סדר החלקה

בס"ד

סדר "החלקה" לילדים בני שלש במירון מאת מרן הראשל"צ הגאון המקובל כמוה"ר מרדכי אליהו ע"ה.

שאלה:
מהו סדר החאלקה? מה עושים? מה אומרים? ועוד.

תשובה:
מצורף בזה לנוחיותכם סדר החלאקה. לא חייבים לומר את כולו, אבל את רובו.
יש לשים לב שלפעמים הילד מאוד מפחד מגזירת השער שלא היה רגיל בה ומפחד מאוד מהחלאקה. ולכן יש להרגיעו ולגזוז רק שערה אחת או שנים שלא יפחד ולא קווצת שער גדולה.
כי חשוב מאוד שהילד ישמח מאוד בעת גזירת השער שלו,

סדר תספורת ראשונה "חאלקה"
לימוד הלכה:
"ונטעתם כל עץ מאכל וערלתם ערלתו את פריו" -אומר המדרש כי פסוק זה יש בו רמז לתינוק "כי האדם עץ השדה". "שלש שנים יהיה לכם ערלים" – שאין יכול לא להשיח ולא לדבר. "ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קודש" – שאביו מקדישו לתורה. "הילולים לה’" – מהו הילולים? משעה שמהלל להקב"ה. "ובשנה החמישית תאכלו את פריו" – משעה שהוא מתחיל לקרות בתורה. "להוסיף לכם תבואתו" – מכאן שנו רבותינו בן חמש שנים למקרא, בן עשר למשנה. בן שלש עשרה למצות. בן חמש עשרה לתלמוד. בן שמונה עשרה לחופה וכו’ \תנחומא ויקרא יד\. ואע"פ שבן חמש מכניסו למקרא, מצות עשה על האיש ללמד את בנו תורה לפני כן.
ומאימתי מתחיל ללמד בנו תורה? משיתחיל לדבר מתחיל ללמדו: "תורה צוה לנו משה מורשה קהילת יעקב" ו"שמע ישראל ה’ אלוקינו ה’ אחד". ואח"כ מלמדו מעט מעט, עד שיהא כבן ששה או כבן שבעה, ואז מוליכו אצל מלמדי תינוקות. \שולחן ערוך יורה דעה סימן רמה\.
ומאימתי מתחיל לחנכו במצוות עשה? משעה שיודע לעשותן. ולכן "קטן היודע להתעטף, אביו צריך ליקח לו ציצית". \שו"ע או"ח יז סעיף ג\ וכן "קטן היודע לנענע לולב כדינו – אביו חייב לקנות לו לולב כדי לחנכו במצוות". \שו"ע או"ח תרנז א\. וכן בכל מצווה ומצווה.
ומאימתי מתחיל לחנכו במצוות לא עשה? מיום לידתו. ולכן אסור לתת לילד מאכל איסור מיום לידתו, ומרגע שהוא מבין אסור לתת לו לעשות מעשה איסור. ואסור לגרום לו אפילו איסור דרבנן, ואפילו שבות ומוקצה. וכד’. ולכן כשמספרים ילד קטן אסור להקיף את ראשו. \שו"ע או"ח שמג\.
מצות פאה: כתוב בתורה: \ויקרא פרק יט כז\ "לא תקיפו פאת ראשכם ולא תשחית את פאת זקנך". ולכן מי שמגלח כל ראשו או שמגלח פאות ראשו – חייב. ופאה זו שמניחים בצדעים לא נתנו בו חכמים שיעור, ושמענו מזקנינו שאינו מניח פחות מארבעים שערות. \ע"פ רמב"ם הלכות ע"ז פרק יב\.
מנהג החאלקה בל"ג בעומר: כתב מהרח"ו על מנהג האר"י ז"ל ביום ל"ג בעומר: "והרב רבי יונתן שאגיש העיד לי שבשנה הראשונה קודם שהלכתי אני ללמוד עם מורי ז"ל , שהוליך את בנו הקטן שם עם כל אנשי ביתו, ושם גילחו את ראשו כמנהג הידוע. ועשה שם יום משתה ושמחה. \שער הכוונות\.
ונוהגים להשאיר שער הילד לגדול עד לגיל שלוש וגוזרים רק את השער המפריע \שנתלכלך או שמפריע לראיה וכד’\. ובגיל שלוש מספרים אותו בקבר הרשב"י במירון ומשתדלים שיהא בל"ג בעומר אף אם יהיה קודם גיל שלוש. ובירושלים היו שנהגו לילך לקבר שמואל הנביא. וטוב ליתן באותו יום צדקה לענים או לתלמידי חכמים \והיו שנתנו זהב או כסף כמשקל שער הילד\. ואח"כ מברכים על מזונות וכד’ ושרים בהודאה לה’.

לבישת ציצית:
מלבישים את הילד ציצית חדשה. ואם מלבישים אותו ביום מלמדים את הילד לברך : בָּרוּךְ אַתָּה ה’ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. אֲשֶׁר קִדּשָׁנוּ במִצְוֹתָיו וצִוָּנוּ להִתְעַטֵּף בּצִיצִית:
אם הציצית חדשה מלמדים את הילד לברך
בָּרוּךְ אַתָּה ה’ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁהֶחֱיָנוּ וקִיּמָנוּ והִגִּיעָנוּ לַזּמַן הַזֶּה:

ברכה לילד:
אבי הבן או חכם מברך את הילד:
ישִׂמְךָ אֱלֹהִים כּאֶפְרַיִם וכִמְנַשֶּׁה: יבָרֶכְךָ ה’ ויִשְׁמרֶךָ: יָאֵר ה’ | פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּֽךָּ: יִשָּׂא ה’ | פָּנָיו אֵלֶיךָ ויָשֵׂם לךָ שָׁלֽוֹם: ושָׂמוּ אֶת שׁמִי עַל בּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲנִי אֲבָרכֵם:
וִיהִי רָצוֹן מִלִּפְנֵי אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם שֶׁיִּתֵּן בּלִבּךָ אַהֲבָתוֹ. ותִהְיֶה יִרְאַת ה’ עַל פָּנֶיךָ כּל־ימֵי חַיֶּיךָ שֶׁלֹּא תֶחֱטָא. וִיהִי חֶשְׁקךָ בַּתּוֹרָה וּמִצְוֹת, לִבּךָ יֶהְגֶּה תְבוּנָה, פִּיךָ ידַבֵּר חכְמוֹת וּלְשׁוֹנְךָ יַרְחִישׁ רְנָנוֹת, עֲפְעַפֵּיךָ יַישִׁירוּ נֵגְדֵּךָ, עֵינֶיךָ יָאִירוּ בִּמְאוֹר תּוֹרָה, וּפַנֶיךָ יָזְהִירוּ כְּזוֹהַר הַרָקִיעַ, שִׂפְתוֹתֵיךָ יָבִּיעוּ דָעָת, וְכִלְיוֹתֵיךָ תַעֲלוֹזְנָה מֵישַׁרִים, וּפְעֲמֵיךָ יָרוּצוּ לִשְׁמוֹעַ דִּבְרֵי עָתִיק יוֹמִין, ויִתֵּן לךָ בָנִים וּבָנוֹת צַדִּיקִים וצַדִּיקוֹת עוֹסְקִים בַּתּוֹרָה וּמִצְוֹת כּל ימֵיהֶם. וִיהִי־מקוֹרְךָ בָרוּךְ. ויַזְמִין לךָ פַּרְנָסָֽתךָ בנַחַת וּבְרֶוַח מִתַּחַת יָדוֹ הָֽרחָבָה. ולֹא עַל־ידֵי מַתּנַת בָּשָׂר וָדָם. פַּרְנָסָה שֶׁתִּהְיֶה פָּנוּי לַעֲבוֹדַת ה’. וְיָתְמִיד בְּרִיאוּתְךָ וְיִשְׁלָח לְךָ רְפוּאָה שְׁלֵמָה ברמ"ח אֵבָרֶיךָ ובשס"ה גִּידֶיךָ, ותִכָּתֵב לחַיִּים טוֹבִים וְאֲרֻכִּים בּתוֹךְ כּל־צַדִּיקֵי יִשְׂרָאֵל, אָמֵן:

גזירת שער:
מכבדים תלמידי חכמים לגזור מעט משער הילד. אחר כך יעשו כן קרובי המשפחה. וכל אחד מברך את הילד בתורה ויראת שמים לפי לבו הטוב.

טוב לומר קודם לתספורת:
לְשֵׁם יִחוּד קֻדְשָׁא בּרִיךְ הוּא וּשְׁכִֽינְתֵּיהּ, בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ וּרְחִימוּ וּדְחִילוּ, ליַחֲדָא שֵׁם יוֹ"ד הֵ"א בּאוֹתִיּוֹת וָא"ו הֵ"א בּיִחוּדָא שׁלִים בּשֵׁם כּל־יִשְׂרָאֵל. הֲרֵינִי מוּכָן וּמְזֻמָּן הַיּוֹם הַזֶּה, \שֶׁהוּא ל"ג בעומר\ לְסָפֶּר שְׂעַר רֹאשׁוֹ שֶל הַיֵלֶד וַהֲרֵינִי מכַוֵּן להַעֲבִיר דִּינִים הַקָּשִׁים, וַהֲרֵינִי מכַוֵּן לקַיֵּם שׁתֵּי מִצְוֹת בִּפְאַת הָרֹאשׁ, פֵּאָה אַחַת מִצַּד יָמִין וּפֵאָה אַחַת מִצַּד שׂמֹאל. ואֵל שַׁדַּי יִהְיֶה בּעֶזְרָתִי תָמִיד. וַהֲרֵינִי מֵכִין את הילד לִהְיוֹת מָדוֹר וכִסֵּא אֶל אָדָם הַקָּדוֹשׁ, וכַכָּתוּב "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בּצַלְמוֹ", ונֶאֱמַר "כִּי בּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם", ונֶאֱמַר "וַיֹּאמֶר לִי עַבְדִּי אָֽתָּה יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בּךָ אֶתְפָּאָר": וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה’ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתִּהְיֶה חֲשׁוּבָה וּמְקֻבֶּלֶת וּרְצוּיָה לְפָנֶיךָ מִצְוַת זוֹ שֶׁאֲנִי מְקַיֵּם עַתָּה כְּאִלּוּ כִּוַּנְתִּי בְּכל־הַכַּוָּנוֹת הָֽראוּיוֹת לְכַוֵּן בְּמִצְוָה זוֹ. וְתַעֲשֶׂה מִצְוָה זוֹ פְּרִי לְמַעְלָה בְּמָקוֹם הָרָאוּי כִּרְצוֹנֶךָ:

בשעה שגוזרים השער אומרים מזמור זה:
(א) לַמְנַצֵּחַ עַל הַגִּתִּית מִזְמוֹר לְדָוִד: (ב) יְהֹוָה אֲדֹנֵינוּ מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל הָאָרֶץ אֲשֶׁר תְּנָה הוֹדְךָ עַל הַשָּׁמָיִם: (ג) מִפִּי עוֹלְלִים וְיֹנְקִים יִסַּדְתָּ עֹז לְמַעַן צוֹרְרֶיךָ לְהַשְׁבִּית אוֹיֵב וּמִתְנַקֵּם: (ד) כִּי אֶרְאֶה שָׁמֶיךָ מַעֲשֵׂה אֶצְבְּעֹתֶיךָ יָרֵחַ וְכוֹכָבִים אֲשֶׁר כּוֹנָנְתָּה: (ה) מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ וּבֶן אָדָם כִּי תִפְקְדֶנּוּ: (ו) וַתְּחַסְּרֵהוּ מְּעַט מֵאֱלֹהִים וְכָבוֹד וְהָדָר תְּעַטְּרֵהוּ: (ז) תַּמְשִׁילֵהוּ בְּמַעֲשֵׂי יָדֶיךָ כֹּל שַׁתָּה תַחַת רַגְלָיו: (ח) צֹנֶה וַאֲלָפִים כֻּלָּם וְגַם בַּהֲמוֹת שָׂדָי: (ט) צִפּוֹר שָׁמַיִם וּדְגֵי הַיָּם עֹבֵר אָרְחוֹת יַמִּים: (י) יְהֹוָה אֲדֹנֵינוּ מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל הָאָרֶץ:

אחרי שגוזרים השער טוב לומר:
יהִי רָצוֹן מִלּפָנֶיךָ ה’ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁכּשֵׁם שֶׁזִּכִּיתָ הַבֵּן הַזֶּה לקַיֵּם מִנְהַג יִשְׂרָאֵל קדוֹשִׁים כָּךְ תּזַכֵּהוּ לתוֹרָה למִצְוָה לחֻפָּה ולִבְנֵי חַיֵּי וּמְזוֹנֵי רוִיחֵי, וִיקוּיָם בּוֹ מִקְרָא שֶׁכָּתוּב, כִּי בִּי יִרְבּוּ יָמֶיךָ ויוֹסִיפוּ לךָ שׁנוֹת חַיִּים, כִּי אוֹרֶךְ יָמִים וּשְׁנוֹת חַיִּים ושָׁלוֹם יוֹסִיפוּ לךָ, אָמֵן כֵּן יהִי רָצוֹן:
וַיְדַבֵּר ה’ אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן ואֶל בָּנָיו לֵאמֹר כֹּה תבָרְכוּ אֶת בּנֵי יִשְׂרָאֵל אָמוֹר לָהֶם: יבָרֶכךָ ה’ ויִשְׁמרֶךָ: יָאֵר ה’ פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ: יִשָּׂא ה’ פָּנָיו אֵלֶיךָ ויָשֵׂם לךָ שָׁלוֹם: ושָׂמוּ אֶת שׁמִי עַל בּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲנִי אֲבָרְכֵם: הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכּל רָע יבָרֵךְ אֵת הַנּעָרִים ויִקָּרֵא בָהֶם שׁמִי ושֵׁם אֲבֹתַי אַבְרָהָם ויִצְחָק ויִדְגּוּ לָרֹב בּקֶרֶב הָאָרֶץ: ואֵל שַׁדַּי יבָרֵךְ אֹתךָ ויַפְרךָ ויַרְבֶּךָ והָיִיתָ לִקְהַל עַמִּים: מֵאֵל אָבִיךָ ויַעְזרֶךָּ ואֶת שַׁדַּי וִיבָרֲכֶךָּ בִּרְכֹת שָׁמַיִם מֵעָל בִּרְכֹת תּהוֹם רֹבֶצֶת תָּחַת בִּרְכֹת שָׁדַיִם וָרָחַם: אִם תִּשְׁכַּב לֹא תִּפְחַד ושָׁכַבְתָּ ועָרְבָה שׁנָתֶךָ. ה’ יִשְׁמרְךָ מִכּל רָע יִשְׁמֹר אֶת נַפְשֶׁךָ: ה’ יִשְׁמֹר צֵאתְךָ וּבוֹאֶךָ מֵעַתָּה ועַד עוֹלָם, אָמֵן.

תפילה על חינוך הילדים – מהשל"ה הקדוש בשער האותיות
אַתָּה הוּא ה’ אֱלֹקֵינוּ עַד שֶׁלֹּא בָּרָאתָ הָעוֹלָם, ואַתָּה הוּא אֱלֹקֵינוּ מִשֶּׁבָּרָאתָ הָעוֹלָם, וּמֵעוֹלָם ועַד עוֹלָם אַתָּה אֵל, וּבָרָאתָ עוֹלמְךָ בּגִין לאִשְׁתּמוֹדַע לאֱלָהוּתָךְ בּאֶמְצָעוּת תּוֹרָֽתךָ הַקּדוֹשָׁה כּמוֹ שֶׁאָֽמרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל בּרֵאשִׁית, בִּשְׁבִיל תּוֹרָה וּבִשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל, כִּי הֵם עַמּךָ ונַחֲלתְךָ, אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בָּהֶם מִכּל־הָאֻמּוֹת ונָתַתָּ לָהֶם תּוֹרָֽתךָ הַקּדוֹשָׁה וקֵרַבְתָּם לשִׁמְךָ הַגָּדוֹל. ועַל קִיּוּם הָעוֹלָם ועַל קִיּוּם הַתּוֹרָה בָּא לָנוּ מִמּךָ ה’ אֱלֹקֵינוּ שׁנֵי צִוּוּיִים כָּתַבְתָּ בתוֹרָתֶךָ: "פּרוּ וּרְבוּ", וכָתַבְתָּ בתוֹרָתֶךָ: "וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בּנֵיכֶם", והַכַּוָּנָה בִּשְׁתֵּיהֶם אַחַת. "כִּי לֹא לתֹהוּ בּרָאתָהּ כִּי אִם לָשֶׁבֶת" ולִכְבוֹדךָ בָּרָאתָ יָצַרְתָּ אַף עָשִׂיתָ, כּדֵי שֶׁנִּהְיֶה אֲנַחְנוּ וצֶאֱצָאֵינוּ וצֶאֱצָאֵי כּל־עַמּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל יוֹדעֵי שׁמֶךָ ולוֹמדֵי תוֹרָתֶךָ. וּבְכֵן, אָבֹא אֵלֶיךָ ה’ מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמּלָכִים, ואַפִּיל תּחִנָּתִי ועֵינַי לךָ תלוּיוֹת עַד שֶׁתּחנֵּנִי ותִשְׁמַע תּפִלָּתִי, להַזְמִין לִי בָּנִים וּבָנוֹת, וגַם הֵם יִפְרוּ ויִרְבּוּ, הֵם וּבְנֵיהֶם וּבְנֵי בנֵיהֶם עַד סוֹף כּל־הַדּוֹרוֹת, לַתַּכְלִית שֶׁהֵם וַאֲנִי וַאֲנַחְנוּ כֻּלָּנוּ נַעֲסֹק בתּוֹרָֽתךָ הַקּדוֹשָׁה, לִלְמוֹד וּלְלַמֵּד לִשְׁמוֹר ולַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם אֶת כּל־דִּבְרֵי תַלְמוּד תּוֹרָֽתךָ בּאַהֲבָה, והָאֵר עֵינֵינוּ בתּוֹרָתֶךָ, ודַבֵּק לִבֵּנוּ בּמִצְוֹתֶיךָ לאַהֲבָה וּלְיִרְאָה אֶת שׁמֶךָ. אָבִינוּ אָב הָרַחֲמָן, תֵּן לכֻלָּנוּ חַיִּים אֲרוּכִים וּבְרוּכִים מִי כָמוֹךָ אָב הָרַחֲמָן זוֹכֵר יצוּרָיו לחַיִּים בּרַחֲמִים. זכְרֵנוּ לחַיִּים נִצְחִיִּים, כּמוֹ שֶׁהִתְפַּלֵּל אַבְרָהָם אָבִינוּ לוּ יִחְיֶה לפָנֶיךָ, וּפֵירשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: בּיִרְאָתֶךָ. כִּי עַל כֵּן בָּאתִי לבַקֵּשׁ וּלְחַנֵּן מִלּפָנֶיךָ שֶׁיּהֵא זַרְעִי וזֶרַע זַרְעִי עַד עוֹלָם זֶרַע כָּשֵׁר ואַל יִמָּצֵא בִי וּבְזַרְעִי וּבְזֶרַע זַרְעִי עַד עוֹלָם שׁוּם פִּסּוּל ושֶׁמֶץ, אַךְ שָׁלוֹם וֶאֱמֶת וטוֹב ויָשָׁר בּעֵינֵי אֱלֹהִים וּבְעֵינֵי אָדָם. ויִהְיוּ בַּעֲלֵי תוֹרָה בַּעֲלֵי מִקְרָא בַּעֲלֵי מִשְׁנָה בַּעֲלֵי תַלְמוּד בַּעֲלֵי רָזָא בַּעֲלֵי מִצְוָה בַּעֲלֵי גּמִילוּת חֲסָדִים בַּעֲלֵי מִדּוֹת תּרוּמִיּוֹת ויַעַבְדוּךָ בּאַהֲבָה וּבְיִרְאָה פּנִימִית, לֹא יִרְאָה חִיצוֹנִית. ותֵן לכל־גּוִיָּה וּגְוִיָּה מֵהֶם דֵּי מַחְסוֹרָהּ בּכָבוֹד. ותֵן לָהֶם בּרִיאוּת וכָבוֹד וכֹחַ. ותֵן לָהֶם קוֹמָה ויוֹפִי וחֵן וָחֶסֶד. ותִהְיֶה אַהֲבָה ואַחְוָה ושָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם. ותַזְמִין לָהֶם זִוּוּגִים הֲגוּנִים מִזֶּרַע תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, מִזֶּרַע צַדִּיקִים. וגַם הֵם – זִוּוּגָם יִהְיוּ כמוֹתָם, כּכל־אֲשֶׁר הִתְפַּלַּלְתִּי עֲלֵיהֶם, כִּי זִכָּרוֹן אֶחָד עוֹלֶה לכָאן וּלְכָאן. אַתָּה ה’ יוֹדֵעַ כּל־תַּעֲלוּמוֹת וּלְפָנֶיךָ נִגְלוּ מַצְפּוּנֵי לִבִּי, כִּי כַוָּנָתִי בּכל־אֵלֶּה למַעַן שִׁמְךָ הַגָּדוֹל והַקָּדוֹשׁ וּלְמַעַן תּוֹרָֽתךָ הַקּדוֹשָׁה. עַל כֵּן עֲנֵנִי ה’, עֲנֵנִי בַּעֲבוּר הָאָבוֹת הַקּדוֹשִׁים אַבְרָהָם יִצְחָק ויַעֲקֹב. וּבִגְלָלָם תּוֹשִׁיעַ בָּנִים לִהְיוֹת הָעֲנָפִים דּוֹמִים לשׁרְשָׁם. וּבַעֲבוּר דָּוִד עַבְדֶּךָ רֶגֶל רבִיעִי בַּמֶּרְכָּבָה הַמּשׁוֹרֵר בּרוּחַ קדְשֶׁךָ.
פיוט "בר יוחאי"

יש נוהגים לשיר את הפיוט "בר יוחאי" לכבוד רבי שמעון בר יוחאי זיע"א:

בַּר יוֹחָאי, נִמְשַׁחְתָּ אַשְׁרֶיךָ, שֶׁמֶן שָׂשׂוֹן מֵחֲבֵרֶיךָ:
בַּר יוֹחָאי, שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ, נִמְשַׁחְתָּ מִמִּדַּת הַקֹּדֶשׁ, נָשָׂאתָ צִיץ נֵזֶר הַקֹּדֶשׁ, חָבוּשׁ עַל רֹאשְׁךָ פּאֵרֶךָ:
בַּר יוֹחָאי, מוֹשַׁב טוֹב יָשַׁבְתָּ, יוֹם נַסְתָּ יוֹם אֲשֶׁר בָּרַחְתָּ, בִּמְעָרַת צוּרִים שֶׁעָמַדְתָּ, שָׁם קָנִיתָ הוֹדךָ וַהֲדָרֶךָ:
בַּר יוֹחָאי, עֲצֵי שִׁטִּים עוֹמדִים, לִמּוּדֵי ה’ הֵם לוֹמדִים, אוֹר מֻפְלֶא אוֹר הַיְקוֹד הֵם יוֹקדִים, הֲלֹא הֵמָּה יוֹרוּךָ מוֹרֶיךָ:
בַּר יוֹחָאי, ולִשְׂדֵה תַּפּוּחִים, עָלִיתָ לִלְקוֹט בּוֹ מֶרְקָחִים, סוֹד תּוֹרָה כּצִיצִים וּפְרָחִים, נַעֲשֶׂה אָדָם נֶאֱמַר בַּעֲבוּרֶךָ:
בַּר יוֹחָאי, נֶאֱזַרְתָּ בִּגְבוּרָה, וּבְמִלְחֶמֶת אֵשׁ דַּת הַשַּׁעְרָה, וחֶרֶב הוֹצֵאתָ מִתַּעְרָהּ, שָׁלַפְתָּ נֶגֶד צוֹררֶיךָ:
בַּר יוֹחָאי, לִמְקוֹם אַבְנֵי שַׁיִשׁ, הִגַּעְתָּ לִפְנֵי אַרְיֵה לַיִשׁ, גַּם גֻּלַּת כּוֹתֶרֶת עַל עַיִשׁ, תָּשׁוּרִי וּמִי ישׁוּרֶךָ:
בַּר יוֹחָאי, בּקֹדֶשׁ הַקְּדָשִׁים, קַו יָרוֹק מחַדֵּשׁ חְדָשִׁים, שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת סוֹד חֲמִשִּׁים, קָשַׁרְתָּ קִשְׁרֵי שִׁי"ן קשָׁרֶיךָ:
בַּר יוֹחָאי, י’ חכְמָה קדוּמָה, הִשְׁקַפְתָּ לִכְבוֹדוֹ פּנִימָה, לב נתִיבוֹת רֵאשִׁית תּרוּמָה, אַתְּ כּרוּב מִמְשַׁח זִיו אוֹרֶךָ:
בַּר יוֹחָאי, אוֹר מוּפלָא רוּם מַעְלָה, יָרֵאתָ מִלּהַבִּיט כִּי רַב לָהּ, תַּעֲלוּמָה ואַיִן קוֹרָא לָהּ, נַמְתָּ עַיִן לֹא תשׁוּרֶךָ:
בַּר יוֹחָאי, אַשְׁרֵי יוֹלַדְתֶּךָ, אַשְׁרֵי הָעָם הֵם לוֹמדֶיךָ, ואַשְׁרֵי הָעוֹמדִים עַל סוֹדֶךָ, לבוּשֵׁי חֹשֶׁן תֻּמֶּיךָ ואוּרֶיךָ:

 

 

ברכה והצלחה

 

אהבת? נא שתף עם חבריך! בברכה, חיים סלמן
Share on Facebook
Facebook
Tweet about this on Twitter
Twitter
Pin on Pinterest
Pinterest

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *