מעט מקורות חייו של אביו של חכם דוד מנחם שליט"א כפי שנכתבו על-ידיו.

בס"ד

אבא שיחיה חוגג שבעים, ביחד עם אחיותיי ואחיי בירכנוהו. העלנו זיכרונות מילדותנו. אני סיפרתי שלפני חמש שנים נקראתי לאיזה סקר ומילאתי שאלון על המקום בו גדלתי. מסקנת הסוקרים הייתה שגדלתי במקום של עוני. אמרתי להם שאך שקר בדבריהם. מעולם לא היינו עניים! אמרו לי: אל תיקח את דברינו באופן קשה. שכך אנו רואים לפי דברים שכתבת, עד היותך בן 10 לא הייתה לך מיטה משלך, הייתם חמישה ילדים בחדר אחד ואתה ישנת במיטות אחיך ואחיותיך לסירוגין, הלא כן? אם כך לפי טבלאות שבידינו מתחת לקו העוני הייתם. שתקתי. וכי מה אני שאתווכח עם בעלי טבלאות. בלכתי מהם הרהרתי ביני ובין עצמי, והעמדתי בהשוואה זה מול זה ממון שהרוויחו הורי בעבודתם עם מספר נפשותינו בבית ומצאתי שאכן צדקו הסוקרים. היינו בטבלת העוני. אך לא גדלנו בטבלא. גדלנו בבית. ובבית עשירים היינו. עשירים מאוד.

עוד אמרתי שאבא ראוי לכבוד מיוחד על כך שסלל בעצמו דרך משלו. אבא מיוזמתו בחר ללכת ללמוד בישיבת "פורת יוסף" ולהסתופף בין גדולי התורה הספרדים והאשכנזים שהיו בירושלים והרשימה ארוכה ביותר. בגיל 14 הוסמך לשחוט עופות! על תעודתו חתומים הרב עזרא עטיה, הרב ניסים עזרן והרב סלמאן חוגי עבודי (אב בית הדין הגדול בבגדאד). מוריו היו מגדולי הדור. המורה שלו בכיתה ח' היה הרב מרדכי אליהו זצ"ל, בישיבה למד אצל הרב מנצור בן שמעון הרב יוסף עדס והרב בן ציון אבא שאול. וכבר אז נקשרה נפשו במרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל.

אבא ערך סיום בספר הזוהר, נשא דברי תורה וברכה ובתוכם סיפר: "זכורני שבילדותי בבגדאד, ראיתי בית גדול ודלתו פתוחה. נכנסתי בו וראיתי אנשים בעלי צורה קוראים בספרים גדולים. התביישתי ורצתי החוצה. למפרע התברר לי שהייתה זו הישיבה הגדולה "בית זילכה". מי יודע אולי בזכות ראייתם קיבלתי השראה כלשהי לחיי."
"ההורים שלי היו עניים. בברית שלי, לא ידע אבי מה שם יקרא לי. אמר לו הרב שבפרשת השבוע נזכרים שמותיהם היפים של בני יוסף מנשה ואפרים. אבי בחר בשם מנשה. אחר שסיים המוהל את מלאכתו, הוציא אבי מעט תמרים וצימוקים והגיש לאורחיו בהתנצלות ובבושה על עוניו. הייתה שם אישה חכמה שראתה בצערו, ניגשה אצלו ואמרה לו: "אל תצטער. מה איכפת לך שאין כיבוד? אולי הילד הזה יצא תלמיד חכם. תשמח."
לבסוף חתם אבא ואמר: "אבי ואימי חינכו אותנו לתת לאחרים. אני למדתי שהאדם לא בא לעולם בשביל עצמו. האדם לא נולד יחידי בעולם". מי שמכיר את אבא יכול להעיד על נתינתו האמיתית. עובדה קטנה: כשעברנו לדירה החדשה מצא אבא אדם חסר בית והכניסו להתגורר עימנו למשך חצי שנה! מפִּתנו אכל ממיימנו שתה ועל יצוענו ישן. לא הכרנוהו לפני ולא שמענו עליו מאז הלך. (ועתה כמה קשה לי להאמין שיגיעו מעשיי למעשה אבותיי).

כִּי אֹרֶךְ יָמִים וּשְׁנוֹת חַיִּים וְשָׁלוֹם יוֹסִיפוּ לָךְ.

אהבת? נא שתף עם חבריך! בברכה, חיים סלמן
Share on Facebook
Facebook
Tweet about this on Twitter
Twitter
Pin on Pinterest
Pinterest

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *