חכם שאול דוד חי מועלם ע"ה

 

החכם המקובל הגאון שאול דוד חי מועלם ע"ה

החכם המקובל הגאון שאול דוד חי מועלם ע"ה

בס"ד

תולדות חייו של הגאון המקובל ח"ר שאול דוד חי מועלם ע"ה. זיע"א.

ההילולה שלו ביום ו' במרחשון.

 

קיצור תולדות הרה"ג המקובל ח"ר שאול דוד חי מועלם ע"ה

 

בחוץ לארץ:

 

הרה"ג כהר"ר שאול דוד חי מועלם זיע"א נולד בבגדאד, עיר של חכמים וסופרים בשנת תר"ע (1910) וקיבל ראשית חינוכו בתורה וביראה בת"ת הגדול שבעירו מיסודו של הגאון הגדול ריש גלותא דבבל רבנו עבדאללה סומך זצ"ל ותלמידיו הגדולים. בילדותו ובנערותו למד אצל מנשה אל – כאתב מורה דגול ומחנך דורות. היות ושפת הדיבור הייתה ערבית התלמידים למדו גם לפרש את התנ"ך ולתרגמו לערבית על מנת לוודא שכל התוכן מובן. עם סיום לימודיו התורניים עסק בפקידות אצל סוחר בדים, ובשעות הפנאי תירגם לערבית חלקים קשים מהתנ"ך כמו: תהלים, איוב, שיר השירים ומשלי. עבודתו כפקיד לא ארכה זמן רב ואחרי כן התמחה בחייטות. הוא אסף וריכז אצלו את כל ספרי הקודש מכל בני המשפחה מדורי דורות והחל בלימוד עצמי בכל שעות הפנאי. מצטופף בפינה ולומד בלי שתפריע לו נוכחות אנשים בסביבתו על המולתם. אותו זמן נוצר קשר בינו ובין צעירים נוספים שהצטרפו ללמוד איתו והיו מתאספים כל מוצאי שבת בבית ללימוד בנוסף ללימודם בישיבות בערבית ובשבתות.

 

לאחר סיום לימודיו בת"ת וישיבה למד מלאכת החייטות כדי להנות מיגיע כפו, ובכל עתותיו הפנויות היה פונה ללמוד התורה משאת נפשו. עודו צעיר לימים זכה להתקרב במחיצתו של הרה"ג המקובל האלהי כמוהר"ר יהודה פתייה זצ"ל, גדול המקובלים בבגדאד בימים ההם, שהיה מחבבו ביותר, וממנו קיבל ראשית הדרכתו בחכמת הנסתר, וזכה ללמוד ממנו תורת הסוד משך כשנתיים. בימי החול הצטרף לחבורה מצומצמת מתלמידי הרב, וביום ש"ק ומוצאי ש"ק למד עימו ביחידות. לימוד זה נמשך עד עלייתו של רבו לארץ בשנת תרצ"ה (35). לפני שנפרד ממנו רבו סמכו לרב, והגם שהפריד ביניהם מרחק המקום, מ"מ תמיד עמדו בקשר מכתבים בעניני דת ודין בנגלה ובנסתר, ובעניני מאורעות שונים שהיו בימים ההם בארץ ובחו"ל. גם רבו היה מחבבו ביותר והיה בן – בית בספרייתו והיה מעתיק מהם ככל שחפץ ומעט מכתיבות ידו של הרי"ף זיע"א קיבל ממנו, וראה גם בספר בית לחם יהודה הזכירו רבו לשבח [למרות חיפושים מרובים לא מצאתי אך זכורני שהראה לי פעם א' אבי ז"ל בספר בית לחם יהודה שכתב הרי"ף זיע"א ושאל אותי הבחור החריף שאול וכו' – המגיה] היה שליח ציבור מעולה ובעל קול, תוקע, שוחט ומוהל, וכל זה לא לשם קבלת פרס אעפ"י שהיה נחוץ לו ביותר, אלא ע"מ לזכות את הרבים, ואת מחייתו הפיק ממלאכת החייטות עד לשנותיו הראשונות בארץ.

 

בשנת תש"ב (42) נפטר עליו רבו הנערץ הרי"ף ז"ל בארץ ישראל, והוא נשא עליו הספד מר ביום השבעה בבבל לפני הקהל מתלמידי ומעריצי הרב ז"ל.

 

בהזדמנות זו נתגלה ברבים לראשונה כחכם ומבין הבקי בתורת הקבלה, ומאחר שהצליח להצניע עצמו בעבר ואפילו מבני משפחתו, רבים התפלאו כשנוכחו לדעת את השגיו בלימוד התורה.

 

באופיו היה עדין, שקט ומכונס בתוך עצמו, היה נוח לבריות ולא הרים קולו. תמיד היה מוכן לכל שאלה והיה שמח להשיב ולהרצות תשובותיו.

 

סמוך לעלייתו ארצה דאג קודם לכל לספרים ולכלי הקודש שהיו ברשותו, ארז אותם במזוודות והעלה אותם על המטוס, יחד עם בני ביתו, אשתו שלושת בניו ושלוש בנותיו.

 

בארץ ישראל:

 

בשנת תש"י (50) זכה לעלות לארץ ישראל עם בני משפחתו, וכיתר העולים באותה תקופה התגלגל ממקום למקום ובמעברות עד שכעבור שנה מעלייתו ארצה התגורר במעברת תלפיות בירושלים (והיה מונה כעשר גליות עד שזכה אל המנוחה ואל הנחלה בירושלים ת"ו).

 

בשנים אלו פרש משך שעות היום מעסקיו והפנה עצמו ללימוד התורה. וכדי לפרנס ילדיו וב"ב עסק מעט בשעות המאוחרות של הלילה במשלח ידו בצמצום הכרחי. עיקר לימודו באותה תקופה היה במחיצתו של זקן המקובלים הרה"ג כמוהר"ר אפרים הכהן זלכה זיע"א בישיבת בית אל "הישנה" (ברחוב אלפאנדרי) ובשעות הערב היה לומד בישיבת הר ציון סמוך לקבל נעים זמירות ישראל. כל הלומד תורה בצנעה הקב"ה מכריז עליו בגלוי – כזה נתקיים בהרב שאול ז"ל שאט אט ניכר בין לומדי ישיבות הקבלה כבקי ושליט במקצוע. עם יסודה של ישיבת "פורת יוסף" בעיר החדשה, שכידוע היה מתנאי המקדיש והמיסד של הישיבה הנדיב יוסף אברהם שלום שתמיד יתקיימו בה לימודים ע"י החכמים המקובלים בסתרי תורה, הצטרף הרב המחבר לקבוצה מצומצמת ומצטיינת של גדולי המקובלים על פי המלצתו ודרישתו של הרה"ג כהר"ר יהושע שהרבני ז"ל שהיה מראשי המקובלים, וממכירי ערכו הרם של הרב המחבר ז"ל. הקבוצה המפוארת הנ"ל הייתה יסוד ראשון ללימוד הקבלה בעיר החדשה בישיבה הנ"ל. ושם בישיבת "פורת יוסף" התחמם לאורו של זקן המקובלים כהר"ר אפרים הכהן ז"ל משך קרוב לעשר שנים, ובמחיצתו עלה ונתעלה עוד יותר בלימוד הקבלה, עד שהיה מרשומי הישיבה, והיה לוקח חלק בראש בכל המשא ומתן בבית המדרש בבירור הנושאים הקשים שבהם התפלפלו הרבנים ובפרט הצטיין ברוחב ידיעותיו בכל ספרי האר"י ומרן הרש"ש בהקדמותיו ובסדוריו והמפרשים ס' תורת חכם, ויפה שעה ושמן ששון ובית לחם יהודה. והיה זוכר דבריהם בעל פה ומיד שהיו מתקשים החברייא באיזו קושיא מיד היה אומר בעל פה התירוצים שנאמרו בספרי המפרשים ופותח לפניהם הדברים בפנים הספרים מיד שהיו כמונחים בכסתיה. גם היו תחת ידו כמה כתבייד יקרי המציאות בחכמת הקבלה כגון ספרי הרב אליהו מאני ז"ל ועוד וגם מדבריהם היה מרבה להזכיר בפני חבריו המקובלים בעת המשא ומתן בנושאים הקשים שעסקו בהם. גם בספר הזוהר ומפרשיו היו לו ידיעות רחבות, וכמו שמעיד עליו ספרו זה "לחם אבירים" פירוש על אדרא דמשכנא וספרא דצניעותא שהחל בחיבורו בשנים אלו.

 

 

 

 

 

מפעלו התורני

 

ישיבת בין איש חי:

 

בשנת תשכ"ג יסד רבנו ז"ל ישיבה ללימוד הקבלה על שם מר"ן הגאון המקובל האלהי כמוהר"ר יוסף חיים זלה"ה "ישיבת בן איש חי".

 

לאחר חיפושים רבים למצוא מקום מתאים נקבע מקום הישיבה בבית הכנסת הגורג'ים ברחוב חפץ חיים בשכונת זכרון משה בירושלים. מקום זה זכה לשמש גם בעבר כישיבה של המקובלים עוד לפני שנת תש"ח.

 

מתחילת עלית הרעיון של הקמת הישיבה בדעתו של רבנו החליט לקרוא אותה על שם מרן הרי"ח טוב ז"ל. אמנם בשל קשיים כספיים שהיו לו באותם הימים ובשל הוצאות הישיבה, כשפעם נזדמן לו גביר אחד שהציע לו תמיכה כספית ניכרת אם יקרא הישיבה על שמו, והיה זה ניסיון קשה לרבנו שהיה מתלבט מה לעשות בעניין ובפרט מפאת דוחק השעה, בלילה ההוא נתגלה לו בחלום הרב בכבודו ובעצמו והודיעו שרצונו שיקרא הישיבה על שמו, והבטיחו שלא יחסר לו מאומה ויעלה בידו לפרנסה. וכן נתקיימה ברכת הצדיק גדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם זיע"א.

 

בישיבה זו קיים רבנו את סדר הלימוד בעיקרו לימוד הקבלה. גם היה נוהג לקיים תפילת סליחות לשלום עם ישראל בכל ערב ר"ח וגם תפילות בעד נפטרים (ראה להלן) וכמו כן כלל סדר הלימוד גם תיקון עוונות ועוד.

 

בכל שנה נהג לעשות סעודה מפוארת בביתו בה השתתפו כל בני הישיבה וגם חכמים אורחים בהדר, בשמחה ובשירים משעות אחה"צ ועד הלילה לסיום ספרי הזוהר, ספר עץ חיים וספרים נכבדים אחרים. לפעמים אף היה מקיים שתי סעודות סיום בשנה אחת. סעודות מצווה אלו תרמו בין היתר לחיזוק הקשר בין גבאי הישיבה ב"עורף" ובין בני הישיבה הלומדים בה, והיה בה מקור לשמחה רבה לרבנו ולקהל המשתתפים. במסיבות סיום אלו היה אומר ד"ת שהיו חידושים עפ"י רוב מכתיבות יד שהיו ברשותו (עיין בסוף פרק זה דרשה שנשא במסיבה של הישיבה לסיום ספר עץ חיים וספר האדרא).

 

ישיבת בן איש חי הייתה הפסגה של מפעלו ללימוד תורה בה לימוד בכל ימות השבוע ואף כשחלה המשיך רבנו למסור שיעוריו בישיבתו עד יומו האחרון ממש.

הלמודים נסתיימו כשבוע לפני ראש השנה תשל"ט ביום חמישי י"ט אלול תשל"ח וביום ראשון כ"ב לחודש נכנס רבינו לבית חולים בשל מחלתו ממנה לא נרפא. ועד היום בע"ה עוד ממשיכה הישיבה לשם ולתפארת בלימודי הקבלה ברוב ציבור ה' ישמרם בראשות מורנו הרה"ג ח"ר אהרן נעימי שליט"א יהיה רצון שה' יאריך ימיהם בטוב ושנותיהם בנעימים ורפואה שלימה לרב ולכל הלומדים ולכל ב"ב אמן. חלק חשוב ומכירע בייסוד הישיבה וקיומה לזכות הגבאים המהוללים יראי ה' ועושי חסד עם הכלל בראשות ה"ה יוסף עיני הי"ו ויעקב יוסף חיו הי"ו ועוד אנשי צדקה רבים שבעיר חולון, ואלמלא רוחם הנדיבה וזכות הצדיקים, לא הייתה מתקיימת ומתקדמת הישיבה כמו היום בע"ה.

 

כתיבות יד:

 

מימי נעוריו היה מכתת רגליו לספריות הגדולות של רבני בבל להעתיק מכתבי ידיהם שהשאירו אחריהם ברכה, ובאופן זה ניצולו כמה חיבורים שהיו נאבדים לדורות. ביניהם יש לציין בעיקר מכתבי יד רבנו הגדול הרב יוסף חיים זיע"א, שהיה רבנו המחבר ז"ל ידיד נפשו של נכבדו הרב דוד חיים ז"ל, ומבאי ביתו תמיד ושם מצא והעתיק כמה וכמה כתבי יד של הרב יוסף חיים ז"ל, והעלם עמו בעליתו ארצה, וזיכה בהם לכמה מגדולי רבני בבל שהיו בארץ, ושמחו על המציאה כמוצא שלל רב והעתיקו לעצמן מאותן כתבים.

 

אמנם לא הסתפק בזה אלא לקח על עצמו עול כבד, ובמסירות נפש עלאית ובתנאים הכי קשים, ובימי העניות הקשה ששררה אז בארץ החל בהדפסת ספרי הגאון המופלא רבי אליהו מני ז"ל. מחוסר העוזרים והמסייעים הועתקו הספרים לדפוס בידי ילדיו הקטנים שהגדול שבהם היה אז כבן י"ג שנה וכן בהגהת הספרים עד גמרם בדפוס.

 

ואכן בשנת תשכ"ב (62) יצא לאור ספר "מזכיר שלום" ביאור נפלא על ספה"ק "עץ חיים" עם חלק "מערכות" שבו דן המחבר הנ"ל באריכות בכל הנושאי8ם הקשורים לספר הקודש הנ"ל ובשנת תשכ"ו (66) הוציא לאור שני ספרים "ברכת אליהו" ו"מעיל אליהו" ביאורים וחידושים על שער הכוונות להרח"ו ז"ל וסידורו והקדמותיו של מרן הרש"ש ז"ל. גם נספח לספרים הנ"ל עוד פירוש ל"שמונה השערים" וחידושים ותיקונים על ספר תו"ח שו"ת בקבלה וכו'.

 

וידוע לכל בקי ורגיל בספרים ההם שאין כמותם בחשיבות לצורך הבנת דברי מרן האר"י ז"ל ומרן הרש"ש ז"ל וזכות גדולה נפלה בחלקו של הרב המחבר ר' שאול ז"ל שזה לעשות נחת רוח לאותו גאון וצדיק שיהיו שפתותיו דובבות בקבר והציל הספרים הנ"ל מכליון, וזיכה הרבים להנות מאורם.

 

כן היה גורלו ג"כ של ספר חשוב ביותר בתורת הקבלה, הוא ספר "שם משמעון" להרב הגאון המקובל האלהי כמוהר"ר שמעון אהרון אגסי זצ"ל, שהעלה עמו הספר הקדוש הנ"ל מבגדאד ושמר עליו כמה שנים כבבת עינו עד הגיע בנו של הרב המחבר ז"ל הוא ה"ה ר' עזרא ציון אגסי הי"ו לירושלים והחל בהדפסת ספרי אביו זיע"א, ומסר לו ר' שאול ז"ל הספר להדפיסו והדריכו רבות בעצותיו משך מהלך ההדפסה ולולי היה מביאו עמו בהעלותו אצה, גם ספר זה היה נאבד לדורות ואור גדול היה חסר בעולם, כידוע לכל באי שעריו של האר"י ז"ל שהספר הנ"ל הוא ספר יסוד להבנת הספר הקדוש "עץ חיים", ועיין בספר "בית לחם יהודה" שהרבה להביא קטעים מספר זה והיה מחבבו ומעריכו מאוד ושמו כתר לראשו כמו שיראה המעיין בספרו הנ"ל.

 

אמנם הזכות הגדולה שנתגלגלה על ידו הייתה פעולותיו הכבירים להצלת כתבי היד של עט"ר ג"ע הרב יוסף חיים זצ"ל. עוד מימי נעוריו בהיותו בחו"ל החל בהעתקת כמה כת"י מעזבונו הרוחני העשיר של הרי"ח טוב ז"ל, והעלם עמו לארץ וכנ"ל.

 

במשך שנים רבות תכנן וניסה בשיתוף פעולה עם הרב דוד חיים ז"ל, יורשו וממלא מקומו של הרי"ח טוב ז"ל, בכמה אופנים ודרכים ובאמצעות שליחים שונים להציל ולהעביר מכתבי היד של הרי"ח טוב ז"ל לחוף מבטחים, אך כל הנסיונות עלו בתוהו. אמנם לא פסק הקשר ביניהם ע"י חילופי מכתבים מהתם להכא ומהכא להתם בנושא זה.

 

בשנת תשל"א (71) כשעלה הרה"ג כהר"ר דוד חיים זצ"ל ארצה עם חלק מהכתיבות, היה זה יום בשורה לרבנו. מרגש ביותר היה מפגש הידידים האהובים בשדה התעופה לאחר כ"כ הרבה שנים של פרידה, בתנאים הקשים ביותר כידוע. זמן קצר לאחר שהתיישב הרב דוד חיים ז"ל ברמת גן מסר לידי רבנו את רוב כתבי היד של סבו הקדוש כדי שיערכם ויסדרם לדפוס, ולא רצה לסמוך בזה על שום אדם אחר. ולמעשה זו הייתה משימה קשה ביותר כי משך השנים הרבות שעברו על הכת"י ללא טיפול ושמירה הצריכה, כתבי היד הרבים נתבלבלו, והיו מפוזרים ומפורדים, וקשה היה להבחין בין חיבור לחיבור בין נדפס ללא נדפס וכו', גם חלק גדול מהחומר היו דפים בודדים ללא קשר וסימנים כדי לזהות קשר הדפים והקונטרסים זה עם זה.

 

שעות רבות השקיע רבנו בעמל רב ועצום יומם ולילה ממש משך חודשים רבים בסידור הכתיבות. ומעט מעט עלה בידו לשחזר ולחבר דף לדף, וגליון לגליון וספר לספר עד שעלו בידו כמה חיבורים שלמים מסודרים ומוכנים לדפוס, וכמו שרמז מזה בהקדמותיו לספרים שהדפיס.

 

במיוחד יש להזכיר את עניינו של הסה"ק "מלאך הברית" דרושים ורמזים בענייני מצות מילה בדרך פרד"ס, שבכלל לא היה ידוע לשום אדם קיומו של ספר זה. ובידיו של רבנו נתרכזו אט אט דפים דפים מהספר עד שנתגלה לרבנו שאכן זה ספר שלם בפני עצמו רב התועלת והחשיבות.

 

לאחר שהיו כמה ספרים מוכנים לדפוס ומהם ספר "בן איש חיל" ח"ג דרושים לשבתות השנה, "מלאך הברית" כנ"ל וספר "תורה לשמה". החל בהדפסה שזה היה השלב השניע ואפשר הקשה ביותר – מצד גיוס הכספים הנדרשים והעמל הרב הנדרש להגהת הספרים הדפוס וכל הטיפול המתלווה לזה.

 

את כל הוצאות הדפוס של ספר "בן איש חיל" ח"ג וס' "מלאך הברית" גייס בעצמו ובעזרת בניו שיחיו. ולאחר שיצאו הספרים לאור טפל וסייע אישית במכירתם ובהפצתם לטובת משפחת הרב דוד חיים. מלבד הספרים הנ"ל הוכנו בשלמות לדפוס על ידו ספר "בן איש חיל" ח"ד וחידושים על עין יעקב מ"ב בבלי וירושלמי (כעין ספר בניהו בן יהוידע). לאחר שסיים את סידורם ועריכתם של כתבי היד החזיר רבנו את כולם אישית כשנה לפני הסתלקותו לידי הרב דוד חיים ז"ל.

 

מאותם העתקות שהעתיק עוד מחו"ל בימי נעוריו נותרו כמה וכמה חיבורים בעזבונו של רבנו ז"ל ליקוטי תפלות, דרשות, הספדים ועוד. ואנו תקווה שבעזרת ה' נזכה עוד בקרוב להוציאם לאור עולם ולזכות בהם הרבים הצמאים לדברי הרי"ח טוב ולעשות נחת רוח להרב המחבר ז"ל זיע"א.

 

למען עם ישראל

 

חלק נכבד וחשוב מכוחותיו וימיו נתן בעד הציבור. עיקר תרומתו הייתה בארגון תפלות, סליחות ובקשות לשלום עם ישראל. הפליא בימי מלחמת ששת הימים עת קיבץ מנין חכמים מקובלים לתפלה מיוחדת במינה עפ"י הקבלה להצלחת עם ישראל במלחמה נגד אויבינו. מספר חכמים שפנה אליהם נתייראו להשתתף בתפלה זו בשל סכנותיה ועפ"י שידע לא היסס לשים נפשו בכפו למען הרבים. דרך זו של סיכון עצמי למען עם ישראל קבלה מרבו הרב יהודה פתייא זיע"א שהיה ידוע בתפלותיו בעת מלחמת העולם ובעתות אחרות לשלום עם ישראל. ואמנם נערכה תפלה זו במנין ובעטייה ניזוקו שניים מראשיה הר' שאול זצ"ל והרה"ג החסיד ח"ר יוסף זרוק זצ"ל ושניהם לקו ברגליהם תיכף אח"כ בסמוך, ר' שאול ז"ל נפל בתאונת דרכים ושכל בבי"ח בשל ניתוח ברגלו ור' יוסף זרוק זצ"ל נשתתק ברגליו. תיאור אחד המעשים מצאנוהו בכתיבות שהניח הרב ז"ל למזכרת ולהלן לשונו:

 

ביום שלישי י"ט לחודש סיוון שנת התשכ"ז היינו בעת צרה גדולה ועצומה אחר מלחמת ששת הימים ולקחתי כבד כדי לעשות בו סגולה כמו שנמצא כתוב בכת"י מוהרח"ו זלה"ה ולקחתי אותו לבית ורציתי לצרף בו שמות הקודש ובחלום א"ל והזהירו אותי שלא אעשה שום צירופי שמות כלל ועיקר ותיכף נתעוררתי וגמרתי בדעתי לעשות אותו בלי שום צירוף שמות כלל. וביום ב' כ"ה לחודש סיוון עשיתי הכבד אני וח"ר יצחק כדורי הי"ו וח"ר יוסף זרוק הי"ו עם מאה מחטי ברזל שניקבנו הכבד והלב והראה והשלכנו אותו על פתיליה ג' ימים. ואח"כ זרקנו אותו באשפה והוא נהיה שחור כפחם. ובליל ג' כ"ו לחודש בא אליי הארור עבד אלנאצר בחלום ומראהו כמראה לפיד אש והיה צועק: תנו לי האש הזה שהוא שלי ואני אעזוב אתכם! תנו לי אותו! זה האדם איבד אותנו והרס אותנו! והייתי אני צועק בחלום על יהודה בני שיחיה. יהודה! קום והצילני! ואח"כ בא יהודה וגירש אותו מהבית ודחף אותו החוצה ותיכף נתעוררתי והיה זה בשעה א' מהלילה ע"כ ונתעוררתי. ביום ה' כשהורדתי הכבד וסחבתי אותו כדי לקוברו בזבל ואשפה והיית ישן שנת הצהרים, בא אליי קוסיגין שליט רוסיה וא"ל: בבקשה תעזוב אותנו ואל תתעסק עוד עמנו ע"כ.

 

תפלות ובקשות לא פסקו כל הימים והיה בכל ער"ח ולפעמים גם בט"ו לחודש מקיים תפלת סליחות בישיבה וגם בכל עת צרה ח"ו. גדולה מזו היה מאגן נסיעות לתפלה בציבור אצל קברי הצדיקים בצפון הארץ המפורסם שבהם אצל קברו של ר' יונתן בן עוזיאל זיע"א הידוע ב"עמוקה" ועוד אצל הרשב"י, ר' עקיבא, ר' מאיר ואחרים וגם הרבה להתפלל אצל קבר רחל וקברי האבות בחברון. וכל זה בימים שהנסיעות היו קשות והדרכים משובשות.

 

 

בכל מקומות אלו היה מצוייד בקונטרסים של תפלות ובקשות מכת"י של ר' י. פתייא זיע"א והרי"ח הטוב זיע"א והיה מחלק עותקים מצולמים של התפלות לכלל הציבור כדי לשתפם בתפלות. בשיתופם של ציבור בתפלות עמד על כך שישותפו מכל שכבות הציבור ובפרט מפשוטי העם וגם נשים ונערות. בתפלות אלו היה נשבה לבם של רבים להתחזק בקיום המצוות ולגבי רבים היה בכך תחילת דרכם לחזה בתשובה. ואמנם תפלות אלו זכו להצלחה רבה וסחפו עמם בכל פעם גל חדש של מתפללים מגילאים שונים ובכל נסיעה כזו ניתן היה לפגוש ילדים, נערות, זקנים וזקנות, בני ישיבות, תלמידי חכמים, סתם "עמך" וחוזרים בתשובה.

 

מחלתו הכבידה עליו ביותר בנסיעות אלו ואעפ"י כן לא מנע עצמו מהם עד יומו האחרון ממש. אלא שבתחילתה היה נוסע אף ליומיים שלושה רצופים ובשנותיו האחרונות היו הנסיעות ליום א' בלבד בשל חולשתו.

 

בשל בקיאותו בתפילות בדרך הקבלה אותה למד מרבו הרי"ף זיע"א מבגדאד עלה בידו לעזור לרבים שהיו במצוקה רח"ל והיה מבקש מהם להשתתף בתפלות אלו ובכך ששיתפם בתפלות נסתייעו אח"כ להחלץ ממצוקתם.

 

על מנת לקדם את התפלות במקומות מרוחקים שהגישה אליהם קשה ביותר הרבה לפנות למוסדות המדינה והיה מתדפק על דלתותיהם להכשיר כבישי גישה לאוטובוסים ודרך להולכים (ראה דוגמה ממכתבים מצ"ב). וכך ולאחר מאמץ ופניות של שנים רבות הוכשרו דרכי גישה לקרב ר' יונתן בן עוזיאל זיע"א, ר' חייא זיע"א, קבר בניהו בן יהוידע ואחרים. ודומה כאילולציין סיום של דרך ומפעל חייו זכה לראות בעיניו פעמיים את הדרך הסלולה למצבת ר' יונתן בן עוזיאל זיע"א לכשהושלמה בחודש האחרון לחייו חודש אלול תשל"ח, וכששב מנסיעתו השנייה באותו חודש חלה תיכף אותו לילה ששב מהתפלות על מצבת קברי הצדיקים וכעבור מ' יום ביום ו' במרחשון נתבקש לישיבה של מעלה זכותו תגן עלינו אמן.

 

אהבת? נא שתף עם חבריך! בברכה, חיים סלמן
Share on Facebook
Facebook
Tweet about this on Twitter
Twitter
Pin on Pinterest
Pinterest

תגובה אחת על הפוסט “חכם שאול דוד חי מועלם ע"ה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *