חכם שמעון חבה ע"ה

חכם שמעון חבה ע"ה ממייסדי וחזני בית הכנסת "ישרים" ברמת גן לעולי עירק

חכם שמעון חבה ע"ה ממייסדי וחזני בית הכנסת "ישרים" ברמת גן לעולי עירק

בס"ד

תולדות חייו של חכם שמעון חבה ע"ה שהיה ממייסדי וחזן בית הכנסת "ישרים" המרכזי לעדת יהודי עירק ברמת גן במשך שנים רבות.

פטירתו היתה ביום שלישי י"ב בסיון התשע"א.

תנצב"ה.

 

 

 

בס"ד

 

להלן דברי הספד שקבלתי מד"ר יעקב חבה הי"ו שהוא בנו של החכם:

 

זיכרון להולכים

לזכרו של אבי מורי הרב שמעון חבה זצ"ל

 

קשה מאוד לעמוד כאן בנסיבות אלה. להיות כאן בבית הכנסת כשאבא איננו, לדבר עליו ולא איתו זהו דבר קשה ובלתי נתפס. הוויתו של אבא כל כולה משוקעת במקום הזה – בצד הפיזי: בקירות, בריהוט וכדומה, בפן הרוחני והתוכני – בתפילות, במנהגים, בשיעורי התורה, בלימוד התורה, ובפן האנושי – מכיר את כולם, שותף מלא לשמחותיהם, צרותיהם וכל עניין חשוב בחייהם.

אכן כפי שכבר הוזכר "יתומים היינו ואין אב" – זה הן ברמה האישית והן ברמת הקהילה ובית הכנסת.

אבי, הרב שמעון חבה זצ"ל, התגורר ברמת גן מיום עלייתו ארצה ועד לפטירתו לפני חודש. במשך 60 שנה היה אבי ממנהיגיה הרוחניים של העדה הבבלית ברמת גן בכלל, ומנהיגו של בית הכנסת הגדול והמרכזי של העדה הבבלית ברמת גן, בית הכנסת "ישרים".

סמוך לעלייתם ארצה מעיראק, הגיעו אבי, הוריו ומשפחתם לרמת גן. כידוע לרמת גן הגיעו רבים מעולי עיראק, והם נזקקו להנהגה רוחנית – תורנית.

אבי שהיה אז כבן 30, לקח את היוזמה לידיו, וארגן את הקהילה לתפילות ושיעורים שהתקיימו בשנים הראשונות בבתי ספר, ובאולמות אחרים שנשכרו לשם כך. כעבור שנים אחדות, התארגנו אבי יחד עם אחרים מחברי הקהילה לרכישת מגרש במרכז רמת גן עבור הקהילה, עליו נבנה בית כנסת גדול ובו למעלה מ- 600 מקומות ישיבה (גברים ונשים). בשנת תשי"ז (כשש שנים לאחר העלייה ארצה) נחנך בית הכנסת. שנים אחדות לאחר מכן, משהמקום לא הספיק, נבנתה קומה נוספת ובה כ- 750 מקומות ישיבה. בית כנסת זה היווה אבן שואבת ליוצאי עיראק ברמת גן ומחוצה לה והפך למקום שוקק של תורה ותפילה. אגב, טרם רכישת המגרש, קיבלה הקהילה מגרש מהעיריה לצורך בניית בית הכנסת, אולם אבי ואיתו ראשי הקהילה, מצאו מגרש זה כבלתי מתאים, שכן הוא היה בראש גבעה. לימים, סייעו אבי ועמותת בית הכנסת ישרים בבניית בית כנסת גדול גם על המגרש העירוני, בית כנסת "נאוה תהלה". בהמשך סייעו אבא ועמותת בית כנסת ישרים בבניית בתי כנסת נוספים ליוצאי עיראק ברחבי רמת גן ומחוצה לה. חשוב לציין, כי בניגוד לבתי כנסת רבים המצויים במרכזי ערים, בית הכנסת "ישרים" פעיל גם היום (אמנם למרבה הצער, כבר לא בהיקף המתפללים שהיה בעבר, אך בפעילות מלאה).

מאז ייסוד בית הכנסת ועד לפני מספר חודשים, הנהיג אבי את בית הכנסת ואת הקהילה ביד רמה, ועל פי מסורת מדוייקת של יהודי בבל, ברוח ההלכתית של הבן איש חי. אבי שימש כחזן, קורא בתורה (למעלה מ- 70 שנה), תוקע, מעביר שיעורי תורה ומנהיג לכל דבר שבקדושה.

הקריאה בתורה שלו היתה מיוחדת ובלתי רגילה. הוא למעשה סיפר את התורה ולא רק קרא בה. בד בבד עם הקפדה על קריאה מדוייקת ביותר והקפדה על טעמי המקרא, הוא גם השכיל לעשות זאת באופן שהעביר לשומע את חווית הסיפור. גם אחרי עשרות שנים של קריאה בתורה, הוא בכה כשקרא את סיפור מכירת יוסף, או את התוודעותו לאחיו. הוא ידע לשנות את הטון בהתאם לסיפור – שמח, עצוב, רגשני, בוכה, מפוחד וכדומה. בימים האחרונים שמעתי הקלטה של קריאת המגילה מלפני כ- 20 שנה. סיפור המגילה נשמע מפיו דרמטי ומרתק, ניתן ממש לחוות את הסיפור בקריאה שלו, והכל תוך הקפדה מלאה על קריאה מדוייקת ומוטעמת.

ואם בקריאה בתורה עסיקנן, אזכיר משהו שקשור בזה. בבית הכנסת יש קרוב ל- 40 ספרי תורה. אבי זכר כל אחד כיצד הוא נראה, מי תרם אותו, לעילוי נשמת מי, מתי יום האזכרה שלו; בינתיים גם התורם מת אז מתי יום האזכרה שלו. הוא דאג להכין מראש רשימות שנה קדימה מתי יקראו בכל ספר תורה, המתחשבות בימי האזכרה. בין השיקולים גם מתי קראו בספר לאחרונה, כדי שיגלל ולא יישאר באותו מקום, מתן הזדמנות שווה לכל ספרי התורה, וקריאה בכל אחד מהם לפחות 4 פעמים בשנה. הכל בראש. היום היינו נזקקים לתוכנת מחשב לשם כך.

לא רק ברשימות של ספרי התורה הוא עסק, הוא הכין גם לוחות זמנים מדוייקים למולד, זמני הנחת ציצית ותפילין, תפילות וכדומה, והכל תוך היכרות עם סודות הלוח העברי.

את כל פעילותו הציבורית למן ייסוד בית הכנסת ועד היום עשה אבי בהתנדבות מלאה ולשם שמיים ללא קבלת כל תמורה. את המסר הזה שכל דבר שבקדושה יש לעשות לשם שמים ולא על מנת לקבל שכר, היה חשוב לו להעביר גם לילדיו. סמוך לחגיגת בר המצווה שלי, התמנה ועד חדש לבית הכנסת. לכבוד בר המצווה הם נתנו לי מתנה בסך 1000 ל"י (ואז זה היה הרבה). אני כמובן מאוד שמחתי לגלות את המעטפה השמנה, אבל מיד אבא צינן את התלהבותי, והסביר לי שאנו לא לוקחים כסף מבית הכנסת ולא נהנים מכספי הקדש. כמובן שכל הכסף הוחזר לבית הכנסת, ואני זוכר איך למחרת פגש את מי שהיה ראש הוועד, וכעס עליו. הוא התריס בפניו שלא לשם כך מינה אותו לוועד בית הכנסת, ושעליו להימנע מבזבוז כגון זה של כספי בית הכנסת.

את כל פעילותו עשה תוך מסירות עצומה לקהל המתפללים והפוקדים את בית הכנסת (גם אלו שלא עשו כן בקביעות). את כולם שימח בשמחותיהם והשתתף ל"ע בצערם, בזכותו ובזכות היחס החם שהעניק לכל אחד, רבים חזרו בתשובה. הוא טיפח יתומים וסייע לחלשים. אהב את המתפללים וחש אחריות רבה לכולם. הוא הכיר כל מתפלל על כל יחוסו, זכר כל אחד (ומדובר במאות מתפללים!!!) מתי יש לו אזכרה להוריו או לקרוביו האחרים, ודאג להזכיר לו. זכר אירועים מיוחדים של כל מתפלל, הן מתפללים קבועים והן מזדמנים.

רבים נושעו בזכות תפילותיו שיצאו מן הלב. בשבועות האחרונים מאז הפטירה אנו מקבלים פניות מרבים ששמעו את תפילותיו, את הקריאה בתורה מלאת הרגש, ואשר זוכרים זאת כחוויה בלתי נשכחת. אבא היה חזן עשרות שנים. ואולי יותר נכון להגדירו כבעל תפילה. כוחו לא היה דווקא בסלסולים או בקול מאוד ערב, אלא בתפילה שבקעה מן הלב, וחדרה רקיעים. רבים בקשו במהלך השנים שיתפלל עבורם או עבור קרוביהם. הוא לא ויתר בתפילותיו עד שהקב"ה נענה להם. כל זאת בלי חצר ובלי משמשים.

כשליח ציבור החל לשמש בערך כשהיה בן 16, עוד בבגדאד. החזן הקבוע של ימים נוראים בבית הכנסת בו התפלל אביו חלה. כדי שפרנסתו של אותו ש"צ לא תיפגע, ישב סבא שהיה רב בקהילה וממנהיגיה, עם אבי ולימד אותו את התפילה, כדי שיוכל למלא את מקומו של שליח הציבור הקבוע. אבא כמובן עשה זאת ללא תמורה, מה שאיפשר לקהילה להמשיך ולשלם לש"צ הקבוע.

עיסוקו של אבא בבית הכנסת לא היה רק בצד הרוחני. גם בצד הפיזי לא נעשה דבר ללא עצתו ופיקוחו. הוא פיקח על ניהול החשבונות של בית הכנסת. שמר על כספי בית הכנסת יותר מששמר על כספו שלו. רואה חשבון שטיפל לאחרונה במאזן, אמר שמעולם לא קיבל חומר כה מסודר ומדוייק, וכל זה כשאבא בגיל קרוב ל- 90.

חינוך הילדים והנכדים לתורה ויראת שמיים היה כה חשוב לו. הקשר שלנו הילדים איתו היה בעיקרו דרך התורה וקיום מצוות. עם אבא לא הלכנו לבילויים. הלכנו איתו לבית הכנסת, למדנו תורה ועסקנו בקיום מצוות. את החינוך שלנו התחלנו בבתי ספר ממלכתיים שהיו קרובים יותר לבית. לאבא זה לא הפריע, כי הוא תפס את בית הספר כמסגרת שעיקרה לימודית, ואילו את החינוך חשב שיש להעניק בבית. אכן על אף שזה לא מובן מאליו, הוא זכה ב"ה שכל ילדיו וצאצאיו שומרים מצוות, כולם לומדים ומלמדים תורה.

אבא אהב תורה ולומדיה. לא חסך מאיתנו הילדים דבר בכל הנוגע לחינוך ולימודים. כמה שמח על כל הישג לימודי שלנו. כל חייו חי חיי ענווה וצניעות. רק בדבר אחד הרשה לעצמו להיות גאה – בהישגים הלימודיים והתורניים של ילדיו.

אהבתו לתורה באה לידי ביטוי גם בתמיכה וסיוע לישיבות ומוסדות תורה. בשבעה בקרו אותנו נציגי ישיבות, אשר לא הכרנו אישית, מתוך הוקרה לסיוע הרב שהושיט להם במהלך השנים. ארבע ישיבות הודיעו לנו מיוזמתם על כוונתם להקדיש את לימוד התורה ביום השלושים לעילוי נשמתו כאות הוקרה לתמיכה שתמך בהם במהלך השנים. זה מצטרף לתמיכה שלו ביתומים, אלמנות וקשי יום אחרים.

משהו על הדרך הדתית וההלכתית של אבא – הוא שמר בקפדנות על המסורת ההלכתית והמנהגים של העדה ברוח הרב יוסף חיים מחבר ספר "בן איש חי". עם זאת ואולי בגלל זאת, סלד מקיצוניות ואהב שכל בריא. החמיר לעצמו והקל עם אחרים. כך למשל, מעולם לא אכל בשר או עוף מחוץ לבית. גם בבית אכל עוף רק אם ידע מי השוחט והשגיח עליו. לאחרים תמיד חיפש דרך להקל. תמיד הפעיל ראש בריא ודרך יצירתית לסייע לפונים. ההתלהבות וההתרגשות שליוו אותו בקיום המצוות, החגים, הם משהו נדיר שקשה למצוא כמוהו.

את כל ילדיו חינך לתורה ועבודה. בבחירות הצביע אמנם באופן מסורתי לאגודת ישראל, אך עם זאת היה מאוד ממלכתי. למרות הביקורת הרבה שהיתה לו על המדינה בעיקר בתחום הדתי, הקפיד לחגוג ולציין את יום העצמאות ויום ירושלים, כולל בתפילות חגיגיות. לא הפסיק לברך את חייל צה"ל, וגם בחודשים האחרונים כשחלה, ונאלץ להתפלל בבית, לא פסח על תפילה לשלומם של חיילי צה"ל ולשחרורם של החיילים השבויים והחטופים.

אבא האמין בדרכו ולא נרתע מביקורת גם כשהיתה. לא נסוג מפני אחרים שחלקו פה ושם על דעתו. אכן גם כשאני הייתי צעיר יותר, התווכחתי איתו לא פעם על עניינים שונים הקשורים בהנהגת הקהילה. חשבתי שהיה צריך לנהוג אחרת. אני חייב לומר שכיום עשרים שנה ויותר אחרי, אני חושב שהוא צדק ברוב הדברים. ההסתכלות שלו היתה מפוכחת יותר, הוא הכיר את מורכבות המציאות, וניסיון החיים שלו הוביל אותו לפתרונות יותר מכילים ושמתמודדים טוב יותר עם המורכבות הזו.

בחודשים האחרונים אבא התייסר. איבד כל עצמאות. למרות זאת ישב כל היום ומלמל תפילות ופסוקים. כשהיה בכוחו, עד שבועות ספורים לפני פטירתו, אחז כל היום סידור תפילה ביד אחת ולא הפסיק להתפלל, ובידו השניה טישו כפי שהיה רגיל, כדי שחלילה לא יימצא עליו כתם או לכלוך. בשבועות האחרון ישבנו לצידו וקראנו לו אזהרות ומגילת רות. הוא היה רדום לגמרי, אבל איך ששמע פקח עיניים והתחיל למלמל, ופה ושם גם הצליח להוציא הגה מפיו, ותיקן טעות בטעמים או בהגייה.

כל פעילותו הציבורית של אבא התאפשרה לו גם בזכות התמיכה והסיוע של אמא תבדל"א. מי ייתן שזכותו תגן עליה לבריאות שלימה, על כל משפחתו, על הקהילה ועל כל עם ישראל.

 

 

עירית רמת גן בית הכנסת "ישרים"

המחלקה לתרבות תורנית רח' ד"ר כהן 13 רמת-גן

 

 

חבל על דאבדין ולא משתכחין

 

 

ערב לימוד והתעוררות

במלאת שלושים להסתלקותו של

 

הרב שמעון חבה זצ"ל

 

ממנהיגי הקהילה הבבלית ברמת-גן

ממייסדי בית הכנסת "ישרים" ומנהיגו למעלה מיובל שנים

 

 

 

הערב יתקיים ביום רביעי, י"א תמוז תשע"א 13.7.11 בשעה 18:00

בבית הכנסת "ישרים", רח' דר' כהן 13 רמת גן

 

בהשתתפות:

הרב שמעון בן חיים, חבר לשכת הרבנות רמת-גן

הרב דוד חי הכהן, ראש מוסדות אורות התורה, בת ים

הרב הרצל חודר, ראש כולל הוד יוסף, רמת-גן

הרב אליהו צדקה, ראש כולל דורשי תורה, רמת-גן

הרב יוסף צבי רימון, רב אלון שבות דרום ור"מ בישיבת "הר עציון"

מר אביהוא בן משה, סגן ראש עירית רמת- גן

נציג המשפחה

 

 

הציבור מוזמן

 

 

__________________________________________________________

 

העליה לקברו ביום רביעי י"א תמוז תשע"א 13.7.11בשעה 16:30

בבית העלמין ויז'ניץ ברחוב חזון איש בבני ברק.

 

חכם שמעון חבה ע"ה הוא נכדו של חכם יחזקאל צאלח ע"ה ובנו של חכם אליה חבה ע"ה שהיה הרב של כל עדת הבבלים ברמת גן. רוזה- אמו של חכם שמעון חבה- היא בתו של חכם יחזקאל צאלח שקורות חייו מצויים באתר. חכם שמעון היה צדיק ועניו מאוד.
אני זוכר אותו שנים רבות כשהוא היה חזן בבית הכנסת "ישרים" המרכזי ליהודי עירק ברמת גן. היה לו קול שקטשהכריח את הקהל להיות בשקט גמור כדי לשומעו. הוא נהג לנחם כל בית אבלים של המתפללים וגם לעשות להם את הלימוד ביום השבעה בחודש ובשנה. יהי זכרו ברוך. (מנהל האתר).

חכם שמעון חבה המנוח, בנו של חכם אליה ע"ה, היה ממייסדי בית הכנסת ישרים ברחוב ד"ר כהן ברג בשנים תשט"ז-תשי"ז. ברבות השנים הפך לש"ץ הקבוע של בית הכנסת, הנהיג את הקהילה והיה לדמות מחנך עבור הצעירים. ביום כיפור האחרון עוד הוביל את התפילות כולן, אבל זמן קצר לאחר מכן תש כוחו והוא אושפז בבית החולים. ביום שלישי השבוע, י"ב בסיון התשע"א, הלך לעולמו. לפי אנשי המקום היה בן תשעים שנה בקירוב. מי ייתן וזכותו תגן עלינו. מי שיש לו עוד פרטים על האיש, אנא שיוסיף.

אהבת? נא שתף עם חבריך! בברכה, חיים סלמן
Share on Facebook
Facebook
Tweet about this on Twitter
Twitter
Pin on Pinterest
Pinterest

7 תגובות על הפוסט “חכם שמעון חבה ע"ה

  1. כל הכבוד על הכתבה.
    זכינו שאחיו של שמעון, חכם יחזקאל עבר לגור איתנו במודיעין ומתפלל איתנו בבית הכנסת הירושלמי.
    יהי רצון שנזכה להמשיך ולהאדיר את המסורת שלנו והגדיל את התורה.
    טל סלמן

  2. כאחד שלמד תורה בילדותו בבית הכנסת ישרים
    לצרות שעברו מעל 50 שנים עדיין זוכר גאוותו של הרב שמעון ז"ל
    בנו הזאטוטים ואני שומר באדיקות את ספר התפילה עם ההקדשה האישית


    • תודה לך חכם חבה ויצמן בן יהושע הי"ו.
      אשמח מאוד אם תוכל לשלוח לנו את צילום ההקדשה של סידור התפילה שלך.
      כמו כן אשמח אם תספר לנו בכמה מלים על חוויותיך מהלימוד והתפילות בבית כנסת ישרים.
      כל טוב
      חיים סלמן
      מנהל האתר

  3. חכם שמעון המנוח, כל פעם, לפני שמגיע אלול, אני מתגעגע אליך קצת יותר. ועכשיו, בלי חכם משה מצפי אנחנו מודאגים שהולך ופוחת הדור ואין מחליף. אנא תן כוח וברכה לדורון הנפלא, בן אחיך היקר ועתיר הזכויות יהושע, להוביל את בית הכנסת בשנים הבאות.

    רוח ה' תניחך בגן עדן אמן.

    • בס"ד
      בית הכנסת "יוסף לי" נמצא בשכונת בוכמן. כשאתה נכנס לשכונה מהכיכר בצומת הבאה ימינה יורדים ואח"כ שמאלה בתוך הבתים זה בתוך אולם כדורסל של בית הספר.
      שבוע טוב
      חיים סלמן
      מנהל האתר

להגיב על מתפלל אנונימי מישרים לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *