ"י מ"ש רז"ל במסכת עירובין דף י"ג ע"ב: א"ר אבא אמר שמואל: שלש שנים נחלקו ב"ש וב"ה. הללו אומרים הלכה כמותינו והללו אומרים הלכה כמותינו. יצתה בת קול ואמרה: אלו ואלו דברי אלקים חיים הן והלכה כבית הלל. וכי מאחר שאלו ואלו דברי אלקים חיים, מפני מה זכו ב"ה לקבוע הלכה כמותן? מפני שנוחין ועלובין (פירש רש"י – סבלנין) היו, ושונין דבריהם ודברי ב"ש ולא עוד אלא שמקדימין דברי ב"ש לדבריהן. ללמדך שכל המשפיל עצמו, הקב"ה מגביהו, וכל המגביה עצמו, הקב"ה משפילו. כל המחזר על הגדולה, גדולה בורחת ממנו, וכל הבורח מן הגדולה, גדולה מחזרת אחריו. ע"כ לשון הגמרא.
נמצא, לפי שהיו ב"ה סבלנים וענוים, נתנו להם גדולה מן השמים שהלכה כמותן. ולפיכך, נתנו זה הסימן: כל דאמר מילתא ולא מפריך, ליהווי רישא. דכיוון דאמר מילתא ולא איפרך, א"כ בודאי שיש לו ענווה יתירה ובשמים הגדילוהו כי מתכוון אל האמת וא"כ צריכים להגדילו נמי להיות ראש ישיבה. ולמה אמר לו אביי: פתח ואימא, דודאי הוא ידרוש כיוון שנעשה ראש ישיבה! אלא מרוב ענותנותו לא רצה להתגדל ולדרוש עד שאמרו לו פתח ואימא.
ולמה הניחה הגמרא הספורים האלו לסוף? כיוון שכל הגמרא מדברת על הוריות בטעות וכאן היא רומזת שמי שיש לו ענווה ואינו מחפש גדולה כי אם לשם שמים, ינצל מטעויות כאלה של הוראה. ולכן מסיים: הדרן עלך כהן משיח וסליקא לה מסכת הוריות. ר"ל, עכשיו אנחנו בגלות ויש קליפות ששולטים בעולם
קמ"ה
שמהם באה השכחה. אפשר שיטעו בהוראה, אבל אנחנו מתפללים: הדרן עלך כהן משיח, ר"ל שתחזירנו אליך לארץ ישראל ויהיה כהן משיח ואז וסליקא לה מסכת הוריות, ר"ל יהיה לה עילוי לדיני הוריות שלא יהיה עוד שכחה וטעות, שהקליפות מתבטלים כמש"ה: ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ וכו' ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים בב"א.

קמ"ו
בס"ד
סיום מסכת זבחים בישיבת נהר שלום תכב"ץ ביום ב' דחוה"מ סוכות התשס"ד
להלן כמה מדבריו של כמוה"ר יעקב חיים סופר ע"ה בעל כף החיים כשסיים מסכת זו:
המסכת מתחילה באות כ' ומסיימת באות ה', לפי שהכ"ף מורה על הכניעה להיות האדם כפוף ונכנע לפני קונו. ואות ה' רומזת על התשובה כמ"ש במסכת מנחות דף כ"ט ע"ב ומ"ט תליא כרעיה? דהיינו למה רגל הה"א תלויה? דאי הדר בתשובה מעיילי ליה שאם חזר בתשובה מכניסים אותו משם מהפתח שבין הרגל לגג של הה"א. יעו"ש. וע"כ בא לרמוז במסכתא זו שהיא מסכת זבחים לומר כי לא הזבח הוא העיקר אלא הכניעה והתשובה. וגם בא לרמוז על זמן הזה שאין זבחים ואין מתכפר לאדם כ"א ע"י הכניעה והתשובה. וגם אותיות כ' וה', אם תצרפם יחד יהיו תיבת כה, ותיבת כה רומזת אל הברכה כמ"ש כה תברכו את בני ישראל. ולרמוז כי מי שהוא כפוף ונכנע יזכה לקבל הברכה שנאמר: וענווים יירשו ארץ והתענגו על רוב שלום.
הדרן עלך פרת חטאת וסליקא לה מסכת זבחים. לפי שבזמן הזה אין לנו לא אפר הפרה ולא מקדש להקריב בו זבחים, דלא שייכה בזה הזמן, אם כן נלמד מסכתא אחרת דשייכה בזמן הזה! לזה אמר הדרן עלך פרת חטאת, ר"ל תיכף חוזרים עלך לעשות פרת חטאת, דכתיב: היום אם בקולו תשמעו, ואפשר שיבוא המשיח היום וצריך לעשות פרת חטאת כמ"ש: וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם, ואז וסליקא לה מסכת זבחים, ר"ל תעלה לה גם מסכת זבחים כי לעתיד יעשו ג"כ זבחים כמ"ש ביחזקאל, וא"כ צריך ללמוד מסכת זו כדי לדעת לעשות בביאת הגואל.

קמ"ז
ועוד י"ל ע"פ מ"ש חז"ל במסכת מגילה דף ל"א ע"ב: אמר אברהם לפני הקב"ה: רבש"ע, שמא ח"ו ישראל חוטאים לפניך ואתה עושה להם כדור המבול וכדור הפלגה? אמר לו: לאו! אמר לפניו: רבש"ע, במה אדע? אמר לו: קחה לי עגלה משולשת וכו'. אמר לפניו: רבש"ע, תינח בזמן שבית המקדש קיים, בזמן שאין בית המקדש קיים מה תהא עליהם? אמר לו: כבר תקנתי להם סדר הקרבנות, כל זמן שקוראים בהם, מעלה אני עליהם כאילו מקריבים לפני קורבן ומוחל אני על כל עוונותיהם. ע"כ. וז"ש הדרן עלך פרת חטאת, ר"ל תמיד חוזרים עלך ללמוד דיני פרת חטאת. וא"ת למה לנו ללמוד דינים אלה בזמן הזה כיוון דלא שייכי? לזה אמר: וסליקא לה מסכת זבחים, ר"ל דזה הלימוד עולה כאילו הקרבנו זבחים. עד כאן דברי הרב הקדוש.
ואם כן כמה טוב שלמדנו מסכת זו עם הרב השם יאריך ימיו בטוב ושנותיו בנעימים ולא עוד אלא שבזמן לימוד המסכת למדנו עם הרב לומר בעל פה את כל איזהו מקומן שעד כה לא ידענו לאמר אותה בע"פ.
ביום שבו היה צריך להתחיל ללמוד דף ב' הראשון של המסכת הרב לא נכח בשיעור (דבר נדיר מאד מאד אצלו!), ולא התחלנו את המסכת עד למחרת. ואמרתי זבחי"ם ר"ת: זבחים בניהו חייב יתחיל מלמדנו.
המשנה אומרת: כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה. מסבירה הגמרא למה אמרה המשנה אלא? שבקדושתייהו קיימי ואסור לשנויי. ואכן מצאתי שאל"א ר"ת: אסור לשנות אותם.
כשלמדנו דף ז' התקיימה בשעה טובה ומוצלחת חתונת בנו של הרב. אכן הדף רומז לשבע ברכות!

קמ"ח
בדף כ"א הגמרא אומרת שהיו מטמאים את הכהן השורף את הפרה ומטבילין אותו להוציא מלבן של צדוקים. הרב הסביר שפירושו להוציא ניצוצות הקדושה מנפשם של הצדוקים.

בדף כ"ה הגמרא אומרת: השוחט צריך שיגביה סכין למעלה ומצאתי סכי"ן ר"ת: סכין כאשר ישחט נגביה.

בדף מ"ט ע"ב מביאה הגמרא את הפסוק: כולו הפך לבן פרח בכולו טהור. אמר הרב: כלו הפך ותקרא ול"ך ר"ת: ואהבת לרעך כמוך. פרח = רפ"ח ניצוצות ואז טהור הוא.

בדף צ"ד ע"ב הגמרא אומרת שכשוך אין, אבל כיבוס לא. ואכן מצאתי שב"ת ר"ת: שכשוך בשבת תעשה.

בדף צ"ט כתוב: הכהן המחטא אותה יאכלנה. כהן המחטא יאכל, שאינו מחטא אינו אוכל וכללא הוא? אלא מאי יאכלנה? יחלקנה. ואכן מצאתי שבאח"ע אפשר להחליף את הא' בח' ובגיכ"ק אפשר להחליף את הכ' בק'. ואז נקבל יחלקנה.

כשלמדנו דף ק' אמר לנו הרב: מים בששו"ן ר"ת: מים ברכות שתים שהכל ונפשות.

בדף ק"ד ע"ב מביאה הגמרא את דברי רבי אלעזר ברבי שמעון ובאותו לילה היתה ההילולה שלו.

ה' יזכנו לסיים את כל חלקי הפרד"ס אמן כן יהי רצון.
קמ"ט
בס"ד
סיום מסכת מנחות בישיבת נהר שלום תכב"ץ

פרפראות שנאמרו במשך לימוד המסכת ע"י הרב ולומדי השיעור:

המסכת מתחילה כמו מסכת זבחים כל המנחות כמו כל הזבחים לרמוז כי ערך המנחה כמו ערך הזבח.

בדף ב' אומרת הגמרא: קמ"ל לבעלים הוא דלא עלו לשום חובה הא מנחה גופא כשרה ואסור לשנויי – אם האדם חטא חטא גדול לא יגיד אם כן אמשיך לחטוא אלא יקפיד בעתיד שלא יחטא עוד.
ר' שמעון הי"ו מסביר לנו כי מנחה היא מלשון מביא נחת, שעושה נחת רוח לה'.

כשלמדנו דף ד' היה ערב חג הסוכות התשס"ד – רמז לארבעה מינים וגם למלכות שהיא דלה ועניה ומושכים לה אורות.

אלו"ל – אחד לחטאת ואחד לעולה.

בדף כ' ע"ב אומרת הגמרא שהעצים הם קרבן ובעי מלח ומצאנו: עצי"ם ר"ת: עליהם צריך ישימו מלח.

ק"ן
בדף כ"ד אומרת הגמרא: כלי מצרף מה שבתוכו לקודש. מי תנן כלי מחבר? כלי מצרף תנן. – למדנו בדברי הרב באוצרות חיים דף נ': חיבור = יחוד. צירוף = זה רק אופן כתיבה של שם אחד.

בדף כ"ז – רמז לוקחים לולב כל-שבעה. ולקחת"ם ולקחת מ' – ארבעה כ"א כלול מעשר.
זה אלי ואנוהו – אומר ר' עופר ר"ת: זה השלחן אשר לפני ה'.
הרב סיפר על חכם אחד שבירך על הלולב ואח"כ ראה שנפלו ההדסים והיה בוכה כל ימיו ביום זה שבירך ברכה לבטלה (למ"ד שצריך אגידה).
עד שיהיו כולן באגודה אחת – מוסר שצריכים להיות באחדות. כולל עמי ארצות (כמו ביום הכיפורים). וכן ארבעה סוגי אנשים שחסרים אגודים יחד והת"ח המלא שהוא האתרוג הוא נפרד כשצריך אותו.

בדף כ"ח אומרת הגמרא: שבעה קני מנורה מעכבים זה את זה – כנגד זה שבעה של אדם: אזניים עיניים נחיריים ופה – אם פגם בא' מהם מעכבין.

הרב סיפר שנשאל פעם ע"י ראש הישיבה: מה זה כתוב במסכת מגילה שספרים ומזוזות נתפרים? וכי מזוזה תופרים? ענה הרב שהיו תופרים על המזוזה עוד קלף ועי"ז היו מקפלים אותה.
בדף כ"ט שואל רב את תלמידו: שימי את? ולמה שואל אותו? אלא מסביר הרב, שרב לא הסתכל מעולם בפני תלמידו ובכל פעם היה שואל אותו: שימי את? שימי גי' ש"ס.

קנ"א
זהב סגור – ר"ת: ס"ז וזהו הפרק בתהילים שאומרים למנצח בנגינות בצורת המנורה.
נעלם ממשה מש"ה: מנורה, שקלים, החודש. אומר ר' טויל הכהן: התקשה משה כיצד דבר מועט כזה מחצית השקל מכפר על עוון העגל.
צהר תעשה לתיבה – אומר ר' מיכאל שצריך שהאות תהיה מוקפת גויל.
אמר רב: בשעה שעלה משה למרום מצאו להקב"ה שיושב וקושר כתרים לאותיות – מסביר הרב: נותן חיות לכל אות שתרקוד!
עקיבא בן יוסף. אמר לו הראהו לי. אמר לו חזור לאחוריך הלך וישב בסוף שמונה שורות – אומר ר' עופר: תחזור אחורה מאות ת' שמונה אותיות ותגיע לאות ע' הרומזת לעקיבא.
אמר לו שתוק כך עלה במחשבה לפני – מסביר הבן איש חי: עכשיו אתה רואה את הנשמות שמקבלות ע"י המחשבה במהירות את כל החכמה הזאת אבל אתה עכשיו בשר ודם ולכן אינך משיג ידיעתם.
תנא: אם יש בו דף אחת שלמה מצלת על כולו – אם אתה לומד דף יומי אחד כל יום, מצלת על כל היום כולו!

מכאן ואילך הקב"ה אומר ומשה כותב בדמע – מעורב (כמו מדומע) ואח"כ הסתדרו האותיות לפי מילים. שואלים איך זה שהתורה כתובה מראש, אם כן ח"ו אין בחירה! אלא שהיתה אותיות מעורבות ואח"כ הסתדרו האותיות כל דבר בזמנו למילים לפי המעשה בפועל.

קנ"ב
והיה שדי בצריך – ציר במילואו: צדי יוד ריש ס"ת שדי. והשיג לכם דיש את בציר = שדי. שם שדי כתוב על המזוזה. מזוזות = זז מות. מזוזה גי' אדנות והיא המלכות.

בדף ל"ד וקשרתם – קשור רש"י ותם.
למש"ה – שחורות הלכה למשה מסיני.
הרב מסר לנו מפי חכמי בת ים: אדם צריך להיות של"ם דהיינו, שוחט לבלר מילה.
בדף ל"ז מלמדת הגמרא ענין הנחת התפילין בשמאל: הרב סיפר שרבנו בן ציון אבא שאול ע"ה השתתקה ידו הימנית ובכל זאת פסק שיניחו לו בימין.
ר' שירה הי"ו סיפר שהרבי מלובביץ כשנשתתקה ידו הימנית ביקש שאחרים יאכילו אותו ביד ימין.
לפי הקבלה צריך שכל אדם יניח את התפילין בשמאלו אפילו איטר. והווא עובדא בחכם אחד בישיבה שכך הורה לו הרב שרעבי ומניח עד היום בשמאלו אעפ"י שהוא איטר.
ר' עזרא עטיה ע"ה הבריחוהו למצרים בזמן המלחמה ושם לימד מה יהיה הדין אם ציפור תעשה קן על ראשו של אדם. האם חייב בשילוח הקן? תלמיד אחד אמר איך זה יכול להיות ובאותו רגע נכנס לישיבה אדם אחד עם קן על ראשו!
דף מ"ד – חלזון גי' מיכאל אומרים חכמי בת ים. הסוד של החלזון אצל מלאך מיכאל.
מרש"י ד"ה משום ישוב א"י לומדים כי אין להוציא את המזוזה כשמוכרים בית: דלאחר שקבעה שוב אינו נוטלה משם אפילו יוצא ממנה.
קנ"ג
בדף מ"ח מדברת הגמרא על כבש ואיל. שמענו מפי רבנו עובדיה כי כב"ש ר"ת: כבש בן שנה. אי"ל ר"ת: אחת יוסיף לכבש דהיינו בן שנתיים. שנה וחודש נקרא פלגס. פלג סמ"ך הרי ל' 30 יום.

בדף נ' גילה לנו הרב כי אברהם אבינו היה שולח ללבן מידי פעם מעטפה עם כסף והוא היה לוקח את הכסף והיה נותן המעטפה והמכתב לרבקה שתשחק בהם. והיא למדה מהמכתבים הרבה דברים ונהייתה צדקת גדולה.

בדף נ"ה הגמרא מדברת בין השאר על תאנים. הרב גילה לנו כי התאנים יש להן סגולה שהעור ישאר טרי ולא יתקמט. אז מי צריך מוצרי איפור!

בדף ס"ה אומרת הגמרא: פתחיה זה מרדכי. הרב הסביר לנו: הפסוק אומר והיה ראשיתך מצער ואחריתך ישגא מאד. פתחי"ה – אותיות פת"ח מצער חלקן לשניים ותקבל מ ר ד, ואותיות י"ה ישגא מאד תכפיל בשניים ותקבל כ"י והרי קבלת מרדכי.
כשהתלמידים הרעישו מדי אמרנו במקום תנו רבנן תשתקו רבנן.

בדף צ"ט ע"ב מלמדת הגמרא שאסור לשכוח את תלמודו. ולמה שונה פרקו 101 ? מגלה לנו הרב שעפ"י האר"י ז"ל יש קלי' ששמה מ"ס = 100 וכדי לבטלה צריך לשנות 101.

קנ"ד
בס"ד

סיום מסכת חולין בישיבת נהר שלום תכב"ץ סיון התשס"ד

כמנהגנו אנחנו אוספים את הפרפראות ששמענו במהלך לימוד המסכת מכבוד הרב ומכבוד החכמים הלומדים בשיעור היומי בקר בקר בישיבתנו המהוללה "נהר שלום" תכב"ץ.
דף ג' – על בדיקת הסכין לפני השחיטה סיפר הרב שהרב שאול ענתבי היה בודק את הסכין בלשונו. והתלמידים שרצו לראותו עושה את זה, היו פוגמים את סכינו כדי שיתקנה ויבדוק שוב בלשונו.
דף ו' – אומרת הגמרא: אשכחיה ההוא סבא. הרב סיפר לנו שמנהגו היה ללמוד בר"ה תהלים ואדרא עם החכמים הגדולים ר' יצחק כדורי שליט"א וחכם ששון לוי ועוד. והיה שם איש א' שכל שנה היה שואל: מי הוא סבא זה? והיו החכמים עונים לו: זקן. ואז היה אומר: לא ידעתי זקן? אבל מי הוא הזקן הזה?

הגמרא אומרת: הנותן לשכנתו, הנותן לחמותו. ושאלנו: מה זה? האיש נותן לשכנתו או לחמותו? איפה הצניעות? שאשתו תיתן! ואנשים ענו לי: אשתו הלכה ללדת. אבל הרב הדיא שליט"א אמר שבאמת אשתו נותנת אבל מאחר ונותנת משל בעלה זה כאילו הוא נתן.
כשלמדנו דף זה, אמר לנו ר' עפר ה' ישמרהו, חידוש על המאמר הידוע: התורה היתה צריכה להתחיל החודש הזה לכם ראש חודשים: רמז: כמו שהלבנה היא קטנה בתחילת החודש והולכת וגדלה, כך המתחיל ללמוד תורה, צריך להקטין את עצמו ואז יוכל ללמוד ולגדול בתורה.
קנ"ה
דף ז' – מסופר על חמורו של ר' פינחס בן יאיר. והרב גילה לנו שחמור זה היה גלגול של ישמעאל ואח"כ ראינו זאת בבן יהוידע.
כתוב בגמרא: אין עוד מלבדו. אומר הרב שר"ת אע"מ הוא שם קדוש שמבטל הכשפים. נח שמו היה חנינא ועשו לו שינוי שם כדי שינצל מהכשפים שהיו אז.
גדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהם. ואלו בני ישראל הבאים מצרימה – אומר רש"י: מכאן שהיו צדיקים שלא שינו את שמותיהם זאת אומרת שלמרות שלא שינו את שמותיהם לא שלטו בהם כשפים של המצרים.
דף י' – דף זה למדנו בי' בשבט יום הילולא של הרש"ש ז"ל.
שלשה משקין אסורים משום גלוי: חלב, יין, מים ר"ת חיים.
הרב העיד לנו כי ראה פעם אצל שכנו, נחש ששותה מכלי שהיה בחלון.
דף י"ד – אמרו לו לר' מאיר: אין אתה מודה שמא יבקע הנוד ונמצא שותה טבלים למפרע? אמר להן: לכשיבקע. ר"ת לא כדאי שתחששו יבקע.
דף י"ז – ר"ת יעקב זכה. באותו יום זכה ר' יעקב בנו של ר' אפלבוים הכהן להכנס לעול המצוות ועלה לתורה בישיבתנו הקדושה.
אמר רב חסדא: מנין לבדיקת סכין מן התורה? שנאמר: ושחטתם בזה ואכלתם. רש"י מפרש: בשאול כתוב ומדקאמר בזה ש"מ סכין בדק להם. ומצאנו שר"ת בז"ה: בדקתי זה הסכין.

דף י"ט – היתה רעידת אדמה בישראל ברוך ה' ללא נפגעים. הרב סיפר לנו שבשנת התרפ"ז היתה גם רעידת אדמה ור' יעקב חיים סופר ז"ל היה בחדר עליון של בית הכנסת שושנים לדוד (היום

קנ"ו
זה עזרת נשים) והרב אמר לאנשים: אל תפחדו תצאו בנחת מבית הכנסת ואח"כ הוא יצא ואז נפל כל הבנין מאחוריו.
דף כ"א – למדנו על עלי הכהן שהיה זקן מאד כאשר נפל מעל הכסא. הרב גילה לנו שהיה בן 98 שנים.
דף ל"ז – דהיינו ליום ז'. למדנו דף זה ביום ז' באדר הילולא של משה רע"ה.
דף מ"ט – ר"ת מאכלים טובים. אמר לנו הרב שסגולה נגד תולעים לאכול גרעיני דלעת לא קלויים טחונים עם פיסטוק.
וא"ר שמעון: אני ראיתי נחש ששותה ציר בצידן. הרב סיפר לנו מעשה במוכר ביצים שראה שכל יום נעלמת לו תבנית ביצים וחשד בפועל שלו. האיש פנה לרב ואמר לו הרב: בשל תבנית ביצים קשות ושים אותה למעלה מעל כל התבניות. למחרת ראה נחש מת על יד הביצים. מסתבר שהנחש אכל את הביצים הקשות ומת.
דף נ"ט – ר"ת: נהרג טמא. ביום זה הרגו את אחמד יאסין ימח שמו.
רב היה מוזמן בביתו של ריש גלותא. בדקיה רב בצומת הגידין ואכשריה. סבר למיכל מיניה באומצא. א"ל שמואל: לא חייש מור לניקורי? מסביר הבן איש חי: שרב היה חסיד קדוש ולא אוכל בשר בשום מקום. והזמינו אותו לריש גלותא ולא היה לו נעים שלא יאכל. ושמואל שידע שהוא לא אוכל בשר, רצה לעזור לו ולכן אמר לו: אולי נשכו נחש?
דף ס"א: הגמרא מביאה את הפסוק: והעווים היושבים בחצרים עד עזה. אומר רש"י: חצרים עד עזה ארץ ישראל. ואכן ראינו כשראיינו את הרב מרדכי אליהו שליט"א בסוגיית ההתנתקות, אמר שאין להחזיר חלקים מא"י. שאל אותו המראיין: ועזה זה א"י? אמר לו כן כן.
קנ"ז
דף ס"ב – הגמרא מלמדת על האזוב שצריך להיות אזוב סתם הרומז לענו. מסביר הרב: ולא אזוב יוון: עם גאווה, ולא אוזב כוחלי , דהיינו, צבוע. ולא אזוב רומי: שמרגיש במרומי קשת. ולא מדברי: רק מדבר ובפועל לא עושה כלום.
דף ס"ג – תנו רבנן לוקחים ביצים – הרב הביא מפי הרבנית שרעבי ז"ל שהיתה נוהגת לומר: חמין בלי ביצים כמלך בלי יועצים.
דף ס"ו – בדף זה מלמדת הגמרא על הדגים שיש להם סנפיר וקשקשת ר"ת של הדף. אנחנו רגילים לתת סימנים לדפים והרב מספר שהרב החכם רפול היה נוהג לעשות סימנים לדפים לזכירה.
דף ע"ב – ר"ת עושים בדיקה. דף זה למדנו לפני ערב בדיקת החמץ.
דף פ"ב – למדנו על גיד הנשה. אכל מזה כזית ומזה כזית. מצאנו מז"ה ע"ה גי' נ"ג, דהיינו, גיד הנשה.
דף פ"ג – במעשה בראשית היום הולך אחר הלילה. ואילו אצל הגויים הלילה הולך אחר היום. מסביר הרב: אצל היהודים ההתחלה היא לילה, דהיינו, העולם הזה עולם היסורים. והסוף יום, דהיינו, עולם הבא שכולו טוב. ואילו אצל הגויים ההתחלה יום, דהיינו, העולם הזה שטוב להם בו וסופו לילה, דהיינו, גיהנם.
בקדשים לילה הולך אחרי היום. לכן האשכנזים עושים יארצייט לצדיקים במוצאי יום הפטירה.
דף פ"ג – ר"ת גילוי פינחס. הגמרא מלמדת על כיסוי הדם. והרב גילה לנו שמי שזוכה לכיסוי הדם יזכה לגילוי של אליהו הנביא.
דף פ"ז – כוס של ברכה שווה 40 זהובים כי 4 ברכות בברכת המזון וכ"א שווה 10 זהובים. הרב גילה לנו את הרמז הבא: בד"כ
קנ"ח
אדם מברך 100 ברכות ביום וכ"א שווה 10 זהובים הרי אלף. זה שכתוב האלף לך שלמה. ומאתיים לנוטרים – אלה ששומרים שבת חסר להם 20 ברכות השוות 200 זהובים- את פריו – יאכלו פירות להשלים את הברכות. ואם אין להם פירות רק יושבים בגנים להריח הרי חברים מקשיבים – ע"י שמקשיבים לברכות של אחרים בעליות לתורה וכו' מכוונים להשלים המאה ברכות בעניית אמן על הברכות הללו.
דף פ"ט – אמר ר' אבא: קשה גזל הנאכל שאפילו צדיקים גמורים אינם יכולים להחזירו. שנאמר אצל אברהם: בלעדי, רק אשר אכלו הנערים. שואל הרב: וכי זה גזל הרי במלחמה לקח הכל! אלא אומר הרב: שאברהם רצה להיפרד לגמרי מהסטרא אחרא שלא יגזלו הם ממנו ניצוצות קדושה ולכן בתמורה קבל ציצית שהוא אור מקיף ומגין עליו מסטרא אחרא. ותפילין שקושר את השכינה עמו. וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך.
בדף פ"ט – הסביר לנו הרב שעל גיד הנשה ממונה הס"מ ולא יכל להכות את יעקב רק בזה הגיד כי הוא ממונה עליו ולכן כיוון שהשתמש בו לרעה לא נאכל אותו.
דף צ"א – אמר ה' צדיק זה בא לבית מלוני ויפטר בלא לינה? על זה סיפר לנו הרב שרבי אברהם רפול סיפר על חכם אחד בת"א רבי זרחיה עזרא שאהב לארח חכמים בביתו וכולם ביקרו אצלו.
רבי עדס יוסף היה אצלו במשך שנה והרב היה משלם להם נסיעות. גם כשהיה רבי רפול חוזר ממקומות הצדיקים הכריחו ללון אצלו והוא היה ביישן גדול ונתן לו חדר מיוחד.
הרב שלנו מספר שהוא היה מקבל ממנו כסף למונית וגם שהיה לו שיעור ב"שער הכוונות" בביתו.

קנ"ט
השב"ת: הר = ב"פ מזון (אברהם) שדה = ג"פ מזון (יצחק) בית = ד"פ מזון (יעקב ) תפילה = ה"פ מזון (משה) .
ויקח מאבני המקום ואת האבן אשר שם מראשותיו , למה דווקא נעשו אבן אחת? אומר רבי מיכאל כל מחלוקת נעשת אבן שהיא קשה וכואבת.
דף צ"ג – הני ביעי חשילתא סגולה לחזק עניין המצווה לאכול ביצים של שור וגם יאכל עור של התרנגולת , וכן עשרה שקדים וצימוקים , וכשקם מן המיטה ישב במים של הברז חצי גוף.
בדף צ"ז – הרב לימד אותנו ששום ובצל מזיק לאישה בהריון ולכן לא היה טעם של שום ובצל במן שאכלו אבותינו במדבר.
בדף קי"ד – לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה.הרב סיפר לנו על רבי אשר שהיה עני מרוד והגיע בגלותו לתוניס ולא אכל כמה ימים ועשיר אחד עשה שם משתה לרבים ולעניים של העיר אבל העניים הושיבו אותם בפתח הבית , ואז רבי אשר בא לשבת ליד העניים כדי שיהיה לו מה לאכול, באמצע הסעודה בעל הבית הביא תרנגולת מפוטמת וממולאת במטעמים ואמר: מי שיגיד חידוש טוב יקבל אותה, ורבי אשר העיז ואמר: לגר אשר בשעריך, לגר זה אני , אשר זה שמי, בשעריך: יושב בפתח, תתננה ואכלה,והעשיר נתן לו את העוף המיוחד.
דף ק"ל – הזרוע והלחיים והקיבה – רמז לפעולותיו של פינחס: זרוע היד שלקח רומח בידו, לחיים שהתפלל שה' יעזרהו ויעמוד פינחס ויפלל, קיבה ואת האשה אל קבתה.
גם שמעתי ממורי ורבי ר' אורי הי"ו שחכם א' שנתמנה לרב בעיר א', התנה עימהם שיקבל את הזרוע הלחיים והקיבה, לשאילתם אם הוא כהן ענה שכוונתו: זרוע שהוא יבדוק את התפילין של כל מי שקונה תפילין, לחיים-והקיבה שהוא יקבע את הכשרות של המאכלים בעיר.
ק"ס
דף קל"ח – שילוח הקן – ר' מיכאל הי"ו סיפר לנו כי אשתו ראתה קן בחלון ויושבת האם על האפרוח ועל ביצה והיתה נזהרת שלא תסגור החלון על כנפי היונה אבל פעם א' בכל זאת זה קרה והיונה ברחה ולא חזרה והשאירה את הגוזל והביצה. והיא לא ידעה מה לעשות וניסתה לתת לגוזל אוכל אבל לא הלך לה עד שהתקשרה לגן החיות ובא מישהו משם ולקח את הגוזל לטיפולו בגן החיות.
ר' עזרא עטיה היה רב במצרים והיה מלמד על שילוח הקן ושאל מה הדין אם אדם יהיה לו קן על הראש? ומישהו צעק: איך יכול להיות דבר כזה? ופתאום נכנס מישהו עם קן על הראש. כנראה סייעוהו מהשמים להראות שיש דבר כזה.
הרב סיפר לנו שחכם סלמאן מוצפי היה לו סולם והיה מחפש קינים עד שתפשה אותו המשטרה ושאלה מה אתה עושה על גגותיהם של הבתים?
מוה"ר יעקב חיים סופר ע"ה בעל כף החיים מסיים את המסכת במלים הבאות:
הזכיה שיזכה האדם להיות מן הטובים והחשובים בעוה"ב היא ע"י הענווה כמ"ש במסכת עבודה זרה דף כ' ע"ב: ענווה גדולה מכולם. שנאמר: רוח ה' אלהים עלי יען משח ה' אותי לבשר ענווים. חסידים לא אמר אלה ענווים. וחסיד הוא גדול מצדיק וענו גדול מחסיד. א"כ מי שהוא ענו ועוסק במצוות כתקנן, ודאי לעוה"ב יהיה מן החשובים וזה נרמז בזה שהתחיל המסכת באות ה' וסיים באות כ'. שאות ה' רומזת לענווה מפני שהיא אות ראשונה של הבל. ר"ל שאם ירגיל האדם את עצמו בענווה שרואה את עצמו הבל, לבסוף לעוה"ב יזכה לכתר. וכמ"ש ז"ל: לעולם הבא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם.

קס"א
הדרן עלך שילוח הקן וסליקא לה מסכת חולין. שילוח הקן רומז לכבוד שכינת עוזנו שהיא בגלות בעו"ה, ולזה אנחנו מתפללים בכל יום: המחזיר שכינתו לציון. וז"ש: הדרן עלך שילוח הקן, ר"ל תמיד חוזרים עליך להתפלל עבור שילוח הקן שהיא שכינת עוזנו, שתחזור למקומה, ואז עי"ז וסליקא לה מסכת חולין כי כולנו נקרא קדושים. וכמ"ש והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו. אכי"ר.

קס"ב
בס"ד

סיום מסכת בכורות בישיבת נהר שלום תכב"ץ

כבוד ראש הישיבה מגיד השיעור, רבנו בניהו שמואלי שליט"א, ומשתתפי השיעור כל אחד לפי כבודו.
מאחר ואני נמצא בחופשה, סיכמתי את הפרפראות שנאמרו במשך לימוד המסכת, אם ע"י כבוד הרב ואם ע"י החכמים משתתפי השיעור. והקורא דברים אלה תבוא עליו הברכה אמן.

ותחילה אפתח כמנהגי בחלק מדברי רבנו יעקב חיים סופר ע"ה בעל כף החיים כשסיים מסכת זו:

והטעם שתלו התרומה דווקא ב- "עי"ן יפה ובעי"ן רעה" ולא אמרו: נדיב לב א' מארבעים ושאינו נדיב לב א' מששים: נלע"ד לפרש: לפי ש- עי"ן גי' ה' הוויות. ועין ימין היא כנגד ה' חסדים ועין שמאל היא כנגד ה' גבורות. וידוע שהנשמות של בני אדם הם באות מבחי' הבל וקין. והבל בחי' החסדים וקין בחי' גבורות. ויש מעורבות מבחי' הבל וקין. ומי שהוא מבחי' החסדים יהיה רחמן ויתן בעין יפה. ומי שהוא מבחי' קין גבורות לא יהיה רחמן. ומי שהוא מעורב מהבל וקין יהיה בינוני. וע"כ אמרו: עין יפה א' מארבעים. ר"ל מי שהוא מבחי' עין יפה שהוא בחי' החסדים הוא רחמן, ומי שהוא מבחי' עין רעה מבחי' הגבורות א' מששים ומי שהוא מעורב דין ורחמים בינוני א' מחמישים.
ומה שהתחיל המסכת באות ה' וסיים באות י', נלע"ד עפ"י מ"ש האר"י ז"ל, כי בעשיית המצוות בפועל אנחנו מתקנים בבחי'
קס"ג
עולם העשיה שהיא בבחי' ה' אחרונה שבשם הוי-ה. אבל בכוונת המצווה אנחנו מתקנים בבחי' עולם האצילות הנרמזת באות י', בסוד חכמה מחשבה. ולפי שמסכת זו מדברת בענין מצוות מעשיות שהם בכור ומעשר שהתיקון שלהם בעולם העשיה ה' אחרונה, לפיכך התחיל המסכת באות ה'. וסיים באות י' לרמוז כי לא די בעשיית המצוות לבד בפועל אלא צריך ג"כ כוונה במחשבה כדי לתקן ג"כ במדרגה היותר עליונה.

ועתה לפרפראות:
המסכת מתחילה בפדיון חמור דווקא לאמר, שכשבא האדם ללמוד תורה יטה שכמו לסבול עול כמו חמור ואז יזכה ללימוד התורה.

כשלמדנו דף ח' היתה ביום ההוא החתונה של בתו של חברנו ר' יואל אשכנזי הי"ו. ה' יזכה את הזוג גילה ושמעון לבנים זכרים ורוב נחת אמן.

דף י"ב – ר"ת: יפדה בן. בדף זה מלמדת הגמרא ענין פדיון הבן.

דף י"ט – דהך דלא ביכרה שביח טפי – והרי למדנו שעגלא תילתא הוא שלישי לבטן והוא המשובח ביותר! מסבירים התוספות: שלישי הוא לשון חשיבות ולא מספר כמו שכתוב ושלישים על כולו. ור' ברוך הוסיף שיש שיולדות שלישיה אולי גם זה תילתא?

קס"ד
דף ל"א – ת"ר כל הבכורות אדם רואה חוץ משל עצמו – אדם רואה את הגאווה שיש באחרים ולא רואה את הגאווה של עצמו.

בדף נ"ג הגמרא מביאה את הפסוק: עשר תעשר. הרב סיפר לנו פעם שקרא בספר אחד: עשר תעשר ותמצא את מזלך. והיה קשה לו הענין מאד. כל היום היה בקושי זה וכשנרדם גילו לו בחלום כך: אם תעשר את המלה תעשר תקבל מזלך. דהיינו, מאות ת' 10% הם מ', מאות ע' – ז'. מאות ש' – ל'. מאות ר' – כ. הרי מזלך.

אומר ר' עפר הי"ו: מעשר גי' 610. וע"ה 611 דהיינו תורה. זאת אומרת רק אם תתן לבן תורה הלומד בכולל אז המעשר הוא שווה לתורה.
ועוד אמר שר"ת מעש"ר בהמ"ה: מת עקיבא שהיה רועה, ביום הכיפורים מסר הנשמה.
ור' יואל הי"ו השלים לנו כך: ר"ת הפסוק: וכל מעשר בקר וצאן.. וזה כפרה לשכינה מיתת עקיבא שהיה רועה בקר וצאן. ומכאן למדנו שמיתת ר"ע היא כפרה לשכינה ששיתפו השבטים את השכינה עימם במכירת יוסף (היו רק תשעה). וזהו מה שנאמר בב"ק דף מ"א ע"ב: עד שבא ר"ע ולימד: את ה' אלוקיך תירא – לרבות תלמידי חכמים.

קס"ה
בס"ד

סיום מסכת "ערכין" בישיבת נהר שלום תכב"ץ – סוכות התשס"ה

מדברי הסיכום שאמר רבנו יעקב חיים סופר ע"ה בעל כף החיים בעת סיימו מסכת זו:

בסיום המסכת אומרת הגמרא: והיה השדה בצאתו ביובל קודש לה' כשדה החרם. וכי מה למדנו משדה החרם? מעתה הרי זה בא ללמד ונמצא למד – שואל הרב: וא"ת ולמה נמצא למד ולא לימד? ואפשר שבא לרמוז לבני אדם שלא יתבייש מללמוד מחברו הקטן ממנו. שהרי אפילו הפסוק שדרכו ללמד, פעמים הוא למד. וכ"ש בן אדם. וכמ"ש בריש פ"ד דאבות: איזהו חכם הלומד מכל אדם. שנאמר: מכל מלמדי השכלתי. והטעם נלע"ד לפרש בס"ד דלמה לפעמים הגדול לומד מן הקטן? עפ"י מ"ש במדרש רבא פרשת יתרו: אמר ר' יצחק: מה שהנביאים עתידים להתנבאות בכל דור ודור קבלו מהר סיני, שכן משה אומר להם לישראל: כי את אשר ישנו פה עמנו עומד היום ואת אשר איננו פה עמנו היום וכו'. ולא כל הנביאים בלבד קבלו מסיני נבואתן אלא אפילו החכמים העומדים בכל דור ודור, כל אחד ואחד קבל את שלו מסיני. ע"כ. נמצא שגם החכמים כל אחד ואחד קבל את שלו מסיני. ואפשר מה שקבל זה לא קבל זה. וע"כ לפעמים הגדול לומד מן הקטן ממנו.

קס"ו
ועוד י"ל זה שאמר: הרי זה בא ללמד ונמצא למד, לרמוז אל מ"ש במסכת מציעא דף פ"ה ע"א: כל המלמד את בן חברו תורה, זוכה ויושב בישיבה של מעלה, שנאמר: אם תשוב ואשיבך לפני תעמוד ע"כ. וזה שאמר: הרי זה בא ללמד בעוה"ז ונמצא למד לעתיד בישיבה של מעלה.

הגמרא מתחילה באות ה' ומסיימת באות א', לרמוז אל מ"ש הרב ז"ל בשער הגלגולים הקדמה י"ח וז"ל: כי בהיות האדם נפש לבדה אין לו השפעה אלא משם אדנות בלבד. וכשיעסוק בתורה לשמה, זוכה גם אל הרוח הבא משם הוי"ה ב"ה. וכשיעסוק בסודות התורה, זוכה גם לנשמה וימשך עליו כח והשפעה גם משם אהי"ה. ובהתחבר באדם שלושה שמות אלו, יעלו בגי' יב"ק כידוע, ואז יאמר עליו: ה' הושיעה המלך יעננו ביום קראינו, ר"ת יב"ק. ואז יהיה האדם בנפש מן העשיה, ורוח מן היצירה, ונשמה מהבריאה. ואם יתקן עצמו יותר, אז יהיו השלושה מן היצירה. ואם מתקן עצמו ביותר יהיו השלושה מן הבריאה. ואם יתקן את עצמו ביותר יהיו לו כל השלושה מן האצילות. עכ"ל. ולזה התחיל המסכת באות ה' לרמוז לעולם העשיה הנרמזת בה' אחרונה של השם וסיים באות א' שרומז לאצילות שהיא ראשונה לארבע עולמות אבי"ע.

פרפראות שנאמרו ע"י הרב או ע"י לומדי השיעור בזמן לימוד המסכת

בדף י' ע"ב אומרת הגמרא: מכתשת היתה במקדש, של נחושת היתה, ומימות משה היתה, והיתה מפטמת את הבשמים.– נפקא
קס"ז
מינה שהיתה מכתשת מיוחדת במקדש ולא כמה מכתשות. וא"כ צריך לאמר בפיטום הקטורת ומחזירן לַמּכתשת (בפתח) ולא לְמכתשת (בשוא).

בדף י"א – הגמרא מדברת על תפקיד הלוי לשורר. ומצאנו לו"י ר"ת: לוי ודאי ישורר.

בדף י"ג – אין פוחתים מששה טלאים המבוקרין… כדי לשבת ולימים טובים של ראש השנה. ובדיוק ר"ה שלנו חל בימים חמישי ששי ואחריו שבת.

בדף ט"ו ע"ב הגמרא מביאה את הפסוק: מה יתן לך ומה יוסיף לך לשון רמיה. רמי"ה גי' 255. ועוד שם מ"ה 45 = 300 דהיינו אלקים במלוי יודין שהוא דין.

הגמרא מביאה גם את הפסוק: אם ישוך הנחש בלא לחש ואין יתרון לבעל הלשון. – הרב הסביר לנו: שואלים את הנחש מאיפה אתה ממית? והוא עונה: מבין השיניים. אם נסתכל במלים: שטן נחש נמצא בין שני השינים את האותיות חט(א).

יכרת ה' כל שפתי חלקות. – ולמה כל כך יש כח ללשון הרע? כדי ללמדנו כמה יכול להיות גדול דיבור של קדש (ר' טוויל הכהן הי"ו).
הרב הסביר לנו כשיבוא החוטא לעולם הבא כורתים לו את הלשון ולא יכול לדבר. איזו בושה זו!!

קס"ח
אחד בא לחכם לבקש תיקון על שסיפר לשון הרע הרבה. אמר לו החכם: תביא תרנגולת ותלך על הגגות ותמרוט את הנוצות שלה שיעופו ברוח. ואח"כ כשעשה זאת אמר לו החכם: לך אסוף את כל הנוצות שעפו! זו תקנתך.
אומר ר' עפר הי"ו – מים וחיים ביד הלשון. לשו"ן הן מדות התיבה: ל- 30 אמה קומתה. ש' – 300 אמה אורכה. נ – 50 אמה רוחבה.
גם משה הכה את הסלע. אם נכתוב סל"ע מלא: סמך למד עין נמצא אותיות מי"ם בתוכו. ואין מים אלא תורה. אם לא היה מכה את הסלע לא היתה שכחה בתורה כלל.

בדף ט"ז ע"ב אומרת הגמרא: אמר רב יהודה אמר רב: לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוות אעפ"י שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה. – איך זה יכול להיות לעולם יעסוק שלא לשמה? אלא הרב הסביר לנו במספר הזדמנויות עפי מהרח"ו ז"ל שהלימוד בנגלה הש"ס ופוסקים הוא נקרא שלא לשמה כיוון שכל לימודו של אדם הוא עבורו לדעת איך לאכול איך לישון איך להתפלל וכו' אבל תורת הסוד נקראת תורה לשמה שהיא רק לדעת את גדולתו של השי"ת ואין לו מזה נפקא מינה לחייו הרגילים והנהגתם. ועכשיו אתי שפיר שלעולם ילמד ש"ס ופוסקים כדי שאח"כ ילמד את תורת הח"ן.

בדף י"ט מתחילה המשנה: האומר משקלי עלי. – סיפר לנו הרב שהאדמו"ר מבל"ז כשהבריחו אותו מגרמניה ביקשו את משקלו בזהב. ואשה אחת התנדבה לתת את כל הזהב הנדרש. כשהלכה

קס"ט
האשה לבית עולמה אמר ר' שלום לרב, יבדלו לחיים טובים ארוכים, שילכו לנחם אותם.

בדף כ"ח אומרת הגמרא: המבזבז אל יבזבז יותר מחומש. – על זה אומר לנו הרב הדיא הי"ו מספרו של הסבא הדייא ע"ה שמי שרואה בצדקה בזבוז אז אל יבזבז יותר מחומש, אבל מי שנותן בכל לבו ורואה בזה מצווה גדולה שיתן כמה שירצה.
הרב סיפר לנו שהרב שרעבי ע"ה היה מחלק את כל הכסף שהגיע לו כל יום.

ומסיים הרב בעל כף החיים: הדרן עלך המוכר שדהו וסליקא לה מסכת ערכין. ידוע כי בעוונות כביכול מכר את ישראל ואת ביהמ"ק כמ"ש: כי בחנם נמכרתם. וביהמ"ק נקרא שדה כמ"ש: ציון שדה תחרש וכו' אבל לעתיד יגדל כבוד המקדש ע"י שיהיה בניינו ע"י השי"ת כמ"ש: מקדש, ה' כוננו ידיך. וז"ש הדרן עלך, ר"ל החזירנו אליך אתה השי"ת המוכר שדהו ואז וסליקא לה מסכת ערכין, ר"ל עולה ערכו של בהמ"ק כיוון שבניינו יהיה על-ידך בב"א.

ק"ע
בס"ד

סיום מסכת "ת מ ו ר ה " בישיבת נהר שלום תכב"ץ – ב' מרחשוון התשס"ה

מדברי הסיכום שאמר רבנו יעקב חיים סופר ע"ה בעל כף החיים בעת סיימו מסכת זו:
זה שכפל התנא לשונו לאמר: ושמו בנחת, ושמו כולו, ושמו שלא יפזר, בא לרמוז אל האדם שנברא מן העפר, שתיקונו הוא להיות במעלת הצדיקים להיות דיבורו בנחת עם הבריות. וכמ"ש המפרשים ז"ל על פסוק: אלה תולדות נח, נח איש צדיק, שעבור שהיה נח עם הבריות זכה להיות צדיק. וז"ש ושמו בנחת. ר"ל כל שימת דיבורים שלו יהיו בנחת. ושמו כולו שלא יהנה – ר"ל ישים כל זמנו דווקא לכבוד עבודת השם בכל אשר הוא עושה ולא להנאת העוה"ז. ולא יפזר מן הזמן לדברי הבל וריק. וזה נרמז בר"ת: בנחת, כולו, יפזר, ר"ת בכ"י, לרמוז שאם לא עשה כן בתחילה בימי הבחרות, צריך אח"כ בכי ולחזור בתשובה, בכדי לתקן מה שפגם. וגם ס"ת ות"ר רומזות כי ע"י התשובה יוותרו לו עוונותיו ויוסיפו ימי חייו כמ"ש והשיבו וחיו. אבל לא די בתשובה כי אם צריך ג"כ לעסוק בתורה כדי לידע לתקן מה שעוות וגם כי התורה אצולי מצילה ואגוני מגינה.
וזהו שהתחיל המסכת באות ה' הרומזת אל התשובה כמ"ש לנו הרב פעמים רבות תשוב ה'. וסיים באות ת' הרומזת לתורה שלא מספיק חזרה בתשובה אלא גם לימוד התורה כדי לדעת איך לא לחטוא.

קע"א
פרפראות שנאמרו ע"י הרב או ע"י לומדי השיעור בזמן לימוד המסכת

בדף י' ע"ב אומרת הגמרא: האומר מה שבמעיה של זו עולה, מותרת בגיזה ואסורה בעבודה משום כחוש עובר שבה. הרב לומד מזה שמעוברת לא צריכה לעבוד קשה כי זה מכחיש את העובר שבבטנה.

כשהתחלנו ללמוד דף ט"ו חשב ר' עוזי כי אנחנו בדף ט"ז ולא עקב אחרי הרב. והרב שאל אותו: אחזור מהתחלה? ור' עוזי ענה: אמת. לאחר עיון במלה זו הבנו שהתכוון במלה אמ"ת: אדוננו מורנו תחזור.

בדף זה ע"ב אמרה הגמרא: חטאת ציבור שמתו בעליה אינה מתה לפי שאין הציבור מתים. על זה אמר ר' עפר שמש: צבור גי' 298 ורחמים גם גי' 298 . לכן טוב להתפלל בצבור.

הדרן עלך יש בקדשי המזבח וסליקא לה מסכת תמורה – ידוע המדרש שעתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק שלש מאות ועשר עולמות שנאמר להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא. כמה פעמים אמר לנו הרב כמדומני ששמע מפי הרב המקובל כדורי שליט"א ששאל: בשביל מה לצדיק ש"י עולמות? מה יעשה בהם? ותירץ שהרי מכל דיבור ודיבור שלו נברא מלאך אם כן יש לו רבבות מלאכים היכן ישים אותם אלא בש"י העולמות הללו!

קע"ב
ובכן הדרן עלך יש – שתמיד אנחנו מחזרין כדי לנחול ש"י עולמות שעתידין לנחול הצדיקים שנקראו קדשי המזבח (הצדיק נקרא קדוש כמ"ש כל הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו. וכן הצדיק נקרא מזבח שזובח את יצרו כמ"ש זובח תודה יכבדנני) ואז בעת ההיא וסליקא לה מסכת תמורה שהיא תורה מ' שנתנה ל- 40 יום ע"י שנראה גודל כבוד העוסקים בה שנוחלים ש"י עולמות.

קע"ג
בס"ד
סיום מסכת "כריתות " בישיבת נהר שלום תכב"ץ שנערכה בציון דוד מלך ישראל– מוצש"ק ר"ח כסלו התשס"ה
מדברי הסיכום שאמר רבנו יעקב חיים סופר ע"ה בעל כף החיים בעת סיימו מסכת זו:
על האגדה על ינאי המלך והמלכה שואל הרב:
למה נחלקו המלך והמלכה בבשר גדי וכבש ולא בבשר אחר כגון: באיל וצבי או במיני עופות. ואם בשביל שהיתה סיבה זו מהשמים כדי לקוץ יד של יששכר לפי שהיה מבזה קדשי שמים, היו נחלקים בבשר עופות, שגם בעופות היו שני מינים: תורים ובני יונה, והיה הכהן מקריב ואוכל בשר חטאת העוף כידוע, והיה פיו מכשילו לומר היפך המלך ומחזי בידיה והיו קוצצין ידו. ועוד דאם מחלוקתם על טעם הבשר ממש, מה שייך מחלוקת בזה? דיש הרבה מינים ומה שערב לזה אינו ערב לזה, דחיך יטעם לאכול והטבעים אינם שווים. ועוד, למה רב יוסף אמר להא מילתא: בריך רחמנא וכו' ולא חכם אחר? והלא כמה דורות היו מינאי המלך עד רב יוסף!
ונראה לפרש עפ"י מ"ש הרב ז"ל בשער הליקוטים פ' ויצא, על פסוק: וללבן שתי בנות, כי הגבורות הן יותר מועילות מהחסדים כענין הזהב שהוא מעולה מן הכסף. אמנם זהו אחר שהגבורות נמתקו. ואז נאמר עליהם: צדיקים יושבים ועטרותיהן בראשיהם, אבל קודם המיתוק, החסד מעולה מהגבורה יע"ש. וידוע שהנשמות באות משרש הבל וקין, והבל הוא בחי' החסדים וקין הוא בחי' הגבורות. ומי שהוא מבחי' הבל חסדים, בנקל יכול לתקן עצמו בלתי טורח הרבה. אבל מי שהוא מבחי'
קע"ד
קין שהוא גבורה, צריך טורח הרבה עד שיתקן, כמו הזהב בצאתו מן האדמה שהוא כמו עפר. ואח"כ כמה פעמים צורפים אותו עד שיבדלו ממנו הסיגים ויהיה זהב טהור ומעולה מן הכסף. כך מי שנשמתו מבחי' הגבורות אחר שיתקן, יהיה יותר מעולה ממי שנשמתו מבחי' החסדים, כי זה דומה כמו השלהבת העולה למעלה.
וידוע כי הגדי בחי' גבורה והכבש בחי' חסד. וזהו שנרמז במחלוקת המלך והמלכה. כי המלך סובר גדיא יאי, ר"ל, מי שנשמתו מבחי' הגבורות, לפי שאח"כ אחר שיתקן מתעלה יותר. והמלכה סוברת אימרא יאי, ר"ל, מי שנשמתו מבחי' החסדים, לפי שבנקל יכול להתקן. אבל אם הוא מבחי' הגבורות, אעפ"י שלאחר שתיקן, מתעלה יותר, אפ"ה יש פחד שמא לא יוכל לטרוח לתקן ותשאר נשמתו מעורבת בסיגים שלה. ולזה שאלו לכ"ג שהוא מקריב תמיד ויודע לכוון למתק הגבורות ע"י קרבנותיו, דאיזו היא טוב לאדם שיבוא מבחי' החסדים או מבחי' הגבורות.
וז"ש: וקים ליה בקדירה, משום דקדיר"ה גי' 319 והם כמנין ג' שמות אלקים. דשם אלקים במלוי יודי"ן גי' 300, ואותיות שם אלקים מלא הם 13, וע"ה 14, ו-5 אותיות של אלקים פשוט, הרי הם סה"כ 319 כמנין קדיר"ה, והם בחי' הדין כידוע, דכל שם אלקים הוא דין, לרמוז ששאלו אותו בענין מיתוק הגבורות. ולזה השיב להם: אי גדיא יאי ייסק לתמידא, ר"ל דאם טוב לאדם לבוא בבחי' הגבורות, היו כל הנשמות יוצאות תמיד מצד הגבורות בחי' קין, ולא באות ג"כ מבחי' הבל חסדים? ולזה אחוי בידיה, יד ימין, לרמוז כי מי שבא מצד ימין שהוא בחי' החסדים יותר טוב. אלא לפי שהראה בידו לפני המלך דרך שחוק, קצו ידיה, וזו היתה לו מאתו ית' כדי ליפרע ממנו שהיה מבזה קדשי
קע"ה
שמים. וז"ש רב יוסף: בריך רחמנא דשקליה וכו', ר"ל שנפרע ממנו בעוה"ז כדי שיזכה לחיי העוה"ב.
וזהו ג"כ הטעם שאמר רב יוסף להאי מילתא ולא חכם אחר, כי רב יוסף היה סגי נהור, ותמיד היה מצטער בעוה"ז. ולזה אמר להאי מילתא, כדי לרמוז ג"כ על עצמו, שצער הזה הוא לו כדי לזכות לחיי העוה"ב.
אמר רב אשי ולא למד הכהן דתנן: כבשים קודמין לעזים בכל מקום. יכול מפני שמובחרין? ת"ל ואם כבש, מלמד ששניהם שקולין כאחת. ורבינא אמר גם מקרא נמי לא קרא. דכתיב: אם כבש אם עז ע"כ. ויש לאמר איך מינו אותו לכ"ג אם לא ידע מקרא ומשנה, שהרי כמה הלכות יש בדיני עבודה וכמה הלכות במעשה הקרבנות. אלא שבאותה שעה נתבלבל ונעשה כאילו לא שנה משנה ולא קרא מקרא כדי שיפרעו ממנו. כי אם היה זוכר היה ניצול מן העונש.
ולמה שניהם שווים? כמו שהסביר הרב קודם כי החסדים בנקל מתקן ומצד שני הגבורות אחר תיקונן הן מעולות יותר. ולפיכך שניהם שווים שכ"א יש לו מעלה שאין בחברו.
א"כ למה כבשים קודמים לעזים? י"ל כי העולם התחיל להבנות ממדת החסד דכתיב: עולם חסד יבנה. לכך הכבשים קודמין בכל מקום שמידת החסד קודמת ותמידית כמ"ש חסד אל כל היום.
ומה שסידרו מסכת זו בששה פרקים לרמוז כי מי שעובר על אחד מל"ו כריתות ששנה התנא, הוא פוגם בבחי' היסוד שהוא ששי לספירת החסד. וזהו הטעם שסיים התנא באות ו' שהוא רומז ליסוד. והש"ס סיים באות ך', לרמוז כי מי שעבר על הנז', צריך להיות כפוף בתשובה תמיד כדי לתקן. וזהו הטעם שסיים במימרא דשלום, לפי שהיסוד נקרא שלום (ראה שער הכוונות

קע"ו
דרוש שים שלום) ולרמוז כי צריך לתקן השלום, ואז יהיה גם לו שלום.

ועכשיו הפרפראות שנאמרו במשך לימוד המסכת מפי הרב ולומדי השיעור:
שלשים ושש כריתות בתורה – הוא שנאמר ל"ו עמי שומע לי – דהיינו להישמר מאלו ה- 36.
אחד מהם הבא על הבהמה – אמר הרב: לא נחתם גזר דינם של דור המבול עד שעברו עבירה זו.

דף ו' – דאמר ר' יוחנן כשם שהדיבור רע ליין כן הדבור יפה לבשמים. – יי"ן גי' סוד, ללמדך שהסוד לא לדבר בו הרבה אלא להסתיר. בשמים היא התורה שבכתב אפשר להשמיע בה הרבה.

בדף י' הגמרא דנה ביולדת בת והרב סיפר לנו על אחד שכל הזמן היה אומר לכל אחד: אשתך תלד בן. וביומן שלו רשם: אמרתי לו שתביא בת. אם ילדה בן לא יבוא אליו בטענות. ואם ילדה בת הוא יראה לו את היומן שאמר לו בת.

את דף י"ט למדנו ביום ההילולא של רבנו מרדכי שרעבי ע"ה ומצאנו שי"ט באתב"ש מ"נ דהיינו מרדכי נסתלק. ולמה באתב"ש? ר"ת: באר את תורתו בנהר שלום.

בדף כ"ב דנה הגמרא בענין חלב אם – אמר לנו הרב שאם אשה מקשה ללדת ושותה חלב אם עם ביצה זה בדוק ומנוסה שיעשה לה זירוז ותלד מהר.

קע"ז
בדף כ"ה אומרת הגמרא שהשוחט עגלה ערופה חכמים מחייבין ורבי שמעון פוטר. רבי עפר שמש הי"ו עשה מהר חשבון ומצא שעגלה ערופה עם שתי המלים ועם הכולל גי' 461 כמו שמעו"ן.

בדף כ"ה ע"ב מונה הגמרא את האשמות שאנחנו קוראים כל יום באיזהו מקומן. הרב ספר לנו שהיה אחד שהיה קורא: אלו הם אשמות אשם, מעילות אשם, שפחה חרופה אשם, מצורע אשם, נזיר אשם, תלוי.

בדף כ"ו הגמרא אומרת שר"ת של שבעה דברים שבגללם נגעים באים הם גג"ג ששל"ץ ורבי יואל הי"ו טרח ופתח לי מיד במסכת ערכין דף ט"ז ע"ב וראינו שהשבעה הם: גלוי עריות, גסות רוח, גזל, שפיכות דמים, שבועת שוא, לשון הרע, צרות עין.

ומסיים רבנו יעקב חיים סופר ע"ה:
הדרן עלך המביא אשם וסליקא לה מסכת כריתות. ר"ל חזור בך בתשובה המחוייב להביא אשם וסליקא לה מסכת כריתות ר"ל יסתלקו עוונות הכריתות ויהיה הכל שלום כמ"ש ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום.

קע"ח
בס"ד
סיום מסכת מעילה בישיבת נהר שלום תכב"ץ

מדברי הסיום של כמוה"ר יעקב חיים סופר ע"ה בסיימו מסכת זו:
בסיום המסכת לומדת הגמרא על פרוטה של הקדש שנתערבה בכיס של מעות: וחכמים אומרים עד שיוציא את כל הכיס. וזה שסיים בזה לרמוז אל מ"ש רז"ל: אין בן דוד בא עד שתכלה פרוטה מן הכיס. והוא בדרך רמז לרמוז אל מ"ש הרב ז"ל בשער המצוות פרשת בהר: וזיל דע כי בתחילת האצילות נאצלו שבעה מלכי אדום שנרמזו בפרשת וישלח שמלכו ומתו. ואח"כ נתקן עולם האצילות. ואנחנו צריכים ע"י תפילותינו והמצוות המעשיות אשר אנחנו עושים למטה, לגרום יחוד בת"ת ומלכות. ואנחנו מעלים לאותם ז' מלכים בסוד מ"ן אל בחי' המלכות. ואז הם מתחדשים ונתקנים וחוזרים לחיות בסוד תחיית המתים. ובכל יום ויום מתבררין ניצוצים וחלקים מהם מדרגה אחר מדרגה כפי כח תפילותינו ומעשינו בעת ההיא. ועולים ומתחדשים. וכך אנחנו עושים בכל יום תמיד עד גמרו בירור המלכים אלו כל הטוב והקדושה שבהם. ויתוקנו הכל. והסיגים שבהם הקלי', ישארו למטה בבחי' הרע ועליהם כתוב: בילע המוות לנצח והרשעה כולה בעשן תכלה. ואין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף ויתבררו כל בחי' אלו המלכים לגמרי עכ"ל.
נמצא דביאת הגואל תליא באלו הניצוצות עד שיתבררו כולם. ואלו הניצוצות הם בחי' רפ"ח וגם הם בבחי' ו"ה של שם הוי"ה בסוד י"א סמני הקטורת כמבואר בע"ח שער מ"ח פ"א יעו"ש. וזה נרמז במלת "פרוטה" כי פרוטה היא אותיות פרט ו"ה ופרט
קע"ט
הוא גי' רפ"ח ע"ה. וז"ש ז"ל: אין בן דוד בא עד שתכלה פרוטה מן הכיס ר"ל בחי' רפ"ח ו"ה מן הגוף שבו הנשמות שהם הניצוצות.
וזהו ג"כ שסיים התנא: מוציא והולך עד שיוציא את כל הכיס, לרמוז כי אין היצה"ר מתבטל לגמרי ויתחייב על המעילה שהחטיא לבני אדם עד שיוציא כל ניצוצי הקדושה שבתוכו. ואז יתקיים בו: ובלע המוות לנצח והרשעה כולה בעשן תכלה.
וזהו ג"כ הטעם שלעתיד יתבטל שרו של עשו ועמו כמ"ש: והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש וכו' והוא מפני שהם מצד הקלי'. וכיוון שמבטלים הקלי' כנז' וע"כ גם הם מתבטלים.
ועוד י"ל: הטעם דלמה מתבטל עשו לעתיד? לפי שישראל נקראו קדש כמ"ש קודש ישראל לה' ראשית תבואתו וכו' והנהנה מהקודש מעל. והם גזלו וחמסו את ישראל כמ"ש: מחמס אחיך יעקב תכסכה בושה ונכרת לעולם. וע"כ הם מתבטלים לעתיד. ולכן התחיל המסכת באות ק' וסיים באות ש' דהיינו קש לרמוז שיהיה בית עשו לקש.

פרפראות שנאמרו בזמן לימוד המסכת:

בדף י"ז ע"א מספרת הגמרא שפעם אחת גזרה המלכות גזרה שלא ישמרו את השבת ושלא ימולו את בניהם ושיבעלו את הנידות.
מספר לנו הרב שראש הישיבה היה שואל: מה איכפת להם ענין הנידות? בשלמא שבת שהם עובדים ואנחנו לא עובדים, וכן
ק"פ
מילה שאנחנו מבדילים בינינו לבינם בסימן בגוף. אלא נידות מאי שנא להם? וראש הישיבה היה מסביר: כי כוונתם היתה לקעקע הקדושה מתוך בני ישראל לכן גזרו כך.

בדף כ' ע"א מלמדת המשנה על שליח שלא עשה שליחות כיצד? אמר לו תן להם בשר ונתן להם כבד. הרב סיפר על חכם אחד שהתארח באנגליה אצל משפחת עשירים והביאו בליל שבת הרבה סוגי סלטים ומאכלים ממינים שונים. אמר הרב: זה ממש חילול ה' כל כך הרבה אוכל בשביל מה? בעלת הבית שמעה ולא אמרה דבר. למחרת בבקר מנהגם היה להביא כבד קצוץ כמנה ראשונה. בעלת הבית נתנה לכל אחד מנה ולרב לא נתנה דבר. אמר לה למה אני לא קבלתי? ענתה לו: במקום שיש חילול ה' לא חולקים כובד לרב!

בדף כ' ע"ב הגמרא דנה מהו בשר לנודר מן הבשר. הרב סיפר לנו כי הרב בית חדש הבטיח לחתנו הרב טורי זהב שיביא לו כל יום בשר. יום אחד לא היה לו בשר ממש ועשה לו מעיים ממולאים. אמר לו: זה לא בשר! ותבע אותו לדין תורה.ובית הדין קבעו שזה נקרא בשר. שאלו אותו: איך העזת לתבוע לדין את חמיך? ענה להם: נחלשתי מעט בגלל אוכל זה ולמדתי פחות מהרגיל. כדי שלא יהיה שעבר חמי על ההסכם, פסק בית הדין בארץ מה שפסק וממילא יסכימו גם בשמים על זה וטוב לו.

קפ"א
בס"ד
סיום מסכת תמיד בישיבת נהר שלום תכב"ץ

מדברי כמוה"ר יעקב חיים סופר בעל כף החיים ע"ה בסיימו מסכת זו:
תנא דבי אליהו: גיהנם למעלה מן הרקיע. ויש אומרים לאחרי הרי חושך. מה הם נחלקים במציאות? והרי במסכת בבא בתרא בפרק המוכר את הספינה דף ע"ד ע"א שההוא טייעא הראה לרבה בר בר חנה היכן נמצאים בלועי קורח א"כ הגיהנם הוא בארץ! ואיך כאן יש כאילו מחלוקת? והנה הרא"ש ז"ל נרגש לזה ופירש: גיהנם למעלה מהרקיע מנהר דינור שבא מזיעתן של חיות ולהיכן שפיך? על ראש רשעים כדכתיב: על ראש רשעים יחול. ולפי זה יש שני מיני גיהנם אחד בארץ ואחד למעלה מהרקיע וליכא פלוגתא אלא מר אמר חדא ומר אמר חדא. ואמנם עדיין קיימת הקושיא שהרי נהר דינור אינו הגיהנם אלא נשפך על ראשי הרשעים והיכן? בארץ א"כ יש גיהנם אחד בארץ. אבל אפשר לפרש עפ"י האר"י ז"ל בע"ח שער הכללים פ"א וז"ל: אעפ"י שנתברר האוכל מהפסולת ועלה למעלה, עכ"ז עדיין ניצוצי הקדושה נשארו בתוכם וזהו מה שנשאר לנו לתקן ע"י התפילה ומע"ט וכן ע"י נשמות הצדיקים כשהם נפטרים מהעוה"ז עוברים בעולם העשיה ומעלים מהם ניצוצי קדושה שבקלי' ליצירה וכעד"ז מיצירה לבריאה ומבריאה לאצילות ומחזירין האור הגדול למקומו וז"ס מ"ן עכ"ל.
וידוע שהקלי' הם המזיקים והם מזיקים את נפש הרשע כשנפטר מהעולם ועולה למעלה. וכמ"ש האר"י ז"ל שם בפ"ב שהקלי' בעצמה היא רצועה של מלקות ליסר הרשע יעו"ש. וזהו בחי' גיהנם שיש למעלה מן הרקיע חוץ מגיהנם שבארץ שהם הקלי'
קפ"ב
שהרשעים נידונים שם איש כפי חטאו. שיש נידונים בגיהנם בארץ ויש נידונים למעלה ע"י הקלי'. והצדיקים כשנפטרים מהעוה"ז נשמתם הולכת דרך שם כדי לברר מהם ניצוצי קדושה והרשעים נידונים בהם.
ובזה צדקו שני המאמרים יחד כי אלו ואלו דברי אלוקים חיים.
תנא דבי ר' חייא כל העוסק בתורה בלילה שכינה כנגדו שנאמר קומי רוני בלילה לראש אשמורות שפכי כמים לבך נוכח פני ה'.
וי"ל וכי ביום אין שכינה נגדו? וא"כ מאי רבותיה דלילה מביום שבא לשבחו? ועוד מה זה בלילה בכל שעה? והרי הפסוק אומר לראש אשמורות דווקא. ומהו שפכי כמים לבך שמשמע צריך שברון לב ג"כ.
ונלע"ד בא לרמוז על לימוד תורה שאחר חצות הלילה וכמו שהפליגו בזה מאד בזוה"ק פעמים הרבה ועי"כ יהיה אהוב למעלה ונחמד למטה ומושכין עליו חוט של חסד ביום כנז' בשער הכוונות. חצי הראשון של הלילה נקרא ליל וחצי הלילה האחרונה נקרא לילה. שכינה כנגדו ר"ל בתמידות. שישאר עליו מן הארת השכינה חוט של חסד ביום. לא כן הלומד ביום שאינו נמשך עליו חוט של חסד רק בשעת הלימוד ששכינה עימו. וז"ש הפסוק: קומי רוני בלילה לראש אשמורות ר"ל שיקום אחר השינה ללמוד בחצי האחרונה שנקרא לילה.
פרפראות שנאמרו בזמן לימוד המסכת:

בדף כ"ו נאמר: ובית הכסא של כבוד. אומר ר' עוזי הכהן הי"ו למה נקרא בית הכבוד כי אף פעם לא ראה אחד את השני בפנים.

קפ"ג
הגמרא אומרת שהכהנים שמרו למעלה והלויים למטה ואכן מצאנו: כה"ן ר"ת: כהן השמירה נעלה. ולו"י ר"ת: למטה ודאי ישמור.

בדף ל' ע"ב מביאה הגמרא את הפסוק ביחזקאל: ויאמר ה' אלי השער הזה סגור יהיה לא יפתח וכו'. הרב גילה לנו שאשה שחוששים שתפיל לוחשים לה לה פסוק זה ושמים חגור עליה. אח"כ מוציאים את החגור והיא יולדת.

הגמרא אומרת שמריח הקטורת, עזים שהיו בערי המכוור (מסביר יואל ע"י יריחו) היו מתעטשות. אומר לנו ר' יואל ומעיטוש זה היו מסתלקות התולעים הטפילות שהיו באפם.

הגמרא אומרת: לא היו כופתין את הטלה אלא מעקידין אותו. הרב סיפר לנו שפעם אחת ביקש ממנו זקן אחד שיעקוד אותו, ידיו מאחוריו וכן את רגליו. ואח"כ מיד צעק הזקן: ועקדת יצחק היום לזרעו תזכור!!

הרוצה להחכים ידרים ולהעשיר יצפין. בנגב יש פחות חומר ולכן החכמה רבה אבל בצפון שיש שם רוב הישוב יש פחות חכמה ויותר עושר.

בדף ל"ב אומרת הגמרא: איזהו עשיר? השמח בחלקו. אומר הרב הדיא אפשר גם לקרו זאת כך: איהו עשיר השמח בחלקו? האם יש כזה..

קפ"ד
הגמרא מספרת כאן על אלכסנדר מוקדון. הרב סיפר לנו שאלכסנדרוס ביקש לראות את כל העולם. אמרו לו חכמים שיבנה מכונה מיוחדת עם נשרים ועלה למעלה וראה שהעולם כדור וכשירד למטה קרה למקום אלכסנדריה על שמו.

קפ"ה
בס"ד

סיום מסכת נדה בישיבת נהר שלום תכב"ץ

בדיוק כשנכנסנו לימי השובבים התחלנו מסכת נדה. וכידוע, בימים אלה אנחנו עושים תיקונים כל שבוע בישיבתנו הקדושה וביניהם תיקון נדה.
נדה – נד ה' – עקב העוון נדה השכינה ממקומה וע"י התיקון אנחנו מחזירים אותה למקומה.

בדף ט' הגמרא אומרת כי במחבוא אין צורך בבדיקה כיוון שהחרדה מסלקת הדמים. ואכן מצאנו במחב"א ר"ת: במחבא בדיקה אין.

בדף י"א מדברת הגמרא על אחת שרואה כשקופצת ורש"י ע"ה מסביר כל אחד בשבת שתקפוץ וכו'. בבדיחותא אמרו כנראה גרה בחו"ל ששם לא עובדים ביום א' ויש לה זמן לקפוץ. וגם הדף י"א רומז שקפצה יום א'.

בדף י"ב אומרת הגמרא: אמר ליה רב פפא לרבא מהו למעבד כי הא מתניתא? א"ל: סודני.. ומפרש רש"י תלמיד חכם. ומצאנו סודנ"י ר"ת: סוד נדה יודע.
כשלמדנו דף י"ג הודיע לנו הרב כי בשעטו"מ נולד לו נכד ראשון. ומצאנו שהדף רומז: ילד שלישי. דהיינו דור שלישי. סבא, אבא, נכד.
קפ"ו
כשלמדנו דף כ' בו מדברת הגמרא על סוגי הדם באשה סיפר לנו הרב כי מורנו ורבנו הרב מרדכי אליהו שליט"א הריח פעם כתם שהביאו לו לבדיקה ואמר שזה ריח של אודם. וכן פעם טעם את הכתם ואמר שזה ריבה.

בדף ל' ע"ב הגמרא מספרת כי התינוק בבטן אמו לומד כל התורה ואח"כ בא מלאך וסוטרו על פיו ומשכחו כל התורה כולה. – הרב ספר לנו כמה פעמים על תינוק שנולד וכנראה לא סטרו לו על פיו והיה מדבר ויודע כל התורה כולה עד שישבו חכמים והתפללו עליו ושכח הכל ונהיה אדם רגיל.

בדף ל"א אומרת הגמרא: הולד במעי אמו דומה לאגוז המונח בספל מים. – אומר הרב אגוז גי' טוב וגם חטא. אם רצה עושה טוב ואם רצה חוטא. ספל מים – תורה אין מים אלא תורה. אגו"ז – אם גמר (למד) ודאי זכה.
בתחילה דר במדור התחתון, באמצעיים דר במדור האמצעי, באחרונים דר במדור העליון. האדם בתחילת חייו כולו גשמי רק אוכל ושותה. באמצע חייו גם אוכל ושותה וגם עושה מצוות. וכשהוא זקן הוא כמעט לא אוכל ושותה והופך יותר רוחני.
הגמרא מדברת על בנים ובנות. ידוע הפתגם בת ראשונה סימן לבנים. בת בארמית פירושו לן, מי שישן בחצי הראשונה של הלילה ואח"כ מקיים המצווה בחצי הלילה השני סימן לבנים.

בדף ל"ב מדברת הגמרא על הבדל בין זב לזבה. אי"ש ר"ת: אותו יום שלשתם – אם ראה שלש ראיות אפילו באותו יום הוא טמא

קפ"ז
שלא כמו האישה שצריכה שלשה ימים נפרדים. איש"ה אישה ימים שלושה הצריכה.

בדף מ' אומרת הגמרא: אמר קרא: תלד לרבות יוצא דופן. ואכן מצאנו תל"ד ר"ת: תלד לרבות דופן. ורבנן אומרים לרבות טומטום ואנדרוגינוס. ועם זכר ונקבה הרי ארבעה. ומצאנו: תל"ד = תלד ד' (ארבעה). איך יודעים שאנדרוגינוס הוא גם זכר וגם נקבה? אנדרוגינוס גי' 390. זכר ונקבה גי' 390.

בדף מ"ד קבלנו הוכחה שקוראים שם המשפחה על שם הבעל. ברש"י ד"ה: נוחל בנכסי האם אומר רש"י: למשפחותם לבית אבותם. משפחת האם אינה קרויה משפחה.

אהבת? נא שתף עם חבריך! בברכה, חיים סלמן
Share on Facebook
Facebook
Tweet about this on Twitter
Twitter
Pin on Pinterest
Pinterest

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *