הלכות ברכות

בס"ד

הלכות ברכות

ממרן הראשל"צ הגאון המקובל כמוה"ר מרדכי אליהו ע"ה.

הנותן ריח טוב בפירות

אם לוקח פרי שריחו ערֵב ובדעתו לאוכלו – מברך עליו את ברכתו. ואם רוצה רק להריח בו ולא לאוכלו – מברך "הנותן ריח טוב בפירות".

 

אני רגיל לספר, פעם הביאו לפני 'גויאבה' ובה ריח טוב ושאלו אותי מה הברכה שיש לברך עליה, ואמרתי להם את הדין הנ"ל. אמר לי אחד הנוכחים: 'כבוד הרב, על פרי זה צריך לברך דיין האמת, כיון שריחהּ לא טוב'. אמרתי לו, על זה אומרים העם 'על טעם וריח אין להתווכח'.

 

עצי בשמים

על 'רודא' (מה שנקרא בעברית פיגם מצוי) – אנו מברכים "עצי בשמים". בבגדד יש שאמרו שהריח של ה'רודא' אינו טוב ולא מברכים על ריחו (עיין לבא"ח ואתחנן אות ח').

ציפורן – וכותב הרב בעל הבא"ח שכשהם היו הולכים לקבר יחזקאל הנביא, לא היה להם במוצאי שבת בשמים, ולכן היו לוקחים ציפורן, וכתב שבירכו עליו "עצי בשמים". והנה בא אדם אחד ואמר שהם נהגו לברך על 'ציפורן' "מיני בשמים". ושאל אותו בעל הבא"ח: מהו המקור למנהגכם ? אמר לו הלה: מכיון שאיננו יודעים מהו עץ ומהו עשב, ע"כ אנו נוהגים במוצאי שבת לברך על כל סוגי הבשמים – "מיני בשמים". אך כל זה מועיל בדיעבד כשאינו יודע, אבל לכתחילה יברך על כל סוג את ברכתו (עיין לבא"ח ואתחנן אות ו').

כי אם למשל, לקח פרי עץ ובירך עליו "אדמה" – יצא ידי חובה. אבל אם לקח פרי אדמה ובירך עליו "העץ" – לא יצא ידי חובה. ואם לקח עץ של בשמים, למשל: 'לואיזה', ובירך "עשבי בשמים" – לא יצא יד"ח.

 

עלי נענע בתה בשבת

יש להזהר בשבת שלא להכניס עלי נענע בתה אם היד סולדת בו, כיון שעלי הנענע נחשבים 'קלי הבישול', ומתבשלים אפילו שלא בכלי ראשון ושני.

 

נענע לענין מעשרות – אם מניח נענע בכוס תה רק כדי שיתן טעם, ואח"כ זורקו – יש לעשרו בלי ברכה. אבל אם אוכל את הנענע בסלט וכדו' – יש לעשרו בברכה (כמובן ביום חול, כי בשבת אסור לעשר).

 

הכשרת אוכל שלא ע"י בישול בשבת

בזמנם היו מביאים מחו"ל שני סוגי דגים מלוחים, גדולים וקטנים. הדגים הקטנים היו מלוחים מאד, וא"א היה לאכלם אלא לאחר ששפכו עליהם מים.

ואם בשבת שופך עליהם מים קרים – הדבר מותר, אבל מים חמים – אסור כי אתה מכשיר את הדג לאכילה. וכתב רש"י שכאשר יש גם את מליחות הדג וגם מים חמים זה קלי הבישול, כי כח המליחות וכח החום מבשל מהר (עיין לרש"י מס' שבת דף ל"ט ע"א ד"ה כל שבא בחמין).

ולכן אלו שרגילים לאכול 'הרינג' (דג מלוח) בשבת, ורוצים לערות עליו מים להפיג את מליחותו, ישתמשו במים קרים ולא חמים או במים שאין היד סולדת בהם וכנ"ל.

 

הברכה על הסוכר

הרמב"ם (פ"ח מהלכות ברכות ה"ה) דן בשאלה מה מברכים על סוכר, י"א שברכתו 'העץ' כיון שמקורו של הסוכר הוא מקני סוף וכו' וי"א שברכתו "אדמה" כיון שיש סוכר העשוי מלפת, ומסקנת הרמב"ם לברך על סוכר "שהכל", וכן נוהגים.

 

ולכן אומר בעל הבא"ח שמדברי הרמב"ם ישנה נ"מ הלכתית בענין ברכות, כי סדר הקדימה בברכות הוא: עץ, אדמה, שהכל. אבל אם מונחים לפניו תפוח עץ, בוטנים וסוכריה – יקדים לברך "שהכל", כיון שאם יברך "העץ" או "האדמה" י"א שפטר את הסוכר, וכך יש לנהוג למעשה (עיין לבא"ח פרשת פנחס אות ט"ז).

 

לדר

לדעת הרמב"ם על "לדר" (משמש מרוסק) – מברכים "בורא פרי העץ". ומיהו, אנחנו לא פוסקים כן אלא יש לברך על "לדר" "שהכל" מספק.

 

"פירֵה" (תפו"א מרוסק)

לדעת הרמב"ם ברכתו "בורא פרי האדמה" (עיין לרמב"ם פ"ח מהלכות ברכות הלכה ד'), ולדידן מברכים עליו "שהכל". וטוב להשאיר חתיכת תפוח אדמה, ועליה יברך "בורא פרי האדמה", ויפטור את כל הפירה.

 

לחם עם בשר

יש שעושים לחם עם בשר מעליו (הנקרא בלשון ערבי "לחמא בלעג'ין")- ואע"פ שיש בבצק טעם בשר, מ"מ מברכים עליו "המוציא".

 

פיצה

יש לשאול את בעל החנות מה המרכיבים שהכניס בבצק, ואז ידע אם יברך "המוציא" או "מזונות".

ואם הוא אומר שהוסיף חלב – כיום החלב חלש, והוציאו ממנו את כל השומן שבו, ועל כן אם לא ניכר טעם חלב בבצק – מברך "המוציא".

 

מסופר על אדם אחד ירא שמים בשם מנשה איספן ז"ל שהיה מכין לֶבֶּן ומוכר אותו. יום אחד הוא הביא לבן להרה"ג חכם צדקה הזקן זצ"ל שהיה חסידא קדישא ופרישא, והוא טעם ממנו ואמר לו שיש לזה טעם טוב מאד. אמר לו המוכר, כדי שזה יהיה מתוק ולא חמוץ אני מוסיף מעט מים. אמר לו חכם צדקה אם כך אתה צריך להודיע לקונים שאתה מוסיף מים אחרת זה גזל כי אתה מוכר במחיר של חלב. וכך עשה בתמימות, ומאז הפסיקו לקנות אצלו. והוא חזר לחכם צדקה ואמר לו שאין קונים ואמר לו חכם צדקה לך ותמצא עבודה אחרת, ואז הוא מצא עבודה בתיקון רעפים. והנה יום אחד הוא תיקן גג בשכונת 'המושבה הגרמנית' אצל הגויים ומצא על אחד הגגות שתיקן אוצר של כסף, וכשאמר זאת לבעל הגג, אמר לו הלה 'מה אתה מדבר דברי הבל, וגם אם מצאת משהוא תקח לעצמך' ! והוא בא לחכם צדקה ושאל כדת מה לעשות, אמר לו חכם צדקה זה גזל הגוי לך ותחזיר להם, וכך הוא עשה. אך הם בשלהם אמרו לו שיקח הכל. הוא שוב חזר לחכם צדקה, והרב אמר לו: 'כיון שנזהרת לא למכור לבן מעורב עם מים, על כן שלחו לך את הכסף הזה מהשמים'.

 

כיצד התעשר מרן הב"י ?

מסופר על מרן הב"י שהיה מתפרנס מקניית דברים ישנים וממכירתם, והיה נוהג לעבוד יום אחד בשבוע ובשאר הימים ללמוד. משראה שהפרנסה מצויה, החל לעבוד פעם בחודש, ובשאר הימים עסק בתורה. ומשראה שגם באופן זה יש ברכה בעמלו, החליט לעבוד פעם אחת בשנה בערב יום כיפור. יום אחד כשיצא לעבודתו פגשה אותו מטרוניתא אחת לא יהודיה ושאלה אותו אם ברצונו לקנות דברים ישנים, אמר לה הב"י: כן. אמרה לו אותה אשה: בעלי מת והוא היה רשע מרושע וטפש, ובכל יום כשהיה חוזר מעבודתו היה מנהגו לסור למחסן, ולאחר מותו ראיתי שהשאיר באותו מחסן פחים המלאים זפת, ואני רוצה למוכרם. קנה הב"י את אותם הפחים וחזר לביתו. לקח הב"י את אחד הפחים כדי להתיכו והנה הזפת נמסה ומתוכה נתגלו מטבעות זהב. חזר הב"י לאותה אשה כדי לומר לה שהמקח טעות. משראתה אותו מרחוק אמרה לו מה אתה רוצה ממני מכרתי לך הכל, ואפילו יש זהב ומרגליות לא אכפת לי העיקר שתקח את כל מה ששייך לבעלי ואני מוחלת.

הלך הב"י לאר"י הקדוש ושאל אותו כדת מה לעשות, וענה לו האר"י זה הפקר (אך הוא לא הסתפק בזה כי הם היו מחותנים, ועל כן) הוא הלך למבי"ט וגם הוא אמר לו 'אשריך שזכית לכך מן השמים כדי שתוכל לעסוק בתורה'. ואז ישב הב"י וכתב את השולחן ערוך בנחת ובשלוה, בלי דאגה לפרנסה.

 

הפרנסה מאיתו יתברך שמו ויתעלה

מעשה בעשיר אחד שהיה נוהג לחלק כסף לעניים. יום אחד בא עני וביקש צדקה. אמר לו העשיר תבא מחר. למחרת הגיע העני, והעשיר אמר לו: תבא בעוד שעה. ראה העני שהעשיר הולך לבית הכנסת ונועל את הדלת אחריו. למחרת הגיע העני מוקדם לבית הכנסת ועלה לעזרת הנשים, והנה הוא רואה את העשיר מתפלל: 'רבש"ע, ראובן ביקש ממני כסף, ולוי ביקש ממני כסף, אנא תשלח לי כסף כדי שאוכל לתת להם'. אמר העני: אם כך אתה עושה, אני אבקש ישר מהקב"ה ואין לי צורך לבקש ממך.

 

היה יהודי שנהג בכל ערב ראש השנה לבא אלי ולבקש הלואה. בשנה הראשונה נתתי לו את הסכום שביקש (10 לירות בזמנו), כי ידעתי שהוא עשיר ויהיה לו כסף להחזיר לי. ואכן מיד במוצאי ר"ה הוא החזיר לי את הכסף, וכן היה בשנה השניה. בשנה השלישית התפלאתי שהוא שוב מגיע ומבקש הלואה, ושאלתי אותו לפשר הענין. אמר לי אותו עשיר: כבוד הרב, ב"ה הקב"ה נתן לי שפע של פרנסה ואין לי בקשות מיוחדות להתפלל, וכעת שהרב נתן לי הלוואה אני מתפלל ואומר: "רבש"ע, תן לי כסף כי אני חייב עשר לירות לרב אליהו". אמרתי לו, אתה מערים על הקב"ה ?! אך הוא אמר לי "הדבר הזה עוזר לי".

 

ירא שמים יברך על מים לפני הסעודה

כתוב בשו"ע שירא שמים יברך על מים לפני הסעודה, משום שיש מחלוקת בפוסקים אם על המים שבסעודה מברכים שהכל או לא. וכך היה נוהג הרה"ג חכם צדקה הזקן זצ"ל לברך על מים לפני הסעודה כדי לפטור את המשקים שבתוך הסעודה.

יום אחד הוא הלך לברית מילה וישב לסעוד סעודת מצוה ושכח לברך על המים לפני הסעודה. והנה באמצע הסעודה הוא צמא למים אבל כעת הוא נכנס לספק אם יברך שהכל או לא. מה עשה? הוא חיפש דבר מה לאכול שברכתו שהכל, וקרא לבעל הבית וביקש ממנו שיביא לו מעט מלח. הלך הלה והביא לו מלח דק, אמר לו חכם צדקה: לא למלח כזה התכוונתי כי אם למלח עבה. אמר לו המארח, המלח העבה נועד למליחת בשר. אמר לו הרב זצוק"ל: אני צריך מלח כזה שאפשר לברך עליו 'שהכל' ולפטור בברכה זו את המים. אמר לו המארח עד כמה שידוע לי על סוכר מברכים שהכל. אמר לו הרב: אמרת סוכר? לך תביא סוכר שנוכל לברך עליו שהכל.

(ועל כן בסידור 'קול אליהו' (בעמוד ת"י – 410) כתבנו בנוסח "לשם יחוד" שלפני הקידוש "והריני מתכוין לפטור כל המשקין שבסעודה", ואז יוצא מכל הספקות אם שותה מים או שאר משקים בתוך הסעודה או לפני ברכת המזון).

 

האוכל דבר כברייתו

כתוב בשו"ע: "ויש מסתפקים לומר שעל דבר שהוא כברייתו כגון גרגיר של ענב (בלי חרצנים) או של רימון שמברכין לאחריו אע"פ שאין בו כזית,לכן נכון להזהר שלא לאכול בריה פחות מכזית" (עיין שו"ע סי' ר"י, ולכה"ח ולמש"ב שם).

ועל כן אם למשל אוכל גרגיר רימון, או גרגיר חומוס, או צימוק שאין בו גרעינים – לכתחילה יחתכנו בפיו כדי שלא לאוכלו שלם, או שיאכל שיעור כזית, ובכך יצא אליבא דכו"ע.

 

מי נקרא "בעל מעשים" ?

טוב שירגיל אדם את עצמו לשקול כל דבר, כגון: בננה וכדו' עד שיכיר במשקל של כל דבר ודבר על פי טביעת עין, וכל זה כדי שידע האם יברך ברכה אחרונה או לא. למשל, אם יקח שבעה שקדים ויראה שמשקלם 30 גרם עליו לברך לאחר אכילתם 'בורא נפשות' והוא שאכלם תוך ארבע דקות.

והנוהג כן, הוא הנקרא "בעל מעשים טובים". ולאחר מאה ועשרים שנה כשיעלה לשמים יקראו לו 'הנה פלוני בן פלוני בעל מעשים טובים'.

פעם אחת ראיתי שמתחת למיטתה של אימו של הרה"ג יהודה צדקה זצ"ל – ראש ישיבת 'פורת יוסף', ישנו משקל, ושאלתי אותה לשם מה היא צריכה משקל? והיא אמרה לי: לפעמים אני לא יכולה לאכול הרבה ואני רוצה לדעת אם יש במאכל כזית או כביצה כדי לדעת אם יש חיוב בברכה אחרונה או לא, וביום חול אני משתמשת במשקל. וכן כדי לדעת שאם אני אוכלת כזית, עלי לברך המוציא וברכת המזון וליטול ידי בלי ברכה. ואם אני אוכלת כביצה, עלי ליטול ידיים עם ברכה.

 

מדקדקין על עצמם עד כזית ועד כביצה

הגמרא בברכות אומרת (כ' ע"ב) "אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה: רבש"ע, כתוב בתורתך אשר לא ישא פנים ולא יקח שחד, והלא אתה נושא פנים לישראל דכתיב ישא ה' פניו אליך? אמר להם, וכי לא אשא פנים לישראל שכתבתי להם בתורה ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך, והם מדקדקים על עצמם עד כזית ועד כביצה". ועל שיעור זה הם כבר מברכים ברכת המזון. כלומר הקב"ה אומר, הם נושאים לי פנים, ולכן אנו נושא פני להם – ישא ה' פניו אליך.

ואמרו המפרשים, כיון שישנה מחלוקת בין ר"מ לר' יהודה בביאור הפסוק "ואכלת ושבעת וברכת" (עיין ברכות דף מ"ט ע"ב, שלדעת ר"מ אכילה בכזית, ולדעת ר"י אכילה בכביצה, עי"ש), על כן הם מדקדקין "עד כזית ועד כביצה", לצאת אליבא דכו"ע.

 

ועוד נראה לבאר את הכוונה בכזית ובכביצה כך: כשהבעל בוצע את החלות בערב שבת, הוא צריך לתת חתיכת לחם בשיעור כביצה לאשתו, וכזית בשבילו. וכמו שאומרים בנוסח של 'אתקינו סעודתא' (שתיקן האר"י הקדוש לומר בכל ליל שבת) "למבצע על רפתא כזיתא וכביעתא".

 

פירוש נוסף, פעם התארח אדם בבית חברו וישבו לאכול, והאורח אכל רק כזית פת, וכבר בעל הבית ביקש לברך ברכת המזון. חזר האורח לביתו, והנה בא עני וביקש לאכול. נתן לו בעל הבית כזית פת ותו לא. ולא כזית בשיעור של ה'חזון איש' אלא 27 גרם. אמר לו העני: הרי אין בזה כדי שביעה. אמר לו בעל הבית: אבל על שיעור זה כבר מברכים ברכת המזון. אמר לו העני: מחמירים על עצמם – עד כזית, אבל לא לאחרים.

 

מאשר שמנה לחמו והוא יתן מעדני מלך

ומעין זה, כתוב (בראשית מט, כ) "מאשר שמנה לחמו והוא יתן מעדני מלך". אומר רש"י: "לחמו – מאכל הבא מחלקו של אשר יהא שמן שיהיו זיתים מרובים בחלקו והוא מושך שמן כמעין. וכן ברכו משה וטובל בשמן רגלו כמו ששנינו במנחות (דף פה) פעם אחת הוצרכו אנשי לודקיא לשמן וכו' (עי"ש).

 

חכם מנשה שלו זצ"ל היה אומר משם בעל הבא"ח, בדרך משל, שבט אשר היו עושים שמן זית ונהנים ממנו, ובא אדם אחד משבט אשר והתחתן עם בת שבט יהודה, וביום השמיני לחתונה הכינה לו אשתו תרנגולת מפוטמת עם צנוברים ושקדים, אבל בעלה אומר לה אני רוצה לאכול רק לחם עם שמן זית וזעתר. והנה בא עני ודופק על דלת ביתם ומבקש לאכול, והאשה אומרת לעני קח לחם עם שמן זית ותאכל. אמר לה בעלה, תביאי לו את התרנגולת המפוטמת. אמרה האשה לבעלה, הרי אתה אמרת ששמן זית וזעתר זה המאכל הטוב ביותר ? אמר לה הבעל, זה בשבילי אבל לעני יש לתת דבר יותר משובח. וזהו שכתוב "מאשר שמנה לחמו" – לעצמו הוא מסתפק בלחם ושמן, אבל "והוא יתן מעדני מלך" – לעניים הוא נותן מעדני מלך בעין טובה.

 

בס"ד

הלכות הפסק בין ברכה לאכילה מאת מרן הראשל"צ הגאון המקובל מרדכי אליהו ע"ה הליכות עולם
הפסק בין ברכה לאכילה / הרב מרדכי אליהו

א. אין להשיח בין ברכה לאכילה; ואם שח, צריך לחזור ולברך. אפילו מלה אחת נחשבת
כהפסק.
ב. רק שיחה בדברים שהם מענין הברכה אינה נחשבת בדיעבד להפסק, למשל: "הביאו מלח
לשולחן" – שהרי לצורך הברכה צריך טיבול במלח. וכן: "תנו מאכל לבהמה" – כיון
שאסור לאדם לאכול לפני שנותן לבהמה. מכל מקום לכתחילה גם באלו אין להפסיק.
ג. לכאורה מפרשתנו מוכח שרק לאכילה קודמת הבהמה לאדם, אבל לשתייה הרי נאמר:
"והשקית את העדה ואת בעירם" (במדבר כ,ח) – קודם האדם ואח"כ הבהמה. אבל כיון
ששערי פירושים לא ננעלו, דבר זה נתון בספק, ולמעשה – כתב בן-איש-חי – מי שאמר
לאחר ברכתו "תנו לבהמה לשתות", יחזור ויהרהר את הברכה בלבו.
ד. אדם המברך ומכוון להוציא אחרים ידי חובתם – כגון: קידוש או המוציא – אסור לו
לדבר קודם שיטעם, וכן השומעים לא ידברו עד שיטעמו הם.
ה. גם באיסורי הפסק אלו, אם הפסיק – בין המברך ובין השומעים – צריך לחזור
ולברך. לדעת הרמ"א השומעים אינם צריכים לחזור ולברך, אך רבים חולקים עליו
(משנ"ב קסז,מג). לכן פסק בבן-איש-חי שמספק, מי שהפסיק בשיחה קודם שטעם – יחזור
ויהרהר את הברכה בליבו, ואח"כ יטעם.
ו. ברכת היין בקידוש פוטרת מברכת "שהכל" כששותים משקאות אחרים אחר כך. אולם דבר
זה נכון רק לגבי המקדש עצמו או שומעי הקידוש שהתכוונו לצאת בו וטעמו אחר כך
מהיין. מי שלא טעם מהיין, חייב לברך "שהכל" על משקאות אחרים.
כפי שנתקבלו מידידי היקר חכם אליהו הלוי הי"ו.

אהבת? נא שתף עם חבריך! בברכה, חיים סלמן
Share on Facebook
Facebook
Tweet about this on Twitter
Twitter
Pin on Pinterest
Pinterest

תגובה אחת על הפוסט “הלכות ברכות

להגיב על Wali לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *