חכם יהודה פתייה ע"ה

 

 

בס"ד

חכם יהודה פתייא ע"ה

חכם יהודה פתייא ע"ה

תולדות חייו של המקובל הגדול כמוה"ר יהודא משה פתייא ע"ה. נפטר ז"ך במנחם אב. זיע"א.

חכם יהודא משה פתייא זצ"ל מחבר ספר: "בית לחם יהודה" (ב' כרכים) על עץ חיים, וספר "מתוק לנפש" על סבא דמשפטים וספר "יין הרקח" על אדרא רבא ואדרא זוטא ועוד כמה חבורים ע"פ הקבלה. הוא היה מורו ורבו של חכם משה יהושע ע"ה שלמד לפניו כמה שנים אחרי מות רבו הראשון חכם ראובן יוסף בלבול זצ"ל. הוא היה תלמיד הרב ראובן הנזכר. היה מקובל גדול וידוע בטיב השמות והלחשים והיה כותב קמיעות ומרפא חולים. והיו לו כמה ישיבות ללמד חכמת האמת. ותקן כמה נשמות והוציא כמה רוחות. מספר חכם משה יהושע ע"ה: אני זוכר פעם אחת כשהיינו לומדים אצלו בקייץ במרתף של בית המדרש זלכה, הביאו לפניו איזה ילד המום ובלי הכרה והתחיל ללחוש לו באוזן. ואחר-כך השביע את השד לצאת ממנו ויצא הילד בריא ושלם. גם פעם אחת היינו לומדים אצלו בחנוכה וסיפר לנו שאיך בלילה היה לומד בספר חמדת ימים. הסיפור של היהודית המובא שם בארוכה ובינתיים נתנמנם וראה בחלומו את נתן העזתי אשר לפי השערתו הוא היה בעל המחבר חמדת-ימים. ואמר לו למה לך לטרוח כל-כך ללמוד את הספר כולו אני יכול ללמד אותו לך בחמישה רגעים רק בתנאי אחד שתאמין בשבתי צבי (ימח-שמו). והוא השיב לו: איך זה יכול להיות ספר גדול כזה תלמד אותו לי בחמשה רגעים? אז השיב לו כי כל כוונתו בספר הזה היתה להלהיב את העם בעבודת ה' כדי שאחר-כך יאמינו בו אם יאמר להם להאמין בשבתי צבי. וזה כל כוונתו בחבורו. וחזר והתנמנם באותו לילה וראה איזה עוף פורח ונכנס תחת כנפי-טליתו ומלאכי חבלה רודפים אחריו ואומרים לעזתים יאמרו: בא נתן הנה לרמוז על נתן העזתי. אז הבין שהוא רוצה ממנו לתקן את נשמתו. ובאותו לילה חזר וראה אותו עומד עם העניים בפתח בית-הכנסת וכשנכנס הרב אז אמר לו בהכנעה: ולך תהיה צדקה מעם ה' אלהיך. עד כאן החלום. אז אמר לנו באותו יום תבואו עמי לבית-הכנסת כדי לתקן את נשמתו והלכנו עמו לבית הכנסת יצחק חיים שהיה מתפלל שמה. וקראנו תהילים עם שבעה כורתי-ברית ועם בקשות. ואחר-כך נתן לנו קצת כסף על נשמתו ואמר לנו למחרתו כי הודיעו לו מן השמיים שכבר נתקן ונכנס לגיהנם ברמזם אליו בפסוק שרופה באש כסוחה. והשליח היה מצטער כל כך על שמיהר הרב לתקן את נשמתו. ועוד מעשים כאלה רבות אשר אין כאן המקום לפרטם.

 

פעם אחת במלחמת העולם הראשונה היה בחודש כסלו בפרשת וישלח, בשנת התרע"ה היה שיטפון גדול בבגדאד וכמה אלפי בתים נהרסו. ואני הייתי גר קרוב לביתו של הרב והיינו עסוקים כל הלילה לעשות סתימה מצד הפתח כדי שלא יכנסו המים לבית. והנה לעת בוקר בא הרב אצלי בכבודו ובעצמו ואמר לי: בני אני מבקש ממך שתבא עמי להשתטח על קברו של הצדיק שיך יצחק גאון זיע"א ונגיד שם בקשות ותהילות אולי יתעשת האלהים לנו ולא נאבד. אז אני השבתי לו: רבי איך אתה מכניס אותנו בסכנה גדולה. כי המקום אשר קבור שיך יצחק גאון הוא נמוך מאוד מכל המקומות ויש חשש כי נקבר קודם כל האנשים. השיב לי בני אל תפחד תסמוך עלי כי האלהים יעשה לנו ככל נפלאותיו. ואז בקשתי רשות מאבא מרי זצ"ל והסכים כי אלך עם הרב יהודה זצ"ל. והלכנו ביחד והיה עמנו המרוחם החסיד נסים בן דוד הלוי זצ"ל ובלכתנו בדרך התעכב המרוחם נסים עם המרוחם יהודה ראובן פרץ זצ"ל מדברים על ענין זה ובוכים במר נפש. והרב יהודה הקדים אותי ונכנס קודם להשתטח על קברו של הצדיק לבדו ואני רציתי ליכנס אחריו. אבל נבהלתי לראות כי נדמה לי שהרב היה נופל לארץ ומתפלש בעפר ואפילו המעטפה אשר על ראשו נפלה. ונפלה עלי אימה גדולה וחזרתי לאחורי מחכה לנסים הנז' עד שיבא ונכנס ביחד, וכשבא נסים וראה אותי עומד בחוץ, ושאל אותי למה עומד בחוץ בוא נכנס, ונכנסנו וראינו את הרב עומד בעמדו ובגדיו מסודרים כמות שהם ואין עליו שום שינוי. וציוה והביאו לנו שטיחים ושמנו על הקרקע וישבנו סביב קברו של הגאון ואמרנו תהלים בכוונה גדולה ובדמעות שליש. וכשהגענו לשיר המעלות שבסוף התהלים כבר היינו כמה עשרות אנשים. גם הרב אלייה חבה ע"ה היה עמנו. ושלח הרב שליח לראות הקלו המים מעל הארץ. והשיב השליח בחיוב כי המים חזרו והיו הלוך וחסור. ושאלנו את הרב מהיכן ידע על זה. ואמר פשוט מאוד כשהגענו לשיר המעלות המסוגלות להעמיד את המים כמו בימי דוד המלך וכן היה. וגילה לנו הרב כי הגאון התעורר מקברו והלך אצל רבו ועוררו והלכו שניהם ביחד לבקש רחמים על ישראל. גם גילה לנו כי הגאון נגלה בהקיץ לאחד החברים שהיו עמנו וחזרנו לבית בשמחה גדולה ולא קרה לנו שום היזק והחיים חזרו למסלולם.

חכם יאודא פתייה ע"ה עלה לירושלים כמה פעמים ולא היה יכול להתיישב מחמת מזג האויר שלא התאים לבריאותו. לבסוף עלה בפעם האחרונה והשתקע בירושלים. הוא לימד כמה תלמידים ועשה כמה נפלאות, ובפרט במלחמת העולם השניה, כשהתקרבו החיילים של היטלר ימח שמו למצרים. והיינו בסכנה עצומה. הרב הלך לכותל המערבי ועשה סיגופים ותעניות והיה מדבר דברים עצומים ברוב צערו ודחה את חיילות היטלר ימח שמו ואבדו מתוך הקהל. כן יאבדו כל אויביך ה'.

חכם יאודא פתייא ע"ה נולד בבגדד בשנת התרי"ט ונפטר בעיר הקודש ירושלים ת"ו ביום ז"ך במנחם אב בשנת התש"ב. זיע"א.

אהבת? נא שתף עם חבריך! בברכה, חיים סלמן
Share on Facebook
Facebook
Tweet about this on Twitter
Twitter
Pin on Pinterest
Pinterest

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *