דרשה לפרשת ואתחנן מהרב והפייטן הגדול חכם דוד מנחם שליט"א

בס"ד

הכרזת האמונה היהודית אומרת שה' אחד ומיד בסמוך אנו עוברים לציווי "ואהבת"

ללמד על מהות האחדות האלוהית המחיה את הכל, ומכוחה יש לנו לאהוב את כל הברואים בעולמו של ה'.

וכפי שכתב הרב קוק זצ"ל:

"מדת האהבה השרויה בנשמת הצדיקים היא כוללת את כל הברואים כולם,

ואינה מוציאה מן הכלל שום דבר ולא עם ולשון,

ואפילו עמלק אינו נמחה כי-אם מתחת השמים,

אבל ע"י הזיכוך מתעלה הוא לשורש הטוב אשר הוא מעל לשמים,

ונכלל הכל באהבה העליונה,

אלא שצריך כח גדול וטהרה עצומה לייחוד נשגב זה".

(מידות הראי"ה אהבה ו).

אני שר בגדאדית,
עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל שָׁם יָשַׁבְנוּ גַּם בָּכִינוּ, בְּזָכְרֵנוּ אֶת צִיּוֹן.
עַל עֲרָבִים בְּתוֹכָהּ תָּלִינוּ כִּנֹּרוֹתֵינוּ (תהלים קלז)

אני שר שיר ציון נוסח בגדאד.
כי שיר ציון שם בבגדאד
נשר אל חידקל מענפי ערבה.
ומאז, בכל ערב,
כשציפורי זמר נחבאות בין עפאי התמר
הערבות בוכיות אל חידקל,
מתכופפות ומתמסרות.
והוא, ברוגע מימיו,
מנסר בהם כנסר קשת בכינור.
והמיית מימיו כהמיית שיר ציון באה תוך הרוח של עדיני הלב קשובי הרז.

והקנים שעל שפת חידקל שמעו קול ערבותיו ושתו דמעות מימיו
וכשרצה הקנה לקונן את עקירתו משורשו-
היה מנגן שיר ציון-בגדאד
שיר של עקורים.

מחלחלים היו המים אל הבורות שבחצרות הבתים
והיה זקני נוחו עדן שותה ומרווה געגועיו ממי בורות בבל,
שולה את המייתם,
מצרף ניגון לניגון
ומקבץ ניצוץ לניצוץ,
עד שגילה את המזמור ששר דוד המלך.
משמצאו החביאו ושר אותו בלחישה,
בלילה,
אחר חצות.

וביום עלותו מעמק בבל
הוציאו עימו מבגדאד והביאו לירושלים,
ובה קרא את שם בנו הנולד לו כשם מלכהּ דוד.
ותקוותו הייתה שיניחו לו -שירו ובנו- את שיבתו
וינחמוהו מצרימת קול הערבות הבוכיות,
שנדדו שנתו והטרידו את מנוחתו.
ונקטף בנו דוד החייל בדמי ימיו.

ובאתי אני אחריו ושרתי שירי ציון בגדאד
ונחה דעת הזקן
כי שיריו, יין המשומר בענביו,
נשמעו בפי למתוק.
וינחם בי במעט על הרעה אשר מצאתו ועל תלאות הדרך.

וכשאשיר לכם שיר ציון
תקראוהו: שיר עיראקי, ערבי, או מזרחי.
האם ערלה אוזנכם?
עדיין לבתכם אמוּלה?
ואם מרוב המולה ותעמולה
כבדה אוזניכם משמע,
ועיניכם מראות,
וליבכם מהבין,
כתרוּ לי מעט רגע ואשּיב רוחי בחלילי
-הוא הקנה שחלחלו לתוכו מי החידקל-
ואשמיעכם יגון זקני ודודִי
וקול נהיית אבי זקני,
וזמרת כל שושלתנו למעלה בקודש,
עד שתשמעו קול יללת הגולים מרחוק,
והסכמתם לשתוק על אדמת נכר,
וחריקת בהונותיהם תוך שיניהם,
וטפטוף דם מאצבעותיהם,
ותליית כינורותיהם המוכתמים,
וניגון היגון האחרון שלפני השתיקה הגדולה
לאלפיים שנה.

לזכר סבי החסיד חכם גורג'י יאיר זכר צדיק לברכה.

אהבת? נא שתף עם חבריך! בברכה, חיים סלמן
Share on Facebook
Facebook
Tweet about this on Twitter
Twitter
Pin on Pinterest
Pinterest

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *