דרשה לפרשת מטות מאת הרב הגדול והפייטן חכם דוד מנחם שליט"א

בס"ד

הדוח-שיח שבין משה לבני גד ובני ראובן וחצי שבט המנשה המסופר בפרשתנו, יכול
ללמד אותנו על האיזון הנכון שבין קריירה למשפחה. ובין רוח לחומר.

אלוף נעוּרי אמן הקאנוּן אברהם סלמן ז"ל הלך השבוע לעולמו.

אברהם סלמן ז"ל, מהנגנים הגדולים של המוזיקה המזרחית שעלו מבגדד. ניגן בתזמורת
רשות השידור בניצוחו של זוזו מוסא ז"ל. יושב היה במקומו שבקדמת הבמה והקאנון על
ברכיו עד שרבים חשבו שהוא זוזו מוסא.
זכיתי בימי נעורי והייתי מתופף שלו אחרי פטירת חברו הטוב המתופף יעקב מורד ז"ל.
האמת היא שצליל טוב היה לי אך קצב לא ידעתי. אברהם סיכם איתי שאביט על ידיו
ובכל פעם שהוא ירים את יד ימינו, אכה לעומתה בדוּם של התוף. כך למדתי את
המקצבים המזרחיים. מעולם לא אמר דברי ביקורת עוקצניים. יושב היה במרכז הבמה
וחיוך תמידי שפוך על פניו. ואם מעזוז זרימת דם נעורים הייתי ממהר את המקצב
ומקלקל את השיר היה אברהם מחייך ואומר "עיוּנִי, הִזדקנו, יותר לאט" וצחוק שפוך
מתגלגל מפיו כשראשו מוטה כלפי מעלה. האינטונציה בדיבורו הייתה כבדה ומתפנקת
כאחת. נפשו עדינה הייתה.

ניגנתי איתו כמה פעמים לפני מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל. ראיתי את ענק התורה וענק
הנגינה יושבים יחדיו במשקפיים כהים ומביטים עמוק.

אברהם סלמן סגי-נהור היה, אך ראה היטב את הצלילים היוצאים מפריטתו כשהם פורחים
באוויר, מתערבבים ונעים במעגלים, עד שהיו מתקבצים ומצטרפים למנגינה אחת. אברהם
ראה את המקאם הערבי כמו שאף רואה לא ראה מעולם. בן בית היה בו. יוצא ונכנס בין
נבכי צליליו כרצונו, שולט בהם בידו ומנהלם על מי מנוחות ברוחו. מעלה ומוריד
מכניס ומוציא מנטיף ומשחיל מתעצם ומנמיך כחפצו ונענו לו.
הרבה למדנו ממנו. את נערותינו עשינו לצלילי קאנוּן שלו.

זיכרון נגינתו תלווה אותי לעד!

 

אהבת? נא שתף עם חבריך! בברכה, חיים סלמן
Share on Facebook
Facebook
Tweet about this on Twitter
Twitter
Pin on Pinterest
Pinterest

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *