חכם מנשה אהרון ע"ה

בס"ד

תמונה יכולה לכלול: ‏אדם אחד‏

מאת גילה כהן ארבלי:

הסיפור שלי מתחיל כך …זה היה בשלהי הקיץ בסוף שנות החמישים במעברה ב' ברמלה
האישיות בסיפור הוא סבי מצד אימי קראו מנשה אהרון חיו חמו נולד בעיר מוסול שבעירק התפרנס מצורפות זהב היתה לו חנות תכשיטים במרכז השוק הוא היה אדם ישר נאמן וצדיק גדול בדורו
רוב שעות היום עסק בצורפות זהב ובין ההפסקות קרא תהילים והתפלל כל היום..
קם השכם בבוקר לתפילת שחרית ולא ויתר על מנחה וערבית ..פקד את בית הכנסת בשבתות וגם בחגים אהבו אותו מאד כל הקהילה היהודית
הוא אפילו לא הרגיש שעם הזמן שהקב"ה חנן אותו בכוח לריפוי אנשים חולים אנשים רבים נושעו על ידו הוא היה סומך את ידיו על ראש החולה ממלמל תפילה ולוחש דבר מה מהבוקר ועד הערב הפלא ופלא החולה היה מבריא…זכור מקרה שהיה לי במעברה הייתי ילדה קטנה מאד אולי בגיל 5 או 6 בחורף אהבתי להוריד נעליים ולקפוץ לתוך שלוליות המים שהיו כתוצאה של גשם חזק מאד וכתוצאה מזה נפלתי גם לשלולית רעד וצינה תפסו אותי התקררתי וקבלתי חום שכבתי במיטה
אימי היתה חסרת אונים באותה תקופה הרופא היה מגיע למרפאה לא כל יום מיהרה לקרוא לסבי מנשה שיברך אותי הוא הגיע ושם את שתי ידיו על ראשי ומלמל תפילה באותו רגע הרגשתי שכל גופי הצטמרר בגלים ובזרמים שהובילו מכף רגל עד הראש …אימי השקתה אותי בתה נרדמתי כמה שעות ועד הערב כבר לא היה כלום יצאתי לשחק עם חברותי…איזה ישועות מהקב"ה ישתבח שמו לעד אמן!!
זה היה בשלהי הקיץ בסוף שנות החמישים כשהתלוויתי עם סבי הייתי ילדה קטנה מאד פסענו יחד בין מבני צריפי העץ כשהוא מחזיק בידי ושומר עלי הלכנו לקנות לחם מהצרכניה פסענו בשבילי העפר של המעברה ובין שורות הצריפים ופתאום שמענו אישה צועקת בקול היסטרי "בדאלק אבו נאג'י אללא ג'באק" (כפרה אבא של נאג'י השם הביא אותך אלי) תאל סעידני איבני ק'ימות ( אנא ממך עזור לי בני הולך למות)…תפסה את הזבון (סוג של כתונת גברית שלבשו יהודי עירק בגלל החום הכבד שהיה שם ) של סבי כדי להראות לו את בנה החולה … סבי לא התמהמה הרבה בקש ממנה שתרגע ושתצא ותמתין מחוץ.לצריף סבי נכנס ושם את שתי ידיו על ראש הילד והתחיל למלמל תפילה שטף את פני הילד והשקה אותו במים וחבק אותו בזרועותיו, ואחר כך ישב לצידו מספר דקות עד שהילד בקש לאכול משהו האמא נכנסה לא האמינה למראה עיניה הילד חזר לעצמו ובאותו היום עד הערב הילד הבריא …היא באה לצריף של סבי כדי להודות.לו ובכתה משמחה
זאת היתה כוחה של האמונה בדת ובקב"ה
יהודי עירק היו דתיים מאד וכבוד רב שרר ביניהם הם היו מאוחדים בכל הוואי חייהם יהודי העיר מוסול חיו בשכנות וכולם הכירו את כולם הם היו כמו משפחה אחת גדולה איזה כבוד אהבת חינם ואחדות היתה בניהם גם כאשר עלו לארץ כולם גרו בשכנות במעברות יהדות בבל היתה העדה החכמה והנבונה רבים הסיפורים שנכתבו על אנשי המעברות ועלייתם ארצה חיו בתנאים לא קלים ספגו את כל הקושי הרב בשנים הראשונות לקליטתם בארץ. פחונים וצריפונים מקלחות ושירותים מחוץ לצריפים הגשמים הרבים שהציפו כל חלקת אדמה שלוליות וכבישים לא סלולים דליפת גשמים מתקרות הצריפים קור עז ללא חשמל וגז ברז מים בחצר וכולם ישנו בחדר אחד רק מיטות .צמודות …חיים לא קלים אבל הלבבות היו חמים ואוהבים והכל התקבל באהבה רבה אני חושבת שהדור של היום יכול ללמוד הרבה על הנחישות והרצון לשרוד את כל הקשיים האלה …והיום אנחנו צריכים לקנא ולקחת דוגמה מהם איזה יחסי שכנות טובה היתה ביניהם .. שמרו על הגחלת ועל הדת בקנאות. דור של נפילים מאין שאבו את כל הכוחות האלה ממש חכמים ואינטלגנטים יהי זכרם ברוך לכל הדור ההוא שהלך ונעלם כמה חבל!!!!

אהבת? נא שתף עם חבריך! בברכה, חיים סלמן
Share on Facebook
Facebook
Tweet about this on Twitter
Twitter
Pin on Pinterest
Pinterest

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *