ט"ו בשבט

בס"ד
גולשים יקרים!
האזינו להלן בפיוט: "אז ירנן עץ היערים" שיהודי עירק רגילים לשורר בט"ו בשבט. מבצע: מנהל האתר חיים סלמן:

בס"ד

דרשה לט"ו בשבט מספר "דבר בעתו" חלק ב' לרבנו הגדול המקובל כמוה"ר ששון מרדכי (עג'מי) ע"ה. זיע"א.

כתבו המקובלים: שלשים מיני אילנות יש ושרשם מן העולמות העליונים. עשרה מהם, נאכלין הן וקליפתם כגון: ענבים תאנים וכו'. ועשרה מהם, קליפתם מבפנים כגון: תמרים זיתים וכו'. ועשרה מהם, קליפתם מבחוץ כגון: רמונים אגוזים שקדים וכו'. ואין לך דבר שאינו רומז לעליונים ולתחתונים. הנה בדרך רמז ירמוז לאדם הנקרא "עץ השדה", כמ"ש: כי האדם עץ השדה. כמו שאילנות, קליפה קודמת לפרי, כך היצר הרע נכנס באדם מצאתו מבטן אמו וקודם לפרי שהוא היצר הטוב. וכמו שיש באילנות אילני מאכל ואילני סרק, כך יש באדם צדיקים עושים פירות. ויש שאינם עושים פירות. ויש אילנות קוצים כסוחים באש יצתו והם רומזים לרשעים.

יש אילנות מוציאים פירות לאכילה ויש מוציאים פירות לרפואות, שכל פירותיהם ועליהם לצורך רפואות. ויש מוציאים בשמים וריח טוב. כך יש בבני אדם בעלי תורה ומלמדי תורה, והם מוציאים פירות לאכילה. ויש בעלי מוסר שדומים לאילנות המוציאים פירות לרפואה. ויש בעלי מצוות שקונים שם טוב הנרמזים למוציאי מיני בשמים. וכן דומים בני אדם לאילנות בענין שאם יכרתו, יחליפו תחתיהם מהשרשים תמורתם. כן האדם, אפילו שימות, יחזור ויחיה בעולם החיים. כמ"ש הפסוק: כי יש לעץ תקוה אם יכרת ועוד יחליף ויונקתו לא תחדל מריח מים יפריח. זה אומר על הצדיקים הדומים לעץ. כמ"ש: כי האדם עץ השדה, שהצדיקים דמה אותם לעצי חיים שיש להם טל תורה שהוא מחייה אותם לעתיד, כאילן כשתקוץ אותו, עובר עליו מים תמיד יחליף. אבל אילן שלא יעבור מים עליו ותקוץ אותו, לא יחליף ואבד לו. כך האדם, אם אין בו ריח תורה אינו מחליף, אין טל תורה מחייהו. אבל כשיונקתו לא תיבש, שיש לו מה לינק והיא התורה שלא תיבש לעולם, ואף שהוא פטור מהתורה, היא יונקת אותו אף שם ללמד לו מסתרות התורה, וזהו "מריח מים יפריח", מריח דייקא, כאדם שנפץ הבשמים, יש בו ריח. כך האדם לעתיד, אף שנפטר ממעסק התורה, אין רוחו בטל לעולם, והוא מבשם לעולם, ויחיה מאותו הריח שבו. ומ"ש אח"כ: וגבר ימות ויחלש וכו', הוא על הרשעים, שהרי אזלו מים מני ים ונהר יחרב ויבש, שהיא התורה הנקראת מים ונהר, שאין להם טל ומים להשקות האילן שהוא הגוף, ולכן אין טל תורה מחייהו. ולפי זה, לא כפר בתחיית המתים. וזה שירמוז באילנות באילנות הנרמזים לאדם. יש מיני אילנות נאכלים הם וקליפתם. ירמוז למ"ש חז"ל: שב מאהבה, זדונות נחשבים לו כזכויות. ירמוז שאפילו הקליפה הרומזת לעוונות היא נאכלת עם הפרי בעצמו הרומז למצוות. והוא שעוונות שהם הקליפה נכללו עם המצוות שהוא הפרי והם שווים ונאכלים הם וקליפתם. ויש מהם קליפתם מבפנים כמו תמרים וזיתים, שהפרי גובר על הקליפה והקליפה אינה יכולה לכופה ונשארת חבושה מבפנים. כמ"ש המקובלים: זה ירמוז למי ששב מיראה, שהזדונות נעשות לו כשגגות, שאז הקליפה היא קלושה ואין לה כח כל כך, שאין דין שוגג כמזיד ואונס כרצון. ולכן הפרי מקיף וגובר על הקליפה. ויש שקליפתם מבחוץ שהקליפה מקפת את הפרי וגובר הרע על הטוב. זה ירמוז למי שיש לו עוונות במזיד ולא שב, ומצוותיו יש בהן פניות, אז הרע גובר על הטוב. לפיכך הקליפה שהיא הרע מקפת את האוכל שהוא הטוב, והם הטובות שעשה בעבודתו, ושלשתן נרמזו בפסוק: ארץ חטה ושעורה וגפן ותאנה ורמון וכו'. זכר גפן ותאנה, רמז לאלו הבעלי תשובה מאהבה. ורמון זה שהקליפה שלו מקפ וגוברת, שעדיין לא שב. ארץ זית שמן ודבש, זיתים ותמרים, שהדבש הם התמרים העושים דבש והאוכל מקיף קליפתם וגובר הטוב על הרע, זה ששב מיראה, רמז לישראל האגודים כולם כאחד. כמ"ש גבי לולב, ערבה שאין לה ריח כלל לא תורה ולא מצוה נאגדת עם השאר. וכן בקטורת החלבנה שריחה רע שרומזת לרשע עם סממני הקטורת, לפי שכל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, ועתידים לחיות, שהרי לא ידח ממנו נדח, ובעל כרחם מחזירם למוטב בין בגלגול זה בין בגלגול אחר. ומה שהניח באמצע הרמון, שזכר שתים טובים למעלה ושתיים אמצעיים למטה והגרוע מכולם שהוא קליפתו מבחוץ, הניחו באמצעם להיות שניהם אוחזים בידו להדריכו ולהטותו כמותם, אחד מזה ואחד מזה.

בס"ד

הלכות ט"ו בשבט מאת מרן הראשל"צ הגאון המקובל כמוה"ר מרדכי אליהו ע"ה כפי שהועבר אלי ע"י ידידי היקר חכם אליהו הלוי הי"ו.

תענית בט"ו בשבט, ט"ו בשבט לגבי מעשרות, ט"ו בשבט לגבי ערלה, ט"ו בשבט לגבי שביעית, סדר ברכות הנהנין, קדימה לחטה, קדימה לפירות שנשתבחה בהם ארץ ישראל, קדימה בין פירות "שבעת המינים", קדימה לפרי שלם או חביב לו יותר, תה סוכר ועוגה, טעה בסדר הברכות

שיעורים נוספים
טו בשבט

טו בשבט

א – ט"ו בשבט הוא ראש השנה לאילנות לעניין ערלה ולעניין תרומות ומעשרות. אין אומרים בו תחנון, כי שמחת האילן משפיעה על שמחת האדם – "כי האדם עץ השדה". עיין שו"ע קל"א ו' .
ב – נחלקו הדעות אם אומרים תחנון במנחה שלפניו עיין פר"ח ונהגו שלא לומר. עיין משנ"ב ס"ק לב וכה"ח ס"ק קא .
ג – יש נוהגים ללמוד בליל ט"ו בשבט בסדר "פרי עץ הדר". ויש נוהגים להרבות בלימוד עניני מעלת פירות הארץ ומעלת ארץ ישראל הכל כפי הלומדים וכפי הזמן.
ד – נוהגין להרבות באכילת פירות האילן בליל וביום ט"ו בשבט, ומשתדלים שיהיו מהפירות שנשתבחה בהם ארץ ישראל. עיין מג"א קלא ס"ק טז, כה"ח ס"ק צז משנ"ב ס"קלא .
ה – עדיף לאכול מפירות שגדלו בארץ ישראל ולברך עליהם תחילה אם הם מאותו סוג של פירות חו"ל. עיין בא"ח מטות ואחרונים .
ו – יש להקפיד במיוחד ביום זה על הברכות שמברך על הפירות שיהיו כדין, ויהיו בכוונת הלב, כיון שבהם מביא האדם ברכה לפירות האילן. עיין ראש השנה טז ורש"י שם ד"ה שתי הלחם .
ז – כשמברך על הפירות יברך על הפרי החשוב ביותר קודם אם רוצה לאכול ממנו, והחשוב הוא זה הכתוב קרוב ביותר למילה "ארץ" בפסוק "ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון ארץ זית שמן ודבש". ולכן הסדר הוא: לחם לסוגיו, עוגות, יין, זית, תמר, ענבים, תאנה, רימון, שאר פירות העץ, פירות האדמה, ברכת "שהכל", ברכת הריח. אחרי הברכה כנ"ל – אין חשיבות לסדר האכילה.
ח – יתפלל בט"ו בשבט על אתרוג מהודר לסוכות. עיין לשון חכמים ח"א לח .
ט – מי שקנה פירות לא מעושרים שחנטו קודם ט"ו בשבט וקנה פירות נוספים שחנטו אחר ט"ו בשבט וגם הם אינם מעושרים – אינו יכול להפריש מפירות אלו על אלו וישאל שאלת חכם.
י – ט"ו בשבט שחל בשבת – הטוב ביותר לאכול את הפירות אחר ברכת המזון ולא לאחר הקידוש כדי שיהיה לו תיאבון בארוחה. ולא בתוך הסעודה, שלא יכנס לספק ברכות. ואין בזה חשש ברכה שאינה צריכה, כיון שצריך להרבות בברכות בשבת. עיין רמב"ם הל' תפלה פ"ז הט"ז .
יא – מי שקנה פירות לא מעושרים או ספק מעושרים – יעשרם קודם שבת כיון שבשבת אסור לעשרם ואסור לאכול מהם.

תענית בט"ו בשבט

יב – חתן וכלה שמתענין ביום חופתם – לא יתענו בט"ו בשבט ולא בכל יום שאין אומרים בו תחנון. ויתענו ביום שלפניו או אחריו, ובלבד שיהיה קודם יום החופה אף על פי שאינו ביום החופה. עיין מרדכי בשם הגאונים ר"ה תש"א, ב"י ושו"ע תקע"ב סק"ג .

ט"ו בשבט לגבי מעשרות

יג – כל פרי חייב תמיד בתרומה ובמעשר ראשון, ויש שנים שחייב גם במעשר שני ויש שנים שבמקום מעשר שני חייב במעשר עני.
יד – התאריך הקובע לאילן אם פירותיו חייבים במעשר שני או עני, הוא ט"ו בשבט: אילן שפירותיו חנטו לפני ט"ו בשבט מתעשרין כדין השנה שקדמה לה, ואם חנטו אחרי ט"ו בשבט מתעשרין כדין אותה שנה. לדוגמא: שנת תש"ס היא שנת חיוב מעשר עני, ואעפ"כ פרי שחנט בשנת תש"ס לפני ט"ו בשבט – הריהו חייב במעשר שני, כי כל מה שחנט לפני ט"ו בשבט גדל על כחה של השנה החולפת. ואם חנט אחרי ט"ו בשבט – חייב במעשר עני.

ט"ו בשבט לגבי ערלה

טו – כל עץ מאכל בשלש השנים הראשונות לנטיעתו – הפירות והגרעינין והקליפות אסורים בהנאה. שו"ע רצד סע' א .
טז – שלש שנים אלו אין מונים מיום ליום, אלא אם נטע קודם ט"ז באב, כיון שיש ארבעים וארבעה יום עד ראש השנה, נחשבת לו השנה, משום דארבעה עשר יום המה ימי קליטה, והיותו של העץ שלשים יום בשנה – נחשב לו כשנה ראשונה. ומונים עוד שתי שנים – והפירות שיחנטו אחרי ט"ו בשבט יהיו מותרים אחרי פדיון נטע רבעי ומשנה חמישית ואילך הפירות מותרים גם בלי פדיון.
יז – לדוגמא אם נטע לפני ט"ז אב תשנ"ז, נחשב לו עד ראש השנה תשנ"ח כשנה אחת. בראש שנת תשנ"ט תסתיים שנה שניה, ובראש השנה של תש"ס יסתיימו שלוש שנות ערלה. אעפ"כ כל מה שיחנוט לפני ט"ו בשבט תש"ס נחשב עדיין ערלה כחלק משנת תשנ"ט. ומה שיחנוט אחרי ט"ו בשבט תש"ס יהיה נטע רבעי שאפשר לפדותו ולאוכלו. עיין שו"ע יו"ד רצד סע' ה .
יח – ואם נטע אחרי ט"ז אב תשנ"ז לא נחשב לשנה ואפילו לא לחודש אלא החשבון מתחיל משנת תשנ"ח – שנה א', תשנ"ט – שנה ב', מראש השנה של תש"ס – מתחילה שנה ג' וכל מה שיחנוט בשנת תשס"א – ערלה. מה שיחנוט מט"ו בשבט תשס"א והלאה – נטע רבעי. ובשנת תשס"ב מט"ו בשבט והלאה הפירות מותרים. נמצא שלפעמים הערלה נחשבת יותר מג' שנים.

ט"ו בשבט לגבי שביעית

יט – יש אומרים שט"ו בשבט דינו כשנה חדשה גם לעניין קדושת שביעית בפירות האילן, אך אין הלכה כן. עיין רש"י שהדגיש שט"ו בשבט ראש השנה לעניין מעשר, ולעומתו ר"ח ר"ה ט"ו ע"ב, רש"ש ר"ה דף י"ד ע"א, ר"ש משאנץ, תו"כ בהריפ"א ד', ראב"ד ועוד שסוברים שט"ו בשבט קובע גם לעניין שביעית. רמב"ם הלכ' שמיטה פ"ד ה"ט שמשמע שראש השנה קובע לעניין שביעית. וברדב"ז שם ובשו"ת ח"ו ב"א רכא, וכן בפאת השולחן סי' כב סעי' ט' ס"ק י"ד שהסבירו כך את הרמב"ם, ולעומתם עיין בשל"ה שער האותיות ק' ועיין מהר"ש סירלין סי' ס"פ ה' ורע"א במשניות ס"פ ה' שפוסקים כרדב"ז, ועיין משפט כהן ס"ו, ועיין כפות תמרים של מהר"י בן חביב לסוכה ל"ט ע"ג ובחזו"א שביעית פ"ז י"ג שהביאו הוכחה לשיטת הרדב"ז .

סדר ברכות הנהנין

א – סדר הברכות נרמז במלים "מגע אש":
מזונות – "המוציא" "מזונות".
גפן – ברכה על יין.
עץ – ברכה על פרי העץ משבעת המינים או פרי העץ אחר אם אין משבעת המינים. ולהרמב"ם תמיד מברך על פרי שחביב עליו .
אדמה – ברכה על פרי אדמה משבעת המינים כגון חיטה שלמה לא מבוקעת או אחר.
שהכל – ברכה על מים וכדומה או ברכה על דבר שאינו יודע ברכתו.
ב – לדוגמא, אם יש לפניו עוגה ויין – קודם יברך "מזונות" על העוגה ואחר כך "הגפן" על היין. אם יש יין וזית או תמר יברך קודם על יין ואחר כך "העץ" פירות העץ.
ג – אם יש לפניו גם זית וגם תמר וגם יין יברך על היין תחילה ואחר כך על הזית ויאכל ממנו ואחר כך יאכל גם מהתמר אם רצונו בכך. בא"ח מטות א' .
ד – מפני מה מזונות קודמים לכל דבר? כיון שהם ראשונים בפסוק "ארץ חטה ושערה וגפן ותאנה ורמון ארץ־זית שמן ודבש".
ה – מפני מה גפן קודמת לעץ? כיון שיין משבעת המינים, והוא דבר חשוב שנאמר עליו "ויין ישמח לבב אנוש", וקבעו לו ברכה מיוחדת "בורא פרי הגפן" לכן הוא קודם לכל הפירות. שם סע' ד ה
ו – מפני מה דבר שברכתו "בורא פרי העץ" קודם לדבר שברכתו "בורא פרי האדמה"? כיון שברכת "בורא פרי העץ" חשובה יותר. עיין משנ"ב ס"ק יא וכה"ח ס"ק יד .
ז – מפני מה כולם קודמים לדבר שברכתו "שהכל"? כיון שברכות אלו חשובות יותר שהן מבררות, שאינן פוטרות אלא מין אחד בלבד. ואלו ברכת "שהכל" ברכה כוללת הרבה מינים. עיין שם סע' ג .
ח – מברך על הפרי ה"קודם" רק כשרוצה לאכל ממנו, אך אם ה"קודם" נמצא על השלחן ואינו רוצה לאכל ממנו – לא מקדים לברך עליו. שם סע' ה, כה"ח ס"ק נג, משנ"ב ס"ק לא .
ט – כשמברך על ה"קודם", יש להקדימו אף על פי שהמאוחר חביב לו יותר.

קדימה לחטה

י – ברכת "המוציא" קודמת ל"בורא מיני מזונות", ושתיהן קודמות לברכת היין. ולכן בשבת ויום טוב כשמקדש על היין צריך לכסות את הפת "שלא יראה בושתו", שמקדימין לו ברכת היין. וכן בשחרית שמקדש ואוכל אחר כך מיני מזונות, צריך לכסות את המזונות בשעת הקידוש. עיין משנ"ב סע' רעא ס"ק מא וכה"ח ס"ק גן .
יא – אם יש בין פירות האדמה "שלוה" חטה שלמה קלויה או מבושלת שברכתה האדמה – היא קודמת לכולם, שכן חטה נמנתה בראש. שם סע' ה .
יב – אם אוכל פרי שלא בדרך הנאתו, כגון הכוסס חטה שאינה מבושלת – אין לה קדימה. ולכן חטה שלמה אפילו שמברך עליה "האדמה" אינה קודמת לפירות העץ. אבל לחם ועוגות קודמים לכל פירות העץ. שם .

קדימה לפירות שנשתבחה בהם ארץ ישראל

יג – בשבעה מינים נשתבחה ארץ ישראל, דכתיב "כי ה' אלקיך מביאך אל־ארץ טובה ארץ נחלי מים עינת ותהמת יצאים בבקעה ובהר. ארץ חטה ושערה וגפן ותאנה ורמון ארץ־זית שמן ודבש". לכן, אם יש לפניו פירות עץ שונים, יברך על פרי משבעת המינים מפני חשיבותם. ריא סע' א .
יד – כל פרי מ"שבעת המינים" אפילו אינו חביב לו באופן אישי ואפילו הוא רק חצי פרי – הוא ראשון לברכה. רק אם אין פרי מ"שבעת המינים" – יברך על ה"חביב" מפירות העץ שלפניו, ואחר כך על ה"חביב" מפירות האדמה, ואחר כך על ה"חביב" שברכתו "שהכל". עי' בא"ח מטות א' .
טו – יש מעלה לפרי מ"שבעת המינים" רק אם נגמר בשולו של הפרי, אבל פרי שלא נגמר בשולו והוא בוסר – אין לו מעלה. עי' בא"ח מטות א' כה"ח ס"ק טו משנ"ב ס"ק כ .

קדימה בין פירות "שבעת המינים"

טז – אם יש לפניו כמה פירות משבעת המינים – צריך להקדים את זה שקרוב למלה "ארץ" בפסוק הבא: "ארץ חטה לחם ועוגה או תבשיל חיטים1- ושערה לחם שעורים2- וגפן ענבים3- ותאנה 4 ורמון 5 ארץ־זית שמן זיתים1- ודבש" תמרים2- .
יז – כיון שבפסוק זה כתובה המלה "ארץ" שתי פעמים, כל הנמצא אחרי אחת מהן הוא הקודם לברכה. נמצא לפי זה כי זיתים ותמרים קודמים לענבים וצמוקים, לפי שזיתים ותמרים הם ראשון ושני ל"ארץ" השני, וענבים הם שלישי ל"ארץ" הראשון. ולכן יברך לפי סדר זה: -1זיתים, -2תמרים, -3ענבים או צמוקים, -4תאנים -5ורמונים. שו"ע שם סע' ד בא"ח מטות א .
יח – אם יש לפניו חצי תמר ותאנה שלמה, יקדים את הפרי השלם אף על פי שהוא מאחר בפסוק. בא"ח מטות ה .

קדימה לפרי שלם או חביב לו יותר

יט – אם אין פירות עץ משבעת המינים יברך על פרי העץ השלם. ואם כולם שלמים יקדים לברך על הפרי החביב עליו. וכן כשיש לפניו פירות האדמה, יקדים לברך על הפרי השלם קודם, ואם כולם שלמים יברך על החביב עליו קודם. שם .

תה סוכר ועוגה

כ – מי ששותה תה וכדומה ורוצה להמתיק את השתיה בקובית סוכר או בתמר או בפרי אחר, יברך תחלה "שהכל" על השתיה ויפטור את הפרי כי במקרה זה השתיה עיקר והפרי הוא טפל. עיין שו"ע סי' רי"ב וכה"ח שם ס"ק י"א משנ"ב ס"ק ט .
כא – אם מתכוין לאכול עוגות ולשתות תה וכדומה, והשתיה באה להעביר את המאכל, מברך "מזונות" ופוטר את השתיה. ואם שניהם חשובים לו – יברך תחלה על המשקה ואחר כך על המזונות כדי שלא יראה המשקה כטפל לעוגות.

טעה בסדר הברכות

כב – אם בטעות ברך שלא כסדר הנכון – יצא ידי חובה ואינו חוזר ומברך.

 

אהבת? נא שתף עם חבריך! בברכה, חיים סלמן
Share on Facebook
Facebook
Tweet about this on Twitter
Twitter
Pin on Pinterest
Pinterest

8 תגובות על הפוסט “ט"ו בשבט

  1. אשרי הרב חיים סלמן שמעלה לנו את דרשות חכמנו הגדולים.
    ספר דבר בעתו היה מהספרים המורגלים ביותר אצל דרשני בגדד. כדאי להשיבו אל מרכז עיסוקנו התורניים.
    זכורני בהיותי ילד שסבי חכם גרג'י יאיר מנוחתו עדן היה לומד עימי מספר זה ממה שאוכל לקלוט.

    • בס"ד
      תודה לך הרב דוד מנחם על תגובתך ואני שמח שכבודו גולש באתרנו.
      נהגתי מימים ימימה לדרוש בצבור בספר "דבר בעתו" של חכם ששון מרדכי ע"ה המקובל מבגדד. הספר מביא מוסר וטעמים למצוות השונות ומתבל בדרך קלה את ענייני הקבלה הנוגעים להן.
      אשתדל להכניס דרשות רבות מהספר ככל שאוכל.
      חזק וברוך במעלות התורה והפיוט
      חיים סלמן
      מנהל האתר

  2. מהי דעת הרב אליהו זצ"ל לגבי הסדר פרי עץ הדר? לפי מה שאני יודע הוא חלק מספר "חמדת ימים" שהרב יהודה פתייה זצ"ל ייחס את הספר הזה לנתן העזתי שהיה מתנועת השבתאות של שבתאי צבי (עבודה זרה).

    • בס"ד
      חכם יוני היקר
      ספר פרי עץ הדר מקובל עד היום על כל יהודי עירק ואף על ישיבות המקובלים בירושלים שנוהגים לפי הסדר שבו.
      לא ידוע לי על זה שרבנו הגדול מרדכי אליהו ע"ה חלק על ספר זה.
      בברכה
      חיים סלמן
      מנהל האתר

  3. ר' חיים סלמן היקר, ראשית ישר כח גדול מאוד על הדברים ועל הנעימות.
    הגם שאינני עיראקי, בעוונותי, מכל מקום תורת חכמי עירק מלבבת ומרוממת נפש. ביחס לפרי עץ הדר, ראוי לציין שבספרו של ר' חיים יוסף מזרחי, חמדת יוסף, שכולו מיועד להבהיר את מקומו הבעייתי של ספר חמדת ימים בעיני חכמי ישראל בכלל וחכמי עירק בפרט (הרי"ח הטוב והרב פתייה, וגם הגר"מ אליהו, מובאות כמה וכמה אמירות קשות בנעין חמדת ימים, ופרי עץ הדר הוא הרי העתק מתוכו. בעיקר כדאי לציין להקדמת הגר"מ אליהו לספר, בה הוא כותב שמרן הרי"ח התנגד בתוקף לתפילות שבספר זה וכתב את לשון חכמים שלו בכדי לעקור אותן מעולמם של יהודי בבל.
    כדאי, עם זאת, לציין, שדרשת הרב עג'מי המתוקה לקוחה כמעט כולה מרעיונות החמדת ימים, ומסתבר שאכן לפני הרי"ח הטוב היה מאוד נהוג בבבל ענין ספר פרי עץ חיים. האם יש לך מסורת על הנהגת הרי"ח הטוב ביחס לט"ו בשבט, מחוץ לתיקונים שכתב בלשון חכמים?
    כל טוב וישר כח גדול מאוד!

    • בס"ד
      ישר כוח חכם יצחק הרשקוביץ הי"ו.
      אכן מחזורי יהודי עירק (חכם ראובן דנגור ע"ה) מלאים בתפילות שחלקן הם מספר חמדת ימים. אמנם הן תפילות משובחות מאוד.
      ספר חמדת ימים נמצא בספרייתו של אחד מגדולי המקובלים כיום. ולעתים הוא דולה ממנו דברים מעניינים.
      אמנם אנחנו מצטטים רק מדברי חכמים הידועים והמוכרים שלנו.
      נשמח על המשך הערותיך בכל נושא המועלה באתר.
      בברכת התורה
      חיים סלמן
      מנהל האתר

  4. חזק וברוך חכם סלמן היקר והחשוב,

    לא מכבר ראיתי שהגר"מ אליהו זצ"ל כתב בשנת תשס"ו בט"ו בשבט שיש הנוהגים להגיד התיקון מס' פרי עץ הדר, ובנוסף כתב שיש להגיד את תפילתו של מרן הבא"ח על אודות האתרוג בשחרית של ט"ו בשבט. עם זאת, לא מצאתי שהמליץ בעוד הזדמנות על שימוש בחלקים מס' חמדת ימים. אם כבוד מעלתו יודע על מקום כזה אשמח לשמוע על כך.

    כל טוב סלה!

    • בס"ד
      חכם יצחק הרשקוביץ היקר
      אינני בקי בכתבי הגר"מ אליהו ע"ה לכן לא אוכל להשיב לכבודו.
      בברכה
      חיים סלמן
      מנהל האתר

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *