חכם יצחק בן לולו ע"ה

בס"ד

תולדות חייו של חכם יצחק בן לולו ע"ה שהלך לעולמו ביום כ"ג במנחם אב התש"ע. זיע"א.

החזן יצחק בן יהודה ולולו ע"ה הלך לעולמו בליל כ"ג מנחם אב התש"ע מיד לאחר תפילת ערבית. הוא היה כל ימיו חזן וקורא בתורה ללא תשלום בבית הכנסת היכל יעקב בפתח תקוה. היה תמיד תוקע בשופר בימי הסליחות, בראש השנה ובכיפור עוד מגיל 13 בבגדד בלי תשלום. לאחר מכן היה התוקע בשופר הראשי של המעברות בקריית אונו, ומשעבר לפתח תקווה היה תוקע בשופר בהיכל יעקב. על אף שידע לתקוע טוב מאוד, והיה מפורסם בשךל כך, היה כל שנה בשנה בחודש אלול מתאמן על התקיעה, והיה סוגר את כל הבית ואת כל החלונות כדי לא להפריע לשכנים. כמו-כן, לימד ילדים לבר מצווה בלי תשלום, ואפילו נתן מתנה או צ'ק אם הזמינו אותו לאולם. היה עוזר לאשתו, מחכה לה קבוע בתחנת אוטובוס כל ערב שהיא תחזור מהעבודה כדי להרים לה את התיק, בתקופה שלא היה פלאפונים ולא יכל לדעת מתי מגיעה, היה מחכה לה כשעה כל יום בתחנה. גם בזקנותו היה הולך לשוק וסוחב אבטיחים ומתעקש להביא ל-4 בנותיו בעגלה, למרות שהיה לו מאוד קשה. לצערנו אין לו בנים זכרים, וגם לא אחים בנים שיגידו עליו קדיש. בניגוד לבני דורו, הוא לא כעס על אשתו שהביאה לו רק בנות, ואפילו אמר שזה לטובה. משפחתו היתה מפורסמת בבגדד, היו להם שופרות עתיקים מאוד בני 150-200 שנה, שמרוב ענוונותו חילק לאנשים בארץ בחינם, ונשאר בידינו רק שופר אחד עתיק בן 150 שנה לפי הערכת בעל המפעל לשופרות ביפו. אני זוכר שבילדותי לאחר התפילה של ראש השנה כשכולם הלכו לאכול, הייתי הולך איתו לבתי זקנים ברמת ורבר, שם היה הולך לכמה וכמה בתים של זקנים שלא יכולים לצאת מהבית ולשמוע קול שופר., ולאחר מכן היה הולך לבית החולים בילינסון הנמצא מרחק הליכה של כ-15 דקות מביתו לתקוע בשופר לחולים, ורק לאחר מכן היה חוזר הביתה לעשות קידוש ולאכול. הכול היה עושה בהתנדבות, לא היה מסכים לקבל כבוד, לא שיקראו לו חכם, היה צריך שכנוע רב כדי שיסכים לשבת על התיבה בבית הכנסת. היה מכיר את כל הפיוטים ואת כל המנגינות שלנו בעל-פה, כמובן ידע את טעמי כל התנ"ך של יהדות עירק. תמיד כשמישהו היה נפטר היה דואג שיהיה מניין בבית האבל, והיה הולך בעצמו לאבלים. היה לומד בבית הכנסת תורה יחד עם אבו-מנשי ע"ה.
בגיל שנתיים התייתם מאימו, והיה מגדל את משפחתו. לפני ששידכו לו את סבתי, משפחתה הייתה עושה לו מבחנים בלי שהוא יידע, ובכל המבחנים הוא עמד. לדוגמא בחנות שהיה עובד ושהייתה בבעלות משפחת אשתו לעתיד, שמו שטר של כסף מתחת לאיזה משהו, ורצו לבדוק אם הוא ייקח לעצמו. כמובן שבתור אדם ישר הוא הלך לבעלים ודיווח על השטר. משפחתה של סבתי הייתה עשירה מאוד עם משרתים ערבים רבים (לא הרשו לסבתי להרים את הילדים, אמה שלה אמרה לסבתי שרק שתי המשרתות הצמודות אליה ירימו את הקטנים) ובשל מעמד המשפחה עשו לסבי לפני שדיברו איתו על השידוך מבחנים רבים, שבכולם הוא עמד. תהא נשמתו צרורה בגן עדן וזכרו יהיה ברוך.

אהבת? נא שתף עם חבריך! בברכה, חיים סלמן
Share on Facebook
Facebook
Tweet about this on Twitter
Twitter
Pin on Pinterest
Pinterest

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *