חכם סלמאן שהרבני ע"ה

 

בס"ד

 

קורות חייו של חכם סלמאן שהרבני ע"ה.

נולד בשנת התרס"ג 1905, התחנך בבית הספר תעאוון, רחל שחמון. בהיותו בן 16 הלך לעבוד, אולם בשעותיו הפנויות אהב ללמוד תורה ושקד על למודיו בערבים. הרבנים רצו להסמיך אותו לרב אבל הוא לא הסכים ובכל זאת בפי העם נקרא הרב סלמאן שהרבני. יסד את אגודת עוזרי דלים והיה הפעיל בה. דאג לצרכי העניים בימי החגים ובימי הקור, והסתובב עם חברו בנימין אצלאן ע"ה בבתי בעלי בתים צנועים שירדו מנכסיהם, ועזרו להם בסתר.

בימי הפרעות נתמנה חבר לחלוקת כספים כפיצויים לנפגעים, ובאותו זמן יסד את הוועדה ללימודי דת אחר הצהרים. היה הרוח החיה בוועדת משנה של מדרש תלמוד תורה. התעניין רבות בלימוד התורה ובצרכי התלמידים. כתת את רגליו למדרש מנדאני, מקום רחוק ממשרדו. עשה את עבודתו עראי ואת פעילותו הציבורית קבע, כדברי הרב מאיר חורש עליו בהספדו: איש בעל לב חם, אינו מתרגש, עשה את עבודתו הציבורית בחישוב מדוייק. כל נצרך שנגש אליו בבקשת עזרה מצא אצלו אוזן קשבת.

בשנת 1965 נבחר בישראל לחבר בעירית רמת גן. גם בישראל פתח את ביתו ומשרדו לכל נצרך.

חכם סלמאן שהרבני נפטר ביום י' בשבט התשל"ה. יהי זכרו ברוך.

בענייני פעילות צבורית, ביחוד מעשה צדקה וחסד, היה הרב סלמאן עולם בפני עצמו. קשרי עמו התחילו בתחילת יוני שנת 1941 ונמשכו עד 2 ביוני 1951 היום שעלה היתום האחרון לארץ ישראל. הוא היה בוועד החלוקה, כשחילק כספים לנפגעים נתגלו לנגד עיניו בעיות כאובות, וכשחזר למשרדו ולעסקיו, טיפל בהם עד תומן מבלי שיספר לאיש על כך, אלא רק אם היה הענין דורש.

סדר יומו היה גדוש, אחרי תפלת שחרית נהג ללכת למדרש תלמוד תורה, או למדרש מנדאני, לאחר מכן חוזר למשרדו שהוא גם משרד לאגודת עוזרי דלים וגם מקום מיועד לכל מבקש חסד וצדקה. אחרי הצהרים היה סובב בבתי הספר שבהם נפתחו כתות ללימוד דת וללמוד השפה העברית, כל יום בבית ספר אחר. אחרי תפלת מנחה נהג לקבוע שיעורים עם אנשים בעלי מסורת ויראת ה'  הרוצים להגות בתורה.

כל איש שהיתה לו בעיה במשך היום פנה אליו והיה עוזר לו לפתור את בעיתו. בן הפונים היו רבנים סוחרים ופשוטי העם. לכולם היה לו פנאי והיה לו אורך רוח. הפונים אליו היו לעסקים או לדבר מצווה.

מעולם לא קרה שדבר על עסק לפני שפתר את בעיותיהם של מבקשי עזרתו או שואלי עצתו. שומר מסורת ומצוות היה ואיש מידות והליכות. לא נשבע, לא הלך רכיל ולא דבר סרה על איש. מלשינים לא נראו בפתחו ולא היכוהו בחלקת לשונם. הם ידעו שאינו מבין את שפתם ואינו בא בקהלם. לא הלבין פני אדם ולא הוציא לעז אפילו על חוטא.

בתום יומו היה מתייחד עם ספרי הקודש, אלו הם חבריו שהנעימו לו את שעות מנוחתו ובדידותו. הוא ברח מן הכבוד והכבוד רדף אחריו. רחוק מבינתי היתה העובדה שאיש כזה היה יכול לטפל בכל העניינים ולהשביע את רצונם של כל מבקשי עזרתו. באחד הימים נלחצנו בוועדת היתומים להגיש עזרה דחופה ויוצאת מהכלל לאחת היתומות, ולא רצינו שהדבר יהיה בגדר תקדים. הוטל על יצחק גורי ועלי לטפל בענין. יצחק גורי, יו"ר הוועדה אמר לי: בא נלך לבן אחותי הרב סלמאן שהרבני ונבקש ממנו לעזור ליתומה הזאת. עניתי שאיני יכול ללכת, משום שלפני חמשה ימים פניתי בענין דומה ועזר לי בפתרונו. יצחק גורי ענה: אל לנו להתבייש אנו מביאים לו מצווה והוא ישמח לעזור בקיומה, ואם אין ביכולתו, אז יאמר בגלוי "איני יכול". כשנגשנו אליו והסברנו לו את הענין, אמר: "השם יעזור". כעבור ארבעה ימים אסף את הכסף הדרוש ומסרו לתעודתו. זה ספור אחד מני מאות. כל עבודתו היתה לשם שמים. עליו נאמר חבל על דאבדין ולא משתכחין.

הרב סלמאן עזרא שהרבני ע"ה היה תלמיד הרב יהודה פתיה ע"ה שהיה גאון מופלא שהרביץ תורה בעדרים ונסמך למורה הוראה ע"י הרב עבדאללה סומך ע"ה, והיו לומדים בישיבה ללימוד הנגלה והנסתר בביתו של הרב יצחק דרזי ע"ה. בן הלומדים היו חכם ששון מזרחי ע"ה, חכם סלמאן מוצפי ע"ה, חכם יצחק מכמל ע"ה ועוד.

לאחר שהתפללו תפילת הנץ החמה, היו מתכנסים לביתו של חכם יצחק דרזי ע"ה ועוסקים בתורת הנסתר. הלימוד היה בשקידה גדולה ובצנעה, באופן שלא ירגישו בהם כלל, וכשהיו מחפשים אותם בשוק (במקום עבודתם) לא היו מוצאים אותם. ומשגמרו ללמוד, לא היו יוצאים ביחד אלא אחד אחד שלא יבחינו שעסקו בתורת הקבלה שנלמדת בצנעה. וזה המעשה שהיה עם חכם יהודה פתיה ע"ה שכתב בספר דיני ממונות (כרך ג' עמוד ש"ע וכן כיוצא בזה ספר לאחד מבני המשפחה):

מעשה שספר לי חכם סלמאן שהרבני ע"ה שהיה סגן ראש עירית רמת גן שבעצמו היה נוכח במעשה ועקב זה חזר הוא ורבים מחבריו בתשובה גמורה.

הדבר היה בבבל, המקובל האלוקי מו"ר חכם יהודה פתיה ע"ה מחבר ספר בית לחם יאודה בקבלה ועוד, הופיע באחד הימים לבית קפה בלוית אשה אחת, במקום שהסוחרים והנכבדים שבבבל עוסקים עסקי תיווך וכו'. כשראו לפניהם חכם שמגיע התאספו סביבו לדעת מה הביא אותו לבית הקפה אליהם. אמר להם: אני יודע שיש ביניכם כאלה שאומרים מי בקר בגיהנם וראה את העונשים כדי שנעשה טוב. עתה הבאתי לכם אחד החברים שלכם שעד לפני חודש ישב פה עמכם בבית הקפה והוא יספר לכם בדיוק מה קרה לו לאחר המוות.

כל היושבים שם נדהמו ובקשו לראות כיצד המת ישוחח עמהם. הרב לחש באוזן האשה כמה מלים ומיד נתעלפה וקול אחר יצא מפיה. ואותו הקול אמר להם: אני ראובן חברכם שמת לפני חודש ואתן לכם סימנים מובהקים שתכירו אותי. הנה שמעון שיושב שם בקצה, בשנה שעברה הייתי שותפו וקניתי אתו בית פלוני והרווחנו בו סך כך וכך. אין אחד יודע מזה רק אני והוא. בבקשה שיאשר. מיד נענע שמעון בראשו. וכן נתן סימנים מובהקים לרבים מהנוכחים וספר דברים נסתרים שהיו בינו לבינם עד שהסכימו הכל שזה היה הוא בעצמו.

וכאן עבר לתאר בדיוק כיצד אחרי פטירתו העלוהו לעולם העליון, וכיצד כל מעשיו היו מונחים בכף המאזניים ויצא חייב בדינו עקב מעשה עברה מסויימים שהיה צריך לתקנם. ותיאר להם את המלאכים שהיו רודפים אחריו ומענישים אותו עד שכולם התחילו לבכות עמו על מצבו הקשה. וכך תיאר בפרוטרוט הכל ומדוע נכנס לגופה של האשה הזאת והכל בתיאור חי.

ולאחר שסיים את דבריו אמר להם הרב: מי שרוצה לעשות תיקון יבוא אח"כ אלי. ואחד מהם היה חכם סלמאן שהרבני ע"ה שנוכח בכל זה ושמעתי את הספור מפיו. וכל היושבים שם באו לקבל תיקון לנשמתם והחזירם הרב בתשובה שלמה.

 

 

 

אהבת? נא שתף עם חבריך! בברכה, חיים סלמן
Share on Facebook
Facebook
Tweet about this on Twitter
Twitter
Pin on Pinterest
Pinterest

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *