הלכות אבלות

בס"ד

הלכות אבלות מאת מרן הראשל"צ הגאון המקובל מרדכי אליהו ע"ה. מספרו: צרור החיים. 
נתקבל מידידי היקר חכם אליהו הלוי הי"ו. 
 
א
הלכות אבלות על פי פסקי הראשלצ" הג"ר מרדכי אליהו ע"ה הרב מישאל רובין

פתיחה
הלכות אבלות אינן מוכרות כל כך בציבור, שכן לא נהוג ללמוד אותן אלא כאשר נפטר
קרוב משפחה. מצב זה יוצר מציאות בה לא יודעים בדרך כלל קרובי נפטר אפילו דינים
בסיסיים הנהוגים ביום הפטירה, ב"שבעה" וב"שלושים".
מה עוד שנושא זה של הלכות האבלות הינו מורכב ומסובך משום שבמרוצת השנים נתווספו
על ההלכות הכתובות ב"שולחן-ערוך", מנהגים רבים. עם ישראל על כל גווניו הוסיף
הנהגות שונות הקשורות לטיפול בנפטר, לשבעה, לאמירת הקדיש ועוד, וכל מנהג מיוסד
מקורו בהררי קודש, וברור שאין לשנות המנהגים לאחר שדורות של אבותינו וקדמונינו
נהגו על פיהם. אך האבלים עלולים להיות נבוכים מול הדעות השונות והמנהגים הרבים.
מתוך כך נולד הצורך במדריך מעשי בהיר וקצר המכיל בתוכו את רוב השאלות שהאבלים
ובני משפחותיהם נתקלים בהן בשעותיהם הקשות.
פתחנו כל פרק בהקדמה המכילה את הכללים השייכים לנושא ואת ההלכות הפשוטות
והמנהגים המקובלים בכל תפוצות ישראל; לאחר מכן ריכזנו מאות שאלות מגוונות חלקן
שאלות חדשות שלא נידונו בספרים המקובלים, שאלות שהתחדשו לאור המציאות העכשווית
המשתנה. את השאלות הבאנו לפני מו"ר הראשל"צ הגאון רבי מרדכי אליהו שליט"א שנענה
לנו בשמחה והשיב לשאלותינו, תשובותיו מהוות את עיקר הספר.
במהדורה השניה הוספנו שאלות רבות, תיקנו את הטעון תיקון והוספנו אינדקס מפורט
המקל על המעיין למצוא את מבוקשו וכן את "שער התפילות" – המרכז את התפילות
והברכות השייכות להלכות אבלות הנפוצות בעם ישראל, זאת על מנת שהאבלים ימצאו
בספר אחד את כל ההלכות והתפילות הנחוצות להם בתקופת האבלות.

במסגרת זו נביא את יסודי הלכות האבלות ובצידן כ70- שאלות ותשובות אקטואליות
(מתוך כ300- המופיעות בספר).
יה"ר שיתקיים הפסוק: "בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח וּמָחָה ד’ אלהים דִּמְעָה
מֵעַל כָּל פָּנִים וְחֶרְפַּת עַמּוֹ יָסִיר מֵעַל כָּל הָאָרֶץ כִּי ד’
דִּבֵּר (ישעיהו כה ח) ולא נצטרך ללימודן של הלכות האבלות.

פרק א: על מי חלה חובת האבלות? [שולחן ערוך יורה דעה סימן שע"ד]
הקדמה
דיני אבלות חלים רק על שבעה קרובי משפחה. לעניין זה נחשבים קרובים רק אלו
המפורשים בתורה שכהן מותר להיטמא להם (להתעסק בקבורתם) והם: אביו, אמו, בנו,
בתו, אחיו ואחותו (בין מצד האב בין מצד האם) בעל על אשתו ואישה על בעלה.
אין דיני אבלות נוהגים על תינוק שמת בתוך שלושים יום מלידתו.
אין דין חינוך קטן לאבלות ולכן בן קטן מגיל שלוש עשרה ובת קטנה מגיל שתים עשרה
אינם חייבים בדיני אבלות ורק דין קריעה נוהג בהם.

אבלות למי שאינו חייב להתאבל
האם קרוב משפחה שאינו משבעת הקרובים רשאי להתאבל ולנהוג מנהגי אבלות אם מרגיש
צורך בכך?
כיום המנהג הוא שרק מי שמחוייב נוהג בדיני אבלות, אך אם רוצה להחמיר על עצמו
ולנהוג בחלק מדיני אבלות – רשאי ואף יכול לומר קדיש (אם אביו מסכים), אך אסור
לו לשבת ממש שבעה ולנהוג בכל האיסורים.

פרק ב: הלכות אנינות
הלכות הנהוגות משעת הפטירה עד שעת הקבורה [שולחן ערוך יורה דעה סימן שמ"א]

הקדמה
בזמן שבין שעת הפטירה לשעת הקבורה נקראים קרובי הנפטר המחויבים באבלות
"אוננים". אונן – לשון צער. גם אם לא נקבר המת ביום הפטירה, אלא נקבר כמה ימים
לאחר מכן, כל אותם הימים נחשבים קרוביו אוננים. אמנם קיים הבדל בין יום המיתה,
שבו האנינות היא מן התורה, לבין שאר הימים עד הקבורה, שאז האנינות אינה אלא
מדרבנן.
בזמן האנינות חלים רק חלק מדיני אבלות, כפי שיפורט להלן, ובנוסף לכך פטור האונן
מקיום מצוות מסוימות (מצוות עשה), תפילות וברכות, אך אסור לו לעבור על כל איסור
לא תעשה. ואין הבדל לעניין זה אם מקורו מדברי תורה או מדברי סופרים.
שני טעמים נאמרו לפטור האונן ממצוות:
מפני כבודו של המת, שאם עוסק במצוות מראה עצמו שאינו מתאבל עליו.
מפני שאין מי שיטפל במת, וכל העוסק במצוה פטור מן המצוה.
דין אונן חל על כל המשפחה עד לאחר הקבורה, גם אם לא מתעסקים בפועל בסידורי
הלוויה, (כגון שהדברים מאורגנים ע"י הצבא או החברא קדישא). אמנם מנהג האשכנזים,
על פי פסק הרמ"א, שמרגע שהקרובים סיימו לדאוג לסדרי ההלוויה והקבורה, פוסקים
דיני אנינות, אך למעשה גם הם צריכים לנהוג דיני אנינות עד הקבורה.
לאחר הקבורה נפסקת תקופת האנינות ומתחילה תקופת האבלות.

הלכות אנינות
על האונן חלים חלק מאיסורי האבלות. אסור לו לישון על גבי מיטה רגילה. אסור
ברחיצה וסיכה, בהשתתפות בשמחה, בשאילת שלום, בתספורת, בגילוח וגזיזת ציפורניים,
במלאכה, במסחר. (לכן טוב שכל אונן שיש לו חנות או מלאכה, ישאל רב בעודו אונן
כיצד לנהוג). ובחיי אישות. וכן אסור באכילת בשר ושתית יין אך מותר בנעילת הסנדל
(נעלי עור) ומותר לו לצאת מביתו.
האונן פטור מברכות ומתפילות ולכן אם אוכל פטור מברכות הנהנין, ואם אוכל לחם –
ייטול ידיו בלא ברכה, ולא יברך המוציא וברכת המזון. אפילו שמע ברכה מאחרים אינו
עונה אמן. אונן אינו משלים למניין, אינו מצטרף לזימון, ואסור בלימוד תורה חוץ
מדיני אבלות ודיני אנינות.
בשבת לא נוהגים בדיני אנינות, אך אסורים ביחסי אישות.

ישיבה על כסא
האם מותר לאונן לשבת על כסא?
אסור לאונן לשבת על כסא רגיל (הגבוה משלושה טפחים) בזמן אנינותו, אמנם מי שקשה
לו – יכול לשבת על כסא. האשכנזים נוהגים להקל בישיבה על כיסא.

אמירת תהילים
בזמן שהוא אונן האם יכול לומר תהילים על יד הנפטר?
אסור לומר תהילים בזמן אנינות.

דין אונן בערב שבת
עד מתי חלים דיני אנינות בערב שבת?
כאמור, אין דין אונן בשבת. ולגבי ערב שבת ישנן שתי דעות: יש אומרים שמפסיקים את
האנינות שעה אחת לפני שבת, שהרי ממילא אי אפשר לעסוק אז בצרכי המת. ויש אומרים,
שמפסיקים דין אנינות רק בכניסת שבת ממש.

שאלות נוספות המופיעות בספר:
האם מותר לאונן להתפלל ערבית במוצאי שבת?
האם אונן צריך לעשות הבדלה במוצאי שבת?
האם מותר לאונן לתת צדקה?
האם אונן מברך את הברכה שלא ראה בית הקברות במשך שלושים יום?
האם מותר להחליף בגד כדי לקרוע בגד פשוט יותר?
ועוד…

פרק ג’ – הלכות שמירת המת [שולחן ערוך יורה דעה שמ"א סע’ ו]
הקדמה
אין להשאיר את הנפטר לבדו וצריך לשומרו אפילו ביום, אפילו במקום שאין כל חשש
להפסד גופו. לשמירת המת ישנם שני טעמים:
משום כבודו שאם יניחהו לבדו הרי זה כאילו עזבוהו ככלי שאין עוד חפץ בו ומוטל
בביזיון.
הגוף הוא נרתיק קדוש שהורקה הנשמה ממנו ולפי הקבלה שואפים כוחות הטומאה לטמא את
הגוף.
השומר צריך ללמוד דברים שבקדושה ונהגו בעם ישראל לומר מזמורי תהילים על יד
הנפטר לכבודו של הנפטר. ברור שאין לדבר שם דברים בטלים ולא לדבר בפלאפון בדברים
שאינם מענייני השמירה. (אפשר להתקשר לברר מתי יגיעו השומרים הבאים כי זה לכבוד
הנפטר).
השומר על המת עושה מצווה ופטור משאר מצוות משום שעוסק בכבוד המת וכל העוסק
במצווה פטור ממצווה אחרת. כאמור, השומר פטור אפילו מקריאת שמע ותפילה, אך אם יש
שני שומרים – אחד שומר והשני קורא קריאת שמע ומתפלל (שלא במקום המת כמבואר
בהמשך) ואחר כן יתחלפו.

למוד תורה
האם מותר ללמוד תורה בזמן השמירה על המת?
המנהג לומר תהילים לעילוי נשמת הנפטר ואין לשנות. אך אם בכל זאת רוצה ללמוד
תורה יש להחמיר שלא ילמד בחדר שהמת נמצא בו אפילו בריחוק ד’ אמות ממנו אלא יצא
מהחדר וילמד בחוץ. גם במקרה זה מקיים מצוות שמירת המת.

דרך ארץ כלפי המת
אדם השומר על המת האם צריך להסתיר את ציציותיו?
חובה להכניס הציציות לתוך המכנסיים בבית קברות וכן ליד המת משום "לעג לרש". ואף
על פי שבגמרא (ברכות י"ח ע"א) נאמר שהאיסור הוא רק בגרירת הציציות מעל הקברים –
זה היה בימיהם, בזמן שהיו מטילים ציצית בבגד שהיו לובשים לצורך עצמם, אבל כיום
שבגד הציצית הוא של מצוה בלבד – אסור אפילו אין הציציות נגררות וחובה להסתירן
(שולחן ערוך או"ח כ"ג א). וכן אינו רשאי להימצא בקרבת המת מעוטר בתפילין ואסור
לו לדבר דברי תורה בפני המת. מי שרוצה לאכול או לשתות בזמן שמירתו (כדי לשמור
על ערנותו) יעשה כן מחוץ לחדר שהמת נמצא בו. אם יש שני שומרים – שומר אחד יאכל
בחוץ והשני ימשיך באמירת תהילים על יד הנפטר.

שמירה על גופת אישה
האם איש יכול לשמור גופת אישה?
נהגו שלא.

פרק ד: איסור הלנת המת [שולחן ערוך יורה דעה סימן שנ"ז]
הקדמה
אסור להשהות מת בלילה ללא קבורה, שנאמר: "לא תלין נבלתו" (דברים כא כג) ומצוה
להקדים ולקוברו מיד. אף על פי שמעיקר הדין אסור להלין את המת, מכל מקום מותר
להשהות את הקבורה על מנת לזהות את הנפטר ובפרט אם יש חשש שאשתו תשאר עגונה. וכן
נהגו להקל ולהלין לצורך כבודו של מת כגון כדי להביא לו ארון ותכריכים או כדי
שיבואו קרוביו, מפני שהאיסור אינו אלא כשיש בהלנתו בזיון, אך כשמלינים לכבודו
או כדי שיתכבדו בו קרוביו אין בכך בזיון.
אמנם על פי הקבלה הלנת המת הינה עניין חמור מאוד, ואפילו הלנת המת לכבודו
אסורה. בירושלים מחמירים ולא מלינים המת אפילו לכבודו, אך יש להחמיר בכך בכל
ארץ ישראל. המקילים בדבר מחוץ לירושלים יכולים לעכב את הקבורה אפילו כמה ימים
כל עוד יש בכך צורך לכבודו של הנפטר.

פרק ה: לווית המת והקבורה
הקדמה
הלווית המת היא מצוה גדולה ונקראת גמילות חסד של אמת (ב"ר צו ה), והיא בכלל
המצוות שאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא (משנה פאה א א).
ראוי להיזהר מאוד שלא יהיה ערבוב בין הנשים לגברים בשעת הלוויה (שולחן ערוך
יורה דעה שנ"ט ס"ב), ולדברי הזוהר הקדוש יש בכך סכנה גדולה מאוד.
מצוה גדולה להספיד המת כראוי ולומר דברים המשברים את הלב. כמו כן מותר לספר
בשבחו של הנפטר ומידותיו הטובות, כדי לעורר את לבבות הנוכחים בלוויה (שולחן
ערוך יורה דעה שמ"ד ס"א). יש להיזהר לומר בהספד דברי שבח אמיתיים ולא להפליג
סתם בשבחו של הנפטר.
בשעת הלוויה ובימי האבלות אין לחרוג מגבולות ביטויי הצער המקובלים, אסור לאדם
לשרוט את בשרו או פניו או לתלוש שער מתוך צער על מתו וכבר כתב השולחן ערוך
(שולחן ערוך יורה דעה שצ"ד ס"א): "אין מתקשין על המת יותר מדאי".
בזמן הלוויה קוראים פסוקי תהילים ובייחוד מזמור צ"א "יושב בסתר עליון" ומתחילים
בפסוק "ויהי נועם" וכו’. המשתתפים בהלוויה ילכו בכובד ראש לאחר מיטת הנפטר תוך
כדי אמירת מזמורי תהילים או לכל הפחות ילכו בדומיה לכבוד הנפטר.
מנהג ירושלים לומר קדיש לפני הקבורה, כשעדיין הבנים במצב של אנינות. המשתתפים
בהלוויה מכסים את הקבר בעפר והמנהג שאין לקחת את המעדר מידי מי שכיסה לפניו,
אלא יניח בערמת העפר ואחר יטלנו מן הקרקע.
לאחר הקבורה אומרים צידוק הדין ולמנהג הספרדים נוהגים שאין האבלים אומרים בעצמם
אלא אומרים בפניהם. ביום שאין אומרים תחנון אין אומרים צידוק הדין.
לאחר הקבורה מתחילים דיני האבלות. האבלים חולצים את נעלי העור ונועלים נעלי בד
או גומי, אם אין להם אפשרות ישימו בנעלי העור עפר וכך ילכו עד לביתם.
בסיום הלוויה מנחמים את האבלים. המנהג הוא שהמנחמים מסתדרים בשתי שורות, האבלים
עוברים בין שתי השורות והמנחמים אומרים להם את נוסח הניחום.
הכהן מוזהר שלא להיטמא למת, לכן אסור לכוהנים להיכנס תחת אוהל (כגון, חדר, עץ
וכדו’) שהמת נמצא שם. כמו כן אסור לכהן להתקרב לתוך ארבע אמות (כשני מטר) של מת
או קבר. אך מותר לכהן להיטמא לקרוביו. לעניין זה נחשבים קרוביו: אביו, אימו,
בנו, בתו, אשתו, אחיו מאביו, אחותו (מאביו) הבתולה, שלא נישאה לאיש (אבל נשואה
ואפילו לכהן – אינו נטמא לה) (שולחן ערוך יורה דעה שס"ט – שע"ד).

מנהג הבנים בלוויית אביהם
כיצד צריכים לנהוג הבנים בלוויית אביהם?
מנהג ירושלים הוא שללוויית האבא לא הולכים, לא הבנים ולא הבנות, וגם לא הנכדים
והנכדות וכו’, וכך יש לנהוג בכל ארץ ישראל. לאחר ההתכנסות בבית הקברות חוזרים
הצאצאים לבית הנפטר על מנת להתחיל את השבעה. אם הלוויה יוצאת מהבית, הצאצאים
נשארים בבית.
כשהמלווים חוזרים מהקבורה, או כשנודע לבנים שנגמרה הקבורה עליהם להוריד נעלי
עור ולהתחיל דיני אבלות.
מנהג זה נתקן ע"פ הסוד ויסודו בהררי קודש, ויש לדעת שאם הצאצאים הולכים ללוויה
הדבר מזיק לאביהם. אדם הרוצה לשמור על הדין – לא ילך, גם אם חלק מהבנים הולכים.
וכן לא טוב שהצאצאים יקדימו וילכו לבית הקברות לפני המיטה.
במקרה שאין לבן שום ברירה והוא חייב ללכת ללוויה, לפחות לא ילך אחר המיטה אלא
יקדים וילך לבית הקברות לפני המיטה.

נשים בהליכה אחר המיטה
האם מותר לנשים ללכת אחר המיטה?
לא טוב לנשים ללכת אחרי המיטה. וראוי על פי הסוד שנשים לא תלכנה כלל לבית
הקברות, ובמיוחד בזמן שהן נדות או מעוברות. אך אם האישה היא בתו או אשתו של
הנפטר ומתביישת שלא ללכת ללוויה – מותר לה להשתתף בלוויה אך תיזהר שלא לגעת
בקבר.

הנחת פרחים על המצבה
האם מותר להניח זר פרחים על הקבר?
המנהג להניח זר פרחים על הקבר הינו מנהג גויים ולכן אין לנהוג כך. אמנם, אם
אנשים הביאו זרי פרחים אין להתקוטט ולריב בשל כך.

שאלות נוספות המופיעות בספר:
בלוויה הנערכת בזמן שלא מספידים כגון בחודש ניסן – מה מותר להגיד לכבוד הנפטר?
האם מותר לדרוך על קבר?
ועוד…

פרק ו: דיני קריעה [שולחן ערוך יורה דעה סימן ש"מ]
הקדמה
אדם שמת לו אחד מקרוביו שחייב לנהוג בו דיני אבלות (אביו, אמו, אחיו, אחותו,
בנו, בתו, אשתו/בעלה), חייב לקרוע עליו את בגדו.
טעמים שונים נאמרו בחיוב הקריעה:
לעורר הצער.
להטריד את מחשבת האבל בהפסד הבגד ולהסיח דעתו במקצת מאסון קרובו.

דיני הקריעה
מנהג הספרדים וכך מנהג ירושלים שקורעים בבית לאחר הקבורה, ולמנהג האשכנזים
נוהגים לקרוע לפני הקבורה בבית הקברות. קודם הקריעה מברך בקול (בשם ומלכות)
"ברוך אתה ה’ אלהינו מלך העולם דיין האמת". מקום הקריעה בבגד הוא מלפנים ולמעלה
"בבית הצוואר". הקריעה תיעשה כשהאבל עומד. אם קרע כשהוא יושב, לא יצא ידי חובת
הקריעה וצריך לקרוע שוב (ללא ברכת דיין האמת). נהוג שאדם אחר מתחיל לקרוע את
בגד האבל על ידי סכין והאבל ממשיך בעצמו וקורע את בגדו.
קיימים הבדלים בדיני הקריעה בין קריעה על אב ואם לבין הקריעה על שאר הקרובים:
כשקורע על שאר קרובים קורע בצד ימין, על אביו או על אמו קורע את בגדו בצד שמאל.
על שאר קרוביו קורע האבל טפח (כ – 8 ס"מ) ועל הוריו קורע עד שמגלה את ליבו.
על שאר קרוביו קורע האבל רק בגד אחד ואילו על הוריו קורע את כל בגדיו (כפי
שיפורט להלן).
על הורים יש לקרוע דווקא ביד והמנהג להתחיל לקרוע על ידי סכין חתך קטן וממשיך
ביד, ועל שאר קרובים יכול לקרוע בסכין.
קטן לפני גיל מצוות שמת לו מת – קורעים לו את בגדיו מפני עגמת נפש, שירבו בבכי
ובהספד, אבל אינו נוהג בדיני אבלות.

קריעה לאישה
כיצד תנהג אישה בקריעה?
התחלת הקריעה תיעשה על ידי אישה בלבד. אישה אבלה לא תקרע בפני גברים אלא מעט
ולאחר מכן תשלים את הקריעה בחדר צדדי ותהדק את הבגד בסיכות בטחון מטעמי צניעות,
או שתקרע בחדר צדדי בגד פנימי ולא חיצוני. ישנן עדות הנוהגות שנשים אינן קורעות
כלל, וראוי לנהוג כן בכל מקום שיש לחוש לפריצות ובפרט בבגדים קצרים שהקריעה
תוסיף פריצות.

קריעה כששומע שנפטר קרובו
האם קורעים כששומע שנפטר קרובו?
מנהג ארץ ישראל שאין קורעים אלא סמוך לקבורה.

קריעה בשעת יציאת נשמה
האם יש לקרוע בשעת יציאת נשמה?
אמנם מן הדין, צריך לקרוע. אמנם המנהג אינו כן, כי אנשים מתרגשים ואינם בקיאים
בהלכות קריעה.

קריעה בישיבה
מי שאינו יכול לעמוד האם יקרע בישיבה?
כאמור יש לקרוע בעמידה ומי שקרע בישיבה, יקרע שוב בעמידה בלי ברכה. אך חולה או
נכה, שאינו יכול לעמוד, קורע מיושב ומברך.

איזה בגדים קורעים
איזה בגדים קורע?
אין קורעים מעיל אלא בגד עליון כגון חולצה. אך על אב ואם קורע חולצתו וגם
הגופייה והבגדים הפנימיים, ואף אם לובש כמה גופיות קורע את כולן עד שיראה ליבו.
על שאר קרובים קורע רק את החולצה. חליפה או סוודר – מנהג הספרדים שאין קורעים
ומנהג האשכנזים שקורעים. אין קורעים את הטלית קטן, שהרי לובשים אותו לשם מצוה.

מה עושים עם הבגד הקרוע
מה עושים עם בגד שקורעים על נפטר, האם צריך לגנוז אותו?
המנהג לזרוק את הבגד. בגד שקרע על שאר קרוביו אפשר לתופרו תפירה פשוטה ולהשתמש
בו לאחר השבעה, אולם בגד שקרע על הוריו אינו מאחה לעולם.

קריעה על אבא חורג
האם בן מאומץ קורע על אביו החורג?
אינו חייב לקרוע, אך אם רוצה הרשות בידו.

פרק ז: סעודת ההבראה [שולחן ערוך יורה דעה סימן שע"ח]
הקדמה
הסעודה הראשונה שאוכל האבל בשובו מבית הקברות נקראת סעודת הבראה. בסעודה זו
אסור לאבל לאכול משלו, אלא יסעד דווקא ממאכלים של אחרים, ולכן על שכניו של האבל
להביא לו את סעודתו הראשונה.
מקור שמה של סעודה זו נמצא בספר שמואל. ביום שנתבשר דוד המלך על מות אבנר.
נאמר: "ויבא כל העם להברות את דוד לחם בעוד היום" (שמואל ב ג לה). ובספר יחזקאל
מצֻווה הנביא יחזקאל שלא לנהוג מנהגי אבלות בעת פטירת אשתו, וכך נאמר לו
(יחזקאל כד יז): "ולחם אנשים לא תאכל". מכלל שכל האבלים האחרים אוכלים דווקא
משל אחרים ואסורים לאכול משל עצמם.
בעניין סעודה זו נאמרו כמה טעמים:
להפיג צערו של האבל.
מרוב צער עלול האבל לזלזל בעצמו ולהימנע מלאכול ולשמור על בריאותו לכן שכניו
ומכיריו מביאים לו אוכל על מנת שיתחזק.
אם שכניו לא שלחו לו מאכלים לסעודת הבראה, אין האבל חייב לצער עצמו ולצום,
ויכול לאכול משלו. אבל אמרו חז"ל בירושלמי (מועד קטן פ"ג ה"ח) שתבוא מארה
(קללה) לשכניו שהצריכוהו לאכול משלו.
יש הנוהגים להביא לסעודה זו פת ממש ויש המביאים רק עוגות וביצים קשות. נהגו
לאכול בעיקר לחם ומאכלים שצורתם החיצונית עגולה כגון עדשים לרמוז שגלגל חוזר
הוא בעולם, או מאכלים שאין להם פה (כגון ביצים), לרמוז שאין לנו אלא שתיקה לקבל
דין שמים.
יש להקל לאבל לשתות תה או קפה וכדומה לפני סעודת ההבראה.
סעודת הבראה נוהגת דווקא ביום הקבורה, ודווקא בסעודה הראשונה שהאבלים אוכלים.
ולכן בסעודה השניה מותר לאבל לאכול משלו. וכמו כן, אם רוצה האבל שלא לאכול ביום
הראשון כלל, מותר לו לאכול משלו ביום השני, אפילו אם זו סעודתו הראשונה לאחר
קבורת קרובו.

סעודת הבראה אחרי הרגל
האם אדם שמתחיל לשבת שבעה אחרי החג אוכל סעודת הבראה?
מי שמת לו מת לפני הרגל ולא נהג אבלות לפני הרגל, למנהג הספרדים – עושים סעודת
הבראה כשמתחיל לשבת שבעה לאחר הרגל, ולמנהג האשכנזים – אין עושים סעודת הבראה
במקרה זה.
אם נפטר אדם בחול המועד – יושבים שבעה רק לאחר החג, אבל מברים את האבלים בחול
המועד לאחר הקבורה. אין עושים סעודת הבראה בחול המועד בעדשים או ביצים אלא בקפה
ועוגה בלבד.

פרק ח: שבעת ימי האבלות
הקדמה
מיד לאחר סתימת הגולל (כיסוי הקבר בעפר) מפסיקים דיני האנינות ומתחילים דיני
האבלות. בהלכה מצויות שתי חלוקות זמן מרכזיות לשלבי האבלות: האחת מתארת את
תחושת הצער בכל אחד מהשלבים והשניה מתארת את בטויי הצער המתאימים לכל שלב ושלב.
אמרו חז"ל (ירושלמי מו"ק פ"ג ה"ג): "כל שבעה יראה האבל כאילו החרב שלופה, עד
שלושים היא רופפת, לאחר שתים עשרה חודש היא חוזרת לתערה. למה הדבר דומה, לכיפה
של אבנים, כיוון שנתערערה אחת מהם נתערערו כולם".
עוד אמרו חכמינו (בבלי מועד קטן כ"ז ע"ב): "אל תבכו למת – יותר מדאי… הא כיצד?
שלושה ימים הם לבכי, שבעה להספד, שלושים לגיהוץ ולתספורת".
חז"ל קבעו את המינון המדוייק והאמיתי לביטויי האבלות: מצד אחד כתב הרמב"ם
(הלכות אבל פי"ג הי"ב): "כל מי שאינו מתאבל כמו שצוו חכמים הרי זה אכזרי", אך
מצד שני כתב (שם הל’ י"א): "אל יתקשה אדם על מתו יתר מדאי, שנאמר ’אל תבכו למת
ואל תנודו לו’", כלומר יתר מדאי שזהו מנהגו של עולם, והמצער עצמו יותר על מנהגו
של עולם הרי זה טיפש, אלא כיצד יעשה; שלשה לבכי, שבעה להספד, שלשים יום לתספורת
ולשאר החמישה דברים".
כאמור, הלכות האבלות ומנהגיה משתנים בהתאם למרחק הזמן מעת הפטירה – וכך בהדרגה
הולכת ופוחתת חומרת האבלות. ישנן שלוש דרגות בזמני האבל: השבעה, השלושים והשנה:
על כל הקרובים יושבים שבעה, ומתאבלים במשך שלושים יום, ועל אב ואם מתאבלים שנים
עשר חודשים כפי שיבוארו הדינים להלן.
בשבעת הימים שלאחר הקבורה יושבים האבלים בבית הנפטר, וקרוביהם וחבריהם באים
להתפלל עמם ולנחמם. בבית האבל נוהגים ללמוד משניות, לקרוא תהילים ולדרוש בדברי
תורה לעילוי נשמת הנפטר, האבל אומר קדיש לאחר הלימוד.

התחלת השבעה [שולחן ערוך יורה דעה שע"ה]
האבלות ביום הראשון לשבעה מתחילה מיד לאחר הקבורה ונמשכת עד הערב אף אם נקבר
סמוך לשקיעת החמה. אם האבל הספיק להתחיל את האבלות זמן קצר לפני השקיעה יחשב
יום זה כיום שלם (מדין מקצת היום ככולו).

התחלת השבעה בבית הקברות
האם מותר להתחיל שבעה בבית הקברות כשהקבורה התאחרה?
כשהקבורה התאחרה והשקיעה מתקרבת מותר להתחיל לשבת שבעה מיד לאחר הקבורה בבית
הקברות על מנת להחשיב את אותו יום ליום ראשון של השבעה. אפשר לשים עפר בנעליים
ובכך להתחיל את השבעה.
מכיוון שכל עניין האבלות הינו מדרבנן אפשר לסמוך על המקילים בדבר, ואם הספיק
האבל להתחיל באבלות, לחלוץ נעליו ולשבת על גבי הקרקע עד שלוש עשרה דקות לאחר
השקיעה – יחשב הדבר כאילו ישב יום שלם.

סיום השבעה [שולחן ערוך יורה דעה שצ"ה]
דיני השבעה מסתיימים בבוקר היום השביעי משום ש"מקצת היום ככולו". (לדוגמה: אם
נקבר אדם ביום שלישי אפילו סמוך לשקיעת החמה, יום שני הבא יהיה היום השביעי
והאבלים יקומו ביום שני בבוקר). למנהג הספרדים אומרים לאחר תפילת שחרית בבית
האבל צדוק הדין. לאחר מכן יושבים האבלים זמן קצר, מנחמים אותם ואומרים להם לקום
מהשבעה. הספרדים נוהגים לומר לאבל שקם מאבלותו את פסוקי הנחמה: "לא יבֹא עוד
שמשך וירחך וכו’ ". האשכנזים נוהגים לומר לאבלים "קומו".
לאחר שעמדו האבלים מותרים הם בכל הדברים שהיו אסורים במשך ימי השבעה, מלבד אותם
דינים הנוהגים במשך השלושים או השנה (בפטירת אביו ואמו).
בליל היום השביעי נוהגים הספרדים לערוך סעודה ולימוד לעילוי נשמת הנפטר, אם יום
השביעי חל בשבת עורכים סעודה בליל שישי (יום חמישי בלילה). ביום השביעי לאבלות
עולים האבלים וקרוביהם לקבר, אומרים שם פרקי תהילים והאבלים אומרים קדיש (אם יש
שם מניין אנשים).

סיום השבעה בבית הנפטר
האם ישנה חובה לסיים השבעה דווקא בבית הנפטר?
ישנה חשיבות גדולה לסיים את השבעה בבית הנפטר, אמנם בשעת הצורך מותר לסיים גם
בבית אחר, כגון כאשר היום השביעי חל בשבת וביום שישי רוצים האבלים לחזור לביתם
להיות עם משפחתם – מותר להם לעזוב את בית הנפטר ולסיים את השבעה בביתם.

מקום השבעה
כשאי אפשר לארגן מניין בבית הנפטר
אם בבית הנפטר לא ניתן לארגן מניין – היכן יש לשבת שבעה?
ישנה חשיבות גדולה לשבת שבעה בבית הנפטר. אמנם במקרה שלא ניתן לארגן מניין בבית
הנפטר ואם ישבו שם שבעה יצטרך האבל לצאת מחוץ לביתו כל יום לתפילה, עדיף שישב
שבעה במקום שיוכלו לארגן מניין קבוע בבית האבל. בכל אופן, אם אחד האבלים יושב
בבית הנפטר, ודאי שאבל אחר יכול לשבת במקום אחר, כי אין חובה שכולם ישבו שבעה
באותו מקום. גם יושב שבעה בבית אחר, צריך להדליק נר נשמה בבית בו הוא יושב,
אפילו אם אינו בית הנפטר.
כאשר בבית הנפטר אין מספיק מקום לשבת שבעה יכולים לשבת בבית אחר, וצריכים
להדליק גם שם נר נשמה.

דברים שהאבל אסור בהם בשבעה
במשך ימי השבעה חלים על האבלים כמה איסורים:
איסור עשיית מלאכה
איסור שאלת שלום
איסור יציאה מביתו
איסור שינה על מיטה וישיבה על כסא
איסור רחיצה וסיכה
איסור תספורת וגילוח
איסור נעילת הסנדל
איסור לימוד תורה
איסור שמחה והשתתפות בשמחות
איסור הנחת תפילין ביום הראשון של האבלות
איסור ישיבה במקום המיוחד לאבל
חלק מן האיסורים ממשיכים גם בימי השלושים והשנה, ויפורטו דיניהם להלן:

איסור עשיית מלאכה [שולחן ערוך יורה דעה ש"פ]
האבלים אסורים בעשיית מלאכה בשבעת ימי האבלות.

עשיית מלאכה בבית
האם מותר לאבל לעשות מלאכות בית בתוך השבעה?
מותר לאבלים לבצע מלאכות הבית כגון הכנת אוכל, סידור הבית ושטיפתו וכד’, אך
אסור לכבס ולגהץ.

טיפול בילדים על ידי אמם
כיצד תנהג אישה אבלה בטיפול בילדיה הקטנים?
אסור לה לכבס בגדי ילדים אפילו במכונת כביסה’ אסור לה לתקן בגדים, לתפור
ולסרוג, אך כאמור מותר לה להכין אוכל.

פגישות בעניין פרנסה
אדם שקבע פגישות חשובות בנוגע לפרנסתו בשבעה, האם יכול ללכת לפגישה?
האבל יכול להשתתף בצנעה בפגישות חשובות הנערכות בביתו אם נחשב העניין לדבר האבד
(דהיינו שיגרמו לו הפסדים אם יבטל הפגישות). למנהג האשכנזים מחמירים יותר
בשלושת הימים הראשונים של האבלות ולכן כדאי שידחה פגישותיו לאחר היום השלישי
לאבלותו. אך למנהג הספרדים אין הבדל בדין זה בין שלושת הימים הראשונים של
האבלות לבין שאר הימים.

שאלות נוספות המופיעות בספר:
האם מותר לברר יתרת חשבון בנק בשבעה? האם מותר לשלם חשבונות?
האם מותר לברר מחירי מצבות בשבעה?
שני שותפים בחנות או בעסק ואחד מהם אבל, האם יכול השותף שאינו אבל לפתוח את
העסק?
ועוד…

איסור שאלת שלום [שולחן ערוך יורה דעה שפ"ה]
אבל אסור בשאילת שלום וכן אחרים אינם שואלים בשלומו. ולא אמירת שלום בלבד אסרו
חכמים, אלא גם להרבות בדברים עם בני שיחו. מטעם זה נהגו להשאיר בבית האבלים את
הדלת פתוחה והמנחמים הבאים לקיים מצות ניחום אבלים אינם מברכים את האבלים לשלום
לא בכניסתם ולא ביציאתם. כל זמן השבעה מותר לומר לאבל ’כל טוב’ וכדומה מכיוון
שהדבר נחשב כברכה ולא כשאילת שלום.
בשבת לא נוהג איסור זה, כמו שאר מנהגי האבלות שבפרהסיה.

לחיצת יד לאבלים
האם מותר ללחוץ את ידם של האבלים בתוך שבעה?
מן הדין אסור ללחוץ את ידו של האבל כי הדבר נחשב לשאילת שלום. אמנם, אם מושיטים
יד לאבל, מותר לו להחזיר יד וללחוץ.

איסור יציאה מביתו [שולחן ערוך יורה דעה סי’ שצ"ג]
אבל בשבוע הראשון אינו יוצא מביתו אפילו לדבר מצוה, כגון גמילות חסד וכד’ אמנם
לצורך מצוות שהאבל חייב בהן בגופו יכול לצאת כגון למול את בנו. מטעם זה נוהגים
לקיים מניין בבית האבלים. אך בשבת האבל יוצא מביתו לבית הכנסת.

חזרה בלילה לישון בביתו
אבל היושב שבעה שלא בביתו – האם מותר לו לחזור לביתו לישון?
אם יש הפרעות, רעש וצפיפות כשכל האבלים יושבים יחד בבית הנפטר, מותר לאבל לחזור
בתום ביקור המנחמים לביתו כדי לישון, ויחזור למחרת בבוקר. ואם אפשר, יחזור
לביתו בצנעה.

חזרת אישה לביתה לטיפול בילדיה
אישה היושבת שבעה בבית הנפטר וילדיה בביתה האם מותר לה ללכת לביתה על מנת לטפל
בילדיה?
בשעת הצורך מותר לה לחזור לביתה על מנת להיות עם ילדיה ולטפל בהם, ואף אם ישנם
אנשים אחרים המוכנים לטפל בהם, אם היא מרגישה שהילדים זקוקים לה מותר לה לחזור
לביתה. אם אפשר – תחזור בצנעה (בלילה וכדו’).

שאלות נוספות בספר:
האם מותר לשבת בשני מקומות כדי לא להטריח את המנחמים?
כיצד ינהג אבל שאינו חש בטוב ועליו להיבדק על ידי רופא?
אבל שאין לו מניין בביתו – האם יכול ללכת לבית הכנסת?
ועוד…

איסור שינה על מיטה וישיבה על כסא [שולחן ערוך יורה דעה סי’ שפ"ז]
מעיקר הדין חייב האבל להפוך את המיטה ולישון על גבי קרקע או על מיטה הפוכה. אך
בימינו אין נוהגים להפוך את המיטות בבית האבל, אלא ישן על הרצפה או על מזרון
הנמצא בגובה פחות משלושה טפחים מהקרקע, כמובא בהלכות ט’ באב.
אסור לאבל לשבת על כסא, אלא יושב על גבי כר, מזרון המונח על הקרקע או שרפרף
נמוך משלושה טפחים. לדעת הבן איש חי עדיף שיהיה בגובה טפח אחד בלבד.

מי שאינו יכול לשבת על כסא נמוך או לישון על מזרון
מה דינם של מעוברת או חולה לגבי ישיבה על כיסא ושינה על מיטה בשבעה?
כל מי שקשה לו – יכול להקל ולישון על מיטה ולשבת על כסא רגיל.

איסור רחיצה וסיכה [שולחן ערוך יורה דעה סי’ שפ"א]
אסור לאבל לרחוץ כל גופו לשם הנאה בשבעת ימי האבלות. גם רחיצת הגוף כולו במים
קרים אסורה. אך מותר לרחוץ פניו, ידיו ורגליו במים קרים. כמן כן, אסור לאבל
לסוך עצמו בשמנים לשם הנאה.

רחיצה לאיסטניס בשבעה
האם לאבל שהוא איסטניס (אדם מעונג ומפונק) מותר להתרחץ בימי השבעה?
איסטניס יכול להתרחץ בשבעה בעזרת בד רטוב נקי שמעביר על גופו. גדר איסטניס הוא
לפי מנהג האדם, לכן אדם שמזיע הרבה מאד ונוהג להתקלח בתדירות גבוהה נחשב
איסטניס.

הפסק טהרה בשבעה
אישה אבלה היושבת שבעה, האם מותר לה להתרחץ כדי לעשות הפסק טהרה? אם הגיע זמן
טבילתה – כיצד תנהג?
לצורך הפסק טהרה מותר לה לרחוץ את החלק התחתון של גופה אפילו במים חמים. נדה
הגיע זמן טבילתה בזמן שהיא אבלה – אינה טובלת כי היא אסורה ברחיצה ואסור לה
לשמש.

שאלות נוספות בספר:
אישה שבעלה יושב שבעה, והגיע זמן טבילתה – האם מותר לה לטבול?

איסור תשמיש המיטה [שולחן ערוך יורה דעה שפ"ג]
אסור לאבל לקיים יחסי אישות עם אשתו, אולם מותר לו להתייחד עם אשתו. גם בשבת
נוהג איסור זה, שהרי, כאמור, בשבת נוהגים אבלות בצנעה. אך בשאר דברי קירבה
שאסורים בעת שאישה נדה – מותר, כגון מזיגת הכוס, הצעת המטה רחיצת פניו ידיו
ורגליו, אכילה משולחן אחד, העברה מיד ליד וכד’. אך אסור בחיבוק ונישוק וכד’ וכן
בשינה באותה מיטה.
אמנם בלילה, למנהג האשכנזים וכן דעת הבן איש חי, יש להחמיר גם בשאר מיני קירבה
כגון העברה מיד ליד וכד’, אך למנהג הספרדים מקילים בכך.
אין הבדל בדינים אלה בין מקרה שהאיש אבל ובין מקרה שהאישה אבלה.

איסור תספורת וגילוח [שולחן ערוך יורה דעה סי’ ש"צ]
אסור לאבל לספר שער ראשו, זקנו ושפמו ומגדל שערו שלושים יום, על אביו ואמו מגדל
שערו גם לאחר שלושים יום עד שיגערו בו חבריו.
כמו כן אסור לאבל לגזוז ציפורני ידיו ורגליו בדרך הרגילה כל שלושים יום
הראשונים של האבלות אך אפשר להקל לגזוז בשינוי: בידיו, בשיניו בסכין או בפצירה.
ואפילו אם ציפורניו ארוכות והדבר מפריע לו לא יגזוז אותן בדרך הרגילה (אך לפני
שאוכל לחם ינקה ציפורניו מדין חציצה של נטילת ידיים). ציפורן שנסדקה או נשברה
ומפריעה מותר לגוזרה. וכן מותר לאבל לגזוז את שפמו אם הוא מפריע לו לאכילה.

איסור נעילת הסנדל [שולחן ערוך יורה דעה סי’ שפ"ב]
אסור לאבל לנעול נעלי עור בשבעת ימי אבלו. איסור זה נלמד מדברי הקב"ה ליחזקאל
לשנות ממנהג האבלים עם מות אשתו: "ונעלך תשים לרגליך" (יחזקאל כד יז) – מכלל
שכל האבלים האחרים אסורים בנעילת הסנדל בשבעה.
האבל אסור בנעילת נעלי עור משעת סתימת הגולל (לפני שורת הניחום) שאז מתחילה
חובת האבלות עד סיום השבעה (וכן הדין לגבי נשים). מותר לאבל לנעול נעלים עשויות
מבד או מגומי בתקופת השבעה. בשבת אין נועלים נעלי בד או גומי כי הדבר נחשב
כאבלות בפרהסיה שאסורה.

הליכה ברגליים יחפות
האם אבל יכול ללכת בביתו יחף?
על פי חכמת הנסתר, אסור לאבל ללכת יחף. לכן, מן הראוי שילבש גרביים או נעלי
גומי וכד’.

נעליים שמרגישים בהם את הקרקע
האם יש עניין להחמיר ולנעול נעליים שמרגיש בהן את קושי הקרקע, כשם שיש מהפוסקים
הסוברים שצריך לנהוג כך בט’ באב?
אין צורך להחמיר בכך, ויכול לנעול נעלי בד או גומי, רק לא מעור.

איסור כיבוס [שולחן ערוך יורה דעה שפ"ט]
אסור לאבל לכבס בגדיו, (אך מותר לנקות כתם שעל בגדו על ידי שטיפה במים). וכן
אסור לאבל ללבוש בגדים מכובסים או לישון על מצעים מכובסים גם אם כובסו לפני
התחלת השבעה. למנהג הספרדים אסור ללבוש בגדים מכובסים כל שבעה, ולמנהג האשכנזים
איסור זה נוהג כל שלושים יום.

החלפת בגדים
האם אבל יכול להחליף בגדים באמצע השבעה?
אסור לאבל להחליף בגדיו בזמן השבעה. האיסור חל על כל סוגי הבגדים, גם על לבנים
וגרביים. אמנם אם בגדו התלכלך מאוד או שהזיע בו הרבה באופן שהאבל מרגיש שאינו
יכול להמשיך וללובשו מותר להחליפו אך יתן לאדם אחר ללובשו שעה קלה ואז ילבשנו.
אם הבגד שמחליף חייב בקריעה והוא שרוי באבלות על אביו ואמו – חייב לקרוע קריעה
(ללא ברכה) בבגד הנקי שלובש, אך באבלות על שאר הקרובים – אינו צריך לקרוע שוב.

איסור לימוד תורה [שולחן ערוך יורה דעה שפ"ד]
אסור לאבל ללמוד תורה כל שבעה משום שהלימוד משמח את הלב, וכן מחשש שמא יסיח
האבל דעתו מן האבלות מתוך הלימוד והתעמקות בו. חכמים הקלו והתירו לעסוק בפרקים
העוסקים בענייני פורענות שאינם מוסיפים שמחה ללומד, כגון הלכות אבלות הלכה
למעשה, ספר איוב והנבואות הקשות של ירמיהו וכד’ וכן מותר ללמוד ספרי מוסר.
נוהגים ללמוד בבית האבל פרקי משניות לעילוי נשמת הנפטר אך לאבל עצמו אסור
ללמוד. גם בשבת אסור ללמוד תורה, כי הדבר נחשב לאבלות בצנעה, שכאמור נוהגת גם
בשבת.

איסור שמחה [שולחן ערוך יורה דעה שצ"א]
אסור לאבל להשתתף בשמחות בימי האבל, וכן אין להביא ילדים קטנים לבית האבל
שיושבים בו שבעה ואף לא את ילדי האבל עצמו. ואם הביאו אותם (במקום הצורך) יזהר
האבל שלא לחבקם ולנשקם, מכיוון שהאבל אסור בשמחה.
אסור לאבל לשמוע מוסיקה. באבל על הוריו – האיסור חל במשך שנים עשר חודשים, ועל
שאר קרובים האיסור חל שלושים יום, כפי שיפורטו ההלכות להלן ובפרקים העוסקים
בדיני השלושים והשנה.

אבל בברית מילה של בנו
כיצד ינהג אבל בשבעה בברית מילה של בנו?
מותר לאבי הבן להגיע לברית המילה ומותר לו להחליף בגדיו וללבוש בגדי שבת, אם
הבגדים מכובסים – יתן לאחר שילבשם תחילה. אך אסור לו לנעול נעלי עור וכן אסור
לו להשתתף בסעודה.

איסור הנחת תפילין ביום הראשון של האבלות [שולחן ערוך או"ח ל"ח ס"ה, יורה דעה
שפ"ח]
ביום הפטירה אסור לאבל להניח תפילין אף לאחר הקבורה שכבר אינו אונן, ומניח רק
ביום השני לאבלות אחר הנץ החמה. אם נפטר קרובו ביום אחד ונקבר ביום אחר – לא
יניח תפילין לא ביום הפטירה ולא ביום הקבורה (אף לאחר הקבורה), ולמנהג ירושלים
במקרה זה מניחים תפילין ביום הקבורה בצנעה ללא ברכה.

איסור ישיבה במקום המיוחד לאבל
אסור לאבל לשבת במקומו המיוחד לו וצריך לשנות מקומו הקבוע בבית כנסת וגם בביתו
אם יש לו מקום מיוחד ומכובד. האבל יכול לשנות את מקומו בבית הכנסת למקום קרוב
למקום הקודם שישב בו, ואם ירצה יכול להישאר במקומו החדש לאחר תקופת האבל.
למנהג הספרדים האבל משנה את מקומו בבית הכנסת בימי השבעה ובמשך שלושת השבועות
שלאחריהם, בין באבלות על הוריו ובין באבלות על שאר קרוביו. ולמנהג האשכנזים
באבלות על הוריו האבל משנה מקומו הקבוע במשך כל שנת האבלות, ובאבלות על שאר
קרוביו במשך שלושים יום.

ברכת המזון לאבלים [שולחן ערוך יורה דעה שע"ט]
בימי השבעה נוהגים הספרדים לומר זימון וברכת המזון בנוסח מיוחד, גם אנשים שאינם
אבלים האוכלים עם האבלים – יברכו ברכת המזון של האבל. בשבת יברכו ברכת המזון של
אבלים רק אם האבלים נמצאים לבדם, אך אם נמצאים עִמם אחרים שאינם מתאבלים לא
יאמרו את הנוסח המיוחד לאבלים כי הדבר נחשב לפרהסיא, ואין אבלות בפרהסיא בשבת.
האשכנזים אינם נוהגים כן אלא מזמנים ומברכים כרגיל.

מנהגי בית האבל

כיסוי מראות
מדוע נוהגים לכסות המראות בבית האבל?
יש לכסות את המראות בבית הנפטר. טעם העניין הוא שהשימוש במראה הינו לשם קישוט
וישנו חשש שמא ישכח האבל ויקשט עצמו בזמן אבלותו. טעם נוסף הוא שלפי שמקיימים
תפילות בבית האבל חובה לכסות המראות משום שאסור להתפלל כנגד מראה שלא יראה
כאילו לבבואתו הוא משתחווה. בשבת אין לכסות את המראות כי אין נוהגים אבלות
בפרהסיה. אמנם אם מתפללים בבית האבל, יש לכסות את המראות גם בשבת.

נר חשמלי כנר נשמה
האם מותר להדליק נר חשמלי במקום נר נשמה?
לא טוב להשתמש בנר חשמלי ויש להקפיד על נר זיכרון משמן או משעווה. בבתי כנסיות
מקילים ומשתמשים בנר חשמלי כדי להימנע מלכלוך.

שאלות נוספות בספר:
האם מותר לאכול בשר ולשתות יין בתוך השבעה?
האם אבל יכול לברך ברכת שהחיינו על פרי חדש בתוך השבעה?
ועוד…

 

 

אהבת? נא שתף עם חבריך! בברכה, חיים סלמן
Share on Facebook
Facebook
Tweet about this on Twitter
Twitter
Pin on Pinterest
Pinterest

42 תגובות על הפוסט “הלכות אבלות

  1. חכם חיים סלמן, התוכל לכתוב בבקשה בפירוט את כל המנהגים של העירקים בשנה מעוברת לגבי אבלות, קדיש, ברכות, עלייה לבית העלמין, וכו' ב-11, ב-12, ב-13 וכו'? אני יודע שעירקים עושים המון דברים בשנה הראשונה של הנפטר וחשוב לדעת מה נוהגים בדיוק בשנה מעוברת. תודה רבה

    • בס"ד
      איציק היקר
      בשנה מעוברת הכל אותו דבר מלבד שסופרים י"ב חודשים ולא י"ג. למשל הרב עובדיה יוסף ע"ה נפטר ב-ג' בחשון אז השנה שלו תהיה בג' בתשרי וה-11 חודש באלול. וכמובן מפסיקים בתחילת ה-12 שבוע ימים לומר קדיש. וגם נוהגים לעשות ביום הפטירה עצמו דהיינו ב-ג' בחשון. וכך הלאה בכל שנה.
      שבת שלום זיע"א.
      חיים סלמן
      מנהל האתר

  2. תודה רבה על המידע המועיל.

    לגבי סעודת מצווה בתום השלושים – האם מקובל ביהדות עיראק? האם הסעןדה הערב לפני העליה לקבר או לאחר בעליה לקבר? תודה מראש.

    • בס"ד
      מקובל אצלנו סעודת מצווה בתום השלושים.
      נהוג לעשות בליל השלושים את הסעודה דהיינו ביום ה-29 בערב ולמחרת לצאת להר המנוחות.
      בברכה
      חיים סלמן
      מנהל האתר

  3. תודה חיים היקר,
    כי שמעתי שהבן איש חי זצוק"ל והרב מרדכי אליהו זצוק"ל אמרו שלא טוב לעשות את ההשכבות הארוכות של מנוחה נכונה/אשת חיל/טוב שם משמן טוב וכו'.

    אז רציתי לדעת איזו השכבה כן צריך לעשות? ומה אתה יודע על כך? וכיצד אתם נוהגים?

    ומה עושים כשיש כמה אנשים שצריך לעשות להם השכבה, או גם נשים וגם גברים.

    • בס"ד
      בודאי אנחנו לא נוהגים לעשות השכבות ארוכות רק:
      המרחם על כל בריותיו הוא יחוס וירחם על נפש רוח ונשמה של המרוחם…. רוח ה' תניחנו בגן עדן.
      רק לחכם גדול כמו הרב עובדיה עושים את הארוכות.
      שבת שלום
      חיים סלמן

  4. יש בקהילתי משפחה עיראקית. אשת הנפטר רוצה לעשות ברכות בליל תחילת החודש ה 12 לפטירה. כלומר אחרי 11 חודש, בזמן בו תם הקדיש.
    האם זהו המנהג המקובל בעדות עיראק?

    • בס"ד
      שלום לך חכם יהושע פנחס שווארץ הי"ו
      אכן מנהגנו לעשות לימוד וסעודה לעילוי נשמת הנפטר בתום 11 חודש לפטירה וזאת כדי לומר שהנפטר אינו בין הרשעים שמשפטם 12 חודש. אמנם הפסקת הקדיש היא רק בשבוע הראשון של החודש ה-12 ואח"כ ממשיכים לומר קדיש עד תום השנה ואז שוב מנהגנו לעשות לימוד וסעודה.
      תודה לך על פנייתך אלינו ונשמח אם נהיה בקשר תמידי.
      בברכת חג שבועות שמח
      חיים סלמן
      מנהל האתר

  5. אודה להתייחסותך לעניין הגעה לבית אבלים עיראקי בזמן השבעה. האם מקובל להביא כיבוד לאבלים / מזון ואם כן, האם ישנם דברים ספציפים שרצויי להביא כחלק ממנהגי האבלות.
    תודה

    • בס"ד
      אין חובה להביא מאכלים לבית האבל רק ביום הראשון רצוי להביא ביצים שהוא מאכל אבלים וסעודה זאת נקראת סעודת הבראה.
      אבל מנהג העירקים שכל אחד שבא בימי השבעה מביא מה שהוא רוצה. אבל זו לא חובה מן הדין.
      שמחות רבות
      חחים סלמן
      מנהל האתר

  6. שלום לרב סלמן,
    אבי נפטר ב9/4/15 כ״א בסיון ועקב החג נקבר 3 ימים אח״כ. עתה אנו מתכוננים לאזכרה ל11 חודשים ורציתי את עזרתך בנוגע לחישוב תאריך האזכרה והנוהג הקיים ביום זה. לפי החישוב שלי יום האזכרה יוצא ביום ג׳ כ״א באדר א׳ ועלינו להגיע לבית העלמין בבוקר או בצהרים ובערב להגיע לבית הכנסת. האם זה נכון? כמו כן, האם ההתייחסות בספירת ה11 חודש היא ליום הקבורה או ליום הפטירה?

    תודה,
    אורי

    • בס"ד
      שלום אורי היקר
      יום הקבורה קובע רק לשבעת הימים הראשונים של האבלות אבל ל-11 חודש וליום השנה קובע יום הפטירה. לפיכך, יום ה-11 חודש יהיה חודשיים לפני יום הפטירה דהיינו כ"א בניסן (בגלל השנה המעוברת). אולם מאחר ו-כ"א בניסן הוא שביעי של פסח יום ששי ואי אפשר להקדים ליום חמישי כי הוא ערב החג לכן מקדימים ליום רביעי את הלימוד י"ט בניסן. ויום השנה יהיה בכ"א באייר. בניסן לא עולים לבית העלמין אלא כולם יוצאים בערב ראש חודש ניסן. אבל הלימוד יכול להיות בזמן דהיינו ב-י"ט בניסן כאמור. יום השנה יהיה בכ"א באייר הלימוד בערב ב-כ' באייר מוצאי שבת והעליה לבית העלמין בכ"א באייר.
      תזכו למצוות
      בברכה
      חיים סלמן
      מנהל האתר

  7. בוקר טוב הרב סלמן,

    הוספתי תיקון לשאלה שלי לגבי יום הקבורה –
    אבי נקבר יומיים אח״כ בכ״ג בסיון

    תאריך פטירה 9/4 בלילה (כ״א סיון)
    תאריך קבורה 12/4 (כ״ג סיון)

    תודה ושבת שלום,
    אורי

  8. תודה לך הרב הסלמן,
    מצטער שבילבלתי בשאלה שלי, כתבתי בטעות סיוון במקום ניסן.
    לפיכך, אם אני מבין נכון – יום האזכרה צריך להתקיים בכ״א באדר א׳.

    שבת שלום,
    אורי

    • בס"ד
      בודאי אם יום הפטירה בכ"א בניסן הרי יום ה-11 חודש בכ"א באדר א' ויום השנה בכ"א באדר ב'.
      חיים סלמן
      מנהל האדר

  9. ב.ס.ד
    לכבוד הרב!
    מוצאה של שכנתנו מעירק וכשנפטרה אימה נהגו לערוך לימוד וסעודה לעילוי נשמתה בכל שבוע, האם יש למנהג זה סימוכין ? והאם יש להמשיך בו גם במהלך חודש ניסן שחל חודשים אחרי השבעה והשלושים?

    • בס"ד
      נהגו להתפלל בבית הנפטר כל מוצאי שבת בחודש הראשון אבל לא נהגו לעשות לימוד כל שבוע. בניסון מותר לעשות לימוד אבל לא לצאת לבית העלמין
      חג שמח וכל טוב
      חיים סלמן
      מנהל האתר

  10. בס״ד
    אבי נפטר בב׳ באלול תשע״ה, השנה היא השנה הראשונה לפטירתו ומדובר בשנה מעוברת. קיימנו אזכרה של 11 חודשים בב׳ בתמוז כולל ברכות וסעודה. האם ישלקיים אזכרה ב- 12 חודשים בנוסף? האם יש לקיים סעודה ? מה ההלכה אומרת לגבי 12 חודשים?

    תודה

    • בס"ד
      בודאי בחדש אב צריך לקיים 12 חודשים וגם באלול ביום הפטירה.
      בברכה
      חיים סלמן
      מנהל האתר

  11. שלום רב,
    אימי נפטרה ב-ב' בחשוון ונקברה ב-ג' בחשוון.
    למיטב ידיעתי מהמסורת העיראקית שלנו הייחוס ל11 חודש ו12 חודש הוא לפי יום הפטירה. משמע בגלל שהשנה מעוברת נעלה ב-ב' באלול ל11 חודש וב-כו' באלול (מקדימים בגלל ראש השנה). האם נכון? בנוסף, אשמח לדעת לפי איזה תאריך עולים לקבר אחרי השנה הראשונה – פטירה או קבורה? ושאלה אחרונה, למיטב ידיעתי לא ננוג לעשות סעודה/ברכות/עלייה לקבר בחודש 13 (בגלל השנה המעוברת), האם נכון?
    תודה מראש.
    יוסף.

    • בס"ד
      חכם יוסף שמש הי"ו
      כל מה שכתבת נכון.
      נהוג גם ביום השנה ממש ב' בחשוון לעשות ברכות אבל לא למוד. ומכאן והלאה כל שנה ביום הפטירה.
      שבת שלום ותזכו למצוות
      חיים סלמן
      מנהל האתר

      • בס"ד
        שלום לרב סלמן
        אבא שלי ז"ל נפטר בכ"ט בחשוון שנה זו והלוויה הייתה ב ל' בחשוון
        אני מבקש לדעת מה תאריך האזכרה ומה עלי לעשות.
        אשמח לקבל את עצתך.
        בתודה מראש
        יהודה

        • בס"ד
          שלום חכם יהודה הי"ו.
          מאחר והשנה הייתה מעוברת אז אזכרה של 11 חודש עושים ב-כ"ט באלול ביום ראשון שהוא ערב ראש השנה אבל הלימוד והסעודה עושים בערב לפני כן דהיינו במוצאי שבת כ"ח באלול (יש מקדימים ליום חמישי הקודם אם זה לא נוח). את האזכרה של יום השנה (12 חודש) עושים בכ"ט בתשרי (ערב ראש חודש חשוון) התשע"ז. אבל הלימוד והסעודה עושים בערב שלפני כן דהיינו ביום ראשון – כ"ח בתשרי.
          יש נוהגים גם ביום הפטירה ממש דהיינו כ"ט בחשוון לעשות אזכרה. ומעתה ואילך בכל שנה עושים אזכרה ביום הפטירה בכ"ט בחשוון.
          בברכה
          חיים סלמן
          מנהל האתר
          טלפון: 0528231771

          • בס"ד
            שלום לרב סלמן
            בכ"ט בתשרי (ערב ראש חודש חשוון) התשע"ז, זה התאריך שהוא 12 חודשים לפטירת אבא שלי, מוריס יצחקי.
            נאמר לי שעדיף לא לבקר בבית הקברות בחודש תשרי ובראש חודש חשוון והמליצו לדחות את האזכרה בבית הקברות לב' בחשוון.
            אודה לך על עצתך
            תודה
            יהודה יצחקי
            0522501201

          • בס"ד
            בכלל בגלל ששנת התשע"ו הייתה שנה מעוברת ה-12 חודש נגמרו בכ"ט באלול ערב ראש השנה ואז הייתם צריכים לעשות את השנה. אכן לא יוצאים להר המנוחות בחודש תשרי כולו לכן אין ברירה ותעשו כמו שאתה כותב.
            תזכו למצוות
            חיים סלמן
            מנהל האתר

  12. הרב סלמן
    אימי נפטרה ב כ' באדר תשעז" ליל שבת . האם אני צריך לגדל זקן גם כשנכנס חודש ניסן? מתי אני יכול להסתפר ולהתגלח?
    נתן

    • בס"ד
      הכל מתנהל כרגיל זקן ולימוד ביום החודש רק שלא יוצאים להר המנוחות.
      התספורת על אב ואם היא ביום ה-31.
      זכותה תגן עליכם אמן
      חיים סלמן
      מנהל האתר

  13. שלום וברכה
    רציתי לדעת לגבי מנהג יהודי בבל לגבי אזכרה של אחד עשר חודש ואזכרה של י"ב חודש מתי נכון יותר לערוך סעודה ב י"א לפטירה או י"ב

    • בס"ד
      המנהג לעשות סעודה בשני התאריכים. אבל זה רק מנהג ולא חובה.
      שבת שלום
      חיים סלמן
      מנהל האתר

  14. שלום הרב סלמן,
    אבי נפטר בי"ד ניסן תשע"ח ונקבר בתאריך זה. אודה לתשובתך מתי יש לקיים את האזכרה לפי מנהג יהודי בבל (11 חודש ושנה) בהתחשב בשנה המעוברת והחגים.
    כיצד נוהגים לגבי האזכרה בשנים הבאות בהתחשב בתאריך הפטירה י"ד ניסן
    בתודה מראש ובברכה

    • בס"ד
      שלום לך.
      ה-12 חודש יחול בשנה הראשונה בי"ד באדר ב'. לכן ה-11 חודש יהיה ב-י"ד באדר א'. ונוהגים גם בי"ד בניסן התשע"ט. מכאן והלאה עושים רק בי"ד בניסן בכל שנה.
      תזכו למצוות וכל טוב
      חיים סלמן
      מנהל האתר

  15. תודה הרב סלמן
    האם מותר לעלות לקבר בי"ד אדר ב' – יום פורים?
    לגבי לימוד וסעודת מצווה – האם לעשות לאחר קריאת המגילה בערב פורים או למחרת ביום פורים בסעודת פורים?
    תודה רבה ובברכה
    לאה

    • בס"ד
      לא עולים לקבר ביום י"ד פורים אלא יום לפני כן.
      לימוד וסעודה עושים מתי שרוצים אפשר ביום פורים.
      בברכה
      חיים סלמן
      מנהל האתר

  16. שלום. תוכל להפנות אותי לחכם אליהו הלוי הי"ו, או לחילופין לבקש ממנו שיעלה לאתר את שאר תוכן הספר. כי לא הכל כתוב פה משם.

  17. אבי ג' מיל דני נפטר ב יב' באדר בלילה.בתענית אסתר היתה הקבורה ב יג' באדר.לפי מנהג בבל מתי עלינו לעשות את הסעודה ?ומה עלינו לעשות באדר ב'?אשמח לפירוט מלא .תודה לכבוד הרב .

    • בס"ד
      ענין יום הקבורה הוא רק לעניין השבעה של האבלות והחודש הראשון. אבל כל השאר הולך לפי יום הפטירה. עושים לימוד וסעודה ב-11 חודש דהיינו י"ב בשבט. מפסיקים לומר קדיש שבוע שלם הראשון של החודש ה-12. בי"ב באדר א' עושים לימוד וסעודה שזו השנה השלמה. וכל שנה עושים לימוד וסעודה בי"ב באדר ב'.

      בברכה ותזכו למצוות
      חיים סלמן
      מנהל האתר

  18. שבוע טוב
    אבי נפטר בכ"ז שבט ,יוצא שהשבוע כ"ז כסלו יוצא ה 11 חודש ב ג חנוכה .
    האם יש עניין עם חנוכה והפסק אמירת קדיש כמו כן בהמשך גם ראש חודש?
    האם ידוע על מנהג שמפסיקים לאמר קדיש ב 11 חודש למשך שלושה שבועות עד לשבוע האחרון ?
    תודה רבה

    • בס"ד
      מפסיקים לקרוא קדיש רק בשבוע הראשון של החודש ה-12. לא יוצאים להר המנוחות בחנוכה.
      בברכה
      חיים סלמן
      מנהל האתר

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *