כי תבוא

בס"ד
גולשים יקרים!
האזינו להלן לקריאת הפרשה (חלק א') בטעמי יהודי עירק ע"י מנהל האתר חיים סלמן:

ולהלן האזינו לחלק ב' של הפרשה:

בס"ד

עלון שבועי של הלכות ודרשות בפרשת "כי תבוא" מאת כמוה"ר יוסף חיים ע"ה זיע"א.

בס"ד

דרשה לפרשת כי תבוא מספר: אדרת אליהו לרבנו יוסף חיים ע"ה זיע"א.

והיה כי תבוא אל הארץ אשר ה' אלוקיך נותן לך נחלה. וירשתה וישבת בה. ולקחת מראשית וכו' –

ידוע שהתורה נקראת ארץ כמ"ש: ואת הארץ כי נעמה. גם כתוב: ארוכה מארץ מידה. ה' נותן לך את התורה כמו נחלה אשר אין אחריה הפסק. כי התורה היא קנויה לישראל ולא תיפסק מהם חס ושלום. הנה אנכי מצווך וירשתה- שתזכה אתה בעצמך לקנות אותה בתורת ירושה, שלא תיפסק ממך ומזרעך עד סוף כל הדורות. וישבת בה – תתעמק בה בדקדוקיה ובטעמיה, ולא תהיה נוהג בה מצוות אנשים מלומדה, שלא תלמד משפה ולחוץ כי אם בישוב הדעת, כדי שתתקיים אצלך. ולקחת מראשית כל פרי האדמה – הוא הדיבור שנקראת ראשית פרי הגוף. כי הילד בצאתו מרחם אימו, תחילת הכל יעשה את תנועת הדיבור, דהיינו, שיצעק. וכמו שאמרו המפרשים ז"ל: וזהו ולקחת מראשית כל פרי האדמה- הוא הדיבור. ושמת בטנ"א ר"ת: טעמים נקודות אותיות, רוצה לאמר, כח הדיבור ותנועתו תשים אותה, בין בטעמים של התורה, בין בנקודות התורה ובין באותיות התורה, שהכל תוציא אותם מפיך בדיבור שלך ולא תבלע מהם בלבבך, אלא הכל יהיו יוצאים מפורשים וברורים מפיך. גם אצווך: והלכת אל המקום אשר יבחר ה' אלוקיך בו: הם בתי כנסיות ובתי מדרשות. כי הלימוד צריך שיהיה במקום קדוש ואז יפעל האדם יותר וגם אצלו יתברך יהיה רצוי יותר.

כי תבא – בן איש חי שנה א' וגם ע"פ הרב עובדיה יוסף שליט"א

מלמדנו רבנו: כידוע הקב"ה נוהג עמנו מידה כנגד מידה וכשאנו מחזירים אבדה גם הוא מחזיר אותנו אליו, שהרי אבדנו בגלות הקשה והארוכה וכן אמר דויד המלך "תעיתי כשה אובד בקש עבדך כי מצוותיך לא שכחתי".

1. שאלה: אלו מצוות עשה ולא תעשה קשורים במציאת אבדה ?

תשובה: אדם שמשיב אבדה מקיים עשה "השב תשיבם לאחיך" והמתעלם ממנה עובר בלאו "לא תראה את שור אחיך… והתעלמת" ואם לוקח האבדה לעצמו עובר גם כן משום "גזל".

2. שאלה: באילו מקרים אין צריך להשיב את האבדה ?

תשובה: במקום שרובו גויים או שאין לאבדה סימן היכר כגון: מטבע וכדו' שמסתמא ידעו הבעלים מיד כשנפל.

3. שאלה: אדם שמצא מעיל ובא חברו ואומר שהוא איבד מעיל האם יחזיר לו ?

תשובה: אין מחזירים אבדה ללא סימנים.

4. שאלה: מתי אין אומרים את הכלל "חצרו של אדם קונה לו" ?

תשובה: בשעה שרבים נכנסים ויוצאים לחצרו כגון ביום חופת בנו, אזי אם נפל לאחד האנשים דבר שאין בו סימן, מותר למוצא לקחתו.

5. שאלה: מה דין מציאה של בנו או בתו ?

תשובה: כל עוד הבן או הבת סמוכים על שולחן האב ( חיים בביתו ), אם מצאו אבדה שאין בה סימנים, הרי היא של האב.

6. שאלה: מתי צריך להשיב אבדה של עכו"ם ומתי לא ?

תשובה: אבדת גוי מותרת דווקא בשאין חילול השם, כגון במקום שרובו גויים. אך אבדת גוי ברשות ישראל חייבת החזרה משום חילול ה' שידמה לגוי שאיש ישראל גנבה, והרוצה להשיב אבדת גוי משום קידוש השם, הרי זה משובח.

7. שאלה: מהו דין ביומו תתן שכרו?

תשובה: שכיר יום נתנה לנו התורה זמן של עונה ( כל הלילה ) לדאוג לתשלום שכרו, ושכיר שעבד בלילה זמן של תשלום שכרו כל היום שנאמר: "ולא תבוא עליו השמש", וכן "לא תלין פעולת שכיר אתך עד בקר"

8. שאלה: אלו דברים מותר לשאול מאשת בעל הבית אף שהבעל מקפיד ומדוע ?

תשובה: מותר להשאיל מאשתו של בעל הבית כלי אכילה וכדו' אף שהבעל מקפיד שאם לא הרי הבעל גורם לה שם רע אצל שכנותיה.

9. שאלה: האם ישנה אפשרות להשתמש במעות או חפץ שהופקד כפיקדון ?

תשובה: בדרך כלל כל מי ששולח יד בפיקדון להשתמש בו נקרא גזלן, אבל יש מתירים להשתמש בפיקדון של גוי .

10. שאלה: מתי אדם עובר על לא תחמוד ומתי על לא תתאוה ?

תשובה: לא תחמוד – כאשר אדם מפציר בבעל החפץ למכרו, עד שקונה ממנו על כורחו לא תתאוה – משעה שנתפתה לבו וחשב איך יקנה החפץ ע"י השתדלויות והפצרות, ( לשיטת הרמב"ם ) .

שאלה למעיין : אומן שמחזיר לך חפצך עד מתי יש לך זמן לשלם לו שכר פעולתו ?

השאלה למעיין מפרשת כי תצא : מדוע כל כך חמור זריקת נבלה או כל דבר אחר לרשות הרבים ?

התשובה למעיין מפרשת כי תצא : רבנו האר"י הזהיר מאד שלא יריח אדם סירחון נבלה שהדבר מזיק מאד לנפש האדם. וכל דבר שאדם זורק לרשות הרבים ואנשים קצים בו עתיד הוא לתת דין על כך ,לכן לא ירוק רוק עבה בלי לכסות אותו כן לא יקנח אפו בפני רבים באמצע סעודה וכל כיוצא בזה .

אורחות צדיקים

ספר שערי קדושה-דע כי כל המידות הרעות מושרשות בארבע מדרגות הנפש, ולכן כל המדות רעות נחלקות לארבעה מינים, וזה פרטם:

יסוד האש ממנו נמשכת הגאוה הנקראת גסות הרוח להיותו היסוד הקל וגבוה מכולם. ובכללה הכעס וכו'

יסוד הרוח ממנו נמשך ושקרים, ולשון הרע, ולגלות שבחיו לבריות להתגדל בפניהם:

יסוד המים ממנו תאוות התענוגים כי כן המים מצמיחים כל מיני תענוג, ותולדותיה שתים. החמדה, לגזול ממון חברו ואשתו וכל אשר לו להתענג בהן. והקנאה, כי יקנא בחברו, אשר לו ממון רב וכיוצא להתענג בו:

יסוד העפר ממנו מדת העצבות בכל פרטיו, ותולדותיה אחת, והוא העצלות לקיים התורה והמצות מפני עיצבונו על השגת קנייני הבלי העולם הזה, או על היסורין הבאים עליו ואינו שמח בחלקו בשום דבר, גם עינו לא תשבע עושר: נמצא כי אבות כל המידות הרעות הם ארבעה, הגאווה והכעס הנכלל ומתדבק עמה, והשיחה בטילה, ותאוות התענוגים, והעיצבון, וארבעתם נמשכות מארבע היסודות המוזכרים למעלה .

למעוניינים בעלון ניתן להשיגו בישיבת "נהר שלום" ובטל 026522704 העלון מוקדש לע"נ רחמים בן פרחה ע"ה.

סיפורי צדיקים

"יככה ה' בשגעון"

בעיר פלונית נשתגע איש אחד, וכל שגעונו היה לדבר אחד : נתקע במחשבתו ששר הצבא של העיר הוא אליהו הנביא, ושר העיר הוא מלך המשיח. מיום ליום תפסו רעיון זה יותר ויותר, והיה הולך ומדבר כל היום בזה, ראו בני ביתו שעסק ביש הוא, והחליטו לנסוע עימו לר' בונם מפשיסחא, בבואם עימו אל הרבי סיפר האיש מיד לרבי, שבעירו יש את מלך המשיח ואליהו הנביא שאלו הר' מי הם והשיב : הלא הם שר הצבא ושר עיר שאלו הרבי: ומיהו אני ? השיב האיש כבודו הוא רבי . ואם כן – שאלו הרבי היתכן שאני, שרבי אני, איני יודע שבעירו נמצאים אליהו הנביא ומלך המשיח ?

אמר האיש: גם כבודו יודע היטב מזה, אלא שאינו חפץ לגלות הדבר לשום איש. ובכן – הישבו הרבי גם אתה יכול לדעת כן, ובכל זאת לא לגלות הדבר לשום איש, כמו שאני יודע ואיני מגלה. אתה מוזהר איפה לבלתי לגלות הדבר.

ומאז לא דיבר עוד שום דיבור על כך עד שהבריא. ( ספורי חסידים )

כי לקח טוב נתתי לכם…

"והיה כי תבוא אל הארץ" [כו,א]
והיה הוא לשון שמחה ( בראשית רבה מב,ג ) ורצה הכתוב לרמז לנו שצריך האדם לשמוח כשזוכה לבוא לארץ ישראל ולהתיישב בה . ( תורת הפרשה )

ועוד כי למרות שבפרשתינו כתובות צ"ח קללות, בכל זאת התחילה הפרשה בלשון שמחה, לרמוז לבעלי תשובה שעונותיהם וזדונתיהם נהפכים לזכויות כשחוזרים בתשובה בלב שלם, ובכך כל הקללות יהפכו לברכות. ( אהבת חיים )

ואמר הכתוב: "כי תבוא" בלשון יחיד, ולא כי תבואו, לרמוז שעל כל יהודי להתיישב בארץ, ולא יסמוך על אחרים שמתיישבים בארץ ומקיימים מצוות, כי כל יהודי יש לו חיוב בפני עצמו, וזכות היא לו שגר בארץ ומקיים בכל רגע מצוות מיוחדת. ( מפי השמועה )

"והיה כי תבוא אל הארץ" [כו,א]
בזכות שלשה דברים נברא העולם: בזכות חלה ובזכות מעשרות ובזכות ביכורים… ואין ראשית אלא ביכורים שנאמר: "ראשית ביכורי אדמתך" . וצריך להבין איזה חשיבות מיוחדת יש למצוות הבאת ביכורים שבעבורה נברא העולם ?

ויש לומר, שכדי להבין שהקב"ה ברא את השמים ואת הארץ לא צריך חכמה יתרה, כי אפילו טיפש, מבין שיש בורא לעולם שאי אפשר לבריה בלי מנהיג. אבל עיקר הקושי לאדם להבין שדברים שנעשים על ידי האדם, הם מכוחו של השם יתברך, ושלא יתעה ויחשוב כי כוחו ועוצם ידו עשה לו כל זה, אלא יאמין שהקב"ה מחייה את כולם, וצריך להודות לו על כל נשימה ונשימה, כי בכל רגע ורגע משפיע הקב"ה חיים לאדם, וכל מה שאדם עושה יבין שהכל הוא מכוחו יתברך.

ולפי זה מובנת חשיבות מצוות הביכורים ובדומה לו מצוות חלה ומעשרות, כי האדם חרש וזרע וקצר ועשה את כל המלאכות, ולבסוף הוא אומר: "ועתה הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה אשר נתת לי השם" ( לבוש יוסף)

מצוותיך שעשועי

"ונשמרתם מאד לנפשתיכם"

והוזהרנו ג"כ, השמר לך ושמור נפשך מאד. הוציא הכתוב ענינים אלו בשם שמירת הנפש, ולא בשם שמירת הגוף או שמירת עצמו, להורות לנו, שבעת שעושה ענינים אלו של שמירת הגוף, כמו אכילה ושתיה ומסחר יתבונן מאד שלא יקלקל על ידי זה את נשפו. ולזה מסיים הכתוב, ושמור נפשך מאד. וצריך להתבונן מתחלה, אולי יש בזה איזה דבר אסור שהוא נגד רצון משלחו. כי האדם איננו ברשות עצמו, אלא שהוא שלוח בעוה"ז מאת השי"ת לעשות רצונו ולכוין בכל פעולותיו רק לרעיון הזה. ואפילו בשעה שהוא עוסק בצרכי גופו, כמו אכילה ושתיה ומסחר, צריך לדעת שכל ענינים אלו המה ג"כ בכלל שליחות, שגם זה הוא רצון השי"ת, שיהיה האדם את נפשו, ורק אם נתברר לו, שהאכילה הזו כשרה היא והמסחר הזה אין בו שום עול, אזי הוא יכול לגשת אליהם ואם לאו ירחיקם. (החפץ חיים)

ההשגחה הפרטית עלינו להאמין באמונה שלמה, כי השי"ת משגיח בעולם השפל הזה על כל מעשה בני אדם, וכמו שבשמים ממעל כן על הארץ מתחת אין עוד, ואחז"ל אין עוד אפילו בחללו של עולם, ור"ל דכל מה שנעשה בכל חללו של העולם כולו, מן הארץ עד לרקיע, הכל הוא בהשגחת השי"ת, ואין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא א"כ מכריזין עליו מלמעלה, וכן כל עניני רוח והפסד שמזדמן לאדם, הכל הוא בהשגחת הש"י. וכן כל עניני צער שמזדמן לאדם שאחד מחרפו ומגדפו, הוא הכל מן השמים על עונותיו, אלא שמגלגלין חוב ע"י חייב. וכן אם אחד הכה אותו אפילו במזיד, הוא ג"כ השגחה מלמעלה אלא שמגלגלין. וכן מצינו בדוד שקילל אותו שמעי בן גרא וסיקל אותו באבנים ועיפר אותו בעפר, השיב דוד, ה' אמר לו קלל, וכל זה עושה הש"י לטובת האדם, כדי שיכופרו עונותיו ע"י העלבון, ואין צריך לתת כלל לב לזה ולהשיב תשובה למחרפו, כדוגמא שאחד אינו מקפיד על חברו, על שרחצו היטיב במים חמים מעפרורית שעליו, אף דבעת הרחיצה קשה לו החמימות… (החפץ חיים)

שבת שלום ומבורך

 

אהבת? נא שתף עם חבריך! בברכה, חיים סלמן
Share on Facebook
Facebook
Tweet about this on Twitter
Twitter
Pin on Pinterest
Pinterest

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *