דרשה לפרשת פינחס מאת הרב הגדול והפייטן חכם דוד מנחם שליט"א

טילים על תל אביב
בליל שבת פרשת תולדות לפני שנה וחצי אני עומד לדרוש לפני קהלי בירושלים. פתחתי
בפסוק "הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו" ואזעקת צבע אדום קוטעת
את דברי. רקטה הגיעה לירושלים להפר את שלוות שַׁבַּתָּהּ. אמרתי לקהל הנרגש:
"הנה סוף סוף נוכל לחוש את מצוקתם של אחינו שבדרום הנאנקים תחת רקטות רבות דבר
יום ביומו. אולי לא הרגשנו בצערם מפני ריחוק המקום ונשארנו בשלווה. הנה, באה
רקטה מהדרום וקרבה בינינו את ריחוק המקום כדי שנרגיש צערם על בשרנו".

כשסיימנו את התפילה ואיש איש לביתו פנה ניגש אלי זקן שאיני מכירו, מרוקאי לפי
מבטאו וחום ליבו. תפסני בידי ואמר: "באתי לכאן מנתיבות לשבות בנחת. מדוע אדוני
אומר שיבואו טילים עד כאן?! חלילה לנו. אין אנו רוצים שתדעו בצערנו. איך אפשר
להעלות על הדעת שיפלו רקטות על עיר הקודש?! חלילה. די לנו בצער שאנו מצטערים,
תזכו אתם ותשבו בשלווה".
באותה השעה למדתי ממנו דברים הרבה.

ביום שלישי השבוע הופעתי באולם צוותא בתל אביב. לפני ההופעה ישבתי במבואה
להשלים חוק לימודי. מהאולם הסמוך יצאו אנשים מפורסמים מאזכרה שהתקיימה שם. כולם
היו נרגשים. בצבע אדום נצבעה עירם. מה עושים? מישהי אמרה: אני נשארת כאן מינוס
1 מתחת לקרקע זה המקום הכי בטוח. מישהו אמר: טוב שמשפחתי נסעה לחו"ל. אמרתי
בליבי אקומה ואומרה להם: "סוף סוף ניתנה לכם תושבי מדינת תל אביב ההזדמנות
להרגיש בצער אחיכם שבדרום". וכרגע נזכרתי בזקן המרוקאי הטוב ושמתי לפי מחסום.
כמה טוב שיש זקנים חכמים בינינו. שיאריכו ימים בטוב ובנעימים.

שבת שלום ומבורך.

 

אהבת? נא שתף עם חבריך! בברכה, חיים סלמן
Share on Facebook
Facebook
Tweet about this on Twitter
Twitter
Pin on Pinterest
Pinterest

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *