מצוות פטר חמור – מאת חכם בן-ציון מוצאפי שליט"א

בס"ד

קבלנו את המאמר הבא מאת הגולש הוותיק חכם איציק שמש הי"ו:

היכן עושים היום פדיון פטר חמור כדי להשתתף במצווה?

אלה דברי חכם בן ציון מוצפי על מצווה זו: א, התורה הקדושה ציוותה אותנו לקיים כל התרי״ג מצוות בשלימותן, והם מכוונות כנגד תרי״ג איברים שבאדם, ״רמ״ח״ מצוות עשה כנגד רמ״ח איברים, ושס״ה לא תעשה כנגד הגידים, המפרשים שאלו ורבנו האר״י ז״ל בראשם הרי איך יתכן שאדם אחד בגלגול אחד יקיים את כולם? והרי יש מצוות מיוחדות לכהנים, ויש ללוויים, ויש לישראלים. ויש מצוות הנוהגות רק בזמן שבית המקדש קיים כקרבנות עולות מנחות ונסכים, פרה אדומה, יובל, ומינוי מלך וסנהדרין.

ב, יש שתירצו זאת שעל ידי לימודינו באותם עניני המצוות אנחנו מקיימים ונשלמה פרים שפתינו, אך כל זה כיום שבית המקדש חרב, אך בזמן שהוא בנוי היעלה על הדעת שנקיים הקרבנות בקריאה בלבד? ועוד כלל בידינו שכל מצווה יש לקיימה בחמש בחינות. מעשה, דיבור – שיאמר הנני בא לקיים מצוה זו, מחשבה – שיחשוב לשם מצווה. כוונה – שיכווין לשם שמים ולא לשם כבוד. רעותא דליבא – הוא רצון ושמחת הלב בעשיתה יותר מאם היה מרוויח אלפי אלפים אבנים טובות ומרגליות.
ובפרט היות מצוות נדירות כגון פדיון הבן, הפרשת תרומות ומעשרות, כלאיים, זרוע לחיים וקיבה ודומיהם שלא כל אדם זוכה לכך.

ג, רבנו חיים פלאג׳י ז״ל בספרו נפש כל חי מערכת ר, אות א. כתב כי המשתתף ורואה את עשית המצוה יש לו חלק כאילו עשאה בעצמו. והראיה ממצוות הביכורים שהיו מביאים לבית המקדש וכשהגיעו תושבי האיזור החקלאי לירושלים, כל בעלי האומניות שבירושלים היו קמים לפניהם ואומרים להם, אחינו תושבי מקום.. ברוך בואכם לשלום. ועוד מצינו שיש מעלה גדולה למצווה הנעשית ברוב עם הדרת מלך, ואפילו יחיד המקיימה, כי בזה מתקדש שמו של אבינו שבשמים בעולם. וכדאיתא במסכת זבחים י״ד, א. שהיו מוסרים דם הקרבן מכהן לכהן ולכל אחד יש חלק בקיום המצווה.

ד, גם כלל גדול הוא מהר סיני שם עמדו נשמותינו כולן וקיבלו את התורה, וקיבלנו שותפות מליאה וערבות הדדית בשמירת התורה ובקיום מצוותיה, וכדאיתא במקומות רבים ומהם במסכת שבועות ט״ל, א. והפסוק מכריז אתם נצבית היום כולכם… לעברך בברית השם אלהיך. וכך איתא בפסיקתא עקב ט״ו, א. ״ללמדך שכל ישראל ערבים זה בזה ללמוד וללמד, לשמור ולעשות ולקיים את תורת אלהינו״. ולכן משתתפים יחד באותו מעמד ובזה כאילו קיימנוהו.

ה, על כל אלה ידוע הוא מה שמובא בזוהר הקדוש ובתיקוני הזוהר, כל ישראל נשמותינו מחוברות ויונקות מאילו ענק אחד, ובו למעלה משבעה מיליארד נשמות, והן מחולקות באילן לשרשים שונים, שורש כללי משה רבנו עליו השלום, שלשה גזעים שלשה אבות, י״ב גזעי משנה י״ב שבטים, שבעים ענפים שבעים נפש למצרים ושבעים זקנים, שש מאות אלף נשמות כלליות מאירות בעוצמה, כל אחת מהם בשרשה שש מאות אלף נשמות פרטיות ומספקת להם אור החכמה והשפע, כל אחת מהפרטיות יש בה שש מאות אלץ ניצוצי נשמות פרטיות. כל מי ששייך לאותה קבוצה מהשש מאות אלף יכול במעשיו הטובים להועיל ולקדם, לתקן ולהאיר בכל הנשמות שמשרשו. ולכן באותו מעמד אם יהיו נוכחים אנשים או נשים שנשמותיהם שייכות לאותו שורש, אור עצום ורב יאיר בנשמתם. וכך שמעתי ממור אבי ז״ל פעמים רבות.

ו, מצוות נדירות, פדיון הבן, פדיון פטר חמור, לא תחרוש בשור ובחמור, יבום, חליצה, זרוע לחיים וקיבה לכהן, פיאה בשדה, שחיטת עוף ובהמה, ראשית הגז, ועוד. כשמקיים המצווה הנו אדם צדיק וירא אלקים יכול הוא לכלול בתוך נשמתו באותה שעה את כל אותן הנשמות שלא קיימו מצווה זו בפועל, ובפרט אם אותם בני ובנות ישראל יהיו נוכחים שם באותו מעמד.
וכתב רבנו האר״י ז״ל בספרו שער המצוות דף ג, עמוד א. ״ודע כי בהיות האדם מחפש ומקיים המצוות שאינן נוהגות תדיר, כמו מצוות זרוע לחיים וקיבה, גורם אל השארת רוח הקודש אל האדם להשיג ידיעה וחכמה, ובפרט ביום ההוא עצמו שקיים איזה מצווה מהם״.

ז, ומה טעם בחמור: רוב ככל המפרשים כתבו שהיא גזירת הכתוב, במסכת בכורות דף ה, ב. כתבו שהוא שכר להם וחשיבות על שעני שבישראל הצאתו ממצרים לקח עמו שלל לא פחות ממשא 90 חמורים לובים, וזה חשיבותם. ובספר החינוך מצווה כ״ב כתב הטעם כי בכורי מצרים נמשלו לחמורים ואותם הרג ואותנו הציל, לכן נפדה החמור הבכור. ובזוהר הקדוש כתב כי החמור מסמל את החומריות ההון העושר והתאוות בהיותו כלי למשא מסחר ולתחבורה.

ח, ובמדרש בראשית צ״ט, י. כתב ״יששכר חמור גרם, חמור גרם אותו, וכי מנין היתה יודעת לאה שבא יעקב? ( כי כתוב ותצא לאה לקראתו, ואמותינו צנועות באהליהן היו ואינן יוצאות החוצה) אלא נהק החמור ושמעה קולו ויאצת לקראתו, דבר אחר, כשם שהחמור טוען את המשא, כך יששכר טוען את התורה, ועוד מה החמור עצמותיו ברורים, (חזקים) כך יששכר תלמודו ברור עליו״ . ובמדרש תנחומא ( ויחי סימן י״א) ״ויט שכמו לסבול עולה של תורה והיא היפך החמור של הקליפה, וכתב רבי צדוק הכהן מלובלין ז״ל שהוא כחמור למשאוי והמשא מבטל רצון התאווה.

ט, ומור אבי ז״ל בעשותו מצוה זו ביום ל״ג לעומר תשכ״ב לפני 52 שנה קיים מצווה זו לראשונה, ואמר לי סודו להנצל ממה שכתב הזוהר הקדוש כי יש לומד תורה ולא לשם שמים, וגם אם בקי בה הרה הוא בגדר ״חמור״ נושא ספרים, ורעיא מהימנא הוא משה רבנו עליו השלום אמר עליו (כי תצא ער״ה, על המלעיזים שאסתר הלכה לאחשוורוש בעצמה) ״חשוב ח׳כם מ׳חוכם ו׳רב ר׳בנן ראשי תיבות חמור, כי מביט רק לחיצוניות הוא הפשט ולא מעמיק בפנימיות״. ועל ידי כן זוכה שיאירו עיניו בתורה ויעלה מהחומריות לפנימיות.

י, עוד טעם נפלא הגיד לי ז״ל כי ירמוז לסוד ביאת משיח צדקנו במהרה עליו נאמר ״עני ורוכב על חמור״ בזכריה ט, ט. ועל ידי קיום מצווה זו יזרז ביאת המשיח שהוא יכניע כל סוגי החמריות הזדון והרשע, התאוות הבהמיות, והקושיות והשכחה בתורה, ונהיה כולנו טהורים וקדושים.

אהבת? נא שתף עם חבריך! בברכה, חיים סלמן
Share on Facebook
Facebook
Tweet about this on Twitter
Twitter
Pin on Pinterest
Pinterest

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *