דרשה לפרשת אמור – מאת הרב והפייטן הגדול חכם דוד מנחם שליט"א

 

בס"ד

שתי אמירות פותחות את פרשת השבוע, אמור ואמרת. חכמים דרשו להזהיר גדולים על הקטנים. כוהנים בוגרים צריכים להשגיח על הצעירים והקטנים שלא יטמאו.

כמה פעמים קורה לנו שהעיסוק בדברים גדולים דוחק את הדברים שאנו חושבים אותם לקטנים. רבים מבליטים שעות גדולות ומתעלמים מנפילות של דקות קטנות. כשהרכבת הגדולה שלנו דוהרת ורומסת משהו קטן אנו מתברכים בלבבנו: לא נורא, העיקר שהרכבת והמטען הגדול שבה עברו בשלום.

לצערי, ראיתי הורים הבאים לתפילה ושוכחים לתת את היחס הראוי לפעוט שאיתם. שמעתי אותם כמתנצלים: לא היה לנו סידור אחר אז הבאנו "אותו". כאילו שאינו שייך לעבודת ה'. מתייחסים אל הילדים כ"גורם מפריע" בזמן העיסוק הגדול שבעמידה מול ריבונו של עולם. אגב, זו הייתה האידאולוגיה של פרעה: לְכוּ נָא הַגְּבָרִים וְעִבְדוּ אֶת ה'. אך משה רבנו התעקש: בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ; בְּבָנֵינוּ וּבִבְנוֹתֵנוּ. החכם שעיניו בראשו מכין את עצמו ואת ילדיו לתפילה. ואם הילד הרעיש קצת לא נורא. קריאתו תצטרף לקריאתנו לפני שוכן מרומים. (אולי אפילו תקדים אותנו). 
גדול אמיתי הוא מי שיודע לרומם את כל הדברים, השעות, הפינות, הקטנים והקטנות, ולתת להם מקום זוהר של חשיבות.

שאלו את הרב חרל"פ תלמידו של הרב קוק במה גדלותו של הרב קוק באה לידי ביטוי? השיב להם: יש גדולים רבים בישראל, יש גדול לשעה, יש גדול לשעתיים ואפילו גדול לחצי יממה. הרב קוק היה גדול של עשרים וארבע שעות!
זה הקטן גדול יהיה!

 

אהבת? נא שתף עם חבריך! בברכה, חיים סלמן
Share on Facebook
Facebook
Tweet about this on Twitter
Twitter
Pin on Pinterest
Pinterest

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *