סדר ערב ראש השנה מאת חכם אליהו הלוי שליט"א

© כל הזכויות שמורות למחבר
אין להעתיק ולצלם בלי רשות המחבר
h13156@gmail.com
03-5786930
נר ה' נשמת אדם
מהדורה מיוחדת זו תרומת
משפחת פורת הי"ו
רבקה פורת בת שרה להצלחה ברוחניות ובגשמיות
סימה פרידלנד בת רבקה להצלחה ברוחניות ובגשמיות
שלמה פורת בן רבקה להצלחה ברוחניות ובגשמיות
עמוס פורת בן רבקה להצלחה ברוחניות ובגשמיות
יורם פורת בן רבקה להצלחה ברוחניות ובגשמיות

לע"נ אבי המשפחה
אברהם בן טאג'י רחל פורת ז"ל
נפטר י"ג תמוז התשע"ג
ת.נ.צ.ב.ה
*
ימלא ה' משאלות ליבם לטובה ולברכה אמן

תוכן הענינים
תוכן הענינים
דברי הספד
הקדמה
הלכות והנהגות
סדר ליל ראש השנה
כשחל בליל שבת
כשחל בחול
קידוש ליל ראש השנה
סדר הברכות בליל ראש השנה
תמרים
רוביא / לוביא
כרתי
סלקא
קרא / דלעת
רמון מתוק
תפוח מבושל בסוכר
ראש כבש
דגים
אתרוג
סימנים נוספים שנהגו בהם בית ישראל
שום
לב
ריאה
ביצה
גזר
סעודת ליל ראש השנה
מסכת ראש השנה
משניות שבת כשחל ראש השנה בשבת
זוהר לסעודת ראש השנה
שירים ופיוטים לכבוד ראש השנה
אלי אתה
עזרני אל חי
יתברך שם
שום תשים עליך מלך
חון תחון על בניך
שפל רוח
אֱלֹהַי אַל תְּדִינֵנִי כְּמַעֲלִי
יה שמך ארוממך
חֲמוֹל עַל מַעֲשֶׂיךָ
שׁוֹאֵף כְּמוֹ עֶבֶד
תְּהֵא הַשָּׁעָה הַזֹּאת

דברי הספד
לע"נ אברהם בן טאג'י רחל פורת ז"ל
דברי הספד שנשאתי לכבוד ידידי וחבירי היקר עמוס פורת לכבוד אביו ע"ה. ת.נ.צ.ב.ה.
מורי ורבותי שלמה המלך כתב בספרו קהלת שהוא ספר של חכמה ומוסר, נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה אליך.
מורי ורבותי, כמה צריך אדם בחיים חיותו בעולם הזה לחפש דרכיו, צריך להתבונן במעשיו, צריך האדם להתבונן ולחקור האם אני מקיים את מצוותיו של הקב"ה ישתבח ויעלה שמו כמו שצריך? האם אני מניח תפילין כראוי? האם אני שומר שבת כראוי? האם אני שומר טהרת המשפחה? האם אני מקיים מצוותיו יתברך קלה כבחמורה מבחינת נחפשה דרכינו ונחקורה . האם אני מברך על כל מאכל ומאכל שניכנס לפי? אם כן, אשריך וטוב לך, אשריך בעולם הזה וטוב לך בעולם הבא. כי אין לו לאדם בעולם הזה אלא תורה מצוות ומעשים טובים שאז הקרן קיימת לו לעולם הבא .
מורי ורבותיי כל אדם ואדם צריך להתבונן במעשיו מבחינת מארי דחשבונא כלומר צריך האדם לעשות חשבון הנפש עם עצמו האם באמת אני מקיים מצוותיו יתברך? כדי לאגור לו תורה ומצוות בעולם הזה כדי שהקרן תהיה קיימת לו לעולם הבא. כי כאשר האדם נפטר מהעולם הזה והולך לעולם הבא לא מלווים אותו בעולם הבא לא כסף ולא זהב, אלא תורה ומצוות ומעשים טובים. ועוד כאשר האדם נפטר מהעולם הזה נעשה חפשי מן המצוות כמו שדוד המלך ע"ה כתב בתהילים במתים חפשי, והחי יתן אל ליבו. ולכן על זה שלמה המלך עליו השלום דיבר בחכמתו הגדולה נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה אליך. והאדם ילמד קל וחומר ומה אדם שמקיים מצוותיו של הקב"ה השכר שיקבל – עין לא ראתה אלקים זולתך, על אחת כמה וכמה מי שלא מקיים מצוותיו יתברך עם מה ילך לעולם הבא?
מורי ורבותיי אנחנו נמצאים בחודש תמוז ממש ימים מועטים לפני הימים הנוראים ראש השנה וכפור שבו בורא עולם דן כל באי עולם עד שאמרו שאפילו דגים שבים רועדים! בכדי שאדם יתעורר בתשובה עלינו לדעת ולהכיר מציאותו יתברך.
רבותיי תמוז ראשי תיבות -זמני תשובה ממשמשים ובאים והחי יתן אל לבו כי אחרי חודש תמוז מגיע חודש אב שראשי התיבות שלו אלול בא כלומר הזהר בן אדם תתחל לעשות חשבון הנפש לפני הימים הנוראים ראש השנה וכפור כי כאשר תגיע לחודש אלול שראשי תיבות שלו אני לדודי ודודי לי שהוא רמז להקב"ה שהוא קרוב לכל אשר יקראוהו באמת מה תענה ומה תאמר שעדיין לא חזרת בתשובה שלמה ותקנת מעשיך?
דע כי בן מזכה אבא, כל מה שאתה עושה בעולם הזה בחיים חיותך אתה מזכה את האבא שלך בעולם הנשמות, הִנָחְתָּ תפילין בשמיים נרשם גם על שם אביך ז"ל בֵרָכְתָ – נרשם על שמו, שמרת שבת, למדת תורה – נרשם על שמו – והחי יתן אל לבו. כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על מוצא פי ה' יחיה האדם.
נאמר עוד בקהלת – טוב ללכת לבית הַאֲבֵל מללכת לבית המשתה. ויש לשאול מדוע טוב ללכת לבית האבל יותר מלבית המשתה?
התשובה היא, כי כאשר האדם הולך לבית האבל מקבל הוא הכנעה ושברון לב, ואז הוא מתעורר בתשובה, ואומר מו"ר המקובל האלקי רבינו יוסף חיים זצוק"ל זכותו יגן עלינו ועליכם ועל כל ישראל אמן באיזה בית אבל יהיה לאדם הכנעה ושברון לב? אומר הרב ע"ה הוא בבית אבל שמתאבלים על אדם שנפטר בסוף ימיו, כי אדם שנפטר בסוף ימיו מיתה זו תזכר ותפקד בלב כל אדם, יען כי זה דרך כל הארץ, וזה שאמר שלמה המלך באשר הוא סוף כל אדם- ובזה יהיה כל אדם זוכר את המות שלו.
מוריי ורבותיי בהלכות אבילות נזכר שאחרי שבעת ימי האבלות וההספד אשר סופדים לנפטר תקנו חכמים להמתין שלושים יום לגיהוץ ושלושים יום לתספורת מה הטעם?
אומר רבינו האר"י ז"ל תדע לך שיום הפטירה של האדם הוא יום גדול מאוד, שיש מעלה גדולה לנשמה בעשיית התיקון והיחוד שעושָׂה ביום ההוא, יותר ממה שהייתה הנשמה עושה בכל שנות חיים של העולם הזה. וידע לו האדם שכל זמן שהוא נאחז בקדושה מטהר את נשמתו בעולם הזה בכדי שהחיצונים לא יוכלו לינוק מהשפע שמקבלת הנשמה אחרי הסתלקותה מהעולם הזה. אדם עסק בתורה במצוות ובמעשים טובים הרי התורה שעסק בה והמצוות והצדקה וגמילות החסדים שלו הם כתריס בפני הפורענות לעולם הבא. אותה תורה אותם מצוות אותם מעשים טובים מגינים עליו מפני החיצונים מפני המזיקים כאשר האדם נפטר מן העולם. ולכן כותב הרב מעבר יבוק ז"ל בספרו שפת אמת דף צח ע"ב הטעם שתקנו אחרי שבעת ימי ההספד שלושים יום לגיהוץ ולתספורת בכדי שהנשמה תהיה זכה וברה לבנה מצוחצחת כשלג בלי כתמים בלי עבירות בלי חומריות של העולם הזה בלי מקטרגים, צריך להמתין לפחות שלושים יום. וידוע ליודעי סוד כי ישנם עולמות אצילות בריאה יצירה ועשיה בכדי שהנשמה תעלה במדרגות אלו עד עולם האצילות שהוא עולם זך. היא צריכה לעבור שלושים מדרגות בסוד שלושים שנה האמורים במראות יחזקאל הנביא, עשר מדרגות בעולם העשיה, עשר בעולם היצירה, ועשר בעולם הבריאה. נמצאת שעברה הנשמה שלושים מעלות אלו שהוא לצורך עליית הנשמה עד עולם האצילות, בכדי שתזכה להיות צרורה בצרור החיים.
ולפי זה טעם השלושים יום שצריך להמתין מן יום הקבורה ועד יום השלושים הוא בכדי למתק את הדינים שבשלושים מעלות אלו, והחי יתן אל ליבו כי עד שם מגיע קטרוג החיצונים על הנשמה. ולכן יבין האדם ויתן אל ליבו לישמר מכל דבר רע, כי בכל העולמות האלו יש בחינת קליפות מקטרגים אשר נמצאים שם מחמת עוונותיו של האדם. ולכן על האדם לשאוף שבחיים חיותו בעולם הזה לשמור על נשמתו הטהורה ולא יחטא. בכדי שאחרי מאה ועשרים שנה יגיע לצור מחצבתו עם נפש צדיק, עם נשמה קדושה כפי שקבלה נשמתו כאשר נולד. ה' יזכה אותנו לשמור נשמתינו בעולם הזה מבחינת לב טהור בְּרא לי אלהים ורוח נכון חדש בקרבי, יהי רצון שיבולע המות לנצח ומחה ה' יתברך דמעה מעל כל פנים, נזכה לביאת משיח צדקינו ולתחיית המתים, עין בעין נראה בשוב ה' ציון, יראו עינינו וישמח ליבנו, במהרה בימינו אמן כן יהי רצון.

הקדמה
חביבות גדולה יש לי שעה שאני לומד ומעיין בדברי מו"ר שר בית הזוהר והקבלה רבינו יוסף חיים זיע"א, אשר דבריו הם כקילורין לעיניים, והדבק בתורתו תורת ה' כדבק בשכינה הקדושה. הימים הנוראים וחשבון הנפש והחרטה והתשובה, אשר כל אחד ואחד מעם ישראל עושה מתחילת ראש חודש אלול ועד יוה"כ, על עבירות שאדם דש בעקביו כגון דיבור לשון הרע וליצנות וחנופה וביטול תלמוד תורה ועוד ועוד וכמאמר חז"ל בגמרא בע"ז דף יא. על פסוק: עוון עקבי יסובני עבירות שאדם דש בעקביו הם מסורין לו ליום הדין, נותנים את אותותם ומשאירים רושם רב של חרטה ויראת שמים טהורה אשר נסוכה על פני בני האדם, ממש מארי דחושבנא, והאדם עושה חשבון נפש על השנה שעברה ומקווה לשנה טובה יותר ועיין בספר מורה באצבע סימן ח סעיף רמג. ועם התקרב יום ראש השנה הבא עלינו לחיים טובים ולשלום מתמלא האדם יראה ושמחה כאחד, יראה מאימת הדין ושמחה לשמוח בחג בתקוה שה' יתברך יראה מעשינו הטובים ויוציא לאור משפטינו קדוש, ויחתום אותנו לחיים טובים ולשלום.
גולת הכותרת של ערב ראש השנה היא התחלת השנה החדשה, וכמבואר במסכת הוריות דף ו. ודף יב: והוא מנהג יהודי עתיק מזמן התלמוד והגאונים הכולל אכילת מאכלים ואמירת בקשות שונות בעת הסעודה. מקור המנהג הוא בדברי האמורא אביי: "אמר אביי השתא דאמרת סימנא מילתא היא יהא רגיל איניש למיכל (י"ג – למחזי) ריש שתא (ר"ה) קרא ורוביא כרתי סילקא ותמרי" וכו' ע"ש. המשותף לסימנים הוא הרמז שהם מבטאים בטעמם או בשמם. רמז לשנה טובה יותר ומתוקה יותר, שנה קלה וממהרת להצליח. רמז לשאיפה שלנו לְהִתְעָלוּת בתורה וביראת שמיים ולעזיבת החטא, ולַתקווה שאנו נושאים לשנת שלום ונחת. רמז הבא לידי ביטוי באמירת ה"יהי רצון" הנסמכת לאכילת כל אחד ואחד מן הסימנים. שיסתלקו אויבינו… שיכרתו אויבינו … שיתמו אויבינו… שתקרע רוע גזר דיננו…. שירבו זכויותינו… שנהיה מלאים מצוות כרמון… וכו' ובזה יהיו בקשותינו על הסדר, שבתחילה מבקשים שיסתלקו אויבינו הם העונות ואח"כ יכרתו ואח"כ יתמו.
ונ"ל להסביר בס"ד שבתחלה מבקש שיסתלקו סילוק בעלמא, ואחר שיסתלקו מעליו יכרתו שלא ישובו עוד לקטרג, ואח"כ יתמו שיתבטלו מן העולם לגמרי. ואחר שנתבטלו המקטרגים לגמרי אנחנו מבקשים שתקרע רוע גזר דיננו שלא יהיו עוד מקטרגים, ואח"כ ירבו זכויותינו, ואחר שירבו זכויותינו נוסיף עוד במצוות יען כי מצוה גוררת מצוה עד שנהיה מלאים מצוות כרמון.
ואחר שבקשנו שנהיה מלאים מצות כרמון מעתה מבקשים עוד באכילת ראש כבש שנהיה לראש ולא לזנב ר"ל מצד הקדושה וכמש"כ ונתנך ה' לראש ולא לזנב דברים כח י"ג ועל ידי זה תתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה. ועיין כה"ח תקפ"ג ס"ק כה.
נמצא שאנו מבקשים מן ה' יתברך שמו ויתעלה שיעזרינו שבאמת כל ההתעלוּת הקדושה הזאת מתחילת חודש אלול תהיה בעזרינו שיעזור השם לנו להנצל מן האוייבים התחתונים ומן האויבים העליונים הוא יצר הרע וגונדא דיליה על מנת שנעלה מעלה מעלה במעלות העולות במסילה בית אל בתורה וביראה, ובאמת שתהיה לנו שנה טובה גם מן הבחינה הזאת הרוחנית, ואנו מבקשים ומתעוררים בתשובה שיסתלקו שונאי הנפש שלנו הם העוונות וירבו זכויותינו. ועיין מאירי הוריות יב.
המקובלים ז"ל כתבו עיין בספר טור ברקת בסימן תקפג, אות א' ובספר מקור חיים לרב המקובל האלקי רבנו חיים הכהן מארם צובא ז"ל מכיון שאכילת עץ הדעת היתה בראש השנה, ונענשו אדם וחוה על כך, אנחנו מתקנים החטא ע"י אכילה, ומטעם זה יש האוכלים גם אתרוג שידוע שעץ הדעת היה אתרוג והנה בגמרא ברכות מ. ישנן שלוש שיטות מה היה עץ הדעת: תניא, אילן שאכל ממנו אדם הראשון, רבי מאיר אומר: גפן היה, שאין לך דבר שמביא יללה על האדם אלא יין, שנאמר (בראשית ט) "וישת מן היין וישכר". רבי נחמיה אומר: תאנה הייתה שבדבר שנתקלקלו בו נתקנו, שנאמר (בראשית ג) "ויתפרו עלה תאנה". רבי יהודה אומר: חיטה הייתה שאין התינוק יודע לקרות אבא ואמא עד שיטעום טעם דגן. ואלו במדרש בראשית רבה פרשה ט"ו פסקה ז' מובאות שלוש הדעות הנ"ל, ונוספה עליהן שיטה רביעית: רבי אבא דעכו אמר: אתרוג היה, ההוא דכתיב (בראשית ג) "ותרא האשה כי טוב העץ למאכל", אמרת, צא וראה איזהו אילן שעצו נאכל כפריו? ואין אתה מוצא אלא אתרוג. וכדי לתקן חטא זה של אדם הראשון שהיה בר"ה, שייך לאכול אתרוג שאכל אותו וקלקל העולם, ואנחנו לתקן אותו פרי עצמו באותו יום ר"ה עלינו לאוכלו בכדי שנהיה הדורים לקיים כל מצוותיו יתברך שמו כל השנה כולה מראשית השנה ועד אחרית שנה. ולכאורא יש לשאול איך יתכן שעץ הדעת היה בו זמנית גם תאנה גם גפן גם חיטה וגם אתרוג? ונראה לומר על פי מש"כ מו"ר שר בית הזוהר והקבלה רבינו יוסף חיים זצוק"ל בספרו בא"ח ש"ב בראשית בהקדמה שכל מה שאמרו רבותינו על עץ הדעת שהיה גפן ותאנה וחיטה (ואתרוג) אלו ואלו דברי אלהים חיים, ואין לתמוה על הדבר, וכמו שאמרו רבותינו בספרי בהעלותך יא, ה על הַמָּן שהיה מתהפך לכל הטעמים כן יש לומר על עץ הדעת היה בו פרי טעם חיטה ופרי טעם תאנה ופרי טעם גפן והיה נהפך לכל הטעמים האלה וע"ש עוד טעמים ע"פ הסוד ותרו"ץ.
ויש לומר עוד טעם מדוע אוכלים אתרוג בראש השנה, שכמו שֶחֶטְא אדם הראשון היה ע"י אכילה כן עיקר התקון של חטא אדם וחוה שאנחנו צריכים לתקן יהיה ע"י אכילה. והראיה מדין הכשר כלים כדאיתא בפסחים ל: שמה שלמדה הגמרא בדין הכשר כלים כבולעו כך פולטו, כן אפשר לומר בדרך רמז לגבי חטא אדם וחוה שחטאו בעץ הדעת, שמכוון שנשמתם בלעה זוהמה ע"י האכילה, כן התיקון שיפלוט הזוהמה יהיה ע"י אכילה ודו"ק.
וראייתי ממדרש תלפיות עמוד כא אות אל"ף ענף אדם הראשון כשפיתה הנחש את חוה ואכלה מעץ הדעת בא הנחש על חוה כמשמעו והטיל בה זוהמא, ואחר בא עליה אדם הראשון ומחמת כן שאפה רוחו וטמאה רוחו מחמת זוהמת הנחש, וכשלקחה הפרי ונתנה לאדם ואכל, טִמֵא כל גופו. ולכן התיקון הניצרך להפליט את הזוהמא יהיה ע"י אכילה ומה נשמתם בלעה זוהמא ע"י האכילה כן התיקון שיפלוט הזוהמא יהיה ע"י אכילה.
ויש לומר עוד טעם מדוע אנחנו אוכלים הסימנים בליל ר"ה ויומו, מכוון שכל עשב יש לו מלאך שמכה עליו ואומר לו גְּדל, ובאכילתם (אכילת הסימנים) יהיו המלאכים סניגורים עלינו וכאמור לעיל. השל"ה הקדוש כתב כשמתפלל על הדבר יתעורר האדם לתשובה, ועוד נראה לי שעל ידי שאדם מתפלל ומבקש, תפלתו עושה רושם גדול למעלה בשמיים עיין בספר החינוך מצוה יז.
נמצא שכל ההתעלוּת הזו ביראה וחזרה בתשובה שלימה ואכילת הסימנים בראש השנה היא תפלה ובקשה מלפני הקב"ה ישתבח שמו ויתעלה שיראה מעשינו הטובים וכאמור ויחתום אותנו לחיים טובים ולשלום.
סדר ליל ראש השנה המובא לפניכם נכתב אחרי לימוד והבנת הדברים כיאות מספרי מו"ר מרן הרי"ח טוב זצוק"ל נדבך אחר נדבך ואשר סדר זה לא נדפס עד כה בשום ספר. ערכתי את דברי מו"ר הבא"ח זיע"א בסדר חדש ממה שכתב עוד בשאר ספריו הקדושים בעניין סדר ליל ראש השנה והכנסתי את הדברים בגוף הבקשה כאשר תחזינה עיני הקורא, סדר זה מותאם בזה גם אם יחול ראש השנה בחול, בשבת, או במוצאי שבת, בלי שיצטרך עורך הסדר ובני ביתו לחפש אחר תפלות ובקשות במקום אחר כלל.
והיות שאין בית מדרש בלא חידוש הכנסתי גם ממה שחנני ה' יתברך מפי ספרים ומפי סופרים לפרש ולבאר היטב בגופן של דברים, וזה החלי בעזר ה' וישועתו ומקווה שסדר זה יהיה לעזר ולאחיסמך לאחינו בני ישראל בבואם להעתיר בתפלה ובבקשה ביום הקדוש הזה הוא ראש השנה שנכתֵב ונחתם לחיים טובים ולשלום.
קראתי לספר זה אמרי אליהו הוא ע"פ מש"כ הרב רבי אליעזר מגרמיזא בספר הרוקח שצריך המחבר לרמוז את שמו בספרו וע"ע לג"ע מרן הרב חיד"א זצ"ל בספרו שם הגדולים מערכת ספרים ערך זכרונות מש"כ בענין זה באורך ועיין עוד בהקדמת שו"ת תורה לשמה למרן הרי"ח טוב זצ"ל ובספר תנא דבי אליהו הוצאת אשכול סדר אליהו רבא עמוד ה' בפירוש שי למורא אות א ועוד.
והנה בשם זה רמוז אבי מורי ז"ל ואימי מורתי מנשים באהל תבורך תאריך ימים ותראה בשמחת בניה נכדותיה וניניה מתוך בריאות ונהורא מעליא אמן. א"כ אמרי ר"ת אבי מורי רחמים יחזקאל וגם נרמז שם אימי מורתי רחל מב"ת ושמי מובא במלואו אליהו.
ומעתה הנני מגלה דעתי ורצוני בכל ליבי ובכל נפשי שכל כוונתי בחיבור הזה הכל הוא לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה בדחילו ורחימו ורחימו ודחילו ליחדא שם הויה ברוך הוא י"ה ב ו"ה ביחודא שלים (י ה ו ה) בשם כל ישראל בלי שום פניה זרה כלל ועיקר. ויהי רצון שיקובל ברצון לפני אבינו שבשמים, ויזכני להוציא לאור כל חיבוריי אשר עימי בכתובים שו"ת אמרי אליהו ספר ידי אליהו על הבא"ח, ספר אמרי אליהו תקון תפלה … אשר קיבלה נשמתי במעמד הר סיני, אנא ה' עזרני על דבר כבוד שמך וזכני להשלים תיקון נפשי רוחי ונשמתי בגוף זה לב טהור ברא לי אלוהים ורוח נכון חדש בקרבי. וזכני לזכות את הרבים תמיד וזכני לתקן ולהשלים אילן העליון ואדם העליון הקדוש. ותאיר לי בפנים מאירות באור פני מלך חיים ותרחמני חיים ארוכים טובים ומתוקנים ותברכני לחיים טובים ולשלום אכי"ר.
ויהי רצון שזכות מו"ר הרי"ח טוב זצוק"ל יעמוד לעם ישראל להתברך בכל מילי דמיטב. יעמוד מו"ר בתפלה לפני בורא עולם ישתבח ויתפאר שמו על גאולת עם ישראל, על בניין בית קדשנו ותפארתינו. נחזי אנן השתא כהנים בעבודתם לוים בדוכנם וישראל במעמדם ארמון על משפטו יכון במהרה בימינו אמן ואמן.
וטרם אסיים דבריי, חובה עליי להודות לחברי היקר והנעלה ידיד נפשי רבי ישראל ידידיה שליט"א מחבר ספר לעיני כל ישראל הוא ספר יקר ובו קובץ מאמרים בעניין דקדוק לשון הקודש המקושרים לפרשיות השבוע והחגים, והערות נכונות ונחוצות על קריאה נכונה בתורה לכל פרשה ופרשה ועוד כיד ה' הטובה עליו. אשר הואיל בטובו לעבור עמי על ספרי זה והעיר והאיר את הערותיו המחכימות. יה"ר שחפץ ה' בידו יצליח ויראה זרע יאריך ימים בטוב עד ביאת משיח צדקינו במהרה בימינו אמן.
ולסיום דבריי לא אחשוך פי מלברך את נוות ביתי המסורה מרת זהבה בת סלמה שולה הלוי מב"ת אשר אפשרה לי לעסוק בתוה"ק עודדה אותי וסייעה אותי סיוע שיש בו ממש. ישלם ה' פעולה ותהא משכורתה שלימה מעם ה' אלוקי ישראל. יהי רצון שזכות מרן הרי"ח טוב זצוק"ל יעמוד לנו בתפלה ברפואה שלימה. ונזכה יחד לגדל את בנינו ובנותינו היקרים לתורה לחופה למצוות ולמעשים טובים, מתוך בריאות איתנה ונהורא מעליא, בריאים ושלמים עוסקים בתורה ובמצוות. ויהי רצון שלא תמוש התורה מפינו ומפי זרעינו ומפי זרע זרעינו מעתה ועד עולם ונהיה אנחנו וצאצאינו וצאצאי צאצאינו כולנו יודעי שמך ולומדי תורתך לשמה אכי"ר. ועיניי לשמיא נטלית ויהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי שלא יארע דבר תקלה על ידי ולא אכשל חלילה בדבר הלכה וישמחו בי חבריי בדבר הלכה ואשמח בהם ברכות כח:
ויהי רצון מלפניך ה' שתאיר עיניי במאור תורתך הקדושה תורת חיים ותצילני מכל מכשול וטעות, גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך תורת חיים. כה דברי הצעיר אליהו הלוי יצ"ו
שנת גַּל־עֵינַ֥י וְאַבִּ֑יטָה נִ֝פְלָא֗וֹת מִתּֽוֹרָתֶֽךָ לפ"ק
הלכות והנהגות
סעודת ליל ראש השנה היא הסעודה הראשונה של האדם בשנה החדשה, וחשוב מאוד לעשות אותה סעודה חשובה בשמחה ובדברי תורה, ויהיה לו לסימן טוב לשנה החדשה. עיין ברש"י ד"ה ערב ראש השנה בגמרא בע"ז דף ה: ובספר מאמר מרדכי למועדים וימים בעמוד 275. בשני הלילות של ראש השנה יעשה כסדר הזה המובא כדלהלן ויש עושים כן גם ביום וישא ברכה מאת ה', וכן נהג מו"ר מרן הרי"ח טוב זצ"ל לעשות סדר זה גם ביום. עיין בא"ח נצבים ד' וכ"כ רבינו זיע"א בספרו בן יהוידע הוריות דף יב' ע"ש וכ"כ בספר מאמר מרדכי למועדים וחגים בעמוד 280 ובכה"ח תקפ"ג ס"ק ז' ע"ש.
צריכה האשה להיות זריזה, ולהחליף בגדיה מבעוד יום, ולהדליק נרות יו"ט * ולסדר מקום מושב הסעודה, ולערוך השלחן ולכסותו במפה לבנה יפה ואח"כ תסדר את הפת ג"כ על השלחן ותניח עליו גם מפה לבנה יפה, ותניח את שתי ידיה על השלחן ותאמר פסוק: וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ה', ועל ידי הדיבור הזה, תשרה הקדושה על השלחן עיין בזה מש"כ מו"ר מרן הרי"ח טוב זצ"ל בספרו משל ונימשל בעמוד ב' ומקורו מדברינו רבינו האר"י ז"ל, וכן יעשה הבעל בבואו מבית הכנסת. ויש להעיר כי אסור לערוך השולחן מיום א' של ראש השנה ליום ב' של ראש השנה עד אחרי צאת הכוכבים, עיין בספר דברי מרדכי ירח האתנים למו"ר הראשל"צ מרן הרב מרדכי אליהו זצ"ל בעמוד קכג' מטעם כי אין יום טוב ראשון של ראש השנה מכין ליום טוב שני, ועל כן אין להוציא ביום טוב ראשון אוכל מהמקפיא לצורך יום טוב שני, וכן אין לערוך את השולחן או לחתוך סלט וכדומה לצורך ליל יום טוב שני בין אם חל יום ראשון בשבת ובין אם חל ביום חול. בצאת הכוכבים אפשר להכין את השולחן לצורך הלילה השני אמנם אם היום הראשון של ר"ה חל בשבת יאמרו בצאת הכוכבים: "ברוך המבדיל בין קדש לקדש" לפני שעושין כן. ותעשה זאת קודם שיבוא בעלה מבית הכנסת, כדי שבבואו ימצא השלחן ערוך וכל טוב עליו והוא לסימן טוב. ואם נזדמן ובא הבעל לביתו ולא ראה השלחן ערוך לא יתקוטט עם אשתו ויכעס, כי הכעס הוא סימן רע ביותר, אלא יסבול ולא יקפיד אפילו בלב. עיין בא"ח ניצבים אות ו כה"ח סימן תקפ"ג ס"ק א' ובא"ח ש"ב וירא אות יז.
ובאמת רבותינו סיפרו לנו מעשיות ניפלאים על גדולי ישראל אשר מהם ניקח מוסר השכל כמה ניזהרו שלא יכשלו אפילו במעט כעס, ובזה ניצחו את היצר הרע. שניים מגדולי ענקי הרוח אשר בית ישראל נישען עליהם הם מו"ר שר בית הזוהר והקבלה המקובל האלקי ח"ר יוסף חיים זצוק"ל. מספרים חכמי ורבני בבל שפעם אחת בערב ראש השנה מו"ר זיע"א כידוע היה לובש את גלימתו הלבנה ברוב פאר והדר והיה דומה למלאך ה' צבאות. וכידוע שרבינו היה אוכל הכל בטהרה והיו אחראיות על ניקיון הבית נשים מבוגרות אשר פסק זוהמתן, והנה שנה אחת היה ערב ראש השנה ורבינו לבש גלימתו הלבנה איצטלא דרבנן ושָׂם פעמיו ללכת לבית הכנסת כדי להתפלל תפלת מנחה של ערב ר"ה והנה אחת המשרתות בביתו אחרי ניקיון הבית שפכה את כל המים המצויים בדלי מן הקומה השניה ולא שָׂמַה לֵב שרבינו יצא מביתו כדי ללכת לבית הכנסת והנה כל המים אשר היו בדלי נשפכו על רבינו. באותו רגע לא ידעה האשה המשרתת את נפשה מרוב צער לצדיק, אך רבינו לא שת ליבו לזאת ולא כעס כלל וכלל ניכנס לביתו החליף בגדיו מהר ושם פעמיו לבית הכנסת. לומדים אנו ממעשה זה ממידותיו התרומיות של רבינו יוסף חיים זיע"א שאפילו הקפדה וכעס בליבו לא היה וממנו נילמד כמה צריך להתעלות בכל מצב.
והשני בקודש מו"ר המקובל האלקי רבי יהודה פתייה זצוק"ל, וכה סיפר מו"ר המקובל האלקי ח"ר סלמאן מוצאפי זצוק"ל שהיה תלמידו של הרב יהודה פתייה זצוק"ל ששנה אחת בערב ראש השנה חזר מו"ר רבי יהודה פתייה זצ"ל מבית הכנסת אל ביתו ומרוב החום הכבד אשר שׂרר בבגדאד היו רבים מקדשים בעליית הגג אשר היה בביתם ובתוכם מו"ר זיע"א. והנה רבינו מרוב החום פשט גלימתו הלבנה מעליו ונתקלה ידו במנורת השמן, וכבו הנרות והשמן נטף על מצנפתו ובגדיו הצחורים, והנה רבינו אחר מקרה זה פרץ בצחוק כדי להרגיע את אשתו וקידש עם נרות כבויים, וכשפתחו בסעודה עלתה הרבנית עם מגש המרק והבשר לעליית הגג ואשתו הרבנית כָּשְלַה ברגלה וכל המרק והעוף והבשר נפלו והתפזרו בארץ. התחילה הרבנית לבכות, והוא חכם יהודה קם ממקומו וסייע בעדה ואסף את הנשאר מהאוכל והביא לשלחן והרגיע אותה, וכשבא לאכול השיריים, והנה חתול ניצב מולו ומושך בעוף ואוכלו, קרא הרב בקול שׂטָן שׂטָן, יודע אני שהיום הקדוש הזה באת לכאן להרגיזני ולנסותני שאעבור על רצון בוראי ואצטער? לא ולא, יהיה מה שיהיה אשמח היום הזה ופצח רבינו בשירה וזמרה, ואמר כי מעולם לא הייתה לו שנה מוצלחת ומבורכת ברוחניות ובגשמיות כשנה הזאת, ישמע חכם ויוסף לקח. רואים אנו את מידותיו התרומיות של רבינו זיע"א שאפילו במצב כזה נטע בטחונו בהשם יתברך ולא כעס כלל וכלל. כמה עלינו להחזיק וללמוד מרבותינו בעניין זה של הכעס והשם יהיה בעזרינו אמן וראה בספר שופר בציון ראש השנה עמוד קח.
*ובעניין הדלקת נרות יו"ט בערב ר"ה. רצוני לספר מעשה שהיה בבגדאד עם מו"ר מרן הרי"ח טוב זצ"ל לגבי ברכת הנרות של ערב ראש השנה. את המעשה הזה שמעתי מפי מו"ר שר התורה והיראה הראשל"צ מרן הרב מרדכי אליהו זצוק"ל וכה היה המעשה, ידוע שרוב העולם מלבד מנהג חב"ד מברכים על הנר של ראש השנה להדליק נר של יו"ט, ואלו מנהג חב"ד לברך להדליק נר של יום הזיכרון. והנה מספר מרן הראשל"צ הרב מרדכי אליהו פעם אחת דרשתי בבית הכנסת שצריך לברך בר"ה להדליק נר של יו"ט. ישב שם זקן אחד שעוד זכה לשמוע דרשה ממו"ר הבן איש חי בעצמו, הנה הזקן הזה התחיל לבכות שאלתי אותו למה אתה בוכה? אמר לי הזקן כבוד הרב, הבן איש חי היה הרב שלי ואתה הרב שלי. את הבן איש חי שמעתי אומר שצריך לברך על הנרות להדליק נר של יום הזיכרון, ואלו אתה אומר שיש לברך להדליק נר של יו"ט מה אעשה עכשיו? אמרתי לו אם כך שמעת מפיו של הבן איש חי כך גם תעשה, אולי אני טועה. הלכתי אל חכם ניסים כדורי ע"ה, שעליו אמרו שהיה שני לבן איש חי, ושאלתי אותו מה אמר הבא"ח, איך מברכים על הנר של ראש השנה ? אמר לי חכם ניסים להדליק נר של יו"ט. לא הסתפקתי בזה והלכתי לשאול את חכם סלמאן חוגי עבודי האם הבן איש חי אמר שיש לברך על הנרות בערב ר"ה להדליק נר של יום הזכרון? אמר לי חכם סלמאן: כן, כך אמר הבן איש חי, אך שמע מה היה המעשה.
הבן איש חי דרש לפני ר"ה בבית הכנסת ואמר: בערב יום הזכרון ערב ר"ה צריך לברך על הדלקת הנרות. הבינו כל הקהל שצריך לברך של יום הזכרון! הלכה אשה אחת לאשתו של הבן איש חי הרבנית רחל שהייתה ביתו של מו"ר ח"ר עבדאלל-ה סומך זצוק"ל רבו של מו"ר הבא"ח זיע"א ושאלה אותה מה היא בירכה. אמרה לה אשתו של הבא"ח בירכתי להדליק נר של יו"ט. אמרה לה האשה את אינה עושה כמו שבעלך פסק, הוא אמר בביהכנ"ס שצריך לברך להדליק נר של יום הזכרון! הלכה הרבנית רחל לבא"ח ושאלה אותו מה צריך לברך אמר לה של יו"ט. אמרה לו אשתו והלא משמך אמרו לי שצריך לברך של יום הזכרון! הלך הבא"ח ושאל בין האנשים מה נשותיכם ברכו, אמרו כולם של יום הזכרון. בשנה הבאה דרש הבן איש חי לפני כל הקהל בערב ראש השנה ואמר אני חוזר בתשובה. שנה שעברה אמרתי משהו ולא הבינו את דברי, והריני אומר שיש לברך על הנר של ר"ה להדליק נר של יו"ט. א"כ אמר חכם סלמאן חוגי עבודי, אותו זקן שבכה בפניך היה רק בדרשה הראשונה, ולא שמע את הדרשה בשנה השניה! וכשפגשתי את הזקן מספר הרב מרדכי אליהו אמרתי לו אשריך! כמה אתם מדקדקים בדרשות הבן איש חי, באים לדרשה כדי לשמוע ולדקדק מילה במילה. וכעת יצא לאור ספר דברי מרדכי על פרשות השבוע למרן הראשל"צ הגאון האדיר רבי מרדכי אליהו זצ"ל ונידפס מעשה זה בכרך ספר במדבר בעמוד רלג ע"ש.
כשחל ראש השנה בחול, קודם הקדוש, ישב במושבו על מטה מוצעת וכדומה ויאמר פתח אליהו הנביא זכור לטוב, ואחר כך יאמר את פסוקי הברכה ונח מצא חן וכו' המובאים כדלהלן, ויוכל לומר את כל פסוקי הברכה בישיבה, ובקידוש יעמוד ויקדש.
וכה סיפר מו"ר מרן הראשל"צ הגאון האדיר רבי מרדכי אליהו זצוק"ל ביום הילולת הבא"ח י"ג באלול. הנה באחד השנים אחד תפלת ערבית של ראש השנה מיהר הרב זצ"ל לביתו בכדי להספיק לומר בתחלה פתח אליהו הנביא זכור לטוב ופסוקי הברכה אשר כתבם מו"ר הבן איש חי זצוק"ל להתחיל את השנה החדשה בסימן טוב. והנה הרב יושב עם בני ביתו, ועובר בגרם המדרגות חסיד בלז' ושומע את הרב בסדר הזה, דופק החסיד בדלת הרב ומבקש מהרב זצ"ל כבוד הרב תשמע, אצלינו אין סדר כזה באיזה ספר אתה משתמש? אמר לו הרב של הבן איש חי, אמר לו החסיד כבוד הרב אתה יכול להשאיל לי את הספר שלך לשון חכמים ואת הסידור של ר"ה שלך, תשמע סדר כזה ומתיקות כזו עוד לא שמעתי! לקח החסיד בלז' את הספר מידי הרב ועשה כסדר של הבא"ח לר"ה. אחרי שהחזיר לרב את הספר אמר לרב אשריכם שיש לכם רב כזה הוא רבינו הבן איש חי מבטיח אני לך שאני קונה את הספר כדי שבעזרת השם אעשה כסדר הזה כל שנה. ומזה נילמד כמה מעלתו של מו"ר הבא"ח שחיבר לנו תפלות ובקשות מתוקים מדבש ומנופת צופים, שהמתדבק בו מתדבק בשכינה הקדושה, זכותו תגין עלינו אמן. וכתב הראשל"צ מרן הגרמ"א זצ"ל בספרו מאמר מרדכי למועדים וימים חגים בעמוד 275 הלכה ג' ד' ולפיכך גם למנהגי האשכנזים ראוי לומר את פסוקי הברכה כי כולם ברכות ע"ש.
ואלו כשחל ר"ה בשבת יאמר קודם פסוקי הברכה בעמידה, שלום עליכם ואשת חיל ואתקינו סעודתא, ולא יאמר פזמון אזמר בשבחין. ואח"כ ישב במקומו ויאמר פתח אליהו הנביא זכור לטוב עד קם רבי שמעון ופסוקי הברכה אשר נוהגים לומר קודם הקידוש.
כן מובא בספר לשון חכמים ח"א סימן י' באורך ובבא"ח נצבים אות ז' ובבא"ח ש"ב בראשית לא', ועיין בשו"ת רב פעלים ח"א חלק סו"י סימן יג'. ודלא כמש"כ בסידור עוד יוסף חי לר"ה, שאין לומר שלום עליכם ואשת חיל ואזמר בשבחין, אלא אתקינו סעודתא בלבד. ולמד כן, ממה שכתב רבינו יוסף חיים בשו"ת רב פעלים הניזכר ונעלם ממנו דברי הבן איש חי המובאים כדלהלן – ולא היא! ואמינא לה שרבינו יוסף חיים זצוק"ל בספרו בן איש חי ש"ב בראשית אות לא' כתב שם וז"ל : אם חל יו"ט בשבת לא נתפרש בדברי רבינו האר"י ז"ל איך יעשה בסדר הקידוש והשלחן ורק בסידור רבינו הרש"ש ז"ל בפסח כשחל בשבת כתב שיכין י"ב לחמים וכו' ואנחנו מנהגינו בבתינו כשחל יו"ט בשבת להקיף ב' פעמים ולהריח כשאר שבתות ואומרים שלום עליכם ואשת חיל ויהא רעוא ומסדרים י"ב לחמים כשאר שבתות גם נאמר אתקינו סעודתא וכו' וכן אם חל יו"ט של ראש השנה בשבת אין מנהגינו לומר אזמר בשבחין אבל נעשה הקפות והדס ע"ש. נימצא שמדברי הבא"ח הנ"ל נילמד שגם ביו"ט של ראש השנה שחל בשבת יש לומר את כל הסדר שאומר בשבת מלבד אזמר בשבחין. וכן הבין וכתב בפשיטות מו"ר הרה"ג רבי יוסף זליכה זצ"ל בשו"ת תפארת יוסף סימן קכב וז"ל שם באות י: ולבסוף אעיר שע"פ המבואר בבא"ח ש"ב בראשית אות לא' בליל ר"ה שחל בשבת יש לסדר י"ב לחמים ולעשות את כל הסדר כמו כל לילי שבת מלבד פזמון אזמר בשבחין וכו' ומבואר בדבריו שלדעתו ממה שכתב ולעשות כל הסדר כמו כל לילי שבת לומד הרב מדברי הבא"ח שיש לומר בר"ה שחל בשבת גם שלום עליכם ואשת חיל ואתקינו סעודתא מלבד פזמון אזמר בשבחין ודו"ק ע"ש. וכן נהג מו"ר המקובל האלקי ח"ר סלמאן מוצאפי זצוק"ל להקיף את השלחן שתי פעמים כמנהג כל שבת קודש, ולברך על הבשמים כפי שכתב רבינו האריז"ל, ולומר שלום עליכם ואשת חיל ואתקינו סעודתא מלבד פזמון אזמר בשבחין. ואחרי כן היה אומר את הסדר השייך לראש השנה פתח אליהו וסדר הפסוקים והבקשות לר"ה עד הקידוש, ואלו את הלשם יחוד שמביא הבא"ח והזוהר ואזמר בשבחין לא היה קורא מחמת הזמן המצומצם אבל בשאר המועדים שחלו בשבת היה קורא. ומשמע שאם יש זמן יש לקרוא גם את השאר וכן כתב בספר כף החיים תקפ"ג ס"ק ג ובספר שופר בציון ראש השנה בעמוד קי וע"ש הטעם גם לפי הסוד. ואמינא לה שכל הכונות והמנהגים שסידר רבינו האר"י ז"ל לעשותם בשבת שייכים גם ליו"ט שחל בשבת, אלא שסדר הכוונות וההמשכות שאנחנו צריכים לכוין בהם הוא של יו"ט כידוע ליודעי חן.
ולכאורה יש לשאול מדוע יש לפסוק להלכה כמו שכתב רבינו בבא"ח ולא כמו שהוא עצמו פסק בספרו רב פעלים ושם כתב במפורש כשחל יו"ט של ר"ה בשבת שאין אומרים פזמון אזמר בשבחין ושלום עליכם ואשת חיל, אבל נאמר אתקינו סעודתא, ונעשה ההקפות וברכת הריח בהדס כשאר שבתות ע"ש. ולכאורה דבריו סתרי? וניראה לי בס"ד לומר עוד טעם בדבר ע"פ מה שכתבתי בסה"ק אמרי אליהו בסימן י"ב שרבותינו לימדונו שעל ספר בא"ח יש לסמוך להלכה יותר ממה שהרב כתב בספריו האחרים ולכן באם נימצא סתירה בין בא"ח לרב פעלים יש לפסוק כהבן איש חי ואצטט מקצת הדברים וזה משכ"ש וכן לגבי השאלה אם יש סתירה בין ספר שו"ת רב פעלים לבא"ח לפי איזה ספר פוסקים?
הנה לגבי שאלה זו שמענו לא אחת מפי רבותינו וכפי שכתבנו לעיל שספר בא"ח הוא ספר יסוד בפסיקת ההלכה לכן רבותינו ורבות רבותינו אמרו לנו שעל ספר בא"ח יש לסמוך יותר מאשר על שאר ספרים ולכן לא אחת אנו מוצאים בדברי רבינו ז"ל בספרו שו"ת ר"פ כעין סתירה או חזרה ממש"כ בספרו בא"ח וא"כ כיצד נפסוק להלכה! על שאלה זו מצאתי במפורש בספר שו"ת הרב הראשי כרך תשמח-ט לראשל"צ מרן רבי מרדכי אליהו זצ"ל ובא כתב הרב במפורש ראה בסימן קעה' עמוד 420 וז"ל אולם כיון שמקובל אצלנו שדברי הבא"ח נכתבו אחר דבריו ברב פעלים, על כן יש לפסוק כמו דבריו בבן איש חי ע"ש. וכ"כ בספר מאמר מרדכי למועדים ולימים מרן הראשל"צ הגרמ"א זצ"ל בעמוד 275 הלכה ג ובקיצור שו"ע הרב מרדכי אליהו בעמוד 489 דרכי הלכה אות יב' ע"ש וכן עיקר להלכה ולמעשה.
אחר פסוקי הברכה יאמר בעל הבית : תחל שנה וברכותיה יעמוד ויתחיל לקדש בא"ח ניצבים אות ז' כה"ח תקפ"ג ס"ק ב'. לאחר שיקדש ישב וישתה רביעית יין או מלא לוגמיו ומצוה שגם שאר המסובין יטעמו מכוס הברכה בא"ח ש"ב תולדות כט יטול ידיו הוא ובני משפחתו לסעודה, יברך המוציא לחם מן הארץ, יבצע ויטבל את הפת במלח ובסוכר ג' פעמים לקיים מה שנאמר : ולא תשבית מלח ברית (ויקרא ב יג) ועוד כי טיבול הלחם במלח ממתק הגבורות כ"כ מו"ר ז"ל בספר שו"ת תורה לשמה סימן ת"ק ובבא"ח וילך ד' וכה"ח סימן תקפג' ס"ק ד' וס"ק טו' בשם הרב פלאג'י זצ"ל ע"ש. יקח לעצמו כזית מהחלה יאכל ממנו, ויחלק אח"כ לאשתו כביצה פת ולשאר המסובים. ישנם עדות (מנהג אשכנז וחלק מבני ספרד) שנוהגים לטבל את הפת בדבש לסימן טוב, ומנהגינו ע"פ מש"כ הבן איש חי זצ"ל בשו"ת תורה לשמה סימן ת"ק שלא לטבל את הפת בדבש שהוא מבחינת גבורה אלא בסוכר ובמלח ע"ש, כי בדבש רמוז בו שמות הדינים, ועיין בזה בשו"ת תורה לשמה סימן קכז' וכה"ח תקפ"ג ס"ק ו ועוד נאמר עליו דְּבַשׁ מָצָאתָ אֱכֹל דַּיֶּךָּ פֶּן תִּשְׂבָּעֶנּוּ וַהֲקֵאתוֹ. משלי כה טז׃ ובכל מקרה גם עדות שנוהגים לטבל בדבש את פרוסת המוציא לסימן טוב לא יבטלו מלטבל הפרוסה במלח תחלה כי טבול חתיכת המוציא הוא למתק הגבורות כה"ח תקפ"ג ס"ק ד. אחרי שיאכלו כזית מהחלה יברכו על המאכלים המיוחדים שהם לסימנא טבא לסימן טוב לכל השנה והם התמרים, הלוביה, הקר"ע (קישואים), הסילקא (עלי סלק), הכרתי, הרמון המתוק, התפוח המבושל בסוכר לבן, (הדג, האתרוג) וראש כבש, ויש מביאים גם ריאה ושאר מינים. עיין במאמר מרדכי למועדים וימים עמוד 276 הלכה ז ובעמוד 278 הלכה יט כה ובספר שופר בציון ר"ה עמוד קיז.
נוהגים שכל אחד מהמסובים מברך לעצמו ואומר את הבקשה לעצמו, ומי שלא יודע – ישמע מאחרים ויענה אמן. כ"כ בספר מאמר מרדכי למועדים ולימים הלכות ר"ה עמוד 280 הלכה לו' אם יש לו תמר צהוב ורימון ולוביא טרייה ירוקה אשר ברכתם שהחיינו לא ישימם על השולחן בשעת הקידוש כדי שיאכל לברך עליהם שהחיינו בעת שעושה סדר הסימנים על השולחן שאם לא הכי הרי נפטרו מברכת שהחיינו בעת הקידוש כ"כ מרן הגרמ"א זצ"ל בספרו מאמר מרדכי למועדים ולימים הלכות ר"ה עמוד 279 הלכה כט' ע"ש.

סדר ליל ראש השנה

סדר ליל ראש השנה
אחר תפלת ערבית של ראש השנה בצאתו בשלום מבית הכנסת, ילך לביתו וישמח ליבו, ויבטח בהקדוש ברוך הוא, ויקדש היום בלב שלם ובנפש חפיצה, וירחיק ממנו כל יגון ואנחה, ויכנס לביתו בפנים מאירות וזוהרות, וגם יזהר מאוד להרחיק מכל מריבה וכעס, חס ושלום, כדי שלא יתן פתחון פה למקטרג, רק ישמח בליבו, כי קדוש היום לאלהינו. ומה טוב ומה נעים ואשרי האיש הזוכה לארח בביתו אורחים ביום הקדוש הזה הוא ליל ראש השנה כי בזה יזכה להרבה מעלות טובות ונשגבות ואריכות ימים. וכמו שעל האדם מוטל לשמוח בחג כך עליו לשמח יתומים ואלמנות וכן לב עניים ואם אינו משמחם נאמר עליו כדברי הזוה"ק וזריתי פרש על פניכם פרש חגיכם וכו'. עיין במאמר מרדכי למועדים וימים בעמוד 29 הלכה כ כא כב ובמחזור בית דין לרבי אברהם חמווי זצ"ל בדף כה' וברמב"ם הלכות יו"ט פרק ו הלכה יח ובזוהר יתרו דף פח: וכיום אם אין באפשרותו להזמין אורחים לביתו, אם עוזר כספית לאגודות העוזרות בחלוקת מזון לנזקקים יוצא ידי חובה ועיין עוד בספר מעיל וצדקה לרבי אליהו הכהן האיתמרי מאיזמיר ז"ל בסימן אלף רל"ד ובספר נפש חיים מערכת ב אות מ לרבי חיים פלאג'י ז"ל.
כשיכנס לביתו בשמחה ובטוב לבב, יניח ידו על השלחן ויאמר פסוק :
וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ה'. עיין בא"ח ש"ב וירא אות יז עוד יוסף חי צו אות י, ובזה משרה קדושה על השולחן.
ויברך את בני ביתו:
כשחל בליל שבת
וכשחל ראש השנה בשבת יאמרו תחילה בקול רם ובשמחה יתירה איש לרעהו:
שבת שלום (כשחל ראש השנה בחול יתחיל מכאן) שנה טובה ומבורכת, לשנה טובה תכתבו ותחתמו לחיים טובים ולשלום, תזכו לשנים רבות נעימות וטובות. עיין כה"ח תקפ"ג ס"ק סג ובסימן רס"ב ס"ק א, ב, ה, ו, ז, טו"ב – באורך ובספר שופר בציון ר"ה עמוד קה.
ובני הבית יענו : תזכו ותחיו ותאריכו ימים ושנים שנה טובה ומבורכת. הטעם שצריך לברך איש את רעהו כי בראש השנה כולם נידונים והכל צריכים לברכה ולרחמים, ועוד שמצינו בגמרא בברכות ז שגם הקב"ה אמר לישמעאל בשעה שנכנס להקטיר קטורת בני ברכני, ועוד שהמתפלל על חבירו והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחילה, וכמו שמצינו באברהם אבינו ע"ה שהתפלל על אבימלך ומיד אחרי זה כתיב וה' פקד את שרה, ללמדך שהמברך מתברך ונענה תחילה ועיין גמרא בבא קמא דף צב' ובספר שופר בציון ר"ה עמוד קו.
ואח"כ ינשק ידי אביו ואמו ויש שעושים זאת אחרי הקידוש שיח חיים עמוד רכ וכן דעת מו"ר מרן הרי"ח טוב זצוק"ל ויסתכל באור הנרות ויכוין: אחד כנגד זכור ואחד כנגד שמור, וגם יכוין שהם אחד בה"א ראשונה ואחד בה"א אחרונה שבשם הוי"ה, ויכוין בהסתכלותו שיאירו נירות העליונים. בא"ח ש"ב בראשית כט וכה"ח שם.
יעמוד במקום שיושב שם על יד השלחן ויאמר בקול רם :
דא היא סעודתא דחקל תפוחין קדישין עיין בספר בא" ח שם וע"ע בספרו תקון תפלה לרבינו זיע"א עמוד צה בהוצאת אור ודרך ובכה"ח סימן רס"ב ס"ק ח. יש אשר מקיפים את השולחן שתי פעמים כמנהג כל ערב שבת כידוע ליודעי ח"ן. וגם אם אינו נוהג בזה אז בעמדו על יד השולחן יקח בידיו שני אגודות של הדס ויברך עליהם בורא עצי בשמים.
ויאמר אח"כ בפיו:
זכור ושמור בדבור אחד נאמרו ויוסיף לומר בלחש : ריח ניחוח אשה ליְהוָה יאהדונהי
עיין בספר שיח חיים לרבינו יוסף חיים זצוק"ל עמוד רכ בא"ח שם.
ויאמר פיוט זה בשמחה: שלום עליכם, ואשת חיל, ואתקינו סעודתא. בא"ח ש"ב בראשית אות כט ואות לא שו"ת תפארת יוסף סימן קכב מאמר מרדכי מרדכי למועדים ולימים הגרמ"א זצ"ל בעמוד 275 הלכה ג ובקיצור שו"ע הרב מרדכי אליהו בעמוד 489 דרכי הלכה אות יב' ובספר כה"ח תקפ"ג ס"ק ג. ומנהג העולם לכפול כל קטע משלום עליכם שלש פעמים עיין מנחת אהרן כלל ד אות ב שיח חיים עמוד רכ.
ויאמר פיוט זה בשמחה:
שלום עליכם מלאכי השרת מלאכי עליון, מלך מלכי המלכים, הקדוש ברוך הוא (ג' פעמים)
בואכם לשלום, מלאכי השלום, מלאכי עליון, מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. (ג' פעמים)
ברכונו לשלום, מלאכי השלום, מלאכי עליון, מלך מלכי המלכים, הקדוש ברוך הוא. (ג' פעמים)
(אם יש במשפחה גם ילדים קטנים שאינם מדברים, נכון לומר הנוסח בלשון רבים – ברכונו לשלום, אף שבמקור הוא בלשון יחיד, דלמה יגרעו הקטנים.
ואם מקדש יחידי ניראה שצריך לומר בלשון יחיד ברכוני לשלום עיין בסידור אלפי מנשה וכן נהג הגאון רבי מצליח מאזוז זצוק"ל).
בשבתיכם לשלום, מלאכי השלום, מלאכי עליון, מלך מלכי המלכים, הקדוש ברוך הוא. (ג' פעמים)
בצאתכם לשלום, מלאכי השלום, מלאכי עליון תמלך מלכי המלכים, הקדוש ברוך הוא. (ג' פעמים)
ואח"כ יאמר: כִּ֣י מַ֭לְאָכָיו יְצַוֶּה־לָּ֑ךְ (יכוין בס"ת יוה"ך ובשם כל"ך) לִ֝שְׁמָרְךָ֗ בְּכָל־דְּרָכֶֽיךָ׃ יְֽהוָ֗ה יִשְׁמָר־צֵֽאתְךָ֥ וּבוֹאֶ֑ךָ מֵֽ֝עַתָּ֗ה וְעַד־עוֹלָֽם׃: בא"ח ש"ב וירא כט.
אֵֽשֶׁת־חַ֭יִל מִ֣י יִמְצָ֑א
וְרָחֹ֖ק מִפְּנִינִ֣ים מִכְרָֽהּ׃
בָּ֣טַח בָּ֭הּ לֵ֣ב בַּעְלָ֑הּ
וְ֝שָׁלָ֗ל לֹ֣א יֶחְסָֽר׃
גְּמָלַ֣תְהוּ ט֣וֹב וְלֹא־רָ֑ע
כֹּ֗֝ל יְמֵ֣י חַיֶּֽיהָ׃
דָּֽ֭רְשָׁה צֶ֣מֶר וּפִשְׁתִּ֑ים
וַ֝תַּ֗עַשׂ בְּחֵ֣פֶץ כַּפֶּֽיהָ׃
הָֽ֭יְתָה כָּֽאֳנִיּ֣וֹת סוֹחֵ֑ר
מִ֝מֶּרְחָ֗ק תָּבִ֥יא לַחְמָֽהּ׃
וַתָּ֤קָם ׀ בְּע֬וֹד לַ֗יְלָה וַתִּתֵּ֣ן טֶ֣רֶף לְבֵיתָ֑הּ
וְ֝חֹ֗ק לְנַֽעֲרֹתֶֽיהָ׃
זָֽמְמָ֣ה שָׂ֭דֶה וַתִּקָּחֵ֑הוּ
מִפְּרִ֥י כַ֝פֶּ֗יהָ נָ֣טְעָה כָּֽרֶם׃
חָֽגְרָ֣ה בְע֣וֹז מָתְנֶ֑יהָ
וַ֝תְּאַמֵּ֗ץ זְרֽוֹעֹתֶֽיהָ׃
טָֽ֭עֲמָה כִּי־ט֣וֹב סַחְרָ֑הּ
לֹֽא־יִכְבֶּ֖ה בַלַּ֣יְלָה נֵרָֽהּ׃
יָ֭דֶיהָ שִׁלְּחָ֣ה בַכִּישׁ֑וֹר
וְ֝כַפֶּ֗יהָ תָּ֣מְכוּ פָֽלֶךְ׃
כַּ֭פָּהּ פָּֽרְשָׂ֣ה לֶֽעָנִ֑י
וְ֝יָדֶ֗יהָ שִׁלְּחָ֥ה לָֽאֶבְיֽוֹן׃
לֹֽא־תִירָ֣א לְבֵיתָ֣הּ מִשָּׁ֑לֶג
כִּ֥י כָל־בֵּ֝יתָ֗הּ לָבֻ֥שׁ שָׁנִֽים׃
מַרְבַדִּ֥ים עָֽשְׂתָה־לָּ֑הּ
שֵׁ֖שׁ וְאַרְגָּמָ֣ן לְבוּשָֽׁהּ׃
נוֹדָ֣ע בַּשְּׁעָרִ֣ים בַּעְלָ֑הּ
בְּ֝שִׁבְתּ֗וֹ עִם־זִקְנֵי־אָֽרֶץ׃
סָדִ֣ין עָֽ֭שְׂתָה וַתִּמְכֹּ֑ר
וַֽ֝חֲג֗וֹר נָֽתְנָ֥ה לַֽכְּנַעֲנִֽי׃
עֹז־וְהָדָ֥ר לְבוּשָׁ֑הּ
וַ֝תִּשְׂחַ֗ק לְי֣וֹם אַֽחֲרֽוֹן׃
פִּ֭יהָ פָּֽתְחָ֣ה בְחָכְמָ֑ה
וְת֥וֹרַת חֶ֗֝סֶד עַל־לְשׁוֹנָֽהּ׃
צֽ֭וֹפִיָּה הֲלִיכ֣וֹת בֵּיתָ֑הּ
וְלֶ֥חֶם עַ֝צְל֗וּת לֹ֣א תֹאכֵֽל׃
קָ֣מוּ בָ֭נֶיהָ וַֽיְאַשְּׁר֑וּהָ
בַּ֝עְלָ֗הּ וַֽיְהַלְלָֽהּ׃
רַבּ֣וֹת בָּ֭נוֹת עָ֣שׂוּ חָ֑יִל
וְ֝אַ֗תְּ עָלִ֥ית עַל־כֻּלָּֽנָה׃
שֶׁ֣קֶר הַ֭חֵן וְהֶ֣בֶל הַיֹּ֑פִי
אִשָּׁ֥ה יִרְאַת־יְ֝יָ֗ הִ֣יא תִתְהַלָּֽל׃
תְּנוּ־לָ֭הּ מִפְּרִ֣י יָדֶ֑יהָ
וִיהַֽלְל֖וּהָ בַשְּׁעָרִ֣ים מַֽעֲשֶֽׂיהָ׃
ואח"כ יאמר:
אתקינו סעודתא דמהימנותא, שלמתא חדותא דמלכא קדישא: אתקינו סעודתא דמלכה, דא היא סעודתא, דחקל תפוחין קדישין: בא"ח ש"ב בראשית לא ועיין רב פעלים ח"א סו"י סימן יג וע"ש שאין לומר פיוט אזמר בשבחין הנהוג לאומרו כל שבת.
ואח"כ ישב במקומו ויאמר: פתח אליהו הנביא זכור לטוב עד קום רבי שמעון ופסוקי הברכה אשר נוהגים לומר קודם הקידוש.
כשחל בחול
כשחל ראש השנה בחול או במוצאי שבת יתחיל מכאן
אחר שבירך את בני ביתו בשמחה ובטוב לבב לשנה טובה ומבורכת ישב במקומו קודם הקידוש במקום נאה ומכובד כששלחנו ערוך ויאמר: פתיחת אליהו הנביא זכור לטוב עד קום רבי שמעון בא"ח שם לשון חכמים ח"א סימן י. ויש להעיר שכאשר חל ר"ה במוצאי שבת אסור בין לאיש ובין לאשה לעשות כל מלאכה האסורה בשבת, ואפילו זו מלאכה המותרת ביום טוב עד שיאמרו ברוך המבדיל בין קודש לקודש אחר צאת השבת וכניסת החג. ולכן אסור לאשה שלא אמרה ותודיענו בתפלת ערבית של ר"ה שהיא ברכת הבדלה בין קודש לקודש, בין קדושת השבת האסורה במלאכה לבין קדושת יו"ט שמלאכות אחרות מותרות בה להדליק הנרות של יום טוב במוצאי שבת שחל בו ראש השנה או לסדר השלחן בליל החג עד שתאמר בפיה ברוך המבדיל בין קודש לקודש או עד שבעלה יבדיל בקידוש ועיין פרטי הדינים בזה בשו"ע סימן תקצט ובשו"ע סימן רצט סעיף א ובכה"ח שם ס"ק ג ובספר מאמר מרדכי למועדים ולימים בעמוד 276 הלכה יג והלאה ע"ש.
פָּתַח אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא זָכוּר לְטוב וְאָמַר: רִבּון עָלְמִין דְּאַנְתְּ הוּא חָד וְלָא בְּחֻשְׁבָּן. אַנְתְּ הוּא עִלָּאָה עַל כָּל עִלָּאִין סְתִימָא עַל כָּל סְתִימִין לֵית מַחֲשָׁבָה תְּפִיסָא בָּךְ כְּלָל. אַנְתְּ הוּא דְּאַפַּקְתְּ עָשַר תִּקּוּנִין וְקָרֵינָן לון עָשַׂר סְפִירָן לְאַנְהָגָא בְהון עָלְמִין סְתִימִין דְּלָא אִתְגַּלְיָן וְעָלְמִין דְּאִתְגַּלְיָן. וּבְהון אִתְכַּסִּיאַת מִבְּנֵי נָשָׁא. וְאַנְתְּ הוּא דְקָשִׁיר לון וּמְיַחֵד לון. וּבְגִין דְּאַנְתְּ מִלְּגָאו כָּל מָאן דְּאַפְרִישׁ חַד מִן חַבְרֵיהּ מֵאִלֵּין עָשַׂר אִתְחַשִׁיב לֵיהּ כְּאִלּוּ אַפְרִישׁ בָּךְ. וְאִלֵּין עָשַר סְפִירָן אִנּוּן אַזְלִין כְּסִדְרָן חַד אָרִיךְ וְחָד קָצֵר וְחַד בֵּינונִי. וְאַנְתְּ הוּא דְּאַנְהִיג לון. וְלֵית מָאן דְּאַנְהִיג לָךְ לָא לְעֵילָּא וְלָא לְתַתָּא וְלָא מִכָּל סִטְרָא. לְבוּשִׁין תַּקַּנְתְּ לון דְּמִנַּיְהוּ פַרְחִין נִשְׁמָתִין לִבְנֵי נָשָׁא. וְכַמָּה גוּפִין תַּקַּנְתְּ לון דְּאִתְקְרִיאוּ גוּפָא לְגַבֵּי לְבוּשִׁין דִּמְכַסְיָן עֲלֵיהון וְאִתְקְרִיאוּ בְּתִקּוּנָא דָא. חֶסֶד דְּרועָא יְמִינָא. גְּבוּרָה דְרועָא שְׂמָאלָא. תִּפְאֶרֶת גּוּפָא. נֶצַח וְהוד תְּרֵין שׁוקִין. יְסוד סִיּוּמָא דְּגוּפָא אות בְּרִית קדֶשׁ. מַלְכוּת פֶּה תּורָה שֶׁבְּעַל פֶּה קָרֵינָן לָהּ. חָכְמָה מוחָא אִיהִי מַחֲשָׁבָה מִלְּגָאו. בִּינָה לִבָּא וּבָהּ הַלֵּב מֵבִין. וְעַל אִלֵּין תְּרֵין כְּתִיב הַנִּסְתָּרות לה' אֱלהֵינוּ. כֶּתֶר עֶלְיון אִיהוּ כֶּתֶר מַלְכוּת. וְעָלֵיהּ אִתְמַר מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית. וְאִיהוּ קַרְקַפְתָּא דִתְפִלֵּי. מִלְּגָאו אִיהוּ אות יו"ד אות הֵ"א אות וָא"ו וְאות הֵ"א דְּאִיהוּ ארַח אֲצִילוּת. אִיהוּ שַׁקְיוּ דְּאִילָנָא בִּדְרועוי וְעַנְפּוי. כְּמַיָּא דְאַשְׁקֵי לְאִילָנָא וְאִתְרַבֵּי בְּהַהוּא שַׁקְיוּ:רִבּון עָלְמִין אַנְתְּ הוּא עִלַּת הָעִלּות וְסִבַּת הַסִּבּות דְאַשְׁקֵי לְאִילָנָא בְּהַהוּא נְבִיעוּ. וְהַהוּא נְבִיעוּ אִיהוּ כְּנִשְׁמְתָא לְגוּפָא דְּאִיהוּ חַיִּים לְגוּפָא. וּבָךְ לֵית דִּמְיון וְלֵית דִּיּוּקְנָא מִכָּל מַה דִלְגָאו וּלְבַר. וּבָרָאתָ שְׁמַיָּא וְאַרְעָא. וְאַפַּקְתְּ מִנְּהון שִׁמְשָׁא וְסִיהֲרָא וְכוכְבַיָּא וּמַזָּלֵי. וּבְאַרְעָא אִילָנִין וּדְשָׁאִין וְגִנְּתָא דְעֵדֶן וְעִשְׂבִּין וְחֵיוָן וְעופִין וְנוּנִין וּבְעִירִין וּבְנֵי נָשָׁא. לְאִשְׁתְּמודְעָא בְּהון עִלָּאִין וְאֵיךְ יִתְנַהֲגוּן בְּהון עִלָּאִין וְתַתָּאִין. וְאֵיךְ אִשְׁתְּמודְעָן מֵעִלָּאֵי וְתַתָּאֵי וְלֵית דְּיָדַע בָּךְ כְּלָל. וּבַר מִנָּךְ לֵית יִחוּדָא בְּעִלָּאֵי וְתַתָּאֵי. וְאַנְתְּ אִשְׁתְּמודָע אָדון עַל כּלָּא. וְכָל סְפִירָן כָּל חַד אִית לֵיהּ שֵׁם יְדִיעַ. וּבְהון אִתְקְרִיאוּ מַלְאָכַיָּא. וְאַנְתְּ לֵית לָךְ שֵׁם יְדִיעַ דְּאַנְתְּ הוּא מְמַלֵּא כָּל שְׁמָהָן וְאַנְתְּ הוּא שְׁלִימוּ דְּכֻלְהוּ. וְכַד אַנְתְּ תִּסְתַּלָּק מִנְּהון. אִשְׁתְּאָרוּ כֻּלְּהוּ שְׁמָהָן כְּגוּפָא בְלָא נִשְׁמָתָא. אַנְתְּ חַכִּים וְלָאו בְּחָכְמָה יְדִיעָא. אַנְתְּ הוּא מֵבִין וְלָאו מִבִּינָה יְדִיעָא. לֵית לָךְ אֲתָר יְדִיעָא. אֶלָּא לְאִשְׁתְּמודְעָא תֻּקְפָךְ וְחֵילָךְ לִבְנֵי נָשָׁא. וּלְאַחְזָאָה לון אֵיךְ אִתְנְהִיג עָלְמָא בְדִינָא וּבְרַחֲמֵי דְאִינוּן צֶדֶק וּמִשְׁפָּט כְּפוּם עובָדֵיהון דִּבְנֵי נָשָׁא. דִּין אִיהוּ גְבוּרָה. מִשְׁפָּט עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא. צֶדֶק מַלְכוּתָא קַדִּישָׁא מאזְנֵי צֶדֶק תְּרֵין סַמְכֵי קְשׁוט. הִין צֶדֶק אות בְּרִית. כּלָּא לְאַחְזָאָה אֵיךְ אִתְנְהִיג עָלְמָא. אֲבָל לָאו דְּאִית לָךְ צֶדֶק יְדִיעָא דְּאִיהוּ דִין. וְלָאו מִשְׁפָּט יְדִיעָא דְאִיהוּ רַחֲמֵי. וְלָאו מִכָּל אִלֵּין מִדּות כְּלָל.
ואח"כ יאמר את פסוקי הברכה:
וְנֹ֕חַ מָ֥צָא חֵ֖ן בְּעֵינֵ֥י יְהוָֽה יאהדונהי: (שתים עשרה פעמים)
וַיִּזְרַ֤ע יִצְחָק֙ בָּאָ֣רֶץ הַהִ֔וא וַיִּמְצָ֛א בַּשָּׁנָ֥ה הַהִ֖וא מֵאָ֣ה שְׁעָרִ֑ים וַֽיְבָרֲכֵ֖הוּ יְהוָֽה יאהדונהי: (שתים עשרה פעמים)
כִּֽי־עִ֭מְּךָ מְק֣וֹר חַיִּ֑ים בְּ֝אוֹרְךָ֗ נִרְאֶה־אֽוֹר׃ (עשר פעמים)
א֖וֹר זָרֻ֣עַ לַצַּדִּ֑יק וּֽלְיִשְׁרֵי־לֵ֥ב שִׂמְחָֽה׃ (שבע עשרה פעם)
כתב מו"ר המקובל האלקי ח"ר יוסף חיים זצוק"ל בספרו לשון חכמים ח"א סימן י' וז"ל:וכאן אוסיף לבאר כי מנהגנו בביתנו לומר קודם פסוק ואמרתם כה לחי פסוקים של ויתן לך האלהים מטל השמים וכו' כמו שאומרים במוצאי שבת, ונסיים בפסוק ואמרתם כה לחי ונכפול אותו שתים עשרה פעמים, ואם השנה מעוברת נאמר אותו שלש עשרה פעמים. ונימצא שפסוקים אלו הם בתוספת למש"כ רבינו בספרו בא"ח ניצבים ד ע"ש.
וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְּמַנֵּי הָאָרֶץ, וְרֹב דָּגָן וְתִירֹש: יַעַבְדוּךָ עַמִּי וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ לְאֻמִּים, הֱוֵה גְבִיר לְאַחֶיךָ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אִמֶּךָ, אֹרֲרֶיךָ אָרוּר, וּמְבָרֲכֶיךָ בָּרוּךְ: וְאֵל שַׁדַּי יְבָרֵךְ אֹתְּךָ וְיַפְרְךָ וְיַרְבֶּךָ, וְהָיִיתָ לִקְהַל עַמִּים: וְיִתֶּן לְךָ אֶת בִּרְכַּת אַבְרָהָם לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתְּךָ, לְרִשְׁתְּךָ אֶת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן אֱלֹהִים לְאַבְרָהָם: מֵאֵל אָבִיךָ וְיַעְזְרֶךָּ ואֵת שַׁדַּי וִיבָרֲכֶךָּ, בִּרְכוֹת שָׁמַיִם מֵעָל, בִּרְכֹת תְּהוֹם רֹבֶצֶת תָּחַת בִּרְכֹת שָׁדַיִם וָרָחַם: בִּרְכֹת אָבִיךָ גָּבְרוּ עַל בִּרְכֹת הוֹרַי, עַד תַּאֲוַת גִבְעֹת עוֹלָם, תִּהְיֶיןָלְרֹאשׁ יוֹסֵף וּלְקָדְקֹד נְזִיר אֶחָיו: וַאֲהֵבְךָ וּבֵרַכְךָ וְהִרְבֶּךָ, וּבֵרַךְ פְּרִי בִּטְנְךָ וּפְרִי אַדְמָתֶךָ דְּגָנְךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ, שְׁגַר אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרֹת צֹאנֶךָ, עַל הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ: בָּרוּךְ תִּהְיֶה מִכֹּל הָעַמִים, לֹא יִהְיֶה בְךָ עָקָר וַעֲקָרָה וּבִבְהֶמְתֶּךָ: וְהֵסִיר יְיָ מִמְּךָ כָּל חֹלִי, וְכָל מַדְוֵי מִצְרַיִם הָרָעִים אֲשֶׁרי ידַעְתָּ, לֹא יְשִׂימָם בָּךְ, ונְתָנָם בכל שֹנְאֶיךָ. בָּרוּך אַתָּה בָּעִיר, וּבָרוּךְ אַתָּה בַּשָּׁדֶה: בָּרוּךְ טַנְאֲךָ וּמְשְׁאַרְתֶּךָ: בָּרוּךְ פְּרִי בִּטְנְךָ וּפְרִי אַדְמָתְךָ וּפְרִי בְהֶמְתֶּךָ, שְׁגַר אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרוֹת צֹאנֶךּ: בָּרוּךְ אַתָּה בְּבֹאֶךָ וּבָרוּךְ אַתָּה בְּצֵאתֶךָ: יְצַו יְיָ אִתְּךָ אֶת הַבְּרָכָה בַּאֲסָמֶיךָ וּבְכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ, וּבֵרַכְךָ בָּאָרֶץ, אֲשֶׁר יְיָ אֲלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ: יִפְתַּח יְיָ לְךָ אֶת אוֹצָרוֹ הַטּוֹב אֶת הַשָּׁמַיִם לָתֵת מְטָר אַרְצְךָ בְּעִתּוֹ, וּלְבָרֵךְ אֵת כֹּל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ, וְהִלְוִיתָ גּוֹיִם רַבִּים, וְאַתָּה לֹא תִלְוֶה: כִּי יְיָ אֲלֹהֶיךָ בֵּרַכְךָ, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ, וְהַעֲבַטְתָּ גּוֹיִם רַבִּים, וְאַתָּה לֹא תַעֲבֹט, וּמָשַׁלְתָּ בְּגוֹיִם רַבִּים, וּבְךּ לֹא יִמְשֹׁלוּ: אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל מִי כָמוֹךָ, עַם נוֹשַׁע בַּיָי, מָגֵן עֶזְרֶךָ, וַאֲשֶׁר חֶרֶב גַאֲוָתֶךָ, וְיִכָּחֲשׁוּ אוֹיְבֶךָ לָךְ, וְאַתָּה עַל בָּמוֹתֵימוֹ תִדְרֹךְ:.
יִשְׂרָאֵל נוֹשַׁע בַּיָי תְּשׁוּעַת עוֹלָמִים, לֹא תֵבֹשׁוּ וְלֹא תִכָּלְמוּ עַד עוֹלְמֵי עַד : וַאֲכַלְתֶּם אָכוֹל וְשָׂבוֹעַ, וְהִלַּלְתֶּם אֶת שֵׁם יְיָ אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר עָשָׁה עִמָּכֶם לְהַפְלִיא, וְלֹא יֵבֹשׁוּ עַמִּי לְעוֹלָם: וִידַעְתֶּם כִּי בְקֶרֶב יִשְׁרָאֵל אָנִי, וַאֲנִי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם וְאֵין עוֹד, וְלֹא יֵבֹשׁוּ עַמִּי לְעוֹלָם: כִּי בְשִׁמְחָה תֵצֵאוּ וּבְשָׁלוֹם תּוּבָלוּן, הֶהָרִים וְהַגְבָעוֹת יִפְצְחוּ לִפְנֵיכֶם רִנָּה, וְכֹל עֲצֵי הַשָּׂדֶה יִמְחֲאוּ כָף: הִנֵּה, אֵל יְשׁוּעָתִי אֶבְטַח, וְלֹא אֶפְחָד, כִּי עָזִי וְזִמְרָת יָה יְיָ, וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה: וּשְׁאַבְתֶּם מַיִם בְּשָֹשֹוֹן, מִמַעַיְנֵי הַיְשׁוּעָה: וַאֲמַרְתֶּם בַּיוֹם הַהוּא: הוֹדוּ לַיָי קִרְאוּ בִשְׁמוֹ, הוֹדִיעוּ בָעַמִּים עֲלִילוֹתָיו, הַזְכִּירוּ, כִּי נִשְׂגָּב שְׁמוֹ: זַמְרוּ יְיָ, כִּי גֵאוּת עָשָׂה, מוּדַעַת זֹאת בְּכֹל הָאָרֶץ: צַהֲלִי וָרֹנִּי יוֹשֶׁבֶת צִיוֹן, כִּי גָדוֹל בְּקִרְבֵּךְ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל: וְאָמַר בַּיוֹם הַהוּא: הִנֵּה אֱלֹהֵינוּ זֶה, קִוִּינוּ לוֹ וְיוֹשִׁיעֵנוּ, זֶה יְיָ קִוִּינוּ לוֹ, נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בישועתו: בּוֹרֵא נִיב שְׂפָתָיִם שָׁלוֹם, שָׁלוֹם לָרָחוֹק וְלַקָּרוֹב אָמַר יְיָ וּרְפָאתִיו : וְרוּחַ לָבְשָׁה אֶת עֲמָשַׂי רֹאש הַשָּׁלִישִׁים, לְךָ דָוִיד וְעִמְּךָ בֶן יִשַׁי, שָׁלוֹם, שָׁלוֹם לְךָ וְשָׁלוֹם לְעוֹזְרֶךָ, כִּי עֲזָרְךָ אֱלֹהֶיךָ וַיְקַבְּלֵם דָּוִיד וְיִתְּנֵם בְּרָאשֵׁי הַגְּדוּד:
יאמר שנים עשרה פעם, ובשנה מעוברת יאמר פסוק זה שלוש עשרה פעם.
וַאֲמַרְתֶּ֥ם כֹּ֖ה לֶחָ֑י וְאַתָּ֤ה שָׁלוֹם֙ וּבֵיתְךָ֣ שָׁל֔וֹם וְכֹ֥ל אֲשֶׁר־לְךָ֖ שָׁלֽוֹם׃
ואח"כ יאמר:
תָחֵל שָנָה וּבִרְכוֹתֶיהָ
וטוב לומר גם בקשה זו: ובכדי לעורר את הלבבות טוב מאוד שכל בני הבית ישבו כולם יחד ויקראו כאיש אחד הפסוקים, וכשיגיעו לתפלה כל אחד מבני הבית בנים ובנות יקראו שתי בקשות או יותר, כי כולם צריכים לעורר לבבם לבקש רחמים הלילה הזאת הוא ליל ר"ה עלינו ועל כל ישראל אחינו. שופר בציון ר"ה עמוד קיא וכן נהג הרה"ג המקובל רבי סלמאן מוצפי זצ"ל.
אנָּא יְהוָֽה יאהדונהי האל הגדול הגבור והנורא
תפתח לנו שערי אורה , בזכות הצדיק הסופר עזרא.
תפתח לנו שערי אהבה, בזכות אביי ורבא.
תפתח לנו שערי ברכה, בזכות אסתר המלכה.
תפתח לנו שערי בינה, בזכות רבי נחוניא בן הקנה.
תפתח לנו שערי גדולה, בזכות האמורא עולא.
תפתח לנו שערי דעת הבהיר, בזכות מרדכי בן-יאיר.
תפתח לנו שערי הצלחה, בזכות רבי יהושע בן-קרחה.
תפתח לנו שערי ועד טוב, בזכות משה הנקרא טוב.
תפתח לנו שערי זִמְרָה, בזכות רבי שמעון בן-בתירא.
תפתח לנו שערי חנינה, בזכות הנביאה חַנָּה.
תפתח לנו שערי חכמה, בזכות רבי יהודה בן-תימא.
תפתח לנו שערי טָהֳרָה, בזכות הנביאה דבורה.
תפתח לנו שערי טובה, בזכות רבי עקיבא.
תפתח לנו שערי יֶשַע, בזכות הנביא אלישע.
תפתח לנו שערי יֹשֶר, בזכות הצדיק אשר.
תפתח לנו שערי כלכלה, בזכות מִיכָיְהוּ בן יִמְלָא.
תפתח לנו שערי לְוִיָה, בזכות נחמיה בן-חֲכַלְיָה.
תפתח לנו שערי מדע, בזכות בניהו בן-יהוידע.
תפתח לנו שערי נדבה, בזכות רבי יהודה בן בבא.
תפתח לנו שערי סמיכה, בזכות הנביא מיכה.
תפתח לנו שערי עליה, בזכות רבי יְהוֹשֻע בֶּן- פְּרַחְיָה.
תפתח לנו שערי עזרה, בזכות רבי יהודה בֶּן-בְּתֵירָה.
תפתח לנו שערי פרנסה, בזכות רבי חנינא בן דוסא.
תפתח לנו שערי פְדִיָּה, בזכות רבי יהושע בן חנניה.
תפתח לנו שערי פִּרְיָה וְרִבְיָה, בזכות חנניה מישאל ועזריה.
תפתח לנו שערי צדקה, בזכות שרה ורבקה.
תפתח לנו שערי צדיק חי, בזכות רבי שמעון בר יוחאי.
תפתח לנו שערי קץ הימין, בזכות הצדיק בִּנְיָמִין.
תפתח לנו שערי קבלת תחנון, בזכות יהושע בִּן נוּן.
תפתח לנו שערי רוממות אל, בזכות דוד מלך ישראל.
תפתח לנו שערי שערי שֹׂבַע, בזכות הצדקת אלישבע.
תפתח לנו שערי תעודה, בזכות חזקיהו מלך יהודה.
תפתח לנו שערי תבונה, בזכות הנביא יונה.
תּֽוֹדִיעֵנִי֮ אֹ֤רַח חַ֫יִּ֥ים שֹׂ֣בַע שְׂ֭מָחוֹת אֶת־פָּנֶ֑יךָ נְעִמ֖וֹת בִּימִינְךָ֣ נֶֽצַח׃ אָנָּ֣א יְ֭הוָה יאהדונהי הוֹשִׁ֘יעָ֥ה נָּ֑א אָֽנָּ֥א יְ֝הוָ֗ה יאהדונהי הַצְלִ֘יחָ֥ה נָּֽא׃ יִשָּׂ֣א בְ֭רָכָה *מֵאֵ֣ת יְהוָ֑ה יאהדונהי וּ֝צְדָקָ֗ה מֵאֱלֹהֵ֥י יִשְׁעֽוֹ׃ וְֽהָיָ֗ה כְּעֵץ֮ שָׁת֪וּל עַֽל־פַּלְגֵ֫י מָ֥יִם אֲשֶׁ֤ר פִּרְי֨וֹ׀ יִתֵּ֬ן בְּעִתּ֗וֹ וְעָלֵ֥הוּ לֹֽא־יִבּ֑וֹל וְכֹ֖ל אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂ֣ה יַצְלִֽיחַ׃
*יזהר מאוד לבטא היטב האל"ף של מאת שלא ישמע ח"ו (מת) שהוא לשון קללה וישמע ככפרנות חלילה, עיין היטב מש"כ רבינו מרן הרי"ח טוב זצוק"ל בספרו בא"ח בהקדמה לפרשת ויתרו וז"ל בקיצור: מזבח אדמה תעשה לי וכו', ואמר עוד ואם מזבח אבנים תעשה לי, רמז בזה על התפלה שבזמן שאין בהמ"ק קיים יהיה פיו של אדם במקום מזבח, והתפילות במקום קרבנות וכמ"ש רז"ל תפילות כנגד תמידין תקנום, וידוע כי האותיות נקראים בספר יצירה בשם אבנים, כמ"ש שלשה אבנים בונים ששה בתים, ארבעה אבנים בונים כ"ד בתים וכו', והתפלות הם אותיות, ולכן הפה שבו בנין התפלות שהוא במקום המזבח קורא ואתו מזבח אבנים, לא תבנה אתהן גזית שתוציא האותיות והתיבות שלמים, ולא תבלע את האותיות שבזה אתה חותך האותיות והתיבות לחצאין מכח המהירות, כי חרבך זה הלשון הנפת עליה שמפיל אותיות מן התיבות, וגם תיבות מן הפסוקים כקמח הדק הנופל ויורד מן הנפה, ובזה תחלליה שיבאו הדברים לידי חילול וכפרנות, כמ"ש ידגיש העי"ן כשאומר בעל גבורות שלא יבולע ונראה אואמר בל גבורות ח"ו, וכן ידגיש האל"ף כשאומר מאת ה' שלא יבולע ונשמע כפרנות ח"ו, וכאלה רבות בדברים שבתפלה הן כשיבולעו האותיות או תיבות דאז באים הדברים לידי חלול ע"ש באורך.
אנָּא יְהוָֽה יאהדונהי האל הגדול הגבור והנורא
שנה זו תהיה שנת אורה,
ונהיה חכמים ונבונים בתורה.
שנה זו תהיה שנת ברכה,
והיתה לַיְהוָֽה יאהדונהי המלוכה.
שנה זו תהיה שנת גילה,
סֹלּוּ סֹלּוּ הַמְּסִילָּה.
שנה זו תהיה שנת דיצה,
יְהוָֽה יאהדונהי משכני אחריך נרוצה.
שנה זו תהיה שנת הצלחה,
ונסו יגון ואנחה.
שנה זו תהיה שנת ועד טוב,
כי יְהוָֽה יאהדונהי יתן הַטּוב.
שנה זו תהיה שנת זמרה,
ולילה כיום יאיר, כַּחֲשֵכָה כּאוֹרָה.
שנה זו תהיה שנת חנינה,
וּפְדוּיֵי יְהוָֽה יאהדונהי ישובון ובאו ציון ברינה.
שנה זו תהיה שנת טובה,
אִמְרוּ לְבַת צִיוֹן הִנְה יִשְעֶך בָּא.
שנה זו תהיה שנת יֹשֶר,
מה נאווּ על ההרים רגלי מְבַשֶׂר.
שנה זו תהיה שנת כַּלְכָּלה,
אדני אלהים יצמיח צדקה וּתְהִילָּה.
שנה זו תהיה שנת לְוָיָה,
דִּשַּנְתָּ בַשֶּמֶן רֹאשִׁי, כּוֹסִי רְוָיָה.
שנה זו תהיה שנת מעלה.
תְּשׁוּאוֹת חֵן חֵן לָהּ.
שנה זו תהיה שנת נדבה,
וְעָל כָּל פְּשָעִים תְּכַסֶה אַהֲבָה.
שנה זו תהיה שנת סמיכה,
צַוֵה יְהוָֽה יאהדונהי אֶת- הַבְּרָכָה.
שנה זו תהיה שנת עזרא,
שָׂשׂוֹן ושמחה ימצא בָהּ, תודה וקול זמרה.
שנה זו תהיה שנת פַּרְנָסָה טוֹבָה,
ומלאו פני תבל תְּנוּבָה.
שנה זו תהיה שנת צָהֳלָה,
חֵן וְחֶסֶד וְרַחֲמִים, רֶוַח וְהַצָלָה.
שנה זו תהיה שנת קִרוּן פָּנִים,
עטרת זקנים ותפארת בָּנִים.
שנה זו תהיה שנת רחמים,
יְהוָֽה יאהדונהי לא ימנע טוב לַהוֹלְכִים בְּתָמִים.
שנה זו תהיה שנת רצון,
וְהִנֵּה רָחֵל בָּאָה עִם הַצֹּאן.
שנה זו תהיה שנת שלום,
יְהוָֽה יאהדונהי יְבָרֵך אֶת- עַמּוֹ בַשָּלוֹם.
שנה זו תהיה שנת תְּשוּעָה,
וְהָיָה הֶעָקֹב לְמִישוֹר וְהָרְכָסִים לְבִקְעָה.

וּמִטּוּב בית יְהוָֽה יאהדונהי נִשְׂבְּעָה, וככתוב וּשְׁאַבְתֶּם ־ מַ֖יִם בְּשָׂשׂ֑וֹן מִמַּעַיְנֵ֖י הַיְשׁוּעָֽה׃ לִֽישׁוּעָתְךָ֖ קִוִּ֥יתִי יְהוָֽה יאהדונהי ׃ לִֽישׁוּעָתְךָ֖ קִוִּ֥יתִי יְהוָֽה יאהדונהי ׃ לְפֻרְקָנָךְ סַבַּרִית יְהוָֽה יאהדונהי. אָנָּ֣א יְ֭הוָה יאהדונהי הוֹשִׁ֘יעָ֥ה נָּ֑א, אָנָּ֣א יְ֭הוָה יאהדונהי הוֹשִׁ֘יעָ֥ה נָּ֑א, אָֽנָּ֥א יְ֝הוָ֗ה יאהדונהי הַצְלִ֘יחָ֥ה נָּֽא׃ אָֽנָּ֥א יְ֝הוָ֗ה יאהדונהי הַצְלִ֘יחָ֥ה נָּֽא׃
קידוש ליל ראש השנה
כשחל ראש השנה בשבת טוב לומר לשם יחוד זה בא"ח ש"ב בראשית כט ואם הזמן מצומצם וקשה לבני הבית להמתין יאמר הלשם יחוד הקצר המובא כדלקמן, וכן נהג מו"ר המקובל האלקי ח"ר סלמאן מוצאפי זצוק"ל וראה בספר שופר בציון ר"ה עמוד קי.
לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכיניתיה בדחילו ורחימו ורחימו ודחילו ליחדא שם י"ה ב ו"ה ביחודא שלים (י ה ו ה) בשם כל ישראל, הנה אנחנו באים לקיים מצות עשה דאורייתא לקדש את השבת * ולקיים מצות עשה דרבנן לקדש על היין, כמו שפרשו רז"ל פסוק : "זכור את יום השבת לקדשו" – זכרהו בדברים הנאמרים על היין, לתקן שורש מצווה זו במקום עליון. והרי אנחנו מוכנים להמשיך אורות עליונים לחקל תפוחין קדישין על ידי הכנה בסוד המעשה והכנה בסוד הדיבור. ויהי רצון מלפניך יְהוָֽה יאהדונהי אלהינו ואלהי אבותינו, שיעלה לפניך כאלו כוונו בכל הכוונות הראויות לכוון בסוד המעשה ובסוד הדיבור אשר יסדו לנו עבדיך חכמי ישראל בסדר הקידוש של שבת, ויעלה לפניך קידוש זה עם קידושי בניך היודעים ומכוונים כהוגן, וימשך שפע וברכה רבה בכל העולמות הקדושים, ומשם ימשך שפע רב לנפשנו רוחנו ונשמתנו לעבדך באמת ולשמור את כל שבתות קדשך כל ימי חיינו, במחשבה ודיבור ומעשה, ביראה ואהבה ושמחה רבה, והרי אנחנו מוכנים לקבל עלינו מצות עַשֵׂה של התשובה כמ"ש: "ושבת עד ה' אלהיך ושמעת בקולו". ויהי נועם אדני אלהינו עלינו, ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו.
ויהי רצון מלפניך יְהוָֽה יאהדונהי אלהינו ואלהי אבותינו, שיהא עתה עת רצון לפניך, וימשך לנו (ולנפשותינו) ** ולנשותינו ולבנינו ובנותינו ולכל ישראל שפע שלום, טובה וברכה, חיים חן וחסד ורחמים, על ידי שנים ועשרים צינורות עליונים אשר הם פתוחים ומריקים שפע וברכה מבריכה העליונה מראש כל הכתרים. ויהר"מ ה' או"א, שבזכות מצוות מזיגת כוס היין של הקידוש במים, מ'לא י'דנו מ'ברכותך, ומ'עושר מ'תנות י'דיך, ובזכות יעקב תמימך אשר מיתק הגבורות בחסדים ככתוב: "ויבא לו יין וישת" – דארמי לה מיא ביינא, כן ברחמיך וחסדיך יתמתקו כל הגבורות והדינין, וגמלנו חסדים טובים.
ויהי רצון מלפניך יְהוָֽה יאהדונהי אלהינו ואלהי אבותינו, שבזכות מצוות הברכה של קידוש שבת על כוס יין מלא, יתמלאו אותיות "כוס" שהם כ"ף וא"ו סמ"ך, שעולים מספר "הברכה", ויהיו צינורות לקבל לנו שפע הברכה מן הַבֶרֶיכָה העליונה ממקור הברכות, ויתקיים בנו מקרא שכתוב: "יצו ה' אתך את הברכה באסמיך ובכל משלח ידיך". ועתה אדני ה', הואל נא וברך את בית עבדיך, ומברכותך יבורך בית עבדיך לעולם. והריני מתכון לפטור בברכה שאברך על יין דקידוש את כל מיני המשקין שאשתה בתוך הסעודה והריני מתכוון להוציא את כל השומעים אותי ידי חובה יהיו לרצון אמרי פי והגיון ליבי לפניך יְהוָֽה יאהדונהי צורי וגואלי.
*כשחל ר"ה בשבת נחלקו הפוסקים אם קידוש ראש השנה הוא מדאורייתא או מדרבנן והאומר לשם יחוד זה יש לו על מה לסמוך עיין עלון קול צופיך למרן הראשל"צ הגרמ"א זצוק"ל גליון 372 הלכות ליל ר"ה, וכן כתב במפורש בספר שופר בציון ר"ה עמוד קי ע"ש.
** כ"כ בספר דרך צדיקים ח"ב עמוד 307 בשם הרה"ג המקובל רבי מרדכי שרעבי זצ"ל וז"ל :שקרוב לודאי שנשתרבבה טעות דפוס לתיבה ולנפשותינו והנוסח המדוייק והנכון הוא לומר וימשך לנו ולנשותינו ולבנינו ובנותינו וכו' וכן הסגיר בסוגרים תיבת ולנפשותינו בסידור עוד יוסף חי ומשמע שדעתו הכי.
אם קשה לבני הבית להמתין, יאמר בקצרה לשם יחוד זה מכה"ח סימן רפ"ט ס"ק ד.
לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכיניתיה בדחילו ורחימו ורחימו ודחילו ליחדא שם י"ה ב ו"ה ביחודא שלים (י ה ו ה) בשם כל ישראל, הנה אנחנו באים לקים מצות קדוש של (בשבת יוסיף : שבת וְ) יום הזכרון, לתקן שֹרֶש מצות אלו במקום עליון. והריני מתכון לפטור בברכה שאברך על יין דקידוש את כל מיני המשקין שאשתה בתוך הסעודה והריני מתכוון להוציא את כל השומעים אותי ידי חובה. (ויאמר שתי פעמים) ויהי נועם אדני אלהינו עלינו, ומעשה ידינו כוננה עלינו, ומעשה ידינו כוננהו.
אם חל ראש השנה בשבת : יאמר המקדש תחילה מזמור לדוד ויום השישי בא"ח ש"ב בראשית כט
א מִזְמ֥וֹר לְדָוִ֑ד יְהוָ֥ה רֹ֝עִ֗י לֹ֣א אֶחְסָֽר׃ ב בִּנְא֣וֹת דֶּ֭שֶׁא יַרְבִּיצֵ֑נִי עַל־מֵ֖י מְנֻח֣וֹת יְנַהֲלֵֽנִי׃ ג נַפְשִׁ֥י יְשׁוֹבֵ֑ב יַֽנְחֵ֥נִי בְמַעְגְּלֵי־צֶ֝֗דֶק לְמַ֣עַן שְׁמֽוֹ׃ ד גַּ֤ם כִּֽי־אֵלֵ֨ךְ בְּגֵ֪יא צַלְמָ֡וֶת לֹא־אִ֘ירָ֤א רָ֗ע כִּי־אַתָּ֥ה עִמָּדִ֑י שִׁבְטְךָ֥ וּ֝מִשְׁעַנְתֶּ֗ךָ הֵ֣מָּה יְנַֽחֲמֻֽנִי׃ ה תַּעֲרֹ֬ךְ לְפָנַ֨י׀ שֻׁלְחָ֗ן נֶ֥גֶד צֹרְרָ֑י דִּשַּׁ֖נְתָּ בַשֶּׁ֥מֶן רֹ֝אשִׁ֗י כּוֹסִ֥י רְוָיָֽה׃ ו אַ֤ךְ׀ ט֤וֹב וָחֶ֣סֶד יִ֭רְדְּפוּנִי כָּל־יְמֵ֣י חַיָּ֑י וְשַׁבְתִּ֥י בְּבֵית־יְ֝הוָ֗ה לְאֹ֣רֶךְ יָמִֽים׃
י֥וֹם הַשִּׁשִּֽׁי ׃ א וַיְכֻלּ֛וּ הַשָּׁמַ֥יִם וְהָאָ֖רֶץ וְכָל־צְבָאָֽם ׃ ב וַיְכַ֤ל אֱלֹהִים֙ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֔י מְלַאכְתּ֖וֹ אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה וַיִּשְׁבֹּת֙ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֔י מִכָּל־מְלַאכְתּ֖וֹ אֲשֶׁ֥ר עָשָֽׂה ׃ ג וַיְבָ֤רֶךְ אֱלֹהִים֙ אֶת־י֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֔י וַיְקַדֵּ֖שׁ אֹת֑וֹ כִּ֣י ב֤וֹ שָׁבַת֙ מִכָּל־מְלַאכְתּ֔וֹ אֲשֶׁר־בָּרָ֥א אֱלֹהִ֖ים לַעֲשֽׂוֹת:
ואם חל ראש השנה בחול/או במוצ"ש יתחיל לקדש מכאן:
וּבְי֨וֹם שִׂמְחַתְכֶ֥ם וּֽבְמוֹעֲדֵיכֶם֮ וּבְרָאשֵׁ֣י חָדְשֵׁיכֶם֒ וּתְקַעְתֶּ֣ם בַּחֲצֹֽצְרֹ֗ת עַ֚ל עֹלֹ֣תֵיכֶ֔ם וְעַ֖ל זִבְחֵ֣י שַׁלְמֵיכֶ֑ם וְהָי֨וּ לָכֶ֤ם לְזִכָּרוֹן֙ לִפְנֵ֣י אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם אֲנִ֖י יְהֹוָ֥ה יאהדונהי אֱלֹהֵיכֶֽם׃
סַבְרֵי מָרָנָן. (ועונים השומעים) לחיים.
ואח"כ יאמר המקדש ברכת בורא פרי הגפן, ולא ישתה מהיין, אלא יאמר מיד אחריו ברכת הקידוש. ואחר שענו השומעים אמן על ברכת הקידוש, ישב המקדש וישתה את כוס היין בישיבה דווקא עיין בא"ח ש"ב בראשית כט.
בָּרוּך אַתָּה יְהֹוָ֥ה יאהדונהי אֶלֹהֵינוּ מֶלֵךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא פְרִי הַגֶפֶן.
בָּרוּך אַתָּה יְהֹוָ֥ה יאהדונהי אֶלֹהֵינוּ מֶלֵךְ הָעוֹלָם, אשר בחר בנו מכל-עם, ורוממנו מכל –לשון, וקדשנו במצותיו. ותתן-לנו יְהֹוָ֥ה יאהדונהי אלהינו, באהבה, (בשבת יאמר: את יום השבת הזה וְ) את יום הזכרון הזה, את יום טוב מקרא קֹדֶש הַזֶה. (בשבת במקום יום תרועה יאמר : זכרון תרועה) יום תרועה באהבה, מקרא קדש, זכר ליציאת מצרים. ודברך מלכנו אמת וקים לעד. בָּרוּך אַתָּה יְהֹוָ֥ה יאהדונהי מלך על כל – הארץ, מקדש (בשבת יוסיף: השבת וְ) ישראל ויום הזכרון.
אם חל ראש השנה במוצאי שבת :
מוסיפים שתי הברכות הבאות לפני ברכת שהחיינו: צריך להכין נר הבדלה קטן, וכשיברך על הנר יכוף אצבעותיו הימנים אל תוך כפו, ויהיה הגודל מכוסה תחת הארבע אצבעות, ויהיו נכפפים לפני הנר ולפני האדם עצמו עיין בא"ח ש"ב ויצא אות טו שו"ת תורה לשמה בסימן טל ובסימן עט ובסימן קא ובסימן תעה ותרו"ץ ועיין עוד בשו"ת רב פעלים ח"ב סימן יד.
בָּרוּך אַתָּה יְהֹוָ֥ה יאהדונהי אֶלֹהֵינוּ מֶלֵךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא מְאוֹרֵי הָאֵש.
בָּרוּך אַתָּה יְהֹוָ֥ה יאהדונהי אֶלֹהֵינוּ מֶלֵךְ הָעוֹלָם, המבדיל בין קדש לחול, ובין אור לחשך, ובין ישראל לעמים, ובין יום השביעי לששת ימי המעשה. בין קדשת שבת לִקְדֹשָת יום טוב- הבדלת,* ואת יום השביעי מששת ימי המעשה הקדשת והבדלת, והקדשת את עמך ישראל בקדשתך. בָּרוּך אַתָּה יְהֹוָ֥ה יאהדונהי, המבדיל בין קדש לקדש.
*נ"ב כך גורס מו"ר מרן הרי"ח טוב זצ"ל בספרו ידי חיים עמוד צז הלכות סוכה סימן תרמ"ב וזה לשונו ואת יום השביעי מששת ימי המעשה – הקדשת והבדלת – נ"ל להסביר בס"ד דאמרו רז"ל בראשית רבה יא ט ובזוהר ח"ג דף רלו: אמרה שבת לפני הקב"ה: לכל הימים נתת בין זוג, ולי לא נתת בן זוג. אמר לה: ישראל יהיו בן זוגך. פירוש: כל הימים מחוברים זה עם זה: א"ב ג"ד ה"ו, ושבת שהוא ז' אין לו יום להתחבר עמו. ולפי זה מובן ענין והבדלת כאן, שהבדלתו מששת ימי העשה, שאין לו יום בששת ימי המעשה שיתחבר עמו, אלא הבדלתו מהם. ולכן מסיים: "והקדשת את ישראל בקדושתך" כדי שעי"כ יהיו בן – זוג להתחבר עם השבת שהיא קודש עכ"ל. וכן כתב הגר"י צוברי ז"ל בסידור כנסת הגדולה ח"ב עמוד פג וכן הוא הנוסח וההפסק בכל המחזורים חדשים גם ישנים וכ"כ בסידור עוד יוסף חי. לאפוקי ממש"כ בהגדה של פסח חזון עובדיה עמוד קצד שהגירסה היא ואת יום השביעי מששת ימי המעשה קדשת, והבדלת וקדשתך את עמך ישראל בקדשתך ע"ש. ואנחנו נקטנו כדברי מו"ר מרן הרי"ח טוב זצוק"ל.
גם בליל שני של ראש השנה מברכים שהחיינו, ואם יש לו פרי חדש יניחנו על השלחן בליל שני, ויכוין עליו, אך אין צריך להקפיד לחזור על דבר זה. עיין בא"ח נצבים ח.
בָּרוּך אַתָּה יְהֹוָ֥ה יאהדונהי אֶלֹהֵינוּ מֶלֵךְ הָעוֹלָם, שהחינו וקימנו, והגיענו לזמן הזה.
ויכוין בברכת שהחיינו: להודות לבורא עולם שנתן לו חיים ויזכה בשנה הבאה לברכה פעם נוספת.
שופר בציון ר"ה עמוד קיב בשם מו"ר רבי חיים פלאג'י זצ"ל ונירמז זה בפסוק ושמרת את החקה הזאת למועדה מימים ימימה – חֹקָה ר"ת- חיינו קיימנו הגיענו, למועדה מימים ימימה – שיזכה עוד הפעם לברכה במועד בשנה הבאה.
לאחר הקידוש ישב בעל הבית וישתה רביעית יין מכוס הקידוש או מלא לוגמיו ומצוה שגם שאר המסובין יטעמו מכוס הברכה בא"ח ש"ב תולדות כט שו"ע רעא יג. מנהגן של ישראל לברך הילדים בנים ובנות בליל שבת ויום טוב אחד האבות ואחד הרבנים אחר התפילה או הקידוש, שאז הוא עת רצון וחל השפע, וראוי להמשיכו על הילדים ביחוד, שאין בכוחם להמשיך שפע במעשיהם, אבל על ידי אדם גדול אמצעי משובח הוא, ויורד וחל ונאחז ביותר בקטנים, שעדיין לא טעמו טעם חטא, ועל ידיהם הוא מתפשט יותר, אבל גם הבנים וראה בספר שיח חיים בעמוד רכ' לרבינו הבן איש חי זיע"א שמנהגו לנשק ידי אמו אחר הקידוש ובבא"ח בראשית ש"ב כט כתב וינשק ידי אביו ואמו אם הם בחיים ונכון לכל אדם לנהוג כך כי יש בזה משום כבוד אב ואם ויש טעם לזה על פי הסוד. ועיין בספר מורה באצבע למרן הרב חיד"א זצ"ל בסימן ד אות קמב ובחלק עמודי הוראה שם בעמוד מו ובשער הכוונות דף ע סוף עמוד ב. וגם הגדולים מקבלים ברכה מאבותיהם, ונכון הוא עיין כה"ח רסב ס"ק יז.
ונ"ל להסביר בס"ד דברי רבינו מרן הרי"ח טוב זצוק"ל ומו"ר מרן הרב חיד"א זצוק"ל כוונת דבריהם. הנה מקור דבריהם כפי שכתבתי הוא בשער הכונות הניזכר וז"ל מרן רבינו האר"י זיע"א אח"כ תלך לביתך וכו' ואם אמך קיימת בחיים חיותה תלך ותנשוק ידיה וכו' עכ"ל וכפי שנהג רבינו מרן הרי"ח טוב זצ"ל וכניזכר בספרו שיח חיים וכמ"כ למעלה שמנהג רבינו לנשק ידי אמו אחר הקידוש ע"ש ואם אל סודו תדרוש ענין נשיקה זו רומזת לעלית ז"א ע"י כניסת הל' דצלם בו להלביש חג"ת דתבונה וזו הכוונה היא דווקא בשבת ודווקא על ידי אמו ועוד ענין הנשיקה היא בסוד מיתוק דיני האצבעות על ידי שורש הגבורות שבפה המעוררים רחמי המברך לברך הקטן הנושק ואותה כוונה שייכת תמיד בכל עת שהקטן מנשק ידי הוריו לקבל ברכתן או ידי הגדול לקבל ברכתו ע"ש. וכוונה זו ידועה ליודעי ח"ן וא"כ נימצא שמש"כ מו"ר זיע"א מרן החיד"א ומרן הבא"ח ז"ל לנשק ידי אביו ואמו לקבל ברכתן בליל שבת הוא שעת הרצון ושעת הכושר הראויה בעת הזאת. ועיין בספר עמודי שמים למו"ר היעב"ץ זצ"ל דף שד"מ ובספר מעבר יבק מאמר ג' פרק מ"ג ומאחר שרצונו לקבל ברכה מאביו ואמו טובים השנים ומימלא צריך לנשק ידי שניהם לעורר רחמיהן עליו ועוד שמקיים בזה בדרך אגב מצות כבוד אב ואם, וכן מפני אימת אביו, אמנם עיקר הקפידה דוקא בנשיקת ידי אמו לסוד הידוע לעיל וכן יש לפרש כוונת מו"ר רבי יוסף חיים מש"כ בספרו בא"ח ש"ב בראשית כט ודו"ק!.
ברכת הבנים
לזכר יאמר: יְשִֽׂמְךָ֣ אֱלֹהִ֔ים כְּאֶפְרַ֖יִם וְכִמְנַשֶּׁ֑ה, ותכתב ותחתם בספר חיים טובים.
לנקבה יאמר: יְשִֽׂמְךָ֣ אֱלֹהִ֔ים כשרה רבקה רחל ולאה, ותכתבי ותחתמי בספר חיים טובים.
יְבָרֶכְךָ֥ יְהוָ֖ה וְיִשְׁמְרֶֽךָ׃ יָאֵ֨ר יְהוָ֧ה׀ פָּנָ֛יו אֵלֶ֖יךָ וִֽיחֻנֶּֽךָּ׃ יִשָּׂ֨א יְהוָ֤ה׀ פָּנָיו֙ אֵלֶ֔יךָ וְיָשֵׂ֥ם לְךָ֖ שָׁלֽוֹם׃וְשָׂמ֥וּ אֶת־שְׁמִ֖י עַל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַאֲנִ֖י אֲבָרֲכֵֽם׃
וִיהִי רָצוֹן מִלִפְנֵי אָבִינוּ שֶבַשָמַיִם שֶיִתֵּן בִּלִיבְּכֶם אֲהָבָתו, וְתִהְיֶה יִרְאָת יְהוָ֧ה יאהדונהי עַל פֶּינֶיכֶם כָּל יְמֵי חָיֶּיכֶם שֶלֹּא תֶחֱטָאו. וִיהִי חֶשְקְכֶם בַּתּוֹרָה וּמִצוֹת,עֵינֶיכֶם לְנֹכַח יַבִּיטוּ, פִּיֶכם יְדַבֵּר חֹכְמוֹת, וְלִיבְּכֶם יֶהְגֶּה תֶבוֹנוֹת. יֶדְיכֶם יִהְיוּ עוֹסְקוֹת בַּמִּצוּת. רַגְלֶיכֶם יָרוּצוּ לַעֲשוּת רְצוֹן אָבִיכֶם שֶבַּשָּמַיִם. וְיִתֵּנוּ לָכֵם בָּנִים וּבָנוֹת צַדִּיקִים וְצַדִּיקוֹת עוֹסְקִים בַּתּוֹרָה וּמִצְוֹת כָּל יְמֵיהֶם. וִיהִי מְקוֹרְכֶם בָּרוּךְ. וְיַזְמִין לָכֶם פָּרְנָסָתְכֶם בְּהֶתְּר וּבְנַחַת וּבְרֶוַח מִתַּחַת יָדוֹ הָרְחָבָה, וְלֹא עַל יְדֵי מַתְּנַת בָּשָר וָדָם, פַּרְנָסָה שֶתִּהְיוּ פְּנוּיִים לַעֲבוֹדַת יְהוָ֧ה יאהדונהי, וְיַתְמִיד בֵרִיאוֹתְכֶם וְיִשֶלָח לָכֶם רְפּוֹאָה שֶלֶמָה בְרָמַ"ח אֶבָרֶיכֶם וְשָסָ"ה גִידְּכֶם/ לבנות יאמר – רָנַ"ב אֶבָרִים וְשָסַ"ה גִידִים / , וְתֵכַתֵּבוּ וְתֵחָתְּמוּ לְחַיִּים טוֹבִים וַאֲרוּכִים בְּתוֹךְ כָּל צַדִּיקֵי יִשְׂרָאֵל אָמֵן.
וכל אחד יוכל להוסיף ברכה משלו כפי צחות לשונו וממה שחננו ה'. כ"כ היעב"ץ בעמודי שמים דף שד"מ ע"א אות ה' וספר פלא יועץ מערכת ברכות ובספר ישועות מרדכי למו"ר הראשל"צ מרן הרב מרדכי אליהו זצוק"ל עמוד 29 וכ"כ בספר אהלי יעקב דף סא וז"ל : מנהגן של ישראל לברך הילדים בלילי שבתות וימים טובים וכל שכן בליל ר"ה דמרבינן ביה בסימנים טובים, וגם הבנים הגדולים מקבלים ברכה מאבותיהם ואומרים ישימך אלקים כאפרים וכמנשה וכו' וברכת כהנים וכל אחד יוכל להוסיף ברכה משלו כפי צחות לשונו ע"ש. ונלענ"ד לומר שמיכוון שר"ה הוא יום הדין שהכל נידונים בו וכל בני עולם עוברים לפניו כבני מרון ומאזני משפט ביד ה' והכל צריכים לברכה לכן כרחם אב על בנים אבי המשפחה יברך את בניו ובנותיו בעין יפה וברוח נדיבה, כי השעה שעת רצון היא ומן השמים יברכוהו כפלי כפליים. כי הברכה ביום זה הוא ר"ה יכולה היא לעשות פירות ופרי פירות יותר מבשאר הזמנים שהרי ר"ה הן מצד שהוא היום הראשון של השנה והוא לסימן טוב לכל השנה והן מצד מה שכתוב בזוהר הקדוש תרומה קלג בספרא דצניעותא בזמנא דמטא תשרי ירחא שביעא משתכחי אלין תליסר בעלמא עילאה ומתפתחי תליסר תרעי דרחמי בההוא זמנא וכמש"כ דרשו ה' בהמצאו ע"ש וא"כ מיכוון שנודע שי"ג מידות של רחמים הם רומזים לי"ג תיקוני הדיקנא (הזקן) שמקור שיפעם גבוה ונעלם מאוד, ואלו פתוחים מהלילה הזאת הוא ר"ה ועד סוף יום הכפורים בכל עשרת ימי תשובה, ולכן הברכה והתפלה עתה חשובים מאוד וצריך האדם להיות זריז ונשכר וחכם ונבון לדעת את גודל השעה ולברך ולהתברך והרוצה להחכים עוד יעיין בספר אוצרות חיים לרבינו יוסף חיים זצוק"ל בהוצאת אהבת שלום בחלק ימים וזמנים חודש אלול עמוד כד ויראה שם מש"כ רבינו בעניין זה והביא שם בקשה בכ"י לאומרה בכל חודש אלול ור"ה בכדי לקבל את השפע וההארה מאת ה' יתברך בגין י"ג מידות של רחמים המתגלים והמאירים באבא ואמא וכו' ע"ש ודפח"ח.
יטול ידיו הוא ובני משפחתו לסעודה, יברך המוציא לחם מן הארץ, יבצע ויטבל את הפת במלח ובסוכר ג' פעמים לקיים מה שנאמר: ולא תשבית מלח ברית (ויקרא ב יג) ועוד כי טיבול הלחם במלח ממתק הגבורות כ"כ מו"ר ז"ל בספר שו"ת תורה לשמה סימן ת"ק ובבא"ח וילך ד' וכה"ח סימן תקפג' ס"ק ד' וס"ק טו' בשם הרב פלאג'י זצ"ל ע"ש. יקח לעצמו כזית מהחלה יאכל ממנה, ויחלק אח"כ לאשתו כביצה פת ולשאר המסובים. ישנם עדות (מנהג אשכנז וחלק מבני ספרד) שנוהגים לטבל את הפת בדבש לסימן טוב, ומנהגינו ע"פ מש"כ הבן איש חי זצ"ל בשו"ת תורה לשמה סימן ת"ק שלא לטבל את הפת בדבש שהוא מבחינת גבורה אלא בסוכר ובמלח ע"ש, כי בדבש רמוז בו שמות הדינים, עיין בזה בשו"ת תורה לשמה סימן קכז' וכה"ח תקפ"ג ס"ק ו ועוד נאמר עליו דְּבַשׁ מָצָאתָ אֱכֹל דַּיֶּךָּ פֶּן תִּשְׂבָּעֶנּוּ וַהֲקֵאתוֹ. משלי כה טז׃. ובכל מקרה גם עדות שנוהגים לטבל בדבש את פרוסת המוציא לסימן טוב לא יבטלו מלטבל הפרוסה במלח תחלה כי טבול חתיכת המוציא הוא למתק הגבורות כה"ח תקפ"ג ס"ק ד.
אחרי שיאכלו כזית מהחלה יברכו על המאכלים המיוחדים שהם לסימנא טבא לסימן טוב לכל השנה והם התמרים הלוביה הקר"ע הרמון המתוק התפוח המבושל בסוכר לבן וראש כבש. עיין במאמר מרדכי למועדים וימים עמוד 276 הלכה ז ובעמוד 278 הלכה יט כה.
נוהגים שכל אחד מהמסובים מברך לעצמו ואומר את הבקשה לעצמו, ומי שלא יודע – ישמע מאחרים ויענה אמן. כ"כ בספר מאמר מרדכי למועדים ולימים הלכות ר"ה עמוד 280 הלכה לו' ע"ש.

סדר הברכות בליל ראש השנה
בשני הלילות של ראש השנה, יהיה רגיל לעשות כסדר הזה, לסימן טוב. ויש עושין כל סדר הברכות שבסעודת הלילה, גם ביום ראש השנה שחרית, וכן אנחנו נוהגים בביתינו להביא כל הנזכר בסעודת הלילה על השלחן גם ביום. כן נהג מו"ר מרן הרי"ח טוב זצ"ל לעשות סדר זה גם ביום, וזכורני שמו"ר רבי יוסף זליכה זצ"ל שהיו כל אורחותיו והנהגותיו על פי מו"ר רבי יוסף חיים בעל הבא"ח זיע"א נהג לעשות סדר זה לסימן ברכה גם ביום ר"ה שחרית וראוי לכל אדם לנהוג כן. עיין בספרו בא"ח ניצבים ד ובספרו בן יהוידע הוריות דף יב' ונילמד מלשון הגמרא יהא רגיל לרמוז שיעשה הסימן בשני ימים של ר"ה בלילות ובימים, דאז נמצא עושה זאת ארבעה פעמים, וידוע לשון רגיל וכלשון הגמרא יהא רגיל אינש למיכל בריש שתא וכו' לא שייך בעושה בפחות משלשה פעמים ע"ש וכ"כ בספר מאמר מרדכי למועדים וימים בעמוד 280 ובכה"ח תקפ"ג ס"ק ז' ע"ש. כתבו חכמי הקבלה, שטוב לכוין באכילת הסימנים הללו שיהיו לו לסימנא טבא, לזכות השנה הזאת להרבות בלימוד התורה, ויזכה להחזיר נשמתו אליו (נר"ן ח"י) אם איבדה על ידי מעשיו ועונותיו. כ"כ רבנו הגדול הפוסק והמקובל רבי דוד פארדו זצ"ל בספרו חסדי דוד ח"ב סק"ו ע"ד סוף מסכת הוריות ע"ש ועיין מש"כ לעיל בהקדמה באורך.
תמרים
תחלה יקח תמר אחד בידו (בדוק מתולעים) כיוון שהוא משבעת המינים והוא לסימן טוב שפריו מתוק ועצו גבוה ונמשל לצדיק שנאמר : צדיק כתמר יפרח עיין בא"ח נצבים ד כה"ח תקפג ס"ק כה ויברך עליו בורא פרי העץ ויאכל, ויכוין לפטור בברכתו את כל פרות העץ שיאכל אח"כ כגון את הרימון והתפוח, ואם התמר לח תמר צהוב יברך עליו ברכת שהחיינו אחרי ברכת בורא פרי העץ ויכווין לפטור מברכת שהחיינו את הרימון והלוביא הטרייה אם לא אכל קודם, וכמובן בשעת הקידוש לא יניחם על השלחן בכדי שלא יפטרו בברכת שהחיינו שאומר בקידוש עיין מאמר מרדכי לימים ומועדים חגים עמוד 279 הלכה כט, ואח"כ יקח תמר אחר ויאמר בקשה זו:
יְהִי רָצון מִלְּפָנֶיך יְהֹוָ֥ה יאהדונהי אֶלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינו, שיִּתַּמּוּ אוֹיְבֵינוּ וְשׂוֹנְאֵינוּ, וְכָל-מְבַקְשֵי רָעָתֵינוּ. ויכוין: על האויבים התחתונים.
נלענ"ד להסביר שכוונת הרב בן איש חי זיע"א היא לבקש על האויבים התחתונים שהם שונאי נפשו של האדם ס"מ וכל כת דיליה המתייצבים על השם לקטרג על האדם מחמת עוונותיו ולכן אנו מבקשים שיתמו אויבינו ושונאינו הם ס"מ וגונדא דיליה יען כי מחמת עוונותינו ס"מ וגונדא דיליה התייצבו לקטרג עלינו. אבל עתה בראש השנה אחרי שעשינו חשבון הנפש מבחינת מארי דחשובנא וחזרנו בתשובה שלמה מבקשים אנו מהשם יתברך שמו ויתעלה כי אותם מקטרגים שניבראו מחמת עוונותינו יהיו כאין ויאבדו, ויהפכו הזדונות לזכויות. וכן מפורש במאירי בבית הבחירה הוריות יב שכתב וגרס שיתמו חטאינו ואלו בר"ן במסכת ר"ה יב גרס יתמו עוונינו או יתמו אויבינו, ואלו מרן בשולחן ערוך בסימן תקפג סעיף א גרס יתמו שונאי השם, ואלו השל"ה בנר מצוה אות כ' גרס יתמו שונאינו שפירושו אוייבינו וכמש"כ בתהילים ט, ז האויב תמו שפירושו אויבינו יתמו וכן גרס היפה ללב ח"ה תקפג סעיף ב ע"ש. ולפיכך יש המכוונים בתפלה זו כך:
א. על האויבים התחתונים הם העונות אשר נגרמו מחטאות האדם שהם שונאי נפשו של האדם ס"מ וכת דיליה.
ב. ויש המוסיפים גם לכוין שיתמו אויבינו ושונאינו הכוונה לאויבים התחתונים ושונאי ישראל מאומות העולם וכן גרס בספר מטה אפרים שם אות ב. וחלילה בלילה הקדוש הזה לכוין על שום אחד מישראל כי יכולים הדברים חס ושלום להתהפך ולקטרג עליו, אלא יכוין כדפירישית על שונאי עם ישראל מבחוץ באשר הם.
ואח"כ יאכלנו.
אם התמרים מחוברים למכבד לענף יש לפרקם בערב החג וכוונתי לתמרים האדומים והחומים כי יש בזה שלש דעות. יש המחייבים חטאת משום שזה תולדת דש, ויש האוסרים מדרבנן, ויש מתירים.
עיין שו"ע שלו' סעיף ח ברמ"א סימן שכא סעיף יט ברמ"א שו"ע סימן שיט סעיף ו. רש"י ור"ן ותוספות על הגמרא בשבת עג, פרי מגדים בפתיחה לסימן שכ מנחת חינוך סימן דש מאירי שבת עג עגלי טל דש סעיף ב' וע"ע בספר מנוחת אהבה מלאכת דש ובקצות השולחן סימן קכו' ובספר מאמר מרדכי למועדים ולימים בעמוד 280 הלכה לה וע"ע שו"ת תפארת יוסף סימן עז ובסימן קכב אות ה באורך : ועל כן הקונה מכבד של תמרים מהערביים או מהשוק לכבוד ראש השנה יש לו לפרקם מהמכבד בערב ר"ה כשחל בשבת. ואם שכח לפרקם בערב ר"ה יפרקם בשינוי דהיינו בגב ידו או בפיו דהיינו דווקא בתמרים האדומים והחומים שהדרך לאצרם מפורקים, ברם התמרים הצהובים שנמכרים בשוק בתקופת ר"ה עם המכבדות שהללו אין דרך לאצרם אלא עם המכבדות וכך נמכרים בשוק בדרך כלל, כתב מו"ר רבי יוסף זליכה זצ"ל בספרו שו"ת תפארת יוסף שם שדינם כענבים ודובדבנים שכתבו הפוסקים שמותר לגרגרם (לפרקם מהמכבד) ובתנאי שיהיה סמוך תוך שעה לאכילה.
תמרים – תוספת כוונה לבן איש חי
ולא ניזכר זה בספרו בא"ח בפרשת ניצבים ד, וכן הבאתי ממה שחנני ה' יתברך להסביר דבריו בטוב טעם ודעת (הכנסתי ההסבר להבנת העניין בגוף הכוונה בס"ד).
וכתב מו"ר ח"ר יוסף חיים זצוק"ל בספרו עטרת תפארת חלק כתר מלכות אות קמב' בעמוד 163 כשיאכל תמרים יכווין:

ש – תמרים ר"ל תמרים מספרו 690 עולה בגימטריא כמספר ב' פעמים אל שדי 690 עם הכולל לא ידעתי מדוע כתב הרב בא"ח זיע"א עם הכולל? אם נֶחָשֵב ב' פעמים אל שדי יצא בדיוק 690 ו- תמרים ר"ל מספר תמרים שעולה 690 הוא עולה בגימטריא כמספר משה משה ר"ל 690 ובזכות משה דלא פסיק טעמא בגווייהו עיין מש"כ באדרא רבא מתוק בדבש עמוד קנג ותרוה צמאונך, נתברך בשם אל שדי בחיצוניות ובפנימיות.
יובן בס"ד ע"פ מש"כ מו"ר המקובל האלקי ח"ר יוסף חיים זצוק"ל בספרו בא"ח הקדמת וירא : דידוע שם אל שדי מאיר בעולם הבריאה, והטעם כי עולם הבריאה הוא עולם השלישי ששם קדושה משולשת, ולכן מאיר שם אל שדי דחשבונו משולש, כל שליש הוא קט"ו כמנין חסד גדול, ולכן מרע"ה שזכה אל הנשמות דבינה דבריאה כמ"ש בשער הפסוקים בפרשת בראשית, נקרא משה שהוא מספר אל שדי, שכל שליש הוא מספר חסד גדול שהוא היה בסוד החסדים בנר"ן שלו, כמ"ש ותרא אותו כי טוב הוא, ולכן נתנה תורה על ידו דהתורה נתנה לנו מעולם הבריאה: והנה ידוע שישראל נשמתם חצובה מתחת כסא הכבוד שהוא עולם הבריאה, בסוד ברוך אלהינו שבראנו לכבודו, ששם מאיר שם אל שדי שהוא משולש כל שליש מספר חסד גדול, ולכן אם ישראל יהיו שלמים בעבודה באהבה משולשת, שיהיה להם בעבודת השי"ת אהבה בכונה, אהבה בדבור, אהבה במעשה אז יאיר בהם שם אל שדי שהוא חשבון משולש, כל שליש מספר חסד גדול, כי האהבה היא מצד החסד בסוד זרע אברהם אוהבי, וגם שם ה"ס הגדולה, לכך יאיר בהם אל שדי שהוא ג"פ חסד גדול בנר"ן שלהם, ועל שילוש זה רמז להם במ"ש והייתם לי סגולה, דוגמת הסגו"ל שהוא נקודת החסד והוא משולש בשלש נקודות: וידוע הוא דשלימות העבודה בשלשה פעמים אהבה הנז', רמוזה באותיות שלפני שם הוי"ה שהם כוז"ו שמספרם ג"פ אהבה, ובזה פרשתי הפסוק אחרי ה' אלהיכם תלכו, כי כוז"ו שהם מספר ג"פ אהבה, אחרי אותיות שם הוי"ה באלפ"א בית"א, ובזה יובן בס"ד הרמז כאן אני אל שדי, שהוא שם המאיר בבריאה שהוא משולש בג"פ חסד גדול, לכן התהלך לפני כלומר באותיות שהם לפני שמי שהם מספר ג"פ אהבה, שהוא בסוד החסד הגדול, ובזה תהיה תמים בהארת אל שדי, ודפח"ח.
גם יכווין תמר ר"ל מספר תמר עולה 640 והוא בגימטריא עולה ב' פעמים ש"ך ניצוצין שהרי ש"ך ניצוצין מספרם 640 שיתוקנו. ותאיר לנו שמש ר"ל גימטריה של שמש (צדקה) שעולה מספר תמר 640, וישפיע לנו היסוד הנמשל לתמר, דכתיב : צדיק כינוי ליסוד כתמר יפרח. תהילים צב' יג' ויאירו בנו ל"ב נתיבות חכמה אשר כל נתיב כלול מחסדים וגבורות שהם ס"ד ר"ל ל"ב נתיבות חכמה יש בהם יחד עם החסדים והגבורות 64 נתיבים 32 חסדים ו 32 גבורות וכל אחד ר"ל מהחסדים והגבורות כלול מעשר הרי הם מספר תמר כלומר יש לנו 32 נתיבות חכמה כל נתיב מ 32 כלול מ 10 חסדים ו 10 גבורות נכפיל החסדים והגבורות במספר הנתיבים שהם 32 יצא לנו מספר 640.
אחר פרי העץ יש הנוהגים לקחת פרי אדמה שאינו חלק מהארוחה כגון בננה או בוטנים או אבטיח ולברך עליו בורא פרי האדמה, ומכוונים לפטור בכך את פירות האדמה כגון הלוביא עלי הסלק והכרתי. ויש שאינם נוהגים בכך כי הירקות של הסימנים כולם נאכלים בתוך הסעודה ואינו מברך עליהם. עיין בספר מאמר מרדכי למועדים ולימים למרן הראשל"צ הגרמ"א זצוק"ל בעמוד 280 הלכה לג' ובספר כה"ח תקפג' ס"ק יג' ובספר שופר ציון ר"ה עמוד קכח הלכה טז.
רוביא / לוביא
ואחר כך יקח רוביא והוא מה שקורין בלשון ערבי לוביא
ויאמר בקשה זו :
יְהִי רָצון מִלְּפָנֶיך יְהֹוָ֥ה יאהדונהי אֶלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינו, שֶיִרְבּוּ זְכֻויוֹתֵינוּ וּתְלַבְּבֵנוּ.
כ"כ מו"ר הבא"ח זיע"א וז"ל :ולפי מ"ש הגאון מגן אברהם ז"ל שיבקש גם לפי המשמעות הנראה מלשון המדינה, על כן אנחנו אנשי בגדא"ד שקורין אותה לובי"א צריך לומר שירבו זכויותינו ותלבבנו בא"ח ניצבים אות ד ע"ש.
כרתי
יקח כרתי (בצל ירוק גדול- גידולים נקיים מחרקים) ויאמר בקשה זו:
יְהִי רָצון מִלְּפָנֶיך יְהֹוָ֥ה יאהדונהי אֶלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינו, שֶיִּכָּרְתוּ אוֹיְבֵינוּ וְשׂוֹנְאֵינוּ, וְכָל- מְבַקְשֵי רָעָתֵינוּ
ויכוין: על הכוחות הרעים שנבראו מהעונות של אדם ומניצוצי קרי שלו שיתבטלו ויאבדו.
אשר עליהם מכוונים בקריאת שמע שעל המטה, ועליהם נאמר" אויבי איש אנשי ביתו" עיין בא"ח נצבים ד מועד לכל חי יב, יג לרבי חיים פלאג'י ז"ל ומקור הדברים בדברי רבינו האר"י ז"ל בשער הכונות דרוש הלילה ועיין בא"ח פקודי ש"א אות יג.
סלקא
יקח עלי סלק (גידולים נקיים מחרקים) הנקראים סלק עלים
ויאמר בקשה זו :
יְהִי רָצון מִלְּפָנֶיך יְהֹוָ֥ה יאהדונהי אֶלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינו, שֶיִּסְתַּלְּקוּ אוֹיְבֵינוּ וְשׂוֹנְאֵינוּ, וְכָל–מְבַקְשֵי רָעָתֵינוּ.
ויכוין: על המקטרגים וכוחות הדין המשטינים למעלה שיסתלקו משם ולא יקטרגו ביום הדין הוא ראש השנה ולא תָעַשֶׂינַה ידיהם תושיה.
כ"כ בא"ח שם וכה"ח תקפג ס"ק יב ועיין בשו"ת דברי יציב או"ח סימן רנג שכתב שבאמרו אויבינו ושונאינו יכוין על שונאינו בשמים ממעל, וכמו שמצינו במשנה באבות ד,יא העובר עבירה אחת קונה לו קטיגור אחד ועל ידי התשובה יכרתו ועל ידי זה יסתלקו אויבינו התחתונים שבארץ כי יתבטל כוחם מלמעלה עכ"ד אבל רבינו יוסף חיים זצ"ל כתב בבא"ח שם שאין הכוונה לאויבים התחתונים אלא המקטרגים וכוחות הדין המשטינים מלמעלה, וכן עיקר.
בענין עלי הסלק ראה מש"כ מו"ר מרן הרי"ח טוב זצ"ל בספר בא"ח ש"ב פרשת נשא אות ח' וז"ל: ויש ירקות שנימצא בהם תולעים דקים הרבה וקשה לבדקן והם מה שקורין סִלְ"ק בערבי ר"ל עלי סלק ומה שקורין נענע שומר נפשו ירחק מהם ופה עירנו אוכלים זה הסל"ק ואומרים שבודקין אותו וירא שמיים יסלקו מביתו ולא יבא על שולחנו ובביתנו לא יכנס הסל"ק למאכל ורק בראש השנה יביאו אותו על השלחן בלבד בשביל הבקשה שבהם. ושמעתי מפי מרן הראשל"צ המקובל האלקי ח"ר מרדכי אליהו זצוק"ל שסיפר שסבתו הרבנית שמחה ע"ה היתה בת אחותו של הבא"ח וידוע שמה ששמעה מפי הבן איש חי כמו בור סיד שאינו מאבד טיפה קלטה ולא יצא ממנה והיתה אפילו מתקנת רבנים בהלכה כל כך חכמה הייתה ע"ה וידוע שגדלה בביתו של הבן איש חי, וא"כ בראש השנה היתה מביאה את עלי הסלק על השולחן ובדיוק כמו שכתב הבן איש חי זצ"ל כשהיתה אומרת יסתלקו אויבינו ושונאינו היתה מצביעה על הקערה של עלי הסלק והיתה מסלקת (את התולעים) הקערה מעל השולחן והיתה אומרת הבקשה בלבד. וכמו שכתב הבא"ח וירא שמיים יסלקו מביתו ורק בר"ה יביא אותו על שולחנו בשביל הבקשה וכן היה נוהג מו"ר המקובל האלקי רבי סלמאן מוצאפי זצ"ל עיין שופר בציון ר"ה קלא, וכיום שיש עלי סלק גוש קטיף הנקיים מחרקים יוכל להשתמש בנקל
קרא / דלעת
היא הנקראת דלעת הבקבוק וצבעה ירוק בהיר, בארץ היא נמכרת פעם בשנה לקראת ר"ה, ונקראת בלשון ערבי אבו קרעה, יקח דלעת ויאמר בקשה זו.
יְהִי רָצון מִלְּפָנֶיך יְהֹוָ֥ה יאהדונהי אֶלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינו, שֶתִּקְרַע רוֹעַ גְּזַר דִּינֵנוּ, (יכווין בשם קרע – מ" קרע שטן") וְיִקָּרְאוּ לְפָנֵיֶך זְכֻיוֹתֵינוּ.
הוא משמעות קריעה על שם קר"ע עיין בא"ח נצבים ד וכתב השולחן ערוך בסימן תקפג סעיף ג ובאבודרהם שמשמעות התפלה והבקשה בקרא שתקרע רוע גזר דיננו היא משמעות כפולה גם קריעת רוע גזר דיננו וגם קריאת זכויותינו.
רמון מתוק
עיין מש"כ בעניין התמרים לעיל ויש להוסיף כשחל ר"ה בשבת צריך לפרק (לגרגר) את הרימונים בערב שבת, ואם שכחו לפרקם אזי יש מקום להחמיר שלא יפרקם בשבת אלא יחלקום לפלחים וכך יאכלום עיין בשו"ת תפארת יוסף סימן עז באורך ובסימן קכב אות ה וכן דעת מרן הראשל"צ הגרמ"א זצ"ל בספר מאמר מרדכי למועדים ולימים בעמוד 280 הלכה לה ע"ש.

יקח רימון מתוק ולא חמוץ בא"ח נצבים ה' כה"ח תקפג ס"ק חי מורה באצבע לרב חיד"א זצ"ל בסימן ט אות רנד ואם חמוץ יפזר עליו סוכר כך שמעתי מפי מו"ר מרן הראשל"צ הגרמ"א זצוק"ל.
ויאמר בקשה זו.
יְהִי רָצון מִלְּפָנֶיך יְהֹוָ֥ה יאהדונהי אֶלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינו, שֶנִּהְיֶה מְלֵאִים מִצְוֹת כָּרִיּמּוֹן.
יכוין: דעל ידי התשובה חוזרים המצות מהקליפות, והוא כרמון שמסיר הקליפה ממנו ויוצאים הגרעינים שהם המצוות.
עיין בא"ח שם ומועד לכל חי סימן יב,יז, ויש להסביר כי אנחנו מתפללים שנהיה מלאים מצות כרמון שלם, אך פושעי ישראל הם רק כפלח הרמון כי בפושעי ישראל נאמר כפלח הרמון רקתך בכ"ף הדמיון בבחינת מה שאמרו בגמרא במכות כג: ישב אדם ולא עבר עבירה נותנים לו שכר כעושה מצוה, אך אנחנו מתפללים שנזכה לקיים מצות בפועל ממש. עיין במש"כ בספר חוקי חיים גאגין דף קכא ע"ד בליקוטים ובספר אהלי יעקב ר"ה דף סג ע"א ויש להוסיף ע"פ מש"כ המועד לכל חי בשם בנו הגדול רבי אברהם פלאג'י זצ"ל רבותינו אמרו רמונים אלו תינוקות של בית רבן, וידוע מה שאמרו בגמרא אינו דומה הבל שאין בו חטא שהן תינוקות של בית רבן להבל שיש בו חטא, וא"כ אם האדם עושה זכויות וכנגדן עושה עונות, עברה מכבה מצוה ומה יועיל? לכך אנו מתחננים שירבו זכויותינו כרמון, דהיינו כתינוקות של בית רבן שאין בהן חטא ונקה האיש מעון ע"ש, ודפח"ח.
רמונים- תוספת כוונה לבן איש חי
וכתב מו"ר ח"ר יוסף חיים זצוק"ל בספרו עטרת תפארת חלק כתר מלכות אות קמא' בעמוד 163 כשיאכל רימונים יכוין:
רמונים מספרו 346 בגימטריא עולה כמספר רצון 346 ובגימטרייא עולה גם כמספר נוצר 346, ובגימטרייא עולה גם כמספר צנור 346, ובגימטרייא עולה גם כמספר מקור 346. ועיין באות קלח' שם שכתב מו"ר מרן הרי"ח טוב זצ"ל שאיש ואשה שזכו יביאו על שולחנם בליל שבת תאנים ורימונים, והסוד הוא כי תאנה בנצח ר"ל כנגד ספירת הנצח כידוע ליודעי ח"ן ורמון בהוד כנגד ספירת ההוד, וידוע כי נצח והוד הם תרי בעי דדכורא ששם מתבשל הזרע של הזכר בימין ושל הנקבה בשמאל, וזה סוד, מש"כ בזוהר איהו בנצח ואיהי בהוד, וכמש"כ בליקוטי תורה להרב ז"ל בפרשת עקב ושם הרחיב הדברים בסוד זה ע"ש. ויהי רצון שיתברך המקור שלנו.
תפוח מבושל בסוכר
יקח תפוח מבושל בסוכר לבן שהוא מבחינת חסד הרומז לחקל תפוחין קדישין כידוע ליודעי ח"ן, ויש נוהגים לקחת דבש ולטבל את התפוח בדבש, ומנהגינו על פי דעת מו"ר זצ"ל בא"ח נצבים ד לבשלו במים ובסוכר לבן שהוא מבחינת חסד ולא לטבלו בדבש שהוא מבחינת גבורה כי צבעו כצבע הזהב שהוא דין וגם גימטריא שלו ש"ו בסוד ש"ו דשופר שעם י"ד פרקי אצבעות התוקע עולה בגימטריא ש"ך בסוד ש"ך דינים כנודע ועיין שער הכונות דף צז ע"א וע"ד ובשו"ת תורה לשמה סימן קכז' כי הדבש רמוז בו שמות הדינים וכאמור וע"ע בספר כה"ח תקפג ס"ק יד' טו"ב שדבר זה לא טוב על פי הסוד ואין לעורר את הדינים בראש השנה, ויאמר שתתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה ואין אומרים כדבש מטעם הנאמר בפסוק : דבש מצאת אכול דייךּ ואנו רוצים ברכה בלי הגבלה. וכתבו האחרונים ז"ל הטעם שמביאין תפוח רמז לחקל תפוחין קדישין בסוד ראה ריח בני כריח שדה, ונ"ל בס"ד טעם לתפוח בליל ר"ה כי התפוח יש בו שלשה הנאות טעם ומראה וריח, והוא לסימן טוב לבקשתינו שפע הכללי שהוא בני חיי ומזוני לכל השנה כולה, ועוד נ"ל בס"ד טעם אחר ע"פ מ"ש בזוה"ק פ' שמיני דף מ' בפסוק רפדוני בתפוחים, תפוח אפיק חמרא ומכוין רעותא דלא יזיק חמרא, והיינו דאוכלין תפוח אחר יין כדי שלא יזיק להם היין, ולכן מנהג בני אדם לתת תפוח לתוך כוס היין וכמ"ש בספרים, וידוע שהיין הם גבורות ונמצא התפוח הוא מבסם הגבורות, ועתה בר"ה כל מגמתינו הוא לבסם ולמתק הגבורות לכך אוכלין תפוח, ועוד נ"ל בס"ד טעם אחר דאיתא בזוה"ק כל הפירות שורשם במלכות ורק התפוח שורשו בדוכרא שהוא סוד תפארת, וידוע מ"ש רבינו האר"י ז"ל שער הכוונות דרוש א לר"ה דחדשי הקיץ הם בנוקבא שה"ס המלכות מניסן ועד תשרי, וחדשי החורף מתשרי ועד ניסן הם בדוכרא שה"ס התפארת, ולכן בליל ר"ה שהוא התחלת חדשי הדוכרא אוכלין תפוח ששרשו בדוכרא בא"ח נצבים ד יפה ללב ח"ג סימן תקפג אות א..
ויאמר בקשה זו:
יְהִי רָצון מִלְּפָנֶיך יְהֹוָ֥ה יאהדונהי אֶלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינו, שֶתִּתְחַדֵּש עָלֵינוּ שָנָה טוֹבָה וּמְתוָּקה. בא"ח שם ולא יאמר כדבש מטעם הנאמר בפסוק : דבש מצאת אכול דייךּ ואנו רוצים ברכה בלי הגבלה.
יש מוסיפים ואומרים – מראשית השנה ועד אחרית השנה.
כ"כ בספר אהלי יעקב ר"ה דף סב וז"ל ונוהגים לומר מראשית השנה ועד אחרית השנה לחיזוק הדבר ושתהיה השנה טובה ומתוקה מתחילתה ועד סופה, ועוד כי נאמר בגמרא בברכות נה כי שנה טובה צריכה רחמים מראשיתה לסופה. וכן אמרו בגמרא בר"ה ח מראשית השנה נידון מה יהא בסופה. ועיין עוד בספר השם בעמוד פד שכתב שם רבי אליעזר מגרמיזא שבפעם אחת גוזר השם יתברך על כל השנה ועל המזלות ולפיכך צריך לבקש שיהיה לטובה ולברכה וזהו רמז הפסוק האמור בתהילים לא פסוק טז בידך עיתותי ודו"ק ועיין להרמ"ק בפרדס רימונים שער ד, פ"ו, שכתב מראשית ועד אחרית רמז לכך שכל העשרת ספירות כח"ב חג"ת נה"י מתברכות במשך השנה כולה בשפע אלקי ונרמז זה במלה ראשית הרומזת לכתר ואלו המלה אחרית רומז למלכות ודפח"ח.
תפוח מבושל בסוכר – תוספת כוונה לבן איש חי
וכתב מו"ר ח"ר יוסף חיים זצוק"ל בספרו עטרת תפארת חלק כתר מלכות אות קמג' בעמוד 163 כשיאכל תפוחים יכוין:
תפוחים בגימטריא תקמ"ד 544 כמספר רבוע שם אהי"ה דיודי"ן ר"ל כזה:
אל"ף אל"ף ה"י אל"ף ה"י יו"ד אל"ף ה"י יו"ד ה"י
והוא בסוד הבינה העליונה, גם יכווין תָפֹוֹחִים אותיות פֶתָחִים, שימשך שפע מן החכמה ר"ל מן ספירת החכמה ששם הוא נקודות הפתח, גם יכווין שע"י הברכה שהוא מברך על התפוח, יתקיים בנו סוד הכתוב תהילים קמה, טז' "פּותח את ידיך (יכווין בשמות הפרנסה- פא"י בגי' יאהדונהי, ויכווין ס"ת חת"ך, ובא"ת ב"ש סא"ל בגי' יאהדונהי) ומשביע (יכווין שהוא בגי' חת"ך) לכל חי רצון" (יכווין שימשך שפע מזון וברכה רבה לכל העולמות). בא"ח חקת ש"א יד'. ובפסוק זה רמוזים השמות המסוגלים לפרנסה כנודע ע"ש
ויהי רצון שנתברך בבני חיי ומזוני, ובשפע חכמה פרנסה וכלכלה טובה אמן. יובן ע"פ מש"כ לעיל ובכוונת התפוח ודו"ק!
ראש כבש
אחר התפוח נוהגים לאכול ראש כבש חלק למהדרין בית יוסף, כדי שיהיה זכר לאילו של יצחק אבינו ע"ה. ראה קיצור שו"ע הרב מרדכי אליהו בעמוד 489 הלכה ט ובספר מאמר מרדכי למועדים ולימים עמוד 281 הלכה מב' ובבא"ח נצבים ד ובשופר בציון ר"ה קלז והוא זכר לעקידת יצחק.
אם מחיר ראש כבש הוא יקר מדי או שיש פקפוק בכשרותו או אם לא השיג ראש כבש, יקח ראש תרנגול או דג, אך לא יקח ראש עז כי הוא דינא קשיא (הוא רומז לדין קשה ואין לעורר מידת הדין בר"ה), וכתב הגאון הרב יוסף זליכה זצ"ל שאם אין לו ראש כבש או עוף או דג יניח בר"ה שופר על השולחן כי הוא חלק מהראש כבש ובשבת לא יטלטלינו משום מוקצה מחמת גופו אלא יניחנו בויטרינה בארון הספרים יצביע עליו ויאמר את הנוסח שנהיה לראש וכו'. מי שאין לו ראש כבש לא יאמר : ותזכור לנו עקידתו ואילו וכו' אלא רק שנהיה לראש ולא לזנב. ועיין עוד בשו"ת תפארת יוסף סימן קכב..
ויאמר בקשה זו:
יְהִי רָצון מִלְּפָנֶיך יְהֹוָ֥ה יאהדונהי אֶלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינו, שֶנִּהְיֶה לְרֹאשׁ וְלֹא לְזָנָב, (ואם אין לו ראש של כבש או שופר יאמר רק) וְתִזְכֹּר – לָנוּ עֲקֵדָתוֹ וְאֵילוֹ שֶל יִצְחָק אָבִינוּ, בֶּן אַבְרָהָם אָבִינוּ עֲלֵיהֶם הַשָּלוֹם.
ראש כבש – תוספת כוונה לבן איש חי
וכתב מו"ר ח"ר יוסף חיים זצוק"ל בספרו עטרת תפארת חלק כתר מלכות אות קמט' בעמוד 164 כשיאכל בשר ראש כבש
יכוין: שבזכות חיי האבות (נלע"ד שר"ל שאברהם אבינו ע"ה חי 175 שנה יצחק אבינו ע"ה חי 180 שנה ויעקב אבינו חי 147 שנה) זיע"א שהם ר"ל מספר חיי האבות עולה בגימטריא בשר ר"ל מספר חיי האבות עולה מספר 502 כמניין בשר 502, יעזרנו השי"ת לברר הניצוצות מן הבשר. וגם יכווין עוד שיעזרינו השי"ת לעשות חסד עם הנפש באכילת הבשר ש – בשר ר"ל שמספרו שעולה 502 עולה בגימטריא חסד נפש שגם מספרו 502. גם יכווין שיעזרינו השי"ת לעשות חסד עם צדיק יסוד עולם באכילת ה – בשר שעולה בגימטריא ר"ל מספר בשר 502 עולה בדיוק כמספר חסד 72 צדיק 204 יסוד 80 עולם 146 = 502
יש המוסיפים בסדר הברכות הנהוג לסימנא טבא.
דגים
יש מקפידים לאכול דגים בלילה זה לסימן ברכה שיפרו וירבו כדגים, ועוד שאין עין הרע שולטת בהם.
ויש שאינם אוכלים דגים בראש השנה לפי שמצינו במקרא דָאג עם אלף מלשון דְאָגַה ואפילו חל בשבת וכן נוהגים, ויש שאדרבה מקפידים לאכול דגים בלילה זה לסימן ברכה שיפרו וירבו כדגים ועוד שאין עין הרע שולטת בהם. עיין בשו"ע תקפג סעיף ב ובכה"ח שם ס"ק ט, כב, תקצז ס"ק י ועיין עוד בשו"ת תפארת יוסף סימן קכב ובקונטרס זכרון מנשה לר"ה שכתב שם הגאון רבי יוסף זליכה זצ"ל רבה של פרדס כץ ב"ב שבבא"ח הנ"ל היתה העלמה מענין הדגים ולא נזכרה מניעה מאכילתם, ולא הזכיר שנכון לאוכלם. ובדרך אפשר נלע"ד דלא פסיקא ליה מילתא שהרי החיד"א שהרבה ממנהגי בבל יוסדו על פי דבריו כתב שלא לאוכלם, ומאידך גיסא בפרי עץ חיים שער תפלות ר"ה פ"ז כתב מהרח"ו וז"ל וגם נכון לאכול דגים עכ"ל. ועל החיד"א לא קשה אמאי פסק היפך הפע"ח דכבר גילה דעתו בכ"מ דלא סמכינן על הפע"ח, ברם כבוד מו"ר המקובל האלקי רבי יוסף חיים זצ"ל גילה דעתו שאם מובא דבר בפרי עץ חיים אפילו שהוא כנגד דברי הרש"ש ז"ל בנהר שלום הוא מעלים עינו ממנו ומשאיר את העם לנהוג במנהגם עיין בזה בספר הוד יוסף סימן פ'. ונלע"ד דהבא לסמוך על הפע"ח ולאכול דגים לכבוד יו"ט של ר"ה יש לו על מה לסמוך ובפרט שיכווין את הכוונה שמובאת בעטרת תפארת אות קמח ועיין לקמן, ועיין מ"ש בשו"ת מים חיים משאש אינני חושש לדג אחד הטמון בתנ"ך בין פסוקי נחמיה ע"ש וכ"כ במועד לכל חי שמנהגו לאכול דגים ובפרט בר"ה שחל בשבת עיין מועד לכל חי סימן יב,יט.
ויאמרו בקשה זו:
יְהִי רָצון מִלְּפָנֶיך יְהֹוָ֥ה יאהדונהי אֶלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינו, שֶנִיפְרֶה וְנִרְבֶה כָּדַגִים.
ויכוין:שלא ישלוט בו עין הרע, ושניפרה ונירבה כדגים. מועד לכל חי סימן יב,יט.
דגים – תוספת כוונה לבן איש חי
וכתב מו"ר ח"ר יוסף חיים זצוק"ל בספרו עטרת תפארת חלק כתר מלכות אות קמח' בעמוד 164 כשיאכל דגים.
יכווין : להתברך מעינא פקיחא, גם יכווין דגים ר"ל שמספרו 57 עולה בגימטריא כמספר אל הוי"ה 57 שהוא ביצירה, שימשך לו שפע משם ר"ל מעולם היצירה
אתרוג
מנהג טוב להביא אתרוג על שלחנו ביום שני של ראש השנה, ומבשלים אותו בסוכר (אתרוג מסוכר), ויש אוכלים אותו חי ולא מבושל. ואם הוא חדש מברכים עליו שהחיינו והוא תקון לחטא אדם וחוה. ויש הנוהגים להביאו בשני ימים של ראש השנה. כן כתב מו"ר המקובל האלקי ח"ר יוסף חיים זצוק"ל בספרו בא"ח ש"א ראה הלכה יא ובספרו עטרת תפארת חלק כתר מלכות בעמוד 164 וז"ל: על אתרוג העיד הרב פרי האדמה שנוהגים לברך עליו שהחיינו בעיר הקודש ירושלים שאוכלים אותו בליל שני של ראש השנה במקום פרי חדש. ופה עירנו האתרוג הוא מתוק אך אינו מצוי הרבה כי אם מעט. ומנהגינו בביתנו שנאכל אתרוג קודם יום טוב של חג הסוכות ונברך עליו שהחיינו ואם לא מצא וכו' לא יברך עליו שהחיינו כי נפטר בברכת הלולב ע"ש ובספרו עטרת תפארת שם כתב רבינו יש נוהגים לאוכלו בליל ר"ה ולברך עליו שהחיינו ע"ש. ומשמע מדברי מו"ר זיע"א שלא כולם היו נוהגים בזה להביא על שולחנם בליל ר"ה אתרוג למרות שמעלתו גדולה מאוד לתקון חטא אדם הראשון אשר ידוע כי הפרי אשר לקח היה אתרוג. כלומר אפשר להבין שמנהג זה היה נוהג בירושלים ובעוד מקומות אך לא בבגדד. וראיה שרבינו בספרו בא"ח נצבים ד לא מזכירו שעה שמונה את הסימנים אשר מביאים על השלחן בראש השנה. מיהו אין דבר זה חובה אלא מנהג טוב כמו שנהגו עדות אחרות להביא על שלחנם סימנים שונים לסימנא טבא אשר לא ניזכרו בגמרא בהוריות כגון ריאה ביצה וכדומה, ולכן כתבתי מנהג טוב ודו"ק.
ויאמרו בקשה זו:
יְהִי רָצון מִלְּפָנֶיך יְהֹוָ֥ה יאהדונהי אֶלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינו, שֶנִהְיה הַדוֹרִים בְמִצוֹת, ונזכה לדור בעולם משנה לשנה.
כ"כ בספר מועד לכל חי יב כג והטור בסימן תקפ"ג גרס יהא איניש רגיל למיכל בריש שתא אתרוגא קרי רוביא כרתי סלקי ותמרי ע"ש ורבנו יוסף אישקאפא בספרו ראש יוסף דק"א ע"א קיים גירסת הטור וכתב שם טעם לשבח באכילת אתרוג בלילה זו. וראה בבראשית רבה טו ז שאילן שחטא בו אדם הראשון רבי אבא דעכו אמר אתרוג היה דכתיב ותרא האשה כי טוב העץ למאכל, איזהו אילן שעצו נאכל כפריו ואין אתה מוצא אלא אתרוג ע"כ. ולכן כדי כדי לתקן חטא זה של אדם הראשון שהיום הזה הוא ר"ה שבו נולד, שייך לאכול אתרוג שאכל אותו וקלקל העולם ואנחנו לתקן אותו פרי עצמו באותו יום עצמו באכילתו שנהיה הדורים לקיים כל מצוותיו יתברך שמו כל השנה כולה מראשית שנה ועד אחרית שנה. וכמו שהאתרוג דר באילן משנה לשנה כך אנו ניזכה לדור בעולם משנה לשנה ועל דרך זה הבקשה.
וכתב מו"ר ח"ר יוסף חיים זצוק"ל בספרו עטרת תפארת חלק כתר מלכות אות קמח' בעמוד 164 כשיאכל אתרוג
יכוין: לתקן חטא אדם וחוה באתרוג.
ולכן יש נוהגים לאוכלו בליל ראש השנה ולברך עליו שהחיינו, כי ענין אדם וחוה היה בראש השנה, ואוכלים אותו בליל ב' (של ר"ה) כי יומא חדא אריכתא הוא. גם יכוין אתרוגים ר"ל מספרם 660 עולה בגימטריא סתר 660 והוא ר"ל המלה סתר עולה מספר יו"ד פעמים הוי"ה בניקוד חולם שהוא בתפארת. ר"ל ספירת התפארת כזה:
יֹהֹוֹה יֹהֹוֹה יֹהֹוֹה יֹהֹוֹה יֹהֹוֹה יֹהֹוֹה יֹהֹוֹה יֹהֹוֹה יֹהֹוֹה יֹהֹוֹה הוי"ה בניקוד חולם
, וכן הוא מספר יו"ד פעמים הוי"ה בניקוד חיריק שהוא בנצח. ר"ל ספירת הנצח כזה:
יִהִוִה יִהִוִה יִהִוִה יִהִוִה יִהִוִה יִהִוִה יִהִוִה יִהִוִה יִהִוִה יִהִוִה הוי"ה בניקוד חיריק
, וכן יו"ד פעמים הוי"ה בנקוד שורוק שהוא ביסוד. ר"ל ספירת היסוד כזה:
יהוּה יהוּה יהוּה יהוּה יהוּה יהוּה יהוּה יהוּה יהוּה יהוּה הוי"ה בניקוד שורוק
ר"ל שם הוי"ה מספרו הוא 26 + 4 נקודות החולם (ר"ל יוד בחולם ה בחולם ו בחולם ה בחולם) שכל נקודה היא 10 כידוע ליודעי ח"ן הרי יחדיו 26+40 יצא לנו 66 נכפיל כפול 10 הויות יצא לנו 660. וכן בשם הוי"ה בניקוד חיריק, שם הוי"ה עולה 26 + 4 נקודות החיריק (ר"ל יוד בחיריק ה בחיריק ו בחיריק ה בחיריק) כל נקודה היא 10 הרי יחדיו 40+26 יצא לנו 66 נכפיל כפול 10 הויות יצא לנו 660. וכן שם הוי"ה בניקוד שורוק (בלי הואו), שם הוי"ה עולה 26 + 4 נקודות השורוק (ר"ל יוד בשורוק ה בשורוק ו בשורוק ה בשורוק) כל נקודה היא 10 בלי הואו הרי יחדיו 26+40 יצא לנו 66 נכפיל כפול 10 הויות יצא לנו בדיוק 660 ודו"ק ! נ"ב פירוש זה מידידי היקר רבי ישראל ידידיה יצ"ו מחבר ספר לעיני כל ישראל.
עד כאן הסדר הנהוג בכל בתי ישראל להעתיר ולבקש ביום הקדוש הזה הוא ראש השנה, ויהי רצון שהקב"ה יכתוב אותנו ואת כל עמו בית ישראל לשנה טובה ומבורכת אמן.

סימנים נוספים שנהגו בהם בית ישראל
אנחנו לא נהגנו בזה , ומי שנוהג תע"ב.
שום
על שוֹם אומר: יְהִי רָצון מִלְּפָנֶיך יְהֹוָ֥ה יאהדונהי אֶלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינו, שיתמו עונותינו. כ"כ בקונטרס זכרון מנשה לראש השנה להרה"ג יוסף זליכה זצ"ל בעמוד 79. וכן כתב ר' מנחם בן זרח, מחכמי ספרד בסוף תקופת הראשונים בספר צידה לדרך מאמר ד כלל ה' בפרק ראשון, ומציין שאוכלים שום, ומדבריו נראה שהוא גרס תוספת זו בתלמוד עצמו כחלק מסימני קרכס"ת קרא רוביה וכו'. כן מוזכר השום בחלק מהגרסאות של ספר המנהיג של ר' אברהם בן נתן הירחי. אכילתו כסימן מקובלת בכמה מקהילות צפון אפריקה.
לב
על בשר לב אומר: יְהִי רָצון מִלְּפָנֶיך יְהֹוָ֥ה יאהדונהי אֶלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינו, שתפתח לבנו בתורה ובמצות ומעשים טובים. קונטרס זכרון מנשה שם
ריאה
על בשר ריאה אומר: יְהִי רָצון מִלְּפָנֶיך יְהֹוָ֥ה יאהדונהי אֶלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינו, שתהא שנה זו קלה עלינו כריאה. ראה נא בעניינו יכוין שם קדוש רנ"ב וריבה ריבנו ומהר לגאלינו גאולה שלימה וקרובה למען שמך והאר עינינו במאור תורתך אמן. טעם הדבר שנוהגין לאכול ריאה בר"ה משום שמאירה את העינים, ועוד, שתהא שנה קלה ולא תהיה עלינו כמשא כבד מרוב הצרות. ועיין בגמרא חולין מט אמר רבי יוחנן למה נקרא שמה ריאה שמאירה את העינים וכ"כ בספר המנהיג ר"ה סימן א ומנהג אבותינו תורה הוא וכן כתב הכל בו סימן סד והעיד שכן נהג המהר"מ מרוטונבורג וכן כתב באורחות חיים ר"ה דף צ"ט וכן הביאו מנהג אכילת הריאה הטור בסימן תקפ"ג והדרכי משה שם א ורבינו חיים פלאג'י בספרו מועד לכל חי יב כה ועוד ועיין עוד בספר שופר בציון ר"ה קמד הלכה כט.
ביצה
על ביצה אומר: יְהִי רָצון מִלְּפָנֶיך יְהֹוָ֥ה יאהדונהי אֶלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינו, שתהיה שנה זו לבנה עלינו כביצה. כ"כ בקונטרס זכרון מנשה לר"ה להרה"ג יוסף זליכה זצ"ל בעמוד 79.
גזר
על גזר אומר: שיגזרו אויבינו ושונאינו. נוסח אחר :שתגזור עלינו גזרות טובות. מקובל בעיקר ביהדות מזרח אירופה כי הגזר נקרא "מעהרן" ביידיש שמשמעו לרבות (פריה ורביה). בעל מגן אברהם כותב שיש לאכול כל דבר שמתאים בלשון המדוברת באותה מדינה למשמעות של רבייה. מכאן התפשט מנהג בקרב יהדות מזרח אירופה לאכול גזר הנקרא ביידיש "מעהרן" שמשמעו גם "לרבות". הרחק ממזרח אירופה, יש לדעת כי גם בקרב יהדות תימן היו שאכלו גזר ועליו אמרו "יגזרו אויבינו ושונאינו ראה בספר הליכות תימן עמוד 12.
סעודת ליל ראש השנה
אחרי שברכו על הסימנים הנוהגים כל בית ישראל לברך ולהעתיר לפני ה' יתברך, סועדים בני הבית את סעודת החג, ומנהג טוב לאכול בראש השנה בשר שמן ומיני מתיקה לסימנא טבא אך לא ירבה בהם למלאות כריסו אלא טועמיה חיים זכו, וישתה שתיות עריבות על פי הכתוב בעזרא נחמיה ח, י אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות לאין נכון לו כי קדוש היום לאדונינו ואל תעצבו כי חדות ה' היא מעוזכם, דפסוק זה נאמר על יום ראש השנה כידוע עיין בא"ח ניצבים ה כה"ח תקפ"ג ס"ק יט.
אחר הסעודה בשני ימים של ר"ה קודם שיברך ברכת המזון, ילמד על שלחנו בנעימה משניות ראש השנה ארבעה פרקים. ויכוין בהם כנגד ארבע אותיות הוי"ה וארבע אותיות אדנו"ת, ויכוין שהם קישוטי השכינה. ולמחר תליץ טוב בעדו ותגן עליו לצאת זכאי בדין. כ"כ בשער הכונות דף צ' ובבא"ח ניצבים ח' ובלשון חכמים ח"א סימן י ובשו"ת תורה לשמה סימן תע"ו ובספר מועד לכל חי סימן יב סעיף יג ובספר שופר בציון ר"ה קמז ובכה"ח תקפ"ג ס"ק ג. ואם חל ר"ה בשבת ילמוד ג"כ ד' פרקים ממסכת שבת כמו בכל שבת ועיין כה"ח תקצ"ז ס"ק ח. ואם הזמן מצומצם או אם קשה לו הלימוד ילמוד לפחות פרק אחד כ"כ רבינו יוסף חיים זצוק"ל בבא"ח ש"ב וירא כ ע"ש.
מסכת ראש השנה
פרק א
אַרְבָּעָה רָאשֵׁי שָׁנִים הֵם. בְּאֶחָד בְּנִיסָן רֹאשׁ הַשָּׁנָה לַמְּלָכִים וְלָרְגָלִים. בְּאֶחָד בֶּאֱלוּל רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְמַעְשַׂר בְּהֵמָה. רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים, בְּאֶחָד בְּתִשְׁרֵי בְּאֶחָד בְּתִשְׁרֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה לַשָּׁנִים וְלַשְּׁמִטִּין וְלַיּוֹבְלוֹת, לַנְּטִיעָה וְלַיְרָקוֹת. בְּאֶחָד בִּשְׁבָט רֹאשׁ הַשָּׁנָה לָאִילָן, כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּאי. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים, בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בּו:
בְּאַרְבָּעָה פְרָקִים הָעוֹלָם נִדּוֹן, בַּפֶּסַח עַל הַתְּבוּאָה, בָּעֲצֶרֶת עַל פֵּרוֹת הָאִילָן, בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה כָּל בָּאֵי הָעוֹלָם עוֹבְרִין לְפָנָיו כִּבְנֵי מָרוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים לג) הַיּוֹצֵר יַחַד לִבָּם, הַמֵּבִין אֶל כָּל מַעֲשֵׂיהֶם. וּבֶחָג נִדּוֹנִין עַל הַמָּיִם:
עַל שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים הַשְּׁלוּחִין יוֹצְאִין, עַל נִיסָן מִפְּנֵי הַפֶסַח, עַל אָב מִפְּנֵי הַתַּעֲנִית, עַל אֱלוּל מִפְּנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה, עַל תִּשְׁרֵי מִפְּנֵי תַקָּנַת הַמּוֹעֲדוֹת, עַל כִּסְלֵו מִפְּנֵי חֲנֻכָּה, וְעַל אֲדָר מִפְּנֵי הַפּוּרִים וּכְשֶׁהָיָה בֵית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם, יוֹצְאִין אַף עַל אִיָּר מִפְּנֵי פֶסַח קָטָן.
עַל שְׁנֵי חֳדָשִׁים מְחַלְּלִין אֶת הַשַּׁבָּת, עַל נִיסָן וְעַל תִּשְׁרֵי, שֶׁבָּהֶן הַשְּׁלוּחִין יוֹצְאִין לְסוּרְיָא, וּבָהֶן מְתַקְּנִין אֶת הַמּוֹעֲדוֹת. וּכְשֶׁהָיָה בֵית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם, מְחַלְּלִין אַף עַל כֻּלָּן מִפְּנֵי תַקָּנַת הַקָּרְבָּן:
בֵּין שֶׁנִּרְאָה בַעֲלִיל בֵּין שֶׁלֹּא נִרְאָה בַעֲלִיל, מְחַלְּלִין עָלָיו אֶת הַשַּׁבָּת, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אִם נִרְאָה בַעֲלִיל, אֵין מְחַלְּלִין עָלָיו אֶת הַשַּׁבָּת:
מַעֲשֶׂה שֶׁעָבְרוּ יוֹתֵר מֵאַרְבָּעִים זוּג, וְעִכְּבָן רַבִּי עֲקִיבָא בְלוּד. שָׁלַח לוֹ רַבָּן גַּמְלִיאֵל, אִם מְעַכֵּב אַתָּה אֶת הָרַבִּים, נִמְצֵאתָ מַכְשִׁילָן לֶעָתִיד לָבֹא:
אָב וּבְנוֹ שֶׁרָאוּ אֶת הַחֹדֶשׁ, יֵלֵכוּ. לֹא שֶׁמִּצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה, אֶלָּא שֶׁאִם יִפָּסֵל אֶחָד מֵהֶן, יִצְטָרֵף הַשֵּׁנִי עִם אַחֵר. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אָב וּבְנוֹ וְכָל הַקְּרוֹבִין, כְּשֵׁרִין לְעֵדוּת הַחֹדֶשׁ. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, מַעֲשֶׂה בְטוֹבִיָּה הָרוֹפֵא, שֶׁרָאָה אֶת הַחֹדֶשׁ בִּירוּשָׁלַיִם, הוּא וּבְנוֹ וְעַבְדּוֹ מְשֻׁחְרָר, וְקִבְּלוּ הַכֹּהֲנִים אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ, וּפָסְלוּ אֶת עַבְדּוֹ וּכְשֶׁבָּאוּ לִפְנֵי בֵית דִּין, קִבְּלוּ אוֹתוֹ וְאֶת עַבְדּוֹ, וּפָסְלוּ אֶת בְּנוֹ:
אֵלּוּ הֵן הַפְּסוּלִין, הַמְשַׂחֵק בַּקְּבְיָא, וּמַלְוֵי בָרִבִּית, וּמַפְרִיחֵי יוֹנִים, וְסוֹחֲרֵי שְׁבִיעִית, וַעֲבָדִים. זֶה הַכְּלָל, כָּל עֵדוּת שֶׁאֵין הָאִשָּׁה כְשֵׁרָה לָהּ, אַף הֵן אֵינָן כְּשֵׁרִים לָהּ
מִי שֶׁרָאָה אֶת הַחֹדֶשׁ וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהַלֵּךְ, מוֹלִיכִין אוֹתוֹ עַל הַחֲמוֹר, אֲפִלּוּ בַמִּטָּה. וְאִם צוֹדֶה לָהֶם, לוֹקְחִין בְּיָדָם מַקְּלוֹת. וְאִם הָיְתָה דֶרֶךְ רְחוֹקָה, לוֹקְחִין בְּיָדָם מְזוֹנוֹת, שֶׁעַל מַהֲלַךְ לַילָה וָיוֹם מְחַלְּלִין אֶת הַשַּׁבָּת וְיוֹצְאִין לְעֵדוּת הַחֹדֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כג), אֵלֶּה מוֹעֲדֵי יְיָ אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אוֹתָם בְּמוֹעֲדָם:
פרק ב
אִם אֵינָן מַכִּירִין אוֹתוֹ, מְשַׁלְּחִין אַחֵר עִמּוֹ לְהַעִידוֹ. בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ מְקַבְּלִין עֵדוּת הַחֹדֶשׁ מִכָּל אָדָם מִשֶּׁקִּלְקְלוּ הַמִּינִין, הִתְקִינוּ שֶׁלֹּא יְהוּ מְקַבְּלִין אֶלָּא מִן הַמַּכִּירִים:
בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ מַשִּׂיאִין מַשּׂוּאוֹת מִשֶּׁקִּלְקְלוּ הַכּוּתִים, הִתְקִינוּ שֶׁיְּהוּ שְׁלוּחִין יוֹצְאִין:
כֵּיצַד הָיוּ מַשִּׂיאִין מַשּׂוּאוֹת, מְבִיאִין כְּלֻנְסָאוֹת שֶׁל אֶרֶז אֲרֻכִּין וְקָנִים וַעֲצֵי שֶׁמֶן וּנְעֹרֶת שֶׁל פִּשְׁתָּן וְכוֹרֵךְ בִּמְשִׁיחָה, וְעוֹלֶה לְרֹאשׁ הָהָר וּמַצִּית בָּהֶן אֶת הָאוּר וּמוֹלִיךְ וּמֵבִיא וּמַעֲלֶה וּמוֹרִיד עַד שֶׁהוּא רוֹאֶה אֶת חֲבֵרוֹ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה כֵן בְּרֹאשׁ הָהָר הַשֵּׁנִי, וְכֵן בְּרֹאשׁ הָהָר הַשְּׁלִישִׁי:
וּמֵאַיִן הָיוּ מַשִּׂיאִין מַשּׂוּאוֹת, מֵהַר הַמִּשְׁחָה לְסַרְטְבָא, וּמִסַּרְטְבָא לִגְרוֹפִינָא, וּמִגְּרוֹפִינָא לְחַוְרָן, וּמֵחַוְרָן לְבֵית בִּלְתִּין, וּמִבֵּית בִּלְתִּין לֹא זָזוּ מִשָּׁם, אֶלָּא מוֹלִיךְ וּמֵבִיא וּמַעֲלֶה וּמוֹרִיד עַד שֶׁהָיָה רוֹאֶה כָל הַגּוֹלָה לְפָנָיו כִּמְדוּרַת הָאֵשׁ:
חָצֵר גְּדוֹלָה הָיְתָה בִירוּשָׁלַיִם, וּבֵית יַעְזֵק הָיְתָה נִקְרֵאת, וּלְשָׁם כָּל הָעֵדִים מִתְכַּנְּסִים, וּבֵית דִּין בּוֹדְקִין אוֹתָם שָׁם. וּסְעוּדוֹת גְּדוֹלוֹת עוֹשִׂין לָהֶם בִּשְׁבִיל שֶׁיְּהוּ רְגִילִין לָבֹא. בָּרִאשׁוֹנָה לֹא הָיוּ זָזִין מִשָּׁם כָּל הַיּוֹם, הִתְקִין רַבָּן גַּמְלִיאֵל (הַזָּקֵן) שֶׁיְּהוּ מְהַלְּכִין אַלְפַּיִם אַמָּה לְכָל רוּחַ. וְלֹא אֵלּוּ בִלְבַד, אֶלָּא אַף הַחֲכָמָה הַבָּאָה לְיַלֵּד, וְהַבָּא לְהַצִּיל מִן הַדְּלֵקָה וּמִן הַגַּיִס וּמִן הַנָּהָר וּמִן הַמַּפֹלֶת, הֲרֵי אֵלּוּ כְּאַנְשֵׁי הָעִיר, וְיֵשׁ לָהֶם אַלְפַּיִם אַמָּה לְכָל רוּחַ:
כֵּיצַד בּוֹדְקִין אֶת הָעֵדִים, זוּג שֶׁבָּא רִאשׁוֹן, בּוֹדְקִין אוֹתוֹ רִאשׁוֹן. וּמַכְנִיסִין אֶת הַגָּדוֹל שֶׁבָּהֶן וְאוֹמְרִים לוֹ אֱמֹר, כֵּיצַד רָאִיתָ אֶת הַלְּבָנָה, לִפְנֵי הַחַמָּה אוֹ לְאַחַר הַחַמָּה, לִצְפוֹנָהּ אוֹ לִדְרוֹמָהּ, כַּמָּה הָיָה גָבוֹהַּ וּלְאַיִן הָיָה נוֹטֶה, וְכַמָּה הָיָה רָחָב. אִם אָמַר לִפְנֵי הַחַמָּה, לֹא אַמַר כְּלוּם. וְאַחַר כָךְ הָיוּ מַכְנִיסִים אֶת הַשֵּׁנִי וּבוֹדְקִין אוֹתוֹ. אִם נִמְצְאוּ דִבְרֵיהֶם מְכֻוָּנִים, עֵדוּתָן קַיָּמֶת. וּשְׁאָר כָּל הַזּוּגוֹת שׁוֹאֲלִין אוֹתָם רָאשֵׁי דְבָרִים, לֹא שֶׁהָיוּ צְרִיכִין לָהֶן, אֶלָּא כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵצְאוּ בְּפַחֵי נֶפֶשׁ, בִּשְׁבִיל שֶׁיְּהוּ רְגִילִים לָבֹא:
רֹאשׁ בֵּית דִּין אוֹמֵר מְקֻדָּשׁ, וְכָל הָעָם עוֹנִין אַחֲרָיו מְקֻדָּשׁ מְקֻדָּשׁ. בֵּין שֶׁנִּרְאָה בִזְמַנּוֹ בֵּית שֶׁלֹּא נִרְאָה בִזְמַנּוֹ, מְקַדְּשִׁין אוֹתוֹ. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי צָדוֹק אוֹמֵר, אִם לֹא נִרְאָה בִזְמַנּוֹ, אֵין מְקַדְּשִׁין אוֹתוֹ, שֶׁכְּבָר קִדְּשׁוּהוּ שָׁמָיִם:
דְּמוּת צוּרוֹת לְבָנוֹת הָיוּ לוֹ לְרַבָּן גַּמְלִיאֵל בַּטַּבְלָא וּבַכֹּתֶל בַּעֲלִיָּתוֹ, שֶׁבָּהֶן מַרְאֶה אֶת הַהֶדְיוֹטוֹת וְאוֹמֵר, הֲכָזֶה רָאִיתָ אוֹ כָזֶה. מַעֲשֶׂה שֶׁבָּאוּ שְׁנַיִם וְאָמְרוּ, רְאִינוּהוּ שַׁחֲרִית בַּמִּזְרָח וְעַרְבִית בַּמַּעֲרָב. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי, עֵדֵי שֶׁקֶר הֵם. כְּשֶׁבָּאוּ לְיַבְנֶה קִבְּלָן רַבָּן גַּמְלִיאֵל. וְעוֹד בָּאוּ שְׁנַיִם וְאָמְרוּ, רְאִינוּהוּ בִזְמַנּוֹ, וּבְלֵיל עִבּוּרוֹ לֹא נִרְאָה, וְקִבְּלָן רַבָּן גַּמְלִיאֵל. אָמַר רַבִּי דוֹסָא בֶּן הַרְכִּינַס, עֵדֵי שֶׁקֶר הֵן, הֵיאָךְ מְעִידִין עַל הָאִשָּׁה שֶׁיָּלָדָה, וּלְמָחָר כְּרֵסָהּ בֵּין שִׁנֶּיהָ. אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, רוֹאֶה אֲנִי אֶת דְּבָרֶיךְ:
שָׁלַח לוֹ רַבָּן גַּמְלִיאֵל, גּוֹזְרַנִי עָלֶיךָ שֶׁתָּבוֹא אֶצְלִי בְּמַקֶּלְךָ וּבְמָעוֹתֶיךָ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּחֶשְׁבּוֹנָךְ. הָלַךְ וּמְצָאוֹ רַבִּי עֲקִיבָא מֵצֵר, אָמַר לוֹ, יֶשׁ לִי לִלְמוֹד. שֶׁכָּל מַה שֶּׁעָשָׂה רַבָּן גַּמְלִיאֵל עָשׂוּי, שֶׁנֶּאֱמַר, (ויקרא כג) אֵלֶּה מוֹעֲדֵי יְיָ מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ, אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם, בֵּין בִּזְמַנָּן בֵּין שֶׁלֹּא בִזְמַנָּן, אֵין לִי מוֹעֲדוֹת אֶלָּא אֵלּוּ. בָּא לוֹ אֵצֶל רַבִּי דוֹסָא בֶּן הַרְכִּינַס, אָמַר לוֹ, אִם בָּאִין אָנוּ לָדוּן אַחַר בֵּית דִּינוֹ שֶׁל רַבָּן גַּמְלִיאֵל, צְרִיכִין אָנוּ לָדוּן אַחַר כָּל בֵּית דִּין וּבֵית דִּין שֶׁעָמַד מִימוֹת משֶׁה וְעַד עַכְשָׁיו, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כד), וַיַּעַל משֶׁה וְאַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא וְשִׁבְעִים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל. וְלָמָּה לֹא נִתְפָּרְשׁוּ שְׁמוֹתָן שֶׁל זְקֵנִים, אֶלָּא לְלַמֵּד, שֶׁכָּל שְׁלשָׁה וּשְׁלשָׁה שֶׁעָמְדוּ בֵית דִּין עַל יִשְׂרָאֵל, הֲרֵי הוּא כְּבֵית דִּינוֹ שֶׁל משֶׁה. נָטַל מַקְלוֹ וּמְעוֹתָיו בְּיָדוֹ, וְהָלַךְ לְיַבְנֶה אֵצֶל רַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּיוֹם שֶׁחָל יוֹם הַכִּפּוּרִים לִהְיוֹת בְּחֶשְׁבּוֹנוֹ. עָמַד רַבָּן גַּמְלִיאֵל וּנְשָׁקוֹ עַל רֹאשׁוֹ, אָמַר לוֹ, בֹּא בְשָׁלוֹם, רַבִּי וְתַלְמִידִי, רַבִּי בְחָכְמָה, וְתַלְמִידִי שֶׁקִּבַּלְתָּ אֶת דְּבָרָי:
פרק ג
רָאוּהוּ בֵית דִּין וְכָל יִשְׂרָאֵל, נֶחְקְרוּ הָעֵדִים, וְלֹא הִסְפִּיקוּ לוֹמַר מְקֻדָּשׁ, עַד שֶׁחָשֵׁכָה, הֲרֵי זֶה מְעֻבָּר. רָאוּהוּ בֵית דִּין בִּלְבַד, יַעַמְדוּ שְׁנַיִם וְיָעִידוּ בִפְנֵיהֶם, וְיֹאמְרוּ מְקֻדָּשׁ מְקֻדָּשׁ. רָאוּהוּ שְׁלשָׁה וְהֵן בֵּית דִּין, יַעַמְדוּ הַשְּׁנַיִם וְיוֹשִׁיבוּ מֵחַבְרֵיהֶם אֵצֶל הַיָּחִיד וְיָעִידוּ בִפְנֵיהֶם, וְיֹאמְרוּ מְקֻדָּשׁ מְקֻדָּשׁ, שֶׁאֵין הַיָּחִיד נֶאֱמָן עַל יְדֵי עַצְמוֹ:
כָּל הַשּׁוֹפָרוֹת כְּשֵׁרִין חוּץ מִשֶּׁל פָּרָה, מִפְנֵי שֶׁהוּא קֶרֶן. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, וַהֲלֹא כָל הַשּׁוֹפָרוֹת נִקְרְאוּ קֶרֶן, שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע ו), בִּמְשֹׁךְ בְּקֶרֶן הַיּוֹבֵל:
שׁוֹפָר שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁל יָעֵל, פָּשׁוּט, וּפִיו מְצֻפֶּה זָהָב, וּשְׁתֵּי חֲצוֹצְרוֹת מִן הַצְּדָדִין שׁוֹפָר מַאֲרִיךְ וַחֲצוֹצְרוֹת מְקַצְּרוֹת, שֶׁמִּצְוַת הַיּוֹם בַּשּׁוֹפָר:
בַּתַּעֲנִיּוֹת, בְּשֶׁל זְכָרִים כְּפוּפִין, וּפִיהֶן מְצֻפֶּה כֶסֶף, וּשְׁתֵּי חֲצוֹצְרוֹת בָּאֶמְצַע. שׁוֹפָר מְקַצֵּר וַחֲצוֹצְרוֹת מַאֲרִיכוֹת, שֶׁמִּצְוַת הַיּוֹם בַּחֲצוֹצְרוֹת:
שָׁוֶה הַיּוֹבֵל לְרֹאשׁ הַשָּׁנָה לַתְּקִיעָה וְלַבְּרָכוֹת. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה תּוֹקְעִין בְּשֶׁל זְכָרִים, וּבַיּוֹבֵל בְּשֶׁל יְעֵלִים:
שׁוֹפָר שֶׁנִּסְדַּק וְדִבְּקוֹ, פָּסוּל. דִּבֵּק שִׁבְרֵי שׁוֹפָרוֹת, פָּסוּל. נִקַּב וּסְתָמוֹ, אִם מְעַכֵּב אֶת הַתְּקִיעָה, פָּסוּל. וְאִם לָאו, כָּשֵׁר:
הַתּוֹקֵעַ לְתוֹךְ הַבּוֹר אוֹ לְתוֹךְ הַדּוּת אוֹ לְתוֹךְ הַפִּטָּס, אִם קוֹל שׁוֹפָר שָׁמַע, יָצָא. וְאִם קוֹל הֲבָרָה שָׁמַע, לֹא יָצָא. וְכֵן מִי שֶׁהָיָה עוֹבֵר אֲחוֹרֵי בֵית הַכְּנֶסֶת, אוֹ שֶׁהָיָה בֵיתוֹ סָמוּךְ לְבֵית הַכְּנֶסֶת, וְשָׁמַע קוֹל שׁוֹפָר אוֹ קוֹל מְגִלָּה, אִם כִּוֵּן לִבּוֹ, יָצָא. וְאִם לָאו, לֹא יָצָא. אַף עַל פִּי שֶׁזֶּה שָׁמַע וְזֶה שָׁמַע, זֶה כִּוֵּן לִבּוֹ וְזֶה לֹא כִוֵּן לִבּוֹ:
וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים משֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל וגו' (שמות יז), וְכִי יָדָיו שֶׁל משֶׁה עוֹשׂוֹת מִלְחָמָה אוֹ שׁוֹבְרוֹת מִלְחָמָה. אֶלָּא לוֹמַר לָךְ, כָּל זְמַן שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל מִסְתַּכְּלִים כְּלַפֵּי מַעְלָה וּמְשַׁעְבְּדִין אֶת לִבָּם לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם הָיוּ מִתְגַּבְּרִים. וְאִם לָאו, הָיוּ נוֹפְלִין. כַּיּוֹצֵא בַדָּבָר אַתָּה אוֹמֵר, (במדבר כא) עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף וְשִׂים אֹתוֹ עַל נֵס, וְהָיָה כָּל הַנָּשׁוּךְ וְרָאָה אֹתוֹ וָחָי. וְכִי נָחָשׁ מֵמִית, אוֹ נָחָשׁ מְחַיֶּה. אֶלָּא, בִּזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל מִסְתַּכְּלִין כְּלַפֵּי מַעְלָה וּמְשַׁעְבְּדִין אֶת לִבָּם לַאֲבִיהֶן שֶׁבַּשָּׁמַיִם, הָיוּ מִתְרַפְּאִים, וְאִם לָאו, הָיוּ נִמּוֹקִים. חֵרֵשׁ, שׁוֹטֶה, וְקָטָן, אֵין מוֹצִיאִין אֶת הָרַבִּים יְדֵי חוֹבָתָן. זֶה הַכְּלָל, כֹּל שֶׁאֵינוֹ מְחֻיָּב בַּדָּבָר, אֵינוֹ מוֹצִיא אֶת הָרַבִּים יְדֵי חוֹבָת
פרק ד
יוֹם טוֹב שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת, בַּמִּקְדָּשׁ הָיוּ תוֹקְעִים, אֲבָל לֹא בַמְּדִינָה. מְשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, הִתְקִין רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, שֶׁיְּהוּ תוֹקְעִין בְּכָל מָקוֹם שֶׁיֶּשׁ בּוֹ בֵית דִּין אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר. לֹא הִתְקִין רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי אֶלָּא בְיַבְנֶה בִּלְבָד. אָמְרוּ לוֹ, אֶחָד יַבְנֶה וְאֶחָד כָּל מָקוֹם שֶׁיֶּשׁ בּוֹ בֵית דִּין:
וְעוֹד זֹאת הָיְתָה יְרוּשָׁלַיִם יְתֵרָה עַל יַבְנֶה, שֶׁכָּל עִיר שֶׁהִיא רוֹאָה וְשׁוֹמַעַת וּקְרוֹבָה וִיכוֹלָה לָבוֹא, תּוֹקְעִין. וּבְיַבְנֶה לֹא הָיוּ תוֹקְעִין אֶלָּא בְּבֵית דִּין בִּלְבָד
בָּרִאשׁוֹנָה הָיָה הַלּוּלָב נִטָּל בַּמִּקְדָּשׁ שִׁבְעָה, וּבַמְּדִינָה יוֹם אֶחָד. מִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, הִתְקִין רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי שֶׁיְהֵא לוּלָב נִטָּל בַּמְּדִינָה שִׁבְעָה זֵכֶר לַמִּקְדָּשׁ, וְשֶׁיְּהֵא יוֹם הֶנֶף כֻּלּוֹ אָסוּר:
בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ מְקַבְּלִין עֵדוּת הַחֹדֶשׁ כָּל הַיּוֹם, פַּעַם אַחַת נִשְׁתָּהוּ הָעֵדִים מִלָּבוֹא, וְנִתְקַלְקְלוּ הַלְוִיִּם בַּשִּׁיר, הִתְקִינוּ שֶׁלֹּא יְהוּ מְקַבְּלִין אֶלָּא עַד הַמִּנְחָה. וְאִם בָּאוּ עֵדִים מִן הַמִּנְחָה וּלְמַעְלָה, נוֹהֲגִין אוֹתוֹ הַיּוֹם קֹדֶשׁ וּלְמָחָר קֹדֶשׁ. מִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הִתְקִין רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, שֶׁיְּהוּ מְקַבְּלִין עֵדוּת הַחֹדֶשׁ כָּל הַיּוֹם. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה, וְעוֹד זֹאת הִתְקִין רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, שֶׁאֲפִלּוּ רֹאשׁ בֵּית דִּין בְּכָל מָקוֹם, שֶׁלֹּא יְהוּ הָעֵדִים הוֹלְכִין אֶלָּא לִמְקוֹם הַוַּעַד:
סֵדֶר בְּרָכוֹת, אוֹמֵר אָבוֹת וּגְבוּרוֹת וּקְדֻשַּׁת הַשֵּׁם, וְכוֹלֵל מַלְכִיּוֹת עִמָּהֶן, וְאֵינוֹ תוֹקֵעַ. קְדֻשַּׁת הַיּוֹם, וְתוֹקֵעַ. זִכְרוֹנוֹת, וְתוֹקֵעַ. שׁוֹפָרוֹת, וְתוֹקֵעַ. וְאוֹמֵר עֲבוֹדָה וְהוֹדָאָה וּבִרְכַּת כֹּהֲנִים, דִּבְרֵי רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי. אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא, אִם אֵינוֹ תוֹקֵעַ לַמַּלְכִיּוֹת, לָמָּה הוּא מַזְכִּיר אֶלָּא אוֹמֵר אָבוֹת וּגְבוּרוֹת וּקְדֻשַּׁת הַשֵּׁם, וְכוֹלֵל מַלְכֻיּוֹת עִם קְדֻשַּׁת הַיּוֹם, וְתוֹקֵעַ. זִכְרוֹנוֹת, וְתוֹקֵעַ. שׁוֹפָרוֹת, וְתוֹקֵעַ. וְאוֹמֵר עֲבוֹדָה וְהוֹדָאָה וּבִרְכַּת כֹּהֲנִים:
אֵין פּוֹחֲתִין מֵעֲשָׂרָה מַלְכִיּוֹת, מֵעֲשָׂרָה זִכְרוֹנוֹת, מֵעֲשָׂרָה שׁוֹפָרוֹת. רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אוֹמֵר, אִם אָמַר שָׁלשׁ שָׁלשׁ מִכֻּלָּן, יָצָא. אֵין מַזְכִּירִין זִכָּרוֹן מַלְכוּת וְשׁוֹפָר שֶׁל פֻּרְעָנוּת. מַתְחִיל בַּתּוֹרָה וּמַשְׁלִים בַּנָּבִיא. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אִם הִשְׁלִים בַּתּוֹרָה, יָצָא:
הָעוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּבָה בְּיוֹם טוֹב שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה, הַשֵּׁנִי מַתְקִיעַ וּבִשְׁעַת הַהַלֵּל הָרִאשׁוֹן מַקְרֶא אֶת הַהַלֵּל:
שׁוֹפָר שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה, אֵין מַעֲבִירִין עָלָיו אֶת הַתְּחוּם, וְאֵין מְפַקְּחִין עָלָיו אֶת הַגַּל, לֹא עוֹלִין בָּאִילָן, וְלֹא רוֹכְבִין עַל גַּבֵּי בְהֵמָה, וְלֹא שָׁטִין עַל פִּנֵי הַמַּיִם, וְאֵין חוֹתְכִין אוֹתוֹ בֵּין בְּדָבָר שֶׁהוּא מִשּׁוּם שְׁבוּת, וּבֵין בְּדָבָר שֶׁהוּא מִשּׁוּם לֹא תַעֲשֶׂה אֲבָל אִם רָצָה לִתֵּן לְתוֹכוֹ מַיִם אוֹ יַיִן, יִתֵּן. אֵין מְעַכְּבִין אֶת הַתִּינוֹקוֹת מִלִּתְקוֹעַ, אֲבָל מִתְעַסְּקִין עִמָּהֶן עַד שֶׁיִּלְמוֹדוּ. וְהַמִּתְעַסֵּק, לֹא יָצָא, וְהַשּׁוֹמֵעַ מִן הַמִּתְעַסֵּק, לֹא יָצָא
סֵדֶר תְּקִיעוֹת, שָׁלשׁ, שֶׁל שָׁלשׁ שָׁלשׁ. שִׁעוּר תְּקִיעָה כְּשָׁלשׁ תְּרוּעוֹת. שִׁעוּר תְּרוּעָה כְּשָׁלשׁ יְבָבוֹת תָּקַע בָּרִאשׁוֹנָה, וּמָשַׁךְ בַּשְּׁנִיָּה כִשְׁתַּיִם, אֵין בְּיָדוֹ אֶלָּא אֶחָת מִי שֶׁבֵּרַךְ וְאַחַר כָּךְ נִתְמַנָּה לוֹ שׁוֹפָר, תּוֹקֵעַ וּמֵרִיעַ וְתוֹקֵעַ שָׁלשׁ פְּעָמִים כְּשֵׁם שֶׁשְּׁלִיחַ צִבּוּר חַיָּב, כָּךְ כָּל יָחִיד וְיָחִיד חַיָּב. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, שְׁלִיחַ צִבּוּר מוֹצִיא אֶת הָרַבִּים יְדֵי חוֹבָתָן:
משניות שבת כשחל ראש השנה בשבת
ואם חל ראש השנה בשבת ילמוד ג"כ ד' פרקים ממשניות מסכת שבת כמו בכל שבת ועיין כה"ח תקצ"ז ס"ק ח. ואם הזמן מצומצם או אם קשה לו הלימוד ילמוד לפחות פרק אחד כ"כ רבינו יוסף חיים זצוק"ל בבא"ח ש"ב וירא כ ע"ש.
פרק א
יְצִיאוֹת הַשַּׁבָּת שְׁתַּיִם שֶׁהֵן אַרְבַּע בִּפְנִים, וּשְׁתַּיִם שֶׁהֵן אַרְבַּע בַּחוּץ. כֵּיצַד. הֶעָנִי עוֹמֵד בַּחוּץ וּבַעַל הַבַּיִת בִּפְנִים, פָּשַׁט הֶעָנִי אֶת יָדוֹ לִפְנִים וְנָתַן לְתוֹךְ יָדוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת, אוֹ שֶׁנָּטַל מִתּוֹכָהּ וְהוֹצִיא, הֶעָנִי חַיָּב וּבַעַל הַבַּיִת פָּטוּר. פָּשַׁט בַּעַל הַבַּיִת אֶת יָדוֹ לַחוּץ וְנָתַן לְתוֹךְ יָדוֹ שֶׁל עָנִי, אוֹ שֶׁנָּטַל מִתּוֹכָהּ וְהִכְנִיס, בַּעַל הַבַּיִת חַיָּב וְהֶעָנִי פָּטוּר. פָּשַׁט הֶעָנִי אֶת יָדוֹ לִפְנִים וְנָטַל בַּעַל הַבַּיִת מִתּוֹכָהּ, אוֹ שֶׁנָּתַן לְתוֹכָהּ וְהוֹצִיא, שְׁנֵיהֶם פְּטוּרִין. פָּשַׁט בַּעַל הַבַּיִת אֶת יָדוֹ לַחוּץ וְנָטַל הֶעָנִי מִתּוֹכָהּ, אוֹ שֶׁנָּתַן לְתוֹכָהּ וְהִכְנִיס, שְׁנֵיהֶם פְּטוּרִין:
לֹא יֵשֵׁב אָדָם לִפְנֵי הַסַּפָּר סָמוּךְ לַמִּנְחָה, עַד שֶׁיִּתְפַּלֵּל. לֹא יִכָּנֵס אָדָם לַמֶּרְחָץ וְלֹא לַבֻּרְסְקִי וְלֹא לֶאֱכֹל וְלֹא לָדִין. וְאִם הִתְחִילוּ, אֵין מַפְסִיקִין. מַפְסִיקִין לִקְרוֹת קְרִיאַת שְׁמַע, וְאֵין מַפְסִיקִין לִתְפִלָּה:
לֹא יֵצֵא הַחַיָּט בְּמַחֲטוֹ סָמוּךְ לַחֲשֵׁכָה, שֶׁמָּא יִשְׁכַּח וְיֵצֵא. וְלֹא הַלַּבְלָר בְּקֻלְמוֹסוֹ. וְלֹא יְפַלֶּה אֶת כֵּלָיו, וְלֹא יִקְרָא לְאוֹר הַנֵּר. בֶּאֱמֶת אָמְרוּ, הַחַזָּן רוֹאֶה הֵיכָן הַתִּינוֹקוֹת קוֹרְאִים, אֲבָל הוּא לֹא יִקְרָא. כַּיּוֹצֵא בוֹ, לֹא יֹאכַל הַזָּב עִם הַזָּבָה, מִפְּנֵי הֶרְגֵּל עֲבֵרָה:
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אֵין מוֹכְרִין לַנָּכְרִי וְאֵין טוֹעֲנִין עִמּוֹ וְאֵין מַגְבִּיהִין עָלָיו, אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיַּגִּיעַ לְמָקוֹם קָרוֹב. וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין:
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אֵין נוֹתְנִין עוֹרוֹת לָעַבְּדָן וְלֹא כֵלִים לְכוֹבֵס נָכְרִי, אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיֵּעָשׂוּ מִבְּעוֹד יוֹם. וּבְכֻלָּן . בֵּית הִלֵּל מַתִּירִין עִם הַשָּׁמֶשׁ:
אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, נוֹהֲגִין הָיוּ בֵּית אַבָּא שֶׁהָיוּ נוֹתְנִין כְּלֵי לָבָן לְכוֹבֵס נָכְרִי שְׁלשָׁה יָמִים קֹדֶם לַשַּׁבָּת. וְשָׁוִין אֵלּוּ וָאֵלּוּ, שֶׁטוֹעֲנִין קוֹרוֹת בֵּית הַבַּד וְעִגּוּלֵי הַגַּת:
אֵין צוֹלִין בָּשָׂר, בָּצָל, וּבֵיצָה, אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיִּצּוֹלוּ מִבְּעוֹד יוֹם. אֵין נוֹתְנִין פַת לַתַּנּוּר עִם חֲשֵׁכָה, וְלֹא חֲרָרָה עַל גַּבֵּי גֶחָלִים, אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיִּקְרְמוּ פָנֶיהָ מִבְּעוֹד יוֹם. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, כְּדֵי שֶׁיִּקְרֹם הַתַּחְתּוֹן שֶׁלָּהּ:
מְשַׁלְשְׁלִין אֶת הַפֶסַח בַּתַּנּוּר עִם חֲשֵׁכָה. וּמַאֲחִיזִין אֶת הָאוּר בִּמְדוּרַתּ בֵּית הַמּוֹקֵד. וּבַגְּבוּלִין כְּדֵי שֶׁיֶּאֱחֹז הָאוּר בְּרֻבָּן. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בַּפֶּחָמִין כָּל שֶׁהוּא:
פרק ב
בַּמֶּה מַדְלִיקִין וּבַמָּה אֵין מַדְלִיקִין. אֵין מַדְלִיקִין לֹא בְלֶכֶשׁ, וְלֹא בְחֹסֶן, וְלֹא בְכָלָךְ, וְלֹא בִפְתִילַת הָאִידָן, וְלֹא בִפְתִילַת הַמִּדְבָּר, וְלֹא בְירוֹקָה שֶׁעַל פְנֵי הַמָּיִם. וְלֹא בְזֶפֶת, וְלֹא בְשַׁעֲוָה, וְלֹא בְשֶׁמְן קִיק, וְלֹא בְשֶׁמֶן שְׂרֵפָה, וְלֹא בְאַלְיָה, וְלֹא בְחֵלֶב. נַחוּם הַמָּדִי אוֹמֵר, מַדְלִיקִין בְּחֵלֶב מְבֻשָּׁל. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֶחָד מְבֻשָּׁל וְאֶחָד שֶׁאֵינוֹ מְבֻשָּׁל אֵין מַדְלִיקִין בּוֹ:
אֵין מַדְלִיקִין בְּשֶׁמֶן שְׂרֵפָה בְּיוֹם טוֹב. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, אֵין מַדְלִיקִין בְּעִטְרָן, מִפְּנֵי כְבוֹד הַשַּׁבָּת. וַחֲכָמִים מַתִּירִין בְּכָל הַשְּׁמָנִים, בְּשֶׁמֶן שֻׁמְשְׁמִין, בְּשֶׁמֶן אֱגוֹזִים, בְּשֶׁמֶן צְנוֹנוֹת, בְּשֶׁמֶן דָּגִים, בְּשֶׁמֶן פַּקּוּעוֹת, בְּעִטְרָן וּבְנֵפְט. רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר, אֵין מַדְלִיקִין אֶלָּא בְשֶׁמֶן זַיִת בִּלְבָד:
כָּל הַיּוֹצֵא מִן הָעֵץ אֵין מַדְלִיקִין בּוֹ אֶלָּא פִשְׁתָּן. וְכָל הַיּוֹצֵא מִן הָעֵץ אֵינוֹ מִטַמֵּא טֻמְאַת אֹהָלִים אֶלָּא פִשְׁתָּן. פְּתִילַת הַבֶּגֶד שֶׁקִּפְּלָהּ וְלֹא הִבְהֲבָהּ, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, טְמֵאָה, וְאֵין מַדְלִיקִין בָּהּ. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, טְהוֹרָה, וּמַדְלִיקִין בָּהּ:
לֹא יִקֹּב אָדָם שְׁפוֹפֶרֶת שֶׁל בֵּיצָה וִימַלְאֶנָּה שֶׁמֶן וְיִתְּנֶנָּה עַל פִּי הַנֵּר בִּשְׁבִיל שֶׁתְּהֵא מְנַטֶפֶת, אֲפִלּוּ הִיא שֶׁל חֶרֶס. וְרַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר. אֲבָל אִם חִבְּרָהּ הַיּוֹצֵר מִתְּחִלָּה, מֻתָּר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כֶלִי אֶחָד. לֹא יְמַלֵּא אָדָם קְעָרָה שֶׁל שֶׁמֶן וְיִתְּנֶנָּה בְּצַד הַנֵּר וְיִתֵּן רֹאשׁ הַפְּתִילָה בְּתוֹכָהּ, בִּשְׁבִיל שֶׁתְּהֵא שׁוֹאֶבֶת. וְרַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר:
הַמְכַבֶּה אֶת הַנֵּר מִפְּנֵי שֶׁהוּא מִתְיָרֵא מִפְּנֵי גוֹיִם, מִפְּנֵי לִסְטִים, מִפְּנֵי רוּחַ רָעָה, וְאִם בִּשְׁבִיל הַחוֹלֶה שֶׁיִּישַׁן, פָּטוּר. כְּחָס עַל הַנֵּר, כְּחָס עַל הַשֶּׁמֶן, כְּחָס עַל הַפְּתִילָה, חַיָּב. וְרַבִּי יוֹסֵי פּוֹטֵר בְּכֹלָּן חוּץ מִן הַפְּתִילָה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא עוֹשָׂה פֶּחָם:
עַל שָׁלשׁ עֲבֵרוֹת נָשִׁים מֵתוֹת בִּשְׁעַת לֵדָתָן, עַל שֶׁאֵינָן זְהִירוֹת בַּנִּדָּה וּבַחַלָּה וּבְהַדְלָקַת הַנֵּר :
שְׁלשָׁה דְבָרִים צָרִיךְ אָדָם לוֹמַר בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ עֶרֶב שַׁבָּת עִם חֲשֵׁכָה. עִשַּׂרְתֶּם. עֵרַבְתֶּם. הַדְלִיקוּ אֶת הַנֵּר. סָפֵק חֲשֵׁכָה סָפֵק אֵין חֲשֵׁכָה, אֵין מְעַשְּׂרִין אֶת הַוַּדַּאי, וְאֵין מַטְבִּילִין אֶת הַכֵּלִים, וְאֵין מַדְלִיקִין אֶת הַנֵּרוֹת, אֲבָל מְעַשְּׂרִין אֶת הַדְּמַאי, וּמְעָרְבִין, וְטוֹמְנִין אֶת הַחַמִּין:
פרק ג :
כִּירָה שֶׁהִסִּיקוּהָ בַקַשׁ וּבַגְבָבָא, נוֹתְנִים עָלֶיהָ תַּבְשִׁיל, בַּגֶפֶת וּבְעֵצִים, לֹא יִתֵּן עַד שֶׁיִּגְרֹף, אוֹ עַד שֶׁיִּתֵּן אֶת הָאֵפֶר. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, חַמִּין אֲבָל לֹא תַבְשִׁיל. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, חַמִּין וְתַבְשִׁיל. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, נוֹטְלִין אֲבָל לֹא מַחֲזִירִין. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, אַף מַחֲזִירִין :
תַּנּוּר שֶׁהִסִּיקוּהוּ בַקַשׁ וּבַגְבָבָא, לֹא יִתֵּן בֵּין מִתּוֹכוֹ בֵּין מֵעַל גַּבָּיו. כֻּפָּח שֶׁהִסִּיקוּהוּ בַקַשׁ וּבַגְבָבָא, הֲרֵי זֶה כַכִּירַיִם, בַּגֶפֶת וּבָעֵצִים, הֲרֵי הוּא כַתַּנּוּר:
אֵין נוֹתְנִין בֵּיצָה בְּצַד הַמֵּחַם בִּשְׁבִיל שֶׁתִּתְגַּלְגֵּל. וְלֹא יַפְקִיעֶנָּה בְסוּדָרִין. וְרַבִּי יוֹסֵי מַתִּיר. וְלֹא יַטְמִינֶנָּה בַחוֹל וּבַאֲבַק דְּרָכִים בִּשְׁבִיל שֶׁתִּצָּלֶה:
מַעֲשֶׂה שֶׁעָשׂוּ אַנְשֵׁי טְבֶרְיָא וְהֵבִיאוּ סִילוֹן שֶׁל צוֹנֵן לְתוֹךְ אַמָּה שֶׁל חַמִּין. אָמְרוּ לָהֶן חֲכָמִים, אִם בַשַּׁבָּת כְּחַמִּין שֶׁהוּחַמּוּ בַשַּׁבָּת, אֲסוּרִין בִּרְחִיצָה וּבִשְׁתִיָּה, בְּיוֹם טוֹב, כְּחַמִּין שֶׁהוּחַמּוּ בְיוֹם טוֹב, אֲסוּרִין בִּרְחִיצָה וּמֻתָרִין בִּשְׁתִיָּה. מוּלְיָאר הַגָּרוּף, שׁוֹתִין הֵימֶנּוּ בַשַּׁבָּת. אַנְטִיכִי, אַף עַל פִּי שֶׁגְּרוּפָה, אֵין שׁוֹתִין מִמֶּנָּה:
הַמֵּחַם שֶׁפִנָּהוּ, לֹא יִתֵּן לְתוֹכוֹ צוֹנֵן בִּשְׁבִיל שֶׁיֵּחַמּוּ, אֲבָל נוֹתֵן הוּא לְתוֹכוֹ אוֹ לְתוֹךְ הַכּוֹס כְּדֵי לְהַפְשִׁירָן. הָאִלְפָס וְהַקְּדֵרָה שֶׁהֶעֱבִירָן מְרֻתָּחִין, לֹא יִתֵּן לְתוֹכָן תַּבְלִין, אֲבָל נוֹתֵן הוּא לְתוֹךְ הַקְּעָרָה אוֹ לְתוֹךְ הַתַּמְחוּי. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, לַכֹּל הוּא נוֹתֵן, חוּץ מִדָּבָר שֶׁיֶּשׁ בּוֹ חֹמֶץ וָצִיר:
אֵין נוֹתְנִין כֶּלִי תַּחַת הַנֵּר לְקַבֵּל בּוֹ אֶת הַשֶּׁמֶן. וְאִם נְתָנוֹ מִבְּעוֹד יוֹם, מֻתָּר וְאֵין נֵאוֹתִין מִמֶּנּוּ, לְפִי שֶׁאֵינוֹ מִן הַמּוּכָן. מְטַלְטְלִין נֵר חָדָשׁ, אֲבָל לֹא יָשָׁן. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, כָּל הַנֵּרוֹת מְטַלְטְלִין, חוּץ מִן הַנֵּר הַדּוֹלֵק בַּשַּׁבָּת. נוֹתְנִין כֶּלִי תַחַת הַנֵּר לְקַבֵּל נִיצוֹצוֹת. וְלֹא יִתֵּן לְתוֹכוֹ מַיִם, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְכַבֶּה:
פרק ד
בַּמֶּה טוֹמְנִין וּבַמָּה אֵין טוֹמְנִין. אֵין טוֹמְנִין לֹא בַגֶּפֶת וְלֹא בַזֶּבֶל, לֹא בְמֶלַח וְלֹא בַסִיד וְלֹא בַחוֹל, בֵּין לַחִים בֵּין יְבֵשִׁים. לֹא בַתֶּבֶן וְלֹא בַזָּגִים וְלֹא בַמוֹכִים וְלֹא בָעֲשָׂבִים בִּזְמַן שֶׁהֵן לַחִים, אֲבָל טוֹמְנִין בָּהֶן כְּשֶׁהֵן יְבֵשִׁים. טוֹמְנִין בַּכְּסוּת וּבַפֵּרוֹת, בְּכַנְפֵי יוֹנָה וּבִנְסֹרֶת שֶׁל חָרָשִׁים וּבִנְעֹרֶת שֶׁל פִּשְׁתָּן דַּקָּה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹסֵר בַּדַקָּה וּמַתִּיר בַּגַסָּה:
טוֹמְנִין בַּשְׁלָחִין, וּמְטַלְטְלִין אוֹתָן, בְּגִזֵּי צֶמֶר, וְאֵין מְטַלְטְלִין אוֹתָן. כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה. נוֹטֵל אֶת הַכִּסּוּי וְהֵן נוֹפְלוֹת. רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר קֻפָּה מַטָהּ עַל צִדָּהּ וְנוֹטֵל, שֶׁמָּא יִטֹל וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהַחֲזִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, נוֹטֵל וּמַחֲזִיר. לֹא כִסָּהוּ מִבְּעוֹד יוֹם, לֹא יְכַסֶּנּוּ מִשֶּׁתֶּחְשַׁךְ. כִּסָּהוּ וְנִתְגַּלָּה, מֻתָּר לְכַסּוֹתוֹ. מְמַלֵּא אֶת הַקִּיתוֹן וְנוֹתֵן לְתַחַת הַכַּר, אוֹ תַחַת הַכֶּסֶת:

זוהר לסעודת ראש השנה
ונוהגים ללמוד גם לשון הזוהר הקדוש פרשת אמור דף צח: זוהר זה מדבר בשבח יום ראש השנה, וכל הסודות הנעשות על ידי התקיעות ורמיזתם. כ"כ בא"ח נצבים ח ובספרו לשון חכמים ח"א סימן י ובספר שופר בציון ר"ה קנ ובספר קצה המטה בסימן תקפ"ג ובספר מחזור בית דין לרבי אברהם חמווי זצ"ל בדף לד ע"ב ועיין בספר יסוד ושורש העבודה שער יא פ"א שכתב להרבות בלימוד התורה בלילה זו הוא ערב ראש השנה.
וראה זה חדש אחרי כל קטע מהזוהר הקדוש הבאתי תרגומו בעברית
*(ויקרא כ"ג) בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ, רִבִּי יִצְחָק פָּתַח, (תהלים פא) תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֶּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ. זַכָּאִין אִינּוּן יִשְׂרָאֵל, דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא קָרִיב לוֹן לְגַבֵּיהּ, מִן כָּל אוּמִין עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה, וְאִתְרְעֵי בְּהוּ, וּמֵאֲתַר רְחִיקָא קָרִיב לוֹן לְגַבֵּיהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (יהושע כד) וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל כָּל הָעָם כֹּ ה אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַנָּהָר יָשְׁבוּ אֲבוֹתֵיכֶם מֵעוֹלָם. לְאַחֲזָאָה, דְּהָא מֵאֲתַר רְחִיקָא אִתְרְעֵי בְּהוּ, וְקָרִיב לוֹן לְגַבֵּיהּ, וּכְתִיב, (יהושע כד) וָאֶקַּח אֶת אֲבִיכֶם אֶת אַבְרָהָם מֵעֵבֶר הַנָּהָר וְגוֹ'. הָנֵי קְרָאֵי אִית לְאִסְתַּכְּלָא בְּהוּ, וְכִי כָּל יִשְׂרָאֵל לָא הֲווֹ יַדְעֵי דָּא, וְכָל שֶׁכֵּן יְהוֹשֻׁעַ.
תרגום:
בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ. רַבִּי יִצְחָק פָּתַח, (שם פא) תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֶּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ. אַשְׁרֵיהֶם יִשְׂרָאֵל שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קֵרַב אוֹתָם אֵלָיו מִכָּל הָאֻמּוֹת עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה וְהִתְרַצָּה בָהֶם, וּמִמָּקוֹם רָחוֹק קֵרַב אוֹתָם אֵלָיו. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (יהושע כד) וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל כָּל הָעָם כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַנָּהָר יָשְׁבוּ אֲבוֹתֵיכֶם מֵעוֹלָם. לְהַרְאוֹת שֶׁהֲרֵי מִמָּקוֹם רָחוֹק הִתְרַצָּה בָהֶם וְקֵרַב אוֹתָם אֵלָיו, וְכָתוּב, וָאֶקַּח אֶת אֲבִיכֶם אֶת אַבְרָהָם מֵעֵבֶר הַנָּהָר וְגוֹ'. בַּפְּסוּקִים הַלָּלוּ יֵשׁ לְהִסְתַּכֵּל, וְכִי כָל יִשְׂרָאֵל לֹא הָיוּ יוֹדְעִים אֶת זֶה, וְכָל שֶׁכֵּן יְהוֹשֻׁעַ?
*אֶלָּא אוֹרַיְיתָא כּוּלָהּ סָתִים וְגַלְיָא, כְּמָה דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא סָתִים וְגַלְיָא, בְּגִין דְּאוֹרַיְיתָא כּוּלָהּ שְׁמָא קַדִּישָׁא הִיא, וְעַל דָּא אִיהִי סָתִים וְגַלְיָא. אִי יִשְׂרָאֵל (דף צ"ט ע"א) וִיהוֹשֻׁעַ הֲווֹ יַדְעֵי, אֲמַאי כְּתִיב כֹּה אָמַר יְיָ'. אֶלָּא וַדַּאי סְתִימָא דְּמִלָּה, טִיבוּ סַגִּי עֲבַד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ בְּיִשְׂרָאֵל, דְּאִתְרְעֵי בְּהוּ בַּאֲבָהָתָא, וְעָבִיד לוֹן רְתִיכָא קַדִּישָׁא עִלָּאָה לִיקָרֵיהּ, וְאַפִּיק לוֹן מִגּוֹ נַהֲרָא עִלָּאָה יַקִּירָא קַדִּישָׁא, בּוּצִינָא דְּכָל בּוּצִינִין, בְּגִין דְּיִתְעֲטָּר בְּהוּ. הֲדָא הוּא דִּכְתִּיב, כֹּה אָמַר יְיָ' בְּעֵבֶר הַנָּהָר יָשְׁבוּ אֲבוֹתֵיכֶם מֵעוֹלָם. הַנָּהָר: הַהוּא נָהָר דְּאִשְׁתְּמוֹדַע, וְאִתְיְידַע.
אֶלָּא כָּל הַתּוֹרָה נִסְתֶּרֶת וְנִגְלֵית, כְּמוֹ שֶׁהַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ נִסְתָּר וְנִגְלֶה, מִשּׁוּם שֶׁכָּל הַתּוֹרָה הִיא שֵׁם קָדוֹשׁ, וְעַל כֵּן הִיא נִסְתֶּרֶת וְנִגְלֵית. אִם יְהוֹשֻׁעַ וְיִשְׂרָאֵל הָיוּ יוֹדְעִים, לָמָּה כָּתוּב כֹּה אָמַר ה'? אֶלָּא וַדַּאי סֵתֶר הַדָּבָר – הַטּוֹב הָרַב שֶׁעָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִם יִשְׂרָאֵל, שֶׁהִתְרַצָּה בָּאָבוֹת, וְעָשָׂה אוֹתָם מֶרְכָּבָה קְדוֹשָׁה עֶלְיוֹנָה לִכְבוֹדוֹ, וְהוֹצִיא אוֹתָם מִתּוֹךְ נָהָר עֶלְיוֹן נִכְבָּד קָדוֹשׁ, מְאוֹר כָּל הַמְּאוֹרוֹת, כְּדֵי שֶׁיִּתְעַטֵּר בַּהֶם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב, כֹּה אָמַר ה' בְּעֵבֶר הַנָּהָר יָשְׁבוּ אֲבוֹתֵיכֶם מֵעוֹלָם. הַנָּהָר – אוֹתוֹ הַנָּהָר שֶׁמֻּכָּר וְנוֹדָע.
*מֵעוֹלָם, מַאי קָא בָּעֵי הָכָא. אֶלָּא לְאַחֲזָאָה חָכְמְתָא. מֵעֵבֶר הַנָּהָר מֵעוֹלָם, אֶלָּא הַהוּא נָהָר עוֹלָם אִקְרֵי. וְעַל דָּא, בְּעֵבֶר הַנָּהָר יָשְׁבוּ אֲבוֹתֵיכֶם מֵעוֹלָם, לְאַחֲזָאָה טִיבוּ וּקְשׁוֹט דְּעָבַד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל. וָאֶקַּח אֶת אֲבִיכֶם אֶת אַבְרָהָם מֵעֵבֶר הַנָּהָר מַאי קָא מַיְירֵי. אֶלָּא אַבְרָהָם לָא אִתְדְּבַק בֵּיהּ בְּהַהוּא נָהָר, כְּמוֹ יִצְחָק דְּאִתְדְּבַק בֵּיהּ בְּסִטְרֵיה לְאִתְתַּקְּפָא.
מֵעוֹלָם – מַה הוּא רוֹצֶה כָּאן? אֶלָּא לְהַרְאוֹת חָכְמָה. מֵעֵבֶר הַנָּהָר מֵעוֹלָם, אֶלָּא אוֹתוֹ נָהָר נִקְרָא עוֹלָם, וְעַל כֵּן בְּעֵבֶר הַנָּהָר יָשְׁבוּ אֲבוֹתֵיכֶם מֵעוֹלָם, לְהַרְאוֹת הַטּוֹב וְהָאֱמֶת שֶׁעָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִם יִשְׂרָאֵל. וָאֶקַּח אֶת אֲבִיכֶם אֶת אַבְרָהָם מֵעֵבֶר הַנָּהָר. מַה זֶּה אוֹמֵר? אֶלָּא אַבְרָהָם לֹא נִדְבַּק בְּאוֹתוֹ נָהָר כְּמוֹ יִצְחָק שֶׁנִּדְבַּק בּוֹ בְּצִדּוֹ לְהִתְחַזֵּק.
*תָּא חֲזֵי, הַאי נָהָר, אַף עַל גַּב דְּלָאו אִיהוּ דִּינָא, דִּינִין נָפְקֵי מִסִּטְרֵיהּ, וְאִתְתָּקָפוּ בֵּיהּ. וְכַד יִצְחָק אִתְתָּקַּף (בדינוי) בִּבְנוֹי, כְּדֵין עִלָּאִין וְתַתָּאִין מִתְכַּנְּפֵי לְדִינָא, וְכוּרְסְיָיא דְּדִינָא אִתְתָּקַּן, וּמַלְכָּא קַדִּישָׁא יָתִיב עַל כּוּרְסְיָיא דְּדִינָא, וְדָאִין עָלְמָא, כְּדֵין, תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֶּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ. זַכָּאִין אִינּוּן יִשְׂרָאֵל, דְּיַדְעִין לְסַלְּקָא כּוּרְסְיָיא דְּדִינָא, וּלְתַקְּנָא כּוּרְסְיָיא דְּרַחֲמֵי. וּבְמָּה. בַּשּׁוֹפָר.
בֹּא רְאֵה, הַנָּהָר הַזֶּה, אַף עַל גַּב שֶׁאֵינוֹ דִּין, יוֹצְאִים דִּינִים מִצִּדּוֹ וּמִתְחַזְּקִים בּוֹ. וּכְשֶׁיִּצְחָק מִתְחַזֵּק (בדיניו) בְּבָנָיו, אֲזַי הָעֶלְיוֹנִים וְהַתַּחְתּוֹנִים מִתְכַּנְּסִים לְדִין, וְכִסֵּא הַדִּין מִתְתַּקֵּן, וְהַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא דִין וְדָן אֶת הָעוֹלָם. אָז, תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֶּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ. אַשְׁרֵיהֶם יִשְׂרָאֵל שֶׁיּוֹדְעִים לְסַלֵּק כִּסֵּא הַדִּין וּלְתַקֵּן כִּסֵּא שֶׁל רַחֲמִים, וּבַמֶּה? בַּשּׁוֹפָר.
*רִבִּי אַבָּא הֲוָה יָתִיב קַמֵּיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן, אָמַר לֵיהּ, הָא זִמְנִין סַגִּיאִין שָׁאִילְנָא עַל הַאי שׁוֹפָר, מַאי קָא מַיְירֵי, וְעַד כָּאן לָא אִתְיְישַּׁבְנָא בֵּיהּ. אָמַר לֵיהּ, וַדַּאי הַאי הוּא בְּרִירָא דְּמִלָּה, דְּיִשְׂרָאֵל בַּעְיָין בְּיוֹמָא דְּדִינָא (נ"א דא), שׁוֹפָר, וְלָא קֶרֶן. בְּגִין דְּקֶרֶן הָא אִתְיְידַע בְּאָן אֲתַר אִיהוּ, וּלְאִתְדַּבְּקָא דִּינָא לָא בָּעֵינָא. אֲבָל הָא תָּנֵינָן, בְּמִלִּין וּבְעוֹבָדָא, בָּעֵינָן לְאַחֲזָאָה וּלְאַתְעֲרָא מִלִּין סְתִימִין.
רַבִּי אַבָּא הָיָה יוֹשֵׁב לִפְנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן. אָמַר לוֹ, הֲרֵי פְּעָמִים רַבּוֹת שָׁאַלְתִּי עַל הַשּׁוֹפָר הַזֶּה מַה זֶּה אוֹמֵר, וְעַד כָּאן לֹא הִתְיַשַּׁבְתִּי בוֹ. אָמַר לוֹ, הֲרֵי וַדַּאי זֶהוּ בֵּרוּר הַדָּבָר, שֶׁיִּשְׂרָאֵל צְרִיכִים בְּיוֹם הַדִּין (הזה) שׁוֹפָר וְלֹא קֶרֶן, מִשּׁוּם שֶׁקֶּרֶן הֲרֵי נוֹדָע בְּאֵיזֶה מָקוֹם הִיא, וּלְהִדָּבֵק בְּדִין אֵינֶנּוּ רוֹצִים. אֲבָל הֲרֵי שָׁנִינוּ, בִּדְבָרִים וּבְמַעֲשִׂים צְרִיכִים לְהֵרָאוֹת וּלְהָעִיר דְּבָרִים נִסְתָּרִים.
*תָּא חֲזֵי, כַּד הַהוּא שׁוֹפָר עִלָּאָה, דִּנְהִירוּ דְּכֹלָּא בֵּיהּ, אִסְתַּלָּק וְלָא נָהִיר לִבְנִין, כְּדֵין דִּינָא אִתְּעַר, וְכֻרְסְוָון אִתְתְּקָנוּ לְבֵי דִּינָא, וְדָא שׁוֹפָר, אֵילוֹ דְּיִצְחָק אִקְרֵי, תּוּקְפֵיהּ (דף צ"ט ע"ב) דְּיִצְחָק, תּוּשְׁבַּחְתֵּיהּ דַּאֲבָהָן, כַּד אִסְתְּלַק הַהוּא שׁוֹפָר גָּדוֹל, דְּלָא יַנְקָא לִבְנִין, כְּדֵין יִצְחָק אִתְתָּקַּף, וְאִתְתָּקַּן לְדִינָא בְּעָלְמָא.
בֹּא רְאֵה, כְּשֶׁאוֹתוֹ שׁוֹפָר עֶלְיוֹן, שֶׁבּוֹ הָאוֹר שֶׁל הַכֹּל, מִסְתַּלֵּק וְלֹא מֵאִיר לַבָּנִים, אֲזַי מִתְעוֹרֵר הַדִּין, וְהַכִּסְאוֹת מְתֻקָּנִים לְבֵית הַדִּין, וְזֶה הַשּׁוֹפָר, נִקְרָא אֵילוֹ שֶׁל יִצְחָק, תָּקְפּוֹ שֶׁל יִצְחָק, תִּשְׁבַּחַת הָאָבוֹת, כְּשֶׁמִּתְעַלֶּה אוֹתוֹ שׁוֹפָר גָּדוֹל שֶׁאֵין מֵינִיק אֶת הַבָּנִים, אֲזַי יִצְחָק מִתְחַזֵּק, וּמִתְתַּקֵּן לָדוּן אֶת הָעוֹלָם.
*וְכַד אִתְּעַר הַאי שׁוֹפָר וְכַד בְּנֵי נָשָׁא תַּיְיבִין מֵחֲטָאֵיהוֹן, בַּעְיָין לְנַגְדָּא קוֹל שׁוֹפָר מִתַּתָּא, וְהַהוּא קָלָא סָלִיק לְעֵילָּא, כְּדֵין אִתְּעַר שׁוֹפָרָא אָחֳרָא עִלָּאָה, וְאִתְּעַר רַחֲמֵי, וְאִסְתַּלָּק דִּינָא. וּבָעֵינָן לְאַחֲזָאָה עוֹבָדָא בְּשׁוֹפָר, לְאִתְּעָרָא שׁוֹפָרָא אָחֳרָא, וּלְאַפָּקָא בְּהַאי שׁוֹפָר לְתַתָּא, אִינּוּן קַלֵי, לְאַחֲזָאָה דְּכָל אִינּוּן קָלִין דִּלְעֵילָּא, דִּכְלִילָן כֻּלְּהוּ בְּהַהוּא שׁוֹפָר עִלָּאָה, יִתְּעֲרוּן לְנָפְקָא.
וּכְשֶׁמִּתְעוֹרֵר הַשּׁוֹפָר הַזֶּה וּכְשֶׁבְּנֵי אָדָם שָׁבִים מֵחֲטָאֵיהֶם, צְרִיכִים לְהַשְׁפִּיעַ קוֹל שׁוֹפָר מִמַּטָּה, וְאוֹתוֹ קוֹל עוֹלֶה לְמַעְלָה, אֲזַי מִתְעוֹרֵר שׁוֹפָר אַחֵר עֶלְיוֹן, וּמְעוֹרֵר רַחֲמִים וּמִסְתַּלֵּק הַדִּין. וּצְרִיכִים לְהַרְאוֹת מַעֲשֶׂה בַּשּׁוֹפָר, לְעוֹרֵר שׁוֹפָר אַחֵר, וּלְהוֹצִיא בַּשּׁוֹפָר הַזֶּה לְמַטָּה אוֹתָם קוֹלוֹת, לְהַרְאוֹת שֶׁכָּל אוֹתָם קוֹלוֹת שֶׁלְּמַעְלָה, שֶׁכֻּלָּם כְּלוּלִים בְּאוֹתוֹ שׁוֹפָר עֶלְיוֹן, יִתְעוֹרְרוּ לָצֵאת.
*וּבְהָנֵי קָלִין דִּלְתַתָּא, יָהֲבִין יִשְׂרָאֵל חֵילָא (לרחמי מתתא ואתער שופר גדול) לְעֵילָּא, וְעַל דָּא בָּעֵינָן לְזַמְּנָא שׁוֹפָר בְּיוֹמָא דָּא, וּלְסַדְּרָא קָלִין, לְכַוְּונָא בֵּיהּ בְּגִין לְאַתְעֲרָא שׁוֹפָר אָחֳרָא, דְּבֵיהּ כְּלִילָן קַלֵי לְעֵילָּא. (ולסדרא קלין בשופר).
וּבַקּוֹלוֹת הַלָּלוּ שֶׁלְּמַטָּה נוֹתְנִים יִשְׂרָאֵל כֹּחַ (לרחמים מלמטה, ומתעורר השופר הגדול) לְמַעְלָה, וְעַל כֵּן צְרִיכִים לְזַמֵּן שׁוֹפָר בַּיּוֹם הַזֶּה וְלַעֲרֹךְ קוֹלוֹת, לְכַוֵּן בּוֹ כְּדֵי לְעוֹרֵר שׁוֹפָר אַחֵר, שֶׁבּוֹ כְּלוּלִים הַקּוֹלוֹת לְמַעְלָה (ולסדר קולות בשופר).
*סִדְרָא קַדְמָאָה, קָלָא נָפִיק, וּמִתְעַטָּר לְעֵילָּא, סָלִיק רְקִיעִין, וְאִתְבָּקַע בֵּין טוּרֵי רָמָאֵי, וּמָטֵי לְגַבֵּיהּ דְּאַבְרָהָם, וְשַׁרְיָא בְּרֵישֵׁיהּ, וְאִתְעַטָּר, וְאִתְּעַר הוּא, וְאַתְקִן לְכוּרְסְיָיא. וּבְסִפְרָא דְּאַגַּדְתָּא תָּנֵינָן, בְּשַׁעֲתָא דְּהַהוּא קָלָא קַדְמָאָה סָלִיק, אִתְּעַר וְאִתְעַטָּר אַבְרָהָם, וְאַתְקִן לְכוּרְסְיָיא, פַּקְדִין עָלֵיהּ אַבָּא. (ס"א אבא ואמא) אַבָּא.
סִדְרָה רִאשׁוֹנָה – יוֹצֵא קוֹל וּמִתְעַטֵּר לְמַעְלָה, עוֹלֶה רְקִיעִים, וְנִבְקָע בֵּין הָרִים רָמִים, וּמַגִּיעַ לְאַבְרָהָם וְשׁוֹרֶה בְרֹאשׁוֹ וּמִתְעַטֵּר, וְהוּא מִתְעוֹרֵר וּמַתְקִין אֶת הַכִּסֵּא. וּבְסֵפֶר הָאַגָּדָה שָׁנִינוּ, בְּשָׁעָה שֶׁאוֹתוֹ קוֹל רִאשׁוֹן עוֹלֶה, מִתְעוֹרֵר וּמִתְעַטֵּר אַבְרָהָם, וּמַתְקִין אֶת הַכִּסֵּא, וּפוֹקֵד עָלָיו (אבא ואמא) אַבָּא.
*אַדְּהָכִי, סַלְּקָא תִּנְיָינָא, תַּקִּיפָא (לחברא) לְתַּבְרָא תּוּקְפֵי רְגִיזִין. וְדָא סִדְרָא תִּנְיָינָא, הַהוּא קָלָא תְּבִירָא בְּתוּקְפוֹי. וּכְדֵין סַלְּקָא, וְכָל דִּינִין דְּאִתְּעָרוּן (ס"א דאתערען) קָמֵיהּ אִתְּבָּרוּ, עַד דְּסָלִיק לְאַתְרֵיהּ דְּיִצְחָק. כֵּיוָן דְּיִצְחָק אִתְּעַר, וְחָמֵי לְאַבְרָהָם מְתַקֵּן לְכוּרְסְיָיא לְקַיְּימָא קַמֵּיהּ, כְּדֵין אִתְכַּפְיָא, וְתָבַר תּוּקְפָּא קַשְׁיָא. וּבְהַאי, בָּעֵי מַאן דְּתָקַע, לְכַוְּונָא לִבָּא וּרְעוּתָא, בְּגִין לְתַּבְרָא חֵילָא וְתּוּקְפָּא דְּדִינָא קַשְׁיָא, הֲדָא הוּא דִּכְתִּיב, (תהלים פט) אַשְׁרֵי הָעָם יוֹדְעֵי תְרוּעָה, יוֹדְעֵי תְרוּעָה וַדַּאי.
בֵּינְתַיִם עוֹלֶה הַשֵּׁנִי, הַתַּקִּיף (לחבר) לִשְׁבֹּר אֶת הַדִּינִים הַקָּשִׁים. וְזֶה הַסֵּדֶר הַשֵּׁנִי, אוֹתוֹ הַקּוֹל שׁוֹבֵר בְּכֹחוֹ. וְאָז עוֹלֶה, וְכָל הַדִּינִים שֶׁמִּתְעוֹרְרִים לְפָנָיו נִשְׁבָּרִים, עַד שֶׁעוֹלֶה לִמְקוֹמוֹ שֶׁל יִצְחָק. כֵּיוָן שֶׁמִּתְעוֹרֵר יִצְחָק וְרוֹאֶה אֶת אַבְרָהָם, מְתַקֵּן אֶת הַכִּסֵּא לַעֲמֹד לְפָנָיו. אָז נִכְנָע, שׁוֹבֵר אֶת הַתֹּקֶף הַקָּשֶׁה. וּבָזֶה צָרִיךְ מִי שֶׁתּוֹקֵעַ לְכַוֵּן הַלֵּב וְהָרָצוֹן, כְּדֵי לִשְׁבֹּר הַכֹּחַ וְהַתֹּקֶף שֶׁל הַדִּין הַקָּשֶׁה. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (תהלים פט) אַשְׁרֵי הָעָם יוֹדְעֵי תְרוּעָה, יוֹדְעֵי תְרוּעָה וַדַּאי.
*סִדְרָא תְּלִיתָאָה, קָלָא נָפִיק, וְסָלִיק, וּבָקַע כָּל אִינּוּן רְקִיעִין, וְרַחֲמֵי מִתְעֲרָן, וּמָטֵי הַהוּא קָלָא לְרֵישֵׁיהּ דְּיַעֲקֹב. וְיַעֲקֹב אִתְּעַר, וְחָמֵי לְאַבְרָהָם מִתְתַּקֵּן בְּגִיסָא אָחֳרָא, כְּדֵין אֲחִידָן תַּרְוַויְיהוּ בֵּיהּ בְּיִצְחָק, דָּא מֵהַאי סִטְרָא, וְדָא, מֵהַאי סִטְרָא וְלָא יַכְלִין תּוּקְפוֹי לְנָפְקָא לְבַר. וְהָנֵי תְּלָתָא סִדְרִין, כֻּלְּהוּ סִדְרָא חַד.
סִדְרָה שְׁלִישִׁית – יוֹצֵא קוֹל וְעוֹלֶה, וּבוֹקֵעַ כָּל אוֹתָם רְקִיעִים, וּמִתְעוֹרְרִים רַחֲמִים, וּמַגִּיעַ אוֹתוֹ קוֹל לְרֹאשׁוֹ שֶׁל יַעֲקֹב, וְיַעֲקֹב מִתְעוֹרֵר וְרוֹאֶה אֶת אַבְרָהָם מִתְתַּקֵּן בַּצַּד הָאַחֵר. אֲזַי אוֹחֲזִים שְׁנֵיהֶם בְּיִצְחָק, זֶה מִצַּד זֶה וְזֶה מִצַּד זֶה, וְלֹא יְכוֹלִים הַתֹּקֶף שֶׁלּוֹ לָצֵאת הַחוּצָה, וּשְׁלֹשׁ הַסְּדָרוֹת הַלָּלוּ הֵן סִדְרָה אַחַת.
*סִדְרָא אָחֳרָא, קָלָא נָפִיק, וְסָלִיק, וְנָטִיל לְאַבְרָהָם מֵאַתְרֵיהּ, וְנָגִיד לֵיהּ לְתַתָּא, לַאֲתַר דְּתוּקְפֵיהוֹן דְּיִצְחָק שַׁרְיָין וְקַיְימָן לֵיהּ לְאַבְרָהָם בְּגַוַויְיהוּ.
סִדְרָה אַחֶרֶת – קוֹל יוֹצֵא וְעוֹלֶה, וְנוֹטֵל אֶת אַבְרָהָם מִמְּקוֹמוֹ, וּמַשְׁפִּיעַ אוֹתוֹ לְמַטָּה, לְמָקוֹם שֶׁהַגְּבוּרוֹת שֶׁל יִצְחָק שׁוֹרִים שָׁם, וּמְקַיְּמִים אֶת אַבְרָהָם בְּתוֹכָם.
*סִדְרָא תִּנְיָינָא, נָפִיק קָלָא תְּבִירָא, לָא תַּקִּיפָא כְּקַדְמָאָה, לָא דְּחָלִישׁ הַהוּא קָלָא דְּתָקַע, אֶלָּא דְּהַהוּא קָלָא לָאו אִיהוּ לְגַבֵּי יִצְחָק בְּקַדְמִיתָא, דְּתַמָּן תּוּקְפָּא תַּקִּיפָא שַׁרְיָא, אֶלָּא לְגַבֵּי אִינּוּן בֵּי דִּינָא דִּלְתַתָּא, דְּאִינּוּן רְפוּיִין יַתִּיר, וְכֻלְּהוּ חָמָאן לְאַבְרָהָם לְגַבַּיְיהוּ, וְאִתְכַּפְיָין קַמֵּיהּ.
סִדְרָה שְׁנִיָּה – יוֹצֵא קוֹל שָׁבוּר, לֹא חָזָק כְּמוֹ הָרִאשׁוֹן. לֹא שֶׁחַלָּשׁ אוֹתוֹ קוֹל שֶׁתָּקַע, אֶלָּא שֶׁאוֹתוֹ קוֹל אֵינוֹ אֵצֶל יִצְחָק כְּבָרִאשׁוֹנָה, שֶׁשָּׁם שׁוֹרֶה הַתֹּקֶף הַתַּקִּיף, אֶלָּא רַק לְאוֹתָם בֵּית דִּין שֶׁל מַעְלָה שֶׁהֵם יוֹתֵר רָפִים, וְכֻלָּם רוֹאִים אֶת אַבְרָהָם אֶצְלָם, וְנִכְנָעִים לְפָנָיו.
*אַדְּהָכִי, סִדְרָא תְּלִיתָאָה, קָלָא נָפִיק, וְסָלִיק, וְאִתְעַטָּר בְּרֵישֵׁיהּ דְּיַעֲקֹב, וְנָגִיד לֵיהּ לְתַתָּא לְהַהוּא אֲתַר דְּאִינּוּן גְּבוּרָאן שַׁרְיָין, וְקָאִים לָקֳּבְלַיְיהוּ, אַבְרָהָם מֵהַאי סִטְרָא, וְיַעֲקֹב מֵהַאי סִטְרָא, וְאִינּוּן בְּאֶמְצָעִיתָא. כְּדֵין אִתְכַּפְיָין כֻּלְּהוּ, וּמִשְׁתַּכְחִין בְּאַתְרַיְיהוּ. וְהָנֵי כֻּלְּהוּ סִדְרָא אָחֳרָא תִּנְיָינָא.
בֵּינְתַיִם סִדְרָה שְׁלִישִׁית – יוֹצֵא קוֹל וְעוֹלֶה, וּמִתְעַטֵּר בְּרֹאשׁוֹ שֶׁל יַעֲקֹב, וּמַשְׁפִּיעַ אוֹתוֹ לְאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁאוֹתָן הַגְּבוּרוֹת שׁוֹרוֹת, וְעוֹמֵד כְּנֶגְדָּן, אַבְרָהָם מִצַּד זֶה וְיַעֲקֹב מִצַּד זֶה, וְהֵם בָּאֶמְצַע, וְאָז כֻּלָּם נִכְנָעִים וְנִמְצָאִים בִּמְקוֹמָם. וְאֵלּוּ כֻּלָּם סֵדֶר אַחֵר שֵׁנִי.
*סִדְרָא בַּתְרָאָה, דְּבַעְיָיא לְסַלְּקָא לוֹן לְאַתְרַיְיהוּ, וּלְיַישְׁבָא בֵּינַיְיהוּ לְיִצְחָק כְּמִלְּקַדְּמִין. בְּגִין דְּהַאי בָּעֵי לְיַשְּׁרָא לֵיהּ בַּאֲתְרֵיהּ, וְלָא יִפּוּק בְּתוּקְפוֹי לְבַר, כְּדֵין דִּינִין כֻּלְּהוּ אִתְכַּפְיָין, וְרַחֲמִין אִתְּעֲרוּ. עַל דָּא בָּעֵי לְכַוְּונָא לִבָּא וּרְעוּתָא בְּהָנֵי קַלֵי, וּלְמֶהְדַר בְּתִיּוּבְתָּא קָמֵי מָארֵיהוֹן. כְּדֵין כַּד יִשְׂרָאֵל מְתַקְּנֵי וּמְסַדְּרֵי קָלִין בִּרְעוּתָא דְּלִבָּא כְּדְקָא יָאוּת, בְּשׁוֹפָרָא דָּא, אַהְדָּר הַהוּא שׁוֹפָר עִלָּאָה, וְכַד אַהְדָּר, מְעַטְּרָא לֵיהּ לְיַעֲקֹב, וְאִתְתָּקַּן כֹּלָּא. וְכוּרְסְיָיא אָחֳרָא רְמִיוּ, וּכְדֵין חֵידוּ אִשְׁתְּכַח בְּכֹלָּא, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מְרַחֵם עַל עָלְמָא. זַכָּאָה חוּלָקֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל, דְּיַדְעִין לְנַגְדָּא וּלְאַמְשָׁכָא לְמָארֵיהוֹן, מִדִּינָא לְרַחֲמֵי, וּלְתַקְּנָא כֻּלְּהוּ עָלְמִין עַל יְדַיְיהוּ.
סִדְרָה אַחֲרוֹנָה – שֶׁצָּרִיךְ לְהַעֲלוֹתָם לִמְקוֹמָם וּלְיַשֵּׁב בֵּינֵיהֶם אֶת יִצְחָק כְּמִקֹּדֶם, מִשּׁוּם שֶׁאֶת זֶה צָרִיךְ לְיַשֵּׁר בִּמְקוֹמוֹ, וְלֹא יֵצֵא בִגְבוּרוֹתָיו הַחוּצָה, אָז כָּל הַדִּינִים נִכְנָעִים, וּמִתְעוֹרְרִים רַחֲמִים. עַל כֵּן צָרִיךְ לְכַוֵּן אֶת הַלֵּב וְהָרָצוֹן בַּקּוֹלוֹת הַלָּלוּ, וְלַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה לִפְנֵי רִבּוֹנָם. אֲזַי כְּשֶׁיִּשְׂרָאֵל מְתַקְּנִים וּמְסַדְּרִים קוֹלוֹת בִּרְצוֹן הַלֵּב כָּרָאוּי בַּשּׁוֹפָר הַזֶּה, חוֹזֵר אוֹתוֹ שׁוֹפָר עֶלְיוֹן. וּכְשֶׁחוֹזֵר, מְעַטֵּר אֶת יַעֲקֹב, וְהַכֹּל נִתְקָן. וְכִסֵּא אַחֵר עוֹלֶה, וְאָז נִמְצֵאת שִׂמְחָה בַּכֹּל, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְרַחֵם עַל הָעוֹלָם. אַשְׁרֵי חֶלְקָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁיּוֹדְעִים לְהַנְהִיג וְלִמְשֹׁךְ אֶת רִבּוֹנָם מִדִּין לְרַחֲמִים, וּלְתַקֵּן אֶת כָּל הָעוֹלָמוֹת עַל יְדֵיהֶם.
*תָּא חֲזֵי, לָקֳבֵל דָּא, תְּלָתָא סִפְרִין פְּתִיחִין בְּיוֹמָא דָּא, וּכְמָה דְּרַחֲמִין מִתְעָרִין, וְדִינִין קַשְׁיָין אִתְכַּפְיָין וְעָאלִין לְדוּכְתַּיְיהוּ. כַּךְ הוּא לְתַתָּא כְּגַוְונָא דִּלְעֵילָּא, דִּינִין קַשְׁיָין אִתְכַּפְיָין וְאִתְעֲבָרוּ מֵעָלְמָא. וּמַאן אִינּוּן. אִלֵּין אִינּוּן רְשָׁעִים גְּמוּרִים, דְּאִינּוּן דִּינִין קַשְׁיָין דְּאִתְכַּפְיָין וְאִתְעֲבָרוּ מֵעָלְמָא. וְעַל דָּא נִכְתָּבִים וְנֶחתָּמִים וְכוּ'. אָמַר רִבִּי אַבָּא, וַדַּאי דָּא הוּא בְּרִירָא דְּמִלָּה, בְּרִיךְ רַחֲמָנָא דְּשָׁאִילְנָא וְרַוַוחְנָא בְּהָנֵי מִילֵי.
בֹּא רְאֵה, כְּנֶגֶד זֶה נִפְתָּחִים שְׁלֹשָׁה סְפָרִים בְּיוֹם זֶה, וּכְמוֹ שֶׁרַחֲמִים מִתְעוֹרְרִים וְהַדִּינִים הַקָּשִׁים נִכְנָעִים וְנִכְנָסִים לִמְקוֹמָם – כָּךְ הוּא לְמַטָּה כְּמוֹ שֶׁלְּמַעְלָה, הַדִּינִים הַקָּשִׁים נִכְנָעִים וּמָעֳבָרִים מִן הָעוֹלָם. וּמִי הֵם? אֵלּוּ אוֹתָם רְשָׁעִים גְּמוּרִים, שֶׁהֵם דִּינִים קָשִׁים שֶׁנִּכְנְעוּ וְהָעָבְרוּ מִן הָעוֹלָם. וְעַל כֵּן נִכְתָּבִים וְנֶחְתָּמִים וְכוּ'. אָמַר רַבִּי אַבָּא, וַדַּאי זֶהוּ בֵּרוּר הַדָּבָר. בָּרוּךְ הָרַחֲמָן שֶׁשָּׁאַלְתִּי וְהִרְוַחְתִּי אֶת הַדְּבָרִים הַלָּלוּ.
*אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, כְּתִיב זִכְרוֹן תְּרוּעָה, זִכָּרוֹן עַבְדֵּינָן, לְכַוְּונָא לִבָּא וּרְעוּתָא, יִשְׂרָאֵל עַבְדִּין זִכָּרוֹן לְתַתָּא, בְּמָה. בְּעוֹבָדָא, בְּגִין דְּיִתְּעַר מִלָּה כְּהַהוּא גַּוְונָא לְעֵילָּא.
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, כָּתוּב זִכְרוֹן תְּרוּעָה, עוֹשִׂים זִכָּרוֹן, לְכַוֵּן אֶת הַלֵּב וְהָרָצוֹן. יִשְׂרָאֵל עוֹשִׂים זִכָּרוֹן לְמַטָּה, בַּמֶּה? בְּמַעֲשֶׂה, כְּדֵי שֶׁיִּתְעוֹרֵר דָּבָר בְּאוֹתוֹ גָוֶן שֶׁלְּמַעְלָה.
*אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, כְּתִיב (תהלים פא) בַּכֶּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ דְּאִתְכַּסְיָא בֵּיהּ סִיהֲרָא. וְהֵיךְ אִתְכַּסְיָא. אֶלָּא, כַּד קַיְּימָא עִיבָא, וְשִׁמְּשָׁא לָא נָהִיר, כְּדֵין סִיהֲרָא אִתְכַּסְיָא, וְלָא נָהִיר. וְעַל דָּא, מִקַּמֵּי עִיבָא שִׁמְשָׁא לָא נָהִיר, כָּל שֶׁכֵּן סִיהֲרָא דְּאִתְכַּסְּיָא וְלָא נְהִירָא. וְעַל דָּא בַּכֶּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ, בְּהֵ"א, דְּאִתְכַּסְיָא סִיהֲרָא. וּבְמָה נָהִיר. כֹּלָּא בְּתִיּוּבְתָּא, וּבְקָל שׁוֹפָרָא, דִּכְתִּיב, (תהלים פט) אַשְׁרֵי הָעָם יוֹדְעֵי תְרוּעָה כְּדֵין יְיָ' בְּאוֹר פָּנֶיךָ יְהַלֵּכוּן.
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, כָּתוּב (תהלים פא) בַּכֶּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ, שֶׁמִּתְכַּסָּה בּוֹ הַלְּבָנָה. וְאֵיךְ מִתְכַּסָּה? אֶלָּא כְּשֶׁעוֹמֵד עָנָן וְהַשֶּׁמֶשׁ אֵינוֹ מֵאִיר, אֲזַי הַלְּבָנָה מִתְכַּסָּה וְלֹא מְאִירָה. וְעַל כֵּן מִלִּפְנֵי עָנָן הַשֶּׁמֶשׁ אֵינָהּ מְאִירָה, כָּל שֶׁכֵּן הַלְּבָנָה שֶׁמִּתְכַּסָּה וְאֵינָהּ מְאִירָה. וְעַל כֵּן בַּכֶּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ, בְּהֵ"א, שֶׁמִּתְכַּסָּה הַלְּבָנָה. וּבַמֶּה מְאִירָה? הַכֹּל בִּתְשׁוּבָה, וּבְקוֹל שׁוֹפָר, שֶׁכָּתוּב אַשְׁרֵי הָעָם יוֹדְעֵי תְרוּעָה. אָז – ה' בְּאוֹר פָּנֶיךְ יְהַלֵּכוּן.
*תָּא חֲזֵי, בְּהַאי יוֹמָא אִתְכַּסְּיָיא סִיהֲרָא, וְלָא נָהִיר עַד בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ, דְּיִשְׂרָאֵל תַּיְיבִין כֻּלְּהוּ בְּתִיּוּבְתָּא שְׁלֵימָתָא, וְאִימָא עִלָּאָה תָּאבַת וְנָהֲרַת לָהּ. וְהַאי יוֹמָא נְהִירוּ דְּאִימָא נַטְלָא, וְאִשְׁתְּכַח חֵידוּ בְּכֹלָּא. וְעַל דָּא כְּתִיב, יוֹם הַכִּפּוּרִים הוּא. יוֹם כִּפּוּר מִבָּעֵי לֵיהּ, מַאן יוֹם הַכִּפּוּרִים. אֶלָּא בְּגִין דִּתְרֵי נְהוֹרִין נָהָרִין בְּחַד. בּוּצִינָא עִלָּאָה, נָהִיר לְבוּצִינָא תַּתָּאָה. וּבְהַאי יוֹמָא מִנְּהוֹרָא עִלָּאָה נָהִיר. וְלָא מִנְּהוֹרָא דְּשִׁמְשָׁא וּבְגִין כָּךְ בַּכֶּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ כְּתִיב.
בֹּא רְאֵה, בַּיּוֹם הַזֶּה מִתְכַּסָּה הַלְּבָנָה, וְלֹא מְאִירָה עַד בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ, כְּשֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל שָׁבִים בִּתְשׁוּבָה, וְהָאֵם הָעֶלְיוֹנָה שָׁבָה וּמְאִירָה לָהּ. וְהַיּוֹם הַזֶּה אֶת אוֹר הָאֵם נוֹטֵל, וְנִמְצֵאת שִׂמְחָה בַּכֹּל. וְעַל כֵּן כָּתוּב, יוֹם הַכִּפֻּרִים הוּא. יוֹם כִּפּוּר הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת! מַה זֶּה יוֹם הַכִּפֻּרִים? אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁשְּׁנֵי מְאוֹרוֹת מְאִירִים כְּאֶחָד. הַמָּאוֹר הָעֶלְיוֹן מֵאִיר לַמָּאוֹר הַתַּחְתּוֹן, וּבַיּוֹם הַזֶּה מֵאִיר מֵהָאוֹר הָעֶלְיוֹן, וְלֹא מֵאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ, וּמִשּׁוּם כָּךְ כָּתוּב בַּכֶּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ.
*רִבִּי אַבָּא שָׁלַח לֵיהּ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן, אָמַר, אֵימָתַי זִוּוּגָא דִּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל בְּמַלְכָּא קַדִּישָׁא. שָׁלַח לֵיהּ, (בראשית כ) וְגַם אָמְנָה אֲחוֹתִי בַת אָבִי הִיא אַךְ לֹא בַת אִמִּי וַתְּהִי לִי לְאִשָּׁה. אִתְרְגִישׁ רִבִּי אַבָּא, אָרִים קַלֵיהּ, בָּכָה וְאָמַר, רִבִּי רִבִּי בּוּצִינָא קַדִּישָׁא, וַוי, וַוי לְעָלְמָא כַּד תִּפּוּק מִנֵּיהּ, וַוי לְדָרָא דִּיהוֹן בְּעָלְמָא כַּד תִּסְתָּלַּק מִנְּהוֹן וְיִשְׁתַּאֲרוּן יַתְמִין מִנָךְ. אָמַר לֵיהּ רִבִּי חִיָּיא לְרִבִּי אַבָּא, הַאי דְּשָׁלַח לָקֳבְלָךְ. מַאי קָאָמַר.
רַבִּי אַבָּא שָׁלַח לְרַבִּי שִׁמְעוֹן. אָמַר, מָתַי הַזִּוּוּג שֶׁל כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל עִם הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ? שָׁלַח לוֹ, (בראשית כ) וְגַם אָמְנָה אֲחֹתִי בַת אָבִי הִיא אַךְ לֹא בַת אִמִּי וַתְּהִי לִי לְאִשָּׁה. הִתְרַגֵּשׁ רַבִּי אַבָּא, הֵרִים קוֹלוֹ, בָּכָה וְאָמַר, רַבִּי רַבִּי מְנוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, אוֹי וַאֲבוֹי לָעוֹלָם כְּשֶׁתֵּצֵא מִמֶּנּוּ! אוֹי לַדּוֹר שֶׁיִּהְיו בָעוֹלָם כְּשֶׁתִּסְתַּלֵּק מֵהֶם וְיִשָּׁאֲרוּ יְתוֹמִים מִמְּךְ! אָמַר לוֹ רַבִּי חִיָּיא לְרַבִּי אַבָּא, זֶה שֶׁשָּׁלַח לְעֻמָּתְךְ, מָה אָמַר?
*אָמַר ודַּאי לָאו זִוּוּגָא דְּמַלְכָּא בְּמַטְרוֹנִיתָא, אֶלָּא בְּזִמְנָא דְּנַהֲרָא מֵאַבָּא עִלָּאָה, וְכַד אִתְנַהֲרָא מִנֵּיהּ, קָרֵינָן לָהּ קֹדֶשׁ דְּהָא מִבֵּי אַבָּא נַטְלָא הַאי. וּכְדֵין מִזְדַּוְּוגֵי כַּחֲדָא, בְּגִין דְּמַלְכָּא קֹדֶשׁ אִקְרֵי, דִּכְתִּיב, (ירמיה ב) קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַיְיָ', דְּנָטִיל מֵאֲתַר דְּאִקְרֵי קֹדֶשׁ. כְּדֵין אֲחוֹתִי בַת אָבִי הִיא אַךְ לֹא בַת אִמִי, דְּהָא מִבֵּי אַבָּא שְׁמָא דָּא, וְלָא מִבֵּי אִימָּא, וְעַל דָּא וַתְּהִי לִי לְאִשָּׁה, לְאִזְדַּוְּוגָא כַּחֲדָא, בְּזִמְנָא דָּא, וְלָא בְּזִמְנָא אָחֳרָא, בְּזִמְנָא דְּנַטְלָא מִבֵּי אַבָּא, וְלָא בְּזִמְנָא דְּנַטְלָא מִבֵּי אִימָּא. וְיוֹם הַכִּפּוּרִים אוֹכַח, דְּתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה אָסוּר, בְּגִין דְּזִוּוּגָא לָא אִשְׁתְּכַח, דְּהָא מִבֵּי אִימָּא נַטְלָא, וְלָא מִבֵּי אַבָּא. אָמַר רִבִּי חִיָּיא, וַדַּאי זַכָּאָה דָּרָא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן שָׁארֵי בְּגַוִּיהּ, זַכָּאִין אִינּוּן דְּקַיְימִין קַמֵּיהּ כָּל יוֹמָא.
אָמַר, וַדַּאי שֶׁאֵין זִוּוּג הַמֶּלֶךְ עִם הַגְּבִירָה אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁמֵּאִיר מֵהָאָב הָעֶלְיוֹן, וּכְשֶׁנָּאוֹר מִמֶּנּוּ, קוֹרְאִים לוֹ קֹדֶשׁ, שֶׁהֲרֵי מִבֵּית אַבָּא זֶה נוֹטֵל, וְאָז מִזְדַּוְּגִים כְּאֶחָד, מִשּׁוּם שֶׁהַמֶּלֶךְ נִקְרָא קֹדֶשׁ, שֶׁכָּתוּב (ירמיה כ) קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַה', שֶׁנּוֹטֵל מִמָּקוֹם שֶׁנִּקְרָא קֹדֶשׁ. אֲזַי אֲחֹתִי בַת אָבִי הִוא אַךְ לֹא בַת אִמִּי, שֶׁהֲרֵי מִבֵּית אַבָּא הַשֵּׁם הַזֶּה, וְלֹא מִבֵּית אִמָּא. וְעַל כֵּן וַתְּהִי לִי לְאִשָּׁה, לְהִזְדַּוֵּג כְּאֶחָד, בַּזְּמַן הַזֶּה וְלֹא בִּזְמַן אַחֵר, בִּזְמַן שֶׁנּוֹטְלִים מִבֵּית אַבָּא, וְלֹא בִּזְמַן שֶׁנּוֹטְלִים מִבֵּית אִמָּא. וְיוֹם הַכִּפּוּרִים מוֹכִיחַ, שֶׁתַּשְׁמִישׁ הַמִּטָּה אָסוּר, מִשּׁוּם שֶׁאֵין נִמְצָא זִוּוּג, שֶׁהֲרֵי מִבֵּית אִמָּא נוֹטֵל, וְלֹא מִבֵּית אַבָּא. אָמַר רַבִּי חִיָּיא, וַדַּאי אַשְׁרֵי הַדּוֹר שֶׁרַבִּי שִׁמְעוֹן שָׁרוּי בְּתוֹכוֹ. אַשְׁרֵי אוֹתָם שֶׁעוֹמְדִים לְפָנָיו כָּל יוֹם.
*אָמַר רִבִּי אַבָּא, בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה נִבְרָא אָדָם, וְקָאִים בְּדִינָא קַמֵּי מָארֵיהּ, וְתָב בְּתִיּוּבְתָּא, וְקַבִּיל לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. אָמַר לֵיהּ, אָדָם, אַנְתְּ תְּהֵא סִימָנָא לִבְנָיִךְ לְדָרֵי דָּרִין, בְּהַאי יוֹמָא קַיְימִין בְּדִינָא, וְאִי יְתוּבוּן אֲנָא אֲקַבֵּל לוֹן, וְאֵיקוּם מִכּוּרְסְיָיא דְּדִינָא, וְאֶתְקַיֵּים עַל כּוּרְסְיָיא דְּרַחֲמֵי, וַאֲרַחֵם עָלַיְיהוּ. וְדָוִד אָמַר, (תהלים קטז) אָהַבְתִּי כִּי יִשְׁמַע יְיָ' אֶת קוֹלִי תַּחֲנוּנָי. וְעַל דָּא כְּתִיב, (תהלים קל) כִּי עִמְּךָ הַסְּלִיחָה לְמַעַן תִּוָּרֵא. וּכְתִיב, (תהלים לו) כִּי עִמְּךָ מְקוֹר חַיִּים בְּאוֹרְךָ נִרְאֶה אוֹר.
אָמַר רַבִּי אַבָּא, בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה נִבְרָא אָדָם, וְעָמַד בְּדִין לִפְנֵי אֲדוֹנוֹ וְשָׁב בִּתְשׁוּבָה, וְקִבֵּל אוֹתוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אָמַר לוֹ, אָדָם, אַתָּה תִּהְיֶה סִימָן לְבָנֶיךְ לְדוֹרֵי דוֹרוֹת, בַּיּוֹם הַזֶּה יַעַמְדוּ בְדִין. אִם יָשׁוּבוּ, אֲנִי אֲקַבֵּל אוֹתָם, וְאֶעֱמֹד מִכִּסֵּא דִין, וְאֶתְיַשֵּׁב עַל כִּסֵּא רַחֲמִים וַאֲרַחֵם עֲלֵיהֶם. וְדָוִד אָמַר, (תהלים קד) אָהַבְתִּי כִּי יִשְׁמַע ה' אֶת קוֹלִי תַּחֲנוּנָי. וְעַל זֶה כָּתוּב, (שם קל) כִּי עִמְּךְ הַסְּלִיחָה לְמַעַן תִּוָּרֵא. וְכָתוּב, (שם לו) כִּי עִמְּךְ מְקוֹר חַיִּים בְּאוֹרְךְ נִרְאֶה אוֹר.

ואח"כ יאמר לשון זה המלוקט מזוהר הקדוש
דברים כהווייתן מפוזרים הנה והנה, כן כתב מו"ר מרן הרי"ח טוב זצ"ל בספרו לשון חכמים ח"א סימן י:
שלם טב לרישא דשתא, שלם טב ליומא דיבבא, שלם טבל יומא טבא קדישא. אנת הוא מקרא קדש, הא ישראל דאתקרון קדש מקבלין לך באנפין נהירין, מזמנין לך מתקנין לך סעודתא יקירא, מסדרין פתורי, מתקני גרמיהו במאני יקר, מצלין ומשבחין וממליכין עליהו לקדשא בריך הוא.
שלמא רבה לרישא דשתא.שלמא טבא לרישא דשתא. חנא וחסדא ורחמי לרישא דשתא. תתברך ותתנהיר מנהירו דעתיקא קדישא. רישא דשתא, רחמנא לִשְוְיָך לטב, טבא וטבא תהוי. רחמנא ינהיר לך נהורין בברכאן וקדושין, רחמנא יברכנך בברכאן סגיאין, מְבֹרָך תהוי עלנא ועל כל ישראל לחיין טבין ולשלמא רבא. רישא דשתא, בך מתערי ישראל לתתא בשופר, וההוא קלא דנפיק משופר בטש באוירא ובקע רקיעין, עד דסליק לגבי ההוא טנרא תקיפא דחפי לסיהרא. והשתא אשגח ואשכח אתערותא דרחמי, וכדין ההוא מקטרגא לעלא אתערבב, כדין ההוא קלא קימא ואעבר ההוא דינא, וכיון דלתתא אתערו רחמי, הכי נמי לעלא אתער שופרא אחרא עלאה, ואפיק קלא דאיהו רחמי ואתערו קלא בקלא, רחמי ברחמי, ובאתערותא דלתתא אתער הכי נמי לעלא. וכיון דלתתא אתערו רחמי, הכי נמי לעלא אתער שופרא אחרא עלאה, ואפיק קלא דאיהו רחמי ואתערו קלא בקלא, רחמי ברחמי. ובאתערותא דלתתא אתער הכי נמי לעלא, וקדשא בריך הוא אתער רחמי, דהא כגונא דישראל מתערי לתתא קול חד, דאיהו כליל באשא ורוחא ומיא דנפקי כחדא מגו שופר, הכי נמי אתער לעלא שופר. וההוא קול דכליל באשא ומיא ורוחא אתתקן ונפיק דא מתתא ודא מעלא ואתתקן עלמא. דהא, כדין ההיא אבן טבא דאיהי עלמא תתאה, אצטבע באנון גונין דהאי קלא, וכדין כמה דאתחזיאת הכי משיך מלעלא, וכיון דאתתקנת בהאי קלא, רחמי נפקי מלעלא ושרין עֲלַהּ, ואתכלילת ברחמי מלתתא ומלעלא, וכדין אתערבב סטרא אחרא ואתחלש תֻקְפְּהּ ולא יכיל לקטרגא.
ירחא שביעאה, כמה חביב אנת ויקיר, הא כל רזין וכל קדושין יקירין תלין בשביעאה. וההוא שביעאה עלאה דאקרי עלמא דאתי מִנֵהּ נהרין כל בוצינין וכל קדשן וכל ברכאן, ירחא שביעאה, אנת הוא חוֹלָקֵהּ דקדשא בריך הוא. אנת הוא ירחא מעלמא עלאה, ובגין דא אנת בכסא ולא באתגליא, בגין דעלמא עלאה בכסה איהו וכל מלוי באתכסיא, וכיון דמטא יומא דחמיסר, כדין גלויא איהו בחדתותא דסיהרא, וסיהרא אשתלימת ואתנהירת מאמא עלאה וקימת לאנהרא לתתא מגו נהורא דלעלא. ירחא שביעאה, בך ישראל תיבין מחטאיהון, ומסלקין כרסיא דדינא, ומתקנין כרסיא דרחמי בקלא דשופר, דהא נגיד קול שופר מתתא, וההוא קלא סליק לעלא, וכדין אתער שופרא אחרא עלאה, ואתער רחמי ואסתלק דינא, דכד מפקין בהאי שופר דלתתא אנון קלי, כדין אנון קלין דלעלא דכלילן כלהו בההוא שופר עלאה, יתערון לנפקא. וכדין יהבין ישראל חילא לעלא, וחידו אשתכח בכלא. וקדשא בריך הוא מרחם על עלמא. וכדין סיהרא אתנהירת, ועל דא כתיב: "אשרי העם יודעי תרועה, יְיָ באור פָּנֶיךָ יְהַלְּכוּן".
ירחא שביעאה, בך אתער יעקב באנון מטעמים דִיֵלהּ, מתלבש בצלותין ובעותין. והקול קול יעקב בההוא שופר דקא סליק, ואתער יעקב לגבי יצחק ואתקריב בַּהֲדֵהּ. "ויבא לו יין", דא יין דמנטרא, יין דהוא חידו דְלִבָּא, רזא דעלמא דאתי, וכדין "וירח את ריח בגדיו" צלותין ובעותין דסלקין ויברכהו", נח רגזא וחדי לִבָּא וכלא איהו רחמי. וכיון דיצחק אתכליל ביעקב, כל אינון חילין וְתֹקְפִּין ורגזין דהוו זמינין, אִתְבַּדָּרוּ ולא אשתכחו תמן, וישראל נפקין מן דינא בחדוא וְּבְבִרְכָאן.

שירים ופיוטים לכבוד ראש השנה
כתב מו"ר ח"ר יוסף חיים זצוק"ל גם יאמר על השלחן בר"ה שיר זה המדבר בחסדי ה' יתברך שעשה ליוסף הצדיק, עליו השלום, שיצא מבית האסורין בראש השנה, וכן יאמר פזמון כי לך יאתה בלחן פיוט ידי רשים שאומרים בתפלת שחרית בר"ה כדי לעורר את הלב ליראת שמים עיין לשון חכמים ח"א סימן י. ואני בכדי לעשות רצון צדיק הבאתי את השירים כדלקמן בתוספת מספר שירים אחרים בס"ד.
אלי אתה
לחן- פיוט ידי רשים ושל פיוט יה שמך, שאומרים בתפלת שחרית של ר"ה
אלי אתה, לך יאתה, המלוכה לבדך. אדון הכל, מושל בכל, גדול שמך וכבודך. אין דומה לך, ואין ערוך לך, מעשיך יעידוך. כי הגדלת, והרבית רחמיך וחסדיך:
אתה אדוני, ובטוב רצוני, אעבוד אותך, אשמור משמרתך. גופי ונפשי, לא יצאו חפשי, מכל חקות עבודתך, קבלתי, ורציתי, בעול מצותיך ותורתך. אני עבדך, אודה לך, כי אין זולתך ואין בלתך:
חשקתי בך, וברוב טובך, אמצני חזקני, צור ישועתי, שעה שועתי, שגבני וענני. אם המעשים, דלים ורשים, תחנני ותרצני, למען חסדך, ושם כבודך, צדקני וזכני:
עזרני אל חי
"עָזְרֵנִי אֵל חַי לְהַכְנִיעַ אֶת יֵצֶר הַמְפַתֶּה הַמֵּרִיעַ
מִבִּלְתְּךָ אֵין מוֹשִיעַ לְהוֹשִׁיעֵנִי
דַּלְתֵי תְשׁוּבָה חַי פְּתַח לִי כִּי שַׁבְתִּי מֵחֶטְאִי וּמַעֲלִי
אָנָּא צוּרִי שְׁמַע קוֹלִי מַהֵר עֲנֵנִי
אוֹדֶה עֲלֵי פְשָׁעַי אַתָּה תִשָּׂא עֲוֹנִי
סוֹד יְמִינְךָ הַפְּשׁוּטָה לְקַבֵּל אֶת נֶפֶשׁ הַמִּתְחָרְטָה
וְלֹא תוֹסִיף תֶּחֱטָא אֵלֶיךָ קוֹנִי
הַרְחֶק נָא מֵעָלֶיהָ חֶבְרַת כַּת הַצְּפוֹנִי"
יתברך שם
לחן- אתה גאלת את אבותינו ממצרים שאומרים בליל פסח.
יתברך שם האל החובש לנשברים, העונה ליוסף בבית האסורים:
הוא בטח לבו באל שַדַּי, על כן אמר לצרותיו דַּי:
ויהי עד עת בֹּא דברו, אלהי יעקב היה בעזרו:
והנה שלח מלך ויתירהו, מושל עמים ויפתחהו:
ויהי יְיָ את יוסף ויביאהו עד הלום, ויגדלהו וינשאהו על ידי חלום:
ויהי מקץ שנתים ימים, והנה פרעה חולם חלומים:
שבע פרות ושבעה שִבֳּלִים, שבעה מֻעֻּלִּים ושבעה דַלִּים:
ויהי בבקר ותפּעם רוחו, זָכַר החלום והפתרון שְכָחוֹ:
ויספר לחרטֻמִּים גם לחכמים, ואין פותר באמת ובתמים:
וירא את יוסף ויריצוהו מן הבּור, ויחלף שמלותיו שָׂשׂ כגבור:
אמר פרעה ליוסף חלום חלמתי, ופותר לחלומי לא מצאתי:
ויספר לו חלומו ויפתֹר אותו, ויגד פתרון אמת לאמתו:
וייטב הדבר בעיני פרעה, ובעיני כל עבדיו אשר שמעו שִמְעוֹ:
ויאמר פרעה אל עבדיו הנמצא כזה, רוח אלהים בו נביא וְחֹוֶזה:
ויאמר לו אחרי אשר ידעת, ואת כל זאת אתה גלית:
הנה אתה תהיה על ביתי, ועל פיך ישק עם נחלתי:
רק הכסא אגדל ממך, כי אין נבון וחכם כמוך:
הנה טבעתי נתתי על ידך, לא ירים איש את ידו בלעדיך:
וישם את רביד הזהב על צוארו, וילבישהו בגדי שש לפארו:
וירכב אותו במרכבת המשנה, ואברך לפניו קורא ועונה:
צפנת פענח קרא שמו, וימשילהו על ארצו ועמו:
ויקבץ כל אכל שבע שנים, לכלכל ברעב המונים המונים:
ויצבור יוסף בר כחול ימים, ומלא אוצרות רבים עצומים:
וליוסף יולד בארץ מצרים, הבכור מנשה והשני אפרים:
ויהי רעב בארצות רבים, וישבור יוסף בר לרעבים:
ויוסף הוא השליט על הארץ, הוא המשביר לכל עם הארץ:
וכל הארץ באו לשבור אל יוסף, ואת כל הכסף היה מאסף:
אשרי האיש שיצא מבית אסורים, ומשל ומלך על גוים אדירים:
יְיָ בחסדו ישועתו הופיע, כי אין מצור ליְיָ להושיע:
ותשועת יְיָ כהרף עין, בן פורת יוסף בן פורת עלי עין:

שום תשים עליך מלך
לחן- פיוט חון תחון על בניך
חיברו המקובל האלקי כמוהר"ר ששון מרדכי זצוק"ל ושמו רמוז בתוכו
שום תשים עליך מלך. אלהים חיים ומלך.
ונשמע פתגם המלך. לבוא בשער המלך:
שפתיו חן רע מלך. וגדול בבית המלך.
אם עובר מצות המלך. לא בא אל שלחן המלך:
וכל כבדה בת מלך. תתן מעדני מלך.
תבואינה היכלי מלך. ותהי סוכנת למלך:
נואצת דתי המלך. מלכותה יתן המלך.
לא תבוא עוד אל המלך. כי אם חפץ בה המלך:
לרקמות תובל למלך. עד לפני שער המלך.
וימן לה תמיד המלך. לתת לה מבית המלך:
הגו רשע לפני מלך. אל יתהדר לפני מלך.
כי נשא ידו במלך. וחיב ראשו למלך:
יקראו סופרי המלך. לחתום בטבעת המלך.
והנה חנית המלך. בלב כל אויבי המלך:
שומרי משמרת המלך הם רואי פני המלך.
אומר מעשי למלך. להביא גנזי המלך:
אלך בדרך המלך. כי כן ציוה לי המלך.
ובכן אבוא אל המלך. עשר ידות לי במלך:
הריעו לפני המלך. יושבים בשער המלך.
דחופים בדבר המלך. דברי למואל המלך:
מדוע דל בן המלך. מהר רד לקראת המלך.
ולזעוק עוד אל המלך. ושככה חמת המלך:
ואז מטעם המלך. הנערה באה למלך.
בגנת ביתן המלך. אפריון עשה המלך:
דע למי יחפוץ המלך. ירא יְיָ ומלך.
תבוא חדרה אל המלך. לאור באור פני מלך:
בעזך ישמח מלך. עם ברוב הדרת מלך.
והיה יְיָ מלך. אין באדום נצב מלך:
עתה התחתן במלך. וימשחך למלך.
תבוא אוצרות בית המלך. ותעמוד לפני המלך:
חון תחון על בניך
חון תחון על בניך, לך שבים, ובפחד לפניך, נצבים.
יראים עת יקראו, לדין כי על כן באו, נכאבים:
זכור תזכור רחמים, יום הדין, הפר כעס וזעמים, עת תדין.
ליראיך ולחושבי, שמך המה יושבי, על מדין:
קרב לי שנת גואל, ופדני. על מי מנוחות האל, תנחני.
וזכור לי זכות איש תם. על לבך כחותם, שימני.
אם עונות תשמור לי, למשא. ראה צורי גואלי, איך אשא.
לא אוכל שאת עלי. אבל רוע מפעלי, אל תשא:
שפל רוח
שְׁפַל רוּחַ, שְׁפַל בֶּרֶךְ וְקוֹמָה,
אֲקַדֶּמְךָ בְּרֹב פַּחַד וְאֵימָה.
לְפָנֶיךָ אֲנִי נֶחְשָׁב בְּעֵינַי
כְּתוֹלַעַת קְטַנָּה בָאֲדָמָה.
מְלֹא עוֹלָם, אֲשֶׁר אֵין קֵץ לְגָדְלוֹ,
הֲכָמֹנִי יְהַלֶּלְךָ, וּבַמֶּה?
הֲדָרְךָ לֹא יְכִילוֹן מַלְאֲכֵירוֹם
וְעַל אַחַת אֲנִי כַּמָּה וְכַמָּה!
אֲשַׁחֵר אֵל בְּרֵאשִׁית רַעֲיוֹנַי
אֲשׁר לִשְׁמוֹ תְהַלֵּל כֹּל נְשָׁמָה.
אֱלֹהַי אַל תְּדִינֵנִי כְּמַעֲלִי
אֱלֹהַי אַל תְּדִינֵנִי כְּמַעֲלִי וְאַל תָּמֹד אֱלֵי חֵיקִי כְּפָעֳלִי
בְּחֶמְלָתְךָ גְּמֹל עָלַי וְאֶחְיֶה וְאַל נָא אֵל תְּשַׁלֵּם לִי גְּמוּלִי
גְּאוֹן לִבִּי לְךָ אַשְׁפִּיל וְאֶקְרַע בְּמַכְאוֹבִי לְבָבִי לֹא מְעִילִי
דְּוֵה לֵבָב אֲנִי נִצָּב וְנֶעְצָב עֲלֵי פִשְׁעִי וְרֹב רִשְׁעִי וְסִכְלִי
הֲלוּם יָגוֹן בְּלִי יַיִן כְּאַיִן אֲשׁוּרִי מִנְּתִיבָךְ מָט וְרַגְלִי
וּמָה אֶעֱנֶה וְאָן אֶפְנֶה לְעֶזְרָה בְּיוֹם מִשְׁפָּט לְמִי אָנוּס וּמִי לִי
זְדוֹנוֹתַי לְמוּל פָּנַי וְעֵינַי כְּלִמָּתִי לְעֻמָּתִי וְאֶצְלִי
חֲטָאַי לוּ יְרִיחוּן בָּם שְׁכֵנַי אֲזַי בָּרְחוּ וְרָחֲקוּ מִגְּבוּלִי
טְמֵא לֵבָב אֲשֶׁר שׁוֹבֵב וְסוֹבֵב לְבָבִי בִי עֲלֵי כָל חֵטְא פְּלִילִי
יְדַעְתִּים בַּעֲלוֹתָם עַל לְבָבִי רְאִיתִים עַל יְמִינִי גַּם שְׂמֹאלִי
כְּקַשׁ נִדַּף אֲנִי נִרְדָּף וְנֶהְדָּף וְלֹא נִמְנַע וְלֹא נִכְנַע עֲמָלִי
לְךָ עֵינַי בְּתַחֲנוּנַי יְיָ בְּהֵאָנְחִי שְׁמַע שִׂיחִי וְקוֹלִי
מְנַת חֶלְקִי וְצוּר חִזְקִי וְחִשְׁקִי וּמִבְטָחִי וְגַם כֹּחִי וְחֵילִי
נְחֵנִי נָא בְּאֹרַח הַנְּכוֹנָה לְפָנֶיךָ וְהָכֵן אֶת שְׁבִילִי
סְלַח חוֹבִי וְיַשֵּׁר אֶת לְבָבִי אֲשֶׁר תּוֹעֶה כְּמוֹ רוֹעֶה אֱוִילִי
עֲנֵה נַאֲקִי דְּלָתֶיךָ בְּדָפְקִי רְאֵה צוּרִי רְפָא צִירִי וְחִילִי
פְּדֵנִי מֵעֲוֹנִי צוּר גְּאוֹנִי אֱיָלוּתִי בְּגָלוּתִי וְחִשְׁלִי
צְרִי עָצְבִּי מְשׂוֹשׂ לִבִּי בְקִרְבִּי וְשִׂמְחָתִי בְּאַנְחָתִי וְאֶבְלִי
קְדוֹרַנִּית לְךָ אֵלֵךְ שְׁחוֹחַ בְּלִי כֹחַ סְלִיחָתָךְ בְּשַׁאֲלִי
רְאֵה כִּי זִכְרְךָ יָהּ תּוֹךְ לְבָבִי וּבִזְמָמִי בְּמוֹ יוֹמִי וְלֵילִי
שְׁעֵנִי נָא רְצֵנִי אֵל אֱמוּנָה וְתִיטַב לָךְ תְּשׁוּרַת מַהֲלָלִי
תְּנַהֲלֵנִי יְמֵי מִדַּת צְבָאִי וְתִרְעֵנִי יְמֵי חֶלְדִּי וְחֶדְלִי
חֲמֹל עָלַי וְכַפֵּר מַעֲלָלַי וְשׁוּר שִׁירִי כְּשִׁיר מוּשִׁי וּמַחְלִי
וְעֵת תָּבִיא יְצוּרֶיךָ בְּמִשְׁפָּט אֱלֹהַי אַל תְּדִינֵנִי כְּמַעֲלִי
יה שמך ארוממך
הִשְׁתּוֹנֵן וְהִכּוֹנֵן וְהִתְבּוֹנֵן בְּסוֹדֶךָ
וְהִבַּטְתָּ מָה אַתָּה וּמֵאַיִן יְסוֹדֶךָ
וּמִי הֱכִינְךָ וּמִי הֱבִינְךָ וְכֹחַ מִי יְנִידֶךָ
וְהַבֵּט אֶל גְּבוּרוֹת אֵל וְהָעִירָה כְבוֹדֶךָ
חֲקוֹר פָּעֳלוֹ אַךְ גָּדְלוֹ תָּשִׂימָה נֶגְדֶּךָ
אַל תִּדְרֹשׁ בְּסוֹף וּבְרֹאשׁ בַּמֻּפְלֶא וּבַמְּכֻסֶּה
יִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא
חֲמוֹל עַל מַעֲשֶׂיךָ
חֲמוֹל עַל מַעֲשֶׂיךָ
וְתִשְׂמַח בְּמַעֲשֶׂיךָ
וְיֹאמְרוּ לְךָ חוֹסֶיךָ
בְּצַדֶּקְךָ עֲמוּסֶיךָ
תֻּקְדַּשׁ אָדוֹן עַל כָּל מַעֲשֶׂיךָ
בִּקְדֻשָּׁתְךָ קִדַּשְׁתָּ
נָאֶה לְקָדוֹשׁ פְּאֵר מִקְּדוֹשִׁים
שׁוֹאֵף כְּמוֹ עֶבֶד
שׁוֹאֵף כְּמוֹ עֶבֶד יִשְׁאַף לְיַד רַבּוֹ
חַסְדָּךְ פְּרֹשׂ עָלָיו וּקְרַע שְׁטַר חוֹבוֹ
לוּלֵי אֲמִירָתְךָ שׁוּבוּ וְאָשׁוּבָה
הָיָה כְּרַב חוֹבֵל נִכְנַע בְּמַצָּבוֹ
מִשְׁעוֹל תְּשׁוּבָתְךָ תִּפְתַּח לְעֶבֶד קָם
טֶרֶם לְהִתְפַּלֵּל לָךְ יַעֲרֹך נִיבוֹ
הָהּ לִי בְעֵת רוֹאִי שֵׂיבָה זְרוּקָה בִי
לִבִּי בְּיַם חֶטְאוֹ יִשְׂחֶה בְּמֵי עָצְבּוֹ
נִשְׁמַת מְיַחֲלֶיךָ תָּעִיד עֲלֵי לִבִּי
לֹא יַעֲשֶׂה עָוֶל מֵאַחֲרֵי שׁוּבוֹ
תְּהֵא הַשָּׁעָה הַזֹּאת
תְּהֵא הַשָּׁעָה הַזֹּאת
שְׁעַת רַחֲמִים וְעֵת רָצוֹן
מִלְפָנֶיךָ

תם ונשלם שבח לאל בורא עולם
לשנה טובה ומבורכת, תכתבו ותחתמו
תזכו לשנים רבות נעימות וטובות

כי נר מצוה ותורה אור
בזה יבואו על הברכה כל התורמים אשר הוזילו מכספם והונם להוצאת ספר זה ה' ימלא משאלות ליבם לטובה ולברכה, זכות רבינו יוסף חיים זצוק"ל תגן בעדם אלף המגן להתברך בכל מילי דמיטב ברוחניות ובגשמיות מתוך בריאות נאותה ונהורא מעליא. אמן.
הם הנדיבים היקרים:
עמוס פורת ומשפחתו הי"ו
יום טוב שריזלי הי"ו ומשפחתו
חיים בן נעמי הי"ו לרפו"ש
נאוה בת בדרה תחי' לרפו"ש
אהובה בת שבע תחי' לרפו"ש
יפה בת אסתר תחי' לרפו"ש
לחזרה בתשובה ליאור ודורון בן עדינה הי"ו
בנימין בן נעמי הי"ו לרפו"ש
עדינה בת רחל תחי' לרפו"ש

נר ה' נשמת אדם
לע"נ מו"ר שר התורה והיראה מרן הראשל"צ
הרב הראשי לישראל
ח"ר מרדכי אליהו בן מזל זצוק"ל
לע"נ מו"א יחזקאל רחמים בן שרה ז"ל
לע"נ מו"ר רבי יוסף עזרא זליכה בן אהובה עמומה זצ"ל
לע"נ רבי יעקב יוסף בן מרגלית זצ"ל
לע"נ רבי ניסים בן סוליקה פרץ זצ"ל
לע"נ חמי יעקב בן פרידה לוי ז"ל
לע"נ חמתי סלמה שולה בת שרה ז"ל
לע"נ זולאי בת חנה ז"ל
לע"נ אברהם בן טאג'י רחל פורת ז"ל
נפטר י"ג תמוז התשע"ג
לע"נ אליהו בן רבקה שריזלי ז"ל
לע"נ בת שבע בת הורא ז"ל
לע"נ תקוה אמל בת סלימה ז"ל
לע"נ יוסף בן בובה ז"ל
לע"נ מנשה בן תופחה ז"ל
לע"נ יעקב בן נתנאל וצ'לחה ז"ל
לע"נ אסתר בת מרים ז"ל
לע"נ ג'פי (יוסף) משה בן מיכאל ליסה ז"ל

אהבת? נא שתף עם חבריך! בברכה, חיים סלמן
Share on Facebook
Facebook
Tweet about this on Twitter
Twitter
Pin on Pinterest
Pinterest

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *