דרשה לפרשת קורח מאת הרב הגדול והפייטן חכם דוד מנחם שליט"א

 

בס"ד

 

 

סיפור שבועי שפרסמתי בפייסבוק:

היום, סיימתי להעביר סיור בשכונת נחלאות לקבוצת אנשים שבאה מחבל התענכים. על יד
ביתו של רבי אריה לוין נפרדתי מהם לשלום ושמתי פני להיכנס לבית מדרשו. בעוד אני
ניצב על פתח חצרו ניגשה אלי מישהי מהקבוצה, אישה טובה שאיני יודע את שמה: "הרב,
אני רוצה שתבקש בשביל אחותי". וכאן נקבה בשם אחותה ושם אימה.

פעם הייתי מגיב בביישנות: מי אני? אולי כדאי שנתפלל יחד וכדומה. עד שהבנתי
שענווה זו -שמונעת אותי מלהתפלל על אחרים- גאווה היא. מה בסך הכול בקשו ממך?
שתתפלל, תתפלל ודי. עכשיו שאני רוצה ללמד את נפשי שתהיה עונה להפיק רצון כל
אדם, נשאתי עיני לגברת ששחה עימי והיא המשיכה בבקשתה: "אני רוצה שיהיה לה
בריאות, היא לא חולה חלילה, אני רוצה שהיא תהיה תמיד בריאה, זה הכול רק
בריאות".

"יש לה ילדים"? שאלתי

"לא".

"אז אולי כדאי שגם נתפלל שיהיו לה ילדים"?

"היא לא יכולה להביא ילדים. אין לה רחם. הוציאו לה את הרחם. עוד חשבתי שאני אלד
בשבילה. אבל אני רוצה שהיא תהיה בריאה תמיד בריאה".

מלמלתי לה ברכה וענתה אמן בכל ליבה.

אחרי שהלכה האישה המופלאה הזאת והשאירה אותי נפעם, נזכרתי בחידוש שרבי אריה
לוין חידש בעניין הל"ו צדיקים שבזכותם העולם עומד. צדיק מל"ו אינו מקבל מינוי
לכל החיים. זה רק תקן שבכל דקה צריכים שיהיו שלושים ושישה אנשים שמקבלים על
עצמם להיות הצדיקים לרגע זה שהם נמצאים בו.

רק אז הבנתי, עיני ראו ולא זר באחת מל"ו צדיקות. (ואנכי החמצתי את ההזדמנות שלא
ביקשתי ממנה שתישא תפילה בעדי ובעד ביתי).

סבתי על עקבי. כבר לא נצרכתי להיכנס לבית מדרשו של הצדיק. הסימטא שלפני ביתו
הייתה לי לבית מדרשה של הצדקת.

 

אהבת? נא שתף עם חבריך! בברכה, חיים סלמן
Share on Facebook
Facebook
Tweet about this on Twitter
Twitter
Pin on Pinterest
Pinterest

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *