דיני חימום אוכל בשבת

בס"ד

דיני חימום אוכל בשבת

מאת מרן הראשל"צ המקובל הגאון כמוה"ר מרדכי אליהו ע"ה כפי שנתקבל באדיבותו של ידידי החשוב חכם אליהו הלוי הי"ו.

הכשרת אוכל שלא ע"י בישול

בעניין של בישול אחר בישול יש כמה שאלות שמהם נלמד את יסודות הדין. א. האם מותר להכניס או לערות מים רותחים על שקית תה יבשה שכבר הכניס אותה למים רותחים בערב שבת והוציא אותה להתייבש? ב. האם מותר לערות מים רותחים על ביצה קשה שבישלוה בערב שבת? ג. האם מותר לשפוך מים רותחים מהמיחם על תפו"א שהתבשל מערב שבת כל צרכו והוא יבש? ד. האם מותר לערות מים רותחים על ביצה שעירו עליה מים רותחים בערב שבת ולא התבשלה כל צרכה.

 

המשנה אומרת (שבת קמ"ה ע"ב): "כל שבא בחמין מערב שבת שורין אותו בחמין בשבת וכל שלא בא בחמין מערב שבת מדיחין אותו בחמין בשבת חוץ מן המליח הישן (ודגים מלוחין קטנים) וקולייס האיספנין שהדחתן זו היא גמר מלאכתן".

 

וכתב הרמב"ם (פרק כ"ב מהלכות שבת הלכה ח'): "דבר שנתבשל קודם השבת או נשרה בחמין לפני השבת, אע"פ שהוא עכשיו צונן מותר לשרותו במים חמים". כלומר, מספיק אם נשרה ביום שישי, אפילו לא התבשל כל צורכו.

 

אבל בשו"ע כתב: "דבר שהתבשל כל צורכו בערב שבת – מותר להניחו בחמין בשבת". כלומר, רק אם התבשל כל צורכו ביום שישי, מותר לשרותו במים חמים בשבת, או אפי' לערות מים חמים מהמיחם עליו (ובלבד שיהא האוכל מוצק ולא נוזל. עיין למש"ב סי' שי"ח ס"ק ל"א, ולרמב"ם כ"ב הלכה ח', ולשו"ע שם). וכן נפסקה ההלכה בניגוד לרמב"ם.

המשנה ברורה הביא את דעת הרמב"ם ואת החולקים, וכתב שבדיעבד ובשעת הדחק בלבד ניתן לסמוך על הרמב"ם, אבל לכתחילה לא.

 

החזרת המכסה על סיר החמין

אם ביום שבת הרים את מכסה סיר החמין וראה כי הוא אינו מבושל כל צרכו (אפי' מבושל כמאב"ד) – אסור לו לשוב ולכסותו, כיון שגורם לבישולו. אך אם ראה שהחמין מבושל כל צרכו, מותר לו להחזיר את המכסה על הסיר, אך יזהר לנער את המכסה מהמים שעליו קודם שיחזירנו, כיון שמים אלו התקררו ועלול לבא לידי בישולם.

 

מיחם של מים חמים

במיחם של מים חמים, מצוי מַד מים חיצוני (בתוך מבחנת זכוכית), וברגע שמוציא מים חמים מהמיחם, יוצאים מעט מים מהמַד ונכנסים לתוך המיחם, ויש אומרים שיש בזה משום מבשל, אע"פ שאינו מתכוון לכך, כיון שהמים שבמַד הינם קרים, ובהיכנסם למים שבמיחם הם מתבשלים, והמחמיר תע"ב. אבל מהדין מותר, מאחר ואין הוא מתכוון לכך, ואדרבה ניחא לו שהמים שבמיחם ישארו חמים.

 

יש מי שאומר שאסור לערות מים חמים לתוך כוס רטובה, כיון שבעירוי זה הוא מבשל את טיפות המים שבכוס הרטובה. ועל כן ינער את הכוס מהמים שבה ורק אחר כך יערה לתוכה מים חמים. ולא ינגב אותה במגבת שמא יבוא לידי סחיטה, וכן ראוי לנהוג.

 

הכנת תה או קפה בשבת

יניח את הקפה או את תמצית התה בכוס. יקח כוס ריקה (כוס שני) וימלאנה מים חמים מהמיחם, וישפוך על הקפה או על תמצית התה.

אבל לא ימלא מים חמים בכוס, ואחר כך יניח תה או קפה, כיון שיש צביעה במשקין. ולמרות שהמש"ב כתב שאין צביעה במשקין אלא רק באוכלין, אבל במקום אחר כתב לחוש לזה, וכן החמיר בבא"ח. ועל כן יעשה כנ"ל (ועיין ב'גינת ורדים' כלל ג' מסי' ב' עד סימן ט' שהאריך בזה בכמה תשובות).

 

יש מי שאומר שלפני שמערה מהכלי שני על הקפה או תמצית התה, יבדוק אם המים חמים בשיעור יד סולדת בו, ואם כן – אסור לו לערות עליהם. אך אין הלכה כן.

 

ממתיק ('סוכרזית') לתוך תה בשבת

את הממתיק מבושל –מותר, כיון שאין בישול אחר בישול.

אבל אם אינו מבושל – האם יהיה מותר להכניסו לכוס מים חמים שהיד סולדת בהם או לערות עליו מים חמים מהמיחם ? אבל מהתוספות משמע שיש חילוק, בדבר גוש אסור להוסיף תבלין כיון שהוא מתבשל וניכר, אבל בממתיק כיון שהוא מתערבב עם המים אין ניכר בישולו, ועל כן בכלי שני אע"פ שהיד סולדת בו – מותר (עיין לתוס' שבת ל"ט ע"א ד"ה "כל").

 

הוצאת עצמות מהדג בשבת

י"א: שאסור להוציא בשבת את העצמות מהדג משום בורר. וי"א: שיכניס לפיו חתיכת דג ויוציא מתוך פיו את העצמות.

ולמעשה: דעת מרן: מותר להוציא את העצמות מן הדג ללא כל חשש שזה דומה לאכילת תפוזים, וכך היא דרך אכילתו. ולדעת רמ"א: יש להחמיר בזה (עיין סי' שי"ט לכה"ח ולמש"ב שם).

 

וכדי להמנע מחשש ברירה באכילת דגים עם עצמות בשבת, יש מאחינו האשכנזים שנוהגים לאכול בשבת "גפילטפיש" (דג טחון).

 

הוספת מלח או פלפל לתבשיל

יש האוסרים להוסיף פלפל לתבשיל חם בשיעור יד סולדת בו, כגון מרק וכדו', כיון שגורם לבישול הפלפל. זאת ועוד, לדעת רש"י הפלפל הוא מקלי הבישול והוא ממהר להתבשל בחום שהיס"ב, אף בכלי שני. אך למעשה, מתירין, ולמרות שהפלפל מתבשל, מ"מ הוא מתבטל כלפי המרק.

 

הלוקח תפוח אדמה חם או ביצה חמה בשבת, ורוצה לתבלם במלח או פלפל שחור: לכתחילה אסור מכיון שיש מי שאומר שבדבר שהוא גוש ישנו איסור גם כשהוא בכלי שני, אבל נהגו להקל.

 

הוספת מלח: לדעת מרן והבא"ח: מותר, לדעת רמ"א: יש אוסרים. וכתב המג"א: "ונראה לי דמלח שעושין ממים שמבשלים אותם אין בו משום בישול דאין בישול אחר בישול" (עיין שו"ע סי' שי"ח סעי' ט', ולמג"א שם ס"ק ל"א). כלומר, מלח שנעשה על ידי בישול – ניתן להניחו ע"ג תבשיל חם שאינו ע"ג האש. אבל מלח שנעשה בתהליך אידוי וטחינה (כמו שמצוי שממלאים בריכות ממֵי ים, והשמש מאדה את המים ונשארים גבישי מלח שאותם טוחנים) – אין לו דין מלח מבושל.

 

מלח שולחני (מלח דק) של ימינו שמעורבים בו חומרי שימור, כדי שלא תהא בו רטיבות: לכו"ע אסור להוסיפו על תבשיל או מרק בחום שהיד סולדת בו, אלא ימתין עד שיתקררו מעט ואז יכול לתבלם (עיין שו"ע סי' שי"ח סעי' ט', ועיין לבא"ח בא ש"ש אות י').

 

שימוש בדוד שמש בשבת

המשנה בשבת (דף ל"ח) אומרת: "אין נותנין ביצה בצד המיחם בשביל שתתגלגל, ואל יפקיענה בסודרין, ר' יוסי מתיר. ובגמרא: ולא יפקיענה בסודרין – והא דתנן נותנין תבשיל לתוך הבור בשביל שיהא שמור וכו' ואת הצונן בחמה בשביל שיחמו. לימא רבי יוסי היא ולא רבנן.

אמר רב נחמן: בחמה דכו"ע לא פליגי דשרי, בתולדות האור כו"ע לא פליגי דאסיר. כי פליגי בתולדות החמה, מר סבר גזרינן תולדות החמה אטו תולדות האור, ומר סבר לא גזרינן.

ופירש רש"י : בחמה דשרי – "דאין דרך בישולו בכך, וחמה באור לא מיחלפא דליגזר הא אטו הא".

מרן בשו"ע פסק כת"ק שבישול בחמה – מותר, אך בתולדות האור – אסור, וכן בתולדות חמה.

 

ולפי זה, יהיה מותר ביום שבת להניח ביצה או סיר של מים קרים על כביש לוהט באילת, והם יתבשלו או יתחממו בחום של יד סולדת בהם.

 

ולענין השימוש בדוד שמש בשבת: פעולת החימום של המים בדוד שמש נעשית ע"י שהשמש מכה בקולטים הצבועים בצבע מיוחד (הקולט את החום במהירות), ואז המים שנמצאים בצינורות מתחממים. דבר זה נקרא 'תולדות חמה' (כי המים לא מתחממים ישירות מהשמש) שאסור, משום שגוזרים בו אטו תולדות האור (עיין שבת דף ל"ט ע"א).

 

ולמעשה, בליל שבת וביום שבת מוקדם בבוקר – מותר להשתמש במים של הדוד, כיון שהמים התחממו ביום שישי (ומה שבליל שבת נכנסים מים קרים מיד בצאתם של המים החמים הקודמים, אין לאסור משום כך, לפי שהקילו בגרמא שבתולדות חמה). אבל במשך השבת – אסור להשתמש במים אלו, כיון שכל החימום של המים נעשה בשבת וזהו תולדות חמה שאסרו חכמים.

 

אשה שרוצה לרחוץ את תינוקהּ ביום שבת – עדיף שתרחצנו בתולדות חמה, דהיינו ממים של דוד שמש, ולא ממים שעל האש כדי שלא תכנס לספיקות אחרים.

 

והגמרא אומרת (סנהדרין ק"ח ע"א) שחמי טבריא נשתיירו מזמן נוח, מהמבול, והם עוברים על פתחה של גיהנם, כלומר הם תולדות האור. ויש מי שאומר שחמי טבריה זה תולדות חמה (עיין שבת שם).

 

מערכת קיטור במטבח מוסדי

המשנה בשבת אומרת (ל"ח ע"ב): "מעשה שעשו אנשי טבריא והביאו סילון של צונן לתוך אמה של חמין אמרו להם חכמים אם בשבת כחמין שהוחמו בשבת ואסורין ברחיצה ובשתיה אם ביום טוב כחמין שהוחמו ביום טוב ואסורין ברחיצה ומותרין בשתיה".

 

והתוספות (שם ל"ט ע"א) מבארים באחד הפירושים שאותו סילון (צינור) לא היה מתערב בחמין כי היה מוקף מחיצות מכל צד והיו מתחממין המים צוננים שבסילון מחמת חמי טבריא.

 

לרוב המטבחים המוסדיים כגון בישיבות וכדו' יש מערכת קיטור העוברת בצינורות ומספקת חום לסירי הבישול. ויש לדעת, שצריך שיהיו שתי מערכות נפרדות לחלבי ולבשרי. ואם ישנה מערכת אחת גם לבשרי וגם לחלבי הדבר מהווה בעיה, שהרי המים הרותחים עוברים בסירים החלביים וגם בסירים הבשריים, ולא יועיל מה שיפגום את המים על ידי הוספת חומרי ניקוי.

 

איסור הטמנה

ישנם בתים משותפים שיש להם מערכת גז מרכזית המספקת גז לחימום ובישול לכל דיירי הבנין. וידוע שאם רוב הדיירים משתמשים בגז באותו זמן, כגון בימי שישי, אזי לחץ הגז יורד, והלהבה אינה נוגעת בסיר. אבל אם יש מיעוט משתמשים בגז, כגון בשעות הערב וכדו', לחץ הגז גבוה, והלהבה נוגעת בסיר.

והנפקא מינה לענין הגדרת 'הטמנה': לדעת השו"ע אם האש נוגעת בסיר זה נקרא הטמנה ואסור.

אך לדעת רמ"א איסור הטמנה הוא כמו שמובא במש"ב (סי' רנ"ז ס"ק מ"א): "אפי' שולי הקדירה נוגעין בגחלים ג"כ שרי כיון שהקדירה מגולה למעלה ואין טמון בבגדים" (ועיין שו"ע רנ"ז סעי' ד' ולחונים עליו).

 

זאת ועוד, אם בערב שבת כיסה את הסיר הנמצא על הפלאטה, אזי בשבת הוא רשאי להוסיף עליו כיסוי נוסף (עיין שו"ע סי' רנ"ז סעי' ד'). אך אם לא היה על מכסה הסיר כל כיסוי בע"ש, אינו יכול לכסות את החמין בבד בשבת.

כלומר, רק אם היה כיסוי יכול להוסיף כיסוי נוסף, אך אם לא היה כיסוי כלל – אינו יכול לכסותו.

 

תרמוס

תרמוס (רגיל לא חשמלי) שמערה לתוכו ביום שישי מים חמים מהמיחם – האם דינו ככלי ראשון או ככלי שני ? יש מי שאומר ערוי של כלי ראשון דינו ככלי ראשון. וי"א: שדינו ככלי שני, וסימנך שלאחר זמן ניתן לראות שחום המים בתרמוס יורד, מהחום של מים במיחם.

ולהלכה דינו ככלי שני ומותר לערות ממנו על קפה או תה.

 

מצקת

יש מי שאומר: שיזהר לשטוף או לנער את המצקת לאחר שנטל מן התבשיל – שאם לא כן, אם יחזור ויטול שנית מן התבשיל החם, הרי שמבשל את שאריות התבשיל שבמצקת, והמחמיר תע"ב.

 

דין מגיס

הרמב"ם אומר: שבזמנם היו עושים תבשיל של חיטים ובשר בסיר וממלאים אותו מים, ובערב שבת היו מניחים אותו על האש. וביום שבת היו מורידים אות התבשיל מעל האש ובוחשים בו כדי שיתערבבו החיטים עם הבשר. והרמב"ם מתיר לעשות כן, אבל דעת רמ"א לאסור זאת.

 

הוצאת אוכל מתבשיל שע"ג האש

כתב הבא"ח שלצורך מצוה מותר להוציא אוכל מסיר שעומד על גבי האש. כגון לעני או במקרה והבעל מאחר להגיע מבית הכנסת בשבת, והאשה רוצה להאכיל את ילדיה הקטנים (עיין לשו"ע סי' שי"ח סעי' י"ח, ועיין למש"ב שם ס"ק קי"ז, ולשו"ת ר"פ חלק ג' סי' מ"ה).

 

בזכות נשים צדקניות

הגמרא מספרת (תענית כ"ג ע"ב) על אבא חלקיה נכדו של חוני המעגל, שבכל פעם שהוצרכו לגשמים, היו החכמים פונים אליו שיתפלל, והיה יורד גשם. ופעם אחת הוצרכו לגשמים, ושלחו אליו, ועלו הוא ואשתו לעליית הגג להתפלל, והנה עלו העננים קודם מעל אשתו. וכששאלוהו מדוע נענה הקב"ה לתפילת אשתו בתחילה, ענה להם: שלאשה יש זכות גדולה מכיון שאם בא עני לבית ומבקש צדקה, מיד האשה נותנת לו לאכול והנאתו קרובה, אבל אני נותן לעני כסף, והוא זקוק עדיין לטרוח וללכת לקנות לעצמו אוכל.

 

והגמרא בברכות מספרת (י' ע"א) שבשכנותו של ר' מאיר גרו בריונים שהיו מצערים אותו, והיה ר"מ מתפלל עליהם שימותו. אמרה לו ברוריה אשתו: כתוב "יתמו חטאים" ולא חוטאים, ואז ממילא יתקיים סוף הפסוק ורשעים עוד אינם, כשיתמו החטאים, וביקשה עליהם רחמים שיחזרו בתשובה, ואכן חזרו בתשובה.

 

נשאלת השאלה, וכי ר' מאיר לא יכל להתפלל עליהם שיחזרו בתשובה ? אלא יש לבאר, שישנם שני סוגי בריונים, יש בריונים שיודעים את ההלכה אך הם נגד הדת, וכנגדם אין מה לעשות, אבל ישנם בריונים שהם בחינת מומר לתיאבון, ועליהם אפשר להתפלל שיחזרו בתשובה. ור"מ חשב ששכיניו הם מהסוג הראשון, ובאה אשתו ואמרה לו שהם מהסוג השני ועדיין יש להם תקנה.

 

וכתוב בגמרא שבא ר' זירא לאר"י, הוא הלך לגור במקום שגרים בו עמי ארצות. וכששאלוהו מדוע הינו מתגורר שם לא ענה. ומשנפטר אמרו אנשי אותו מקום עד עכשיו היה רבי זירא מגן עלינו, עתה מי יגן עלינו ? וחזרו בתשובה.

 

מקשה הרב בא"ח: הרי משה רבנו אומר "הן בעודני חי עמכם היום ממרים הייתם עם ה' ואף כי אחרי מותי", נמצא שאחרי מותו יהיו יותר גרועים, ואיך אצל ר' זירא חזרו בתשובה ?

אלא שאצל ר' זירא הם היו תמימים, אבל אצל משה רבנו הן בעודני חי ממרים הייתם – יודעים רבונם ומורדים בו, ואחרי שאמות לא יעזור כלום.

 

דין קרח

הנחת קוביות קרח בתוך מים לקררם – מותר בשבת (עיין מסכת שבת דף נ"א, ולרש"י שם ד"ה אבל).

הנחתן בתוך כוס ריק: לדעת השו"ע: מותר, דעת המש"ב בדעת רמ"א: טוב להחמיר משום נולד.

ועל כן אם הניח בקבוק משקה בע"ש בתא ההקפאה, וביום שבת הוציאו כדי שיפשיר: לספרדים מותר, לאשכנזים אסור, ובדיעבד אם אשכנזי הוציא את הבקבוק ע"מ שיפשיר, מותר לשתותו.

(עיין למש"ב סי' ש"כ ס"ק ל"ה שלדעת רמ"א יש להחמיר, אבל לצורך אורחים מותר).

עשיית קרחונים בשבת על ידי עירוב מים ופטל ונתינתם לתוך כלי או כוס מותר בשבת.

 

אבל ריסוק קוביות קרח בכפית – לכו"ע אסור (עיין לשו"ע סי' ש"כ סעי' ט', ולמש"ב שם ס"ק ל"ה, ולבא"ח ש"ש יתרו אות ט').

 

לספרדים ישנו מאכל הנקרא 'רגל קרושה' ולאחינו האשכנזים יש 'גפילטפיש' – האם מותר בשבת להניחם על מים חמים כדי שיתחממו וע"י כך הקרוש יהפך לנוזל ? לדעת הרמ"א: אסור אלא"כ זה שעת הדחק, ולדעת מרן מותר, ובתנאי שלא יבחש בתבשיל.

 

ימות המשיח

לעתיד לבא כתוב שנאכל את שור הבר והלוויתן, ועתידין אילנות להוציא גלוסקאות וכלי מילת. וכל זה כדי שיהא לאדם זמן ללמוד תורה, וכדברי הרמב"ם (פי"ב מהלכות מלכים ה"ד): " לא נתאוו החכמים והנביאים ימות המשיח לא כדי שישלטו על כל העולם ולא כדי שירדו בעכו"ם ולא כדי שינשאו אותם העמים ולא כדי לאכול ולשתות ולשמוח אלא כדי שיהיו פנויים בתורה וחכמתה ולא יהיה להם נוגש ומבטל כדי שיזכו לחיי העולם הבא".

אנחנו גם כשאין לנו את כל המעלות הללו אנו לומדים תורה. ואנו אומרים לרבש"ע: אם יהיו לנו את כל המעלות הללו, אנו נשקוד יותר ויותר בלימוד התורה, ובזכות זה נזכה ל – ובא לציון גואל, בב"א.

 

 

 

 

 

אהבת? נא שתף עם חבריך! בברכה, חיים סלמן
Share on Facebook
Facebook
Tweet about this on Twitter
Twitter
Pin on Pinterest
Pinterest

תגובה אחת על הפוסט “דיני חימום אוכל בשבת

  1. בס"ד
    רק התחלתי לעיין באתר והתפעלתי , אשריך חכם חיים סלמן ,זכות גדולה , תודה על השקעתך העצומה .

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *